לענ"ד, אף אחד לא באמת יודע מה יהיה ואיך, אנחנו מאמינים בני מאמינים ומצפים לגאולה כי אנחנו יודעים שזה יהיה טוב לנו. יש כל מיני מקורות על מה יהיה אבל בפועל רק כשנגיע לשם נדע באמת.
אני חושבת שמספיק לראות מה קורה בעולם ולהתבונן לעומק בגלויות הכלליות והפרטיות שעם ישראל עובר בכדי להבין כמה התרגלנו למצב שהוא לא טוב לנו, לא מתוקן ואנחנו כן מייחלים שתיהיה דעת ה' בעולם וכולם ידעו אותו והרבה דברים שהם לא טובים לנו פשוט לא יהיו.

תמיד בתשעה באב שואלים את זה, איך אני יכולה להתחבר ולצפות למשהו שאני לא באמת מכירה?
אבל אפשר לתת משל לילד שכל החיים גדל בעוני, היה רגיל לאכול שאריות של אוכל שאנשים זורקים, היה חשוף לאלימות בקרב משפחתו או סביבתו, היה רגיל גם ללבוש בגדים שמסריחים. 
מבחינתו, אם הוא כל החיים גדל ככה וזה מה שהוא מכיר, האנשים שהוא רואה מסביב זה המודל שלו לחיים טובים, הוא לא יבין מה זה חיים נורמליים וטובים יותר, כי גם אם זה מסריח וקשה-זה מה שהוא מכיר. ואם יבוא לו מישהו ויגיד לו "בוא ניקח אותך למקום טוב יותר שתוכל להתקלח ולהתלבש יפה, לאכול אוכל טרי וטעים ושאנשים חיים בהרמוניה אחד עם השני", מבחינתו זה יראה לו זר כי הוא לא מכיר משהו אחר.
לא יודעת אם זה המשל הנכון אבל ניסיתי דרכו טיפה לנסות להמחיש.
התרגלנו לחיות בהסתר, בהיעלם, התרגלנו לגלות, לשיעבוד מלכויות, ממש כמו שבני ישראל למרות כל מה שהם עברו כשהגיע זמן הגאולה היו כאלה שלא רצו לצאת ממצרים אפילו שהם מאוד סבלו שם כי לא הבינו באמת לאן הם הולכים וחששו.
אז פה זה הרבה אמונה לדעתי, להבין שה' יודע מה טוב לנו והוא רוצה לגלות את מלכותו בעולם ולהבין שגם לנו זה יהיה טוב. תוכלי לפתוח מדרשים ומקורות שמדברים  על זה ואולי לנסות כן להתחבר.
בסופו של דבר, נראה לי שכל העניין של הקורבנות וכו' זה יהיה ממקום אחר, כשהארץ תמלא דעה את השם, את בעצמך תרצי להקריב קורבנות וזה לא יהיה כבד כ"כ כמו שזה נראה היום, כ לפחות אני רואה את זה

שנזכה בע"ה.

שזה קודם כל באמונה ובהבנה שזה לטובתי האישית והכללית של עמ"י. ממש כמו גאולה פרטית שאדם מחכה לשפע ולמלא את החוסר, גם אם יש קושי בדרך אז הוא חושב על הטוב שיחכה לו כשישלים את החוסר.
תחשבי על חוסר או קושי רציני\התמודדות שיש לך בחיים..

על התמודדויות פרטיות או כלליות שעם ישראל עובר (אחוזי גירושין, רווקות מאוחרת, סמים, פריצות, אלכוהול, נטיות הפוכות, זימה, גילוי עריות, שחיתות וכו') תראי כמה זה הולך ועולה, נכון יש גם הרבה טוב אבל אי אפשר להתכחש למצב הזה שהתרגלנו אליו בעל כורחנו (קצת כמו הילד הזה שגדל בעוני) ומשפיע על כל ארחות חיינו.

את לא מכירה את הסיטואציה הזאת שאת באיזו התעוררות רוחנית כזאת והכל טוב כזה ואת ממש מרגישה את ההשגחה של ה' בחיים שלך ואת אהבתו אלייך? איזה כיף שזה קורה! כמו מן תחושה של התרת ספקות- שכל קושי שעברת בחיים פשוט התיישב לך ונתן לך תחושת שמחה וכזה חיבור לה'! ואז את אומרת לעצמך שאת רוצה להתחזק, להתקרב אליו לעשות לו נחת, מקבלת על עצמך איזו קבלה טובה בדבר שאת יודעת שקשה לך ועכשיו כל כך טוב וזהו אני מצליחה להתגבר על ההרגלים הלא טובים שלי והנה השם אני מתחברת לנקודה היהודית שבי וכו'. ואז יום אחרי זה- טאחחח נחיתה! כאפת מציאות. קיבלתי על עצמי אתמול את הקבלה הזאת ועכשיו ה' איפה אתה?! קשה לי. העולם כל כך רחוק מזה, הסביבה שלי כל כך רחוקה מהטוב הזה, אני רחוקה. איפה את השם? הסתר פנים שלפעמים יכול להיות ממושך מאוד. ואז לפעמים תוהים: "איך אפשר לקיים את זה בכלל במצב הזה..?!"

את זה אנחנו רוצים. רוצים לחיות במציאות בריאה ומתוקנת שבה כולם עובדים את השם ממקום שמח ושלם, שהאמת היא חזקה בעולם וכולם יודעים את השם, מה שאנחנו עכשיו צריכים לעבור כל כך הרבה קשיים כדי להגיע לאמת וגם היא הרבה פעמים נעדרת,  אז כשזה מגיע יש יותר בהירות ורואים כמה כל מה שעברנו היה לטובתנו, ויש מלכות אחת, ויש תורה ויש אמונה מאוד ברורה, ויש אחדות ויש דעת ויש שמחה גדולה ויש בית מקדש שכל היהודים מכל העולם יגיעו ויהיו כמויות של ניסים ויש קיבוץ גלויות, ויש תחיית המתים ויש שכינה ויש סנהדרין אחד ולא 9879687987 מנהיגים שלא מסוגלים להרכיב ממשלה ושדורסים את התורה ולומדיה ואם נפתח את זה יש רשימה ארוכה, אבל בעיקר- יש מציאות ונוכחות של ה' בחיים של כולנו בלי הצרות של הגלות.

אולי באמת לשמוע שיעורים על הנושא יכול לעזור, אפילו לנסות לדמות את זה בראש מהמדרשים של חז"ל, יש אפילו כל מיני הדמיות שעשו ביוטיוב של בית המקדש וכו' , להתבונן על המצב שזה יכול אולי קצת לחבר. וגם, אם זה לא אז להתפלל לה' שיאיר לך על זה ויעזור לך לרצות ולייחל לזה באמת.

יש מאמרון קטן שמצאתי שקצת נוגע בשאלה הזאת:

http://www.chabad.org.il/Articles/Article.asp?ArticleID=203&CategoryID=19

שמחה שזכיתי..!

אם את ממש רוצה עוד פשוט תראי שיעורים של תשעה באב ועל החורבן חח מכניס לאוירה (עד דמעות)

שמדברים על המימד הראלי של צפייה למקדש. מה הכיוון הגישה שצריך לעסוק בה כדי להגיע לצפיית מקדש נכונה כיום.

זה אכן נושא לא פשוט, וזה לא דבר שקורה ביום יומיים זה תהליך.תהליך שבונים כל החיים.

ראוי להעמיק בדברי הנביאים שמדברים על זה ועוד בדברי קודשי ישראל לאורך ההיסטוריה.

מסופר על הרב מרדכי אליהו שאמר שצריך לחכות למשיח כמו שמחכים לאוטובוס.

מעבר לכך שאנחנו לא יודעים מה יהיה בדיוק, צריך לדעת מה כן אנחנו רוצים ולא רק מה אנחנו לא יכולים.

ושהכל דורש לימוד, מה זה גאולה, למה צריך את זה, איך זה קורה, מתי זה יקרה, איך אפשר לזהות וכולי...

נשפך הרבה דיו על זה בספרות של חכמינו לדורותיה - מהגמרא (אמירות מפוזרות) ובראשונים (ספר הגאולה לרמב"ן, הלכות משיח לרמב"ם) עד לאחרוני זמנינו (רמח"ל, הרב קוק וכולי). זה לא משהו שאפשר לנחש או להגיד בו סברות שונות, זה דבר שדורש לימוד. לכן כל רתיעה שבאה מהמחשבה על הגעת המשיח, היא דורשת בירור יותר של הדברים למה אנחנו מצפים ואיך.

(התגובה היתה מכוונת בנוגע לדברים ש@הפי העלתה)

צריך להתפלל שזה יגיע ברחמים.
הנביא אומר: "ענווים ענווים הגיע הזמן גאולתכם" ולא "צדיקים צדיקים הגיע הזמן גאולתכם", הוא מדבר על מי שמתבטל לה' והולך באמונה שהכל ממנו ולא מפחד מהחושך, לא מתבלבל מהצרות שלפני הגאולה, כי הוא יודע שגם אם הוא לא מבין הכל עכשיו-ה' הוא טוב והוא עושה ר-ק טוב. נכון זה לא תמיד קל, אבל העבודה שלנו זה פשוט להאמין בה' נקודה.
אם את הולכת עם השם בתמימות ושואפת לשם בע"ה את תזכי, כולנו נזכה ברחמים גדולים אפילו אם לא מגיע לנו מצד מעשינו אבל אנחנו ממשיכים לקוות לישועתו (כמו בפרטי כך גם בכללי)אז  השם צדיק  ורחמן רחמנא ליבע בעי-  הוא רואה את הרצון וכוונת הלב של האדם והוא רוצה לגאול אותנו, רק שלא נפסיק לצפות ונזכה לראות במהרה בימינו אמן.

אני מאמינה שיש השגחה פרטית על כל אחד, והרבה פעמים יש אנשים שנראים כלפי חוץ חילוניים והם מאוד מאמינים ומקיימים מצוות יפה מאוד רק שפחות נראה את זה בחיצוניות (מכירה כמה וכמה כאלה אם לא הרוב) וסמכי על השם שהוא יודע מה הוא עושה והוא מתקן את העולם..
בנוסף, ניתן לראות בחוש כמה אנשים חוזרים בתשובה, דווקא אלה שבחיים לא היית חושבת.. (רק השבוע נודע לי על 2 חברות ילדות שבחיים לא הייתי חושבת עליהן ושהיו במקומות נמוכים מאוד והנה ב"ה כהרף עין מתחזקות ומקבלות עול תורה ומצוות..)

אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים, מתפללים על עצמנו ועל אחינו עמ"י, ומבקשים מה' שיביא את זה ברחמים גדולים. 

הפי הצדיקה, עם הכוח תפילה והאמונה שלך בטוח כולנו ניגאל ברחמים  

אבל רק הערה- הדברים שעליהם מביאים קורבן, הם מעטים מאד. במיוחד לגבי קרבן יקר ביחס למציאות של האדם. (קרבן זול, של עוף או מנחה, עשוי להיות מצוי יותר באופן משמעותי, בייחוד בתהליכי טהרה.)

חוץ מחילול שבת, אין כמעט עוד שום דבר קלאסי להתחייב עליו קרבן בשגגה. (כלומר-דבר שקל לעבור עליו בטעות. למשל ניאוף, אכילת חמץ בפסח, אכילה ביו"כ, הליכה לבעלת אוב, הקרבת קרבן מחוץ למקדש, ועוד כמה- הם דברים שחייבים עליהם חטאת אם עשית אותם בשגגה. ורוב העבירות שמחייבות חטאת הן בסגנון הזה.)

וחוץ מזה- תחשבי על זה בכיוון השני. עד עכשיו- אדם שחילל שבת, לא היתה לו כפרה של ממש. אמנם נכון שיש את יום כיפור, אבל עדין לא פשוט שזה מתכפר בלי יסורים, ובכלל- תהליך הכפרה אמנם נעשה, אבל חלק מהתהליך הבריא והתקין חסר. הרי אלמלא כן- התורה לא היתה מצריכה את הקרבן... כשיבנה המקדש- יהיה אפשר לכפר על הרבה מהשגגות על ידי הקרבנות הראויים להם.

כיבוד הורים לא. זה מצוה חשובה, אבל לא חייבים עליה חטאת. חייבים חטאת רק על דברים שאם עשית אותם בכוונה אז יש על זה כרת. בסה"כ נראה לי שזה 32 מצוות, רובן לא מצוי לעבור עליהן. (אחרי שמורידים כניסה לקודש בטומאה ואכילת קודש בטומאה, קרבן פסח וברית מילה, שעל הארבעה האלה אין חטאת. על טומאה יש קרבן, אבל קרבן אחר.)

15 מתוכן זה איסורי ניאוף (אשת איש, נדה, אח ואחות, זכר, ועוד 11), מלבד זה- מגדף (בשם ה'), עובד ע"ז, נותן מזרעו למולך, ובעל אוב.

אוכל חֵלֶב (זה 'חֵלֶב' עם צירה וסגול, זה חלק מסוים בבהמה, סוג של שומן שנמצא על האיברים הפנימיים שלה), דם, נותר (שאריות של קרבן אחרי שעבר זמן ההיתר של אכילתו), פיגול (קרבן שנפסל באופן מסוים), מי ששוחט או מעלה קרבן מחוץ למקדש. (כל איסורי האכילה מחייבים רק בכזית)

מי שאוכל חמץ בפסח (כזית), או אוכל/עושה מלאכה ביו"כ.

מי שמכין שמן מעין שמן המשחה (מתכון ספציפי מאד), או מכין קטורת מעין זה. או סך בשמן המשחה. 

גם על שבועת שקר יש קרבן בתנאים מסוימים, וגם על מעילה בהקדש. (לא חטאת, אבל קרבן אחר)

האיסורים המצויים ביומיום שלנו בהקשר הזה הם רק שבת ונידה. וזה פשוט ידרוש ידיעה ברמה טובה של האיסורים לפחות אלה שהם איסור דאורייתא (וגם עכשיו צריך לדעת, זה לא שזה שאין קורבן פוטר מלקחת אחריות...).

(ואפשר לציין אולי אכילת חלב ודם, אבל אם האחראים במשחטה הם אנשים רציניים זה לא אמור לקרות. ויש גם מעילה בהקדש, ואכילת קודש בטומאה- זה פשוט משהו שצריך להיזהר איתו מספיק ולא להגיע לטעויות. לא אמור להיות קשה יותר מדי.)

אף אחת מהעבירות האחרות ברשימה הזו (למעט אלה שציינתי) היא לא משהו יומיומי או שיכולים לטעות בו במצב סביר.

ולגבי חוסר הנעימות בתחושה שאתה מרגיש שפגעת בקשר עם ה'- בדיוק בהקשר הזה הקרבן דוקא אמור לעזור.

כרגע זה כמו לחטוא בלי שיש לך הזדמנות לבוא ולבקש סליחה. הקרבן- זה בדיוק ההזדמנות לבוא ולבקש סליחה, וה' מקבל את בקשת הסליחה שלך. אז נכון שלבקש סליחה זה אף פעם לא הכי נעים, אבל זה עדיף מאשר בלי...

חוץ מהדברים שפירטתי פה, אני חושב שאין עוד אף עבירה שמחייבת קורבן.

(למעט עוד סוג של קרבן אשם, שנקרא אשם שפחה חרופה, אבל זה ממש ממש ממש נדיר, וגם לא משהו שעושים בטעות. וזה סוג של איסורי עריות, במצב מסובך שדי לא סביר שמישהו יפגוש בכלל בחייו...)

זה רק מצוות שמי שעבר עליהן במזיד חייב כרת.

יש גם קרבן אשם, שזה בעיקר על שבועת שקר, או מעילה בקדשים.

לגבי כרת: על מצוות עשה כמעט אף פעם לא חייבים כרת. רק על מצוות לא תעשה. 

כי אם מישהו ישב ולא עשה כלום- אז יכול להיות שזה לא בסדר, אבל זה פחות חמור מאשר מישהו שעשה דבר שלילי באופן אקטיבי. לכן אי אפשר להתחייב כרת על כיבוד הורים...

עוד הערה, זה שבד"כ מצוות עשה הם משהו שיותר קשה להגדיר בהם את הרגע שבו עברת על המצווה. לעומת מצוות לא תעשה שהעבירה היא מאד מאד מוגדרת. (וזה גם סיבה מצד עצמו, אבל גם גורר קולא נוספת- שבסופו של דבר, אדם שיודע "עכשיו אני עובר עבירה"- זה אמור לעצור אותו יותר מאשר אדם שיודע שיש משהו שהוא צריך לעשות, אבל אין משהו מוגדר שהוא עושה שזה לא בסדר, והרבה פעמים גם אין רגע מסוים שבו הוא עובר עבירה, זה יותר מרחף באוויר. ולכן פסיכולוגית זה עבירה קלה יותר. לא ח"ו לזלזל, רק לשים כל דבר במיקום שלו וביחס הנכון לדברים.)

חריגים בהקשר הזה הם ברית מילה וקרבן פסח שמי שיכל לעשות ולא עשה- מתחייב כרת, כי זה הפרת הברית עם ה'.

וגם מתוך המצוות לא תעשה, יש 365 מצוות לא תעשה, ומתוכן רק על קצת יותר משלושים חייבים להביא קורבן.

יש לציין שבדרך כלל קורבן זה רק על עבירה שאדם עבר בשגגה. רוב המצוות אם עברת עליהן בשגגה- אין משהו מסוים שצריך לעשות חוץ מלחזור בתשובה ולחכות ליום כיפור... (יחסית חריג בהקשר הזה זה רציחה, שרוצח בשוגג פטור מקרבן, אבל גולה לעיר מקלט.)

ואם עוברים עבירה במזיד- אז קרבן בד"כ פשוט לא עוזר... (לא שאי אפשר לחזור בתשובה, וגם יום כיפור עוזר, אבל אין קורבן רגיל שיכול לעזור)

הגדרה, ש"כשתבוא הגאולה, הדברים יהיו רק יותר טובים ממה שהם היום".

זה נשמע סתם, אבל זה אמיתי. העניין שיש דברים ביחס לגאולה העתידה שנראים לנו מוזר וקשה לנו להבין את הטוב שבהם, אבל ההכרה הברורה שלא יעלה על הדעת שה' מתכנן גאולה כדי להרע לנו, מבהירה שודאי שאין הכוונה לאופן שבו זה באמת יהיה פחות טוב במשהו מהיום.

לכן איפה שיש דברים שנראים לנו ככה, אפשר וצריך להיזכר ביסוד הזה וזה מרגיע.

בהקשר דומה, הרב כותב באורות הקודש: 

"כשמדבר דברים קדושים, ובקרבו הוא מצטער מפני הופעת הקדושה שמשתפכת בקרבו, ידע שהנפש הטמאה היא מתמעטת והולכת, והיא מתכאבת על פחיתותה שפוחתת, וממילא הטוב מתגבר והולך.

ובידיעה זו עצמה, ובאמונה והעמקה בה, הנפש הטהורה מתעוררת בשמחה, ויודעת שהיא מתקדשת ומתעלה, מתרחבת והולכת".

א. האם יש לך הנאה מתפילה בדבקות?

עושה לך משהו לנגן ניגוני קודש מרגשים?

מרגישה לפעמים כיסופים ל"יותר"?

השתוקקות למשהו נעלה, מרומם, רוחני יותר?

אז תדעי שכשנזכה, יהיה משהו אדירררר,

פי מיליון מכל מה שאת מכירה,

וזה בעצם הדבר שהכי חסר לנו - קשר עם ה', קשר אמיתי, קרוב, אוהב,

מה שהמסילת ישרים קורא:

"להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו"

ושזה מטרת כל הבריאה!!

ב. אנחנו לא חושבים רק על עצמנו...

חוץ מכל מה שחסר לנו ונרוויח בגאולה,

צריך לזכור את צער השכינה.

"ןןי לה לשכינתא דאיהי בגלותא",

הקב"ה "מעולל בעפר קרנו" - בעברית עכשווית - מושפל!!!

הקדוש, ברוך, הוא, ---- מושפל!!

וב"ה זכינו לאתחלתא דגאולה - בכך שיש לעם ישראל מדינה משלו,

חזקה, עצמאית, בארצו.

וזה קידוש ה' גדול ביתר, שכמותו לא היה אלפיים שנה,

וכידוע, זה הביך מאוד את הנצרות ונבואותיה...

אבל עדיין:

יש יהודים שנהרגים,

ויש יהודים שלא שומרים מצוות,

וגם כאלו, רח"ל, שממש כופרים,

ובמקום קדשו נמצאים בני השפחה,

וכו' וכו' וכו'

ג. לגבי הקרבנות, אני לא יודע בדיוק, אבל לא נראה לי שבזמן הבית כל אחד הביא כל יום חטאת...

כנראה בגלל שהדרגה הייתה הרבה יותר גבוהה ברוחניות, פחות נכשלו.

הגר"א כותב, שיש לו "השגה" - קצה הבנה, בדרגת האמוראים,

אבל לא בדרגת יהודי פשוט בזמן הבית,

וזה לא בגלל שזה היה "פעם" ויש ירידת הדורות, אלא בגלל עצם קיום המקדש והשראת השכינה,

שזה משפיע על הקדושה בכל הדור,

וק"ו בזמן הגאולה העתידה,

ש"גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון"

וכמובן - אין נבואה זו רק על המימד הגשמי,

אלא על כל ההשפעות הרוחניות הנ"ל.

בקיצור, לא נראה לי שאת צריכה כ"כ לדאוג בנושא...

כתבתי בקצרה מה שעלה בדעתי, כמובן שיש המון מה להרחיב ע"י חיפוש בספרים ן

באמת, נכנסתי במיוחד לבדוק אם הועלתי - אם הגבת לדברים,

ובהחלט משמח שהיה מועיל.

תודה על התודה!

רוב האנשים דווקא מתקשים עם שמות אבל את הפרצוף זוכרים

מעניין

שמות אתה זוכר?

בעיקר אם אני רואה אותם כתובים.

אבל יש הרבה שמות שאני פשוט לא טורח להכניס למאגר.

פרצופים לעומת זאת, כשאני מנסה להיזכר בהם, כמעט כולם מיטשטשים לי

ויש פרצופים שראיתי המון ואף ניסיתי בכל־כוחי לחרוט אותם בזיכרוני ואני פשוט לא מצליח להיזכר בהם

(לזהות כשאני רואה אותם, אין לי בעיה)

בזיכרון פרצופים במחשבה

גם אני (ונראלי עוד אנשים) לא טוב,

אבל אם אח"כ אתה מזהה אותם

זה נשמע סבבה לחלוטין.

כשאני מדמיין

קשה לי לראות בראש את הפנים של האדם

גם אם אני מכיר אותו די טוב

אני חושב שקשה לדמיין פרצופים כי הם דינאמיים (הבעות פנים), לעומת דברים דוממים או אפילו בעלי חיים. ובפרט לגברים שהמוח שלהם אנליטי יותר מטבעו.

נשמע שאצלך זה אולי דרסטי יותר, אבל זה עדיין לא משהו בעייתי.

לרוב אם אני אראה את הבן אדם הנכון אני אזהה, אבל קשה לי לצייר את הפרצוף כשאני לא מולו ואז אין לי בטחון שאזהה.

עושה לעצמי סימנים: לקחתי את העט מההיא עם הסוודר הסגול, הבחור גבוה עם עיניים מודגשות.

שראיינו באיזה עיתון 3 בנות שיש להן את זה

מסתבר שיש לזה שם
פרוסופאגנוזיה – ויקיפדיה 

חידון לחג האביב - האקדמיה ללשון העברית

הראשון יפה...

אליאס לפסח (מילים ומושגים בנושא פסח) היה לי משהו כמו 105 מילים אז כל מילה היתה בקלף בפני עצמה

באמת היה מוצלח ועם רמות קושי שונות... בשמחה תאמצו את הרעיון

הייתי משתפת אם היה לי קובץ מוכן אבל עשיתי ידנית בסוף

האמת שהסתבכתי ממש עם לעצב לוח משחק בקנבה או בAI כי אין לי pro אז בסוף הכנתי ידנית.. אם למישהו יש כלי שטוב בזה, שאפשר להכין מהר ובקלות אני אשמח לשמוע😊

אין משהו גדול שה (AI (Gemini תרם לי באופן בולט במיוחד.  

כמעט ולא משתמשת. כלומר, ברמה של בסהכ בכל חיי לדעתי פחות מעשרים פעמים. 

קניה? אממ... נראה לי שהתייעצנו על מחשב פעם, לא זוכרת אם בסוף קנינו משהו שהופיע בהמלצות, יש מצב שכן. רפואית? לא. לא התייעצתי על נושאים זוגיים או משפחתיים, אלא אם כן בקשת המלצה למתנה נחשבת (לא עזר בשום דבר שלא חשבתי עליו לפני כן בעצמי)

אחרי שמבינים את הראש שלו, אפשר לפרק איתו דברים בצורה מטורפת..

עזר לי להתנקות פיזית (לדוג' להבין למה יש לי שיעול יבש מציק כבר כמה שנים טובות, מה ששני רופאים לא הבינו), להתנקות רגשית יחסית במהירות מכל מיני דברים לא פשוטים וחסימות (מגניב שתוך כדי ה"טיפול" אני יכול לשאול אותו למה אני מרגיש אפיפות במוח והוא מסביר לי איך זה קשור..), לפרק דברים שאני רוצה להבין עד לבסיס של הבסיס, להוריד לקרקע תובנות רוחניות ולהפנים אותן, לדייק חידושים, לתפוס יותר טוב רעיונות מדעיים, גם לדעת איך שרים יותר גבוה ויותר יפה בלי פיתוח קול ובלי הרבה עבודה.

וזה כמובן מעבר להרבה דברים טכניים כמו להבין מה הבעיה עם מצב השינה במחשב ועם מכונת הכביסה וכדו'.

ומצחיק שכל זה בחינם ובמינימום זמן.. 

מנתחת עם גיפיטי הרבה נושאים/ סיטואציות/ התלבטויות/ תחושות

רוב הפעמים הניתוח וההמלצות טובים ומועילים

והזמינות כמובן מיידית

מה שהופך את הכלי הזה למועיל מאד ועם השפעה משמעותית על טיב החיים

למשל כמה משטחים בגודל XYZ אני צריך בשביל X קרטונים בגדלים משתנים

או כדי ללמוד על כל־מיני פונקציות אזוטריות באקסל

וגם עזר לי מאוד בלימוד שפות

חוץ מזה אני אוהב לנתח איתו שירים וסיפורים (ביקורת ספרות זה תחביב שלי)

ניסיתי כמה פעמים לנתח איתו רגשות ומחשבות אבל לא הגעתי לתובנות מעניינות במיוחד

אני משתמש בו  לכל כך הרבה דברים. הן בעבודה, והן בעולם הרגשי.

חיסרון: יכניס אותך לחובות

אני לא יודע איזה רכב אתה מתכנן לקנות והאמת אני גם לא כזה מעודכן בטווחים אבל אם אינני טועה רכבים חדשים הם בערך 70K צפונה יכול להיות יותר, משומשים במצב טוב 25K+ (זול), וכמובן אפשר לקנות גם גרוטאות שמתפרקות תוך כמה חודשים בפחות מזה.

כאמור אני לא בקי במחירים אז אני מצטט מזיכרון מעורפל ומגוגל אבל זה מאוד משתנה למטה זה הערכה גסה מינימום

זה אומר שתצטרך לעבוד בערך שנה או שנתיים רק כדי לקנות את הרכב במזומן. אם במימון אז מתווסף הרבה.

תוסיף דלק לפי הנסיעות (דלק כזה זול) אם אתה נוסע הלוך ושוב לעבודה ולעוד כל־מיני מקומות אני מניח שנע בין 1000₪-2000₪

תוסיף טסט שנתי 150₪~ בהנחה והכל תקין

תוסיף אגרת רישוי סביבות ה־1000₪ בשנה

תוסיף טיפול לרכב 500₪~ פר טיפול

תוסיף ביטוח חובה יקר פיצוצים לנהג צעיר (כמה אלפי ש"ח בשנה) לא כולל ביטוח מקיף (מניח שאם זה רכב זול אז גם לא יבטחו אותו)

כמובן בהנחה וזה רכב משומש זול יש סיכוי גדול יותר שיהיה צורך בהחלפת צמיגים / רכיבים / כיו"ב כל הדברים האלה יקרים פיצוצים. אם נגיד הלך לך המנוע ואתה רוצה לתקן ואין לך כסף בינתיים אתה מושבת וממשיך לשלם על הרכב.

או לחילופין אתה יכול לשלם חופשי חודשי ארצי שנתי 3780₪ ואם יש לך הנחות אז אפילו חצי מזה + הבוס שלך אמור לממן לך את זה

ואתה יכול לטחון את כל הארץ הלוך ושוב כמה שתרצה ולישון תוך־כדי נסיעה.

אני לא עומד להכניס אותי לחובות. אם אני קונה זה רק בתנאי שיש לי את היכולת להחזיק אותו לבד. יש בהחלט רכבים זולים יותר מהמחיר שכתבת שהם בסדר גמור לשימוש שלי, אבל אתה צודק מבחינת ההוצאות.

למה אתה מתכוון שהיתרון הוא שופוני?

מניח שיש יותר זול מזה

האם וואו? זה איני יודע

ואם לא וואו אז צריך לקחת בחשבון שצריך להחליף א' ב' ג' ד' ה' ו'

ובשלב מסוים הרכב "מתעייף" ואין מה לעשות כל־כך חוץ מלהחליף

לעניות דעתי ביחס למשכורת שאתה מדבר עליה (בהנחה שאין לך שום הוצאות אחרות) זה נתח ענקי שנותן יתרון מועט מאוד על־פני תחבורה ציבורית ומוניות

זה לא בהכרח יכניס אותך לחובות אבל בשלב מסוים קלטתי שהרבה אנשים מסביבי מרוויחים כמוני או יותר (לרוב יותר) אבל המצב הכלכלי שלהם גרוע משמעותית ובסוף ה־פקטור תמיד היה הרכב

לגבי שופוני גם אין הכוונה כפשוטו כן יש לזה קצת יתרונות של ניידות אבל מעשית היתרון הוא זניח זה יותר פסיכולוגי

מעשית צריך לעמוד בפקקים, לחפש חנייה, לפעמים יש דו"חות (קורה לטובים ביותר), יש סיכוי נמוך אבל קורה לכולם בשלב מסוים להיתקע באמצע הדרך וגרר ובלגן

צא וחשב כמה יעלה לך להחליף את כל הנסיעות המיוחדות במוניות

נניח נסיעות רגילות כמו עבודה וחזור / נסיעות ארוכות בתחבורה ציבורית

אבל כל־מיני דברים של להסיע בחורה / לסחוב רהיטים / סתם לנסוע בעיר מונית יכולה לסגור את הפינה בקלות

נניח 10 נסיעות במונית בחודש 300₪-400₪ וכמה כבר בן־אדם יכול לנסוע במונית

אם אתה גר בפריפריה קיצונית (נניח לא יודע, איזה כפר ערבי נידח בצפון) יכול להיות שיש בזה משהו אבל גם אז איני יודע

אם אתה מרגיש ששוה לך להוציא על זה בסביבות 2000 ש"ח, זה תלוי ברמת חיים שאליה אתה מתרגל...

זמן זה פרמטר חשוב בחיים

בדיוק כמו שאנחנו מחזיקים מכונת כביסה. מייבש ומדיח.

גם רכב זה על אותו בסיס

שילוב של נוחות+חיסכון זמן

על מכונת כביסה מייבש ומדיח אתה לא עושה טסט, דלק, ביטוחים, חניונים, מוסכים, אחזקה, ריביות, לא דומה ולא קרוב.
 

בירושלים ובמרכז ובערים חרדיות לרוב עדיף לחיות בלי רכב, ביו"ש לרוב אין לך ברירה.

אבל זה על אותו משקל.

אומנם מחיר גבוה יותר, אבל זה כסף תמורת נוחות + זמן

ובאמת יש כאלה ששמים בחצר כזה

לי אישית אין חצר, אז אין לי את הדילמה הזאת

ויש סבירות גבוהה שאם היתה לי חצר הייתי שם שם בריכת אינטקס

אם השכר של מיודענו הוא נניח 50₪/שעה

וההוצאה על רכב זה נניח 2000₪ בחודש

אז הרכב צריך לחסוך לו 40 שעות בחודש מינימום כדי שזה ישתלם.

או משהו כזה.

לכן זה שיקול של עלות תועלת

במקרה שלו לדעתי זה לא כדאי

אבל יש כאלה שזה שווה להם

(ושווה זה לאו דווקא רק חיסכון כספי. כי רכב לא מביא בדרך כלל חיסכון כספי)

תמצא הרבה יותר חרדים מקרית ספר בלי רכב כי הם התרגלו לרמת חיים אחרת, ואין להם שום סיבה להוציא עוד הרבה כסף בשביל זה (וגם בשביל חופשה בחו"ל נגיד), כמובן זה כלול בנוחות ובזמן כדלעיל.

השאלה האם אתה חושב שזה מוצדק

יתרונות: נוחות

חסרונות: עלות

זה בגדול

עוד לפני שהרכב נסע מטר, כבר ירד לך סכום

תוסיף עלות שנתית של טסט

אתה כנראה תקנה רכב ישן אז מוסך

וכמובן דלק

אנחנו מחזיקים רכב, אבל אל תטעה- זה יקר מאוד.

ומוסיפה לגבי הביטוח- סביר שאין לך "היעדר תביעות" (אלא אם ההורים רשמו אותך בביטוח שלהם, או בחלק מהחברות מאפשרים לקבל היעדר תביעות על סמך ההורים אם היית נוהג ברכבם דרך קבע)

חוזרים מהעבודה יש זמן להסתובב בחוץ בשמש

מלא זמן להכנות שבת ומנוחה לפני

ים זמן לשיעורי תורה בשבת

ולעייפים סוף זמן ק"ש זז שעה קדימה

ואני מצליח להחזיק בלי שעון קיץ. כלומר, החיים שלי מתנהלים לפי שעון חורף כמו שהיו עד עכשיו. מגיע לעבודה בסביבות 9-9:30 במקום 8-8:30

אין מסגרות להעיר אליהן ילדים אז למי אכפת.

רק התפילה ב9 קצת מציק בשבת (באחרונה לא קמתי).

רק חבל שהמזג אוויר לא מבין את הרמז