הרי ידוע שבנושאים ה'קריטיים' ביותר - מדובר באנשי שמאל קיצוני לכל דבר ועניין.

 

אז הנה:

 

 

"האם אתה תומך בבני בגין" – שאל אותי פעיל ותיק קודם לבחירות.
"ממש לא" – עניתי.
"למה? הרי בגין מתנגד לנסיגות?"
"תראה" - עניתי לו - "לנתניהו אין א-לוהים, אבל בגין מסוכן הרבה יותר, כי לבגין יש א-לוהים, רק שזה א-לוהים אחר משלך, לא-לוהים של בגין קוראים 'שלטון החוק' ".
בני בגין הוא עובד אלילים מסוכן. הוא משתחווה למעשי ידי אדם ומעמיד את הערך הזה לפני כל ערך אחר. כמובן שגם לפני הערך של ארץ ישראל.
ואכן – בני בגין התנגד מלכתחילה לפיצול סמכויות היועץ ובכל הנוגע לשמירת הארץ קולו הרפה ממילא – כלל לא נשמע.
"רגע רגע... האם שמו של בגין לא הופיע ברשימות המומלצים של מנהיגות יהודית?"
"בהחלט כן".
???
"הרי לא היתה שום אפשרות להסביר אז לציבור הרחב את העניין העמוק הזה. וממילא ברור היה שהקהל הרחב שכל כך רוצה עוד קול ימני אידיאולוגי (ועוד כזה הנושא את השם בגין) יצביע לבגין וימקם אותו בכל מקרה במקום גבוה ברשימה. לנו במנהיגות היתה בעיה הפוכה – כיצד למנוע מקולות תמימים להצביע עבור אנשים שאינם ראויים. העדפנו שחלק מהקולות יתבזבזו על בני בגין שממילא נכנס בבטחה לרשימה, ולא יופנו לאנשים דומים שכניסתם אינה מובטחת.
סיפור דומה התחולל עם גדעון סער. איש מהמעגל הקרוב לא התפלא כאשר הפך הכושי – סער – את עורו והצמיח לפתע פתאום את חברבורותיו של דן מרידור.
מי שהיה בעניינים ידע על הקשר המאוד לא בריא של סער עם כנופיית שלטון החוק. סער ידע כיצד לתמרן בין קשריו ההדוקים עם מועדון השלטון לבין הופעה חיצונית כאידיאולוג ימני. לעשות מעשה זימרי במחשכי השמאל השליט, ולבקש שכר כפינחס מהרוב היהודי.
ידענו זאת – ובכל זאת המלצנו עליו ומאותה סיבה. סער קיבל תמיכה רבה ממילא. כל הימניים בליכוד רצו והצביעו עבורו. לא היתה לנו היכולת להסביר לציבור מה קורה, מדוע איננו תומכים במי שהתנגד להתנתקות. גם לא היה טעם בכך משום שהוא היה נבחר ממילא.
אז קיבלנו את בגין ואת סער שממילא היינו מקבלים אותם – ואת ההסבר השארנו למעשי האדונים עצמם.
אילו היינו מדברים אז – איש לא היה מבין.
היום אנו שותקים – וכולם מבינים...
אנו מקווים שגם זוכרים....