העצמאות כל המלחמות שעם ישראל נלחם בדורות האחרונים חווה אלו המלחמות שהכי קרובות לנו  לפי עניות דעתי

חחחחחחחחחחח

45 דקות נעימת חליל?! 

הסינים המציאו את עינוי טיפת המים על הראש.

הצרפתים את השקט המוחלט.

וסלקום עלו על כולנה עם.. חליל?!  באנו ראינו חיללנו.

אנשי מדיטציה נהנים מהמתנה

כשאתה מוציא את הצאן למרעה ושכחת את החליל בבית, הייתי אומר שזה בול

בזמן, מתאים כמו דודו זר לעוזה.

אבל כשאתה ביום עמוס והאינטרנט נפל.. :/

qarqar בשנת 853- למניינם.
מדהים שהמלחמה המקראית האדירה מכולן - ושממלכת ישראל נטלה בה חלק מהותי - בכלל לא נזכרת במקרא.

אם אתה יכול להוכיח שיש לך את התשובה, אז באמת פתרת וואחד תעלומה היסטורית!

בהתחשב בכל הדברים הרעים עד מאוד שהמקרא לא חוסך מאיתנו בנוגע לבית דוד, ומצד שני למשל במעשיו וגבורתו של אחאב גם במה שכן מתואר במקרא - מלחמותיו ההירואיות בארמים - משונה ואף מסתורי שהמלחמה הזו הושכחה מלב בשתיקה רועמת כזו.
על אחת כמה וכמה כשהמקרא "נתפס" על התעלול הזה כעבור עידן ועידנים, כשהארכיאולוגיה והאשורולוגיה המודרניות מספרות לנו את הסיפור ממרחק הדורות, ואז פסוק תמים, כמו זה הראשון של הפרק האחרון בספר מלכים הראשון, הופך כמעט למין סרקופג עתיק שמפחיד לפתוח אותו ולמצוא מה מסתתר בפנים.

כי סביר מאוד להניח שהכניעה באה בהכרח כדי לפייס את האשורים שעוד זכרו היטב את השתתפות ממלכת אחאב בקרב קרקר (מלך אשור היה עדיין שלמנאסר השלישי בעצמו), כביכול לבדל את עצמו ולהצהיר על הכרה בשגיאה שעשה שלטון בית עומרי, שהעז להוציא לקרב את צבא ישראל נגד האימפריה.
וכידוע הכתובת האשורית באופן מעורר פליאה מכנה את יהוא "בן עומרי", בין אם מפני שהמודיעין הצבאי-מדיני האשורי טעה איזו טעות תמוהה שהונצחה לדורות, ובין אם מפני שמבחינתם באמת יהוא הוא רק איזה אוזורפאטור שהדיח את יהורם - ולשמחתם נכנע בפניהם ונעשה לווסאל - אבל המשיך את קיום ממלכת ישראל ה"אחאבית" (והרי המקרא עצמו מציג לנו את שתי הפנים הללו, מצד אחד מלך "לגיטימי" של עשרת השבטים, שנביא משח למלך בניגוד לכל היתר, ומצד שני מלך ישראלי קלאסי שהמשיך ותיחזק את פולחן ירבעם).

ככל הידוע לי, הנביאים נכתבו בנבואה.

מה יש לדון למה השמיטו ומה?

א. כמובן, אני יודע שיש כאלו שחושבים אחרת, יש שבכלל חושבים שהנביא נכתב בזמן בית שני, נו שוין... פניתי כאן למי שדן לכאורה מנקודת מבט דתית-אמונית.

ב. כן, הוא הכתיב, את ההבדל בין זה לנבואת משה כבר פירשו חז"ל - בין אספקלריא המאירה לשאינה מאירה, לא בחומר הנכתב.

ג-ד. כמובן שכן, אבל ממילא זה יוצא מכלל דיון על אופי האנשים, תרבותם, סגנונם, הממלכה אליה השתייכו והחשיבות של הנידון בעיניהם, והופך להיות דיון "למה א-לקים לא ראה בזה מאורע שצריך להלמד לדורות ולהחרט עלי ספר הספרים המקודש", אוקיי, נידון חדש.

כי אני לא רואה קשר, ברור שאני לא יודע מה פירוש אספקלריא מאירה או שלא, ויתכן שהפירוש הוא הסגנון, אבל  בבקשה אל תגיד לי שמכח הסגנון גם מדובר על השמטת מאורעות חשובים וכו', הוא נתנבא עליהם או לא? סגנון רלוונטי אך ורק וסגנון, לא לסינון תוכן.

ואכן התכוונתי שאני לא מבין את הדיון - כי בגלל הנ"ל קיבלתי נק' מבט שמתפלספים על הכוונות והסגנון שמאחורי עורכי התנ"ך, והתבטאתי על זה מתוך משמעות של "לא מבין מה אתה אומר בכלל", כמובן שהדיון גופי'ה הוא חשוב מאוד, אכן כן, מתנצל על לשוני הבלתי מדוייקת ובלתי מתחשבת. עמכם הסליחה.

לגבי התחשב בקהל היעד - בהתחשב בכך וקהל היעד נועד להיות עם ישראל כולו, לדורותיו, אז זה ממש לא נשמע לי הסבר טוב.

אתה הולך רחוק מאוד בפרשנות של זה, חידות וכו' - אוקיי, אבל להשמיט נושא שלם? להגיד שהוא לא "עלה" על חלק? בגמרא כתוב שנבואה שנצרכה לדודות - נכתבה. אז זה אומר שנכתבה, אולי הסגנון שונה, וזה כמובן נובע מכך שזה בחידות ולא מילה במילה - מה שנותן לנביא - שכותב מילים - לכתוב בעצם בנוסח שלו, אבל ממש לא שיש חלקים שהוא פשוט "לא עלה" עליהם, נשמע לי מאוד רע מבחינה אמונית בכלל להניח אפשרות כזו. ואדרבה - כשקרתה פאשלה - אתה רואה שחז"ל מודיעים לנו שה' גער בו, זה לא אומר שמעכשיו תדון בכל נבואה ונבואה "אופס, אולי בכלל הוא לא הבין את הכוונה?".....  ובכלל, אם מדובר בלא הבין - אז אתם בעצם דנים למה הוא לא הבין? והתשובות - מסוג ההיא של חסדי - בעצם אומרות שכיוון שהוא היה XYZ לכן הוא לא הבין? מה זה קשור? או שתאמר שבגלל שהוא היה כזה היה לו מנגנון הגנה במח שהדחיק את הפרשנות האמיתית לחידות? לא יתכן, בקיצור.

ואתה לא צריך להתנצל, אני הוא זה שכתב בניסוח מטעה בלי להקדיש מחשבה יתירה, אתה היית ההגיוני.

ונ.ב. העניין עם מה לימדו אותי בישיבה ומה לא - נא להוציא אותו ממסגרת הדיון. ודו"ק.

למעשה - בסתירה שציינת - י שמספיק אפשרויות לבאר, לדוג' שזה שלבים שונים, מנין לך שזה אותו שלב.

ולעצם העניין - היות והגמרא מודיעתנו שנבואה שנצרכה לדורות נכתבה, והיות ואנו יודעים שנבואה אינה שעשוע אינטלקטואלי לנביא, לא דרכו של הא-ל להעביר מסר מסויים לשוכני הארץ, בלתי מקובל בעליל לומר שהוא פישל, זה הכל. ושוב הראיה שלך אומרת את ההיפך ממה שרצית - הנה אנו רואים שכשמשהו לא הובן - ידעו לברר את זה! כמו שכשהייתה פאשלה - ה' עגר בנביא, אתה לוקח מקרים כאלו - ומשליך מהם - שאולי עוד פעם היה ככה, ובא כבר נלך עד הסוף - אולי תמיד הייתה ככה, אם ככה שוב שום נבואה אינה אמינה וחהתנ"ך חזר להיות ספר לספרות נאה, ויצא ממנו המימד של דבר ה'....

ועוד, שגם אם כן נקבל (מבחינתי: ח"ו) הנחה שכזו שתתכן טעות בפענוח החידה, טרם ביארת את אשר טענתי לך - שאולי זה הגיוני בפיענוח נבואה מסויימת וכדו', אבל השמטה מוחלטת של נושא שלם, שהיטיבו לבאר פה את חשיבותו - מה שבעצם אומר שהיכיוון שלך לתשובה הוא שהא-ל  כן ניבא עליו נבואה ארוכה והגונה וראויה לסדר גודל שלו, והנביא פשוט לא קלט כלום והשמיט את כל העניין, נשמע לי סופר קונספירטיבי ולא הגיוני. בלי קשר למבט האמוני.

בשואה אין התיימרות  להעביר דבר ה' באופן ישיר,  כמובן שה' מדבר דרך המאורעות, אבל זה לא נבואה, בנבואה ה' מדבר עם נביא במטרה לומר משהו שהנביא יעביר את מה שהוא אמר, אם הוא יכול לפשל ולא יקרה כלום - זה אומר שזה הפך להיות שעשוע אינטלקטואלי שלו, ולא משהו שאפשר לסמוך עליו.

גם המח' הנ"ל לא רלוונטיות, הכל טוב ויפה, ויש פנים שונות לתורה, וזה עדיין דבר הא-ל, אבל אם נגיע ללומר שהנביא עצמו השמיט דברים, או לא הבינם כראוי ומסר מסר מעוות, אז כל הסיפור נהיה מיותר. וזה נשאר ספרות יפה ותו לא.

מה שאני כן יודע - זה מה היא נועדה להיות, הכל נכון - חידות, לא ברור, וכו' וכו' כוו', הכל נכון, אבל השאלה היא - יש כאן א-ל שביקש להעביר מסר על ידי פלוני, האם יתכן שהפלוני לא הבין מי מנו ושמאלו, בלבל הכל ומסר לנו, אבל הא-ל הלך לנוח צהריים?

לגבי ר"ע ור"י וכו' - יודע מה - יתכן, צריך גם לדון הרבה מה פירוש או"א דא"ח ואיך זה מתבטא וכו', ואין לי כל כוונה להכנס לזה כאן, עיקר מה שבאתי לומר - לא יתכן שהייתה טעות בדברים - אתה מראש הבאת את זה כראיה לכך שיתכן שהנביא יפשל בהבנת הנבואה - והנה שינית את דבריך.. שים לב, עכשיו אתה רק אומר שזה נבואות שונות, וכמו מח' בין ר"ע לר"י, ואכן שניהם דא"ח, משמע - אין כאן שום פשלה. וממילא זה לא קשור בגרוש להנחה שה' מסר נבואה על הקרב הנ"ל, אבל הנביא פספס אותה.

להגיד "על יתרונותיו וחסרונותיו" זה די מגוחך, מזכיר לי את הספק שהובא לפני ר' חיים מבריסק - באיזה חזן לבחור - אחד בעל קול ערב וכו', ואחד זייפן אבל יר"ש גדול, אמר ר' חיים, חזן צריך קודם כל להיות חזן, השלב הבא הוא רצוי שיהא יר"ש גדול.... אז גם בנידון דידן - נביא צריך להיות קודם כל נביא.. אולי יש לו חסרונות שונים, אבל אם החסרון שלו הוא שהוא שומע מה' א' ומבין ומעביר ב' - אז אם אני הייתי המעסיק שלו במקום ה' הייתי מפטר אותו

אני לא רואה בזה הסבר מספק, ונדמה לי שנימקתי היטב למה, ודברי עומדים גם לגבי ההבהרה שלך. אבל כנראה לא נשכנע אחד את השני, אז דיינו.

לגבי המחוץ לגדר, נו נו, כל עוד אתה מאמין שמה שיש לפנינו הוא אמת אתה בסדר..

תשאל מורים, מרצים, רבנים, חוקרים.
רק תשתדל לא להניח הנחות מראש ובנוסף נסה לקבל זוויות שלא הכרת או שלא למדת בעבר.

כפי שאני הסברתי בפרסום אחר בדיון הזה כאן במפורש, שאלת פרשני ימי הביניים איננה באמת רלוונטית לדיון הזה, כי הם בוודאי לא עסקו בשום נושא שהטקסט המקראי איננו מעלה (וכן הוא הדבר בכלל במקורותינו כולל המשנה והתלמוד).
ולכן הבהרתי שהכרחי לאפשר גם מקום מעבר לזה בדיון מבחינת ידע ולימוד, כל עוד בכלל מנסים לענות לשאלה בסגנון "מה יש לדון למה השמיטו ומה" (שהודעותינו שלך ושלי כאן ושל אחרים כולן מסתעפות מהשאלה המקורית הזו), ושזה נשמע מאוד מאולץ לדייק ולחשוב האם "הקריאות החדשות" "פשוט משקפות את העולם הפנימי של הארכיאולוגים ותחומי העניין שלהם" כדבריך, שזה מאוד פולמוסי, כביכול אין אפשרות שהם אכן יסייעו לנו לראות משהו חדש במקרא דרך הקליידוסקופ שהם מספקים, כאשר הדיון כאן בעיקרו אינו נסוב סביב מה הן התשובות אלא האם קיימת בכלל שאלה.

הם משפיעים על השאלה האם עניין מלחמת קרקר וכל המשתלשל ממנו ועוללותיו תואמים לתפיסה הזו או לא.
עד כמה שאני מבין הסיפור הוא אבן יסוד שתואמת בדיוק נמרץ את תפיסת המקרא (שאגב מבוטאת בלשון הכתוב "על מה אבדה הארץ"), וגם עומדת בלב תולדות ישראל עד חורבן הבית הראשון, ולכן העלמתו המוחלטת נותרת תעלומה מוזרה ממש.

כל כוח השיריון - אלפי חיילים, בטח גם מילואימניקים, מכל משפחה, מכל שכונה, מכל בית, מקבלים מאחאב צו שמונה להישלח עד נהר פרת - וזה לא השיח המרכזי כל ערב במהדורת חדשות שומרון?
אתה מבין את גודל התעלומה?

ואין שום בעיה להתווכח על הרעיון כולו, זה בסדר גמור.
אבל קשה לי מאוד להבין איך זו לא התפיסה המקראית כשנביאי הכתב האדירים המנבאים על ממלכת ישראל - ישעיהו, עמוס - אומרים במפורש "הוי אשור שבט אפי ומטה הוא בידם זעמי", "הוי השאננים בציון והבוטחים בהר שומרון [וכמובן כל התיאור המופלא בהמשך הפרק עד הסוף המר]... הנני מקים עליכם... גוי [אשור] ולחצו אתכם מלבוא חמת עד נחל הערבה".

התפיסה היא שאשור היא שבט הזעם של הא-ל, ושצריך היה להיכנע מפניה ולא לנסות לעשות תעלולי אנוש כדי להתגבר על כוחה, מה שעשה אחאב ואחריו כמובן אחרוני מלכי ישראל שרק עוררו את חמתו של תגלת פלאסר השלישי. ושאפילו חזקיהו טעה במרידתו נגד אשור, ורק אולי התפארותו המגוחכת של רבשקה כביכול אשור (או המלך האשורי) הוא הוא הא-ל בהתגלמותו - מה שכמובן הראש האלילי תמיד האמין מפרעה ועד הבבלים - הביא לנס שחרור ירושלים והצלתה מחורבן בידי סנחריב. וכמובן שטעות נוראה טעה אחז מלך יהודה שהזמין במו ידיו את האשורים ללמד לקח את פקח בן רמליהו, כי במקום זאת היה צריך להאמין במה שנביא נשלח לומר לו ולהרגיעו שלא להתיירא מזנבות האודים העשנים, ולא להתייחס בקלות ראש לאשורים כאילו הם איזה סתם בעלי ברית אקראיים פוליטיים, שאפשר לשחק עימם במשחקים מזרח תיכוניים טקטיים ואסטרטגיים, במקום לקבל ברוח נמוכה שהם מופעלים מלמעלה ככוח עצום המשנה את עולם האימפריות העתיק והקמאי, לקראת תום ימי בית העבדים הגדול של ממלכות בראשית (מצרים, עמלק, ארם, כנען וכדומה, והרי אפילו הלכתית מסעות צבא אשור "בלבלו את האומות" שתורת ישראל לימדה אותנו על ראשיתן והן אינן עוד), ובוודאי לא לפעול על דעת עצמו ולהשתמש בכוחם באופן מסוכן והרסני כל כך, שגם ניתק מעם ישראל את רוב שושלתו עוד מימי יעקב אבינו.
לכן הרעיון שאפשר לקבל בשוויון נפש את הסתרת כל סיפור העוצמה הישראלית האחאבית היהירה והגאה בקרב קרקר, שעמדה רק לרועץ לעם ישראל, כאשר בהמשך המלך הישראלי היחיד המשוח בנביא, יהוא, נאלץ להשתטח בפני אשור - שכשלעצמו זה היה לכאורה מעשה ראוי בהבנה המקראית אלא שכך הועמדה ממלכת ישראל כולה מאותו רגע תחת זרקור אשורי יוקד, ולרקתה הוצמד מטען נפיץ על תיל ממעיד, שברגע שזיהה ניסיון בריחה מלפיתת נינווה החונקת התפוצץ ושלח את כל כוחו הרצחני להשמדת עצמאות עשרת השבטים - לא נשמע מתיישב ונכון. הרבה יותר סביר שהמקרא עשה מין תעלול די מעורר צמרמורת, של מעבר בשתיקה רועמת על עניין ידוע ומוכר, כשההנחה הכללית היא שהלומד יידע בסופו של דבר את הפרטים ההיסטוריים וישאל את עצמו את השאלה שהעלינו, ועובדה היא שהשאלה חזרה כמו מן האוב כעבור דורות רבים כל כך אל תודעת לומדי המקרא, אחר שפסחה על כל המדרש במשנה, בתלמוד, באגדה, וכמובן במפרשים ובשאר המקורות והספרים.

אבל ספציפית מלחמות שאני יודע את ההיסטוריה שלהן ומסוגל לראות את הצד האנושי של המנהיגים.

בגדול מלחמות אירופיות למיניהן, כנראה כי ההזדהות ההיסטורית שלי היא עם הענף הזה של הידע ההיסטורי

אבל נראה לי שאיפשהו במלחמת העולם הראשונה זה נעשה מורכב מכדי שיהיה אפשר לעקוב אחרי הגורם האנושי, ואז זה מעניין פחות

את כיפת הזהב 

אין משהו גדול שה (AI (Gemini תרם לי באופן בולט במיוחד.  

כמעט ולא משתמשת. כלומר, ברמה של בסהכ בכל חיי לדעתי פחות מעשרים פעמים. 

קניה? אממ... נראה לי שהתייעצנו על מחשב פעם, לא זוכרת אם בסוף קנינו משהו שהופיע בהמלצות, יש מצב שכן. רפואית? לא. לא התייעצתי על נושאים זוגיים או משפחתיים, אלא אם כן בקשת המלצה למתנה נחשבת (לא עזר בשום דבר שלא חשבתי עליו לפני כן בעצמי)

חיסרון: יכניס אותך לחובות

אני לא יודע איזה רכב אתה מתכנן לקנות והאמת אני גם לא כזה מעודכן בטווחים אבל אם אינני טועה רכבים חדשים הם בערך 70K צפונה יכול להיות יותר, משומשים במצב טוב 25K+ (זול), וכמובן אפשר לקנות גם גרוטאות שמתפרקות תוך כמה חודשים בפחות מזה.

כאמור אני לא בקי במחירים אז אני מצטט מזיכרון מעורפל ומגוגל אבל זה מאוד משתנה למטה זה הערכה גסה מינימום

זה אומר שתצטרך לעבוד בערך שנה או שנתיים רק כדי לקנות את הרכב במזומן. אם במימון אז מתווסף הרבה.

תוסיף דלק לפי הנסיעות (דלק כזה זול) אם אתה נוסע הלוך ושוב לעבודה ולעוד כל־מיני מקומות אני מניח שנע בין 1000₪-2000₪

תוסיף טסט שנתי 150₪~ בהנחה והכל תקין

תוסיף אגרת רישוי סביבות ה־1000₪ בשנה

תוסיף טיפול לרכב 500₪~ פר טיפול

תוסיף ביטוח חובה יקר פיצוצים לנהג צעיר (כמה אלפי ש"ח בשנה) לא כולל ביטוח מקיף (מניח שאם זה רכב זול אז גם לא יבטחו אותו)

כמובן בהנחה וזה רכב משומש זול יש סיכוי גדול יותר שיהיה צורך בהחלפת צמיגים / רכיבים / כיו"ב כל הדברים האלה יקרים פיצוצים. אם נגיד הלך לך המנוע ואתה רוצה לתקן ואין לך כסף בינתיים אתה מושבת וממשיך לשלם על הרכב.

או לחילופין אתה יכול לשלם חופשי חודשי ארצי שנתי 3780₪ ואם יש לך הנחות אז אפילו חצי מזה + הבוס שלך אמור לממן לך את זה

ואתה יכול לטחון את כל הארץ הלוך ושוב כמה שתרצה ולישון תוך־כדי נסיעה.

אני לא עומד להכניס אותי לחובות. אם אני קונה זה רק בתנאי שיש לי את היכולת להחזיק אותו לבד. יש בהחלט רכבים זולים יותר מהמחיר שכתבת שהם בסדר גמור לשימוש שלי, אבל אתה צודק מבחינת ההוצאות.

למה אתה מתכוון שהיתרון הוא שופוני?

מניח שיש יותר זול מזה

האם וואו? זה איני יודע

ואם לא וואו אז צריך לקחת בחשבון שצריך להחליף א' ב' ג' ד' ה' ו'

ובשלב מסוים הרכב "מתעייף" ואין מה לעשות כל־כך חוץ מלהחליף

לעניות דעתי ביחס למשכורת שאתה מדבר עליה (בהנחה שאין לך שום הוצאות אחרות) זה נתח ענקי שנותן יתרון מועט מאוד על־פני תחבורה ציבורית ומוניות

זה לא בהכרח יכניס אותך לחובות אבל בשלב מסוים קלטתי שהרבה אנשים מסביבי מרוויחים כמוני או יותר (לרוב יותר) אבל המצב הכלכלי שלהם גרוע משמעותית ובסוף ה־פקטור תמיד היה הרכב

לגבי שופוני גם אין הכוונה כפשוטו כן יש לזה קצת יתרונות של ניידות אבל מעשית היתרון הוא זניח זה יותר פסיכולוגי

מעשית צריך לעמוד בפקקים, לחפש חנייה, לפעמים יש דו"חות (קורה לטובים ביותר), יש סיכוי נמוך אבל קורה לכולם בשלב מסוים להיתקע באמצע הדרך וגרר ובלגן

צא וחשב כמה יעלה לך להחליף את כל הנסיעות המיוחדות במוניות

נניח נסיעות רגילות כמו עבודה וחזור / נסיעות ארוכות בתחבורה ציבורית

אבל כל־מיני דברים של להסיע בחורה / לסחוב רהיטים / סתם לנסוע בעיר מונית יכולה לסגור את הפינה בקלות

נניח 10 נסיעות במונית בחודש 300₪-400₪ וכמה כבר בן־אדם יכול לנסוע במונית

אם אתה גר בפריפריה קיצונית (נניח לא יודע, איזה כפר ערבי נידח בצפון) יכול להיות שיש בזה משהו אבל גם אז איני יודע

אם אתה מרגיש ששוה לך להוציא על זה בסביבות 2000 ש"ח, זה תלוי ברמת חיים שאליה אתה מתרגל...

זמן זה פרמטר חשוב בחיים

בדיוק כמו שאנחנו מחזיקים מכונת כביסה. מייבש ומדיח.

גם רכב זה על אותו בסיס

שילוב של נוחות+חיסכון זמן

על מכונת כביסה מייבש ומדיח אתה לא עושה טסט, דלק, ביטוחים, חניונים, מוסכים, אחזקה, ריביות, לא דומה ולא קרוב.
 

בירושלים ובמרכז ובערים חרדיות לרוב עדיף לחיות בלי רכב, ביו"ש לרוב אין לך ברירה.

אבל זה על אותו משקל.

אומנם מחיר גבוה יותר, אבל זה כסף תמורת נוחות + זמן

ובאמת יש כאלה ששמים בחצר כזה

לי אישית אין חצר, אז אין לי את הדילמה הזאת

ויש סבירות גבוהה שאם היתה לי חצר הייתי שם שם בריכת אינטקס

אם השכר של מיודענו הוא נניח 50₪/שעה

וההוצאה על רכב זה נניח 2000₪ בחודש

אז הרכב צריך לחסוך לו 40 שעות בחודש מינימום כדי שזה ישתלם.

או משהו כזה.

לכן זה שיקול של עלות תועלת

במקרה שלו לדעתי זה לא כדאי

אבל יש כאלה שזה שווה להם

(ושווה זה לאו דווקא רק חיסכון כספי. כי רכב לא מביא בדרך כלל חיסכון כספי)

תמצא הרבה יותר חרדים מקרית ספר בלי רכב כי הם התרגלו לרמת חיים אחרת, ואין להם שום סיבה להוציא עוד הרבה כסף בשביל זה (וגם בשביל חופשה בחו"ל נגיד), כמובן זה כלול בנוחות ובזמן כדלעיל.

השאלה האם אתה חושב שזה מוצדק

יתרונות: נוחות

חסרונות: עלות

זה בגדול

חוזרים מהעבודה יש זמן להסתובב בחוץ בשמש

מלא זמן להכנות שבת ומנוחה לפני

ים זמן לשיעורי תורה בשבת

ולעייפים סוף זמן ק"ש זז שעה קדימה

פעם הייתה לי אפליקציה שמשתמשת בסמארטפון כעכבר. אולי זה יהיה נחמד.

אפשרות שניה תוכנה כמו TEAMVIEWER/ANYDESK שתשלוט על המחשב מהטלפון ואז אפשר לצייר.

אבל האמת היא שלא חושבת שעשיתי סקר שוק ממש מקיף

לוח גרפי Wacom Intuos Small CTL-4100 בצבע שחור

)

יש כאלה פשוטים לכתיבה רגילה?

ורעיון באמת לשאול את הנהלת המוסד אם הוא יכול לקבל מהם כזה.

למרות שלא רצה עוד משהו שמתחבר לאינטרנט...

אבל איך אפשר לעשות זום במקביל? בשביל זום המכשיר צריך לעמוד ובשביל כתיבה נוח יותר שהוא ישכב...

שתי אפשרויות:

הוא מנהל את השיעור ב zoom מהמחשב האישי, בשביל המצלמה והקול.  וגם מתחבר לאותו שיעור zoom גם דרך ה tablet.

מהטאבלט, מבצע Share Screen. כך כולם יראו את מה שהוא כותב, בזמן שהם ממשיכים לראות אותו דרך המחשב.

ואם רק דרך ה tablet:

• לחיצה על כפתור Share (שיתוף).

•לבחור ב-Whiteboard כדי לפתוח לוח חלק לכתיבה.

• או לבחור ב-Screen כדי לשתף את כל מסך הטאבלט

תנסה לערבב את השכל והלב, אולי זה יעזור

אלא להבין מה אתה רוצה שיצא ממך

זה באמת מורכב.

חשוב בעיני לברר את המצפון, מאיפה הוא מגיע? מאיזה הקשרים ובאיזה סיטואציות או בחירות הוא עולה? כשאתה מתנהל על פיו אילו רגשות עולים לך? מצפון יכל לנבוע מהמון מקומות, חיצוניים מאוד עד פנימיים מאוד, חשוב לשים לב מאיפה הוא נובע.

ושאלה שעוזרת לי לברר את הדרך-

מה מהרצונות פונה החוצה ומחפש את המילוי מדברים חיצוניים ומה מהרצונות נובע מתוכך ונוגע לבחירה שלך? לרוב רצון שמחפש את המילוי בדבר חיצוני (כשיהיה לי, כשאטוס, כשאשיג משו) הוא דמיוני ולא באמת ימלא אותך, אבל רצון שנובע מתוכך, שלרוב גם יתלווה בעמל ובגבורה מסויימת הוא זה שתרגיש איתו שלם.

זהו וכמובן שהדרך היא שלך אז התשובה היא רק אצלך🫵🫵 בהצלחה אהוב!

שצריך לזרוק משהו ליצר הרע (אם זו הכוונה ל"מה שבא לי";

לא משהו שהוא ממש נגד התורה ושעלול להזיק לך בהמשך

אלא למשהו שהוא לא נורא - לא כל כך תורני, לא כל כך

כמו שהמשפחה או מישהו קרוב מתנהלים לפיו, משהו

שאתה רוצה אבל לא בלי גבולות לגמרי. 

לא יודעת למה אתה מתכוון ב"מה שבא לי",

אבל אביא דוגמא מעצמי:

שמעתי וראיתי פעם אחת ביוטיוב מוסיקה

שממש לא משלנו. קובנית. חושנית.

(כמו אצל כל ההיספנים); האזנתי

שוב ושוב ושוב- וממש התמכרתי.

הרגשתי קצת רגשי אשמה - זו מוסיקה

ומילים כל כך לא יהודים. אבל אחרי כמה

זמן, זה עבר לי. כלומר, אני יכולה להאזין

ולהינות, אבל לא כמו האובססיה הראשונה

שהיתה לי.

אם לא הייתי מרשה לעצמי להאזין,

הייתי אולי מרגישה נורא צדיקה אבל

גם מרמור וכעס והרגשת חנק.

אותו דבר לגבי ספרים;

ספריה ציבורית - יש אנשים

שהיא טאבו לגביהם. ובאמתא

רוב הספרים המודרנים הם

זבל. ממש. גסים לשמה....

אבל אוהבת לקרוא אז אני

כן הולכת ונזהרת; אם זה

מהסוג הזבלי, אני לא נוגעת

משתדלת ספר שאם יש

בו דבר מה לא צנוע, זה

לא יהיה לשמה...  מבין?

אותו דבר לגבי ספר שכותב

על נושא שאני אוהבת.למשל,

טבע, צמחים, חיים של מישהו

בטבע.... אבל אם יש שם 

אפיקורסות וליצנות מהסוג

הגרוע, אוותר. 

זה הקרבן שלנו לקב"ה.

לא פשוט ללכת על גשר צר...

ואם נופלים לעתים לאחד הצדדים,

להשתדל להיזהר שזו לא תהיה 

נחיתה קשה מדי, שאחר כך,

עלולים לשלם עליה ביוקר....

אז זורקים משהו לכלב התאב הזה

איזו עצם קטנה. ולבקש מהשם

שנסתפק בזה ונרגע מזה.

בהצלחה!