הניתוח לא מאד דחוף (זה לא ניתוח חירום), אבל המצב ממשיך להתדרדר כל עוד לא מתקנים. הקרדיולוג ממליץ לנתח תוך 3-6 חודשים.
מחר נקבע תור לכירורג ונהיה קצת יותר חכמים בהמשך.
וואו, איך הלב שלי דופק.
אני חזקה בשבילו, מתנהגת כאילו זה כלום, רק משהו על הדרך. מבפנים אני מהפכה. זה הבעל שלי, אהוב לבי, הבית שלי, האבא של הילדים שלי. המחשבה שלא יהיה איתי עד 120 מטריפה אותי.
הרופא מאד אופטימי, הוא מועמד מעולה לסוג הזה של התיקון. אבל... אמאלה, איזה פחדדדדדדד!
בליל שבת איבדתי אותו בביהח. לא הצלחתי למצוא אותו בשום מקום. כשחזרתי הביתה התקשרתי לבטחון. ילדת הגן שלי עוד היתה ערה, ושאלה למה אני משתמשת בטלפון בשבת (אני גם לא הולכת איתו), אז אמרתי לה שזה מצב חירום, ואבא לא מרגיש טוב,.
כשהתקשרתי לבטחון אמרתי שיש לו אסטמה כרונית ודמיינתי אותו במצוקה באיזו פינה נידחת. ואת עצמי אלמנה.
בסוף, בסביבות 2 בלילה הם מצאו אותו והתקשרו אלי, הוא פשוט נרדם על איזה ספסל.
אבל הפחד. וואו.


), ואני מקווה שתמצאי במה להתפנק בו❤️
(יש כאלה שבתוספת תשלום יכולות גם להגיע אלייך לבית)




























שרשור פתיחה של רבנית השנה