סמוטריץ: "ולגבי ההמשך, זו השעה שלכם להוכיח שאתם פועלים לשם שמים ולא מתוך אגו ותחושת נקם. אתם הרי לא מאמינים שיש פרומיל של סיכוי שתעברו את אחוז החסימה. ריצה שלכם עכשיו תהיה מסע נקמה שיוריד לטמיון קולות רבים ועלול לסכן את עם ישראל, תורת ישראל וארץ ישראל. תקראו לתומכיכם להצביע לכל מפלגה שתרצו בגוש הימין, אבל אל תזרקו בפעם השישית קולות לפח."
אני לא מחווה דעה מה עוצמה צריכים לעשות, אבל הצביעות, אוי הצביעות..
הסירחון עולה עד השמים..
זיף הסכם, הפר סיכום בין מנהיגים רוחניים של שתי מפלגות ושבר להם את המילה,
ועכשיו הוא מתלונן?!
לא כי לזייף הסכם זה שיא האמת. - אקטואליה וחדשות
ושל מיכאל שמתלונן על הגיבוי שנותן הרב דרוקמן למהלך,
כשבמחילה, על היחס שלהם ל"מנהיגם הרוחני" -
מיותר להרחיב את הדיבור כאן (אמנם, מיכאל אכן מתייחס אליו בכבוד רב יותר מהאחרים).
אבל מדבריו בנושא - שהם ***בדיוק*** מה שכתבתי כאן כל הזמן - אתה מתעלם (בקישור ראשון):
"ומילה אחרונה לאיתמר בן גביר ולחברי עוצמה. אתם מדברים היום הרבה על תחושה של בגידה.
אני מבין וגם לא מבקש לפייס אתכם היום. חז"ל אמרו "אל תרצה את חברך בשעת כעסו".
אבל רק שתי נקודות: אתם הייתם שותפים לתרגיל הפוליטי שהרב רפי עשה על הראש של האיחוד הלאומי.
אם לדבר בשפה שלכם אז הייתם שותפים ל"בגידה" שלו בנו במערכה הראשונה.
מה לכם כי תלינו על הבגידה שלו בכם במערכה השניה.
אם תרגילים פוליטיים הם לגיטימיים והמטרה מקדשת אותם זה לא יכול לעבוד רק כשזה משרת אתכם.
אני משתדל מאוד לפעול אחרת בעשיה הפוליטית שלי.
אבל אתם פעלתם בדרך הזו ובסך הכל משלמים עכשיו את המחיר שלה.
החתימה שלכם עם הרב רפי סיכלה את מאמציי ומאמצי רבים אחרים
להביא למיזוג ובחירות דמוקרטיות והביאה במידה רבה לסאגה של השבועות האחרונים".
לתשומת ליבך - @מרדכי. מ.ש.ל. (בקישור שני ושלישי).
אגב - הוכחת כאן בעבר שאתה יודע לדברר גם את הרב רפי,
וללמד זכות על מהלכיו (בקישור רביעי) ולעתים גם את יועציו ויח"צניו (בקישור חמישי).
מה תאמר עכשיו?
ההתנהלות שלו כלפיכם היא המשך של אותה התנהלות שהצדקת כ"כ.
רק שהפעם זה נגדכם...
הסכין שנתקעה אתמול בגבו של איתמר, היא אותה סכין שהוא עצמו תקע עם הרב רפי בגבו של בצלאל;
הסכין ששומרת על מקומו של הרב רפי על המפה הפוליטית...
והעיקר - "שעוצמה יהודית הם שווים בין שווים ולא עוד סמרטוט שדורכים עליו בשביל להיכנס הביתה"...
(קישור שישי).
https://www.inn.co.il/News/News.aspx/424533
כל עוד היה סיכוי לפריימריז, ההסכם לאיחוד לא היה נחתם - אקטואליה וחדשות
אגב - משעשע לראות כיצד בתוך לחץ אדיר - אקטואליה וחדשות
אני חושב שצריכים להיות קצת יותר ישרים הרב פרץ - אקטואליה וחדשות
הרב רפי לא היה מחוייב לסמוטריץ' בשום הסכם.
לבן גביר כן.
באמצע הדיונים על הסכם חלופי לסבב ג' איתמר הכניס את ראשו ביניהם כדי לנסות לעזור לרב רפי לכופף את בצלאל.
למה התעבר על ריב לא-לו?!
הם לא התמזגו למפלגה אחת...
השאלה היתה על התנאים. ושוב - למה איתמר מתעבר על ריב לא-לו?
ו"לכולם היה ברור" זה לא אי עמידה בהסכם.
איתמר נכנס באמצע כדי לתקוע אותו.
למה התעבר על ריב לא-לו? אתה לא עונה.
בריב שלא שלך?
איתמר הוא זה שנכנס, וזה בדיוק מה שמרדכי הכחיש והודה ששיקר בדיון שלנו בשרשור אחר:
תעקבי אחרי הדיונים כאן בימים האחרונים. כתבנו כבר הכל.
בצלאל גם הסביר היום בפוסט ארוך.
הסברנו כמה פעמים למה הפעם לא יקבלו גם את זה,
וגם עמנואל שילה הסביר. כנראה לא עקבת.
ולא משנה כמה הוא שווה. משנה אם הוא עובר או לא.
מקום שמיני לא הייתי מצביע
הפניה היא למצביעים שלו (מ-8 מנדטים מהבחירות האחרונות)
בנתיים ההתעקשות של נעם לטעון שרצים עד הסוף, לא רק שלא מחזקת אותם, אלא רק שוברת את ההגמוניה בקו. כבר לא מדובר רק על 'מקווקוים' כמו הרב יהושע שפירא או הרב חיים גנץ - שאמנם קשורים אבל תמיד היו עצמאיים פוליטית וגם לימודית.
הציטוטים מהרב קלנר והמכתב של הרב רודריגז, הם רעידת אדמה:
מפתיע שהוציאו את זה וצילמו את זה לערוץ 7, אני מקווה שזה היה באישור של הרב יוסי אבל לא נפלתי מהכסא בכלל.
הרב גנץ בעבר לא כתב עם כל הגינונים ותארי הכבוד האלה אלא פשוט אמר "אנחנו לא מבינים את הרב טאו".
הרב גנץ זה לא חידוש, הוא כבר שנים במעגל המצומצם של סמוטריץ'. החידוש שגם במיניסטרים של הקו - מתנגדים לנעם.
(דביר עמר טוען שמהבדיקות שלו עוד לפני המכתבים הללו - ברב מוחלט של מה שנחשב 'ישיבות הקו', הרוב המוחלט יצביעו לציונות הדתית ואחרים יתחלקו בין עצמה לליכוד ורק מעטים מאוד יצביעו באמת לנעם על הפרנציפ.
כלומר, אתם זוכרים. אף אחד בכלל לא רצה באמת את המפלגה הזו. רק כדי לכפות על אמצעי הפרסום את הקמפיינים נגד הלהט"ב.
איך משם הגענו לכאן?
שמתיימרת להתמודד על אמת...
עוזר לסתום את פיות המשטינים והמקטרגים על הר המור שהם כת. הנה הוכח שלא
כמה ח' שנשים לא יספיק להגיב על מה שכתבת כאן.
(מעדיף לא להתחיל עם סיפורים על תלמידי הרב צבי יהודה שהושתקו, כי לא היו בקו שרק אחד קובע. פשוט לא נסיים...)
קבוע על הרב טאו. לא מכיר כת שבה הסגנים חולקים קבוע על ראש הכת.
אגב, האם לשיטתך ישיבת הר ברכה היא כת? כי שום רב שם לא יעז לחלוק על הרב מלמד.
ב. האם מישהו במרכז חלק על הרצי"ה? זה אומר שמרכז היתה כת?
אבל שאיפה להגמוניה והשתקה של תלמידים רבים של הרב צבי יהודה - בהחלט היתה.
סיפורים - אבל בהחלט השתיקו רבים מתלמידי הרב צבי יהודה, כי לא יישרו 'קו' עם זרם מאוד ספציפי.
מי לנו גדול כהרב צבי יהודה, אבל מותר לחלוק עליו כאשר המחלוקת היא לשם שמיים.
זה הפוך מפוליטיקה קטנה שעושים שועלים קטנים מחבלים בכרמים.
אבל שחברותא בוגר, יסביר לחברותא הצעיר שלו, שלא כדאי להכנס לשיעורים באמונה של הר"מ שלו, כי 'הוא לא באמת תלמיד של הרב צבי יהודה', זה משהוא אחר.
איכס.
פיצולישיבות זה כמו גירושין
אבל למה להעתיק את זה לפוליטיקה.
למה מותר לעשות בלוק עם עוצמה שלא כולם מקפידים שם על קלה כבחמורה, ולמה מותר עם זהות...
ולמה אסור עם מעוז ששם שמים נישא בפיו על דרך השגרה.
כרגע, להבנתי בלי שום ידע פנימי, לעשות בלוק עם נעם רק יזיק ולא יועיל כלום לא למפלגה ולא לגוש. הוא כמעט לא יביא מצביעים (והמעטים שכן - יצביעו לשאר מפלגות הגוש) ולעומת זאת יבריח רבים יותר, שיזלגו למפלגות ה'מרכז'.
אתה לא צריך אותי, תקשיב לרב קלנר שהוא עצם מעצמם ובשר מבשרם:
מצפה שאבי מעוז ברגע האחרון יודיע שפורש
גם הוא מבין שמפלגת נעם היא פיקציה, שאבי מעוז ארבע שנים בכנסת סיפר סיפורים, אבל לא קידם שום דבר ממשי. למה כן לבזבז עליו מנדט?!
בשביל להפריש את נועם צריך לתת להם תמורה, ו/או פרס ניחומים, כי אין מתנות חינם.
הרב קלנר אשר כבודו במקומו מונח לא מציע כלום.
בזמנו שתפסו את הישיבה ביצהר בשביל לעשות שם נקודת מג"ב חשבתי שאם מדינת ישראל הייתה מקימה תחנת משטרה בפוניבז' היו מוחאים לה כפיים.
בפועל היו שתי ישיבות במוסד אחד. זה לא הוגן.
זה כמו בית ערב גירושין.
לא מביאים דוגמא מזה.
האם כיום בישיבות הקו ר"מ יאמר כאלו דברים?
האם הרב גנץ יאמר לא לשמוע שיעור של מרכזניק?
האם אין רמים בישיבת רמת גן תלמידיו של רב אברום? הנה הרב אברהם וסרמן נראה לי כזה.
האם בעלי כולם מסכימים? הרב נתנאל אלישיב חולק מהותית על דברים.
לא כת ולא דומה
כמו בפעם הקודמת - אני לא אכנס לשמות. אלו שהזכרת הם בהחלט לא כאלו וגם אם הם בקשר - הם מעולם לא היו 'קו' שרוף.
החידוש החיובי עכשיו, הוא שהריצה העקרה של מפלגת נעם גורמת שגם שרופים לחלוטין מצטרפים לשבירת ההגמוניה. כאן יכול להתחיל התיקון.
כמו בני זוג גרושים נפשית אך נשואים ממסדית באותו בית.
לא מביאים ראיה ממקרה כזה
או לא.
רב אחד חושב שלא, רב אחד חושב שכן, ולא נכנס למחלוקת בין גדולי החכמים.
ברור שזה היה רע, אבל באופן כללי בחיים עושי םדברים הכרחיים גם אם לא נעימים. גם לרבן גמליאל לא היה נעים לנדות את רבי אליעזר, ורשב"ג לנדות את רבי מאיר ורבי נתן, או לגרא לא היה נעים לצאת בחריפות נגד החסידים
כשאדם מחליט (על דעת עצמו) להורות הלכה בפני רבו+ להקים לעצמו ישיבה ולדאוג לו לקהל, זה לא "לא נעים", זה מביש.
היתה מחלוקת אידאולוגית לשם שמים בשני הצדדים. חלק מרבני מרכז סברו כרב טאו והלכו איתו. זה לא חסידות שמתפלגת בין אחים. לא זה המקרה
זה שונה ,
הבעיה קורית אם יורדים לפסים אישיים כתוצאה מזה
אינלי מושג ולא הייתי שם
אבל ככה מלמעלה, קשה לי לעבור על הדבר הזה כאילו זאת מחלוקת הלל ושמאי
הרציה עדיין היה בראשות הישיבה אז.
זה לא הזמן למשחקי כבוד וכיאולוגיה
מי שלא ידע להתאחד שיתפוגג בעה
מקווה שגם 100 קוחות לא יהיו לו
לא מבין את הבעיה שיש בלאחד 4 מפלגות הרי כל הכיסאות בכנסת תלויים אחד בשני בלי הרביעי גם הראשון לא נכנס
יש גם את אחי של הרב אברגל
לא מצליח להבין איך לא מצעלים מעל הפוליטיקה הקטנה..
מה סמוטריץ עשה כדי לעצור את הדהירה הפרוגרסיבית שקוראת בתוך צהל? מה הוא עשה לגבי הקטע של חילופי גננות ערביות בקטע הלברלי שהילדים לומדים לומר אללה אכבר ומורות לתנך ערביות בחינוך?
נראה שסמוטריץ מכוון מטרה בקטע של היישובים ביוש וכל הכבוד לו, אבל זה גורם לו להזניח את השאר. גם מפלגת בן גביר לא עושה כלום בנושא.
ואם תאמר שאבי מעוז לא עשה, הרי הוא היה אדם אחד ואין לו כוח לאדם אחד ח"כ. אבל מפלגה של 4 זה דבר אחר.
בכל מקרה אני לא מצביע נועם כי זה סכנה לגוש כולו והם חיים בסרט שיעברו את אחוז החסימה, מעריך שהם עושי םזאת כדי לצבור פרסום ולנסות בבחירות הבאות
, והם יפרשו שבועיים לפני הבחירות
לשרוף את הקול על מי שעשה 0 עגול בתחום הזה, כמו בכל התחומים האחרים?!
ולכן לא אצביע להם.
לגבי זה שהוא לא עשה. מה אתה רוצה שח"כ אחד יוכל לשנות? עכשיו הם רוצים 4 כמפלגה עצמאית, זה כבר משהו שיצליח לשנות. אלא שהם לא יעברו
בשיתופי פעולה, אבל לא, הוא בנה במות לעצמו ונהנה לספר סיפורים במליאה.
עכשיו הוא כנראה (אם באמת לא יפרוש) ישרוף כמה אלפי קולות. אם היו נותנים לו מקום, היו שורפים מנדט שלם...
הסיכוי שנתניהו יתן לו את התיק הוא אפס מוחלט, ולא סביר שמאיזנקוט בדווקא הוא יקבל את מבוקשו.
בלי פייגלין אין קואליציה אפילו לשיטת פילבר.
צודק איפוא נתניהו שמעוניין, לכאורה, בממשלה עם איזנקוט.
בס"ד
הוא כמובן לא יקבל את תיק הביטחון (גם אחרי הפיצול הוא נותר עם מנדט אחד או שניים ביום טוב), אך עם זאת אני לא חושב שעד שהוא הצליח להתקרב שוב לכנסת, הוא יחסל את זה פעם נוספת בגלל התנהלות לא חכמה ושל אגו (מה שהכשיל אותו בעבר). לכן השאלה האמיתית היא כמה הוא הבין מה הכשיל אותו והוא בא לעבוד שונה הפעם, או שהוא נשאר ראש בקיר ואז באמת תסתיים הקריירה הפוליטית שלה.
אפשר לנהל מו"מ. זה קרה בעבר בממשלות 61. כך למשל אברהם נגוסה דאג לכך שיעלו עוד כמה פלאשמורות תמורת כל מיני הצבעות.
ועדיין. פייגלין עצמאי.
אני מקווה לפחות. אז הוא יסחט קצת את התקציב כמו כל חבר כנסת (למרות שזה נגד המצע שלו). זה התקווה.
השאלה היחידה היא אם הוא התבגר (פוליטית), אני בהחלט חושש שלא...
בס"ד
אני רוצה להאמין שעצם האיחוד, כבר מסמל נקודה של התבגרות. נמתין 40 יום כדי לגלות מה הלאה.
כמו שלא משליכים קליפת בננה ברחוב, כך לא דורשים שר בטחון עם מנדט וחצי, וראש ממשלה עם ששה מנדטים.
קוראים לזה גם: תקינות פוליטית. מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך.
ונתניהו לא יצא יותר טוב מאחרים...
הפתרון הפשוט והדמוקרטי, הוא ביטול אחוז החסימה - מה שיגרום שלמפלגה הגדולה יהיה יותר אפשרויות ולא כל מפלגה תחזיק את השלטאר.
בעבר הלא רחוק, שותפה קואליציונית לא היתה מעיזה אפילו לחשוב על אחד משלושת התיקים המרכזיים: בטחון, חוץ, ואוצר, והיום כל ממזר מלך, ומפלגה עם ששה מנדטים מעמידה ראש ממשלה מטעמה, וכל ח"כ בודד יכול שיהיה לשון מאזניים, ועוד בטרם נבחר דורש לעצמו את תיק הבטחון.
לו היו לנו שתי מפלגות גדולות עם 50 מנדטים כל אחת- ניחא, אבל במציאות שלנו שהמפלגות הגדולות עם 25 מנדטים כל אחת, וצריכות לנהל משא ומתן עם שבע מועמדות, וכולן מתחרות על אותם תיקים, זה מצב לא נורמלי.
והנה אתה ברוב חכמתך מציע לבטל את אחוז החסימה, ולחשוף את המועמד להרכיב ממשלה מול מציאות ריאלית של ניהול משא ומתן עם 30!!! סיעות.
יש גבול לכל תעלול.
התיקון הנדרש הוא להעלות את אחוז החסימה ל- 5, ובהמשך ל- 10 אחוז. בתרחיש כזה יהיו לנו לכל היותר 12 מפלגות בכנסת, וגם זה די והותר.
וכן יש לחייב כל רשימה מתמודדת שלא נבחרה לכנסת היוצאת להפקיד סך 10 מיליון ש"ח במזומן שיחולטו לטובת המדינה אם היא לא תעבור את אחוז החסימה.
במציאות של היום, מצביע נכנס לקלפי, ורואה לנגד עיניו מגש עם 45 פתקים, ולא מוצא את ידיו ואת רגליו, ומצביע למפלגה שהאג'נדה שלה קוטבית לעולמו הפנימי. זה חייב להפסק.
וממילא היו יותר מפלגות קטנות, ולמועמד לראשות הממשלה היה יותר מרחב תמרון.
אחוז החסימה יוצר מציאות שבה יש פחות מפלגות, אבל הן בינוניות והממשלה תלויה בכל אחת מהן.
או שאני רוה"מ או שאין לכם ממשלה.
בגלל אחוז החסימה הבינוני, יש "רק" 5 שותפות קואליציוניות, ואתה מציע להוריד את הסף, כדי... כדי שיהיו יותר מתחרים על אותם תיקים?
בסיבוב הקודם לא נכנסו מר"צ ובל"ד, מה שהוסיף לגוש הימין 4 מנדטים מן ההפקר, וביטל את הצורך בסיבוב בחירות נוסף.
הפעם הם למדו לקח, והגבילו את עצמם בהתנדבות.
ועשו עוד דבר, הם השליכו את הרעה החולה הזו למפתנו של הימין, והימין הרים מהרצפה כמוצא שלל רב.
אני כן מבין שאתה דואג לעתידו הפוליטי של סמוטריץ'. אדרבא- שיתפקד לליכוד עם נושאי כליו, ויגיע לאחד המקומות הגבוהים ברשימה. נכון לעכשו, נתניהו סומך עליו יותר מאי פעם.
העניין הוא עקרוני שיורד למציאותי. כשאחוז החסימה יותר נמוך יהיו יותר מפלגות - יותר מדויק כשהיו יותר מפלגות* הכנסות מילאו ימיהן.
ככל שהעלו את אחוז החסימה, הממשלות פחות יציבות והכנסות פחות ממלאות את ימיהן.
עם התאוריות שלך יש שתי בעיות - המציאות וחוסר הדמוקרטיה...
בן גביר בטוח שהנצחון מונח בכיס של נתניהו, וחושש שנתניהו יעדיף ממשלה עם אייזנקוט כאשר הוא עצמו נשאר בחוץ. נתניהו מכחיש תיאומים עם אייזנקוט, ואייזנקוט שותק.
מישהו כאן יודע לפרשן את האירוע?
אנשים שרוצים ממשלה בראשות נתניהו, אבל רוצים את הסגנון והוולגריות של בן גביר. הוא איבד לליכוד את אלמוג כהן, שהוא בדיוק הפרופיל של המצביעים הללו ו'קיבל' את טלי גוטליב, שבדיוק מושכת סגנון כזה.
לא חושב שהוא בטוח בשום דבר, הוא פשוט רוצה קולות.
מן הסתם הכל נבדק היטב בסקרי עומק.
ובן גביר מבין שכדי להצליח הוא חייב להיות גדול
אם הוא יהיה קטן הוא יקבל תיקים שוליים שדרכם לא יוכל "להשפיע"
אבל לא יותר
גודל הגוש קובע, אבל לא פחות מזה מאזן האימה של ראש הגוש מול השותפות בפוטנציה. אם השותפה הראשית, הליכוד, לא תהיה גדולה בפער משמעותי מול כלל השותפות המשניות, היא תוחזק בגרון כל שני וחמישי, והקואליציה תקרוס בתוך זמן קצר.
ואכן צריך את בן גביר עובר, ומוטב שלא יהיה לשון מאזניים, ואם יאיים בפרישה יאמרו לו: אל תפל דבר מכל אשר דיברת.
שהמטרה היא גם לעשות הייפ גדול ולהוציא את אדישי מעוזי הימין להצביע.
כלומר ככה הם לא יסמכו על זה שלביבי יהיה 61 בכל מקרה (לדעתם) ויצאו להצביע ויצביעו בן גביר.
אם ביבי רוצה לשבת עם אייזנקוט זה בכל מקרה לא יזיק לו יותר מדי שבן גביר יהיה חזק יותר, אז אין לו מה להפסיד.
ולבן גביר ברור שיש רק מה להרוויח.
הוא מכוון את כל הקמפיין שלו לראש של מצביעי הליכוד, ולא מפתיע שהליכוד מחזיר מלחמה.
ואם המתמטיקה לא תאכזב- בן גביר ישאר מחוץ לממשלה, ללא קשר מי ירכיב אותה.
אלה הם כללי המשחק.
הפוך
בס"ד
קיבלתי עכשיו לענות על סקר, לדעתי מניסוח השאלות הוא יצא מטעם הליכוד, ואכן אחת השאלות בסקר עסקה בשאלה של צירוף בן גביר לממשלה הבאה וכן בשאלת ממשלת האחדות עם אייזנקוט. אני חושב שאם הדברים לא היו על הפרק, כפי שטוענים הליכוד (ובניגוד לתדרוכים הרבים בנושא) כלל לא היה צריך לשאול על זה, אבל נראה שבליכוד כן בוחנים מה נכון להם בקרב אזרחי ישראל.
מיותר לציין שאני לא מאמין להכחשות של נתניהו בנושא. הוא רואה בסקרים שהליכוד נמצא בעדיפות שנייה אצל מביעי עוצמה יהודית (זה היה ניכר גם בפינת הניתוח סקרים שפורסמה פה בערוץ 7 לפני שבועיים-שלושה) ולכן הוא החליט ללכת לו על הראש. זה התחיל מקמפיין האנטי אחדות שכל בר דעת הבין שהחיבור הזה יעשה יותר נזק מתועלת, וממשיך עכשיו בתדרוכים שלו.
נתניהו רוצה לסיים את מערכת הבחירות עם 50 מנדטים, ולתת לשותפות שלו להזיע על 3 משרדים לענייני כלום, אבל זה לא ריאלי. הסקרים הכי מפנקים, של פילבר, מנבאים לו 30 מנדטים, וזה אומר שבכל מקרה הוא יהיה מיעוט בכל קואליציה, אם אכן יקים אותה.
כולנו זוכרים את המשא ומתן הקואליציוני הקודם, ואיך "השותפות הטבעיות" מרטו את נוצותיו, וביתר שאת זוכר הוא עצמו.
הלקח שהוא הפיק, והמתבקש, זה ממשלה לאומית רחבה, ולא ממשלת סחטנים צרה, ולשם הוא חותר.
במרחק 40 ימים מהבחירות, פייגלין מאיים שבלי תיק הבטחון הוא בחוץ. סמוטריץ' בטוח שתיק הבטחון תפור על פי מידותיו. בן גביר רוצה את משרד המשפטים עבור גוטליב, וגם רוטמן רוצה אותו. וינטר אם יעבור את אחוז החסימה, ידרוש גם הוא את תיק הבטחון, וגם גיוס מלא לפי מתווה ליברמן, שהחרדים יתנגדו לו, ובמילים אחרות זה או וינטר בפנים, וחרדים בחוץ, או להיפך.
ככל שהמפלגות הקטנות יהיו גדולות יותר, סל הדרישות שלהן יגדל באופן לא פרופורציונאלי, ולכן נתניהו מתלבט אם ללכת להם על הראש. אוי לי מיצרי, ואוי לי מיוצרי.
גם אם יקרה נס בגודל ים סוף, ואיזנקוט יסכים לשבת עם נתניהו, הסך המשולב של שניהם הוא כ- 50 מנדטים, ועדיין חסרים 11 לפחות, ואין מאיפה להביא אותם. כי בנט, גולן, וליברמן לא ישבו עם נתניהו.
במצב אידיאלי כל השותפות בפוטנציה צריכות להתכנס ולחלק את עור הדוב בטרם ניצוד, אבל זה לא יקרה, כי חרב איש ברעהו.
סוף דבר, כולם ביחד וכל אחד לחוד קוראים לשמור על גוש הימין, אבל אף אחד לא יודע לספר לנו איך עושים זה.
משחק סכום אפס.
בס"ד
אפילו שיריונים הוא לא הצליח להביא. יוסוף חדאד ונטלי שם טוב הלכו לוינטר, דדי שמחי הלך לגלעד ארדן (הייתה תקופה שהוא חיזר אחרי צביקה מור שהלך לסמוטריץ'). מה בסוף הוא הביא? את ברדוגו?
גם מבחינת קמפיין, חוץ מלהתריע שאייזנקוט יקים ממשלה עם רע"מ, וללכת על הראש של וינטר ובן גביר - אין שום דבר אחר.
לא סתם בחלק מהסקרים הליכוד צונח על חשבון התחזקות של הגוש (שאגב, מתחזק גם בגודלו ככל שהליכוד יורד).
כשנתניהו פנה ליוסוף חדאד ולשם טוב נודע לו שהם סגורים עם וינטר.
דדי שמחי לקח לעצמו יועץ איסטרטגי קפלניסט בשם אלדד יניב, שכוון אותו לדרך אחרת, וגם הפיל אותו.
כל זה אירע בחודשים האחרונים ולכל היותר בחצי שנה האחרונה. הלקחים שנתניהו הפיק היו עם הרכבת הממשלה היוצאת כפי שצויין קודם, כלומר, מוקדם יותר.
לעניין הסקרים, לפי פילבר סוקרים אחרים עושים מניפולציות ומרימים מלאכותית את וינטר כדי לגמד את הליכוד. בסופו של יום אין יותר מ- 120 מנדטים. אין לי כלים לבדוק את ההערכות של פילבר.
בס"ד
כל אלה העדיפו ללכת למפלגות שלא בטוח עוברות את אחוז החסימה, מאשר לקבל שריון מובטח במפלגת השלטון. כל ניסיונות השכנוע של נתניהו לא הצליחו (למעט טליק גויאלי, שלפי פרסומים הייתה במגעים גם עם בן גביר) אז כן, זה מעיד אך ורק על נתניהו.
…."דל כבודנו בגויים ושיקוצנו כטומאת הנידה".
כמו שאשה נטמאת כל 28 יום שלא באשמתה כך הגענו למצב שנטמאנו שלא באשמתנו.
כדאי שנתעורר משנתנו. לא במקרה הדברים קורים.
הצללים של ה-7 באוקטובר: השאלות הקשות שחייבות להישאל על תפקוד יחידות העילית
תחקור אירועי ה-7 באוקטובר אינו יכול לפסוח על שרשרת קבלת ההחלטות בזמן אמת בדרגים הטכנולוגיים והמבצעיים של אגף המודיעין. עולה תהייה קשה הדורשת מענה: האם כוחות מיומנים מיחידות כגון 8200, שהיו אמורים לקחת חלק פעיל במענה הראשוני בשטח, חוו כשל תפקודי, סירוב פקודה או קבלת פקודות הפוכות שאינן עולות בקנה אחד עם צורכי השעה?
חמורה מכך היא האפשרות המדאיגה, לפיה ננקטו לכאורה מהלכים מודעים ומשלימים שנועדו לטשטש את מחדל אי-ההתייצבות או המענה המאוחר. בהקשר זה, קיימת סבירות כי אותם פרסומים והפקות מדיה שהטיחו האשמות קשות והכפישו את לוחמי וחיילי צה"ל, לא נולדו מקריות – אלא הוכוונו ונוהלו כמהלך תודעתי מתוכנן, שנועד להסיט את האש, לייצר מסך עשן ולכפות על אותה סרבנות פנימית.
ללא חקירה אובייקטיבית ובלתי תלויה של היקף הפקודות, התגובות בתוך היחידות הללו, והקשר המסתמן בין כשלי השטח לבין מהלכי ההסברה והמדיה שליוו אותם, לא ניתן יהיה לרדת לשורש האמת ולתקן את הדרוש תיקון.
ליברמן ויפן במלחמת העולם השנייה: מה הקשר?
הקשר הוא פרדוקס דומה.
יפן במלחמת העולם השנייה הציגה סתירה בולטת. מצד אחד, היחס של השלטונות היפניים לפליטים יהודים בשטח שבשליטתם היה הוגן יחסית. הם סירבו לבקשות נציגי גרמניה הנאצית להסגיר יהודים שהגיעו לתחום שליטתם. מצד שני, בזירה האסטרטגית הם היו בעלי ברית של גרמניה הנאצית. כלומר: במבחן היחס המקומי ליהודים הם לא התנהגו כנאצים; במבחן הברית הגדולה הם חיזקו את הצד הנאצי.
אותו מבנה מופיע אצל ליברמן. מצד אחד הוא מדבר ימינה: ביטחון, תקיפות, "רק לא שמאל". מצד שני, במבחן הקואליציה הוא נמצא שוב ושוב בצד של מי שמונע ימין מלהרכיב שלטון יציב. הדיבור הוא ימני; הברית בפועל היא שמאלנית.
וכאן עיקר ההשוואה. במלחמת העולם השנייה עם כל הכבוד איך יפן התייחסה ליהודים בשטחה, השאלה המכרעת הייתה באיזה צד היא עמדה במערכה הגדולה. הברית עם גרמניה האריכה את המלחמה ודחתה את ההכרעה. כך גם כאן: המערכה היא לא רק על סיסמאות, אלא על מי מרכיב קואליציה. מי שמדבר ימינה אך בפועל מונע הכרעה ימנית, דוחה את הניצחון הפוליטי ומחזק את הצד שכנגד.
נראה לי שגם באיטליה אצל מוסוליני וספרד אצל פרנקו מצב היהודים היה עדיף מהמצב במדינות שנכבשו על ידי הנאצים.
השוואה קיצונית אם כי מעוררת מחשבה.
לא אוהב את ההשוואה כי הקמת ממשלה שאני לא אוהב היא לא מתקרבת בשום צורה לשואה
לא השוויתי לשואה, אלא למדינות שלא עשו שואה, אבל התעלמו מהתמונה הגדולה ואפילו שיתפו פעולה.
אבל ככלל. היו גרועים ואכזרים מהנאצים
כך שמעתי ממקור ראשון שניצל מהתופת בכיבוש היפני
אבל כן על היחס ליהודים - קישור לדמות של אחד מגדולי חסידי אומות העולם שעשה עבודת הצלה שפשוט לא תיאמן:
בויקיפדיה המידע מאד קונקרטי, יש גם פרק בפודקאסט של יובל מלחי עליו עם פרטים וסיפורים מרגשים.
הלוגיקה ההרסנית של טרור, תעמולה ועידוד הלחימה
מתקפת ה-7 באוקטובר מעלה שאלה מתבקשת: מה היה החשבון של המחבלים שפתחו במלחמה מול צבא החזק ממנו פי כמה? התשובה טמונה בהבנת ה"אסטרטגיה הבלתי-סימטרית" שלהם. חמאס מעולם לא בנה על ניצחון צבאי בשדה הקרב; הוא בנה על לגיטימציה בינלאומית, לחץ מדיני ושימוש באזרחים כמגן אנושי.
החישוב של ארגוני הטרור מתבסס על כמה הנחות יסוד:
* שימוש באזרחים כנכס: מבחינת חמאס, ה"בלתי מעורבים" והסבל של אוכלוסיית עזה אינם נזק היקפי, אלא כלי עבודה מרכזי שנועד ללחוץ על הקהילה הבינלאומית לעצור את צה"ל.
* הסתמכות על המערכת הבינלאומית: הארגון סומך על הגינויים באו"ם, על בית הדין בהאג ועל דעת הקהל במערב שיכפו על ישראל הפסקת אש עוד לפני הכרעת הטרור.
כאן נכנס לתמונה הטרגדיה שבדה-לגיטימציה:
יוצרי סרטים, ארגונים ופעילים המפיצים תעמולה המכפישה את חיילי צה"ל חושבים אולי שהם פועלים למען זכויות אדם, אך בפועל הם משמשים כחוד החנית של הטרור. כשהם מעניקים לטרור את גלגל ההצלה ההסברתי, הם מעלים את מחיר הדמים של האזרחים בעזה. ככל שחמאס רואה שהשימוש באזרחים כבשר תותחים "משתלם" לו ומניב גינויים נגד ישראל, כך גובר התמרור להמשיך להשתמש בהם כמגן אנושי ולסרב להרים ידיים.
המבט לעתיד:
אם המלחמה הזו תסתיים בתחושה שהתעמולה הבינלאומית והסרטים הללו הצליחו לבלום את ישראל, ארגוני הטרור יסיקו את המסקנה המתבקשת: הטרור משתלם. בסיבוב הבא, הציפייה לתמיכת אותם גורמים ויוצרי סרטים תהיה חלק מרכזי בשיקולים שלהם לצאת למלחמה חדשה – מלחמה שגבות מחיר כבד מכל הצדדים.
בברכת שבת שלום וגמר חתימה טובה
פקח חילק דוחות - רק למי שאינם מוסלמים
בעקבות הכתבה הזו נזכרתי שבירושלים בימי שישי יש רחוב ראשי (עאבד אל חמיד שומאן, בין פסגת זאב למחלף בנציון) שנחסם קבוע על ידי חניה כפולה ליד מסגד. והמשטרה שלנו והעיריה שלנו?
צרצרים.
בסלחנות ובהבנה ובהכלה
בס"ד
הדיווח הבוקר על הלחץ של נתניהו לאיחוד בין אבי מעוז לבין בצלאל סמוטריץ' - הוא טעות בעיניי
מפלגה שפעם אחר פעם רצה ומתאבדת בשביל בסוף להצליח להיכנס - זה בעיניי סביר. יש אחוז חסימה גבוה שצריך לצלוח וזו הדרך היחידה בסוף לעשות חיבורים, וזה אכן מה שעשו נעם בתחילת דרכם. אבל זה לא הסיפור כעת. אבי מעוז קיבל פעמיים את הצ'אנס שלו ולא עשה כלום! העשייה שלו בכנסת מסתכמת בנאומים נגד הפרוגרס ושני חוקים וחצי שעברו בקריאה טרומית.
למה צריך לעזור לבן אדם כזה, שקיבל את ההזדמנות שלו להוכיח את עצמו, להיבחר שוב פעם?! בן גביר לדומה, הצהיר כל הזמן שברגע שהוא יכנס לכנסת הוא יוכיח את עצמו וייצור לו בייס - מה שאגן קרה. אבל אצל מעוז זה לא קרה והוא עדיין מייצג את עצמו ולא הרבה מעבר לזה.
אתמול פרסם דביר עמר, פה בערוץ 7, שגורם בסביבת רוה"מ אומר לו "מהסקרים שלנו גם אם אבי מעוז ירוץ לבד ישרוף בגג כמה אלפי קולות בודדים. לעומת זאת אם יתחבר עם סמוטריץ יבריח קולות שינדדו לאופוזיציה - יותר מהקולות שיביא". מוטב שכך ינהג נתניהו גם הבוקר.
ואגב, אצל חילונים הכי מחפיצים נשים. כמה דברים מזעזעים שמעתי מחילונים על נשים. שלא לדבר על מה שהקפלניסטים עשו בהפגנות עם הבובות.
השני, עיוות מוסרי חמור, שנובע מאי אמונה בצדקת הדרך. אבל גם אם נגדיר את זה כערך, אני לא רואה שהם מקריבים את עצמם בשביל הערך הזה. את הילדים שלהם הם לא שולחים למות בצבא בשם הערך הזה. הם שולחים אותם בעיקר למודיעין, לחיל האוויר, ליחידות מיוחדות, או בכלל למקומות לא קרביים.
זה לא נקרא להאמין בערך.
כשיש מסתננים בדרום תל אביב זה ערך להכיל אותם, אבל ברגע שהם מגיעים לבריכה שלהם בצפון תל אביב- חחח.
מדינה חילונית זה לא ערך. כי חילונות זה לא ערך.
הציבור הדת"ל בכללותו מראה שאפשר להיות דתי ועדיין להיות פעיל בכל הגזרות והמישורים ולעשות המון טוב. מה שנשאר מהחילונות כתפיסה היום זה בעיקר רצון לנהנתנות ורצון לכבוד.
