אבל גם לאוו דווקא משלימות.

אני יכולה למצוא את עצמי אומרת על בחור: הוא לא חמוד בעיני.(אולי כי הוא לא מי שתמיד דמיינתי, אולי כי הוא לא עונה על ה"קריטריונים" שלי) ועדיין להרגיש מאוהבת בו בגלל ההגדרה השניה...

נשמע אגואיסטי למדי,

אבל פרויד כבר אמר: "אשה אוהבת את עצמה ואת מי שאוהב אותה."

אין אהבה בין שניים.

יש אהבה של כל אחד את עצמו כפי שהוא משתקף דרך בן הזוג.

זה מעסיק אותי מאד לאחרונה...

הזווית שאתה מציע בהחלט מסבירה לי דבר או שניים שלא הצלחתי להבין עד כה.

תודה!

שימי לב, שאת לא מחפש גבר ש"אהוב" אלא ש"את אוהבת", חייב להיות המקום של "את", ומי זה ה"את" הזו שאוהבת? ולמה היא אוהבת? ה"ווארט" באהבה שיהא יחס בין שניים, כמו כל הרגשה שבעולם שבנויה באופן של "אובייקט- סובייקט- מפגש", יש משהו ב"את" שמתחבר למשהו בו, אם הוא לא היה בך, לא הייתה לך דרך להיות אוהבת אותו. 

ולכן התשובה המדוייקת לשאלתך היא ש"את אוהבת אותו דרכך".

תשאל אותי אם אני אוהבת אותו?

התשובה היא לא.

אבל,

רוצה קשר איתו.

רוצה את קרבתו.

בקיצור רוצה לקבל את מה שיש לו לתת לי

אני הזויה.

יש לך רגש של אהבה, נכון?

ועליו את שואלת מה הוא בעצם.

אם היית אומרת "אני לא יודעת אם אני בכלל אוהבת, אולי אני אגואיסטית שאוהבת שמישהו ישעשע אותי, הדיון היה אחר.

כעת לפי מה שהבנתי מהודעת הפתיחה - שב"ה יש בך אהבה,

רק שאת שואלת מאיפה היא נובעת,

ובכן - היא נובעת מגילוי תכונות אצלו שמקבילות להופעתן אצלך - ולכן את רואה אותם כחיוביות, כאהובות, כמתאימות.

לא כן?

יש רצון חזק לקשר,

כי הקשר איתו פתח בי מקומות רדומים של שמחה וחיות ושחרור.

וכי יש בו משהו שגורם לי לחוש מעניינת ומסקרנת ומושכת.

נראה לי דווקא שהמשפט שלך ממש נכון.

איזה פדיחה.................

באמת זה מוזר, לא יודע מה להגיד. 

ואולי תפתחי שרשור כזה, כי אם ככה כל השרשור כאן לא רלוונטי אלייך ואל מה שאת מרגישה, את צריכה לשאול את האנשים כאן מה הם אומרים על מצב כמו זה שאת מתארת ואיך הם מציעים להגיע לאהבה אמיתית, לא איך הם מגדירים את האהבה האידיאלית. שזו שאלה של הסתכלות וניתוח על אהבה קיימת, לא כשאין אהבה.

עריכה: בעצם אני רואה שהשרשור כן הגיע לזה... אז מעולה... לא צריך שרשור חדש. ובע"ה שיתבררו הדברים כאן כבר ובקלות..

יש אהבה שהיא באמת אובייקט-סובייקט מפגש. "אני-אוהב-את". קודם כל אני, ואז הרגש שלי, ואז האדם הנאהב בסוף השרשרת. ויש "__-יקר ואהוב-לי". שזה אומר שיש דמות מסוימת, שהמאפיין שלה הוא חשיבותה בעיני.

בחב"ד יש התייחסות למושג "יש מי שאוהב", כלומר שהאהבה נובעת מתוך תחושת "ישות" של האוהב ולא מתוך התמסרות למושא האהבה

אבל באמת מה שאת מתארת כאן (אם התיאור נכון) זה באמת אהבה של מה שהוא נתן לך ולא שלו. שזה מעניין למה. זה יכול להתפתח כשהצד המקבל חסום לאהבה, או כשהצד הנותן באמת נותן מחוץ לעצמו ולא מתוך עצמו.

לא הבנתי.

איזה מסובך הכל...

אדם דואג לך ולכל צרכייך

כי הוא המוכר במכולת

אז הוא נותן מחוץ לעצמו. ולכן את תאהבי את מה שהוא נותן ולא אותו.

אם גבר יחמיא לך - במילים או במשתמע - אבל זה לא מהלב, אז יהיה לך נורא כיף, אבל זה לא יהיה בריא לאהוב אותו בתגובה

או לחלופין, אם הכל נעשה נכון, אבל את כועסת על משהו, אז תמשיכי לכעוס עליו ולשנוא אותו, אבל לאהוב את מה שהוא נותן

וענית רק לגבי זה שנותן מחוץ לעצמו.

לא ענית לגבי מי שחסום לאהבה.

אני מרגישה שזה לא נכון..
אני בהחלט יכול לאהוב את השני, ולא את עצמי המשתקף בו.
אני בהחלט מסוגל לצאת מעצמי, ואפילו לא להרוויח מההענקה שלי אליו.. 
אני חושבת שבעיקר יש פה בלבול במושגים של התאהבות ואהבה.
 

אבל בעולם הזה אנחנו חווים את עצמנו קודם כל כנפרדים.
 

יש זמנים שחווים את גודל הנשמה שלך, את עומק הקשר והשלימות שבביחד..
אבל עדיין החוויה הארצית שלנו היא של שני חלקים.

שזה בדיוק הבעיה, וזה מה שבא @כלי פשוט להפקיע.

האהבה האמיתית היא מתוך התבוננות בפנימיותך, ולזהות את עצמך עם בעלך "באותה סירה" הפנימית, אתם "אחד" ולא שכל אחד לחוד.

(מסייג: אני מדבר בלי נסיון.. אז שלא ייראה יומרה או חוצפה... רק מנסה לדון בדברים, לא לקבוע לך משהו)

שמח לשמוע.

הלואי שזו תודעה שתלווה אותנו בחיי הנישואין.
אבל עדיין אהבה בעולם הארצי היא חויה של שניים נפרדים שבהחלט יוצאים מעצמם הפרטי.
אפשר להכנס לענייני השקפה ופילוסופיה עמוקים יותר של 2 נשמות -
אבל אני חושבת שאם מישהו בוחר לאהוב את בן הזוג שלו ברגעים קשים רק כי הוא אותה נשמה - הוא נשאר אגואיסט..
לאהוב אותו רק כי אנחנו ישות אחת, זה דרגה נמוכה יותר מלאהוב אותו כשהוא אחר לגמרי..
ואולי אפילו במצב שיש לי פקפוקים שהוא לא החצי השני שלי.. שם האהבה האמיתית מופיעה.

רק שחששתי שזה קצת חצוף שאני אביע דעות נחרצות על איך אוהבים, בעוד אני בלי נסיון ואת כן....לכן סייגתי.

לעצם העניין - מה הוא דבר הפלא שגורם לאהוב "ברגעים קשים ו"במצב שיש לי פקפוקים שהוא לא החצי השני שלי" מהי אותה "אהבה אמיתית" ש"מופיעה" אז? מהי? מנין היא נובעת? למה כלפיו ולא כלפי מישהו אחר?

אבל כמו ששואלת פה החתולה הג'ינג'ית - שאלת השאלות במקרה הזה היא "מה זו אהבה"?

וגם לא לעצמך, את אומרת שיש אהבה גם ברגעים כאלו, שלכאורה יש פקפוק בבחירה, אז אני שואל אותך ומהי האהבה ולמה היא קיימת אז - אז את אומרת בגלל הבחירה? משהו פה לא קוהרנטי.

הם גדולות ממילים בפועל.

כשמגיעים למצבים שבהם יש אפילו פקפוק בבחירה הראשונית
(ז"א שבאותו רגע, כל הכללים שבגללם בחרת את בן הזוג לא תקפים, אתם לא מצליחים לתקשר, אתם לא מסכימים על משהו מהותי, אתם לא מרגישים בנוח ביחד, ועולה תחושה של כאב ופגיעה) -
אבל יש ידיעה פנימית עמוקה, שהוא שלך ואת שלו - ואתם תתגברו על זה!
ואת רוצה בטובתו. ורוצה בטובתכם! ורוצה לשמור על הקשר הזה בכל מחיר!
אז - בעיני - זו אהבה..

כי היא לא תלויה בדבר..

אבל חייבים לעבור דרך מימד הבחירה כדי להגיע למקום הזה. 
אז כן לבחור ככה, ובהמשך להבין (זה יקרה אם תרצו ואם לא) שלא בחרנו כלום.. ורק מה' אישה לאיש.

מלא הצלוחה..

למה שתאהבי את X ולא את Y או Z?

חייבת להיות סיבה, והסיבה היא ההתאמה, וההתאמה אומרת שהתכונות שבך - שתואמות את התכונות שבו - מרגישות את הקשר ביניהם!!

מה שכן, אחרי השלב הזה, כשנוצר קשר, שהתבסס עליו, אזי מעצם הקשר מגיע "אהבת העצם" כמו שהובא כאן בהמשך מהמלבי"ם.

האמת שכשאני מתבונן בזה - אני רואה את זה כקשור קשר הדוק לשרשור של @הללויה~ על אהבה לפני הנישואין, וכמדובר שם ('האהבה תגיע אחרי החתונה' - לקראת נישואין וזוגיות) שחייבת להיות אהבה לפני, ומאידך - ברור שלא דומה היא לאהבה שאחרי, אז מה קורה כאן?

אלא - שלפני - יש את האהבה שע"י החיבור והדמיון, ועל בסיסה ניתן לבנות קשר, ואז - האהבה היא מעצם הקשר - כי איש אוהב את אשתו כמו אמא את בנה, וזה באמת כבר לא יהיה קשור לשום תכונה.

עכשיו אני רואה שכתבת שם שבאמת לא שייך אהבה לפני החתונה, בכלל, אז כנראה  שבאמת אנחנו חלוקים "מן הקצה אל הקצה"....

ואני יודעת ששונאים שאני אומרת את זה- אבל זו האמת.
העניין הוא שאנחנו לא באמת נתחתן עם כל אחד..
יש לנו צרכים פנימיים, התניות וכו' שיביאו אותנו לבחור בטיפוסים מסויימים.
ועוד דבר - 
כדי להצליח להחזיק זוגיות שמחה, אנחנו צריכים להרגיש שבחרנו אותה מתוך התאמה.
אנחנו צריכים את שלב ההתאהבות שמספר לנו שמצאנו את השותף המתאים והמושלם.
זה לא שקר.
בסוף זה שנעמוד איתו מתחת לחופה - הוא חצי הנשמה שלנו!
ואיתו נצטרך לעשות את העבודה בכל מחיר (כמעט)
אבל טכנית? אפשר להתחתן עם כל אחד שמוכן לעשות את העבודה איתך!
וזה בעצם מה שבודקים בדייטים, האם אנחנו מוכנים להיות שותפים לדרך..
כי בלי המוכנות הזו - לא נוכל לכבד ולהוקיר וללמוד לאהוב באמת, אחרי הנישואין.

מה גרם לך לאהוב את בעלך ולא מישהו אחר? אני לא מדבר על הפרקטיקה שביטאת ב"בשביל שמחה אני צריכה לדעת שבחרתי" וכו' וכו', אלא על הבחירה עצמה, את לא חושבת שזה בגלל שהייתה ביניכם התאמה שהביאה לאהוב?

זה שלב הכרחי..
כשחשבתי שבחרתי בעצמי, חשבתי שבחרתי בבעלי כי יש לו מידות טובות, כי הוא היה נאה בעיני, והיו לנו ערכים והשקפות משותפות, דיברנו על אותו גל והיתה לי תחושה של בית לידו..
וזה חד משמעית הדברים שצריך לשים דגש עליהם כשיוצאים לדייטים
1. מידות טובות שמאפשרות שותפות
2. מציאת חן חיצונית
3. תקשורת מצוינת
4. ערכים והשקפות משותפות
5. שמחת הלב

בהמשך מבינים - שלא בחרנו במודע כלום. אבל אין מדויק ממנו בשבילי והוא באמת חצי הנשמה שלי.

אם את מסכימה שהם היו, ושאהבת, ושסברת שהאהבה היא בגללם,

מה גורם לך לחזור בך?

והעיקר - מה את אומרת כעת? מה את אומרת למישהי שיוצאת ושואלת אותך "מה יגרום לי לאהוב את בעלי"?

ועליית מדרגה.

זה בנוי קומה על גבי קומה.

ויש לי איתה לכאורה ויכוח:

א. על קיומה של קומה א' בכלל.

ב' על מהותה של קומה ב' (שגם בה היא די סתרה את עצמה, כמו שציינת, ולגמרי התבלבלתי מהי דעתה המדוייקת)

וקומה ב - היא לא משתנה גם אם קומה א' לא היתה בדיוק מלאה..

אבל בצורה אחרת..
אנחנו נראים אחרת אחרי כמעט עשור מהנישואין.
אנחנו מתקשרים אחרת , ומכל מריבה לומדים איך לעשות זאת יותר טוב ויותר עמוק מבעבר
אנחנו לא בהכרח מסכימים על הכל - 
גילינו שהמידות שלנו לא כאלה מושלמות וגילינו גם איך לתקן אותן.. כל הזמן..

אבל כל הדברים האלה שכאילו בגללם בחרתי בו - הם כבר לא רלוונטים בכלל לשאלת האהבה שלנו.
האיש הזה יקר לי יותר מכל דבר אחר בעולם,  החיבור בינינו הוא כל כך הרבה יותר עמוק וכבר לא תלוי בכלום.
גם אם חס ושלום הוא יתכער נורא, או לא נסכים על משהו מהותי, או לא נצליח להסביר את עצמנו זה לזו במשך תקופה ארוכה..
הקשר והקרבה הנפשית הם כבר כל כך במקום אחר..
שלפעמים אפילו המילה "אהבה" נראית עלובה ליד הידיעה הפנימית הזו של שלימות עילאית..

ואני מקווה שאני לא דורכת פה לאף אחד על הפצעים.
מה שחשוב לי שיובן - זה שלא הבחירה הראשונית עשתה את הקשר לכזה עמוק, טוב ואוהב, אלא המוכנות לעבוד ביחד בכל מחיר בדרך..
וכל זוג יכול להגיע ולזכות בזה.. 
(וגם אנחנו כנראה נזכה לעוד יותר, רק 8 וחצי שנות נישואין. זה לא מספיק.)

רק שזה באמת באמת לא אמור להשפיע על הלפני!! בוחרים בן זוג - מתוך XYZ, שמביאים לאהבה, וכשהוא נהיה בן זוג - מגיעים לרמה ודרגה אחרת של אהבה, מעצם היותו הבן זוג, וכפי שכתבתי לעיל.

כך עכ"פ לדעתי.

את בעצם אומרת לי ככה: "כל מה שכתבת שקיים - קיים, נצרך - נצרך, רק מה? שזה לא מה שנקרא אהבה, אלא התאהבות, אהבה זה רק אותו רגש עליון ועמוק ובלתי ניתן לביטוי שקיים אחרי הנישואין".

לפי זה - האם אין לך חברות שאת אוהבת?

ולא שאני משווה - אני רק בא להראות נקודה מסויימת, שיש דרגות וסוגים שונים של אהבה. ולא בהכרח שמה שאינו אהבת איש לאשתו ואשה לבעלה - איננו אהבה.

וההנחה שלי היא, שישנה אהבה אף לפני הנישואין, שהיא יותר מאהבת חבר ופחות מאהבת זוג, ויסודה הוא מאותה אהבה שכתב המלבי"ם כמו שהביאה בהמשך פותחת השרשור, שישנה אהבת הערב והמועיל, והאהבה של אחרי החתונה היא "אהבת העצם" שעליה דיבר. 

(קראתי כבר כמה תגובות ושיא המעניין.. ממש כיף לקרוא... וגם מעודד חח)

תודה

למרות שתמיד אני אומרת לעצמי שזה לא פייר.

לצורך העניין- יש לי קטע ציני מעט (או הרבה, תלוי את מי שואלים) ואני לא יכולה לסבול אנשים ציניים.

אבל-

תמיד אומרת לעצמי- "קשוט עצמך תחילה".

אין לי אפשרות לבוא בטענות למישהו על משהו שאני עצמו לוקה בו.

יחד עם זה,

זה בהחלט יפריע לי לאהוב ולהתקרב אליו...

2 זה אמנם חשוב לזוגיות, כדי להישאר ביחד.

אבל לדעתי אם זה מבוסס על זה - זה בעצם תלות ולא אהבה.

יכולה להתפתח אהבה?

זה לא נותר בגדר הערכה רציונאלית במקרה הטוב? 

אם אני אוהב את עצמי מספיק זה סבבה.  אני לא צריך שיגלו בי דברים טובים כדי לאהוב,

אלא להפך, שאני אגלה בשני.

הרי לא כל אהבה זה למישהו שרואה בנו טוב...

לדעתי ולהרגשתי, אהבה בגדול זה מישהו שאנחנו אוהבים את מה שיש בו והוא עשוי לעזור לנו להגיע לשלמות

"...והנה אם בהשקפה ראשונה רגשי אהבת עצמו ורגשי אהבת זולתו הם כצרות זו לזו, אבל עלינו להשתדל להעמיק בזה, למצוא הסגולה המאחדת אותם אחרי כי שניהם דורש ה' מאתנו. וסגולה זו היא, שיתברר ויתאמת אצל האדם איכותו של ה"אני" שלו. כי בזה יומדד מעלת כל האדם לפי מדרגתו. האיש הגס והשפל, כל "אני" שלו מצומצם רק בחומרו וגופו. למעלה ממנו, מי שמרגיש ש"אני" שלו כולל את כל עם ישראל. שבאמת כל איש ישראל הוא רק כאבר מגוף האומה הישראלית. ועוד יש בזה מעלות של איש השלם, ראוי להשריש בנפשו, להרגיש שכל העולמות כולם הוא ה"אני" שלו, והוא בעצמו רק כאבר קטן בתוך הבריאה כולה. ואז גם רגש אהבת עצמו עוזר לו לאהוב את כל עם ישראל ואת כל הבריאה כולה. ולדעתי מרומז ענין זה במאמרו של הלל עליו השלום שהיה אומר אבות א יד: "אם (אין) אני לי מי לי, וכשאני לעצמי מה אני?" היינו שראוי לכל אדם להתאמץ לדאוג תמיד בעד עצמו, אבל עם זה, יתאמץ להבין שאני לעצמי מה אני. שאם יצמצם את ה"אני" שלו בחוג צר כפי מראית עין, אז "אני" זה מה הוא, הבל הוא וכאין נחשב. אבל אם תהיה הרגשתו מאומתת, שכללות הבריאה הוא האדם הגדול, והוא גם כן כאבר קטן בגוף הגדול הזה, אז רם ונישא גם ערכו הוא. שבמכונה גדולה גם מסמר היותר קטן, אם רק משמש כלום להמכונה, הוא דבר חשוב מאד. שהכלל בנוי מפרטים, ואין בכלל אלא מה שיש בפרט. וכן ראוי להתבונן על כל מתנות שמים מטל שמים ומשמני הארץ שהם נתונים לכלל ישראל כולו, והתחלקותם ליחידים הוא רק בתור גזברות, על מנת שיחלקם לנצרכים, לכל אחד כחלק הראוי לו, וליטול לעצמו כפי חלקו הראוי לו"

(ר' שמעון שקאפ, מתוך ההקדמה הקדמה ל'שערי יושר')

קיצר - האדם מרחיב את ה'אני' שלו ומכניס לתוכו גם את בן/בת הזוג בשלב מסויים. כמו שגם ההורים הם חלק מה'אני' וכמו שגם כל יהודי או כל בנאדם הוא חלק כלשהו מה'אני' של הבנאדם הבודד. 

מומלץ לקורא את כל ההקדמה. אולי יש לכם את הספר הזה בבית (ספר עצמו למדנות קלאסי).

כי זה אומר שהקשר בריא יותר וטוב יותר

דווקא 1 נראה לי יותר תלותי, בניגוד למה שאחרים כתבו פה

אם האדם שמולי רואה את הטוב בי ועוזר לי לגלות אותו (ולהיפך, אני עושה כך עבור הצד השני. הנה דוגמה גבר יקר, - נשואים טריים), השמחה היא משותפת, וזה קשר שבאמת בונה משהו שגדול יותר מסך חלקיו.

ונראה לי שצריך להבדיל בין

א. מישהו שמשקף בתכונות שלו את התכונות החיוביות שלי (שזה 1 אבל עם טוויסט של אהבה עצמית)

ב מישהו שמעצים במעשים או בדיבורים שלו את התכונות החיוביות שלי, שעל זה אני מדבר כעל "2"

1 זה שיש בו תכונות טובות שאתה מעריך ומן הסתם שיעזרו לך לשפר את עצמך.

2 הוא רק עוזר לי להרגיש טוב עם עצמי, כי לי קשה לאהוב את עצמי לבד.

חתולה ג'ינג'ית... למה התכוונת? 

כל עוד אנחנו מסבירים על איזו שאלה אנחנו עונים

יצא לי לאחרונה לפגוש בחור, שאני יכולה בהחלט להצביע על דברים שמוצאים חן בעיני (רמה אינטלקטואלית, עומק, כנות ועוד) ומצד שני, על דברים רבים שאינם מוצאים חן בעיני (קושי בגבולות, בוטות מסויימת) ובהתייחס לשלם הגדול מסך חלקיו, זה לא אדם שאני מסמפטת.

יחד עם זאת, קרה משהו בקשר הזה שלא קורה לי בד"כ. הוא עורר בי מקומות חבויים של שמחה, של חיות, של שחרור ועוד.

אנשים אומרים לי שהשתניתי אחרי הקשר איתו, ולטובה...

אני חתכתי. היו לי שיקולים רציונאליים לחלוטין. אבל ככל שהזמן עובר אני שואלת את עצמי האם זו לא היתה טעות.

האם עצם החוויה הזו, שיש לידך מישהו שמחיה אותך, דייה כדי לבסס קשר??? 

(כן אני זוכר שאני צריך להרחיב עוד, אבל לא רוצה לשכוח את המחשבה של עכשיו)

יש שני סוגים של אהבה - אהבה שיפוטית ואהבה של קשר.

אהבה שיפוטית: אני אוהב אותו כי הוא טוב. אם הוא יהיה רע, אני לא אוהב אותו.

אגב, מודל השידוכים הישן/מסורתי/חרדי בנוי כך: רשימת תכונות שנותנות לכל אדם ערך מסוים, ואז אנחנו מתאימים אנשים בעלי ערך דומה.

אהבה של קשר היא לדוגמה אהבה של אבא לבן שלו - אבא לא אוהב את בנו כי הוא טוב. אבא אוהב את בנו כי הוא הבן שלו. הקשר עם האדם הוא מה שגורם לאהבה. הקשר הזה יכול להיות משהו לא לגמרי מוסבר (כמו אבא ובן), או משהו שאפשר להבין - אני אוהב אותו כי הוא משמח אותי. כי טוב לי איתו. אינני יודע למה.

מודל השידוכים המודרני/לא חרדי בנוי ככה. מפגישים בין אנשים על בסיס הסיכוי להתאמה וליצירת קשר, ומקווים שהקשר יתפתח.

אגב זה ההקשר שבו פתחתי את השרשור הזה מעניין אותי לשמוע את דעתכם - לקראת נישואין וזוגיות

נראה לי שרציתי לכתוב עוד כמה דברים אבל חוט המחשבה נקטע

אהבת הערב, אהבת המועיל ואהבת העצם.

אבל- אהבת העצם הוא מגדיר כ"אהבת הטוב את הטוב" כלומר, בסופו של דבר חיבור ואהבה אמיתיים הם כשהטוב שלי פוגש בטוב שלו. (לעומת אהבה לאדם רק כי הוא עושה לי טוב- זו אהבת הערב)

ובהקשר לשרשור שפתחת, חושבת שכל עוד יש מובחנות בקשר, אשה נורמלית  לא תהיה מוכנה להמשיך קשר עם רוצח.

גם אם היתה מאוהבת בו...

אלא אם כן אין ביניהם שום מופרדות ומובחנות, ואז אוטומטית היא מזדהה ומגבה עם כל צעד שלו. ולא בטוחה שקשר כזה הוא נכון ורצוי.

קודם אתייחס לשרשור שהבאתי - ובאמת ההסבר שלך על המובחנות הוא צעד בכיוון - האם אמא תאהב את בנה הרוצח? (הרבה אמהות של רוצחים כועסות עליהם ועל מעשיהם, אבל לא שונאות *אותם*). באותה מידה, יכול להיות קשר בריא שבו האהבה לא תלויה בשאלה של האם הנאהב הוא טוב, אלא בקשר שלו אלי. לדוגמה, במקרה הזה היא לא חייבת לגבות אותו - היא יכולה להתייחס לזה כ"שתי נשמות עם נפש אחת". הוא רע, ואני טובה, אבל אנחנו זוג ולא אפרד ממנו, ואשאר נאמנה לו. או לחלופין - לעשות את תהליך התשובה בשבילו. בדיוק כמו שהוא יכול, גם היא יכולה לעשות תהליך של תשובה (כמו נכדים של נאצים שמנסים לכפר על מעשי סביהם).

ואחזור לדוגמה מהמלבי"ם - 

אהבת הערב זה לאהוב מי שמאכיל אותי או נותן לי משהו, שעכשיו הוא שלי.

אהבת העצם זה לאהוב מישהו כי ביחד אנחנו יותר מאשר בנפרד. כלומר כאשר המובחנות היא פחותה, שזה יכול לקרות גם בצורה בריאה, ואז האהבה היא לאדם עצמו, ולא לאוסף תכונות שבהן הקב"ה חנן אותו (או שהשיג במידותיו המעולות).

חשוב לי לראותו.

ואשמח שתרחיב לגבי כך שלדעתך הקשר כך הוא טוב ובריא  יותר.

לפעמים נדמה לי שזה קשר שבנוי על מילוי חסכים, ואינו עומד בפני עצמו.

הקישור שהבאתי ממחיש עד כמה זה ממש לא מילוי חסכים אלא חלק מהותי מקשר מוצלח.

אם הקשר הוא קשר של "אני מעריך את האדם השני", אז זה קשר שהוא חיצוני. אני חייב להאמין שהאדם השני הוא באמת עם המעלות הלה, ושבגלל זה אני צריך להעריך אותו, ועוד יותר מזה להיות בקשר איתו... יש פה המון הנחות לא מוכחות בכלל, ולכן זה איזה משהו מוזר שמבוסס על המון מחשבות...

מצד שני, יש סוג אחר של קשר. באמת יפה. שבו בעצם כל צד משלים את הצד השני. לא בגלל דברים שחסרים לו. יכול להיות דברים שבכלל לא ידעת שיכולים להיות בך, ופתאום אתה מסוגל לעשות רק בנוכחות של האדם הזה. שזה אומר, שמצאנו משהו ששנינו יכולים לבנות - וזה מכלול התכונות החדשות שאני מגלה בעצמי. בעצם זה תוצר, תולדה, של הקשר. כמו ילד שנולד ומחזק את הקשר (תחשבי על המקרים שהילד מחזק את הקשר)

אז הקשר מהסוג הזה - זה לא שאני אוהב את עצמי. אני מגלה שאני מסוגל ליותר, ואני מאושר כי הקשר הזה הוא המקום שבו אני פורח. אני בכלל לא תלוי באדם. אני תלוי בעצמי - והאדם הזה הוא הסביבה שמפתחת את עצמי.

למעשה, לפי דבריך אהבה היא המרחב החיובי שנוצר במפגש בין שני אנשים?

והוא לא מנומק ברכיבים רציונאליים דווקא,

אלא תוצר של המפגש ביניהם?

כמו קשר כימי בין שני חומרים שיוצר חומר חדש?

קשר נראה ככה. השאלה עד כמה עוצמתי ועד כמה חיובי מה שנוצר בין שני האנשים. רוב מערכות היחסים שלנו מוסיפות מעט מאד.

קשר זוגי הוא בדרך כלל עוצמתי יותר.

יש קשרים שבהם ממש אפשר לראות שפתאום נהפכים להיות מישהו אחר.

ונכון, אני חושב שהתלות ברכיבים רציונליים זה לחלשים (סליחה למי שנפגע מהביטוי. לא מתכוון להעליב). לפעמים זה המקסימום שיש, ולדעתי לגמרי אפשר להתחתן ככה. אבל אחרי שרואים שיש משהו אחר, קשה להתפשר על זה.

זוכר שפעם פגשתי מישהי, ויום אחר כך הלכתי לדבר עם חבר, וחזרתי לשדכנית ואמרתי לה "עם החבר הזה היה לי הרבה יותר כיף לדבר מאשר עם הבחורה הזאת. לא ברור לי למה להמשיך".

אגב גם בדייט אני בכלל לא בודק אם היא טובה או לא טובה. מצדי שתהיה מרשעת (כתבתי את זה פעם ולא הבינו מה אמרתי). השאלה העיקרית היא אם כיף לי או לא כיף לי. ברור שגם מעניין אותי לדעת שהאינטרפול לא במעקב אחריה, אבל השאלה שאני שואל בסוף דייט זה מה התוצר. אם היה כיף או לא.

לגבי "אהבה" כשלעצמה - אני באמת לא לגמרי סגור על מה זה. יש כל כך הרבה סוגים וכזה ספקטרום רחב שמאד קשה להתייחס לשאלה מה זה וכמה מזה צריך ומאיזה סוג. נראה לי שכל מי שהחליט להתחתן חושב שיש לו מספיק מהסוג שהוא צריך.

ברור שבסוף מעבר לנתונים היבשים צריכה להיות אוירה טובה וחווייה טובה.

אבל אם יש כיף ואין לו במה להיאחז במציאות- מי מבטיח לך שמחר לא יהיה לך כיף עם מישהי אחרת?

איך אפשר לבסס קשר ונאמנות רק על זה?

אם המטרה היא לבדוק מי היא היחידה שיכול להיות לי טוב איתה - המטרה מבוססת על הנחה שגויה, ויקח לי כמה עשרות שנים לבדוק.

אם המטרה לבדוק שיהיה לי טוב לחיות עם מישהי שמבחינת קריטריונים בסיסיים לקיום חיי משפחה היא בסדר, אז ברגע שזה כך, אני יכול לבחור בה, ואחרי הבחירה - היא אשתי. ואם היא אשתי, מה פתאום שלא אשמור על נאמנות ל**אשתי**!!!

להיפך, אם הקשר מבוסס על "היא יפה ובעלת מידות טובות", אני בטוח שיש מישהי שבמדדים אובייקטיביים תיחשב יפה וטובה יותר, או לפחות אחת שטובה ממנה בכל מעלה אפשרית. ואולי דווקא מה שהכי חשוב זה שהיא תהיה גבוהה, ואני כמו טיפש חשבתי שאני צריך מישהי שיודעת לכתוב ביד שמאל?

בקיצור, אם אני בוחר לפי קריטריונים, תמיד אני יכול לחשוש שאמצא מישהי שטובה יותר בקריטריונים האלה.

אצטט בהקשר הזה אדם חכם הערה קטנה לגבי זה - לקראת נישואין וזוגיות

מדובר על שלב שבו שני הצדדים רואים זה בזו אך ורק את הטוב.
וההורמונים מייצרים תחושה גדולה של עונג במפגש -
לכן יש תחושת העצמה גדולה מאוד זה של זו..
ובעצם אנחנו אוהבים את עצמנו כי יש עונג בקבלה של כל זה, אבל אנחנו גם מספקים את השמחה הזו לצד השני..
אז זה לא דבר רע..

השאלה היותר אמיתית היא - האם זו אהבה?
אם בעבודת ה' אהבת ה' נמדדת ביראה (לפי חז"ל)
זאת אומרת, היא נמדדת ביכולת לקיים את רצון ה' גם כשזה פחות קל לנו -
ככה גם בזוגיות, 
אהבה אמיתית נמדדת דווקא כשאנחנו לא מסכימים זה עם זו, כשיש לנו ביקורת זה על זו..
אהבה נמדדת ביכולת שלנו לכבד את הצד השני למרות אי ההסכמה, ולהיות מוכן לשמוע את מידת הצדק שלו..
וזה פחות קורה בהתאהבות ובקשר שלא בא לידי מימוש מלא בנישואין..

אז בעיני השאלה קצת מיותרת..
התאהבות זו התחלה חשובה, כדי להחזיק אהבה, אבל היא לא העיקר.
(וזה לא שבזמן שנשואים לא נשארים מאוהבים, אפשר לתחזק פרפרים)

מזאתומרת אוהבת את עצמי דרכו?

למה להסתבך אבל?

סביר להניח שהייתה התאהבות

וסביר להניח שהיו בו תכונות שאהבתי

וסביר להניח שהמראה שלו מצא חן בעיניי

וכמובן עוד דברים נחמדים וחביבים

קשה לי עם זה שאנשים מנסים להגיד את לא מתגעגעת אליו את מתגעגעת להרגשה של ההתאהבות

כאילו די,  מספיק.

לפעמים נראה שמעודף מחשבה נוצרים תיאוריות מעצבנות כאלו

אז לא. אוהבת אותו כי אוהבת אותו...ושלום על ישראל...

(ושלא תביני לא נכון, גם לי לא חסר עם החפירות שלי. אבל צריך לעשות הפרדה בין פילוסופיות ותאוריות לבין מציאות. המציאות בד"כ שאם הרגשנו שהתאהבנו אז באמת התאהבנו, מה גרם לזה שהתאהבנו, זה יכול להיות מאוד מעניין לבדוק, אבל לא צריך להזניח עובדות על הדרך... )

יש אנשים שגם אם ירצו לא מצליחים להמנע מהשאלות שמאחורי הדברים.. מנסים להעמיק ולחקור עוד ועוד
ויש אנשים יותר חדורי מטרה.. פחות אוהבים את ההתבחבשות..

אבל לא צריך להיבהל מהעובדה שהתאהבנו, או שאנחנו מתגעגעים *לבן אדם!! כן כן לבן אדם ולא לתחושה... 

או להיבהל מזה שהתאהבנו באדם לא נכון...

בקיצור, אם החקירות האלו מגיעות ממקום של לנסות להדחיק/להסתתר מאחורי הרגשה מסוימת שלא נוח לנו איתה, אז בעיה... אם סתם רוצים להתעמק.. בכיף אני בעד... 

אני פשוט לא מבינה מה קרה לי פה...

ותסבירו לי כבר אחת ולתמיד איך אפשר להעתיק קישור של תגובה??

הנה הציטוט:

זה מוזר

תשאל אותי אם אני אוהבת אותו?

התשובה היא לא.

אבל,

רוצה קשר איתו.

רוצה את קרבתו.

בקיצור רוצה לקבל את מה שיש לו לתת לי

אני הזויה.

תעמידי את הסמן על השורה של הכותרת, לחצן ימני, העתק כתובת קישור. פתחי את המקום שאת רוצה לשים, קונטרול וי. גמרנו.

סתם סתם. לא בוער.

( כן) בלי רווח= .

זה אפשרי, יש כאלו שלא.

מה שלא בוער אסור לבקש?

את מפל' או ממחשב?

לא תמיד רגש רומנטי הוא זה שיוצר את הרצון לקרבה ולקשר

תחשבי על זה קצת קצת כמו מישהי שאת מאוד מאוד קשורה אליה בפנים עמוק...

יש אנשים כאלה שאנחנו באמת קשורים אליהם, ויהיה קשה ההרגשה של להיפרד 

אבל לא תתפתח שם אהבה או יותר נכון התאהבות...

וזה קרה לי אגב...

שהיה לי רצון להמשיך את הקשר

לא יודעת לגבי קרבה מה כוונתך

אבל לא פתחתי רגשות אליו...

רצון לקשר בלי רגש לבן אדם?

אז מה זאת אהבה למען ד'???

ואיך אמורים להרגיש אותה?

יש כמה אפשרויות לבחינה של התאהבות:

יש לך חיבה אליו (שלדוג' תרצי לקרוא לו בכינויי חיבה... שיש לך רצון לזה... )

משיכה גם מבטאת צד בהתאהבות אז רצון לקרבה פיזית 

שהמפגש בינכם יוצר אצלך קצת התלהבות או שמחה

במבטים- את מסתכלת עליו ויכולה להרגיש שאת אוהבת אותו... 

ורגע, לעולם לא חווית התאהבות/אהבה?

ולגבי האפשרויות שנתת:

1. כן

2. כן

3. כן

4.- לא ולא ולא

מוזרררררררררררררררררררררר

ואי סיקרנת אותי עכשיו...

נראה לי זה עניין ליועץ זוגי לא?

(מעבר לדיון הפילוסופי, אני מתלבטת אם לנסות לחדש את הקשר)

את צריכה מישהו/מישהי שיכול להרגיש מה עובר עלייך בפנים ברגש/תת מודע

מדובר על מקרה מסויים בלבד, (כי את אומרת שיש נידון "לחדש את הקשר")?

היה משמע ממך שפתאום תפסת שלעולם לא היה לך רגש של אהבה למישהו.

מה שגורם אכן להמליץ על ייעוץ, לאוו דווקא אצל יועץ זוגי. וזה חשוב מאוד גם אם לא יהיה רלוונטי לחדש את הקשר המסויים הזה. זה חשוב לך מהותית.

נוכחות גברית יכולה למלא צורך גדול, גם אם אין לך שום רגש לבחור..

ועדיין

כמי שחיה כרווקה שנים רבות, זה טבעי שיש לי צרכים בסיסיים לא מסופקים לא?

ומכיוון שאין לי דרך לספק אותם כל עוד לא נישאתי (לפי התורה לפחות), זה טבעי שהם יהיו חלק או לפחות יהוו "רעשי רקע" בדרך למציאת בן זוג. 

אבל אני כבר בטיפול.

וחשבתי שעשיתי איזה דרך בנושא הזה.

ובא המקרה הזה ועורר לי הרבה סימני שאלה על הדרך הזו.

שזה לא ייאש אותך או משהו כזה

בעיקרון זה יכול לשבת על נקודה ממש קטנה...

זה לא חייב להיות איזה משהו בומבסטי...

יש מצב אפילו דרך שיחה אחת אפשר יהיה לעלות על זה...

ויש עוד אפשרות: אוהבים את הביחד

אוהבים את הביחד.

והאמת אף פעם לא בדואליות

ויש עוד אפשרות: אוהבים את השכינה מתוך הביחד

החוויה בפועל אף פעם לא דואלית

-"את הביחד"? אוהבים את השהות ביחד? כלפי מה מכוון רגש האהבה?

מתוך הרפיה בעיקר

היא פחות מכוונת, היא לא אישית ממישהו למישהו

אלא מצב הווה

שהות בהחלט

והיא אגב זאת שגוברת אחרי חתונה

אני חייב להעריך בשביל להתאהב. אבל גם 2 יכול להוסיף ולהעמיק את הקשר.

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

לא יודע אם הייתי כותב פתק, הייתי פשוט אומר לה פנים מול פנים שחשבתי עליה ורציתי לשמח אותה או משהו בסגנון כי תכלס בשביל זה קנית לא?

ואם בכל זאת מרגיש שחייב פתק, אז וכו.

אין כמו מילים על נייר כתוב

תתן לעט להוביל 

בדרך כלל אנשים אוהבים את זה שאוהבים אותם ואכפת לאנשים מהם, אז כדאי משהו שמראה שאכפת לך ממנה ואתה חושב עליה

מחמאה זה ממש טוב, זה יכול להיות מתובל בעקיצה, לא מממשנה מה.. גם אם אתה רוצה לכתוב משהו כללי ממליץ בחום שיהיה איפשהו ביטוי יותר ספיצפי ומכוון למסר שאתה רוצה להעביר

איזה, בהצלחה רבה

ושישדר מי שאתה, אל תנסה לשדר מישהו שאתה לא.

אתה מדהים בכל מקרה

לדעתי אם זה שלב יחסית מתחיל, אתה יכול אפילו לכתוב לה "רציתי לשמח אותך"

אם זה שלב מתקדם יותר אז אתה יכול לכתוב גם משהו יותר ארוך…

בהחלט חשוב תמונה מושקעת שמציגה אותנו בטוב, וגם אני מביא כזאת.

אבל חייב גם שתהיה משקפת ומציאותית.. לא פילטרים ומשחקים עם זוויות וכאלה.

זה עלול לגרום הרבה תסכול מדייטים ראשונים מביכים בו סתם מחכים לברוח ברגע שמנומס מספיק. (לא שזה מעלה גדולה לגבר כזה, אבל כך עובד העולם)

הצד השני מצפה לרחל כמו בתמונה ואז מגיעה לאה..

שידכתי לחבר של בעלי מישי ובפגישה הגיעה מישהי מאוד מאוד מלאה

ממש לא ראו את זה בתמונה שהעבירה

החבר הזה נסע שעה נסיעה כדי להפגש איתה ובסוף זה היה ברור שהפגישה הלכה לפח כי זה נפל כבר על זה

הוא כמובן כיבד ונשאר עד סוף הפגישה

אבל חייב להעביר תמונה תואמת מציאות..חבל על שניכם

או יפסיקו לבקש תמונות אז דבריי יהיו מיותרים.

עד אז אני גאה להגיד לבנות- דאגו לאינטרסים שלכן,שיהיו לכן הצעות.

(אני לא שדכנית.אני מדברת כחברה שמנסה לעזור)

גברים. לא ככה האידיאל להתחתן.

אני לא אומר מה לעשות מבחינה פרקטית.

אני אומרת תחזרו לעולם הישן והטוב שלא מבקשים תמונות

הלואי

המציאות כבר נסעה משם

כל הקטע הזה של תמונות יכול להיות מורכב ומסובך.

לא כולם מרגישים שיש להם בכלל תמונה וואו.

לא כולם רוצים בכלל לשתף תמונה שלהם.

בכנות, את חושבת שיש מישהי שמשתפת תמונה ואומרת - הנה אני ביודעין ומתוך כוונה ברורה משתפת תמונה מכוערת שלי?

האם נראה לך שמי שבוחרת תמונה, אומרת לא אכפת לי מהתמונה, זאת פשוט התמונה האחרונה שלי?

האם נכון לשתף דווקא תמונה מאירוע, או אולי יש שיקולים אחרים שבעקבותיהם בוחרים דווקא תמונה מחיי היום יום?

האם את, כשדכנית, מסוגלת לכבד בחירה כזאת?

מחפש תמונה עדכנית יחסית ושולח. אין לי כח לכל ההתעסקות הזו.

ובאמת שהגיע הזמן להפסיק עם כל מחול השדים סביב התמונות. 

אני לא שדכנית אלא חברה שמנסה לעזור לחברות שלה ולא התחתנתי צעירה בכלל וגם אני שנאתי כל כך את זה

אבל

כש'עברתי צד' והתחלתי לשדך פשוט הזדעזעתי מכמה בנים פוסלים על תמונה. בחורות שהן זכיה בלוטו פשוט נפסלות בחור אחר בחור והן לא יודעות את זה כי זה עוד לא הגיע לשלב שאני מציעה להן והן מתייבשות תקופות

ונשרף לי הלב

אז אני כותבת כאן כדי שיגיע לכמה שיותר בנות מהממות- תעשו הכל כדי לצאת הכי טוב שלכן!!

ומי שכתב פה שקר החן- בא לי להגיד אנחנו פועלים בתוך הכללים של העולם הזה שיש בו גם מקום לשקר החן.

ואין לי דעה מגובשת בנושא

אבל פעם אחת ביקשו סתם עוד תמונה יותר טובה וזה עצבן אותי אז חברה שלי צילמה אותי מחזיקה דף שמסתיר את הפנים וכתוב עליו

"והיו עיניך רואות את מוריך (ישעיהו ל, כ)"

יש לי חברות הרבה מעל היופי הממוצע

דווקא שהן שולחות תמונות מאירועים/ צילום מקצועי לגברים יש תחושה של איום

לעומת זאת שהן מחייכות למצלמה בסלפי חמודי או שמצלמים אותן שותות קפה בבוקר או בטבע מתי שרואים את היופי הטבעי זה הכי כובש

בהנחה והן נראות טוב בלי איפור

. בלי אודם בלי תסרוקות בלי שטויות ..הכי פשוט

הכי אומרים כן..

ותתפלאו לנשים יפות הרבה יותר מאתגר למצוא

הרבה פעמים הצעתי לגברים והן דווקא פסלו על שטויות כמו על מקום וכו' .. ( וזה היה נראה לי קטנוני אבל לא התערבתי ) ובדיעבד הם ספרו לי שלא היה להם אומץ להגיד להצעה כזו טובה ( כי גם הפרטים שלהן טובים) כן.

אז גברים אומרים הרבה יותר מהר כן להצעה לבחורה שנראת ממוצעת - חמודה  מאשר בחורה יפיפיה .

זה לא שהם לא רוצים אותה .. הם מרגישים איום או בדייט מקטלגים אותה כסנובית

לא יודעת אם שמעת אבל תשאלי חברה שלך הכי יפה שאת מכירה תשאלי אותה מה קורה אצלה בדייטים

ותבני ששם זה הכי כואב

כל גבר רוצה אשה יפה

מה יש לו להיות מאוים, הוא לא עוד אישה שיכולה לקנא ולהרגיש מאוימת

הכרתי כמה בחורים שהודו שמעדיפים אישה פחות יפה בגלל זה. וגם לי בעבר הרחוק היה את זה..

אבל מאז הרבה מים ואקסיות דוגמניות עברו בים(;

והפי, לגבי היופי הטבעי שהזכרת יש משו מאד מושך דווקא בזה גם כי זה פשוט יפה כמו שאמרת, אבל בעיקר כי זה משדר פשטות וצניעות מסוימת.

ובחורות יפות שמאפרות תעצמן וכו הן נתפסות אצלנו כמתנשאות ועפות על עצמן וזה מוריד

אי לכך ובהתאם לזאת אני מכריז שהבחורות ההכי שוות שיש הן דווקא אלו ההכי זרוקות שיש, אלו שלא יודעות מזה איפור או אודם ובטח שלא דאודורואנט😌 היחפניות עם הקשרגל והפשמינה @מיפ

איפור זה סגנון ומובן לי למה לא כל אחד יעוף..

אבל אם מישהו לא רוצה בחורה יפה שנראית עדינה וצנועה זה כבר חוסר אהבה עצמית...😅 

לא יודעת לא הצלחתי להבין איך זה הגיוני.

למה שהיא תעשה את זה? זה רק בראש שלכם... אבל תודה על ההסבר

סתם צוחקת

עצוב ביותר

כן חשבתי שהוא גבוה ממני ברמה האישית אבל רציתי שהוא ירצה אותי.

אבל אני לא דוגמא, ואני מבינה שזה יכול לקרות- בגלל פרטים מהותיים. אבל בגלל יופי? טוב כנראה אני לא אבין את זה.

וברור שהיהדות רוצה שהשימוש בחיצוניות יהיה רק לצורך ולא יותר.

ממש ממש מתחבר לי לחנוכה..

לא משנה מארוע או לא

מה שיותר טוב מוכיח את עצמו.

לגבי מה שכתבת אחר כך אני לא מכירה את זה

מי שנראת טוב וזה יכול לתרום לה להתקדם.... למה לא.

רק חשוב שזו תהיה תמונה משקפת.. לפעמיים יוצאות תמונות ממש טובות שלא תואמות למציאות.

שלא צריך לחשוב שהיא משקפת את הכל...

אם הייתי יוצאת רק עם מי שיש לו תמונה יפה כנראה הייתי יוצאת עם בן אדם אחד לשנה

פסיכולוגית גבר נמשך למראה ואישה נמשכת לאופי - ברור, יש אנשים לכאן ולכאן אבל זה המקבץ העיקרי. בין השאר זה מסביר למה ה'התאהבות' של גובר חולפת מהר יותר (כי הוא מתרגל ליופי החיצוני) ושל האישה הולכת ונבנית (שיותר ויותר מהאופי מתגלה עם הזמן). ברור שכל אחד צריך לעשות עבודה וברור שיש קומה שצריך לפתח ולבנות, אבל כמו שאנחנו מתנגדים (ברובנו) לתופעת הלהט"ב והמגדר העצמי בטענה שיש טבע מוגדר בלתי ניתן לשינוי טרופי יסודי - כך צריך להבין שזה עובד ביסוד ובעומק, בטבע, אצל הגברים והנשים וזה בסדר, ככה נוצרנו ונבראנו ומשם אנחנו מבקשים רק להתקדם.

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

אם היא בסגנון שאתה מחפש ויש לה מידות טובות, מה היא אשמה שהשמפחה שלה לא באותו סגנון כמוה?

האמירות המגמרא מדברו על תקופה שבה ההשפעה היחידה על אנשים, בפרט לאישה, הייתה המשפחה. היום אנשים הרבה יותר עצמאים לבחור את הדרך שלהם בעצמם.

כמובן כדאי לבדוק שאין בעיות קשות שישפיעו על ההתנהלות כזוג, אבל אם מדובר על משפחה שיכולה להכיל ברמה מינימלית, חבל לפספס על זה מישהי שיכולה להתאים.

אני ובעלי שונים מהסגנון של המשפחות שלנו, והקמנו בית משלנו בדרך שמתאימה לנו.

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

עם הזמן זה צריך להתאזן לדעתי ושהאישה גם תתפוס פיקוד לפעמים ותביא רעיונות טובים, לפחות זו הזוגיות אליה אני מכוון.

אם אתם כבר יוצאים תקופה, אפשר קצת לבחון את הקשר. לבדוק שהיא מעריכה את המאמצים שלך עד כה, ושהיא מחוברת לקשר, חשוב שלא תיקח אותך כמובן מאליו..

אתה יכול להוריד טיפה מהגז, לראות איך היא תגיב.

לא לכתוב איזה יומיים ולחכות לראות: האם היא מתעניינת? חושבת עליך? מצפה לדייט הבא?

לא ממקום נידי שלך, שאתה מחכה לאישור שלה.. אתה לא זקוק לה. רק תן לה להיות מושקעת יותר בקשר בניכם.

אם היא אכן בעניין ולא סתם זורמת כי למה לא, אז היא תגיב ותתעניין.

ויותר מזה, לא רק שההשקעה שלה תעיד על רצון חיובי, אלא ההירתמות שלה לקשר היא שתעורר יותר חיבור ואהבה מצידה!

אנחנו כבני אדם אוהבים את מה שאנו מטפחים. וגם יודעים להעריך יותר את מה שבא במאמץ על פני מתנת חינם..

היא תעריך יותר כשתבין שאתה כגבר לא מובן מאליו בחיה.. אתה מישהו שראוי לרצות אותו.

כל זה במידה שאתה אכן רוצה לפתח את הקשר הזה הלאה. אבל אם אתה לא מתלהב כל כך אז זאת נקודה אחרת..

מה שכן, ברגע שתפעל ככה גם קשר מנומנם יכול להתעורר מחדש. גם מצידך.

אני אוסיף שיש הבדלי אופי בין בחורות, יש כאלו שמצפות שיחזרו סביבם הרבה, וכאלה שמההתחלה מסורות לעניין.

כדאי לחשוב על זה טוב, מיהי ובאיזה שלב אתם בקשר. האם הגיע הזמן לערב אותה יותר או להמשיך עוד במתכונת הזו..

קרה לי בעבר שלא חישבתי נכון את המצב ובחנתי מוקדם מדי את הבחורה.. היא לא ממש הבינה למה ניתקתי מגע. מבחינתה היא נהנתה בקשר וציפתה שאמשיך לקחת את המושכות.

בקיצור צריך רגישות והטיימינג חשוב. אבל זה בהחלט צעד שיכול להקפיץ קדימה קשר תקוע

זוגיות, היא, ובכן, משהו זוגי.

זה אמור להיות אינטרס של שנינו להיפגש.

אני לא מצפה שהוא יקבע עבורי איפה ומתי נפגשים. ("אם" מבחינתי כן תלוי בו, כי אם הוא לא מעוניין אין טעם שניפגש).

בעיני זה צריך להיות קביעה משותפת, שבאה מתוך שיח של שני הצדדים.

לגבי השיחות בין לבין - אם זה מפריע לך שאתה שולח ראשון - דבר איתה על זה! ככה יוצרים קשר של קרבה - מדברים ומשתפים (גם) על הדברים שפחות נעימים לנו.

כמובן שיש דרך וצורה לעשות את זה, ברגישות. לשתף אותה שאתה מרגיש שאתה יוזם כל דבר, ושזה לא המקום שהיית רוצה בקשר. ותשאל אותה איך היא מרגישה עם זה, ואיך היא רואה את הקשר.

זה הזדמנות לצלול לעומק גדול יותר. יכול להיות שהיא רואה את הדברים אחרת לגמרי, שהיא מגיעה מתרבות\מנטליות שונה לחלוטין, ואולי תופתע לשמוע מה היא מרגישה ומה היא חושבת על הקשר.

אם קשה לו לשלוח הודעה

יאללה בכיינים

בוא נשים את הדברים על השולחן אתה חייב לשלוח הודעה אחרי הדייט ראשון 

ככה לפחות בכל שלב הדייטים.

לגבי הפגישות איפה לעשות זה צריך להיות משותף דברו בניכם תגיעו בכיף למה שבא לכם .

לפני שתגיד לה מה אתה מעדיף שאל אותה "איך את עם זה שאני תמיד קובע ויוזם?" תראה מה זה בשבילה, תן לה לפרש את זה.

אם זה קשה לך מבחינה כזו או אחרת או שאתה תשמח למוערבות שלה, אתה יכול גם לשתף.. ככה זה נראה לי בזוגיות.

נ.ב - 

העולם אומר שנשים אוהבות שמחמאים להן.. אפשר לפתוח בכמה מילים טובות ;)

הניסוח: איך את עם זה שאני תמיד קובע ויוזם.

נשמה אתה רושם לאישה לא לגבר אתה זוכר את זה?

(זה עקיצה המשפט שלך 

מה עם עדינות?

וגם למה להיכנס לזה מראש

אם אפשר להגיד מה בא לך 

תגיד פשוט בצורה נכונה: " ואי את יודעת ממש עושה לי טוב לקבל ממך הודעה 

או 

"שאת משתפת איפה את רוצה להיפגש .. " 

ככה פשוט

אלא כדי להבין את המקום שלה. זה צריך להיות בשיחה ולא בהודעה, עם האינטונציה הנכונה והתעניינת כנה, להבין מאיזה מקום זה מגיע מבחינתה. (אישית לא חושבת שיש בעיה לומר קודם מה חסר לו ולא חושבת שיש בעיה קודם לשאול מה דעתה, רק רציתי לומר איך הבנתי את ההודעה)

אך ניסוח אחר שיותר טוב הוא יכול להשאל.

"זה כיף שאת זורמת עם הרעיונות והדברים שאני מביא, תודה לך היית רוצה להביא דברים והעלות רעיונות בעצמך? איך את מרגישה ביחס למה שאני מביא וליוזמות שלי?"

זה יותר טוב?

בהחלט לא טוב אם זה נשמע עקיצה. לא עלה על דעתי.. 

וכן, לא התכוונתי לאותם מילים.. אולי בגלל שאני אוהב קצת להתבטא בצורה צינית וזה מה שיצא חח

כאילו, אני כתבתי את זה בלי פילטרים, כי רק רציתי להעביר את המסר בצורה ברורה.

כמובן שצריך לשאול בצורה נעימה וחמודה.

תודה על החידוד

ואם אתה מרגיש שהדייטים שלכם -באמת- סבבה ויש פידבק ממש ממש טוב ממנה בזמן הדייטים,

אז לא הייתי מתעסק במי יוזם הודעה ראשון ומי יוזם לאן הולכים ומתי, לפחות לא בחודשים הקרובים.

אם כיף לה ככה, וכל עוד היא מתנהגת אליך יפה בדייטים וומשדרת שהיא בעניין לגמרי, אז זה דבר טוב.  אין טעם לנסות לשנות משהו כרגע.

זה בסה"כ חודש. אתה בונה את הבסיס כרגע. אח"כ תוכל לבקש ממנה מה שתרצה וכשיש בסיס, זה לא יפריע לה בכלל. הסבלנות במקרה הזה משתלמת.

אבל אם הדייטים עצמם גם לא משהו.

אז זו הבעיה העיקרית כאן ועדיף שתברר כאן יותר. תנסה לגשש מה היא חושבת עד עכשיו על הקשר..וכו'...

ושם תדע יותר אם באמת אכפת לה או לא ואם תבין שאכפת לה, שם תנסה להכניס לפחות את שליחת ההודעה (הייתי משחרר לגמרי את נושא מי מחליט איפה ומתי נפגשים).

בהצלחה.

שווה לתת לה גם להתאמץ על הקשר (כשמתאמצים ויש ניגוד מסוים זה מראה לה שאתה לא 'מובן מאליו' בעולם שלה, וזה מקנה למציאות שלך איתה, ולזמן הזה כשאתם בפועל ביחד, יותר ערך). אפשר להעלות את זה באופן מילולי כמו שהציעו, אבל אני חושב שכדאי להיות חכם ולגרום שזה יעלה מצידה. לא ב'פאסיב-אגרסיב' אלא בכנות. ברור שיש זמנים שברגעל אתה לא זמין לשוחח/להתכתב/להפגש עם חברים - וכרגע היא לא אמורה להיות מאוד שונה מהגדר הזה (מבחינת הזמינות שלך).

אז תעשה בחכמה, בלי לנסות להפוך את היוצרות, אבל לפעמים לתת לה לקחת אחריות וכו'.

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.