א. בכל מה שקשור להלכות של טהרת המשפחה, נידה וכו' - גברים רווקים בהרבה מאוד מקומות לא לומדים כלום. בטח שלא בישיבה התיכונית (להבדיל מנשים שכן לומדות על זה באולפנה), והרבה פעמים גם לא בהמשך הדרך הישיבתית.

ב. כן, רוב הזמן בישיבה מוקדש לגמרא, רק מיעוט מוקדש לנושאים אחרים (תנ"ך, מחשבת ישראל/אמונה, הלכה וכו').

ג. מה שלא נדרש לאנשים ביום יום - הם פחות מכירים.

לכן הם מכירים מן הסתם את הלכות הכשרות הנצרכות לאדם שאוכל, אבל פחות הלכות כשרות הנצרכות לאדם המכין את האוכל.

למשל, אדם שאוכל בעצמו אבל לא מכין אוכל - לא צריך לדעת על הדרך שבה בוררים אורז. אז יכול להיות שהוא יידע כי הוא למד, יכול להיות שהוא יידע כי הוא עזר להורים או שהיה בתורנות מטבח בצבא, אבל גם מאוד יכול להיות שהוא פשוט לא יידע את זה לפני שהוא יצטרך לבשל בכוחות עצמו.

אי אפשר להכליל את הרגלי הלמידה והתוכן - לגמרי ממציאות ההלכה...

כשהייתי מגיע הביתה לשבת (פעם אחת בכל שלוש שבתות), אמא שלי הייתה מבקשת שאגיד דבר תורה על פרשת השבוע.
כשאמרתי לה שלא הכנתי כלום, היא ענתה לי "אז מה אתם עושים שם בישיבה כל היום?!".

כן אמא, אנחנו מבוקר עד ערב לומדים פרשת שבוע כדי להכין וורטים לשולחן שבת 

שבנות מדברות על זה שהן רוצות דוס/אברך וכו'

הן בין היתר או בעצם בעיקר בונות על זה שיש להן סוג של כתובת לפניות הלכתיות?..

בנות יעריכו בעל שידע לענות תשובות בסיסיות ושלא יתן להן תחושה שאין לו מושג מכלום

כי את כל הדברים המפולפלים שאתם לומדים אנחנו פחות מכירות..

בקיצור, אמא שלך צודקת.

דוחף יותר נשים לתמוך בבעל לומד כשהן רואות תוצאות לעמל

תתחתני עם מישהו שלמד בצורה מסודרת לרבנות (אם הוא גם נבחן בהצלחה בבחינות הרבנות - זה בונוס אדיר).

לימודים לרבנות כוללים בעיקר הלכה, בשלל תחומים שונים של החיים.

פעם לא היו לומדים בכלל הלכה בישיבות, אלא רק גמרא. לאט לאט כן יש שיפור בנושא הזה, למשל עם התוכנית המעולה "צורבא מרבנן", של לימוד הלכה שיטתי בקבוצות בכל רחבי הארץ.

ידיעת הלכות וקיומן ואח"כ תוספות של פלפולים, גמרא ושות'

וכשהסדר הפוך זה קצת מוזר בעיני

קודם צריך שורשים יציבים וחזקים ואח"כ אמורים לצמוח ענפים ,עלים וכו' לא?

אני כן חושב שהבייניש הממוצע יודע את ההלכות הקשורות לחיי היום יום שלו.

אי אפשר להכיר את כל ההלכות בעולם בלי להשקיע בזה מספר שנים של לימוד שיטתי (אפילו בלימודי רבנות אין את כל ההלכות הרלוונטיות לימינו, ובטח שאין הלכות בית מקדש למשל).

ככל שמתקדמים במסלול החיים, לומדים את ההלכות החדשות הקשורות לעולמו החדש של האדם (למשל לפני הגיוס לומדים טוב הלכות עירוב, ולקראת החתונה הלכות טהרת המשפחה, הלכות כשרות המטבח וכיוצ"ב).

חוץ מזה חשוב להוסיף שבישיבה קודם כל לומדים איך ללמוד, לכן רוב המסכתות שלומדים בישיבה לא מדברות כ"כ על נושאים שנוגעים ליום יום.

בחור שלמד כמה שנים גמ' בעיון יוכל עכשיו ללמוד כל החיים הלכות בצורה הרבה יותר טובה ויסודית ממישהו שלא למד גמ' עיון.

ואני לא יודע באמת למה אתן מצפות, אבל אני חושב שהמעלה בבחור ישיבה, שזה מה שבחורה אמורה לרצות בו, זה שהוא עמל בתורה ותלמיד חכם, גם אם זה בפלפולים שפחות מובנים לה, 

הנידון מה צריך להיות הדגש בישיבות.

וגם מה ההגדרה להלכות בסיסיות?

למשל כשרות במטבח - את הבסיס אני מניחה שכל בחור ישיבה יודע 
מי שלא מצוי במטבח ונמצא בישיבה או תחת שולחן הוריו למה שידע אם הוא לא לומד למבחני רבנות?

שבת? באיזה הלכות שבת נתקלת שלא הכירו?

אני מסכימה עם מה ש @פשוט אני.. כתב למטה, 

לי הרבה יותר חשוב הרוח התורנית של הבחור, הלימוד תורה שהוא בוחר ללמוד , ה "עשה לך רב" של הבחור שילך וישאל שאלות את רבותיו

ופחות מעניין אותי אם הוא יודע מה הדין של קולפן בשבת [אני כן חושבת שבהתאם לתקופה שהוא נמצא בחיים ראוי שילמד] 

ואגב- גם בתיכון, לרוב בנים נבחנים ב 5 יחידות גמרא בשונה מבנות שנבחנות ב 5 יחידות הלכה. 

לגבי הלכות טהרת המשפחה- לפחות בתקופתי זה לא משהו שהיה נלמד באולפנות, אלא נלמד גם כיום אצל המדריכת כלה. 

וגם לא התיימרתי לדבר בשם כל הבנות, חלק כן..

פשוט נתקלתי בסיטואציה שחזרה על עצמה כמה פעמים..

פעם אחת, נטשטש פרטים וזה, ניגשו אל בחור ישיבה מס' אנשים כדי לקבל מענה לשאלות בסיסיות שאפילו אני ידעתי לענות עליהן והוא לא וזה היה קצת לא נעים

אני לא מדברת על ידיעת הלכות עם כל הראשונים אחרונים אלא ברמה של להגיד אסור או מותר.

אני חושבת שצריך לעבור על קיצור שולחן הערוך המקוצר רק כדי לדעת מלמעלה דברים בסיסיים

בלי כל העומק שלומדים בישיבות בשביל האנשים מחוץ לישיבה, זה לדעתי יכול להספיק.

אולי התפיסה שלנו לדברים בסיסיים שונה 

היה ילד ששאל חיממתי במיקרו בשרי בכל חלבי בטעות

או שטיפת כלים בשריים בסקוץ' חלבי וכו'

כאלה

בגלל הלימוד הכבד בישיבות יש תחושה שצריך לדעת הכל הכל מהבסיס כדי לענות על שאלות וזה מוריד להם את הביטחון , ככה הרגשתי, לענות אפילו תשובות בטוחות כמו להגיד תשובות שמאפשרות להחלץ מהסיטואציה בצורה שפותרת את כל החששות.

אפשר לעקוף שאלות כאלה ולתת בינתיים מענה בטוח זמני

כמו למשל לומר בינתיים תחליף סקוץ' כי ככה וככה, אם חוזרים ועונים אח"כ הרי זה משובח,

אבל לומר "לא יודע" ולהסתפק בזה למי שמעריך אותך ותופס ממך למרות המעלה של הענווה.. זה נותן הרגשה לא טובה. ראיתי את האכזבה שלהם בעיניים .

להגיד "איני יודע", במקום להגיד את הדבר הכי קל בעולם ("אסור"), זאת גדולה של ממש!

מה אכפת לי להגיד "אסור"? אני בטוח לא אגרום לשואל להיכשל, בטוח לא אגרום לו להטריף את המטבח או לאכול טרף, ואני גם יוצא אחד חכם שמבין בהלכות כשרות.

דווקא להגיד "אני לא יודע, תצטרך לברר אצל אדם אחר" - זו גדולה של ממש!

דמייני רופא צעיר, רק סיים את הלימודים.

נניח שאת שואלת אותו על אדם קרוב, שלקח כדור ללחץ דם אבל בכל זאת לחץ הדם שלו גבוה.

את מעדיפה שהוא יענה את התשובה הבטוחה והקלה ("לא לוקחים שני כדורים ברצף בלי הוראה מפורשת של הרופא המטפל"), או שיגיד "אני לא יודע, תצטרך לשאול רופא אחר"?

בעייני להגיד "אני לא יודע" זו תשובה הרבה יותר טובה.

אם ב"לא יודע" אתה גורם לילד לחשוב שאתה לא עושה כלום בישיבה- זה לא טוב במיוחד אם לא הולכים אח"כ לברר ולענות שוב!

זה גורם לרושם שלילי כלפי הלומדים כאילו הם מחממים כיסאות בבית מדרש.

אם זה מול מביני עניין זה משהו אחר

ובכן, הוא לא מכיר את עולם הישיבות - וזאת לא בעיה של הביינישים.

בייניש לא צריך ללמוד בע"פ את השולחן ערוך רק בשביל להוכיח לאנשים שהוא "עושה משהו", לא בשביל זה הוא מגיע ללמוד.

זה לפעמים גורם לקידוש או חילול ה',

וכן, זה חשוב איך לומד תורה נראה ומתנהג.

את רוצה עולם ישיבות שבו לומדים קודם כל את הבסיס של היום יום, כלומר הלכה, ורק על גבי הקומה הזאת מגיעים לתלמוד, ראשונים, אחרונים וכו'.

בהתאם לרצון שלך, את מקווה שהביינישים יעמדו בציפיות שלך בנוגע ליידע שאמור כביכול להיות להם.

המציאות היא שאין ישיבות כאלה (או שהן ממש נדירות), וזה ככה כבר מאות שנים. 

בישיבות לומדים לפחות 80% מהזמן גמרא, ואת הזמן שנותר מחלקים בין שלל "מקצועות" קודש נוספים, וההלכה היא רק אחת מהם.

להפיל את זה עכשיו על הביינישים, להגיד להם שהם גורמים לחילול ה' בגלל השיטה שבה לומדים תורה בכל הישיבות בעולם כבר מאות שנים, זה נראה לי לא הוגן.

לא הבנתי אז שאלתי.

זה בהחלט להפיל 

דברים, אני פשוט מתארת מציאות מתוך השטח-

אני מספרת מה התחושה כצופה מהצד וככזאת שראתה איך הדבר הזה משפיע על אחרים.

אתה צודק שזה משקל כבד אבל זה לא בא מזה שאני רוצה שכך יהיה- התוצאה היא כזאת..

כי יש ציפיות לבנ"א שלא מכירים את העניינים מבפנים .

כשם שאסור להתיר את האסור, כך אסור לאסור את המותר

המחשבה כאילו יש לכל מקרה שקיים סעיף בקיצור שו"ע המקוצר.

וזה ממש לא....

שטפתי בשרי עם סקוטצ' חלבי - חם או קר? נקי או מלוכלך? שומני או עם פירורים? אוכל בשרי או ארוחה שאכלנו עם בשר? איזה סבון אתה משתמש?

ברור שהתשובה "תזרוק לפח ותקנה חדש" היא הכי פשוטה. ולפעמים נכונה הלכתית.

אבל להכנס לכל הפרטים, ולשקלל נכון - זה ממש לא "רק לדעת". בדרך כלל זה דורש ממש מקצועיות.

במקרה השאלה הזאת היא קשה מאד מבחחינת השיקול דעת - כי יש המון שיקולים למה להקל והמון למה להחמיר (כי המקרה הקלאסי הוא - [להחמיר כי] מלוכלך, שומני עם ממש פירורים, [ולהקל כי] לא ממש חם, ועם סבון, וגם אחר כך זה רק לשטוף ולא לאכול ממנו.

שצריך תשובה מעשית, מה כ"כ רע לתת לו תשובה בטוחה?

ובא אלי אדם עם שאלה - האם להשקיע במניה מסוימת. אז קודם כל אסור לייעץ בלי רשיון, אבל אפילו עם רשיון, זה לא אומר שאני יכול לתת תשובה בטוחה.

אם את רוצה שחוץ מזה אחרטט בבטחון על נ"ט בר נ"ט ושיקולים להחמיר ולהקל, אני יכול. זה הסיפור?

"שאלה מצויינת שאלת!" ותלך לברר במרץ ותחזור אליו עם תשובה זה יתן המון,

ובינתיים עד בירור התשובה הפרטנית להמליץ פתרונות בטוחים

(ברור שהייתי שמחה אם כן אבל זה לא הנושא)

אלא מבחור תורני מאוד שמקדיש הרבה שנים מחייו ללימוד תורה..

אז לפי התגובות, אני מבינה שהשאלה מראה על בורות מהי הלכה איך פוסקים אותה

אבל צריך שיהיו איזשהם כלים להתמודד יפה ובכבוד עם שאלות של אנשים טובים שיש להם הערכה ליהדות וללומדי תורה

ואת הענווה של ה"לא יודע" לשמור לזמנים אחרים קצת או לומר "לא יודע" בצורה שלא תאכזב את השואל.

במבחני רבנות אין רק הלכות בסיסיות

אבל מה לגבי עזרה ראשונה? בסיסי? או מקרים פשוטים?

לא הגיוני שכל אשה תצטרך מבחנים לרבנות כדי לנהל מטבח

רוב הזמן הדברים הם מקרים פשוטים או יחסית פשוטים...

לומדים את הכללים, ובוחרים פוסק שלפיו אתה הולך.

אז כל האנשים צריכים רב צמוד בזמן שהם אוכלים ארוחה תמימה או שותים מרק?

אני לא מפקפק בו, אגב לא מכיר אותו. 

רק אומר,לפעמים אצל תלמידי חכמים מרוב ידע (שזה טוב!!) נוטים להתחיל לחשוש לכל הפוסקים

בזמן שמאדם פשוט זה בכלל לא נדרש

להגיד שחובה לעבור בחינות ברבנות כדי לא להתחייב בסקילה, זו הגזמה פרועה.

וחיזקת את זה.

אם כך כל בחור ישיבה צריך ללמוד לפחות פעם אחת טוב.

כי מי שלא לומד כנראה עובר על לא מעט איסורים, וחלקם בסקילה

ואי אפשר להתעלם מזה. 

למשל לפי שו"ת מהרי"ט צהלון אין איסור בורר בין מוצק לנוזל.

חכה קצת לפני שאתה סוקל אנשים...

לבין לדעת לענות ב'שלוף'.

הלימוד בישיבה הרבה פעמים לא עוזר ל'שלוף'.

[ולפעמים אפילו גורם לכך, שהלומד רואה מורכבות בשאלות שבלעדי הלימוד הוא היה עונה עליהם ב'שלוף'.]

אבל בד"כ, למי שלמד הרבה בישיבה יש יותר כלים למצוא תשובות לשאלות, [לפי רמתו, בין אם זה לפתוח את הספר המתאים, ולהבין, ובין אם זה לעיין בסוגיא ולהכריע].

אמא שלי גם ביקשה ממני אותו דבר, אבל ידעתי שיש לה סטנדרט גבוה, כלומר אם אני בישיבה הרבה זמן אז אני מבחינתה אמור להכין שיעור ארוך ומעניין וברמה גבוהה. אז כל פעם שהיא היתה מבקשת הייתי אומר לה בכיף. למדנו סוגיה מאוד מעניינת מה קורה אם אדם בועל את אחותו, נולדת בת והוא בועל אותה ונולדת עוד אחת והוא בועל גם אותה, כמה איסורי עריות הוא עבר, או לחלופין ששאני יכול להעביר שיעור מה קורה אם עשרה אנשים במקל אדם אחד, האם הלכתית הם רצחו אותו או לא

הייתי מלמד את השיעור לפרשת שבוע של הרבי מליובוויטש, מתוך "דבר מלכות" של אותו השבוע

מה שכן נכון, זה שבחור ישיבה שמסבירים לו הלכות בשר בחלב או בישול בשבת (מעשי, לא סוגיה במסכת שבת) עלול לקלוט יותר מהר את השיקולים ההלכתיים מאשר מישהו שלא למד בישיבה, שעלול להיות פחות מודע לניואנסים או לדרך חשיבה הלכתית

וואו, נפעמתי.

במלוא הרצינות.

שביינישים בעיקר לומדים גמרא. שמשם מתחיל הכל. יש דרך ארוכה עד השלב שהחומר הגולמי הופך להלכות של ממש. וגם אם לומדים המון משם, ביינישים לומדים בעיקר סדר נשים ונזיקין, ואין שם כל מיני דברים כמו נטילת ידיים לדוגמא.

אני באופן אישי למדתי גם על הלכות יומיומיות אבל די באופן עצמאי, והדבר המובנה היחיד כמעט שעסק בהלכות מעשיות היה לפני הצבא, מה שהיה מאוד מצומצם בהיקף יחסית לשאר מה שלמדנו.

(לגבי פלפול, הזכרת לי שהיתה סדנת שיעורים בנושא הלכות ייחוד. היא התעמקה בדברים הבסיסים כמו מה זה כשר ומה הכוונה אשתו שומרת עליו ודיני גויים, דבר לא ממש מעשי כי תמיד אפשר פשוט לפתוח דלת. כמעט לא התעסקנו בשאלות מעשיות איפה שאי אפשר לפתוח דלת או להתעמק בדברים הכתובים, כמו ייחוד בשמירה או בטיול)

אני באמת לא מבין איך אפשר לחיות חיי תורה, אם לא יודעים לקיים אותה בהכי בסיסי...

הרי כל עבירה או מצווה משפיעות על הנפש. 

עם כל הכבוד שגמרא זה המקור אבל לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. 

ולמה זה ככה? זה באמת שאלה...  לדעתי צריך זמן לפלפולים וזמן להקיף את השולחן ערוך

דיברתם פה על הלכות כשרות, זה עוד ניחא...

מישהו פעם לקח אותי לטיול עם כולל אברכים,

כל הדרך באוטובוס הם התפלפלו על סוגיות ביבמות ונידה וכו' והביאו שמות של ראשונים.. לא הבנתי כלום.

כשעצרנו, לא היה מספיק מים לנטילה, ואף אחד מהם לא ידע הלכות פשוטות מה עושים.

אני נהייתי הרב שלהם 

בשביל הלכה מסוימת שאתה צריך עכשיו ברגע זה, אתה יכול לשאול את הרב שלך או לפתוח ספר או לחפש באפליקציה המופלאה של פניני הלכה (ושאלות בשבת יוכלו לקבל מענה בספר "שמירת שבת" או "מנוחת אהבה"). כלומר יש לך איך להשלים את החסר ברגע הצורך. בסופו של דבר, אפשר להסתדר*. 

אבל אם לא תלמד בישיבה את הש"ס, מתי ואיך תשלים את זה? 

*ברור שהמצב האידיאלי הוא שכולם ידעו הכל, אבל זה לא ריאלי, הזמן בישיבה (ובחיים בכלל) הוא מוגבל ובסופו של דבר צריך לבחור איפה נותנים את הדגש.

בסופו של דבר אותם אברכים מהכולל ידעו על הלכות נטילת ידיים (בזכותך, ואם לא היית שם אז הם היו עושים שיחת טלפון קצרב לרב שלהם), ואילו אתה לא ידעת את החומר שהם למדו - ואת זה אי אפשר להשלים בשיחת טלפון.

מי שחשוב לו לקיים את התורה, אמור ללמוד איך מקיימים ואיך לא לעבור עליה.

מה עם שאלה שהתעוררה בשבת לדוגמא? מה עם טיול? לא תמיד יש רב.    הלכות של יום יום חייבים לדעת לבד.

אם אדם יקרא כל יום במהירות יחסית שולחן ערוך, הוא ידע הלכות בסיסיות יופי!!  ככה אני עושה

ולבחור ישיבה בטוח שיש זמן לזה.  ויש מלא זמן גם לגמרא - בשפע!!

נכון בסופו של דבר אני לא יודע את מה שהם ידעו.. אבל כל הלימוד הוא בשביל לקיים.

אני מקיים את התורה - שזה הכי חשוב, בזמן שהם לומדים מה שלא נחוץ ובינתיים לא מקיימים אותה

כשרות זה גם יום יום, שבת, וכו'

הרבה לא יודעים.  

השאלה פה על אלה שלא יודעים.. 

עזוב שזה תגובה לא עניינית בכלל

לקיום התורה צריך להגיע לפני הכל.   זה מה שמשפיע על הנפש... ועד שיגיע לשם מה? יעבור עבירות?!

יש זמן לכל דבר, ולא קשה לקחת שעה ביום ללמוד הלכות.

כל הכבוד לכלים וכו' אבל יש בסיס...

זה יפה שתקרא לזה לימוד הלכה, זה גם נכון כמובן, אבל כמה זמן יקח עד שהוא ידע מה לעשות?

צריך הנחיות עכשיו שלא לעבור עבירות ואיך לקיים מצוות. 

זה החוקים של הקב"ה וצריך לדעת אותם לפני הכל.

אז סבבה, ללמוד גם את זה וגם את זה.  כמו שאתה אומר.. אנחנו מסכימים?

קישור לתורה, ואהבת התורה זה אחלה, באמת. 

אבל אין בור ירא חטא - לא אני אמרתי.

(אגב, תגיד לו שגם במבטא ספרדי התורה נשארת אותו דבר )

יעל, את צודקת מאד. צריך לעסוק בישיבות גם בלימוד הלכות. לפחות להגיע למצב שבחור ידע מה הפרמטרים ואיך לדון בהלכה, למשלף  האם חם/קר , בן יומו, נותן טעם לפגם וכו' וכן בהלכות שבת. וגם שידע היכן לעיין, באיזה ספר ובאיזה מקום כדשי לענות על שאלה הלכתית המתעוררת במטבח או בשבת

בדרך כלל גם למי שלמד קשה מאד להכריע בשאלות

יש שאלות פשוטות וברורות או שיש התייחסות מפורשת (ובלי מחלוקת!). הרוב הגדול מורכב, וכל פרט יכול לשנות, ולפעמים קשה להעריך מה הסיטואציה בדיוק, והרבה דברים תלויים במחלוקות ובמורכבות

תודה!

קשה לדעת ולזכור הלכה פרקטית, בדברים שלא עוסקים בהם למעשה [או לפחות, נשאלים עליהם למעשה לעיתים קרובות].

זה קשה גם למי שלומד הלכה ברצינות.

זה נעשה בכוונה. זאת שיטת הלימוד.

אצל הספרדים הקדישו חלק משמעותי מהזמן ללימוד הלכה, וזה קורה עדיין במקומות כמו איש מצליח.

אני חושב שהסיבה שזה מפריע לך היא כי את מחפשת בחור שהוא תלמיד חכם. יש כאלה, אבל בד"כ הם מבוגרים.

הרוב פשוט צריכים עוד זמן, וכדאי להמתין, במיוחד אם זה חשוב לך. ובכלל הרצון בבעל כזה הוא מקסים בעיניי.

את יכולה לנסות לחפש בחורים בישיבות שיש בהם לימוד עמוס, כמו איש מצליח, אבל בציבור שלנו זה לא כל כך מצוי.

נראה לי גם שבכללי אצל החרדים, בגלל שהלימוד הוא *רק* תורה, יותר מצוי בחורים צעירים שהראש שלהם עובד בדומה ובקירוב לאיך שראש של תלמיד חכם עובד. אבל יש מקרים יוצאי דופן.

כתבתי קצת מבולבל מחוסר זמן 

לא יודע לדבר בשם כל הישיבות.

יש ישיבות עם סגנון לימוד ספרדי, שבאמת עיקר המטרה שם זה לדעת איך לפסוק הלכה. לומדים את הסוגיות מהגמרא דרך הראשונים, אחרונים, עד לפסיקת הלכה מעשית. וזה גם דבר שלוקח המון זמן. כל סוגיה היא ארוכה. 

אני לומד בישיבה עם סגנון לימוד אשכנזי. שם המטרה זה בכלל לא פסיקת הלכה. אלא המטרה זה לדעת איך ללמוד סוגיה בעיון. לדעת איך ללמוד גמרא נכון, איך לחשוב עם שכל ישר. לחקור ולהבין את כל השיטות השונות, גם את השיטות שלא נפסקו להלכה. להבין את ההווה אמינא של הגמרא, ולהבין את המסקנה. לדעת להוציא מתוך הסוגיות הגדרות כלליות למושגים, לדינים. לדעת לשאול את השאלות הנכונות. לדעת לדקדק בלשון הגמרא והראשונים, ולהקיף את כל האפשרויות השונות להסביר אותם. לדעת להקשות קושיות טובות, ולענות תירוצים שמספקים את הדעת. כל הדברים האלה נקנים במהלך הרבה שנים של עמל בלימוד, של סוגיה אחר סוגיה. 

בגלל זה המסכתות שלומדים, זה מסכתות שיש הרבה מה לעיין בהם, גם אם אין בהם יותר מידי נושאים שקשורים להלכות מעשיות שהאדם הממוצע יתקל בהם. 

ומה עם לימוד הלכה? בדרך כלל רוב התלמידים מקדישים חלק קטן מהיום ללמוד הלכה בעצמם או עם חברותא. לרוב לומדים משנה ברורה, שזה גם לא לימוד קצר. לוקח כמה שנים להקיף את כל המשנה ברורה. וגם אז בכלל לא נוגעים בהלכות כשרות, שזה לא נמצא בכלל בחלק אורח חיים בשולחן ערוך אלא ביורה דעה.

אז איך יודעים הלכות כשרות? הכי טוב לשאול את אמא חח. ואפשר לקרוא ספרים שמסכמים את ההלכות האלה בקצרה. 

בסוף את רוב ההלכות המעשיות אנשים יודעים מהסביבה, מהבית, מחברים, מרבנים או שבאמת הם קראו קיצור שולחן ערוך פעם אחת או ילקוט יוסף.

אבל באמת אחד שלמד בישיבה כמה שנים צריך לדעת איפה לחפש. הוא אמור להכיר את הספרות ההלכתית מלמעלה, והוא צריך לדעת באיזה ספרים הוא יוכל למצוא תשובה לשאלה. אבל באמת יש שאלות מסובכות שדורשות שאלת רב.

חוץ מזה בישיבה משקיעים גם זמן ללמוד תנ"ך, אמונה, מוסר, חסידות. כל אחד מחלק את הזמן שלו איך שהכי טוב לו. אבל בסוף רוב היום זה לימוד גמרא (שלוש סדרים, שזה בערך 8 - 9 שעות), ולא תמיד הכי קל להכניס את שאר הדברים לתוך סדר הלימוד, כי קשה למצוא זמן. בקלות אתה מוצא את עצמך שובר את הראש מתי אני יכול להכניס לימוד הלכה לתוך הסדר יום העמוס שיש לי. 

גם בישיבות עם סגנון לימוד אשכנזי בסוף ידחפו ללמוד הלכה בעיון. אבל זה לאחר הרבה שנים של לימוד. כי התפיסה היא שבשביל לדעת לפסוק הלכה, אתה צריך לדעת ללמוד כמו שצריך. ורק אם אתה יודע לעיין בגמרא כמו שצריך, אחרי כמה שנים, אתה יכול גם ללמוד איך פוסקים דרך זה הלכות. כי בסוף ההלכה מתחילה מהגמרא, לכן בשביל לפסוק נכון אתה צריך להבין טוב את הסוגיה, את הראשונים, את כל הסברות, את כל הקושיות, ואז תבין למה פסקו כך ולא אחרת, תבין את העיקרון שעומד מאחורי הפסיקה, שלפיו תדע לפסוק גם במצבים שלא כתובים במפורש בספרים. 

מוזר שלא מקדישים קצת יותר זמן לעבור על לפחות קיצור שולחן ערוך/פניני הלכה או משהו כזה. 

לדעתי זה חשוב מאוד,מוזר לי החיפוף הזה אבל אל תתיחסו אלי כי אני לא מבינה כלום..

זה אומר שרק למעטים מאוד יהיה בניין גבוה בנוי היטב.

זה באמת הבסיס לדעת הלכות הנחוצות ליום יום. אבל זה לא בהכרח תפקיד הישיבה ללמד אותו את הדברים האלה. כל אחד יכול לפתוח לבד קיצור שולחן ערוך או ילקוט יוסף או פניני הלכה וללמוד, הוא לא צריך רב בשביל זה. יש כאלה שמגיעים לישיבה אחרי שהם כבר יודעים את רוב ההלכות הנחוצות, ומי שלא, אז יש לו אחריות אישית להקדיש זמן בשביל ללמוד את זה. לדעתי כל אחד צריך ללמוד את הרוב כבר בישיבה תיכונית, וברור שמי שלא למד חייב ללמוד את זה. 

הרבנים באים בשביל ללמד אותך איך לעיין ולהעמיק, וזה נעשה בעיקר בלימוד הגמרא. הם כן דוחפים ללמוד הלכה, אבל הם לא יעברו אתך על כל סעיף בשולחן ערוך, וגם אין צורך שהם יעשו את זה, אתה יכול להבין את הרוב לבד, רוב ההלכות הנחוצות לא מסובכות כל כך. זה שצריך ללמוד הלכות נחוצות, זה לא אומר שזה צריך להיות בתוך הסדר הקבוע שהישיבה קובעת. אכן יש לפעמים שיעורי הלכה, אבל הם מתמקדים יותר בעיון בסוגיה הלכתית מסוימת, בעיון בסעיף בשולחן ערוך וכד'. אי אפשר באמת להקיף את כל ההלכות דרך שיעורים כאלה. וזה בכלל לא המטרה של השיעורים האלה. שיעורי הלכה בישיבה באים לעיין בהלכות מסוימות שיש מה לעיין בהם, ולא סתם לקרוא הלכות פשוטות שאולי התלמיד לא יודע.

בישיבה יש נטייה חזקה להבין מה הסיבה מאחורי דעת התורה

אך זמן ההבנה לעומת ידיעת ההלכה, גדלה לאין שיעור!

בנוסף, שלא כל הבנה היא נפסקת להלכה.

ו, הרבה מהנלמד לא רלווטי ליום יום, כמו מסכת קידושין, גיטין, בבא קמא-בתרא בעצם כל המסכתות הישיבתיות.

אבל זה אכן בעייתי שלא לומדים הלכה לבד..

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת