אתן לך מקרה לדוגמא:

מציעים לך מישהו נראת סה"כ הצעה טובה, ביררת מה שחשוב לך והסכמת.

הגעת לפגישה וראית בחור חמוד דיברתם על הא ועל דא ,נפרדתם לשלום והלכתם לדרככם..

בשלב הראשוני (מהצעה עד פגישות ראשונות) - אם תעבירי ממוד 'יאללה אני הולכת להתחתן! וואו!' ל'יאללה בא נפגש עם בחור חמוד'  אז זה יקל עליך את כל המשא הכבד (והמיותר) של החששות והפחדים... זה לא רק עניין ידיעה אלא הפנמה של העניין הזה.

בשלבים יותר רציניים - כבר מתחילים החששות ולכן כמו בשלב הראשוני מדברים על הא ועל דא ולא מתייחסים אליהם (עד כמה שאפשר) ולפעמים עושים פסק זמן וחושבים ביחד, חושבים בנפרד על הקשר.

ועוד דבר מאוד מאוד חשוב!!! -

אין כזה דבר 'משולם'. יש כזה דבר מתאים. כשאת אומרת מושלם את מתייחסת לכלל הבחורים בעולם ומדרגת אותם ויש אחד שהוא בטופ והוא המושלם. אבל כל זה בכלל לא רלוונטי. מה שהכי קריטי זה שהוא יהיה הבעל המושלם בשבילך. וזה דבר שבונים ביחד.

פעם הרב יהושע שפירא (שמעתי ממיכל וולשטיין) נשאל ע"י מישהי באחד הכנסים של 'בניין שלם' - "האם קיים הבעל המושלם?" ואז כולם ציפו שהוא יענה לא.. אבל הוא ענה "כן! אבל את צריכה להפוך אותו למשולם" ז"א להסביר לו איך הוא יכול להתנהג הכי טוב כדי להיות הבעל המושלם שלך...

בהצלחה רבה רבה! 

ו@הילושש, זה פשוט לעבוד על מידת הביטחון בקב"ה.

אמנם, זה לא כ"כ פשוט, אבל זו הסוגייה, והשאר נלווה.

איך עושים את זה? קצת יומרני מצדי לענות,

אבל הכיוון זה להבין שאני בידיים טובות,

להבין שהוא מוליך אותי ומכוון אותי בדרך הכי נכונה לי.

מקורות שאולי יעזרו לך:

שיחות של ר' מיילך בידרמן (אשמח לתת קישור),

שער הביטחון בחובות הלבבות,

אמונה וביטחון לחזון איש,

רבנו בחיי בתחילת שלח לך,

לרב לוגאסי יש ספר-שניים-עשרים על זה,

הרב שלום ארוש בגן האמונה (סאקר?),

ועוד ועוד, מוזמנים להוסיף כיד ה' הטובה.

ולגבי הסיפור על הרב יהושע, קחי אותו.

את בסוף צריכה מישהו עם מידות טובות,

עם דרך חיים כשלך (או שאת רוצה בה),

ושיש משיכה ומציאת חן והתאמה בסיסית בתכונות ובאופי.

זהו.

השאר זאת העבודה שלך להפוך אותו לשמח,

והעבודה שלו לשמח אותך, אשתו.

בהצלחה!!

כלומר לא על ההפסקה לחשוב,

כי בתוך ההפסקה לחשוב היא נלחצת ולא יכולה להחליט ברוגע.

כך אני הבנתי את הבעיה שלה.

שבה נמצאת הטענה על ההתמודדות עם היחס לשאר הבחורים...

כן אני יודע פורום דתי והכל.

ואני יודע שיש אנשים שמאמינים שהכל כולל הכל נגזר מלמעלה והם עושים רק השתדלות, וזה גם נכון בהיבט מסוים.

אבל

אי אפשר להתנהל ככה בחיים. אי אפשר להתנהל כשהשאלה היא לא "מה אני צריכה לעשות עכשיו" אלא "מה ההשתדלות שהקב"ה מצפה ממני לעשות עכשיו כדי שבדרך נס יקרה מה שאני רוצה". השאלה מה הקב"ה רוצה היא שאלה חשובה כשמדובר בשאלות ערכיות. לא בשאלות עובדתיות או שאלות של כדאיות. האם לפסול מישהו כי הוא מחלל שבת - כאשר אני חושבת שאסתדר עם זה - זאת שאלה ערכית, כאן נשאל מה הקב"ה רוצה. כאשר אני חושבת שלא אסתדר עם זה, זה אומר שהדרך של הקב"ה לדוג שלא אתחתן איתו זה לדאוג לזה שארגיש לא בנוח להתחתן עם אדם כזה.

השאלה האחת והיחידה היא מה טוב לך. אם את חושבת שיש סיבה ריאלית - כאשר הקב"ה לא במשוואה - לשים את הרף במקום שהבחור הזה לא עובר בו, אז פשוט תגידי לא. פגשת בחורים, ואת פוגשת, ויש הצעות, והוא פחות מתאים. אם את מרגישה שבלי הקב"ה, כן היית רוצ הקשר כזה, לכי על זה.

בן אדם יודע טוב מאד מה טוב לו. ברור שלפעמים הוא טועה, אבל הקב"ה נתן לנו שכל כדי להחליט מה אנחנו רוצים לעשות וכדי שנשתמש בו. כמו שהרמב"ם מציג את זה, העיניים נמצאות לפנים כדי שנפעל לפי התבוננות. אם הקב"ה רוצה שיהיה לך טוב בדרך שלא תכננת, הוא ידאג לזה גם בלי שתקחי את זה בחשבון.

כל פעם שמישהו אומר לך שהאדם לא יודע מה טוב בשבילו, תחשבי איך אותו אדם נוהג - האם האנשים האלה באמת לא עושים את מה ש*הם רוצים*? די ברור לי שכן. חבר שהסביר לי שרק הקב"ה קובע עם מי אדם יתחתן, לא התחתן עם הראשונה שהציעו לו אלא עם השניה. כי זה מה שה' רצה. והוא הרגיש שכך ה' רוצה, כי ה' נתן לו את הרצון להתחתן עם זאת ולא עם זאת. כל האנשים האלה עושים בדיוק מה שהם רוצים. ואחד הדברים האלה זה לספר לך סיפורי השגחה. אז תני להם לספר, ותזכרי שאם הקב"ה רוצה לנהל לך את החיים, הוא לא צריך שתעזרי לו. העזרה שלך תהיה בתפילות, אבל בהתנהלות מעשית תתנהלי בדרך טבעית, בלי לחשוש. תתרגלי להוציא את הקב"ה מהתוכניות, ולזכור שאם תצטרכי הוא ישנה את התוכניות שלך בלי שתשאירי לו מקום ביומן.

אם הפחד ממש לא נשלט, והעצות שיתנו לך פה לא יועילו, הייתי הולך לעזרה מקצועית

בהצלחה

סידר לי איזה עניין בראש.

היא שמה אותו במשוואה שהוא לא אמור להיות בה, או לכל הפחות בצד לא מתאים של המשוואה.

אבל יודע מה? אם זה יעזור למישהו, לא אכפת לי לקבל שטעיתי

הבעיה אצל אנשים מאמינים, היא שהם מאמינים לא רק באמונה שלהם, אלא בהמון השלכות (והשלכות לכאורה) של האמונה שלהם. והפתרון הוא להסתכל על זה במבט שמוציא את האמונה מהמשוואה.

ואני ממש לא מבין מה הדוגמה שלך קשורה.

זאת דעתי, מותר לך לחשוב אחרת, תכתוב תגובה אחרת. זאת הדרך שלי לפתור את הבעיה הזאת, בניגוד למה שאחרים כתבו כאן, לחזק את האמונה, אני אומר לפתוח את העיניים ולבדוק מה האמונה מחייבת אותי להאמין ומה לא. זאת הנקודה שחשוב לי להדגיש.

אני אישית מאמין שמה שכתבתי נכון גם מבחינה אמונית, מי שרוצה להתווכח על זה מוזמן להתווכח על זה בפורום בית המדרש או משהו אחר (לא נראה לי שאקח חלק בוויכוח). לא כאן.

כאן השאלה היא איך להתמודד, כתבתי דרך להתמודדות, ואני רואה שיש הרבה אנשים שהתחברו לגישה הזאת.

אם אתה חושב שזה לא מועיל מסיבה כלשהי, או שזה מזיק, או שאי אפשר ליישם את זה - אתה מוזמן להעיר.

על אף שבדרך כלל כשאני רואה ציטוט ממקור קדום ואחר כך משפט "מסקנה" עם סימני קריאה, אני מפסיק לקרוא באותו רגע.

אז קראתי, הבנתי מה מפריע לך, הבנתי שאתה ל קראת את דברי עד הסוף, ואבהיר.

לא אמרתי בשום מקום שהקב"ה לא משגיח. והרמב"ם מסביר שכל צרה שקורית לנו - כולל להתחתן עם מישהו לא טוב (הרמב"ם מתייחס לדוגמה הזאת בפירוש) - קורית לנו כי חטאנו. הכל נכון (מי שמאמין אחרת מהרמב"ם וסומך על שיטות אחרות זה בסדר. אבל זה לא הנושא).

מה שאמרתי היה, שבזמן שאתה מתדלק אתה לא שואל אם הקב"ה רוצה שאתדלק מיכל מלא כדי שאוכל לעשות חסד עם אנשים, או חצי מיכל כדי לא להגיע לגאווה חלילה. אתה מתדלק לפי שיקול הדעת שלך. אותו דבר כשאתה בוחר עם מי להתחתן. אין לזה שום קשר לעבודה הרוחנית. עבודה רוחנית צריך לעשות, אבל היא לא קשורה ישירות להחלטות של מה לאכול לארוחת צהריים ועם מי להתחתן. הקב"ה לא מתערב בדברים האלה, ולא ביקש מאיתנו שנערב אותו (מעבר לאכילה בכשרות ואיסורי עריות, שמשמעותם שאנחנו מערבים את הקב"ה בכל דרכינו)

מצער אותי שלא הבנת את הכותרת, אבל אני מקווה שתבין מה התכוונתי לומר

אני לא אוהב את הדיון הזה

אני לא אוהב את הפורמט מקור קדוום->מסקנה! כי בדרך כלל הוא מקור קדום-> מסקנה! שגויה או לפחות לא הכרחית. בקיצור, סימן הקריאה נועד לצעוק בקול משהו שלא כולם מסכימים איתו, ולהביא איתך פטיש כבד בדמות הרמב"ם.

אתה כותב נורא מסובך, ונורא קשה להתייחס לדיון. אולי הבאתי דוגמה גרועה, אבל אני לא חושב שצריך להשתגע מזה. כתבתי בסוף את העקרון, ואני עקבי בתגובות שלי כאן, אז אם הדוגמאות שלי גרועות אני מתנצל אבל זה ל הנושא.

אני ניסיתי מתוך רצון טוב לעזור למישהי. אוקיי? אתה ניסית מתוך שעמום של בידוד לריב איתי. זאת לפחות התחושה שלי. בכל שלב אמרתי לך שאם אתה חושב אחרת אתה מוזמן לכתוב את דעתך, ואם אתה רוצה לפתוח דיון אמוני אתה מוזמן, ואני כנראה לא אשתתף בו.

מה שאני כתבתי היה דרך מסוימת להתנהלות יום-יומית, שיכולה לשחרר חרדות ופחדים מהסוג שאני הבנתי שהיא התכוונה אליהם. לפי החישוב שלך זה לא אמור לגרום לחרדות? אוקיי, מצוין. אז אל תהיה בחרדה. היא כן. התחושה שלי ושל עוד כמה אנשים כאן בפורום היא שעניתי תשובה מצוינת.

בקיצור, אני חוזר לנוח ולעשות דברים חשובים יותר ממריבות פורום מטופשות, ואת זכות המילה האחרונה אני נותן לך.

בהצלחה לכולם

אולי הוא יסכים איתך והכל יבוא על מקומו בשלום.

מעבר לעובדה שזה פשוט לא נכון, זה מתנגש ישירות אם אלו שהצגת במשפט הקודם. בכלל, לא מומלץ לומר על דבר שאינו אפשרי רק בגלל שאתה לא הצלחת.

ולפותחת, נשמע שהוא ענה לך את התשובה שחיפשת.

אבל אם את מחפשת תשובה אחרת, ענית אותה בעצמך; אמונה וביטחון.

חזקי אותם בך ותראי שהכוח אותו את מקבלת מהקב"ה אינו מפחית מהביטחון שלך בו אלא בדיוק להפך.

אולי שווה להתחיל לאט משער הביטחון בחובות הלבבות.

בהצלחה.

ברמה של תסמינים פיזיים , רעד, ידיים קרות ועוד.

אז קודם כל, תדעי שכולם מפחדים מהלא נודע, מלהחליט לא נכון, מלהחליט נכון ולהתחיל לחיות חיי נישואין, מלפספס, מלהגיד כן ומלהגיד לא. ועוד.

כשאדם צומח, יש פחדים. זה נורמלי.

כשהפחד משתק ברמה שאת מתארת,

זה מגיע לקיצון.

נשמע שגם אחרי החלטה את בסיוטים ודמיונות.

אני ממש ממליצה לך על ליווי יד ביד בתוך הדייטים

כדי למצוא את הכוח להתגבר על הפחד

וכדי לקבל בטחון בהחלטות שלך.

מניחה לך כמה שאלות אימון מקדמות שיכולות לקרר את הפחד הזה:

1. איזו אמונה יש לבחורה שמתנהלת בלי פחד בכלל בתוך עולם הדייטים? ואין לה צורך להתייעץ עם אף אחד בדרך.

2. תיזכרי במקרה שהרגשת פחד מהחלטה, אבל התגברת עליו והחלטת החלטה שגורמת לך להסתכל אחורה ולומר, אני מרוצה מהילושש שהייתי ברגע הזה. מה איפשר לך להחליט שם? איך את יכולה לקחת את הכוח הזה  להחלטות סביב הדייטים?

3. מה המתנה שהפחד הזה מנסה להעניק לך? מאיזה כאב הוא שומר עלייך? 

4. מה הדבר / כוח/ יכולת / תכונה /משהו חיצוני שאילו היה לך בחיים, היית מצליחה להתגבר על הפחד?

5. איך היית רוצה להתנהל במציאות?

"הפחד הנפרז הוא נוטל את זיו החיים של האדם ושל כל החי המרגיש. אין דבר רע ואכזרי בעולם דומה לו. הוא מגדיל את כל הרעות יותר באין ערוך ממה שהם, ומאפיל את זוהר כל הטובות, בחתירתו אשר יחתור מתחת לאשיותיהן להגזים ששם צפונה רעה, תחת הטוב הגלוי.
מקור כל חולשה וכל רפיון חמרי מוסרי ושכלי, הוא רק הפחד העובר את גבולו ; הוא יאיים על האדם, שלא יעשה כל דבר לישועתו, שלא ינקף אצבע להצלתו, שמא ינזק, שמא יביא עליו רעה לא יוכל כפרה, עד שהוא עושהו לחלש ומלא רפיון, עד שמעצלות ואפס מעשה הוא נופל בכל רע."

(עקבי הצאן, הפחד)

קישור לפסקה המלאה:

עקבי הצאן/הפחד – ויקיטקסט

בס"ד

קודם כל חשוב שלא תבהלי ממה שכתבתי , יכול להיות שאני טועה וגם אני לא אז אין לך מושג עד לכמה כ"כ הרבה אנשים יש קשיים כאלה או אחרים והם מטפלים בעצמם ובע"ה מתגברים על זה.

ממש כואב לשמוע כמה צער את עוברת , זה ממש לא אמור להיות כ"כ מייסר וקשה ומכביד ומפחיד כמו שאת מתארת.

אני שוב מדגיש , אני לא גורם מקצועי אבל זה נראה לי ממש כמו חרדה ולייתר דיוק OCD שזה סוג של הפרעת חרדה , וזה יכול לבוא לידי ביטוי גם באיך שאת מתארת את המציאות הזאת של קבלת ההחלטות אצלך בנושא הזה.

אני ממש ממליץ לך בחום , ללכת לגורם מקצועי לברר את העניין , ובמיוחד לאחד כזה שיודע לאבחן  מקרים של OCD ומומחה לטיפול בו, מטפלים כלליים שלא מומחים לנושא עשויים הרבה יותר להתקשה לאבחן את זה וזה פשוט חבל, כי בע"ה יש צורת טיפול מיוחדת לנושא הזה אשר שונה מצורת הטיפול לחרדה שאינה OCD..

את חייבת לברר את העניין קודם כל בשביל הקב"ה שבוודאות אינו רוצה אותך במצב הזה , אינו רוצה שתחיי ככה (ותני לי לנחש שהדבר הזה שאת מתארת בטוח בא לידי ביטוי בעוד צורות ואופנים ויש מצב שאת אפילו לא מבינה שזה נובע ממקום כזה לא בריא , בין אם בקיום מצוות או אופנים נוספים) , ואת גם חייבת לברר את זה בשביל עצמך , בעלך שבע"ה עוד יגיע , והמשפחה שלך..

אל תוותרי על לבדוק את זה.. בע"ה עם טיפול נכון תוכלי להתגבר על זה..

אם אם רוצה אשמח לתת לך מספרים של אנשים מוכרים שמומחים לנושא , למשל גדעון פיין או ראובן הופנונג.. את יכולה לחפש עליהם גם בגוגל וגם בפורומים פה המליצו עליהם.. אני לא יודע מה קורה בתקופה הנוכחית(סגר בעקבות וירוס הקורונה) לגבי טיפולים כאלה , אולי שיחה טלפונית במקום מפגש , אבל בכל מצב שלא יהיה גם אם זה אומר לחכות עד שהמצב יעבור ואז להתחיל טיפול בבקשה אל תוותרי לעצמך , כואב מאוד לשמוע עד כמה את סובלת, זה ממש ממש לא אמור להיות ככה.

בהצלחה בע"ה..

ושוב אדגיש, איני גורם מקצועי , יכול להיות שאני טועה , אך אם לא חבל להגיע לגיל מאוחר ורק אז לאבחן את זה, כדאי לבדוק את האפשרות הזאת...

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.