מה היתרון בכרצונך על כפקודתך?

גם בחתימות אני רואה...

גם לשלי יש רפרנס למשחקי c&c

קודם כל - ותצפי לכך, לפחות כשאת כותבת במקום המכונה "דתי" - זה מזעזע שכותבים בשלוה, "עם כמה גברים הייתי לפניהם"... מציאות שבאופן יסודי היא מעוקמת גם מבחינה אנושית, ושלצערנו בכמה בעשרות השנים האחרונות נהייתה "כאילו נורמלית" במקומות מסויימים.

דבר שני, לגבר נורמלי ממש כן "משנה" מה היה "לפניו" כשהוא מתחתן, גם אם תגידי הרבה פעמים לעצמך שלא... (הרי את עצמך כותבת "אין לי שום רצון שידעו".. למה? אם זה כ"כ "בסדר", למה שלא ידעו? סימן שכנראה גם את מבינה באיזשהו מקום, שזה עשוי להפריע).

אבל בעיקר - בהנחה שמדובר על מישהו שרוצה להתחתן עם בחורה דתיה, ששמרה את עצמה (הרי אם היא מ"תרבות" כמו שאת מתארת, אז גם היא עצמה מן הסתם אותו דבר כמותו, ויותר גרוע מאשר כישלון פעם אחת) - אז שהוא "יחליט בשבילה" שזה לא משנה לה? מה שהיא הקפידה עליו, כמו הנורמה היהודית ובעבר הלא רחוק גם האנושית הרגילה? מה האלימות הזו? ואם לה כן איכפת מאד להתחתן עם גבר שלא קיים יחסים קרובים עם אף אחת לפניה?.. "לא עניינה"?..... מה זה "היא צריכה לראות את מי שאתה עכשיו"? ואם מבחינתה זה מאד משנה גם למי שהוא עכשיו או "סתם" מפריע לה - וכי את יכולה לקבוע עבורה מה היא "צריכה לראות"?..

מי ש"אין לו רצון שידעו" - שיודיע את זה למי שהוא מתענין בה, וישאיר לה להחליט אם היא גם מוכנה להתיייחס לכך בצורה כזו.

גם אתה צודק וגם היא צודקת.
 

ולכן העסק די פשוט (לדעתי) :

1. מי שזה מאוד מאוד חשוב לו,
חייב לשאול בצורה *ברורה* *מאוד* :
״אני שומר נגיעה 100%. חשוב לי *לדעת* אם הצד השני גם עשה את זה.
אני מבקש בנושא הזה לא להסתיר כלום כי זה יהיה בעייתי מאוד מבחינתי אם אח״יכ יתגלה משהו אחר״.

במקרה כזה,
 הצד השני ***חייב** לומר את האמת ואת כל האמת.
כי אחרת, אם משהו יתגלה בהמשך, זה יצור חוסר אמון *מוחלט* (עד גירושין)



2. מי שזה פחות חשוב לו *מה היה*, 
שלא ישאל יותר מדי שאלות והצד השני לא יצטרך לספר לו את כל האמת.
למשל : ״אני שומר נגיעה ב 100%. חשוב לי שזה ימשך כך״ (זהו..אם הצד השני רוצה לספר משהו, זה שלו)
כשהקשר יהיה מספיק חזק ובטוח, אפשר לפתוח יותר את הדברים, כדי ליצור אמון חזק יותר.

האם ישנה באמת שאלה של התאמה או היתפסות למשהו שלאו דווקא רלוונטי להתאמה..

אענה לך בדיוק את אותה התשובה גם לדברים הללו..

אני רואה שאת באמת כותבת בתום לב..

זה רק מראה עד כמה ההרגל ב"מושגים" המעוותים, שיובאו לחברה ה"חילונית" מהעולם הגויי (שגם שם, אלו מושגים חדשים יחסית בהיסטוריה המערבית. ראיתי ספר פסיכולוגיה מלפני כמה עשרות שנים, של שני מחבְּרים בריטיים, ש"מלינים" על כך שלא יעלה על הדעת של גבר תרבותי נורמלי לקיים חסי קרבה עם מישהי לפני שהתחתן איתה..), עיקרו מושגים פשוטים לחלוטין בתחושה הנורמלית היהודית - וגם האנושית מבחינה מסויימת.

מקדים: אני לא מדבר "כלפייך אישית" כמובן, אלא כלפי מושגים שאת מעלה, שבאמת אינם מתחילים ממך, אלא מתרבות לתוכה גדלת כנראה.

אז ראשית, ה"שיווין נפש" הזה, כמו שמתבטא בהודעה הבאה (מעתיק) "ואם הוא לא היה עם מישהי עד החתונה זה עניין שלו, למה הוא נדחף לי ומה אכפת לו מה אני עשיתי"?  כאילו "לא היה עם מישהי" זו איזושהי צורה של הנהגה פרטית-מענינת של מישהו... מה איכפת לו אם הוא אוהב פסטה, ואני שניצל?.... 

כדאי שיובן: א'-ב', ממש א'-ב', בתפיסה יהודית נורמלית (לא רק בתור תיאוריה שלומדים אותה, אלא ממש בעומק התחושה הכי פשוטה ובסיסית, הצניעות הכי בסיסית), זה שאין משהו כזה של קרבה-פיזית ללא נישואין. מה פתאום שסתם בן ינהג כך עם סתם בת שאינה אשתו.. אינם משפחה, אין מחוייבות, אין קדושה.

זה גם כבודה של האשה. בחורה זה לא סמרטוט - השתמש וזרוק.. "הכזונה יעשה את אחותנו"?.... כלשון הכתוב.

בתודעה וההרגשה היהודית (וכבר אמרתי, מצד האמת לא רק "היהודית") הוטבע:

נישואין זה לא "טקס" בעלמא. זה שינוי של כל המהות. מבחורה זרה, שבין השאר לא יעלה על הדעת להתעסק עם הגוף שלה, הופכים להיות איש ואשתו. זה מתחיל מהענין המציאותי, הברית הקדושה שנכרתת בניהם ע"י חופה וקידושין, מתחיל מהראש, מהתודעה שהם הופכים למשפחה, מהמחוייבות המוחלטת, ממעשה הקידושין שאוסר אותה על כל העולם, מהשינוי במעמד של "אשת איש" שעד כה היתה מותרת לכל העולם להינשא לה, וכעת מי שיקח אותה חייב מיתה מעצם הדין. משם עובר אל כל השנוי בהרגשה, ובעולם המעשי, ובבנין המשפחה.

ואין "זוגיות" ללא נישואין. סוג של הונאה עצמית לאפשר "ליהנות" ללא מחוייבות. השתמש וזרוק. 

זה הרבה-הרבה יותר ממה שמבין כל אדם נורמלי, שגם אם מאד מתחשק לו לנהוג באיזה רכב חדיש שהוא רואה באולם תצוגה, הוא לא יתיישב בו עד שישלם ויקנה, יעביר בעלות. ואם יקח ללא זה, ירגיש גנב, זה יקלקל לו כל הנאה מכל שניה של נסיעה...

כשהרבי מלובאוויטש נשאל ע"י איזה דיפלומט, מה ההבדל בין אם בנישואין או לא - ענה לו, זה מובן בהתבוננות הכי קלה... למה לא נכנס להסברים פילוסופיים? כנראה רצה שההוא יבין שזה דבר שאמור להיות מובן בתחושה והתבוננות בריאה בסיסית.

דבר שני - ובזה יש הבדל בין גברים לנשים, אע"פ שגם ללא מעט בנות שגדלו באוירה צנועה בריאה זה מפריע - לגבר נורמלי מאד משמעותי מה אשתו עשתה לפני כן... את יכולה, כמו שאומרים, "עד מחר" לומר "מה איכפת לו מה אני עשיתי".. איכפת לו מאד. ככה זה. יש בכך גם משהו בריא. שייך לתחושה הבסיסית של נישואין. בלעדיות. מה פתאום שמישהו שנשואה לו, היתה בצורה מופקרת עם מישהו אחר. כבר ציין הדיין הרב יועזר אריאל בספרו, ש"לאשה לא כ"כ איפת מה בעלה עשה לפני כן - אבל לגבר מאד איכפת..". הוא מביא את זה אגב דיון הלכתי מסוים.

זה לא כמו שאת מנסה לומר, "מישהו שתקוע בעבר".. לגמרי לא. זה ממש ההווה שלו. מי אשתו.

די מצחיק, שאנשים מנסים להשלות את עצמם, שצבע שיער, או גובה, או שאר ירקות, זה ממש איכפת.. אבל אם האשה היתה בפריצות עם כל מיני גברים, מה איכפת?... לא יאומן.

נישואין זה בלעדיות. לא אחד מתוך "סידרה"..

ומכאן, להבדל האם מדובר בבעלי תשובה באמת, או שלא.

יש לחלק בפשטות לשלש:

מי שכמו שכתבת כאן, חושבת שכאילו "אין בעיה" בכל מיני "קשרים" כאלה לפני כן, אז בוודאי שאי אפשר להגיד לגביה מה שכתבת במשל שהבאת, "כמו מחלה שלא תחזור".. הרי היא בכלל לא מכירה בכך כ"מחלה", מבחינתה זה "אול-רייט"... זה בדיוק מה שאדם כזה לא רוצה. מישהי שהוא אצלה "האחרון בסידרה".. ההיפך לגמרי ממה שהוא רוצה ממי שתתחתן איתו. בלעדיות זה לא רק מעתה והלאה, אם כי זה העיקרי, אלא יכולה להיות גם למפרע. 

וגם ה"אולי צלקות" שכתבת, בניגוד לאיזו מחלה שחלפה, יכולות להיות לגמרי משמעותיות כשמדובר באדם שרוצה התחתן עם אשה שתהיה שלו בלעדית. טוטאלית איש ואשתו. לא רק בכך שלא תבגוד בו באופן מעשי..

מי שחזרה בתשובה, באמת. כלומר, מבינה שזה היה ממש לא בסדר, מתחרטת (אל תחשבי שזה כ"כ פשוט.. צריך סייעתא דשמיא, שבחורה לא רק "תדע" למפרע שלא היה בסדר, אלא גם תִקנה תחושה כזו, של סלידה מכל קרבה אסורה עם מי שלא נשואים לו). כל הכבוד. אז אכן, יש כאלה שיאמרו, כעת היא לא שם. מתחרטת, מתחדשת. בסדר גמור.

אבל גם מי שלא יאמר כך, ולמרות שיודע את מעלתה הגדולה באופן אישי, לא יכול להתחתן כך - זה לגמרי לא "טמטום" כמו שכתבת בהודעה הבאה.. שייך לחוסר ההבנה שהזכרתי לעיל. את מסבירה, למה זה בעינייך "פשוט טמטום". כי כעת הם "דתיים, אולי חרדיים".. בגלל שבהסתכלות המקולקלת, לא ממש אסון אם מישהי כבר "התנסתה" עם מישהו אחר ר"ל, אז חושבים שזו איזה לחיצה על כפתור. החליפה פלומבה, "חרדית", "דתיה". 

ברור שמבחינת המעלה האישית, כנ"ל, מי שחזר בתשובה הוא במעלה עצומה. אבל לומר שאוטומאטית גם מבחינת הנישואין, כבר לא יפריע לשֵנִי דברים קודמים כאלה? לא מבחינת העבירה שבהם - שאם חזרה באמת בתשובה, העבירה נמחקה, אלא מבחינה מציאותית מעשית; לא חייב להיות כך. גם לא חייב להיות שאוטומאטית נמחקו שאריות מזה אצל האדם, "צלקות" כמו שהגדרת.

אז מי שלא מפריע לו - אין בעיה. אבל, לדעתי, חלילה שמי שמרגיש שזה ממש מפריע לו, "יאלץ את עצמו". יש בריאות גם בתחושה הזו. בריאות שבאה ממושגי הנישואים הבסיסיים. כמו שיש יופי בקבלת התשובה עד כדי התעלמות, אצל מי שככה הוא. והוא יחפש מי ששמרה את עצמה. כמותו.

ומה זה שייך למה שכתבת שם "מה הם אשמים שהם לא נולדו ככה"... בוודאי שלא אשמים.

מה "אשמה" בחורה גבוהה, שנמוכים ממנה לא רוצים להתחתן איתה? מה אשמה בחורה שלא נראית יפה - והיא בחורה בעלת מידות נפלאות, ובכל זאת "מגלים הבנה" שיש כאלה שלא רוצים?...  הן לא אשמות בכלום. לא שייך לנושא.

לסיום. בכללי, צריך לגלות אמפתיה כלפי כל מי שמתמודד עם איזה קושי. צריך לקוות ולהאמין שכולם יוכלו למצוא מה שטוב עבורם.

אבל חלילה שבגלל "נגיעה אישית" של אנשי בנושאים הללו, או בגלל כל מיני קשיים - נאבד את ההבנות וההרגשות הכי פשוטות. זה נהיה אופנה כיום, "תמות נפשי עם פלישתים".. להרוס לחֶברה את מושגיה הנורמליים, כדי להצדיק או לתת תחושה נוחה, על דברים שאינם במקומם.

ואני ממש לא מסכים עם "חינוך לבנות" כאילו "היצר שלהם הוא כזה שלא צריך לשפוט באותה רמת חומרה כמו נשים וכו' " - גם לא שמעתי אף פעם על חינוך כזה, חייב להודות....

וגם במה שכתבתי, נזהרתי שחלילה בנות לא "תלמדנה" מזה כאילו הן "צריכות" לקבל בפחות חומרה. כתבתי מפורש שגם ללא-מעט בנות שגדלו באוירה צנועה ובריאה זה מפריע.

ציינתי שעובדתית, בד"כ ההפרעה בכך יותר חמורה לגברים מאשר לנשים (זה שמעצם הדין דאורייתא - וגם מה שמוכר מהמציאות - יכולות להיות לאיש שתי נשים, אבל להיפך לא.. מראה על השינוי המסוים שיש בכך. אם כי, בסופו של דבר, לא בכדי יש את חרם דרבנו גרשום). ענין "סטיטסטי מציאותי" - בהבנה ברורה ובראיית היופי שיש בבנות שרוצות אותו דבר.

[רק שימי לב, את עצמך כותבת ש"לכל אשה חשוב שרק היא תהיה בראש של בעלה".. אבל אצל איש, זה לא רק ש"רק הוא יהיה בראש שלה", אלא עצם זה שהיה פעם משהו כזה.. יש כאלה שזה פשוט בלתי נסבל אצלם, ללא קשר מה כעת. בענין הזה, האופי הגברי הוא "קנאי" יותר ולא במובן שלילי. וגם הדין-תורה שהזכרתי לעיל, והמציאות ההיסטורית  בעמים שונים, מראה על כך. אבל שוב, אני לגמרי מסכים שעקרונית, אין שום "יחס מיקל" לאלו מול אלו. ולאידך, אין דבר שעומד בפני התשובה. ומי שהתיישר/ה, בעז"ה ימצא/תמצא מי שמתאים. אולי ממי שעבר/ה אותו תהליך..]

אבל אם הוא שואל אם היו לך קשרים שהם לא נקיים, אסור לך לשקר לו, זאת הונאה!

זה שאלה הלכתית בהלכות הונאה ופחות עניין של מוסכמות

רואים כמה גדולים דברי חכמים... חבל מאד שהבחורה הכשילה אותך, אחרי שהתאמצת הרבה זמן להישמר כראוי.

ב. זו שאלה קשה. ברור שאם היה ההיפך, בחורה חייבת לדעתי לספר. בחורים מקפידים על כך יותר.

לאידך, אם זו בחורה שמעריכים שהיה לה חשוב לדעת דבר כזה (יש כאלה ש"מעדיפות לא לדעת".. אפשר לשאול אם מעוניינת לשמוע על איזשהו כישלון בתחום הזה, אחרי ששמרת שנים רבות) - שבסופו של דבר היה דבר ממשי - אני חושב שלא הגון לא לאפשר לה לבחור. 

לגבי מתי - לא מיד על ההתחלה, אבל גם לא לעכב יותר מידי. שלא תרגיש שרימו אותה, והקשו עליה לבחור חופשית.

אפשר לומר בעדינות, שאתה תמיד - כמו שכתבת - הקפדת לשמור על איסור נגיעה, ובפעם האחרונה שיצאת, לצערך זו היתה מישהי שלא הקפידה, וזה סחף להיכשל. אם היא תרצה לדעת יותר, תגיד כמו שכתבת כאן.

לגבי החשש שלך. יש אכן בנות שלא תרצנה, יש בנות שתעבורנה על זה.

אתה מגדיר את עצמך, "לא לגמרי דתי לא לגמרי חילוני"... אז סה"כ שמרת את עצמך עד אז מעבר ל"מקובל" לצערנו במקומות מסויימים, יש לך את החוש הזה. אז יש להניח שלפחות חלק מן הבנות שרוצות להתחתן עם מישהו ש"הגדרתו" היא כמו שאמרת - תעבורנה על זה הלאה, בפרט שאתה מיצר על כך, ונכשלת שלא ברצונך העצמי.

[כולל ה"הסכמה" של "קרן הפוך"..]

דומני שזה מראה ממש ההיפך - כמה מישהו שרוצה לראות כך את העולם (במקרה זה אתה, או היא), "שומר את עצמו" מפני תפיסה מורכבת יותר על "דתיים", ע"י כך שמצייר לעצמו בדמיונו, ש"הם" "סגורים בתוך העולם הדתי".. "מסב את תשומת ליבי למגבלה הזאת", ומייעץ "להיפתח לכל גווני עם ישראל"...

אז כמה עידכונים:

א. מציע גם לך, גם לגב' קרן הפוך, לא להגיב אישית על מי שכלל אינכם מכירים (בכללי, עדיף להגיב לגופם של דברים ולא על אנשים). אני (אינני יודע אם לא לצערי, אבל מה נעשה.. כשמשתדלים לעזור לבני אדם, ומעורבים בדעת עם הבריות - מכירים גם דברים שאולי היינו מעדיפים שלא) מכיר היטב "סיטואציות בעולם שהוא לא לגמרי דתי".. מניח שכמה אנשים שהתייעצו איתי, היו מחייכים מה"ניתוח" הזה.

מסב את תשומת ליבך, בלשונך, למגבלה הזו. ידיעת המציאות, תעזור להיזהר מלקבוע דברים כאלה על מה ומי שלא מכירים. כפי שכתבת, "המודעות - חצי הדרך לפתרון", אולי יותר מחצי בנידון זה.

ב. דווקא בגלל ההיכרות הזו, הרי שאדם בן 28 שכותב שעד לאחרונה נזהר מאיסור נגיעה במי שאינו נשוי לה - ועוד כותב שהוא "לא לגמרי דתי ולא לגמרי חילוני" - גורם לתגובה שמביעה הערכה לעמידתו בכך, וגם ללמוד זכות עליו שנסחף.

במקום להודות על זה, יש לו "טענות"? באמת מוזר.

ומי שטוען ש"מכיר את המציאות"... אמור לדעת, שזה די "צידקני" לטעון שהאמירה שלי, שכנראה ציין את זה שהבחורה לא שמרה כדי להסביר ממה זה בא - זה להתייחס אליו כנער בגיל ההתבגרות, כי "אם לא היה רוצה זה לא היה קורה".....

אמנם נכון, שיש לאדם בחירה בכל מצב. אבל כשאדם נסחף באי שמירת נגיעה, ואדרבה, כבר אינו נער צעיר, אז לגמרי מציאותי לחשוב ש"נפל ברישתה". לא סתם הרחיקו חכמים מזה. היצר, כשמביאים אותו לקצה, הוא לא בדיוק ענין של חישוב קר... 

מי שמכיר את המציאות ויודע מה קורה לעיתים אצל כל מיני אנשים יודע שלצערנו זה כבר הכשיל כמה בני אדם, שהיו מעדיפים לא ליפול לשם.

ג. באופן עקרוני - ממש אין קשר בין "להיפתח לכל גווני עם ישראל", לבין להיות מודע לכל מיני עבירות והתנהלויות לא ראויות שעושים. אפשר לחלוטין, ורצוי, לשמור על נקיות וטהרה, ועם זה להיות מלאים באהבת עם ישראל כולו, לגווניו, לימוד זכות, ראיית הטוב וקירוב לבבות.

המחשבה ש"להיפתח לגווני עם ישראל", זה להיות קצת "פרווה", היא מוטעית.

נכון שבאופן מעשי, אדם שאינו יודע מה קורה במציאות מסויימת, יתקשה יותר לייעץ בה. זה כבר ענין אחר שאינו קשור לחיבור לגווני עם ישראל.

בנידון הספציפי, בגלל ההכללה, טעית גם בכך.

ברכה והצלחה.

אתה לוקח דברים שיש לך אולי בראש - ומחיל אותם על אחרים.

לי - ומן הסתם גם לאחרים כאן - לא עולה על הדעת "תפיסה של האשמת הבחורה תוך הסרת האחריות מהגבר", ככלל...

לפעמים הבחור "אשם", לפעמים הבחורה, לפעמים שניהם.. (אגב, אני בכלל לא הזכרתי "אשם", אלא איך התגלגלה הסחיפה, לפי מה שהובן מדבריך. אבל זה באמת לא כ"כ משנה כרגע מה היה בדיוק).

אם בחורה היתה כותבת מה שאתה כתבת, מהכיוון השני - הייתי מגיב לה כמובן אותו דבר לכיוון ההפוך לגבי ההשתתפות בצער וההנחה שנסחפה, אם היא זו שתמיד שמרה ופתאום נפגשה עם מי שלא והייתי מבין מדבריה שלא רצתה להגיע לכך כי נשמרה תמיד.

בהיות שטרחת לציין - כפי שכבר כתבתי - שאתה נשמרת עד כה, והבחורה שיצאת איתה לא, אז המובן מדבריך היה שהיא זו שסחפה. באו להשתתף בצערך, וללמד עליך זכות.

כנראה מתוך אג'נדות מוקדמות - יש לך מחשבה כזו, ש"דתיים" מפילים הכל על בחורה... כדאי לעשות תשובה גם מההכללה הזו, לפחות לטובת עצמך וההסתכלות הישרה.

ולגבי עצם הענין, ללא קשר דוקא לנושא הספציפי שלך -  של האפשרות שצד אחד יגרום לשני להיסחף - אכן כן... מה נעשה.. לצערנו, גם אנשים שלא רוצים להגיע לדברים מסויימים, כשהם לא נזהרים בגדרים ונוהגים קרבה יתרה - עלולים חלילה להגיע גם למה שאינם רוצים, גם אם אינם "צעירים מטומטמים".. וזה גם יכול לקרות אם צד אחד הוא הסוחף, כי אינו נזהר, והצד השני נסחף אחריו בפריצת גבולות שהיה שומר עליהם לכתחילה. עדיף לעצור יתר רחוק...

בהחלט סיטואציה משעשעת 

כי בהודעה הפותחת אמרת :
״בכל הקשרים הזוגיים שהיו לי תמיד שמרתי נגיעה,
למעט הקשר האחרון.
היא לא שמרה נגיעה, ובסוף הגענו גם לקיום יחסי מין
מספר פעמים (לא עד הסוף)״

זה יכול להשמע *בהחלט* כאילו מישהי ״לחצה״ יותר ואתה נשברת. זאת אומרת ״פיתתה״ אותך. כן. 
עכשיו אתה אומר משהו שנשמע אחרת לגמרי.  זאת אומרת בהודעה הפותחת *אתה* הפלת את זה עליה.

אבל עם או בלי קשר,
לא מסתדר לי שאתה בא לפורום להתייעץ..עונים לך מה שעונים ואתה מחלק ציונים למגיבים ?
זה נראה לך הגיוני ?
אתה הראשון שצריך להיות הכי רגוע למגיבים אליך, גם אם אתה לא מסכים איתם.
תגיד תודה שבכלל מתייחסים אליך. חוצפן. 

 

במקום "כמה קל לדתיים להפיל הכל על הבחורה"

אני חושב שהמשפט הנכון כאן הוא "כמה קל להפיל הכל על הדתיים".

ידידי היקר פותח השרשור, זה בדיוק מה שהשתמע מההודעה שלך, וכמו שאכן הבין @מוקי_2020, שהוא לא ממש ה"דתיים" שאתה מבקר...

לתשומת ליבכם גם, @תפוח יונתן ו@קרן-הפוך.....

באופן כללי, הניק @ד. הוא אדם מבוגר ושקול וחכם, כל מילה שלו - פנינה. האחרון בפורום, ממש האחרון, שניתן לומר על תגובה שלו שהיא "קטנונית".

וכמובן - כל מילה ומילה שכתב ד. כאן: זה באמת די מעלה חיוך, במחילה.... - לקראת נישואין וזוגיות וכאן: למה זה קשור ל"דתיים"?.. - לקראת נישואין וזוגיות היא נכונה ואמיתית. מציע לכולכם לקרוא בעיון.

הרי כאן לא מכירים אותך.

כתבת שאתה שמרת, ורק בקשר האחרון. הבחורה לא שמרה והגעתם לכך, למרבית הצער.

אז כשאדם רואה לנכון לציין ש"הבחורה לא שמרה", מבינים שמשם זה בא. אחרת, בשביל מה לציין דבר כזה..

היה ראוי שתאמר הפוך: כמה יפה ש"הדתיים", אפילו שהם תופסים שזה דבר חמור - מלמדים עלי זכות, שאם אמרתי שהבחורה היתה כל וכך, אז זה לא כי רציתי, ונותנים פידבק חיובי על מה שעד אז....

במקום לומר תודה, אתה מגיב שזה "קטנוני שלא לומר מביך"... אני חושב שזה עצמו הדבר ה"קטנוני ששלא לומר מביך"..

[אגב, לכתוב שמי שלראשונה אינו שומר נגיעה בגלל בחורה שרוצה בכך, אז אם הוא נסחף יותר מזה, ברור שזה כי רצה כי הרי הוא לא "נער מטומטם חסר שליטה"... זה קצת נשמע "צידקני".. לצערנו, כבר שמענו על כמה ש"לא רצו בכך", וכשיותר מידי לא נזהרו, נסחפו ע"י יצרם למה שלא רצו. לא סתם תיקנו חכמים גדרות]

אולי לא בתקיפות כזאת, אבל מן הראוי שאם אתה יוצא עם מישהי כן תגיד לה את זה מתישהו (לא צריך לפרט).
גם בהלכה יש עניין למשל כשבחורה חוזרת בתשובה שתגיד שהיא בעלת תשובה והבחור מבין לבד הרבה פעמים, לא להכנס לפרטים אבל כן חשוב להגיד דבר כזה, גם אני הייתי רוצה לדעת על בעלי דבר כזה

אני דתי ממש

לאורך כל השנים הקפדתי (ואף עדיין משתדל להקפיד) על איסורי נגיעה וייחוד.

כשיצאתי מהישיבה הרחקתי את עצמי מאזורי הַבִּיצה, כי ידעתי ששם רוב הבחורים והבחורות לא שומרים..

ותמיד היה לי חלום שהפעם הראשונה שאגע באישה (חוץ מהנגיעות המותרות כגון אמא ובן), תהיה עם אשתי בע"ה.

בסביבות גיל 30 התארסתי, ולצערי ארוסתי לשעבר לא כ"כ ראתה בעיה בנגיעות וב-"לחיות ביחד" לפני חתונה.

אבל עד לתאריך בו היינו אמורים להתחתן היא כיבדה את רצוני ולא נגענו זה בזו, היו נסיונות אך הצלחנו לעמוד בהם.

זמן קצר לפני החתונה נאלצנו לדחות אותה, ובזמנו דובר שזה יהיה למספר חודשים.

אך מהשלב הזה היא הפסיקה לכבד את רצוני, והצליחה לדרדר אותי לדברים שלא רציתי לעשות.

אני לא יכול להאשים רק אותה בכל מה שקרה (כי יצר המין קיים גם אצלי), אבל היו גם דברים שהיא עשתה לי על גבול האונס.

נאבקתי (גם איתה אבל בעיקר עם עצמי) כדי לעצור את זה,

ואחרי כחודש הודעתי לה חד-וחלק שעם כל האהבה שלי אליה את הקב"ה צריך לאהוב יותר,

ושחוזרים לשמור את כל ההלכות כבתחילה.

התגובה שלה לצערי הייתה שתוך כחודש היא מצאה לעצמה מאהב חילוני, מה שכמובן הוביל לביטול האירוסין ולפרידה שלנו.

לגבי השאלה אם זה טוב שלא התחתנו, אז אני בטוח שאם הקב"ה הוביל לשם - זה מה שטוב!
מצד שני, הקב"ה גם הוביל לנסיון שהתקשיתי לעמוד בו - שגם זה מן הסתם טוב, אבל ההסתר פנים מקשה לראות זאת.

לקח לי כשנה לעכל ולעבד את מה שעברתי, והיום ב"ה אני נמצא במקום הרבה יותר טוב.

לגבי השאלה האם לספר את עברי לבחורות שאפגוש, גם לי יצא להתלבט רבות בכך.

מצד אחד, כפי שהזכירו כאן לכאורה ראוי לתת לה את הזכות לבחור אם היא רוצה מישהו עם עבר כזה.

מצד שני, בהנחה שחזרנו בתשובה,יש לנו את הזכות לקבל "משפט" הוגן ושלא יפסלו אותנו על נפילות העבר,

בייחוד שלא רצינו להיכנס לסיטואציות האלה מלכתחילה.

לי אישית באופן כללי אין רצון להסתיר מאשתי כלום, וחוץ מהנושא המאד כבד הזה, אין לי באמת יותר מדי מה להסתיר.

ועם עצמי אני יודע היטב אם חזרתי בתשובה או לא וכיצד נושא זה כנראה ישפיע עלינו.

הגישה שאני החלטתי לעצמי, זה לא להחליט מראש אם לספר או לא.

בהנחה שמדובר על מישהי עם פוטנציאל גבוה לבוא בקשר הנישואין,

לבחון עם הבחורה האם יש לה את המסוגלות להכיל דבר כזה,

ולבדוק אם יש לה את היכולת לשפוט אותי ואת מה שעברתי בצורה סבלנית והוגנת.

ובהתאם לכך להחליט אם לספר, להסתפק ברמיזה או אפילו להתכחש..

התקווה זה למצוא מישהי שגם תדע להכיל את עברי כמו שהוא,

אבל אם לא, אפשר לאהוב ולהיות מאושרים ושמחים גם בלי שהיא תדע על תקופה שחורה מסויימת שהייתה לי בחיים ולא אמורה להשפיע על חיי היומיום שלנו.

״בסביבות גיל 30 התארסתי, ולצערי ארוסתי לשעבר לא כ"כ ראתה בעיה בנגיעות וב-"לחיות ביחד" לפני חתונה.״

אם שמרת נגיעה כל החיים, איך יוצא שאתה מתארס עם מישהי שלא שומרת נגיעה ?
יש 3 אפשרויות :

הסברת לה שאתה שומר נגיעה והיא אמרה שגם היא שומרת נגיעה..
הסברת לה שאתה שומר נגיעה והיא אמרה שהיא לא שומרת נגיעה...
לא הסברת לה שאתה שומר נגיעה.

מה היה המקרה שלכם ?

אני שואל, כי זה שהתארסתם ובגלל שהחלטת להקפיד לשמור נגיעה היא בגדה בך,
זה מראה ש..או שנפלת על מטורללת על כל הראש (קשה לי להאמין, אתה נשמע חכם בשביל זה)
או..שפשוט ״שיגעת״ אותה (לא בכוונה..אבל יצא ככה)

אתה יכול לפרט קצת ? כי זה כן נושא שאפשר ללמוד יותר בשביל אחרים.
 

ציטוט: " להסתיר זאת לא אופציה אלא אם אתם אומרים שחזרתם בתשובה שאז מגולם בתואר הזה הרבה.. "

על זה בדיוק אנחנו מדברים, לא?

שאנחנו חזרנו בתשובה..

(או שאצלך חזר בתשובה זה רק מישהו שהיה חילוני גמור לפני..)

לגבי איך הייתי מרגיש, אם בחורה הייתה מסתירה ממני..

א. עוד לפני שעברתי את התקופה השחורה שלי, תמיד השתדלתי להיות סבלני והוגן, ולא פסלתי אף פעם על מישהי על משהו שהיא חזרה בתשובה.

(וכן, היו לי בנות שסיפרו שהן כבר לא בתולות, ואם הן חזרו בתשובה לא פסלתי.)

ב. אם היא תסתיר, אני אבין אותה.

ובהנחה שיש בינינו כימיה ותקשורת טובה, אתן לה להרגיש בטוחה לספר לי גם דברים שלא כ"כ נעים לשמוע ושאני עדיין אהיה כאן בשבילה.

אבל אענה מה שאני יכול..

באופן כללי, היא ידעה שאני שומר נגיעה ואני ידעתי שהיא פחות רואה בזה ערך.

גם לה היה חשוב שאמשיך לעמוד בערכים שלי והסכמנו על כך ששומרים נגיעה.

היא כן אמרה בדיעבד שזה ששמרנו נגיעה עד (התאריך שבו הייתה אמורה להיות )החתונה - זה העצים אותה..

היא בגדה בי רק לאחר שלא שמרנו נגיעה ואני דרשתי (הפעם בניגוד להסכמתה) לחזור לשמור נגיעה.

גם לה היה ברור שהיא מדרדרת אותי ושחזרתי למקומי הטבעי.

לא אשפוט אותה להגיד שהיא מטורללת,

אך הדרך שבה היא ניסתה לגרום לי לעבור לגור איתה לפני החתונה הייתה טיפשית ביותר (וגם היא הודתה בזה אח"כ).

אבל הדברים היו הרבה יותר מורכבים ממה שניתן לכתוב,

אז אני מצטער שאני לא יכול לשתף בהם.

ראשית, אני חושב שעם התנהלות של הבחורה כמו שאתה מתאר - אתה יכול לשמוח שלא התחתנת איתה ("תוך חודש מצאה מאהב חילוני"...).

אתה אומר שקוף ובכנות, שלא רצית בכך, הבחורה דחפה לכך (אפשר לגמרי להאמין לדבריך. לצערנו, אכן כשצד אחד נוהג כך, וגם לצד השני הרי יש יצר, זה עלול להידרדר לשם. צריך לעצור תקיף על הס"מ הראשון - מה שאכן אחרי חודש עשית, ובאמת כל הכבוד על זה. יש להעריך את זה מאד).

הסיפור שלך הוא אחר. אתה במפורש נכשלת לזמן קצר, כך אתה גם תופס את זה, אתה מאד מצטער על כך - וגם אז ניסית להיאבק בכך. לקח חודש עד שיצאת מזה. חזרת בתשובה גמורה.

ההתלבטות שלך אמיתית. 

רק מעיר, שבחורות בנושא הזה פחות "קנאיות" לא פעם מאשר בחורים - וגם אם יודעות על משהו כזה שאדם מיצר עליו וחזר ממנו בתשובה שלמה, קל יותר לחלקן לעבור על כך.

לא מתייחס לעצם ההתלבטות שלך. ה' יטכס אותך בעצה טובה ונכונה - והלוואי שתזכה להקים בקרוב בית טוב וכשר בישראל, כאוות נפשך.

כל מה שאגיד כאן על *דעתי בלבד*.

עכשיו שאתה אחרי זה,
בדיעבד, אם תשים את *כל* נושא שמירת הנגיעה בצד,

האם זו היתה אישה שאתה חושב שהתאימה לך להקמת בית ומשפחה בישראל ?
חושב הכוונה לא אולי..או בערך..
אלא מסוג הבחורות שאתה אומר ״זו אני רוצה !  יש לי חיבור חזק שם ! אני מרגיש שנוכל לעשות משהו טוב ביחד ! היא עושה לי טוב ! היא מחזקת אותי ! אני מחזק אותה וביחד..אנחנו חזקים מאוד ונוכל להתמודד בקלות עם החיים!״.

כי אם היא היתה בחורה *כזו*,
אז ברור שהיהדות (שוב לדעתי), לא התכוונה שתוותר על אחת כזו.
היהדות (שוב לדעתי), עשתה את שמירת הנגיעה כדי לזרז אותך להתחתן.
כי אם אתה יכול לגעת במישהי בלי להתחתן, אז הרבה יותר קל לדלג על השלב שאתה באמת מכיר ולומד את הצד השני.

מה שאני בא לומר,
זה שלדעתי, אם הייתי במקומך,
ואני קולט שזו בחורה שמתאימה לי להקמת משפחה ( שזה דבר לא פשוט בכלל להגיע אליו בימינו, הכוונה לממש ממש מתאימה, לא יהיה-בסדר-מתאימה), אז הייתי לוקח אחריות ואומר לעצמי :
״אוקי, אני חזק בשמירת נגיעה 7 מתוך 10. היא, המצחיקה הזו, חזקה בשמירת נגיעה 3 מתוך 10. 
כדי למנוע באלגן, צריך פתרון מאוד מאוד ***קיצוני*** :
1. מתחתנים ***עכשיו***.(היום לרבנות)
2. פתרון *קיצוני* אחר. לא יודע להפגש **רק** במקום ציבורי עם אנשים נוספים איתנו.

כל זה בהנחה שבני הזוג ***באמת*** אוהבים אחד את השני, אהבת-אמת.

כאילו מרגיש לי שגם אתה וגם הבחור השני,
פיספסתם 2 בחורות שיכלתם להקים איתם בית בישראל ועל מה ?
בגלל שלא יכלתם לשמור על נגיעה אחד מהשני ? אבל אתם בני אדם. לא גיבורים.
מזהים שיש בעיה וחושבים על פתרון.
להגיד ״אוקי, זהו, פעם אחרונה, חייבים להפסיק לגעת״, זה לא פתרון. 

לא יודע.
משהו כאן נראה לי כמו פספוס.
כאילו זה יוצא ההיפך ממה שהיהדות מכוונת אליה.
היהדות (לדעתי) לא רצתה שאנשים לא יתחתנו בגלל שהם נשברו ולא שמרו נגיעה,
היא רצתה שהם ישמרו נגיעה כדי להתחתן. זה 2 דברים שונים.
 

אני מסכים איתך שבמקרה שמבחינתכם הכל מתאים לחתונה,

אז להיפרד רק כי לא מצליחים לשמור נגיעה או אפילו התנהגויות אחרות שמתאימות רק לשלב שלאחר החתונה - זה די טיפשי.

אבל במקרה שלי וגם כנראה של @מבין ושומע הדברים היו הרבה יותר מורכבים, וגם אני ובטוחני שגם הוא לא יכולים להעלות הכל על הכתב.

אבל אם נתייחס למה שכן נכתב, הפרידה הייתה קשה מאד ובשלב הראשון ההחלטה הייתה רק שכלית ונגד הרגש.

בדיעבד התברר שהבחורה לא חיזקה אלא החלישה (ומתוך מודעות).

גם לעבור סוג של אונס ע"י מישהי שאתה מתכנן להתחתן איתה - זה מאד מאד מבלבל (לקח לי חודשים להבין את זה)..

גם אם הבנתי את הצורך הנפשי שהוביל אותה לאנוס ואח"כ לבגוד, המעשה איננו מקובל עליי ועל תורתנו הקדושה לחלוטין.

בהסתכלות שבדיעבד, נראה לי שהיא לא באמת אהבה אותי מספיק, וזה היה מעשה נכון שלא לקחת את הזוגיות הזאת לחיים..

זה אומר שהנושא הזה מדבר להמון אנשים...
ולכן, לא תהיה ברירה
*מוסיקת מתח ברקע*,

נבקש ממנהלי הדף הבכירים, מתחרז עם ביסלי, לא חשוב שמות,
לפתוח שירשור חדש עם  סקר כללי : האם הצלחת לשמור נגיעה  ב 100%. כן או לא.

יהיה תת-סקר למי שענה -לא- :
1.  0%-20%
2. 21%-40%
3. 41%-60%
4. 61%-80%

5. 81%-99%
כולל חיבור למכונת אמת דרך האינטרנט.

בהצלחה לכולם. נקווה שהשירשור הזה לא יהפוך למלבן אדום עם מספר לבן 100. בשבילכם כמובן. 

בהצלחה.

לדעתי הגישה הנכונה היא כזאת- זה תלוי איך אתה מוגדר בעיניה, 

למשל אם אתה נפגש איתה והיא יודעת שכל החיים היית מוגדר כדתי\חרדי, אז הגיוני מאוד שהיא לא מעלה על דעתה שעשית דברים כאלה(למרות שהמצב היום בציבור הדתי לא מזהיר מהבחינה הזאת ומאוד מצוי שהרבה נופלים בנגיעה לפני החתונה גם אם לא עד הסוף)

אז אתה צריך כן לספר שהיו לך קשרים ולא שמרת נגיעה , לדעתי אתה לא צריך מעצמך להתחיל לפרט מה עשית ומה לא, אבל היא אם תשאל במפורש אתה חייב לספר, אחרת זאת הונאה.

אם אתה מלכתחילה אומר לה שאתה דתי לייט, ולא מגדיר את עצמך כשומר נגיעה , אז לדעתי אתה לא צריך מעצמך להתחיל לספר כל דבר שעשית.. אבל גם פה, אם היא שואלת , אתה צריך להיות אמתי..

אותו דבר אם אתה מזדהה כבעל תשובה.. אתה לא צריך לספר אם היא לא שואלת, שהרי אם היא יודעת שאתה בעל תשובה, אז היא כן יכולה להעלות על דעתה שעשית דברים, ואם היא לא בדקה את זה בכלל, זה אומר שזה פחות מעניין אותה.

כשיש קשר של חברי נפש אז ברור שמספרים.... פשוט מעצם היותה חברת הנפש שלך.

אני לא בעד להחביא דברים.

זה בטח שינה אצלך דברים, נכון? השפיע עליך? 

אז זה חלק ממך.

אבל לא יודעת, יש כאלה שיגידו לא לספר כל עוד עשית תשובה שלימה.

יכול להיות שהלכתית אין לך חובה לספר.

אבל ממקום של חברות וכנות ולשים דברים על השולחן. 

אז לדעתי כדאי.

תלוי רק באיזה שלב של הקשר.

ובלי קשר. ממש ממש ממש אבל ממש כואב לשמוע שהגעת למצב הזה

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

זה לא חוסר נשיות ולא חוסר טיפוח

זה סגנון שאוהב את הטבעי והפשוט

(גם אני לא מתאפרת/ לק/ ביגוד פשוט/ לא עוקבת אחרי כל שערה בפנים)

לא חושבת שזה בר שינוי משמעותי

וגם אם היא תעשה שינוי

זה כנראה יהיה עם מחיר אישי גבוה

כמובן לא חייבים להתחבר לסגנון הזה

עניין של טעם 

מידי.  

משיכה ואסתטיקה הן חלק בלתי נפרד ממערכת יחסים, ובטח כשהמטרה היא קשר רציני ("שאישתי תהיה מטופחת").

בהמשך, כאשר הקשר יתהדק מאוד, ויהיו שיחות נפש עמוקות ושיתוף דברים מאוד אישיים, גם על דברים לא נעימים וכשלונות שהיו לכל אחד באופן טבעי בחיים, תוכל להעלות את הרצון שלך ליותר טיפוח מצידה. 
 

לא שזה יכול לשנות אופי, אבל לנסות אפשר - גם אשתי לא מתאפרת, וציפורניים עושה רק עם לק רגיל (שמחזיק בקושי יומיים…) ולא ג'ל, באירועים מיוחדים.

סגנון לבוש זה גם עניין של אופי, אבל גם עניין של מודעות.  ליתר דיוק - ייתכן ומדובר בחוסר מודעות. בגלל המקום והסביבה בו היא גדלה והתבגרה, סביבה מאוד שונה מזו שלך.  

כאן אני יכול להעיד על עצמי, שנישואים הביאו לשינוי ושיפור בסגנון הלבוש שלי, בזכות אשתי.  באנו כל אחד מסביבה שונה מאוד - היא עירונית, אני מהמושב, בן להורים פשוטים, אבא חקלאי, אמא מורה, באתי מבית מאוד מאוד פשוט . 

זה נושא רגיש בעיניי, לא כדאי לגעת, רק אחרי נישואים\ קרוב לחתונה

אם זה חשוב לך.

ההרגשה שלך לגיטימית.

אבל אם אתה רוצה לסדר את המחשבות שלת בנושא, כדאי שתחשוב על הנקודות הבאות:

איך נראות הנשים במשפחה שלך וככה תופס כנורמלי?

מה זה בשבילך "נשיות"?

עד כמה זה תחום רחב, או שאתה מצפה למראה מאוד ספציפי כל השאר בקטוגריית "מוזנח"?

אתה מודע לצדדים השלילים בהתעסקות במראה חיצוני ותחזוק מראה קבוע של בגדים מעוצבים, לק ג'ל ואיפור? (כמות הזמן, הכסף והאנרגיה המוחית זה דורש בהחלט יכולה להתבטא באופי ובסדר העדיפויות של בנות מסוימות.)

קראת לזה "פער" בינכם, אתה בעצמך משקיע בנראות שלך ברמה דומה למה שאתה מצפה ממנה?

בסופו של דבר, זה נושא שבהחלט יכול לפגוע בקשר עד פרדה.

אם תציף את זה מולה יכולות לקרות שתי תגובות קצה: א- היא תרגיש חוסר ביטחון עצמי ורצון לרצות אותך שלא טבעי לה ולא באמת יחזיק הרבה בטווח הרחוק. ב- היא תיעלב ותיפגע מעצם ההערה כי זה נושא מאוד אישי.

אתה מכיר אותה ויודע לאיזה צד היא עלולה לנטות. לפני שאתה פונה אליה כדאי שתברר את הנושא אצלך.

מבין את כל מה שאמרתם כאן. באמת.

אבל הנקודה שמדברים על דברים כאלה רק לפני או אחרי נישואין לא באמת תעזור לי. כי כשאני רואה שיער בפנים של מי שאני יוצא איתה לא גורם לי להמשיך שוב ולהיפגש.

וברור לי שיש בעיסוק בחיצוניות דברים שליליים, ואני אפילו מעריך אותה שזה לא מעניין אותה ברמה הזו, אבל עם זאת מאוד חשוב לי שיהיה טיפוח ברמה מסוימת, שיהיה לי נעים להיות איתה וללכת איתה ברחוב (אני קצת מקצין, יודע.)

נכתבות באופן אישי, מתוך אורח החיים וההשקפה הדתית של הכותבים.  

מכיוון שיש כאן מגוון גדול של אורחות חיים, דרגות שונות של השקפה דתית, נורמלי שהתגובות יהיו במנעד מגוון מבחינת באיזה שלב של קרבה אפשר לדבר על רצונות שלך בטיפוח הגופני והלבוש של בת הזוג - כולל דעות שיש מקום לדבר על זה רק אחרי הנישואים.  

בפגישה בצורה כללית ואישית שאתה אדם שחשוב לו מאוד טיפוח וחוסר טיפוח יכול להפריע לך(תבליע את זה בשיחה) ונראה מה היא תעשה עם זה..

פער שכדאי לברר אותו כבר עכשיו

בצורה כנה נעימה ומכבדת

לא רק בשביל שהיא אולי תעשה שינוי

אלא בעיקר שהיא תדע על הפער

וגם היא תחליט אם זה מתאים לה או לא

מתאים גם בתחילת הקשר, אפילו משפטים סתמיים על זה שאתה אוהב יופי וטיפוח, וסדר וניקיון זה משהו שממש חשוב לך (ללכת סחור סחור) וככה היא תוכל להבין מעצמה, ואם יתאים לה היא תתאים את עצמה ותטפח את עצמה טיפה יותר.

ואם זה הסגנון שלה, הפשוט והטבעי יותר, אז קח בחשבון שזה מה יש...

יש לי חברה בסגנון ספורטיבי יותר, וכשיצאה עם בעלה הוא אמר לה בתחילת הקשר שהוא אחד שאוהב אלגנטיות באופן כללי, ומאז היא התלבשה בסגנון יותר אלגנטי.

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

הרמב"ם שם רק אומר שהתורה ציוותה את עם ישראל לעלות עוד דרגה ולהתקדש (תרתי משמע), ולא לבטא צרכים גופניים בלי להתקדש ולהינשא גם כשהם פנויים ואין בגידה.

(גם איתו אני לא מסכים כי אמנם הגויים לא חייבים בגדרי צניעות הלכתיים כמונו אבל זה לא אומר שזו גזירת מלך. זו קריאת כיוון, ומי שחכם יקח אותה).

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

כמעט כל התגובות הם או ברור שכן או ברור שלא..

אין קשר לדעתי.

יש זוגות שלא שומרים צניעות ואהבה משגשגת שם

ויש הפוך לגמרי

אני כן חושב שיש קשר בין צניעות ושמירת ההלכה לבגידות וכו'

לדעתי זה מפחית משמעותית את זה

ובסוף.

לא בגלל זה ולא בגלל זה שומרים צניעות

אלא בגלל שזאת ההלכה.

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.

בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה

אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.

עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

קשר שמבוסס על כנות, הוא קשר מושלם!

כך האהבה תתפתח, לאט לאט והכי בטוח שיש.

בהצלחה רבה!!

מזל טוב!!!

היית ממליצה לבוא מנקודת מבט כזאת גם לבת 20?