"אין פודים את השבויים יתר על דמיהם מפני תיקון עולם" (גיטין, מ"ה, ב'),
- דהיינו אחד על אחד (מחבל על חייל) ולא יותר מזה,
הלכה זו אינה נוגדת את המוסריות אלא היא ניתקנה מפני תיקון העולם, חכמינו הבינו שבאם נתיר פדיון שבויים בכל מחיר ילמדו זאת אויבנו ויגבר בהם התיאבון לשבות יהודים, לכך הגבילו אותנו וקבעו שאת הפדיון עושים רק בשוביו של הנשבה.
תקנה זו הינה מוסרית ביותר (ולא כפי שטוענים הטועים), חז"ל חישבו את תוצאותיה של הפדייה המופרזת - שוודאי תביא לשביות נוספות, ובמצב כזה אין תועלת בפדייה הראשונית שהרי היא רק תגרום להחמרת המצב ולשבויים נוספים, שיובילו לניצחון האוייב. ולכך הגבילו אותנו בפדייה.
טענה נוספת המצויה בשוק היא: שהיות ולא מדובר בבן שלך אתה אוסר שיחרור מחבלים, אך אם הבן שלך היה שבוי היית דורש בתוקף את השיחרור.
טענה זאת נכונה מצד עצמה, ואנו לא באים בטענו אל המשפחה שדורשת זאת, שהרי למדונו חז"ל "אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו" (אבות ב:ד), ואין אנו יודעים אם אנו היינו נוהגים אחרת אם היינו במקומם ח"ו,
אך מכיוון שאנו יודעים שדעת ההלכה לא כך, וטענה זו נובעת מחולשה אישית (שהייתה קוראת כנראה לכל אחד), כל טענתנו היא כלפי מי שנחשבים מנהיגי העם, שהם וודאי צרכים להיות חסינים ולא להכנע לרגשות וחולשות אישיות, ולבחון את הדבר מצד ההלכה ולכל הפחות מתוך היבט כללי על השלכותיה של העסקה הזאת.
שנזכה בעז"ה לראות בשחרורו המיידי של גלעד (ע"י מלחמת חורמה באוייבנו), ובשחרורונו כולנו מהגלות המרה, אמן!!!
חג שמח!
עוד שליט חי
החברה לפיתוח גבעות ארץ ישראל