להיות בשני עולמותלב אוהב

טוב, זה נושא רציני

אני רוצה לשתף במשהו 

אני יודעת שיש הרבה דתיים שאין להם בעיה לראות סדרות/סרטים.

ואני לא מתכוונת עכשיו לדברים לא צנועים בכלל

אני מתכוונת נגיד לרמה טובה יחסית. של סדרות/סרטים נקיים יחסית

וגם לא באופן מכור עכשיו, אלא משהו כזה מדי פעם,

או לדוג' על התופעה של שמיעת שירים בלועזית.

 

עכשיו באמת אני רוצה לשאול,

זה לא משפיע לכם על העולם הרוחני שלכם?

אני מרגישה על עצמי שאני לא מסוגלת להכיל בתוכי אווירה תורנית ומצד שני אווירה חילונית.

ואני לא מדברת עכשיו על דברים לא צנועים! (ברור שככל שהתוכן לא נקי ולא כשר אז הניתוק חזק יותר... )

 

אני מרגישה שכמעט כל מה שלא קשור לעולם התורני, ופחות מזה, כל מה שמושפע מהעולם החילוני (אין לי כרגע מילה טובה יותר לזה)

אוטמאטית מעין מנתק אותי מהעולם הרוחני, ובעיקר לקשר שלי עם התורה ועם חז"ל, בפרט ובפרט שאני לא צורכת עכשיו השפעה תורנית באופן קבוע. אני לא בישיבה/מדרשה. אני לא נמצאת באיזה אווירה מרוממת או עילאית, לא חשופה כל כך לדברי תורה במהלך היום וכו'. 

 

ואני תוהה לעצמי קודם כל- אם עוד מרגישים את זה בצורה ישירה כל כך ויכולים לשתף. 

ונקודה נוספת, מה עושים?

אני אמורה להתנתק לגמרי מהעולם?

לצרוך אווירה רוחנית/תורנית נטו?

 

אני חייבת להגיד שזה מעט מחשיש אותי לקבל החלטות גורליות בהקשר של זה.

אבל כרגע לא רואה פיתרון אחר.

אלא אם כן מישהו יאיר את עיניי.... 

 

(לא מדובר בשמיעה של שירים, וגם לא בדיוק בסרטים/סדרות, על זה בכלל אני לא מתחילה לדבר כי זה בוודאי מרחיק ממש, אלא יותר חשיפה להשפעה שהיא לא תורנית/יהודית דרך סרטונים ביוטיוב לדוג' או חדשות או כאלה בסגנון)

 

שני דברים בעצם (לאחר קריאה מחדש)

1. אנשים שצורכים סדרות/סרטים/שירים בלועזית באופן קבוע ועדיין יכולים להכיל בתוכם את העולם של תורה ומצוות

2. אנשים שמושפעים מאווירה לא יהודית מכל מיני מקומות כמו סרטונים ביוטיוב (לאו דווקא סרטים/סדרות), חדשות וכו' וזה עדיין מרגיש שמשפיע... אפילו שכביכול זה חשיפה מועטת/מזערית

 

אני מרגיש 180 מעלות הפוך ממה שכתבת. כשאני לומד תורהחסדי הים
ומקיים מצוות ובכלל עוסק בדברים שבקדושה זה מבעיר בי בעירה חזקה וקיצונית של דבקות וגעגוע ל-ה', כדי שאני לא ישרף אני מרגיש שהרבה פעמים אני חייב ללכת לצד הקיצוני ההפוך בדברי חולין ואז זה מרגיע אותי.
כשאני חי את עולם החולין אני מנסה לקחת משם ניצוצות של קדושה ולהעלות אותם.
מעניין... לכן סיקרן אותי לשמוע חוויות של אנשים אחריםלב אוהב

אבל אוקי זה המזל שברגע שנכנסים לעניינים של קדושה הלב מתחיל לבעור. יופי הכל טוב.

ואז באמת מזדהה עם הקטע שלפעמים צריך קצת לאזן עם חול...

אבל דיי, מה יהיה עם האיזונים האלה? עד מתי... מרגישה שאין מרגוע... 

וחוץ מזה, זה עדיין שונה, כי אצלך אתה כן עוסק בתורה. אני חושבת שזה שונה.

אצלי אין את זה. 

לעלות ניצוצות של קדושה, טוב אולי בעוד כמה שנים טובות נזכה... 

 

את אוכלת תפוחחיות צבעונית
(מה יהיה איתי היום עם הדוגמאות של האוכל🥴)
את מעלה ניצוצות

דווקא אז זה הכי חזק, החיבור של הרוח עם החומר(לאו דווקא עם תפוח כן?)
חחח מישהי פה רעבהלב אוהב

סבבה עם אוכל דווקא זורם לי...

אני יותר מתכוונת על דברים עם השפעות על העולם הרגשי/מחשבתי/חוויתי/נפשי שלי... 

חח כןחיות צבעונית
לא אכלתי מלא שעות.
וכתבתי לך על זה למטה, אולי יענה לך
תיאור יפה ומדויק.האטורי האנזו


זה קצת כמו שוקולדחיות צבעונית
וגלידה ופיצה וכו'. אין בזה שום דבר בריא וברור שיש לזה השפעה על הגוף
אז למה לא לאכול אך ורק אוכל טבעי ונקי מתוספים לא טבעיים?
יש כאלה שמסוגלים, אשריהם. באמת
עשיתי את זה פעם לאיזה תקופה וזה עושה לגוף תחושה מהממת, אבל זה היה קשה ובסוף גם בלתי אפשרי עבורי.

שמעתי פעם את הרב עופר ארז אומר שזאת גלות אדום. שהתפקיד שלנו הוא לגלות את יעקב מתוך ידי עשיו
אני לא באה חס ושלום לתת לגיטימציה לדבר כזה או אחר, וכן זה ידוע שכל דבר בקליפת נגה שלא מושך לכיוון הקדושה מושך לצד השני, אבל לכל אחד נפש מסויימת שדרכה יתגלה אור ה' בעולם ולכל נפש נטיות אחרות. זה אפילו לא חייב להיות סדרות/סרטים. זה יכול להיות מדע, טכנולוגיה ואומנות וכו וכו.
גם שם אפשר להגיד שזה לא מוסיף לרוחניות, בטח לא כמו לימוד תורה.
אני ממש יכולה להבין מאיפה עולה בך התהיה הזאת. היתה תקופה שהייתי מתהלכת עם קול בתוכי של ''עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים'' אבל ה' הראה לי שלא שם הוא רוצה שאעבוד. הוא רוצה דירה בתחתונים

שוב, אני לא באה להכשיר כלום, רק לתת נקודת מבט מכיוון שונה
צודקת כל כך. נגעת בנקודהלב אוהב

כלומר, עד איפה הגבול

ואיך בדיוק אני מוצאת את האזור והאיזון של קדושה ורוחניות באופן *קבוע*(!) למען השם, ולא רק לעיתים....

ולמה לפעמים זה מרגיש או הכל או בלבול... 

 

ואני אגיד לך משהו, לגבי ההשוואה מעולם התזונה לדוג', ההבדל הוא שאם נגיד "חטאנו" בפיצה וג'אנק פוד אז הגוף קצת סובל יש מצב (וגם, לא תמיד מרגישים...)

אבל ברוחניות זה אחרת, הרגשה של ניתוק מרוחניות, לא יודעת לפחות בשבילי, זה כמו הרגשה של מוות... לכן זה כל כך קשה לי. אבל מצד שני, אני כן אוהבת להיות מעורה בעולם וגם מרגישה שצריכה את זה במקום כלשהו...

 

לכן השאלה/תהייה... 

ברור. ההשוואה היתהחיות צבעונית
על מנת להראות עוד דוגמה כל איך שכביכול מצד ההיגיון יש לפעול בצורה מסויימת אבל לא נוהגים כך. ברגע שמדובר בנפש אז לא ההיגיון הוא השפה

קודם כל זה מדהים שכל כך קשה לך הניתוק. זה לא מובן מאליו
אני שואלת-למה להתנתק? לית אתר פנוי מיניה. תחפשי את ה' בתוך הדברים שהנפש שלך רוצה להתערות בתוכם.

לגבי השאלה של האיזון זה מאד מאד אינדיבידואלי. זה מסע אישי של חקירה ותעיה
אני חושבת שכל עוד את משתדלת לשמר את החיבור לה' בתורה ותפילה(במסגרת של מה שאת יכולה כמובן וטוב לך עם זה) אז זה יוביל אותך למקום שנכון לך.
וזה בסדר להתבלבל. מותר
נראה לילב אוהב

מה שחסדי אמר זה שהוא מגיע לחול אחרי שחווה נגיד דביקות בקודש כדי לאזן.

אבל זה שונה שאתה סופג השפעה חיצונית ממקום ריק ממילא. 

 

אני לא כל כך מתחברת לאמירה של לחפש את ה' בתוך הדברים. כי זה יותר עניין של אווירה. אתה בתוך אווירה, אתה מושפע ממנה... 

לגבי הסוף- אכן... רק שאני מחפשת קצת מעבר... 

(ותרגישי בנוח לא להמשיך להגיב אם כבד לך הדיון) 

מעולה אם זהחיות צבעונית
מתחבר לך. זאת גם דרך
אני הבאתי צד אחר לדוגמה(רק לדייק, לא דיברתי על ללכת להתנסות וכד'. אלא תנועה עם הנפש) את תדעי מה הדרך שלך
מסכימה איתך שהאווירה יכולה להשפיע, אבל כן חושבת שבמקרים מסוימים (צריך לזה המון אמת, יניקה מהתורה ותפילה) אפשר לבחור מה אתה לוקח ומה אתה זורק.
אבל כמו שכתבתי, זה הסתכלויות שונות(:


במילה אחת?האטורי האנזו

וואו.

 

בשתי מילים:

אבל ממש.

 

וזה 'השוכן איתם בתוך טומאתם'

וזה 'הרוכב בערבות'

וזה 'חברים מקשיבים לקולך' <שכל פמליא של מעלה ביחד

עם כל הצדיקים מקשיבים לאחד שעושה דירה לה' למטה>

 

כל אחד מאלו ^ מדבר בול על מה שאמרת. 

יפה ממש. 

(:

 

 

 

 

 

 

שאלה מאוד יפה! עונה -advfb

היה לי פעם מדריך בכיתה ה' כששלחתי לי שירים 'לא מתאימים' באייסיקיו (כן, היה קיים פעם חח) ומתוך התגובה שלו קיבלתי סוג של זעזוע שעד היום אני לא מסוגל לשמוע שירים עם תוכן שלא תואם לי.(בצורה שאני לא אפתח מעצמי שיר כזה).

התשובה העיקרית לשאלתך - השאלה מה שידרו לנו מגיל 0 ומה אנחנו משדרים לעצמנו ולסובבים אותנו.

עד כמה צריך לחיות חיים של חול? מה המטרה - החול או הקודש? מה המינון ביניהם? האם לעשות סתם כיף זה סבבה? האם לעשות סתם כיף זאת מטרת על? 

כל אחד צריך לראות מה שידרו לו בעבר ומאיזה נקודת פתיחה הוא מתחיל ביחס הנפשי שלו לכל הנושא.

אם אדם גדל בבית שיש שלוש טלויזיות כולל בסלון, זאת נקודה שצריך לשים לב אליה.

מצד שני - יש עניין מאוד חשוב לתת מקום לצרכים האנושיים הפשוטים שקיים בכל אחד ואחד.

בתים שבהם לא ניתן מענה הולם לצורך הבסיסי - יש לזה מחירים לא פשוטים..

 

אני לא חושב שמי שכל היום בקודש בלי הפסקה הוא 'יותר צדיק'.

השאלה מה המניע, מה הרצון.

העיקר זה האיכות ולא הכמות.

אם אדם עושה דברים של קודש מתוך מניע פסול - זה הדבר הכי חמור שיכול להיות!

הוא משתמש בשרביט של המלך לתועלת אישית, זה לאנתפס!

הרבה פעמים אנשים עושים דברים מתוך אגו ואין עניי להתכחש לזה אלא להתמודד עם זה.

 

אני חושב שלהיפך - בישיבה הרבה יותר קשה לתפוס איזון. מי ששומע שירים לא רואים (לצורך העניין) בישיבה הוא יכול להרגיש הרבה יותר דיסוננס פנימי עמוק ממי שלא

כתבת דברים יפיםלב אוהב

אבל לא בטוחה שענית על מה ששאלתי...

כאילו איך זה משפיע על זה... 

 

אולי הדברים הבאים יותר קשוריםadvfb

זה באופן כללי בלי קשר לדת

עם ערכים לא הולכים למכולת.

רוחניות כשעצלמה היא באוויר.

המשימה בחיים היא להנכיח את הרוחניות בגשמיות.

עשיית חסד זה דוגמא פשוטה.

כל דבר שמוסיף ליישוב המדינה הוא עוזר.

מידות כשיוצאים לפועל... דהיינו יחסים בין בני אדם הם דבר קדוש.

הרוחניות שבין אדם למקום היא מה שאת מדברת עליו ש"מנותק" מהעולם.

אמנם הרוחניות באה לידי ביטוי גם בבין אדם לעצמו ובין אדם לחברו/סביבתו.

שהרוחניות הזאת באה לידי ביטוי יותר ממשי בחיים.

זה גם משפיע על רוחניותשל בין אדם למקום. היא אולי הופכת להיות יותר ממשית

אבל לא ענית על עיקר הענייןלב אוהב

של השפעות חיצוניות!!!! ואיך זה משפיע על עבודת ה'....

(סרטים/סרטונים/שירים/סדרות/ספרים וכו' וכ'ו וכו') 

בטח שמשפיעadvfb

סרטים סדרות ושירים.

אבל אפשר למצוא חלופות או כשרות או נטרליות.

בטח שמפמשפיע!

אבל למי יש זמן לזה?

וזה גם שמעמם.

עצם זה ממקיעים המון זמן בדברים שהם אוויר זה כבר אומר סימן כלשהו למשהו יותק עמוק.

 

עבודת ה' זה עומק.

כל משהו שהוא שיטחי גם אם זה לא נוגד את עבודת ה' לא צריך לתפוס מקום גדול אלא מספיק מקום קטן שיביע את היצר בעניין. להיפך. לפעמים זה משתיק יצר שצריך להוציא אותו בדרכים טובות

ראיתי שיעור ממש יפה על נושא מקבילadvfb
עבר עריכה על ידי advfb בתאריך י"ד בחשון תשפ"א 12:17

 

מדקה 4 יותר רלוונטי

מסביר את הצורך הנפשי במסכים ואת היחס של זה לעבודת ה'

פחות בקטע של תרבות המערב שברור שמשפיע אלא איך להתייחס לזה מבחינת הנפש.

מדבר על כך שהמסך ממלא צורך בנפש ואפשר להתמודד עם זה בדרכים שונות.

ממליץ ממש.

זה עניין מאד אישימקלידה משהו
ותלוי במצב הנתון של כל אדם.
את מרגישה שכל השפעה שהיא לא תורנית תערער אותך,
ואני מרגישה שאם אגביל את עצמי רק להשפעה תורנית, אני אחנק. אין פה נכון או לא נכון.
אצלי העיסוק בתרבות ואומנות (לדוגמה, ספרים) הוא ממש נצרך כמו אוכל. מעטים הסופרים הדתיים שכותבים ברמה גבוהה מבחינה ספרותית. אם אגביל את עצמי ואקרא רק ספרים של דתיים, אני אשתגע. אני משתדלת לסנן דברים שאני קוראת, אבל אין לי בעיה לקרוא גם דברים שהם לא בדיוק מסתדרים עם השקפת העולם התורנית.
וחוץ מזה שהעובדה שסופר הוא דתי לא מבטיחה כלום על רמת התורניות/דתיות של הספר. קראתי ספר של אשה דתיה שזעזע אותי מאד בכל הקשור לענייני צניעות. בעיני זה ממש חילול ה'.
...לב אוהב

אממ לא חיפשתי נכון או לא נכון...

יותר בכיוון של חוויות של אחרים מתוך שני העולמות האלו.. איך זה משתלב אצלם

ואני מבינה אותך לגבי ספרים... 

השאלה רק אם זה מגיע אחרי שאת מלאה מהמקום הרוחני, או שזה גם לא כזה נצרך... 

זה דינמימקלידה משהו
אנחנו אנשים דינמיים.
וזה מושפע מהמון גורמים.
תראי, יש אנשים כמוני שזה בעיקר טכני אצלםחופשיה לנפשי
זאת המסגרת היציבה היחידה שלי ואני מאוד טכנית בנוגע למצוות וזה אז זה פשוט לא משנה לי
נראלי נראלילב אוהב

שהמקום הזה של מצוות בצורה טכנית

לא מעורר בד"כ איזשהו קונפליקט בין העולמות...

 

לכן כתבתי שזה לא משנה ליחופשיה לנפשי
חח כן.. סבבה.. תודה על התגובה בכל אופןלב אוהב


אני מתחברת לשאלה אבל מנסה לענות.בורדו
לכל אחד יש חשיפה אחרת שמתאימה לו... כמו שיש אנשים שיותר בעולם המעשי ויש אנשים שכמוך צורכים רוחניות בכמויות גבוהות. צריכים את שני סוגי האנשים, אבל נראה לי שה'רוחניים' שמרגישים בדקויות יותר נדירים. אני מאמינה שזה כמו בדיבור... יש כמה חלקים; יש מצוה, יש אסור ויש מותר. (יש גם חלוקה ל5 אבל הלכתי על הכי בסיסי)
אז יש אסור ויש מצוה שזה לכל האנשים, אבל בחלק שהוא מותר, לענ"ד החכמים ימעיטו. (וישימו את הקודש עיקר...)
אז גם בצריכת תכנים, איך אנשים שמאוד מחוברים לעולם הפנימי שלהם צריכים להתייחס לדברים המותרים, הניטרלים? רוב העם בוודאי צורך אותם, אבל את מרגישה שזה מנתק אותך מהקודש ובאמת יש בזה משהו, זו לא שטות. ולכן אני חושבת שאם יש לך תועלת לדוגמא שמיעת חדשות, הרצאת טד, סרטון דעה וכזה אין בעיה לראות רק בצורה עניינית- אם יש לך צורך בזה... שדעתך תהיה מעורבת בבריות אבל תמעיטי באלו, כי באמת בסופו של דבר אין להם תועלת גדולה.

זה מה שאני חושבת, אשמח אם למישהו יש במה לתקן אותי.
האמת שקצת מרגש אותי מה שכתבתלב אוהב

כי מרגיש לי שהבנת אותי... 

ואת לא מתחברת לשאלה או כן מתחברת? 

אני גם בקונפליקטים עם זה...בורדו
וגם כמו השרשור הזה
מה זה בשבילכם בן תורה? - צעירים מעל עשרים

ובאמת, ניסיתי עכשיו לענות לעצמי אבל בפועל עוד לא שלמה עם ההבנות האלה לגמרי.
וואו העליתם פה נושא שכבר מלא זמן מטריד אותיבת של ד'

השאלה - האם אפשר לשלב בין חומר לרוח?

מי שקרא את הספר "איסתרק" - התובנה שעולה משם (על פי הבנתי הדלה) זה שאי אפשר גם להנות מהחיים וגם לשמור על רמה רוחנית גבוהה, ומשהו תמיד יבוא על חשבון הצד השני.

במבט ראשון זה היה נשמע לי ממש לא נכון כי כעיקרון כל הקטע של היהדות זה לקחת דברים גשמיים כמו אכילה למשל ולהעלות אותם (במקרה הזה ע"י ברכות וכשרות), ולא להימנע מהם.

אבל חלק מהחברות שלי דווקא חשבו שזה נכון, וגם אני בעצמי לא לגמרי בטוחה, כי ברור שהתורה לא הולכת עם נהנתנות או בזבוז זמן...

מה אומרים?

 

ואי איסתרק איזה ישן חחלב אוהב

ספר מושלם...

לדעתי אין עניין להנות בעולם הזה, וזה גם בא על חשבון הרוחניות שלך.

גם הרב יורם אברג'יל זצ"ל היה אומר את זה שבמקום שאתה ממעט בהנאה אתה קונה קניניים רוחניים (משהו כזה...)

וגם רואים את זה בסיפורי צדיקים....

השאלה שוב, כמה אתה בעניין של להתעלות רוחנית.. 

 

..בתוך בני ישראל
לענד הנקודה באיסתרק קצת אחרת, כי (אזהרת קלקלן) כשהוא אצל הקאוורים אז מבחינה *טכנית* הוא מקיים מצוות, אבל זה בתור מסגרת, תבנית, הרגל, לא כי הוא רוצה... מבחינה מהותית הוא שואף להיות קאוורי. אבל אחרי שקנז מגיע ומטלטל אותו קצת, הוא מבין פתאום שהעיקר הוא מה המרכז ומה פחות, ומצוות זה לא רק כדי לסמן וי.

אז משפט כמו "אחרי שאתה שומר את כל התורה כלה תעשה מה שבא לך" לא מתקבל במציאות של עבודת ד', וזה מעיד שאולי גופו שייך לכוזר אבל נשמתו וליבו במישורי הפלאט.
מזדהה ממשילדה של אבא

 

נזכרתי מיד במאמר הזה של הרב יוני לביא על גבול שני עולמות

שמרגיע שזה לא בעיה רק שלי.. זה בעיה רחבה שקיימת בציבור הדתי.

 

נראה לי שדווקא בזכותה אנחנו משפיעים בכל העולמות,

ו(בגללה) כל אחד צריך להיות שלם לגמרי עם הרמה הרוחנית והתורנית שלו.

מצד אחד זה מבלבל אותנו אך מכריח כל אחד לבדוק עם עצמו איפה הגבול שלו בין שני העולמות האלה, מתי זה מאזן ומתי מגביל.

 

בהצלחה לנוחיוך

 

 

איי אחותייהודעה

זה הקונפליקט הנצחי נראה לי בין הקודש לחול..

אין ספק שזה משפיע, כל דבר שאדם נחשף אליו הוא מושפע לטוב ולרע.
 פעם רבינו יש'  אמר שלנפש יש תכונה שהיא כל כמה זמן מתרוקנת ואדם מרגיש צורך למלא אותה ובמה שתמלא אותה זה מה שיהיה שם, השאלה במה אדם ממלא, אתה יכול למלא אותה בתורה או בדברים אחרים.

עכשיו, לנשים זה אפילו יותר חזק העניין הזה גם בהרגשת ריקנות וגם בגלל הרצון להתחדשות, זה יכול להיות באוכל, שוקולדים, קניות (!!) וכו' או להבדיל בתפילה, תורה, גמ"ח..

ולפעמים יש צורך לנפש, אני לא חושבת שצריך להתעלם ממנה. יש ימים שגם הנפש צריכה את המקום שלה, כן זה לא נורא מדי פעם לעשות קניות (ולבזבז קצת), לצאת לטייל, לאכול משהו  מיוחד ולהתפנק, אבל פשוט נראה לי צריך לדעת לשים לב, לכל אדם יש מנגנון פנימי שהוא יכול לקלוט מתי זה כבר עובר את המקום הבריא של זה ופה כן כדאי לאזן למקומות הנכונים ולראות שלא עברנו את הגבול של עצמנו..
 

ולענ"ד בכלל  אפשר לעשות הכל בקדושה למי שבאמת רוצה, גם אם הרחוב והמציאות היום יומית הם לא באוירה של תורה אז כן לנסות לפתח חיות מהקדושה גם בדברים הכי גשמיים  ואם קשה לבד אז לדבר עם חברה על זה ולחשוב על פתרון משותף (אההמ) או לקבוע עיתים ולמסור נפש על זה כדי שהבסיס והחיבור להכל יהיה מהמקומות הנכונים.. מגניב
 

ואוו...לב אוהב

ומה אם הנפש מתרוקנת יותר מדיי במהירות?....

כאילו נגיד יום אחד התמלאת (נגיד בשבת)

ויום אחרי שוב כבר מרגישים ריקנות....

 

ואהבתי את הקטע של ההתחדשות.

ממהודעה

לכולנו יש ימים כאלה וכאלה, התדירויות שלהם משתנות בהתאם למצב הנפשי\רוחני אני חושבת יש ימים שזה יותר קיצוני ויש שפחות.
לפעמים הריקנות זאת עצבות ומוחין דקטנות ולפעמים באמת הנפש צריכה להתמלא (לפעמים זאת תחושה די דומה או חופפת).

יש שימים שפשוט צריך לתת להם לעבור ולא להתרגש מהם, כי זה גם חלק מהבניה שלנו גם אם זה לא תמיד כל כך נעים ויש ימים שבאמת מרגישים ריקנות. אז הריקנות לעיתים יכולה להגיע מרצון חזק או צורך אמיתי שלא ממומש ולעיתים צריך לדעת להתמלא, את יודעת מה טוב לך ופשוט לא להשאב למוד הזה יותר מדי כי זה מוריד.

תמצאי לך דברים שמחיים אותך וממלאים אותך, כן אפשר למצוא את הפרווילגיות בקדושה, אפילו תעשי לך רשימה של דברים כאלה שמשמחים ומחזקים או ממלאים אותך וברגעי הקושי תשלפי ותיישמי אחד מהם.
לפעמים תראי שמתאים לך להוציא את זה בתפילה, לפעמים באיזה שיעור, לפעמים גם באיזה טיול עם חברה או תחביב שיש לך...

ואי תדעי לך שזה תפס אותי חזקלב אוהב

הקטע שהנפש מתרוקנת, כאילו זה גרם לי להבין כמה דברים...

תודה לך ♥

חח זה הצאדיק הודעה

אשרייך נשומה!
שנזכה להתמלא מהדברים הנכונים

עצם הרעיון לעשות אישיו מנושא כזה נראה לי מוזרadvfb

כל בנאדם נורמלי בלי קשר לעבודת ה' מנסה להשאיר מזמנו יותר זמן לדברים חשובים או דברים שהוא יקבל סיפוק כלשהו מהם.

סדרות וסרטים זה נטו ריקנות. אין מעבר לזה

אלא אם כן זה בתדירות מאוד נמוכה.

ברור שסרטים ודברים כאלה זה לא טוב, אבל...בת של ד'

מה לגבי כל שאר הדברים שמרכיבים את החיים? תחביבים, חברה, מקצוע, טיולים, ספורט - לכל זה אין מקום? 

בטח שיש מקוםadvfb

אבל איך זה מפריע?

למה צריך לדון על זה כל כך?

תחביבים זה אחלה

כי לפני שניה אמרתם פה שכל הזמן צריך לעבוד את ה', ולעשותבת של ד'

הפסקות לפעמים. וזה שונה לגמרי מלחיות את החיים תוך כדי עבודת ה'!

כל דבר שהוא לא עבירה ממש, יכול להיות מוגדר כעבודת השםפלונפון מירוסלב

זאת שאלה שצריך לברר מול רב, תלמיד חכם וכו' לגבי ה"מה".

אבל ה"איך" זה כבר עבודה של כל החיים.

בד"כ תחביבים (כשרים כמובן), דבר שאדם שוקע בהם, זה חלק מהתפקיד שלו בעולם.

תחביבים זה דבר שאדם שוקע בהם?advfb

תחביבים זה משהו מהצד בדרך כלל למיטב ידעתי.

 

אנסה טיפה לדייק את דבריך - אדם צריך לראות את עצמו עובד ה' בכל עת.

אך עבודת ה' עצמה זה לא כל דבר שאדם עושה. אולי ברמות ממש ממש גבוהות.

רוב האנשים כדאי שלא יכנסו לדמיונות שווא ויהיו מודעים לכך שהם ממלאים צורך בשביל עצמם והם לא עובדים בזה את ה' בכוונה העילאית. זה בסדר גמור. כל אחד לפי מדרגתו שלו.

למה לא?העוגב
זה כמו שכאמא אני יודעת שכשאני הולכת לישון זה קדוש. כי זה ייתן לי כח לתפקד טוב יותר, ויעזור לי להיות סבלנית יותר וכ'ו.
וזה נכון לכל דבר. אם אנחנו משקיעים את מיטב כוחותינו בעבודת ה', אז כשאנחנו משקיעים בלמלא את הנפש שלנו ולדאוג לחיות שלנו, זה לא פחות קדוש.
כלומר, מה שאני משקיעה בו כוחות, הוא שיעיד על הפנאי שלי האם הוא מתחבר לקדושה או לא.


למה דמיונות שווא? למה זה או אני או ה'? אם ה' בוחר לפעול דרכי, ואני מאפשרת את זה, אז כל דבר שאני עושה לעצמי כולל את עבודת ה'.
זאת בחירה שלי אם לנתק את הפנאי מעבודת ה', או לרתום אותו. ואם אני לא טועה יש גם עדות בגמרא על הלל הזקן שהיה מתרחץ ואומר שבזה הוא עובד את ה'.
כן, ברור שאפשר לשקוע בתחביבפלונפון מירוסלב

וזה גם סימן טוב בד"כ, כך שמעתי מרב חשוב. בהנחה שזה לא על חשבון תורה ומצוות וכמובן לא איסור.

אדם שממלא צורך לעצמו ומגיע מזה לשמחה, הוא מקיים מצווה (עשה דאורייתא לפי חלק מהפוסקים).

אדם שממלא צורך לעצמו ומרגיש טוב יותר וזה עוזר לו לבריאות, גם כן מקיים מצוות שמירת הגוף.

 

זאת לא עבודת השם? הבעיה היא ברמיה עצמית, בעיקר אצל אנשים שעושים מה שכולם עושים או שעושים מה שיביא להם כבוד (או כסף, שזה כבר פגם משמעותי באמונה וביטחון).

אותם האנשים בד"כ לא שוקעים במה שהם עושים, ובטח לא מגיעים לשמחה. 

זאת הסיבה שלא הבנת על מה אני מדבר. אם זה תחביב, זה צריך למלא אותך. אם לא, זה סתם משהו מיותר שאתה עושה.

 

בפועל, הבעיה היא בהכוונה. אדם מכוון את עצמו לא נכון. או לתחביב הלא נכון, או למניע הלא נכון.

וגם אדם שעושה משהו שהוא צריך ואמור, גם שם לפעמים אדם חושב על עצמו, דווקא כי הוא לא מבין שיש בזה עבודת השם.

השאלה למה את מתכוונת שאת אומרת "עבודת ה'"advfb

לאדם יש צרכים.

אדם מורכב לא רק מנשמה אלא גם מגוף.

צרכים זה לא מצווה אלא צורך הכרחי.

אם כל החיים עצמם מכוונים לעבודת ה' אז גם מתי שאדם עוסק במילוי צרכיו הבסיסיים יש לזה משמעות מעבר לסתם מילוי תאווה.

אין הפסקות בעבודת ה'. זה רע להגיד דבר כזה.

מה שכן - לא תמיד מתקרבים לאש הקדושה - תורה תפילה עשיית חסד וכולי.

בודדים משקיעים כל יומם בקודש.

ואין פסול לעסוק גם הרבה בחול אם זה צורך של האדם. להיפך.

ממש לא ברור שסרטים זה דבר לא טוביעל מהדרום
לק"י

כל עוד זה צנוע וכו' לא רואה בזה בעיה.
תלוי אם הופכים את זה לתרבותadvfb

שטוחנים סדרות סרטים וזה...

אם זה פעם פה פעם שם יכול להיות סבבה.

 

עדיף לעשות דברים יותר מועילים בחיים. לא?

השאלה מה עושים במקוםיעל מהדרום
לק"י

לא רואה רע בלהנות גם מדברים בלי תועלת ממשית. מותר גם "סתם" להנות.
השבת קראתי סיפור על הבעש'טבת 30
שנראה לי קצת נותן כיוון.
הבעש''ט וחסידיו היו צריכים לחצות איזה נהר קפוא אי שם באוקראינה, וכאשר חצו אותו, היו שם הרבה גויים שעבדו בלחצוב מתוך הקרח צורות של צלמים וצלבים, כנראה משהו שהיה נהוג ומקובל שם.
החבורה של הבעש''ט ניסתה לחצות כמה שיותר מהר ולהתרחק מהם אבל הבעש''ט בעצמו נעצר והתבונן בהם מהורהר למשך כמה זמן.
כששאלו אותו למה, הוא הסביר שהוא תמיד אומר להם שמכל דבר אפשר ללמוד משהו על עבודת ה', ועכשיו הוא למד משהו חשוב, על כמה קרירות של הלב וקפאון שלו יכולים להזיק.
הוא אמר להם- אפילו מים, שהם מטהרים, ברגע שהם קופאים כבר אפשר לחצוב מהם דברים לע''ז...

עכשיו, יש הרבה זוויות לסיפור הזה. בטוח אפשר ללמוד ממנו כמה דברים לי הוא עלה עכשיו בהקשר של השאלה שלך, ונראה לי שהתשובה היא בעיקר- הכל תלוי במדרגתו של האדם.
הבעש''ט היה כ''כ מחובר בכל שניה ושניה לרוחניות ולה'- שדבר כזה לא רק שלא ניתק אותו, אלא להפך- נתן לו תובנה עבור עצמו בעבודת ה'.
אבל החסידים שלו לא היו במדרגה הזאת ולכן הם התרחקו מהר, כדי להימנע מהשפעה.
ואם אני ואת היינו שם- וואלה, אולי בכלל היינו עושות אחורה פנה ומחפשות מקום אחר לחצות את הנהר.
אולי.

כלומר- נראה לי שהדבר הכי חשוב זה חיבור לה'.
ואם את, אישית, מרגישה שמשהו מנתק אותך משם- וזה לא משנה מה זה, אז כנראה שזה לא טוב לך.
יכול להיות מישהו אחר שאותו דבר לא מנתק אותו.
ולכן זה כ''כ אישי. וכ''כ תלוי במבנה של הנפש ובאיך שאדם תופס או מושפע מדברים.
יכול להיות שאת ואני נשמע אותו שיר, לצורך הענין, אני אהיה אדישה כלפיו ואת תושפעי ממנו, ועוד מישהי בכלל הוא יעורר בה משהו טוב בפנים.

בגדול, אני מניחה שיש השפעה. כל דבר משפיע.
השאלה עד כמה משפיע ומה המינון שמשפיע וגם- מה היכולת להתגבר על ההשפעה ולהתאזן מחדש.

יכול להיות שבאמת שיעור קבוע מרב או רבנית יכול לתת לך את היכולת הזאת להתאזן כל פעם.
במיוחד שזה קצת קשה היום להיות נטו באווירה תורנית. וגם אווירה תורנית לפעמים יכולה להשפיע לא טוב על הנפש (תחושה של חנק, יצירת התנגדות בנפש, יצירת חוסר שקט בנפש).
ואו באת לי בול בזמן ועוד עם סיפור על הבעש"ט.לב אוהב

(סמיילי מתרגש)

אני חושבת שבאמת השרשור הזה מחזק אותי ללכת על זה, להקשיב למקומות ששפיעים עליי לא טוב ולהתרחק מזה... 

תקראירק הי"ת.
את לא מבינה. אני מרגיש ממש ממש בדיוק ככה אבל חושב שהרבה יותר קיצוני ממך. זה שורט לי את הנשמה עד כדי כך אני לא מגזים. אני בחור בישיבה חרדית של צדיקים אמיתיים ישיבה ענקית וטובה מאוד עם יראת שמים וכו', תנאים גשמיים בריצפה ממש גועל נפש אבל מוכן להתמסר לתורה, כמובן שבישיבה אין לי שום דרך לשמוע כלום אז כולי בתורה מה שנקרא, ואז אני חוזר לבית, שבועי נאמר לרוב האנשים פה היה נראה שאני פרוש גם בבית אבל יחסית לישיבה מה שאני רגיל זה שונה לגמרי, ויש לי פתאום אינטרנט (מסונן כמובן) חדשות, (סדרות סרטים כשרים,) שפע של איזה צריכה כשרה שבא לי כעיקרון, שלא נדבר על עצם החיים שפתאום יש לי מה לאכול ואיפה לישון אז אני מרגיש כמו חו"ל מבחינת התנאים, ושוב חוזר לישיבה לתנאים שאם היו מגיעים לרשויות הישיבה הייתה נסגרת וכמובן שזה מרצון ההורים שלי לא חרדים בכלל, אבל עדיין מרגיש נורא, וחושב שהמצב שלי הרבה יותר קשה משלך כי כשאני בצד של "התורה" אז זה הרבה יותר קיצוני לדעתי ממה שאת חווה מכל הבחינות
וודאירק הי"ת.
וודאי שזה לא לאורך זמן ואני ממש ממש חושב שאנחנו צריכים להיות כול כולנו אך ורק בתורה וזה כיף גדול הנאה גדולה והאמת של החיים
בעניין שלך אפילו יותר...
ככל שתתנתקי את באמת לא תרצי גם לשמוע לראות מה שעכשיו כי תתמלאי בדברים אחרים זה העולם שאנו חיים בו ואלו הניסיונות שעלינו מוטל לעמוד בהם בגבורה...
אשריך...
תודה על השיתוף...אז רגעלב אוהב

מה אתה בעצם עושה שאתה מרגיש את הניגודיות הזאת?...

כאילו אוקי, קשה וזה...

ואז מה?

 

וכיף לך כי אתה מתמלא בתורה... אז ההרגשה היא אחרת אני מניחה. מה שאתה חווה זה מתוך זה שספגת אווירה של תורה ואז זורקים אותך לעולם ולחוות אווירה אחרת.. לא קל בכלל... 

 

זהורק הי"ת.
אז אני בינתיים העדפתי להמשיך ככה כי העדפתי להנות מהדברים למרות שידעתי מה זה יעשה לי... אבל כל זה נעשה אצלי בהנחה שזה תקופה זמנית בלבד ואני יודע שבעה אחרי שאתחתן לדוג' (אני בשידוכים) אז לא אתן לזה לקרות בעה ואהיה רק בצד של התורה...
אני חושב הקושי עכשיו להתנתק קטן משמעותית מהקושי לחיות בב' עולמות, ויותר מכך זו לא האמת... אם זכית שהנשמה שלך כבר לא מתחברת גם לדברים כשרים מחמת חילוניותם זה עוול שאין כדוגמתו להמשיך בכח ולצרוך את זה...
אדם שכל חייו רוצה לרזות, זה מה שמעניין אותו, וזו מטרתו פתאום מרגיש הרגשה רעה ונוראה אחרי שאוכל המבורגר צ'יפס ועוד כהנה אבל ממשיך לאכול כי נהנה מהטעם בשעה שאוכל וודאי לשוטה ייחשב תפוס את עצמך יש לך הזדמנות ותפסיק עם זה! למרות שהוא יכול לרזות גם אם יאכל את זה, כי יעשה ספורט וכדו' אבל עדיין יש פה הזמנות, גם פה בוודאי שאין איסור ושזה בסדר ואפשר גם כך אבל אם יש כזו תחושה אינני מבין ממש מדוע להמשיך...
ה' ינחה אותך בעצה נכונה!!
נראלי כולם חושביםלב אוהב

שאחרי החתונה הם יעזבו את כל ההרגלים הלא טובים

ויהפכו לקדושים...

 ו...מזה לא מתחברת? אני מאוד נהנית מזה, רק שיש קצת תופעות לוואי... (וגם, לא תמיד. תלוי מתי זה תופס אותי...)

בכל אופן, כן, צריך איזה תקופת ניתוק כנראה 

תודה רבה!! 

רק להגיד לךבת 30
שאחרי שתתחתן בע''ה, אתה תופתע כנראה.
מיועד לשתיכןרק הי"ת.
צדיקות מסכים איתכן לחלוטין אבל יש פה טעות בהבנה במחילה.
אצלי מבחינה מעשית גשמית בפועל אחרי החתונה לא יהיה לי מה שיש עכשיו בלי מאמץ להתגברות פשוט לא שייך. אשריכן.
אבל לי יש שאלה אלייךרק הי"ת.
למה באמת לעשות כל פעם את הדברים האלה ולטעום מפה ומפה וודאי שהכל בדרך טובה אבל אם את מרגישה שאת בדרגה כה גבוהה למה להסתפק בכלל למה לא לחתוך על כל העניינים האלו וזהו וודאי שזה קשה אבל יעבור
לא יודעת לגבי הדרגה...לב אוהב

כי זה בדיוק הקטע

שכל פעם אתה לא משער בכלל שזה ככה ישפיע,

אתה בטוח שזה יעבור בטוב

כי מה בסה"כ ראיתי

בקטנה ממש

וגם בקטע טוב 

ועדיין, יוצאים בתחושה לא טובה

אז לכן

חישוב מסלול מחדש

 

וזה קשה להתנתק. זה מלא ניסוי וטעייה

 

מסכים.רק הי"ת.
וודאי שקשה להתנתק...
אני איתך חח...
אבל אני חושב שצריך
יש לי בעיה דומה.לא מגזרי

כל פעם שאני מתעלה מבחינה רוחנית קשה לי כי אני כן רוצה קצת לזרום עם החיים וזה מוריד אותי למטה. מישהו מכיר את התופעה? אשמח לדעת איך אתם מתמודדים.

נראה לילא מגזרי

שהתשובה בחתימה שלי. תודה רבה לכולם

יפה... מעניין... והחתימה מרגשת...לב אוהב

אבל מבאס שזה מוריד למטה,

למה שזה פשוט לא ישאיר באותה מדרגה...

כאילו למה מתוך התסכול יורדים?

 

 

 

ואי ואי החתימה הזאת כל כך מדויקת. 

 

לדעתי זה לא בהכרח קשורהפי
להשפעה חילונית
זה גם אבל זה מעבר
זה פשוט כל מקום שמרגיש לא נכון עבור הנפש היהודית שלך.

וגם לחילונים יש את זה
יכולה להגיד לך שהייתי ילדה הייתי בשיעור ריקוד היפ פופ והיה שירים/ תנועות שאני ועוד בנות (חלק לא דתיות) לא הסכימו לעשות ושיננו לגמרי את כל הסגנון לסגנון בריא וטוב.

אני רואה את זה יותר בתור נשמה יהודית שאומרת היי יהודי יקר אני פה..
ולא משנה לאן תברח ואיפה תהיה דתי חילוני חרדי מסורתי
היא קיימת נקודה!!!!!!
וחייב לתת לה מקום , בכל חור שתהיייי

זה נכון שבחברה החילונית זה הרבה יותר מאתגר , ברור , אבל גם בחברה שלנו
אסור לנו להיות נבל ברשות התורה , אל תחפשו פירצות במקום שאפשר לחגוג עליהם גם אם מותר
ולנפש שלך זה מרגיש , לא .
אז לא!!



כלומר גם באתר דתי את יכולה לפתוח ולמצוא משהו שמרגיש לך לא נכון לא שייך ומבזה אותך.
תלמדי להקשיב לעצמך אם יש מקומות שזה חוזר על עצמם אל תהיי שם .
אממ מעניין...לב אוהב

למרות שזה לא ברמה שזה מרגיש לא שייך ומבזה...

זה בדיוק העניין, שזה דברים שהם סבבה מבחינת התוכן 

וגם ההרגשה היא אחרי, לא באותו רגע...

הרגשה לא נעימה של ריחוק 

 

מעניין למה ההרגשה היא אחריהפי
ולא לפני
יותר נכון אולילב אוהב

למה ההרגשה היא לא תוך כדי..

לא יודעת אצלי האסימונים נופלים וכל התחושות יורדות רק אחרי החווייה 

 

הבנתיהפי
טוב כנראה אצל כל אחד שונה
אני רוצה להציע כיוון אחר - לימוד תורהא"י זה קשה

כל עוד את לא צורכת תכנים שליליים - עקרונית הכל בסדר. ובכל זאת תחושת הניתוק תמיד תצוף. לא משנה מה.

והפיתרון לזה זה לימוד תורה, ואיך לא - בעיקר בשבת.

לקבוע לעצמך לימוד שאת אוהבת ומעשיר אותך. 

אם אפשר כל יום - מצוין. אבל הרבה פעמים זה לא מסתדר ובשביל זה יש שבת, שבה צריך לקחת את כל הזמן הפנוי ולהקדיש לתורה עד כמה שאפשר. 

העוגן בקדושה ילך ויתרחב, ותחושת הניתוק תקטן.

 

בהצלחה

דעתי בעניין.נשיקות לאבא!!

הי אהובה.

כמוך. נראה לי יש רבים העוסקים בסוגיה הזאת.

בין קודש לחול.

עצם ההתעסקות והמחשבות סביב זה מראה עד כמה בן אדם עמוק וחושב את.

 

אני חושבת שהשאלה שלך היא מהותית, ואין לה תשובה אחת.

זה תלוי ברמה הרוחנית של האדם.

לשלב בין קודש לחול ולמצוא את האיזון זה אינבדואלי מאדם לאדם.

זה תלוי בכמה דברים, מהי נקודת הפתיחה של האדם, מאיפה הגיע, ומה עבר בחייו.

נכון, שהמטרה העיקירת, והברורה שלנו היא לעשות רצון ה', לדבוק בו. להיות מחוברים אליו.

אבל גם כשנעלה למעלה אחרי 120, ידונו אותנו על פי מעשינו בלבד, ואין דין אחד דומה לחברו,

כי על ניסיון שאת נלחמת בשיניים בשביל להצליח את תקבלי שכר כפול ומכופל מאלו שהלך להם אותו ניסיון בקלות.

מה שאני באה לומר פה. שיש כאלו שלא יבינו את הרצון והכמיהה להשתוקקות, את, שיש לך את הרצון הזה את במדרגה גבוהה.

את הכי קרובה לה', תנצלי את זה.

תנסי לחשוב מה את יכולה לעשות בשביל להתחבר אליו, בלי מסגרת של מדרשה או משהו.

למשל קבעי לך חברותא של איזה ספר עם חברה. זה תורם, ומחבר ממש. (מניסיון של כמה שנים, וסיימתי כמה ספרים בחברותא טלפונית בהתרגשות רבה)

זה מחבר, זה נותן כח, זה מקרב אותך לאבא שבשמים.

לגבי סרטונים/סדרות וכו אין אפס שזה מקרר!!!

ומי שיגיד שלא, אז הוא בהכחשה.

זה דור קשה, קשה להגיד לא על הכל, אבל אם יש לך דרך להמנע מזה אז כמה שפחות.

ותמצאי בתוך התחום המותר דברים שיכולים לרומם אותך, לחבר אותך,

למשל דרך אומנות אפשר ממש להתחבר, דרך שירה, מוזיקה, אפשר להגיע לעולמות עליונים ולהרגיש קרבת אלוקים אדירה.

ספורט- למה לא? נפש בריאה בגוף בריא. 

טיולים בטבע? למה לא? מה רבו מעשיך השם!!! 

הרעיון הוא לרחת את כל הדברים ה"חוליים" כביכול ולהפוך אותם להתקרבות, להשתוקקות, לקרבת אלוקים.

מה יותר קרבת אלוקים מלצאת לטבע ולראות את יופי הבריאה??.

מקווה שדברי יהיו לך לעזר...

בהצלחה רבה רבה

ואל תשכחי להתפלל על כך, במילים שלך, הפשוטות, הן כ"כ יקרות לאבא שבשמים.

תבקשי ממנו שיכוון אותך בדרך הנכונה, שיעזור לך להבחין בין העיקר לטפל, שיעזור לך להתחבר אליו.

באהבה גדולה.

 

 

 

תודה רבה...לב אוהב

ושבת זה לא מספיק בכלל בכלל... 

אבל צודק ברור שתורה ותפילה זה מה שמחבר... 

דעתי בעניןנשיקות לאבא!!

הי אהובה.

כמוך. נראה לי יש רבים העוסקים בסוגיה הזאת.

בין קודש לחול.

עצם ההתעסקות והמחשבות סביב זה מראה עד כמה בן אדם עמוק וחושב את.

 

אני חושבת שהשאלה שלך היא מהותית, ואין לה תשובה אחת.

זה תלוי ברמה הרוחנית של האדם.

לשלב בין קודש לחול ולמצוא את האיזון זה אינבדואלי מאדם לאדם.

זה תלוי בכמה דברים, מהי נקודת הפתיחה של האדם, מאיפה הגיע, ומה עבר בחייו.

נכון, שהמטרה העיקירת, והברורה שלנו היא לעשות רצון ה', לדבוק בו. להיות מחוברים אליו.

אבל גם כשנעלה למעלה אחרי 120, ידונו אותנו על פי מעשינו בלבד, ואין דין אחד דומה לחברו,

כי על ניסיון שאת נלחמת בשיניים בשביל להצליח את תקבלי שכר כפול ומכופל מאלו שהלך להם אותו ניסיון בקלות.

מה שאני באה לומר פה. שיש כאלו שלא יבינו את הרצון והכמיהה להשתוקקות, את, שיש לך את הרצון הזה את במדרגה גבוהה.

את הכי קרובה לה', תנצלי את זה.

תנסי לחשוב מה את יכולה לעשות בשביל להתחבר אליו, בלי מסגרת של מדרשה או משהו.

למשל קבעי לך חברותא של איזה ספר עם חברה. זה תורם, ומחבר ממש. (מניסיון של כמה שנים, וסיימתי כמה ספרים בחברותא טלפונית בהתרגשות רבה)

זה מחבר, זה נותן כח, זה מקרב אותך לאבא שבשמים.

לגבי סרטונים/סדרות וכו אין אפס שזה מקרר!!!

ומי שיגיד שלא, אז הוא בהכחשה.

זה דור קשה, קשה להגיד לא על הכל, אבל אם יש לך דרך להמנע מזה אז כמה שפחות.

ותמצאי בתוך התחום המותר דברים שיכולים לרומם אותך, לחבר אותך,

למשל דרך אומנות אפשר ממש להתחבר, דרך שירה, מוזיקה, אפשר להגיע לעולמות עליונים ולהרגיש קרבת אלוקים אדירה.

ספורט- למה לא? נפש בריאה בגוף בריא. 

טיולים בטבע? למה לא? מה רבו מעשיך השם!!! 

הרעיון הוא לרחת את כל הדברים ה"חוליים" כביכול ולהפוך אותם להתקרבות, להשתוקקות, לקרבת אלוקים.

מה יותר קרבת אלוקים מלצאת לטבע ולראות את יופי הבריאה??.

מקווה שדברי יהיו לך לעזר...

בהצלחה רבה רבה

ואל תשכחי להתפלל על כך, במילים שלך, הפשוטות, הן כ"כ יקרות לאבא שבשמים.

תבקשי ממנו שיכוון אותך בדרך הנכונה, שיעזור לך להבחין בין העיקר לטפל, שיעזור לך להתחבר אליו.

באהבה

 

 

 

ואי תודה רבה לך!!!לב אוהב

גם על ההשקעה בתגובה וגם בכללי כתבת דברים ממש נכונים ומחזקים!

אני לא יודעת איך זה אצל אחרים אבל יכולה להעיד על עצמי שעיקר הקושי זה המניעות

כלומר גם שיש רצון חזק וגם אם מתעוררת ריקנות בגלל שלא מספיק ספגנו תורה/תפילה 

אז עדיין עדיין יש מלא מניעות

כי בשכל ברור שמה שיעזור זה תפילה ותורה. אז כאילו מה הבעיה? חח תתפללי, תלמדי תורה, תתבודדי..

נשמע פשוט חח אבל כאילו יש על זה כבידות מטורפת...

אבל קיצר, תודה רבה לך!

ברור!!!!!בת 30
על הדברים הכי קריטיים בחיים יש הכי הרבה מניעות.
הדבר הכי קשה בעולם זה לצאת להתבודדות.
הדבר הכי קל זה לגמור חפיסת שוקולד לבן...

ככה יודעים מה הכי חשוב!
ככל שמשהו יותר קשה ככה הוא יותר חשוב וצריך מיליון כוחות נפש כדי לעשות אותו. וגם אז זה רק בקטנה, ולא כמו שרצינו וכו'.
אבל, אמר רבינו ר' נחמן- מעט זה גם טוב.
וכל התחזקות או עשיה קטנה של טוב יש לה משמעות גדולה מאוד.
הוא ממשיל את זה לקו ישר, שממשיכים אותו עד אינסוף. ואם מזיזים את הקו רק בטיפונת, אפילו בזוית כמעט לא מורגשת- הרי שבעוד מאות קילומטרים, ההבדל יורגש בבירור.
גם מעט יכול לשנות הרבה, בטווח הרחוק.
עוד מעט ועוד מעט ועוד מעט.
והתבוננת על עצמך ואת כבר מישהו אחר
נכון נכון... והנה עכשיו באמת את מחזקת אותי יותר בזה לב אוהב

תודה !! ♥

וחשבתי על עוד משהובת 30
בסיפור בן המלך ובן השפחה שנתחלפו (בכלל, כדאי לך ללמוד אותו טוב, אולי יש לרב עופר גיסין שיעורים ביוטיוב)
בסוף הם מגיעים למדינה עם מלך חכם ומדינה טפשית וכו'.
ובן המלך נכנס לגן והתיקון הראשון שהוא עושה זה להזיז את דיוקן המלך שבימיו היה שלום מהצד של הגן למרכז שלו.
אפשר כמובן לפרש בהרבה צורות.
אני למדתי שבעצם הענין הוא לשים את הקודש במרכז של הגן, של החיים.זה לא אומר שאין גן, זה אומר שכל הגן מקבל את החיות ואת הסדר שלו מתוך הקודש.
בכלל, כל הסיפור הזה בעצם גם בהרבה זוויות של נושא הסדר.
זה לא שבן השפחה (שמייצג את המשמעות, את הגוף ואת צרכיו , את החול) הוא מיותר. הוא הכרחי לחלוטין, אבל חייב לדעת את מקומו האמיתי.
וכנ''ל בן המלך, חייב לדעת ולהשלים ולקבל את מקומו האמיתי.
כל הבלגן בסיפור ובחיים שלנו נוצר לא מעצם קיומו של בן השפחה, אלא מהעובדה שהמיילדת החליפה אותם. כל העולם שלנו מבולבל בגלל זה.
בן השפחה תובע את שלו עוד ועוד ועוד, ואין בן מלך שישים אותו במקומו ויאפשר לו למלא את תפקידו בצורה נכונה.
כל החיים התפקיד שלנו יהיה להמליך את בן המלך על בן השפחה.
זה לא ייגמר בפעם אחת, זה יחזור אלינו כל החיים בוואריאציות שונות, כל פעם בתחום אחר,
זה התיקון של החיים, כנראה!!
אז את לא צריכה ולא יכולה להרים ידיים.
את רק צריכה לדעת ולזכור
א. שום דבר לא שחור לבן, לא הכל או כלום. כל דבר אמיתי שאנחנו רוצים שישאר איתנו צריך להיעשות צעד אחרי צעד. אם את מרגישה ניתוק, תעשי צעד קטן לחיבור. דבר אחד. אח''כ עוד אחד. לא לעשות ''מהפכה'' בחיים כי לרוב זה לא מחזיק.
ב. כל עוד את ממוקדת על המטרה שלך- שהקודש יהיה במרכז והחול יהיה סביבו- אז הכל בסדר...
ביום שבו נשכח את המטרה אז יתחיל הבלגן...
ברור שיש מניעותנשיקות לאבא!!אחרונה

באהבה יקרה,

 

כתבת שיש מניעות, ושהכי קל לומר תתפללי, תתבודדי..

את צודקת זה באמת קל לומר.

אבל שתדעי שככל שיש יותר מניעות זה אומר שהדבר יותר אמיתי ונכון.

זה קשה, אני יודעת, חווה את זה על בשרי.

אבל תתחילי מקצת, אפילו 5 דק' של תפילה על זה ביום, של בקשה.

מניסיון זה עובד!!!

תדברי עם השם על מה שקשה לך, על המניעות, על זה שאת לא יודעת מה נכון ומה לא, על הבלבול.

ואם קשה לך לדבר אז תכתבי. (יש לך את זה בכתיבה)

תבקשי ממנו שיעזור לך בברור הזה.

ואת, יש לך נשמה גבוהה, זה מורגש, לפי המילים שלך, לפי הרצון שלך.

 

בהצלחה יקירה.

 

 

איך אפשר רק קודש?!נקדימון
הקודש לא מתפרס על הכל, ויש פה צמצום גדול.
הרב שרקי מביא בשם הרמבם (או מסיק בעקבותיו.. לא זוכר) שכדי לדעת את ה׳ יש הכרח לפגוש את כל תחומי החיים, הרי אלוהינו ברא גם את האומנות והשירה והספרות, וגם את הטכנולוגיה ואת הפיזיקה והכימיה, וגם את הדיג והציד והשחייה. המכלול כולו מלמד אותנו עליו. הקודש הוא המצפן של כל מה שמסביבנו.
ובמילין אחרות, הקודש הוא הנשמה והחול הוא הגוף. איך אפשר בלעדיו בכלל..?
עוד אפשר להביא מדברי הרמבם שכל החוכמות הן כרוקחות וטבחיות לתורה, כלומר הן מוסיפות המון לעצם הקודש וללימוד התורה. בלי להכיר את עולם המסחר והכלכלה, איך אדם יכול להבין כראוי דיני תורה של הנושאים הללו? במיוחד כאשר חז"ל פנו לתורה לברר את דעתה מתוך שפגשו שאלות בחיי היומיום. זה חיבור הדדי, כל אחד צריך את השני.

עוד אומר מה שלמדתי מר"מ אצלנו, והוא שהנאות החיים הן הכרח גמור. וכאן דווקא לא מצד ידיעת ה׳ (שוודאי שגם זה חלק בה, והמעיין במסל"ש יראה את הדחייה של שיטת הסיגופים, ועל כך שאדם יתן את הדין על מה שיכל להנות ממנו ולא נהנה), אלא אמר הר"מ הקדוש מהישיבה שהנאה זה כמו שמן מנועים. אדם חייב לתת מקום להנאות כדי לשמן את המערכת הנפשית שלו. כמובן לא מדובר על הדוניזם ועל הפית ההנאה למרכז או לדבר תדיר. לא להתמכר להנאות, אבל בהחלט טוב שהאדם יהנה מגלידה, מטיול, ממוסיקה, מחוף ים, משכיבה על ערסל בשמש חמה, על התכרבלות עם שוקו בחורף וכו׳. גם הרמבם מזכיר בשמונה פרקים את מעלת הטיול, וכמובן שהפסיכולוגיה בימינו עוד המשיכה לגלות לנו מדעית את ההשלכות הטובות הנפשיות של זה.

כמובן שהכל טמון בפרופורציה, אבל יש מקום להכל, ואפשר לומר אפילו שאי אפשר בלי הכל. חיים מצומצמים הם חסרים ביותר. האדם לא מופיע את עצמו בשלמות, והרי הוא פה בשביל זה וע"י כך הוא ימלא את תפקידו, והאדם לא יכיר כראוי את בוראו שרצה בכל מה שסביבנו. זה הפסד כפול, ומהותי.
...פלונפון מירוסלב

זה רמב"ם מפורש וגם רס"ג, אבל לא העיסוק בחול, אלא העיסוק במדעי הטבע שמביא לידי הכרת הבורא (זואולוגיה, הנדסה, אסטרונומיהו כו'). הרעיון מובא בעוד מגדולי ישראל (הרמב"ן אמר שאסטרונומיה מביאה יראת שמים, הרמח"ל אמר שחכם שלם צריך לדעת מעט חכמות). בכל מקרה גם בלשון הרמב"ם כתוב במפורש את המילה "קצת" בהלכות סנהדרין.

יש מאמר מפורסם של הרב יוסף קאפח שמצטט את הרס"ג והרמב"ם וכו'.

כמדומנינקדימון
שהרב שרקי עושה את ההרחבה הזו בעקבות מורה נבוכים. מה שהרמבם כותב במדעי הטבע זה בצד של מעשה בראשית. שה דבר נוסף. אולי אחפש לך.

זו הרחבה שמאוד מסתברת בעיני, כי היא מתאימה למבנה האוניברסלי של האדם. הסברא התורנית עצמה כבר פירטתי, ולא רק עפ הרמבם. זה צד של המכנה המשותף שנמצא גם אצל הרמבם, וכמובן שדעתו שוקלת יותר.
המורה נבוכים עוסק בחלק ג' בנושא הזהפלונפון מירוסלב
ועיין במאמר של הרב קאפח, הוא מבאר שם את הדברים. אם כי הגישה המוחלטת שלו, לא לגמרי מה שגדלתי עליו. אלו ואלו דברי אלו' חיים יותר דומה למה שגדלתי עליו.

בכל אופן, מה שהרמב"ם כותב הוא לא לעניין מעשה בראשית אלא לחכמי הסנהדרין שצריכים להיות שלמים בכל. וגם שם כתב קצת. מה שיש בו צורך לעניין הסנהדרין. ולגבי המעשה בראשית, שכמובן כידוע שיטתו נדחתה על ידי עצמו מעיקרא, ברור שהרמב"ם יסכים שמי שיכול בלעדי זה הוא בסדר גמור.
אמרת כמה נקודותלב אוהב

העניין של להכיר את הקב"ה דרך החול. אבל זה לא פשוט בכלל. אם לכתחילה אתה ריק מתורה (נשים לא כזה לומדות תורה...) ואתה ניגש באופן הזה לעולם החול, אז תחשוב לבד כמה שזה קשה להרגיש קרבה אלוקית דרך החול.

אולי יותר מדויק להגיד שאפשר לדעת את אלוקים יותר דרך עולם החול, אבל זה יבוא רק אם תתבונן בזה

וכדי להתבונן צריך זמן ופניות נפשית וכו'... 

כלומר ע"י התבוננות במעשי החול אתה יכול להתרגש ולהגיע לקרבת אלוקים... זה דרך הרבה יותר ארוכה וקשה.

ויש דרך יותר קצרה ופשוטה שזה פשוט ללמוד תורה ולהתפלל- שם החיבור קורה בד"כ באופן מיידי... 

 

והעניין של השרשור לא היה בדיוק על המקום של קודש וחול. אלא יותר על מציאות של חשיפה לעולמות שלא משוייכים לעולם התורה ומשפיעים *לרעה*... שגורמים להרגשת ריחוק אפילו שעצם החשיפה עצמה לא נחשבת לעבירה או משהו כזה....

 

הנקודה השניה היא העניין של ההנאות. גם לפי דבריך אין בהנאה לכשעצמה מטרה בפני עצמה, אלא היא אמצעי חשוב כדי להרגיש טוב, להיות ברווחה נפשית, לקבל כוחות לעבודת ה' וכו'...שעל זה בכלל לא דיברתי... כאילו גם מן הסתם שאני לא נגד אוכל טוב, שינה טובה וכו'... (למרות שאם תסתכל על עבודת הצדיקים....)  

 

לא הבנתינקדימון

אם כל שדיברת עליו זה עולם חול שלמעשה משפיע לרעה, אז די ברור מה לעשות, לא? מה רצית לשמוע מאיתנו אם כן?

אפשר שאלה?מחפש אהבה

במה אתם יותר מאמינים:

בזה שאפשר לקלקל,

או בזה שאפשר לתקן???

לתקן - חלק משאיפה מתמדת להשתפר, להתייעל, להחכים,פ.א.

להתמקצע, לצבור ניסיון מועיל, ללמוד

אחי, בפשיטותמחפש אהבה
משאיר לך לבחור מה לקחת מהתגובה - המילה הראשונהפ.א.
מספיקה 
במושכל ראשון - שאפשר לקלקלמבקש אמונה

את זה ש"אפשר לתקן" אני צריך להזכיר עצמי ולשכנע את עצמי כל פעם 

שניהם אפשרייםרקאני

לקלקל יותר קל

בשבילoo

לקלקל לא צריך להאמין/ לחשוב/ להתאמץ

זה קל

אנשים עושים את זה כל הזמן


כדי לתקן צריך לא רק להאמין אלא לרצות

להיות במודעות

ללמוד

ליישם

להתמיד

להתאמץ

מאה אחוז!נחלת
לתקןחתול זמני

לא רק באמונה אלא גם בתחושה

אפשר גם וגם, מה השאלה?advfb
יותר קל לקלקלאני:)))))אחרונה
אבל בשניהם
סקר־צד לשוני מעניין...אלעזר300

עבורכם, האם למילה "בוהה" יש משמעות של...

1. "מסתכל בדבקות ובעניין רב", או של...

2. "אולי רואה משהו, אבל חולם בהקיץ"?

(אישית, מצביע 2)אלעזר300
אני דעת יחיד חתול זמני
החלק הראשון של מספר 2 לא ברור לי לגמרייעל מהדרום
לק"י

אני בוחרת 2.

בעצם גם וגםיעל מהדרום
יכול להיות 2, ויכול להיות משהו שונה הן מ-2 והן מ-1ריבוזום

במשמעות 2: "האיש שבחדר ישב ברישול, בוהה ניכחו, וניכר שמחשבותיו בל עמנו"

במשמעות שונה: "האיש היה לבוש באופן כל-כך משונה! לא הצלחתי שלא לבהות בו, על אף חוסר הנימוס"

כלומר, זה לא בדיוק להסתכל בדבקות ובעניין, זה להסתכל בהשתוממות \ בפליאה \ בהערצה (תלוי בהקשר, יכול להיות גם רגש שלילי של דחיה), הרבה פעמים בניגוד לשיקול הדעת שלא מופעל באותם רגעים.

(יכול להיות שהמשמעות השניה בהודעתי אינה "נכונה",ריבוזום

אבל היא בשימוש)

מעניין. אני חושב...אלעזר300

שהתכוונתי להכניס את המשמעות שהצגת באפשרות 1.

כלומר, החלוקה בעיני היתה בין יחס פעיל למראה, לבין מעבר שלו על פני התודעה.

תוכלי לחדד את ההבחנה הנוספת שאת מציגה? אשמח.

כמו שנקדימון צייןריבוזוםאחרונה

ההגדרה הראשונה שלך נשמעת מתאימה ל"התבוננות", שהיא בנחת, בתשומת לב לפרטים.

אבל בבהיה אין תשומת לב לפרטים, אין בחינה מדוקדקת, ואין נחת ומודעות. אלא הסתכלות לפרק זמן ממושך מהמקובל שמגיעה מתוך רגש חזק פתאומי שהתעורר ממה שעליו מסתכלים. מקווה שהצלחתי להבהיר יותר את כוונתי.

נקודה יפהטיפות של אור

(באתי להצביע 2, אבל בעקבות ההודעה שלך חשבתי שאולי לבהות זה בעצם 'להסתכל בנקודה מסויימת בקיפאון, בלי לזוז או להזיז את המבט'. ככה זה תופס את שתי המשמעויות - גם לבהות באוויר, וגם לבהות במישהו מפתיע או מטיל אימה וכדומה)

2 - וגם זה לא ממש מדויקנקדימון

מה שמתאים למילה 1 שתיארת זה "התבוננות".

 

"לבהות" זה להסתכל מבלי להתמקד מנטלית בשום נקודה באופן ספציפי. שים לב, העיניים לא מתרוצצות אלא כן "נמצאות" באיזו נקודה אבל המוח לא ממש מסתכל על הנקודה עליה העיניים נחות. מה שאתה עושה עם עיני הבשר שלך בזמן כשאתה חולם בהקיץ זה נקרא "לבהות".

החיים וזהמישהי719

היי לכם

איך מתקדמים החיים שלכם?

אתם מרגישים שהגשמתם את המטרות והחלומות שלכם?

האם קרה לכם שהרגשתם שכל הדלתות נסגרו בפניכם? מה עשיתם אז?

מתייעצת כי אין לי מושג מה אני עושה עכשיו עם החיים שלי...

חסרים הרבה פרטים להבין את התמונה שלךפ.א.
סבבה מאודחתול זמני

התקדמתי הרבה וגם עשיתי הרבה הפסקות.

 

בגדול כבר הגשמתי את כל החלומות שלי, אין לי עוד משהו מיוחד שאני שואף אליו/רוצה אותו.

 

הגעתי לשיא של מה שהייתי רוצה מבחינה מקצועית.

 

חוויתי את כל מה שרציתי להספיק לחוות בחיים, אין לי רעיונות נוספים חוץ מזה. זה קצת כמו פיצוחים, לכל גרעין יש אותו טעם, אז אין הבדל בין לאכול אחד לבין לאכול 30.

 

היו זמנים כשהייתי יותר צעיר שהרגשתי די חסר אונים, אבל השקעתי ביצירת דלתות טובות ובשמירה עליהן. כרגע אני בתחושה שגם אם יקרו כל־מיני דברים, אוכל להתרומם מזה.

לא סבבה בכללנעמי28
אז מה בטעם בחיים? תחושות של גיל 119
נכון,חתול זמני

אני בהחלט מרגיש ככה. אם היו מודיעים לי שמחר הגיע הזמן לקפל את הבסטה, לא נראה לי שזה היה מזיז לי.

מצד שני, נכון לעכשיו גם לא רע לי, אז אני פשוט זורם עם החיים.

בקיצור: חתול זמני.

תשע נשמות זה לא כזה זמנינעמי28
גם זה נגמר מתישהו...חתול זמני
יש מי שיכנה את זה דיכאון. מתמשך. סליחה.נחלת
הממ.חתול זמני

זה לא ממש דיכאון כי אני לא סובל או משהו. זה לא שאין לי כוחות, או שאני לא נהנה מהדברים שאני בדרך־כלל נהנה מהם (מבחר מאוד מצומצם, אבל לא נורא).

פשוט אני מרגיש שכבר הספקתי את כל מה שרציתי ומעבר לזה, כך שכל השאר בונוס.

הרי אני כבן 70… כמו בסיפורי ההגדה של פסחפ.א.
כך אתה נשמע, שבע ימים וחוויות שהספקת לחוות בחיים הארוכים שלך…
תראה,חתול זמני

אנחנו חיים בעולם מאוד מהיר שבו אפשר לחוות אינספור חוויות תוך זמן מאוד קצר, יחסית.

בעבר, בן־אדם היה חי בשטייטעל, מתחתן בגיל 18 עם רוח'לע, מוליד 50 ילדים, מדי פעם נוסע ללייפציג ליריד כדי לגרד כמה זהובים או אדומים, לומד גמרא, וזהו בערך. אולי מכיר קצת אנשים מהשטייטעל או מהעיירות הקרובות ומדבר איתם פעם באף־פעם. מקבל מכתב "גיה"ק הגיעני לאחר כמה חודשים..."

 

לא יודע, סיימתי לימודים, טיילתי כמעט בכל מקום בארץ, הייתי בחו"ל, קראתי הרבה ספרים, סיימתי את כל מה שרציתי ב"bucket list" שלי (באופי שלי אני מסתפק במועט)

אין לי עוד משהו מיוחד שאני משתוקק אליו

נשמע שאתה עם ציפיות ודרישות צנועות, תבורך 🌹פ.א.
החיים שלי תותיםLavender

וגם אם הם לא- משתדלת לראות אותם תותים

לא הספקתי להגשים את כל החלומות שלי, אבל אני בהחלט בדרך...

ואם הרגשתי שהכל נסגר בפניי- פשוט בכיתי והתפללתי לה'. (כמה קלאס)

ובכנות, הדבר שהכי עזר לי ברגעים קשים יותר זה האמונה. שהכל נגזר עלי ושאני צועדת במסלול שנקבע לי לפני שנולדתי ועליי רק לבחור בטוב.

הייתי קוראת הרבה משפטי חיזוק, הרצאות של אמונה וביטחון בה', ומוציאה את עצמי לדברים חיוביים שנותנים לי כוח.

והבנתי שהיחידה שיכולה לעשות אותי מאושרת, זאת אני בעצמי...

מאחלת לך למצוא את האושר הפנימי שלך, כי מה ששלך יגיע עד אלייך 💖

 

וואיהרמוניה

-אני מאמינה שהחיים שלי מתקדמים למרות שזה לא ניכר כרגע בפועל. לא רואים צמח באמצע גדילה, רק במבט לאחור.

-ממש לא, אני מרגישה רחוקה מהם... החלומות הישנים שלי מרגישים כמו חלומות של מישהי אחרת כי אני כבר לא חולמת אותם, ובכל זאת צובט לי בלב כל פעם שאני רואה מישהי אחרת שהגשימה אותם.

-למה את מרגישה שכל הדלתות נסגרו?

 כשנדחקתי לקיר, הקיר נשבר. זה מה שקרה. היה כואב. אח"כ רווחה.

באמת להתחנן להשם.נחלת

לא יזיק לשוחח עם מישהו מקצועי או לא, אבל מבין ויכול לעזור לחלץ את החוט מהפקעת

ולנער את תחושת הסנדול (?).

 

אולי חשוב להיות מסוכרנים עם כל נשימה; להיות בתיקו איתה. להתקדם באותו

קצב. לעבור רק את היום הזה בשלום (את זה שמעתי מאדם  גדול). קראי

את הספר "אל דאגה" - יש לו שם רשימה של: רק היום....

 

לכתוב לעצמך מה היית באמת רוצה. על מה אתה/את מתאבל. מה מפריע.

למה העצבות.  לא פשוט. אבל השם תמיד מחלץ. עוזר. מאיר פתאום נקודה

קנקנה של אור שנחבאת מתחת לשמיכות החושך הכבדות. נושמת בכבדות,

כמעט לא מורגשת עכשיו, אבל חיה וקיימת.

 

יהיה טוב. זה לא יימשך לנצח. הנפש שלנו גמישה - "בערב ילין בכי ובבוקר...רינה".

מפליא עד כמה פעולה קטנה, ממש פעולה, עם הידייםנחלת

יכולה לגרש חושך גדול.

 

פעילות איזושהי. לא לחשוב באותו רגע על משמעות החיים שלי. פשוט לעשות.

חושבת שזה עוזר להבהיר את הבאלאגן במוח ולהשקיט אותו. 

ישoo

מטרות/ חלומות שהגשמתי

ויש שעדיין לפני


אם דלת אחת נסגרת

אני מחפשת את דלת אחרת

ובאופן כללי לא תלויה באחרים או בגורמים חיצוניים כדי להגשים חלומות 

צריך להיות שקוע במשהו אידאליסטינוגע, לא נוגעאחרונה

להרגיש שחלק מהמטרות שלך זה שיהיה טוב לאחרים, ולצערנו לא חסר צער וכאב בעולם.

כמובן שרצוי גם במעשה, אבל לפחות לחיות בתודעה כזו.

לא להישאר בעולם הפרטי המצומצם מטבעו, אצל מי פחות ואצל מי יותר.


ברוח היום הקשה הזה, המטרות והחלומות לא יכולים להתגשם כל עוד לא הגענו ליום בו מלכות ישראל תהיה שלמה, ננצח את אויבינו, נבנה את מקדשנו, ויגיע יום תחיית המתים בו כל הכואבים יפגשו שוב את אהוביהם.

עצות לטסט!!!!מחפש אהבה

זה הכל סייעתות או יש מה לעשות השתדלות?

גם וגםל המשוגע היחידי

מצידך צריך לעשות השתדלות לנהוג רגוע וטוב, ולהיות דרוך על הכביש.

וכמובן זה הרבה סיעתא דישמיא כי באמת קורים דברים לא צפויים וה' עוזר.

בהצלחה!!!אנונימי 14
לא להכנס למחשבות על..מחפש שם

להתמקד בנהיגה עצמה

לבוא עירני

לזכור שיש חיים מעבר לטסט, לפעמים הנפש מצירת שהטסט והלחץ וההצלחה הם חזות הכל, לנשום ולהזכר שיש אותך מעבר לטסט

ותהנה מהדרך, בעזרת השם תעבור אבל גם אם לא- אתה לומד ומתפתח יחד עם הדרך.

ממש בהצלחה!!

לגשת כאשר מוכניםאינגיד

היום ב"ה המסלול של הטסט נקבע על ידי מחשב, וגם יש הקלטה של הנסיעה שלך (לצרכי עירעור), מה שמנטרל את היכולת של הטסטרים להכניס חוסר מקצועיות להחלטות שלהם (מה שפעם היה נפוץ מאוד לצערינו).


 

אם תיגש כאשר אתה מוכן, לפי המלצת המורה כמובן, אז יהיה בסדר. קצת נשימות לפני כן להרגעת המחשבות והלחץ, וזהו. ואם לא עוברים בטסט אחד, אז עוברים בטסט אחר. וגם זה בסדר.

תצליח.

תשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזרהאריק מהדרום

1. תשובה- לזכור את הטעויות בטסטים הקודמים, הכרת החטא, חרטה, וידוי וקבלה לעתיד לא לחזור על הטעויות האלה-זה העיקר.

2. תפילה, יש באינטרנט תפילה לפני טסט, חפש בגוגל.

3. צדקה, לתרום לאור ירוק או לעמותות מהסוג הזה יש באינטרנט גם.


בהצלחה.

מישו עבר בראשון?מחפש אהבה
אני - לדעתי תלוי איפה לומדים, מבחינת עומס התנועהזמירות
למדתי ונבחנתי בעיר רגועה ולא עמוסה בתנועה
אני. והופתעתי מזה...יעל מהדרום
לק"י

הרבה בהצלחה לך!

נכון יותר לשאול את מורה הנהיגה שלךנפשי תערוגאחרונה
הוא כנראה יותר מנוסה 
פעם הרגשתם שמישהו מבין אתכם?מחפש אהבה

אבל באמת?

ואתם חשובים לו באמת?

ויצא לכם להיות גם מאוכזבים ממנו אחרי זה?

אולי סוג של בגד בכם?

כן, פעמיים הרגשתי שמבינים אותיאינגיד

אבל הבעיות שלי נשארו שלי. זכיתי בחמלה של השומע, חמלה אמיתית ואוהבת וכזו שבאמת רוצה לסייע, אבל בסופו של דבר "אם אין אני לי, מי לי". לאנשים קשה לפתור את הבעיות של עצמם, כל שכן של אחרים.

כן.חתול זמני

לא הייתי אומר ממש שהתאכזבתי, כי ציפיות יש רק לכריות.

הייתי דלוק עליה אבל מבחינתה זה היה ידידותי בלבד. אבל הבנתי את זה, ולא ממש הרגשתי שזה ביאס אותי.

עד עצם היום הזה, היא ה־suicide hotline שלי אם אני צריך משהו.

נדיר מאדזיויק
אבל כן
כן, מתלבט בין ג'מיני לבין ג'פטומתוך סקרנות

אף אחד כמעט לא התקרב ללהבין אותי ברמה שהם מבינים .

 

אולי ניקים ספציפיים בפורום

לאמחפש שם
הרבה שנים חיפשתי מישהו שיבין אותי, וזה לא קרה... הסתובבתי עם כעס ואשמה על העולם שלא מבין אותי. הגאולה שלי החלה כשהתחלתי למצוא בתוכי משענת, כהתחלתי להבין שרק בכוחי לתת לעצמי אהבת אמת ושאני לא אמצא אותה בחוץ.
כןהפיאחרונה
זכרתי את הטוב ... וזה עזר לי למחול בלב שלם
זכריםמחפש שם

כשאתם מדברים עם בנות רנדומליות אתם מסתכלים להן בעיניים? 

ובנות איך אתן מרגישות מול זה? הייתן רוצות? זה מוזר לכן אם לא? מפריע לכם אם כן?

 

לי מרגיש לרוב אנטימי מדי להסתכל למשהי בעיניים סתם ככה

ואולי גם מהצד שלה חודרני

מצד שני זה גם מוזר, ולא מרגיש לי בריא אם לא...

אז מתעניין

נראה לי שהכל מוצג כאן מאוד טוטלישלג דאשתקד

אפשר לדבר עם בנאדם ולהסתכל עליו, אבל לא חייב לתוך העיניים בצורה מאיימת. וזה בכלל לא קשור לצניעות, יש לנו שכן וחבר טוב שמדבר ומסתכל לתוך העיניים (סתם סוג של נימוס מעושה) וזה ממש לא נעים. גם באיגרת הרמב"ן כתוב לא להסתכל על בני אדם כשמדברים, זה מעצבןןן.

אבל גם לא צריך להסתכל הצידה, אפשר פשוט להסתכל לכיוון ולראות את הבן/ת אדם בלי לבהות או להתמקד בצורה לא נעימה.


 

יש כמובן מקרים וסיטואציות חריגים. אבל זה בדרך כלל לדעתי. יכול להיות שביישובים קהילתיים ןכדו יש יותר חששות ואי נעימויות.

וכן, יש גם אנשים שנורא מנסים להפוך כל שיח בין מינים לתחרות מי יותר מושך/דוחה. וזה נראה לי לפעמים סוג של דפקט.

יש פה עוד מישהו ש...?מפחד מאוד!

יש לו חלומות שלא הגשים כי השם לא מסכים, אבל עמוק בפנים פועם הגעגוע אליהם בלי להרפות?

יש פה עוד מישהו שמסתכל על האנשים שהכל מותר להם ואומר: גם אני רוצה אבל לא יכול. אבל בפנים לעולם לא השלמתי עם זה שאיני יכול?

חלומות שה' לא מסכים?אני:)))))
מי זה האנשיםרקאני

שהכל מותר להם?

אין אנשים שהכל מותר להם...הסטורי
וגם מי שלא מקבל את הגבולות שכלשונך: "השם לא מסכים", יש לו איזשהם גבולות ערכיים/מצפוניים/חוקיים או פשוט מציאותיים - כמה שינסה לנופף בידיים ולעוף, הוא לא יצליח, כמה שינסה להכניס פיל בקוף של מחט - לא יצליח.

אגב, מציאות בלי גבולות בכלל - היא מציאות מאוד אבודה. יש היום שיטת חינוך (או יותר מדוייק: חוסר חינוך) שמנסים שילד לא ישמע אף פעם 'לא', אף פעם לא ידברו אליו בתקיפות, אף פעם לא יציבו גבול. אז מאבטחים את כל השקעים בבית, נועלים את האסלה וכו'. והנה מתברר שילדים שגדלו כך, אינם יותר בריאים בנפשם - אלא פשוט לא מסוגלים להתנהל בעולם.


אחרי שמקבלים שהמציאות היא כזו שבה "בוקר ויודע ד' - גבולות חלק הקב"ה בעולמו..." (רש"י פרשת קורח), יש הזדמנות להעמיק בהבנה למה דבר ד' הוא "לטוב לנו לחיותנו כל הימים".

הכל מותר לכולם במידה שווה, מותר לך לעשות מה שבא לךצדיק יסוד עלום
אתה לא באמת דתי והם לא באמת חילונים. כל היהודים חייבים במצוות, וחילוני שעובר על מצוות ה' נדפק בדיוק כמו אדם דתי.
מצ"ב שיר של אדם שמותר לו הכלצדיק יסוד עלום
הייתי פעם כזה "שהכל מותר לו"מבקש אמונה

זה סתם אשליה שהגשמת החלום שלך תשמח אותך...  זה לא קורה אף פעם.

כשמגיעים לשם לא מרגישים וואו כמו שדמיינת, חוזרים למציאות עצובים ומחפשים חלום חדש... זה לופ של ריקנות שלא נגמר.

 

אם נשארו "חלומות"? כן, אבל הבנתי שזה סתם חרטא.. לא צריך לשתות את כל הים כדי להבין שהוא מלוח

 

תסמוך על הקב"ה שיש סיבה טובה שהוא לא מסכים לך.

מבקש אמונה אתה יכול להסביר יותר?מפחד מאוד!
אם אוכל.. מה בדיוק להסביר? תמקד אותימבקש אמונה
בוא לשיחה אישיתמפחד מאוד!
לא חושד ספציפית באף אחד, אבל מציע להיזהר מאודהסטורי
משיחה אישית על נושאים מורכבים ובמיוחד על נושאים שהצנעה יפה להם.

אנחנו רוצים להניח שכולם רוצים רק טוב, אבל היו כבר מקרים גם כאן בפורום וגם בכלל בעולם.

נכון, אבל כל מקרה לגופו.מפחד מאוד!
ועוד משהו: לפני שאתה חושד - תכבד ואז תחשודמפחד מאוד!

אל תיתן שפכטל בלי מילה טובה לפני זה. כי אתה גם לא יודע מי אני, נכון??

וגם שתינו גברים. בחיים לא היית פותח נושא כזה עםמפחד מאוד!

מי שלא גבר

תכל'ס, במקום לחשוד, תנסה אולי לעזורמפחד מאוד!
כתבתי שאני לא חושד ספציפית באף אחדהסטורי
אני באמת לא חושד ספציפית בך, כתבתי את זה לשניכם והייתי כותב זאת לכל מי שמציע שיח בפרטי על נושאים מורכבים.

זה ששניכם גברים לא עוזר. גם גברים ניצלו ניקים בכל מיני צורות.

אוקיי. תודה. מרגיש שזה באהבהמפחד מאוד!
הערה חשובהארץ השוקולד

נכון לכולם בין אם ניק מוכר או לא,

וגם לא בהכרח מי שמציג את עצמו כגבר הוא גבר והפוך. (רוב האנשים בסדר ורוב ההצגות בסדר, אבל זהירות מומלצת תמיד)

ספרא, פרשת קדושים, פרשה י'פצל"פ
לא יאמר אדם אי איפשי (אין רצוני) ללבוש שעטנז, אי אפשי לאכול בשר חזיר, אי איפשי לבוא על הערווה, אבל (יאמר) איפשי ומה אעשה ואבי שבשמיים גזר עליי כך.
מה שבטוחמחפש שם

שה' לא רוצה שתרגיש ככה.

אתה צריך לברר על מה יושבים הרגשות הקשים האלה, לפעמים אנחנו בטוחים ואוחזים בסיבה מסויימת לכאבים שלנו בזמן שהסיבה היא בכלל אחרת.

התורה והאמונה כשלעצמם הם שיא החופש החיבור והשמחה, כנראה שמשהו במפגש שלך איתם נעשה בצורה לא נכונה, שלא מתאימה למהלך הנפש שלך.

התיקון הוא להסכים להפגש עם הפחדים והמקומות הקשים והכואבים שלך ולעבור בהם תהליך של ריפוי. ואולי בדרך גם תתן לעצמך לפרוץ גבולות שגדלת איתם כחלק מהתהליך, אבל התיקון הוא במפגש שלך עם עצמך. לא במעשים מסויימים או בחוץ.

בוודאי. וגם לחוסר ההשלמה יש שם...נקדימוןאחרונה

קוראים לזה "צידוק הדין". אתה לא מבין, אתה לא מסכים, אתה לא מקבל - אבל אתה מאמין. במה? בכך שאם אלוהים אומר לך שזה רע, אז זה רע. הוא קבע שאסור, אז אני מקבל את פסק הדין שלו. אני מאמין לו, לאלוהים.
 

ייתכן וזה יוביל אותך לשאלות אחרות על עצמותה של האמונה, ואז במצב כזה צריך ללכת ללמוד על זה. אם זה המצב, הייתי ממליץ בחום לא נורמלי על הספר "המצוי הראשון" של הרב מיכאל אברהם. ואפשר לשלב עם למידה מתוך האתר של מכון ידעיה.

מי מכיר את חיה הרצברג?מפחד מאוד!

מכירים.ות?

יצא לירקאני

לפגוש אותה כמה פעמים

ולקרוא את הספרים שלה

לא נשמע שאת דלוקה עליה..מפחד מאוד!
נהניתי מאוד מהספריםרקאני

וגם במציאות היא אישה חכמה מאוד

מה הכוונה דלוקה?

 

למה היא צריכה להיות דלוקה עליה?!יעל מהדרום
לק"י

זה משפט מאוד מוזר. במחילה מכבודך.


ואני אוהבת את הספרים שלה.

מתנצל שזה היה נשמע..מפחד מאוד!

אבל בואו תדונו לכף זכות. אתם כנראה לא מכירים את הדמות הזו, אבל אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה.

מוזמנים לנסות.

פשוט התפלאתי..מפחד מאוד!

איפה האנרגיות? האור בעיניים? התקווה שמשפריצה על המקלדת כשמדברים על הספרים ועל הגילוי של חיה הרצברג..

הייתם נשמעים לי אדישים מידי.

ניסיתי להבין: אולי רק צעדתם ליד האור, אבל פנימה - לא זכיתם להיכנס?

אני לא נוהגת להתנסחרקאני

במילים מתלהבות בדרך כלל

אישה חכמה מאוד

אני חולקת עליה בחלק מהדברים

אבל בחלק אחר אני בהחלט לוקחת ולומדת

מתייחס לשתי ההודעות ביחדהסטורי

לחיה הרצבגר יש ספרים באמת טובים. ספר טוב באמת יכול לעזור לאנשים לעבור תהליכים.


ההגדרה שכתבת : "אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה."


נכונה שבעתיים על סופר אחר, שהיה פעיל מאוד במשך קרוב לשלושה עשורים במגזר החרדי וגם בציבור הדתי לאומי, קראו בשריקה את ספריו ורבים יכולים להגיד שספריו עזרו להם לגלות דברים.  את הסוף אנחנו יודעים...


חלילה איני חושד בחיה הרצברג בשום דבר כזה. אבל, כן ממליץ מאוד לא לעבור את הקו הדק, שבין הערכה לסופר/זמר/מרצה/מורה/כוכב משהו/אחר - לבין הערצה שעלולה לטשטש גבולות בריאים. זה נכון על כל דמות ונכון שבעתיים, דווקא על דמות שגורמת לאדם לעבור תהליכים רגשיים.


אפילו על תלמיד חכם, שכן מופיעים במקורותינו ביטויים של 'דביקות' ו'התבטלות' - צריך זהירות.


אין בעיה אם יש אור בעינים, כל עוד נשאר מאחוריהם שכל ביקורתי...

מסכימה ממשרקאני
הבנתי. אני בהחלט נהנית מהספרים שלהיעל מהדרום
לק"י

אבל אני לא הטיפוס המתלהב, שיקפוץ עליה ברוב התרגשות או משהו😅

לאיזה דמות הכי התחברתם בצומת הדרורים?מפחד מאוד!

זה עורר בכם געגוע לשבת על איזה סלע ולספר ליוחאי את מה שעובר עליכם, או שלא כל כך נכנסתם לאווירה ולסיפור?

בגדול-ruthi
כנראה שאני יוחאי😜 
למה?מפחד מאוד!אחרונה

אולי יעניין אותך