זה אחד הנסיונות של הדור הזה.. העולם לא סתם נקרא עולם, מלשון העלם. ה' תמיד נמצא ומשגיח אבל אנחנו כ"כ נמצאים במציאות של טבע, של הגיון ושוכחים שיש מי שמחדש את הבריאה כל יום מחדש בתוך כל החוקיות הזאת.
יש קטע יפה מהנועם אלימלך שמתאר:
"בימות המשיח עתיד הקב"ה למתוח חבל (של אמונה) מקצה העולם ועד סופו, בחבל יתפשו בני האדם -
הקב"ה ינענע את החבל בחוזקה ומי שיחזיק מבלי ליפול יזכה להיגאל"
זאת העבודה שלנו, אמונה ובטחון.
להגיד בבוקר חסדך, ואמונתך- גם כשאני לא רואה- בלילות.
אז נראה לי כדאי קודם כל להכיר את המציאות שזה באמת נסיון של הדור הזה יותר מפעם, ומכאן אולי תנסה ללמוד אמונה? לנסות להתבונן על דברים? על החיים שלך, על נקודות מפנה או דברים שחיזקו אותך, איפה הרגשתאת השם בחיים, להסתכל איזה דברים טובים קורים לך\סביבך או שקרו בעבר? איזה דברים שחשבת פעם שהם לא טובים והתגלו בדיעבד כטובים?
אולי ספר- בגן האמונה? הוא ממש מחזק אמונה. יש גם ספרים של הרב יגאל כהן על אמונה, שיעורים, ובכלל אם ש לך קשר לישיבה וחיבור לרב מסויים זאת יכולה להיות ממש מקפצה לזה.
יש גם שירשור ש@חידוש כתב היום על העניין של חברה, שגם חברה תורנית או חברה שחיה אמונה גם יכולה להשפיע ולעזור לך להתחזק באמונה.
בהצלחה, ה' איתך!
הולכים ורואים שכל הדירות יקרות, מיד מתייאשים והולכים לגור ברחוב? לא. מתחילים לחקור ולברר היכן ניתן למצוא דירות עם מחיר זול יותר. שואלים אנשים, פותחים אתרים, מתייעצים ובודקים.
כשיש שאלה באמונה זה מעולה. זה מראה שהדבר מעניין אותך ואינו לשפה ולחוץ. עכשיו הגיע הזמן לברר האם ומה נכון, ובעיקר איך. התשובות קיימות. בהצלחה גדולה.
43. ומתוך סקרנות, בשביל שאלה כזו היה צורך להשקיע ולפתוח פצל"ש?
אנחנו נוטים לערב את תפיסותינו הדתיות יחד בחבילה אחת.
התפיסה לפיה העולם נברא היא הנחה מדעית, עובדתית, היסטורית.
קיומו של הקב"ה היא שאלה מורכבת - כי לפני ששואלים אם מישהו/משהו קיים, צריך לשאול מה הוא.
השגחת הקב"ה היא שאלה שלישית, והיא תלויה בהנחה שהוא קיים, אבל ההנחה שהוא קיים איננה תלויה בהשגחה שלו.
ההנחה שלנו שאין צדק בעולם, מבוססת על איך שאנחנו רואים אותו - מה לדעתנו צריך להיות, ולמה.
עוד הרבה לפני "לא כמחשבותי מחשבותיכם", השאלה אם אנחנו מודעים בכלל למציאות. ואם אנחנו מכירים את המציאות, מהו צדק. ואם אנחנו מכירים את המציאות ורואים שהיא איננה צודקת - אולי זאת התוכנית השמימית מסיבות שהן קצת יותר מורכבות ממה שחשבנו עליו. הרי אנחנו אפילו לא יכולים להסביר תופעות טבעיות או אנושיות פשוטות יחסית, אפילו במבט היסטורי. אז למה שנצליח להכריע שהמציאות איננה צודקת?
הבעיה היא שלפעמים אנחנו כן מרגישים שמשהו לא צודק קרה, ולכן אנחנו גוזרים אחורה מסקנות מרחיקות לכת מאד על כל החבילה של השאלות הדתיות. זה מה שאתה מתאר. זה תהליך רגשי. אם אמא לא זכרה את יום ההולדת שלי, זה לא אומר שהיא שונאת אותי. זאת סיבה אפשרית, אבל ממש לא הסיבה האפשרית היחידה.
מה שקורה הוא שהרגש רוצה למשל לשנוא בחזרה, אבל בגלל שהוא מודע לזה שלשנוא לא יהיה צודק, הרגש ממציא טענות שכליות שיקלו על הכעס. אבל זה שהרגש נותן משקל לטיעון מסוים ואנחנו מרגישים בנוח איתו, לא הופך אותו לטיעון מנצח.
לעצם שאלת קיום הבורא יש הרבה טיעונים והוכחות. אומר בקצרה חלק מהגישה שלי.
הרמב"ם וריה"ל שניהם כותבים שאי אפשר להאשים את הפילוסופים שכפרו, ומצד שני שהדת לא נוגדת את השכל (דוקא הרמב"ם לדעתי קצת כן מאשים אותם). ההסבר הוא שהקב"ה השאיר לבחירה שלנו את האפשרות לכפור. ההבדל בין הכופר למאמין הוא לא בשאלה עד כמה הוא שכלי או רגשי. ההבדל לדעתי בין הפילוסוף המושלם המאמין לזה הכופר, הוא שהכופר רואה את ההנחה שלפיה אין לו מחויבות למישהו כהנחה קלה יותר, ואילו המאמין מעדיף להניח שקיים מישהו שברא אותו והוא מחויב להודות לו על כך.
התער של אוקהם, שהוא כלי מדעי חשוב, אומר שהמדע צריך להעדיף את הטיעון שדורש מינימום של הנחות, ואת ההנחות הסבירות ביותר. עכשיו השאלה היא מה ההנחה שקל יותר לקבל אותה - קיומו של בורא ומחויבות אליו, או ההיפך?
זה ההבדל בין המאמין לכופר. ולכן לרגש ולאי-שכליות יש משקל גדול כל כך בדתיות.
זאת רק הקדמה. לדעתי מנקודת המוצא הזאת הרבה יותר קל לגשת לספרים העוסקים בזה (החל באמונות ודעות של רס"ג, דרך חובות הלבבות, כוזרי ורמב"ם, ועד לספרים בני דורנו - יש גישות שונות ולכן אינני בטוח שכדאי לציין כאן שמות)
כותבת בלשון נקבה, מיועד לכולם כמובן.
1. האם את מרגישה שהחברה החרדית מייצגת את היהדות כפי שאת מאמינה בה?
2. האם את מרגישה שיש סתירה בין היהדות לבין הדרך של החברה החרדית?
3. האם את לוקחת דעות של פוסקים חרדיים בחשבון? האם אותם הפוסקים לוקחים דעות של הרבנים שלך בחשבון?
ואגיד גם למה אני שואלת.
פתאום הגעתי למסקנה שמדייקת את הקושי שלי עם החברה החרדית.
זה שהם (כחברה) לא מתגייסים, נגד גיוס וכו- מובן בעיניי הקושי.
הקושי שלי הוא עם האמירה שהם "מחזיקים את עולם התורה", או שומרים על היהדות וכו. וגם שצריך לתת להם חופש דת…
כשהאמת עבורי היא, שהחברה החרדית לא מייצגת את היהדות כפי שאני ורבנים ורבניות שאני מעריכה תופסים אותה.
ואף לעתים נוגד.
ואפשר כמובן להגיד שהכל טוב כל עוד גם לי וגם לחרדים יש חופש דת. אבל החברה החרדית לעתים לא מאפשרת את חופש הדת שלי.
ובטח שלא נושאת את לפיד היהדות.
אז האמירה שאולי אנחנו כחברה צריכים "להחזיק" אותם כי הם תורמים לעולם הרוחני והיהודי במדינה, לא רלוונטית עבורי, כי הם מקדמים גישות נוגדות יהדות.
הם מייצגים את עצמם. ויש עוד אנשים שמזדהים איתם. אבל הם לא "היהדות", ולעתים אף להפך
כלומר, המגזר החרדי מנסה לעבוד את השם כפי שהוא מבין. כפי שהוא קיבל מדורות על גבי דורות...
הוא מנסה לשמור על הגחלת ולהעביר את הלפיד הלאה, ללא פשרות העלולות לפגוע במסירה
הזו. אז, כן, זה כרוך בהסתגרות. בלא להיות מעורב בכל מיני דברים שלא שייכים , לנסות לחיות
על טהרת הקודש, ככל האפשר. הוא לא חידש דבר, אין כזה דבר יהדות מתחדשת. אותו
דבר לפני השואה, בגולה, אותו דבר עכשיו. אז אם צורת חיים זו נראית לאחרים כרגרסיה,
בסדר. לכל אחד יש את הבחירה שלו.
הדבר היחיד, מחילה, שהתחדש הוא דווקא המונח ציונות. ציונות מעל הכל.
וכי ציון לא מוזכרת במקורותינו? עוד לפני שמדינת ישראל קמה? זו המצאה
חדשה? אנחנו לא אוהבים את ארץ ישראל? אנחנו לא יודעים שזו ארץ
הקודש ו"של נעליך מעל רגלך?"
מה הסיפור הזה עם הציונות? המושג הזה ה ו א שהתחדש. ה ו א
שהוביל למדינה שלא אליה התכוון הקב"ה כשהוציא אותנו ממצרים.
לא כתוב שאם תתיישבו בארץ ישראל ותשימו אותו כערך ראשון לפני
הכל- א ז תזכו לקיים את מצוותי. ההיפך.
אני יודעת שאני מתקרבת לתפוח אדמה לוהט: הצבא.
זה באמת נורא קשה. והגיוני שמי שלא לומד יתגייס.
אלא, שיש בעיה. הצבא לא ערוך בכלל לבחורים
חרדים. ואת זה שמענו מבחורים שהיו שם.
אם היתה התחשבות, באמת, אין בעיה.
אבל, לשלוח אותם למקום שבו הכשרות
לא משהו, ההפרדה בין גברים ונשים..
נו...
כחרדית לא טיפוסית, גם לי קשה עם
זה, אי ההליכה לצבא. אבל אני מבינה
את החשיבה הזו, את החשש הזה -
ויותר מכך, אני יודעת שגדולי
הרבנים מסתייגים מזה. לא סתם.
אולי לגברים נשואים שאינם
אברכים זה קל יותר. אבל לבחורים
רווקים...שלא לדבר על בחורות.
זה לא טוב. מאוד ל א טוב.
אני, מאוד הייתי רוצה לחיות כך, כמותם. לא כל כך מצליח לי. אבל להודות שהם
העילית - כן. אני מודה. יש דברים שאני לא מתחברת אליהם במיוחד, אבל אלה
לא דברים מהותיים. ב"ה. ואם עולה לפעמים איזה מרד פנימי חצוף, אז בד"כ,
זו הבעיה שלי. הגרסא דינקותא שטורחת להזכיר לי שהחינוך שלי לא היה חרדי טיפוסי.
ניתן לראות את זה בעצם העובדה שאני
משתתפת ב...פורום הזה. בכל זאת, זה פורום מעורב, וחרדית "אמיתית"
לא היתה משתתפת בו. אז אני לא מאשימה אותה בצרות אופקין ורגרסיה
אלא, אני יודעת שהיא ההולכת בדרכי ישראל סבא ולא אני. ויש לי הרבה מה ללמוד ממנה.
והפורום הזה, מאוד נבון וחביב ומעניין ולפעמים גם משעשע. באמת והמשתתפים באמת
נחמדים ועדינים וגם יראי שמים.
גיט שעבאס!
בעבר הייתי עונה בוודאי
היום אני מסתכלת אחרת
קשיי העבר (וגם ההווה) עזרו (ועוזרים) לי לבנות דברים שאני מאד מרוצה מהם
וכנראה לא הייתי מגיעה אליהם לולא הקשיים
זה מצד אחד
מהצד השני הייתי שמחה לחיים נטולי קשיים או מופחתי קשיים מורכבות החיים..
כלומר, זה משהו שמתנגד לנו כדי שנשים לב אליו, קצת כמו "כאב" במובן הפיזי.
כמה התנגדות צריך בדרך כדי להתפתח
לא שמישהו שאל אותי קודם
אבל אולי יום אחד אני אבין שזה היה נצרך כמו שהבנתי על קשיים מהעבר
אני חושב שבשלב מסויים לומדים שצריך ללמוד יותר "להכיל" ופחות להתנגד.
זה עוזר לשנות את המציאות בטווח הרחוק, בעיקר. אבל בטווח הקצר עוזר לי לחיות טוב ולישון טוב ולא להיות במקום שבו "קשה" לי במובן של להרגיש שקשה.
הגדרה טובה
כשההתנגדות יורדת
גם הציפייה יותר מותאמת
קושי צפוי הוא יותר קל
איך את מגדירה את זה?
זה קושי שחוזר על עצמו
אז אני יודעת (או לומדת לדעת) מראש מה או מי הגורם/ים
ויודעת (או לומדת לדעת) להתייחס בהתאם
אם זה קושי חדש
זה הזמן לניסוי וטעייה עד להגדרת הגורמים ולהתוויית הדרך המתאימה ביותר
אי אז בגיל 30 וקצת.
זה את היכולת "להגדיר" (הנה יצא ממני המתכנת) קשיים כדי להתחיל לעבוד איתם.
זה אומר שקורה לך משהו שאתה לא נהנה ממנו אבל אתה לא חסר אונים כלפיו וגם יודע לדחות אותו למחר או לשים לב להתקדמות.
Stand a little taller
Doesn't mean I'm lonely when I'm alone
What doesn't kill you makes a fighter
Footsteps even lighter
Doesn't mean I'm over cause you're gone
יש כאלה שהייתי מוותרת
ומאמינה שהייתי נבנית גם בלעדיהם
עברתי כל מיני דברים בחיים. והייתי במקומות שלא ברור לי כיום איך יצאתי מהם…
כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה איך זה חלק ממה שגרם לי להיות מי שאני כיום. אבל לא הייתי מזמינה שום דבר כזה, גם אם הייתי יודעת איך אצא מזה. משתדלים לראות את הטוב מהמצב הנתון, אבל זה לא אומר שהייתי בוחרת בזה. ואני עדיין מצולקת מדברים שעברתי. אבל משתדלת כל יום לגדול מזה ולהתקדם הלאה.
כל קושי שעוברים, עלול להשאיר משקעים. ויש את הפחד להתעורר יום אחד ולחזור אחורה, להרגיש שוב שם בקושי הזה ולא להיות עם כוחות להתמודד.
לכתחילא כן
כיון שאם חלק מהקשיים לא היו קיימים בחיי
הייתי חוסכת הרבה סבל (וזבל)
בדיעבד חלקם לא
כיון שזה חשף אותי להבנות עמוקות כלפי עצמי
והביא אותי למי שאני כיום
על החלקים ה"עצובים" או המורכבים בחיים (שגרמו לי בדיעבד לבזבוז כוחות והרבה עצב)
הייתי מוותרת
בבחינת "לא הם ולא שכרם"
אבל
בדיעבד, בגלל שהמורכבויות לימדו אותי הרבה
ובזכותם אני מי שאני
אז הם 'עזרו' לי ללמוד מהם איך להמשיך הלאה.
ואפשר להעמיק ב"תורת מנחם", תשמ"ד חלק ד', שבת מסעי סעיף י"ב-
בקצרה הרבי מילובביץ' מסביר על עניין המסעות ממדרגה למדרגה [כפי שידוע שהבעש"ט עסק במסעות שיש בנפש האדם].
בדיעבד אני באמונה שלמה בהקב"ה ובראייה של הטוב של מה זה בנה בתוכי.
אני? לכתחילה? הייתי מוותר.
אבל איזה מזל שהקב"ה מנהל את המציאות...!
אפשר להגיב שם אנונימי. כאילו, מה? תהיו טבעונים, תמהונים, מתנגדי חיסונים, זה לא משנה, יש לך אמת? לך איתה. אבל למה להבנות שרפואה טבעית זה דבר להתבייש בו חחח
(כן מבין זה לא למעיישה ופורום מת וכו' והכל כאן בדיחה שאני בכוונה לא מתייחס אליה. תהיות לאור ההצפה של הנושא והדיון)
עם כמויות הספאם שם באמת צריך ניהול
ויסיר מהם כל מחלה, וירפא לכל גופם, ויסלח לכל עוונם,
וישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם עם כל ישראל אחיהם, ונאמר אמן
ונהנה לריב עם עצמו בפינה שכוחת "אל" כדי לפרוק עצבים 😂😂😂
אבל בטח זה דוגמא קלאסית למה שנקרא להאכיל את הטרולים
משתעממים מספרים סיפורים זה לא דוקטורט אבל אם כבר מעניין אם כך למה הוא מגיב מאנונימיי? או שהוא מגיב מאנונימי רק בקללות חח ואז אני מבין אותו
לאן נעלמו מגיבים שעד לא מכבר, היו?
הנני כאינני, והים נסוג.... הכל בסדר?
אולי הכוונה שלך לפורומים אחרים?
אין כאן בערוץ 7 כאלו ניקים.
- הנני כאינני
- הים נסוג
תשאל את משה
כי למשל @בין הבור למים פעיל בפורום מסויים מאוד ולא מוכר בכלל כאן.
מבולבלת מאדדדדהתכוונתי למגיבה שכתבה שירים מאוד יפים שאחד מהמגיבים (צדיק יסוד עולם (?) ניתח אותם).
נכון. נזכרתי שלא קוראים לה כך, השורה האחרונה שחזרה בתגובה שלה היתה: והים נסוג...
אני הנני כאינני - הכל בסדר איתו.
העיקר שהכל בסדר
מדי פעם יוצא לי להתעסק עם אנשים שיש להם פגמים גנטיים.
לא סתם פגמים גנטיים, אלא כאלה שעלולים לגרום להם לסבול מאוד כשהם יהיו מבוגרים (נניח 50 פלוס).
נניח שיש למישהו גן מסוים, שמעלה משמעותית את הסיכון שלו לחלות בפרקינסון.
האם כדאי לדעת על זה מראש?
כן! כי יש מה לעשות. תזונה נכונה, הימנעות מדברים מסוימים, הקפדה על דברים אחרים, כל אלה יכולים להוריד את הסיכון.
בנוסף לדברים שכבר הוכחו כיעילים, יש הרבה מאוד אפשרויות להצטרף למחקרים חדשים בתחום, כולל מחקרים שבוודאי אין בהם סכנה (למשל השפעת הליכה יומית של חצי שעה וכיוצ''ב על הסיכון לחלות. גם אם בסוף יתברר שזה לא יעיל, זה בוודאי לא פוגע).
לצערי, יש כאלה שמסרבים לפעול לפי ההנחיות האלה. לא רק שהם לא רוצים לנסות להצטרף לניסויים, הם מסרבים להתרגש ולעשות את הדברים שגבר הוכחו כיעילים.
לפעמים הסירוב נובע מחוסר חשק לבצע שינויים משמעותיים בחיים. קשה להפסיק לעשן, קשה לרדת במשקל, מבין.
לפעמים הסירוב נובע ממחשבה שחיים פעם אחת, אז עדיף ליהנות לפני גיל 60 כמה שיותר, ומקסימום בגיל 60 נחלה. אבל לפחות לפני כן היה כיף.
אבל סיבת הסירוב הכי לא מובנת לי, דווקא כאדם דתי, היא ''השגחה''. אנשים שאומרים לי בפה מלא, שהם לא חוששים מהמחלה שהגנטיקה שלהם מובילה אליה, כי ה' שומר עליהם. אני שומע משפטים כמו:
בעז''ה יהיה בסדר.
רפואה זה אחלה אבל בסוף יש בורא לעולם.
אי אפשר להילחם במה שכבר נגזר עליך.
וכו' וכו'.
התשובות האלה מגיעות כמעט תמיד מאותו המגזר. ולמען האמת תת מגזר.
זה פשוט כואב לי. לא זאת הייתה כוונת המשורר. ה' יתברך תמיד אוהב אותי ותמיד יהיה לי רק טוב, זה שיר קליט ולא דרך חיים או דרך לקבל החלטות.
אם 70% מהאנשים עם הגן הזה חלו בפרקינסון בגיל 60, אז ל-70% מהאנשים עם הגן שלך לא יהיה רק עוד יותר טוב ועוד יותר טוב. להפך, המצב שלך יילך ויתדרדר.
אם אתה אומר שזה לא יקרה לך כי ה' שומר עליך, אתה מתעלם מזה שעל 70% מ''קרובי המשפחה שלך'' הוא ''לא שמר'' (כלומר לפי שיטתך, שכך נמדדת השמירה...).
פשוט עצוב לי וכואב לי על האנשים האלה. שהאמונה העיוורת תגרום להם למות צעירים ומסכנים, במקום שהם יילחמו על החיים שלהם ואולי ינצחו במלחמה.
לפורום של טבת והלאה...
בס"ד
לא תמיד כשפותחים, הפורום הוא מחודש טבת. חיפשתי מקום בו אפשר לכתוב
את התאריך (טבת, למשל) ולא מצאתי. אז לפעמים מופיע פורום עתיק
איזשהו. לא מבינה למה ומדוע...
איך מגיעים לפורום העכשווי (מאתמול, שלשום) - ניסיתי בכותרות המציינות
מספרים גבוהים (2000+) למשל, אבל זה לא מעיד על אקטואליות הפורום.
ועוד משהו: הזמן המופיע ממול לתגובות לא הזמן הנכון. למשל 11.00
במקום 13.00 וכד'.
יש לי, כלומר, אין לי, שום כשרון טכני ולבטח זה משהו פשוט
אבל לא יודעת איך.
תודה!
מה פירוש "עבר עריכה"? מצד מי, הצוות? ומדוע?
תודה רבה!
או שרשום הניק שביצע (הניק שכתב את ההודעה ועשה עריכה ושינוי)
או שעריכה בוצעה ע"י מנהל הפורום - ואז זה בד"כ להסיר תוכן שלא ראוי לפרסום פומבי.
פרטי העריכה רשומים באותיות אדומות.
כאשר נכנסים לערוך פוסט שכתבת - בדקות הראשונות לאחר שליחת הפוסט, אפשר לערוך "בשקט" אין אינדיקציה שהפוסט עודכן.
רק אם מעדכנים אחרי די זמן, 10 דק נניח, אז מופיעה השורה האדומה שהפוסט עודכן.
(ויש גם מגבלות מתי ניתן לערוך. פוסט שקיבל תגובות, ננעל/נחסם לעריכה די מהר אחרי קבלת התגובה הראשונה.)
לא הגיוני ולא ברור איך יכול להיות שאת נכנסת לפורום כל שהוא ואת רואה הכי למעלה הודעות שאינן הכי חדשות שנכתבו בפורום.
אולי תצלמי בפעם הבאה את המסך שאת מקבלת?
את יכולה, אם תרצי, גם להעביר לי בשיחות האישיות.
שנבין מה הבעיה אצלך.
הזמן שמופיע - כנראה גם זו בעיה במחשב שלך.
השעון במחשב שלך נכון?
בס"ד
תודה על שתי התשובות.
1. השעון בסדר גמור.
2. אעקוב אם אמנם זה כך (שמופיעות ההודעות החדשות קודם)
3. לא משמעותי אבל מדוע צריך לדעת שהניק (מה זה ניק?...מאיזו מילה?) ערך את תגובתו? מה זה משנה לנו?
4. בבקשה, מה זה פצל"ש (או משהו כזה), אני לא מהדור שלכם, ידידי הצעירים.
אבל את רוב הדברים אני מבינה.....
יישכויח!
3. ניק מלשון nickname(כינוי). הכוונה למשתמש בפורום
4. פצלש זה פיצול אישיות - אדם אחד שמשתמש בשני כינויים
בכל מקרה זו אותה הכוונה
אדם אחד, שני שמות
ואם בפיצול עסקינן, למה כשאני פותחת את האזור האישי,
שואלים: האם יש לך פיצול אישיות?......
עניתי המון פעמים: כן. כן. כן....(לא נותן ברירה אחרת)
כך שיש לי כבר פיצול אישיות לעילא ולעילא, אבל
אני לא מבינה מה העניין כאן. זה גם קשור לשם?
או שזה הפסיכולוג של האתר......
תודה!!
לפעמים כשאני מתחבר לפורום ונכנס לשיחות האישיות, במקום לראות את רשימת הניקים איתם התכתבתי, הניק שלי מופיע, משום מה, בכל השורות. במקום הניקים הנכונים שהיו אמורים להיות שם
ואז כשאני לוחץ על ניק, זה גורם שאני כאילו רוצה להתכתב עם עצמי.
ואז מופיעה השורה ההזויה "האם יש לך פיצול אישיות"
הפתרון לצאת מזה הוא רענון הקישור וזה מסתדר.
ולמה אדם אחד משתמש בשני כינויים ועוד מצהיר על זה?!
ברכה והצלחה!
הרבה פעמים, וזה קרה כאן בפורומים בגלים ובתקופות, היו טרולים שעשו צחוק ושיגועים וגם הטרדות. אותו אחד פתח והשתמש בניקים שונים כדי להטריל..
ויש גם שימושים לגיטימיים.
מישהו/מישהי עם ניק ותיק ומוכר, רוצים לשאול שאלה שלא תסגיר מי הוא השואל או השואלת.
דברים רגישים שלא רוצים לחשוף מבחינת הזיהוי של הניק הותיק.
לחסוך מבוכה, להסתיר משהו, להיות אנונימי בשאלה ספציפית.
וזה א ח ר י עריכה?
אז התת פורום הזה צריך להיות חסום איכשהו ולא כך פרוש לעיני כל
בכלל, כל כך מהר עלולים לגלוש בפורום , לדברים כאלה, ללשון
הרע, לפגיעה במישהו על ידי התלוצצות עליו (גם בתכתובת על
החצאיות ראיתי כזה דבר; אפשר לענות יפה או להתעלם על ידי
מעבר טבעי לנושא אחר אבל לא להוציא לבן אדם את הנשמה
ולעשות אותו כלעג וקלס לעיני כולם....זה לא יפה.
הכי מרגיז שזה משעשע (אללי) ומושך להמשיך לקרוא -
כעין בידור - זה לא מתאים לפורום רציני כמו שהפורום
הזה נועד להיות, לפי הבנתי, וכך הוא רוב הפעמים.
מאד קל בפורום לכתוב כל העולה
על רוחנו; האם פנים מול פנים גם היינו מעזים
להתבטא כך?
ועוד - חושבת שנושא שעלול להיגרר לתגובות
מזלזלות, או שעוסק בעניניים שהצניעות די
יפה להם - צריך לעבור מהר ובנימוס
(כלפי זה המתחיל בנושא כזה, אפילו
ברצינות כי משהו מטריד אותו) לנושא אחר
ואפשר לאמר שבפורום הזה לא מרחיבים
בדברים כאלה, כי...כי....יש כאן ילדים קטנים!.....
וגם אם מישהו רוצה לשפוך את הלב
והנושא חריג, לא צריך לפרט יותר מדי -
זה לא בריא, זה לא נאות ויש דברים
שהשתיקה יפה להם. כלומר, מבינה
שזה מקום שאפשר לחשוף הכל
כי אף אחד לא מכיר, אבל בכל
זאת, קצת להתאפק. למרות שנורא
מושך לפרוק הכל. ואני מדברת גם
על עצמי. שלא אסחף מדי
בקלי קלות אפשר להיסחף.
שלא נהפוך לצהובון מרוב שיעמום
או סקרנות. הכי יפה ומעניין זה
חילופי הדברים הרציניים, החקירות
והדיבורים בנושאים חשובים.
לא צריך לרדת למכולת!
אם ראית תגובה מסוימת שלדעתך אין מקומה בפורום, את תמיד יכולה ללחוץ על כפתור הדיווח ואז זה מגיע למנהלי הפורום לבדיקה.
יש לך זיכרון צילומי לניקים …