להיות בשני עולמותלב אוהב

טוב, זה נושא רציני

אני רוצה לשתף במשהו 

אני יודעת שיש הרבה דתיים שאין להם בעיה לראות סדרות/סרטים.

ואני לא מתכוונת עכשיו לדברים לא צנועים בכלל

אני מתכוונת נגיד לרמה טובה יחסית. של סדרות/סרטים נקיים יחסית

וגם לא באופן מכור עכשיו, אלא משהו כזה מדי פעם,

או לדוג' על התופעה של שמיעת שירים בלועזית.

 

עכשיו באמת אני רוצה לשאול,

זה לא משפיע לכם על העולם הרוחני שלכם?

אני מרגישה על עצמי שאני לא מסוגלת להכיל בתוכי אווירה תורנית ומצד שני אווירה חילונית.

ואני לא מדברת עכשיו על דברים לא צנועים! (ברור שככל שהתוכן לא נקי ולא כשר אז הניתוק חזק יותר... )

 

אני מרגישה שכמעט כל מה שלא קשור לעולם התורני, ופחות מזה, כל מה שמושפע מהעולם החילוני (אין לי כרגע מילה טובה יותר לזה)

אוטמאטית מעין מנתק אותי מהעולם הרוחני, ובעיקר לקשר שלי עם התורה ועם חז"ל, בפרט ובפרט שאני לא צורכת עכשיו השפעה תורנית באופן קבוע. אני לא בישיבה/מדרשה. אני לא נמצאת באיזה אווירה מרוממת או עילאית, לא חשופה כל כך לדברי תורה במהלך היום וכו'. 

 

ואני תוהה לעצמי קודם כל- אם עוד מרגישים את זה בצורה ישירה כל כך ויכולים לשתף. 

ונקודה נוספת, מה עושים?

אני אמורה להתנתק לגמרי מהעולם?

לצרוך אווירה רוחנית/תורנית נטו?

 

אני חייבת להגיד שזה מעט מחשיש אותי לקבל החלטות גורליות בהקשר של זה.

אבל כרגע לא רואה פיתרון אחר.

אלא אם כן מישהו יאיר את עיניי.... 

 

(לא מדובר בשמיעה של שירים, וגם לא בדיוק בסרטים/סדרות, על זה בכלל אני לא מתחילה לדבר כי זה בוודאי מרחיק ממש, אלא יותר חשיפה להשפעה שהיא לא תורנית/יהודית דרך סרטונים ביוטיוב לדוג' או חדשות או כאלה בסגנון)

 

שני דברים בעצם (לאחר קריאה מחדש)

1. אנשים שצורכים סדרות/סרטים/שירים בלועזית באופן קבוע ועדיין יכולים להכיל בתוכם את העולם של תורה ומצוות

2. אנשים שמושפעים מאווירה לא יהודית מכל מיני מקומות כמו סרטונים ביוטיוב (לאו דווקא סרטים/סדרות), חדשות וכו' וזה עדיין מרגיש שמשפיע... אפילו שכביכול זה חשיפה מועטת/מזערית

 

אני מרגיש 180 מעלות הפוך ממה שכתבת. כשאני לומד תורהחסדי הים
ומקיים מצוות ובכלל עוסק בדברים שבקדושה זה מבעיר בי בעירה חזקה וקיצונית של דבקות וגעגוע ל-ה', כדי שאני לא ישרף אני מרגיש שהרבה פעמים אני חייב ללכת לצד הקיצוני ההפוך בדברי חולין ואז זה מרגיע אותי.
כשאני חי את עולם החולין אני מנסה לקחת משם ניצוצות של קדושה ולהעלות אותם.
מעניין... לכן סיקרן אותי לשמוע חוויות של אנשים אחריםלב אוהב

אבל אוקי זה המזל שברגע שנכנסים לעניינים של קדושה הלב מתחיל לבעור. יופי הכל טוב.

ואז באמת מזדהה עם הקטע שלפעמים צריך קצת לאזן עם חול...

אבל דיי, מה יהיה עם האיזונים האלה? עד מתי... מרגישה שאין מרגוע... 

וחוץ מזה, זה עדיין שונה, כי אצלך אתה כן עוסק בתורה. אני חושבת שזה שונה.

אצלי אין את זה. 

לעלות ניצוצות של קדושה, טוב אולי בעוד כמה שנים טובות נזכה... 

 

את אוכלת תפוחחיות צבעונית
(מה יהיה איתי היום עם הדוגמאות של האוכל🥴)
את מעלה ניצוצות

דווקא אז זה הכי חזק, החיבור של הרוח עם החומר(לאו דווקא עם תפוח כן?)
חחח מישהי פה רעבהלב אוהב

סבבה עם אוכל דווקא זורם לי...

אני יותר מתכוונת על דברים עם השפעות על העולם הרגשי/מחשבתי/חוויתי/נפשי שלי... 

חח כןחיות צבעונית
לא אכלתי מלא שעות.
וכתבתי לך על זה למטה, אולי יענה לך
תיאור יפה ומדויק.האטורי האנזו


זה קצת כמו שוקולדחיות צבעונית
וגלידה ופיצה וכו'. אין בזה שום דבר בריא וברור שיש לזה השפעה על הגוף
אז למה לא לאכול אך ורק אוכל טבעי ונקי מתוספים לא טבעיים?
יש כאלה שמסוגלים, אשריהם. באמת
עשיתי את זה פעם לאיזה תקופה וזה עושה לגוף תחושה מהממת, אבל זה היה קשה ובסוף גם בלתי אפשרי עבורי.

שמעתי פעם את הרב עופר ארז אומר שזאת גלות אדום. שהתפקיד שלנו הוא לגלות את יעקב מתוך ידי עשיו
אני לא באה חס ושלום לתת לגיטימציה לדבר כזה או אחר, וכן זה ידוע שכל דבר בקליפת נגה שלא מושך לכיוון הקדושה מושך לצד השני, אבל לכל אחד נפש מסויימת שדרכה יתגלה אור ה' בעולם ולכל נפש נטיות אחרות. זה אפילו לא חייב להיות סדרות/סרטים. זה יכול להיות מדע, טכנולוגיה ואומנות וכו וכו.
גם שם אפשר להגיד שזה לא מוסיף לרוחניות, בטח לא כמו לימוד תורה.
אני ממש יכולה להבין מאיפה עולה בך התהיה הזאת. היתה תקופה שהייתי מתהלכת עם קול בתוכי של ''עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים'' אבל ה' הראה לי שלא שם הוא רוצה שאעבוד. הוא רוצה דירה בתחתונים

שוב, אני לא באה להכשיר כלום, רק לתת נקודת מבט מכיוון שונה
צודקת כל כך. נגעת בנקודהלב אוהב

כלומר, עד איפה הגבול

ואיך בדיוק אני מוצאת את האזור והאיזון של קדושה ורוחניות באופן *קבוע*(!) למען השם, ולא רק לעיתים....

ולמה לפעמים זה מרגיש או הכל או בלבול... 

 

ואני אגיד לך משהו, לגבי ההשוואה מעולם התזונה לדוג', ההבדל הוא שאם נגיד "חטאנו" בפיצה וג'אנק פוד אז הגוף קצת סובל יש מצב (וגם, לא תמיד מרגישים...)

אבל ברוחניות זה אחרת, הרגשה של ניתוק מרוחניות, לא יודעת לפחות בשבילי, זה כמו הרגשה של מוות... לכן זה כל כך קשה לי. אבל מצד שני, אני כן אוהבת להיות מעורה בעולם וגם מרגישה שצריכה את זה במקום כלשהו...

 

לכן השאלה/תהייה... 

ברור. ההשוואה היתהחיות צבעונית
על מנת להראות עוד דוגמה כל איך שכביכול מצד ההיגיון יש לפעול בצורה מסויימת אבל לא נוהגים כך. ברגע שמדובר בנפש אז לא ההיגיון הוא השפה

קודם כל זה מדהים שכל כך קשה לך הניתוק. זה לא מובן מאליו
אני שואלת-למה להתנתק? לית אתר פנוי מיניה. תחפשי את ה' בתוך הדברים שהנפש שלך רוצה להתערות בתוכם.

לגבי השאלה של האיזון זה מאד מאד אינדיבידואלי. זה מסע אישי של חקירה ותעיה
אני חושבת שכל עוד את משתדלת לשמר את החיבור לה' בתורה ותפילה(במסגרת של מה שאת יכולה כמובן וטוב לך עם זה) אז זה יוביל אותך למקום שנכון לך.
וזה בסדר להתבלבל. מותר
נראה לילב אוהב

מה שחסדי אמר זה שהוא מגיע לחול אחרי שחווה נגיד דביקות בקודש כדי לאזן.

אבל זה שונה שאתה סופג השפעה חיצונית ממקום ריק ממילא. 

 

אני לא כל כך מתחברת לאמירה של לחפש את ה' בתוך הדברים. כי זה יותר עניין של אווירה. אתה בתוך אווירה, אתה מושפע ממנה... 

לגבי הסוף- אכן... רק שאני מחפשת קצת מעבר... 

(ותרגישי בנוח לא להמשיך להגיב אם כבד לך הדיון) 

מעולה אם זהחיות צבעונית
מתחבר לך. זאת גם דרך
אני הבאתי צד אחר לדוגמה(רק לדייק, לא דיברתי על ללכת להתנסות וכד'. אלא תנועה עם הנפש) את תדעי מה הדרך שלך
מסכימה איתך שהאווירה יכולה להשפיע, אבל כן חושבת שבמקרים מסוימים (צריך לזה המון אמת, יניקה מהתורה ותפילה) אפשר לבחור מה אתה לוקח ומה אתה זורק.
אבל כמו שכתבתי, זה הסתכלויות שונות(:


במילה אחת?האטורי האנזו

וואו.

 

בשתי מילים:

אבל ממש.

 

וזה 'השוכן איתם בתוך טומאתם'

וזה 'הרוכב בערבות'

וזה 'חברים מקשיבים לקולך' <שכל פמליא של מעלה ביחד

עם כל הצדיקים מקשיבים לאחד שעושה דירה לה' למטה>

 

כל אחד מאלו ^ מדבר בול על מה שאמרת. 

יפה ממש. 

(:

 

 

 

 

 

 

שאלה מאוד יפה! עונה -advfb

היה לי פעם מדריך בכיתה ה' כששלחתי לי שירים 'לא מתאימים' באייסיקיו (כן, היה קיים פעם חח) ומתוך התגובה שלו קיבלתי סוג של זעזוע שעד היום אני לא מסוגל לשמוע שירים עם תוכן שלא תואם לי.(בצורה שאני לא אפתח מעצמי שיר כזה).

התשובה העיקרית לשאלתך - השאלה מה שידרו לנו מגיל 0 ומה אנחנו משדרים לעצמנו ולסובבים אותנו.

עד כמה צריך לחיות חיים של חול? מה המטרה - החול או הקודש? מה המינון ביניהם? האם לעשות סתם כיף זה סבבה? האם לעשות סתם כיף זאת מטרת על? 

כל אחד צריך לראות מה שידרו לו בעבר ומאיזה נקודת פתיחה הוא מתחיל ביחס הנפשי שלו לכל הנושא.

אם אדם גדל בבית שיש שלוש טלויזיות כולל בסלון, זאת נקודה שצריך לשים לב אליה.

מצד שני - יש עניין מאוד חשוב לתת מקום לצרכים האנושיים הפשוטים שקיים בכל אחד ואחד.

בתים שבהם לא ניתן מענה הולם לצורך הבסיסי - יש לזה מחירים לא פשוטים..

 

אני לא חושב שמי שכל היום בקודש בלי הפסקה הוא 'יותר צדיק'.

השאלה מה המניע, מה הרצון.

העיקר זה האיכות ולא הכמות.

אם אדם עושה דברים של קודש מתוך מניע פסול - זה הדבר הכי חמור שיכול להיות!

הוא משתמש בשרביט של המלך לתועלת אישית, זה לאנתפס!

הרבה פעמים אנשים עושים דברים מתוך אגו ואין עניי להתכחש לזה אלא להתמודד עם זה.

 

אני חושב שלהיפך - בישיבה הרבה יותר קשה לתפוס איזון. מי ששומע שירים לא רואים (לצורך העניין) בישיבה הוא יכול להרגיש הרבה יותר דיסוננס פנימי עמוק ממי שלא

כתבת דברים יפיםלב אוהב

אבל לא בטוחה שענית על מה ששאלתי...

כאילו איך זה משפיע על זה... 

 

אולי הדברים הבאים יותר קשוריםadvfb

זה באופן כללי בלי קשר לדת

עם ערכים לא הולכים למכולת.

רוחניות כשעצלמה היא באוויר.

המשימה בחיים היא להנכיח את הרוחניות בגשמיות.

עשיית חסד זה דוגמא פשוטה.

כל דבר שמוסיף ליישוב המדינה הוא עוזר.

מידות כשיוצאים לפועל... דהיינו יחסים בין בני אדם הם דבר קדוש.

הרוחניות שבין אדם למקום היא מה שאת מדברת עליו ש"מנותק" מהעולם.

אמנם הרוחניות באה לידי ביטוי גם בבין אדם לעצמו ובין אדם לחברו/סביבתו.

שהרוחניות הזאת באה לידי ביטוי יותר ממשי בחיים.

זה גם משפיע על רוחניותשל בין אדם למקום. היא אולי הופכת להיות יותר ממשית

אבל לא ענית על עיקר הענייןלב אוהב

של השפעות חיצוניות!!!! ואיך זה משפיע על עבודת ה'....

(סרטים/סרטונים/שירים/סדרות/ספרים וכו' וכ'ו וכו') 

בטח שמשפיעadvfb

סרטים סדרות ושירים.

אבל אפשר למצוא חלופות או כשרות או נטרליות.

בטח שמפמשפיע!

אבל למי יש זמן לזה?

וזה גם שמעמם.

עצם זה ממקיעים המון זמן בדברים שהם אוויר זה כבר אומר סימן כלשהו למשהו יותק עמוק.

 

עבודת ה' זה עומק.

כל משהו שהוא שיטחי גם אם זה לא נוגד את עבודת ה' לא צריך לתפוס מקום גדול אלא מספיק מקום קטן שיביע את היצר בעניין. להיפך. לפעמים זה משתיק יצר שצריך להוציא אותו בדרכים טובות

ראיתי שיעור ממש יפה על נושא מקבילadvfb
עבר עריכה על ידי advfb בתאריך י"ד בחשון תשפ"א 12:17

 

מדקה 4 יותר רלוונטי

מסביר את הצורך הנפשי במסכים ואת היחס של זה לעבודת ה'

פחות בקטע של תרבות המערב שברור שמשפיע אלא איך להתייחס לזה מבחינת הנפש.

מדבר על כך שהמסך ממלא צורך בנפש ואפשר להתמודד עם זה בדרכים שונות.

ממליץ ממש.

זה עניין מאד אישימקלידה משהו
ותלוי במצב הנתון של כל אדם.
את מרגישה שכל השפעה שהיא לא תורנית תערער אותך,
ואני מרגישה שאם אגביל את עצמי רק להשפעה תורנית, אני אחנק. אין פה נכון או לא נכון.
אצלי העיסוק בתרבות ואומנות (לדוגמה, ספרים) הוא ממש נצרך כמו אוכל. מעטים הסופרים הדתיים שכותבים ברמה גבוהה מבחינה ספרותית. אם אגביל את עצמי ואקרא רק ספרים של דתיים, אני אשתגע. אני משתדלת לסנן דברים שאני קוראת, אבל אין לי בעיה לקרוא גם דברים שהם לא בדיוק מסתדרים עם השקפת העולם התורנית.
וחוץ מזה שהעובדה שסופר הוא דתי לא מבטיחה כלום על רמת התורניות/דתיות של הספר. קראתי ספר של אשה דתיה שזעזע אותי מאד בכל הקשור לענייני צניעות. בעיני זה ממש חילול ה'.
...לב אוהב

אממ לא חיפשתי נכון או לא נכון...

יותר בכיוון של חוויות של אחרים מתוך שני העולמות האלו.. איך זה משתלב אצלם

ואני מבינה אותך לגבי ספרים... 

השאלה רק אם זה מגיע אחרי שאת מלאה מהמקום הרוחני, או שזה גם לא כזה נצרך... 

זה דינמימקלידה משהו
אנחנו אנשים דינמיים.
וזה מושפע מהמון גורמים.
תראי, יש אנשים כמוני שזה בעיקר טכני אצלםחופשיה לנפשי
זאת המסגרת היציבה היחידה שלי ואני מאוד טכנית בנוגע למצוות וזה אז זה פשוט לא משנה לי
נראלי נראלילב אוהב

שהמקום הזה של מצוות בצורה טכנית

לא מעורר בד"כ איזשהו קונפליקט בין העולמות...

 

לכן כתבתי שזה לא משנה ליחופשיה לנפשי
חח כן.. סבבה.. תודה על התגובה בכל אופןלב אוהב


אני מתחברת לשאלה אבל מנסה לענות.בורדו
לכל אחד יש חשיפה אחרת שמתאימה לו... כמו שיש אנשים שיותר בעולם המעשי ויש אנשים שכמוך צורכים רוחניות בכמויות גבוהות. צריכים את שני סוגי האנשים, אבל נראה לי שה'רוחניים' שמרגישים בדקויות יותר נדירים. אני מאמינה שזה כמו בדיבור... יש כמה חלקים; יש מצוה, יש אסור ויש מותר. (יש גם חלוקה ל5 אבל הלכתי על הכי בסיסי)
אז יש אסור ויש מצוה שזה לכל האנשים, אבל בחלק שהוא מותר, לענ"ד החכמים ימעיטו. (וישימו את הקודש עיקר...)
אז גם בצריכת תכנים, איך אנשים שמאוד מחוברים לעולם הפנימי שלהם צריכים להתייחס לדברים המותרים, הניטרלים? רוב העם בוודאי צורך אותם, אבל את מרגישה שזה מנתק אותך מהקודש ובאמת יש בזה משהו, זו לא שטות. ולכן אני חושבת שאם יש לך תועלת לדוגמא שמיעת חדשות, הרצאת טד, סרטון דעה וכזה אין בעיה לראות רק בצורה עניינית- אם יש לך צורך בזה... שדעתך תהיה מעורבת בבריות אבל תמעיטי באלו, כי באמת בסופו של דבר אין להם תועלת גדולה.

זה מה שאני חושבת, אשמח אם למישהו יש במה לתקן אותי.
האמת שקצת מרגש אותי מה שכתבתלב אוהב

כי מרגיש לי שהבנת אותי... 

ואת לא מתחברת לשאלה או כן מתחברת? 

אני גם בקונפליקטים עם זה...בורדו
וגם כמו השרשור הזה
מה זה בשבילכם בן תורה? - צעירים מעל עשרים

ובאמת, ניסיתי עכשיו לענות לעצמי אבל בפועל עוד לא שלמה עם ההבנות האלה לגמרי.
וואו העליתם פה נושא שכבר מלא זמן מטריד אותיבת של ד'

השאלה - האם אפשר לשלב בין חומר לרוח?

מי שקרא את הספר "איסתרק" - התובנה שעולה משם (על פי הבנתי הדלה) זה שאי אפשר גם להנות מהחיים וגם לשמור על רמה רוחנית גבוהה, ומשהו תמיד יבוא על חשבון הצד השני.

במבט ראשון זה היה נשמע לי ממש לא נכון כי כעיקרון כל הקטע של היהדות זה לקחת דברים גשמיים כמו אכילה למשל ולהעלות אותם (במקרה הזה ע"י ברכות וכשרות), ולא להימנע מהם.

אבל חלק מהחברות שלי דווקא חשבו שזה נכון, וגם אני בעצמי לא לגמרי בטוחה, כי ברור שהתורה לא הולכת עם נהנתנות או בזבוז זמן...

מה אומרים?

 

ואי איסתרק איזה ישן חחלב אוהב

ספר מושלם...

לדעתי אין עניין להנות בעולם הזה, וזה גם בא על חשבון הרוחניות שלך.

גם הרב יורם אברג'יל זצ"ל היה אומר את זה שבמקום שאתה ממעט בהנאה אתה קונה קניניים רוחניים (משהו כזה...)

וגם רואים את זה בסיפורי צדיקים....

השאלה שוב, כמה אתה בעניין של להתעלות רוחנית.. 

 

..בתוך בני ישראל
לענד הנקודה באיסתרק קצת אחרת, כי (אזהרת קלקלן) כשהוא אצל הקאוורים אז מבחינה *טכנית* הוא מקיים מצוות, אבל זה בתור מסגרת, תבנית, הרגל, לא כי הוא רוצה... מבחינה מהותית הוא שואף להיות קאוורי. אבל אחרי שקנז מגיע ומטלטל אותו קצת, הוא מבין פתאום שהעיקר הוא מה המרכז ומה פחות, ומצוות זה לא רק כדי לסמן וי.

אז משפט כמו "אחרי שאתה שומר את כל התורה כלה תעשה מה שבא לך" לא מתקבל במציאות של עבודת ד', וזה מעיד שאולי גופו שייך לכוזר אבל נשמתו וליבו במישורי הפלאט.
מזדהה ממשילדה של אבא

 

נזכרתי מיד במאמר הזה של הרב יוני לביא על גבול שני עולמות

שמרגיע שזה לא בעיה רק שלי.. זה בעיה רחבה שקיימת בציבור הדתי.

 

נראה לי שדווקא בזכותה אנחנו משפיעים בכל העולמות,

ו(בגללה) כל אחד צריך להיות שלם לגמרי עם הרמה הרוחנית והתורנית שלו.

מצד אחד זה מבלבל אותנו אך מכריח כל אחד לבדוק עם עצמו איפה הגבול שלו בין שני העולמות האלה, מתי זה מאזן ומתי מגביל.

 

בהצלחה לנוחיוך

 

 

איי אחותייהודעה

זה הקונפליקט הנצחי נראה לי בין הקודש לחול..

אין ספק שזה משפיע, כל דבר שאדם נחשף אליו הוא מושפע לטוב ולרע.
 פעם רבינו יש'  אמר שלנפש יש תכונה שהיא כל כמה זמן מתרוקנת ואדם מרגיש צורך למלא אותה ובמה שתמלא אותה זה מה שיהיה שם, השאלה במה אדם ממלא, אתה יכול למלא אותה בתורה או בדברים אחרים.

עכשיו, לנשים זה אפילו יותר חזק העניין הזה גם בהרגשת ריקנות וגם בגלל הרצון להתחדשות, זה יכול להיות באוכל, שוקולדים, קניות (!!) וכו' או להבדיל בתפילה, תורה, גמ"ח..

ולפעמים יש צורך לנפש, אני לא חושבת שצריך להתעלם ממנה. יש ימים שגם הנפש צריכה את המקום שלה, כן זה לא נורא מדי פעם לעשות קניות (ולבזבז קצת), לצאת לטייל, לאכול משהו  מיוחד ולהתפנק, אבל פשוט נראה לי צריך לדעת לשים לב, לכל אדם יש מנגנון פנימי שהוא יכול לקלוט מתי זה כבר עובר את המקום הבריא של זה ופה כן כדאי לאזן למקומות הנכונים ולראות שלא עברנו את הגבול של עצמנו..
 

ולענ"ד בכלל  אפשר לעשות הכל בקדושה למי שבאמת רוצה, גם אם הרחוב והמציאות היום יומית הם לא באוירה של תורה אז כן לנסות לפתח חיות מהקדושה גם בדברים הכי גשמיים  ואם קשה לבד אז לדבר עם חברה על זה ולחשוב על פתרון משותף (אההמ) או לקבוע עיתים ולמסור נפש על זה כדי שהבסיס והחיבור להכל יהיה מהמקומות הנכונים.. מגניב
 

ואוו...לב אוהב

ומה אם הנפש מתרוקנת יותר מדיי במהירות?....

כאילו נגיד יום אחד התמלאת (נגיד בשבת)

ויום אחרי שוב כבר מרגישים ריקנות....

 

ואהבתי את הקטע של ההתחדשות.

ממהודעה

לכולנו יש ימים כאלה וכאלה, התדירויות שלהם משתנות בהתאם למצב הנפשי\רוחני אני חושבת יש ימים שזה יותר קיצוני ויש שפחות.
לפעמים הריקנות זאת עצבות ומוחין דקטנות ולפעמים באמת הנפש צריכה להתמלא (לפעמים זאת תחושה די דומה או חופפת).

יש שימים שפשוט צריך לתת להם לעבור ולא להתרגש מהם, כי זה גם חלק מהבניה שלנו גם אם זה לא תמיד כל כך נעים ויש ימים שבאמת מרגישים ריקנות. אז הריקנות לעיתים יכולה להגיע מרצון חזק או צורך אמיתי שלא ממומש ולעיתים צריך לדעת להתמלא, את יודעת מה טוב לך ופשוט לא להשאב למוד הזה יותר מדי כי זה מוריד.

תמצאי לך דברים שמחיים אותך וממלאים אותך, כן אפשר למצוא את הפרווילגיות בקדושה, אפילו תעשי לך רשימה של דברים כאלה שמשמחים ומחזקים או ממלאים אותך וברגעי הקושי תשלפי ותיישמי אחד מהם.
לפעמים תראי שמתאים לך להוציא את זה בתפילה, לפעמים באיזה שיעור, לפעמים גם באיזה טיול עם חברה או תחביב שיש לך...

ואי תדעי לך שזה תפס אותי חזקלב אוהב

הקטע שהנפש מתרוקנת, כאילו זה גרם לי להבין כמה דברים...

תודה לך ♥

חח זה הצאדיק הודעה

אשרייך נשומה!
שנזכה להתמלא מהדברים הנכונים

עצם הרעיון לעשות אישיו מנושא כזה נראה לי מוזרadvfb

כל בנאדם נורמלי בלי קשר לעבודת ה' מנסה להשאיר מזמנו יותר זמן לדברים חשובים או דברים שהוא יקבל סיפוק כלשהו מהם.

סדרות וסרטים זה נטו ריקנות. אין מעבר לזה

אלא אם כן זה בתדירות מאוד נמוכה.

ברור שסרטים ודברים כאלה זה לא טוב, אבל...בת של ד'

מה לגבי כל שאר הדברים שמרכיבים את החיים? תחביבים, חברה, מקצוע, טיולים, ספורט - לכל זה אין מקום? 

בטח שיש מקוםadvfb

אבל איך זה מפריע?

למה צריך לדון על זה כל כך?

תחביבים זה אחלה

כי לפני שניה אמרתם פה שכל הזמן צריך לעבוד את ה', ולעשותבת של ד'

הפסקות לפעמים. וזה שונה לגמרי מלחיות את החיים תוך כדי עבודת ה'!

כל דבר שהוא לא עבירה ממש, יכול להיות מוגדר כעבודת השםפלונפון מירוסלב

זאת שאלה שצריך לברר מול רב, תלמיד חכם וכו' לגבי ה"מה".

אבל ה"איך" זה כבר עבודה של כל החיים.

בד"כ תחביבים (כשרים כמובן), דבר שאדם שוקע בהם, זה חלק מהתפקיד שלו בעולם.

תחביבים זה דבר שאדם שוקע בהם?advfb

תחביבים זה משהו מהצד בדרך כלל למיטב ידעתי.

 

אנסה טיפה לדייק את דבריך - אדם צריך לראות את עצמו עובד ה' בכל עת.

אך עבודת ה' עצמה זה לא כל דבר שאדם עושה. אולי ברמות ממש ממש גבוהות.

רוב האנשים כדאי שלא יכנסו לדמיונות שווא ויהיו מודעים לכך שהם ממלאים צורך בשביל עצמם והם לא עובדים בזה את ה' בכוונה העילאית. זה בסדר גמור. כל אחד לפי מדרגתו שלו.

למה לא?העוגב
זה כמו שכאמא אני יודעת שכשאני הולכת לישון זה קדוש. כי זה ייתן לי כח לתפקד טוב יותר, ויעזור לי להיות סבלנית יותר וכ'ו.
וזה נכון לכל דבר. אם אנחנו משקיעים את מיטב כוחותינו בעבודת ה', אז כשאנחנו משקיעים בלמלא את הנפש שלנו ולדאוג לחיות שלנו, זה לא פחות קדוש.
כלומר, מה שאני משקיעה בו כוחות, הוא שיעיד על הפנאי שלי האם הוא מתחבר לקדושה או לא.


למה דמיונות שווא? למה זה או אני או ה'? אם ה' בוחר לפעול דרכי, ואני מאפשרת את זה, אז כל דבר שאני עושה לעצמי כולל את עבודת ה'.
זאת בחירה שלי אם לנתק את הפנאי מעבודת ה', או לרתום אותו. ואם אני לא טועה יש גם עדות בגמרא על הלל הזקן שהיה מתרחץ ואומר שבזה הוא עובד את ה'.
כן, ברור שאפשר לשקוע בתחביבפלונפון מירוסלב

וזה גם סימן טוב בד"כ, כך שמעתי מרב חשוב. בהנחה שזה לא על חשבון תורה ומצוות וכמובן לא איסור.

אדם שממלא צורך לעצמו ומגיע מזה לשמחה, הוא מקיים מצווה (עשה דאורייתא לפי חלק מהפוסקים).

אדם שממלא צורך לעצמו ומרגיש טוב יותר וזה עוזר לו לבריאות, גם כן מקיים מצוות שמירת הגוף.

 

זאת לא עבודת השם? הבעיה היא ברמיה עצמית, בעיקר אצל אנשים שעושים מה שכולם עושים או שעושים מה שיביא להם כבוד (או כסף, שזה כבר פגם משמעותי באמונה וביטחון).

אותם האנשים בד"כ לא שוקעים במה שהם עושים, ובטח לא מגיעים לשמחה. 

זאת הסיבה שלא הבנת על מה אני מדבר. אם זה תחביב, זה צריך למלא אותך. אם לא, זה סתם משהו מיותר שאתה עושה.

 

בפועל, הבעיה היא בהכוונה. אדם מכוון את עצמו לא נכון. או לתחביב הלא נכון, או למניע הלא נכון.

וגם אדם שעושה משהו שהוא צריך ואמור, גם שם לפעמים אדם חושב על עצמו, דווקא כי הוא לא מבין שיש בזה עבודת השם.

השאלה למה את מתכוונת שאת אומרת "עבודת ה'"advfb

לאדם יש צרכים.

אדם מורכב לא רק מנשמה אלא גם מגוף.

צרכים זה לא מצווה אלא צורך הכרחי.

אם כל החיים עצמם מכוונים לעבודת ה' אז גם מתי שאדם עוסק במילוי צרכיו הבסיסיים יש לזה משמעות מעבר לסתם מילוי תאווה.

אין הפסקות בעבודת ה'. זה רע להגיד דבר כזה.

מה שכן - לא תמיד מתקרבים לאש הקדושה - תורה תפילה עשיית חסד וכולי.

בודדים משקיעים כל יומם בקודש.

ואין פסול לעסוק גם הרבה בחול אם זה צורך של האדם. להיפך.

ממש לא ברור שסרטים זה דבר לא טוביעל מהדרום
לק"י

כל עוד זה צנוע וכו' לא רואה בזה בעיה.
תלוי אם הופכים את זה לתרבותadvfb

שטוחנים סדרות סרטים וזה...

אם זה פעם פה פעם שם יכול להיות סבבה.

 

עדיף לעשות דברים יותר מועילים בחיים. לא?

השאלה מה עושים במקוםיעל מהדרום
לק"י

לא רואה רע בלהנות גם מדברים בלי תועלת ממשית. מותר גם "סתם" להנות.
השבת קראתי סיפור על הבעש'טבת 30
שנראה לי קצת נותן כיוון.
הבעש''ט וחסידיו היו צריכים לחצות איזה נהר קפוא אי שם באוקראינה, וכאשר חצו אותו, היו שם הרבה גויים שעבדו בלחצוב מתוך הקרח צורות של צלמים וצלבים, כנראה משהו שהיה נהוג ומקובל שם.
החבורה של הבעש''ט ניסתה לחצות כמה שיותר מהר ולהתרחק מהם אבל הבעש''ט בעצמו נעצר והתבונן בהם מהורהר למשך כמה זמן.
כששאלו אותו למה, הוא הסביר שהוא תמיד אומר להם שמכל דבר אפשר ללמוד משהו על עבודת ה', ועכשיו הוא למד משהו חשוב, על כמה קרירות של הלב וקפאון שלו יכולים להזיק.
הוא אמר להם- אפילו מים, שהם מטהרים, ברגע שהם קופאים כבר אפשר לחצוב מהם דברים לע''ז...

עכשיו, יש הרבה זוויות לסיפור הזה. בטוח אפשר ללמוד ממנו כמה דברים לי הוא עלה עכשיו בהקשר של השאלה שלך, ונראה לי שהתשובה היא בעיקר- הכל תלוי במדרגתו של האדם.
הבעש''ט היה כ''כ מחובר בכל שניה ושניה לרוחניות ולה'- שדבר כזה לא רק שלא ניתק אותו, אלא להפך- נתן לו תובנה עבור עצמו בעבודת ה'.
אבל החסידים שלו לא היו במדרגה הזאת ולכן הם התרחקו מהר, כדי להימנע מהשפעה.
ואם אני ואת היינו שם- וואלה, אולי בכלל היינו עושות אחורה פנה ומחפשות מקום אחר לחצות את הנהר.
אולי.

כלומר- נראה לי שהדבר הכי חשוב זה חיבור לה'.
ואם את, אישית, מרגישה שמשהו מנתק אותך משם- וזה לא משנה מה זה, אז כנראה שזה לא טוב לך.
יכול להיות מישהו אחר שאותו דבר לא מנתק אותו.
ולכן זה כ''כ אישי. וכ''כ תלוי במבנה של הנפש ובאיך שאדם תופס או מושפע מדברים.
יכול להיות שאת ואני נשמע אותו שיר, לצורך הענין, אני אהיה אדישה כלפיו ואת תושפעי ממנו, ועוד מישהי בכלל הוא יעורר בה משהו טוב בפנים.

בגדול, אני מניחה שיש השפעה. כל דבר משפיע.
השאלה עד כמה משפיע ומה המינון שמשפיע וגם- מה היכולת להתגבר על ההשפעה ולהתאזן מחדש.

יכול להיות שבאמת שיעור קבוע מרב או רבנית יכול לתת לך את היכולת הזאת להתאזן כל פעם.
במיוחד שזה קצת קשה היום להיות נטו באווירה תורנית. וגם אווירה תורנית לפעמים יכולה להשפיע לא טוב על הנפש (תחושה של חנק, יצירת התנגדות בנפש, יצירת חוסר שקט בנפש).
ואו באת לי בול בזמן ועוד עם סיפור על הבעש"ט.לב אוהב

(סמיילי מתרגש)

אני חושבת שבאמת השרשור הזה מחזק אותי ללכת על זה, להקשיב למקומות ששפיעים עליי לא טוב ולהתרחק מזה... 

תקראירק הי"ת.
את לא מבינה. אני מרגיש ממש ממש בדיוק ככה אבל חושב שהרבה יותר קיצוני ממך. זה שורט לי את הנשמה עד כדי כך אני לא מגזים. אני בחור בישיבה חרדית של צדיקים אמיתיים ישיבה ענקית וטובה מאוד עם יראת שמים וכו', תנאים גשמיים בריצפה ממש גועל נפש אבל מוכן להתמסר לתורה, כמובן שבישיבה אין לי שום דרך לשמוע כלום אז כולי בתורה מה שנקרא, ואז אני חוזר לבית, שבועי נאמר לרוב האנשים פה היה נראה שאני פרוש גם בבית אבל יחסית לישיבה מה שאני רגיל זה שונה לגמרי, ויש לי פתאום אינטרנט (מסונן כמובן) חדשות, (סדרות סרטים כשרים,) שפע של איזה צריכה כשרה שבא לי כעיקרון, שלא נדבר על עצם החיים שפתאום יש לי מה לאכול ואיפה לישון אז אני מרגיש כמו חו"ל מבחינת התנאים, ושוב חוזר לישיבה לתנאים שאם היו מגיעים לרשויות הישיבה הייתה נסגרת וכמובן שזה מרצון ההורים שלי לא חרדים בכלל, אבל עדיין מרגיש נורא, וחושב שהמצב שלי הרבה יותר קשה משלך כי כשאני בצד של "התורה" אז זה הרבה יותר קיצוני לדעתי ממה שאת חווה מכל הבחינות
וודאירק הי"ת.
וודאי שזה לא לאורך זמן ואני ממש ממש חושב שאנחנו צריכים להיות כול כולנו אך ורק בתורה וזה כיף גדול הנאה גדולה והאמת של החיים
בעניין שלך אפילו יותר...
ככל שתתנתקי את באמת לא תרצי גם לשמוע לראות מה שעכשיו כי תתמלאי בדברים אחרים זה העולם שאנו חיים בו ואלו הניסיונות שעלינו מוטל לעמוד בהם בגבורה...
אשריך...
תודה על השיתוף...אז רגעלב אוהב

מה אתה בעצם עושה שאתה מרגיש את הניגודיות הזאת?...

כאילו אוקי, קשה וזה...

ואז מה?

 

וכיף לך כי אתה מתמלא בתורה... אז ההרגשה היא אחרת אני מניחה. מה שאתה חווה זה מתוך זה שספגת אווירה של תורה ואז זורקים אותך לעולם ולחוות אווירה אחרת.. לא קל בכלל... 

 

זהורק הי"ת.
אז אני בינתיים העדפתי להמשיך ככה כי העדפתי להנות מהדברים למרות שידעתי מה זה יעשה לי... אבל כל זה נעשה אצלי בהנחה שזה תקופה זמנית בלבד ואני יודע שבעה אחרי שאתחתן לדוג' (אני בשידוכים) אז לא אתן לזה לקרות בעה ואהיה רק בצד של התורה...
אני חושב הקושי עכשיו להתנתק קטן משמעותית מהקושי לחיות בב' עולמות, ויותר מכך זו לא האמת... אם זכית שהנשמה שלך כבר לא מתחברת גם לדברים כשרים מחמת חילוניותם זה עוול שאין כדוגמתו להמשיך בכח ולצרוך את זה...
אדם שכל חייו רוצה לרזות, זה מה שמעניין אותו, וזו מטרתו פתאום מרגיש הרגשה רעה ונוראה אחרי שאוכל המבורגר צ'יפס ועוד כהנה אבל ממשיך לאכול כי נהנה מהטעם בשעה שאוכל וודאי לשוטה ייחשב תפוס את עצמך יש לך הזדמנות ותפסיק עם זה! למרות שהוא יכול לרזות גם אם יאכל את זה, כי יעשה ספורט וכדו' אבל עדיין יש פה הזמנות, גם פה בוודאי שאין איסור ושזה בסדר ואפשר גם כך אבל אם יש כזו תחושה אינני מבין ממש מדוע להמשיך...
ה' ינחה אותך בעצה נכונה!!
נראלי כולם חושביםלב אוהב

שאחרי החתונה הם יעזבו את כל ההרגלים הלא טובים

ויהפכו לקדושים...

 ו...מזה לא מתחברת? אני מאוד נהנית מזה, רק שיש קצת תופעות לוואי... (וגם, לא תמיד. תלוי מתי זה תופס אותי...)

בכל אופן, כן, צריך איזה תקופת ניתוק כנראה 

תודה רבה!! 

רק להגיד לךבת 30
שאחרי שתתחתן בע''ה, אתה תופתע כנראה.
מיועד לשתיכןרק הי"ת.
צדיקות מסכים איתכן לחלוטין אבל יש פה טעות בהבנה במחילה.
אצלי מבחינה מעשית גשמית בפועל אחרי החתונה לא יהיה לי מה שיש עכשיו בלי מאמץ להתגברות פשוט לא שייך. אשריכן.
אבל לי יש שאלה אלייךרק הי"ת.
למה באמת לעשות כל פעם את הדברים האלה ולטעום מפה ומפה וודאי שהכל בדרך טובה אבל אם את מרגישה שאת בדרגה כה גבוהה למה להסתפק בכלל למה לא לחתוך על כל העניינים האלו וזהו וודאי שזה קשה אבל יעבור
לא יודעת לגבי הדרגה...לב אוהב

כי זה בדיוק הקטע

שכל פעם אתה לא משער בכלל שזה ככה ישפיע,

אתה בטוח שזה יעבור בטוב

כי מה בסה"כ ראיתי

בקטנה ממש

וגם בקטע טוב 

ועדיין, יוצאים בתחושה לא טובה

אז לכן

חישוב מסלול מחדש

 

וזה קשה להתנתק. זה מלא ניסוי וטעייה

 

מסכים.רק הי"ת.
וודאי שקשה להתנתק...
אני איתך חח...
אבל אני חושב שצריך
יש לי בעיה דומה.לא מגזרי

כל פעם שאני מתעלה מבחינה רוחנית קשה לי כי אני כן רוצה קצת לזרום עם החיים וזה מוריד אותי למטה. מישהו מכיר את התופעה? אשמח לדעת איך אתם מתמודדים.

נראה לילא מגזרי

שהתשובה בחתימה שלי. תודה רבה לכולם

יפה... מעניין... והחתימה מרגשת...לב אוהב

אבל מבאס שזה מוריד למטה,

למה שזה פשוט לא ישאיר באותה מדרגה...

כאילו למה מתוך התסכול יורדים?

 

 

 

ואי ואי החתימה הזאת כל כך מדויקת. 

 

לדעתי זה לא בהכרח קשורהפי
להשפעה חילונית
זה גם אבל זה מעבר
זה פשוט כל מקום שמרגיש לא נכון עבור הנפש היהודית שלך.

וגם לחילונים יש את זה
יכולה להגיד לך שהייתי ילדה הייתי בשיעור ריקוד היפ פופ והיה שירים/ תנועות שאני ועוד בנות (חלק לא דתיות) לא הסכימו לעשות ושיננו לגמרי את כל הסגנון לסגנון בריא וטוב.

אני רואה את זה יותר בתור נשמה יהודית שאומרת היי יהודי יקר אני פה..
ולא משנה לאן תברח ואיפה תהיה דתי חילוני חרדי מסורתי
היא קיימת נקודה!!!!!!
וחייב לתת לה מקום , בכל חור שתהיייי

זה נכון שבחברה החילונית זה הרבה יותר מאתגר , ברור , אבל גם בחברה שלנו
אסור לנו להיות נבל ברשות התורה , אל תחפשו פירצות במקום שאפשר לחגוג עליהם גם אם מותר
ולנפש שלך זה מרגיש , לא .
אז לא!!



כלומר גם באתר דתי את יכולה לפתוח ולמצוא משהו שמרגיש לך לא נכון לא שייך ומבזה אותך.
תלמדי להקשיב לעצמך אם יש מקומות שזה חוזר על עצמם אל תהיי שם .
אממ מעניין...לב אוהב

למרות שזה לא ברמה שזה מרגיש לא שייך ומבזה...

זה בדיוק העניין, שזה דברים שהם סבבה מבחינת התוכן 

וגם ההרגשה היא אחרי, לא באותו רגע...

הרגשה לא נעימה של ריחוק 

 

מעניין למה ההרגשה היא אחריהפי
ולא לפני
יותר נכון אולילב אוהב

למה ההרגשה היא לא תוך כדי..

לא יודעת אצלי האסימונים נופלים וכל התחושות יורדות רק אחרי החווייה 

 

הבנתיהפי
טוב כנראה אצל כל אחד שונה
אני רוצה להציע כיוון אחר - לימוד תורהא"י זה קשה

כל עוד את לא צורכת תכנים שליליים - עקרונית הכל בסדר. ובכל זאת תחושת הניתוק תמיד תצוף. לא משנה מה.

והפיתרון לזה זה לימוד תורה, ואיך לא - בעיקר בשבת.

לקבוע לעצמך לימוד שאת אוהבת ומעשיר אותך. 

אם אפשר כל יום - מצוין. אבל הרבה פעמים זה לא מסתדר ובשביל זה יש שבת, שבה צריך לקחת את כל הזמן הפנוי ולהקדיש לתורה עד כמה שאפשר. 

העוגן בקדושה ילך ויתרחב, ותחושת הניתוק תקטן.

 

בהצלחה

דעתי בעניין.נשיקות לאבא!!

הי אהובה.

כמוך. נראה לי יש רבים העוסקים בסוגיה הזאת.

בין קודש לחול.

עצם ההתעסקות והמחשבות סביב זה מראה עד כמה בן אדם עמוק וחושב את.

 

אני חושבת שהשאלה שלך היא מהותית, ואין לה תשובה אחת.

זה תלוי ברמה הרוחנית של האדם.

לשלב בין קודש לחול ולמצוא את האיזון זה אינבדואלי מאדם לאדם.

זה תלוי בכמה דברים, מהי נקודת הפתיחה של האדם, מאיפה הגיע, ומה עבר בחייו.

נכון, שהמטרה העיקירת, והברורה שלנו היא לעשות רצון ה', לדבוק בו. להיות מחוברים אליו.

אבל גם כשנעלה למעלה אחרי 120, ידונו אותנו על פי מעשינו בלבד, ואין דין אחד דומה לחברו,

כי על ניסיון שאת נלחמת בשיניים בשביל להצליח את תקבלי שכר כפול ומכופל מאלו שהלך להם אותו ניסיון בקלות.

מה שאני באה לומר פה. שיש כאלו שלא יבינו את הרצון והכמיהה להשתוקקות, את, שיש לך את הרצון הזה את במדרגה גבוהה.

את הכי קרובה לה', תנצלי את זה.

תנסי לחשוב מה את יכולה לעשות בשביל להתחבר אליו, בלי מסגרת של מדרשה או משהו.

למשל קבעי לך חברותא של איזה ספר עם חברה. זה תורם, ומחבר ממש. (מניסיון של כמה שנים, וסיימתי כמה ספרים בחברותא טלפונית בהתרגשות רבה)

זה מחבר, זה נותן כח, זה מקרב אותך לאבא שבשמים.

לגבי סרטונים/סדרות וכו אין אפס שזה מקרר!!!

ומי שיגיד שלא, אז הוא בהכחשה.

זה דור קשה, קשה להגיד לא על הכל, אבל אם יש לך דרך להמנע מזה אז כמה שפחות.

ותמצאי בתוך התחום המותר דברים שיכולים לרומם אותך, לחבר אותך,

למשל דרך אומנות אפשר ממש להתחבר, דרך שירה, מוזיקה, אפשר להגיע לעולמות עליונים ולהרגיש קרבת אלוקים אדירה.

ספורט- למה לא? נפש בריאה בגוף בריא. 

טיולים בטבע? למה לא? מה רבו מעשיך השם!!! 

הרעיון הוא לרחת את כל הדברים ה"חוליים" כביכול ולהפוך אותם להתקרבות, להשתוקקות, לקרבת אלוקים.

מה יותר קרבת אלוקים מלצאת לטבע ולראות את יופי הבריאה??.

מקווה שדברי יהיו לך לעזר...

בהצלחה רבה רבה

ואל תשכחי להתפלל על כך, במילים שלך, הפשוטות, הן כ"כ יקרות לאבא שבשמים.

תבקשי ממנו שיכוון אותך בדרך הנכונה, שיעזור לך להבחין בין העיקר לטפל, שיעזור לך להתחבר אליו.

באהבה גדולה.

 

 

 

תודה רבה...לב אוהב

ושבת זה לא מספיק בכלל בכלל... 

אבל צודק ברור שתורה ותפילה זה מה שמחבר... 

דעתי בעניןנשיקות לאבא!!

הי אהובה.

כמוך. נראה לי יש רבים העוסקים בסוגיה הזאת.

בין קודש לחול.

עצם ההתעסקות והמחשבות סביב זה מראה עד כמה בן אדם עמוק וחושב את.

 

אני חושבת שהשאלה שלך היא מהותית, ואין לה תשובה אחת.

זה תלוי ברמה הרוחנית של האדם.

לשלב בין קודש לחול ולמצוא את האיזון זה אינבדואלי מאדם לאדם.

זה תלוי בכמה דברים, מהי נקודת הפתיחה של האדם, מאיפה הגיע, ומה עבר בחייו.

נכון, שהמטרה העיקירת, והברורה שלנו היא לעשות רצון ה', לדבוק בו. להיות מחוברים אליו.

אבל גם כשנעלה למעלה אחרי 120, ידונו אותנו על פי מעשינו בלבד, ואין דין אחד דומה לחברו,

כי על ניסיון שאת נלחמת בשיניים בשביל להצליח את תקבלי שכר כפול ומכופל מאלו שהלך להם אותו ניסיון בקלות.

מה שאני באה לומר פה. שיש כאלו שלא יבינו את הרצון והכמיהה להשתוקקות, את, שיש לך את הרצון הזה את במדרגה גבוהה.

את הכי קרובה לה', תנצלי את זה.

תנסי לחשוב מה את יכולה לעשות בשביל להתחבר אליו, בלי מסגרת של מדרשה או משהו.

למשל קבעי לך חברותא של איזה ספר עם חברה. זה תורם, ומחבר ממש. (מניסיון של כמה שנים, וסיימתי כמה ספרים בחברותא טלפונית בהתרגשות רבה)

זה מחבר, זה נותן כח, זה מקרב אותך לאבא שבשמים.

לגבי סרטונים/סדרות וכו אין אפס שזה מקרר!!!

ומי שיגיד שלא, אז הוא בהכחשה.

זה דור קשה, קשה להגיד לא על הכל, אבל אם יש לך דרך להמנע מזה אז כמה שפחות.

ותמצאי בתוך התחום המותר דברים שיכולים לרומם אותך, לחבר אותך,

למשל דרך אומנות אפשר ממש להתחבר, דרך שירה, מוזיקה, אפשר להגיע לעולמות עליונים ולהרגיש קרבת אלוקים אדירה.

ספורט- למה לא? נפש בריאה בגוף בריא. 

טיולים בטבע? למה לא? מה רבו מעשיך השם!!! 

הרעיון הוא לרחת את כל הדברים ה"חוליים" כביכול ולהפוך אותם להתקרבות, להשתוקקות, לקרבת אלוקים.

מה יותר קרבת אלוקים מלצאת לטבע ולראות את יופי הבריאה??.

מקווה שדברי יהיו לך לעזר...

בהצלחה רבה רבה

ואל תשכחי להתפלל על כך, במילים שלך, הפשוטות, הן כ"כ יקרות לאבא שבשמים.

תבקשי ממנו שיכוון אותך בדרך הנכונה, שיעזור לך להבחין בין העיקר לטפל, שיעזור לך להתחבר אליו.

באהבה

 

 

 

ואי תודה רבה לך!!!לב אוהב

גם על ההשקעה בתגובה וגם בכללי כתבת דברים ממש נכונים ומחזקים!

אני לא יודעת איך זה אצל אחרים אבל יכולה להעיד על עצמי שעיקר הקושי זה המניעות

כלומר גם שיש רצון חזק וגם אם מתעוררת ריקנות בגלל שלא מספיק ספגנו תורה/תפילה 

אז עדיין עדיין יש מלא מניעות

כי בשכל ברור שמה שיעזור זה תפילה ותורה. אז כאילו מה הבעיה? חח תתפללי, תלמדי תורה, תתבודדי..

נשמע פשוט חח אבל כאילו יש על זה כבידות מטורפת...

אבל קיצר, תודה רבה לך!

ברור!!!!!בת 30
על הדברים הכי קריטיים בחיים יש הכי הרבה מניעות.
הדבר הכי קשה בעולם זה לצאת להתבודדות.
הדבר הכי קל זה לגמור חפיסת שוקולד לבן...

ככה יודעים מה הכי חשוב!
ככל שמשהו יותר קשה ככה הוא יותר חשוב וצריך מיליון כוחות נפש כדי לעשות אותו. וגם אז זה רק בקטנה, ולא כמו שרצינו וכו'.
אבל, אמר רבינו ר' נחמן- מעט זה גם טוב.
וכל התחזקות או עשיה קטנה של טוב יש לה משמעות גדולה מאוד.
הוא ממשיל את זה לקו ישר, שממשיכים אותו עד אינסוף. ואם מזיזים את הקו רק בטיפונת, אפילו בזוית כמעט לא מורגשת- הרי שבעוד מאות קילומטרים, ההבדל יורגש בבירור.
גם מעט יכול לשנות הרבה, בטווח הרחוק.
עוד מעט ועוד מעט ועוד מעט.
והתבוננת על עצמך ואת כבר מישהו אחר
נכון נכון... והנה עכשיו באמת את מחזקת אותי יותר בזה לב אוהב

תודה !! ♥

וחשבתי על עוד משהובת 30
בסיפור בן המלך ובן השפחה שנתחלפו (בכלל, כדאי לך ללמוד אותו טוב, אולי יש לרב עופר גיסין שיעורים ביוטיוב)
בסוף הם מגיעים למדינה עם מלך חכם ומדינה טפשית וכו'.
ובן המלך נכנס לגן והתיקון הראשון שהוא עושה זה להזיז את דיוקן המלך שבימיו היה שלום מהצד של הגן למרכז שלו.
אפשר כמובן לפרש בהרבה צורות.
אני למדתי שבעצם הענין הוא לשים את הקודש במרכז של הגן, של החיים.זה לא אומר שאין גן, זה אומר שכל הגן מקבל את החיות ואת הסדר שלו מתוך הקודש.
בכלל, כל הסיפור הזה בעצם גם בהרבה זוויות של נושא הסדר.
זה לא שבן השפחה (שמייצג את המשמעות, את הגוף ואת צרכיו , את החול) הוא מיותר. הוא הכרחי לחלוטין, אבל חייב לדעת את מקומו האמיתי.
וכנ''ל בן המלך, חייב לדעת ולהשלים ולקבל את מקומו האמיתי.
כל הבלגן בסיפור ובחיים שלנו נוצר לא מעצם קיומו של בן השפחה, אלא מהעובדה שהמיילדת החליפה אותם. כל העולם שלנו מבולבל בגלל זה.
בן השפחה תובע את שלו עוד ועוד ועוד, ואין בן מלך שישים אותו במקומו ויאפשר לו למלא את תפקידו בצורה נכונה.
כל החיים התפקיד שלנו יהיה להמליך את בן המלך על בן השפחה.
זה לא ייגמר בפעם אחת, זה יחזור אלינו כל החיים בוואריאציות שונות, כל פעם בתחום אחר,
זה התיקון של החיים, כנראה!!
אז את לא צריכה ולא יכולה להרים ידיים.
את רק צריכה לדעת ולזכור
א. שום דבר לא שחור לבן, לא הכל או כלום. כל דבר אמיתי שאנחנו רוצים שישאר איתנו צריך להיעשות צעד אחרי צעד. אם את מרגישה ניתוק, תעשי צעד קטן לחיבור. דבר אחד. אח''כ עוד אחד. לא לעשות ''מהפכה'' בחיים כי לרוב זה לא מחזיק.
ב. כל עוד את ממוקדת על המטרה שלך- שהקודש יהיה במרכז והחול יהיה סביבו- אז הכל בסדר...
ביום שבו נשכח את המטרה אז יתחיל הבלגן...
ברור שיש מניעותנשיקות לאבא!!אחרונה

באהבה יקרה,

 

כתבת שיש מניעות, ושהכי קל לומר תתפללי, תתבודדי..

את צודקת זה באמת קל לומר.

אבל שתדעי שככל שיש יותר מניעות זה אומר שהדבר יותר אמיתי ונכון.

זה קשה, אני יודעת, חווה את זה על בשרי.

אבל תתחילי מקצת, אפילו 5 דק' של תפילה על זה ביום, של בקשה.

מניסיון זה עובד!!!

תדברי עם השם על מה שקשה לך, על המניעות, על זה שאת לא יודעת מה נכון ומה לא, על הבלבול.

ואם קשה לך לדבר אז תכתבי. (יש לך את זה בכתיבה)

תבקשי ממנו שיעזור לך בברור הזה.

ואת, יש לך נשמה גבוהה, זה מורגש, לפי המילים שלך, לפי הרצון שלך.

 

בהצלחה יקירה.

 

 

איך אפשר רק קודש?!נקדימון
הקודש לא מתפרס על הכל, ויש פה צמצום גדול.
הרב שרקי מביא בשם הרמבם (או מסיק בעקבותיו.. לא זוכר) שכדי לדעת את ה׳ יש הכרח לפגוש את כל תחומי החיים, הרי אלוהינו ברא גם את האומנות והשירה והספרות, וגם את הטכנולוגיה ואת הפיזיקה והכימיה, וגם את הדיג והציד והשחייה. המכלול כולו מלמד אותנו עליו. הקודש הוא המצפן של כל מה שמסביבנו.
ובמילין אחרות, הקודש הוא הנשמה והחול הוא הגוף. איך אפשר בלעדיו בכלל..?
עוד אפשר להביא מדברי הרמבם שכל החוכמות הן כרוקחות וטבחיות לתורה, כלומר הן מוסיפות המון לעצם הקודש וללימוד התורה. בלי להכיר את עולם המסחר והכלכלה, איך אדם יכול להבין כראוי דיני תורה של הנושאים הללו? במיוחד כאשר חז"ל פנו לתורה לברר את דעתה מתוך שפגשו שאלות בחיי היומיום. זה חיבור הדדי, כל אחד צריך את השני.

עוד אומר מה שלמדתי מר"מ אצלנו, והוא שהנאות החיים הן הכרח גמור. וכאן דווקא לא מצד ידיעת ה׳ (שוודאי שגם זה חלק בה, והמעיין במסל"ש יראה את הדחייה של שיטת הסיגופים, ועל כך שאדם יתן את הדין על מה שיכל להנות ממנו ולא נהנה), אלא אמר הר"מ הקדוש מהישיבה שהנאה זה כמו שמן מנועים. אדם חייב לתת מקום להנאות כדי לשמן את המערכת הנפשית שלו. כמובן לא מדובר על הדוניזם ועל הפית ההנאה למרכז או לדבר תדיר. לא להתמכר להנאות, אבל בהחלט טוב שהאדם יהנה מגלידה, מטיול, ממוסיקה, מחוף ים, משכיבה על ערסל בשמש חמה, על התכרבלות עם שוקו בחורף וכו׳. גם הרמבם מזכיר בשמונה פרקים את מעלת הטיול, וכמובן שהפסיכולוגיה בימינו עוד המשיכה לגלות לנו מדעית את ההשלכות הטובות הנפשיות של זה.

כמובן שהכל טמון בפרופורציה, אבל יש מקום להכל, ואפשר לומר אפילו שאי אפשר בלי הכל. חיים מצומצמים הם חסרים ביותר. האדם לא מופיע את עצמו בשלמות, והרי הוא פה בשביל זה וע"י כך הוא ימלא את תפקידו, והאדם לא יכיר כראוי את בוראו שרצה בכל מה שסביבנו. זה הפסד כפול, ומהותי.
...פלונפון מירוסלב

זה רמב"ם מפורש וגם רס"ג, אבל לא העיסוק בחול, אלא העיסוק במדעי הטבע שמביא לידי הכרת הבורא (זואולוגיה, הנדסה, אסטרונומיהו כו'). הרעיון מובא בעוד מגדולי ישראל (הרמב"ן אמר שאסטרונומיה מביאה יראת שמים, הרמח"ל אמר שחכם שלם צריך לדעת מעט חכמות). בכל מקרה גם בלשון הרמב"ם כתוב במפורש את המילה "קצת" בהלכות סנהדרין.

יש מאמר מפורסם של הרב יוסף קאפח שמצטט את הרס"ג והרמב"ם וכו'.

כמדומנינקדימון
שהרב שרקי עושה את ההרחבה הזו בעקבות מורה נבוכים. מה שהרמבם כותב במדעי הטבע זה בצד של מעשה בראשית. שה דבר נוסף. אולי אחפש לך.

זו הרחבה שמאוד מסתברת בעיני, כי היא מתאימה למבנה האוניברסלי של האדם. הסברא התורנית עצמה כבר פירטתי, ולא רק עפ הרמבם. זה צד של המכנה המשותף שנמצא גם אצל הרמבם, וכמובן שדעתו שוקלת יותר.
המורה נבוכים עוסק בחלק ג' בנושא הזהפלונפון מירוסלב
ועיין במאמר של הרב קאפח, הוא מבאר שם את הדברים. אם כי הגישה המוחלטת שלו, לא לגמרי מה שגדלתי עליו. אלו ואלו דברי אלו' חיים יותר דומה למה שגדלתי עליו.

בכל אופן, מה שהרמב"ם כותב הוא לא לעניין מעשה בראשית אלא לחכמי הסנהדרין שצריכים להיות שלמים בכל. וגם שם כתב קצת. מה שיש בו צורך לעניין הסנהדרין. ולגבי המעשה בראשית, שכמובן כידוע שיטתו נדחתה על ידי עצמו מעיקרא, ברור שהרמב"ם יסכים שמי שיכול בלעדי זה הוא בסדר גמור.
אמרת כמה נקודותלב אוהב

העניין של להכיר את הקב"ה דרך החול. אבל זה לא פשוט בכלל. אם לכתחילה אתה ריק מתורה (נשים לא כזה לומדות תורה...) ואתה ניגש באופן הזה לעולם החול, אז תחשוב לבד כמה שזה קשה להרגיש קרבה אלוקית דרך החול.

אולי יותר מדויק להגיד שאפשר לדעת את אלוקים יותר דרך עולם החול, אבל זה יבוא רק אם תתבונן בזה

וכדי להתבונן צריך זמן ופניות נפשית וכו'... 

כלומר ע"י התבוננות במעשי החול אתה יכול להתרגש ולהגיע לקרבת אלוקים... זה דרך הרבה יותר ארוכה וקשה.

ויש דרך יותר קצרה ופשוטה שזה פשוט ללמוד תורה ולהתפלל- שם החיבור קורה בד"כ באופן מיידי... 

 

והעניין של השרשור לא היה בדיוק על המקום של קודש וחול. אלא יותר על מציאות של חשיפה לעולמות שלא משוייכים לעולם התורה ומשפיעים *לרעה*... שגורמים להרגשת ריחוק אפילו שעצם החשיפה עצמה לא נחשבת לעבירה או משהו כזה....

 

הנקודה השניה היא העניין של ההנאות. גם לפי דבריך אין בהנאה לכשעצמה מטרה בפני עצמה, אלא היא אמצעי חשוב כדי להרגיש טוב, להיות ברווחה נפשית, לקבל כוחות לעבודת ה' וכו'...שעל זה בכלל לא דיברתי... כאילו גם מן הסתם שאני לא נגד אוכל טוב, שינה טובה וכו'... (למרות שאם תסתכל על עבודת הצדיקים....)  

 

לא הבנתינקדימון

אם כל שדיברת עליו זה עולם חול שלמעשה משפיע לרעה, אז די ברור מה לעשות, לא? מה רצית לשמוע מאיתנו אם כן?

פורום תורני דתי לאומירוצה להשתחרר

מכירים את פורום אוצר החכמה? לתורה? ועוד כמה קצת פחות מוצלחים?

יש הרבה פורומים תורניים חרדיים. הראשונים שהזכרתי מוצלחים מאוד בהרבה מובנים, פעילים, ואפשר למצוא בהם דברים מעניינים גם לאחר זמן.

האם יקום פורום תורני דתי לאומי? שיהיה ברמה, פעיל, לגופו של עניין (בדרך כלל כמובן), ומעניין?

תגיד אוצר החוכמההפיאחרונה

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ממש מושך אותי כל הנושא הזה של בניה ויצירהרק נשמה

עכשיו יש לי אפס ניסיון אבל אני ממש רוצה לדעת לעבוד עם חומרים לעשות חריטות בעץ לבנות רהיטים וכאלה לא בקטע של מקצוע סתם כתחביב אבל אין לי מושג איך מתחילים וגם איך משלבים הכל עם לימודי תואר

יש למישהו רעיונות לקורסים או סדנאות או ליודעת מה?

פשוט להתחיל, בכל דרך, להשקיעזיויקאחרונה
מהאינטרנט בשלב א', ואחר כך תתקדמי לדברים ממשיים יותר
דייטיםאבוד
בנות תעזרו לי, אני לא מבין אני לוחם משוחרר נראה באמת טוב, אבל בנות פוסלות אותי סתם, מה קטע?
הפורום הלא נכוןארץ השוקולד

יש פורום לנו שנועד לזה.

לגופו של עניין, יש מגוון סיבות להחליט שכן או לפסול, לא הייתי מניח שהמראה היה הסיבה.

מוזמן לשאול בפורום לקראת נישואין וזוגיותפשוט אני..אחרונה
עבר עריכה על ידי פשוט אני.. בתאריך א' בטבת תשפ"ו 22:03

ו...

בנות הן לא בנים, תחליף דיסקט 🤭

פלאפון חדש. באיזה מחיר כדאי? מה היתרון של דגם יקר?מתיעצת28

אממ... מניחה שזאת שאלה קצת מצחיקה וילדותית כי זה כמו לשאול למה יש רכב שעולה 50K ולמה פרארי עולה 300K..

ובכל זאת.. אני רוצה לקנות סמארטפון חדש אחרי 5 שנים..  מה היתרונות לקנות ב2000 ולא ב1000/1500 ש"ח? ואולי בכלל כדאי חד"פ להוציא 3000 ש"ח?

 

השאלה מה חשוב לךפשוט אני..

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

 

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

 

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

מצטרף לנאמרנפשי תערוג

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש


לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

את חייבת להגדיר לעצמך מה אופי השימוש שלך בוזיויק

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

כמו שכתבו כולםפצל"פ

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות


אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

מה הצורך?משה

מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.

קנית בסוף גלאקסי כלשהו אבל אל תשאלומתיעצת28

נמחקה לי כל היסטורית הצטאים בווצאפ במכשיר *הישן* .. ואחרי דו שיח ארוך עם הצאט GPT/גמיני נראה שאין לי שום גיבוי... מצד שני אם להיות רציונלית מה כבר איבדתי? הודעה ממשהי מהעבודה שמארה לי כמה אני מיוחדת.. נראלי נחיה.. 

תתחדשי🤗 ומעכשיו את מקפידה לגבות את הדברים בסלולריפ.א.

שלך באופן שוטף 

תתחדשי! נשמע לא קריטי בכללזיויק
"הודעה ממשהי מהעבודה שמארה לי כמה אני מיוחדת.. "יוני.ו.אחרונה
נשמע די מבאס לאבד חחח
כתיבה ברשתות חברתיות: מה אתם אומרים עלחסדי הים

הכלל לא לכתוב למישהו ברשתות החברתיות אלא אם כן הייתי אומר לו את זה בפנים או שדווקא המרחב נותן לבן-אדם אפשרות להביע את דעתו באמת מה שהוא לא יכל לעשות בפנים של הבן-אדם?

איזה צד עדיף.

תמיד עדיף לבחור באופציה הראשונה.בנות מרכלות עלי

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

הבעיה שזה מונע יצירתיות וכנות.חסדי הים

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

כלל נחמדזיויק
נראה לי רחוק מאד ממה שהולך שם
דווקא פנים מול פניםהפיאחרונה
יותר קל לי
חברים - אלו שצופים מדי פעם בסרטים\סדרותשפיכת לב

כמה הייתם מוכנים לשלם עבור שעת וידאו, עבור מעבר על כל התוכן וסינון המקומות שבהם יש בעיה של צניעות (נניח שניתן לבחור מידה - עירום, בגדי ים, או גם מקרים גבוליים יותר כמו שמלות לא צנועות וכד') חותך ומסדר את הקובץ הסופי לצפייה?  אני מדבר פר שעה (נניח לסרט שאורכו שעה וחצי: אני מוכן לשלם 2 שח).

לא הבנתי מה השאלהבנות בזות לי

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

בעיתונות הכתובה פתרו את הבעיה בצורה יותר חכמהפ.א.

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

אם זה חותך לגמרי את החלקים הבעייתיים..בנות בזות לי

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

לא הבנתי כלוםכְּקֶדֶם
ומרגיש לי לא מתאים בכלל 
אם הייתי צופה, הייתי משלם אלף שקל לכלחסדי הים
דקה, אבל הכסף זה גם סיבה לא לצפות.


יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

הבהרה חשובהשפיכת לב

מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.

הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.

אם זה נקיהרמוניה

גם מבחינה רעיונית אז כן

אבל הרבה פעמים סרטים אפילו בלי קשר לחוסר צניעות לא תואמים את הלך הרוח של יהודי.

 

נ.ב

המטרה של סרטים היא לא לשרוף את הזמן או להוות ריגוש אלא ללמד דרך חוויה

כי זה גם ככה מחנך מהדלת האחורית... אז צריך לראות שזה עונה גם על זה 

וזה מסובך, לכן הפיתרון הוא כמו שכתב @פ.א. 

הייתי קוראת לזה נקודות למחשבה/ מסר, אבל לימוד?נפש חיה.
חינוך בעיניי הוא לא דרך סרטים ודומיהם
למה?הרמוניה

סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?

אנשים הולכים לסרטים, להצגות, כדי להתענג, להתנתקפ.א.

לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.

הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה,  כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר.  ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.

לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃


 

מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?

לשם כך יש שיעורים ולימודים.

 

אני חשבתי על סיבה אחרתנפש חיה.

סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי

יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,

עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית

נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה

שתעביר אותו

או תתיימר לחנך איתו  

..הרמוניה

בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.

זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.

ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.

..הרמוניה

בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)

מנסה להבין אותך - למה את מתכוונת לברוח מהמציאות?פ.א.

בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.  

וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה. 

התכוונתי לגבי המטרה של הצפיה.הרמוניה

סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?

המטרה היא הנאה נטו, בילוי חברתי נעיםפ.א.
הולכים לסרט, להצגה בתיאטרון , להופעה של אומן מוכשר, כדי להינות. כדי לגוון את השגרה של עבודה, בית, נסיעות. אנחנו מחפשים רגש. בין אם זה לצחוק מכל הלב, להתרגש עד דמעות, או פשוט להתפעל מיצירה טובה.


וככה גם מספר טוב.


נראה לי מרחיק לכת להגדיר יציאה לסרט שנהנים ממנו, ובעקבות כך התנתקות לשעה/שעתיים, כבריחה מן המציאות. 

אין בעיה עם בילוי מדי פעםהרמוניה

כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.

חזרתי לקרוא עכשיו את התגובה מאתמולפ.א.

אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי

 

אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות. 

אוקייהרמוניהאחרונה
לא ברור לי איך זה יעבודברגוע
אתה תוריד את הסרט בצורה לא חוקית ואז תצנזר אותו בעזרת התוכנה שלך? אתה הרי לא יכול לצנזר את הסרטים/סדרות כשהם באתר המקורי שלהם (רימון אולי כן יכולים).
המקום שלכם בעולםזיויק

הוא קיים בכלל? הוא ברור לכם?

יהיה ברור אי פעם?

איך אחרים רואים את המקום שלכם?

זה למעשה תפקיד? שליחות? כישרון?

רק מי שהבין את השאלה שיענה. תודה 🙂

אולי הבנתי, אז-הרמוניה

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

זה לא יוצר פיזור? לא עדיף מיקוד? יש דבר כזה בכלל?זיויק
תלוי אולי בסוג האנשים? איך הקב"ה עובד עם היצורים שברא?
לא, כיהרמוניה

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

בלבלתזיויק
כי אישרת שבאופן כללי יש מיקוד בתכונה, גם אם יש יוצא מן הכלל.
התכונה היא לא המיקוד בעינייהרמוניה

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

הטלת כאן פצצהזיויק

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

אין לי כוחהרמוניה
בעיהזיויק
😆
היעוד שליoo

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום


אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

זה לא יעוד של כל אחד?זיויק
חשבתי יותר בכיוון של משהו ממוקד: לדוגמא חסד, רפואה, שליחות ציבורית, יצירה, חינוך, ביטחון, קדושה וכאלה
זה יכול להיותoo

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

לגמרי הבנתי את השאלה. עונה:די שרוט

בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.

 

ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?

מתברר עם הזמן-יש כיוון אבל רק ה' יודעהרשפון הנודד
אם רק ה' יודעזיויק
אז איך אתה גם יודע?
אני יודע את הכיוון לפי מה שאני מבין ומרגישהרשפון הנודדאחרונה

אבל בסוף מה יקרה איתי בפועל זה רק ה' יודע ומוביל

לשבור הרגלים קבועיםזיויק

יוצא לכם? קל? קשה? יש טיפים?


כמו כן היה לי הרגל טוב שנטשתי ורוצה לחזור אליו.

איך שוברים את הכבדות שחוסמת ביני לבינו?

ההובי של חייoo

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים


כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל


ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

אמיתי? זה קל לך?זיויק
אחפש את הספר
לשנותoo

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך


הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים


אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

נשמע נדיר ממשזיויק
זה באמת קשה מאד מאד, מתאים לאנשים ספציפייםנפש חיה.
חדמשזיויק
עם זאת זה מאתגר תסכימי איתי
כןנפש חיה.אחרונה
לאט לאטנפש חיה.

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

תהיי ספציפית?זיויק
וזה עזר?
אשתדלנפש חיה.

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.


לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)


כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....


היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי


רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

תודההזיויק
מתחילים לאט לאטנפשי תערוג

ומוסיפים כמה שיכולים

אולי יעניין אותך