זה אחד הנסיונות של הדור הזה.. העולם לא סתם נקרא עולם, מלשון העלם. ה' תמיד נמצא ומשגיח אבל אנחנו כ"כ נמצאים במציאות של טבע, של הגיון ושוכחים שיש מי שמחדש את הבריאה כל יום מחדש בתוך כל החוקיות הזאת.
יש קטע יפה מהנועם אלימלך שמתאר:
"בימות המשיח עתיד הקב"ה למתוח חבל (של אמונה) מקצה העולם ועד סופו, בחבל יתפשו בני האדם -
הקב"ה ינענע את החבל בחוזקה ומי שיחזיק מבלי ליפול יזכה להיגאל"
זאת העבודה שלנו, אמונה ובטחון.
להגיד בבוקר חסדך, ואמונתך- גם כשאני לא רואה- בלילות.
אז נראה לי כדאי קודם כל להכיר את המציאות שזה באמת נסיון של הדור הזה יותר מפעם, ומכאן אולי תנסה ללמוד אמונה? לנסות להתבונן על דברים? על החיים שלך, על נקודות מפנה או דברים שחיזקו אותך, איפה הרגשתאת השם בחיים, להסתכל איזה דברים טובים קורים לך\סביבך או שקרו בעבר? איזה דברים שחשבת פעם שהם לא טובים והתגלו בדיעבד כטובים?
אולי ספר- בגן האמונה? הוא ממש מחזק אמונה. יש גם ספרים של הרב יגאל כהן על אמונה, שיעורים, ובכלל אם ש לך קשר לישיבה וחיבור לרב מסויים זאת יכולה להיות ממש מקפצה לזה.
יש גם שירשור ש@חידוש כתב היום על העניין של חברה, שגם חברה תורנית או חברה שחיה אמונה גם יכולה להשפיע ולעזור לך להתחזק באמונה.
בהצלחה, ה' איתך!
הולכים ורואים שכל הדירות יקרות, מיד מתייאשים והולכים לגור ברחוב? לא. מתחילים לחקור ולברר היכן ניתן למצוא דירות עם מחיר זול יותר. שואלים אנשים, פותחים אתרים, מתייעצים ובודקים.
כשיש שאלה באמונה זה מעולה. זה מראה שהדבר מעניין אותך ואינו לשפה ולחוץ. עכשיו הגיע הזמן לברר האם ומה נכון, ובעיקר איך. התשובות קיימות. בהצלחה גדולה.
43. ומתוך סקרנות, בשביל שאלה כזו היה צורך להשקיע ולפתוח פצל"ש?
אנחנו נוטים לערב את תפיסותינו הדתיות יחד בחבילה אחת.
התפיסה לפיה העולם נברא היא הנחה מדעית, עובדתית, היסטורית.
קיומו של הקב"ה היא שאלה מורכבת - כי לפני ששואלים אם מישהו/משהו קיים, צריך לשאול מה הוא.
השגחת הקב"ה היא שאלה שלישית, והיא תלויה בהנחה שהוא קיים, אבל ההנחה שהוא קיים איננה תלויה בהשגחה שלו.
ההנחה שלנו שאין צדק בעולם, מבוססת על איך שאנחנו רואים אותו - מה לדעתנו צריך להיות, ולמה.
עוד הרבה לפני "לא כמחשבותי מחשבותיכם", השאלה אם אנחנו מודעים בכלל למציאות. ואם אנחנו מכירים את המציאות, מהו צדק. ואם אנחנו מכירים את המציאות ורואים שהיא איננה צודקת - אולי זאת התוכנית השמימית מסיבות שהן קצת יותר מורכבות ממה שחשבנו עליו. הרי אנחנו אפילו לא יכולים להסביר תופעות טבעיות או אנושיות פשוטות יחסית, אפילו במבט היסטורי. אז למה שנצליח להכריע שהמציאות איננה צודקת?
הבעיה היא שלפעמים אנחנו כן מרגישים שמשהו לא צודק קרה, ולכן אנחנו גוזרים אחורה מסקנות מרחיקות לכת מאד על כל החבילה של השאלות הדתיות. זה מה שאתה מתאר. זה תהליך רגשי. אם אמא לא זכרה את יום ההולדת שלי, זה לא אומר שהיא שונאת אותי. זאת סיבה אפשרית, אבל ממש לא הסיבה האפשרית היחידה.
מה שקורה הוא שהרגש רוצה למשל לשנוא בחזרה, אבל בגלל שהוא מודע לזה שלשנוא לא יהיה צודק, הרגש ממציא טענות שכליות שיקלו על הכעס. אבל זה שהרגש נותן משקל לטיעון מסוים ואנחנו מרגישים בנוח איתו, לא הופך אותו לטיעון מנצח.
לעצם שאלת קיום הבורא יש הרבה טיעונים והוכחות. אומר בקצרה חלק מהגישה שלי.
הרמב"ם וריה"ל שניהם כותבים שאי אפשר להאשים את הפילוסופים שכפרו, ומצד שני שהדת לא נוגדת את השכל (דוקא הרמב"ם לדעתי קצת כן מאשים אותם). ההסבר הוא שהקב"ה השאיר לבחירה שלנו את האפשרות לכפור. ההבדל בין הכופר למאמין הוא לא בשאלה עד כמה הוא שכלי או רגשי. ההבדל לדעתי בין הפילוסוף המושלם המאמין לזה הכופר, הוא שהכופר רואה את ההנחה שלפיה אין לו מחויבות למישהו כהנחה קלה יותר, ואילו המאמין מעדיף להניח שקיים מישהו שברא אותו והוא מחויב להודות לו על כך.
התער של אוקהם, שהוא כלי מדעי חשוב, אומר שהמדע צריך להעדיף את הטיעון שדורש מינימום של הנחות, ואת ההנחות הסבירות ביותר. עכשיו השאלה היא מה ההנחה שקל יותר לקבל אותה - קיומו של בורא ומחויבות אליו, או ההיפך?
זה ההבדל בין המאמין לכופר. ולכן לרגש ולאי-שכליות יש משקל גדול כל כך בדתיות.
זאת רק הקדמה. לדעתי מנקודת המוצא הזאת הרבה יותר קל לגשת לספרים העוסקים בזה (החל באמונות ודעות של רס"ג, דרך חובות הלבבות, כוזרי ורמב"ם, ועד לספרים בני דורנו - יש גישות שונות ולכן אינני בטוח שכדאי לציין כאן שמות)
אנשים ונשים שעברו טראומה שקשורה לביטחון- פיגוע טרור או מלחמה או משהו כזה
אני יודעת שזה קצת אישי- פשוט תכתבו על חבר שלכם
איך זה נראה ונחווה מבפנים או מבחוץ
אחרי שנה, אחרי עשר שנים, אחרי עשרים ושלושים שנה?
אשמח לכל מידע או סיפור מקרה
בשורות טובות ושמחות
רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.
ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.
הולך ברחוב, סבא חביב פונה אלי, מסמן לי עם היד להוריד את האוזניות, מחייך ואומר "המעלית לא עובדת" .. אוקי אדוני המעלית לא עובדת, איך זה קשור אלי?
אמרתי לו אוקי מה…
אחרי שניות ארוכות הוא מפנה אותי לקופסת קרטון, תעזור לי לעלות את זה? אני ואתה ניקח ביחד. אמרתי לו עזוב תן לי לראות אם זה כבד כמו שאתה אומר.. בדקתי , כבד אבל לא ברמה שאי אפשר להרים. קיצר מפה לשם נופל לי האסימון ש- לך תדע כמה קומות זה. נכנסנו לבנין הורדתי את הקופסה על המדרגה הראשונה , הוא: אמרתי לך שזה כבד בוא אני אעזור לך. נשמה , אני רק מכבה את האוזניות הכל טוב. המשכתי לאחר שהוא אמר שיש 4 קומות, לא אשקר שהתנשפתי כי אני לא בכושר, אבל משמיים זימנו מצווה לפני ראש השנה , כל השנה כלום. מדהים איך מזכים אדם משמיים לעזור פתאום, לא יודע, זה לא יכול להיות מקרה.
קיצור אנשים: דברו ותפסיקו לגמגם ולדבר בלחש. תודה
עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄
מצווה שניה.
סתם שאלה שעלתה לי הרגע.
טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼♂️
חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …
🤡
אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח
ארץ השוקולדאחרונהזה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?
שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום
כאשר יש תחושת אבל על אדם שהלך לעולמו,
למרות שהוא לא קרוב משפחה,
ולא חבר קרוב,
ולא בוס,
אלא ''רק'' מנחה ומנטור.
מי שבהרבה מובנים הביאה אותי עד הלום,
ומי שמיליוני בני אדם חייבים לה את חייהם בלי שהם בכלל יודעים.
נוחי בשלום,
פרופסור עדה יונת.
אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...
היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.
היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.
יהי זכרה ברוך.
לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית
בפועל היתה רק אחת
לא היו גונבים ממנה את הגילוי
אמר לו פפוס מי הביאך לכאן אמר ליה אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים
מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב
החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.
בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.
אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.
הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל
