חתימה על כרטיס אדי

אדי בעייתי מאוד הלכתית.

החלו לתמוך בו. הבנתי שנוצרו התאמות באדי.

מסכן אריכוש   במקום שהכסף שלו ייתרם כראוי  לאל ג'זירה, זה הולך לדוסים המסריחים והמרושעים. מסכן.

כרטיס אדי החדש, לחתום? - כיפה

תרומת איברים חובת הלבבות!

היא אמרה לי שתרומת איברים יכולה להילקח רק מאדם שעוד לא מת.

כלומר - לא מת במלוא מובן המילה. 

יש חלון הזדמנויות שהוא בין חיים ומוות - מוות קליני שממנו אפשר לתרום איברים.

בשביל להעביר כליה - היא צריכה להיות חיה בזמן שקוצרים אותה מהאדם שעומר להפטר. 

אם הוא מת אז זה מאוחר מדי. 

בקיצור - הוצאת הכליה בשביל לתרום אותה (כתרומת איברים ולא כניתוח לאדם חי ובריא) זה להרוג את הבן אדם.

לגבי הקומבינה של בשביל לקבל צריך להיות מוכן לתת - נשמע לי כמו לחץ חברתי שלא בא להציל חיים אלא לקחת חיים. אני לא מוצא בו הרבה חסד ונחמה, אלא נסיון תעמולתי לשכנע אנשים לעשות משהו חריג ומוזר.

ולכן יש מחלוקת גדולה האם היא הריגה, כאשר בשני הצדדים יש פוסקים חשובים.

לעומת זאת, אין כמעט מחלוקת, שאם היא הריגה, היא אסורה גם למען הצלת חיים של אדם אחר.

כליות עור וקרנית אפשר לקחת גם אחרי מוות לבבי.

תודה על התיקון. אשריך!

אולי לא הניסוח שאתה מכיר.

תגיד לי,

סקילה, שריפה - זה גם לא הריגה אלא מצווה??

כלומר, ברור שאם בגלל ההשתלה ייקחו לב מיהודי, ובלעדי זה לא יתבצע הניתוח, והוא יישאר עוד קצת זמן מחובר למכונת הנשמה במצב של מוות מוחי, אז השאלה על לתרום היא אותה שאלה על לקבל, ואין הצדקה להתנהלות אחרת בשני המקרים.

אבל נראה  שבד"כ זה לא המצב, [אלא למשל, שהתרומה תתבצע בכל מקרה, והשאלה למי].

ב. בד"כ, תרומת לב היא מאדם בריא שנהרג בתאונה וכדו'. אני מפקפק מאוד בכך שהיה באמת סיפור כזה, שהיה ניתן לעשות שימוש חוזר בלב מושתל, והייתה התנגדות.

לא חולק מקרה היפוטטי שהצגת.

אלא על השפיטה של אדם אחר.

אם זה היה מסופר כסיפור תיאורטי, חסר אנשים, זה היה נכון, והייתי מתחבר לזה.

לעמוד מחרוק ולשלוח אצבע - לא מתאים.

ערבבתי. טעות שלי.

מה הכישרון הטבעי שלך? מה למדת?

הריון ולידה

פה זה פחות רלוונטי

מה שיעזור זה להחזיר כל פעם

כל פעם

אבל זה מתיש ומנסיון אישי באיזה שלב באמצע הלילה נשברים כי רוצים לישון

עם הזמן זה עובר.

ואתם כהורים.

אל תרגישו שנכשלתם אם היא בכל זאת מגיעה למיטה 

כיף להיות במיטה עם אבא ואמא!  לא נורא בכלל. אם יש מיטה רחבה מספיק

והילדונת לא בועטת נוראות תוך כדי שינה, לא נורא. חושבת שזה נותן בטחון

לילד.  אולי להתפלל על זה, אם זה מפריע? לבקש עצה טובה מהשם?

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.

משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

בני אדם הם יצורים קטנים וחלשים

הרצון להשתנות תמיד מתבדה