אתן לך מקרה לדוגמא:

מציעים לך מישהו נראת סה"כ הצעה טובה, ביררת מה שחשוב לך והסכמת.

הגעת לפגישה וראית בחור חמוד דיברתם על הא ועל דא ,נפרדתם לשלום והלכתם לדרככם..

בשלב הראשוני (מהצעה עד פגישות ראשונות) - אם תעבירי ממוד 'יאללה אני הולכת להתחתן! וואו!' ל'יאללה בא נפגש עם בחור חמוד'  אז זה יקל עליך את כל המשא הכבד (והמיותר) של החששות והפחדים... זה לא רק עניין ידיעה אלא הפנמה של העניין הזה.

בשלבים יותר רציניים - כבר מתחילים החששות ולכן כמו בשלב הראשוני מדברים על הא ועל דא ולא מתייחסים אליהם (עד כמה שאפשר) ולפעמים עושים פסק זמן וחושבים ביחד, חושבים בנפרד על הקשר.

ועוד דבר מאוד מאוד חשוב!!! -

אין כזה דבר 'משולם'. יש כזה דבר מתאים. כשאת אומרת מושלם את מתייחסת לכלל הבחורים בעולם ומדרגת אותם ויש אחד שהוא בטופ והוא המושלם. אבל כל זה בכלל לא רלוונטי. מה שהכי קריטי זה שהוא יהיה הבעל המושלם בשבילך. וזה דבר שבונים ביחד.

פעם הרב יהושע שפירא (שמעתי ממיכל וולשטיין) נשאל ע"י מישהי באחד הכנסים של 'בניין שלם' - "האם קיים הבעל המושלם?" ואז כולם ציפו שהוא יענה לא.. אבל הוא ענה "כן! אבל את צריכה להפוך אותו למשולם" ז"א להסביר לו איך הוא יכול להתנהג הכי טוב כדי להיות הבעל המושלם שלך...

בהצלחה רבה רבה! 

ו@הילושש, זה פשוט לעבוד על מידת הביטחון בקב"ה.

אמנם, זה לא כ"כ פשוט, אבל זו הסוגייה, והשאר נלווה.

איך עושים את זה? קצת יומרני מצדי לענות,

אבל הכיוון זה להבין שאני בידיים טובות,

להבין שהוא מוליך אותי ומכוון אותי בדרך הכי נכונה לי.

מקורות שאולי יעזרו לך:

שיחות של ר' מיילך בידרמן (אשמח לתת קישור),

שער הביטחון בחובות הלבבות,

אמונה וביטחון לחזון איש,

רבנו בחיי בתחילת שלח לך,

לרב לוגאסי יש ספר-שניים-עשרים על זה,

הרב שלום ארוש בגן האמונה (סאקר?),

ועוד ועוד, מוזמנים להוסיף כיד ה' הטובה.

ולגבי הסיפור על הרב יהושע, קחי אותו.

את בסוף צריכה מישהו עם מידות טובות,

עם דרך חיים כשלך (או שאת רוצה בה),

ושיש משיכה ומציאת חן והתאמה בסיסית בתכונות ובאופי.

זהו.

השאר זאת העבודה שלך להפוך אותו לשמח,

והעבודה שלו לשמח אותך, אשתו.

בהצלחה!!

כלומר לא על ההפסקה לחשוב,

כי בתוך ההפסקה לחשוב היא נלחצת ולא יכולה להחליט ברוגע.

כך אני הבנתי את הבעיה שלה.

שבה נמצאת הטענה על ההתמודדות עם היחס לשאר הבחורים...

כן אני יודע פורום דתי והכל.

ואני יודע שיש אנשים שמאמינים שהכל כולל הכל נגזר מלמעלה והם עושים רק השתדלות, וזה גם נכון בהיבט מסוים.

אבל

אי אפשר להתנהל ככה בחיים. אי אפשר להתנהל כשהשאלה היא לא "מה אני צריכה לעשות עכשיו" אלא "מה ההשתדלות שהקב"ה מצפה ממני לעשות עכשיו כדי שבדרך נס יקרה מה שאני רוצה". השאלה מה הקב"ה רוצה היא שאלה חשובה כשמדובר בשאלות ערכיות. לא בשאלות עובדתיות או שאלות של כדאיות. האם לפסול מישהו כי הוא מחלל שבת - כאשר אני חושבת שאסתדר עם זה - זאת שאלה ערכית, כאן נשאל מה הקב"ה רוצה. כאשר אני חושבת שלא אסתדר עם זה, זה אומר שהדרך של הקב"ה לדוג שלא אתחתן איתו זה לדאוג לזה שארגיש לא בנוח להתחתן עם אדם כזה.

השאלה האחת והיחידה היא מה טוב לך. אם את חושבת שיש סיבה ריאלית - כאשר הקב"ה לא במשוואה - לשים את הרף במקום שהבחור הזה לא עובר בו, אז פשוט תגידי לא. פגשת בחורים, ואת פוגשת, ויש הצעות, והוא פחות מתאים. אם את מרגישה שבלי הקב"ה, כן היית רוצ הקשר כזה, לכי על זה.

בן אדם יודע טוב מאד מה טוב לו. ברור שלפעמים הוא טועה, אבל הקב"ה נתן לנו שכל כדי להחליט מה אנחנו רוצים לעשות וכדי שנשתמש בו. כמו שהרמב"ם מציג את זה, העיניים נמצאות לפנים כדי שנפעל לפי התבוננות. אם הקב"ה רוצה שיהיה לך טוב בדרך שלא תכננת, הוא ידאג לזה גם בלי שתקחי את זה בחשבון.

כל פעם שמישהו אומר לך שהאדם לא יודע מה טוב בשבילו, תחשבי איך אותו אדם נוהג - האם האנשים האלה באמת לא עושים את מה ש*הם רוצים*? די ברור לי שכן. חבר שהסביר לי שרק הקב"ה קובע עם מי אדם יתחתן, לא התחתן עם הראשונה שהציעו לו אלא עם השניה. כי זה מה שה' רצה. והוא הרגיש שכך ה' רוצה, כי ה' נתן לו את הרצון להתחתן עם זאת ולא עם זאת. כל האנשים האלה עושים בדיוק מה שהם רוצים. ואחד הדברים האלה זה לספר לך סיפורי השגחה. אז תני להם לספר, ותזכרי שאם הקב"ה רוצה לנהל לך את החיים, הוא לא צריך שתעזרי לו. העזרה שלך תהיה בתפילות, אבל בהתנהלות מעשית תתנהלי בדרך טבעית, בלי לחשוש. תתרגלי להוציא את הקב"ה מהתוכניות, ולזכור שאם תצטרכי הוא ישנה את התוכניות שלך בלי שתשאירי לו מקום ביומן.

אם הפחד ממש לא נשלט, והעצות שיתנו לך פה לא יועילו, הייתי הולך לעזרה מקצועית

בהצלחה

סידר לי איזה עניין בראש.

היא שמה אותו במשוואה שהוא לא אמור להיות בה, או לכל הפחות בצד לא מתאים של המשוואה.

אבל יודע מה? אם זה יעזור למישהו, לא אכפת לי לקבל שטעיתי

הבעיה אצל אנשים מאמינים, היא שהם מאמינים לא רק באמונה שלהם, אלא בהמון השלכות (והשלכות לכאורה) של האמונה שלהם. והפתרון הוא להסתכל על זה במבט שמוציא את האמונה מהמשוואה.

ואני ממש לא מבין מה הדוגמה שלך קשורה.

זאת דעתי, מותר לך לחשוב אחרת, תכתוב תגובה אחרת. זאת הדרך שלי לפתור את הבעיה הזאת, בניגוד למה שאחרים כתבו כאן, לחזק את האמונה, אני אומר לפתוח את העיניים ולבדוק מה האמונה מחייבת אותי להאמין ומה לא. זאת הנקודה שחשוב לי להדגיש.

אני אישית מאמין שמה שכתבתי נכון גם מבחינה אמונית, מי שרוצה להתווכח על זה מוזמן להתווכח על זה בפורום בית המדרש או משהו אחר (לא נראה לי שאקח חלק בוויכוח). לא כאן.

כאן השאלה היא איך להתמודד, כתבתי דרך להתמודדות, ואני רואה שיש הרבה אנשים שהתחברו לגישה הזאת.

אם אתה חושב שזה לא מועיל מסיבה כלשהי, או שזה מזיק, או שאי אפשר ליישם את זה - אתה מוזמן להעיר.

על אף שבדרך כלל כשאני רואה ציטוט ממקור קדום ואחר כך משפט "מסקנה" עם סימני קריאה, אני מפסיק לקרוא באותו רגע.

אז קראתי, הבנתי מה מפריע לך, הבנתי שאתה ל קראת את דברי עד הסוף, ואבהיר.

לא אמרתי בשום מקום שהקב"ה לא משגיח. והרמב"ם מסביר שכל צרה שקורית לנו - כולל להתחתן עם מישהו לא טוב (הרמב"ם מתייחס לדוגמה הזאת בפירוש) - קורית לנו כי חטאנו. הכל נכון (מי שמאמין אחרת מהרמב"ם וסומך על שיטות אחרות זה בסדר. אבל זה לא הנושא).

מה שאמרתי היה, שבזמן שאתה מתדלק אתה לא שואל אם הקב"ה רוצה שאתדלק מיכל מלא כדי שאוכל לעשות חסד עם אנשים, או חצי מיכל כדי לא להגיע לגאווה חלילה. אתה מתדלק לפי שיקול הדעת שלך. אותו דבר כשאתה בוחר עם מי להתחתן. אין לזה שום קשר לעבודה הרוחנית. עבודה רוחנית צריך לעשות, אבל היא לא קשורה ישירות להחלטות של מה לאכול לארוחת צהריים ועם מי להתחתן. הקב"ה לא מתערב בדברים האלה, ולא ביקש מאיתנו שנערב אותו (מעבר לאכילה בכשרות ואיסורי עריות, שמשמעותם שאנחנו מערבים את הקב"ה בכל דרכינו)

מצער אותי שלא הבנת את הכותרת, אבל אני מקווה שתבין מה התכוונתי לומר

אני לא אוהב את הדיון הזה

אני לא אוהב את הפורמט מקור קדוום->מסקנה! כי בדרך כלל הוא מקור קדום-> מסקנה! שגויה או לפחות לא הכרחית. בקיצור, סימן הקריאה נועד לצעוק בקול משהו שלא כולם מסכימים איתו, ולהביא איתך פטיש כבד בדמות הרמב"ם.

אתה כותב נורא מסובך, ונורא קשה להתייחס לדיון. אולי הבאתי דוגמה גרועה, אבל אני לא חושב שצריך להשתגע מזה. כתבתי בסוף את העקרון, ואני עקבי בתגובות שלי כאן, אז אם הדוגמאות שלי גרועות אני מתנצל אבל זה ל הנושא.

אני ניסיתי מתוך רצון טוב לעזור למישהי. אוקיי? אתה ניסית מתוך שעמום של בידוד לריב איתי. זאת לפחות התחושה שלי. בכל שלב אמרתי לך שאם אתה חושב אחרת אתה מוזמן לכתוב את דעתך, ואם אתה רוצה לפתוח דיון אמוני אתה מוזמן, ואני כנראה לא אשתתף בו.

מה שאני כתבתי היה דרך מסוימת להתנהלות יום-יומית, שיכולה לשחרר חרדות ופחדים מהסוג שאני הבנתי שהיא התכוונה אליהם. לפי החישוב שלך זה לא אמור לגרום לחרדות? אוקיי, מצוין. אז אל תהיה בחרדה. היא כן. התחושה שלי ושל עוד כמה אנשים כאן בפורום היא שעניתי תשובה מצוינת.

בקיצור, אני חוזר לנוח ולעשות דברים חשובים יותר ממריבות פורום מטופשות, ואת זכות המילה האחרונה אני נותן לך.

בהצלחה לכולם

אולי הוא יסכים איתך והכל יבוא על מקומו בשלום.

מעבר לעובדה שזה פשוט לא נכון, זה מתנגש ישירות אם אלו שהצגת במשפט הקודם. בכלל, לא מומלץ לומר על דבר שאינו אפשרי רק בגלל שאתה לא הצלחת.

ולפותחת, נשמע שהוא ענה לך את התשובה שחיפשת.

אבל אם את מחפשת תשובה אחרת, ענית אותה בעצמך; אמונה וביטחון.

חזקי אותם בך ותראי שהכוח אותו את מקבלת מהקב"ה אינו מפחית מהביטחון שלך בו אלא בדיוק להפך.

אולי שווה להתחיל לאט משער הביטחון בחובות הלבבות.

בהצלחה.

ברמה של תסמינים פיזיים , רעד, ידיים קרות ועוד.

אז קודם כל, תדעי שכולם מפחדים מהלא נודע, מלהחליט לא נכון, מלהחליט נכון ולהתחיל לחיות חיי נישואין, מלפספס, מלהגיד כן ומלהגיד לא. ועוד.

כשאדם צומח, יש פחדים. זה נורמלי.

כשהפחד משתק ברמה שאת מתארת,

זה מגיע לקיצון.

נשמע שגם אחרי החלטה את בסיוטים ודמיונות.

אני ממש ממליצה לך על ליווי יד ביד בתוך הדייטים

כדי למצוא את הכוח להתגבר על הפחד

וכדי לקבל בטחון בהחלטות שלך.

מניחה לך כמה שאלות אימון מקדמות שיכולות לקרר את הפחד הזה:

1. איזו אמונה יש לבחורה שמתנהלת בלי פחד בכלל בתוך עולם הדייטים? ואין לה צורך להתייעץ עם אף אחד בדרך.

2. תיזכרי במקרה שהרגשת פחד מהחלטה, אבל התגברת עליו והחלטת החלטה שגורמת לך להסתכל אחורה ולומר, אני מרוצה מהילושש שהייתי ברגע הזה. מה איפשר לך להחליט שם? איך את יכולה לקחת את הכוח הזה  להחלטות סביב הדייטים?

3. מה המתנה שהפחד הזה מנסה להעניק לך? מאיזה כאב הוא שומר עלייך? 

4. מה הדבר / כוח/ יכולת / תכונה /משהו חיצוני שאילו היה לך בחיים, היית מצליחה להתגבר על הפחד?

5. איך היית רוצה להתנהל במציאות?

"הפחד הנפרז הוא נוטל את זיו החיים של האדם ושל כל החי המרגיש. אין דבר רע ואכזרי בעולם דומה לו. הוא מגדיל את כל הרעות יותר באין ערוך ממה שהם, ומאפיל את זוהר כל הטובות, בחתירתו אשר יחתור מתחת לאשיותיהן להגזים ששם צפונה רעה, תחת הטוב הגלוי.
מקור כל חולשה וכל רפיון חמרי מוסרי ושכלי, הוא רק הפחד העובר את גבולו ; הוא יאיים על האדם, שלא יעשה כל דבר לישועתו, שלא ינקף אצבע להצלתו, שמא ינזק, שמא יביא עליו רעה לא יוכל כפרה, עד שהוא עושהו לחלש ומלא רפיון, עד שמעצלות ואפס מעשה הוא נופל בכל רע."

(עקבי הצאן, הפחד)

קישור לפסקה המלאה:

עקבי הצאן/הפחד – ויקיטקסט

בס"ד

קודם כל חשוב שלא תבהלי ממה שכתבתי , יכול להיות שאני טועה וגם אני לא אז אין לך מושג עד לכמה כ"כ הרבה אנשים יש קשיים כאלה או אחרים והם מטפלים בעצמם ובע"ה מתגברים על זה.

ממש כואב לשמוע כמה צער את עוברת , זה ממש לא אמור להיות כ"כ מייסר וקשה ומכביד ומפחיד כמו שאת מתארת.

אני שוב מדגיש , אני לא גורם מקצועי אבל זה נראה לי ממש כמו חרדה ולייתר דיוק OCD שזה סוג של הפרעת חרדה , וזה יכול לבוא לידי ביטוי גם באיך שאת מתארת את המציאות הזאת של קבלת ההחלטות אצלך בנושא הזה.

אני ממש ממליץ לך בחום , ללכת לגורם מקצועי לברר את העניין , ובמיוחד לאחד כזה שיודע לאבחן  מקרים של OCD ומומחה לטיפול בו, מטפלים כלליים שלא מומחים לנושא עשויים הרבה יותר להתקשה לאבחן את זה וזה פשוט חבל, כי בע"ה יש צורת טיפול מיוחדת לנושא הזה אשר שונה מצורת הטיפול לחרדה שאינה OCD..

את חייבת לברר את העניין קודם כל בשביל הקב"ה שבוודאות אינו רוצה אותך במצב הזה , אינו רוצה שתחיי ככה (ותני לי לנחש שהדבר הזה שאת מתארת בטוח בא לידי ביטוי בעוד צורות ואופנים ויש מצב שאת אפילו לא מבינה שזה נובע ממקום כזה לא בריא , בין אם בקיום מצוות או אופנים נוספים) , ואת גם חייבת לברר את זה בשביל עצמך , בעלך שבע"ה עוד יגיע , והמשפחה שלך..

אל תוותרי על לבדוק את זה.. בע"ה עם טיפול נכון תוכלי להתגבר על זה..

אם אם רוצה אשמח לתת לך מספרים של אנשים מוכרים שמומחים לנושא , למשל גדעון פיין או ראובן הופנונג.. את יכולה לחפש עליהם גם בגוגל וגם בפורומים פה המליצו עליהם.. אני לא יודע מה קורה בתקופה הנוכחית(סגר בעקבות וירוס הקורונה) לגבי טיפולים כאלה , אולי שיחה טלפונית במקום מפגש , אבל בכל מצב שלא יהיה גם אם זה אומר לחכות עד שהמצב יעבור ואז להתחיל טיפול בבקשה אל תוותרי לעצמך , כואב מאוד לשמוע עד כמה את סובלת, זה ממש ממש לא אמור להיות ככה.

בהצלחה בע"ה..

ושוב אדגיש, איני גורם מקצועי , יכול להיות שאני טועה , אך אם לא חבל להגיע לגיל מאוחר ורק אז לאבחן את זה, כדאי לבדוק את האפשרות הזאת...

כלומר, ברור שהוא עלול להיפגע. אבל איפה את מרגישה את זה שאת מפחדת לפגוע בו?

(אפילו תעשי על זה עבודת כתיבה של 3-4 פסקאות לנסות להבין למה לך קשה לעשות את הצעד הזה אחרי שהגעת למסקנה שהוא נכון).

ובינתיים את גם פוגעת בעצמך, בשלוות הנפש שלך, בהתקדמות קדימה.

תהיי כנה בפגישה הבאה לומר הכל ולהפרד בכבוד.

בהצלחה♡

כדאי לדעתי להכין את השטח כדי שהצד השני לא יגיע מולהב לדייט ולו בשביל שיפרדו ממנו.

תשתפי בדברים טובים עליו ולמה לא מתאים לדעתך.

לזכור ולומר שנפרדים כי אין התאמה ולא כי הצד השני לא טוב מספיק.

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

תודה

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

פעם התעניינתי בעניין הגובה, וזה מה שאני יודעת להגיד:

יש תכונות שאפשר לבדוק בדנ"א של אדם, ולהעריך כיצד זה יבוא לידי ביטוי. לגבי גובה, אפשר לקבל הערכה, אבל טווח סטיית התקן הוא עצום, כך שההערכה הזאת מאבדת הרבה מיכולת המימוש שלה.

למה זה קורה? כי יש תכונות שתלויות רק בגן אחד או גנים בודדים, אבל גובה תלוי בעשרות אלפי נקודות שונות בדנ"א. (מקור)

אם זה משהו שמטריד אותך ברמה רצינית - לך תקבע תור אצל יועץ גנטי, ותברר.

מכירה הרבה זוגות בהם אחד מבני הזוג יותר גבוה, ומבחינת ילדים - לפעמים כולם בגובה דומה, לפעמים יש מנעד של גבהים.

אבל השאלה הגדולה היא:

האם אתה מחפש תשובה גנטית, או שאתה מחפש להשפיע על התפיסה שלך? האם אתה רוצה להשתחרר מהתפיסה הזאת?

בפער מהממוצע זה הכי כיף.

אז קח בחשבון שיתכן שגם בשביל הבחורה יש כאן התפשרות מסויימת, ושאולי בזכותה הילדים דווקא יהיו מאוזנים..

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).