לפעמים יראת מחפשת אהבה. היא לא חושבת שאי פעם היא התחילה במודע לתהות על איפה היא, אולי זאת תנועה שהיתה קיימת בה תמיד. אבל היום בסיכום כולל הוא יכולה לומר שהיא, יראת, בת עשרים ושתיים, למדה באולפנה ושנה במדרשה כי ככה צריך ואז עשתה שנתיים שירות ועוד חודש וחצי מתחילה לימודי עו"ס, מחפשת אהבה.
ומה זה אהבה היא תוהה לפעמים כי אהבה זה היין שבחיים אבל היא לא שותה, ואהבה זה להשמיע קולות לילד ולהתפלש איתו בבוץ אבל אין מכונה בדירה והכיור קטן ותמיד עמוס אז אין איפה לכבס, ואהבה זה לשלוח הודעות כוספות בשתיים בבוקר אבל גם בחור לא נראה באופק והיא צריכה לפרוק את הגעגוע איכשהו. וכשהיא דיברה בשישי עם אילה אילה אמרה שכנראה היא מתארסת במוצ"ש, ושלא תגלה כי עדיין לא פורסם אבל היא רצתה שיראת תדע, והלב של יראת התכווץ עוד קצת. כי נכון שהיא בת עשרים ושתיים ובתכלס היא די צעירה, ונכון שאילה אולי רק בת שמונה עשרה אבל הסיפור אצלה שונה והם נפגשו בטעות ועוד מילים שדי מביעות כלום, לפחות בנפש שלה שעכשיו רועדת ודורשת, אבל מה איתי.
והנפש של יראת גם מבקשת בית. כזה אמיתי, ולא דירה שהיא ברחה אליה להשלות את עצמה לטוב לה ושזרוקות בכיור כוסות קפה של נעה, והריח של השניצלים של שירה מככב שם כל יום כל היום. ואולי היא רוצה קצת יותר מבחור לומר לו שלום בבוקר ובערב ולדבר איתו, כזה, כל הזמן, וקצת יותר מבחור שיחזור הביתה בערב ויחייך וישאל איך היה היום. אולי היא בעיקר מחפשת שלום בינה לבין עצמה, וגילוי אלוקות שבין הדמעות שלה בלילה ללהט שבערבית. (ואיזו אהבה זאת ערבית, ואיזו אהבה יש בלקרוא אורות התשובה, ואיזו חוסר שייכות יש בזה. קצת כמו לפחד להתאהב, רק עצמי)
ואלול אז יראת מסתובבת ברחובות הלב שלה ומחפשת אהבה, ואיכשהו היא תמיד בורחת ואיכשהו היא תמיד נמצאת.
ומה זה אהבה היא תוהה לפעמים כי אהבה זה היין שבחיים אבל היא לא שותה, ואהבה זה להשמיע קולות לילד ולהתפלש איתו בבוץ אבל אין מכונה בדירה והכיור קטן ותמיד עמוס אז אין איפה לכבס, ואהבה זה לשלוח הודעות כוספות בשתיים בבוקר אבל גם בחור לא נראה באופק והיא צריכה לפרוק את הגעגוע איכשהו. וכשהיא דיברה בשישי עם אילה אילה אמרה שכנראה היא מתארסת במוצ"ש, ושלא תגלה כי עדיין לא פורסם אבל היא רצתה שיראת תדע, והלב של יראת התכווץ עוד קצת. כי נכון שהיא בת עשרים ושתיים ובתכלס היא די צעירה, ונכון שאילה אולי רק בת שמונה עשרה אבל הסיפור אצלה שונה והם נפגשו בטעות ועוד מילים שדי מביעות כלום, לפחות בנפש שלה שעכשיו רועדת ודורשת, אבל מה איתי.
והנפש של יראת גם מבקשת בית. כזה אמיתי, ולא דירה שהיא ברחה אליה להשלות את עצמה לטוב לה ושזרוקות בכיור כוסות קפה של נעה, והריח של השניצלים של שירה מככב שם כל יום כל היום. ואולי היא רוצה קצת יותר מבחור לומר לו שלום בבוקר ובערב ולדבר איתו, כזה, כל הזמן, וקצת יותר מבחור שיחזור הביתה בערב ויחייך וישאל איך היה היום. אולי היא בעיקר מחפשת שלום בינה לבין עצמה, וגילוי אלוקות שבין הדמעות שלה בלילה ללהט שבערבית. (ואיזו אהבה זאת ערבית, ואיזו אהבה יש בלקרוא אורות התשובה, ואיזו חוסר שייכות יש בזה. קצת כמו לפחד להתאהב, רק עצמי)
ואלול אז יראת מסתובבת ברחובות הלב שלה ומחפשת אהבה, ואיכשהו היא תמיד בורחת ואיכשהו היא תמיד נמצאת.