תלמידי חכמים עישנו בעבר כי העישון מרגיע את המוח.

ורב שמעשן - סביר להניח שמוחו עסוק בלימוד

ובריאות זה ענין יחסי.

האם רב שאוכל הרבה סוכר עובר על  ונשמרתם?

אבל לא יצא נגד עישון כי חמיו עישן.

בכ"א דיברתי על העיקרון.
אף אחד לא יודע מה באמת בריא ומה באמת לא בריא...

האם כל רב שלא שומע אליהם בזה הוא פסול?

כן או לא?

אני לא טוען שצריך לעשן, אני טוען שזה לא המדד ליראת שמים, אלא כל מקרה לגופו

הוא בעל  הבית על עצמו ועל המלצות הרופא.

הדבר היחיד שמחייב אותו זה פס"ד של רב מורה הוראה

תלמיד  חכם קשור למעלה מן הטבע.

מי ששם באמת, הרופא הוא רק המלצה, לא דבר שמחייב

מי (חוץ מהרבי זצללה"ה, כמובן) אתה חושב ש"שם באמת" ויכול לצפצף על הוראות הרופא?

יש לך דוגמאות של אנשים שאתה חושב שהם למעלה מן הטבע ויכולים לצפצף על הוראה ישירה של רופא?

אגב, אני שם לב שלא ענית למה שכתבו לך כאן: ואעפכ נפסק בכל ספר הלכה שצריך לשמוע לדעת הרופאים - צעירים מעל עשרים האם עלינו להבין מכך שהריי"צ לא היה "שם באמת" והיה "מתחת לטבע" ולכן הוא כן היה צריך לשמוע לרופאים?

שדבוק בה' באמת ולא מכניס את עצמו תחת מגבלות הטבע.

אתה הולך מהסוף להתחלה

כמו שכתבת בהתחלה -  סביר להניח שזה אכן רב

בעצם אתה אומר "תחליט שעישון לא מזיק לך, ואז הוא לא יזיק כי תהיה צדיק גדול"

מחר כל אחד ירגיש שהוא ת"ח אמיתי ויתחיל לעשן ולעשות מה שבא לו? 

אצל תלמידי חכמים קדושים וטהורים זה היה מעין העבודה של העלאת קטורת.
 

אם תלמידיהם הולכים בעקבותיהם אסור לדבר נגד זה..

הפותח שאל מה אנחנו אומרים על רב שמעשן:

אתה ענית "מי שמעשן הוא אכן תלמיד חכם"  כאילו העישון גורם והוא יכול להחליט שחוקי הטבע לא בשבילו

והרי יש כאלה שסתם מעשנים הם והראש כולל שלהם. אז מי ישאל את מי?

אתה אמור להגיד הפוך - "שיכול להיות מישהו ממש צדיק והוא יכול לעשן"  

זה הנקודה.

זה ענין אישי שלא סותר שום ציווי של התורה.
 

אם למישהו לא מתאים לו באופן אישי - לבריאות.
ההפסד או הרווח כולו שלו.

תלוי במי מה ואיפה

כי לפי מה שכתבת עכשיו אין קשר לחוקי טבע ולא לת"ח

יתכן שהוא סתם מכור לסיגריות.

שאנשים היום חיים בעולם של התמכרויות
ולא בעולם של עובדי ה'

וחוקי הטבע חלים עליו והוא לא עכשיו בבא סאלי.

אז נסכים שיכול להיות שרב שמעשן הוא צדיק ענק (וזה כמובן מצריך בדיקה)

ויכול להיות שהוא סתם מכור? 

כי השליטה עצמית שלו בדרך  כלל מאוד גבוהה.

ואם קשה לו להפסיק והוא לא מרגיש צורך, לבריאות..

מכיר כמה וכמה רבנים שעישנו וחיו שנים ארוכות וטובות.

שמונחים בעולם התורה ה הכל  אחרת מכללי העולם הרגילים

כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל, אם אתה עושה כן, (תהלים קכח ב): "אשריך וטוב לך"

ואם הרופאים אומרים שזה פגיעה בבריאות?

ענין של פורפורציות  

"לא על העשיר הוא אומר שיעמוד בחיי צער כדי ללמוד תורה,

אלא הכי קאמר אפילו אין לאדם אלא פת במלח וכו' ואין לו כר וכסת לישן, אלא על הארץ, אל ימנע מלעסוק בה, דסופו ללמוד אותה מעושר:

תן לי שם! יש?

ולמה אתה ממשיך להתעלם מהשאלה על הריי"צ?

ואתה הולך לפי הדרכתו עד הסוף.

יש לו סייעתא דשמיא וגם אם הוא פוסק בניגוד לדעת  הרופאים , הכח בידיו..

 ואני לא מדבר רק על רבנים  שמכירים את עולם רפואה  על מעלותיו ומגרעותיו..

אלא גם על רב שלא מונח בהבלי העלם

שהמילה שלו והאמונה שלך נפגשים  - זה גבוה יותר מהכל

הרב נהיה מעל הטבע בגלל שאני החלטתי לקחת אותו???

תשמע ידידי, אני מכיר אנשים שהרב שלהם חשוד על העריות.... אז בגלל שיש לו תלמידים הוא מעל הטבע?

אתה רציני???

ולמה אתה לא מסוגל לתת שם - אתה ממש מתחמק!!

תגיד, למה לקחו את הרבי אחרי הסטרוק לבית החולים?

למה מחללים שבת גם על גדול הדור?

למה?

ולמה אתה עדיין מתחמק מלענות על הריי"צ??.

חוסר אחריות מזעזע שעולה במחיר נפשות.

בטוחני שאם היה סנהדרין היו מכים מכת מרדות מיש היה מטיף לאנשים דברים כאלו!

זה יכול להיות הרב אליהו הרב בורשטיין

רב בעדה החרדית

ורב ליטאי.

הנקודה שהוא *רב* שלך שאתה מתמסר אילו ומקבל ממנו

חבל שהוא לא יודע את זה בעצמו.....

ועדיין לא הבנתי למה זה תלוי בכך שאני מחשיב אותו לרב שלי, אז ברלנד מעל הטבע כי קיבלו אותו כמה חבר'ה לרב?

ומה עם השאלה על הסטרוק של הרבי?

וחילול שבת על פיקו"נ?

והעישון של הריי"צ?

והולך לפי הוראתיו.
ברגע שהוא עושה את עצמו לכלי הוא מקבל  את הברכה ויכול להנצל מצער מיותר

כל פעם במילים אחרות.

ללכת תחת ממשלת הטבע או מעליה.

איך שאתה מתייחס כך  זה מתייחס אליך

עכשיו אם יש לי התקף לב בשבת לא יחללו עלי שבת?

למה לעזאזל השו"ע לא כתב את זה?

ולכה"פ השועה"ר? 

לא חבל על החילול שבת המיותר?

שרצו לרב לפני הרופא

למה זה לא מוזכר בשום ספר הלכה?

או שצריך להסיק מכאן שאדמוה"ז היה קאלטער ולא הפריע לו שיחללו שבת לחינם?

אם הייתה עיירה שריפה בבית אדמו"ר הזקן בשבת  והלכו לכבות אותה.
זה לא סתר את  זה שאדמו"ר הזקן הסתכל על האש והיא עצרה וכבתה.

היה מי שרץ לכבות והיה מי שרץ להודיע לאדמו"ר הזקן..

למה לחלות ולחלל שבת שאפשר מלכתחילה לא לחלות?

זה הנקודה, היא לא הלכתית היא רעיונית.

זה ברור כשצריך מחללים שבת (מסופר על אדמו"ר הזקן שהלך לבשל מרק ליולדת ביוםו כיפור, לא שלח אף אחד אלא התעסק בעצמו).

אך יש מקרים שאפשר ללכת לרב ולדאוג לישועה כך שזה חוסך כאב ראש מ יותר.

תלוי באיזה עולם ערכים חיים

מקור הרפואה היא הברכה.

לגבי הרבי הריי"צ.
הרופא המליץ הוא החליט.

כמו כל הפעמים שהוא החליט למרות המלצת הרופא

כי הוא יודע מה רצון ה' 

ויש ללכת לצדיק או להתפלל לה' ולבקש ברכה שמייתרת את הצורך ברופא.
ומכיון שכך גם בפיקוח נפש.

נ.ב.וגם שמביאים רופא כי המצב הוא פיקוח נפש, עדיין אפשר לקחת את דבריו לאור הנ"ל ולפעול בהתאם.

יש כאן נקודה שלא מובנת, שיש סוג של  עבודת ה' לא מוכרת מכיון שמונחים כל כך בעולם הזה, למרות שאפשר אחרת וא המסקנות אחרות

ויש את האפשרות  כמעט  ולא להצטרך אילו.

לדוגמא, חולה מסוכן שאפשר ללכת לרב ולבקש ברכה שיתרפא ואז ממילא לא יצטרכו לחלל עליו שבת.

זה עדיין לא סותר שבאם יחליטו שלא ללכת אכן יצטרכו ללכת על פי דרכי הטבע

למה לא פשוט לשבת ולהשיח את הדעת בשיחת חולין קטנה או משהו אחר?

זה מה שעשה ר' זירא בגמרא כשלא היה לו כוח ללמוד. 

לעשות משהו רק לשם הנאה ועוד כזה שמזיק לבריאות זה כמובן חיסרון, אבל אי שם בתחתית רשימת החסרונות אחרי חוסר בידע, שיקול דעת לקוי, התנשאות כלפי אחרים, חוסר כבוד לתלמידים, חוסר סבלנות וכו'.

אם מה שיפריע לי בו זה שיש לו כאלו נפילות - כנראה שזה אדם שיש הרבה מה לקבל ממנו.

לסיכום: פרופורציות.

לא שאני חי ככה, אבל זה המצופה. "וְכָל מַעֲשֶׂיךָ יִהְיוּ לְשֵׁם שָׁמָיִם".

שלפעמים ההנאה עצמה היא לשם שמיים..

וכבר ישבו על מדוכה זו רבים וטובים.

המס"י מאריך לבאר את הסתירה בין "עתיד אדם ליתן את הדין על כל מה שראו עיניו ולא נהנה ממנו" ובין "קדש עצמך במותר לך"

מוזמנת לעיין כאן: מסילת ישרים יג – ויקיטקסט

והוא לא היחיד  בכלל.. זה נושא מורכב ועמוק ורחב.

מרוב התענוג שהיה לו מזה זה היה משפיע פיזית  על הגוף

פנה לתלמידיו בתמיהה "מנין הוא השמין? הרי הוא מעולם לא הבין רשב"א מוקשה..."

א. יכול להיות שיש לו 'עבודת ה'' באכילה. זכורני כד הוינא טליא קראתי על מפגש של שני אדמו"רים, שאחר הייתה עבודתו בתעניות וסיגופים והשני היתה עבודתו ותיקונו באכילה, והיה בעל בשר. ולא מזמן קראתי בדומה לכך על רב אחד שחי בתקופתו של הרב קוק, שהרב קוק אמר עליו כך, שהיה עניינו בתיקונים על ידי אכילה.

ב. יתכן שהוא עסוק בשבירת תאוות אחרות, ובינתיים נותן לגוף מרגוע ומנוחה בעניין תאוות האכילה, כדי שלא לבזבז כוחות בחזיתות אחרות. וראה כיוצא בזה מה שסיפר תלמידו של ר' נחמן על רבו בשבחי הר"ן (ח"א אות טז): "כן היה נוהג מתחלה שכל מגמתו וכל יגיעתו היו רק לשבר בראשונה התאווה הכללית הזאת. ולא היה משגיח כלל בתחילה לשבר תאוות אכילה, רק אדרבא, בתחילה היה אוכל הרבה מאד מאד, הרבה יותר משאר בני אדם, ואמר, שאז היה ממשיך כל התאוות לתוך תאוות אכילה, ואחר כך שבר גם זאת התאווה של אכילה".

וזאת הבנה נפלאה ודקה בנפש אדם ותהלוכותיה, שכ"כ אופיינית לר' נחמן.

ועל אותו משקל, יכול להיות שלפעמים מכיוון שהאדם רוצה לכוון את כל אונו ומרצו רק לעמל ויגיעה בתורה, אין לו את המאגר הנפשי לעמול על שבירת תאווה זו או אחרת, והוא מניח לה לנפשה ולא מתעמת איתה. 

וכמו שאמרו פה, לפעמים זה גם גנים.

אמנם כבר בגמרא גינו את ריבוי האכילה כמ"ש בברכות (לב.) מלי כריסיה זיני בישי, וכן בספרי (פרשת עקב) דרשו שאין אדם בועט אלא מתוך אכילה מרובה. וידועים דברי התד"א שהובאו בתוס' כתובות (קד.) שאכילת מעדנים סגולתה שמונעת את דברי התורה להיטמע בו. וכן ידועים דברי האר"י ז"ל שכל אכילה בימי החול, שהיא מעבר לנצרך לקיום גופו, הכל הולך לס"א, ונותן לה כח. וכן בספר מגיד מישרים הזהיר המגיד כמה וכמה פעמים את מרן על דקדוקי אכילה עד רמות שלא יתוארו. וכן כתב ר' צדוק שתחילת דרכו של אדם הבא לעבוד את ה', לתקן את תאוות האכילה שהיא היתה גם הגורם לחטא הראשון. וכהנה רבות. למרות זאת, העליתי כיוונים אחרים.

וזה עוד דוגמא לרב אמיתי, שיושב ולומד כמה שיותר במקום להשקיע בחיטוב הגוף (או כמו שקוראים לזה ספורט התעמלות וכו').
רב שמשקיע בראש יותר מהגוף

חשוב לטפל גם בגוף. אמנם בראש יותר חשוב, אבל לא להזניח את הגוף....

"ההתעמלות, שצעירי ישראל עוסקים בה בארץ ישראל לחזק את גופם בשביל להיות בנים אמיצי כח לאומה, היא משכללת את הכח הרוחני של הצדיקים העליונים, העוסקים ביחודים של שמות הקדושים, להרבות הבלטת האור האלהי בעולם, ואין גילוי אור אחד עומד בלא חבירו כלל. (שמואל ב ח יג): "ויעש דוד שם", ו(שמואל ב ח טו): "דוד עשה משפט וצדקה לכל עמו", (שמואל ב ח טז): "ויואב בן צרויה על הצבא".

ועדיין, התרבות של השקעה בגוף זו תרבות  של רומי..
לא משנה איך קוראים להם.

ביהדות ההשקעה היא בראש, גם ע"ח הגוף עד  גבול  מסוים

ופירוש הרמב"ם לגיבור, צ"ע מהוכחת הגמרא בנדרים. וכבר עמדו בזה.

בפירש"י בתענית (טז.) אדם של צורה - בעל קומה, שישמעו ויקבלו דבריו להמריך את הלב. וראה עוד בפירושו במו"ק (ט. ד"ה של צורה). וראה בשבת (צב.) ובעל קומה. ובבכורות (מה: ) מנין שהקב"ה משתבח בבעלי קומה וכו'.

תרבות של השקעה בגוף היא תרבות של גוים, אכן. (יוון, אגב, ולא רומי)

ההשקעה עצמה היא יהודית,

ובנתיים מרן הרב שקול אצלי יותר ממושיקו, ככה שאההמ... 

שזה רק על ידי ישיבה.

ההתעמלות והגבורה היא בדרך ממילא מהחיים, לא בצורה מכוונת.

בין סוגי ה,שמנים". יש כאלו בגלל אורח חיים וחילוף חומרים נורמלי של אדם מבוגר, ויש ממדים שמעידים ממש על הליכה אחר הנאות, וזה בהחלט מרחיק.

לשבת ללמוד.

ואין לדבר סוף.

כרגע יושבים ולומדים ודואגים שיהיה חילוף חומרים סביר בשביל לחיות חיים טובים.

גם שלפי דעת הרופאים זה לא נחשב בריא

 

אבל הסברתי שיש חילוק בין סוגי השמנים. בין שמן 'נורמלי', לבין כזה שאין שום סיכוי שהוא לא כרוך אחר תאוות האכילה - וזה בהחלט מרתיע.

ברור שהיו כאלו ,אלא מה נעשה שרוב ככול גדולי ישראל אינם כאלה. (על עישון אני לא מדבר גלל שזה פרמטר מאוד שונה) ואלו שכן הם בד"כ אדמורי"ם וד"ל.

בשטח זה "בריאות או לא בריאות לפי מה שהרופא מחליט"

הגישה היהודית היא שכמה שיותר קשורים לה' הטבע לא תופס מקום

אם כותבים הודעה לגמרי לא קשורה, אין סיבה לשרשר אותה עלי, תודה.

הוא היה גאון בתורה, והוא היה גיבור גדול. 

זה רק מוכיח את דעתי, במחילת כבודך, לא את דעתך.

ואגב, באופן כללי, לא הגבת בכלל למה שכתבתי, סתם כתבת שוב מנטרה, אם אתה מגיב לאדם - הואל נא להגיב לדבריו.

הוא היה גיבור מרוב שהוא למד שיחות של הרבי?

מאיפה הוא נהיה גיבור?

ואני לא אוותר לך על השאלה על הריי"צ....

ונ.ב. אני עוד ממתין שתענה למה שכתבתי שם  (לא הבנתי מה ה"ועדיין"... - צעירים מעל עשרים) ולא רק שתשרשר על הודעה שנתקעת איתה דברים לא קשורים. אנחנו עכשיו דנים בדבר שסתם תקעת שם, ולעצם מה שכתבתי טרם הגבת....

לעומת זה שהוא היה תלמיד חכם כי הוא השקיע בזה את זמנו וכוחו הרב שהוא נולד איתו.

לגבי הרבי והרבי הריי"צ - היו כמה וכמה מקרים שהם התעלמו במפורש מהוראות הרופאים הן לגבי עצמם והן לגבי מי שהגיע לבקש מהם ברכה

"לא כי הוא התאמן, אלא מכח תפקידו" - מה כתוב כאן? שהוא לא התאמן? תפקידו יצר לו גבורה?

אז למה הריי"צ הפסיק לעשן?

למה הרבי נלקח לביה"ח אחרי הסטרוק?

בתשל"ח?

הרבי אחרי אירועים רפואיים מעולם לא התפנה לבית הרפואה למרות המלצת הרופאים.

בחייאת דינא'ק, הוא מעל הטבע ולכן המחלה לא יכולה עליו, אבל המשמשים כן יכולים עליו? פה לא עוזר ה"מעל הטבע"?

והעישון של הריי"צ מה?

לא בכל מקום זה מעיד על חוסר שליטה עצמית.

יש מספיק מקומות שזה פשוט בסדר גמור אצלם.

הרב נתן קופשיץ, פוסק חרדי חשוב. מקטר בסיטונאות... אז מה? זה אומר שאין לו שליטה עצמית? לא, זה רק אומר שהוא צ'אלמער כבד.. שככה הוא גדל וזה שיא הלגיטימי אצלם.

החלטת שהם סבורים שזה אסור אבל לא שולטים בעצמם?

תשמע חידוש, יש כאלה שחושבים שזה מותר. הגרנ"ק ביניהם.

את זה שזה מקובל הבאתי כי איפה שזה לא מקובל אז גם בלי קשר לאיסור סביר להניח שזה חוסר שליטה עצמית.

איך נאמר, זכותו של הרב קופשיץ לחלוק עליך....

חזיר?

בא נלך טיפה לאט יותר... במחילה....

אני יודע שלא פוסקים הלכה בציטוט שמות של רבנים.

ואני לא אעשן "בגלל שהרב קופשיץ מתיר"

אבל מה כן? אני לא אדבר בחוצפה כלפיו, כמו שהוד מעלתך עשה.

כי כן, גם אם אין לי את המקורות שלו, זה לא מתיר לי לדבר גבוהה גבוהה כאילו אני מוישה גרויס.

אם אתה ממשיך להגיד, על רב מוכר, תלמיד חכם, מורה הוראות לרבים, הידוע כירא שמים וכאחד מחשובי הפוסקים, שהוא עובר איסורים כמו חזיר וכלאיים ולשה"ר, ולמרות שהוא יודע שזה איסור הוא לא שולט על עצמו להתגבר, ומחליט להתיר איסורי תורה. רק בגלל שזו דעתך, אין לי אלא לסכם בתפילה שלא יהא חלקי מחלקך, אכי"ר.

ומצחיק שהבאת דוגמה מלשון הרע. עיין מה שכתב הרב בעל מחבר ספר חפץ חיים ושאר חיבורים, על החובה לדון ת"ח לכף זכות.

אגב, הגר"נ כתב תשובה בה ביסס את דעותיו, טרחת לקרוא אותה?

תן לי לנחש שלא.

אז מי התיר לך לדבר?

מי?

ועוד להגיד "צריך מקורות"...

המקורות מוכנים, ערוכים. רק ממתינים לך שתואיל לקרוא אותם.

ולמקרה שזה לא בהיר מספיק:

אני לא פוסק כמותו.

אני מחזיק שעישון הוא אכן איסור תורה.

לא עישנתי מעודי ובע"ה לא אעשן.

ואף לא אסייע לאחר לעשן.

כי זו דעת רבותי, וזה מה שאני רואה בסוגיה.

אבל מכאן ועד לחוצפה הזו כלפי מי שחולק?

איפה אנחנו???

שמח שהבהרת.

אז אנחנו מסכימים בעצם.

שנינו חושבים שזה איסור תורה.

שנינו לא מסכימים עם המתירים.

ושנינו חושבים שאי אפשר לומר על ת"ח שמשום מה מתיר שזה חוסר שליטה עצמית.

תלוי בדרגה שלו - האם זה רב גדול או רב צעיר שרק מנסה לחזק אחרים

האם הוא מטיף לאחרים כאילו הוא מושלם או שהוא מודע לכך שגם לו יש חיסרון

אולי הוא התחיל לעשן מזמן ועכשיו קשה לו להפסיק.

בקיצור, אני לא ישר אשפוט אותו על זה,

אבל אני אדע לעצמי שיש פה חיסרון ואראה לפי התנאים איך להתייחס לזה.

שהכל מותר להם?

אגב, מציאות בלי גבולות בכלל - היא מציאות מאוד אבודה. יש היום שיטת חינוך (או יותר מדוייק: חוסר חינוך) שמנסים שילד לא ישמע אף פעם 'לא', אף פעם לא ידברו אליו בתקיפות, אף פעם לא יציבו גבול. אז מאבטחים את כל השקעים בבית, נועלים את האסלה וכו'. והנה מתברר שילדים שגדלו כך, אינם יותר בריאים בנפשם - אלא פשוט לא מסוגלים להתנהל בעולם.

אחרי שמקבלים שהמציאות היא כזו שבה "בוקר ויודע ד' - גבולות חלק הקב"ה בעולמו..." (רש"י פרשת קורח), יש הזדמנות להעמיק בהבנה למה דבר ד' הוא "לטוב לנו לחיותנו כל הימים".

זה סתם אשליה שהגשמת החלום שלך תשמח אותך...  זה לא קורה אף פעם.

כשמגיעים לשם לא מרגישים וואו כמו שדמיינת, חוזרים למציאות עצובים ומחפשים חלום חדש... זה לופ של ריקנות שלא נגמר.

אם נשארו "חלומות"? כן, אבל הבנתי שזה סתם חרטא.. לא צריך לשתות את כל הים כדי להבין שהוא מלוח

תסמוך על הקב"ה שיש סיבה טובה שהוא לא מסכים לך.

אנחנו רוצים להניח שכולם רוצים רק טוב, אבל היו כבר מקרים גם כאן בפורום וגם בכלל בעולם.

אל תיתן שפכטל בלי מילה טובה לפני זה. כי אתה גם לא יודע מי אני, נכון??

מי שלא גבר

זה ששניכם גברים לא עוזר. גם גברים ניצלו ניקים בכל מיני צורות.

נכון לכולם בין אם ניק מוכר או לא,

וגם לא בהכרח מי שמציג את עצמו כגבר הוא גבר והפוך. (רוב האנשים בסדר ורוב ההצגות בסדר, אבל זהירות מומלצת תמיד)

זה לא מעיין רציני, אבל מקום מוצל ונעים עם זרימה של מים. 

סטף

עין לימון

מול עין חמד יש מעיין חמוד מאוד. זה מצד ימין של הכביש אם באים מירושלים

אם צריך עוד פרטים בשמחה

נכנסים לבית נקופה נדמה לי [המושב מעל מחלף חמד] הולכים ישר עד סוף היישוב עוברים את השער הולכים קצת בשביל ומגיעים.

לק"י

אתה נכנס אליה, ולוחץ על כפתור תגובה.

(פשוט הגבת לי כמה פעמים בטעות).

קו 150 לעמינדב (נראה לי שאני זוכר את מספר הקו) מגיע כמה דקות הליכה מתחילת המסלול ויש אוטובוס או רכבת קלה להדסה עין כרם.

אני חושב שיש גם מים בעין חנדק.

עין לבן הוא כרבע שעה-חצי שעה הליכה מהחניון של הגן החיות התנכי.

שביל הדסה באזור היער ליד עין כרם, מניח שזה נגיש גם בקלות, לא זוכר מאיפה בדיוק נכנסים.

טיול בסגנון אחר יכול להיות על חומות העיר העתיקה וזה גם קל להגיע בתחבורה ציבורית.

אפשר גם להסתובב ביער ירושלים מתוך קרית יובל.

אם יוצאים מירושלים יש את נחל חלילים (המים במעיין שם לא באמת ראויים לכניסה אבל הטיול יפה) שמתחיל מתוך מבשרת, לדעתי בערך 20 דקות הליכה מקניון הראל ואולי יש תחנה קרובה יותר.

האזור ליד מטע מאוד יפה אבל זה הליכה מהתחנה בכניסה למטע (עין גרס, עין מטע - הם בכיוונים שונים).

אזור בר גיורא, ח'ירבת עיתאב ועין חוד, אזור ממש יפה, מניח שיש אוטובוסים לא רחוקים משם.

הסטף נגיש בתחבורה ציבורית, עם מלא מדרגות.

יש הרבה מאוד אנשים בחופש. לא תמיד זה מתאים האווירה.

אבל יש הרבה בריכות [לפחות חמש] כך שתמיד אפשר למצוא משהו יותר מתאים

לפגוש אותה כמה פעמים

ולקרוא את הספרים שלה

וגם במציאות היא אישה חכמה מאוד

מה הכוונה דלוקה?

זה משפט מאוד מוזר. במחילה מכבודך.

ואני אוהבת את הספרים שלה.

אבל בואו תדונו לכף זכות. אתם כנראה לא מכירים את הדמות הזו, אבל אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה.

מוזמנים לנסות.

איפה האנרגיות? האור בעיניים? התקווה שמשפריצה על המקלדת כשמדברים על הספרים ועל הגילוי של חיה הרצברג..

הייתם נשמעים לי אדישים מידי.

ניסיתי להבין: אולי רק צעדתם ליד האור, אבל פנימה - לא זכיתם להיכנס?

במילים מתלהבות בדרך כלל

אישה חכמה מאוד

אני חולקת עליה בחלק מהדברים

אבל בחלק אחר אני בהחלט לוקחת ולומדת

לחיה הרצבגר יש ספרים באמת טובים. ספר טוב באמת יכול לעזור לאנשים לעבור תהליכים.

ההגדרה שכתבת : "אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה."

נכונה שבעתיים על סופר אחר, שהיה פעיל מאוד במשך קרוב לשלושה עשורים במגזר החרדי וגם בציבור הדתי לאומי, קראו בשריקה את ספריו ורבים יכולים להגיד שספריו עזרו להם לגלות דברים.  את הסוף אנחנו יודעים...

חלילה איני חושד בחיה הרצברג בשום דבר כזה. אבל, כן ממליץ מאוד לא לעבור את הקו הדק, שבין הערכה לסופר/זמר/מרצה/מורה/כוכב משהו/אחר - לבין הערצה שעלולה לטשטש גבולות בריאים. זה נכון על כל דמות ונכון שבעתיים, דווקא על דמות שגורמת לאדם לעבור תהליכים רגשיים.

אפילו על תלמיד חכם, שכן מופיעים במקורותינו ביטויים של 'דביקות' ו'התבטלות' - צריך זהירות.

אין בעיה אם יש אור בעינים, כל עוד נשאר מאחוריהם שכל ביקורתי...

אבל אני לא הטיפוס המתלהב, שיקפוץ עליה ברוב התרגשות או משהו😅

זה עורר בכם געגוע לשבת על איזה סלע ולספר ליוחאי את מה שעובר עליכם, או שלא כל כך נכנסתם לאווירה ולסיפור?

יש מי שמקפיד לא להתקלח בספירת העומר.

@זיויק  @אריק מהדרום 

כי זה לא חודש מצחיק

באמת המנהג ביהדות גרמניה היא מנהגי אבלות באייר עד שבועות ולא בניסן כי אין אבלות בניסן.

(כך מופיע למשל במנהגי פרנקפורט)

לא יודע כמה קהילה היה בפפד"א,

פפד"מ מוזכר הרבה גם כי היו שם רבנים גדולים וגם כי הם היו חריגים, אבל כאן הם לא שונים.

קרובי משפחה שמוצאם מאוסטריה שמנהגיהם ייקים. אבדוק אצלם מה המנהג

אופתע מאוד אם הם נהגו בניסן אלא אם כן ניסו ליישר קו עם רבים בארץ.

בארץ התקבל עד לג בעומר מפסח כי כמו שהסטורי אמר לך בעבר יהדות פולין הייתה הגדולה ביותר.

סבא של סבא של סבא שלי נולד בפפד"ם ועבר להונגריה. ואני צאצא של רבי שמעון מפרנקפורט בעל הילקוט שמעוני

כאשר עלו לארץ,

למשל, סיפור מנהגי האבילות בספירה, רבים שהפסיקו להניח תפילין בחול המועד ועוד 

רוב פוסקי אשכנז הורו להניח:

הרמ"א, באר היטב, מגן אברהם, ט"ז, משנה ברורה ועוד רבים 

פשוט גם החסידים וגם תלמידי הגר"א לא הניחו כי הם פסקו לפי קבלה ולא לפי הגמרא, מכיוון שהם עלו כקהילות, רבים שעלו כיחידים אימצו את המנהג כאן.

כיקי, לא אוותר על אי הנחת תפילין בחו להמועדש

הזמן לחכות זה מנהג על הקפדה דרבנן כי מן התורה אסור רק בשר שבושל עם חלב.

הנחת תפילין זה מצווה מן התורה והסיבה היחידה לפטור היא קבלה, מהגמרא משתמע שיש חובה להניח גם כי לא אמרו לא להניח וכי מותר לכתוב תפילין בחול המועד לצורך המועד.

הגאונים והראשונים שסברו שלא להניח, סברו שכך ההלכה, הם לא סברו כך מסיבות קבליות.

גם הכרעת הבית יוסף אינה מתחילה מהקבלה, אלא היות שיש מחלוקת בפוסקים ובמנהגים - מכריע לפי הזוהר שאוסר להניח.

למעשה הסיבה שהיום אין להניח אינה קבלה, אלא כי כך המנהג בכל הקהילות בארץ ישראל ללא יוצאת מן הכלל.

גם בישיבת קול תורה שהוקמה ע"י יקים - לא מניחים, גם בבית כנסת חורב ושאר בתי כנסת 'אשכנז' ותיקים בירושלים - לא מניחים. גם פוסקים יקים מובהקים, כמו הרב נבנצל שליט"א או הרב נויבירט זצ"ל לא מורים להניח.

בשש"כ כתב בפשטות שהמנהג בארץ ישראל - לא להניח. רק לגבי מי שבעצמו עלה ממקום שבו מניחים כותב שיכול לנהוג כמנהג ארץ ישראל ואם רוצה יכול להניח *בתוך ביתו, בצנעה ובלי ברכה*.

אתה צודק שזה לא רק עניין שבקבלה, אבל אין לאמירה שלא מניחים תפילין בחול המועד שום מקור בגמרא, לעומת זאת כפי שאמרתי יש מקור די פשוט מהגמרא שמניחים תפילין בחול המועד שמותר לכתוב תפילין בחול המועד לצורך המועד. 

א. בעבר היה פה שרשור בנושא מניינים כאלה, צוין שיש מניין באזור הבוכרים שמניחים תפילין.

אני מכיר מניין נוסף בו מניחים תפילין בחול המועד.

וגם פה הוא מציין על קהילת הוינאים המניחים תפילין אף הם בחול המועד.

תפילין בחול המועד?!

כך שיש לפחות שלושה מניינים שאני שמעתי עליהם המניחים תפילין בחול המועד בארץ. ממילא, האמירה שלך נחרצת מדי ושגויה.

ב. רבים מניחים בצנעה בבית, קשה למדוד דבר כזה כדי לדעת.

ג.

1. באישי ישראל הוא פוסק שעדיף לומר תפילת לחש ביחיד עם תפילין ולהגיע לבית כנסת אחר כך בזמן לקדושה, כך שברור מה הוראתו בנושא ויש פה תעדוף.

2. שמעתי מרב שהורה שמי שאין לו מנהג לכאן או לשם אז שיניח. (לא אכתוב את שמו כאן מטעמי אאוטינג, אבל מדובר ברב שנותן מקום גדול למנהגים)

ד. בסופו של דבר, לדעת המחייבים שהם רבים מאחרוני אשכנז יש מצווה מן התורה בעצם ההנחה, לדעת האוסרים אין איסור תורה, כך שעל פניו ברור מה הספיקא דאורייתא לחומרא.

מה עוד שפשט הגמרא עם המחייבים.

ממתי כשהרמ"א אומר שהמנהג משהו הוא לא מתכוון שכך ההלכה לדעתו?

"בחול המועד גם כן אסור להניח תפילין מהטעם הזה בעצמו שימי חול המועד גם הם אות.

הגה: ויש אומרים שחול המועד חייב בתפילין (בית יוסף בשם הרא"ש). וכן נוהגין בכל גלילות אלו להניחם במועד ולברך עליהם אלא שאין מברכים עליהם בקול רם בבית הכנסת כמו שאר ימות השנה:" (אורח חיים סימן לא סעיף ב)

איך אתה מבין אמירה לברך כאמירה לא מחייבת לקיים את המצווה?

אם אין חובה איך אפשר לברך?

וכן על שאר הפוסקים.

אחר המחילה, אבל דבריך תמוהים מאוד.

האם תגיד בהלכות שבת שכאשר הרמ"א מציין שכך המנהג אז זה לא מחייב לדעתו?

ואם במקרה לא נהגו באותו מקום, אז ברור שלדעת הרמ"א אין עניין לנהוג כך?

פוסק האומר לבן ישיבה להדליק נרות חנוכה ולברך לא מורה להדליק?

פוסק המורה לברך על הלל ביום העצמאות לא מחייב לומר הלל ביום העצמאות?

באופן הכי פשוט, אם יש מחלוקת פוסקים האם מצווה מחוייבת או לא, אם פוסק מורה לברך על זה, נדמה לי שדי ברור שהוא מחייב זאת ואשמח שתגיד לי האם אתה חולק על כך בדוגמאות שהבאתי ומדוע.

א. אין אבילות בניסן, כך שהמנהג של מנהגי אבילות דווקא בניסן מוזר.

ב. חורבן קהילות שו"ם במסעי הצלב היו באייר וסיוון.

בטוח בכלל שהם ייקים. זה בגבול פולין גרמניה

לק"י

מצד שני, הג'רבאים נהגו לפחות חלק ממנהגי האבלות מפסח ועד שבועות.

רק רק מאייר, זה כבר בונוס😅

משהו בלי הסימן של לא נוסה על בעלי חיים שלא נהפוך אנחנו לשפני הניסיון
 

הכי טוב אם יש לך "נוסה בהצלחה על סוורוס סנייפ"

בשמן שומשומין ראשי

מוזר מאוד, גם לי לא קרה מעולם.

לגבי יוטיוב- דוקא זכור לי שהם לא מאפשרים תכניים בוטים (כמובן מה שלשיטתם מוגדר ככה😏)

רוב האנשים דווקא מתקשים עם שמות אבל את הפרצוף זוכרים

מעניין

שמות אתה זוכר?

בעיקר אם אני רואה אותם כתובים.

אבל יש הרבה שמות שאני פשוט לא טורח להכניס למאגר.

פרצופים לעומת זאת, כשאני מנסה להיזכר בהם, כמעט כולם מיטשטשים לי

ויש פרצופים שראיתי המון ואף ניסיתי בכל־כוחי לחרוט אותם בזיכרוני ואני פשוט לא מצליח להיזכר בהם

(לזהות כשאני רואה אותם, אין לי בעיה)

בזיכרון פרצופים במחשבה

גם אני (ונראלי עוד אנשים) לא טוב,

אבל אם אח"כ אתה מזהה אותם

זה נשמע סבבה לחלוטין.

כשאני מדמיין

קשה לי לראות בראש את הפנים של האדם

גם אם אני מכיר אותו די טוב

אני חושב שקשה לדמיין פרצופים כי הם דינאמיים (הבעות פנים), לעומת דברים דוממים או אפילו בעלי חיים. ובפרט לגברים שהמוח שלהם אנליטי יותר מטבעו.

נשמע שאצלך זה אולי דרסטי יותר, אבל זה עדיין לא משהו בעייתי.

לרוב אם אני אראה את הבן אדם הנכון אני אזהה, אבל קשה לי לצייר את הפרצוף כשאני לא מולו ואז אין לי בטחון שאזהה.

עושה לעצמי סימנים: לקחתי את העט מההיא עם הסוודר הסגול, הבחור גבוה עם עיניים מודגשות.

באמת תופעה ייחודית

שראיינו באיזה עיתון 3 בנות שיש להן את זה

מסתבר שיש לזה שם
פרוסופאגנוזיה – ויקיפדיה