חתימה על כרטיס אדי

אדי בעייתי מאוד הלכתית.

החלו לתמוך בו. הבנתי שנוצרו התאמות באדי.

מסכן אריכוש   במקום שהכסף שלו ייתרם כראוי  לאל ג'זירה, זה הולך לדוסים המסריחים והמרושעים. מסכן.

כרטיס אדי החדש, לחתום? - כיפה

תרומת איברים חובת הלבבות!

היא אמרה לי שתרומת איברים יכולה להילקח רק מאדם שעוד לא מת.

כלומר - לא מת במלוא מובן המילה. 

יש חלון הזדמנויות שהוא בין חיים ומוות - מוות קליני שממנו אפשר לתרום איברים.

בשביל להעביר כליה - היא צריכה להיות חיה בזמן שקוצרים אותה מהאדם שעומר להפטר. 

אם הוא מת אז זה מאוחר מדי. 

בקיצור - הוצאת הכליה בשביל לתרום אותה (כתרומת איברים ולא כניתוח לאדם חי ובריא) זה להרוג את הבן אדם.

לגבי הקומבינה של בשביל לקבל צריך להיות מוכן לתת - נשמע לי כמו לחץ חברתי שלא בא להציל חיים אלא לקחת חיים. אני לא מוצא בו הרבה חסד ונחמה, אלא נסיון תעמולתי לשכנע אנשים לעשות משהו חריג ומוזר.

ולכן יש מחלוקת גדולה האם היא הריגה, כאשר בשני הצדדים יש פוסקים חשובים.

לעומת זאת, אין כמעט מחלוקת, שאם היא הריגה, היא אסורה גם למען הצלת חיים של אדם אחר.

כליות עור וקרנית אפשר לקחת גם אחרי מוות לבבי.

תודה על התיקון. אשריך!

אולי לא הניסוח שאתה מכיר.

תגיד לי,

סקילה, שריפה - זה גם לא הריגה אלא מצווה??

כלומר, ברור שאם בגלל ההשתלה ייקחו לב מיהודי, ובלעדי זה לא יתבצע הניתוח, והוא יישאר עוד קצת זמן מחובר למכונת הנשמה במצב של מוות מוחי, אז השאלה על לתרום היא אותה שאלה על לקבל, ואין הצדקה להתנהלות אחרת בשני המקרים.

אבל נראה  שבד"כ זה לא המצב, [אלא למשל, שהתרומה תתבצע בכל מקרה, והשאלה למי].

ב. בד"כ, תרומת לב היא מאדם בריא שנהרג בתאונה וכדו'. אני מפקפק מאוד בכך שהיה באמת סיפור כזה, שהיה ניתן לעשות שימוש חוזר בלב מושתל, והייתה התנגדות.

לא חולק מקרה היפוטטי שהצגת.

אלא על השפיטה של אדם אחר.

אם זה היה מסופר כסיפור תיאורטי, חסר אנשים, זה היה נכון, והייתי מתחבר לזה.

לעמוד מחרוק ולשלוח אצבע - לא מתאים.

ערבבתי. טעות שלי.

הוא בוהה בנקודות אקראיות באוויר בזמן שהוא מדבר עם בנות.

והוא עושה את אותו הדבר גם כשהוא מדבר עם בנים.

לפחות במקרה שלו זה משתלם, אני מקבל קצבת נכות בגלל האוטיזם שלו...

אבל מה התירוץ שלך?

אני מגיע ממקום הפוך, יש משהו במבט לעיניים שחודר פנימה ומתוך הכבוד העמוק למי שמולי לא מרגיש בנוח להסתכל ככה סתם. הוא שייך לה.

בעיני יש בטענה שלך חוסר כבוד, אתה הופך מרחב עדין ועמוק לסתמי בטענות של חוסר כבוד.

שילוב של אוטיזם והלכה (גם אם מחמירה).

בניגוד לבעלי, שגם נוהג כך, הוא עושה את זה פחות בטקט...

אבל כן, יש עניין כזה בהלכה, ואני כאישה מסכימה איתה - לא הייתי רוצה שגבר זר ינעץ בי מבט, גם אם אין לו שום כוונות רעות.

אף אחת מההתנהגויות הקיצוניות לא טובה 

לא להמנע מקשר עין, ולא לנעוץ מבט

זה גם מאוד תלוי סיטואציה

כשהמרצה שלי מסביר לי משהו אני יכולה להסתכל לו בעיניים גם חצי שעה 

כי הוא מסביר ואני מקשיבה

מבט עמוק בעיניים זה אכן דבר אישי

כמו שאמרת יש הבדל בין קשר עין לצורך להבין אחד את השני, לבין מבט שהוא כאילו מעבר...

מבטים מהסוג הזה יגרמו לי להסיט מבט ולמבוכה מול אותו אדם

שיש הבדל בין קשר שברור שכן למבט בעיניים.

לא ככה?

בתנועת בני עקיבא, שהיא תנועת נוער מעורבת, למדתי באוניברסיטה, כיום נמצא ביום יום בחברה מעורבת, ופועל  

יוצא מאורח חיים כזה שאין הבדל בהתנהלות היומיומית מבחינת ניהול שיחות ודיבורים, מול גברים ומול נשים.  

אני לא אוהבת להסתכל ישירות בעיניים של גבר

שהוא לא בעלי/ אבא שלי/ אח שלי

גם גיסים שלי אין לי בעיה

אבל גברים זרים אם יוצא לי להיפגש במבט זה כזה לשניה ומסיטה את המבט

שמישהו מדבר בלי להסתכל עלי

בכללי זה סוג של באג בתקשורת

ויש את ההקשר הדתי

(שאותי ספציפית קצת דוחה

רוב השכנים/ הגברים פה בשכונה לא מסתכלים עלי

מתעלמים

אבל אם הם דופקים בדלת וצריכים משהו

פתאום הם יכולים להסתכל וגם לבקש

חוץ משכן אחד נורמלי

שאומר בוקר טוב ומיישר מבט)

אני כמובן בכל שיח עם בנאדם מסתכלת ישירות בעיניים

זה מבחינתי הרבה מהשיחה

השיח הלא מילולי 

היה מפריע אם שכן היה מסתכל לי כל בוקר בעיניים ואומר בוקר טוב

זה טוב לי שאין תקשורת ביני לבין השכנים הגברים מעבר לטכני

קבלת חינוך שהופך כל אינטראקציה בין המינים לבעייתית

גם אני קבלתי חינוך כזה 

רק כזאת שהיא מיותרת

בוקר טוב/ שלום לשכן שפוגשים במדרגות

זה בסיס של אנושיות

בעיניי

אני לא אומרת לשכנים הגברים בוקר טוב

גם לאלה שנשותיהם חברות טובות שלי

והם חברים טובים של בעלי

אני יכולה לפנות אליו אם אני צריכה משהו

או להציע עזרה (רואה אותו עם הילד, מציעה לקחת אותו)

אבל בגדול התעניינות או ברכה בין גבר לאישה בעיניי זה ממש לא בסיס

וזה הדדי ב"ה ככה שזו לא בעיה

עיוות של תקשורת בסיסית בין בני אדם

להגיד שלום

זה לא

אבל לבקש דברים

כן

זה אולי מרגיש לך נורמלי כמו כל דבר אחר שכולם מסביבך עושים

(אצלי מדד הנורמה לא עובד ככה)

שעושים סביבי מרגיש לי נורמלי

אבל כן בסוף זה קשוא העניין של החברה והתרבות

כי אם כולם סביבך גם בסדר עם זה וטוב להם ככה

אז זה אכן נהיה נורמלי

אם כולם סביבי היו אומרים שלום ובוקר טוב כנראה שכן הייתי אומרת גם

(אגב אני גרה בסביבה לא ממש חרדית ובכל זאת ככה מקובל פה)

אני אישית לא מרגישה בנוח כשגבר פונה אליי סתם לברך אותי

ואם הוא פונה לבקש/ להציע משהו

אין לי בעיה לדבר איתו גם חצי שעה

כל עוד זה ענייני וטכני

אני מנסה להלך בין הטיפות בנושא הזה, להתאים את התגובה לאדם בצורה שלא תעליב, אבל עדיין תשמור על העקרונות שלי.

כנ"ל בעלי (רק שלו זה יותר מסובך, כי הוא מצווה על שמירת העיניים).

כמה אני עושה את זה מתוך שמירה על עקרונות

או שפשוט ככה נעים לי כי ככה אני רגילה

ברור לי שהעקרונות שלי גם שם

כי בסוף בהלכה צריך להיות מרחק בין גברים לנשים

אבל לא בדקתי מה צריך הלכתית לפי איך שאנחנו נוהגים

כי טוב לי לשמור מרחק

והגברים סביבי גם ככה

אין לי הרבה אינטראקציה עם גברים זרים גם ככה

וכשיש אני מסתדרת מצויין (מרצים למשל)

מכבדת ומכבדים אותי

בכל מקרה גברים פה לא מסתכלים ולא אומרים שלום

אני לא צריכה בוקר טוב מאנשים פה 😀

אני מסתכלת מהצד של פרשנות של הלכה שגורמת לאנשים לנהל תקשורת מעוותת

כמו כל מני עיוותים אחרים שמתרחשים בחסות פרשנות הלכתית כזו או אחרת

או עמידה על עקרונות 

יש כאלו בלי קשר להלכה שנבוכים להסתכל במשך זמן בעיניים, לפעמים גם של בני אותו המין.
 

ניכר מהתגובות שזה מקתנה מאדם לאדם.

ההלכה היא כמובן דבר נפלא, אבל לענד - אין לי ספק שיש בה גם לא מעט קשיים ומורכבות שהנידון זה אחד מהם..

מאוד קשה לי עם קשר עין, אני נוטה להסתכל בנקודה אקראית ברצפה / שולחן. אני מתאר לעצמי שזה קצת מוזר אבל זה מה שיש.

עם אנשים שקרובים אליי, יותר רגיל.

אם למישהי יש עיניים מאוד יפות, יש סיכוי שאבהה בהן (לדבר הזה יסלח ה' לעבדך).

בניגוד לחלק מארצות האיסלם, חז"ל לא ראו עניין לכסות את פני האישה.

 זה מטריד ולא נעים.

ואגב לא מפריע לי בכלל גברים ששומרים עיניים ולא מסתכלים עלי, אני לא נפגעת מזה או משהו...

במקום ימני וזה מחק לי שעה עבודה של סיפור בפרוזה וכתיבה חופשית

שהכל מותר להם?

אגב, מציאות בלי גבולות בכלל - היא מציאות מאוד אבודה. יש היום שיטת חינוך (או יותר מדוייק: חוסר חינוך) שמנסים שילד לא ישמע אף פעם 'לא', אף פעם לא ידברו אליו בתקיפות, אף פעם לא יציבו גבול. אז מאבטחים את כל השקעים בבית, נועלים את האסלה וכו'. והנה מתברר שילדים שגדלו כך, אינם יותר בריאים בנפשם - אלא פשוט לא מסוגלים להתנהל בעולם.

אחרי שמקבלים שהמציאות היא כזו שבה "בוקר ויודע ד' - גבולות חלק הקב"ה בעולמו..." (רש"י פרשת קורח), יש הזדמנות להעמיק בהבנה למה דבר ד' הוא "לטוב לנו לחיותנו כל הימים".

זה סתם אשליה שהגשמת החלום שלך תשמח אותך...  זה לא קורה אף פעם.

כשמגיעים לשם לא מרגישים וואו כמו שדמיינת, חוזרים למציאות עצובים ומחפשים חלום חדש... זה לופ של ריקנות שלא נגמר.

אם נשארו "חלומות"? כן, אבל הבנתי שזה סתם חרטא.. לא צריך לשתות את כל הים כדי להבין שהוא מלוח

תסמוך על הקב"ה שיש סיבה טובה שהוא לא מסכים לך.

אנחנו רוצים להניח שכולם רוצים רק טוב, אבל היו כבר מקרים גם כאן בפורום וגם בכלל בעולם.

אל תיתן שפכטל בלי מילה טובה לפני זה. כי אתה גם לא יודע מי אני, נכון??

מי שלא גבר

זה ששניכם גברים לא עוזר. גם גברים ניצלו ניקים בכל מיני צורות.

נכון לכולם בין אם ניק מוכר או לא,

וגם לא בהכרח מי שמציג את עצמו כגבר הוא גבר והפוך. (רוב האנשים בסדר ורוב ההצגות בסדר, אבל זהירות מומלצת תמיד)

שה' לא רוצה שתרגיש ככה.

אתה צריך לברר על מה יושבים הרגשות הקשים האלה, לפעמים אנחנו בטוחים ואוחזים בסיבה מסויימת לכאבים שלנו בזמן שהסיבה היא בכלל אחרת.

התורה והאמונה כשלעצמם הם שיא החופש החיבור והשמחה, כנראה שמשהו במפגש שלך איתם נעשה בצורה לא נכונה, שלא מתאימה למהלך הנפש שלך.

התיקון הוא להסכים להפגש עם הפחדים והמקומות הקשים והכואבים שלך ולעבור בהם תהליך של ריפוי. ואולי בדרך גם תתן לעצמך לפרוץ גבולות שגדלת איתם כחלק מהתהליך, אבל התיקון הוא במפגש שלך עם עצמך. לא במעשים מסויימים או בחוץ.

לפגוש אותה כמה פעמים

ולקרוא את הספרים שלה

וגם במציאות היא אישה חכמה מאוד

מה הכוונה דלוקה?

זה משפט מאוד מוזר. במחילה מכבודך.

ואני אוהבת את הספרים שלה.

אבל בואו תדונו לכף זכות. אתם כנראה לא מכירים את הדמות הזו, אבל אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה.

מוזמנים לנסות.

איפה האנרגיות? האור בעיניים? התקווה שמשפריצה על המקלדת כשמדברים על הספרים ועל הגילוי של חיה הרצברג..

הייתם נשמעים לי אדישים מידי.

ניסיתי להבין: אולי רק צעדתם ליד האור, אבל פנימה - לא זכיתם להיכנס?

במילים מתלהבות בדרך כלל

אישה חכמה מאוד

אני חולקת עליה בחלק מהדברים

אבל בחלק אחר אני בהחלט לוקחת ולומדת

לחיה הרצבגר יש ספרים באמת טובים. ספר טוב באמת יכול לעזור לאנשים לעבור תהליכים.

ההגדרה שכתבת : "אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה."

נכונה שבעתיים על סופר אחר, שהיה פעיל מאוד במשך קרוב לשלושה עשורים במגזר החרדי וגם בציבור הדתי לאומי, קראו בשריקה את ספריו ורבים יכולים להגיד שספריו עזרו להם לגלות דברים.  את הסוף אנחנו יודעים...

חלילה איני חושד בחיה הרצברג בשום דבר כזה. אבל, כן ממליץ מאוד לא לעבור את הקו הדק, שבין הערכה לסופר/זמר/מרצה/מורה/כוכב משהו/אחר - לבין הערצה שעלולה לטשטש גבולות בריאים. זה נכון על כל דמות ונכון שבעתיים, דווקא על דמות שגורמת לאדם לעבור תהליכים רגשיים.

אפילו על תלמיד חכם, שכן מופיעים במקורותינו ביטויים של 'דביקות' ו'התבטלות' - צריך זהירות.

אין בעיה אם יש אור בעינים, כל עוד נשאר מאחוריהם שכל ביקורתי...

אבל אני לא הטיפוס המתלהב, שיקפוץ עליה ברוב התרגשות או משהו😅

זה עורר בכם געגוע לשבת על איזה סלע ולספר ליוחאי את מה שעובר עליכם, או שלא כל כך נכנסתם לאווירה ולסיפור?

זה לא מעיין רציני, אבל מקום מוצל ונעים עם זרימה של מים. 

סטף

עין לימון

מול עין חמד יש מעיין חמוד מאוד. זה מצד ימין של הכביש אם באים מירושלים

אם צריך עוד פרטים בשמחה

נכנסים לבית נקופה נדמה לי [המושב מעל מחלף חמד] הולכים ישר עד סוף היישוב עוברים את השער הולכים קצת בשביל ומגיעים.

לק"י

אתה נכנס אליה, ולוחץ על כפתור תגובה.

(פשוט הגבת לי כמה פעמים בטעות).

קו 150 לעמינדב (נראה לי שאני זוכר את מספר הקו) מגיע כמה דקות הליכה מתחילת המסלול ויש אוטובוס או רכבת קלה להדסה עין כרם.

אני חושב שיש גם מים בעין חנדק.

עין לבן הוא כרבע שעה-חצי שעה הליכה מהחניון של הגן החיות התנכי.

שביל הדסה באזור היער ליד עין כרם, מניח שזה נגיש גם בקלות, לא זוכר מאיפה בדיוק נכנסים.

טיול בסגנון אחר יכול להיות על חומות העיר העתיקה וזה גם קל להגיע בתחבורה ציבורית.

אפשר גם להסתובב ביער ירושלים מתוך קרית יובל.

אם יוצאים מירושלים יש את נחל חלילים (המים במעיין שם לא באמת ראויים לכניסה אבל הטיול יפה) שמתחיל מתוך מבשרת, לדעתי בערך 20 דקות הליכה מקניון הראל ואולי יש תחנה קרובה יותר.

האזור ליד מטע מאוד יפה אבל זה הליכה מהתחנה בכניסה למטע (עין גרס, עין מטע - הם בכיוונים שונים).

אזור בר גיורא, ח'ירבת עיתאב ועין חוד, אזור ממש יפה, מניח שיש אוטובוסים לא רחוקים משם.

הסטף נגיש בתחבורה ציבורית, עם מלא מדרגות.

יש הרבה מאוד אנשים בחופש. לא תמיד זה מתאים האווירה.

אבל יש הרבה בריכות [לפחות חמש] כך שתמיד אפשר למצוא משהו יותר מתאים

כנראה אתה פשוט גולש על רשת לא חסומה.

לכן חשוב לשים חסימה על המכשיר עצמו, כי אחרת זה מאבד את התועלת.

מוזר מאוד, גם לי לא קרה מעולם.

לגבי יוטיוב- דוקא זכור לי שהם לא מאפשרים תכניים בוטים (כמובן מה שלשיטתם מוגדר ככה😏)