שלום,
התחתנתי עם בעלי, אדם בעל לקות שמיעה עמוקה. ראיתי בו נחישות, טוב לב ומאד אהבתי אותו. כמו כן ראיתי במשפחתו בית חם(גדלתי יתומה מאבא ועם אמא חולנית ומנותקת רגשית) וגם היה לי תחושת ביטחון כלכלי כי משפחתו של בעלי היתה בעלת אמצעים. לא היה קל מההתחלה. השקעתי את כןלי בתקשורת ביננו ובד בבד בגידול הילדים במסירות. הייתי בקשר מצוין עם חמי וחמותי אך אט אט הבנתי שיש הרבה בעיות. בעלי היה עם תלות גדולה בהם (מובן על רקע החירשות. אבל לא ראיתי זאת קודם) והמצב הכלכלי של הוריו התדרדר במהירות. נתנו כספים של החתונה, כספים שהרווחתי בתור רווקה שיועדו לדירה ולבסוף גם נלקח מאיתנו הבית שהיה על שם בעלי, לטובת החובות של האבא. כל אותה התקופה האב תמך בנו כלכלית. בעלי סירב לצאת לעבוד ורצה להמשיך לעבוד רק עם אביו גם כשקרס וגם כשהתחלנו להוות עליו נטל. לא עזר כלום. אני בשלב מסוים התחלתי לעבוד כשהמטרה שלי ליצור סכום התחלתי לקניית דירה. כך עברו שנים. בינתיים אביו נכנס לכלא על עברות צווארון לבן. התחלתי להרגיש תיסכול עז שכל המצב הזה נכפה עליי ושכל פעם שניסיתי לומר משהו הושתקתי לאלתר. שתקתי אבל הכעס החל לבעבע. נקודת המפנה היתה כשאביו ביקש ממנו לחתום על מסמכים להעברת כספים (האב פושט רגל) ובהתייעצות עם רואה חשבון, עורך דין ורב החלטנו שלא ( בהתחלה בעלי עוד עקף אותי וחתם ללא ידיעתי) ואז הגיע המשבר הגדול גם ביננו וגם ביני לבין הוריו. כשאימו הבינה שהוא מסרב היא כתבה לו הודעות ארסיות עליי (חייבת לומר שהערצתי אותה קודם. הייתי בהלם. זה שבר אותי). כשפעם אחת בכיתי וכבר אמרתי לאביו שיפסיק אז הוא ירד עליי וקרא לי אישה רעה ושקרנית. הקשר נותק. בשלב מסוים ניסיתי להתגבר ונסענו מידי פעם לשבת. אלא שלפני יותר מחצי שנה הם שוב ניסו להחתים אותו על מסמך שיכול לסכן אותו ושוב בלי ידיעתי. הוא הסכים. גיליתי והוא אמר שזהו. לא יעשה זאת שוב. אבל מאז לא מסוגלת לראות אותם.
והבעיה החריפה יותר היא שהתרחקתי מאד מבעלי. חושבת המון על גירושין. הילדים מרגישים ומגיבים לא טוב. מצד אחד מאד מעריכה את בעלי שמצא עבודה למרות שהוא חירש, בן 45 וחרדי בעל תשובה. באמת ראוי להערכה.
אמנם מאד מאד קשה לנו כלכלית אבל מסתדרים.
מצד שני מתקשה לתת בו אמון מחדש. לאהוב אותו מחדש ובעיקר לא יוצאת מהתחושה הקשה של איך הם עשו לנו את זה?! הם יודעים כמה קשה לי. לא מצליחה לסלוח. רוצה להתנתק מהם ( למרות שמאד אוהבת את אחיו ואחיותיו שאגב לא יודעים כללללום על מה שקרה).
אני במצוקה אמיתית מהמצב.
אשמח לדעתכם.
אגב שבוע הבא יש אירוע של יום הולדת 70 לאבא. מתקשה מאד לחשוב שאצטרך ליסוע.
התחתנתי עם בעלי, אדם בעל לקות שמיעה עמוקה. ראיתי בו נחישות, טוב לב ומאד אהבתי אותו. כמו כן ראיתי במשפחתו בית חם(גדלתי יתומה מאבא ועם אמא חולנית ומנותקת רגשית) וגם היה לי תחושת ביטחון כלכלי כי משפחתו של בעלי היתה בעלת אמצעים. לא היה קל מההתחלה. השקעתי את כןלי בתקשורת ביננו ובד בבד בגידול הילדים במסירות. הייתי בקשר מצוין עם חמי וחמותי אך אט אט הבנתי שיש הרבה בעיות. בעלי היה עם תלות גדולה בהם (מובן על רקע החירשות. אבל לא ראיתי זאת קודם) והמצב הכלכלי של הוריו התדרדר במהירות. נתנו כספים של החתונה, כספים שהרווחתי בתור רווקה שיועדו לדירה ולבסוף גם נלקח מאיתנו הבית שהיה על שם בעלי, לטובת החובות של האבא. כל אותה התקופה האב תמך בנו כלכלית. בעלי סירב לצאת לעבוד ורצה להמשיך לעבוד רק עם אביו גם כשקרס וגם כשהתחלנו להוות עליו נטל. לא עזר כלום. אני בשלב מסוים התחלתי לעבוד כשהמטרה שלי ליצור סכום התחלתי לקניית דירה. כך עברו שנים. בינתיים אביו נכנס לכלא על עברות צווארון לבן. התחלתי להרגיש תיסכול עז שכל המצב הזה נכפה עליי ושכל פעם שניסיתי לומר משהו הושתקתי לאלתר. שתקתי אבל הכעס החל לבעבע. נקודת המפנה היתה כשאביו ביקש ממנו לחתום על מסמכים להעברת כספים (האב פושט רגל) ובהתייעצות עם רואה חשבון, עורך דין ורב החלטנו שלא ( בהתחלה בעלי עוד עקף אותי וחתם ללא ידיעתי) ואז הגיע המשבר הגדול גם ביננו וגם ביני לבין הוריו. כשאימו הבינה שהוא מסרב היא כתבה לו הודעות ארסיות עליי (חייבת לומר שהערצתי אותה קודם. הייתי בהלם. זה שבר אותי). כשפעם אחת בכיתי וכבר אמרתי לאביו שיפסיק אז הוא ירד עליי וקרא לי אישה רעה ושקרנית. הקשר נותק. בשלב מסוים ניסיתי להתגבר ונסענו מידי פעם לשבת. אלא שלפני יותר מחצי שנה הם שוב ניסו להחתים אותו על מסמך שיכול לסכן אותו ושוב בלי ידיעתי. הוא הסכים. גיליתי והוא אמר שזהו. לא יעשה זאת שוב. אבל מאז לא מסוגלת לראות אותם.
והבעיה החריפה יותר היא שהתרחקתי מאד מבעלי. חושבת המון על גירושין. הילדים מרגישים ומגיבים לא טוב. מצד אחד מאד מעריכה את בעלי שמצא עבודה למרות שהוא חירש, בן 45 וחרדי בעל תשובה. באמת ראוי להערכה.
אמנם מאד מאד קשה לנו כלכלית אבל מסתדרים.
מצד שני מתקשה לתת בו אמון מחדש. לאהוב אותו מחדש ובעיקר לא יוצאת מהתחושה הקשה של איך הם עשו לנו את זה?! הם יודעים כמה קשה לי. לא מצליחה לסלוח. רוצה להתנתק מהם ( למרות שמאד אוהבת את אחיו ואחיותיו שאגב לא יודעים כללללום על מה שקרה).
אני במצוקה אמיתית מהמצב.
אשמח לדעתכם.
אגב שבוע הבא יש אירוע של יום הולדת 70 לאבא. מתקשה מאד לחשוב שאצטרך ליסוע.
תודה על התגובה!