אבל שאדם בא לקהילה מסויימת, שואלים אותו על שייכות המגזרית?

בדר"כ שייכות מגזרית זה משהו שבא ממילא, בלי שתגדיר אותו.

לא חייבים הגדרה עצמית מדוייקת בשביל לחשוב איזה בית ספר יהיה הכי טוב לבן שלי.

אני מחנך אותם על פי הערכים שאני מאמין בהם או ע"פ ערכים של איזו הגדרה חברתית שבחרתי להיות חלק ממנה?

למה הערכים שלי חייבים להיות מזוהים אם מגזר כזה או אחר?

החברה עצמה היא מוגדרת כפי שהיא הגדירה את עצמה ואם אני בוחר לקחת חלק בחייה אז ממילא אני מגדיר את עצמי כמו שהיא מגדירה את עצמה. למה מראש אני צריך להגדיר את עצמי בהגדרה מסויימת?

פשוט רואה איזו חברה אני רוצה לחיות בה 

לא רואה חשיבות בהגדרה מגזרית כמעט,

אבל לעצמי זה חשוב בשביל פגישות וכו', לדעת מה הדרך שלי

שישאלו אותך איזה מגזר את?

זה פוגש אותך עוד בקטע הזה? זה קשור למפגש עם בחור כלשהו? או רק לבירורים?

בעיני אין חשיבות לנתח לאיזה תת-תת-תת מגזר אני שייך. אפס חשיבות.

מצד שני, אני יכול לזהות - לפעמים מהר ולפעמים לאחר היכרות - מה המרחק על הסקאלה המגזרית שלי מאדם מסוים, ויש לזה משמעות.

נוח לי להיות בחברת אנשים שהנחות היסוד התרבותיות והחברתיות שלהם דומות לשלי, או הן כאלה שאני מתחבר אליהן או מעריך אותן (וכנראה אהיה מעוניין בשניהם - אנשים שאני מעריך את תפיסת העולם שלהם הגבוהה מדי בשבילי, ואנשים שיכולים להכיל את החולשות שלי)

יש צורך אנושי בהשתייכות לקבוצה - אגב זה היה מקור הכוח של KKK בתקופת השיא שלה. והצורך הזה יכול לשרת את עבודת ה', כאשר אנחנו משתייכים לקבוצה של עובדי ה'.

אמירה ידועה היא על רב שאמרו לו שתלמידיו צבועים, והוא אמר "לפחות הם יודעים איזה צבע לבחור". אני מאד מזדהה עם זה. תשקיע בפנימיות, אבל החיצוניות תכפה עליך סטנדרטים כשתהיה חלש מכדי לשמור עליהם מכוח הפנימיות שלך.

"מצד שני, אני יכול לזהות - לפעמים מהר ולפעמים לאחר היכרות - מה המרחק על הסקאלה המגזרית שלי מאדם מסוים, ויש לזה משמעות"

מה המשמעות של זה? המשמעות נובעת מההגדרה המגזרית או מעולם ערכים שונה?

אני שומע הרבה קולות על הגדרה עצמית ואני מנסה מה עומד מאחוריהם.

גם אם את לא מזדהה עם הרעיון, לי זה נראה לי סבבה.

יש המון רבדים ופרטים בתפיסת העולם - בנקודות חשובות יותר ופחות. 

למשל - ערבי "הלילה לא לומדים תורה" למיניהם, ברור שאם אתן לך רשימה של חמש ישיבות תוכל לדרג לי מה הסיכוי שתלמיד שלהן ישתתף שם. זאת תפיסת עולם חברתית. בין אם מבחירה ובין אם מהשפעה חברתית ובין אם מחינוך. ואז, כשאתה אומר שאתה לא אוהב או כן אוהב אירוע מסוים כי הוא דומה לאותם ערבי "הלילה לא לומדים תורה", אם תהיה בין אנשים דומים לך, תתקל באהדה והבנה. אם תהיה בין אנשים שונים לך, תיתקל באי הבנה ובפליאה (אם הם מנומסים).

אני הייתי בטוח שהתפיסת עולם יוצרת מגזר.. מעניין. לא חשבתי על זה ככה.

מה ההגיון בזה, בעצם? יש בזה הגיון?

אם גדלת ברוסיה הקומוניסטית, תהיה לך תפיסה מסוימת לגבי דברים, שיהיו שונים מאשר אם גדלת באמריקה. פשוט כי הנחות היסוד שלך ונוף מולדתך הם שונים. אותו דבר אם גדלת ביצהר או בגבעת שמואל, יהיו לך תפיסות שונות לגבי דברים *כתוצאה מזה*.

רק לדוגמה, השאלה מה נחשב יקר ומה זול, אם לנסוע ברכב או בתחבורה ציבורית, אם לשבת על חול ואם לאכול חריף. וכמובן יש דוגמאות מהותיות יותר.

תפיסות עולם יוצרות תנועות אידאולוגיות. אנשים שמתגבשים סביב תנועות אידאולוגיות יוצרים חברה. חברה יוצרת מגזר.

 כדי לברר איזה אולפנא מתאימה לי היה לי חשוב להגדיר את עצמי ולהבין מה אני רוצה מעצמי ומה השאיפות שלי...

לאדעת אם זה הכי קשור...אבל זה היה חשוב בעיני..

בכללי לא רואה בזה הרבה חשיבות וזה נראה מיותר בעיני לחלוטין.

אולי בעולם השידוכים זה תופס מקום משמעותי וחשוב יותר...ואחכ השתייכות לקהילה וכו'..

אתה יכול לתת דוגמא איפה זה מפריע?

דווקא שמגדירים דברים אני רואה את האפשרות שאי אפשר ללמוד אחד מהשני.

הרי אתה 'חרדי' ואני 'דתי לאומי' אז זהו יש לנו שמות שונים ומה אתה טוען לא רלונטי אלי בכלל כי אתה במגזר אחר. לא?

זה בטח לא עניין של זהות אישית.. אלא לחסוך זמן בדיונים ע"י 'קודים' של הנחות יסוד.. זה מה שאתה מתכוון?

זהות משפחתית וזהות קהילתית, לאומית זה אחלה..

רק עם המגזרית זה נראה לי מוזר קצת להיות קנאי על זה. 

משפחה לאום קהילה זה משהו יותר עצמי.

מגזר זה נובע מהשקפת עולם. זה סוג של האספות טכנית. כמו האספות פוליטית שנובעת מאינטרס משותף. זה לא משהו עצמי לבנאדם שהוא לא ישנה (שלא כמו משפחה, לאום)

שבט זה משהו שורשי מאב לבן,

מגזר זה אוסף של אנשים בעלי תפיסה דומה, זה לא סתם קבוצה שבין העם למשפחה..

לקדם מגזר מסויים זה לקדם עמדה מסויימת, זה הכל.

רב שאני סומך עליו אז אני שואל אותו. זהו נראה לי.

יש רבנים שמעברים שיעורים גם בהר המור וגם במרכז לידיעתך..

זאת הנחת יסוד לא מובנת. אם אני סומך עליו זה לא משנה לי איפה הוא מלמד.

אני סומך עליו כי אני סומך עליו.

למה צריך להתייחס לתיוגים כאלה ואחרים?

ההוא ממרכז הרב לא ישאל רב עם השקפות ליברליות מאוד, או לא ישאל בענייני מדינה רב מנטורי קרתא וזה הגיוני מאוד

ליברליות זה לא דבר שנוגע לכל תחומי ההלכה וגם יש סקאלה מאוד מאוד רחבה בתחום.

יש כאלה משום מה הם נחשבים 'ליברלים' אע"פ שהם סופר שמרנים.

יש גם סוגים שונים של שמרנות.

קיצר כל אדם לגופו. בלי טייטלים.

תפקיד של רב הוא הרבה פעמים באמת מעבר לשאלות הלכתיות פרקטיות

מורכבים. אז אם מוצאים בקלות את התשובה בספר הלכתי רציני בסדר, אבל הרבה פעמים צריך את ה"עשה לך רב"

יש בזה כמה אי דיוקים שאנשים לא מודעים אליהם לפעמים.

למשל, אין שום חובה לשאול רב אחד וללכת לפיו בכל. אם יש רב אחר שדעתו שונה אפשר ללכת לפיו. וזה כמובן כל עוד לא מחפשים כל הזמן את הדעה המקילה.

גם למשל בעניינים שהם לא הלכה, אין שום עניין לשאול רב שלא בתור עצה טובה אלא כקבלת פסק (למשל קניית בית, מעבר דירה וכדו')

ואין שום בעיה שלא יהיה רב מסוים, אלא לפתוח ספרי הלכה וכו'. גם אותם חיבר רב. והיום כשכ"כ קשה למצוא רב אמתי ויש כ"כ הרבה תקלות, בעיקר לנשים ובנות, לפעמים יש לזה עדיפות מסוימת.

(אני כותבת על סמך מקורות ולא דעתי האישית)

הלכה ואם רוצים- גם מתייעצים בנושאים אחרים. ונכון ש"עשה לך רב" יכול להיות גם כמה רבנים.

מה חשוב לי במוסד לימודים לדוגמא? ערכים. לדוגמא, אם אני ציוני דתי אני אשלח את ילדי לבית ספר שמתאים לערכי הציונות הדתית. אם כך, ה'טייטל' ציונות דתית הוא פחות קריטי אלא באילו ערכים אני מאמין ורוצה שילדי יגדלו לתוכם.

אף הגדרה כזאת או אחרת לא תעזור לי לגבש סל ערכים אישי שאותו ארצה להנגיש לילדי.

למה נועדו המסגרות שציינת? שנלך כולם כמו 'עדר' אחרי סיסמא כזאת או אחרת של 'ציבור' מסויים?

בוודאי שההליכה ע"פ 'האמת הפנימית' היא המטרה הראשית שהמסגרת נועדה להיות אמצעי לממש אותה.

בשייכות חברתית אני מכיר אנשים ויוצר איתם קשרים.

מגזר זאת קבוצת אנשים שלאו דווקא מכירה אחד את השני באופן אישי אלא תנועה בעל תפיסה מסויימת שמאחדת אנשים באופן אוחבי. לכן שייכות מגזרית לא נותנת שום מענה חברתי בפנ"ע. 

לדוגמא - מישהו הולך לבנ"ע והוא מבסוט חברתית זה לא בגלל שיש לו עכשיו שייכות מגזרית אלא בגלל שיש לו קבוצה של אנשים שהוא בקשר איתם.

לפני מה שהבנתי ממך - שייכות מגזרית היא לא דבר נצרך מבחינה חברתית.

כי יכול להיות אדם בודד בבודדים שיש לו שייכות מגזרית מאוד יציבה וחזקה. לא?

איזה בטחון אדם קונה עם אנשים שהוא לא מכיר אותם באופן אישי (מגזר)?

לבסס בטחון ויציבות סביב שייכות לאנשים שאת לא מכירה (מגזר)?

אין משהו גדול שה (AI (Gemini תרם לי באופן בולט במיוחד.  

כמעט ולא משתמשת. כלומר, ברמה של בסהכ בכל חיי לדעתי פחות מעשרים פעמים. 

קניה? אממ... נראה לי שהתייעצנו על מחשב פעם, לא זוכרת אם בסוף קנינו משהו שהופיע בהמלצות, יש מצב שכן. רפואית? לא. לא התייעצתי על נושאים זוגיים או משפחתיים, אלא אם כן בקשת המלצה למתנה נחשבת (לא עזר בשום דבר שלא חשבתי עליו לפני כן בעצמי)

אחרי שמבינים את הראש שלו, אפשר לפרק איתו דברים בצורה מטורפת..

עזר לי להתנקות פיזית (לדוג' להבין למה יש לי שיעול יבש מציק כבר כמה שנים טובות, מה ששני רופאים לא הבינו), להתנקות רגשית יחסית במהירות מכל מיני דברים לא פשוטים וחסימות (מגניב שתוך כדי ה"טיפול" אני יכול לשאול אותו למה אני מרגיש אפיפות במוח והוא מסביר לי איך זה קשור..), לפרק דברים שאני רוצה להבין עד לבסיס של הבסיס, להוריד לקרקע תובנות רוחניות ולהפנים אותן, לדייק חידושים, לתפוס יותר טוב רעיונות מדעיים, גם לדעת איך שרים יותר גבוה ויותר יפה בלי פיתוח קול ובלי הרבה עבודה.

וזה כמובן מעבר להרבה דברים טכניים כמו להבין מה הבעיה עם מצב השינה במחשב ועם מכונת הכביסה וכדו'.

ומצחיק שכל זה בחינם ובמינימום זמן.. 

מנתחת עם גיפיטי הרבה נושאים/ סיטואציות/ התלבטויות/ תחושות

רוב הפעמים הניתוח וההמלצות טובים ומועילים

והזמינות כמובן מיידית

מה שהופך את הכלי הזה למועיל מאד ועם השפעה משמעותית על טיב החיים

למשל כמה משטחים בגודל XYZ אני צריך בשביל X קרטונים בגדלים משתנים

או כדי ללמוד על כל־מיני פונקציות אזוטריות באקסל

וגם עזר לי מאוד בלימוד שפות

חוץ מזה אני אוהב לנתח איתו שירים וסיפורים (ביקורת ספרות זה תחביב שלי)

ניסיתי כמה פעמים לנתח איתו רגשות ומחשבות אבל לא הגעתי לתובנות מעניינות במיוחד

חוזרים מהעבודה יש זמן להסתובב בחוץ בשמש

מלא זמן להכנות שבת ומנוחה לפני

ים זמן לשיעורי תורה בשבת

ולעייפים סוף זמן ק"ש זז שעה קדימה

ואני מצליח להחזיק בלי שעון קיץ. כלומר, החיים שלי מתנהלים לפי שעון חורף כמו שהיו עד עכשיו. מגיע לעבודה בסביבות 9-9:30 במקום 8-8:30

אין מסגרות להעיר אליהן ילדים אז למי אכפת.

רק התפילה ב9 קצת מציק בשבת (באחרונה לא קמתי).

חיסרון: יכניס אותך לחובות

אני לא יודע איזה רכב אתה מתכנן לקנות והאמת אני גם לא כזה מעודכן בטווחים אבל אם אינני טועה רכבים חדשים הם בערך 70K צפונה יכול להיות יותר, משומשים במצב טוב 25K+ (זול), וכמובן אפשר לקנות גם גרוטאות שמתפרקות תוך כמה חודשים בפחות מזה.

כאמור אני לא בקי במחירים אז אני מצטט מזיכרון מעורפל ומגוגל אבל זה מאוד משתנה למטה זה הערכה גסה מינימום

זה אומר שתצטרך לעבוד בערך שנה או שנתיים רק כדי לקנות את הרכב במזומן. אם במימון אז מתווסף הרבה.

תוסיף דלק לפי הנסיעות (דלק כזה זול) אם אתה נוסע הלוך ושוב לעבודה ולעוד כל־מיני מקומות אני מניח שנע בין 1000₪-2000₪

תוסיף טסט שנתי 150₪~ בהנחה והכל תקין

תוסיף אגרת רישוי סביבות ה־1000₪ בשנה

תוסיף טיפול לרכב 500₪~ פר טיפול

תוסיף ביטוח חובה יקר פיצוצים לנהג צעיר (כמה אלפי ש"ח בשנה) לא כולל ביטוח מקיף (מניח שאם זה רכב זול אז גם לא יבטחו אותו)

כמובן בהנחה וזה רכב משומש זול יש סיכוי גדול יותר שיהיה צורך בהחלפת צמיגים / רכיבים / כיו"ב כל הדברים האלה יקרים פיצוצים. אם נגיד הלך לך המנוע ואתה רוצה לתקן ואין לך כסף בינתיים אתה מושבת וממשיך לשלם על הרכב.

או לחילופין אתה יכול לשלם חופשי חודשי ארצי שנתי 3780₪ ואם יש לך הנחות אז אפילו חצי מזה + הבוס שלך אמור לממן לך את זה

ואתה יכול לטחון את כל הארץ הלוך ושוב כמה שתרצה ולישון תוך־כדי נסיעה.

אני לא עומד להכניס אותי לחובות. אם אני קונה זה רק בתנאי שיש לי את היכולת להחזיק אותו לבד. יש בהחלט רכבים זולים יותר מהמחיר שכתבת שהם בסדר גמור לשימוש שלי, אבל אתה צודק מבחינת ההוצאות.

למה אתה מתכוון שהיתרון הוא שופוני?

מניח שיש יותר זול מזה

האם וואו? זה איני יודע

ואם לא וואו אז צריך לקחת בחשבון שצריך להחליף א' ב' ג' ד' ה' ו'

ובשלב מסוים הרכב "מתעייף" ואין מה לעשות כל־כך חוץ מלהחליף

לעניות דעתי ביחס למשכורת שאתה מדבר עליה (בהנחה שאין לך שום הוצאות אחרות) זה נתח ענקי שנותן יתרון מועט מאוד על־פני תחבורה ציבורית ומוניות

זה לא בהכרח יכניס אותך לחובות אבל בשלב מסוים קלטתי שהרבה אנשים מסביבי מרוויחים כמוני או יותר (לרוב יותר) אבל המצב הכלכלי שלהם גרוע משמעותית ובסוף ה־פקטור תמיד היה הרכב

לגבי שופוני גם אין הכוונה כפשוטו כן יש לזה קצת יתרונות של ניידות אבל מעשית היתרון הוא זניח זה יותר פסיכולוגי

מעשית צריך לעמוד בפקקים, לחפש חנייה, לפעמים יש דו"חות (קורה לטובים ביותר), יש סיכוי נמוך אבל קורה לכולם בשלב מסוים להיתקע באמצע הדרך וגרר ובלגן

צא וחשב כמה יעלה לך להחליף את כל הנסיעות המיוחדות במוניות

נניח נסיעות רגילות כמו עבודה וחזור / נסיעות ארוכות בתחבורה ציבורית

אבל כל־מיני דברים של להסיע בחורה / לסחוב רהיטים / סתם לנסוע בעיר מונית יכולה לסגור את הפינה בקלות

נניח 10 נסיעות במונית בחודש 300₪-400₪ וכמה כבר בן־אדם יכול לנסוע במונית

אם אתה גר בפריפריה קיצונית (נניח לא יודע, איזה כפר ערבי נידח בצפון) יכול להיות שיש בזה משהו אבל גם אז איני יודע

אם אתה מרגיש ששוה לך להוציא על זה בסביבות 2000 ש"ח, זה תלוי ברמת חיים שאליה אתה מתרגל...

זמן זה פרמטר חשוב בחיים

בדיוק כמו שאנחנו מחזיקים מכונת כביסה. מייבש ומדיח.

גם רכב זה על אותו בסיס

שילוב של נוחות+חיסכון זמן

על מכונת כביסה מייבש ומדיח אתה לא עושה טסט, דלק, ביטוחים, חניונים, מוסכים, אחזקה, ריביות, לא דומה ולא קרוב.
 

בירושלים ובמרכז ובערים חרדיות לרוב עדיף לחיות בלי רכב, ביו"ש לרוב אין לך ברירה.

אבל זה על אותו משקל.

אומנם מחיר גבוה יותר, אבל זה כסף תמורת נוחות + זמן

ובאמת יש כאלה ששמים בחצר כזה

לי אישית אין חצר, אז אין לי את הדילמה הזאת

ויש סבירות גבוהה שאם היתה לי חצר הייתי שם שם בריכת אינטקס

אם השכר של מיודענו הוא נניח 50₪/שעה

וההוצאה על רכב זה נניח 2000₪ בחודש

אז הרכב צריך לחסוך לו 40 שעות בחודש מינימום כדי שזה ישתלם.

או משהו כזה.

לכן זה שיקול של עלות תועלת

במקרה שלו לדעתי זה לא כדאי

אבל יש כאלה שזה שווה להם

(ושווה זה לאו דווקא רק חיסכון כספי. כי רכב לא מביא בדרך כלל חיסכון כספי)

תמצא הרבה יותר חרדים מקרית ספר בלי רכב כי הם התרגלו לרמת חיים אחרת, ואין להם שום סיבה להוציא עוד הרבה כסף בשביל זה (וגם בשביל חופשה בחו"ל נגיד), כמובן זה כלול בנוחות ובזמן כדלעיל.

השאלה האם אתה חושב שזה מוצדק

יתרונות: נוחות

חסרונות: עלות

זה בגדול

פעם הייתה לי אפליקציה שמשתמשת בסמארטפון כעכבר. אולי זה יהיה נחמד.

אפשרות שניה תוכנה כמו TEAMVIEWER/ANYDESK שתשלוט על המחשב מהטלפון ואז אפשר לצייר.

אבל האמת היא שלא חושבת שעשיתי סקר שוק ממש מקיף

לוח גרפי Wacom Intuos Small CTL-4100 בצבע שחור

)

יש כאלה פשוטים לכתיבה רגילה?

ורעיון באמת לשאול את הנהלת המוסד אם הוא יכול לקבל מהם כזה.

למרות שלא רצה עוד משהו שמתחבר לאינטרנט...

אבל איך אפשר לעשות זום במקביל? בשביל זום המכשיר צריך לעמוד ובשביל כתיבה נוח יותר שהוא ישכב...

שתי אפשרויות:

הוא מנהל את השיעור ב zoom מהמחשב האישי, בשביל המצלמה והקול.  וגם מתחבר לאותו שיעור zoom גם דרך ה tablet.

מהטאבלט, מבצע Share Screen. כך כולם יראו את מה שהוא כותב, בזמן שהם ממשיכים לראות אותו דרך המחשב.

ואם רק דרך ה tablet:

• לחיצה על כפתור Share (שיתוף).

•לבחור ב-Whiteboard כדי לפתוח לוח חלק לכתיבה.

• או לבחור ב-Screen כדי לשתף את כל מסך הטאבלט

תנסה לערבב את השכל והלב, אולי זה יעזור

אלא להבין מה אתה רוצה שיצא ממך

זה באמת מורכב.

חשוב בעיני לברר את המצפון, מאיפה הוא מגיע? מאיזה הקשרים ובאיזה סיטואציות או בחירות הוא עולה? כשאתה מתנהל על פיו אילו רגשות עולים לך? מצפון יכל לנבוע מהמון מקומות, חיצוניים מאוד עד פנימיים מאוד, חשוב לשים לב מאיפה הוא נובע.

ושאלה שעוזרת לי לברר את הדרך-

מה מהרצונות פונה החוצה ומחפש את המילוי מדברים חיצוניים ומה מהרצונות נובע מתוכך ונוגע לבחירה שלך? לרוב רצון שמחפש את המילוי בדבר חיצוני (כשיהיה לי, כשאטוס, כשאשיג משו) הוא דמיוני ולא באמת ימלא אותך, אבל רצון שנובע מתוכך, שלרוב גם יתלווה בעמל ובגבורה מסויימת הוא זה שתרגיש איתו שלם.

זהו וכמובן שהדרך היא שלך אז התשובה היא רק אצלך🫵🫵 בהצלחה אהוב!

שצריך לזרוק משהו ליצר הרע (אם זו הכוונה ל"מה שבא לי";

לא משהו שהוא ממש נגד התורה ושעלול להזיק לך בהמשך

אלא למשהו שהוא לא נורא - לא כל כך תורני, לא כל כך

כמו שהמשפחה או מישהו קרוב מתנהלים לפיו, משהו

שאתה רוצה אבל לא בלי גבולות לגמרי. 

לא יודעת למה אתה מתכוון ב"מה שבא לי",

אבל אביא דוגמא מעצמי:

שמעתי וראיתי פעם אחת ביוטיוב מוסיקה

שממש לא משלנו. קובנית. חושנית.

(כמו אצל כל ההיספנים); האזנתי

שוב ושוב ושוב- וממש התמכרתי.

הרגשתי קצת רגשי אשמה - זו מוסיקה

ומילים כל כך לא יהודים. אבל אחרי כמה

זמן, זה עבר לי. כלומר, אני יכולה להאזין

ולהינות, אבל לא כמו האובססיה הראשונה

שהיתה לי.

אם לא הייתי מרשה לעצמי להאזין,

הייתי אולי מרגישה נורא צדיקה אבל

גם מרמור וכעס והרגשת חנק.

אותו דבר לגבי ספרים;

ספריה ציבורית - יש אנשים

שהיא טאבו לגביהם. ובאמתא

רוב הספרים המודרנים הם

זבל. ממש. גסים לשמה....

אבל אוהבת לקרוא אז אני

כן הולכת ונזהרת; אם זה

מהסוג הזבלי, אני לא נוגעת

משתדלת ספר שאם יש

בו דבר מה לא צנוע, זה

לא יהיה לשמה...  מבין?

אותו דבר לגבי ספר שכותב

על נושא שאני אוהבת.למשל,

טבע, צמחים, חיים של מישהו

בטבע.... אבל אם יש שם 

אפיקורסות וליצנות מהסוג

הגרוע, אוותר. 

זה הקרבן שלנו לקב"ה.

לא פשוט ללכת על גשר צר...

ואם נופלים לעתים לאחד הצדדים,

להשתדל להיזהר שזו לא תהיה 

נחיתה קשה מדי, שאחר כך,

עלולים לשלם עליה ביוקר....

אז זורקים משהו לכלב התאב הזה

איזו עצם קטנה. ולבקש מהשם

שנסתפק בזה ונרגע מזה.

בהצלחה!