מופיע בחסידות(ועוד לפני בראשונים, פשוט משם אני מכיר...) הרבה פעמים המושג של מידת ההשתוות
כלומר שלא ישנה לאדם שום דבר מהחיצוניות, ולמשל לא ישנה לו האם מכבדים אותו או מזלזלים בו, אם טוב או רע לו, כי בכל מקרה הכל מ-ד'
שמעתי עכשיו שיעור של הרב יהושע שפירא, והוא אומר שם שזה לא המידה האידאלית, אלא זה רק חלק מתיקון בדרך הזהב(שבשביל לתקן מידה צריך ללכת לקיצוניות השנייה שלה), כי אומרת הגמרא "הנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים, עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו" כלומר שאוהביו של ד' זה דווקא אלו שנעלבים, וככה גם רואים ביעקב אבינו למשל שאמר על יוסף "כי ארד אל בני אבל שאולה" ולכאורה אם היתה לו מידת ההשתוות הוא לא היה כ"כ מתאבל
אולי זה כמו האמירה של הקוצקר, ש"אנשי קודש תהיון לי" מלאכים בשמיים יש לקב"ה מספיק, הוא רוצה אותנו אנשים של קודש
וזה מעניין כל הנושא הזה למה באמת ד' רוצה באנושיות החסרה שלנו? והיחס בין האמונה והאמת האלוקית לבין המציאות והרגשות שלנו
אם יש, מוזמנים לשתף על מחשבות בנושא...
שנזכה לישועות וגאולה שלימה ברחמים גדולים!
כלומר שלא ישנה לאדם שום דבר מהחיצוניות, ולמשל לא ישנה לו האם מכבדים אותו או מזלזלים בו, אם טוב או רע לו, כי בכל מקרה הכל מ-ד'
שמעתי עכשיו שיעור של הרב יהושע שפירא, והוא אומר שם שזה לא המידה האידאלית, אלא זה רק חלק מתיקון בדרך הזהב(שבשביל לתקן מידה צריך ללכת לקיצוניות השנייה שלה), כי אומרת הגמרא "הנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים, עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו" כלומר שאוהביו של ד' זה דווקא אלו שנעלבים, וככה גם רואים ביעקב אבינו למשל שאמר על יוסף "כי ארד אל בני אבל שאולה" ולכאורה אם היתה לו מידת ההשתוות הוא לא היה כ"כ מתאבל
אולי זה כמו האמירה של הקוצקר, ש"אנשי קודש תהיון לי" מלאכים בשמיים יש לקב"ה מספיק, הוא רוצה אותנו אנשים של קודש
וזה מעניין כל הנושא הזה למה באמת ד' רוצה באנושיות החסרה שלנו? והיחס בין האמונה והאמת האלוקית לבין המציאות והרגשות שלנו
אם יש, מוזמנים לשתף על מחשבות בנושא...
שנזכה לישועות וגאולה שלימה ברחמים גדולים!
)
