אבל גם לאוו דווקא משלימות.

אני יכולה למצוא את עצמי אומרת על בחור: הוא לא חמוד בעיני.(אולי כי הוא לא מי שתמיד דמיינתי, אולי כי הוא לא עונה על ה"קריטריונים" שלי) ועדיין להרגיש מאוהבת בו בגלל ההגדרה השניה...

נשמע אגואיסטי למדי,

אבל פרויד כבר אמר: "אשה אוהבת את עצמה ואת מי שאוהב אותה."

אין אהבה בין שניים.

יש אהבה של כל אחד את עצמו כפי שהוא משתקף דרך בן הזוג.

זה מעסיק אותי מאד לאחרונה...

הזווית שאתה מציע בהחלט מסבירה לי דבר או שניים שלא הצלחתי להבין עד כה.

תודה!

שימי לב, שאת לא מחפש גבר ש"אהוב" אלא ש"את אוהבת", חייב להיות המקום של "את", ומי זה ה"את" הזו שאוהבת? ולמה היא אוהבת? ה"ווארט" באהבה שיהא יחס בין שניים, כמו כל הרגשה שבעולם שבנויה באופן של "אובייקט- סובייקט- מפגש", יש משהו ב"את" שמתחבר למשהו בו, אם הוא לא היה בך, לא הייתה לך דרך להיות אוהבת אותו. 

ולכן התשובה המדוייקת לשאלתך היא ש"את אוהבת אותו דרכך".

תשאל אותי אם אני אוהבת אותו?

התשובה היא לא.

אבל,

רוצה קשר איתו.

רוצה את קרבתו.

בקיצור רוצה לקבל את מה שיש לו לתת לי

אני הזויה.

יש לך רגש של אהבה, נכון?

ועליו את שואלת מה הוא בעצם.

אם היית אומרת "אני לא יודעת אם אני בכלל אוהבת, אולי אני אגואיסטית שאוהבת שמישהו ישעשע אותי, הדיון היה אחר.

כעת לפי מה שהבנתי מהודעת הפתיחה - שב"ה יש בך אהבה,

רק שאת שואלת מאיפה היא נובעת,

ובכן - היא נובעת מגילוי תכונות אצלו שמקבילות להופעתן אצלך - ולכן את רואה אותם כחיוביות, כאהובות, כמתאימות.

לא כן?

יש רצון חזק לקשר,

כי הקשר איתו פתח בי מקומות רדומים של שמחה וחיות ושחרור.

וכי יש בו משהו שגורם לי לחוש מעניינת ומסקרנת ומושכת.

נראה לי דווקא שהמשפט שלך ממש נכון.

איזה פדיחה.................

באמת זה מוזר, לא יודע מה להגיד. 

ואולי תפתחי שרשור כזה, כי אם ככה כל השרשור כאן לא רלוונטי אלייך ואל מה שאת מרגישה, את צריכה לשאול את האנשים כאן מה הם אומרים על מצב כמו זה שאת מתארת ואיך הם מציעים להגיע לאהבה אמיתית, לא איך הם מגדירים את האהבה האידיאלית. שזו שאלה של הסתכלות וניתוח על אהבה קיימת, לא כשאין אהבה.

עריכה: בעצם אני רואה שהשרשור כן הגיע לזה... אז מעולה... לא צריך שרשור חדש. ובע"ה שיתבררו הדברים כאן כבר ובקלות..

יש אהבה שהיא באמת אובייקט-סובייקט מפגש. "אני-אוהב-את". קודם כל אני, ואז הרגש שלי, ואז האדם הנאהב בסוף השרשרת. ויש "__-יקר ואהוב-לי". שזה אומר שיש דמות מסוימת, שהמאפיין שלה הוא חשיבותה בעיני.

בחב"ד יש התייחסות למושג "יש מי שאוהב", כלומר שהאהבה נובעת מתוך תחושת "ישות" של האוהב ולא מתוך התמסרות למושא האהבה

אבל באמת מה שאת מתארת כאן (אם התיאור נכון) זה באמת אהבה של מה שהוא נתן לך ולא שלו. שזה מעניין למה. זה יכול להתפתח כשהצד המקבל חסום לאהבה, או כשהצד הנותן באמת נותן מחוץ לעצמו ולא מתוך עצמו.

לא הבנתי.

איזה מסובך הכל...

אדם דואג לך ולכל צרכייך

כי הוא המוכר במכולת

אז הוא נותן מחוץ לעצמו. ולכן את תאהבי את מה שהוא נותן ולא אותו.

אם גבר יחמיא לך - במילים או במשתמע - אבל זה לא מהלב, אז יהיה לך נורא כיף, אבל זה לא יהיה בריא לאהוב אותו בתגובה

או לחלופין, אם הכל נעשה נכון, אבל את כועסת על משהו, אז תמשיכי לכעוס עליו ולשנוא אותו, אבל לאהוב את מה שהוא נותן

וענית רק לגבי זה שנותן מחוץ לעצמו.

לא ענית לגבי מי שחסום לאהבה.

אני מרגישה שזה לא נכון..
אני בהחלט יכול לאהוב את השני, ולא את עצמי המשתקף בו.
אני בהחלט מסוגל לצאת מעצמי, ואפילו לא להרוויח מההענקה שלי אליו.. 
אני חושבת שבעיקר יש פה בלבול במושגים של התאהבות ואהבה.
 

אבל בעולם הזה אנחנו חווים את עצמנו קודם כל כנפרדים.
 

יש זמנים שחווים את גודל הנשמה שלך, את עומק הקשר והשלימות שבביחד..
אבל עדיין החוויה הארצית שלנו היא של שני חלקים.

שזה בדיוק הבעיה, וזה מה שבא @כלי פשוט להפקיע.

האהבה האמיתית היא מתוך התבוננות בפנימיותך, ולזהות את עצמך עם בעלך "באותה סירה" הפנימית, אתם "אחד" ולא שכל אחד לחוד.

(מסייג: אני מדבר בלי נסיון.. אז שלא ייראה יומרה או חוצפה... רק מנסה לדון בדברים, לא לקבוע לך משהו)

שמח לשמוע.

הלואי שזו תודעה שתלווה אותנו בחיי הנישואין.
אבל עדיין אהבה בעולם הארצי היא חויה של שניים נפרדים שבהחלט יוצאים מעצמם הפרטי.
אפשר להכנס לענייני השקפה ופילוסופיה עמוקים יותר של 2 נשמות -
אבל אני חושבת שאם מישהו בוחר לאהוב את בן הזוג שלו ברגעים קשים רק כי הוא אותה נשמה - הוא נשאר אגואיסט..
לאהוב אותו רק כי אנחנו ישות אחת, זה דרגה נמוכה יותר מלאהוב אותו כשהוא אחר לגמרי..
ואולי אפילו במצב שיש לי פקפוקים שהוא לא החצי השני שלי.. שם האהבה האמיתית מופיעה.

רק שחששתי שזה קצת חצוף שאני אביע דעות נחרצות על איך אוהבים, בעוד אני בלי נסיון ואת כן....לכן סייגתי.

לעצם העניין - מה הוא דבר הפלא שגורם לאהוב "ברגעים קשים ו"במצב שיש לי פקפוקים שהוא לא החצי השני שלי" מהי אותה "אהבה אמיתית" ש"מופיעה" אז? מהי? מנין היא נובעת? למה כלפיו ולא כלפי מישהו אחר?

אבל כמו ששואלת פה החתולה הג'ינג'ית - שאלת השאלות במקרה הזה היא "מה זו אהבה"?

וגם לא לעצמך, את אומרת שיש אהבה גם ברגעים כאלו, שלכאורה יש פקפוק בבחירה, אז אני שואל אותך ומהי האהבה ולמה היא קיימת אז - אז את אומרת בגלל הבחירה? משהו פה לא קוהרנטי.

הם גדולות ממילים בפועל.

כשמגיעים למצבים שבהם יש אפילו פקפוק בבחירה הראשונית
(ז"א שבאותו רגע, כל הכללים שבגללם בחרת את בן הזוג לא תקפים, אתם לא מצליחים לתקשר, אתם לא מסכימים על משהו מהותי, אתם לא מרגישים בנוח ביחד, ועולה תחושה של כאב ופגיעה) -
אבל יש ידיעה פנימית עמוקה, שהוא שלך ואת שלו - ואתם תתגברו על זה!
ואת רוצה בטובתו. ורוצה בטובתכם! ורוצה לשמור על הקשר הזה בכל מחיר!
אז - בעיני - זו אהבה..

כי היא לא תלויה בדבר..

אבל חייבים לעבור דרך מימד הבחירה כדי להגיע למקום הזה. 
אז כן לבחור ככה, ובהמשך להבין (זה יקרה אם תרצו ואם לא) שלא בחרנו כלום.. ורק מה' אישה לאיש.

מלא הצלוחה..

למה שתאהבי את X ולא את Y או Z?

חייבת להיות סיבה, והסיבה היא ההתאמה, וההתאמה אומרת שהתכונות שבך - שתואמות את התכונות שבו - מרגישות את הקשר ביניהם!!

מה שכן, אחרי השלב הזה, כשנוצר קשר, שהתבסס עליו, אזי מעצם הקשר מגיע "אהבת העצם" כמו שהובא כאן בהמשך מהמלבי"ם.

האמת שכשאני מתבונן בזה - אני רואה את זה כקשור קשר הדוק לשרשור של @הללויה~ על אהבה לפני הנישואין, וכמדובר שם ('האהבה תגיע אחרי החתונה' - לקראת נישואין וזוגיות) שחייבת להיות אהבה לפני, ומאידך - ברור שלא דומה היא לאהבה שאחרי, אז מה קורה כאן?

אלא - שלפני - יש את האהבה שע"י החיבור והדמיון, ועל בסיסה ניתן לבנות קשר, ואז - האהבה היא מעצם הקשר - כי איש אוהב את אשתו כמו אמא את בנה, וזה באמת כבר לא יהיה קשור לשום תכונה.

עכשיו אני רואה שכתבת שם שבאמת לא שייך אהבה לפני החתונה, בכלל, אז כנראה  שבאמת אנחנו חלוקים "מן הקצה אל הקצה"....

ואני יודעת ששונאים שאני אומרת את זה- אבל זו האמת.
העניין הוא שאנחנו לא באמת נתחתן עם כל אחד..
יש לנו צרכים פנימיים, התניות וכו' שיביאו אותנו לבחור בטיפוסים מסויימים.
ועוד דבר - 
כדי להצליח להחזיק זוגיות שמחה, אנחנו צריכים להרגיש שבחרנו אותה מתוך התאמה.
אנחנו צריכים את שלב ההתאהבות שמספר לנו שמצאנו את השותף המתאים והמושלם.
זה לא שקר.
בסוף זה שנעמוד איתו מתחת לחופה - הוא חצי הנשמה שלנו!
ואיתו נצטרך לעשות את העבודה בכל מחיר (כמעט)
אבל טכנית? אפשר להתחתן עם כל אחד שמוכן לעשות את העבודה איתך!
וזה בעצם מה שבודקים בדייטים, האם אנחנו מוכנים להיות שותפים לדרך..
כי בלי המוכנות הזו - לא נוכל לכבד ולהוקיר וללמוד לאהוב באמת, אחרי הנישואין.

מה גרם לך לאהוב את בעלך ולא מישהו אחר? אני לא מדבר על הפרקטיקה שביטאת ב"בשביל שמחה אני צריכה לדעת שבחרתי" וכו' וכו', אלא על הבחירה עצמה, את לא חושבת שזה בגלל שהייתה ביניכם התאמה שהביאה לאהוב?

זה שלב הכרחי..
כשחשבתי שבחרתי בעצמי, חשבתי שבחרתי בבעלי כי יש לו מידות טובות, כי הוא היה נאה בעיני, והיו לנו ערכים והשקפות משותפות, דיברנו על אותו גל והיתה לי תחושה של בית לידו..
וזה חד משמעית הדברים שצריך לשים דגש עליהם כשיוצאים לדייטים
1. מידות טובות שמאפשרות שותפות
2. מציאת חן חיצונית
3. תקשורת מצוינת
4. ערכים והשקפות משותפות
5. שמחת הלב

בהמשך מבינים - שלא בחרנו במודע כלום. אבל אין מדויק ממנו בשבילי והוא באמת חצי הנשמה שלי.

אם את מסכימה שהם היו, ושאהבת, ושסברת שהאהבה היא בגללם,

מה גורם לך לחזור בך?

והעיקר - מה את אומרת כעת? מה את אומרת למישהי שיוצאת ושואלת אותך "מה יגרום לי לאהוב את בעלי"?

ועליית מדרגה.

זה בנוי קומה על גבי קומה.

ויש לי איתה לכאורה ויכוח:

א. על קיומה של קומה א' בכלל.

ב' על מהותה של קומה ב' (שגם בה היא די סתרה את עצמה, כמו שציינת, ולגמרי התבלבלתי מהי דעתה המדוייקת)

וקומה ב - היא לא משתנה גם אם קומה א' לא היתה בדיוק מלאה..

אבל בצורה אחרת..
אנחנו נראים אחרת אחרי כמעט עשור מהנישואין.
אנחנו מתקשרים אחרת , ומכל מריבה לומדים איך לעשות זאת יותר טוב ויותר עמוק מבעבר
אנחנו לא בהכרח מסכימים על הכל - 
גילינו שהמידות שלנו לא כאלה מושלמות וגילינו גם איך לתקן אותן.. כל הזמן..

אבל כל הדברים האלה שכאילו בגללם בחרתי בו - הם כבר לא רלוונטים בכלל לשאלת האהבה שלנו.
האיש הזה יקר לי יותר מכל דבר אחר בעולם,  החיבור בינינו הוא כל כך הרבה יותר עמוק וכבר לא תלוי בכלום.
גם אם חס ושלום הוא יתכער נורא, או לא נסכים על משהו מהותי, או לא נצליח להסביר את עצמנו זה לזו במשך תקופה ארוכה..
הקשר והקרבה הנפשית הם כבר כל כך במקום אחר..
שלפעמים אפילו המילה "אהבה" נראית עלובה ליד הידיעה הפנימית הזו של שלימות עילאית..

ואני מקווה שאני לא דורכת פה לאף אחד על הפצעים.
מה שחשוב לי שיובן - זה שלא הבחירה הראשונית עשתה את הקשר לכזה עמוק, טוב ואוהב, אלא המוכנות לעבוד ביחד בכל מחיר בדרך..
וכל זוג יכול להגיע ולזכות בזה.. 
(וגם אנחנו כנראה נזכה לעוד יותר, רק 8 וחצי שנות נישואין. זה לא מספיק.)

רק שזה באמת באמת לא אמור להשפיע על הלפני!! בוחרים בן זוג - מתוך XYZ, שמביאים לאהבה, וכשהוא נהיה בן זוג - מגיעים לרמה ודרגה אחרת של אהבה, מעצם היותו הבן זוג, וכפי שכתבתי לעיל.

כך עכ"פ לדעתי.

את בעצם אומרת לי ככה: "כל מה שכתבת שקיים - קיים, נצרך - נצרך, רק מה? שזה לא מה שנקרא אהבה, אלא התאהבות, אהבה זה רק אותו רגש עליון ועמוק ובלתי ניתן לביטוי שקיים אחרי הנישואין".

לפי זה - האם אין לך חברות שאת אוהבת?

ולא שאני משווה - אני רק בא להראות נקודה מסויימת, שיש דרגות וסוגים שונים של אהבה. ולא בהכרח שמה שאינו אהבת איש לאשתו ואשה לבעלה - איננו אהבה.

וההנחה שלי היא, שישנה אהבה אף לפני הנישואין, שהיא יותר מאהבת חבר ופחות מאהבת זוג, ויסודה הוא מאותה אהבה שכתב המלבי"ם כמו שהביאה בהמשך פותחת השרשור, שישנה אהבת הערב והמועיל, והאהבה של אחרי החתונה היא "אהבת העצם" שעליה דיבר. 

(קראתי כבר כמה תגובות ושיא המעניין.. ממש כיף לקרוא... וגם מעודד חח)

תודה

למרות שתמיד אני אומרת לעצמי שזה לא פייר.

לצורך העניין- יש לי קטע ציני מעט (או הרבה, תלוי את מי שואלים) ואני לא יכולה לסבול אנשים ציניים.

אבל-

תמיד אומרת לעצמי- "קשוט עצמך תחילה".

אין לי אפשרות לבוא בטענות למישהו על משהו שאני עצמו לוקה בו.

יחד עם זה,

זה בהחלט יפריע לי לאהוב ולהתקרב אליו...

2 זה אמנם חשוב לזוגיות, כדי להישאר ביחד.

אבל לדעתי אם זה מבוסס על זה - זה בעצם תלות ולא אהבה.

יכולה להתפתח אהבה?

זה לא נותר בגדר הערכה רציונאלית במקרה הטוב? 

אם אני אוהב את עצמי מספיק זה סבבה.  אני לא צריך שיגלו בי דברים טובים כדי לאהוב,

אלא להפך, שאני אגלה בשני.

הרי לא כל אהבה זה למישהו שרואה בנו טוב...

לדעתי ולהרגשתי, אהבה בגדול זה מישהו שאנחנו אוהבים את מה שיש בו והוא עשוי לעזור לנו להגיע לשלמות

"...והנה אם בהשקפה ראשונה רגשי אהבת עצמו ורגשי אהבת זולתו הם כצרות זו לזו, אבל עלינו להשתדל להעמיק בזה, למצוא הסגולה המאחדת אותם אחרי כי שניהם דורש ה' מאתנו. וסגולה זו היא, שיתברר ויתאמת אצל האדם איכותו של ה"אני" שלו. כי בזה יומדד מעלת כל האדם לפי מדרגתו. האיש הגס והשפל, כל "אני" שלו מצומצם רק בחומרו וגופו. למעלה ממנו, מי שמרגיש ש"אני" שלו כולל את כל עם ישראל. שבאמת כל איש ישראל הוא רק כאבר מגוף האומה הישראלית. ועוד יש בזה מעלות של איש השלם, ראוי להשריש בנפשו, להרגיש שכל העולמות כולם הוא ה"אני" שלו, והוא בעצמו רק כאבר קטן בתוך הבריאה כולה. ואז גם רגש אהבת עצמו עוזר לו לאהוב את כל עם ישראל ואת כל הבריאה כולה. ולדעתי מרומז ענין זה במאמרו של הלל עליו השלום שהיה אומר אבות א יד: "אם (אין) אני לי מי לי, וכשאני לעצמי מה אני?" היינו שראוי לכל אדם להתאמץ לדאוג תמיד בעד עצמו, אבל עם זה, יתאמץ להבין שאני לעצמי מה אני. שאם יצמצם את ה"אני" שלו בחוג צר כפי מראית עין, אז "אני" זה מה הוא, הבל הוא וכאין נחשב. אבל אם תהיה הרגשתו מאומתת, שכללות הבריאה הוא האדם הגדול, והוא גם כן כאבר קטן בגוף הגדול הזה, אז רם ונישא גם ערכו הוא. שבמכונה גדולה גם מסמר היותר קטן, אם רק משמש כלום להמכונה, הוא דבר חשוב מאד. שהכלל בנוי מפרטים, ואין בכלל אלא מה שיש בפרט. וכן ראוי להתבונן על כל מתנות שמים מטל שמים ומשמני הארץ שהם נתונים לכלל ישראל כולו, והתחלקותם ליחידים הוא רק בתור גזברות, על מנת שיחלקם לנצרכים, לכל אחד כחלק הראוי לו, וליטול לעצמו כפי חלקו הראוי לו"

(ר' שמעון שקאפ, מתוך ההקדמה הקדמה ל'שערי יושר')

קיצר - האדם מרחיב את ה'אני' שלו ומכניס לתוכו גם את בן/בת הזוג בשלב מסויים. כמו שגם ההורים הם חלק מה'אני' וכמו שגם כל יהודי או כל בנאדם הוא חלק כלשהו מה'אני' של הבנאדם הבודד. 

מומלץ לקורא את כל ההקדמה. אולי יש לכם את הספר הזה בבית (ספר עצמו למדנות קלאסי).

כי זה אומר שהקשר בריא יותר וטוב יותר

דווקא 1 נראה לי יותר תלותי, בניגוד למה שאחרים כתבו פה

אם האדם שמולי רואה את הטוב בי ועוזר לי לגלות אותו (ולהיפך, אני עושה כך עבור הצד השני. הנה דוגמה גבר יקר, - נשואים טריים), השמחה היא משותפת, וזה קשר שבאמת בונה משהו שגדול יותר מסך חלקיו.

ונראה לי שצריך להבדיל בין

א. מישהו שמשקף בתכונות שלו את התכונות החיוביות שלי (שזה 1 אבל עם טוויסט של אהבה עצמית)

ב מישהו שמעצים במעשים או בדיבורים שלו את התכונות החיוביות שלי, שעל זה אני מדבר כעל "2"

1 זה שיש בו תכונות טובות שאתה מעריך ומן הסתם שיעזרו לך לשפר את עצמך.

2 הוא רק עוזר לי להרגיש טוב עם עצמי, כי לי קשה לאהוב את עצמי לבד.

חתולה ג'ינג'ית... למה התכוונת? 

כל עוד אנחנו מסבירים על איזו שאלה אנחנו עונים

יצא לי לאחרונה לפגוש בחור, שאני יכולה בהחלט להצביע על דברים שמוצאים חן בעיני (רמה אינטלקטואלית, עומק, כנות ועוד) ומצד שני, על דברים רבים שאינם מוצאים חן בעיני (קושי בגבולות, בוטות מסויימת) ובהתייחס לשלם הגדול מסך חלקיו, זה לא אדם שאני מסמפטת.

יחד עם זאת, קרה משהו בקשר הזה שלא קורה לי בד"כ. הוא עורר בי מקומות חבויים של שמחה, של חיות, של שחרור ועוד.

אנשים אומרים לי שהשתניתי אחרי הקשר איתו, ולטובה...

אני חתכתי. היו לי שיקולים רציונאליים לחלוטין. אבל ככל שהזמן עובר אני שואלת את עצמי האם זו לא היתה טעות.

האם עצם החוויה הזו, שיש לידך מישהו שמחיה אותך, דייה כדי לבסס קשר??? 

(כן אני זוכר שאני צריך להרחיב עוד, אבל לא רוצה לשכוח את המחשבה של עכשיו)

יש שני סוגים של אהבה - אהבה שיפוטית ואהבה של קשר.

אהבה שיפוטית: אני אוהב אותו כי הוא טוב. אם הוא יהיה רע, אני לא אוהב אותו.

אגב, מודל השידוכים הישן/מסורתי/חרדי בנוי כך: רשימת תכונות שנותנות לכל אדם ערך מסוים, ואז אנחנו מתאימים אנשים בעלי ערך דומה.

אהבה של קשר היא לדוגמה אהבה של אבא לבן שלו - אבא לא אוהב את בנו כי הוא טוב. אבא אוהב את בנו כי הוא הבן שלו. הקשר עם האדם הוא מה שגורם לאהבה. הקשר הזה יכול להיות משהו לא לגמרי מוסבר (כמו אבא ובן), או משהו שאפשר להבין - אני אוהב אותו כי הוא משמח אותי. כי טוב לי איתו. אינני יודע למה.

מודל השידוכים המודרני/לא חרדי בנוי ככה. מפגישים בין אנשים על בסיס הסיכוי להתאמה וליצירת קשר, ומקווים שהקשר יתפתח.

אגב זה ההקשר שבו פתחתי את השרשור הזה מעניין אותי לשמוע את דעתכם - לקראת נישואין וזוגיות

נראה לי שרציתי לכתוב עוד כמה דברים אבל חוט המחשבה נקטע

אהבת הערב, אהבת המועיל ואהבת העצם.

אבל- אהבת העצם הוא מגדיר כ"אהבת הטוב את הטוב" כלומר, בסופו של דבר חיבור ואהבה אמיתיים הם כשהטוב שלי פוגש בטוב שלו. (לעומת אהבה לאדם רק כי הוא עושה לי טוב- זו אהבת הערב)

ובהקשר לשרשור שפתחת, חושבת שכל עוד יש מובחנות בקשר, אשה נורמלית  לא תהיה מוכנה להמשיך קשר עם רוצח.

גם אם היתה מאוהבת בו...

אלא אם כן אין ביניהם שום מופרדות ומובחנות, ואז אוטומטית היא מזדהה ומגבה עם כל צעד שלו. ולא בטוחה שקשר כזה הוא נכון ורצוי.

קודם אתייחס לשרשור שהבאתי - ובאמת ההסבר שלך על המובחנות הוא צעד בכיוון - האם אמא תאהב את בנה הרוצח? (הרבה אמהות של רוצחים כועסות עליהם ועל מעשיהם, אבל לא שונאות *אותם*). באותה מידה, יכול להיות קשר בריא שבו האהבה לא תלויה בשאלה של האם הנאהב הוא טוב, אלא בקשר שלו אלי. לדוגמה, במקרה הזה היא לא חייבת לגבות אותו - היא יכולה להתייחס לזה כ"שתי נשמות עם נפש אחת". הוא רע, ואני טובה, אבל אנחנו זוג ולא אפרד ממנו, ואשאר נאמנה לו. או לחלופין - לעשות את תהליך התשובה בשבילו. בדיוק כמו שהוא יכול, גם היא יכולה לעשות תהליך של תשובה (כמו נכדים של נאצים שמנסים לכפר על מעשי סביהם).

ואחזור לדוגמה מהמלבי"ם - 

אהבת הערב זה לאהוב מי שמאכיל אותי או נותן לי משהו, שעכשיו הוא שלי.

אהבת העצם זה לאהוב מישהו כי ביחד אנחנו יותר מאשר בנפרד. כלומר כאשר המובחנות היא פחותה, שזה יכול לקרות גם בצורה בריאה, ואז האהבה היא לאדם עצמו, ולא לאוסף תכונות שבהן הקב"ה חנן אותו (או שהשיג במידותיו המעולות).

חשוב לי לראותו.

ואשמח שתרחיב לגבי כך שלדעתך הקשר כך הוא טוב ובריא  יותר.

לפעמים נדמה לי שזה קשר שבנוי על מילוי חסכים, ואינו עומד בפני עצמו.

הקישור שהבאתי ממחיש עד כמה זה ממש לא מילוי חסכים אלא חלק מהותי מקשר מוצלח.

אם הקשר הוא קשר של "אני מעריך את האדם השני", אז זה קשר שהוא חיצוני. אני חייב להאמין שהאדם השני הוא באמת עם המעלות הלה, ושבגלל זה אני צריך להעריך אותו, ועוד יותר מזה להיות בקשר איתו... יש פה המון הנחות לא מוכחות בכלל, ולכן זה איזה משהו מוזר שמבוסס על המון מחשבות...

מצד שני, יש סוג אחר של קשר. באמת יפה. שבו בעצם כל צד משלים את הצד השני. לא בגלל דברים שחסרים לו. יכול להיות דברים שבכלל לא ידעת שיכולים להיות בך, ופתאום אתה מסוגל לעשות רק בנוכחות של האדם הזה. שזה אומר, שמצאנו משהו ששנינו יכולים לבנות - וזה מכלול התכונות החדשות שאני מגלה בעצמי. בעצם זה תוצר, תולדה, של הקשר. כמו ילד שנולד ומחזק את הקשר (תחשבי על המקרים שהילד מחזק את הקשר)

אז הקשר מהסוג הזה - זה לא שאני אוהב את עצמי. אני מגלה שאני מסוגל ליותר, ואני מאושר כי הקשר הזה הוא המקום שבו אני פורח. אני בכלל לא תלוי באדם. אני תלוי בעצמי - והאדם הזה הוא הסביבה שמפתחת את עצמי.

למעשה, לפי דבריך אהבה היא המרחב החיובי שנוצר במפגש בין שני אנשים?

והוא לא מנומק ברכיבים רציונאליים דווקא,

אלא תוצר של המפגש ביניהם?

כמו קשר כימי בין שני חומרים שיוצר חומר חדש?

קשר נראה ככה. השאלה עד כמה עוצמתי ועד כמה חיובי מה שנוצר בין שני האנשים. רוב מערכות היחסים שלנו מוסיפות מעט מאד.

קשר זוגי הוא בדרך כלל עוצמתי יותר.

יש קשרים שבהם ממש אפשר לראות שפתאום נהפכים להיות מישהו אחר.

ונכון, אני חושב שהתלות ברכיבים רציונליים זה לחלשים (סליחה למי שנפגע מהביטוי. לא מתכוון להעליב). לפעמים זה המקסימום שיש, ולדעתי לגמרי אפשר להתחתן ככה. אבל אחרי שרואים שיש משהו אחר, קשה להתפשר על זה.

זוכר שפעם פגשתי מישהי, ויום אחר כך הלכתי לדבר עם חבר, וחזרתי לשדכנית ואמרתי לה "עם החבר הזה היה לי הרבה יותר כיף לדבר מאשר עם הבחורה הזאת. לא ברור לי למה להמשיך".

אגב גם בדייט אני בכלל לא בודק אם היא טובה או לא טובה. מצדי שתהיה מרשעת (כתבתי את זה פעם ולא הבינו מה אמרתי). השאלה העיקרית היא אם כיף לי או לא כיף לי. ברור שגם מעניין אותי לדעת שהאינטרפול לא במעקב אחריה, אבל השאלה שאני שואל בסוף דייט זה מה התוצר. אם היה כיף או לא.

לגבי "אהבה" כשלעצמה - אני באמת לא לגמרי סגור על מה זה. יש כל כך הרבה סוגים וכזה ספקטרום רחב שמאד קשה להתייחס לשאלה מה זה וכמה מזה צריך ומאיזה סוג. נראה לי שכל מי שהחליט להתחתן חושב שיש לו מספיק מהסוג שהוא צריך.

ברור שבסוף מעבר לנתונים היבשים צריכה להיות אוירה טובה וחווייה טובה.

אבל אם יש כיף ואין לו במה להיאחז במציאות- מי מבטיח לך שמחר לא יהיה לך כיף עם מישהי אחרת?

איך אפשר לבסס קשר ונאמנות רק על זה?

אם המטרה היא לבדוק מי היא היחידה שיכול להיות לי טוב איתה - המטרה מבוססת על הנחה שגויה, ויקח לי כמה עשרות שנים לבדוק.

אם המטרה לבדוק שיהיה לי טוב לחיות עם מישהי שמבחינת קריטריונים בסיסיים לקיום חיי משפחה היא בסדר, אז ברגע שזה כך, אני יכול לבחור בה, ואחרי הבחירה - היא אשתי. ואם היא אשתי, מה פתאום שלא אשמור על נאמנות ל**אשתי**!!!

להיפך, אם הקשר מבוסס על "היא יפה ובעלת מידות טובות", אני בטוח שיש מישהי שבמדדים אובייקטיביים תיחשב יפה וטובה יותר, או לפחות אחת שטובה ממנה בכל מעלה אפשרית. ואולי דווקא מה שהכי חשוב זה שהיא תהיה גבוהה, ואני כמו טיפש חשבתי שאני צריך מישהי שיודעת לכתוב ביד שמאל?

בקיצור, אם אני בוחר לפי קריטריונים, תמיד אני יכול לחשוש שאמצא מישהי שטובה יותר בקריטריונים האלה.

אצטט בהקשר הזה אדם חכם הערה קטנה לגבי זה - לקראת נישואין וזוגיות

מדובר על שלב שבו שני הצדדים רואים זה בזו אך ורק את הטוב.
וההורמונים מייצרים תחושה גדולה של עונג במפגש -
לכן יש תחושת העצמה גדולה מאוד זה של זו..
ובעצם אנחנו אוהבים את עצמנו כי יש עונג בקבלה של כל זה, אבל אנחנו גם מספקים את השמחה הזו לצד השני..
אז זה לא דבר רע..

השאלה היותר אמיתית היא - האם זו אהבה?
אם בעבודת ה' אהבת ה' נמדדת ביראה (לפי חז"ל)
זאת אומרת, היא נמדדת ביכולת לקיים את רצון ה' גם כשזה פחות קל לנו -
ככה גם בזוגיות, 
אהבה אמיתית נמדדת דווקא כשאנחנו לא מסכימים זה עם זו, כשיש לנו ביקורת זה על זו..
אהבה נמדדת ביכולת שלנו לכבד את הצד השני למרות אי ההסכמה, ולהיות מוכן לשמוע את מידת הצדק שלו..
וזה פחות קורה בהתאהבות ובקשר שלא בא לידי מימוש מלא בנישואין..

אז בעיני השאלה קצת מיותרת..
התאהבות זו התחלה חשובה, כדי להחזיק אהבה, אבל היא לא העיקר.
(וזה לא שבזמן שנשואים לא נשארים מאוהבים, אפשר לתחזק פרפרים)

מזאתומרת אוהבת את עצמי דרכו?

למה להסתבך אבל?

סביר להניח שהייתה התאהבות

וסביר להניח שהיו בו תכונות שאהבתי

וסביר להניח שהמראה שלו מצא חן בעיניי

וכמובן עוד דברים נחמדים וחביבים

קשה לי עם זה שאנשים מנסים להגיד את לא מתגעגעת אליו את מתגעגעת להרגשה של ההתאהבות

כאילו די,  מספיק.

לפעמים נראה שמעודף מחשבה נוצרים תיאוריות מעצבנות כאלו

אז לא. אוהבת אותו כי אוהבת אותו...ושלום על ישראל...

(ושלא תביני לא נכון, גם לי לא חסר עם החפירות שלי. אבל צריך לעשות הפרדה בין פילוסופיות ותאוריות לבין מציאות. המציאות בד"כ שאם הרגשנו שהתאהבנו אז באמת התאהבנו, מה גרם לזה שהתאהבנו, זה יכול להיות מאוד מעניין לבדוק, אבל לא צריך להזניח עובדות על הדרך... )

יש אנשים שגם אם ירצו לא מצליחים להמנע מהשאלות שמאחורי הדברים.. מנסים להעמיק ולחקור עוד ועוד
ויש אנשים יותר חדורי מטרה.. פחות אוהבים את ההתבחבשות..

אבל לא צריך להיבהל מהעובדה שהתאהבנו, או שאנחנו מתגעגעים *לבן אדם!! כן כן לבן אדם ולא לתחושה... 

או להיבהל מזה שהתאהבנו באדם לא נכון...

בקיצור, אם החקירות האלו מגיעות ממקום של לנסות להדחיק/להסתתר מאחורי הרגשה מסוימת שלא נוח לנו איתה, אז בעיה... אם סתם רוצים להתעמק.. בכיף אני בעד... 

אני פשוט לא מבינה מה קרה לי פה...

ותסבירו לי כבר אחת ולתמיד איך אפשר להעתיק קישור של תגובה??

הנה הציטוט:

זה מוזר

תשאל אותי אם אני אוהבת אותו?

התשובה היא לא.

אבל,

רוצה קשר איתו.

רוצה את קרבתו.

בקיצור רוצה לקבל את מה שיש לו לתת לי

אני הזויה.

תעמידי את הסמן על השורה של הכותרת, לחצן ימני, העתק כתובת קישור. פתחי את המקום שאת רוצה לשים, קונטרול וי. גמרנו.

סתם סתם. לא בוער.

( כן) בלי רווח= .

זה אפשרי, יש כאלו שלא.

מה שלא בוער אסור לבקש?

את מפל' או ממחשב?

לא תמיד רגש רומנטי הוא זה שיוצר את הרצון לקרבה ולקשר

תחשבי על זה קצת קצת כמו מישהי שאת מאוד מאוד קשורה אליה בפנים עמוק...

יש אנשים כאלה שאנחנו באמת קשורים אליהם, ויהיה קשה ההרגשה של להיפרד 

אבל לא תתפתח שם אהבה או יותר נכון התאהבות...

וזה קרה לי אגב...

שהיה לי רצון להמשיך את הקשר

לא יודעת לגבי קרבה מה כוונתך

אבל לא פתחתי רגשות אליו...

רצון לקשר בלי רגש לבן אדם?

אז מה זאת אהבה למען ד'???

ואיך אמורים להרגיש אותה?

יש כמה אפשרויות לבחינה של התאהבות:

יש לך חיבה אליו (שלדוג' תרצי לקרוא לו בכינויי חיבה... שיש לך רצון לזה... )

משיכה גם מבטאת צד בהתאהבות אז רצון לקרבה פיזית 

שהמפגש בינכם יוצר אצלך קצת התלהבות או שמחה

במבטים- את מסתכלת עליו ויכולה להרגיש שאת אוהבת אותו... 

ורגע, לעולם לא חווית התאהבות/אהבה?

ולגבי האפשרויות שנתת:

1. כן

2. כן

3. כן

4.- לא ולא ולא

מוזרררררררררררררררררררררר

ואי סיקרנת אותי עכשיו...

נראה לי זה עניין ליועץ זוגי לא?

(מעבר לדיון הפילוסופי, אני מתלבטת אם לנסות לחדש את הקשר)

את צריכה מישהו/מישהי שיכול להרגיש מה עובר עלייך בפנים ברגש/תת מודע

מדובר על מקרה מסויים בלבד, (כי את אומרת שיש נידון "לחדש את הקשר")?

היה משמע ממך שפתאום תפסת שלעולם לא היה לך רגש של אהבה למישהו.

מה שגורם אכן להמליץ על ייעוץ, לאוו דווקא אצל יועץ זוגי. וזה חשוב מאוד גם אם לא יהיה רלוונטי לחדש את הקשר המסויים הזה. זה חשוב לך מהותית.

נוכחות גברית יכולה למלא צורך גדול, גם אם אין לך שום רגש לבחור..

ועדיין

כמי שחיה כרווקה שנים רבות, זה טבעי שיש לי צרכים בסיסיים לא מסופקים לא?

ומכיוון שאין לי דרך לספק אותם כל עוד לא נישאתי (לפי התורה לפחות), זה טבעי שהם יהיו חלק או לפחות יהוו "רעשי רקע" בדרך למציאת בן זוג. 

אבל אני כבר בטיפול.

וחשבתי שעשיתי איזה דרך בנושא הזה.

ובא המקרה הזה ועורר לי הרבה סימני שאלה על הדרך הזו.

שזה לא ייאש אותך או משהו כזה

בעיקרון זה יכול לשבת על נקודה ממש קטנה...

זה לא חייב להיות איזה משהו בומבסטי...

יש מצב אפילו דרך שיחה אחת אפשר יהיה לעלות על זה...

ויש עוד אפשרות: אוהבים את הביחד

אוהבים את הביחד.

והאמת אף פעם לא בדואליות

ויש עוד אפשרות: אוהבים את השכינה מתוך הביחד

החוויה בפועל אף פעם לא דואלית

-"את הביחד"? אוהבים את השהות ביחד? כלפי מה מכוון רגש האהבה?

מתוך הרפיה בעיקר

היא פחות מכוונת, היא לא אישית ממישהו למישהו

אלא מצב הווה

שהות בהחלט

והיא אגב זאת שגוברת אחרי חתונה

אני חייב להעריך בשביל להתאהב. אבל גם 2 יכול להוסיף ולהעמיק את הקשר.

עם וריד נפוח במצח אדום מזעם 💢

פותח האשכול הוא משהו בין טרול לרחפן (ואני נשמר במילותיי)

(לגופם של דברים, הוא לא טרול, גם לא 'רחפן' במובן הפשוט של המושג. אולי כן 'רחפן', במובן שהוא עוסק בדברים מאוד גדולים ורעיונות נשגבים, בלי מספיק 'בסיס ארצי לנאצלות'. מה שיוצר אצלו פער עצום בין האידאות ליכולת לממש אותן בעולם).

והאידיאות.

"כָּל זֹאת בָּאַתְנוּ וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ וְלֹא שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ. לֹא נָסוֹג אָחוֹר לִבֵּנוּ וַתֵּט אֲשֻׁרֵינוּ מִנִּי אָרְחֶךָ".

האם עם ישראל בגלות שהיה גוף מת עם תורת אמת הנטועה בתוכו, עזב את האידיאות?

לא. עסקנו באמת והרחבנו אותה בציצים ופרחים עד ש-ה' ברחמיו ריחם עלינו . "יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו".

אולי אני בינתיים סריס עץ יבש אבל אני לא יעזוב לעולם את ה' ולימוד תורתו, עד שה' ירחם עלי.

עבר עריכה על ידי הסטורי בתאריך ב' בטבת תשפ"ו 20:22

אבל להתאמץ למצוא איך מקיימים אותם בפועל בארץ, בלי דמיונות שווא. איך מקיימים בארץ הזאת, לא באיזה עולם של ענני כבוד דמיוניים.

המצווה שלך היא לשאת אשה ולפרות ולרבות. כשיוולדו לך בעז"ה בנים המצווה עליך ללמד אותם תורה ולחנך אותם לקיום מצוות. האם הם יצאו גדולי הדור או קטני הדור - לא צריך לעכב אותך או לבלבל אותך כשאתה מחפש אשה מציאותית, 

"בהדי כבשי דרחמנא למה לך - מאי דמפקדת עלייך למעבד!!!"

איפה שהוא לפני כ 1000 שנים…

הסתיימה עם ירידת קרנה של יהדות בבל והעברת מרכז הכובד למערב

האחרונות ולראות מה הם מכנים את חכמי דורם.

על כל פנים, בפסוק בפתיחת השרשור, כמובן רמזתי להחיית ישיבת הגאונים בארץ ישראל.

כל אדם והתפקיד שלו בעולם. אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים. אני בריה וחברי בריה

כולם צריכים להגיע למעשי האבות?

ואם נדייק הכתוב מתקמד במעשים, זה לא בכדי.

הכתוב לא מדבר על המדרגה הרוחנית של האדם.

יודע ש'הברית מנוחה' כותב שאפשר להגיע למדרגות רוחניות יותר גדולים מהדורות הקודמים.

במיוחד בזמן הגאולה, כמו שהרב קוק מאריך בכמה מקומות.

לדרגתם.

הם הורישו לנו את כח המידות והמעשים שלהם.

(כמעט כולנו לא צאצאים של משה, וגם יש להאריך ברוחב ובעומק שמשה לא הוריש את כוחותיו לדורות הבאים.)

רק תיזהר לא להפיל את הילד בדרך עם הלחץ של התפקיד.

וגם עד כמה שזכור לי "נחית דרגא ונסיב איתתא" וגם שאישה עולה(או נשארת ברמתה) ואינה יורדת, בעוד הגבר יורד. ולכן ידידי וכו

לא ?

כדאי לך להקשיב לכל האנשים שאומרים לך לרדת מהעץ.

אולי הם טועים, אבל כדאי להקשיב לקול הזה ולקחת אותו ברצינות. אולי הוא אומר משהו, אולי לא.

לא חשוב

נבנה בית מלא תורה וקדושה וניתן לו את מרב הכלים להיות גאון הדור, ואם הוא ירצה ויזכה הוא יהיה.

זה לא שנגיד לו תהיה גאון הדור.

"בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה צֶמַח ה' לִצְבִי וּלְכָבוֹד וּפְרִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת לִפְלֵיטַת יִשְׂרָאֵל".

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.

לא יודע אם הייתי כותב פתק, הייתי פשוט אומר לה פנים מול פנים שחשבתי עליה ורציתי לשמח אותה או משהו בסגנון כי תכלס בשביל זה קנית לא?

ואם בכל זאת מרגיש שחייב פתק, אז וכו.

אין כמו מילים על נייר כתוב

תתן לעט להוביל 

בדרך כלל אנשים אוהבים את זה שאוהבים אותם ואכפת לאנשים מהם, אז כדאי משהו שמראה שאכפת לך ממנה ואתה חושב עליה

מחמאה זה ממש טוב, זה יכול להיות מתובל בעקיצה, לא מממשנה מה.. גם אם אתה רוצה לכתוב משהו כללי ממליץ בחום שיהיה איפשהו ביטוי יותר ספיצפי ומכוון למסר שאתה רוצה להעביר

איזה, בהצלחה רבה

ושישדר מי שאתה, אל תנסה לשדר מישהו שאתה לא.

אתה מדהים בכל מקרה

לדעתי אם זה שלב יחסית מתחיל, אתה יכול אפילו לכתוב לה "רציתי לשמח אותך"

אם זה שלב מתקדם יותר אז אתה יכול לכתוב גם משהו יותר ארוך…

ואתה מרגש אותי 

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.