אבל גם לאוו דווקא משלימות.

אני יכולה למצוא את עצמי אומרת על בחור: הוא לא חמוד בעיני.(אולי כי הוא לא מי שתמיד דמיינתי, אולי כי הוא לא עונה על ה"קריטריונים" שלי) ועדיין להרגיש מאוהבת בו בגלל ההגדרה השניה...

נשמע אגואיסטי למדי,

אבל פרויד כבר אמר: "אשה אוהבת את עצמה ואת מי שאוהב אותה."

אין אהבה בין שניים.

יש אהבה של כל אחד את עצמו כפי שהוא משתקף דרך בן הזוג.

זה מעסיק אותי מאד לאחרונה...

הזווית שאתה מציע בהחלט מסבירה לי דבר או שניים שלא הצלחתי להבין עד כה.

תודה!

שימי לב, שאת לא מחפש גבר ש"אהוב" אלא ש"את אוהבת", חייב להיות המקום של "את", ומי זה ה"את" הזו שאוהבת? ולמה היא אוהבת? ה"ווארט" באהבה שיהא יחס בין שניים, כמו כל הרגשה שבעולם שבנויה באופן של "אובייקט- סובייקט- מפגש", יש משהו ב"את" שמתחבר למשהו בו, אם הוא לא היה בך, לא הייתה לך דרך להיות אוהבת אותו. 

ולכן התשובה המדוייקת לשאלתך היא ש"את אוהבת אותו דרכך".

תשאל אותי אם אני אוהבת אותו?

התשובה היא לא.

אבל,

רוצה קשר איתו.

רוצה את קרבתו.

בקיצור רוצה לקבל את מה שיש לו לתת לי

אני הזויה.

יש לך רגש של אהבה, נכון?

ועליו את שואלת מה הוא בעצם.

אם היית אומרת "אני לא יודעת אם אני בכלל אוהבת, אולי אני אגואיסטית שאוהבת שמישהו ישעשע אותי, הדיון היה אחר.

כעת לפי מה שהבנתי מהודעת הפתיחה - שב"ה יש בך אהבה,

רק שאת שואלת מאיפה היא נובעת,

ובכן - היא נובעת מגילוי תכונות אצלו שמקבילות להופעתן אצלך - ולכן את רואה אותם כחיוביות, כאהובות, כמתאימות.

לא כן?

יש רצון חזק לקשר,

כי הקשר איתו פתח בי מקומות רדומים של שמחה וחיות ושחרור.

וכי יש בו משהו שגורם לי לחוש מעניינת ומסקרנת ומושכת.

נראה לי דווקא שהמשפט שלך ממש נכון.

איזה פדיחה.................

באמת זה מוזר, לא יודע מה להגיד. 

ואולי תפתחי שרשור כזה, כי אם ככה כל השרשור כאן לא רלוונטי אלייך ואל מה שאת מרגישה, את צריכה לשאול את האנשים כאן מה הם אומרים על מצב כמו זה שאת מתארת ואיך הם מציעים להגיע לאהבה אמיתית, לא איך הם מגדירים את האהבה האידיאלית. שזו שאלה של הסתכלות וניתוח על אהבה קיימת, לא כשאין אהבה.

עריכה: בעצם אני רואה שהשרשור כן הגיע לזה... אז מעולה... לא צריך שרשור חדש. ובע"ה שיתבררו הדברים כאן כבר ובקלות..

יש אהבה שהיא באמת אובייקט-סובייקט מפגש. "אני-אוהב-את". קודם כל אני, ואז הרגש שלי, ואז האדם הנאהב בסוף השרשרת. ויש "__-יקר ואהוב-לי". שזה אומר שיש דמות מסוימת, שהמאפיין שלה הוא חשיבותה בעיני.

בחב"ד יש התייחסות למושג "יש מי שאוהב", כלומר שהאהבה נובעת מתוך תחושת "ישות" של האוהב ולא מתוך התמסרות למושא האהבה

אבל באמת מה שאת מתארת כאן (אם התיאור נכון) זה באמת אהבה של מה שהוא נתן לך ולא שלו. שזה מעניין למה. זה יכול להתפתח כשהצד המקבל חסום לאהבה, או כשהצד הנותן באמת נותן מחוץ לעצמו ולא מתוך עצמו.

לא הבנתי.

איזה מסובך הכל...

אדם דואג לך ולכל צרכייך

כי הוא המוכר במכולת

אז הוא נותן מחוץ לעצמו. ולכן את תאהבי את מה שהוא נותן ולא אותו.

אם גבר יחמיא לך - במילים או במשתמע - אבל זה לא מהלב, אז יהיה לך נורא כיף, אבל זה לא יהיה בריא לאהוב אותו בתגובה

או לחלופין, אם הכל נעשה נכון, אבל את כועסת על משהו, אז תמשיכי לכעוס עליו ולשנוא אותו, אבל לאהוב את מה שהוא נותן

וענית רק לגבי זה שנותן מחוץ לעצמו.

לא ענית לגבי מי שחסום לאהבה.

אני מרגישה שזה לא נכון..
אני בהחלט יכול לאהוב את השני, ולא את עצמי המשתקף בו.
אני בהחלט מסוגל לצאת מעצמי, ואפילו לא להרוויח מההענקה שלי אליו.. 
אני חושבת שבעיקר יש פה בלבול במושגים של התאהבות ואהבה.
 

אבל בעולם הזה אנחנו חווים את עצמנו קודם כל כנפרדים.
 

יש זמנים שחווים את גודל הנשמה שלך, את עומק הקשר והשלימות שבביחד..
אבל עדיין החוויה הארצית שלנו היא של שני חלקים.

שזה בדיוק הבעיה, וזה מה שבא @כלי פשוט להפקיע.

האהבה האמיתית היא מתוך התבוננות בפנימיותך, ולזהות את עצמך עם בעלך "באותה סירה" הפנימית, אתם "אחד" ולא שכל אחד לחוד.

(מסייג: אני מדבר בלי נסיון.. אז שלא ייראה יומרה או חוצפה... רק מנסה לדון בדברים, לא לקבוע לך משהו)

שמח לשמוע.

הלואי שזו תודעה שתלווה אותנו בחיי הנישואין.
אבל עדיין אהבה בעולם הארצי היא חויה של שניים נפרדים שבהחלט יוצאים מעצמם הפרטי.
אפשר להכנס לענייני השקפה ופילוסופיה עמוקים יותר של 2 נשמות -
אבל אני חושבת שאם מישהו בוחר לאהוב את בן הזוג שלו ברגעים קשים רק כי הוא אותה נשמה - הוא נשאר אגואיסט..
לאהוב אותו רק כי אנחנו ישות אחת, זה דרגה נמוכה יותר מלאהוב אותו כשהוא אחר לגמרי..
ואולי אפילו במצב שיש לי פקפוקים שהוא לא החצי השני שלי.. שם האהבה האמיתית מופיעה.

רק שחששתי שזה קצת חצוף שאני אביע דעות נחרצות על איך אוהבים, בעוד אני בלי נסיון ואת כן....לכן סייגתי.

לעצם העניין - מה הוא דבר הפלא שגורם לאהוב "ברגעים קשים ו"במצב שיש לי פקפוקים שהוא לא החצי השני שלי" מהי אותה "אהבה אמיתית" ש"מופיעה" אז? מהי? מנין היא נובעת? למה כלפיו ולא כלפי מישהו אחר?

אבל כמו ששואלת פה החתולה הג'ינג'ית - שאלת השאלות במקרה הזה היא "מה זו אהבה"?

וגם לא לעצמך, את אומרת שיש אהבה גם ברגעים כאלו, שלכאורה יש פקפוק בבחירה, אז אני שואל אותך ומהי האהבה ולמה היא קיימת אז - אז את אומרת בגלל הבחירה? משהו פה לא קוהרנטי.

הם גדולות ממילים בפועל.

כשמגיעים למצבים שבהם יש אפילו פקפוק בבחירה הראשונית
(ז"א שבאותו רגע, כל הכללים שבגללם בחרת את בן הזוג לא תקפים, אתם לא מצליחים לתקשר, אתם לא מסכימים על משהו מהותי, אתם לא מרגישים בנוח ביחד, ועולה תחושה של כאב ופגיעה) -
אבל יש ידיעה פנימית עמוקה, שהוא שלך ואת שלו - ואתם תתגברו על זה!
ואת רוצה בטובתו. ורוצה בטובתכם! ורוצה לשמור על הקשר הזה בכל מחיר!
אז - בעיני - זו אהבה..

כי היא לא תלויה בדבר..

אבל חייבים לעבור דרך מימד הבחירה כדי להגיע למקום הזה. 
אז כן לבחור ככה, ובהמשך להבין (זה יקרה אם תרצו ואם לא) שלא בחרנו כלום.. ורק מה' אישה לאיש.

מלא הצלוחה..

למה שתאהבי את X ולא את Y או Z?

חייבת להיות סיבה, והסיבה היא ההתאמה, וההתאמה אומרת שהתכונות שבך - שתואמות את התכונות שבו - מרגישות את הקשר ביניהם!!

מה שכן, אחרי השלב הזה, כשנוצר קשר, שהתבסס עליו, אזי מעצם הקשר מגיע "אהבת העצם" כמו שהובא כאן בהמשך מהמלבי"ם.

האמת שכשאני מתבונן בזה - אני רואה את זה כקשור קשר הדוק לשרשור של @הללויה~ על אהבה לפני הנישואין, וכמדובר שם ('האהבה תגיע אחרי החתונה' - לקראת נישואין וזוגיות) שחייבת להיות אהבה לפני, ומאידך - ברור שלא דומה היא לאהבה שאחרי, אז מה קורה כאן?

אלא - שלפני - יש את האהבה שע"י החיבור והדמיון, ועל בסיסה ניתן לבנות קשר, ואז - האהבה היא מעצם הקשר - כי איש אוהב את אשתו כמו אמא את בנה, וזה באמת כבר לא יהיה קשור לשום תכונה.

עכשיו אני רואה שכתבת שם שבאמת לא שייך אהבה לפני החתונה, בכלל, אז כנראה  שבאמת אנחנו חלוקים "מן הקצה אל הקצה"....

ואני יודעת ששונאים שאני אומרת את זה- אבל זו האמת.
העניין הוא שאנחנו לא באמת נתחתן עם כל אחד..
יש לנו צרכים פנימיים, התניות וכו' שיביאו אותנו לבחור בטיפוסים מסויימים.
ועוד דבר - 
כדי להצליח להחזיק זוגיות שמחה, אנחנו צריכים להרגיש שבחרנו אותה מתוך התאמה.
אנחנו צריכים את שלב ההתאהבות שמספר לנו שמצאנו את השותף המתאים והמושלם.
זה לא שקר.
בסוף זה שנעמוד איתו מתחת לחופה - הוא חצי הנשמה שלנו!
ואיתו נצטרך לעשות את העבודה בכל מחיר (כמעט)
אבל טכנית? אפשר להתחתן עם כל אחד שמוכן לעשות את העבודה איתך!
וזה בעצם מה שבודקים בדייטים, האם אנחנו מוכנים להיות שותפים לדרך..
כי בלי המוכנות הזו - לא נוכל לכבד ולהוקיר וללמוד לאהוב באמת, אחרי הנישואין.

מה גרם לך לאהוב את בעלך ולא מישהו אחר? אני לא מדבר על הפרקטיקה שביטאת ב"בשביל שמחה אני צריכה לדעת שבחרתי" וכו' וכו', אלא על הבחירה עצמה, את לא חושבת שזה בגלל שהייתה ביניכם התאמה שהביאה לאהוב?

זה שלב הכרחי..
כשחשבתי שבחרתי בעצמי, חשבתי שבחרתי בבעלי כי יש לו מידות טובות, כי הוא היה נאה בעיני, והיו לנו ערכים והשקפות משותפות, דיברנו על אותו גל והיתה לי תחושה של בית לידו..
וזה חד משמעית הדברים שצריך לשים דגש עליהם כשיוצאים לדייטים
1. מידות טובות שמאפשרות שותפות
2. מציאת חן חיצונית
3. תקשורת מצוינת
4. ערכים והשקפות משותפות
5. שמחת הלב

בהמשך מבינים - שלא בחרנו במודע כלום. אבל אין מדויק ממנו בשבילי והוא באמת חצי הנשמה שלי.

אם את מסכימה שהם היו, ושאהבת, ושסברת שהאהבה היא בגללם,

מה גורם לך לחזור בך?

והעיקר - מה את אומרת כעת? מה את אומרת למישהי שיוצאת ושואלת אותך "מה יגרום לי לאהוב את בעלי"?

ועליית מדרגה.

זה בנוי קומה על גבי קומה.

ויש לי איתה לכאורה ויכוח:

א. על קיומה של קומה א' בכלל.

ב' על מהותה של קומה ב' (שגם בה היא די סתרה את עצמה, כמו שציינת, ולגמרי התבלבלתי מהי דעתה המדוייקת)

וקומה ב - היא לא משתנה גם אם קומה א' לא היתה בדיוק מלאה..

אבל בצורה אחרת..
אנחנו נראים אחרת אחרי כמעט עשור מהנישואין.
אנחנו מתקשרים אחרת , ומכל מריבה לומדים איך לעשות זאת יותר טוב ויותר עמוק מבעבר
אנחנו לא בהכרח מסכימים על הכל - 
גילינו שהמידות שלנו לא כאלה מושלמות וגילינו גם איך לתקן אותן.. כל הזמן..

אבל כל הדברים האלה שכאילו בגללם בחרתי בו - הם כבר לא רלוונטים בכלל לשאלת האהבה שלנו.
האיש הזה יקר לי יותר מכל דבר אחר בעולם,  החיבור בינינו הוא כל כך הרבה יותר עמוק וכבר לא תלוי בכלום.
גם אם חס ושלום הוא יתכער נורא, או לא נסכים על משהו מהותי, או לא נצליח להסביר את עצמנו זה לזו במשך תקופה ארוכה..
הקשר והקרבה הנפשית הם כבר כל כך במקום אחר..
שלפעמים אפילו המילה "אהבה" נראית עלובה ליד הידיעה הפנימית הזו של שלימות עילאית..

ואני מקווה שאני לא דורכת פה לאף אחד על הפצעים.
מה שחשוב לי שיובן - זה שלא הבחירה הראשונית עשתה את הקשר לכזה עמוק, טוב ואוהב, אלא המוכנות לעבוד ביחד בכל מחיר בדרך..
וכל זוג יכול להגיע ולזכות בזה.. 
(וגם אנחנו כנראה נזכה לעוד יותר, רק 8 וחצי שנות נישואין. זה לא מספיק.)

רק שזה באמת באמת לא אמור להשפיע על הלפני!! בוחרים בן זוג - מתוך XYZ, שמביאים לאהבה, וכשהוא נהיה בן זוג - מגיעים לרמה ודרגה אחרת של אהבה, מעצם היותו הבן זוג, וכפי שכתבתי לעיל.

כך עכ"פ לדעתי.

את בעצם אומרת לי ככה: "כל מה שכתבת שקיים - קיים, נצרך - נצרך, רק מה? שזה לא מה שנקרא אהבה, אלא התאהבות, אהבה זה רק אותו רגש עליון ועמוק ובלתי ניתן לביטוי שקיים אחרי הנישואין".

לפי זה - האם אין לך חברות שאת אוהבת?

ולא שאני משווה - אני רק בא להראות נקודה מסויימת, שיש דרגות וסוגים שונים של אהבה. ולא בהכרח שמה שאינו אהבת איש לאשתו ואשה לבעלה - איננו אהבה.

וההנחה שלי היא, שישנה אהבה אף לפני הנישואין, שהיא יותר מאהבת חבר ופחות מאהבת זוג, ויסודה הוא מאותה אהבה שכתב המלבי"ם כמו שהביאה בהמשך פותחת השרשור, שישנה אהבת הערב והמועיל, והאהבה של אחרי החתונה היא "אהבת העצם" שעליה דיבר. 

(קראתי כבר כמה תגובות ושיא המעניין.. ממש כיף לקרוא... וגם מעודד חח)

תודה

למרות שתמיד אני אומרת לעצמי שזה לא פייר.

לצורך העניין- יש לי קטע ציני מעט (או הרבה, תלוי את מי שואלים) ואני לא יכולה לסבול אנשים ציניים.

אבל-

תמיד אומרת לעצמי- "קשוט עצמך תחילה".

אין לי אפשרות לבוא בטענות למישהו על משהו שאני עצמו לוקה בו.

יחד עם זה,

זה בהחלט יפריע לי לאהוב ולהתקרב אליו...

2 זה אמנם חשוב לזוגיות, כדי להישאר ביחד.

אבל לדעתי אם זה מבוסס על זה - זה בעצם תלות ולא אהבה.

יכולה להתפתח אהבה?

זה לא נותר בגדר הערכה רציונאלית במקרה הטוב? 

אם אני אוהב את עצמי מספיק זה סבבה.  אני לא צריך שיגלו בי דברים טובים כדי לאהוב,

אלא להפך, שאני אגלה בשני.

הרי לא כל אהבה זה למישהו שרואה בנו טוב...

לדעתי ולהרגשתי, אהבה בגדול זה מישהו שאנחנו אוהבים את מה שיש בו והוא עשוי לעזור לנו להגיע לשלמות

"...והנה אם בהשקפה ראשונה רגשי אהבת עצמו ורגשי אהבת זולתו הם כצרות זו לזו, אבל עלינו להשתדל להעמיק בזה, למצוא הסגולה המאחדת אותם אחרי כי שניהם דורש ה' מאתנו. וסגולה זו היא, שיתברר ויתאמת אצל האדם איכותו של ה"אני" שלו. כי בזה יומדד מעלת כל האדם לפי מדרגתו. האיש הגס והשפל, כל "אני" שלו מצומצם רק בחומרו וגופו. למעלה ממנו, מי שמרגיש ש"אני" שלו כולל את כל עם ישראל. שבאמת כל איש ישראל הוא רק כאבר מגוף האומה הישראלית. ועוד יש בזה מעלות של איש השלם, ראוי להשריש בנפשו, להרגיש שכל העולמות כולם הוא ה"אני" שלו, והוא בעצמו רק כאבר קטן בתוך הבריאה כולה. ואז גם רגש אהבת עצמו עוזר לו לאהוב את כל עם ישראל ואת כל הבריאה כולה. ולדעתי מרומז ענין זה במאמרו של הלל עליו השלום שהיה אומר אבות א יד: "אם (אין) אני לי מי לי, וכשאני לעצמי מה אני?" היינו שראוי לכל אדם להתאמץ לדאוג תמיד בעד עצמו, אבל עם זה, יתאמץ להבין שאני לעצמי מה אני. שאם יצמצם את ה"אני" שלו בחוג צר כפי מראית עין, אז "אני" זה מה הוא, הבל הוא וכאין נחשב. אבל אם תהיה הרגשתו מאומתת, שכללות הבריאה הוא האדם הגדול, והוא גם כן כאבר קטן בגוף הגדול הזה, אז רם ונישא גם ערכו הוא. שבמכונה גדולה גם מסמר היותר קטן, אם רק משמש כלום להמכונה, הוא דבר חשוב מאד. שהכלל בנוי מפרטים, ואין בכלל אלא מה שיש בפרט. וכן ראוי להתבונן על כל מתנות שמים מטל שמים ומשמני הארץ שהם נתונים לכלל ישראל כולו, והתחלקותם ליחידים הוא רק בתור גזברות, על מנת שיחלקם לנצרכים, לכל אחד כחלק הראוי לו, וליטול לעצמו כפי חלקו הראוי לו"

(ר' שמעון שקאפ, מתוך ההקדמה הקדמה ל'שערי יושר')

קיצר - האדם מרחיב את ה'אני' שלו ומכניס לתוכו גם את בן/בת הזוג בשלב מסויים. כמו שגם ההורים הם חלק מה'אני' וכמו שגם כל יהודי או כל בנאדם הוא חלק כלשהו מה'אני' של הבנאדם הבודד. 

מומלץ לקורא את כל ההקדמה. אולי יש לכם את הספר הזה בבית (ספר עצמו למדנות קלאסי).

כי זה אומר שהקשר בריא יותר וטוב יותר

דווקא 1 נראה לי יותר תלותי, בניגוד למה שאחרים כתבו פה

אם האדם שמולי רואה את הטוב בי ועוזר לי לגלות אותו (ולהיפך, אני עושה כך עבור הצד השני. הנה דוגמה גבר יקר, - נשואים טריים), השמחה היא משותפת, וזה קשר שבאמת בונה משהו שגדול יותר מסך חלקיו.

ונראה לי שצריך להבדיל בין

א. מישהו שמשקף בתכונות שלו את התכונות החיוביות שלי (שזה 1 אבל עם טוויסט של אהבה עצמית)

ב מישהו שמעצים במעשים או בדיבורים שלו את התכונות החיוביות שלי, שעל זה אני מדבר כעל "2"

1 זה שיש בו תכונות טובות שאתה מעריך ומן הסתם שיעזרו לך לשפר את עצמך.

2 הוא רק עוזר לי להרגיש טוב עם עצמי, כי לי קשה לאהוב את עצמי לבד.

חתולה ג'ינג'ית... למה התכוונת? 

כל עוד אנחנו מסבירים על איזו שאלה אנחנו עונים

יצא לי לאחרונה לפגוש בחור, שאני יכולה בהחלט להצביע על דברים שמוצאים חן בעיני (רמה אינטלקטואלית, עומק, כנות ועוד) ומצד שני, על דברים רבים שאינם מוצאים חן בעיני (קושי בגבולות, בוטות מסויימת) ובהתייחס לשלם הגדול מסך חלקיו, זה לא אדם שאני מסמפטת.

יחד עם זאת, קרה משהו בקשר הזה שלא קורה לי בד"כ. הוא עורר בי מקומות חבויים של שמחה, של חיות, של שחרור ועוד.

אנשים אומרים לי שהשתניתי אחרי הקשר איתו, ולטובה...

אני חתכתי. היו לי שיקולים רציונאליים לחלוטין. אבל ככל שהזמן עובר אני שואלת את עצמי האם זו לא היתה טעות.

האם עצם החוויה הזו, שיש לידך מישהו שמחיה אותך, דייה כדי לבסס קשר??? 

(כן אני זוכר שאני צריך להרחיב עוד, אבל לא רוצה לשכוח את המחשבה של עכשיו)

יש שני סוגים של אהבה - אהבה שיפוטית ואהבה של קשר.

אהבה שיפוטית: אני אוהב אותו כי הוא טוב. אם הוא יהיה רע, אני לא אוהב אותו.

אגב, מודל השידוכים הישן/מסורתי/חרדי בנוי כך: רשימת תכונות שנותנות לכל אדם ערך מסוים, ואז אנחנו מתאימים אנשים בעלי ערך דומה.

אהבה של קשר היא לדוגמה אהבה של אבא לבן שלו - אבא לא אוהב את בנו כי הוא טוב. אבא אוהב את בנו כי הוא הבן שלו. הקשר עם האדם הוא מה שגורם לאהבה. הקשר הזה יכול להיות משהו לא לגמרי מוסבר (כמו אבא ובן), או משהו שאפשר להבין - אני אוהב אותו כי הוא משמח אותי. כי טוב לי איתו. אינני יודע למה.

מודל השידוכים המודרני/לא חרדי בנוי ככה. מפגישים בין אנשים על בסיס הסיכוי להתאמה וליצירת קשר, ומקווים שהקשר יתפתח.

אגב זה ההקשר שבו פתחתי את השרשור הזה מעניין אותי לשמוע את דעתכם - לקראת נישואין וזוגיות

נראה לי שרציתי לכתוב עוד כמה דברים אבל חוט המחשבה נקטע

אהבת הערב, אהבת המועיל ואהבת העצם.

אבל- אהבת העצם הוא מגדיר כ"אהבת הטוב את הטוב" כלומר, בסופו של דבר חיבור ואהבה אמיתיים הם כשהטוב שלי פוגש בטוב שלו. (לעומת אהבה לאדם רק כי הוא עושה לי טוב- זו אהבת הערב)

ובהקשר לשרשור שפתחת, חושבת שכל עוד יש מובחנות בקשר, אשה נורמלית  לא תהיה מוכנה להמשיך קשר עם רוצח.

גם אם היתה מאוהבת בו...

אלא אם כן אין ביניהם שום מופרדות ומובחנות, ואז אוטומטית היא מזדהה ומגבה עם כל צעד שלו. ולא בטוחה שקשר כזה הוא נכון ורצוי.

קודם אתייחס לשרשור שהבאתי - ובאמת ההסבר שלך על המובחנות הוא צעד בכיוון - האם אמא תאהב את בנה הרוצח? (הרבה אמהות של רוצחים כועסות עליהם ועל מעשיהם, אבל לא שונאות *אותם*). באותה מידה, יכול להיות קשר בריא שבו האהבה לא תלויה בשאלה של האם הנאהב הוא טוב, אלא בקשר שלו אלי. לדוגמה, במקרה הזה היא לא חייבת לגבות אותו - היא יכולה להתייחס לזה כ"שתי נשמות עם נפש אחת". הוא רע, ואני טובה, אבל אנחנו זוג ולא אפרד ממנו, ואשאר נאמנה לו. או לחלופין - לעשות את תהליך התשובה בשבילו. בדיוק כמו שהוא יכול, גם היא יכולה לעשות תהליך של תשובה (כמו נכדים של נאצים שמנסים לכפר על מעשי סביהם).

ואחזור לדוגמה מהמלבי"ם - 

אהבת הערב זה לאהוב מי שמאכיל אותי או נותן לי משהו, שעכשיו הוא שלי.

אהבת העצם זה לאהוב מישהו כי ביחד אנחנו יותר מאשר בנפרד. כלומר כאשר המובחנות היא פחותה, שזה יכול לקרות גם בצורה בריאה, ואז האהבה היא לאדם עצמו, ולא לאוסף תכונות שבהן הקב"ה חנן אותו (או שהשיג במידותיו המעולות).

חשוב לי לראותו.

ואשמח שתרחיב לגבי כך שלדעתך הקשר כך הוא טוב ובריא  יותר.

לפעמים נדמה לי שזה קשר שבנוי על מילוי חסכים, ואינו עומד בפני עצמו.

הקישור שהבאתי ממחיש עד כמה זה ממש לא מילוי חסכים אלא חלק מהותי מקשר מוצלח.

אם הקשר הוא קשר של "אני מעריך את האדם השני", אז זה קשר שהוא חיצוני. אני חייב להאמין שהאדם השני הוא באמת עם המעלות הלה, ושבגלל זה אני צריך להעריך אותו, ועוד יותר מזה להיות בקשר איתו... יש פה המון הנחות לא מוכחות בכלל, ולכן זה איזה משהו מוזר שמבוסס על המון מחשבות...

מצד שני, יש סוג אחר של קשר. באמת יפה. שבו בעצם כל צד משלים את הצד השני. לא בגלל דברים שחסרים לו. יכול להיות דברים שבכלל לא ידעת שיכולים להיות בך, ופתאום אתה מסוגל לעשות רק בנוכחות של האדם הזה. שזה אומר, שמצאנו משהו ששנינו יכולים לבנות - וזה מכלול התכונות החדשות שאני מגלה בעצמי. בעצם זה תוצר, תולדה, של הקשר. כמו ילד שנולד ומחזק את הקשר (תחשבי על המקרים שהילד מחזק את הקשר)

אז הקשר מהסוג הזה - זה לא שאני אוהב את עצמי. אני מגלה שאני מסוגל ליותר, ואני מאושר כי הקשר הזה הוא המקום שבו אני פורח. אני בכלל לא תלוי באדם. אני תלוי בעצמי - והאדם הזה הוא הסביבה שמפתחת את עצמי.

למעשה, לפי דבריך אהבה היא המרחב החיובי שנוצר במפגש בין שני אנשים?

והוא לא מנומק ברכיבים רציונאליים דווקא,

אלא תוצר של המפגש ביניהם?

כמו קשר כימי בין שני חומרים שיוצר חומר חדש?

קשר נראה ככה. השאלה עד כמה עוצמתי ועד כמה חיובי מה שנוצר בין שני האנשים. רוב מערכות היחסים שלנו מוסיפות מעט מאד.

קשר זוגי הוא בדרך כלל עוצמתי יותר.

יש קשרים שבהם ממש אפשר לראות שפתאום נהפכים להיות מישהו אחר.

ונכון, אני חושב שהתלות ברכיבים רציונליים זה לחלשים (סליחה למי שנפגע מהביטוי. לא מתכוון להעליב). לפעמים זה המקסימום שיש, ולדעתי לגמרי אפשר להתחתן ככה. אבל אחרי שרואים שיש משהו אחר, קשה להתפשר על זה.

זוכר שפעם פגשתי מישהי, ויום אחר כך הלכתי לדבר עם חבר, וחזרתי לשדכנית ואמרתי לה "עם החבר הזה היה לי הרבה יותר כיף לדבר מאשר עם הבחורה הזאת. לא ברור לי למה להמשיך".

אגב גם בדייט אני בכלל לא בודק אם היא טובה או לא טובה. מצדי שתהיה מרשעת (כתבתי את זה פעם ולא הבינו מה אמרתי). השאלה העיקרית היא אם כיף לי או לא כיף לי. ברור שגם מעניין אותי לדעת שהאינטרפול לא במעקב אחריה, אבל השאלה שאני שואל בסוף דייט זה מה התוצר. אם היה כיף או לא.

לגבי "אהבה" כשלעצמה - אני באמת לא לגמרי סגור על מה זה. יש כל כך הרבה סוגים וכזה ספקטרום רחב שמאד קשה להתייחס לשאלה מה זה וכמה מזה צריך ומאיזה סוג. נראה לי שכל מי שהחליט להתחתן חושב שיש לו מספיק מהסוג שהוא צריך.

ברור שבסוף מעבר לנתונים היבשים צריכה להיות אוירה טובה וחווייה טובה.

אבל אם יש כיף ואין לו במה להיאחז במציאות- מי מבטיח לך שמחר לא יהיה לך כיף עם מישהי אחרת?

איך אפשר לבסס קשר ונאמנות רק על זה?

אם המטרה היא לבדוק מי היא היחידה שיכול להיות לי טוב איתה - המטרה מבוססת על הנחה שגויה, ויקח לי כמה עשרות שנים לבדוק.

אם המטרה לבדוק שיהיה לי טוב לחיות עם מישהי שמבחינת קריטריונים בסיסיים לקיום חיי משפחה היא בסדר, אז ברגע שזה כך, אני יכול לבחור בה, ואחרי הבחירה - היא אשתי. ואם היא אשתי, מה פתאום שלא אשמור על נאמנות ל**אשתי**!!!

להיפך, אם הקשר מבוסס על "היא יפה ובעלת מידות טובות", אני בטוח שיש מישהי שבמדדים אובייקטיביים תיחשב יפה וטובה יותר, או לפחות אחת שטובה ממנה בכל מעלה אפשרית. ואולי דווקא מה שהכי חשוב זה שהיא תהיה גבוהה, ואני כמו טיפש חשבתי שאני צריך מישהי שיודעת לכתוב ביד שמאל?

בקיצור, אם אני בוחר לפי קריטריונים, תמיד אני יכול לחשוש שאמצא מישהי שטובה יותר בקריטריונים האלה.

אצטט בהקשר הזה אדם חכם הערה קטנה לגבי זה - לקראת נישואין וזוגיות

מדובר על שלב שבו שני הצדדים רואים זה בזו אך ורק את הטוב.
וההורמונים מייצרים תחושה גדולה של עונג במפגש -
לכן יש תחושת העצמה גדולה מאוד זה של זו..
ובעצם אנחנו אוהבים את עצמנו כי יש עונג בקבלה של כל זה, אבל אנחנו גם מספקים את השמחה הזו לצד השני..
אז זה לא דבר רע..

השאלה היותר אמיתית היא - האם זו אהבה?
אם בעבודת ה' אהבת ה' נמדדת ביראה (לפי חז"ל)
זאת אומרת, היא נמדדת ביכולת לקיים את רצון ה' גם כשזה פחות קל לנו -
ככה גם בזוגיות, 
אהבה אמיתית נמדדת דווקא כשאנחנו לא מסכימים זה עם זו, כשיש לנו ביקורת זה על זו..
אהבה נמדדת ביכולת שלנו לכבד את הצד השני למרות אי ההסכמה, ולהיות מוכן לשמוע את מידת הצדק שלו..
וזה פחות קורה בהתאהבות ובקשר שלא בא לידי מימוש מלא בנישואין..

אז בעיני השאלה קצת מיותרת..
התאהבות זו התחלה חשובה, כדי להחזיק אהבה, אבל היא לא העיקר.
(וזה לא שבזמן שנשואים לא נשארים מאוהבים, אפשר לתחזק פרפרים)

מזאתומרת אוהבת את עצמי דרכו?

למה להסתבך אבל?

סביר להניח שהייתה התאהבות

וסביר להניח שהיו בו תכונות שאהבתי

וסביר להניח שהמראה שלו מצא חן בעיניי

וכמובן עוד דברים נחמדים וחביבים

קשה לי עם זה שאנשים מנסים להגיד את לא מתגעגעת אליו את מתגעגעת להרגשה של ההתאהבות

כאילו די,  מספיק.

לפעמים נראה שמעודף מחשבה נוצרים תיאוריות מעצבנות כאלו

אז לא. אוהבת אותו כי אוהבת אותו...ושלום על ישראל...

(ושלא תביני לא נכון, גם לי לא חסר עם החפירות שלי. אבל צריך לעשות הפרדה בין פילוסופיות ותאוריות לבין מציאות. המציאות בד"כ שאם הרגשנו שהתאהבנו אז באמת התאהבנו, מה גרם לזה שהתאהבנו, זה יכול להיות מאוד מעניין לבדוק, אבל לא צריך להזניח עובדות על הדרך... )

יש אנשים שגם אם ירצו לא מצליחים להמנע מהשאלות שמאחורי הדברים.. מנסים להעמיק ולחקור עוד ועוד
ויש אנשים יותר חדורי מטרה.. פחות אוהבים את ההתבחבשות..

אבל לא צריך להיבהל מהעובדה שהתאהבנו, או שאנחנו מתגעגעים *לבן אדם!! כן כן לבן אדם ולא לתחושה... 

או להיבהל מזה שהתאהבנו באדם לא נכון...

בקיצור, אם החקירות האלו מגיעות ממקום של לנסות להדחיק/להסתתר מאחורי הרגשה מסוימת שלא נוח לנו איתה, אז בעיה... אם סתם רוצים להתעמק.. בכיף אני בעד... 

אני פשוט לא מבינה מה קרה לי פה...

ותסבירו לי כבר אחת ולתמיד איך אפשר להעתיק קישור של תגובה??

הנה הציטוט:

זה מוזר

תשאל אותי אם אני אוהבת אותו?

התשובה היא לא.

אבל,

רוצה קשר איתו.

רוצה את קרבתו.

בקיצור רוצה לקבל את מה שיש לו לתת לי

אני הזויה.

תעמידי את הסמן על השורה של הכותרת, לחצן ימני, העתק כתובת קישור. פתחי את המקום שאת רוצה לשים, קונטרול וי. גמרנו.

סתם סתם. לא בוער.

( כן) בלי רווח= .

זה אפשרי, יש כאלו שלא.

מה שלא בוער אסור לבקש?

את מפל' או ממחשב?

לא תמיד רגש רומנטי הוא זה שיוצר את הרצון לקרבה ולקשר

תחשבי על זה קצת קצת כמו מישהי שאת מאוד מאוד קשורה אליה בפנים עמוק...

יש אנשים כאלה שאנחנו באמת קשורים אליהם, ויהיה קשה ההרגשה של להיפרד 

אבל לא תתפתח שם אהבה או יותר נכון התאהבות...

וזה קרה לי אגב...

שהיה לי רצון להמשיך את הקשר

לא יודעת לגבי קרבה מה כוונתך

אבל לא פתחתי רגשות אליו...

רצון לקשר בלי רגש לבן אדם?

אז מה זאת אהבה למען ד'???

ואיך אמורים להרגיש אותה?

יש כמה אפשרויות לבחינה של התאהבות:

יש לך חיבה אליו (שלדוג' תרצי לקרוא לו בכינויי חיבה... שיש לך רצון לזה... )

משיכה גם מבטאת צד בהתאהבות אז רצון לקרבה פיזית 

שהמפגש בינכם יוצר אצלך קצת התלהבות או שמחה

במבטים- את מסתכלת עליו ויכולה להרגיש שאת אוהבת אותו... 

ורגע, לעולם לא חווית התאהבות/אהבה?

ולגבי האפשרויות שנתת:

1. כן

2. כן

3. כן

4.- לא ולא ולא

מוזרררררררררררררררררררררר

ואי סיקרנת אותי עכשיו...

נראה לי זה עניין ליועץ זוגי לא?

(מעבר לדיון הפילוסופי, אני מתלבטת אם לנסות לחדש את הקשר)

את צריכה מישהו/מישהי שיכול להרגיש מה עובר עלייך בפנים ברגש/תת מודע

מדובר על מקרה מסויים בלבד, (כי את אומרת שיש נידון "לחדש את הקשר")?

היה משמע ממך שפתאום תפסת שלעולם לא היה לך רגש של אהבה למישהו.

מה שגורם אכן להמליץ על ייעוץ, לאוו דווקא אצל יועץ זוגי. וזה חשוב מאוד גם אם לא יהיה רלוונטי לחדש את הקשר המסויים הזה. זה חשוב לך מהותית.

נוכחות גברית יכולה למלא צורך גדול, גם אם אין לך שום רגש לבחור..

ועדיין

כמי שחיה כרווקה שנים רבות, זה טבעי שיש לי צרכים בסיסיים לא מסופקים לא?

ומכיוון שאין לי דרך לספק אותם כל עוד לא נישאתי (לפי התורה לפחות), זה טבעי שהם יהיו חלק או לפחות יהוו "רעשי רקע" בדרך למציאת בן זוג. 

אבל אני כבר בטיפול.

וחשבתי שעשיתי איזה דרך בנושא הזה.

ובא המקרה הזה ועורר לי הרבה סימני שאלה על הדרך הזו.

שזה לא ייאש אותך או משהו כזה

בעיקרון זה יכול לשבת על נקודה ממש קטנה...

זה לא חייב להיות איזה משהו בומבסטי...

יש מצב אפילו דרך שיחה אחת אפשר יהיה לעלות על זה...

ויש עוד אפשרות: אוהבים את הביחד

אוהבים את הביחד.

והאמת אף פעם לא בדואליות

ויש עוד אפשרות: אוהבים את השכינה מתוך הביחד

החוויה בפועל אף פעם לא דואלית

-"את הביחד"? אוהבים את השהות ביחד? כלפי מה מכוון רגש האהבה?

מתוך הרפיה בעיקר

היא פחות מכוונת, היא לא אישית ממישהו למישהו

אלא מצב הווה

שהות בהחלט

והיא אגב זאת שגוברת אחרי חתונה

אני חייב להעריך בשביל להתאהב. אבל גם 2 יכול להוסיף ולהעמיק את הקשר.

אם פעם אחרי פעם את פוסלת דייטים רק על סמך מראה, תעשי להם ולך טובה ותבקשי תמונה.

מראש אין להם סיכוי .

וזה לא להעלות סטנדרטים, זה לשנות/לדייק סטנדרטים.

כל אחד ומה שחשוב לו.

אין את הבחור המושלם, חיצונית אולי כן, אבל אין שלמות אצל אף אחד.

ופוסלת עוד לפני הדייט, 

בדייטים עצמם פחות מפריע לי אם משהו לא 100%

ותודה על התשובה🙏

אם בדייטים זה פחות מפריע, תתקדמי עם זה.

אני חושבת שחשוב להתחתן עם משיכה, ולא מסכימה עם הדעות שגם ככה עם השנים מתכערים, מי שמשקיע בעצמו לא מתכער, הזנחה יכולה לגרום לדחייה גם אחרי קשר של שנים גם כשאוהבים, מתבגרים ומפתחים יופי אחר.
 

אם את מרגישה דחייה, תחתכי.

אם אין דחייה, גם אם הוא לא מושך ממבט ראשון, כדאי לתת צ'אנס של כמה דייטים.

בסוף נשים נמשכות לביטחון ולא ליופי, לרוב מתרגמים ביטחון ל- שרירים, גובה, כסף.

נתונים חיצונים שלכאורה משדרים שהגבר הזה יגן עליך ויתן לך ביטחון.

במציאות, הבריאות הנפשית והאופי נותנים הרבה יותר ביטחון מכל אלה, ולכן יש  סיכוי להימשך יותר ככל שמכירים את האופי. (לדעתי יותר ממקרה הפוך של משיכת גבר לאישה)
 

אז אל תוותרי על חתונה עם משיכה מסוימת, אבל תני לה זמן ומספר דייטים להתפתח במקרה ואין דחייה.

אגב, כבן, לא הייתי רוצה לצאת עם בחורה שמפריע לה המראה החיצוני שלי. זה מאוד מבאס להרגיש דחוי.

יש מראה שהוא גבולי מבחינתך? אז תנסי?

אבל נשארת עם גזרה מצומצמת...

בסוף אם חשוב לי גובה מסוים אז 50% יורדים רק על זה...

ואני תוהה עם עצמי אם לא כדאי להתפשר על כאלו נמוכים יותר, למרות שרואה שבדייטים עצמם זה מפריע לי... (אני גבוהה יחסית)

מממ לגבי מראה וכל דבר שהוא קשור לתחושה שאולי יכולה לעבור האינדיקציה בעיני זה אם את יכולה לבוא לדייט ולהנות ולהתמקד בשאר הדברים.

אם את יכולה אז הייתי ממליץ לך לנסות להמשיך לצאת אבל בלי לשים סטופר מתי זה ישתנה, דהיינו בלי לשאול כל סוף פגישה זה השתנה, זה לא השתנה? ככה הכי פחות יש סיכוי שזה ישתנה. ושוב, לא להכחיש במכוון את הקושי בתחושה שעולה.. זה יחסית עדין, מקווה שסה"כ הבנת מה באתי לומר.

ולגבי התגובות שאמרו לך "מראה משתנה" והקטינו בחשיבות של מראה כזה או אחר. יש בהם צד של אמת אבל כדי להשלים את התמונה נראה לי לומר שזאת משוכה שצריך לעבור, ואי אפשר להתעלם ממנה על ידי ידע שכלי קר ויבש. זה עניין ריגשי שצריך לדעת לעבוד מולו. ניסוי וטעייה. אם את מתלבטת בנוגע למשהו מסויים, תנסי אותו..

ועוד דבר חשוב - בסוף את בעלך את תאהבי ומתוך כך תאהבי את המראה שלו, אז קחי את זה באמת כמשוכה שצריך לעבור. כי נניח גם אם תתחתני עם בחור שמושלם חיצונית כעת מבחינתך או שתתחתני בסוף עם בחור ש"התפשרת" לגביו - בפועל מבחן התוצאה יהיה כעמעט אותו דבר מבחינת החיבור שלך אליו, ככה נראה לי. בסוף האמון והקשר והאהבה משפיעים על הכל וגם על החיבור למראה

מה שהחברות אומרות זה שטויות. איפה כתוב שאשה וגבר צריכים להיות באותה רמת יופי? 

זה תלוי בך. 

תחשבי טוב מה מתאים לך, מה חשוב לך, מי את.

יש הרבה זוגות שאחד נאה ביותר והשני ההיפך הגמור והם מסתדרים מצוין ואוהבים מאד. ונשואים מספרים שמתרגלים למראה בסוף כי זה כ"כ מתגמד לעומת האישיות.

הבעיה שאת מתארת היא של בעיה של רבים מאיתנו בדייטים.

אני חושבת שאפשר לחלק את זה לשניים- מראה חיצוני בדייטים ומראה חיצוני בתמונות. 

עם תמונות רצוי באמת לתת יותר צ'אנס כמו שההורים שלך אומרים... 

בדייטים זה כבר יותר תלוי עד כמה יש בעינייך פוטנציאל ששווה להמתין ולראות אם גם המראה יתחבב בסוף.

רק שואלת, כמה זמן לתת צ'אנס לראות שאני מתרגלת למראה החיצוני בדייטים?

ומפחדת שאראה שהבחור מתאים לי רק לא אוהבת איך שהוא נראה ואכנס לקונפליקט ולא אדע מה להחליט😏

בסוף זה משהו שמוטבע בי עמוק, לא רק רצון להרשים ו"מה יגידו" האנשים...

השאלה היא האם המראה שלו פשוט לא מושך אותך כרגע, או שהוא ממש דוחה אותך.

כשיש דחייה, לעניות דעתי חבל על כאב הלב של שניכם.

כשהבחור חמוד והכל אבל את לא מרגישה אליו משיכה (וגם לא דחיה)- זה משהו שלדעתי ממש יכול להתפתח.

לא הייתי מתחתנת בלי שיש משיכה. אבל משיכה זה משהו שממש יכול להתפתח עם ההיכרות והאהבה הרגשית, ועם הזמן. אז כן הייתי ממשיכה לדייט שני (כמובן אם האופי מתאים וכו)

מאמינה שפשוט לא מושך וגם לא רואה פוטנציאל קרוב למשיכה.

אולי אם הייתי בקשר כמה חודשים אז הייתי נמשכת, אני לא יודעת...

ואם בדייט שני האופי מושלם והכל רק אין משיכה?...

ותסתכלי פנימה מה באמת מפריע לך.

האמת שמאז שאני ילדה ממש קטנה הפריע לי מראה חיצוני, אמא שלי אמרה לי שכבר שהייתי ילדה בת 4 לא הסכמתי להיות חברה של ילדה שיש לה "פנים לא יפות"

כמובן זה עבר לי עם השנים, אבל עדיין בעל זה לכל החיים בעז"ה.

פשוט חושבת שזה שריטה/ טבע בסיסי שלי.

ואני רוצה להיות נשואה למישהו שאני נמשכת אליו, ומפחדת שאם אתחתן עם מישהו שלא אהיה שלימה ב100% איתו יהיה לי קשה להשלים עם זה אחרי הנישואין...

מקווה שאני מצליחה להתנסח ברור בכאלו שעות😅

ועדיף מוקדם מאשר מאוחר. נניח שתמצאי את הבחור המושלם מבחינתך, מה תעשי עוד 10 שנים? 20? המראה משתנה. גם המראה שלך ישתנה אחרי לידות.

אף אחד לא אומר לך לסבול, אבל כן לדייק מה מפריע לך ולמצוא דרך להתגבר על זה.

מכיר אישית מישהי שעד היום לא מסוגל לצאת עם מישהו שהוא לא "חתיך" כלשונה. כבר מתקרבת היום ל40

המראה שלו שישתנה עם השנים לא יפריע לי.

הרי כשאהיה בת 40 למשל, לא ארצה שבעלי יראה בחור בן 20...

וזה באמת הפחד שלי, לפסול יותר מידי ולהגיע לגיל מאוחר.

מסכימה עם כל מי שכתבו שצריך פה להכנס פנימה, לראות על מה זה יושב אצלך וכו'

ואחרי שעושים את העבודה, בעיניי לשחרר ולתת מקום להקב"ה. יופי זה דבר גם סובייקטיבי... בע"ה כשה' יפגיש אותך עם בעלך הוא ימצא חן בעינייך. 

תשתדלי להיות מחוברת לעצמך וצאי לדייטים בביטחון ובשמחה. הכל מאת ה'.

אם את מרגישה שיש הרבה פעמים שהחלטת בדקות הראשונות בדייט שלא מתאים ואם היית חושבת על זה כבר מהתמונה היה ברור לך שלא מתאים, אז לדעתי נכון לפסול כבר מראש. לאו דווקא כי זה סיבה נכונה או שגויה לדעתי, אלא כי אם ברור מראש שאין סיכוי חבל סתם לבזבז ערב לשניכם.

אם את מרגישה שצריך שהוא יהיה יפה יותר כי את יפה, מה שמגדיר בני אדם כטובים יותר או פחות זה היופי?

אולי יש דברים אחרים שחשוב יותר להקפיד עליהם ולבחור לפיהם?

שאלות נוספות בסיסיות ביחס להעלאת או הורדת סטנדרטים:

1. האם יש עודף הצעות? או חוסר?

2. האם יש הצעות רבות לא שייכות? אם כן, מה מאפיין אחוז ניכר מההצעות הלא שייכות?

ושניהם - לא קולות שלך. כלומר את פשוט משקפת קולות חיצוניים שמתנגנים אצלך בראש.

מה הקול האמיתי שלך? אולי בכלל זה פחד להתחתן שמתחבא מאחורי  רצון במשהו שלא ניתן להשגה. ואולי זה משהו אחר. שווה לעשות שם התבוננות יותר מעמיקה.

תוך 15- 20 רוב הגברים בשכבת הגיל הנוכחית יקריחו, יגדלו כרס ויהיו עם גיבנת קלה.

באופן דומה, כנראה שהיופי שלך יראה בעיקר על ידי בעלך אחרי מספר הריונות...

אפשר ורצוי להתגבר על הטבע, זו תכונה בסיסית של עמנו.

משיכה נובעת משילוב של מציאת חן פנימית וחיצונית.

אי אפשר להיות בטוחים ב100% שהכל יתאים, זה ביטוי לחוסר אמונה וחוסר נכונות לעבוד על עצמך בזוגיות.

אם יש לך מספיק הצעות אז אין בעיה שתפסלי על כל דבר שתרצי. רק תקחי בחשבון שגברים משיבים תשובה חיובית ל20% מההצעות בערך. 

או מבחינת מראה?

אל תרגישי לא טוב אם המראה שלו לא מספיק מוצא חן בעינייך.

אם מניסיון שלך לא מפריע לך המראה בדייט באותה רמה, תחשבי עם התמונה עד כמה זה יהיה שונה בדייט ולפי זה תחליטי. 

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

לא חסיד של המונח אבל באמת מרגיש כמו detox

בשלושה

אם אתה כן נהנה מלהיות במצב "שבת" יותר מיום אחד, אתה נראה לי מוזר…

דווקא כשאני במצב שבת יש לי הרבה יותר יישוב הדעת לשבת לקרוא ספרים

אפשר לשתות יין בחופשיות לשיר לישון

תפילות עם ניגונים

לעניות דעתי והבנתי הפונקציה של יו"ט שני היא מעין תיקון למצב פגום של שהיה בגלות

אם מצד עצם הגלות שמצריכה תוספת של התקדשות בגלל הטומאה שלה

אם מצד תיקון ביזוי המועדות

כך שאין בזה שכר בפנ"ע אלא רק להשלים מדרגה חסרה (וגם אז לא מגיע למדרגה של ארץ ישראל)

ואינה מקבלת שכר אלא אחת. משום דבא זה לה בסיבת חטאה לא יהא חוטא נשכר (יפה מראה)

לק"י

אם יש לי חברה שאני נהנית בה, גם שלושה ימים זה כיף.

קצת מנוחה...

חוסר בקבוצת שווים הוא דבר שיכול להיות מאוד מורגש

יש בהם שקט נחמד כזה ובחלקם יש אפילו עגלות קפה, ובכל מושב יש מקלט ציבורי די נגיש