וכבר היו על כך דינים רבים ורציניים, בפרט סביב חרם דרבינו גרשום, שאסר פוליגמיה.

תעבור על המאמר.





חרם דרבנו גרשום -
מקורות וטעמים
פתיחה
חלק א - טעמו של חרם דרבנו גרשום בראשונים ובאחרונים
א. מהר"ם פדובה: קושי בסיפוק צרכי האשה
ב. הר"ן - חשש לקטטה
ג. החתם סופר - פתרון לבעיה שעורר האיסור על גירושין כפויים
ד. היעב"ץ - כניעה לחוקי הגויים
חלק ב - דרכים חדשות בהבנת טעמו של חרם דרבנו גרשום
א. איסור על ריבוי נשים למניעת ריבוי התשמיש
ב. איסור על ריבוי נשים כשמירה על נאמנות הבעל לאשתו
סיכום
פתיחה
האהבה בטהרתה מתפשטת על הנפשות הכלולות ומוקפות מהנפש האוהבת. הנפש האוהבת היא לעולם גדולה וארוכה מהנפש האהובה. ויש שצריכה האהבה להתפשט במספר נפשות, לפי הכללתה של הנפש האוהבת והקיפה. וזהו רז של י"ח הנשים של המלך, והאלף אשר לשלמה, ובכלל אי הגבלת הנשים של התורה.[1] הנשמה הגברית היא יותר מקיפה, ארוכה, רחבה ועמוקה מהנפש הגבירית. ומילוא האהבה משתלם בהתכנסות פרטי ההכללה אל הכללות, בעוצם כח גבורתו. והדוגמא העליונה היא האהבה האלקית אל כל העולמים, כל המעשים, כל היצורים, האצולים, הברואים, וכל חפציהם, הכל יכול וכֹללם יחד.

(הראי"ה קוק, שמונה קבצים, ח,נד)

מעטות הן התקנות אשר תוקנו במהלך הגלות וזכו לתפוצה והסכמה כה רבות כמו חרם דרבנו גרשום.
רבנו גרשום (ד' תשכ"ה – ד' ת"ת), ראש ישיבת מגנצא ומנהיג יהדות אשכנז, תיקן תקנות רבות, אשר המפורסמות ביניהן הן: א. שלא ישא אדם אשה על אשתו; ב. שלא יגרש אדם אשתו בעל כרחה; ג. שלא יקרא אדם כתב חברו בלא רשותו. תקנות אלו נקראו בשם: חרם דרבנו גרשום, או: איסור חדר"ג[2]. במאמר זה נעסוק בתקנה שלא לשאת אשה נוספת על אשתו, וננסה לברר מדוע התנגד רבנו גרשום לנישואין ליותר מאשה אחת. מהותם של נישואים אלה, התפשטות האהבה לנפשות אהובות רבות, מבוארת בדברי הרב קוק המובאים לעיל[3].
ראשונים ואחרונים רבים לאורך הדורות עמלו בחיפוש טעמים ומקורות לחרם דרבנו גרשום[4], את המרכזיים והמפורסמים שבהם נביא בחלקו הראשון של המאמר. סדר הבאתם יהיה לוגי, ולא כרונולוגי, בכדי שיובנו טוב יותר על רקע המקורות והביאורים שנוסיף על דבריהם. חלק זה מבוסס על מקורות ורעיונות רבים השאובים משיעורו הכללי של מרן ראש הישיבה שליט"א, אשר עסק בנושא זה כחלק מלימוד מסכת קידושין. בחלק השני אנסה להציג שני טעמים מחודשים לחרם, וגם אותם אנסה לבסס על מקורות קדומים יותר.

חלק א: טעמו של חרם דרבנו גרשום בראשונים ובאחרונים
א. מהר"ם פדובה: קושי בסיפוק צרכי האשה

המקור המרכזי לסוגיית נישואין ליותר מאשה אחת מופיע בגמרא (יבמות סה ע"ב):
אמר רבי אמי: אף בזו - יוציא ויתן כתובה, שאני אומר: כל הנושא אשה על אשתו - יוציא ויתן כתובה. רבא אמר: נושא אדם כמה נשים על אשתו; והוא, דאית ליה למיזיינינהי.

מקור נוסף באותה מסכת עוסק בנישואין לארבע נשים (מד ע"א):
ד' אין, טפי לא, כי היכי דנמטייה עונה בחדש.

(רש"י: עונה של ת"ח מערב שבת לערב שבת... דמטי לכל חדא עונה בחדש).
ניתן לראות בשני המקורות דלעיל, כי הנושא המרכזי והמטריד ביותר בריבוי נשים הוא הקושי של הבעל לספק את שארן, כסותן ועונתן. הפוסקים כולם פסקו כדעת רבא, שמותר לשאת שתי נשים אם יכול לפרנס אותן. יתכן שבזמנו של רגמ"ה הייתה סכנה שאדם ישא שתי נשים מתוך מחשבה שיכול לפרנס אותן, ולאחר מכן יורע מצבו הכלכלי ולא יוכל לעמוד בהתחייבויותיו. ראוי לציין כי בתקופתו של רגמ"ה היה בטחונם הכלכלי והפיזי של היהודים מעורער ביותר, ואולי לכן דווקא אז תוקנו תקנות אלו.
מהר"מ פדובה, מראשוני האחרונים (ה'רל"ג – ה'שכ"ה), כותב במפורש כדברינו אלה (שו"ת מהר"ם פדובה סימן יד):
...חששו ושקדו על בנות ישראל בהיותינו בגולה אשר ירבה לו נשים ויולד בנים הרבה לא יוכל להספיקן, כי אפילו לרבא דהלכתא כוותיה דאמר בפרק הבא על יבמתו נושא אדם כמה נשים הא מסיים והוא דאית ליה למיזיינינהי, ועל אלה חששו קדמונינו בהיותינו בגולה טרודים וכעניים וכל ממונינו על קרן הצבי...

אמנם מהר"ם פדובה הדגיש את הפן הכלכלי של התחייבויות הבעל לאשתו, אך התחייבויות אלו כוללות גם צדדים אחרים. הבעל מחוייב לדאוג ל"שארה כסותה ועונתה" של אשתו, והנישואין לשתי נשים עלולים לפגוע בכל אחד מהחיובים. בגמרא הנזכרת לעיל ראינו חשש דווקא לקיום מצוות העונה בנשים רבות, וייתכן שלשון מהר"ם, "לא יוכל להספיקן" כוללת גם את בעיית סיפוק העונה.
ב. ר"ן: משום קטטה

כִּי תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים הָאַחַת אֲהוּבָה וְהָאַחַת שְׂנוּאָה וְיָלְדוּ לוֹ בָנִים הָאֲהוּבָה וְהַשְּׂנוּאָה וְהָיָה הַבֵּן הַבְּכוֹר לַשְּׂנִיאָה:[5] (דברים כא,טו)

הנצי"ב בפירושו העמק דבר על התורה (שם) מבאר:
לשניאה - ולא כתב 'לשנואה', אלא 'לשניאה'. משמע שאינה שנואה מצד עצמה אלא הראשונה השניאה על בעלה משום שבאה בגבולה...

אין ספק כי אחת מתופעות הלוואי הברורות והשכיחות ביותר במערכות פוליגמיות הינה היריבות, המתח והשנאה בין אשה לרעותה ובין הנשים לבעל[6]. גם בית אברהם ובית יעקב לא נמלטו מהופעות שונות של מתח אשר נבע מטינה שנוצרה בלב אחת הנשים כלפי רעותה או כלפי בעלה[7]. אזהרה ברוח זו ניתן לראות כבר בדבריו של רב לרב אסי (פסחים קיג ע"א):
אמר ליה רב לרב אסי: לא תדור במתא דלא צניף בה סוסיא ולא נבח בה כלבא, ואל תדור בעיר דריש מתא אסיא, ולא תנסיב תרתי, אי נסבת תרתי - נסיב תלת.

(רש"י: ולא תינסב תרי - נשים, שמא תתיעצנה עליך רעה. נסיב תלת - שאם תתיעצנה, השלישית מגלה לך).
אמנם אין בדברי רב שלילה מוחלטת של נישואין לנשים רבות אלא דווקא לשתיים[8], אך ניתן לראות בדבריו רמזים לאווירה השולטת בבית בו שוכנות שתי נשים, אווירה של תככנות ויריבויות. עדות נוספת לקיומה של אווירה כזו ניתן למצוא גם בפירוש 'מדרש שמואל[9] למשנה במסכת אבות (ב,ז) בה נכתב כי "מרבה נשים מרבה כשפים":
כי הנשים כל אחת מתקנאת בירך חברתה (מגילה יג) ועושה לו כשפים כדי שיאהב אותה יותר מחברתה[10].

דברים דומים בנוגע לחרם דרבנו גרשום ניתן לראות בדברי הר"ן בתשובה (שו"ת הר"ן סימן מח):
שמא חרם זה לא לתקנת נשים לבד נעשה אלא אף לתקנת האנשים כדי שלא יכניסו מריבה לתוך ביתם[11].

הר"ן מתמודד עם השיטה אשר הוצגה לעיל, העוסקת בסיפוק צרכיה של האשה, ומציע לראות בנישואין לשתי נשים בעיה מהותית בשל פגיעתם ביחסים בין בני המשפחה. שיטתו זו גורמת לו לפסוק שהחרם הינו עקרוני, כללי ומחייב גם במידה והאשה מסכימה להכניס את צרתה לביתה.
סביר להניח שהיריבות והקנאה בתוך המשפחה תיווצר גם על רקע הקושי של הבעל לספק באופן מלא את צרכיהן של שתי נשיו, כך שכל אשה תרגיש שהשנייה פוגעת בה ומפסידתה. ביטוי הלכתי מפורסם לקנאה זו מופיע במשנה (יבמות טו,ד):
הכל נאמנים להעידה חוץ מחמותה ובת חמותה וצרתה[12] ויבמתה ובת בעלה.

המשנה עוסקת ביכולת להעיד על מות בעלה של אשה ובכך להתיר לה להינשא לאחר. השנאה העצומה של אשה לצרתה עלולה לגרום לה להעיד עדות שקר ובכך לפסול ולאסור את הצרה מלהנשא שוב, ולכן פסולה הצרה מלהעיד. הגמרא שם (קיח ע"א) מגדירה את שנאתה של אשה לצרתה שנובעת מ"צערא דגופה", ורש"י במקום מבאר: "תשמיש מונעת לה מבעלה".
כלומר, השנאה בין הצרות נובעת מהמקום אותו תופסת כל אחת מהן על חשבון חברתה במערכת היחסים עם הבעל, ובצרכים אותם הן מצפות לקבל ממנו. על פי דברינו ייתכן שקיים קשר של סיבה ותוצאה בין שתי הבעיות שראינו בחיי הנישואין לשתי נשים - כאשר הבעל לא מצליח לספק את צרכי נשיו בצורה מלאה, מתעוררות מריבות וקטטות בין אשה לרעותה על המעט אותו הבעל כן נותן. כמו כן, מצב של מחסור בשאר, כסות ועונה יוצר בהכרח גם כעסים בין הבעל ונשותיו[13].
ג. חתם סופר: פתרון לבעיה שעוררה התקנה של איסור על גירושין כפויים

כתב החתם סופר (שו"ת חתם סופר חלק ג (אבן העזר א) סימן א):
ולולי דמסתפינא לחדש דבר שלא הזכירו הגאונים הקדמונים הוה אמינא דר"ג הרי תיקן ב' תקנות, א' שלא לגרש בע"כ והיא עיקרית וכוללת ונתקבלה בכל מקום כמ"ש בתשובת הר"ן, ואידך שלא לישא ב' נשים ואותה לא נתפשטה כ"כ ואינה אלא משום קטטה ודלא מצי למיקם בספוקייהו וקילא טפי כמ"ש בד"מ. ונ"ל דהשניה תליא בראשונה - אחר שגזר שלא לגרש בע"כ ולפעמים ע"כ שלא לרצונו ידור עם נחש בכפיפה אחת, עי"ז ישא אשה על אשתו ויתרבו קטטות בבתי ישראל ועניות מחזירות על הפתחים דלא מצי למיקם בספוקייהו, נמצא תקנתו שלא לגרש בע"כ קלקלה היא, ע"כ חזר ותיקן שלא לישא ב' נשים אבל אי הו"מ מגרש בע"כ לא הוה גזור.

בפשט דברי החתם סופר, הגורמים להטלת החרם דרבנו גרשום הינם הרעת היחסים בין הבעל ונשותיו,"משום קטטה", וחוסר היכולת לזון ולפרנס את שתי הנשים, "דלא מצי למיקם בספוקייהו". החתם סופר מדגיש, וזה עיקר חידושו, שאיסור נשיאת שתי נשים נוצר על רקע בעיות שגרמה התקנה שלא לגרש אשה בעל כרחה[14]. את היחס בין התקנות ניתן להבין במספר דרכים (גם אם לא כולן הולמות יפה את לשונו של החתם סופר עצמו):

האיסור על גירושין בעל כרחה של האשה גרם לתדירות גבוהה של מקרי נישואין לשתי נשים. בעבר היו נישואין אלו נחלתם של בודדים אשר חשו כי הם יכולים, כלכלית ונפשית, לחיות עם שתי נשים, למרות שאין זו דרך חיים אידיאלית. לאחר תקנתו הראשונה של רגמ"ה, הפכו נישואין אלו לפתרון נפוץ ופופולרי לכל אדם שמאס באשתו הראשונה, גם אם הוא חסר את היכולת להחזיקן ולכלכלן. כנגד התגברות התופעה וזילותה יצא רבנו גרשום חוצץ בתקנתו השניה.
רגמ"ה התנגד לנישואין לשתי נשים כאשר האחת אהובה והאחת שנואה. אין כל מניעה להקים בית עם שתי נשים כאשר היחסים בין כל בני הבית מלאים אהבה ואחווה, אך נישואין לאשה שנייה עקב סרבנות גט של הראשונה יוצרים בהכרח מתחים ומריבות ומביאים עד מהרה לידי "קטטה".
היכולת לישא שתי נשים פוגעת מהותית בתקנה לא לגרש אשה בעל כרחה. ההגיון שעומד מאחורי התקנה לא לגרש בעל כרחה הוא הרצון "לגדור בפני הפריצים וההוללים המעוללים בנשותיהם שלא כראוי"[15] , וכן "להשוות כח האשה לכח האיש"[16]. היכולת לשאת שתי נשים יוצרת אפשרות "לעקוף" את התקנה ולשאת אשה נוספת בעוד האשה הראשונה תישאר במצב של "עיגון", מכיוון שבנוסף על כך שבעלה פרש ממנה אין היא יכולה להינשא לאיש אחר[17].

לסיכום, החתם סופר רואה את החרם בכללותו כדואג לסיפוק צרכי האשה ולמניעת קטטה. את התקנה נגד נישואין לשתי נשים הוא רואה כסיוע לתקנה נגד גירושין כפויים, ולא כעומדת בפני עצמה.
ד. יעב"ץ: כניעה לחוקי הגויים

היעב"ץ התנגד עקרונית לחרם דרבנו גרשום וראה בו תקנה זמנית ומקומית (שו"ת שאילת יעב"ץ חלק ב סימן טו):
מלבד שלא נתפשטה גזרתו בכל הארצות ולא נתקבלה בכל ישראל, כי בארצות המערב והמזרח לא חלה כלל רק במדינת אשכנז לבדה וזה מפני חמת המציק שאינן מתירין לאדם לקחת יותר משתי נשים שהוא אצלם לעוון אשת איש יחשב... אין אומה ראויה להרבות בנשים אלא האומה הקדושה. לפיכך התירה התורה אותן לאיש הישראלי מפני שאסרה לו הזנות והנאוף. וגם אשתו אסורה לו בימים רבים של נדה וזבה ולידה למען יוכל עמוד בהן לפיכך לא לחנם התירתן תורה. וגם כדי להרבות זרע ישראל ובדין שיאסרו האומות עליהן יותר מאחת שבלא"ה הם רבים וא"צ אלא לישוב המדינה. ומהראוי היה למנוע מלאסור ליהודי שתי נשים משום איסור דבחוקותיהם לא תלכו, רק משום שהוא בשב ואל תעשה וגם מחמת הסכנה ליהודים השוכנים בין הערלים כשנושאים שתי נשים, הוצרך רגמ"ה לגזור איסור זה שלא מן הדין.

מדברי היעב"ץ עולה בבירור כי אין הוא רואה בחרם דרבנו גרשום ביטוי של רעיון רוחני, דתי או מוסרי, אלא רק כניעה מאולצת לחוקי הגויים. יתר על כן, היעב"ץ רואה בנישואין לשתי נשים תופעה חיובית ומבורכת, ומתוך כך מתיר אותה בכל מקום בו הגויים מאפשרים זאת. נדמה כי ניתן לחזק את דעתו של היעב"ץ אם נתבונן על מעשי אבותינו. גם אברהם וגם יעקב נשאו להם יותר מאשה אחת, כאשר המניע המרכזי לכך היה הרצון בילדים, על רקע קושי של האשה הראשונה ללדת. לימוד כעין זה מובא גם בדברי התוספות (יבמות סד ע"א ד”ה אע"פ):
ראוי ללמוד מכאן דאפי' את"ל בעלמא הנושא אשה על אשתו יוציא ויתן כתובה היכא דשהה עמה י' שנים שרי להכניס צרתה, כמו שמצינו באברהם, אולי ירחמו מן השמים ויזכה עדיין ליבנות ממנה כמו שלבסוף זכה אברהם משרה.

אמנם היעב"ץ לא צמצם את היתר הנישואין לשתי נשים רק למקרים כגון אלו, אך גם יעקב נשא את רחל על לאה ללא כל בעיה ביכולת הילודה של לאה. בכלל, ניתן לראות כי בתקופת התנ"ך לא נמנעו גדולי אומתנו, דוגמת דוד ושלמה, לישא יותר מאשה אחת. נראה כי קיים בסיס איתן לטענת היעב"ץ, הרואה בשלילתם של נשואין אלו דעה חדשה וחיצונית אשר הוחדרה ליהדות בידי אומות העולם.
חלק ב: דרכים חדשות בהבנת טעמו של חרם דרבנו גרשום
א. איסור על ריבוי נשים למניעת ריבוי התשמיש

בחלק זה ננסה לטעון כי בנוסף לטעמים אשר הובאו לעיל, חיי נישואין עם שתי נשים סותרים מהותית את הערכים המכוננים את חיי הנישואין ביהדות. טענתנו תהיה שמוסד הנישואין נועד למנוע מצב של תאוותנות וריבוי התשמיש, בעוד קיומם של חיי אישות עם שתי נשים בו זמנית יוצר במהותו מצב שכזה.

1. שתי נשים כגורם ליחסי אישות תכופים

הגמרא במסכת יבמות (מד ע"א) אשר הובאה לעיל, המליצה לא להתחתן עם יותר מארבע נשים כדי שבכל אחת מהנשים תתקיים מצוות עונה לכל הפחות אחת לחודש. הגמרא הניחה שמדובר בתלמיד חכם, אשר מקפיד על כך שעונתו תהיה רק אחת לשבת, ולכן כאשר ישנן ארבע נשים תתקיים מצוות העונה בכל אחת מהן אחת לארבע שבתות. אמנם, ניתן היה לראות זאת מזווית הפוכה - לו הנחנו שהבעל ישתדל לשמור דווקא על קיום מצוות העונה בכל אשה אחת לשבוע (כתוצאה מרצון האשה, מנהג המקום או כל סיבה אחרת), כאשר יתחתן עם ארבע נשים יבוא להגביר את תדירות העונה, אף שההלכה אינה מחייבת זאת, ולקיימה ארבע פעמים בשבוע. מובן שאין בהצעת ניתוח חלופי, קושיה על הניתוח של הגמרא אשר התאים למקרה המסוים בו העמידה את המשנה. בכל אופן ניתן לראות שכבר בגמרא מופיעה שאלת תדירות העונה כבעיה היכולה לעלות בכיוונים שונים כאשר אדם נושא יותר מאשה אחת.
אמנם בשלב זה עוד לא הוכחה הטענה באופן מוחלט, שכן ייתכן שמספר הנשים לא ישפיע על תדירות העונה בשום מקרה, וגם אם כן, אין עדיין כל סיבה לחשוב שריבוי העונה יגרום להטלת איסור על נישואין לשתי נשים.
דברים מפורשים יותר ניתן למצוא במחלוקת הרמב"ם והראב"ד בדין שתי נשים לכהן גדול:

כתב הרמב"ם (אסורי ביאה יז,יג):
מצוות עשה על כהן גדול שישא בתולה... ואינו נושא שתי נשים לעולם כאחת שנאמר אשה אחת ולא שתיים.

מקורו של הרמב"ם ודרכו בביאורן של סוגיות שונות מעוררים תמיהות רבות, עליהן עמדו כבר נושאי הכלים במקום[18], אך לעניינינו חשובה יותר השגתו של הראב"ד (שם):
כתב הראב"ד ז"ל, לא מתחורא זאת הסברא, שלא אמרו במסכת יומא אלא ביתו אמר רחמנא ולא ב' בתים, ואפשר שלא נאסר בב' נשים אלא ביו"כ שמא ימשוך ליבו אחריהן ויבא לידי טומאה. אבל הדעת נותנת כן שלא יצטרך לגרש ערב יו"כ אלא שאני מוצא וישא לו יהוידע נשים שתים ויולד בנים ובנות עכ"ל.

ניתן לראות שהראב"ד כותב, כשיקול הלכתי, שכאשר האדם נשוי לשתי נשים קיים סיכוי גבוה יותר שיימשך ליבו אחריהן, אך עם זאת אין הוא מוצא בשיקול זה טעם לפגם אלא ביום הכיפורים בו צריך הכהן הגדול לעבוד בטהרה. הרמב"ם לעומתו אוסר על כהן גדול את הנישואין לשתי נשים בכל ימות השנה, אך הוא לא מפרש את טעם האיסור, וניתן להבינו, לאור דברי הראב"ד, בשתי דרכים[19]:

א. סברה אותה דחה הראב"ד - כדי שלא יצטרך לגרש את אשתו בערב יום הכיפורים. מכיוון שמדובר בכהן, גירושין אלה יאסרו עליו את אשתו עולמית ולא רק יגרמו לו טרחה מיותרת, ועל כן אסרה התורה על הכהן לישא אשה 'זמנית' כאשר הוא יודע מראש שבתוך שנה ייאלץ לגרש אותה[20].
ב. סברת הראב"ד ביום הכיפורים - בעוד הראב"ד חושש לטומאת הכהן הגדול רק ביו"כ, ייתכן שהרמב"ם סובר שאין זה ראוי שהכהן הגדול יימצא תדיר במצב של טומאת אשה, אם מצד ההפרעה לתפקודו בעבודת המקדש ואם מצד עצם הבעילות התכופות יתר על המידה אשר לא הולמות את מעמדו הרוחני של נציג עם ישראל מול אלוקיו[21].

שני הטעמים הנזכרים לעיל מזכירים את שתי הגזירות אשר גזר רבנו גרשום, על גירושין כפויים ועל ריבוי נשים. ניתן להציע טעמים אחרים בדעת הרמב"ם, ויתכן שטעמיו שונים לחלוטין ואין קשר בינם לבין דברי הראב"ד[22]. אי לכך, נסתפק בכך שנלמד מתוך דברי הראב"ד שמצב של נישואין לשתי נשים מקדם ומרבה את כמות בעילותיו של הבעל, ויתכן שיש בכך טעם לפגם לדעת הרמב"ם.

2. יחסי אישות תכופים - סתירה לערכי הנישואין על פי הרמב"ם

הרמב"ם במורה נבוכים (ג,מט) מונה מספר טעמים לאיסור קדשה:
...למה שיש בכך מהפסד היחוסים, ויהיה הנולד ממנה זר לבני אדם, אינו מכיר לעצמו משפחה, ולא שום משפחה מכירה אותו, וזה מצב גרוע מאד בשבילו ובשביל יולדו.
וענין אחר גדול בטעם אסור הקדשה, והוא מניעת ריבוי התאוותנות בתשמיש ותדירותו, כי בשנויי גופי הקדשות תתוסף התאווה, לפי שאין התעוררות האדם לאשה אחת שכבר הורגל לה תמיד כהתעוררותו לגופים מתחדשים שונים בצורותיהם ומצביהם.
... כי אלו היתה הקדשה מותרת כי אז היו פונים לאשה אחת מספר גברים בזמן אחד ובהכרח יתקוטטו.

ובהמשך הפרק כתב-
אבל איסור העריות, הרי הענין בכולן מכוון למיעוט התשמיש ותיעובו, ולהסתפק ממנו במועט שבמועט[23].

נקודה אחת אותה ניתן לראות בפירוש בדברי הרמב"ם היא, שהרצון למעט את התשמיש הינו היסוד החשוב ביותר בדיני העריות[24]. נקודה נוספת ממנה אפשר ללמוד לענייננו, היא קביעתו של הרמב"ם ש"בשנויי גופי הקדשות תתוסף התאווה". ניתן להבין שהוא הדין גם ל"שנויי הנשים" ולא לקדשות דווקא. אמנם, הרמב"ם עצמו לא פסק בהלכותיו את חרם דרבנו גרשום[25], אף שלכאורה הוא עוסק במניעת "שנויים" המגבירים את התאווה. ננסה להציע שתי דרכים בכדי להבין מדוע לא עשה זאת.
בטעם אותו הצענו לחרם דרבנו גרשום הנחנו שתי הנחות: א. ריבוי נשים מגביר את תאוות התשמיש. ב. ריבוי תאוות התשמיש הינו סיבה מספקת ליצירת איסור. הרמב"ם יכול לחלוק על כל אחת מההנחות:
יתכן שהרמב"ם סובר גם הוא שריבוי הנשים מגביר את התאווה, אלא שאין זה טעם מספיק לאסור נשיאת שתי נשים. כמו שלא נאסר עלינו במפורש ריבוי התשמיש, כך גם לא נאסר עלינו ריבוי הנשים. התורה אסרתנו על הקדשה והגדירה כיצד ניתן לישא אשה בהיתר, באופן שימנע ריבוי מוגזם של "תאוותנות התשמיש ותדירותו". מעבר לגבולות אלה לא אסרה התורה, וכל אדם צריך לבחור כיצד ינהל את חייו לאור ההגבלות הקיימות. הרמב"ם עצמו הביא שני טעמים נוספים לאיסור קדשה, אשר לא שייכים בשתי נשים, ואולי לכן אסר רק את הקדשה. אמנם בלשונו נראה ש"מיעוט התשמיש ותיעובו" הוא טעם מספיק בפני עצמו, וצריך לומר שקדשה הינה מקרה קיצוני וגרוע משתי נשים ועל כן היא אסורה עלינו.
יתכן שהרמב"ם סובר שריבוי תשמיש הינו סיבה מספקת לגזור ולאסור, אך הוא חולק על ההנחה הראשונה, שריבוי נשים מגביר את תאוות התשמיש. כך נוכל להבין באופן אחר את מחלוקתו עם הראב"ד לעיל. יתכן שהרמב"ם חולק על הניתוח של הראב"ד לאיסור שתי נשים לכהן גדול ביו"כ וסובר ששתי נשים לא גורמות להגברת תאוות התשמיש. לכן, על פי הרמב"ם, אין שום טעם לאסור נשואין לשתי נשים דווקא ביו"כ, ומתוך כך הוא מסיק שהאיסור כללי ומקיף יותר. גם את דברי הרמב"ם במורה נבוכים אודות שנוי הגופים שמוסיף תאווה ניתן לפרש כמתייחסים לקדשות בלבד. הרמב"ם מנמק את הוספת התאווה בכך ש"אין התעוררות האדם לאשה אחת שכבר הורגל לה תמיד", וטעם זה קיים במידה פחותה הרבה יותר בשתי נשים קבועות אשר האדם הורגל בהן[26].

3. שלילת נישואין לשתי נשים בכדי למנוע בעילות תכופות

סיוע לדברינו ניתן למצוא ב"פרקי משה", פירושו של ר' משה אלמושנינו (ה'רע"ח - ה'ש"מ) על מסכת אבות (ב,ז):
אמר מרבה נשים מרבה כשפים, ירצה, כי המרבה נשים כדי שיתענג בהם במשגל, והוא לתכלית רע, הנה יפסד תכליתו מאליו, שהן עושות מכשפות באופן שלא יתענג עם שום אחת מהן, כי כל אחת מהן תשתדל להוציאו מן העולם, ואם היה מסתפק בהכרחי מהן, היה מתענג כראוי והיה טוב לנפשו ולגופו.

בדברי ה"פרקי משה" ניתן לראות את שתי הטענות אותן הצבנו - א. ריבוי הנשים יכול לגרום לריבוי התשמיש. ב. ריבוי התשמיש הוא תופעה שלילית בשלהּ יש להימנע מנישואין לשתי נשים. אמנם ה'פרקי משה' עוסק דווקא באדם "המרבה נשים כדי שיתענג בהם במשגל"[27], אך אין הכרח להגביל את דבריו דווקא לאדם שכזה, וגם במשנה נראה שמדובר בהנחיה כללית.
לסיכום, ניתן לראות במספר מקומות בראשונים כי ריבוי נשים יכול לגרום לבעילות תכופות, וכן כי בעילות אלו הינן תופעה שלילית ביותר אשר בשלהּ יש להימנע מבעילות זנות ומנישואין לנשים רבות.

4. היחס לבעיות הקטטה והקושי בסיפוק צרכי האשה[28]

כפי שראינו בגמרא במסכת יבמות, המובאת בתחילתו של חלק זה, קיים מתח בין התפתחותו העצמית של האדם כתלמיד חכם לדרישותיהן וצרכיהן של נשיו. הצורך להשקיע זמן ומאמץ בהשגת מזונות לבני הבית ובקיום מצוות העונה, עלול למנוע מן האדם את היכולת ללמוד תורה בהתמדה ולהגיע להתעלות רוחנית. כמו כן, לימוד התורה והשהייה מחוץ לבית יכולים לפגוע בעונתן של הנשים וביכולת לספק את מזונותיהן. באופן טבעי, מתח שכזה עלול לגרום לקטטות בין אשה לרעותה על המזונות והעונה, וכן לעימות בין הבעל לנשותיו על נושאים אלו. ריבוי התשמיש, המזיק לרוחו וגופו של האדם, יכול להיתבע בתוקף על ידי הנשים הרבות אשר לקח לו. הדים לקונפליקט זה ניתן לראות בדברי הרמב"ם (איסורי ביאה כא,יא):
כל הממעט בתשמיש הרי זה משובח, והוא שלא יבטל עונה (אלא) מדעת אשתו.

גם אם האדם עצמו החליט להתגבר על יצריו ולמעט בתשמיש, התחייבויותיו לאשתו כובלות אותו לתדירות מסויימת של עונה, ומובן שהבעיה רק תחריף במצב של נישואין לשתי נשים.

ב. איסור על ריבוי נשים כשמירה על נאמנות הבעל לאשתו

הנביא מלאכי מוכיח בספרו את בני ישראל אשר נשאו נשים נכריות על נשותיהן הישראליות (מלאכי ב,יא-יד):
בָּגְדָה יְהוּדָה וְתוֹעֵבָה נֶעֶשְׂתָה בְיִשְׂרָאֵל וּבִירוּשָׁלִָם כִּי חִלֵּל יְהוּדָה קֹדֶשׁ ה' אֲשֶׁר אָהֵב וּבָעַל בַּת אֵל נֵכָר: יַכְרֵת ה' לָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂנָּה עֵר וְעֹנֶה מֵאָהֳלֵי יַעֲקֹב וּמַגִּישׁ מִנְחָה לַה' צְבָאוֹת: פ וְזֹאת שֵׁנִית תַּעֲשׂוּ כַּסּוֹת דִּמְעָה אֶת מִזְבַּח ה' בְּכִי וַאֲנָקָה מֵאֵין עוֹד פְּנוֹת אֶל הַמִּנְחָה וְלָקַחַת רָצוֹן מִיֶּדְכֶם: וַאֲמַרְתֶּם עַל מָה עַל כִּי ה' הֵעִיד בֵּינְךָ וּבֵין אֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ אֲשֶׁר אַתָּה בָּגַדְתָּה בָּהּ וְהִיא חֲבֶרְתְּךָ וְאֵשֶׁת בְּרִיתֶךָ:

באופן מפתיע במקצת, עצם הנישואין לנשים נכריות וההיטמעות בגוים אינם הצד הבולט בתוכחתו של מלאכי, אלא דווקא כאבן ודמעותיהן של הנשים היהודיות. נישואין אלו מכונים בפי הנביא "בגידה באשת נעורים". לכאורה ניתן לראות בדבריו מקור מפורש וקדום ביותר לחרם דרבנו גרשום[29], אף שברור כי הנישואין לשתי נשים לא נאסרו בתקופתו. הרד"ק בפירושו (פסוק יד) מתייחס לבעיה זו:
אשת נעורים או אינה אשת נעורים ואתה נושא עליה אשה אחרת נכרית זו היא בגידה גדולה, כי אם היתה ישראלית זהו מנהג העולם לישא אשה על אשה ושיהיו לו נשים רבות, אם ירצה אבל לקחת נכרית זו היא רעה רבה שתראה לעיניה נכרית גברת כמוה או יותר ממנה ודין הוא שתבכנה עליכם נשותיכם.

הרד"ק מצמצם אמנם את הבעייתיות והבגידה שבלקיחת ללקיחת אשה נכרית בלבד, אך ברוב המפרשים לא קיים חילוק שכזה, וגם אם הוא נכון, לא נראה שיש בו בכדי למחוק ולפטור לחלוטין את בעיית הבגידה שבלקיחת אשה שנייה, אלא רק לרככה מעט. עבורנו חשוב בעיקר מימד הבגידה שהודגש בנביא, אשר נראה שמבטא בעיה עצמית בלקיחת האשה הזרה, ולא רק חשש שמא לא יספק את צרכי אשתו וכדומה.

מקור נוסף לבעייה זו של בגידה ניתן לראות בדברי התוספות. הגמרא במסכת יבמות (סא ע"ב) מביאה את דעת רבי אליעזר הסובר כי "פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות - עשאה זונה". התוספות במקום (ד"ה פנוי) עומדים על המילה "פנוי" בה נקט רבי אליעזר:
לאו דוקא נקט פנוי דכל שכן נשוי שמזנה על אשתו דחשובה זונה.

טענתם המרכזית של התוספות, שלא לחלק בין פנוי הבא על הפנויה לנשוי העושה זאת, מובנת ביותר, שכן לא נראה שיש בביאתו של הנשוי פחות זנות מבזו של הפנוי. התוספות לא מסתפקים בכך, וטוענים לקיומה של חומרה יתירה בביאת הנשוי, ואף מגדירים את הבעל כ- "מזנה על אשתו". מכיוון שמדובר בביאה חד פעמית, ולא בלקיחת אשה קבועה נוספת, נראה כי הטעם היחיד לראות בעייתיות במעשה זה הוא יסוד הבגידה הקיים בו, אותו ביטאו התוספות במילה "מזנה".
המהר"ל מפראג (נתיבות עולם, נתיב האמונה, סוף פרק א) מתאר את ההבדל בין איש לאשה בשלו מותר האיש בנישואין לשתי נשים, בעוד האשה נאסרה בנישואין לשני אנשים:
ותדע עוד כי הזכר והנקבה הוא כנגד אמת ואמונה... כי אמונת אשה לאיש יותר מן אמונת האיש לאשה כי אמונת לשון נקבה ואמת הוא לשון זכר... ותבין זה כי האיש מותר באחרת ואין האשה מותרת באחר.

המהר"ל רואה בנישואין הכפולים פגם ב"אמונה", בנאמנות ובהשתייכות הבלעדית של כל אחד מבני הזוג לרעהו. בעוד האשה נאמנת לבעלה במובן המלא והשלם ביותר, אין הנאמנות חלק מהותי מזהותו של הבעל, אשר מייצג את ה"אמת" ולא את ה"אמונה". ננסה לטעון כי בשמה של נאמנות בלעדית זו, אשר נחשבת כיום בעיני רבים לאחד מערכי היסוד של הנישואין, תיקן רבנו גרשום את תקנתו. לכאורה יש בטענה זו סתירה לדברי המהר"ל אשר לא ראה צורך בנאמנות שכזו מצד הבעל. יתכן שהמהר"ל תיאר את מהותם של חוקי התורה המקוריים, ואילו רבנו גרשום בישיבתו שבמגנצא, לפני קרוב לאלף שנה, ראה את המהפך שחל במבנה המשפחה ובמעמדה של האשה, והבין שגם מהאיש נדרשת מידה רבה יותר של אמונה. עבר זמן רב מאז נהגו אנשים לקחת שתי נשים, "אחת לפריה ורביה ואחת לתשמיש", כתיאורו של רש"י לעדה וצלה, שתי נשיו של למך, ואולי הגיעה השעה "לתקן להשוות כח האשה לכח האיש"[30]. מאידך גיסא, יתכן שדווקא בטענה זו עולה באופן החריף ביותר ביקורתו של היעב"ץ על הכניעה לחוקות הגויים וההליכה אחר הנורמות המוסריות שלהם, ועדיין היא צריכה תלמוד.
סיכום
בחלק הראשון ראינו מספר טעמים בראשונים ובאחרונים לחרם דרבנו גרשום: ראינו את טעמו של מהר"מ פדובה אשר חשש לקושי שיתעורר בסיפוק מזונותיה, אותו הצענו להרחיב גם לעניין מצוות העונה אשר עלולה להיפגע. לאחר מכן ראינו את חששו של הר"ן לטיב היחסים שייווצרו בין הבעל ונשותיו, חשש אשר ניסינו לעגן בדברי רב בגמרא בפסחים (על פי פירוש רש"י שם). החתם סופר כתב את שתי הסברות הללו, אך הבין שהן גרמו ליצירת החרם אך ורק כתוצאה ממצוקה שנתעוררה בעקבות התקנה שאסרה גירושין בעל כרחה של האשה. לבסוף, ראינו את היעב"ץ אשר בניגוד לדעות הנ"ל לא ראה בעיה עקרונית בנישואין לשתי נשים, וכתב שהחרם הינו תוצאה של אילוץ מצד חוקי המדינה.
בחלק השני ראינו שנישואין לשתי נשים מוכרים בדברי הראב"ד, ואולי גם בדברי הרמב"ם, כגורם המעודד את ריבוי התשמיש. לאחר מכן ראינו כי מיעוט התשמיש הינו יסוד דיני העריות אליבא דהרמב"ם. על רקע זה הצענו, בהסתמך על רבי משה אלמושנינו, להבין את חרם דרבנו גרשום כגדר נוספת בפני ריבוי מופרז של התשמיש, בנסיון להעמיק ולהטמיע באומה את עקרונות חיי המשפחה הישראליים, ולשמור על יציבותו הגופנית והרוחנית של הבעל היהודי. לבסוף, הצענו הבנה נוספת, לפיה לקיחת אשה נוספת הינה בגידה באשת הנעורים אותה נועד למנוע החרם דרבנו גרשום.

עם ישראל קיבל עליו את תקנותיו של רבנו גרשום, והן נחשבות בעינינו כתקנות יסוד לבניית התא המשפחתי. תחושה פשוטה היא שאין החרם נובע אך ורק מקשיים טכניים ונראה שהעניין עמוק יותר. הקשר הנפשי בין איש לאשה צריך להיות דווקא בין איש אחד לאשה אחת, ולא יכול להיווצר קשר נפשי כזה בין איש לשתי נשים (למרות דברי הרב קוק המובאים לעיל). תקנת רגמ"ה מבטאת למעשה את הדרישה לקשר עמוק בין איש לאשתו. קשר זה צריך להיות בנוי כך שאי אפשר לפגוע בו ע"י תוספת של אשה שתערער אותו. הדברים אותם העלינו על סיפוק צרכי האשה - שאר כסות ועונה, מבטאים למעשה את זה. סיפוק הצרכים דורש התפנות נפשית מלאה של הבעל לאשה זו על מנת ליצור קשר נפשי מלא. מעבר לבעיה בסיפוק הצרכים הטכניים, בקשר עם שתי נשים יש בעיה בצרכים המהותיים - בקשר העמוק בין איש לאשתו. גם בעיית הקטטה נובעת משטחיותו וחלקיותו של הקשר בין האיש לאשתו. ריבוי התשמיש, נוסף על הבעייתיות העצמית שבו, יכול להפוך את הקשר בין בני הזוג לנמוך וזול, לקשר שיחסי האישות עומדים במרכזו. פשוט אם כך מדוע לקיחת אשה שנייה נראית כבגידה, כפגיעה חסרת תקנה בקשר הנישואין.



[1] העמקה בעניין זה על דרך הסוד נמצאת בספר הדרושים לאר"י, ירושלים תשנ"ו, עמ' צג-צד.
[2] דיונים רבים התקיימו בין הפוסקים בנוגע למקומות ולתקופות בהם תקף חרם דרבנו גרשום, ועיין אנציקלופדיה תלמודית בערך 'חרם דרבנו גרשום', פרקים ג ו-ד.
[3] סיפור מעניין המובא בספרו של הרב מ. להמן, 'מאור הגולה', מספר כי רגמ"ה עצמו נשא שתי נשים, ובעוד השנייה בגדה בו וכמעט שהביאה למותו, האשה הראשונה הצילה אותו בדרך פלאית.
[4] קיימות השלכות הלכתיות רבות לשאלת טעמו של החרם, ולכן רבים מן המקורות שנביא לקמן יהיו ספרי שאלות ותשובות. בהשלכות עצמן נעסוק במאמר זה במידה מצומצמת ביותר. להרחבה ניתן לעיין באנציקלופדיה תלמודית בערך 'חרם דרבנו גרשום', פרק א.
[5] הרצי"ה קוק זצ"ל רואה בפסוק זה את המקור המרכזי לחרם דרבנו גרשום (שיחות הרב צבי יהודה, ירושלים תשס"ה, עמ' 361): "אם התורה סידרה 'כי תהיין לאיש שתי נשים' יחד עם יפת תואר ובן סורר ומורה, סימן שזה לגנאי, ואז כבר יכול רבנו גרשום מאור הגולה לאסור".
[6] אלו שני חששות אשר לא בהכרח מקבילים, ושניהם מופיעים בנפרד במקורות שנביא להלן. אמנם, סביר להניח שברוב המקרים קיים קשר בין יחסיהן הפנימיים של הנשים ויחסן אל הבעל.
[7] יתכן שהסכסוך בין הגר ושרה נבע בעיקר מתוך התגאות השפחה על גבירתה, אך יסוד דומה קיים בכל פעם שאשה חדשה תופסת את מקומה של אשה ותיקה.
[8] דברי רב מובאים בתוך סוגיה שעוסקת בסכנות המיסטיות שב"זוגות" מכל סוג שהוא, אך נראה, בעיקר מדברי רש"י, שאין זו הבעיה היחידה בשתי נשים אליבא דרב.
[9] מדרש שמואל על מסכת אבות לרבנו שמואל די אוזידא זצ"ל מתלמידי האר"י ז"ל.
[10] גם החיד"א בפירושו למשנה מבאר באופן דומה, והמדרש שמואל מוצא אסמכתא לדבריו בגזירה שווה בין הפסוק "וְלוֹ שְׁתֵּי נָשִׁים" (שמואל א א,ב) לפסוק "וְלוֹ הֵכִין כְּלֵי מָוֶת" (תהלים ז,יד).
[11]במרדכי (כתובות סימן רצא) מופיעים הדברים באופן קצר עוד יותר- "משום קטטה".
[12] עצם הכינוי "צרה" מעיד אולי על קיומם הטבעי של יחסים בעייתיים בין הנשים.
[13] גם במשפחת יעקב ידוע לנו על מתיחות סביב נושאים אלו (עיין בראשית ל,יד-טז).
[14] ניתן היה עקרונית לצייר ציור הפוך - האיסור על נישואין לשתי נשים יכול לגרום לאנשים לגרש את נשותיהם בעל כרחן בכדי לשאת אשה אחרת, ולהצריך תקנה נגד גירושין כפויים.
[15] תשובת רשב"א המובאת במהרי"ק (סוף שורש קא).
[16] שו"ת הרא"ש, כלל מב סימן א.
[17] חשש מעין זה מובא בשו"ת הרא"ש (מג,ז), לגבי אדם שנושא אשה על אשתו במקום אחר.
[18] אמנם בשו"ת שואל ומשיב (חלק ב סימן ו) מובאת דעה לפיה לא התכוון הרמב"ם לאסור על כהן גדול שתי נשים אלא אם נשא את שתיהן בבת אחת.
[19] אמנם הרמב"ם מנמק את פסיקתו בגזירת הכתוב, "אשה" - אחת ולא שתיים, אך המפרשים התקשו למצוא את המקור לדרשה זו (עיין בפירוש הרב קפאח שהאריך בזה), וגם הראב"ד בהשגתו התייחס ל"סברא" של הרמב"ם. לכן נראה שכאן, אפילו יותר מבמקומות אחרים, יש מקום לחפש טעם וסברה לדרשתו של הרמב"ם.
[20] וכן כתב בשו"ת שואל ומשיב (שם, הערה 18).
[21] הבעייתיות שבבעילות תכופות דווקא באנשי קודש מופיעה אצל הרמב"ם גם בהלכות דעות (ה,ד): "ראוי לו לתלמיד חכם שינהיג עצמו בקדושה ולא יהא מצוי אצל אשתו כתרנגול". דברי הרמב"ם מתבססים על הגמרא בברכות (כב ע"א), ועיין בלחם משנה שם.
[22] בשלהי סעיף 2 נציע להבין שהרמב"ם הגיע לפסיקתו דווקא מתוך שלילה מוחלטת של דברי הראב"ד.
[23] ייתכן שהרמב"ם לשיטתו (במורה נבוכים ב,לג), שמסכים עם אריסטו ש"חוש המשוש חרפה הוא לנו", אך ייתכן שגם החולקים על הרמב"ם (דוגמת הרמב"ן באיגרת הקדש פרק ב) ישללו ריבוי מוגזם של התשמיש.
[24] את הבעייתיות בריבוי התשמיש מסביר הרמב"ם בהלכות דעות (ד,יט) מבחינה רפואית ומסכם: "אמרו חכמי הרופאים אחד מאלף מת בשאר חלאים והאלף מרוב התשמיש". אמנם עיין בהערה הקודמת שם יש טעם אחר לדבר.
[25] עיין ברמב"ם (אישות יד,ג), שמתיר לשאת כמה נשים שירצה אם יכול לתת שארן כסותן ועונתן.
[26] החת"ס אשר הובא בחלק הקודם שיער שהאיסור על ריבוי נשים טפל לאיסור גירושין בעל כרחה של האשה. לפי הסברה שלמעלה ניתן לומר שגירושין תכופים יוצרים "התעוררות לגופים שונים" יותר מנישואין לשתי נשים, ולכן הגביל רבנו גרשום את הגירושין קודם שהגביל את הנישואין. (אמנם החת"ס עצמו הסביר את ה"דירוג" בין הגזירות באופן אחר, כמובא לעיל).
[27] באדם רגיל - א. ייתכן שריבוי נשים לא יגרום לרבוי התשמיש. ב. ייתכן שריבוי תשמיש מתוך קדושה ולשם שמים מותר, ונשלל רק תשמיש הנובע מרצון להתענג.
[28] בסוף פרק ג של החלק הקודם הראינו שהקושי בסיפוק צרכי הנשים גורם לקטטה ביניהן, כעת ננסה לטעון שקיים יחס דומה אך מורכב יותר בין בעיות אלו לבעיית ריבוי התשמיש של הבעל.
[29] על הקשר האפשרי בין הפסוקים לחרם הצביע בפני הרב יעקב מדן.
[30] כך תיאר הרא"ש (שו"ת הרא"ש, כלל מב סימן א) את מטרתו של רבנו גרשום בתקנתו נגד גירוש האשה בעל כרחה.

ולא באתי לפסוק הלכה. יש את מנהג המקום ואין מישהו שמסוגל לקנות שני בתים. אבל גם אם זאת דעת יחיד וממש לא הלכה, לא צריך לייחס בהמיות למה שאמר רב גדול בגרמניה

אולי הפתרון פה הוא החזרת הפוליגמיה? - נשואים טריים

אני התחדש לי הידע שאני משתף כאן

הבעיה היא מצד האישה, ולא רק בתחום המיני אלא בעיקר בתחום הריגשי, לאהוב 2 נשים (ריגשית) זה נורא

אצל אישתו אז אם יש כמה נשים אז בכלל..

ומבחינה ריגשית זה לא טוב גם לגבר.
אני לא מאמינה שבאהבה אמיתית של זוג יכול להכנס עוד צלע.
גם לגבר זה לא טוב בלי קשר למה אישתו מרגישה. אלא אם הוא מתייחס אליהן כאילו בנותיו ולא כאהבה וקשר בין בני זוג.

אני חושבת שלא סתם הקבה ברא לאדם רק את חוה בלבד. מה הבעיה?
שיביא לו שבע נשים יפות סביבו.
למה איש צריך לחפש אחר האבידה ולא האבידות?
מבינים לבד מהתורה מה רצון ה' באמת. אפילו אם לא אסר מפורש.

הדימוי לתרנגולת לא קשור לבהמיות.
לול תרנגולות שנכנס לשם תרנגול אחד, כולן יטילו ביצים מופרות. לענ"ד בזה מסתיים הדימוי לתרנגולים. אדם צריך לדעת להגביל את עצמו.

וגבר שיש לו כמה נשים זה מה שיש לו לעשות כל היום. לחשוב רק אצל מי היום ואצל מי מחר..

היא הזויה. בדורות עברו ה'זוגיות' היתה משהו אחר לחלוטין ממה שיש היום.

ואין אומה ראויה להרבות נשים.
כמו..שאנחנו לא רוצים שהקב"ה יקח עוד אומה עלינו.או יחליף אותנו כי אנחנו לא עושים יפה רצונו!
וזה אחד מהסיבות שרבנו גרשום אסר.

ומעניין מאוד שתנאים ואמוראים..לקחו אישה אחת. אפילו משה ואהרון ועמרם...התורה לא עודדה את זה. ומי שלקח זה כן בגלל עקרות.

הרב מגרמניה רוצה להרבות ילדים ולעזור לגבר בימי נידה וביחד עם זאת לעשות קינאה שינאה ותחרות ועוני בבתי ישראל. ממש גאונות!

ומספיק לי זה איך אני מרגישה עם זה בשביל שתגיד לי מה רצון ה'.
פעם שום דבר טוב לא יצא מזה כל שכן היום!

אמוראים כשהיו עוברים לעיר אחרת היו מקדשים שם אישה

ואם אמוראים שגלו לעיר אחרת ולקחו אישה רק לזמן זה עד שחזרו לבית. בשביל להנצל מהחטא.
אחר כך נתנו לה גט..אז מה אתה מבין?

ושתיהיו אמוראים נדבר. וחוץ מזה שרובם לא עשו את זה.
פה בדור הזה יש אישה בבית והיא לא מספיקה. ולקחת עוד נשים זה ממש לא לשם שמים.
והלואי ותדעו לספק אישה אחת. עוד האישה צריכה לעזור לכם לפרנס..

וגם ליעקב היה
לא צריך לעוות את המציאות כדי שיתאים לדעה..
אפשר לומר אם אמוראים היו צרכים כדי לא לחטוא קל וחומר שאנחנו

ואני לא בעד כמה נשים אבל זו האמת ולא כמו שמנסים לומר

וגם בעלי אמר שקידשו אישה כדי שיהיה לו פת בסלו ויצר הרע לא יתקוף אותו. ולא בטוח בכלל שהיה איתה. ושחזר לעירו נתן לה גט. וממש לא השתעשע עם שתי נשים כמו מה שהגברים בעלי תאווה היו רוצים.

אז מה קל וחומר?
יש לכם אישה ולא מספיק.

יעקב זה בגלל עקרות. אברהם לא יודעת. אולי מדובר על הגר.
ומזה משנה. הם בודדים!

לאה מביחינתה ציפתה מיעקב שיסרב. לכן קראה לו גד. כאילו בגד באשת נעורים.

מדרשים נועדו בין היתר להתוות את דרך המוסר או להביע רעיון מוסרי כלשהו.

ולגבי השפחות, המעמד שלהן שונה ממעמד הנשים עצמן.

ולגבי מה שכתבת למעלה, אמרת נכון שלא צריך לעוות את המציאות כדי שתתאים לדעה.
אבל גם אתה צריך לדייק.
אברהם ויעקב לא *לקחו* כמה נשים.
שרה *נתנה* לאברהם. ואחרי מותה זה עניין אחר.
ויעקב "קיבל" את לאה במרמה, הוא לא לקח, וגם השפחות ניתנו לו ע"י נשותיו מיוזמתן בלבד.

ובגלל זה כל הצרות במשפחה והפרדות המלוכה וכל הגלות.

מאברהם חז"ל לומדים שמי שמתה אשתו - ישא אישה ויוליד עוד בנים. אין בשום מקום המלצה לשתי נשים.

מקבלות פחות או יותר באותו זמן

השפעה הורמונלית אחת על השנייה, כך שזה גם לא נכון ויוצא שבכל מקרה הגבר הישראלי עם החשק הבריא יהיה צריך להתאפק ולהמתין בסבלנות וגם מעורר מחשבות על עצם הטעם לאשר בגלל זה

 

ודווקא בעבר זה לא היה מקובל בכלל

אם כבר היה מגדיל לעשות ותורם לחזרה למה שהיה פעם לפני ההחמרה של בנות ישראל

בלי להכנס לדיון על פוליגמיה

בכל אופן ומה עם יורדי הים שמגיעים הביתה פעמיים בשנה

או בכלל כל הדיון הזה בגמרא- רק מראה איך פעם זה היה מצוי הרבה יותר שגבר נשוי מחכה זמן ממושך בלי ללא קשר למתי האישה מותרת או לא

בעליה הגדולה של שנות החמישים היו כמה סיפורים כאלה, שפתאום נשים גילו שיש לבעל עוד אישה במדינה אחרת

יש מצב...
אבל זה ממש נכון

(לא קראתי תשובות)

התייחסות לחיי נישואין כאל משהו שעניינו הוא יחסים ולא כאהבה ושותפות

וברית שמביאים איתם יחסים ונאמנות, היא התייחסות נמוכה ולא אידאלית גם אם 

היו זמנים או יש מצבים נמוכים וירודים בהם יש לזה היתר או צורך גופני כלשהו לחלק מהגברים.

 

 

בחור שבעד פוליגמיה.. מי לא תרצה??

את יכולה לשנות צורה ולהיות מישי אחרת.

אולי הבן שלו?

ממש ברוך שלא עשני גויה, ולא עשני שפחה, ושעשני כרצונו להיות שייכת לאומה קדושה שבה ורק בה מותר להתעלל ברגשותיהן של נשים בשביל שהזרע הקדוש של הגברים לא יצא לבטלה או אצל אישה אחרת שלא מקודשת לו.

(מלכתחילה לא הייתי מגיבה על השרשור הזה, כי אין לי עניין להזין אותו.
אבל יש לי הרגשה שלא הבנת את מה שקראת. ואני כותבת למענך ולמען הכלל).

ומעבר לזה, רוצה לומר משהו.
יש ל"דתיים" קטע לסתום טענות ואמיתות באמירה ש"איזה רב אמר".
אז ככה, יש לי (וגם לך) דעה עצמאית. ולא כל דבר שכל רב (גדול ככל שיהיה) אומר צריך להתחבר אליה ולהסכים איתה, בייחוד שיש אינספור רבנים אחרים שיכולים לטעון אחרת.

דבר שני, להבנתי, (לא קראתי את המאמר כולו אלא אך ורק מה שציטטת, ככה שאני גם קוראת וגם מפרשת את הציטוט המדובר בעירבון מוגבל),
(מקווה בשביל כולנו שהכוונה שלו היתה ש) שמלכתחילה זה לא ראוי בכלל, והתורה "התירה" לאדם שברמה שהוא נמצא בה אם התורה לא היתה אוסרת לו - היה נואף וזונה כמו גוי (אולי גם כי בחלק מהזמן היא אסורה עליו והוא מנוון ברמה שלא יכול לשלוט בעצמו).
ולכן.... היא "התירה" לאיש הישראלי מהסוג הזה.


עכשיו בוא אני אעשה לך סדר, ואסביר לך.
גם קורבנות "קדושים" הן *בהמות* כשרות.
ואומר לך יותר מזה.
מי שהלב שלו נמצא במקום הנכון, יודע שלב אחד לא יכול לאהוב באמת יותר מאישה אחת. ויודע גם שהמעשה הזה הוא ביטוי אהבה וחיבור של "אך הפעם"... ויודע שמציאות של כמה נשים לגבר אחד היא מציאות שהיא אכזרית מאוד מאוד לאישה.
אפילו שרה שביקשה בעצמה שפחה לאברהם, סבלה מהמציאות הזאת (וגם האמינה שבזכות הסבל הזה אולי יהיו לה זכויות למשהו משלה).
לאה סבלה.
חנה סבלה.
מי לא סבלה?
גבר שהלב שלו נמצא במקום, לא רוצה לגרום לאף אדם סבל בעבורו. אלא הוא עושה את זה מחוסר ברירה לחלוטין.

רק מה?
יש גברים שהלב שלהם נמצא להם בין הרגליים.
וכשהלב נמצא שם, הוא לחלוטין יכול "לאהוב" יותר מאישה אחת.
כי שם, הדבר היחיד שמעניין אותו זה מה שקורה לו בין הרגליים.
האגו המטונף שלו. ולאגו מטונף לא משנה עם איזה אישה הוא נמצא.

אז כן, יש ישראלים שכדי לא להתנהג כמו גויים, צריכים להתנהג כמו בהמות כשרות.

לחיים לחיים.

אמיתית ונוקבת

רק הערה אחת, אני לא בטוח שהגויים כאלה גרועים

אבל תתסכים איתי שאלו שרגילים לניאוף ולזנות, בין אם הם יהודים ובין אם הם גויים, הם קרובים יותר לדרגת הבהמה אם לא גרוע מזה - כי הם אמורים להיות גבוהים ממנה.

האיזכור של הגויים נאמר רק לעומת ה"אין אומה ראויה"... הסברתי למה בשבילם לא צריך היתר כזה, הם גויים.

ותודה

ההודעה הבאה לא באה במטרה לפגוע חלילה ולכן אני מתנצל מראש ואומר שהיא לא מיועדת למישהו שתומך בפוליגמיה/פדופיליה או שאר סטיות ומחפש לעצמו היתר הלכתי:
מעניין שכל הסוטים מעלים פה בפצלשים כל שבועיים שרשור אחר על הנושא הזה דווקא מכל הנושאים שבתורה שבכתב ובעל פה..
חברים, בואו. במקום לשאוף להיות גואל רצון תגאלו את עצמכם מהרצונות המגעילים שלכם לפתוח בעצמכם ״הרמון״
לפחות השרשורים פה הם (עדיין) רק על פוליגמיה ועדיין לא נגררנו לחפירות על ״האם התורה התירה נישואי קטינה״ ״ותראו אפילו צדיק כמו יצחק אבינו התחתן בגיל 40 עם אישה בת 3 אז אולי נתיר?״ וכל מיני כאלה..
אנחנו פורום של אתר של יהודים שומרי מצוות - לא של בדואים/ערבים.. זה ערוץ 7- לא ערוץ 72 בבקשה תחסכו מאיתנו את הפורנוגרפיה המילולית של המחשבות שלכם על זה...

ככה את מדברת על דוד המלך? ושלמה המלך? ומה שהרב אמר זה אידאל, להרבות זרע ישראל. ויש גם את הגר"א:

כי אילו היה עולה הדבר בידו היה מבטל תורה ותפילה ומסבב מעיר לעיר וממדינה למדינה לבטל החרם דר' גרשום בענין איסור לשאת שתי נשים, כי ע"י ביטול  החרם תהיה התקרבות הגאולה.

והבבא סאלי היה נשוי ל2 נשים. וכל הדיבורים על כך שאי אפשר לאהוב שתי נשים, מה תגידו על הרמבם שפסק: 

נושא אדם כמה נשים, אפילו מאה, בין בבת אחת בין בזו אחר זו.
ואין אשתו יכולה לעכב, והוא שיהיה יכול ליתן שאר כסות ועונה כראוי לכל אחת ואחת, ואינו יכול לכוף אותן לשכון בחצר אחת אלא כל אחת ואחת לעצמה (רמב"ם, הלכות אישות, פרק יד, הלכה ג.)

וכמו כן הוא גם פוסק:

וכן צוו חכמים שיהא אדם מכבד את אשתו יותר מגופו ואוהבה כגופו. ואם יש לו ממון מרבה בטובתה כפי הממון.(אישות ט"ו, י"ט).

ולא, אני לא בעד פוליגמיה או אוהב לדון בזה. זה לא רלוונטי להיום (כמו שאמר בצדק @יהלומ.) (בשבילכם

@מופאסה

@ליאן

@פ' מקגונגל (אגב את מוזמנת לפורום הארי פוטר))

 אני פשוט נגד לייחס בהמיות לענקי ישראל

אהה שיקח כמה נשים. כמה כבוד לאישתו.
הגאולה לא באה אז שהרבו נשים אז תבוא רק בזכות גברים כמוכם ששקועים בתאוות וממשש לא לשם שמים. שתיהיו בבא סאלי (וזה לא נכון! לא חיי עם שתים בו זמנית.) או אור החיים הקדוש או יעקב אבינו אז תעיז לדבר על בהמיות או לא. כי היום זה כן!

ואם לא מעשה בהמי אז זה מעשה אנוכי ולא רגיש ולא מכבד גם לאז. כתוב בתורה צרה היא לאישה.
אז על איזה כבוד אתה מדבר??

אם תבינו שגם חרם רבנו גרשום הוא רצון ה' לא תמשיכו לבכות על זה.
בהצלחה!

ענקי ישראל. אין בימינו מישהו שמסוגל לספק כמה נשים

אז גם אני אחזור ואשאל.
גם לשאת קטנה מותר. ואף אבותינו נשאו קטנות.
מה נשתנה? לאבותינו גם היו עבדים מה נשתנה? הרמב"ם גם כותב שאשה לא יוצאת מהבית בקושי פעם בחודש. ועמ"י הרג ילדים ותינוקות בחרב במלחמות. ומלמד שהרג את תלמידו במכות גולה כי עשה זאת ברשות. והאונס אשה נושא אותה. והפלא יועץ ממליץ לאשה מוכה לא להתלונן כדי שלא יכה אותה חזק יותר(כמובן אחרי שאומר כמה שזה מעשה נורא) ומה לגבי דיני ירושה הבנים יורשים והבנות לא.
האם אתה עושה את כל אלו? או רואה בהם מעשה ראוי?

אז אולי צריך לומר שלא כל מה שהיה מוסרי פעם הוא גם מוסרי היום ולא כל מה שהיה מתאים למציאות פעם מתאים למציאות היום....לשם כך אנו מקדשים את תורה של בע"פ יותר מ/כמו (מחק את המיוצר) התורה שבכתב אנו רואים בתורה דבר המקדם את העולם ומתקדם בעצמו.

דברי הגר"א נאמרו מפי השמועה ואין לנו ראיה כתובה וכפי שהוכחתי בדברי היעב"ץ הדברים לא נאמרו לכתחילה כהמלצה לכל אדם.

מוציא פה מכולם את המיטב....

אבל בהחלט מחובר למיניות שלו.
או לשליחות אחרת שהוא רואה בזה?
תחכים אותנו אתה...

הפסול הוא, כשהמיניות והיצריות שלנו לא מחוברת ללב ולשכל.
לצד האלוקי שבנו.
שם זה בהחלט בהמי.


אנחנו לא בהמות.
ואנחנו אמורים לדעת לשלוט ביצרינו גם כשהמציאות מאתגרת, ולפעמים היא מאתגרת מאוד לשני הצדדים. אז מה?!
גם הגבר אסור על האישה בזמן הנידה, ולא בהכרח קל לה יותר, אם היא יכולה להתמודד, כל שכן הוא, הוא גבר, לא?שיתגבר על יצרו.
ושום טיעון של להרבות זרע ישראל לא משכנע.
מי שישמע שאותם אלה שרוצים היום יותר מאישה אחת רוצים אותה מהטעמים האלה.

זה היה ציון עובדה
ככה לעניות דעתי.
בתפיסה שלי

אני מצרף כאן את תשובתו הארוכה על פני 6 עמודים. בהם דן באריכות על כך שהתורה התירה פילגש בניגוד לדעות אחרות בראשונים ומוכיח זאת כדרכה של תורה. אגב כך מציין מדוע זה מוסרי ונכון לאסור זנות אבל כן להתיר פלגש כפי שצטט בעל מחבר השרשור הנ"ל. לבסוף חותם דבריו בדברים אלו:

 

ביחוד בדורנו זה שהכנעני אז בארץ שאהב את הזמה ובפרטות אחר שנתערבו בישראל המופקרים כת ש״ץ שר"י שר הנואפים . הרוצי םשיכלו הנשמות עם הגופות למען הביא משיח לפי טומאו עם שפחות חרופות , מלבד שאר כתות דבהפקרא ניחא להו וטנא עבדינן להו כי היכי  דלשנקו איסורא וליכלו היתרא . לא לגעו באיסורי דאורייתאכרת ומיתת ב"ד.

 

עוד אני מעיד במי שרוצ׳ לסמוך על הוראתי זאת . עכ"פ לא יעשה כזאת עד שימלך ברב ומורה צדק לעדתו . שיסדר לו ההתר
ע"פ יחוד גמור בטוח ממכשול . דהיינו לייחד לה חדר בביתו -ולהזהירה מיחוד כל שאר אדם . ושאם תמצא שעבר׳ ולא נזהר .
ישלחנה מיד מביתו . וכן יצווה שטבול בזמנה  ולבאר לה ג״כ שהבנים שנלד ממנו. כשרים כשאר מיוחסים שבישראל . כשתשמור בריתה ותהא נאמנת לאיש הזה משא״כ אם הזנה עליו . אזי בניה בני זנונים . וחייבים עליה משום קדשה על כל ביאה וביאה

בין מאיש זה בין אחרים . ובאופן זה אם ישמעו ויעשו ככל כאמור אזי אין אחריות מכשול כל שהוא בדבר
זה . ולמצוה יחשב להרים המכשלות את הרשעים . וגם ת״ח צריכים לכך ביותר . שכל הגדול מחברו יצרו גדול . וראוי להיות לו פת בסל ולקים זרע אם אינו זוכה לו מאשתו שנפלו בגורלו . והכל הולך אחר כוונת כלב . בלבד שיכוין אדם דעתו לשמים . רחמנא ליבא בעי . ורגלי חסידיו ישמור . ושמר רגליהם מלכד ואל תהי צדיק הרבה למען לא תרשע הרבה כמו שהוכיח הנסיון גם בבני אום גם בבני איש .
ודי בזה . וכבר הארכתי יותר ממדי למבין ומשכיל על דבר שהוא משום עת לעשות וט׳ :

 

 

20200107233213.20200107233323.pdf3224.pd20200107233245.pdf20200107233249.pdff

 

ושוב נזכיר שכל זה מתחיל ממה שפילגש מותרת ולכן באותה מידה כבודו מוזמן לשאת לו ילדה בת 10 שאביה מקדשה כי גם זה מותר

 בברכת קדושים תהיו

קדשים תהיו. רש"י- הוו פרושים מן העריות ומן העברה, שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה,

 

עוד בעניין לא כל מה שמותר הוא בסדר עיין רמב"ם סוף הלכות עבדים

מֻתָּר לַעֲבֹד בְּעֶבֶד כְּנַעֲנִי בְּפָרֶךְ. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַדִּין כָּךְ מִדַּת חֲסִידוּת וְדַרְכֵי חָכְמָה שֶׁיִּהְיֶה אָדָם רַחְמָן וְרוֹדֵף צֶדֶק וְלֹא יַכְבִּיד עֵלּוֹ עַל עַבְדּוֹ וְלֹא יָצֵר לוֹ וְיַאֲכִילֵהוּ וְיַשְׁקֵהוּ מִכָּל מַאֲכָל וּמִכָּל מִשְׁתֶּה. חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ נוֹתְנִין לָעֶבֶד מִכָּל תַּבְשִׁיל וְתַבְשִׁיל שֶׁהָיוּ אוֹכְלִין. וּמַקְדִּימִין מְזוֹן הַבְּהֵמוֹת וְהָעֲבָדִים לִסְעוּדַת עַצְמָן. הֲרֵי הוּא אוֹמֵר (תהילים קכג ב) "כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם כְּעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ". וְכֵן לֹא יְבַזֵּהוּ בַּיָּד וְלֹא בִּדְבָרִים. לְעַבְדוּת מְסָרָן הַכָּתוּב לֹא לְבוּשָׁה. וְלֹא יַרְבֶּה עָלָיו צְעָקָה וְכַעַס אֶלָּא יְדַבֵּר עִמּוֹ בְּנַחַת וְיִשְׁמַע טַעֲנוֹתָיו. וְכֵן מְפֹרָשׁ בְּדַרְכֵי אִיּוֹב הַטּוֹבִים שֶׁהִשְׁתַּבֵּחַ בָּהֶן (איוב לא יג) "אִם אֶמְאַס מִשְׁפַּט עַבְדִּי וַאֲמָתִי בְּרִבָם עִמָּדִי" (איוב לא טו) "הֲלֹא בַבֶּטֶן עשֵֹׁנִי עָשָׂהוּ וַיְכֻנֶנּוּ בָּרֶחֶם אֶחָד". וְאֵין הָאַכְזָרִיּוּת וְהָעַזּוּת מְצוּיָה אֶלָּא בְּעַכּוּ''ם עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה אֲבָל זַרְעוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ וְהֵם יִשְׂרָאֵל שֶׁהִשְׁפִּיעַ לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא טוֹבַת הַתּוֹרָה וְצִוָּה אוֹתָם בְּחֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִים רַחְמָנִים הֵם עַל הַכּל. וְכֵן בְּמִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶּׁצִּוָּנוּ לְהִדָּמוֹת בָּהֶם הוּא אוֹמֵר (תהילים קמה ט) "וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו". וְכָל הַמְרַחֵם מְרַחֲמִין עָלָיו שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יג יח) "וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ":

 

ןד"ל

אלא הם טענו שגבר שרוצה מסיבה כזאת עוד אישה הוא בהמה...
מאוד פשוט.....

תהיה חזק, תעבוד על עצמך, ואל תחפש היתרים ממצבי קיצון למה שיש היום. עוד מעט תוכיח גם משלמה המלך
ניראלך שהיעבץ היה פוסק את מה שמשתוללים היום להלכה?!??!??
איזה בושה, שככה מדברים בשם גדולי ישראל
ומספיק לקרוא לזה פוליגמיה. תקרא לזה פורנוגרפיה, ככה, מילה אחר מילה: פ-ו-ר-נ-ו-ג-ר-פ-י-ה. בגידה מכוערת.
ובושה שמעיזים להביא בשם היעבץ, כאילו היה איזה ד״ר שהרצה בכנס הביזיוני בבר אילן.
מוזמן להגיד בקול: אני חלש, ואינני מרוצה מהיחסים עם אשתי, ואני חי מריגושים, ואני צריך עזרה. כל מחלה נהייתה לאיזה ״שיטה״ חדשה.
ועוד עושים על זה ״דיון״ כאילו מה? תעשה דיון על אלוקים. האמת, קשה לי עם אלוקים אחד ואני מחפש אלוקים שני שיהיה יותר נחמד, כי קצת קשה לי שהפיצה רק חלבית, אני רוצה קצת המבורגר בפיצה. אני פשוט ממש מכור לבשר, ואין לי את היכולת לחכות 6 שעות.. אני כבר בדיכאון בגלל זה.. למה זה נשמע מגוחך? כי יצר העריות חזק יותר מיצר של בשר וחלב. שתבין כמה היצר עושה שעות נוספות כדי לפורר את הדבר הכי בסיסי בעם ישראל, שזה אומר: הדבר הכי בסיסי בעולם כולו.

אבל זנות וניאוף אסורים גם על בני נח. שבע המצוות שלהם כוללים איסורי גילוי עריות

נר איש וביתו - תדליקו אחד את השני.

לצערי אני לא מצליח לקרוא את הגרסה הארוכה

יותר מהכל, כואב שאינכם מצליחים לתקשר. בבסיס נשמע שבעלך אדם טוב עם רצון טוב, אבל בלי פרופורציות נכונות.

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

כי זה בעצמו יכניס רעיונות, בפרט אם אתם באמת נשואים טריים.. 

לדעתי זה שונה מעבודה מקצועית

מכובדת ואני מקווה שהוא יכבד 

שנית - להחליט באמת שכל ההרחקות המופיעות בהלכה, הן קו אדום חד משמעי. לא מעבירים חפצים, שמים בינכם סימן כשאתם יושבים לאכול לבד וכו'. כשמקפידים על זה, המגע כבר אינו אופציה.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אנשים לא אוהבים, בצדק, שניק חדש מתחיל לאסוף פרטים על ניקים.

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

לק"י

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.