לענ"ד, אף אחד לא באמת יודע מה יהיה ואיך, אנחנו מאמינים בני מאמינים ומצפים לגאולה כי אנחנו יודעים שזה יהיה טוב לנו. יש כל מיני מקורות על מה יהיה אבל בפועל רק כשנגיע לשם נדע באמת.
אני חושבת שמספיק לראות מה קורה בעולם ולהתבונן לעומק בגלויות הכלליות והפרטיות שעם ישראל עובר בכדי להבין כמה התרגלנו למצב שהוא לא טוב לנו, לא מתוקן ואנחנו כן מייחלים שתיהיה דעת ה' בעולם וכולם ידעו אותו והרבה דברים שהם לא טובים לנו פשוט לא יהיו.

תמיד בתשעה באב שואלים את זה, איך אני יכולה להתחבר ולצפות למשהו שאני לא באמת מכירה?
אבל אפשר לתת משל לילד שכל החיים גדל בעוני, היה רגיל לאכול שאריות של אוכל שאנשים זורקים, היה חשוף לאלימות בקרב משפחתו או סביבתו, היה רגיל גם ללבוש בגדים שמסריחים. 
מבחינתו, אם הוא כל החיים גדל ככה וזה מה שהוא מכיר, האנשים שהוא רואה מסביב זה המודל שלו לחיים טובים, הוא לא יבין מה זה חיים נורמליים וטובים יותר, כי גם אם זה מסריח וקשה-זה מה שהוא מכיר. ואם יבוא לו מישהו ויגיד לו "בוא ניקח אותך למקום טוב יותר שתוכל להתקלח ולהתלבש יפה, לאכול אוכל טרי וטעים ושאנשים חיים בהרמוניה אחד עם השני", מבחינתו זה יראה לו זר כי הוא לא מכיר משהו אחר.
לא יודעת אם זה המשל הנכון אבל ניסיתי דרכו טיפה לנסות להמחיש.
התרגלנו לחיות בהסתר, בהיעלם, התרגלנו לגלות, לשיעבוד מלכויות, ממש כמו שבני ישראל למרות כל מה שהם עברו כשהגיע זמן הגאולה היו כאלה שלא רצו לצאת ממצרים אפילו שהם מאוד סבלו שם כי לא הבינו באמת לאן הם הולכים וחששו.
אז פה זה הרבה אמונה לדעתי, להבין שה' יודע מה טוב לנו והוא רוצה לגלות את מלכותו בעולם ולהבין שגם לנו זה יהיה טוב. תוכלי לפתוח מדרשים ומקורות שמדברים  על זה ואולי לנסות כן להתחבר.
בסופו של דבר, נראה לי שכל העניין של הקורבנות וכו' זה יהיה ממקום אחר, כשהארץ תמלא דעה את השם, את בעצמך תרצי להקריב קורבנות וזה לא יהיה כבד כ"כ כמו שזה נראה היום, כ לפחות אני רואה את זה

שנזכה בע"ה.

שזה קודם כל באמונה ובהבנה שזה לטובתי האישית והכללית של עמ"י. ממש כמו גאולה פרטית שאדם מחכה לשפע ולמלא את החוסר, גם אם יש קושי בדרך אז הוא חושב על הטוב שיחכה לו כשישלים את החוסר.
תחשבי על חוסר או קושי רציני\התמודדות שיש לך בחיים..

על התמודדויות פרטיות או כלליות שעם ישראל עובר (אחוזי גירושין, רווקות מאוחרת, סמים, פריצות, אלכוהול, נטיות הפוכות, זימה, גילוי עריות, שחיתות וכו') תראי כמה זה הולך ועולה, נכון יש גם הרבה טוב אבל אי אפשר להתכחש למצב הזה שהתרגלנו אליו בעל כורחנו (קצת כמו הילד הזה שגדל בעוני) ומשפיע על כל ארחות חיינו.

את לא מכירה את הסיטואציה הזאת שאת באיזו התעוררות רוחנית כזאת והכל טוב כזה ואת ממש מרגישה את ההשגחה של ה' בחיים שלך ואת אהבתו אלייך? איזה כיף שזה קורה! כמו מן תחושה של התרת ספקות- שכל קושי שעברת בחיים פשוט התיישב לך ונתן לך תחושת שמחה וכזה חיבור לה'! ואז את אומרת לעצמך שאת רוצה להתחזק, להתקרב אליו לעשות לו נחת, מקבלת על עצמך איזו קבלה טובה בדבר שאת יודעת שקשה לך ועכשיו כל כך טוב וזהו אני מצליחה להתגבר על ההרגלים הלא טובים שלי והנה השם אני מתחברת לנקודה היהודית שבי וכו'. ואז יום אחרי זה- טאחחח נחיתה! כאפת מציאות. קיבלתי על עצמי אתמול את הקבלה הזאת ועכשיו ה' איפה אתה?! קשה לי. העולם כל כך רחוק מזה, הסביבה שלי כל כך רחוקה מהטוב הזה, אני רחוקה. איפה את השם? הסתר פנים שלפעמים יכול להיות ממושך מאוד. ואז לפעמים תוהים: "איך אפשר לקיים את זה בכלל במצב הזה..?!"

את זה אנחנו רוצים. רוצים לחיות במציאות בריאה ומתוקנת שבה כולם עובדים את השם ממקום שמח ושלם, שהאמת היא חזקה בעולם וכולם יודעים את השם, מה שאנחנו עכשיו צריכים לעבור כל כך הרבה קשיים כדי להגיע לאמת וגם היא הרבה פעמים נעדרת,  אז כשזה מגיע יש יותר בהירות ורואים כמה כל מה שעברנו היה לטובתנו, ויש מלכות אחת, ויש תורה ויש אמונה מאוד ברורה, ויש אחדות ויש דעת ויש שמחה גדולה ויש בית מקדש שכל היהודים מכל העולם יגיעו ויהיו כמויות של ניסים ויש קיבוץ גלויות, ויש תחיית המתים ויש שכינה ויש סנהדרין אחד ולא 9879687987 מנהיגים שלא מסוגלים להרכיב ממשלה ושדורסים את התורה ולומדיה ואם נפתח את זה יש רשימה ארוכה, אבל בעיקר- יש מציאות ונוכחות של ה' בחיים של כולנו בלי הצרות של הגלות.

אולי באמת לשמוע שיעורים על הנושא יכול לעזור, אפילו לנסות לדמות את זה בראש מהמדרשים של חז"ל, יש אפילו כל מיני הדמיות שעשו ביוטיוב של בית המקדש וכו' , להתבונן על המצב שזה יכול אולי קצת לחבר. וגם, אם זה לא אז להתפלל לה' שיאיר לך על זה ויעזור לך לרצות ולייחל לזה באמת.

יש מאמרון קטן שמצאתי שקצת נוגע בשאלה הזאת:

http://www.chabad.org.il/Articles/Article.asp?ArticleID=203&CategoryID=19

שמחה שזכיתי..!

אם את ממש רוצה עוד פשוט תראי שיעורים של תשעה באב ועל החורבן חח מכניס לאוירה (עד דמעות)

שמדברים על המימד הראלי של צפייה למקדש. מה הכיוון הגישה שצריך לעסוק בה כדי להגיע לצפיית מקדש נכונה כיום.

זה אכן נושא לא פשוט, וזה לא דבר שקורה ביום יומיים זה תהליך.תהליך שבונים כל החיים.

ראוי להעמיק בדברי הנביאים שמדברים על זה ועוד בדברי קודשי ישראל לאורך ההיסטוריה.

מסופר על הרב מרדכי אליהו שאמר שצריך לחכות למשיח כמו שמחכים לאוטובוס.

מעבר לכך שאנחנו לא יודעים מה יהיה בדיוק, צריך לדעת מה כן אנחנו רוצים ולא רק מה אנחנו לא יכולים.

ושהכל דורש לימוד, מה זה גאולה, למה צריך את זה, איך זה קורה, מתי זה יקרה, איך אפשר לזהות וכולי...

נשפך הרבה דיו על זה בספרות של חכמינו לדורותיה - מהגמרא (אמירות מפוזרות) ובראשונים (ספר הגאולה לרמב"ן, הלכות משיח לרמב"ם) עד לאחרוני זמנינו (רמח"ל, הרב קוק וכולי). זה לא משהו שאפשר לנחש או להגיד בו סברות שונות, זה דבר שדורש לימוד. לכן כל רתיעה שבאה מהמחשבה על הגעת המשיח, היא דורשת בירור יותר של הדברים למה אנחנו מצפים ואיך.

(התגובה היתה מכוונת בנוגע לדברים ש@הפי העלתה)

צריך להתפלל שזה יגיע ברחמים.
הנביא אומר: "ענווים ענווים הגיע הזמן גאולתכם" ולא "צדיקים צדיקים הגיע הזמן גאולתכם", הוא מדבר על מי שמתבטל לה' והולך באמונה שהכל ממנו ולא מפחד מהחושך, לא מתבלבל מהצרות שלפני הגאולה, כי הוא יודע שגם אם הוא לא מבין הכל עכשיו-ה' הוא טוב והוא עושה ר-ק טוב. נכון זה לא תמיד קל, אבל העבודה שלנו זה פשוט להאמין בה' נקודה.
אם את הולכת עם השם בתמימות ושואפת לשם בע"ה את תזכי, כולנו נזכה ברחמים גדולים אפילו אם לא מגיע לנו מצד מעשינו אבל אנחנו ממשיכים לקוות לישועתו (כמו בפרטי כך גם בכללי)אז  השם צדיק  ורחמן רחמנא ליבע בעי-  הוא רואה את הרצון וכוונת הלב של האדם והוא רוצה לגאול אותנו, רק שלא נפסיק לצפות ונזכה לראות במהרה בימינו אמן.

אני מאמינה שיש השגחה פרטית על כל אחד, והרבה פעמים יש אנשים שנראים כלפי חוץ חילוניים והם מאוד מאמינים ומקיימים מצוות יפה מאוד רק שפחות נראה את זה בחיצוניות (מכירה כמה וכמה כאלה אם לא הרוב) וסמכי על השם שהוא יודע מה הוא עושה והוא מתקן את העולם..
בנוסף, ניתן לראות בחוש כמה אנשים חוזרים בתשובה, דווקא אלה שבחיים לא היית חושבת.. (רק השבוע נודע לי על 2 חברות ילדות שבחיים לא הייתי חושבת עליהן ושהיו במקומות נמוכים מאוד והנה ב"ה כהרף עין מתחזקות ומקבלות עול תורה ומצוות..)

אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים, מתפללים על עצמנו ועל אחינו עמ"י, ומבקשים מה' שיביא את זה ברחמים גדולים. 

הפי הצדיקה, עם הכוח תפילה והאמונה שלך בטוח כולנו ניגאל ברחמים  

אבל רק הערה- הדברים שעליהם מביאים קורבן, הם מעטים מאד. במיוחד לגבי קרבן יקר ביחס למציאות של האדם. (קרבן זול, של עוף או מנחה, עשוי להיות מצוי יותר באופן משמעותי, בייחוד בתהליכי טהרה.)

חוץ מחילול שבת, אין כמעט עוד שום דבר קלאסי להתחייב עליו קרבן בשגגה. (כלומר-דבר שקל לעבור עליו בטעות. למשל ניאוף, אכילת חמץ בפסח, אכילה ביו"כ, הליכה לבעלת אוב, הקרבת קרבן מחוץ למקדש, ועוד כמה- הם דברים שחייבים עליהם חטאת אם עשית אותם בשגגה. ורוב העבירות שמחייבות חטאת הן בסגנון הזה.)

וחוץ מזה- תחשבי על זה בכיוון השני. עד עכשיו- אדם שחילל שבת, לא היתה לו כפרה של ממש. אמנם נכון שיש את יום כיפור, אבל עדין לא פשוט שזה מתכפר בלי יסורים, ובכלל- תהליך הכפרה אמנם נעשה, אבל חלק מהתהליך הבריא והתקין חסר. הרי אלמלא כן- התורה לא היתה מצריכה את הקרבן... כשיבנה המקדש- יהיה אפשר לכפר על הרבה מהשגגות על ידי הקרבנות הראויים להם.

כיבוד הורים לא. זה מצוה חשובה, אבל לא חייבים עליה חטאת. חייבים חטאת רק על דברים שאם עשית אותם בכוונה אז יש על זה כרת. בסה"כ נראה לי שזה 32 מצוות, רובן לא מצוי לעבור עליהן. (אחרי שמורידים כניסה לקודש בטומאה ואכילת קודש בטומאה, קרבן פסח וברית מילה, שעל הארבעה האלה אין חטאת. על טומאה יש קרבן, אבל קרבן אחר.)

15 מתוכן זה איסורי ניאוף (אשת איש, נדה, אח ואחות, זכר, ועוד 11), מלבד זה- מגדף (בשם ה'), עובד ע"ז, נותן מזרעו למולך, ובעל אוב.

אוכל חֵלֶב (זה 'חֵלֶב' עם צירה וסגול, זה חלק מסוים בבהמה, סוג של שומן שנמצא על האיברים הפנימיים שלה), דם, נותר (שאריות של קרבן אחרי שעבר זמן ההיתר של אכילתו), פיגול (קרבן שנפסל באופן מסוים), מי ששוחט או מעלה קרבן מחוץ למקדש. (כל איסורי האכילה מחייבים רק בכזית)

מי שאוכל חמץ בפסח (כזית), או אוכל/עושה מלאכה ביו"כ.

מי שמכין שמן מעין שמן המשחה (מתכון ספציפי מאד), או מכין קטורת מעין זה. או סך בשמן המשחה. 

גם על שבועת שקר יש קרבן בתנאים מסוימים, וגם על מעילה בהקדש. (לא חטאת, אבל קרבן אחר)

האיסורים המצויים ביומיום שלנו בהקשר הזה הם רק שבת ונידה. וזה פשוט ידרוש ידיעה ברמה טובה של האיסורים לפחות אלה שהם איסור דאורייתא (וגם עכשיו צריך לדעת, זה לא שזה שאין קורבן פוטר מלקחת אחריות...).

(ואפשר לציין אולי אכילת חלב ודם, אבל אם האחראים במשחטה הם אנשים רציניים זה לא אמור לקרות. ויש גם מעילה בהקדש, ואכילת קודש בטומאה- זה פשוט משהו שצריך להיזהר איתו מספיק ולא להגיע לטעויות. לא אמור להיות קשה יותר מדי.)

אף אחת מהעבירות האחרות ברשימה הזו (למעט אלה שציינתי) היא לא משהו יומיומי או שיכולים לטעות בו במצב סביר.

ולגבי חוסר הנעימות בתחושה שאתה מרגיש שפגעת בקשר עם ה'- בדיוק בהקשר הזה הקרבן דוקא אמור לעזור.

כרגע זה כמו לחטוא בלי שיש לך הזדמנות לבוא ולבקש סליחה. הקרבן- זה בדיוק ההזדמנות לבוא ולבקש סליחה, וה' מקבל את בקשת הסליחה שלך. אז נכון שלבקש סליחה זה אף פעם לא הכי נעים, אבל זה עדיף מאשר בלי...

חוץ מהדברים שפירטתי פה, אני חושב שאין עוד אף עבירה שמחייבת קורבן.

(למעט עוד סוג של קרבן אשם, שנקרא אשם שפחה חרופה, אבל זה ממש ממש ממש נדיר, וגם לא משהו שעושים בטעות. וזה סוג של איסורי עריות, במצב מסובך שדי לא סביר שמישהו יפגוש בכלל בחייו...)

זה רק מצוות שמי שעבר עליהן במזיד חייב כרת.

יש גם קרבן אשם, שזה בעיקר על שבועת שקר, או מעילה בקדשים.

לגבי כרת: על מצוות עשה כמעט אף פעם לא חייבים כרת. רק על מצוות לא תעשה. 

כי אם מישהו ישב ולא עשה כלום- אז יכול להיות שזה לא בסדר, אבל זה פחות חמור מאשר מישהו שעשה דבר שלילי באופן אקטיבי. לכן אי אפשר להתחייב כרת על כיבוד הורים...

עוד הערה, זה שבד"כ מצוות עשה הם משהו שיותר קשה להגדיר בהם את הרגע שבו עברת על המצווה. לעומת מצוות לא תעשה שהעבירה היא מאד מאד מוגדרת. (וזה גם סיבה מצד עצמו, אבל גם גורר קולא נוספת- שבסופו של דבר, אדם שיודע "עכשיו אני עובר עבירה"- זה אמור לעצור אותו יותר מאשר אדם שיודע שיש משהו שהוא צריך לעשות, אבל אין משהו מוגדר שהוא עושה שזה לא בסדר, והרבה פעמים גם אין רגע מסוים שבו הוא עובר עבירה, זה יותר מרחף באוויר. ולכן פסיכולוגית זה עבירה קלה יותר. לא ח"ו לזלזל, רק לשים כל דבר במיקום שלו וביחס הנכון לדברים.)

חריגים בהקשר הזה הם ברית מילה וקרבן פסח שמי שיכל לעשות ולא עשה- מתחייב כרת, כי זה הפרת הברית עם ה'.

וגם מתוך המצוות לא תעשה, יש 365 מצוות לא תעשה, ומתוכן רק על קצת יותר משלושים חייבים להביא קורבן.

יש לציין שבדרך כלל קורבן זה רק על עבירה שאדם עבר בשגגה. רוב המצוות אם עברת עליהן בשגגה- אין משהו מסוים שצריך לעשות חוץ מלחזור בתשובה ולחכות ליום כיפור... (יחסית חריג בהקשר הזה זה רציחה, שרוצח בשוגג פטור מקרבן, אבל גולה לעיר מקלט.)

ואם עוברים עבירה במזיד- אז קרבן בד"כ פשוט לא עוזר... (לא שאי אפשר לחזור בתשובה, וגם יום כיפור עוזר, אבל אין קורבן רגיל שיכול לעזור)

הגדרה, ש"כשתבוא הגאולה, הדברים יהיו רק יותר טובים ממה שהם היום".

זה נשמע סתם, אבל זה אמיתי. העניין שיש דברים ביחס לגאולה העתידה שנראים לנו מוזר וקשה לנו להבין את הטוב שבהם, אבל ההכרה הברורה שלא יעלה על הדעת שה' מתכנן גאולה כדי להרע לנו, מבהירה שודאי שאין הכוונה לאופן שבו זה באמת יהיה פחות טוב במשהו מהיום.

לכן איפה שיש דברים שנראים לנו ככה, אפשר וצריך להיזכר ביסוד הזה וזה מרגיע.

בהקשר דומה, הרב כותב באורות הקודש: 

"כשמדבר דברים קדושים, ובקרבו הוא מצטער מפני הופעת הקדושה שמשתפכת בקרבו, ידע שהנפש הטמאה היא מתמעטת והולכת, והיא מתכאבת על פחיתותה שפוחתת, וממילא הטוב מתגבר והולך.

ובידיעה זו עצמה, ובאמונה והעמקה בה, הנפש הטהורה מתעוררת בשמחה, ויודעת שהיא מתקדשת ומתעלה, מתרחבת והולכת".

א. האם יש לך הנאה מתפילה בדבקות?

עושה לך משהו לנגן ניגוני קודש מרגשים?

מרגישה לפעמים כיסופים ל"יותר"?

השתוקקות למשהו נעלה, מרומם, רוחני יותר?

אז תדעי שכשנזכה, יהיה משהו אדירררר,

פי מיליון מכל מה שאת מכירה,

וזה בעצם הדבר שהכי חסר לנו - קשר עם ה', קשר אמיתי, קרוב, אוהב,

מה שהמסילת ישרים קורא:

"להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו"

ושזה מטרת כל הבריאה!!

ב. אנחנו לא חושבים רק על עצמנו...

חוץ מכל מה שחסר לנו ונרוויח בגאולה,

צריך לזכור את צער השכינה.

"ןןי לה לשכינתא דאיהי בגלותא",

הקב"ה "מעולל בעפר קרנו" - בעברית עכשווית - מושפל!!!

הקדוש, ברוך, הוא, ---- מושפל!!

וב"ה זכינו לאתחלתא דגאולה - בכך שיש לעם ישראל מדינה משלו,

חזקה, עצמאית, בארצו.

וזה קידוש ה' גדול ביתר, שכמותו לא היה אלפיים שנה,

וכידוע, זה הביך מאוד את הנצרות ונבואותיה...

אבל עדיין:

יש יהודים שנהרגים,

ויש יהודים שלא שומרים מצוות,

וגם כאלו, רח"ל, שממש כופרים,

ובמקום קדשו נמצאים בני השפחה,

וכו' וכו' וכו'

ג. לגבי הקרבנות, אני לא יודע בדיוק, אבל לא נראה לי שבזמן הבית כל אחד הביא כל יום חטאת...

כנראה בגלל שהדרגה הייתה הרבה יותר גבוהה ברוחניות, פחות נכשלו.

הגר"א כותב, שיש לו "השגה" - קצה הבנה, בדרגת האמוראים,

אבל לא בדרגת יהודי פשוט בזמן הבית,

וזה לא בגלל שזה היה "פעם" ויש ירידת הדורות, אלא בגלל עצם קיום המקדש והשראת השכינה,

שזה משפיע על הקדושה בכל הדור,

וק"ו בזמן הגאולה העתידה,

ש"גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון"

וכמובן - אין נבואה זו רק על המימד הגשמי,

אלא על כל ההשפעות הרוחניות הנ"ל.

בקיצור, לא נראה לי שאת צריכה כ"כ לדאוג בנושא...

כתבתי בקצרה מה שעלה בדעתי, כמובן שיש המון מה להרחיב ע"י חיפוש בספרים ן

באמת, נכנסתי במיוחד לבדוק אם הועלתי - אם הגבת לדברים,

ובהחלט משמח שהיה מועיל.

תודה על התודה!

הריון ולידה

פה זה פחות רלוונטי

מה שיעזור זה להחזיר כל פעם

כל פעם

אבל זה מתיש ומנסיון אישי באיזה שלב באמצע הלילה נשברים כי רוצים לישון

עם הזמן זה עובר.

ואתם כהורים.

אל תרגישו שנכשלתם אם היא בכל זאת מגיעה למיטה 

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.

משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כל מה שכתבת גם מכשיר ב-1000₪ יכול לתת, חוץ מסים וירטואלי שזה שמור למכשרים יקרים.

כמו שכתבת בעצמך, המכשירים הפשוטים היום הם הכי טובים שהיו לפני 5 שנים.

ההבדלים בעיקר הם "הפרמיום", ועל זה משלמים הרבה מאוד.

לדוגמא, אם המכשיר מפלסתיק או מאלומיניום מוסיף עלויות ייצור של בערך 30$, האם זה משנה? כנראה שלא, עוד לא הכרתי מישהו שלא משתמש בקייס (חוץ ממני). 

כנ"ל לגבי מסך אם הוא LCD או OLED מדובר על הפרשים של 100$ לפחות עבור היצרן, אני אישית לא רואה הבדל בצבעים או בבהירות גם באור שמש.

כנ"ל לגבי המצלמה, אם אתה מצלם צילומים קלים (ללא תנועה, אור טוב) ולא אכפת לך ש-AI ישפר את הצילומים, לא תוכל להבדיל בין תמונה שצולמה למכשיר יקר או זול.

כנ"ל לגבי איטום למים, כל המכשירים שראיתי מבפנים היו חסינים למים, זה בסה"כ אטמי גומי פשוטים יחסית, אבל לזה שאין תקן אומר שהיצרן לא לוקח אחריות ולא משלם תמלוגים עבור ההסמכה.

יש עוד הרבה הבדלים כאלו, היצרנים יודעים את זה ולכן המכשירים הזולים פשוט חותכים את על הפינות האלה.

כל האמור לעיל לא מנע ממני לקנות את מכשיר יקר מאוד מאוד.

אגב, סים וירטואלי לא יותר זול מסים רגיל מחברה מקומית או סים רגיל גלובלי שתזמין מאליאקספרס, הוא רק יותר נוח,  זה יותר זול רק עבור סים עם חבילת גלישה בלי מספר. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.

נמחקה לי כל היסטורית הצטאים בווצאפ במכשיר *הישן* .. ואחרי דו שיח ארוך עם הצאט GPT/גמיני נראה שאין לי שום גיבוי... מצד שני אם להיות רציונלית מה כבר איבדתי? הודעה ממשהי מהעבודה שמארה לי כמה אני מיוחדת.. נראלי נחיה.. 

שלך באופן שוטף 

וגיבוי שלו (באמצעי חיצוני, כלומר קובץ טקסט) בעיניי זה די קריטי.

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

שם קוד,

אליאס,

דיקסיט,

עידן האבן,

טיקט טו רייד,

Robo rally,

The crew,

Avalon,

Shadows over Camelot,

Nefarious,

Colloretto,

סושי גו,

אזול,

Draftasorus

מה זה השמות האלה אתה בטוח שזה בישראל?😂

ממש תודה!

מה ה3 הכי מומלצים בעיניך? (חוץ משם קוד ואליאס)

ולא יודע אם תרגמו אותם, בכל מקרה, בכלל המשחקים שפירטתי אין מלל כמעט.

תלוי מה הסגנון שאת מחפשת?

האורך? מספר השחקנים?

טוב אז יש לי שיעורי בית לחקור.

לא משנה הסגנון והאורך העיקר שיהיה אפשר גם בשני שחקנים ומעלה ולא מ-4

שם קוד (יש לו גרסה לזוג),

אליאס,

דיקסיט (אפשר לבצע התאמות שיעבוד לזוג),

Avalon,

Shadows over Camelot

סושי גו,

ולא בטוח לגבי Draftasorus 

תלוי איזה סגנון אוהבים

סבלנות, מונופול, דמקה, רמי קוביות, המשחק עם הרכבת מילים - שכחתי את שמו ועוד