לענ"ד, אף אחד לא באמת יודע מה יהיה ואיך, אנחנו מאמינים בני מאמינים ומצפים לגאולה כי אנחנו יודעים שזה יהיה טוב לנו. יש כל מיני מקורות על מה יהיה אבל בפועל רק כשנגיע לשם נדע באמת.
אני חושבת שמספיק לראות מה קורה בעולם ולהתבונן לעומק בגלויות הכלליות והפרטיות שעם ישראל עובר בכדי להבין כמה התרגלנו למצב שהוא לא טוב לנו, לא מתוקן ואנחנו כן מייחלים שתיהיה דעת ה' בעולם וכולם ידעו אותו והרבה דברים שהם לא טובים לנו פשוט לא יהיו.

תמיד בתשעה באב שואלים את זה, איך אני יכולה להתחבר ולצפות למשהו שאני לא באמת מכירה?
אבל אפשר לתת משל לילד שכל החיים גדל בעוני, היה רגיל לאכול שאריות של אוכל שאנשים זורקים, היה חשוף לאלימות בקרב משפחתו או סביבתו, היה רגיל גם ללבוש בגדים שמסריחים. 
מבחינתו, אם הוא כל החיים גדל ככה וזה מה שהוא מכיר, האנשים שהוא רואה מסביב זה המודל שלו לחיים טובים, הוא לא יבין מה זה חיים נורמליים וטובים יותר, כי גם אם זה מסריח וקשה-זה מה שהוא מכיר. ואם יבוא לו מישהו ויגיד לו "בוא ניקח אותך למקום טוב יותר שתוכל להתקלח ולהתלבש יפה, לאכול אוכל טרי וטעים ושאנשים חיים בהרמוניה אחד עם השני", מבחינתו זה יראה לו זר כי הוא לא מכיר משהו אחר.
לא יודעת אם זה המשל הנכון אבל ניסיתי דרכו טיפה לנסות להמחיש.
התרגלנו לחיות בהסתר, בהיעלם, התרגלנו לגלות, לשיעבוד מלכויות, ממש כמו שבני ישראל למרות כל מה שהם עברו כשהגיע זמן הגאולה היו כאלה שלא רצו לצאת ממצרים אפילו שהם מאוד סבלו שם כי לא הבינו באמת לאן הם הולכים וחששו.
אז פה זה הרבה אמונה לדעתי, להבין שה' יודע מה טוב לנו והוא רוצה לגלות את מלכותו בעולם ולהבין שגם לנו זה יהיה טוב. תוכלי לפתוח מדרשים ומקורות שמדברים  על זה ואולי לנסות כן להתחבר.
בסופו של דבר, נראה לי שכל העניין של הקורבנות וכו' זה יהיה ממקום אחר, כשהארץ תמלא דעה את השם, את בעצמך תרצי להקריב קורבנות וזה לא יהיה כבד כ"כ כמו שזה נראה היום, כ לפחות אני רואה את זה

שנזכה בע"ה.

שזה קודם כל באמונה ובהבנה שזה לטובתי האישית והכללית של עמ"י. ממש כמו גאולה פרטית שאדם מחכה לשפע ולמלא את החוסר, גם אם יש קושי בדרך אז הוא חושב על הטוב שיחכה לו כשישלים את החוסר.
תחשבי על חוסר או קושי רציני\התמודדות שיש לך בחיים..

על התמודדויות פרטיות או כלליות שעם ישראל עובר (אחוזי גירושין, רווקות מאוחרת, סמים, פריצות, אלכוהול, נטיות הפוכות, זימה, גילוי עריות, שחיתות וכו') תראי כמה זה הולך ועולה, נכון יש גם הרבה טוב אבל אי אפשר להתכחש למצב הזה שהתרגלנו אליו בעל כורחנו (קצת כמו הילד הזה שגדל בעוני) ומשפיע על כל ארחות חיינו.

את לא מכירה את הסיטואציה הזאת שאת באיזו התעוררות רוחנית כזאת והכל טוב כזה ואת ממש מרגישה את ההשגחה של ה' בחיים שלך ואת אהבתו אלייך? איזה כיף שזה קורה! כמו מן תחושה של התרת ספקות- שכל קושי שעברת בחיים פשוט התיישב לך ונתן לך תחושת שמחה וכזה חיבור לה'! ואז את אומרת לעצמך שאת רוצה להתחזק, להתקרב אליו לעשות לו נחת, מקבלת על עצמך איזו קבלה טובה בדבר שאת יודעת שקשה לך ועכשיו כל כך טוב וזהו אני מצליחה להתגבר על ההרגלים הלא טובים שלי והנה השם אני מתחברת לנקודה היהודית שבי וכו'. ואז יום אחרי זה- טאחחח נחיתה! כאפת מציאות. קיבלתי על עצמי אתמול את הקבלה הזאת ועכשיו ה' איפה אתה?! קשה לי. העולם כל כך רחוק מזה, הסביבה שלי כל כך רחוקה מהטוב הזה, אני רחוקה. איפה את השם? הסתר פנים שלפעמים יכול להיות ממושך מאוד. ואז לפעמים תוהים: "איך אפשר לקיים את זה בכלל במצב הזה..?!"

את זה אנחנו רוצים. רוצים לחיות במציאות בריאה ומתוקנת שבה כולם עובדים את השם ממקום שמח ושלם, שהאמת היא חזקה בעולם וכולם יודעים את השם, מה שאנחנו עכשיו צריכים לעבור כל כך הרבה קשיים כדי להגיע לאמת וגם היא הרבה פעמים נעדרת,  אז כשזה מגיע יש יותר בהירות ורואים כמה כל מה שעברנו היה לטובתנו, ויש מלכות אחת, ויש תורה ויש אמונה מאוד ברורה, ויש אחדות ויש דעת ויש שמחה גדולה ויש בית מקדש שכל היהודים מכל העולם יגיעו ויהיו כמויות של ניסים ויש קיבוץ גלויות, ויש תחיית המתים ויש שכינה ויש סנהדרין אחד ולא 9879687987 מנהיגים שלא מסוגלים להרכיב ממשלה ושדורסים את התורה ולומדיה ואם נפתח את זה יש רשימה ארוכה, אבל בעיקר- יש מציאות ונוכחות של ה' בחיים של כולנו בלי הצרות של הגלות.

אולי באמת לשמוע שיעורים על הנושא יכול לעזור, אפילו לנסות לדמות את זה בראש מהמדרשים של חז"ל, יש אפילו כל מיני הדמיות שעשו ביוטיוב של בית המקדש וכו' , להתבונן על המצב שזה יכול אולי קצת לחבר. וגם, אם זה לא אז להתפלל לה' שיאיר לך על זה ויעזור לך לרצות ולייחל לזה באמת.

יש מאמרון קטן שמצאתי שקצת נוגע בשאלה הזאת:

http://www.chabad.org.il/Articles/Article.asp?ArticleID=203&CategoryID=19

שמחה שזכיתי..!

אם את ממש רוצה עוד פשוט תראי שיעורים של תשעה באב ועל החורבן חח מכניס לאוירה (עד דמעות)

שמדברים על המימד הראלי של צפייה למקדש. מה הכיוון הגישה שצריך לעסוק בה כדי להגיע לצפיית מקדש נכונה כיום.

זה אכן נושא לא פשוט, וזה לא דבר שקורה ביום יומיים זה תהליך.תהליך שבונים כל החיים.

ראוי להעמיק בדברי הנביאים שמדברים על זה ועוד בדברי קודשי ישראל לאורך ההיסטוריה.

מסופר על הרב מרדכי אליהו שאמר שצריך לחכות למשיח כמו שמחכים לאוטובוס.

מעבר לכך שאנחנו לא יודעים מה יהיה בדיוק, צריך לדעת מה כן אנחנו רוצים ולא רק מה אנחנו לא יכולים.

ושהכל דורש לימוד, מה זה גאולה, למה צריך את זה, איך זה קורה, מתי זה יקרה, איך אפשר לזהות וכולי...

נשפך הרבה דיו על זה בספרות של חכמינו לדורותיה - מהגמרא (אמירות מפוזרות) ובראשונים (ספר הגאולה לרמב"ן, הלכות משיח לרמב"ם) עד לאחרוני זמנינו (רמח"ל, הרב קוק וכולי). זה לא משהו שאפשר לנחש או להגיד בו סברות שונות, זה דבר שדורש לימוד. לכן כל רתיעה שבאה מהמחשבה על הגעת המשיח, היא דורשת בירור יותר של הדברים למה אנחנו מצפים ואיך.

(התגובה היתה מכוונת בנוגע לדברים ש@הפי העלתה)

צריך להתפלל שזה יגיע ברחמים.
הנביא אומר: "ענווים ענווים הגיע הזמן גאולתכם" ולא "צדיקים צדיקים הגיע הזמן גאולתכם", הוא מדבר על מי שמתבטל לה' והולך באמונה שהכל ממנו ולא מפחד מהחושך, לא מתבלבל מהצרות שלפני הגאולה, כי הוא יודע שגם אם הוא לא מבין הכל עכשיו-ה' הוא טוב והוא עושה ר-ק טוב. נכון זה לא תמיד קל, אבל העבודה שלנו זה פשוט להאמין בה' נקודה.
אם את הולכת עם השם בתמימות ושואפת לשם בע"ה את תזכי, כולנו נזכה ברחמים גדולים אפילו אם לא מגיע לנו מצד מעשינו אבל אנחנו ממשיכים לקוות לישועתו (כמו בפרטי כך גם בכללי)אז  השם צדיק  ורחמן רחמנא ליבע בעי-  הוא רואה את הרצון וכוונת הלב של האדם והוא רוצה לגאול אותנו, רק שלא נפסיק לצפות ונזכה לראות במהרה בימינו אמן.

אני מאמינה שיש השגחה פרטית על כל אחד, והרבה פעמים יש אנשים שנראים כלפי חוץ חילוניים והם מאוד מאמינים ומקיימים מצוות יפה מאוד רק שפחות נראה את זה בחיצוניות (מכירה כמה וכמה כאלה אם לא הרוב) וסמכי על השם שהוא יודע מה הוא עושה והוא מתקן את העולם..
בנוסף, ניתן לראות בחוש כמה אנשים חוזרים בתשובה, דווקא אלה שבחיים לא היית חושבת.. (רק השבוע נודע לי על 2 חברות ילדות שבחיים לא הייתי חושבת עליהן ושהיו במקומות נמוכים מאוד והנה ב"ה כהרף עין מתחזקות ומקבלות עול תורה ומצוות..)

אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים, מתפללים על עצמנו ועל אחינו עמ"י, ומבקשים מה' שיביא את זה ברחמים גדולים. 

הפי הצדיקה, עם הכוח תפילה והאמונה שלך בטוח כולנו ניגאל ברחמים  

אבל רק הערה- הדברים שעליהם מביאים קורבן, הם מעטים מאד. במיוחד לגבי קרבן יקר ביחס למציאות של האדם. (קרבן זול, של עוף או מנחה, עשוי להיות מצוי יותר באופן משמעותי, בייחוד בתהליכי טהרה.)

חוץ מחילול שבת, אין כמעט עוד שום דבר קלאסי להתחייב עליו קרבן בשגגה. (כלומר-דבר שקל לעבור עליו בטעות. למשל ניאוף, אכילת חמץ בפסח, אכילה ביו"כ, הליכה לבעלת אוב, הקרבת קרבן מחוץ למקדש, ועוד כמה- הם דברים שחייבים עליהם חטאת אם עשית אותם בשגגה. ורוב העבירות שמחייבות חטאת הן בסגנון הזה.)

וחוץ מזה- תחשבי על זה בכיוון השני. עד עכשיו- אדם שחילל שבת, לא היתה לו כפרה של ממש. אמנם נכון שיש את יום כיפור, אבל עדין לא פשוט שזה מתכפר בלי יסורים, ובכלל- תהליך הכפרה אמנם נעשה, אבל חלק מהתהליך הבריא והתקין חסר. הרי אלמלא כן- התורה לא היתה מצריכה את הקרבן... כשיבנה המקדש- יהיה אפשר לכפר על הרבה מהשגגות על ידי הקרבנות הראויים להם.

כיבוד הורים לא. זה מצוה חשובה, אבל לא חייבים עליה חטאת. חייבים חטאת רק על דברים שאם עשית אותם בכוונה אז יש על זה כרת. בסה"כ נראה לי שזה 32 מצוות, רובן לא מצוי לעבור עליהן. (אחרי שמורידים כניסה לקודש בטומאה ואכילת קודש בטומאה, קרבן פסח וברית מילה, שעל הארבעה האלה אין חטאת. על טומאה יש קרבן, אבל קרבן אחר.)

15 מתוכן זה איסורי ניאוף (אשת איש, נדה, אח ואחות, זכר, ועוד 11), מלבד זה- מגדף (בשם ה'), עובד ע"ז, נותן מזרעו למולך, ובעל אוב.

אוכל חֵלֶב (זה 'חֵלֶב' עם צירה וסגול, זה חלק מסוים בבהמה, סוג של שומן שנמצא על האיברים הפנימיים שלה), דם, נותר (שאריות של קרבן אחרי שעבר זמן ההיתר של אכילתו), פיגול (קרבן שנפסל באופן מסוים), מי ששוחט או מעלה קרבן מחוץ למקדש. (כל איסורי האכילה מחייבים רק בכזית)

מי שאוכל חמץ בפסח (כזית), או אוכל/עושה מלאכה ביו"כ.

מי שמכין שמן מעין שמן המשחה (מתכון ספציפי מאד), או מכין קטורת מעין זה. או סך בשמן המשחה. 

גם על שבועת שקר יש קרבן בתנאים מסוימים, וגם על מעילה בהקדש. (לא חטאת, אבל קרבן אחר)

האיסורים המצויים ביומיום שלנו בהקשר הזה הם רק שבת ונידה. וזה פשוט ידרוש ידיעה ברמה טובה של האיסורים לפחות אלה שהם איסור דאורייתא (וגם עכשיו צריך לדעת, זה לא שזה שאין קורבן פוטר מלקחת אחריות...).

(ואפשר לציין אולי אכילת חלב ודם, אבל אם האחראים במשחטה הם אנשים רציניים זה לא אמור לקרות. ויש גם מעילה בהקדש, ואכילת קודש בטומאה- זה פשוט משהו שצריך להיזהר איתו מספיק ולא להגיע לטעויות. לא אמור להיות קשה יותר מדי.)

אף אחת מהעבירות האחרות ברשימה הזו (למעט אלה שציינתי) היא לא משהו יומיומי או שיכולים לטעות בו במצב סביר.

ולגבי חוסר הנעימות בתחושה שאתה מרגיש שפגעת בקשר עם ה'- בדיוק בהקשר הזה הקרבן דוקא אמור לעזור.

כרגע זה כמו לחטוא בלי שיש לך הזדמנות לבוא ולבקש סליחה. הקרבן- זה בדיוק ההזדמנות לבוא ולבקש סליחה, וה' מקבל את בקשת הסליחה שלך. אז נכון שלבקש סליחה זה אף פעם לא הכי נעים, אבל זה עדיף מאשר בלי...

חוץ מהדברים שפירטתי פה, אני חושב שאין עוד אף עבירה שמחייבת קורבן.

(למעט עוד סוג של קרבן אשם, שנקרא אשם שפחה חרופה, אבל זה ממש ממש ממש נדיר, וגם לא משהו שעושים בטעות. וזה סוג של איסורי עריות, במצב מסובך שדי לא סביר שמישהו יפגוש בכלל בחייו...)

זה רק מצוות שמי שעבר עליהן במזיד חייב כרת.

יש גם קרבן אשם, שזה בעיקר על שבועת שקר, או מעילה בקדשים.

לגבי כרת: על מצוות עשה כמעט אף פעם לא חייבים כרת. רק על מצוות לא תעשה. 

כי אם מישהו ישב ולא עשה כלום- אז יכול להיות שזה לא בסדר, אבל זה פחות חמור מאשר מישהו שעשה דבר שלילי באופן אקטיבי. לכן אי אפשר להתחייב כרת על כיבוד הורים...

עוד הערה, זה שבד"כ מצוות עשה הם משהו שיותר קשה להגדיר בהם את הרגע שבו עברת על המצווה. לעומת מצוות לא תעשה שהעבירה היא מאד מאד מוגדרת. (וזה גם סיבה מצד עצמו, אבל גם גורר קולא נוספת- שבסופו של דבר, אדם שיודע "עכשיו אני עובר עבירה"- זה אמור לעצור אותו יותר מאשר אדם שיודע שיש משהו שהוא צריך לעשות, אבל אין משהו מוגדר שהוא עושה שזה לא בסדר, והרבה פעמים גם אין רגע מסוים שבו הוא עובר עבירה, זה יותר מרחף באוויר. ולכן פסיכולוגית זה עבירה קלה יותר. לא ח"ו לזלזל, רק לשים כל דבר במיקום שלו וביחס הנכון לדברים.)

חריגים בהקשר הזה הם ברית מילה וקרבן פסח שמי שיכל לעשות ולא עשה- מתחייב כרת, כי זה הפרת הברית עם ה'.

וגם מתוך המצוות לא תעשה, יש 365 מצוות לא תעשה, ומתוכן רק על קצת יותר משלושים חייבים להביא קורבן.

יש לציין שבדרך כלל קורבן זה רק על עבירה שאדם עבר בשגגה. רוב המצוות אם עברת עליהן בשגגה- אין משהו מסוים שצריך לעשות חוץ מלחזור בתשובה ולחכות ליום כיפור... (יחסית חריג בהקשר הזה זה רציחה, שרוצח בשוגג פטור מקרבן, אבל גולה לעיר מקלט.)

ואם עוברים עבירה במזיד- אז קרבן בד"כ פשוט לא עוזר... (לא שאי אפשר לחזור בתשובה, וגם יום כיפור עוזר, אבל אין קורבן רגיל שיכול לעזור)

הגדרה, ש"כשתבוא הגאולה, הדברים יהיו רק יותר טובים ממה שהם היום".

זה נשמע סתם, אבל זה אמיתי. העניין שיש דברים ביחס לגאולה העתידה שנראים לנו מוזר וקשה לנו להבין את הטוב שבהם, אבל ההכרה הברורה שלא יעלה על הדעת שה' מתכנן גאולה כדי להרע לנו, מבהירה שודאי שאין הכוונה לאופן שבו זה באמת יהיה פחות טוב במשהו מהיום.

לכן איפה שיש דברים שנראים לנו ככה, אפשר וצריך להיזכר ביסוד הזה וזה מרגיע.

בהקשר דומה, הרב כותב באורות הקודש: 

"כשמדבר דברים קדושים, ובקרבו הוא מצטער מפני הופעת הקדושה שמשתפכת בקרבו, ידע שהנפש הטמאה היא מתמעטת והולכת, והיא מתכאבת על פחיתותה שפוחתת, וממילא הטוב מתגבר והולך.

ובידיעה זו עצמה, ובאמונה והעמקה בה, הנפש הטהורה מתעוררת בשמחה, ויודעת שהיא מתקדשת ומתעלה, מתרחבת והולכת".

א. האם יש לך הנאה מתפילה בדבקות?

עושה לך משהו לנגן ניגוני קודש מרגשים?

מרגישה לפעמים כיסופים ל"יותר"?

השתוקקות למשהו נעלה, מרומם, רוחני יותר?

אז תדעי שכשנזכה, יהיה משהו אדירררר,

פי מיליון מכל מה שאת מכירה,

וזה בעצם הדבר שהכי חסר לנו - קשר עם ה', קשר אמיתי, קרוב, אוהב,

מה שהמסילת ישרים קורא:

"להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו"

ושזה מטרת כל הבריאה!!

ב. אנחנו לא חושבים רק על עצמנו...

חוץ מכל מה שחסר לנו ונרוויח בגאולה,

צריך לזכור את צער השכינה.

"ןןי לה לשכינתא דאיהי בגלותא",

הקב"ה "מעולל בעפר קרנו" - בעברית עכשווית - מושפל!!!

הקדוש, ברוך, הוא, ---- מושפל!!

וב"ה זכינו לאתחלתא דגאולה - בכך שיש לעם ישראל מדינה משלו,

חזקה, עצמאית, בארצו.

וזה קידוש ה' גדול ביתר, שכמותו לא היה אלפיים שנה,

וכידוע, זה הביך מאוד את הנצרות ונבואותיה...

אבל עדיין:

יש יהודים שנהרגים,

ויש יהודים שלא שומרים מצוות,

וגם כאלו, רח"ל, שממש כופרים,

ובמקום קדשו נמצאים בני השפחה,

וכו' וכו' וכו'

ג. לגבי הקרבנות, אני לא יודע בדיוק, אבל לא נראה לי שבזמן הבית כל אחד הביא כל יום חטאת...

כנראה בגלל שהדרגה הייתה הרבה יותר גבוהה ברוחניות, פחות נכשלו.

הגר"א כותב, שיש לו "השגה" - קצה הבנה, בדרגת האמוראים,

אבל לא בדרגת יהודי פשוט בזמן הבית,

וזה לא בגלל שזה היה "פעם" ויש ירידת הדורות, אלא בגלל עצם קיום המקדש והשראת השכינה,

שזה משפיע על הקדושה בכל הדור,

וק"ו בזמן הגאולה העתידה,

ש"גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון"

וכמובן - אין נבואה זו רק על המימד הגשמי,

אלא על כל ההשפעות הרוחניות הנ"ל.

בקיצור, לא נראה לי שאת צריכה כ"כ לדאוג בנושא...

כתבתי בקצרה מה שעלה בדעתי, כמובן שיש המון מה להרחיב ע"י חיפוש בספרים ן

באמת, נכנסתי במיוחד לבדוק אם הועלתי - אם הגבת לדברים,

ובהחלט משמח שהיה מועיל.

תודה על התודה!

וה-4 לא ברור

בפרשה הם היו בחברון.  

לא בקרית ארבע. 

קרית ארבע זה השם השני של חברוןף לפי התורה והנך

3 ילידי הענק, הם לא ראו את אבא שלהם?

חוץ מלצייר את תלמי יווני עם תלמים

יכולתי כבר לבקש? ג'לביה?

כמו שרואים מציורי יהודים בלכיש מבית ראשון, מנינוה.

כאפיה זה כנראה רק למדבר ערב שם השמש חזקה יותר ולא רוצים להשרף בעורף

@משה  אולי תרצה להשתמש בזה

לכל מיני שטויות מצחיקות

רוצה לקרוא?

זו הסקיצה השניה או השלישית (אשמח להערות והארות... לשיפור)

ילדה קטנה שבתוכי 

אל תעלבי אל תיפגעי

אני צריך אותך כמו מים 

בואי נשב בחוץ מול זריחת השמיים

אני צריך אותך אותך כמו שאת צריכה אותי

ואם בלילה תבכי תייבבי

אבוא ואתן לך חיבוק אמיתי

חיי חסרי כל אור בלעדייך

וחייך מסוכנים מאד בלעדיי

אני צריך את ליבך שתהיי מנועי

את צריכה את ראשי שאכוון את דרכך

נכתב בעת חיכוך נפש ונשמה. רוח וגשם. שכל ולב.

באמת, לרוב שולט עלי אדם ממין זכר שופע ביטחון עצמי ליצן חסר תקנה, אבל יודע להיות רציני, לפעמים בדיכאון (משתדל שלא יראו את זה), חבר טוב ואוהב מאוד. מחפש כל הזמן, ופילוסוף בלתי פשרן... הייתי קורא לאישיות שלו טיגריס, בודד פראי בלתי ניתן לאילוף, אבל כשמישהו נכנס לו ללב אז הוא בפנים. נקודה.

ולפעמים לוקחת עלי שליטה ילדה קטנה חסרת ביטחון, שבקושי מעזה לספר בדיחות כי אולי מישהו יצחק עליה... רוצה רק את הפינה שלה ושקט... אוהבת לקרוא, יכולה להתרכז ב3 דברים ביחד (ובגלל הפיצול קשב שלה גם לחשוב על שני דברים בו זמנית ממש...). לאישיות זו הייתי קורא תמנון. חכמה, ביישנית עושה הרבה...

כרטיס למופע שהוא אוהב, ספר מסוג האהוב עליו, ארוחה עם

חבר , מנוי על משהו (אבל זה יותר מהסכום המדובר, בגד

עניבה (אם הוא משתמש), כיפה מיוחדת וכד')

אהבתי את הרעיון של מופע שהוא אוהב

נראה לי שאזמין כרטיסים לשנינו

תודה💖

העניין שלו

זה הבעיה עם בנים,

לבנות הכי קל לקנות מתנות

בטח שיש דברים שמעניינים בנים. הוא רגיל? הוא חנון?

לקנות לו בהקשר הזה

הוא די רגיל, טיפה חנון...

מעבדת AI

ארון תקשורת לAI

שרת אחסון לAI

אני עדיין לא אחות של @משה 

ספר דווקא אחלה רעיון רק הילד בצבא ואין לו זמן לקרוא

תודה על הרעיונות🙏

ספר עם פתק החלפה.

אבל זה באמת לפי האדם...

אבל חשבתי או לקנות משהו פיזי, שישאר איתה וישמש להמשך (והרעיון הראשון היה מזוודה/תיק).

וגם לעשות איזה ערב משפחתי כלשהו ל'ברכת הדרך', רק אין לי רעיון מה עושים בערב הזה...

איך היא תצטרך לנסוע ולהתנייד, תדירות החזרה הביתה.  

בתחבורה ציבורית מסודרת, אוטובוסים ורכבות, מזוודה על גלגלים יותר נוחה מתיק ענק על הגב.

יש עדיין בנות עם תיקים ענקיים, אבל יש הרבה מאוד, ואולי הרוב לדעתי האישית, עם מזוודות.  

מי שחוזרת כל שבוע הביתה, צריכה משהו גדול להתארגנות ההתחלתית אך לנסיעות השבועיות תיק קטן.  

מי שחוזרת הביתה רק פעם בכמה שבועות, בגלל אופי השירות, ברור שתצטרך משהו גדול מאוד בנפח.   

אם יש שם מזרן נוח? נקי?

כנ"ל שאר הדברים.

ואם הכל טוב שם

מה היא אוהבת?

יש לה תחביבים?

ותמיד אפשר לקנות מכונת גלידה לדירה

זה נראה לי פינוק נחמד 

לא הכל חומרי בעולם הזה

סעיף ב מאוד הגיוני. זה טריוויאלי, אלא אם כן יחליטו שכל אמירה אישית היא בהגדרה של מייצגת.

סעיף א יהיה סופר מובן אם מדובר במקום בטחוני/ממשלתי וכיוצא בזה, או אם מדובר בסטראטאפ וכדומה שכל קימטוט יחרב להם את התדמית ויפגע כלכלית בגלל האטמוספירה הפוליטית שהכל שזור בה היום במקומות האלה. אחרת לא ברור בכלל למה אסור להגיד שאתה עובד במקום פלוני.