ברגע שאמרת "זה זה" - אז כל גילוי חדש יכול למוטט אותך. תמיד יש עוד מה לגלות. להיות דינמי. אומרים שאחרי החתונה מגלים המון הפתעות שצריך להתמודד איתם, ככה שמעתי.

לעניין עצמו - שתשאל את עצמה בכנות - זה שיש לו צורך למכשיר שמיעה זה אומר שהוא אדם פחות טוב? זה אומר שהוא יהיה בעל פחות טוב? זה אומר שהזוגיות שלהם תהיה פחות מאושרת? זה אומר שהוא יהיה פחות אבא טוב לילדים שלו? זה אומר שהוא פחות חתיך? 

קיצר, זה לא המכשיר שמיעה, אלא עצם זה שיש משהו שהיא לא ידע - זה ממוטט אותה. 

נשמע שממש כיף לה איתו. הלוואי עלי.

לא קראתי את כל התגובות, יכול להיות שמישהו כבר העלה את ההשוואה.

בכל מקרה, היא צריכה לשאול את עצמה האם היא באמת אוהבת אותו או את הנתונים השווים שלו. כשאוהבים מישהו באמת, הנפש מפנה מקום להכלה של חסרונות, זה שזה לא קרה לה מדליק אצלי נורה אדומה.

תענה בכנות

לא חכמה לדבר 

היית פוסלת על משקפיים?

מה ההבדל?

שימי בצד את הנורמות החברתיות ותחשבי מה את מרגישה עם זה

אדם יכול להיות בן חורין, לא משועבד לתפיסות שטחיות של החברה. 

אני תופס את זה כאותו דבר. באופן כללי לא ראיתי הרבה כבדי שמיעה וגם שראיתי לא יחסתי לכך חשיבות רבה.

וזה לא בגלל שאני צדיק אלא בגלל שזה טיפשי להסתכל ככה. לא צריך להיות גאון כדי להבין את זה.

לתפוס את הלקות הזאת כיותר. למרות שזה באמת הבדלים יותר גדולים מראיה לפי מה ששמעתי. אבל בכל זאת זה לא כזה שונה.

בכל מקרה - מה שהתכוונתי - לעשות מזה ביג דיל (כל עוד אתה בעצמך לא צריך להתמודד עם המגבלה) - זה נשמע מוזר. 

לעשות ביג דיל ממוגבלות שלא משפיעה על הקשר שלך עם הבנאדם זה נשמע לי מאוד מוזר ולא ברור.

לא מתהיימר להביע עמדה רפואית כלשהי ביחס למוגבלויות השונות.

בעצם השאלה אני לא מבין בכלל ממה היא נלחצת..

גם בלי להבין מקצועית בתחום - מה הבעיה לצאת עם מישהו לקוי שמיעה? כל עוד הוא שומע אותך הכל סבבה. אלא אם כן יש לך שאיפה שהוא יהיה אדם מושלם מכל הבחינות, אולי אז אני מבין שזה יכול להפריע.. ומה אכפת לה? זאת המתמודדות שלו שממש לא קשורה אליה ולקשר שלה איתו.

לא רואה צורך להביע עמדה כלפי רוב האנשים. אני חושב שזה לא טוב לעודד עמדה מוזרה ושלילית בטענה שככה מרגיש הרוב.

שבנאדם מחפש בת/בן זוג הוא בוודאי לצריך להיות מוטה מאידיאולגיה כזאת או אחרת (לא משנה כמה נכונה היא תהיה).

פסדר אני מבין את מה שאת אומרת - צריך קצת להיות יותר רגיש לעניין. לפי ידיעתי אנשים כבדים שמיעה גם משתמשים בקריאת שפתיים וזה מקל על העניין. זה ממש לא ביג דיל ליצור קשר עם בנאדם לקוי שמיעה קל שמצטרך במכשיר (לפחות ממה שחוויתי). ואם בכלל זה לא הפריע בתקשורת - מה השאלה בכלל??? 

לא אכפת לי מהאוכלוסיה, שם פס על האוכלוסיה..

ממה שאני יודע אנשים מתייחסים לליקוי שמיעה כמו אנשים ולא כמו חייזרים אלא שווים בחברה לכן אני לא רואה גם קושי חברתי כזה גדול עם בן/בת זוג עם ליקוי שמיעה.

את מבינה למה היא נלחצת עד כדי כך? אני לא

את חושבת שהמינוריות הזאת של ליקוי שמיעה זה שיקול משמעותי? אני חושב שלא, רגישות ממוצעת מספיקה ויותר כדי להכיל דבר כזה..

לא רואה שום צד מיוחד בעניין של הלקות עצמה.

גם אני לא מנסה להתנגח איתך בתגובות.. יש לי תחושה שאת חושבת את זה גם עליי.. סה''כ אני בד''כ בא לאזן תגובות. בלי קשר לכותב

איפכא מסתברא בראבק

ככה אני פשוט, בנפש. מה לעשות

תצטרכו להתמודד עם זה..

לא מעניין אותי לעשות מניפולציות או לפגוע באנשים או להראות כמה אני חכם, כי אני לא. מעניין אותי לברר אמת

אחדות ההפכים. ככל שתמיד מנגידים למשהו את הצד ההופכי שלו אז מגיעים לאמת.

(סליחה, לא הייתי בטוח בהודעה הקודמת באיזה נימה אמרת את זה.. עכשיו אני מבין שהתכוונת ברצינות אז אני מתנצל!)

זכותך המלאה לחשוב אחרת ממני, ואף אחד לא מנסה בכח, כולל אני. אף אחד פה לא כוחני.. לא יודע אם את מרגישה את זה או שאמרת תיאורטית. פשוט בסה"כ אמרתי שככה אני. אני אוהב איזון וזה התפקיד שלי בעולם, מה לעשות. כמו שלך יש תפקיד כזה להביע את עצמך, לי יש תפקיד בעולם הזה והוא להביע את עצמי (כחלק מכל המכלול של העולם)

ובכל מקרה, כל אחד שכותב כאן תגובה למישהו- מודע לזה שהוא לא כותב רק למי שהוא הגיב. כולם רואים את זה.. ולכן בהחלט חשוב להציג דעות שונות כדי לאזן, זה חלק מהדיון

לכן כשאני וכל אחד אחר, כולל את- מגיב פה- אני לא מכוון רק כלפי מי שהגבתי אליו.

ואגב, בדיוק מהסיבה הזאת אני גם לוקח בחשבון את כל מי שקורא את התגובה שלי כשאני מתנסח.. ומשתדל לא לפגוע במישהו, מהבחינה הזאת

השאלה האם אי הסכמה פירושה ניסיון לשנות בכח דעה, והאם זה לגיטימי שאני מציין בתגובה אלייך שאני חלוק או שאת מעדיפה שמי שלא מסכים איתך בפיפס מסויים וקטן, שלא יגיב לך. ואני באמת שואל, כי אני לא יודע.

אותי מעניין לשמוע דעות אחרות,

וגם אני חושב שאם מישהו מרגיש שחובה לדייק תגובה של מישהו הוא צריך לעשות את זה, יש לנו אחריות על הכלל. כנ"ל אני חוטף פה מלא פעמים ביקורות (יש מצב שיותר מהממוצע הכללי..), ואני חושב שלפעמים הן מוצדקות.

אני לא בא לנהל מול אף אחד מאבקים פה. אין לי שום ענין כזה

נ.ב. לגבי התנסחות- אני אולי לא תמיד יודע הכי טוב איך להתנסח. ואז נתפסים לחוסר הדיוק ועושים מזה פה מטעמים, כחלק כמובן מהדיון ה'ענייני'. לא רק כלפיי, כל מישהו פה שכותב תגובה לא יכול ישר לדבר על תופעות כי ישר יתקפו אתו על זה שהוא מכליל. הוא חייב להתגונן כל הזמן ולכתוב שהוא לא מכליל ולא מדבר על כל האנשים ויש אנשים נפלאים וכו', וגם אז יהיו כאלה שיגידו שהוא מכליל. וזה לא תמיד היה ככה, זה ענין חדש יחסית שעובר על הפורום שלנו

אם אני דן איתה במשהו משמעותי - מצויין. מה זה משנה שאני בן?

אם אני מתווכח איתה על כלום, זה בגלל שאני בן?

להגן עליך ולומר שאתה לא באת לפגוע בה... אלא לקיים דיון,

ובדרך אגב- הוא ציין שזו תכונה גברית

תיקח את זה באופן חיובי.

אחי אתה מביא מושגים כלליים.

כדי להבין את דבריך נצטרך לעבור סדרת שיעורים של הרב ויצמן..

מסכים שיכול להיות שלבנות אולי לפעמים איכשהו תהיה נטייה לקחת את דהדיון למקום רגשי אישי ופחות לצד השכלי הקר והמנותק.

משמע אנחנו יותר שייכים לתורת א"י אם כבר חחח

תשלח לי קישור אליו ;)

כי ראיה נחלשת עם הזמן אפילו לאנשים שראו מצוין

ובעיית שמיעה זה לרוב מולד ובקושי קורה שמאבדים אותה. 

לכן ההרגשה היא שזו בעיה פנימית.   לא מצדיק את זה.. אבל סתם נראה לי שזו הסיבה

אני לא רוצה להתייחס לגופו של מקרה כי איננו יודעים 

אך  יש הבדל בין משקפיים (כמובן תלוי מה הסיבה)  לבין מכשיר שמיעה [ למשל ההשפעה הגנטית בילודה- הנשים צריכות ללדת כן?] כמובן שזה לא בהכרח סיבה לפסול 

תלוי מה הסיבה

ברור שאפשר להגיד שכל דבר עובר בגנים 

אבל יש הבדל גדול בין תינוק שנולד וצריך משקפיים בגלל פזילה למשל 

לבין תינוק שנולד חרש וצריך לעשות ניתוח שתלים ( שלא תמיד עובד) להיות במעקב מטורף של קלינאית תקשרות וכדו' 

בוודאי שזה לא סיבה לפסול כן?

רק צריך להבין שהרבה פעמים זה מורכב יותר 

כמובן אני לא מתייחסת למחלות עיניים. 

ויצא לה להיתקל בלא מעט אנשים עם ליקוי שמיעה (גם בעולם הטיפולי וגם מחוצה לו, בחיים האמיתיים ) ממש צרמו לי חלק מהתגובות (במיוחד תגובות שהגיעו מגורמים מקצועיים, כי לנקודת המבט שלהם על הנושא יש, מטבע הדברים, יותר השפעה על הקורא). פתחתי פצל"ש כדי לאזן ולכתוב איך הדברים נראים מנקודת המבט שלי.

בליקוי שמיעה יש ירידה בשמיעה, כמ שבליקוי ראיה יש ירידה בראייה. נכון, לליקוי שמיעה קיימות השלכות על איכות החיים, אבל הדבר נכון גם לגבי ליקוי הראיה. לירידה קלה כמו שמתוארת בפתיח השרשור יש השפעה מועטה מאוד על איכות החיים, כמו שאפשר להבין מהעובדה שקשר זוגי של כמה חודשים התנהל בשופי בלי שום מאורע שיסב את תשומת הלב לליקוי. 

על מכשיר שמיעה יש סטיגמות שאין על משקפיים? אדרבא, כאן ועכשיו המקום לשנות את זה לטעון לפגם בגלל סטיגמה זה פרדוקס שהולך ומעמיק את הסטיגמה, בלי שיש לה צידוק במציאות.

מזווית אישית - כשהציעו לי בחור עם ליקוי שמיעה הסכמתי בלי היסוס, ושוב, מכירה את האוכלוסייה.

מקוה שעזרתי להציג את הדברים מהזווית שלי.

כואב..

לא, מעכשיו אתה חבר שלה ולכן כבר לא שייך לשאול 'האם את עדין רוצה להיות חברה שלי'. זהו נגמר אחי אתם חברים...

כלומר סיימתם פגישה ב"ה!

 למחרת שיחת טלפון 'מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה המבחן?'

תספר מה איתך לאן אתה הולך היום, ואיך היה לחזור אתמול אחרי הפגישה וכו'. 

אם תוכל להשתדל שהשיחה תהיה כמה שיותר ארוכה זה עוד יותר טוב (פשוט תקשקש איתה). 

ממש יש לך חברה בהיתר, תשתף ותספר.

זה שינוי עמוק בתפיסה אבל הוא מאד נכון ומשמעותי.

לדעתי לא נכון לצאת לפגישה בראש "ניגפש נראה איך זה האם יתאים או לא".

אלא יוצאים להיפגש עם החברה שלי.

אם חלילה חלילה לאחד מכם בשלב מסוים לא יתאים, אז אפשר וצריך לסיים את הקשר. 

אני אומר לך מנסיון תנסה כמה שיותר להיכנס לראש הזה.

בהצלחה רבה!! 

נכון, מסכים מאד.

תודה על הדיוק

זה נכון ולא נכון זאת אומרת זאת הגישה בהחלט של חברים ולא עוד זרים, אבל לגבי השאלה האם ממשיכים זה די משתנה יצאתי עם מישהי שגם אחרי רביעי ביקשה שאשאל...

הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.

זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)

שלוקחים דברים בקלילות. שאם משהו התחרבש, אז OK אופס לא נורא. מאוד קשה לי עם אנשים בלי התכונה הזאת.

שליטה עצמית, נימוס גם must.

אופק רחב בונוס גדול.

ובכן א' זה מהסיבה שאני ככה. אני לא יכול לחיות כל הזמן ליד בן־אדם שחי בתדר רגשי אחר, כלומר מגיב באופן מאוד דרמטי / קטסטרופלי לכל עניין בעוצמות רגשיות גבוהות, כי איני מספיק דרמטי כדי להיכנס איתו לחוויה "עמו אנכי בצרה" אבל גם לא סטואי מספיק כדי לא להיות מושפע כלל. מתח רגשי גבוה מתיש אותי, קשור לסף גירוי רגשי או משהו כזה.

שליטה עצמית כנ"ל אני מצפה מאנשים את מה שאני מצפה מעצמי.

נימוס כי אני מחזיק מזה ערך רוחני גדול אולי הייתי ייקי בגלגול כלשהו.

אופק רחב בונוס כי אני מתעניין בכל־מיני נושאים שבעולם ונחמד אם אפשר למצוא עניינים להפוך גם אם זמנית למצע משותף לשיחה וכיו"ב, אבל זה לא ממש ממש מהותי.

(סתם)

אני מעריכה עין טובה, אכפתיות ואומץ, ואני לא יכולה עם אנשים לחוצים

מעריך חכמה, כנות ומודעות אישית וסביבתית.

בכותרת זה הערכה שהיא הכרחית, בתוך ההודעה זה דברים שאני מתחבר אליהם במיוחד. על גב הדברים הבסיסיים.

כמובן "תנא ושייר"

1. אנשים שמניעים את החיים שלהם ולא החיים מנהלים אותם

(עושים קריירה/ כסף/ עבודה אישית/ תהליכים/ פרויקטים)

2. אנשים שמתקשרים בפתיחות כנות וקלילות

3. אנשים עם תכונות מרשימות:

שליטה עצמית/ רוגע/ מודעות עצמית וכללית/ אכפתיות ואנושיות/ בטחון ואהבה עצמית

לשני הכיוונים 

שלהם זה טוב.

ואנשים ש"חיים" את החיים שלהם באמת. (לא דווקא אנשים קלילים שרק מחפשים כיף, אלא אנשים שלא נופלים לייאוש, דיכאון ויודעים ליהנות מהרגע...

חחח חלאס לרדת עלי

לא מעריכה יופי כתכונה כמו שלא מעריכה עושר כתכונה.

בונוס גם שלך קשה עדיין למצוא את הזמן להכיל את השני

נחישות

ויציבות

ביחד עם עדינות

חיוך מתוק וקסם אישי

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.