ברגע שאמרת "זה זה" - אז כל גילוי חדש יכול למוטט אותך. תמיד יש עוד מה לגלות. להיות דינמי. אומרים שאחרי החתונה מגלים המון הפתעות שצריך להתמודד איתם, ככה שמעתי.

לעניין עצמו - שתשאל את עצמה בכנות - זה שיש לו צורך למכשיר שמיעה זה אומר שהוא אדם פחות טוב? זה אומר שהוא יהיה בעל פחות טוב? זה אומר שהזוגיות שלהם תהיה פחות מאושרת? זה אומר שהוא יהיה פחות אבא טוב לילדים שלו? זה אומר שהוא פחות חתיך? 

קיצר, זה לא המכשיר שמיעה, אלא עצם זה שיש משהו שהיא לא ידע - זה ממוטט אותה. 

נשמע שממש כיף לה איתו. הלוואי עלי.

לא קראתי את כל התגובות, יכול להיות שמישהו כבר העלה את ההשוואה.

בכל מקרה, היא צריכה לשאול את עצמה האם היא באמת אוהבת אותו או את הנתונים השווים שלו. כשאוהבים מישהו באמת, הנפש מפנה מקום להכלה של חסרונות, זה שזה לא קרה לה מדליק אצלי נורה אדומה.

תענה בכנות

לא חכמה לדבר 

היית פוסלת על משקפיים?

מה ההבדל?

שימי בצד את הנורמות החברתיות ותחשבי מה את מרגישה עם זה

אדם יכול להיות בן חורין, לא משועבד לתפיסות שטחיות של החברה. 

אני תופס את זה כאותו דבר. באופן כללי לא ראיתי הרבה כבדי שמיעה וגם שראיתי לא יחסתי לכך חשיבות רבה.

וזה לא בגלל שאני צדיק אלא בגלל שזה טיפשי להסתכל ככה. לא צריך להיות גאון כדי להבין את זה.

לתפוס את הלקות הזאת כיותר. למרות שזה באמת הבדלים יותר גדולים מראיה לפי מה ששמעתי. אבל בכל זאת זה לא כזה שונה.

בכל מקרה - מה שהתכוונתי - לעשות מזה ביג דיל (כל עוד אתה בעצמך לא צריך להתמודד עם המגבלה) - זה נשמע מוזר. 

לעשות ביג דיל ממוגבלות שלא משפיעה על הקשר שלך עם הבנאדם זה נשמע לי מאוד מוזר ולא ברור.

לא מתהיימר להביע עמדה רפואית כלשהי ביחס למוגבלויות השונות.

בעצם השאלה אני לא מבין בכלל ממה היא נלחצת..

גם בלי להבין מקצועית בתחום - מה הבעיה לצאת עם מישהו לקוי שמיעה? כל עוד הוא שומע אותך הכל סבבה. אלא אם כן יש לך שאיפה שהוא יהיה אדם מושלם מכל הבחינות, אולי אז אני מבין שזה יכול להפריע.. ומה אכפת לה? זאת המתמודדות שלו שממש לא קשורה אליה ולקשר שלה איתו.

לא רואה צורך להביע עמדה כלפי רוב האנשים. אני חושב שזה לא טוב לעודד עמדה מוזרה ושלילית בטענה שככה מרגיש הרוב.

שבנאדם מחפש בת/בן זוג הוא בוודאי לצריך להיות מוטה מאידיאולגיה כזאת או אחרת (לא משנה כמה נכונה היא תהיה).

פסדר אני מבין את מה שאת אומרת - צריך קצת להיות יותר רגיש לעניין. לפי ידיעתי אנשים כבדים שמיעה גם משתמשים בקריאת שפתיים וזה מקל על העניין. זה ממש לא ביג דיל ליצור קשר עם בנאדם לקוי שמיעה קל שמצטרך במכשיר (לפחות ממה שחוויתי). ואם בכלל זה לא הפריע בתקשורת - מה השאלה בכלל??? 

לא אכפת לי מהאוכלוסיה, שם פס על האוכלוסיה..

ממה שאני יודע אנשים מתייחסים לליקוי שמיעה כמו אנשים ולא כמו חייזרים אלא שווים בחברה לכן אני לא רואה גם קושי חברתי כזה גדול עם בן/בת זוג עם ליקוי שמיעה.

את מבינה למה היא נלחצת עד כדי כך? אני לא

את חושבת שהמינוריות הזאת של ליקוי שמיעה זה שיקול משמעותי? אני חושב שלא, רגישות ממוצעת מספיקה ויותר כדי להכיל דבר כזה..

לא רואה שום צד מיוחד בעניין של הלקות עצמה.

גם אני לא מנסה להתנגח איתך בתגובות.. יש לי תחושה שאת חושבת את זה גם עליי.. סה''כ אני בד''כ בא לאזן תגובות. בלי קשר לכותב

איפכא מסתברא בראבק

ככה אני פשוט, בנפש. מה לעשות

תצטרכו להתמודד עם זה..

לא מעניין אותי לעשות מניפולציות או לפגוע באנשים או להראות כמה אני חכם, כי אני לא. מעניין אותי לברר אמת

אחדות ההפכים. ככל שתמיד מנגידים למשהו את הצד ההופכי שלו אז מגיעים לאמת.

(סליחה, לא הייתי בטוח בהודעה הקודמת באיזה נימה אמרת את זה.. עכשיו אני מבין שהתכוונת ברצינות אז אני מתנצל!)

זכותך המלאה לחשוב אחרת ממני, ואף אחד לא מנסה בכח, כולל אני. אף אחד פה לא כוחני.. לא יודע אם את מרגישה את זה או שאמרת תיאורטית. פשוט בסה"כ אמרתי שככה אני. אני אוהב איזון וזה התפקיד שלי בעולם, מה לעשות. כמו שלך יש תפקיד כזה להביע את עצמך, לי יש תפקיד בעולם הזה והוא להביע את עצמי (כחלק מכל המכלול של העולם)

ובכל מקרה, כל אחד שכותב כאן תגובה למישהו- מודע לזה שהוא לא כותב רק למי שהוא הגיב. כולם רואים את זה.. ולכן בהחלט חשוב להציג דעות שונות כדי לאזן, זה חלק מהדיון

לכן כשאני וכל אחד אחר, כולל את- מגיב פה- אני לא מכוון רק כלפי מי שהגבתי אליו.

ואגב, בדיוק מהסיבה הזאת אני גם לוקח בחשבון את כל מי שקורא את התגובה שלי כשאני מתנסח.. ומשתדל לא לפגוע במישהו, מהבחינה הזאת

השאלה האם אי הסכמה פירושה ניסיון לשנות בכח דעה, והאם זה לגיטימי שאני מציין בתגובה אלייך שאני חלוק או שאת מעדיפה שמי שלא מסכים איתך בפיפס מסויים וקטן, שלא יגיב לך. ואני באמת שואל, כי אני לא יודע.

אותי מעניין לשמוע דעות אחרות,

וגם אני חושב שאם מישהו מרגיש שחובה לדייק תגובה של מישהו הוא צריך לעשות את זה, יש לנו אחריות על הכלל. כנ"ל אני חוטף פה מלא פעמים ביקורות (יש מצב שיותר מהממוצע הכללי..), ואני חושב שלפעמים הן מוצדקות.

אני לא בא לנהל מול אף אחד מאבקים פה. אין לי שום ענין כזה

נ.ב. לגבי התנסחות- אני אולי לא תמיד יודע הכי טוב איך להתנסח. ואז נתפסים לחוסר הדיוק ועושים מזה פה מטעמים, כחלק כמובן מהדיון ה'ענייני'. לא רק כלפיי, כל מישהו פה שכותב תגובה לא יכול ישר לדבר על תופעות כי ישר יתקפו אתו על זה שהוא מכליל. הוא חייב להתגונן כל הזמן ולכתוב שהוא לא מכליל ולא מדבר על כל האנשים ויש אנשים נפלאים וכו', וגם אז יהיו כאלה שיגידו שהוא מכליל. וזה לא תמיד היה ככה, זה ענין חדש יחסית שעובר על הפורום שלנו

אם אני דן איתה במשהו משמעותי - מצויין. מה זה משנה שאני בן?

אם אני מתווכח איתה על כלום, זה בגלל שאני בן?

להגן עליך ולומר שאתה לא באת לפגוע בה... אלא לקיים דיון,

ובדרך אגב- הוא ציין שזו תכונה גברית

תיקח את זה באופן חיובי.

אחי אתה מביא מושגים כלליים.

כדי להבין את דבריך נצטרך לעבור סדרת שיעורים של הרב ויצמן..

מסכים שיכול להיות שלבנות אולי לפעמים איכשהו תהיה נטייה לקחת את דהדיון למקום רגשי אישי ופחות לצד השכלי הקר והמנותק.

משמע אנחנו יותר שייכים לתורת א"י אם כבר חחח

תשלח לי קישור אליו ;)

כי ראיה נחלשת עם הזמן אפילו לאנשים שראו מצוין

ובעיית שמיעה זה לרוב מולד ובקושי קורה שמאבדים אותה. 

לכן ההרגשה היא שזו בעיה פנימית.   לא מצדיק את זה.. אבל סתם נראה לי שזו הסיבה

אני לא רוצה להתייחס לגופו של מקרה כי איננו יודעים 

אך  יש הבדל בין משקפיים (כמובן תלוי מה הסיבה)  לבין מכשיר שמיעה [ למשל ההשפעה הגנטית בילודה- הנשים צריכות ללדת כן?] כמובן שזה לא בהכרח סיבה לפסול 

תלוי מה הסיבה

ברור שאפשר להגיד שכל דבר עובר בגנים 

אבל יש הבדל גדול בין תינוק שנולד וצריך משקפיים בגלל פזילה למשל 

לבין תינוק שנולד חרש וצריך לעשות ניתוח שתלים ( שלא תמיד עובד) להיות במעקב מטורף של קלינאית תקשרות וכדו' 

בוודאי שזה לא סיבה לפסול כן?

רק צריך להבין שהרבה פעמים זה מורכב יותר 

כמובן אני לא מתייחסת למחלות עיניים. 

ויצא לה להיתקל בלא מעט אנשים עם ליקוי שמיעה (גם בעולם הטיפולי וגם מחוצה לו, בחיים האמיתיים ) ממש צרמו לי חלק מהתגובות (במיוחד תגובות שהגיעו מגורמים מקצועיים, כי לנקודת המבט שלהם על הנושא יש, מטבע הדברים, יותר השפעה על הקורא). פתחתי פצל"ש כדי לאזן ולכתוב איך הדברים נראים מנקודת המבט שלי.

בליקוי שמיעה יש ירידה בשמיעה, כמ שבליקוי ראיה יש ירידה בראייה. נכון, לליקוי שמיעה קיימות השלכות על איכות החיים, אבל הדבר נכון גם לגבי ליקוי הראיה. לירידה קלה כמו שמתוארת בפתיח השרשור יש השפעה מועטה מאוד על איכות החיים, כמו שאפשר להבין מהעובדה שקשר זוגי של כמה חודשים התנהל בשופי בלי שום מאורע שיסב את תשומת הלב לליקוי. 

על מכשיר שמיעה יש סטיגמות שאין על משקפיים? אדרבא, כאן ועכשיו המקום לשנות את זה לטעון לפגם בגלל סטיגמה זה פרדוקס שהולך ומעמיק את הסטיגמה, בלי שיש לה צידוק במציאות.

מזווית אישית - כשהציעו לי בחור עם ליקוי שמיעה הסכמתי בלי היסוס, ושוב, מכירה את האוכלוסייה.

מקוה שעזרתי להציג את הדברים מהזווית שלי.

כואב..

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.

וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.

תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות. 

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.