פינות אפלות ומחאת הרבנים
ושוב חזרנו למבואות האפלים של פרסום ספר "הלכות הריגת גוי" ובו הסתה עקיפה להתרת דמם של נכרים, כביכול בשם התורה ואבינו שבשמים. ושוב חזרנו למחוזות אסוניים של עשיית דין בידים, והטמנת חמרי נפץ, כנגד מי שלדעת ההוזה הפעלתן יש להגותם מן המסילה בהיותו פלשתיני, יהודי משיחי או סתם שמאלני חזק. ושוב חזרנו למחזות עגומים של מסיק זיתים לא-לו באמתלא של 'אדוני הארץ', מצוות כיבוש ומילוי הצו האלקי של "ואכלת את שלל אויביך" (דברים כ,יד).
ושוב חזרנו להטחות החוזרות ונשנות: 'איפה הרבנים'? אז, הנה, אני כאן!
את הספר 'תורת המלך', שהוציאו ראשי ישיבת 'עוד יוסף חי' השוכנת בקבר יוסף בשכם - לא ראיתי, ואני גם לא כ"כ מעונין לראותו. אין את נפשי להיכנס בכלל לסוגיות הלכתיות ולדיונים "בדין רציחת נכרים ובאילו תנאים קליש (=נחלש) איסורא", כשם שאין לי ענין לעלעל בספר בשם 'מבשרי אחזה' (שאגב, טרם נכתב) "ובו ליקוטי כ"ד מתכוני שניצל (=קציצות בשר) מבשר אדם עפ"ד (=על פי דעת) הראשונים דס"ל (=דסבירא להו, הסבורים) דליכא (=שאין) איסורא מדאורייתא (=מן התורה) בהכי (=בזה)".
אינני מכיר כמובן את הטירוריסט היהודי שקבע משכנו בישוב המהוגן שבות-רחל, והגיח לטרף שפיכות דמים כזאב ערבות, המהלך יחידי ופועל במחשך כ"דרך אשה מנאפת (אשר) אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי אוון" (משלי ל,כ). טרם התברר מה הרקע האידיאולוגי והחינוכי שלו, אם יש בכלל משהו כזה, ואת מה ואת מי הוא מייצג. מה שכבר התברר שהוא עצמו לפחות לא תולה דבר ב'היתר מאה רבנים' ואף לא בהשראת רב אחד, בניגוד לתקשורת שעדין מחפשת את 'רבניו'. לדבריו, ה'גילוי אליהו' שלו היה ישיר, ללא מתווך רבני. אעפי"כ - "האיש אחד יחטא ועל כל העדה כולה יצא הקצף" (עפ"י במדבר טז,כב) הציבורי, הפוליטי והתקשורתי. לפיכך, הרינו מרימים בזאת קול צלול ורם של גינוי והוקעה ושאט נפש ובוז.
אינני מכיר, לא מקרוב ולא מרחוק, את פרטי עלילות מסיק-הזיתים של בני דודינו; האם מדובר באפיזודות מקומיות או שמא בתופעה נרחבת? מכל מקום, לפי הרושם התקשורתי מדובר ב'היתר' שהגיח מאי-שם, וכביכול מגובה בתורה ובהלכה, בדברי חז"ל וב'חזון הגאולה'. לא מוכרת לי שום סמכות תורנית שנתנה יד לעושק, לגזל ולחמס זה, אעפי"כ ידי חובת תוכחה ומחאה טרם יצאנו. לפיכך, מילתנו אמורה כאן באותיות שחורות על גבי דף לבן כרומו: הדבר אסור באיסור חמור! נקודה! נימוקים ינתנו במועד מאוחר יותר...
דין לעצמו?
סכסוך לנו, עימות לנו, מאבק לנו, מלחמה לנו, עם אויב מר ונמהר - הפלשתינים ותומכיהם. ברם, הריב הוא עם הקבוצה המוכללת, הקרויה 'הלאום הפלשתיני', ובשום פנים ואופן לא עם יחידיהם שכל חטאם הוא שיוכם לקבוצה. אין שום היתר שבעולם לפגוע ביחידים המשתייכים לעם נוכרי עוין, ואף לא ברכושם, כל עוד לא הוכח חטאם האישי.
יתר על כן, גם אם מי מהם נחשד בפח"עיות אישית - אין אדם עושה דין לעצמו ולעמו ומשים עצמו במקום השלטונות להנקם מאויבי ישראל. משימה זו מסורה ל'מלך', לשלטונות ולממלכתיות בלבד. מלחמה היא מצות הציבור ולא דין היחיד (פרט לעמלק האתני). כל הנוטל כתר מלכות זה לעצמו, לא זו בלבד ששפך דמים, או גזל, וחילל את השם, אלא שגם מרד במלכות... "ודאשתמש בתגא חלף"!
ואל תאמרו יותר שהרבנים שותקים!
* * *
יורד לאומנותו של עשו
"ועל חרבך תחיה" (כז,מ) 'נתברך' עשו'. לא כאלה חלק יעקב, כי:
"להרוג הוא שפיכת דמים (של) אומה הישראלית בפועל... ועיקר ציון אומה הישראלית הוא בהיפך הרציחה... וכמו שנאמר (שמ"ב כא,ב) 'והגבעונים לא מבני ישראל' וגו' שרצו בשפיכת דם נפשות מבני ישראל, מה שאין כן בני ישראל, שלושה סימנים יש בהם רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים, כמו שאמרו ביבמות (עט,א) כולם היפך הרציחה. שהאכזר הרוצח הוא עז פנים, והיפך זה בבני ישראל ביישנים. וכל שכן גומלי חסדים שהוא גם כן מצד הרחמנות". (ר' צדוק הכהן מלובלין, מחשבות חרוץ אות יז)
נחזור על משפט הפתיחה של קטע זה, בעברית קלה ובהדגשה: יהודי ההורג הריהו שופך את דמה של האומה הישראלית...
(נכתב במוצ"ש חיי)
