מילים כאלה שיוצאות מפיו של אחיךְ הקטן - הן מכות בך.
במבט קרוע ועיניים כואבות הוא מתנשף, וצונח כמו מתעלף על המיטה.
אין מה לומר... תקופה קשה לכולם...
כל המשפחה (מסתגרת) בבית. גם אנחנו, האחים, נמצאים אחת עם השני יותר מכל זמן אחר בשנה האחרונה.
ובין היתר, אני מקבלת הצצה - חטופה אך קרובה - לצד אחר בחיים של אחי ...ודעתי נחלשת.
אני רק יכולה לשער כמה קשה לו בנוסף לכל, להתמודד עם הדיכאון, התקפי החרדה הנוראיים, והפרעות בשינה ואכילה.
הוא מטופל ועושה את כל ההשתדלות לפי הספר. עדיין, אני מכירה אותו, יודעת שאף פעם לא רצה להיות שם, שקשה לו להודות שקשה לו.
זה בטח לא איך שתכנן להעביר את הזמן הזה. לא רק בגלל הקורונה שבאה משום מקום, גם אם היה ממשיך ללמוד בישיבה עד א' ניסן, הוא סיפר לי כמה הוא רוצה ומקווה לזמן פורה ומשמעותי גם בבית, במרחב האישי.
במקום זה, מה איתו עכשיו? - "שבור, רצוץ, בודד".
אני כאובה בשבילו. הלוואי שיכולתי לעזור. כולי תקווה שהוא יראה את התקווה ושהיא תיתן לו כוח בהווה לעשות את כל אשר חפץ ליבו באמת.
במבט קרוע ועיניים כואבות הוא מתנשף, וצונח כמו מתעלף על המיטה.
אין מה לומר... תקופה קשה לכולם...
כל המשפחה (מסתגרת) בבית. גם אנחנו, האחים, נמצאים אחת עם השני יותר מכל זמן אחר בשנה האחרונה.
ובין היתר, אני מקבלת הצצה - חטופה אך קרובה - לצד אחר בחיים של אחי ...ודעתי נחלשת.
אני רק יכולה לשער כמה קשה לו בנוסף לכל, להתמודד עם הדיכאון, התקפי החרדה הנוראיים, והפרעות בשינה ואכילה.
הוא מטופל ועושה את כל ההשתדלות לפי הספר. עדיין, אני מכירה אותו, יודעת שאף פעם לא רצה להיות שם, שקשה לו להודות שקשה לו.
זה בטח לא איך שתכנן להעביר את הזמן הזה. לא רק בגלל הקורונה שבאה משום מקום, גם אם היה ממשיך ללמוד בישיבה עד א' ניסן, הוא סיפר לי כמה הוא רוצה ומקווה לזמן פורה ומשמעותי גם בבית, במרחב האישי.
במקום זה, מה איתו עכשיו? - "שבור, רצוץ, בודד".
אני כאובה בשבילו. הלוואי שיכולתי לעזור. כולי תקווה שהוא יראה את התקווה ושהיא תיתן לו כוח בהווה לעשות את כל אשר חפץ ליבו באמת.
זה לא דוקטורט אבל אם כבר מעניין אם כך למה הוא מגיב מאנונימיי? או שהוא מגיב מאנונימי רק בקללות חח ואז אני מבין אותו
יש לך זיכרון צילומי לניקים …