יודעים שיש תחלואה גבוהה של כ5,000 איש מאומתים ביום וכבר מתו יותר מ1,200 אנשים, יודעים שהמשך הדבקה תביא לעלייה מעריכית (כלומר קצב שמכפיל את עצמו מה שאומר פי כמה מתים בפחות זמן, בנוסף לסכנת קריסה של מערכת הבריאות), יודעים שחוסר הקפדה גורם להדבקה וקודם כל לסביבה הקרובה שלך - ובכל זאת כל אחד מנסה למצוא איך לחפף ולמה לו מותר כי השני לא מקפיד, כאילו מדובר כאן במשימות למסיבת כיתה. ומשום מה כמה שהציבור 'צדיק' יותר ככה פחות אכפת לו. 

מישהו התרברב הערב באיזו קבוצה "התפללתי במניין בלי מסיכות ובלי כלום והיה תענוג (סתם כי בא לי קצת לפוצץ את הבועה שלכם)". כל כך מרגיז, שילוב מחליא של טיפשות ורשעות. 

עניתי לו "זה נראה לך מצחיק אבל יש מצב שרצחתם מישהו ואפילו לא תדעו על זה". וכן, זה ממש ככה. 

לא ברור לי מאיפה יש לאנשים כאלה חוצפה לבקש להיכתב בספר חיים ו"מנע מגפה מנחלתך".

הצגת מצב מצוין (ירידה ל200 חולים) ואז שאלת מה האלטרנטיבה - למה צריך אלטרנטיבה למצב מצוין?

אם אתה שואל מה הלאה, ובכן - שחרור סגר עם הנחיות זהירות. אם ישמרו על ההנחיות (שלא כמו בפעם הקודמת) לא אמורה להיות התפרצות.

עוד בסגר הראשון כתבתי שסגר הוא לא הפתרון האידאלי (אפילו אם הוא כן יותר יעיל - עדיין לא ברמה שמצדיקה את שיתוק הכלכלה) ואני עדיין חושב ככה.

אבל שתי נקודות:

א. כשהציבור לא שומר על ההנחיות ולא נזהר מהדבקה, ובפרט כשהמצב כבר חמור ממילא (כי כשההכפלה היא במספרים נמוכים זה עוד נסבל אבל במספרים גבוהים הקצב יותר מהיר וההשלכות יותר קשות), אז אין ברירה אחרת.

ב. גם אם יוריד ל200 ויחזור תוך חודשיים ל5,000 (במידה ואנשים שוב לא ישמרו, מה שיצריך סגר נוסף) - זה לא כמו להמשיך את המצב כמו שהוא כי המשמעות היא לא להישאר ב5,000 אלא להגיע תוך חודשיים ל20,000.

ותקרא שוב את התגובה שלי - אני לא דיברתי בכלל על הסגר, אני דיברתי על הזהירות שלא להדביק.

היא לא תוריד את מספר החולים מ5000, ל200, אבל היא יכולה לשמור על רמה באיזור 200.

אפילו אם מקדם ההדבקה יהיה קצת יותר גבוה, ועוד חצי שנה, לדוגמא נצטרך סגר שלישי, זה נראה לי, על אף המחיר הכלכלי הכבד, עדיף על עשרות מתים מדי יום בחודשים הקרובים.

לדכא את המגפה, ולא לתת לה להשתולל בצורה חופשית.

אם ייתנו למחלה להתפשט בצורה חופשית, בסופו של דבר, יגיעו כנראה למצב של השבתה משמעותית, בין אם כהחלטה ממשלתית, ובין אם כי הציבור יחשוש, ויצמצם פעילות.

למשוך זמן, ולהגיע לזה אחרי הרבה מאוד מתים, ובמצב הרבה יותר קשה, זה לא יעיל למשק, שגם על המגפה עצמה משלם מחיר כבד.

אם לא היו מתעכבים כ"כ עד שעשו את הצעדים הנוכחיים, ולא היה את כל הלחץ נגד כל החלטה לסגור דברים, היה אפשר כנראה להסתפק בצעדים מתונים יותר.

על אף שהם הוכו קשות בגל הראשון, ומספר המתים שם ביחס למספר הנפשות במצטבר, פי כמה מאשר בישראל.

[בבריטניה, בהתחלה המדיניות הייתה להגיע לחיסון העדר].

אני משער שגם בשוודיה לא הגיעו לחיסון העדר.

בוודאי ביחס לשבדיה, אבל גם ביחס לרוב המדינות, והגיל החציוני במקסיקו וברזיל שנפגעו בצורה קשה דומה לישראל.

ספק גדול האם יש מדינה שהגיעה לחיסון העדר, ובוודאי שהרבה מדינות שילמו כבד מאוד, ועדיין לא הגיעו אליו.

ובשביל שתהיה אפשרות לנצל את האיכות של שירותי הרפואה, צריך שהעומס עליהם לא יהיה כ"כ גדול.

במספר רופאים לנפש, המצב שלנו פחות טוב ביחס להרבה מדינות מפותחות אחרות, כך שהמרחב תמרון פחות גדול. [כמובן שהוא טוב בהרבה מאשר במדינות נחשלות].

אין לי נתונים על גיל האוכלוסיה בסיכון בישראל ובברזיל, ולכן השתמשתי בפרמטר שאני מניח שמשקף אותו.

לאותם בני שמונים עד מאה שנהרגו בשואה לא היו ילדים נכדים ונינים, ולכן הפגיעה היא בכל שכבות הגיל, והיחס בין שכבות הגיל נשמר.

ממה שהיה לפני חודש.

זה ממש לא נראה כמו חסינות עדר, זה יותר נראה יותר כמו התחלה מתונה של גל, שאפשר עוד כנראה לעצור אותה בהתנהלות נכונה.

כל המדינה נדחקת - ואלו מתקהלים..

מספרים מעשיות שאין הוכחות על הדבקות משם - כש"הקרן החדשה" המליצה מראש לשים ניידים על מצב טיסה, שלא יוכלו לעקוב.

וכמובן, גורמים לזלזול כללי בהנחיות. אנשים מתאמצים על קפסולות של 20 איש, מצטמצמים בעסקים שלהם - אלו מה איכפת להם.. והם "מאשימים" שהממשלה נכנעת לקבוצות לחץ - קרי החרדים - ולכן הסגר...

זו קבוצת הלחץ העיקרית שנכנעו לה, בגלל גיבוי התקשורת ועוד כמה פוליטיקאים, ש"יסבירו: שלא נותנים להם להפגין מטעמים פוליטיים...

ייתכן שנדבקו בהפגנות אבל פשוט לא בודקים את זה.

אבל מה שכן - במקומות פתוחים יש הרבה פחות סכנה להדבקה ביחס למקומות סגורים (כמובן שצפיפות ומגע הם גם פקטור).

כי שבוע שעבר שמעתי כמה וכמה כתבי בריאות שאמרו שאין סעיף כזה בשאלון.

אמרו שלא שואלים את זה כי אין קטגוריה כזו.

ה"הדבקה" של ההפגנות בבלפור.

מחקים אותם.

אמנם היה מקום לצפות מאנשים שיש להם יראת שמיים, שלא יחקו דגם כזה של סיכון נפשות, כמו שלא היו מחקים חילול שבת, אבל מכל מקום - ברור שאחד הנזקים העיקריים של הפגנות האנרכיסטים, הוא הזלזול שזה מביא בעקבותיו.

אם שאר הציבור היה מתנהג כמו שצריך, רוב ההדבקה הייתה נמנעת.

אפשר לשער לפי מספרי החולים בכל עיר וישוב, שרוב ההדבקות לא התרחשו בבלפור.

מצידך צריך לעשות השתדלות לנהוג רגוע וטוב, ולהיות דרוך על הכביש.

וכמובן זה הרבה סיעתא דישמיא כי באמת קורים דברים לא צפויים וה' עוזר.

להתמקד בנהיגה עצמה

לבוא עירני

לזכור שיש חיים מעבר לטסט, לפעמים הנפש מצירת שהטסט והלחץ וההצלחה הם חזות הכל, לנשום ולהזכר שיש אותך מעבר לטסט

ותהנה מהדרך, בעזרת השם תעבור אבל גם אם לא- אתה לומד ומתפתח יחד עם הדרך.

ממש בהצלחה!!

שהכל מותר להם?

אגב, מציאות בלי גבולות בכלל - היא מציאות מאוד אבודה. יש היום שיטת חינוך (או יותר מדוייק: חוסר חינוך) שמנסים שילד לא ישמע אף פעם 'לא', אף פעם לא ידברו אליו בתקיפות, אף פעם לא יציבו גבול. אז מאבטחים את כל השקעים בבית, נועלים את האסלה וכו'. והנה מתברר שילדים שגדלו כך, אינם יותר בריאים בנפשם - אלא פשוט לא מסוגלים להתנהל בעולם.

אחרי שמקבלים שהמציאות היא כזו שבה "בוקר ויודע ד' - גבולות חלק הקב"ה בעולמו..." (רש"י פרשת קורח), יש הזדמנות להעמיק בהבנה למה דבר ד' הוא "לטוב לנו לחיותנו כל הימים".

זה סתם אשליה שהגשמת החלום שלך תשמח אותך...  זה לא קורה אף פעם.

כשמגיעים לשם לא מרגישים וואו כמו שדמיינת, חוזרים למציאות עצובים ומחפשים חלום חדש... זה לופ של ריקנות שלא נגמר.

אם נשארו "חלומות"? כן, אבל הבנתי שזה סתם חרטא.. לא צריך לשתות את כל הים כדי להבין שהוא מלוח

תסמוך על הקב"ה שיש סיבה טובה שהוא לא מסכים לך.

אנחנו רוצים להניח שכולם רוצים רק טוב, אבל היו כבר מקרים גם כאן בפורום וגם בכלל בעולם.

אל תיתן שפכטל בלי מילה טובה לפני זה. כי אתה גם לא יודע מי אני, נכון??

מי שלא גבר

זה ששניכם גברים לא עוזר. גם גברים ניצלו ניקים בכל מיני צורות.

נכון לכולם בין אם ניק מוכר או לא,

וגם לא בהכרח מי שמציג את עצמו כגבר הוא גבר והפוך. (רוב האנשים בסדר ורוב ההצגות בסדר, אבל זהירות מומלצת תמיד)

שה' לא רוצה שתרגיש ככה.

אתה צריך לברר על מה יושבים הרגשות הקשים האלה, לפעמים אנחנו בטוחים ואוחזים בסיבה מסויימת לכאבים שלנו בזמן שהסיבה היא בכלל אחרת.

התורה והאמונה כשלעצמם הם שיא החופש החיבור והשמחה, כנראה שמשהו במפגש שלך איתם נעשה בצורה לא נכונה, שלא מתאימה למהלך הנפש שלך.

התיקון הוא להסכים להפגש עם הפחדים והמקומות הקשים והכואבים שלך ולעבור בהם תהליך של ריפוי. ואולי בדרך גם תתן לעצמך לפרוץ גבולות שגדלת איתם כחלק מהתהליך, אבל התיקון הוא במפגש שלך עם עצמך. לא במעשים מסויימים או בחוץ.

קוראים לזה "צידוק הדין". אתה לא מבין, אתה לא מסכים, אתה לא מקבל - אבל אתה מאמין. במה? בכך שאם אלוהים אומר לך שזה רע, אז זה רע. הוא קבע שאסור, אז אני מקבל את פסק הדין שלו. אני מאמין לו, לאלוהים.
 

ייתכן וזה יוביל אותך לשאלות אחרות על עצמותה של האמונה, ואז במצב כזה צריך ללכת ללמוד על זה. אם זה המצב, הייתי ממליץ בחום לא נורמלי על הספר "המצוי הראשון" של הרב מיכאל אברהם. ואפשר לשלב עם למידה מתוך האתר של מכון ידעיה.

לפגוש אותה כמה פעמים

ולקרוא את הספרים שלה

וגם במציאות היא אישה חכמה מאוד

מה הכוונה דלוקה?

זה משפט מאוד מוזר. במחילה מכבודך.

ואני אוהבת את הספרים שלה.

אבל בואו תדונו לכף זכות. אתם כנראה לא מכירים את הדמות הזו, אבל אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה.

מוזמנים לנסות.

איפה האנרגיות? האור בעיניים? התקווה שמשפריצה על המקלדת כשמדברים על הספרים ועל הגילוי של חיה הרצברג..

הייתם נשמעים לי אדישים מידי.

ניסיתי להבין: אולי רק צעדתם ליד האור, אבל פנימה - לא זכיתם להיכנס?

במילים מתלהבות בדרך כלל

אישה חכמה מאוד

אני חולקת עליה בחלק מהדברים

אבל בחלק אחר אני בהחלט לוקחת ולומדת

לחיה הרצבגר יש ספרים באמת טובים. ספר טוב באמת יכול לעזור לאנשים לעבור תהליכים.

ההגדרה שכתבת : "אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה."

נכונה שבעתיים על סופר אחר, שהיה פעיל מאוד במשך קרוב לשלושה עשורים במגזר החרדי וגם בציבור הדתי לאומי, קראו בשריקה את ספריו ורבים יכולים להגיד שספריו עזרו להם לגלות דברים.  את הסוף אנחנו יודעים...

חלילה איני חושד בחיה הרצברג בשום דבר כזה. אבל, כן ממליץ מאוד לא לעבור את הקו הדק, שבין הערכה לסופר/זמר/מרצה/מורה/כוכב משהו/אחר - לבין הערצה שעלולה לטשטש גבולות בריאים. זה נכון על כל דמות ונכון שבעתיים, דווקא על דמות שגורמת לאדם לעבור תהליכים רגשיים.

אפילו על תלמיד חכם, שכן מופיעים במקורותינו ביטויים של 'דביקות' ו'התבטלות' - צריך זהירות.

אין בעיה אם יש אור בעינים, כל עוד נשאר מאחוריהם שכל ביקורתי...

אבל אני לא הטיפוס המתלהב, שיקפוץ עליה ברוב התרגשות או משהו😅

זה עורר בכם געגוע לשבת על איזה סלע ולספר ליוחאי את מה שעובר עליכם, או שלא כל כך נכנסתם לאווירה ולסיפור?

זה לא מעיין רציני, אבל מקום מוצל ונעים עם זרימה של מים. 

סטף

עין לימון

מול עין חמד יש מעיין חמוד מאוד. זה מצד ימין של הכביש אם באים מירושלים

אם צריך עוד פרטים בשמחה

נכנסים לבית נקופה נדמה לי [המושב מעל מחלף חמד] הולכים ישר עד סוף היישוב עוברים את השער הולכים קצת בשביל ומגיעים.

לק"י

אתה נכנס אליה, ולוחץ על כפתור תגובה.

(פשוט הגבת לי כמה פעמים בטעות).

קו 150 לעמינדב (נראה לי שאני זוכר את מספר הקו) מגיע כמה דקות הליכה מתחילת המסלול ויש אוטובוס או רכבת קלה להדסה עין כרם.

אני חושב שיש גם מים בעין חנדק.

עין לבן הוא כרבע שעה-חצי שעה הליכה מהחניון של הגן החיות התנכי.

שביל הדסה באזור היער ליד עין כרם, מניח שזה נגיש גם בקלות, לא זוכר מאיפה בדיוק נכנסים.

טיול בסגנון אחר יכול להיות על חומות העיר העתיקה וזה גם קל להגיע בתחבורה ציבורית.

אפשר גם להסתובב ביער ירושלים מתוך קרית יובל.

אם יוצאים מירושלים יש את נחל חלילים (המים במעיין שם לא באמת ראויים לכניסה אבל הטיול יפה) שמתחיל מתוך מבשרת, לדעתי בערך 20 דקות הליכה מקניון הראל ואולי יש תחנה קרובה יותר.

האזור ליד מטע מאוד יפה אבל זה הליכה מהתחנה בכניסה למטע (עין גרס, עין מטע - הם בכיוונים שונים).

אזור בר גיורא, ח'ירבת עיתאב ועין חוד, אזור ממש יפה, מניח שיש אוטובוסים לא רחוקים משם.

הסטף נגיש בתחבורה ציבורית, עם מלא מדרגות.

יש הרבה מאוד אנשים בחופש. לא תמיד זה מתאים האווירה.

אבל יש הרבה בריכות [לפחות חמש] כך שתמיד אפשר למצוא משהו יותר מתאים