בפועל, תלוי מה בדיוק הניסוח של החוק

האם לשון החוק אוסרת על כל  טיפול שנועד לשנות את זה, או רק טיפול שכולל שיטות של הכאבה עצמית וכד'

לו באותו הבוקר..

האם באמת טיפולי המרה של ליפני 20 שנה (שהיו מזעזעים אין ספק) נותרו אותו דבר? אם כן אני מסכים איתך.

אבל אם לא? אני פשוט לא יודע.

לצורך העניין למה ניתוח לשינוי מין כן וטיפולי המרה לא?

החוק מבקש למנוע כל סוג של טיפול. בהחלט לא רק מה שנכלל תחת הכותרת של 'טיפולי המרה' (=טיפולים התנהגותיים. שאגב, נראה שזוהי הבחנה שנעשית כמעט רק בציבור הדת"ל), אלא גם מה שאת קוראת לו 'דרכי נועם'.

ברגע שיבוא מטופל (ובאים!) ויבקש סיוע בהתמודדות עם המשיכה לגברים, ועזרה בהטיית הרצון והמשיכה לנשים על מנת להקים בית נאמן בישראל - אסור יהיה למטפל לסייע לו לממש את רצונו. בכל דרך.

בכלל, טיפולים שהמטרה העיקרית שלהם היא לשנות את הנטייה המינית וכל השאר זה בונוס, מועדים לכישלון. המטרה העיקרית צריכה להיות שהמטופל יהיה שלם עם עצמו ועם סביבתו. גם אם לא ימלא את הציפיות המשפחתיות והחברתיות שתולים בו. 

החוק הזה נועד למנוע מציאות שבה הורים ומחנכים לא יודעים להתמודד עם העובדה שלבן או לבת יש נטיות כאלה ואחרות אז הם מפעילים עליהם לחץ נפשי כבד לעבור טיפולים שמתיימרים "לתקן" אותם. כביכול זה סרטן רוחני שמחייב הקרנות וכימותרפיה.

טיפולים פסיכולוגיים נועדו לטובת המטופלים ולא כלי בידי הציבור כלפי הסוררים שבו.
 

אם אדם במודע ובבחירה רוצה ללכת לטיפול מעמיק גם בקשר לנטייה שלו ועובר תהליך שבו העניינים אצלו משתנים, אז זה בסדר גמור.

הצעת חוק הפסיכולוגים (תיקון – איסור טיפולי המרה), התש"ף–2020

לפתוח פצעי ילדות ולהתבונן בהם, מתוך תקווה שזה ישנה את הנטייה המינית (בהנחה שזה אפשרי), אינם נחשבים לטיפול המרה, כי מטרת הטיפול היא לא לשנות נטייה מינית - כי אם לברר האם זו בכלל הנטייה המינית האמתית של המטופל. מה גם שחיטוט בפצעי עבר באופן כללי עוזר לאדם להיות שלם יותר עם מי שהוא היום, וזו הא"ב של כל טיפול פסיכולוגי.

אם אחרי החיטוט יסתבר שאין לעבר קשר לנטייה המינית, ואותו אדם הוא בהחלט הומו מבטן ומלידה, רק אז החוק אוסר על הפסיכולוג לנסות ולשנות זאת.

אם יש לי צליאק, המצווה לאכול מצה מוכיחה שאני יכול לרפא את עצמי?

אם לכהן הגדול חסרה אצבע, המצווה לעבוד במקדש מוכיחה שהוא יכול להצמיח אותה מחדש?

סימן שאני בהכרח יכול להוביל את עצמי למצב שאני כלל לא רוצה לעשות את המעשה הזה.

אין לזה בסיס דתי ואין לזה בסיס מדעי.

ועדיין מרבית בעלי המשיכה תוך מגדרית היום - בהחלט יכולים לשנות את הנטיה.
אני כן מאמינה בזה.
משיכה אל אשתו הנידה היא לא בעיה. היא תקינה ובריאה.

זה תורה שבעל פה שעברה מדור לדור?

את מכירה את רוב ההומואים?

התגלות בחלום הלילה?

אפילו הרבנים שהכי תמכו בעבר בטיפולי המרה, וטענו ל-100% הצלחה, כבר לא טוענים כך היום (מישהו אמר הרב אבינר?)

על בסיס פנימיות התורה - ולא מקור אחד.. אלא יחס נרחב, לכל נטיות הנפש של האדם.
 

אין בפנימיות התורה שום מקור לפיו אדם יכול לשנות את נטייתו המינית

אני מבינה שיש לך נגיעה אישית לנושא.
הכוונה היא לא לפגוע בך למרות שאני רואה שזה מכאיב לך.
לכן אני מניחה את הדיון הזה..
רק חשוב לי לומר - שלא אמרתי שזה קל.

אלא בשביל האנשים שקוראים פה את הדברים האלה, ובעוד שנה כשהילד שלהם ייצא מהארון - הם יהיו בטוחים שזה ביכולתו לשנות את זה.

הדברים שלך יפגעו באותו נער מסכן, שבמקום לקבל מההורים שלו אהבה וקבלה הוא יקבל מסר לפיו הוא לא מוצלח ולא אהוב כפי הוא היום.

וכשאת אומרת "לא אמרתי שזה קל", את רק מחמירה את הבעיה - כי את בעצם טוענת שמי שלא הצליח להשתנות אשם במצב שלו, כי הוא פשוט לא ניסה מספיק קשה.

אתה לא צריך להשתנות במשהו כי אתה אשם בו.
אם יש לך נטיה לדכאון אתה אשם בה? 
האם בשביל איכות חיים תנסה לשנות אותה? כן..
אותו דבר נטיה מינית הפוכה.. 
את כל המימד של האשמה אפשר להסיר.. הוא לא חלק מהשיח.

אבל ברגע שאומרים למי שלא הצליח שהוא כנראה לא מספיק ניסה - כאן כבר מגיעה האשמה.

אמרתי שמרבית.
ובמציאות של היום כשכל אחד מבולבל מעט מינית מחליט שהוא בעל נטיה תוך מגדרית -
זה בהחלט כולל הרבה אנשים!

אלה שלא יכולים להשתנות, הם מעטים - ומי שיבחר מתוכם לחיות חיים על פי הכללים של ה' יתברך -
הוא צדיק גדול.
ואם אני יודעת על כזה, ברור לי שאפנה אליו לבקש שיתפלל עליי כשאצטרך
כי יש לו קשר ישיר עם ה' יתברך.

(ביסקסואל נשוי לאשה גם תופס, כן?)

כדי שאוכל להתחיל לקבל שמות לתפילה

נושא כבד - ראו הוזהרתם - נשואים טריים

1. קישור

2. קישור

3. קישור

4. קישור (כאן זה למעשה סיכום של כמה מחקרים בשפה שמתאימה לציבור הרחב)

5. קישור

6. קישור

7. קישור

8. קישור

9. קישור

10. קישור

11. קישור

12. קישור

13. קישור

14. קישור

15. קישור

(הייתי יכול להמשיך עוד ועוד, ישנם אלפי מחקרים בתחום הזה, אבל אני חושב שהרעיון הובן).

פשוט היו מזהים את הגן..
ניסו להוכיח שיש גן, בעיקר ארגוני הלהט"ב..
לא צלחו.

עשו מחקרים על זוגות של תאומים זהים ואני זוכר שקראתי אחד שבו נכתב שאם תאום אחד כזה הוא הומוסקסואל, אז יש סיכוי של 50% שגם השני יהיה. 

כלומר, זה מגדיל משמעותית את הסיכוי - אבל לא מחייב. 

זה אומר שיש מרכיב גנטי אבל שגם יש עוד מרכיבים. 

משפטית.

1. לפי הבנה זו, כשהוא מדבר על לשנות נטייה, הוא לא מדבר על הנטייה כפי שהיא מתגלה בפועל, אלא על "נטייה אמיתית" שנמצאת בנפש של האדם.

אם כך, הוא היה צריך לומר את זה במפורש, ולא להשאיר את זה פתוח לפרשנות.

2. כדי לקבוע חוק על איסור שינוי "נטייה אמיתית", צריך לוודא שהמושג קיים, ובהיר מספיק כך שניתן לקבוע אותו ביחס למקרה מסויים, ברמת וודאות הנדרשת במשפט פלילי.

3. עמימות כזו, פוגעת בזכות הבסיסית של האזרח לדעת האם מה שהוא עושה חוקי, לפני שהוא עומד למשפט, פוגעת בשיוויון - כי שופטים שונים יפסקו אחרת, ומובילה להתמשכות הליכים משפטיים - עינוי דין וגם עומס על המערכת.

ב. אמחיש למה אני מפקפק במושג נטייה אמיתית, ובמסקנות שאתה גוזר ממנו, ובאופן שאתה מנתח את השאלה הזו.

לגורמים גנטיים יש השפעה על דיכאון, האם זה אומר שדיכאון לא ניתן לטיפול?

מאידך, האם כל מקרה שבו הדיכאון שנובע רק רק מגורמים סביבתיים, ניתן לרפא?

וכאשר מישהו עם דיכאון פונה לטיפול פסיכותרפי, בין אם יש מרכיב גנטי ובין אם אין, מטפל טוב בוודאי יחפש יסודות אמיתיים בנפשו שאיתם אפשר לעבוד ולהצמיח שמחה וחיוניות, ולא ייכפה משהו חיצוני.

אבל, האם אפשר לקבוע [במישור הפסיכולוגי, לא פילוסופי] האם הזהות האמיתית של האדם היא להיות מדוכא, והוא "הומר" להיות שמח וחיוני, או שנחשף שהזהות האמיתית של האדם שמחה וחיוניות?

קיומו של רכיב גנטי לא סותר אפשרות שינוי, ומאידך, יש מצבים שנובעים מהשפעה סביבתית, אבל משלב מסויים, הם בלתי הפיכים [לפחות עם הכלים שיש בידינו היום].

אי אפשר לומר, שכל מה שנובע מהשפעת הסביבה, איננו חלק אמיתי מנפש האדם, כי הרבה דברים שאנחנו קולטים מבחוץ, הופכים לחלק בלתי נפרד מהאישיות שלנו.

דבר שני, זאת תשובה מנומקת להפליא.

אני רוצה לחשוב עליה.

תודה לך

היא יכולה לקבוע מה מותר לו ומה אסור לו לעשות, כי היא זו שנותנת לו את הכוח ואת הסמכות לטפל באנשים.

שימי לב שגם לפי החוק הזה, המדינה לא תאשים את הפסיכולוג בעבירה פלילית ולא תגיש נגדו תביעה, אלא רק תיקח ממנו את הרישיון שהיא עצמה העניקה לו.

להגיד לאנשים פרטיים שלא פועלים מתוך כוח שהמדינה העניקה להם, מה מותר להם ומה אסור להם להגיד לחבר שנמצא בצרה, זה דבר כמעט בלתי אפשרי.

מחר יבוא אלי חבר טוב לייעוץ כי הלב שלו נשבר אחרי פרידה קשה, מישהו יכול לומר לי מה להגיד לו? אני מחויב לקוד אתי כלשהו? אני צריך לפעול רק לפי מחקרים שעברו ביקורת עמיתים? 

לא, אני יכול להגיד לו ככל העולה בדעתי, ולאף אחד אין זכות להתערב.

יהיה מאוד מאוד קשה להעביר חוק כזה, לפיו אפשר להרשיע אדם בדין פלילי על טיפולים כאלה.

עוד יותר קשה מאשר החוק שעבר היום.

כנראה שכחת לרגע מה כתוב בסעיף 53 בחוק הפסיכולוגים, ולכן אינך מבין שהמשמעות של התוספת לסעיף הזה היא שזו עבירה פלילית שעונשה מאסר.

בין היתר, היא מוחקת את הביסקסואליות, ומתעלמת מהרגש הנלווה לנטייה מינית (נטייה מינית זה ממש לא רק "בא לו לשכב")

היא פרשנות שמבוססת על הרבה הנחות עובדתיות כמוסכמות (לדוגמה: אי אפשר להשתנות, אפשר רק לגלות משהו חדש לגבי עצמך)

אתה תומך בחוק מנקודת מבט שלפיה החוק יכול למנוע שרלטנות

ואתה סומך על יושר של המערכת.

בפועל, ניתן מאד בקלות לתת לחוק פרשנות לפיה כל נסיון לשינוי של המחשבה של אדם לגבי עצמו ("זהות"), כאשר זה נעשה מעמדה של פסיכולוג, היא "טיפול המרה".

זה אכן ימנע שרלטנות בתחום על ידי חיסול שלו, בדיוק כמו שאם נחוקק חוק שאסור לתת ייעוץ השקעות, נחסל את השרלטנות בתחום ייעוץ ההשקעות.

ברור שצריך להזהר מדברים שיכולים לגרום נזק, אבל נזק לא בהכרח נגרם ממטרת הטיפול הפסיכולוגי אלא מהאופן שהוא נעשה. החוק הזה מתייחס למטרת הטיפול כאל הדבר המסוכן.

כתבתי שם בעצמי שאני מתנגד לחוק (בניגוד למה שכתבת עלי עכשיו), בין היתר בגלל מה שכתבת עכשיו - כי יש דברים שכן אפשר לעשות עם פסיכולוג, ואסור להרוג את התחום הזה בגלל שיש בו שרלטנות.

אצטט את עצמי:

ד. ומה אני חושב על זה בסופו של דבר?

שכל אדם יכול לעשות מה שהוא רוצה עם החיים שלו, גם אם זה יפגע בו. הייתי מצפה מפסיכולוגים להתחיל את המפגש הראשון בהסבר על כך שזו שיטה שלא הוכחה כיעילה, שלא ברור מה אחוזי ההצלחה שלה אם בכלל, ויכול להיגרם ממנה נזק נפשי לכל החיים.

אם המטופל ישמע את ההסבר הזה ועדיין יהיה מעוניין בטיפול - בעיה שלו.

כמו כן, הייתי מצפה מהפסיכולוג לברר טוב טוב למה אותו אדם הגיע אליו: האם זה בגלל רצון אמיתי להשתנות, או שזה בגלל לחץ מההורים וכדומה. אם זה בגלל לחץ חיצוני - הפסיכולוג צריך לסרב להמשיך את הטיפול.

אם אתה מתכוון לתגובה הזאת זו לשון הצעת החוק: - נשואים טריים מה שכתבת הוא ציטוט של לשון החוק, והסבר שלפי לשון החוק, זה מחריג הרבה מקרים. התגובה שלי מתייחסת גם לזה

קשה לי מאוד לענות על שאלתך, אך פטור בלא כלום אי אפשר - נשואים טריים

אתה מציין שדעתך האישית היא שאתה מתנגד לחוק, אבל כמו שאתה מתנגד לחוק שאוסר קנאביס, לא בגלל שאתה חושב שהחוק מסוכן.

לדעתי החוק מסוכן כי הפרשנות שלך כנראה לא תהיה הפרשנות שהשופטים יתנו

בהנחה שהחוק יאפשר לפסיכולוגים לבדוק האם האדם העומד מולם הוא באמת הומו, ויאפשר לתת למטופל עזרה בתחום הזה (למשל לחזק את הנטייה לנשים שקיימת בו במידה זו או אחרת), והחוק יאסור רק טיפולי המרה "קלאסיים" - אז אני עקרונית תומך ברוח החוק, אלא שאני אתנגד לו כי זכותם של אנשים לעשות מה שהם רוצים עם חייהם, גם אם הם עושים שטויות.

אם החוק לא יאפשר את כל זה - אז בעייני הוא כן מזיק ומסוכן מאוד, כי אדם הומו שרוצה לחיות עם אשה יכול להרוויח הרבה מטיפול פסיכולוגי נכון ואיכותי (עבור חלק מהאנשים כמובן).

לשון החוק (כמו שאתה ציטטת) מתייחסת לכל טיפול שמטרתו לשנות זהות או נטיה. כשאין החרגה מפורשת שטוענת "אם שינוי הוא אפשרי, כל דבר שאיננו גורם נזק הוא מותר", הפרשנות הסבירה מאד לחוק תאסור כל דבר שמטרתו לשנות את התפיסה של אדם לגבי עצמו.

ההגיון מאחורי החוק בפרשנות שאני נותן, הוא כזה:

1 קהילת להט"ב היא קהילה ואוכלוסיה.

2 מדובר באוכלוסיה נרדפת

3 אחת משיטות הרדיפה היא השפלה (התגובה להשפלה היא מצעד הגאווה)

4 נסיון לשינוי של נטיתם או זהותם של חברי הקהילה הוא חלק מההשפלה/רדיפה

5 לכן טיפולי המרה הם דבר רע מהותית

6 העובדה שיש טיפולי המרה שגורמים נזק, רק מראים את הרוע של אלה שתמכים בטיפולי המרה מכל סוג שהוא

אם אנחנו מניחים שזה ההגיון מאחורי החוק (ולא יפתיע אותי אם זה ההגיון), יוצא שסעיף 5 פוסל את טיפולי ההמרה שעדינים והנעימים ביותר. ולכן יתקבל גם ככוונת המחוקק, ולא רק כפרשנות סבירה ללשון החוק

שאולי לא העלת, לא קראתי כל מה שכתבת אבל ייתכן שמנסחי החוק ואלה התומכים בו מתכוונים לטיפולי המרה בסירוס כימי ונזעי חשמל, כמו שהיה בימי טיורינג, גם היום אף אחד לא מטפל בזה כך (אני מקווה, לפחות לא במדינות מתוקנות) ומכיוון שהרבה שנים הטיפולים של היום היו נעשים במחתרת כי אסור היה לטפל אפילו בטיפולי המרה שניתנים היום אז יש אנשים שעד היום מדמיינים שבטיפולי ההמרה גם מהיום מטפלים בסירוס כימי ונזעי חשמל, רק בשנים האחרונות עם הרבה מאוד השתדלות של פוליטיקאים ועסקנים נעשה היתר חוקי לטיפולים הללו והם גם הרבה פחות מזיקים ומסוכנים לגוף ולנפש.

יתרה מזאת, טיורינג (איננו יודעים אם באמת התאבד או שכולנו חושבים שהוא התאבד רק בגלל שהיה נוח לארגוני הלהט"ב שנחשוב כך, אבל בוא נניח שאכן התאבד דווקא בדרך אכזרית ומוזרה וסימבולית כל כך שמזכירה את פרשת בראשית ואת מהפכת ניוטון בפיזיקה כאחד) אז הוא התאבד כי הממשלה הבריטית אילצה אותו לעבור טיפולי המרה, אבל מה אם הממשלה הבריטית היתה נותנת לו בחירה אם לעבור טיפולים ממבחר של מטפלים בדרגות שונות או לא לעבור בכלל, האם היה מתאבד?

פה בחוק הזה אנחנו מייצרים את הטיורינג הבא במו ידינו כי אנחנו מונעים ממטפלים לעסוק בחופשיות בטיפולים קריטיים, גם המטפל שלך היה חייב לעבוד במחתרת כי כשאתה היית אצלו עדיין לא היה לגמרי חוקי לעסוק בזה, יתכן שיש הומו אחד אי שם שהיה מעדיף ממש לעבור טיפול בנזעי חשמל אילו ידע שזה אפקטיבי וזבנג וגמרנו (לא אומר שזה כן אפקטיבי רק אומר שיתכן ויש מי שירצה בכך לו היה זה חוקי) אז החוק בא להגביל את אופני הטיפול זה למעשה בדיוק אותה הבעיה שגרמה לטיורינג להתאבד, צריך לתת לאנשים בגירים לבחור את הטיפול שהם רוצים להיות מטופלים בו ולא לתת לגחמות שלטון ואמונותיהם בשטויות להתערב בכך, אם אדם רוצה הילר, כומר, רב, פסיכולוג, מטפל אלטרנטיבי או מטפל בנזעי חשמל שיטפל בו אז אל לה למדינה להתערב, זה סתם יביא עלינו את התאבדות טיורינג הבאה.

ואכן, יש נפגעים לטיפולים אלה, אין 100 אחוז בפסיכולוגיה כמו שאין 100 אחוז ברפואה, המושג הזה לא קיים, אין טיפול עם 100 אחוז הצלחה, אין אפילו קרוב לכך, וכשטיפולים נכשלים המטופלים נפגעים, אבל דווקא בשל כך צריך שזה יהיה חופשי לחלוטין, שכל אחד ילך לאיזה מטפל שהוא רוצה בלי חשש שרישיונו של המטפל ישלל, דווקא משום כך המטפל יוכל להציג בפני המטופל: "זו התוכנית שלי, אם אתה רוצה דבר אחר אמליץ לך על קולגה" ושהוא יוכל להציג את התוכנית הזו כבר במייל לפני הטיפול הראשון, חבל על הכסף, שאף מטופל לא יחשוב שהוא המטפל הבלעדי ואין לו אלטרנטיבות למטפל במחתרת, שאין לו ברירה אחרת כי הממשלה רודפת את המטפלים הללו.

@פשוט אני..

"לא קראתי כל מה שכתבת אבל ייתכן שמנסחי החוק ואלה התומכים בו מתכוונים לטיפולי המרה בסירוס כימי ונזעי חשמל" - לא נכון, החוק מדבר מפורשות על כל טיפול פסיכולוגי אשר מטרתו לשנות נטייה מינית.

" רק בשנים האחרונות עם הרבה מאוד השתדלות של פוליטיקאים ועסקנים נעשה היתר חוקי לטיפולים הללו" - לא נכון, מעולם לא היה איסור בחוק לבצע טיפולי המרה בישראל

"יתרה מזאת, טיורינג (איננו יודעים אם באמת התאבד" - לא נכון, אנחנו יודעים שהוא התאבד. אני לא חובב קונספירציות.

"מה אם הממשלה הבריטית היתה נותנת לו בחירה אם לעבור טיפולים ממבחר של מטפלים בדרגות שונות או לא לעבור בכלל, האם היה מתאבד?" - כנראה שלא. מלכת אנגליה הנוכחית התנצלה לפני מספר שנים בשם הממלכה, על כך שהיחס שלהם כלפי הומואים גרם לו להתאבד.

"גם המטפל שלך היה חייב לעבוד במחתרת כי כשאתה היית אצלו עדיין לא היה לגמרי חוקי לעסוק בזה" - לא נכון. לא היה איסור חוקי, והוא ממש לא עבד במחתרת. הוא היה פסיכולוג ידוע, דתי-חרדי אמריקאי, והוא עסק בזה בגלוי וגם דאג להפיץ את הבשורה בקרב יועצים חינוכיים ורבנים.

בקשר לזה שאתה טוען שהמדינה לא יכולה להתערב ברצונות של אדם בגיר, וזכותו לעשות דברים גם אם הם פוגעים בו, זה בדיוק מה שכבר כתבתי כאן בכמה תגובות שונות.

לטענתך הראשונה, נכון, גם אני מדבר על זה, אני ודעתי בעניין כבר הברתי לך בהרחבה באישי.

לטעתך השניה, כן היה איסור ולכן הארגונים עצת נפש ודומיהם ירדו למחתרת, רק לאחרונה התירו לעסוק ולפרסם זאת בפומבי אחרי שיעל גרמן כבר לא היתה שרת הבריאות.

לטענתך השלישית- ויקיפדיה חולקת עליך, מעולם לא נמצא תפוח ויתכן שמת בהרעלה מעבודתו במעבדה, לא אני המצאתי.

לטענתך הרביעית, שתתנצל עד מחר.

לטענתך החמישית, לא חושב שזה נכון אבל גם אם היית אצלו אחרי שכבר הותר לפרסם ולעסוק בכך בפומבי, למה לחזור על אותה הטעות שוב וליצור שוב את אותן מחתרות, שיעסקו בחופשיות ללא ביקורת של חוק או פוליטקלי קורקט תקשורתי.

לטענתך השישית, אני שמח שעל כך הסכמנו.

יתכן ואני טועה, זכורות לי שיחות של הרב יהושע שפירא על כך אבל אין זמן או כח לעיין בארכיוני חוקים או תקנות, אני די בטוח שזה היה אסור כי הרב יהושע שפירא לא חשוד בעיני שבילבל את השכל בעיניין זה, כדאי למצוא מישהו שמבין בחוקים ומשפט כדי להעמיד את הדברים על דיוקם.

תעיין שם בשפות אחרות ובהיסטורית העריכות בעברית גם, דברים סופר מעניינים...אחלה ויקיפדיה שבעולם.

ולעצם העניין, טיורינג הוא מקרה יחיד שולי אבל סימבולי בלבד.

אבל בקש ממישהו בקיא בחוק ממני כדי להעמיד דברים על דיוקם, בוודאות עצת נפש הסתירה את הטיפולים שלה ופעלה במחתרת בהתחלה.

זאת שאלה עובדתית,

שלא קשורה להלכה ולא למוסר ולא לחסידות ולא לשום תחום שבו העיסוק ברבנות נותן לרב איזה שהוא יתרון על פני היידע שלי.

לא היה איסור בחוק לעשות טיפולי המרה, וממילא האיסור הזה אף פעם לא "הותר".

אם הרב יתבלבל ויגיד שיצחק רבין נרצח ב-93, אז צריך להאמין לו למרות שזה סותר את כל הידע שאפשר למצוא בשניות דרך האינטרנט?

מבינה מה את אומרת, הוא סוג של מפעיל עלייך מניפולציה.

זה כמו הרי שזוג נשוי 2 הצדדים מכבסים את הבגדים של שניהם, שוטפים כלים של שניהם ולא כל אחד כשלעצמו. כך גם לגבי הרכב..גם אם כביכול בשימוש הוא רק "שלך" הוא כן צריך לשתף פעולה בתחזוק שלו ולסייע לך כשאת עם הרכב.

ניסית לדבר איתו שיחה נינוחה וגלויה על העניין?

ממה נובע

מה עד כעת התול של הבית

והיחסים ביניכם ועם / מול הילדים

הכיוון הראשון - בינך לבין עצמך פנימה.

לנסות לראות רגע את המעבר, את הבפנים של בעלך.

כיוון שנשמע שנוצר אצלך מעין ציור של הדבר עצמו "להיות ירוק" כמשהו שלילי או לפחות לא חיובי, והמוח מצמיד לכך את המילים "ירוק משוגע" / "הסיפור הירוק... וכל זה" כלומר יצירת משמעות של איזה משהו לא הכרחי במקרה הטוב ומעצבן, שטותי, מוגזם, "חופר", ומיותר במקרה הפחות טוב.

עצם הגישה והתפיסה שיש לנו במוח על הדברים יכולה להקרין גם פנימה באיך נחווה כל דבר שקשור לזה, וגם להקרין החוצה בפן הזוגי באיך בן/בת הזוג ירגישו שאנחנו חושבים על הנושא.

והכל כמובן קשור להכל.

לכן מיקוד רגע פנימה להבין - על איזה צורך פנימי זה יושב לבעלי?

איזה ערך הוא רואה בכך, בפנים של זה?

(למשל ערך של שמירה על הסביבה, של גדילה כאדם שלפתע דברים חשובים שלא ראיתי קודם או לא ייחסתי להם חשיבות קודם תופסים מקום, ואני כבןאדם משתנה ומתפתח בוחר רגע לעצור ולתת מקום לערכים האלה שבתוכי, וכן הלאה...)

איפה אני יכולה דווקא להעריך את הצעד הזה שלו, לראות בו שורש חיובי של ערך או אידיאל שהוא מנסה לממש כך?

וגם לעשות את אותו דבר על עצמך.

על הצרכים שלך כאן.

מיקוד פנימה ולראות - ואיפה כאן הצרכים שלי?

מהם כאן הערכים שלי?

מה כאן חשוב לי ויקר לי?

(למשל אם זה ערך של שותפות, ביחד משפחתי, יכולת לצאת בהרכב משפחתי בקלילות יותר כדי ליצור זמן וחוויות זוגיות ומשפחתיות, ערך של ניראות וכן הלאה...)

לאחר מציאת הצורך והערך הפנימי של כל אחד מכם ניתן להתקדם הלאה ביתר בהירות.

וכאן זה הכיוון השני: בינך לבין בעלך. כלומר בדינמיקה הזוגית.

כאן כדאי (שוב, לאחר שמבוררים ומעובדים עם עצמנו, כל אחד עם עצמו ועם הערכים והצרכים שלו, במובן היותר פנימי של הדברים) לפתוח בצורה מסודרת ובתקשורת מקדמת את הנושא הזה של "הירוק":

כלומר ממש ליצור מרחב שיחה רגוע, בפניות שלמה, ופשוט לשמוע ולהשמיע אחד לשנייה ואחד מהשנייה.

לשמוע, לעומק, להבין, לעומק, לתת ניראות לכל הבפנים הזה שבסעיף הראשון, לשמוע מבעלך למה (ל' בקמץ) זה בכלל חשוב לו? מה שם משמעותי עבורו? מה זה גורם לו להרגיש?

וחשוב שההבנה וכל השיחה תהיה אצל שניכם ממבט סקרן שבא להקשיב לשני/ה על מנת להקשיב, ולא להקשיב על מנת לענות ולא ממבט ביקורתי/מאשים.

וכמובן לאחר שאת שומעת זאת מבעלך - תאמרי גם את את כל הלמה שלך - את כל מה שזה גורם לך להרגיש, את כל מה שחשוב לך, את הלב שלך.

ובאמת לזכור שאנשים גדלים, משתנים, מתפתחים, וזה בסדר גמור שערך שלא היה עד עכשיו בקדמת הבמה אצלנו פתאום כן יהיה. זה לא משהו רע, אלא גדילה והתפתחות.

לכן לראות זאת ברובד היותר פנימי של מציאת המשמעות וכל הפנימיות של הדברים אצל בעלך יכול לעזור גם לך וגם לו וגם לכם כזוג.

ועל גבי זה ודאי גם למצוא את הערכים שלך ולתקשר אותם נכון.

ובצורה כזו, שאתם מתקשרים את הלב, בשפה של צרכים, בשפה של דיוק צרכים וערכים ומבט פנימה יותר ולא רק לרובד החיצוני - ניתן להגיע גם לפתרונות שיהיו טובים ונכונים *לשניכם*.

כלומר למצוא כאן את ה*גם וגם* ולא את ה"או או". למצוא איפה גם בעלך מרגיש שהערכים שלו יכולים להתקיים, וגם את מרגישה שהערכים שלך ומה שחשוב לך יכול להתקיים, יחד. ולא אחד על חשבון השני.

ב"הצלחה רבה יקרה

לאיך זה יכול להיראות בפועל:

יש בדברים שכתבת הרבה מאוד תתי נושאים שכדאי לפתוח כל אחד מהם בצורה מסודרת.

גם העניין עם החניון.

גם העניין עם המוסך.

גם העניין עם הטסט.

גם העניין עם הטיולים.

גם העניין עם הנסיעות באופניים על הכביש שזה מפחיד אותך.

וגם העניין עם הנסיעות בכלל.

ממש לתת לכל אחד מהם מקום לעומק שבו שניכם מספרים מה חשוב לכם בכל דבר ואתם מוצאים את הפתרון שנכון לשניכם ולמשפחה כולה. שוב עם הרבה וניראות לצרכים של כל אחד ולמשמעות פנימה של הדברים כמו שפירטתי בהודעה הקודמת.

אז אם ניקח לדוגמא רק את עניין המוסך או הטסט,

כתבת: "הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה."

אם נבודד רגע את הצרכים של כל אחד מכם:

את:

רוצה שותפות (כמו שהייתה לך עד עכשיו) עם לקיחת האוטו למוסף ולהעביר אותו טסט. אלו דברים שמאוד עוזרים לך שבעלך עושה ומוריד מעלייך ולא את צריכה לעשות אותם. יכולים להיות כאן עוד צרכים כמובן, אבל גם אם זה "רק" זה זה בסדר גמור. מותר לך להרגיש ככה ומותר לך לרצות עזרה ממנו בדברים האלה.

ובעלך:

יש משהו פנימי בתוכו שגרם לו לרצות להשתדל יותר בנושא השמירה על הסביבה והירוק, לכן מבחינתו לא כדאי אוטו, ומכיוון שאת רוצה עדיין את האוטו זה כמובן בסדר, אבל אולי הוא לא רוצה להיות "חלק" באוטו הזה שעבורו מסמל כרגע את האי-שמירה על הסביבה כמו שהיה רוצה לשאוף אליו. וזה גם בסדר גמור. מותר לו שיהיה לו ערך כזה ומחשבה כזו ורצון כזה.

אבל מה עושים כאשר זה מתנגש?

מה עושים שאם הוא לא לוקח את האוטו את נפגעת מזה ומרגישה לבד בודדה במערכה?

כאן באמת חשובה גם הניראות וגם התקשורת במציאת מה נכון לכם כאן.

אבל מתוך מקום שכן רואה ומכבד אחד את הצרכים של השני/ה. אחד את הערכים של השני/ה.

בעלך אותך ואת הצורך שלך בשותפות ולא להיות בודדה ולבד במערכה

ואת אותו ואת הצורך שלו להשתדל ככל יכולתו לשמור על הסביבה ועוד כל מה שיש שם בפנים, למצוא עוד את הערך שיש לו שם והמשמעות שיש לו שם.

כמו שקול פנימי בתוכך רוצה לומר לו: "בעלי היקר. אני מרגישה ככה כל כך לבד מאז שאתה לא רוצה את האוטו. ממש ממש לבד. בודדה במערכה ונשארת לבד ומאחור עם כל כך הרבה דברים ומקומות. עם האוטו, עם הטיולים, עם ההרגשה הזו שאני לבד. וזה מכאיב לי מאוד. אני לא רוצה להיות לבד, אני רוצה אותך איתי."

וקול פנימי בתוך בעלך שרוצה לומר לך: "אשתי היקרה. אני עובר כרגע דברים עם עצמי, וחלק מהתהליך שאני עובד חידד לי ערך או אידיאל שיש לי פנימה של לשמור על הסביבה וכל החשיבות והמשמעות של זה. זה כ"כ בוער בי כרגע ואני מנסה להשתדל כמה שאני יכול. נכון אני רק אדם אחד אבל ממש חשוב לי להשתדל כמה שאני יכול בשביל העולם שלנו, והעתיד של הילדים שלנו. ואולי יש לי שם עוד עומקים שמבקשים לצאת ולקבל ניראות והייתי רוצה לספר לך אותם, לספר לך את הלב שלי פנימה ומה עובר בתוכי פנימה והייתי רוצה שתראי את זה, שתראי אותי. ותמשיכי להעריך אותי גם אחרי שתדעי, כי חשובה לי ההערכה שלך אותי כאדם, זה מאוד יקר לי".

ואז על גבי הניראות הזו אפשר לחשוב יחד:

אולי אני הבעל כן אקח את האוטו למוסך, למרות שאני לא רוצה אוטו, אבל כן כדי לעזור לאשתי ולהקל מעליה ולתת לה את ההרגשה שהיא לא לבד כי זה משמעותי עבורה?

אולי אני האישה אשלם לאיזה אדם שמעביר את האוטו טסט (יש אנשים שממש עובדים בזה ויש לכל מוסך כמעט איזה מישהו כזה שמעביר את הרכבים טסטים) וכך גם אני לא אצרך להעביר וגם בעלי לא?

וכן הלאה לחשוב על פתרונות נוספים שיכולים להתאים לכם כאן.

התגובה היחידה בעיניי בשירשור הזה, שבאמת מקדמת

ויכולה לתת כלים מעשיים לפותחת.

בניגוד לשאר התגובות, שרק מעצימות את הכעס והתסכול כלפי הבעל..

אבל נשמע כאילו בעלך בן 16, הגיע לשלב שהוא צריך למרוד ולהרגיש מוסרי ונעלה, וכמו בן 16 טיפוסי - אין חשיבה על ההשלכות, הנפגעים והמציאות.

אולי הוא מזהם פחות את העולם, אבל אשתו עצובה ותקועה עם הרכב בחניון. באיזה עולם ערכי מעוות זה עדיף?

יש נטייה כל הזמן לצייד את האשה ב:

תבדקי עם עצמך בלה בלה בלה....

ואולי לפעמים יש בעל שמתנהג לא בסדר?

בדיוק כמו שיש מצב שאשה מתנהגת לא בסדר?

ולא לא תמיד זה עניין של

בוא תבדוק עם עצמך איפה אתה צריך להשתנות

איך הוא "מזיז" את שאר הילדים ממקום למקום?

כי גם אוטובוס מאוד מזהם.

או שהוא ירוק ומתחסד על חשבונך ועל חשבון הילדים.

להעביר טסט,

תני למוסך לעשות את השירות הזה.

יעלה עוד כמה מאות שח אבל יהיה לך ראש שקט.

ותשלחי אותו לעשות קניות בסופר עם אופניים.

הוא מכבס את הבגדים?

הוא יודע איזה זיהום סבון הכביסה מייצר?

נכנס לשירותים? זה גם מזהם

גם לשטוף ידיים וכלים עם סבון.

אם ירוק, אז עד הסוף. לא?

מזון. גם אם הוא אורגני. ממש מזהם בתהליך היצור

עדיף ללכת ללקט עשבי בר.

אבל בתכלס,

כדי לא להתכנס רק בכעס עליו

תנסו יחד להבין מה מפעיל אותו לדבר הזה?

רצון בחופש?

רצון לשמור על הכדור?

להיות מוסרי יותר?

חיסכון כספי?

רק אחרי שתבינו את היסוד לכך,

תוכלו למצוא את עמק השווה בניכם

לגבי השאלה האחרונה- משיכה זה דבר דינאמי ויכול להיות מצב שהיה משיכה לפני ואחרי החתונה לא ופחות מזה, וכמובן להיפך.

אם יש דחיה ואפילו אם פשוט אין משיכה אז לא חושבת שאפשר וראוי לבנות על אחרי החתונה אבל אם זה רק לא משיכה חזקה אני לא חושבת שזה נכון להוריד על זה.\

אני רק יכול לשתף שהייתי באותה התלבטות כשיצאתי עם מי שהפכה לאשתי, ושההתלבטות האחרונה שנותרה לי לפני שהצעתי נישאוין היתה סביב השאלה האם רמת המשיכה כלפיה מספיקה. ובפועל - מהר מאד אחרי החתונה כל החששות התפוגגו. וגם כיום, אחרי סך שנים וסך לידות - אני לא יכול לדמיין משיכה חזקה יותר לאשתי. היא בעיניי יפיפייה ומושכת ברמה הגבוהה ביותר.

אז מה עזר לך להחליט שזה מספיק בשביל להתחתן?

קודם כל אני רוצה לענות על שתי שאלותיך האחרונות שהצגת בפתיחת השרשור:

כן, וכן.

לכן מה שעבד לי - לא בהכרח יעבוד לאחרים.

ובכן, מה עזר לי?

קודם כל הרבה תפילות וביטחון ב-ה'.

דבר שני - מוכנות נפשית לתת הכל ולבנות קשר של אהבה ונתינה והתמסרות גם על הצד שהמשיכה תתברר כקטנה ממה שאליו ציפיתי. וזה בנוגע גם לציפייה של המשיכה שלי כלפיה, וגם שלה כלפיי. ברוך ה', לא התאכזבתי.

ודבר שלישי - חישוב הסיכויים, האם במכלול העניינים/תכונות ושיקולים סביר להניח שאצליח למצוא מישהי אחרת טובה ממנה. ועבורי התשובה היתה ברורה שאין כמעט סיכוי לכך.

גם בכל דבר לא מושלם שראיתי אצלה - ערכתי השוואה בינה ובין דמות דמיונית של האשה המושלמת שאותה כיניתי - 'דמיונה' - וכל פעם הזכרתי לעצמי שדמיונה היא דמיונית והסחתי את דעתי מהנושא.

החלטת להתחתן בידיעה שאולי לא תיהיה משיכה?

תפילות, מוכנות נפשית וחישוב סיכויים יכולים לעזור להתלבטות באופן כללי.

אבל אם יש נושא ספציפי שייתכן והוא חסר, איך הנ"ל עוזרים לפתור את ההתלבטות? צריך לתת לנושא מענה ספציפי..

לא אומר להתחתן בלי רצון, בלי שמרגישים קשר נפשי. אבל לפעמים מרוב התבחבשות בכל מיני הגדרות סתם נתקעים ומסתבכים.

אם אתה מרגיש שיכות, חיבה, טוב לך איתה, יש לך צפיה לפגישות ולשיחות הטלפון - יש את זה. מעולם לא העסקתי את עצמי כרווק בשאלות הללו ויש משיכה, בהחלט.

כמובן, העבודה האמתית היא אחרי החתונה. כשיש מתחים, המשיכה יורדת וכשיש השלמה ושמחה הדדית - גם המשיכה עולה.

הבט על חמותך לעתיד, זו האידיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה בעוד 30 שנה.

הבט על אם חמותך לעתיד, זו האינדיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה עוד 60 שנה.

כשאישתו תהיה בת 60 גם הוא יהיה בן 60 אחרי זוגיות ארוכה וקשר עמוק ואחר.

כרגע הוא מתחתן עם מה שהיא היום, והשאלה שלו סופר לגיטימית וחשובה.

זה באמת נושא שלוקחים עליו סיכון בעולם הדתי ומקווים לטוב.

לנסות להתחבר למכלול של האישיות, ולראות אם זה מגביר משיכה.

אני כמובן לא המומחה הגדול, ואלו שאלות שגם אני שואל את עצמי, אבל מרגיש שיש לכל הפחות איזו שהיא בחירה גם בנושא זה...

אני אישית לא הייתי מתחתנת ככה בשום אופן וגם לא הייתי מתקדמת.

אבל זה לא משנה מה כל אחד אחר מרגיש, משנה רק מה שאתה.

אם הייתי במקומך הייתי משקיעה בבירור עם מטפל לפני הכרעה כזאת גורלית.

לבדוק לפני ולפנים למי הולכים..יש כאלה שרק עושים נזק..

שגם מטפלים תותחים ומומחים עלולים לטעות לפעמים.

ובוודאי שאפשר גם לטעות ביישום של ההדרכות/ העצות שלהם.

דוגמה מהמקרה שלי:

התסביך אליו אני נקליתי כחודש לפני שבחרתי להתארס התעצם פי כמה בעקבות הרצאת זום בו אמרה מטפלת ותיקה ובעלת מוניטין דברים לא מדוייקים בנוגע להבדל בין משיכה אצל בנים ובנות: שאצל בנים זה כביכול ברור ודיכוטומי, ומתברר בצורה ברורה תוך פגישות ספורות. בעוד אצל בנות - זה נזיל ומשתנה וכדאי לתת צ'אנס וכיוצא בזה.

כמה סרטים אכלתי בגלל הדברים האלה, ממטפלת שלמען הסר ספק - אני עדיין מחזיק מאד ממנה וחושב שהיא תותחית על בתחום שלה. אגב גםם קיבלתי ממנה (לא באופן פרטני) הרבה מאד כלים טובים ותובנות חשובות בתקופה שיצאתי.

אני מניחה שזה שונה מנשים

מהצד שלי הספיק לסמן וי על משיכה בדייטים,

לא הגדרתי כמה ומה החוזק שלה, לי זה עבד.

וזה לשני המינים- גם לזוגות אוהבים עם כימיה טובה המשיכה משנה צורה כל הזמן וצריכה תחזוק, שלב הפרפרים והצפת ההורמונים מוגדר בערך כ3-4 חודשים. לאחר מכן המשיכה תלויה באיכות הקשר מבחינה רגשית ופסיכולוגית

אבל לדעתי הנשית, היא לא הכל.

אולי אצל גברים המשיכה היא הלב של הקשר, אבל גם אז- מי ערב לך שהיא תאהב מגע? שהיא תרצה את אותה רמה של קשר פיזי כמוך?

זה מאוד מתסכל עבור חתן צעיר לגלות שיש משיכה, אפילו בעוצמה, אבל שהצד השני פחות בעניין של מגע.

לכן, השאלה צריכה להיות,

ואני אכתוב פה קצת חשוף, מקווה שהמנהלים לא ימחקו אותי-

היא האם היא סגורה בקשר למיניות, או יותר פתוחה ובקשר (עם עצמה) בנושא.

עד כמה היא נינוחה בקשר לזה. לא נבהלת או בורחת או פוערת עיניים.

זה משהו שאפשר להרגיש אותו, וזה משהו שבעיניי כן שווה לדבר עליו בשלבים מאוד מתקדמים של הקשר.

אני מכירה נשים שלא סובלות מגע.

זה משהו שהן לא יגידו אותו בפגישות, אבל זה קריטי ממש לחיי נישואין.

זה משהו שהופך אח"כ לפצע עמוק בזוגיות. כי באופן טבעי, כשמתרגלים אחד לשני והחידוש פג, מה שנשאר זו הנטייה הטבעית של הנפש.

ואם הנטייה הטבעית שלה זה לריחוק גופני- זה מתכון לתסכול של שנים...

מיניות ומשיכה הופכים אחר כך לסוג של תקשורת. זו תקשורת שמשלימה ומעמיקה את התקשורת הקיימת.

יש ביניכם צחוק, כיף, הומור, פתיחות, עניין זה בזו- זה הלב.

יש משיכה אבל מרחק וקצרים בתקשורת- הקשר ייטה יותר לכובד וכך גם ברובד הגופני.

מקווה שהועלתי

לפני החתונה, כשהיא עוד לא הייתה בקשר זוגי

אפילו אפשר להרגיש בזה. אבל זו באמת שאלה של בשלות.

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

והכי חשוב

בהצלחה !

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

אפשר לחזור אליהם,

זה מצב הרבה יותר טוב מאחד שאין לו יכולות.

יש זמנים כאלה של עייפות.

מותר להיות מותש ולנשום לרגע מהכל.

טוב שאתה מדבר על זה.

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

לאחר המילואים הבלתי נגמרים ולא הצלחתי לחזור לעצמי, לזוגיות ולהורות. הבור חשוך מאוד אבל יש תקווה.

לצד הטיפול אישי ומשפחתי, לי אישית מאוד עזרו הטיפולים גופניים-רגשיים כגון Rebirthing ויוגה-תרפיה.

זה מעולה שאתה בטיפול, אל תשכח שיש תקווה וצמיחה בסוף

שולחת חיזוק גדול ותפילה שתראה ישועה שלמה במהרה ממש בכל התחומים, בחסד וברחמים ובטוב גלוי ב"ה 🙏

וטוב שכתבת שיש לך ליווי ועיטוף מאנשי מקצוע, זה מאוד חשוב שתרגיש שיש לך את המענה ואתה לא לבד, ומקבל כוח והכוונה וליווי ועיטוף וכלים.

שיהיה רק טוב ב"ה

ושיכנס עוד ועוד אור לחיים ותוכל להביט אחורה ולראות איך גם מהתקופה הקשה והחבוטה הזו אספת עוד לימוד ועוד צידה לדרך שעוד תעזור גם לך וגם לסובבים אותך 🙏

ובינתיים להתחזק גם בכל מה שנותן לך כוח אמיתי, ובחוזקות ובעוצמות ובטוב שיש לך ובך, ובטוב שכן נוכח כרגע בחיים, ולראות מה עוד יכול לחזק שם.

מעריך את המילים

יודע לומר נק' מפנה?

נקודות מפנה..

רצף של דברים קשים ומאכזבים

כרגע בעיקר דעיכה נפשית.

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).

יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.

וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.

אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.

לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.

(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)

לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.

ובמקרים שהמורים שולחים סרטון לימודי מיוטיוב- תפתחי לרגע, או תתני מהטלפון שלך נקודתית לזה.

ספוטיפיי יש גם פודקאסטים שעקרונית יכולים להיות לא ראויים אבל לא נראה לי שיש להם סבלנות לזה חחח.

שירים שיוצאים עולים תוך שניה לספוטיפיי. גם שירים חסידיים ושירי קודש יש שם.

ואם הילדים שולחים בטימס קישורים לסרטונים, אז אפשר לחסום אתרים אחרים (כמו טיקטוק, יוטיוב וכו), ואז הם לא יוכלו לצפות בהם.

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

אפילו ספר תורה שבהיכל.

יש הרבה דוגמאות בהסטוריה להלכות שפשוט לא הקפידו עליהם בתקופות מסויימות. בדרך כלל זה חלף.

למשל, יש הרבה עדויות שבליטא לפני השואה גם נשים של גדולי ישראל לא הקפידו על כיסוי ראש.

גם היום, נראה לי שמקפידים הרבה יותר מפעם על שירת נשים אבל הרבה פחות על חצאיות לפי ההלכה.

לא יודע מה גורם לזה...

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

עדי רן כבר חשב על זה

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.