מן הסתם אלה לא שאלות של מדע מדויק, אז אנסה לענות כמיטב הבנתי:

מה ההבדל בין כימיה להתאהבות לאהבה?
 

*כימיה - התחושה הפיזית שיש לנו בגוף בעקבות התרגשות/מתח/חשק/התאהבות וכו'. למשל פרפרים בבטן, בחילות וכו'.

*התאהבות - מחשבות אובססיבות (במובן הטוב של המילה) על מושא ההתאהבות, שימת דגש (אולי גדול מדי) רק על החלקים הטובים והוורודים הקיימים בו, משיכה פיזית מאוד נוכחת, הורמונים משתוללים (ע"ע כימיה), רצון עז להיות כמה שיותר קרוב למושא ההתאהבות בכל רגע נתון, רצון להגן/לשמור על מושא ההתאהבות בכל מחיר.

*אהבה - זה השלב ה"בוגר" יותר של ההתאהבות. התאהבות (כפי שאני תיארתי אותה לעיל) לא יכולה להימשך לנצח, וטוב שכך. אחרי שהיא שוכחת, מגיע השלב של האהבה. בשלב הזה כבר מודעים בצורה טובה יותר למגרעותיו של מושא האהבה, לא חושבים כל היום רק עליו, לא חווים פרפרים בבטן לפני שנפגשים אתו וכו'.
עם זאת, הרצונות להגן ולשמור על מושא האהבה, לחיות אתו עד 120, לשמח אותו וכו' - גם הם קיימים ומכתיבים את ההתנהגות. "בלעדייך אני חצי בן אדם, בלעדייך אני בעצם כלום" - זה לא סתם שיר, אלא באמת המציאות של האדם האוהב, שהופך לסוג של ישות אחת עם מושא האהבה, ולא יכול עוד לראות את חייו בלעדיו.

על מה מהדברים אפשר לעבוד ואיך?

לפני שאלת האפשר - צריך לשאול האם בכלל צריך. כימיה והתאהבות זה נחמד, אבל זה ממש לא צורך חיוני בשביל להתחתן, ויש זוגות רבים שנשואים באושר בלי שהם הרגישו את הדברים האלה ולו פעם אחת כלפי בני זוגם.

לגופו של עניין, אפשר לעבוד על האהבה על ידי ראיית הטוב, שמחה, חיבור חברי, דיבור, עזרה, צבירת חוויות משותפת וכו'.
 

ככל שאני חושב על זה, הדברים האלה חייבים להתקיים גם שנים לאחר החתונה, על מנת לשמור על האהבה קיימת.

(במאמר מוסגר: בשבע הברכות שלנו, המשפחה המאמצת של אשתי מהשירות הלאומי בירכו אותנו בברכה היה יפה שיכולה להיות: שבעוד X שנים, לא נקום בבוקר ונגיד "אני נשואים כי התחתנו לפני X שנים", אלא שבכל יום ויום נהיה נשואים כי אנחנו אוהבים ורוצים להיות ביחד. אז זה היה נראה ברור מאליו, אבל היום אני מבין כמה זו ברכה עמוקה וטובה).

מה מהדברים פשוט צריך להגיע בטבעיות?

תגדירי "טבעיות"...  לדעתי אהבה שמגיעה מתוך עבודה, תהיה הרבה יותר איתנה מהתאהבות שהגיעה "סתם ככה".

ב"עבודה" אני מתכוון לדברים שכתבתי קודם - ראיית הטוב וכו'.

מה אתם חושבים/ רוצים/ מצפים להרגיש כדי שתהיה לכם ודאות?

מספרים על אלברט אינשטיין, שאמר כי אין שום דבר ודאי בחיים - מלבד מיסים ומוות.

אני לגמרי מאמין שכדאי וראוי להתחתן מתוך התאהבות/אהבה, ולא לחכות שזה "יגיע בהמשך" (כלומר אחרי החתונה).  אם הרגש קיים, וגם השכל אומר שביחד עם האדם הזה יהיה לי טוב (על כל מעלותיו וחסרונותיו) - אני חושב שאפשר לעבור לשלב הבא...

האם ועד כמה השכל מעורב ושולט ברגש?

זה עניין של עבודה. יש מי שנותן להתאהבות לסנוור את ההיגיון שלו, את הערכים שלו, את כל מערכות ההגנה שלו. אני חושב שאפשר על ידי עבודה עצמית "להתגבר" על זה, ולבחון בצורה כמה שיותר אובייקטיבית האם באמת כדאי לי להמשיך ולהתקרב אל האדם הזה.

"מספרים על אלברט אינשטיין, שאמר כי אין שום דבר ודאי בחיים - מלבד מיסים ומוות."

פרנקלין לענ"ד.

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.