למה בחורה צוחקת גם ממשפטים רגילים שאומרים לה?
בסדר היו דיבורים מצחיקים, אבל לא תמיד, למה כל משפט שני היא צוחקת?
מה אמרתי..
זה יוצר פגישה נחמדה בסדר, אבל קצת מוזרה לא?
זו לא פעם ראשונה... אשמח להסבר.
למה בחורה צוחקת גם ממשפטים רגילים שאומרים לה?
בסדר היו דיבורים מצחיקים, אבל לא תמיד, למה כל משפט שני היא צוחקת?
מה אמרתי..
זה יוצר פגישה נחמדה בסדר, אבל קצת מוזרה לא?
זו לא פעם ראשונה... אשמח להסבר.
אבל -
ביישנות
מבוכה
רצון להקליל
אולי באמת הצחיק אותה
שואל כדי לדעת.
לגבי בחור כשהוא מגיב באותה צורה וזה מכסה על ביישנות/ לחץ- גם אז ההדרכה לבת היא לא לייחס לזה חשיבות?
או שזה כבר לא כנה או לא יודע מה?
למה שזה יהיה לא כנה?
באופן אישי משתדלת להתנהל בפגישות ראשונות עם המחשבה שבדיוק כמו שאני נבוכה- גם הוא יכול להיות נבוך, וזה יכול לבוא לידי ביטוי בכלמיני דרכים שונות, וזה בסדר.
לא יודע מה בנות חושבות.. רק לפעמים מתרשם שיש שמתייחסות לבנים כאילו אין להם רגשות כאלה כמו שיש לבנות.
כי הוא צריך להיות 'גבר' (עוד סלנג מיותר מלקסיקון זר..)
![]()
מקווה שהבנתי את כוונתך..
אם אתה מדבר ברמת 'מה בנות מחפשות', אז אני מתארת לעצמי שכמו שלפעמים לבנות יש תמונה מסוימת של איך בחור צריך להתנהל, ככה גם לבנים יש תמונה מסוימת של איך בחורה צריכה להתנהל, לא?
השאלה היא אם התמונה נוצרה מתוך בירור אישי והבנה שזה מה שמתאים לי, או מתוך איזו 'זרימה' או דמיון כלשהו.
לגיטימי שיהיו בנות שיחפשו את זה, ולגיטימי שיהיו בנות שיחפשו דברים אחרים. שניהם מבורכים אם זה מה שנכון לאותה בחורה.
אם אתה מדבר ברמת 'מה בנות חושבות', אז אני חושבת שאולי מכיוון שמדברים הרבה על השוני בין בנים לבנות, באופן דיי טבעי יכולה להיווצר מחשבה כזאת.. (זה אמנם מאוד מכליל- לכאן ולכאן, אבל זה נאמר כעקרון כללי שמותר לחרוג ממנו..;)
והשאלה שלי היא רק לגבי אותן אלה שמצפות שבנים יסתכלו עליהן מעבר לכיסוי- האם הן עצמן מסתכלות ככה גם על הבנים, או שזה כבר מקרה אחר?..
יש אנשים שבאים עם ראש יותר פתוח לפגישות.
לדעתי זה הכי נכון ואני מנסה להיות כזה.
אבל זה לא אומר שאני לא מחפש מה שחשוב לי, זה אומר שאני לא מחפש 'מודלים'.. אלא מישהי שעונה על דברים שאני מחפש (ומשתדל לא להגזים בדרישות, רק מה שבאמת מאוד חשוב לי). אם היא עובדת בהיי- טק או שהיא משהו אחר מ'המודל הנשי' זה לא כזה מעניין אותי אם יש בה מה שאני מחפש.. והכי חשוב לי שהיא תהיה מי שהיא ולא מי שהחברה מכתיבה לה
אני לא יכולה להגיב בשם כל הבנות חח
יושבים לי בראש כמה דברים-
א. למרות שברור לכולם שיש הרבה הבדלים בין בנים לבנות, נראה לי שלכולם גם ברור שהם מאוד סטיגמטיים ולכן לא מחייבים לגמרי וגם לא תמיד מדוייקים.
ב. קצת באותו הקשר- גם אם זה לכאורה עובדה נתונה שבנים הם פחות רגישים, זה לא אומר שזה מה שנכון ומתאים לכל ההבנות, וממש הגיוני שיהיו בנות שיחפשו דברים אחרים.
להמחשה של שתי הנקודות האלו- אני דווקא מכירה הרבה בנות שמבחינתן רגישות/עדינות (לא יודעת מה בדיוק עונה על ההגדרה של ההפך מ'גבר') זה מבורך.
ג. יש לי עוד כלמיני מחשבות בעניין ה'גבריות', אבל זה כבר לא באמת קשור לשרשור, אז לא ארחיב.
ובנוגע לשאלה שלך-
וואלה אני לא יודעת. בא לי להגיד שכן (וגם נתקלתי ושמעתי על הרבה מקרים כאלו).. בסה"כ ידוע שלא תמיד מה שאנחנו רואים מעיד על האדם שעומד מולנו באופן מוחלט ומותר לדון לכף זכות (לא יודעת אם זה הביטוי הנכון, אבל מילא).
אבל לפעמים גם קורה שלא.. בסה"כ אנחנו בני אדם, ולפעמים פוסלים במומים של עצמנו. זאת עבודה..
ממה שאני מכיר- משיחות שלי עם חברים וכדומה.
בנים שפחות עונים על ההגדרות של 'גבריות',
כלומר שהם לא בממוצע הגברי (ובכלל בנים שהם לא בממוצע של הסביבה שלהם- אם זה ישיבה וכדומה)- יהיה להם קשה יותר בדייטים מבנים שהם כן בממוצע. שהם אלו שמתחתנים קודם.
זה לענ"ד אומר דבר אחד- בנות יותר מחפשות הגדרה 'גברית', ופחות את הבנאדם שמתחת להגדרה.
אולי גם בנים. לא יודע
הן מחפשות בנאדם. על כל הצדדים שלו.
כי כמו שאתה לא תתחתן עם כל אחת, למרות שכל אחת היא "בנאדם, כי אתה לא מחפש רק שהיא תהיה "בנאדם" או "אישה"
יש דברים שאתה מחפש באישה שלך, זוגיות זו נתינה וכל אחד נותן לשני דברים.
אז כמובן שכדאי ורצוי שהבנאדם בפנים יהיה מדהים, וככה הוא יוכל לתת דברים.
אבל לפעמים מחפשים גם לקבל דברים מסויימים, שתלויים בקווי אופי כלשהם. ולכן אתה תחפש לא רק את האישיות המתאימה, אלא גם את האופי המסויים שייתן לך ולזוגיות שלך את הדברים שאתה מחפש.
וכן מרכיב מסויים באופי של בנאדם זה גם "גבריות", ולכן זה לא עניין של להסתכל פנימה, כי לפעמים זה לא הדבר היחיד שמחפשים ובצדק, מניח שגם לך יש תכונות אופי כלליות שאתה כן מחפש
יש אנשים שמחפשים בנאדם חם, או לבבי. זה תוכן או הגדרה?
זה הגדרה שמסתתר בתוכה תוכן. יש תוכן שהם מחפשים.
מה ההבדל בין שני הדברים?
אלא הם באים להכיר ולראות אם יש בה מה שאני מחפש.
ההבדל שהם לא מסתכלים על אנשים כעל שבלונות
ותענה בכנות :
אם בנאדם הגיע למסקנה שזה דבר שחשוב לו, ולדעתו הוא קלט שהדבר הזה לא קיים בצד השני
למה להמשיך?
האם יש סיכוי בכלל להמשיך?
האם הוגן כלפי הצד השני להמשיך כשמבחינתך אין כמעט סיכוי?
אתה צודק שברמה העקרונית לא כדאי להגיע עם "רשימת מכולת", ועדיף לצמצם את ההגדרות שחשובות לך אחרת לא תצליח להתחתן. אבל בהנחה והשיקול הזה כן הצליח להכנס לשם, או יותר גרוע - הבנאדם לא חושב שכדאי לצמצם.
האם אפשר לבוא אליו בטענות? בסוף ברגע שהדבר הזה חשוב לו, ברור שזה המעשה הנכון מבחינתו.
אבל הדגש בדברים שלי הוא לא על ההגדרות שלו- שיגדיר איך ומה שהוא רוצה. אלא על מה הוא בונה את ההגדרות שלו- על מה שחשוב לו באמת או על מה שהעולם מגדיר וכדומה? על הגדרות שכתובות באנציקלופדיית ויקיפדיה על נשים?
יש פה קצת מורכבות
כי יכול להיות מצב שאדם יבנה את ההגדרות שלו על מה שחשוב לו, בהתאם לאישיות שלו וכו'.. אבל בפועל זה יהיה זהה להגדרה של שאר העולם, לא?
לכן גם כתבתי בהתחלה שהשאלה היא אם התמונה נוצרה מתוך בירור אישי והבנה שזה מה שמתאים לי, או מתוך איזו 'זרימה' או דמיון כלשהו.
הגיוני שיהיו בנות שיחפשו 'גבר' כי זה מה שנכון להן, והגיוני שיהיו בנות שיחפשו 'גבר' בגלל איזשהו דמיון שלא בוסס/בורר יותר מדיי
אבל ברגע שרואים תופעה רחבה מאוד כזאת- אני מתחיל לחשוד שיש כאן תופעת עדר לא כזאת מינורית.
לא יושבת לכולן בלב בשביל לקבוע..
והאמת שזה גם לא כ"כ משנה- לא בביטול חלילה.
פשוט כי פשוט הרבה פעמים תו"כ שנפגשים לומדים הרבה דברים על מה שנכון לנו ומה שפחות, אז החיפוש אחרי משהו מסויים באופן עדרי הוא אולי חמוד ונחמד בפעמים הראשונות, אבל כשמבינים שבסוף אני (ולא כל העדר) מתחתנת עם הבחור- נראה לי שמתאפסים קצת.
כל ההבדל זה מתי מגיעה הטפיחה על הפנים (ההבנה שאני נפגש/ נפגשת עם בחור שטוב לי). באיזה שלב.
ובתקוה שזה יגיע כמה שיותר מוקדם. מומלץ לפני שנפגשים
לפני שמתחילים להיפגש חושבים שמתאים משהו אחד (וזה יכול להיות אפילו מתוך בירור, ולא מתוך עדריות), ואז כשנפגשים בפועל, מבינים שמתאים משהו אחר.
בתאוריה דברים יכולים להיראות X, ובעולם האמיתי הם יתבררו כY.. זה ממש קורה.
מה זה הממוצע הגברי?
לא שואלת בהתחכמות. באמת..
אגב, לפעמים 'גבריות' יכולה להעיד גם על אופי, לא? כילו.. זה לא בהכרח מעיד על חוסר תוכן. או שלא הבנתי למה התכוונת
ובכ"מ נראה לי שלהסיק מכאן מסקנות לגבי כולן זה חבל (אותי באופן אישי מחשבה שכל הבנים מחפשים X הייתה מייאשת..)
רק אדגיש.
אף אחד לא הסיק מסקנות לגבי כולן.
הדגשתי לא אחת- למשל פה
כי גבר לא יכול להיות נבוך או לחוץ, למשל? - לקראת נישואין וזוגיות
"יש שמתייחסות"
ולא הכללתי. שאלתי.
לא כתבתי בשום תגובה פה שכולן ככה. כשכתבתי 'בנות יותר' התכוונתי לתופעה, לא שכל הבנות כאלה.
ושוב, אני יכולה להגיד רק מההיכרות שלי (שזה אני וחברות שלי) ש'גבריות' ממש לא הייתה ברשימת התכונות המבוקשות (אולי בגלל שבאמת לא מדובר בהגדרה ברורה וחד משמעית..)
לדעתי זה מעיד על בגרות..
לדעת להסתכל בצורה יותר פרופורציונאלית
יש גם אנשים שאומרים דברים מצחיקים בטירוף ברצינות..
תכל'ס היה נחמד שהן צחקו, אבל אני לא רגיל לזה.. וקשה קצת לרדת לעומק ככה.
ברוקולי
אולי תופתע
וכמובן תלוי סיטואציה,
מניחה שתוכל לדעת על פי השכל הישר מתי מתאים מה
וישמצב שגם יש לך אחלה חוש הומור!!
כשהאווירה קלה זה יכול לקרות בקלות. דווקא סימן טוב לדעתי
ימ''לסתם. זה לא היה מצחיק, לא יודע למה צחקתי. 
עומדת מולך סיטואציה
אתה לא מצליח להרגיש למה הבן אדם מתנהג בצורה מסוימת?
זה לא איזה מדע גדול...
בסה"כ תגובות כמו לחייך, להיות נבוך, להיות נרגש....
זה חלק מהאנטרקציה בין אנשים...
אם היה משהו ממש חריג וחד פעמי שלא הצלחת להבין יכולה להבין.
אבל לשאול באופן כללי על בנות וצחוקים...
לא יודעת לדעתי מוזר קצת...
לסיטואציה ואתה לא קולט.. זה גם קורה
ותמוה ומוזר...
אז למה הוא מחפש קשר איתה?
בעיניי לצחוק מדברים שאנשים אומרים יש לזה כל כך הרבה סיבות...
זה לא עכשיו איזה התנהגות חריגה...
נגיד מישהו יוצא עם בחורה והיא נראת סבבה והכל אבל מדי פעם הוא קולט שהיא קצת צוחקת והוא לא מבין למה... זה לאו דווקא מגוכח. זה עניין של תרבות, של הוואי קצת שונה. לא חותכים ישר על זה. אם היא עושה מעשה שאני לא מבין זה לא אומר שהיא סתומה. אני פשוט לא מבין אותה. זה הכל.
אם יש משהו לא מובן אפשר לשאול את הבחורה
ובלי קשר, אם בחור לא היה קולט למה אני צוחקת
אז הוא לא מבין אותי...
זה סוג של קצר בתקשורת
אפשר כמובן לברר מה הסיבות האפשרויות לזה שאדם נתקף צחוק (יש לזה מליון סיבות כמו כל תגובה אחרת...)
אבל כאילו מה זה ייתן...
שורה תחתונה יש פה קצר בתקשורת וצריך להבין אם יש בכלל הבנה בינהם ואם אפשר לגשר על הפערים
גם אם עכשיו הוא ילמד באופן פסיכולוגי מה הגורמים האפשריים לצחוק על ידי בחורה בדייט
הוא לא צריך להבין את ה"תופעה" של צחוק בדייט
הוא צריך להבין ולהתחבר לבחורה!! ופה זה ההבדל הגדול
ובכללי היה נשמע לי מין הסתייגות כזה מהבחורה (אולי אני טועה)
@אש לבנה מקווה שלא פגעתי או משהו...
אם היה קשר בתקשרות לא היינו מדברים 5 שעות בלי לזוז נראה לי...
לא יודע אם הסברתי את עצמי טוב. היו המון ציחקוקים כאלה.
כן היתה הסתייגות, מבחינות אחרות. אבל תכל'ס בחורה צוחקת זה נחמד, רק רציתי להבין
לא פגעת.
ה'הרגש' שלך לא סתם, גיליתי רק חלק מהקרחון, אז התמונה לא שלמה מהזוית שלך... אבל רואים שהאנטנות שלך מאוד רגישות וקולטות יפה מאוד (אשה אמיתית...)
אולי יותר על האיכות כמו אם אתם מבינים אחד את השני ומרגישים בנוח ומרגישים קשורים ומחוברים....
יש אנשים דברנים.. זה לא תמיד אומר שזה מתאים...
ואגב ה"אנטנות" פחות קולטות בוירטואלי זה סתם מתוך הגיון בריא של מה שכתבת...
להרגיש יותר מבוכה..
המבוכה עכשיו הרבה יותר מביכה.
שאלתי את עצמי אם היא לא מתעייפת לצחוק... זו היתה פגישה ארוכה
אבל תכלס זה כן עשה אוירה טובה.
עדיף פי 10 מבחורה שאתה עצמך מתעייף מלנסות לגרום לה לחייך...
ואז המבוכה עוברת עליך
שמתי לב לזה, מין תופעה מוזרה שכזאת שבנים צוחקים הרבה פחות ממה שבנות,
אני אתן דוג'- יש לי שיעור שאני הייתי הולכת אליו קבוע והרב היה מספר דברים בצורה ממש מצחיקה!! אני וחברות שלי נ-ק-ר-ע-נ-ו!!
ואצל הבנים? דממה! מסתכלים על הרב כאילו דיבר משהו רציני,
ואני זוכרת שאני וחברות שלי מסתכלות עליהם ושואלות את עצמנו- איך הם לא צוחקים?? למה הם כ''כ רציניים?
אז לא יודעת מה להגיד,... אבל כנראה יש איזשהוא הבדל בתגובה לדברים או במה מצחיק בנים..
היה פחות צחוקים
לכן אני נגד שרב מעביר שיעור רק לבנות.. ישר אני שמה לב שבנות נקרעות מצחוק... וזה כאילו לא בהכרח המצחיק
כמו שיש קצת אווירה כזו...
יש אחת שסותמת את הפה, יש אחת שמדברת בלי הפסקה וזאת צוחקת
מניסיון יצאתי עם בחור רציני שבקושי נתן חיוך לא ראיתי את השיניים שלו פעם אחת..
חיכיתי לרגע שהדייט יגמר![]()
וכמו שכתבו,זה כנראה ממבוכה או ביישנות.
אבל פחות חכם ממני,
אשמח לשמוע את המלצות החכמים אם להמשיך איתו או להיפרד.
האופציה 'או יותר' אומרת שאת לא מחפשת את השוויון, אלא שהדגם שלך לבית הוא בעל מוביל.
כשאת חושבת על זה ככה את מסכימה עם זה?
ייתכן וזה נובע (לגיטימי) מתוך פחד לקחת אחריות? לתת למישהו חכם לנהל אותי-אותנו?
בשביל לדרג משמעות של בעיה צריך להבין מה שורש הבעיה.
כמה מקום הלימודים במהלך השנים לדעתכם משפיע על האישיות ,רמה התורנית, וההשתייכות החברתית בתוך הציבור כיום?
ואם כן אז האם ראוי לומר לשדכן שאני רוצה להכיר בחורה שלמדה במוסד הספציפי הזה או לפנות לאותו מוסד ולשאול על בוגרות שבאזור הגיל שלי פחות או יותר?
(לא רק מדרשות נכללות כאן אלא גם אולפנות)
ובכלל מה מגדיר סגנון של השקפה בציבור שלנו?
(עד גבול מסוים)
אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי
וכמובן המוסד מחזק את העניין
אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.
לק"י
והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.
לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.
אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.
לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה
לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.
גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.
מה שכן-
זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן
(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)
מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'
ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.
אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?
לק"י
עד לגיל 20+
הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.
זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.
מישהו שמע על זה פעם בהקשר של חתונות? הבנתי שזה אומר כאילו שבתוך קבוצת חברות/חברים כשמתחיל איזה גל של התארסויות אז ה"נותרים" יכולים לקבל החלטות שנובעות מתוך לחץ חברתי ופחד "להישאר מאחור". כלומר, הם עלולים להתארס, גם אם יצאו עם מישהו הרבה זמן, מהסיבות הלא נכונות, אם מישהו שלא בהכרח מתאים להם, רק בגלל שהם לא מסוגלים להשתיק את הסביבה. שמעתי על זה מחברה בשבת בהקשר של איזה מישהי אחרת וזה פשוט טלטל אותי...מה דעתכם? זה באמת קיים ואנשים מצטערים על זה אחר כך?
גם לחיוב וגם לשלילה
רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.
מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית
ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)
ולזכור עבודת המידות.
לא רק בחתונות
בכל נושא
אני חושבת שיש כאן גם צד נוסף.
יש בנות שהתחתנו בגיל צעיר בין היתר כי התלהבו מהבחור הראשון שבאמת נתן להן תחושה שרואים אותן, שמתעניין בהן ונותן להן תשומת לב. לפעמים זה הרגיש להן כמו הזדמנות שלא תחזור, והן חשבו כנראה שלי ..
ומנגד, יש נשים בנות 28, 30 ו-32 שאני מנסה לשדך. דווקא להן הרבה יותר קשה להתרגש ממחמאות או מהתחלה טובה, כי הן כבר פגשו את זה לא מעט. מחמאות ותשומת לב הן לא מה שמכריע עבורן (:
האם הן יכלו להתחתן? כנראה שכן, ואולי אפילו מזמן. אבל בעיניי הן לא מחפשות רק את ההתרגשות הראשונית או את התחושה שמישהו בחר בהן.
הן מחפשות משהו עמוק יותר חיבור אמיתי, ערכים משותפים ותחושה שזה באמת האדם הנכון לבנות איתו חיים.
לכן אני דווקא חושבת שיש בזה אומץ. לא לבחור מתוך לחץ, לא מתוך נו כבר הגיע הזמן להתחתן ולא מתוך רצון לרצות את הסביבה, אלא להישאר נאמנה לעצמך גם כשזה לא פשוט בכלל.
האם יש גם מקרים שבהם צעירות מושפעות יותר מלחץ חברתי? לדעתי כן. יש משהו בנשים שכבר עברו כמה שנים בעולם הדייטים נניח מעל 26 שהן פחות עסוקות בלרצות את הסביבה ויותר יודעות להקשיב לעצמן.
אני זוכרת בחורה בת 22 שבכתה לי בטלפון רק כי אמרה לא להצעה. כששאלתי מה קרה אמרה שהייתה לה שדכנית שגרמה לה להרגיש שהיא חייבת לתת אינסוף הסברים ולהצדיק את עצמה.. אז היא ממש נלחצה שזה שוב יקרה
בעיניי זה לא נכון. בגיל צעיר הרבה פעמים עדיין קשה להתמודד עם הלחץ הזה.
בסוף, כל אחת נמצאת במסע שלה. הכי חשוב הוא הרבה חיבור לעצמך, תפילה, ועבודה פנימית כדי שהבחירה תגיע ממקום שלם ולא ממקום של פחד או לחץ.
( ובפן האישי ואני יכולה להגיד על עצמי יכולתי להתחתןזה לא שאין בחורים שרוצים , זה שפשוט לא הרגשתי שזה בעלי..
זה שחברות שלי כבר נשואות לא אומר שאני צריכה להתחתן מתוך לחץ. זה פשוט לא..
אני לא יאבד את עצמי רק בגלל כמה בחורים שרוצים להתחתן מי אמר שאני רוצה ;/
האמת,שקצת נמאס לי
אני יוצאת כבר תקופה, בת 22
ודי נמאס לי.
אין לי כח עוד פעם,שניים -שלוש דייטים
ואז זה לא מתאים,
כי החלומות שונים
כי סגנונות התקשורת לא מתאימים
סתם כי זה פשוט היה מוזר.
בסדר, כל קשר מדייק אותי. וזה אמיתי,
אבל נמאס לי לקבל דיוקים, אני פשוט רוצה למצוא את האיש שלי, את הדרך שאני עושה לבד, לעשות עם עוד משהו
נמאס לי לצעוד לבד בדרך, לפעמים אני מרגישה שגם הקב"ה איתי. אבל לא מעבר לזה,
ונמאס לי לשמוע עצות, ביקורת, תנסי לראות את..., מה הבעיה שלך עם..., אני רוצה משהו שיחלום חלום דומה לשלי, שהבית שלנו ילך לאותו מקום, בסדר. יש לי קצת חלומות לא קונבנציונלים, אבל יש לי חלום, ונמאס לי לחלום אותו לבד.
קיצר, אחרי הפריקה והתסכול - איך ממשיכים לשמוע עוד הצעות? לא רוצה לצאת לעוד הפסקה בין דייטים, אבל אין לי כח לעוד קשר שיגמר.
אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.
סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה 
ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.
את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.
אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.
הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים
אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.
אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.
בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.
תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה
שאת נאמנה לדרך שלך .
יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.
ועכשיו,
שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.
אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.
רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -
'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.
הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...
וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.
לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...
אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...
ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...
אֲת.
אני, חרדי במקור, וכיום, ברוב הדברים נוטה יותר לכיוון הדתי/דתי תורני, דווקא כי בהרבה מובנים הדתיות שלהם נראית לי חזקה, אמתית ואותנטית יותר.
אבל אחד הנושאים המאתגרים, הוא נושא "שמירת הנגיעה", יכול להיות שלחלקכם זה נושא נדוש, אבל אותי מפתיע היחס הרווח ל"שמירת נגיעה", כאילו מדובר באיזו חומרה בסגנון של הקפדה על צאת השבת לפי ר"ת וכיוצא בזה.
הנה דוגמאות:
למיטב הבנתי, נגיעה של חיבה בנידה היא איסור דאורייתא, ואם אני זוכר נכון, לפי המשנ"ב זה יהרג ואל יעבור (יכול להיות שלא זוכר נכון).
אני מפספס פה משהו?
אני לא בא להוכיח, וגם אני בעצמי לא צדיק גדול, אבל עדיין הנושא מאתגר ומעסיק.
פשוט התירו.
למה? כי גם החברות ככה.
וזה נראה לי לא כזה נורא.
ומה הפוסקים אומרים?
לא יודעת
הם סתם מחמירים
הם לא מכירים את המציאות
האמת לא חשבתי על זה בכלל, זה גם לא מעניין אותי, אני דתייה מכח האנרציה. מה שיוצא.
*נתתי דוגמא של אישה בהקשר של הלבוש. לצערי מכיר לא מעט גברים כאלו. אני גר וחי בסביבה תורנית, אבל בצבא ובמילואים נתקלתי בזה הרבה.
אם לא, ממליץ לכם לשאול את הצ'אט.. נשמע אחלה דבר.
אלגריה,
הרמוניה בגן,
נסיה,
ארץ.
(לחורף)
כמו כן, האם אתם יודעים אם מומלץ או לא לפנות דרך סוכנים כגון מאורסים-מאורסות או אחרים?
אלגריה
נסיה
אבל אלו היו חתונות קיץ
הייתי בחתונת קיץ והיה מאד נחמד
בחורף אני לא יודעת איך זה.
בגלל האיזור, לא מאוד קר שם בחורף .
יש גם מקום בחוץ (כסאות ושולחנות) שכנראה הם מסתמכים עליו כחלק מהאולם
אולי תשאל ממנהל האולם/ אנשים שמכירים מי שהתחתן שם בחורף טלפון של זוגות שיוכלו לתת לך התרשמות מדוייקת יותר .
האולם קטן, 400 - 350 איש.
מעריך את הבדיקה.
נבדוק אם רלוונטי
שלא יהיה אופציה בפנים?
לא תמיד יש גשם בחורף ולא תמיד כה קר
ונבחר באותו יום או יום לפני
בס"ד
היה מאוד יפה, זכור לי כקצת קטן (לפחות ברחבה של הבנות) ואני לא יודעת מה טיב האוכל כי הייתי בחוץ במהלכו בגלל עוצמת המוזיקה והאורות המהבהבים.
כן אציין שמנה שם עלתה די הרבה לפני 7 שנים...

מעניין, המחיר שראיתי לא היה ממש גבוה
לפני דייט ראשון, כשהעניינים נהיים רציניים, וגם לפני רגעים גורליים אחרים בחיים
אני ממש בלחץ, לא חרדה, אלא מתח חזק מכובד ההחלטות, מהסיכונים והסיכויים.
והלחץ הזה משפיע על כל הגוף.
בעיקר כאבי בטן. חוסר תאבון רוב הזמן, אבל עדיין יש מידי פעם תחושת רעב שמכריחה אותי לאכול קצת ואז הבטן עוד יותר מתבלגנת.
תחושה של מתח פיזי ומופשט במרכז הגוף ולפעמים גם בידיים וברגליים.
קשה להרדם ממחשבות ומתח פנימי.
אני אוכלת פחות מהרגיל, מרגישה לא בטוב, וקשה לי מאוד להתרכז ברמה שזה פוגע לי בלימודים.
מה עושים עם זה? זה מוכר? יש דרכים להרגיע את הגוף?
בדרך כלל אני בן אדם מאוד הגיוני, בשליטה, אבל הגוף ככה מגיב ללחץ בלי לשאול אותי
