אפילו לא יודעת איך להתחיל לתאר את הסחרור..
עברתי לידה באמבולנס טובה ומדהימה מבחינה נפשית כי היו סביבי אנשים שהשרו עלי רוגע ונחת וטיפלו באירוע באופן מעורר השראה. לי נותר רק לסמוך עליהם, לעשות מה שאומרים לי ולהילחם בשיניים לא ללדת רחוק מדי מהבי"ח.
סחבתי נזק לא קל לגוף אחרי הלידה הזאת.
לידה הבאה התרחשה בשבת. מדא פינה אותי לבי"ח הקרוב למרות שממש לא רציתי ללדת בו,
הצוות היה בסדר. באמת. אבל עדיין לידה בית חולימית כזאת.
לא רואים אותך כאדם אלא כאובייקט וכל ההתנהלות הייתה שיהיה להם הכי נוח לקבל את הלידה.
מבחינה רפואית זאת הלידה הכי טובה שהייתה לי אבל רגשית.. טראומטית ממש.
מי שתפעל את האירוע היה בעלי. הוא מהצד שלו ממש השתדל, אחרי הרבה מאוד שיחות שעשינו, מה שלא ממש הוכיח את עצמו, מבחינתי היה לי קשה מאוד מאוד בנוכחות שלו.
הרגשתי שהוא לא פועל למעני אלא עוד גורם שאני צריכה לפעול מולו.
עכשיו אנחנו גרים רחוק מבי"ח הכי קרוב (הדסה עין כרם) זה לפחות 35 דקות נסיעה. לא אתפלא אם ייקח גם 50 דק' בזמן אמת.
אם לא הייתה קורונה הייתי מנסה לשהות סמוך ללידה במקום קרוב.
הפחד הכי גדול שלי הוא לא מלידה בדרך, אלא מלידה בשלב שבין הגעה לקבלה ועד הכניסה לחדר לידה.
זה השלב הכי רגיש ש"קובעים" לי איך תהיה הלידה עם כל הפרוצדורות והכל.
לא אכפת לי ללדת מחוץ לחדר לידה,
אבל שיתנו לי את החמש דקות שלי להיות עם עצמי, עם הבגדים שלי, בתנוחה שנוחה לי ונסיים עם זה. ולא שיכריחו אותי למוניטור, יפשיטו אותי בכוח, יריצו לחדר לידה, יעלו אותי בכוח למיטת חדר לידה, יסובבו אותי על הגב בכוח וכו'.
זה ממש מכניס אותי לפחדים ולמועקה. 😓
אם רק יכולתי לעשות שיחת תיאום ציפיות להבין איזה בי"ח יאפשר לי את ה"פריווילגיה" הזאת של שליטה על גופי...
אבל אין לי מושג איך יוצרים קשר ואיך מבררים את זה עכשיו בקורונה..
על הנייר כולם נשמעים נפלאים ונחמדים ובעד לידות טבעיות ומיילדות מקסימות ורגישות והכל.. אני רוצה לדעת שאני הולכת למקום שמספק קבלות ולא רק הבטחות.
אה, ואין לי מלווה שאני יכולה לקחת ללידה ולהגיד כשהוא לידי אני רגועה...
לכן הפחד הזה על איזה צוות אפול ושהם לא מכירים אותי ואת היסטוריית הלידות שלי ואיך הם יפעלו איתי (הרבה יותר קל להכניע יולדת בלי ליווי) מתעצם שבעתיים.
עד היום 3 לידות ילדתי יומיים פלוס מינוס התאריך. ככה שמבחינת תזמון התאריך אני די יודעת לקרות מה אני הולכת.
שתבינו את הבלבול, כבר חשבתי "לביים" תחילת תהליך לידה (הרי כל הזמן יש צירונים..) ככה להירשם בקבלה עם כל הפרטים והיסטוריית הריון והסיטוריית לידות והכל.. ואז אוכל להסביר למה באתי מוקדם ומה הציפיות שלי מהלידה לבחון את התגובה ואז להיות יותר חכמה לקראת הצפוי בזמן אמת...
אני לא רוצה דולה, זה לא מה שיעזור לי.. (כלומר אולי זה יקל עלי את השניים וחצי צירים שיהיו לי אבל עיקר הבעיה כאמור היא בניהול הלידה..)
אני אפילו לא יודעת בעצם מה אני שואלת..
אבל אם יש מישהי שמזדהה עם הדילמה אשמח לשמוע מה היא עשתה ואיך היה לה.
(לידת בית עומדת על הפרק רק אם אפשרי שזה לא יהיה בבית שלי אלא בצימר לידה או משהו כזה)
עברתי לידה באמבולנס טובה ומדהימה מבחינה נפשית כי היו סביבי אנשים שהשרו עלי רוגע ונחת וטיפלו באירוע באופן מעורר השראה. לי נותר רק לסמוך עליהם, לעשות מה שאומרים לי ולהילחם בשיניים לא ללדת רחוק מדי מהבי"ח.
סחבתי נזק לא קל לגוף אחרי הלידה הזאת.
לידה הבאה התרחשה בשבת. מדא פינה אותי לבי"ח הקרוב למרות שממש לא רציתי ללדת בו,
הצוות היה בסדר. באמת. אבל עדיין לידה בית חולימית כזאת.
לא רואים אותך כאדם אלא כאובייקט וכל ההתנהלות הייתה שיהיה להם הכי נוח לקבל את הלידה.
מבחינה רפואית זאת הלידה הכי טובה שהייתה לי אבל רגשית.. טראומטית ממש.
מי שתפעל את האירוע היה בעלי. הוא מהצד שלו ממש השתדל, אחרי הרבה מאוד שיחות שעשינו, מה שלא ממש הוכיח את עצמו, מבחינתי היה לי קשה מאוד מאוד בנוכחות שלו.
הרגשתי שהוא לא פועל למעני אלא עוד גורם שאני צריכה לפעול מולו.
עכשיו אנחנו גרים רחוק מבי"ח הכי קרוב (הדסה עין כרם) זה לפחות 35 דקות נסיעה. לא אתפלא אם ייקח גם 50 דק' בזמן אמת.
אם לא הייתה קורונה הייתי מנסה לשהות סמוך ללידה במקום קרוב.
הפחד הכי גדול שלי הוא לא מלידה בדרך, אלא מלידה בשלב שבין הגעה לקבלה ועד הכניסה לחדר לידה.
זה השלב הכי רגיש ש"קובעים" לי איך תהיה הלידה עם כל הפרוצדורות והכל.
לא אכפת לי ללדת מחוץ לחדר לידה,
אבל שיתנו לי את החמש דקות שלי להיות עם עצמי, עם הבגדים שלי, בתנוחה שנוחה לי ונסיים עם זה. ולא שיכריחו אותי למוניטור, יפשיטו אותי בכוח, יריצו לחדר לידה, יעלו אותי בכוח למיטת חדר לידה, יסובבו אותי על הגב בכוח וכו'.
זה ממש מכניס אותי לפחדים ולמועקה. 😓
אם רק יכולתי לעשות שיחת תיאום ציפיות להבין איזה בי"ח יאפשר לי את ה"פריווילגיה" הזאת של שליטה על גופי...
אבל אין לי מושג איך יוצרים קשר ואיך מבררים את זה עכשיו בקורונה..
על הנייר כולם נשמעים נפלאים ונחמדים ובעד לידות טבעיות ומיילדות מקסימות ורגישות והכל.. אני רוצה לדעת שאני הולכת למקום שמספק קבלות ולא רק הבטחות.
אה, ואין לי מלווה שאני יכולה לקחת ללידה ולהגיד כשהוא לידי אני רגועה...
לכן הפחד הזה על איזה צוות אפול ושהם לא מכירים אותי ואת היסטוריית הלידות שלי ואיך הם יפעלו איתי (הרבה יותר קל להכניע יולדת בלי ליווי) מתעצם שבעתיים.
עד היום 3 לידות ילדתי יומיים פלוס מינוס התאריך. ככה שמבחינת תזמון התאריך אני די יודעת לקרות מה אני הולכת.
שתבינו את הבלבול, כבר חשבתי "לביים" תחילת תהליך לידה (הרי כל הזמן יש צירונים..) ככה להירשם בקבלה עם כל הפרטים והיסטוריית הריון והסיטוריית לידות והכל.. ואז אוכל להסביר למה באתי מוקדם ומה הציפיות שלי מהלידה לבחון את התגובה ואז להיות יותר חכמה לקראת הצפוי בזמן אמת...
אני לא רוצה דולה, זה לא מה שיעזור לי.. (כלומר אולי זה יקל עלי את השניים וחצי צירים שיהיו לי אבל עיקר הבעיה כאמור היא בניהול הלידה..)
אני אפילו לא יודעת בעצם מה אני שואלת..
אבל אם יש מישהי שמזדהה עם הדילמה אשמח לשמוע מה היא עשתה ואיך היה לה.
(לידת בית עומדת על הפרק רק אם אפשרי שזה לא יהיה בבית שלי אלא בצימר לידה או משהו כזה)
