לא ניתן גמול או שכר בעולם הבא על המעשה. הגמול ניתן על הכוונה. לכלב, לא הייתה שום כוונה. הוא לא התקרב לה' או עשה מצווה בכך שהציל את הילד. כמו שהדם של הילד לא מקבל שכר, כך גם הכלב.

יש הסכמה?

שמחה על הערכה למעשים או תוצאה טובה מבחירה נכונה, יכולה להיות רק למי שיש לו דעת

כלב בכלל לא מבין מה הוא עשה כך שאין שום טעם לשלם לו שכר - הוא בין כך לא יבין על מה ולמה

בעולם הזה הכלבים קיבלו שכר על מה שהיה במצרים כי כנראה לפחות אנחנו יכולים ללמוד מזה

אבל בעולם הבא, אין שום ערך לשכר שתיתן לכלב

כך שהשכר הזה לא שווה כלום ולא תורם כלום לאף אחד. 

שכר נועד כדי לתת ערך למעשים טובים

כמו שיש כאלה מצחיקים שעושים יומולדת לכלב.. זה מגוחך, הכלב לא מבין כלום

להנות סתם...

ומה עם תינוקות שמתו? גם הם לא מבינים?

כמו שאמרתי על חגיגת יומולדת לכלב.. זה מיותר.

מעבר לעניין שמה שאמרנו, שהם לא בחרו בטוב אז אין על מה לשלם שכר. 

זאת הסתם הסיבה העיקרית.  אבל אני רק הוספתי את העניין הזה

תינוקות זה נשמה, כשהיא תיפרד מהגוף יהיה לה הבנה של אדם מבוגר

מה אומר על מה שכתבתי למטה?

אוקיי...

תן לי כמה דקות להיות בטוח שאני כותב דברים נכונים (לפי מה שאני יודע לפחות)

היו לי כמה דברים לכתוב אבל ראיתי שאין לי זמן, אז בגדול זה התשובה שלי.

זה נכון שהעיקר זה הרצון והכוונה. וכנראה שבאמת זאת הסיבה

אבל רק אני מסייג, שהתוצאה שהמעשה עצמו מביא לעולם - גם הוא חשוב ונכנס לחשבון - כשהוא בא עם הרצון.

לא משנה לעניין הכלב שגם ככה אין לו רצון, אבל בכל זאת היה חשוב לי לכתוב את זה. 

מוסיף משהו,

בהתחלה כשראיתי את הדוגמא על התרומה, נזכרתי בגמרא שירמיה ביקש "הכשילם בעניים שאינם מהוגנים"  - שהגמרא אומרת שמי שתרם לעני שאינו הגון אין לו זכות של צדקה, ובאתי לתקן אותך...

אבל נברתי עוד קצת בנושא, וראיתי שאכן יש סוברים שזה מדובר כשנותנים בכוונה לעני מזוייף אבל אם האדם סבר שזה עני הגון הוא אכן מקבל זכות כאילו הוא תרם לעני אמיתי. 

אפילו לדעתך: התוצאה שהמעשה עצמו מביא לעולם - גם הוא חשוב ונכנס לחשבון - כשהוא בא עם הרצון

הרי: אם האדם סבר שזה עני הגון הוא אכן מקבל זכות כאילו הוא תרם לעני אמיתי.

לא הבנתי מה הסברא לומר שהמשה משתכלל.

וגם לא הבנתי איך זה מתרץ את המקרה עם החלב וכו'.

.

אבל זה כמו שתשאל מדוע החשמל

לא יקבל שכר על תוצאות 

פעולותיו.

ומה שמעניין זה, שעם זאת נאמר:

עתיד הקב"ה לפרוע עלבון סוסים מרוכביהם.

ואיך זה מסתדר עם דוגמת החשמל?

אולי ניתן לתרץ שאנו צריכים להידמות לבורא,

מה הוא רחום וכו'

ואסור לנו להשחית בשביל הסיפוק שלנו.

לעשות רע

טוב, אז אני אגיד איך אני הבנתי כמו הדם...

לא שלי.

השאלה היא לא האם יש לחיות עולם הבא, אלא למה אין להן שכר.

מה זה משנה אם הכלב "הועיל" או לא? השכר שמקבלים הוא לא על זה ש"הועלת", אלא על מה שחשבת.

אם 2 אנשים תרמו כסף לאותו ארגון, את הכסף של אחד מהם נתנו לעני "מזויף" ואת של אחד מהם ל"אמיתי".

או אם נתנו לאותו אדם, עם הכסף של אחד הוא קנה סיגריות ועם של אחר, אוכל.

ה' יודע צפונות וכו' אבל על פני השטח, הם אמורים לקבל אותו שכר. מה זה משנה מה היה בסוף עם הכסף?

אני לא חושב שהדוגמאות מחזקות את דעתי, אבל הן מראות מה ההשלכות של ההחלטה\הבנה.

לולא דמסתפינא, הייתי אומר גם שאדם שהתכוון לאכול חלב ואכל שומן, יהיה חייב באותה מידה כמו אם היה אוכל חלב.

אבל מפורש לא כך. אז יש פה בעיה...

אולי אני טועה, אבל אני גם לא ראיתי התייחסות ל"מהלך" או ליתר דיוק לאבחון שעשיתי, שהוביל אותי לדברי. (כולל הסיפור...)

אתה יכול לכתוב את המשפט שוב?

גם אני לא חושב ככה והסברתי את דעתי פה: אוקיי... הנה מה שאני חושב: - צעירים מעל עשרים

אבל היא לא מסתדרת עם ההלכה...

לעניין הקושיא- אמנם "אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה", אבל גן עדן זה לנשמות, אם אין נשמה- אי אפשר לתת שכר בג"ע. זה לא אומר שהחיה לא תקבל שכר בעוה"ז. ואני לא רואה כ"כ קושיא אם הכלב מקבל שכרו משלם בעולם הזה.

אוקיי..

אבל אתה הגבת להודעה הראשונה.

מה אתה אומר על זה: אוקיי..?

לדעתי- העיקר זה המעשה, אבל הקב"ה בטובו ובחסדו מצרף מחשבה טובה למעשה, לכן אדם שעבר עבירה בשוגג צריך כפרה. 

אבל כוונה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה כי העיקר לא קרה. 

וזה כעין מה שאמרו: "מרובה מידת טובו ממידת פורענות"...

הרב בידרמן אומר בפירוש שהסיבה היא בגלל שהפעולה שלו לא הייתה מבחירה.

למה אתה מחליט לקב"ה כיצד הוא צריך לשלם?

(ושוב, חיה פשוט לא שייכת לשם כי זה עולם הנשמות ואין לה בכלל נשמה...)

יש מחשבה לעשות מצווה/עבירה- שהקב"ה משלם עליה בטובו/לא מעניש

ויש מעשה בלי מחשבה- שהוא חיסרון במעשה עצמו. 

אפשר לומר שהכלב עשה מעשה, אבל הוא לא היה שלם, כי היתה חסרה בו מחשבה, לכן הוא יקבל שכר, אבל לא שלם.

הרב בידרמן, וככל הנראה גם הרב לופיאן, סוברים שהוא לא מקבל שכר כלל. בגלל שהוא לא פעל מבחירה. על מה הוא יקבל שכר? גם הרצפה מקבלת שכר בגלל שהכלב דרך עליה? או שהאתרוג יקבל שכר בגלל שנוטלים אותו?

לא יודע מה דעתם, ואיני חי מפיהם.

מדרש רבותינו אני מכיר: "אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה"- כל אדם אין כתיב כאן אלא כל בריה.

לזכותם אומר שמדבריך הם דיברו על שכר בעולם הבא- כל השאר פרשנות שלך

בגלל שהוא לא פעל מבחירה. על מה הוא יקבל שכר? גם הרצפה מקבלת שכר בגלל שהכלב דרך עליה? או שהאתרוג יקבל שכר בגלל שנוטלים אותו?

ב. אני חושב שיש לזה עוד מקורות מלבד הסיפור ההוא.

אני הבאתי לך מדרש חז"ל, ואתה מתעלם.

הריצפה והאתרוג לא עשו שום מעשה כלל

אין שום קיפוח בכך שהוא לא נותן שכר למי שלא מגיע לו שכר. + יכול להיות שכוונת המדרש פשוט לומר לנו שה' הוגן ועושה משפט צדק, ולא שהוא נותן שכר לחיות.

אבל גם אתה לא ענית להגיון שיש בדברי הרבנים שהבאתי.

כי לא כתוב שהקב"ה משלם שכר לכל בריה,

אלא שהוא "אינו מקפח שכר כל בריה"

משמע (לי לפחות) שזה בא להגיד שבמצבים שמגיע שכר - הקב"ה לא מקפח את אותה בריה

אבל לא שתמיד הוא משלם שכר כי לא כל בריה אמורה לקבל.

שלא חרצו לשונם.

אני עניתי, ואמרתי שזו החלטה שלך שאין להם שכר בכלל, הם דיברו על שכר בעולם הבא, ולקושיתך שלדעתי אינה קושיא למה שלא יקבלו גם הם שכר בעולם הבא עניתי שהמעשה לא שלם כשאין כוונה.

אתה מחליט שנוח היה עיוור ואז מקשה איך הוא עלה לתיבה- החלטת שהדבר היחיד שמשנה זה המחשבה ואז קשה לך קורבנות שוגג ונתכוון לאכול חלב ואכל שומן.

אני ממכלול הדברים רואה את זה אחרת, העיקר זה המעשה, המחשבה משלימה את המעשה

והדיוק של @מבקש אמונה לא נכון לדעתי- כי המדרש הוא על כלבים, ולשיטתכם- אף פעם לא מגיע להם שכר...

אם זה בשביל הכלבים שלא חרצו לשונם, אותם כלבים עצמם שלא נבחו,  איזה שכר הם קיבלו?

אם למדתי נכון, הכלבים קיבלו שכר שיזרקו להם בהמה שנטרפה

ובני ישראל נצטוו על השחיטה הרבה אחרי שיצאו ממצרים..

יוצא מכאן שאותם כלבים עצמם - שאם נפרש שהגיע להם שכר - לא קיבלו כלום ושכרם קופח.

זה אומר שבנוסף הם קיבלו שכר גם כמין.

אבל כשחיפשתי את המדרש כדי להסתכל- מצאתי מדרש אחר, יותר מפורש:

מדרש תנחומא פרשת נח
"ויזכר אלהים את נח. אם לנח נזכר למה לחיה ולבהמה, אלא יתברך שמו של הקדוש ברוך הוא שאינו מקפח שכר כל בריה, אפילו עכבר היה משמר משפחתו, ולא נתערב במין אחר, כדי ליטול שכר, וכל אנשי דור המבול ערבבו משפחותיהם, שנאמר וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה (בראשית ו יב), לפיכך כשם שפרע מן האדם שחטאו, כך פרע מן הבהמה והחיה והעוף, ומנין שנפרע מהם, שנאמר ויאמר ה' אמחה וגו' (שם /בראשית/ ו ז), וכל כך למה, ללמדך שאף הם ערבו משפחותיהם, והיו הולכין על מין שאינו שלהן, כל מין ומין על מין שאינו שלו, וקרא הקדוש ברוך הוא לנח ויאמר לו בחר לך בהמה וחיה ועוף [מאותן] שלא ערבבו את משפחותיהן, שנאמר מכל הבהמה הטהורה (שם /בראשית/ ז ב), טהורה כשם שנבראת..."

מה גם שאם אתה אומר שהוא כן "אמיתי" באמת לא ברור מה ההבדל בין עכבר ששומר משפחתו לגוי שעושה 7 מצות בני נוח.

מלבד ההגיון הברור שאומר שאין טעם לתת להם שכר.

בעצם אתה בעצמך אמרת שהם לא מקבלים שכר בעולם הבא, לא?

באמת אין הבדל- שניהם יקבלו שכר בעולם הזה ולא בעולם הבא.

אלא אם כן הגוי עושה את זה גם מהמחשבה הנכונה ואז הוא יקבל גם עולם הבא, כמו שמפורש ברמב"ם. זה מסתדר לי נפלא.

הטעם לא נכון כי יש עליו קושיות. שוב, אתה יורה את החץ ואז מסמן את המטרה... החלטת שמה שחשוב זה המחשבה ואז קשה לך כל מיני דברים. במקום להסתכל על הדברים ומתוכם לבנות גישה...

החילוק הוא שעולם הבא מקבלים על המעשה השלם- שהוא מעשה עם מחשבה, עולם הזה מספיק מעשה.

מה זה משנה אם הוא מקבל בעולם הזה או בעולם הבא? זה הכללים במשחק?

למען האמת, אני פשוט הולך לפי ההגיון ומקשה על כל מה שלא מסתדר. זה די ברור שמה שמשנה זה המחשבה, ואשמח אם תענה על השאלה הפשוטה: למה שיקבלו שכר על המעשה?

האם מי שהתכוון להרוג מישהו ולא עלתה בידו הוא צדיק כי בפועל הוא לא הרג? ואולי בכלל זה הכדור שהרג? אז הכדור צריך לקבל עונש.

אולי תנסה להגדיר מה נדרש מאיתנו? מה מטרת המצוות? והאם הן כוללות את ה"תועלת" בעולם הזה.

שוב, גדולים ממני סברו שאין לחיות שכר. ולפי אותו הגיון גם לא לעצמים שונים.

האם מקבלים שכר בגלל מה שנעשה או בגלל שאתה עשית את זה?

זה יצא קצת מעורפל.

האם מקבלים שכר על הכוונה או על מה שקרה?

האם הכדור מקבל עונש כי הוא הרג? או פרס כי הוא הרג מחבל?

הטענה שלי לגבי העולם הבא\העולם הזה, הייתה שאין חילוק הגיוני ביניהם. כלומר, מה ההבדל אם מקבלים שכר בעולם הזה או בעולם הבא?

אי אפשר לומר "זה הכללים"...

ההם אמרו טעם, והטעם קיים בין על שכר בעולם הזה ובין על שכר בעולם הבא.

1. אני מצטער, אבל לא הבנתי את ההבדל:

שניהם מופעלים בדיוק באותה מידה. פשוט הכלב מופעל על ידי אינסטינקטים.

האם תאמר שהאקדח מפעיל בגלל שהוא יורה את הכדור? ברור שלא, הרי יש מי שלוחץ על ההדק.

2. זו אכן השאלה בערך (לכל אחד נוח עם הגדרות שונות).

ההנחה שלי היא שבשניהם הגמול הוא הנאה, כך שאני לא רואה איזה עניין הגיוני לתת דווקא בעולם הזה\הבא. אכן יש את החילוק היפ-ה שאתה מציע אך כדבריך הוא רעיוני.

הרבנים שאמרו שלא מקבלים שכר בעולם הזה הביאו טעם שעומד גם לגבי שכר בעולם הזה כמו בבא.

1. תראה, לא יודע לגבי המקרה הספציפי שהובא במשל, אם באמת הכלב הופעל ולא פעל, יש להניח שלא יהיה לו שכר. אבל אתה קופץ מפה למסקנה שהמעשה אינו חשוב, למרות שאתה טוען שהוא לא עושה מעשה, אלא רק מופעל- אז זה לא מוכיח, והמקרה לא גורע כהוא זה מזה שהשכר הוא על המעשה...
וממילא, כלב שלא הופעל, ולמשל קפץ על גוי שניסה להרוג יהודי ומנע ממנו את זה, כן יקבל שכר...

או שאתה טוען שכלב מעצם הגדרתו הוא מופעל ולא פועל, כי הוא מופעל ע"י אינסטינקטים?
זה שוב דמגוגיה... ברור שבעלי הנפש הבהמית פועלים וזזים מרצונם ויש הבדל ביניהם לדומם... אם אתה לא מבין את ההבדל, אז באמת אין מה להתווכח...

ובכלל, אתה מנסה להוכיח שמה שחשוב זה המחשבה, מתוך הנחת יסוד שלך שמעשה בלי מחשבה אפילו לא נחשב מעשה... זה נקרא הנחת המבוקש... כשל לוגי.

2. לא מבין את הבעיה בחילוק רעיוני כשמדברים בנושא רעיוני- מה רצית שיהיה? משוואה מתמטית?

באמת לחיות אין בחירה חופשית. חשבתי שזה היה מוסכם. אכן, הן לא מופעלות על ידי בחירה או רצון.

אני לא בטוח מה הכשל הלוגי שהצגת:

אולי היה בלבול לשוני. נגדיר כך:

אני מחשיב פעולה למעשה, גם אם לא הייתה לעושה בחירה או כוונה.

דוגמא: האקדח ירה = מעשה. גם אם מישהו לחץ על ההדק.

אמנם הוא מופעל אך עדיין הוא עשה פעולה.

לכן, השכר (בעולם הבא\הזה) יינתן על המחשבה ולא על מעשה בלי מחשבה. מעשה בלי מחשבה אמנם נחשב "מעשה"\פעולה, אך כיוון שהיה ללא מחשבה הוא לא מקבל שכר, וניתן, לצורך העניין, שלא להגדיר אותו כ"פועל".

לשונית, אפשר גם להגדיר אחרת.

2. לא נתווכח על זה (לדעתי חילוק כזה הוא לא כל כך קריטי ואין סיבה להיצמד אליו).

בכל אופן, הטעם המובא (בדבר הבחירה) שולל גם קיום של שכר בעולם הזה.

הטענה "אני מאמין לרבותינו" באמת עקצה אותי כי היא נשמעת כל כך טהורה וברורה.

ואכן, אינטואיציה יכולה להטעות כשהיא מתחזה להיגיון. למדתי את זה על בשרי בשרשור על בעיית מונטי הול. (מוזמן לעקוץ אותי בשמחה...)

כתוב משהו שהם קיבלו?

אם במדרשים מפורש מה קיבל מי שקיבל, אז פה לא כתוב כלום משמע שהם לא קיבלו כלום.

תקן אותי אם אני טועה...

לגבי הבעלי חיים בתיבת נוח, גם זה לכאורה עדיין ראיה שזה בשבילנו ולא בשביל הבעל חיים

זה היה שאלה של למות מול להינצל - מן הסתם שהקב"ה יציל את הבעל חיים שלא השחית כדי להעביר מסר

ועדיין לא ענית למה הטעם לא נכון.

יש סוברים שאם האדם סבר שזה עני הגון הוא אכן מקבל זכות כאילו הוא תרם לעני אמיתי.

אומנם אני לא מבין את הדעה השניה, אבל אפשר להקשות לדעה הזו.

כבר אמרתי שזה מחסדו של ה' שהוא מצרף כוונה טובה למעשה.

שהכל מותר להם?

אגב, מציאות בלי גבולות בכלל - היא מציאות מאוד אבודה. יש היום שיטת חינוך (או יותר מדוייק: חוסר חינוך) שמנסים שילד לא ישמע אף פעם 'לא', אף פעם לא ידברו אליו בתקיפות, אף פעם לא יציבו גבול. אז מאבטחים את כל השקעים בבית, נועלים את האסלה וכו'. והנה מתברר שילדים שגדלו כך, אינם יותר בריאים בנפשם - אלא פשוט לא מסוגלים להתנהל בעולם.

אחרי שמקבלים שהמציאות היא כזו שבה "בוקר ויודע ד' - גבולות חלק הקב"ה בעולמו..." (רש"י פרשת קורח), יש הזדמנות להעמיק בהבנה למה דבר ד' הוא "לטוב לנו לחיותנו כל הימים".

זה סתם אשליה שהגשמת החלום שלך תשמח אותך...  זה לא קורה אף פעם.

כשמגיעים לשם לא מרגישים וואו כמו שדמיינת, חוזרים למציאות עצובים ומחפשים חלום חדש... זה לופ של ריקנות שלא נגמר.

אם נשארו "חלומות"? כן, אבל הבנתי שזה סתם חרטא.. לא צריך לשתות את כל הים כדי להבין שהוא מלוח

תסמוך על הקב"ה שיש סיבה טובה שהוא לא מסכים לך.

אנחנו רוצים להניח שכולם רוצים רק טוב, אבל היו כבר מקרים גם כאן בפורום וגם בכלל בעולם.

אל תיתן שפכטל בלי מילה טובה לפני זה. כי אתה גם לא יודע מי אני, נכון??

מי שלא גבר

זה ששניכם גברים לא עוזר. גם גברים ניצלו ניקים בכל מיני צורות.

נכון לכולם בין אם ניק מוכר או לא,

וגם לא בהכרח מי שמציג את עצמו כגבר הוא גבר והפוך. (רוב האנשים בסדר ורוב ההצגות בסדר, אבל זהירות מומלצת תמיד)

שה' לא רוצה שתרגיש ככה.

אתה צריך לברר על מה יושבים הרגשות הקשים האלה, לפעמים אנחנו בטוחים ואוחזים בסיבה מסויימת לכאבים שלנו בזמן שהסיבה היא בכלל אחרת.

התורה והאמונה כשלעצמם הם שיא החופש החיבור והשמחה, כנראה שמשהו במפגש שלך איתם נעשה בצורה לא נכונה, שלא מתאימה למהלך הנפש שלך.

התיקון הוא להסכים להפגש עם הפחדים והמקומות הקשים והכואבים שלך ולעבור בהם תהליך של ריפוי. ואולי בדרך גם תתן לעצמך לפרוץ גבולות שגדלת איתם כחלק מהתהליך, אבל התיקון הוא במפגש שלך עם עצמך. לא במעשים מסויימים או בחוץ.

לפגוש אותה כמה פעמים

ולקרוא את הספרים שלה

וגם במציאות היא אישה חכמה מאוד

מה הכוונה דלוקה?

זה משפט מאוד מוזר. במחילה מכבודך.

ואני אוהבת את הספרים שלה.

אבל בואו תדונו לכף זכות. אתם כנראה לא מכירים את הדמות הזו, אבל אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה.

מוזמנים לנסות.

איפה האנרגיות? האור בעיניים? התקווה שמשפריצה על המקלדת כשמדברים על הספרים ועל הגילוי של חיה הרצברג..

הייתם נשמעים לי אדישים מידי.

ניסיתי להבין: אולי רק צעדתם ליד האור, אבל פנימה - לא זכיתם להיכנס?

במילים מתלהבות בדרך כלל

אישה חכמה מאוד

אני חולקת עליה בחלק מהדברים

אבל בחלק אחר אני בהחלט לוקחת ולומדת

לחיה הרצבגר יש ספרים באמת טובים. ספר טוב באמת יכול לעזור לאנשים לעבור תהליכים.

ההגדרה שכתבת : "אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה."

נכונה שבעתיים על סופר אחר, שהיה פעיל מאוד במשך קרוב לשלושה עשורים במגזר החרדי וגם בציבור הדתי לאומי, קראו בשריקה את ספריו ורבים יכולים להגיד שספריו עזרו להם לגלות דברים.  את הסוף אנחנו יודעים...

חלילה איני חושד בחיה הרצברג בשום דבר כזה. אבל, כן ממליץ מאוד לא לעבור את הקו הדק, שבין הערכה לסופר/זמר/מרצה/מורה/כוכב משהו/אחר - לבין הערצה שעלולה לטשטש גבולות בריאים. זה נכון על כל דמות ונכון שבעתיים, דווקא על דמות שגורמת לאדם לעבור תהליכים רגשיים.

אפילו על תלמיד חכם, שכן מופיעים במקורותינו ביטויים של 'דביקות' ו'התבטלות' - צריך זהירות.

אין בעיה אם יש אור בעינים, כל עוד נשאר מאחוריהם שכל ביקורתי...

אבל אני לא הטיפוס המתלהב, שיקפוץ עליה ברוב התרגשות או משהו😅

זה עורר בכם געגוע לשבת על איזה סלע ולספר ליוחאי את מה שעובר עליכם, או שלא כל כך נכנסתם לאווירה ולסיפור?

זה לא מעיין רציני, אבל מקום מוצל ונעים עם זרימה של מים. 

סטף

עין לימון

מול עין חמד יש מעיין חמוד מאוד. זה מצד ימין של הכביש אם באים מירושלים

אם צריך עוד פרטים בשמחה

נכנסים לבית נקופה נדמה לי [המושב מעל מחלף חמד] הולכים ישר עד סוף היישוב עוברים את השער הולכים קצת בשביל ומגיעים.

לק"י

אתה נכנס אליה, ולוחץ על כפתור תגובה.

(פשוט הגבת לי כמה פעמים בטעות).

קו 150 לעמינדב (נראה לי שאני זוכר את מספר הקו) מגיע כמה דקות הליכה מתחילת המסלול ויש אוטובוס או רכבת קלה להדסה עין כרם.

אני חושב שיש גם מים בעין חנדק.

עין לבן הוא כרבע שעה-חצי שעה הליכה מהחניון של הגן החיות התנכי.

שביל הדסה באזור היער ליד עין כרם, מניח שזה נגיש גם בקלות, לא זוכר מאיפה בדיוק נכנסים.

טיול בסגנון אחר יכול להיות על חומות העיר העתיקה וזה גם קל להגיע בתחבורה ציבורית.

אפשר גם להסתובב ביער ירושלים מתוך קרית יובל.

אם יוצאים מירושלים יש את נחל חלילים (המים במעיין שם לא באמת ראויים לכניסה אבל הטיול יפה) שמתחיל מתוך מבשרת, לדעתי בערך 20 דקות הליכה מקניון הראל ואולי יש תחנה קרובה יותר.

האזור ליד מטע מאוד יפה אבל זה הליכה מהתחנה בכניסה למטע (עין גרס, עין מטע - הם בכיוונים שונים).

אזור בר גיורא, ח'ירבת עיתאב ועין חוד, אזור ממש יפה, מניח שיש אוטובוסים לא רחוקים משם.

הסטף נגיש בתחבורה ציבורית, עם מלא מדרגות.

יש הרבה מאוד אנשים בחופש. לא תמיד זה מתאים האווירה.

אבל יש הרבה בריכות [לפחות חמש] כך שתמיד אפשר למצוא משהו יותר מתאים

כנראה אתה פשוט גולש על רשת לא חסומה.

לכן חשוב לשים חסימה על המכשיר עצמו, כי אחרת זה מאבד את התועלת.

מוזר מאוד, גם לי לא קרה מעולם.

לגבי יוטיוב- דוקא זכור לי שהם לא מאפשרים תכניים בוטים (כמובן מה שלשיטתם מוגדר ככה😏)