אבל במצב הזה אולי יש כאלו שכן קרובים יותר...

"לדעתי זה לא עסק של רבנים, שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה וחושב לנכון.
בטח ובטח שהציבור שלנו ידוע כאחד שמקשיב לרבנים באדיקות (בצער רב אני אומרת את זה..)"

את רצינית? האמת שזה בין הנושאים הבודדים, שאני חושב שמבורך מאוד שרבנים כמנהיגי ציבור מביעים בהם דעה. למצער, הציבור שלנו לא ממש מקשיב לרבנים (או שאנחנו לא מאותו ציבור)

לקבל מעוד שני אנשים הערה על זה..

אני חושבת שהרבנים צריכים להמליץ על דברים כאלה, ורצוי מאוד שהם יעשו את זה.

אבל במחשבה שניה, יש מצב שלא קראתי מספיק לעומק ולא שמתי לב להבדל.

יש הרבה מה להגיד על זה, וזה לא הדיון עכשיו.

וגם אם הוא היה לא הייתי משתתפת בו.

לבין מה שכתוב, מאוד תמוה לי כל הסיפור...

אז זה עניין של תהליך. מקווה שבאמת הציבור יזרום עם זה

באופן אישי - לדעתי הגבלה מוגדרת ("עד 200 איש") היא לא במקום - יש כאלה שעבורם זה לא מאפשר להזמין את החברים מהעבודה של הדוד, ויש כאלה שזה מכריח אותם לבחור בין החבר שעושה שמח בחתונה לבין החבר שאף אחד לא מזמין אותו לחתונות. יש אדם שיש לו שלשה חברים קרובים ויש אדם שיש לו חמישים. יש מי שחבריו הרובים הם רווקים בני 19, ויש מי שחבריו הקרובים הם נשואים בני 30.

האם צריך לקצץ הוצאות? כדאי. השאלה איך ולמי. יותר נכון לומר לציבור "ראינו שאפשר לעשות חתונות בזול, בבקשה אל תתביישו לעשות חתונות בזול". נכון שתמיד יהיו אלה שרוצים כן להראות כאילו יש להם המון כסף. אבל אם הם לא יוציאו את זה על חתונה הם יוציאו על רכב ולהחליף סלון ומי יודע.

כמובן אם לרבנים היתה סמכות קצת יותר רצינית, היו מוצאים דרך לעשות את זה נכון יותר - כי היו מחליטים שעושים חתונות קטנות יותר, ומי שרוצה להגזים יצטרך אישור מיוחד. או משהו כזה.

אני זוכר חתונות שבהן הזמינו אותנו רק בתור חברים של החתן ולכן קיבלנו מנות שממש הרגשנו שמתייחסים אלינו כמו מטרד. חברים של החתן באם כדי לשמח אותו, הם באים לעבוד. לא הגיוני להשאיר אותם רעבים.

וכמובן ברור שיש הרבה שיפורים שאפשר לעשות, אבל מכתב רבנים אחד שמתייחס רק לכמות המוזמנים לא באמת מקדם (מה עם למשל להגביל את המחיר למנה? היה חוסך הרבה יותר כסף. כמובן עד שהיינו חוטפים את זה בחזרה בפנים כי בעלי האולמות היו מקטינים מנות או מורידים את איכות השירות)

עצוב לחשוב שאנשים לא חשבו על זה עד היום.

מעניין אם אנשים שלא חשבו על זה עד היום יחשבו בגלל המכתב הזה

וכן, להתמקד בדברים הלא נכונים זאת בעיה חמורה. זאת בדיוק הבעיה של אותם אנשים שמוציאים על חתונה סכום שהם לא יכולים לממן אותו. אנשים מוציאים כסף על אורחים מיותרים. רבנים מוציאים מכתבים על פרוייקטים מיותרים.

כמו כמה שכבר כתבו פה, שאין לתת הגבלה של מספר, כי לכל אחד מספר קרוביו וידידיו שונים, ואף אחד לא מוכן באמת שביומו הגדול לא יהיו לצידו חבריו וידידיו,

ההגבלה צריכה להיות על השואו, על ההצטעצעות, אם יעשו אירוע "נורמלי", גם אם יהיו בו 800 מוזמנים הוא יעלה חצי ממה שמשלמים על שטויות.

ועינינו הרואות את כל מקרי ההדבקה באולמות עכשיו...

שאירועי הקורונה באמת היו פחות מצועצעים,

ו-וואו, פתאום ראינו שאפשר לשמוח גם ככה!!

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?