יש שתי תפיסות של שדכנות. תפיסת "ערך" ותפיסת "התאמה".
תפיסת "ערך" עומדת בבסיסה של השדכנות המסורתית ולדוגמה החרדית: לכל בחור יש מחיר שוק, לכל בחורה יש ערך. רוצה בחור שלומד בישיבה זאת? תבטיחי דירה של חמישה חדרים ועוד יחידת דיור להשכרה. רוצה בחורה שיודעת גם לנגן? תראה שאתה חברמן ויודע לארגן את פורים לכל החברים. בעולם המסורתי-העתיק זה הרבה יותר גלוי - עבור כל בחורה יש מספר גמלים שאתה צריך לשלם, אתה צריך להוכיח שאתה ראוי, מדובר בעסקה כלכלית בין החתן לאבי הכלה. עד בנותיו של ר' ינאי וארגז הדינרים שהן מתקדשות בו.
תפיסת התאמה עומדת בבסיס של היכרויות ספונטניות, לדוגמה העולם החילוני. כל אחד יכול להתאים לכל אחת ובלבד שיהיה להם טוב. אם הוא אדם שעובד לפי זמנים מדויקים, נמצא לו מישהי שזה טוב לה או לפחות נסבל, ואם לה יש פתיל קצר, נמצא מישהו שזה בסדר בשבילו.
באופן עקרוני, לרוב הציבור שלנו (וגם אצל חרדים. באופן כללי, תמיד היתה שאיפה לזה) מתאימה הרבה יותר הדרך השניה, אבל נשארו רשמים מהדרך הראשונה.
התביעה "אני רוצה בחור עם מידות טובות" להבנתי מבוססת על התפיסה הראשונה. זאת פשוט עוד קטגוריה שבה יכול הבחור להעלות את הערך שלו. ואז השאלה היא פשוט מה המחיר של כל מידה, ואיך מזהים, ואיך מוודאים שהבחור לא משקר, ולא מרמה ולא מציג.
ובעיני זה חסר משמעות - כי מה שחשוב באמת זה שיהיה לך טוב איתו ולו יהיה טוב איתך. כמובן סביב סולם ערכים דומה, אבל שבמסגרת הזאת יהיה לכם טוב ומתאים. שהוא מסוגל לסבול את המידות הרעות שלך בדיוק כמו שאת מסוגלת לסבול את המידות הרעות שלו.
וזה החלק הראשון של התשובה שלי.
ובכל זאת, יש דברים שהם לא רק "מידות" אלא מסוגלות לחיי משפחה. ובתחום הזה, צריך להיות ממש טיפש (או טיפשה) כדי ליפול למלכודת כזאת (לא הכוונה שמי שנופל למלכדות הוא טיפש,הכוונה שלהתעלם מזה ולהגיד "זה טוב לי" זה בדרך כלל טיפשות). להתחתן עם מישהו שהוא בלתי נסבל, שמאמלל את הקרובים אליו, ועוד דברים שבאמת אינני מכיר.
וכאן, לא צריך הרבה הצגות כדי להסתיר את זה. פשוט הבחור לא בנוי לזה (או הבחורה). הם עלולים להיות מצויינים בדייטים וגרועים בהתנהלות יום-יומית.
אז מה עושים?
קודם כל, נדיר שיהיה כזה פער. בדרך כלל מי שהוא אסון לזוגיות, יהיה חלק מזה שיהיה אפשר לשים לב בדייטים.
דבר שני, לשאול אנשים שחיים בסביבה שלו. הם ראו אותו בהרבה סיטואציות, שלא תגיעי אליהן בדייט, והם יוכלו לאשר.
ודבר שלישי, תפילות, כי יכול להיות שאף אחד לא יודע ולא ידע. כמובן יש את כוסו כיסו וכעסו, וזה באמת טוב, אבל צריך גם לדעת להבין את הנתונים האלה. תפילות, זהירות, אינטואיציה, וללכת לאט ובטוח. לא לאט מדי, אבל מספיק לאט כדי לבנות אמון.
