אבל במצב הזה אולי יש כאלו שכן קרובים יותר...

"לדעתי זה לא עסק של רבנים, שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה וחושב לנכון.
בטח ובטח שהציבור שלנו ידוע כאחד שמקשיב לרבנים באדיקות (בצער רב אני אומרת את זה..)"

את רצינית? האמת שזה בין הנושאים הבודדים, שאני חושב שמבורך מאוד שרבנים כמנהיגי ציבור מביעים בהם דעה. למצער, הציבור שלנו לא ממש מקשיב לרבנים (או שאנחנו לא מאותו ציבור)

לקבל מעוד שני אנשים הערה על זה..

אני חושבת שהרבנים צריכים להמליץ על דברים כאלה, ורצוי מאוד שהם יעשו את זה.

אבל במחשבה שניה, יש מצב שלא קראתי מספיק לעומק ולא שמתי לב להבדל.

יש הרבה מה להגיד על זה, וזה לא הדיון עכשיו.

וגם אם הוא היה לא הייתי משתתפת בו.

לבין מה שכתוב, מאוד תמוה לי כל הסיפור...

אז זה עניין של תהליך. מקווה שבאמת הציבור יזרום עם זה

באופן אישי - לדעתי הגבלה מוגדרת ("עד 200 איש") היא לא במקום - יש כאלה שעבורם זה לא מאפשר להזמין את החברים מהעבודה של הדוד, ויש כאלה שזה מכריח אותם לבחור בין החבר שעושה שמח בחתונה לבין החבר שאף אחד לא מזמין אותו לחתונות. יש אדם שיש לו שלשה חברים קרובים ויש אדם שיש לו חמישים. יש מי שחבריו הרובים הם רווקים בני 19, ויש מי שחבריו הקרובים הם נשואים בני 30.

האם צריך לקצץ הוצאות? כדאי. השאלה איך ולמי. יותר נכון לומר לציבור "ראינו שאפשר לעשות חתונות בזול, בבקשה אל תתביישו לעשות חתונות בזול". נכון שתמיד יהיו אלה שרוצים כן להראות כאילו יש להם המון כסף. אבל אם הם לא יוציאו את זה על חתונה הם יוציאו על רכב ולהחליף סלון ומי יודע.

כמובן אם לרבנים היתה סמכות קצת יותר רצינית, היו מוצאים דרך לעשות את זה נכון יותר - כי היו מחליטים שעושים חתונות קטנות יותר, ומי שרוצה להגזים יצטרך אישור מיוחד. או משהו כזה.

אני זוכר חתונות שבהן הזמינו אותנו רק בתור חברים של החתן ולכן קיבלנו מנות שממש הרגשנו שמתייחסים אלינו כמו מטרד. חברים של החתן באם כדי לשמח אותו, הם באים לעבוד. לא הגיוני להשאיר אותם רעבים.

וכמובן ברור שיש הרבה שיפורים שאפשר לעשות, אבל מכתב רבנים אחד שמתייחס רק לכמות המוזמנים לא באמת מקדם (מה עם למשל להגביל את המחיר למנה? היה חוסך הרבה יותר כסף. כמובן עד שהיינו חוטפים את זה בחזרה בפנים כי בעלי האולמות היו מקטינים מנות או מורידים את איכות השירות)

עצוב לחשוב שאנשים לא חשבו על זה עד היום.

מעניין אם אנשים שלא חשבו על זה עד היום יחשבו בגלל המכתב הזה

וכן, להתמקד בדברים הלא נכונים זאת בעיה חמורה. זאת בדיוק הבעיה של אותם אנשים שמוציאים על חתונה סכום שהם לא יכולים לממן אותו. אנשים מוציאים כסף על אורחים מיותרים. רבנים מוציאים מכתבים על פרוייקטים מיותרים.

כמו כמה שכבר כתבו פה, שאין לתת הגבלה של מספר, כי לכל אחד מספר קרוביו וידידיו שונים, ואף אחד לא מוכן באמת שביומו הגדול לא יהיו לצידו חבריו וידידיו,

ההגבלה צריכה להיות על השואו, על ההצטעצעות, אם יעשו אירוע "נורמלי", גם אם יהיו בו 800 מוזמנים הוא יעלה חצי ממה שמשלמים על שטויות.

ועינינו הרואות את כל מקרי ההדבקה באולמות עכשיו...

שאירועי הקורונה באמת היו פחות מצועצעים,

ו-וואו, פתאום ראינו שאפשר לשמוח גם ככה!!

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.