כוונתי הייתה יותר להאם ניתן בוודאות לדעת שהוא קיים.

האם הוא קיים זו לא השאלה

כנראה שהזכרתי את זה בגלל שזה אמור לחזק את הטענה שלי

אשמח אם תקרא לא בצורה שטחית ותביע את דעתך

אענה בצורה פשוטה-

לדעתי ניתן במוחנו הקטן להבין שיש אלוקים.

תשאל אנשים סביבך,

או אפילו את עצמך.

האם חווית פעם השגחה פרטית?

לפקוח את העיניים ולהסתכל.

זה לא 'צירוף מקרים'

זה מישהו מכוון מלמעלה

זה יותר מדי פרטים מסונכרנים מכדי להיות אנושי

האם האדם כן שם לב או לא?

אני חושבת

שזה כבר בחירה שלך אם לשים לב או לא

אבל קיים- כן.

אני מניח שדיי סיבכתי אתכם עם הניסוח שלי..

השאלה שלי לא הייתה האם הוא קיים או לא, אלא האם יש דרך לדעת בוודאות אבסולוטית שהוא קיים.

האמונה שלי מאוד גדולה, אני פשוט לא חושב שיש דרך לדעת ב 100% שהוא קיים

אבל לדעת ב99.9999% -כן.

אני אתן דוגמא שתסביר הכי טוב את ההרגשה שלי בעניין:

אם תראה מערכת צירים, עם הרבה נקודות עליה בצפיפות גבוהה, ואתה רואה שיש פונקציה אחת, שמחברת בין כל הנקודות האלה לקו אחד שלם, מה תחשוב שיש כאן? אוסף נקודות אקראיות, או קו אחד, שאתה רואה חלק מהנקודות שלו? האם יכול להיות להיות שאלו אוסף נקודות אקראיות? יכול להיות. אבל עדיין אתה תהיה בטוח שזה נועד לשרטט את הקו של הפונקציה. ופה נכנסת האמונה. אפשר להתעקש שזהו אוסף אקראי של נקודות, ואין הוכחה שלא, אבל בכל זאת אהיה משוכנע שזה קו. וכל נקודה נוספת כזאת שאני אמצא, תעמיק את ההשתכנעות שלי שמדובר בקו.

והנמשל נראה לי מובן...

ההבנה שאנחנו אנשים קטנים ושאנחנו לא מצליחים לתפוס מה זה בכלל היקום, וככל שעולים וחוקרים יותר מבינים כמה לא יודעים וכמה הכל גדול עלינו.

מה שאני אומרת זה שאם נסכים להיות ענווים ולהסתכל על העולם במבט של אנשים קטנים כי זה מה שאנחנו, אז בהכרח נדע שיש אלוהים. אין אופציה אחרת.

(זה גם כל העניין של אמונה)

שאין ולא יכולה להיות הוכחה, וממילא וודאות.

ועם זאת אני חושב שפספסת את הנקודה. ואסביר:

המטרה באמונה היא להגיע למסקנה הנכונה, ולחזק אותה.

אין הכוונה שרמת הוודאות תהיה גבוהה יותר, אלא שתהיה עמוקה ומבוססת יותר.

לצורך הדוגמה ניקח שאלה רפואית שמתחבטים בה שני רופאים:

רופא אחד רואה את החולה, מעריך בסבירות של 70% שהמחלה היא X וב30% שY ומטפל לפי רוב הסיכויים.

הרופא השני לעומת זאת עושה בדיקות דם, MRI, בדיקת רקמות וחוקר מכל כיוון - ומגיע למסקנה זהה.

בפועל שניהם הגיעו לאותה מסקנה, ואולי אפילו הראשון יהיה נחרץ ובטוח בעצמו יותר סובייקטיבית (זה עניין פסיכולוגי אחרי הכל).

אבל למעשה יהיו לו הרבה יותר 'קצוות פתוחים' והמסקנה שלו היא יותר השערתית, לעומת השני שכיסה את כל הצדדים וידע בדיוק מה החסרונות במסקנה ובחר בה למרות זאת.

כלומר: השאלה היא לא כמה אתה משוכנע שהמסקנה שלך צודקת, אלא כמה אתה משוכנע שזו המסקנה שלך בצדק.

למה אני לא רץ עכשיו הביתה ובודק אם לא פרצו אליו? למה אני לא אוכל עכשיו 2 גזרים וחצי? אולי אם לא אעשה את זה אמצא שכל כספי אבד...

בעיקרון אנחנו בונים משוואה, במודע או לא, שתשכלל את הסיכוי ואת ההשלכות, ותביא לנו את המעשה הנכון.

אבל באמת צריך לדעת לפי מה אנחנו קובעים. אם יש רק 60% אני עדיין אעשה את זה? איך אני יכול לקבוע בוודאות מהי כמות האחוזים המדויקת?

אני חושש שכבני אדם אנחנו נאלץ בסופו של דבר שלא להסתמך על רק על השכל. יהיו דברים אחרים שיקבעו מה יותר סביר, בין אם קוראים לזה רגש, רצון פנימי, או כל שם אחר, זה לא השכל(, וזה לאו דווקא דבר רע).  

זה פרדוקס לדעתי, השכל לא ודאי, אפילו הוא סובייקטיבי, יחסי, אפשר אפילו לומר ש 1+1=2  זה פשוט ה"הגיון" שהמוח "מתוכנת" לפיו אבל זה לא באמת 100% "נכון"

אבל זה לא משנה, זה אנחנו, החיים שלנו, זה (חלק מ) מה שיש לנו.

למעשה יש כמה צורות של "השגה" (קשה להסביר את זה כי המערכת שבאמצעותה אני מסביר לך עכשיו, שאני כותב לך ב"שפה" שלה, ובאמצעותה אתה מקבל ומנתח את דברי-היא השכל (הכח השכלי, לא האיבר "מוח"), זה השפה היחידה שאני יכול להעביר לך משהו דרכה, אבל אני אנסה בכל זאת להסביר..) למשל החוש, הרגש והמחשבות-כולם אולי עוברים באיבר שנקרא "מח" אבל זה צורות שונות של "השגה" של דברים, הם לא משהו "ודאי שכלית" אבל זה החיים שלנו, זה ה"אמונה", אפשר לומר שאמונה זה הכלל, זה ההשגה שלנו, וחוש-רגש-שכל זה הפרטים של האמונה, למשל אתה "יודע" שאתה חי באמצעות שלושת הדברים האלה, שלושת השפות האלה.. אף פעם לא "וידאת" ב-100% שההורים שלך הם אכן ההורים שלך-אולי כולם עובדים עליך? אולי אתה במופע של טרומן? אתה זוכר שאמא שלך הולידה אותך? אבל אתה בכל זאת תגיד שאתה מאמין ב-100% שהם ההורים שלך אפילו שאם תחשוב על זה בשכל זה רק 99.9%..  ככה גם אמונה בבורא-יש עניין להבין דברים בשכל, זה הכלי העיקרי של האדם ואפשר וצריך לפתח אותו עד אינסוף, אבל תדע שזה לא הכל, זה רק חלק מהנפש שלך, מהחיים.

יש לי מין ודאות פנימית ("אמונה" אם אתה רוצה) שמישהו מחייה אותי כל רגע, שיש לי מטרה, ושמי שמחייה אותי נתן לי דרך להגיע אליה, אין לי "הוכחה ברורה" אבל ממתי אני מחפש להוכיח כל דבר שאני חי על פיו? אני מאמין בכח המשיכה, לא בטוח שכלית במאה אחוז שגם בפעם הבאה שאזרוק משהו לאויר הוא יפול-אבל אני מצפה לזה ב-100%..

עם נטפרי יותר קל אם את יודעת?

1. כנראה קשור לסינון כמו שאמרו ובהצלחה עם זה!!

2. לאחרונה אני אוהבת לקרוא ספרות בעברית ופחות מתורגמת. תלוי בסיגנון שלך גם על העלילה אם את אוהבת משהו יותר עם קשר מקומי אלייך או סיפור דימיוני זר יפה או מרגש במיוחד. וברור שהולכים לספריה מאיפה עוד תביאי ספרים? אם יש באיזור מגורייך ספריה ציבורית טובה יהיו שם גם ספרים ישנים שלא מוצאים בחנות וגם חדשים וטובים וזה נחמד, ובכלופן אפשר לבקש מהם (אני בכוונה לא ממליצה ספציפית כי אני גם לא כזאת תועלת ספרים. היום יש לי יותר פנאי לקרוא ספרות יפה אבל אין לי ידע רחב בזה 🤷‍♀️ אני מכירה אחד גיק של ספרים אבל) ממליצה בכולופן לבקש המלצות או לקרוא ביקורות לפני שאת בוחרת כי באסה להתחיל ולהישבר אחרי 3 עמודים חחחח

בס"ד

תודה על התשובה! אני דווקא קראתי הרבה ויכולה להמליץ על ספרים איכותיים (לענ"ד).

דווקא ספרות עברית, פחות מכירה כי פחות אוהבת. יש את אהרן אפלפלד שהוא מצויין

אבל...מדכא קצת. סביב השואה.

אם את רוצה לקרוא ספר נחמד ולא ארוך, נסי את "זאת הפעם....." , תמר  וייזר.  למרות שמדובר

על קשר שלדעתי אינו מומלץ. אבל היא כותבת נחמד, זורם וכיף לקרוא את הספר.

זה אגב סיפור אמיתי.

"משחקת באש", טובה מורדו. מתורגם מאנגלית. מרתק.  

א. תמיד ראיתי את הביטוי הזה כאמירה נוסטלגית שמתרפקת על העבר, ולדעתי זו אכן הייתה כוונת המשורר. (בניגוד כמובן למה שאמר שלמה המלך: "אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לא מחכמה שאלת על זה").

האם מישהו בכלל משתמש בביטוי הזה, או מקשיב לשירים הישנים האלה? אני מאמין שאני מהבודדים הצעירים שעדיין נהנים ממוזיקה כזו.

ב. הדברים שלך מאוד הזכירו לי את מה נעשה לביטוי "להיות עם חופשי" שיש לנו בהמנון. המשורר התכוון ליציאה מהגלות ולזכות להיות אדונים לעצמנו, אבל כוחות שונים (גם חרדיים וגם חילוניים, ולדעתי החרדים עשו את זה קודם) עיוותו את הביטוי ל"חופשי" מהמצוות וכראיה לכך שמדינת ישראל קמה אך ירק כדי שכולם יתפקרו.

אבל לי צורם שמשתמשים בביטוי הזה בדור שלנו. זה מזכיר לי קצת, למרות ההבדל הברור, את הגעגועים לגלויות השונות במקום להודות על המצב שזכינו לו.

או את ההערצה לדור החלוצי הישן כאילו הם מלאכים ואנחנו בני אדם, או הם בני אדם ואנחנו כחמורים (ולא כחמורו של ז'בוטינסקי).

גם אני מאוד אוהב את הזמר העברי הזה של פעם, אבל דוקא את היצירות הערכיות שלו, בעיקר סביב בניין הארץ והשליחות. זה שהמילים גבוהות והלחנים תמימים זה לא עושה אותן ערכיות, ולא נותן חותמת לכלל השירים שיש מהם גם שירי כפירה ועגבים ברורים.

ב. "להיות עם חופשי"- אני מעריך שזו באמת לא כוונת המשורר, אבל כשחרדי רואה את ההתנהלות הנפשעת, דורסנות ובוז שהיו כלפי היישוב הישן ואנשי התורה, ורואה במגילת העצמאות את המושג העמום "צור ישראל", הוא גם ממליץ את זה על המנון המדינה. זאת אומרת לא המילים הם מה שגרמו לאותו חרדי לחשוב ככה, אלא המציאות בשטח...

ואני מניח שחרדי סטנדרטי בכלל לא מכיר את ההיסטוריה סביב הביטוי "צור ישראל" כך שדווקא זה אמור להיות בעל רושם חיובי עליו. צריך להיות מאוד מפולפל כדי לחשוב שצור ישראל זה העם. אין אוקימתות כאלה.

וכשאני מסתכל על התורה והמצווה במדינת ישראל, אני רואה ברכה שלא נראה כמוה מימי קדם ומשנים קדמוניות. עשרות אלפי אברכים? תקציבים מהמדינה? גוף רשמי ממלכתי-דתי וממלכתי-חרדי? חזרה בתשובה גדולה? מימון של הילולות? ערוץ טלוויזיה ששם את המסורת על ראש שמחתו (אני מדבר על 14)? ראש ממשלה שמברך שהחיינו במליאת הכנסת על כך שבס"ד התחלנו להחזיר גם את רן גווילי הי"ד? ראש ממשלה שמצטלם אחרי מלחמת "עם כלביא" ואומר בקולו שהיה גם סיעתא דשמייא גדולה? שבתות וחגים בעלי מעמד ומשמעות חוקית? כמות לא נורמלית של ישיבות ואברכים? צבא שבו אפשר להיכנס ולצאת דתי עם רבנות צבאית די טובה (לאבא שלי לא היה שבריר מהטוב שיש היום לחייל הדתי)?

בקיצור, הבנת.

לצערנו, הרבה מהצאצאים של הדור הזה כבר לא מחוברים לארץ.

גם הפורום כיום אינו מה שהיה לפני שנה,

די דעך.

הרבה ניקים ותיקים התחלפו בניקים אחרים.  כנראה הרוב לא יזהו את הניק הותיק, גם אם היית יודע אותו.   

אפשר לעשות חיפוש בפורום ולנסות למצוא אותו

(או לשאול כאן האם מישהי זוכרת את השרשור ויכולה לקשר אליו)

חיפוש בפורומים

ופתחתי חדש

בעו"ס, היינו לימוד תורה.

עד אז אגבש דעה עם בעלי, בטח נשקיע בלחיות היטב בכדי למות היטב

חשוב לא להתרגש

כשמאה מיליון דולר נופלים אל כיסי.

בנוסף לא מצאתי עדיין מי שילמד אותי את הדברים מפיו, ועליי ללמוד לפני שאצא לשדה.

הרבה יותר חשוב להרים מיזמים שיעשו את העבודה ויכניסו כסף אחר כך

מלתרום אותו ובעצם לאבד אותו.

בכללי אני מעדיף לתת דגים ולא חכות.

לא? 

היה לי פעם סיפור עם עבודה משרדית קטנה שהייתה לי וחברה במצב כלכלי לא פשוט. בקיצור נתתי לה את זה נטו כצדקה וגם שילמתי קצת קדימה על עוד חודש כדי לעזור עם חוב ספציפי.

מפה לשם.

בחודש הראשון היה מעצבן והיא עשתה את זה לא כל כך טוב. בחודש השני עשתה את זה טוב. בחודש השלישי עשתה מעולה ממש.

החוב נגמר מזמן. היא עבדה שם עוד שנה והייתי מרוצה מהעבודה שלה. התבאסתי ושמחתי כשהיא עזבה.

הערתי ברצינות אם הציניות פוספסה כדי שלא תצא תקלה

'באתי עדיך - האם הכרתני? הנני היהודי, ריב לנו לעולמים...'

חוץ מזה מי אמר שמותר לנפץ ע"ז שאינה שלך, ואולי לפי דינא דמלכותא כל ממצא שייך למדינה. וגם מי אמר שהוא ע"ז? והאם הולכים בזה לפי חזקה או לפי סימנים או לפי מה שאומר הארכאולוג?

"כי את מזבחותם תתצון, ואת מצבותם תשברון

ואת אשריהם תכרותון."

יהודי כלל לא רשאי להחזיק בפסלים

מבחינה ממונית הפסל לא שווה כלום

ונחשוב כאפר, כי צריך לשרוף אותו.

מותר להחזיק דברים שלא שווים כלום.

ולא בטוח שאיסורי הנאה אכן לא שווים כלום.

ובכל זאת אסור להחזיק פסל

תציץ בפניני הלכה לגבי דין של ביטול עבודה זרה, ובחלוקה שבין בעלות יהודית לבעלות של גוי.

כאן הלכה ה - ביטול עבודה זרה של גוי | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א וכאן הלכה ו - עבודה זרה של ישראל אינה בטלה לעולם | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

על פניו נראה שלא בטל מזה דין עבודה זרה, אם כי זה יהיה גם תלוי בשאלה האם הפסל נמצא באזור שהיה יהודי או לא. עכשיו באמת תהיה השאלה האם בכלל זה משהו שבידך לאבד או שאתה צריך לתת את זה למדינה. זו שאלה מעניינת מאוד.

צריך שאלת רב על כזה דבר. לא לנחש בעצמנו.

אם זו שאלה רק לעיון - יש על זה מאמר בתחומין לו. המסקנה שלו לא לנתץ, כי עבודה זרה שאף אחד לא עובד היום בטלה מאליה. וגם אם יש חשש שהפסל היה של ישראל, זה ספק ספיקא - כי אולי הישראל לא השתמש בו לפולחן. ראה גם כאן:

הלכה ח - תיירות | פרק יב - בתי פולחן וסמלים | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

זו אמירה מאוד מוזרה.

לאיזה עוד שימוש ישראלים החזיקו פסלי עבודה זרה? בזמן שעבודה זרה שולטת בכיפה, קשה לומר שהיו מי שהחזיקו דבר כזה רק לנוי.

אם חזקת רוב פסלים שהם לנוי. אז בשביל להוציא מחזקה יש כללים הלכתיים ביורה דעה

שרוב הפסלונים של הישראלים לא שימשו לפולחן אלא למסחר או דברים אחרים

(יש על זה הרחבה במאמר אחר בתחומין יג. בלי קשר למאמר - אני שמעתי מארכיאולוגית שמתישהו הארכיאולוגים הגיעו למסקנה שהיו פסלונים שפשוט שימשו למשחק ילדים)

אם יש 9 חנויות כשרות ואחת טרפה ונמצא בשר ביניהם, ושרלוק הולמס אומר שיש ממצאים מיקרוסקופים שזה טרפה, מה הדין?

למשל בתכלת, למרות הממצאים המחקריים, רוב הפוסקים לא פסקו שזה התכלת

אבל מעניין, אחפש לקרוא בתחומין

התרפים שמיכל שמה במיטה של דוד.

או האריות בכסא שלמה.

גם בארכאולוגיה יש כזה דבר פסלים שהם בבירור לנוי. אני לא יודע לגבי הארץ, אבל בבבל היו הרבה כאלה בארמונות

(ואם התכוונת למה שהארכיאולוגית סיפרה לי בנוגע לצלמיות משחק - דומני שהיא התכוונה אפילו לא רק אצל יהודים, אלא בכלל)

וכן, המעשה הנכון הוא לפתוח הפניות 👍