המשך ל-המשך לסיפור - פרוזה וכתיבה חופשית
סיימנו להתייחד רק המשפחה, כל החברים מתחילים להגיע ואני מחפשת דרך להתחמק, לא מסוגלת לראות אף אחד, אני צריכה קצת שקט, אני צריכה להיות לבד.
אני מנסה ללכת לפינה שקטה, רק שלא יראו אותי, שלא יזכרו שאני גם פה, גם ככה אין לי עם להיות עכשיו. כל שנה הייתי עם מור אבל השנה היא לא זכרה אותי, אני בטוחה בזה, אבל מבינה אותה, גם לי זה היה קשה להגיע לאזכרה שבועיים אחרי שאבא נפטר.
מצאתי לי פינה שקטה, אני רואה מפה את כולם אבל הם לא רואים אותי, לפעמים אני רוצה לראות ולא להיראות, לדעת מה הולך אצל אחרים אבל בלי שישאלו אותי מה איתי.
כל החברים של אבא הגיעו, כל המשפחה פה, לפתע אני רואה מישהי מוכרת לי, לא האמנתי שהיא פה, מור הגיעה לאזכרה. הייתי בטוחה שהיא שכחה אותי אבל מסתבר שהיא זכרה, שאני עדיין חשובה לה.
אין לי עכשיו ברירה, התקרבתי לקבר, עמדתי ליד מור, אני כבר לא יודעת מי תמכה במי, לשתינו היה קשה יותר מכל שנה רגילה אבל זה היה טוב, זה ניקה לי ולה משהו בלב, אני שמחה שהיא הגיעה.
