קודם כל רק רציתי להגיד שאני קוראת שקטה כאן בפורום פחות או יותר מאז ההריון וסוף סוף אזרתי אומץ ליצור לעצמי יוזר ועוד לשתף את הסיפור שלי..
אני כבר כמה חודשים לאחר הלידה שעברה די טוב אבל הסיפור עוד מתחיל בהריון , זה ההריון הראשון
כבר בבדיקות דם הראשונות עולה חשד לסכרת הריון והופנתי להעמסת סוכר 50 בשבוע 9 שיצאה 140, הופנתי לרופא הריון בסיכון שאחרי פגישה אחת איתו הבנתי שזה לא מתאים, לא רציתי לחזור אליו ועוד פחות רציתי להכיר בכך שאולי יש לי סכרת הריון ושאני צריכה מעקב הריון בסיכון, אבל קבעתי תור לרופאה אחרת של הריון בסיכון שמבחינתה אמרה שאני אפילו לא צריכה העמסת סוכר 100, היא כבר יודעת שייש,לי סכרת הריון ושאני צריכה לנטר את עצמי 4 פעמים ביום בבדיקות סוכר ולחזור אליה אחרי שבועיים, במשך השבועיים האלה אני מבצעת את הבדיקות וסוף סוף עוברת לאכול תקין אבל לא משנה מה הסוכר בצום ממשיך להיות גבולי, בביקור הבא אצלה היא אומרת שאין ברירה נאלץ להתחיל לאזן עם אינסולין, מכיוון שסכרת הריון רק מחמירה עם התקדמות ההריון אז כרגע אני עם ערך גבולי אבל בהמשך זה כבר ישתנה ואין סיבה לחכות עם האינסולין, התחלתי להזריק כמות קטנה של אינסולין כל ערב(6 יחידות) אבל הסוכר לא מתאזן, לבנתיים קיבלתי הוראה כל כמה ימים לעלות את מינון האינסולין וכל שבוע בערך אני מגיעה למרפאת הריון בסיכון לאולטראסאונד, מוניטור(משבוע 30) ובדיקת רופא, אבל לא משנה מה וכמה אינסולין אני לוקחת הסוכר בבוקר לא מתאזן ולא משנה כבר כמה התזונה שלי בריאה, מתייעצים עם אנדיקרינולוג שאומר לעלות בכל פעם עוד יותר את המינון וסוף סוף לקראת סוף ההריון אני מתחילה לקום עם ערכים מאוזנים יותר אבל בהתאם לכך אני מתבקשת עכשיו כבר פעמיים בשבוע להגיע למרפאת הריון בסיכון לאולטראסאונד, מוניטור ובדיקת רופא... יותר מתיש מזה כבר אין, כמובן שבאחד המוניטורים האלה הקטן מחליט לשחק טיפה ולזכות אותי ב2 מוניטורים חוזרים שגם עליהם לא בא לו מה שנתן לי כרטיס למחלקת הריון בסיכון ללילה, שם הוא כבר החליט להפסיק לשחק עם המוניטור ולתת תוצאות תקינות.. לבנתיים אני מתקדמת בהריון ומתחילים לדבר איתי על זירוז בשבוע 38 מה שמבחינתי אין סיכוי בעולם אס אני מנסה דיקור סיני ורפלקסולוגיה, וללכת הרבה ולשתות תה עלי פטל ואני מגיעה לשבוע 38 עם פתיחה של 2 סנטימר ומחיקה של 40 ואני משכנעת את הרופאה למשוך עוד שבוע, לבנתיים אני ממשיכה לנסות מה שאפשר ומגיעה לשבוע 39 אבל אין שינוי במצב ולכן אני מתייצבת לזירוז...
מגיעה לבית החולים עם אמא והבעל, לוקחים את הזמן במיון למרות שלא עמוס ולבסוף מחליטים להכניס אותי לחדר לידה על מנת לפקוע את המים.. מנסים לפקוע את המים אבל הראש מסתבר לא התבסס טוב ולכן אי אפשר לפקוע אז עוברים לתענוג של פיטוצין שמסתבר חא כל כך משפיע עליי בשלב הזה ולא משנה כמה פעמים העלו לי את הכמות העסק בקושי מתקדם, לבסוף לאחר כמה שעות טובות מגיעה רופאה לבדוק אותי ולפקוע לי את המים אבל לבנתיים אני מתחילה לפחד מפקיעת מים ומזה שאולי הם ינסו לפקוע גם אם הראש לא התבסס אז אני מסרבת לפניכן לפקיעה אבל בכל מקרה הרופאה באה לבדוק פתיחה ואז מחליטה שהיא רוצה לפקוע את המים כי כן יש התבוססות טובה ויש פרוטוקלים על כמה זמן אני יכולה לקבל פיטוצין בלי שפוקעים את המים או התקדמות בלידה, אני מבקשת טיפה לחשוב על זה והיא אומרת בבקשה תחשבי, רק שהיא נותנת לי לחשוב תוך כדי שהיד עדיין בפנים ולא נראה שהיא ממהרת להוציא אותה, לבסוף אני מסכימה לפקיעה, והיא פוקעת ומבצעת סטריפינג באותו הזמן(מבלי שטרחה לעדכן אותי שהיא מתכוונת לבצע גם סטריפינג רק כאשר התלוננתי על הכאב היא סיפרה לי שכן היא ביצעה גם סטריפינג) לאחר מכן חיברו אותי מחדש לפיטוצין ואז בהחלט שהרגשתי אותו, לא הספקתי להתאושש מציר אחד ואז מגיע השני ותוך כמה זמן אני כבר בוכה לאפידורל ושיפסיקו לבנתיים עם הפיטוצין, בערך ב2 בלילה אני מקבלת אפידורל ומאז העסק נהיה רגוע הרבה יותר, אני מצליחה לנוח טיפה ולקראת הבוקר אני מרגישה טיפה יותר לחץ למטה, ב6 בערך מסתבר שכבר התקדמתי לפתיחה של 8 אחרי שבפקיעת מים הייתי עדיין 2 ומאותו הרגע בכל פעם שהרגשתי לחץ למטה התחלתי ללחוץ גם, בערך ב9 ומשהו הגיעו לבדוק אותי עוד פעם ואז כבר הייתי בפתיחה מלאה והתחלתי ללחוץ, כמה דקות לתוך הלחיצות מחליטים לחתוך אותי בקטנה על מנת לקדם את הלידה
אני חושבת שכל הסיפור של הלחיצות נמשך משהו כמו 10 דקות והקטן כבר היה בחוץ, עליי וצרח בקולי קולות.
תודה לאל בדיקות הסוכר שלו יצאו תקינות ואני בתוך יום עברתי מלהזריק 60 יחידות אינסולין לבן אדם בריא שהעמסת סוכר של אחרי לידה יצאה תקינה לגמרי..
אני כבר כמה חודשים לאחר הלידה שעברה די טוב אבל הסיפור עוד מתחיל בהריון , זה ההריון הראשון
כבר בבדיקות דם הראשונות עולה חשד לסכרת הריון והופנתי להעמסת סוכר 50 בשבוע 9 שיצאה 140, הופנתי לרופא הריון בסיכון שאחרי פגישה אחת איתו הבנתי שזה לא מתאים, לא רציתי לחזור אליו ועוד פחות רציתי להכיר בכך שאולי יש לי סכרת הריון ושאני צריכה מעקב הריון בסיכון, אבל קבעתי תור לרופאה אחרת של הריון בסיכון שמבחינתה אמרה שאני אפילו לא צריכה העמסת סוכר 100, היא כבר יודעת שייש,לי סכרת הריון ושאני צריכה לנטר את עצמי 4 פעמים ביום בבדיקות סוכר ולחזור אליה אחרי שבועיים, במשך השבועיים האלה אני מבצעת את הבדיקות וסוף סוף עוברת לאכול תקין אבל לא משנה מה הסוכר בצום ממשיך להיות גבולי, בביקור הבא אצלה היא אומרת שאין ברירה נאלץ להתחיל לאזן עם אינסולין, מכיוון שסכרת הריון רק מחמירה עם התקדמות ההריון אז כרגע אני עם ערך גבולי אבל בהמשך זה כבר ישתנה ואין סיבה לחכות עם האינסולין, התחלתי להזריק כמות קטנה של אינסולין כל ערב(6 יחידות) אבל הסוכר לא מתאזן, לבנתיים קיבלתי הוראה כל כמה ימים לעלות את מינון האינסולין וכל שבוע בערך אני מגיעה למרפאת הריון בסיכון לאולטראסאונד, מוניטור(משבוע 30) ובדיקת רופא, אבל לא משנה מה וכמה אינסולין אני לוקחת הסוכר בבוקר לא מתאזן ולא משנה כבר כמה התזונה שלי בריאה, מתייעצים עם אנדיקרינולוג שאומר לעלות בכל פעם עוד יותר את המינון וסוף סוף לקראת סוף ההריון אני מתחילה לקום עם ערכים מאוזנים יותר אבל בהתאם לכך אני מתבקשת עכשיו כבר פעמיים בשבוע להגיע למרפאת הריון בסיכון לאולטראסאונד, מוניטור ובדיקת רופא... יותר מתיש מזה כבר אין, כמובן שבאחד המוניטורים האלה הקטן מחליט לשחק טיפה ולזכות אותי ב2 מוניטורים חוזרים שגם עליהם לא בא לו מה שנתן לי כרטיס למחלקת הריון בסיכון ללילה, שם הוא כבר החליט להפסיק לשחק עם המוניטור ולתת תוצאות תקינות.. לבנתיים אני מתקדמת בהריון ומתחילים לדבר איתי על זירוז בשבוע 38 מה שמבחינתי אין סיכוי בעולם אס אני מנסה דיקור סיני ורפלקסולוגיה, וללכת הרבה ולשתות תה עלי פטל ואני מגיעה לשבוע 38 עם פתיחה של 2 סנטימר ומחיקה של 40 ואני משכנעת את הרופאה למשוך עוד שבוע, לבנתיים אני ממשיכה לנסות מה שאפשר ומגיעה לשבוע 39 אבל אין שינוי במצב ולכן אני מתייצבת לזירוז...
מגיעה לבית החולים עם אמא והבעל, לוקחים את הזמן במיון למרות שלא עמוס ולבסוף מחליטים להכניס אותי לחדר לידה על מנת לפקוע את המים.. מנסים לפקוע את המים אבל הראש מסתבר לא התבסס טוב ולכן אי אפשר לפקוע אז עוברים לתענוג של פיטוצין שמסתבר חא כל כך משפיע עליי בשלב הזה ולא משנה כמה פעמים העלו לי את הכמות העסק בקושי מתקדם, לבסוף לאחר כמה שעות טובות מגיעה רופאה לבדוק אותי ולפקוע לי את המים אבל לבנתיים אני מתחילה לפחד מפקיעת מים ומזה שאולי הם ינסו לפקוע גם אם הראש לא התבסס אז אני מסרבת לפניכן לפקיעה אבל בכל מקרה הרופאה באה לבדוק פתיחה ואז מחליטה שהיא רוצה לפקוע את המים כי כן יש התבוססות טובה ויש פרוטוקלים על כמה זמן אני יכולה לקבל פיטוצין בלי שפוקעים את המים או התקדמות בלידה, אני מבקשת טיפה לחשוב על זה והיא אומרת בבקשה תחשבי, רק שהיא נותנת לי לחשוב תוך כדי שהיד עדיין בפנים ולא נראה שהיא ממהרת להוציא אותה, לבסוף אני מסכימה לפקיעה, והיא פוקעת ומבצעת סטריפינג באותו הזמן(מבלי שטרחה לעדכן אותי שהיא מתכוונת לבצע גם סטריפינג רק כאשר התלוננתי על הכאב היא סיפרה לי שכן היא ביצעה גם סטריפינג) לאחר מכן חיברו אותי מחדש לפיטוצין ואז בהחלט שהרגשתי אותו, לא הספקתי להתאושש מציר אחד ואז מגיע השני ותוך כמה זמן אני כבר בוכה לאפידורל ושיפסיקו לבנתיים עם הפיטוצין, בערך ב2 בלילה אני מקבלת אפידורל ומאז העסק נהיה רגוע הרבה יותר, אני מצליחה לנוח טיפה ולקראת הבוקר אני מרגישה טיפה יותר לחץ למטה, ב6 בערך מסתבר שכבר התקדמתי לפתיחה של 8 אחרי שבפקיעת מים הייתי עדיין 2 ומאותו הרגע בכל פעם שהרגשתי לחץ למטה התחלתי ללחוץ גם, בערך ב9 ומשהו הגיעו לבדוק אותי עוד פעם ואז כבר הייתי בפתיחה מלאה והתחלתי ללחוץ, כמה דקות לתוך הלחיצות מחליטים לחתוך אותי בקטנה על מנת לקדם את הלידה
אני חושבת שכל הסיפור של הלחיצות נמשך משהו כמו 10 דקות והקטן כבר היה בחוץ, עליי וצרח בקולי קולות.
תודה לאל בדיקות הסוכר שלו יצאו תקינות ואני בתוך יום עברתי מלהזריק 60 יחידות אינסולין לבן אדם בריא שהעמסת סוכר של אחרי לידה יצאה תקינה לגמרי..
