יודעים שיש תחלואה גבוהה של כ5,000 איש מאומתים ביום וכבר מתו יותר מ1,200 אנשים, יודעים שהמשך הדבקה תביא לעלייה מעריכית (כלומר קצב שמכפיל את עצמו מה שאומר פי כמה מתים בפחות זמן, בנוסף לסכנת קריסה של מערכת הבריאות), יודעים שחוסר הקפדה גורם להדבקה וקודם כל לסביבה הקרובה שלך - ובכל זאת כל אחד מנסה למצוא איך לחפף ולמה לו מותר כי השני לא מקפיד, כאילו מדובר כאן במשימות למסיבת כיתה. ומשום מה כמה שהציבור 'צדיק' יותר ככה פחות אכפת לו. 

מישהו התרברב הערב באיזו קבוצה "התפללתי במניין בלי מסיכות ובלי כלום והיה תענוג (סתם כי בא לי קצת לפוצץ את הבועה שלכם)". כל כך מרגיז, שילוב מחליא של טיפשות ורשעות. 

עניתי לו "זה נראה לך מצחיק אבל יש מצב שרצחתם מישהו ואפילו לא תדעו על זה". וכן, זה ממש ככה. 

לא ברור לי מאיפה יש לאנשים כאלה חוצפה לבקש להיכתב בספר חיים ו"מנע מגפה מנחלתך".

הצגת מצב מצוין (ירידה ל200 חולים) ואז שאלת מה האלטרנטיבה - למה צריך אלטרנטיבה למצב מצוין?

אם אתה שואל מה הלאה, ובכן - שחרור סגר עם הנחיות זהירות. אם ישמרו על ההנחיות (שלא כמו בפעם הקודמת) לא אמורה להיות התפרצות.

עוד בסגר הראשון כתבתי שסגר הוא לא הפתרון האידאלי (אפילו אם הוא כן יותר יעיל - עדיין לא ברמה שמצדיקה את שיתוק הכלכלה) ואני עדיין חושב ככה.

אבל שתי נקודות:

א. כשהציבור לא שומר על ההנחיות ולא נזהר מהדבקה, ובפרט כשהמצב כבר חמור ממילא (כי כשההכפלה היא במספרים נמוכים זה עוד נסבל אבל במספרים גבוהים הקצב יותר מהיר וההשלכות יותר קשות), אז אין ברירה אחרת.

ב. גם אם יוריד ל200 ויחזור תוך חודשיים ל5,000 (במידה ואנשים שוב לא ישמרו, מה שיצריך סגר נוסף) - זה לא כמו להמשיך את המצב כמו שהוא כי המשמעות היא לא להישאר ב5,000 אלא להגיע תוך חודשיים ל20,000.

ותקרא שוב את התגובה שלי - אני לא דיברתי בכלל על הסגר, אני דיברתי על הזהירות שלא להדביק.

היא לא תוריד את מספר החולים מ5000, ל200, אבל היא יכולה לשמור על רמה באיזור 200.

אפילו אם מקדם ההדבקה יהיה קצת יותר גבוה, ועוד חצי שנה, לדוגמא נצטרך סגר שלישי, זה נראה לי, על אף המחיר הכלכלי הכבד, עדיף על עשרות מתים מדי יום בחודשים הקרובים.

לדכא את המגפה, ולא לתת לה להשתולל בצורה חופשית.

אם ייתנו למחלה להתפשט בצורה חופשית, בסופו של דבר, יגיעו כנראה למצב של השבתה משמעותית, בין אם כהחלטה ממשלתית, ובין אם כי הציבור יחשוש, ויצמצם פעילות.

למשוך זמן, ולהגיע לזה אחרי הרבה מאוד מתים, ובמצב הרבה יותר קשה, זה לא יעיל למשק, שגם על המגפה עצמה משלם מחיר כבד.

אם לא היו מתעכבים כ"כ עד שעשו את הצעדים הנוכחיים, ולא היה את כל הלחץ נגד כל החלטה לסגור דברים, היה אפשר כנראה להסתפק בצעדים מתונים יותר.

על אף שהם הוכו קשות בגל הראשון, ומספר המתים שם ביחס למספר הנפשות במצטבר, פי כמה מאשר בישראל.

[בבריטניה, בהתחלה המדיניות הייתה להגיע לחיסון העדר].

אני משער שגם בשוודיה לא הגיעו לחיסון העדר.

בוודאי ביחס לשבדיה, אבל גם ביחס לרוב המדינות, והגיל החציוני במקסיקו וברזיל שנפגעו בצורה קשה דומה לישראל.

ספק גדול האם יש מדינה שהגיעה לחיסון העדר, ובוודאי שהרבה מדינות שילמו כבד מאוד, ועדיין לא הגיעו אליו.

ובשביל שתהיה אפשרות לנצל את האיכות של שירותי הרפואה, צריך שהעומס עליהם לא יהיה כ"כ גדול.

במספר רופאים לנפש, המצב שלנו פחות טוב ביחס להרבה מדינות מפותחות אחרות, כך שהמרחב תמרון פחות גדול. [כמובן שהוא טוב בהרבה מאשר במדינות נחשלות].

אין לי נתונים על גיל האוכלוסיה בסיכון בישראל ובברזיל, ולכן השתמשתי בפרמטר שאני מניח שמשקף אותו.

לאותם בני שמונים עד מאה שנהרגו בשואה לא היו ילדים נכדים ונינים, ולכן הפגיעה היא בכל שכבות הגיל, והיחס בין שכבות הגיל נשמר.

ממה שהיה לפני חודש.

זה ממש לא נראה כמו חסינות עדר, זה יותר נראה יותר כמו התחלה מתונה של גל, שאפשר עוד כנראה לעצור אותה בהתנהלות נכונה.

כל המדינה נדחקת - ואלו מתקהלים..

מספרים מעשיות שאין הוכחות על הדבקות משם - כש"הקרן החדשה" המליצה מראש לשים ניידים על מצב טיסה, שלא יוכלו לעקוב.

וכמובן, גורמים לזלזול כללי בהנחיות. אנשים מתאמצים על קפסולות של 20 איש, מצטמצמים בעסקים שלהם - אלו מה איכפת להם.. והם "מאשימים" שהממשלה נכנעת לקבוצות לחץ - קרי החרדים - ולכן הסגר...

זו קבוצת הלחץ העיקרית שנכנעו לה, בגלל גיבוי התקשורת ועוד כמה פוליטיקאים, ש"יסבירו: שלא נותנים להם להפגין מטעמים פוליטיים...

ייתכן שנדבקו בהפגנות אבל פשוט לא בודקים את זה.

אבל מה שכן - במקומות פתוחים יש הרבה פחות סכנה להדבקה ביחס למקומות סגורים (כמובן שצפיפות ומגע הם גם פקטור).

כי שבוע שעבר שמעתי כמה וכמה כתבי בריאות שאמרו שאין סעיף כזה בשאלון.

אמרו שלא שואלים את זה כי אין קטגוריה כזו.

ה"הדבקה" של ההפגנות בבלפור.

מחקים אותם.

אמנם היה מקום לצפות מאנשים שיש להם יראת שמיים, שלא יחקו דגם כזה של סיכון נפשות, כמו שלא היו מחקים חילול שבת, אבל מכל מקום - ברור שאחד הנזקים העיקריים של הפגנות האנרכיסטים, הוא הזלזול שזה מביא בעקבותיו.

אם שאר הציבור היה מתנהג כמו שצריך, רוב ההדבקה הייתה נמנעת.

אפשר לשער לפי מספרי החולים בכל עיר וישוב, שרוב ההדבקות לא התרחשו בבלפור.

מה הכישרון הטבעי שלך? מה למדת?

בינתיים אני במקומך הייתי יושב בבית ולומד שני דברים לעומק

1.AI

2. אקסל

ולא פחות חשוב מזה את השילוב בניהם.

אקסל אני מכיר קצת, היה לא מעט בתואר..

וגם יודע שיש קורסים חינמיים..

איך לומדים ai? אתה מכיר דרך או קורס?

ותוכל להסביר מעט מה יש ללמוד בזה? 

כללומר. לנצל את הזמן כדי להתקדם מקצועית ולא רק "לחכות" שמישהו יואיל בטובו להסתכל עליך. כמובן גם הקו"ח שלך יתעדכנו  בהתאם.

לימודי AI ברשת - למה זה לא שורה? 

AI יש לא מעט חומר. הייתי מחפש ללמוד על השילוב בין AI לבין המקצוע שלך. כלומר  איך לשאול שאלות על טבלאות דוחות וחשבוניות וכל אלה. בסוף איך לעשות את העבודה שלך טוב יותר.

יש הבדל גדול בין סיום לימודי חשבונאות ובין מי שמחזיק ברישיון לעסוק בראיית חשבון.  

אם אתה עם רישיון - חיפוש העבודה הוא שונה מחיפוש מקום לעשות בו סטאז'  

גם כיוון תעסוקתי הוא שונה - עם רישיון אתה כבר צריך לבחור כיוון התמחות / תת-התמחות מקצועי בתחום הגדול של ראיית חשבון.   

ובכל זאת..

המלחמה יכלה לנטוע בי גבורה, מסירות נפש, רצון לחיים משמעותיים יותר בשל הידיעה כמה חיי אדם נגדעו... איזה אנשים איבדנו שיש להשלים את החלל שלהם..

לא זכיתי שקרה..

הריון ולידה

פה זה פחות רלוונטי

מה שיעזור זה להחזיר כל פעם

כל פעם

אבל זה מתיש ומנסיון אישי באיזה שלב באמצע הלילה נשברים כי רוצים לישון

עם הזמן זה עובר.

ואתם כהורים.

אל תרגישו שנכשלתם אם היא בכל זאת מגיעה למיטה 

כיף להיות במיטה עם אבא ואמא!  לא נורא בכלל. אם יש מיטה רחבה מספיק

והילדונת לא בועטת נוראות תוך כדי שינה, לא נורא. חושבת שזה נותן בטחון

לילד.  אולי להתפלל על זה, אם זה מפריע? לבקש עצה טובה מהשם?

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.

משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

בני אדם הם יצורים קטנים וחלשים

הרצון להשתנות תמיד מתבדה