ערבית, לפעמים יש כח להתפלל ולפעמים פשוט מריץ את התפילה לצאת ידי חובה.
ואז מתחיל סדר ערב.
רעש בבית המדרש.
יש אווירת לימוד.
ננסה להיכנס לאווירה.
טוב אולי אחרי כוס תה.
יורד להכין את התה ושוב זכרונות של הפעמים שישבנו בנחלאות, ברובע היהודי, פארקים למינהם, אפילו בים.
לוקח נשימה עמוקה ומריח את התה, לימונית לואיזה, בוהה במים איך נהיים ירוק עדין. יושב בחדר אוכל, מחמם את הידיים ובוהה בתה.
קולט שעברו כבר עשרים דקות. התה כבר לא כזה חם ולי אין כח ללמוד.
יאללה כבר! בא לי להכנס למחשבות האלה. אהבתי אותה! כואב וכיף באותו זמן לחשוב עלינו.
מחליט לרדת לחדר ופשוט להיכנס למיטה עם הבגדים ועם המחשבות והזכרונות שלא מרפים.
העיניים נעצמות והדמיונות עפים להם לכל מיני כיוונים. לא נותנים מנוח.
בכה תבכה בלילה.דמעתה על לחיה
אין לה מנחם
עמוק בתוך הלילה, נראתה דמותה
ומבעד לדממה, עלתה צעקת ליבה
ביקשנו למלאות חסרונה, קראנו אליה לחשנו את שמה
סתר ליבנו בכינו עמה
....
ולמרות שאין מי שיבין באמת מה נותר עוד לעשות
לא הפסקנו לרצות
וישנם רגעים שכל מה שנשאר
זו רק אמונה בלילות
אמונה בלילות!!!
קומי רוני בלילה, לראש אשמורות
שפכי כמים ליבך
אל תעשי שקר בנפשך, לחשוב שכל זה היה לשווא
הלא כל דמעה וכל דיבור נחשב
כל זכויותיך שמורות
בבית גנזי המלך
יחד כולן יהיו לך כתר
נזר לראשך
הדמעות זולגות, הנשימה מתקצרת ופשוט נותן לעצמי להיכנס לכאב הזה.
צועק לכרית
למה? אבא!!!!! תענה לי!!!
הכרית כבר רטובה
הדמעות פסקו
הנשימה הסתדרה
ומתחיל לצחוק
צחוק?!?!
חחח מה הקשר?!
זה עוד יותר מצחיק אותי אז צוחק בקול ממש.
החבר נכנס לחדר, רואה שבכיתי אבל עכשיו צוחק
נותן לי חיבוק עם צחוק
מוציאים גיטרה
שרים שירים של שיבי קלר שמנחם אותנו מאז שהיינו ילדי
מדברים דיבורי אמונה וחיזוקים של רבינו הקדוש.
מזכירים לעצמנו את הדיבור
כשאדם יודע שכל מאורעותיו הם לטובתו זאת הבחינה היא מעין עולם הבא
מקפלים את הגיטרה
חיבוק
צחצוח שיניים מחליפים בגדים נכנסים למיטה
תודה לך ה'
תודה על חברים טובים
תודה על שירים טובים
תודה על זה שקירבת אותי לרבינו
תודה שאתה לא עוזב אותי
תודה שאני רואה שאתה לא עוזב אותי
תודה על האמונה
תודה על הרגעים הטובים שהיו
תודה שנתת לי לטעום קמצוץ ממה שיהיה פי אלף יותר טוב
תודה שעברתי את היום הזה עם פחות מחשבות וזכרונות מהיום שלפני
תודה על השמחה שנתת לי היום יותר מאתמול
תודה על הכל
תודה ה'
תודה




