העצמאות כל המלחמות שעם ישראל נלחם בדורות האחרונים חווה אלו המלחמות שהכי קרובות לנו  לפי עניות דעתי

חחחחחחחחחחח

45 דקות נעימת חליל?! 

הסינים המציאו את עינוי טיפת המים על הראש.

הצרפתים את השקט המוחלט.

וסלקום עלו על כולנה עם.. חליל?!  באנו ראינו חיללנו.

אנשי מדיטציה נהנים מהמתנה

כשאתה מוציא את הצאן למרעה ושכחת את החליל בבית, הייתי אומר שזה בול

בזמן, מתאים כמו דודו זר לעוזה.

אבל כשאתה ביום עמוס והאינטרנט נפל.. :/

qarqar בשנת 853- למניינם.
מדהים שהמלחמה המקראית האדירה מכולן - ושממלכת ישראל נטלה בה חלק מהותי - בכלל לא נזכרת במקרא.

אם אתה יכול להוכיח שיש לך את התשובה, אז באמת פתרת וואחד תעלומה היסטורית!

בהתחשב בכל הדברים הרעים עד מאוד שהמקרא לא חוסך מאיתנו בנוגע לבית דוד, ומצד שני למשל במעשיו וגבורתו של אחאב גם במה שכן מתואר במקרא - מלחמותיו ההירואיות בארמים - משונה ואף מסתורי שהמלחמה הזו הושכחה מלב בשתיקה רועמת כזו.
על אחת כמה וכמה כשהמקרא "נתפס" על התעלול הזה כעבור עידן ועידנים, כשהארכיאולוגיה והאשורולוגיה המודרניות מספרות לנו את הסיפור ממרחק הדורות, ואז פסוק תמים, כמו זה הראשון של הפרק האחרון בספר מלכים הראשון, הופך כמעט למין סרקופג עתיק שמפחיד לפתוח אותו ולמצוא מה מסתתר בפנים.

כי סביר מאוד להניח שהכניעה באה בהכרח כדי לפייס את האשורים שעוד זכרו היטב את השתתפות ממלכת אחאב בקרב קרקר (מלך אשור היה עדיין שלמנאסר השלישי בעצמו), כביכול לבדל את עצמו ולהצהיר על הכרה בשגיאה שעשה שלטון בית עומרי, שהעז להוציא לקרב את צבא ישראל נגד האימפריה.
וכידוע הכתובת האשורית באופן מעורר פליאה מכנה את יהוא "בן עומרי", בין אם מפני שהמודיעין הצבאי-מדיני האשורי טעה איזו טעות תמוהה שהונצחה לדורות, ובין אם מפני שמבחינתם באמת יהוא הוא רק איזה אוזורפאטור שהדיח את יהורם - ולשמחתם נכנע בפניהם ונעשה לווסאל - אבל המשיך את קיום ממלכת ישראל ה"אחאבית" (והרי המקרא עצמו מציג לנו את שתי הפנים הללו, מצד אחד מלך "לגיטימי" של עשרת השבטים, שנביא משח למלך בניגוד לכל היתר, ומצד שני מלך ישראלי קלאסי שהמשיך ותיחזק את פולחן ירבעם).

ככל הידוע לי, הנביאים נכתבו בנבואה.

מה יש לדון למה השמיטו ומה?

א. כמובן, אני יודע שיש כאלו שחושבים אחרת, יש שבכלל חושבים שהנביא נכתב בזמן בית שני, נו שוין... פניתי כאן למי שדן לכאורה מנקודת מבט דתית-אמונית.

ב. כן, הוא הכתיב, את ההבדל בין זה לנבואת משה כבר פירשו חז"ל - בין אספקלריא המאירה לשאינה מאירה, לא בחומר הנכתב.

ג-ד. כמובן שכן, אבל ממילא זה יוצא מכלל דיון על אופי האנשים, תרבותם, סגנונם, הממלכה אליה השתייכו והחשיבות של הנידון בעיניהם, והופך להיות דיון "למה א-לקים לא ראה בזה מאורע שצריך להלמד לדורות ולהחרט עלי ספר הספרים המקודש", אוקיי, נידון חדש.

כי אני לא רואה קשר, ברור שאני לא יודע מה פירוש אספקלריא מאירה או שלא, ויתכן שהפירוש הוא הסגנון, אבל  בבקשה אל תגיד לי שמכח הסגנון גם מדובר על השמטת מאורעות חשובים וכו', הוא נתנבא עליהם או לא? סגנון רלוונטי אך ורק וסגנון, לא לסינון תוכן.

ואכן התכוונתי שאני לא מבין את הדיון - כי בגלל הנ"ל קיבלתי נק' מבט שמתפלספים על הכוונות והסגנון שמאחורי עורכי התנ"ך, והתבטאתי על זה מתוך משמעות של "לא מבין מה אתה אומר בכלל", כמובן שהדיון גופי'ה הוא חשוב מאוד, אכן כן, מתנצל על לשוני הבלתי מדוייקת ובלתי מתחשבת. עמכם הסליחה.

לגבי התחשב בקהל היעד - בהתחשב בכך וקהל היעד נועד להיות עם ישראל כולו, לדורותיו, אז זה ממש לא נשמע לי הסבר טוב.

אתה הולך רחוק מאוד בפרשנות של זה, חידות וכו' - אוקיי, אבל להשמיט נושא שלם? להגיד שהוא לא "עלה" על חלק? בגמרא כתוב שנבואה שנצרכה לדודות - נכתבה. אז זה אומר שנכתבה, אולי הסגנון שונה, וזה כמובן נובע מכך שזה בחידות ולא מילה במילה - מה שנותן לנביא - שכותב מילים - לכתוב בעצם בנוסח שלו, אבל ממש לא שיש חלקים שהוא פשוט "לא עלה" עליהם, נשמע לי מאוד רע מבחינה אמונית בכלל להניח אפשרות כזו. ואדרבה - כשקרתה פאשלה - אתה רואה שחז"ל מודיעים לנו שה' גער בו, זה לא אומר שמעכשיו תדון בכל נבואה ונבואה "אופס, אולי בכלל הוא לא הבין את הכוונה?".....  ובכלל, אם מדובר בלא הבין - אז אתם בעצם דנים למה הוא לא הבין? והתשובות - מסוג ההיא של חסדי - בעצם אומרות שכיוון שהוא היה XYZ לכן הוא לא הבין? מה זה קשור? או שתאמר שבגלל שהוא היה כזה היה לו מנגנון הגנה במח שהדחיק את הפרשנות האמיתית לחידות? לא יתכן, בקיצור.

ואתה לא צריך להתנצל, אני הוא זה שכתב בניסוח מטעה בלי להקדיש מחשבה יתירה, אתה היית ההגיוני.

ונ.ב. העניין עם מה לימדו אותי בישיבה ומה לא - נא להוציא אותו ממסגרת הדיון. ודו"ק.

למעשה - בסתירה שציינת - י שמספיק אפשרויות לבאר, לדוג' שזה שלבים שונים, מנין לך שזה אותו שלב.

ולעצם העניין - היות והגמרא מודיעתנו שנבואה שנצרכה לדורות נכתבה, והיות ואנו יודעים שנבואה אינה שעשוע אינטלקטואלי לנביא, לא דרכו של הא-ל להעביר מסר מסויים לשוכני הארץ, בלתי מקובל בעליל לומר שהוא פישל, זה הכל. ושוב הראיה שלך אומרת את ההיפך ממה שרצית - הנה אנו רואים שכשמשהו לא הובן - ידעו לברר את זה! כמו שכשהייתה פאשלה - ה' עגר בנביא, אתה לוקח מקרים כאלו - ומשליך מהם - שאולי עוד פעם היה ככה, ובא כבר נלך עד הסוף - אולי תמיד הייתה ככה, אם ככה שוב שום נבואה אינה אמינה וחהתנ"ך חזר להיות ספר לספרות נאה, ויצא ממנו המימד של דבר ה'....

ועוד, שגם אם כן נקבל (מבחינתי: ח"ו) הנחה שכזו שתתכן טעות בפענוח החידה, טרם ביארת את אשר טענתי לך - שאולי זה הגיוני בפיענוח נבואה מסויימת וכדו', אבל השמטה מוחלטת של נושא שלם, שהיטיבו לבאר פה את חשיבותו - מה שבעצם אומר שהיכיוון שלך לתשובה הוא שהא-ל  כן ניבא עליו נבואה ארוכה והגונה וראויה לסדר גודל שלו, והנביא פשוט לא קלט כלום והשמיט את כל העניין, נשמע לי סופר קונספירטיבי ולא הגיוני. בלי קשר למבט האמוני.

בשואה אין התיימרות  להעביר דבר ה' באופן ישיר,  כמובן שה' מדבר דרך המאורעות, אבל זה לא נבואה, בנבואה ה' מדבר עם נביא במטרה לומר משהו שהנביא יעביר את מה שהוא אמר, אם הוא יכול לפשל ולא יקרה כלום - זה אומר שזה הפך להיות שעשוע אינטלקטואלי שלו, ולא משהו שאפשר לסמוך עליו.

גם המח' הנ"ל לא רלוונטיות, הכל טוב ויפה, ויש פנים שונות לתורה, וזה עדיין דבר הא-ל, אבל אם נגיע ללומר שהנביא עצמו השמיט דברים, או לא הבינם כראוי ומסר מסר מעוות, אז כל הסיפור נהיה מיותר. וזה נשאר ספרות יפה ותו לא.

מה שאני כן יודע - זה מה היא נועדה להיות, הכל נכון - חידות, לא ברור, וכו' וכו' כוו', הכל נכון, אבל השאלה היא - יש כאן א-ל שביקש להעביר מסר על ידי פלוני, האם יתכן שהפלוני לא הבין מי מנו ושמאלו, בלבל הכל ומסר לנו, אבל הא-ל הלך לנוח צהריים?

לגבי ר"ע ור"י וכו' - יודע מה - יתכן, צריך גם לדון הרבה מה פירוש או"א דא"ח ואיך זה מתבטא וכו', ואין לי כל כוונה להכנס לזה כאן, עיקר מה שבאתי לומר - לא יתכן שהייתה טעות בדברים - אתה מראש הבאת את זה כראיה לכך שיתכן שהנביא יפשל בהבנת הנבואה - והנה שינית את דבריך.. שים לב, עכשיו אתה רק אומר שזה נבואות שונות, וכמו מח' בין ר"ע לר"י, ואכן שניהם דא"ח, משמע - אין כאן שום פשלה. וממילא זה לא קשור בגרוש להנחה שה' מסר נבואה על הקרב הנ"ל, אבל הנביא פספס אותה.

להגיד "על יתרונותיו וחסרונותיו" זה די מגוחך, מזכיר לי את הספק שהובא לפני ר' חיים מבריסק - באיזה חזן לבחור - אחד בעל קול ערב וכו', ואחד זייפן אבל יר"ש גדול, אמר ר' חיים, חזן צריך קודם כל להיות חזן, השלב הבא הוא רצוי שיהא יר"ש גדול.... אז גם בנידון דידן - נביא צריך להיות קודם כל נביא.. אולי יש לו חסרונות שונים, אבל אם החסרון שלו הוא שהוא שומע מה' א' ומבין ומעביר ב' - אז אם אני הייתי המעסיק שלו במקום ה' הייתי מפטר אותו

אני לא רואה בזה הסבר מספק, ונדמה לי שנימקתי היטב למה, ודברי עומדים גם לגבי ההבהרה שלך. אבל כנראה לא נשכנע אחד את השני, אז דיינו.

לגבי המחוץ לגדר, נו נו, כל עוד אתה מאמין שמה שיש לפנינו הוא אמת אתה בסדר..

תשאל מורים, מרצים, רבנים, חוקרים.
רק תשתדל לא להניח הנחות מראש ובנוסף נסה לקבל זוויות שלא הכרת או שלא למדת בעבר.

כפי שאני הסברתי בפרסום אחר בדיון הזה כאן במפורש, שאלת פרשני ימי הביניים איננה באמת רלוונטית לדיון הזה, כי הם בוודאי לא עסקו בשום נושא שהטקסט המקראי איננו מעלה (וכן הוא הדבר בכלל במקורותינו כולל המשנה והתלמוד).
ולכן הבהרתי שהכרחי לאפשר גם מקום מעבר לזה בדיון מבחינת ידע ולימוד, כל עוד בכלל מנסים לענות לשאלה בסגנון "מה יש לדון למה השמיטו ומה" (שהודעותינו שלך ושלי כאן ושל אחרים כולן מסתעפות מהשאלה המקורית הזו), ושזה נשמע מאוד מאולץ לדייק ולחשוב האם "הקריאות החדשות" "פשוט משקפות את העולם הפנימי של הארכיאולוגים ותחומי העניין שלהם" כדבריך, שזה מאוד פולמוסי, כביכול אין אפשרות שהם אכן יסייעו לנו לראות משהו חדש במקרא דרך הקליידוסקופ שהם מספקים, כאשר הדיון כאן בעיקרו אינו נסוב סביב מה הן התשובות אלא האם קיימת בכלל שאלה.

הם משפיעים על השאלה האם עניין מלחמת קרקר וכל המשתלשל ממנו ועוללותיו תואמים לתפיסה הזו או לא.
עד כמה שאני מבין הסיפור הוא אבן יסוד שתואמת בדיוק נמרץ את תפיסת המקרא (שאגב מבוטאת בלשון הכתוב "על מה אבדה הארץ"), וגם עומדת בלב תולדות ישראל עד חורבן הבית הראשון, ולכן העלמתו המוחלטת נותרת תעלומה מוזרה ממש.

כל כוח השיריון - אלפי חיילים, בטח גם מילואימניקים, מכל משפחה, מכל שכונה, מכל בית, מקבלים מאחאב צו שמונה להישלח עד נהר פרת - וזה לא השיח המרכזי כל ערב במהדורת חדשות שומרון?
אתה מבין את גודל התעלומה?

ואין שום בעיה להתווכח על הרעיון כולו, זה בסדר גמור.
אבל קשה לי מאוד להבין איך זו לא התפיסה המקראית כשנביאי הכתב האדירים המנבאים על ממלכת ישראל - ישעיהו, עמוס - אומרים במפורש "הוי אשור שבט אפי ומטה הוא בידם זעמי", "הוי השאננים בציון והבוטחים בהר שומרון [וכמובן כל התיאור המופלא בהמשך הפרק עד הסוף המר]... הנני מקים עליכם... גוי [אשור] ולחצו אתכם מלבוא חמת עד נחל הערבה".

התפיסה היא שאשור היא שבט הזעם של הא-ל, ושצריך היה להיכנע מפניה ולא לנסות לעשות תעלולי אנוש כדי להתגבר על כוחה, מה שעשה אחאב ואחריו כמובן אחרוני מלכי ישראל שרק עוררו את חמתו של תגלת פלאסר השלישי. ושאפילו חזקיהו טעה במרידתו נגד אשור, ורק אולי התפארותו המגוחכת של רבשקה כביכול אשור (או המלך האשורי) הוא הוא הא-ל בהתגלמותו - מה שכמובן הראש האלילי תמיד האמין מפרעה ועד הבבלים - הביא לנס שחרור ירושלים והצלתה מחורבן בידי סנחריב. וכמובן שטעות נוראה טעה אחז מלך יהודה שהזמין במו ידיו את האשורים ללמד לקח את פקח בן רמליהו, כי במקום זאת היה צריך להאמין במה שנביא נשלח לומר לו ולהרגיעו שלא להתיירא מזנבות האודים העשנים, ולא להתייחס בקלות ראש לאשורים כאילו הם איזה סתם בעלי ברית אקראיים פוליטיים, שאפשר לשחק עימם במשחקים מזרח תיכוניים טקטיים ואסטרטגיים, במקום לקבל ברוח נמוכה שהם מופעלים מלמעלה ככוח עצום המשנה את עולם האימפריות העתיק והקמאי, לקראת תום ימי בית העבדים הגדול של ממלכות בראשית (מצרים, עמלק, ארם, כנען וכדומה, והרי אפילו הלכתית מסעות צבא אשור "בלבלו את האומות" שתורת ישראל לימדה אותנו על ראשיתן והן אינן עוד), ובוודאי לא לפעול על דעת עצמו ולהשתמש בכוחם באופן מסוכן והרסני כל כך, שגם ניתק מעם ישראל את רוב שושלתו עוד מימי יעקב אבינו.
לכן הרעיון שאפשר לקבל בשוויון נפש את הסתרת כל סיפור העוצמה הישראלית האחאבית היהירה והגאה בקרב קרקר, שעמדה רק לרועץ לעם ישראל, כאשר בהמשך המלך הישראלי היחיד המשוח בנביא, יהוא, נאלץ להשתטח בפני אשור - שכשלעצמו זה היה לכאורה מעשה ראוי בהבנה המקראית אלא שכך הועמדה ממלכת ישראל כולה מאותו רגע תחת זרקור אשורי יוקד, ולרקתה הוצמד מטען נפיץ על תיל ממעיד, שברגע שזיהה ניסיון בריחה מלפיתת נינווה החונקת התפוצץ ושלח את כל כוחו הרצחני להשמדת עצמאות עשרת השבטים - לא נשמע מתיישב ונכון. הרבה יותר סביר שהמקרא עשה מין תעלול די מעורר צמרמורת, של מעבר בשתיקה רועמת על עניין ידוע ומוכר, כשההנחה הכללית היא שהלומד יידע בסופו של דבר את הפרטים ההיסטוריים וישאל את עצמו את השאלה שהעלינו, ועובדה היא שהשאלה חזרה כמו מן האוב כעבור דורות רבים כל כך אל תודעת לומדי המקרא, אחר שפסחה על כל המדרש במשנה, בתלמוד, באגדה, וכמובן במפרשים ובשאר המקורות והספרים.

אבל ספציפית מלחמות שאני יודע את ההיסטוריה שלהן ומסוגל לראות את הצד האנושי של המנהיגים.

בגדול מלחמות אירופיות למיניהן, כנראה כי ההזדהות ההיסטורית שלי היא עם הענף הזה של הידע ההיסטורי

אבל נראה לי שאיפשהו במלחמת העולם הראשונה זה נעשה מורכב מכדי שיהיה אפשר לעקוב אחרי הגורם האנושי, ואז זה מעניין פחות

את כיפת הזהב 

הריון ולידה

פה זה פחות רלוונטי

מה שיעזור זה להחזיר כל פעם

כל פעם

אבל זה מתיש ומנסיון אישי באיזה שלב באמצע הלילה נשברים כי רוצים לישון

עם הזמן זה עובר.

ואתם כהורים.

אל תרגישו שנכשלתם אם היא בכל זאת מגיעה למיטה 

כיף להיות במיטה עם אבא ואמא!  לא נורא בכלל. אם יש מיטה רחבה מספיק

והילדונת לא בועטת נוראות תוך כדי שינה, לא נורא. חושבת שזה נותן בטחון

לילד.  אולי להתפלל על זה, אם זה מפריע? לבקש עצה טובה מהשם?

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.

משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

בני אדם הם יצורים קטנים וחלשים

הרצון להשתנות תמיד מתבדה