מדוע התגובה למותו של ערבי - 'זעזוע', ולמותו של יהודי - 'צריך בדיקה'
אברך בישיבת עוד יוסף חי העלה על הכתב דברים אקטואליים על פי שיחה ששמע מהרב יצחק שפירא. "התמיכה במדינה כמדינה ולא כמקום שנמצאים בו יהודים רבים, מביאה לרדיפה, אלימות, עינויים והריגה"
- י' טבת תשפ"א - 07:03 25/12/2020
הקדמה
כל אירוע המתרחש בעולם בכלל ועלינו בפרט, אנו צריכים להסתכל עליו במבט של תורה, וכך לנסות להבין מה הקב"ה שואל מעימנו.
סוגיה זו אליה אנו ניגשים מורכבת יותר מסוגיות רבות ביהדות, כאשר לומדים תורה אנו צריכים לכוון כמה שאפשר לדעתו של נותן התורה, כאשר אנו מכריעים בפסיקת הלכה אנו צריכים להיזהר כפליים, אך כאשר אנו ניגשים לברר סוגיה העוסקת בדיני נפשות ועוד דיני נפשות בין יהודים צריך להיזהר עשרת מונים, ובפרט בסוגיות הנוגעות בשנאת חינם הגורמת לאריכות הגלות.
השוואה לאירוע בכפר דומא
על מנת להמחיש את המורכבות שבסוגיה, נערוך השוואה קצרה בין התגובות של מועצת יש"ע למעשה ההרג של אהוביה לאירוע ההצתה בכפר דומא. גם באירוע בדומא וגם במוות של אהוביה, הסערה הציבורית נובעת מהטענה שיהודים הם אלו ביצעו את המעשה. באופן פשוט בשני המקרים לא היה ברור למבצעים מה תהיה התוצאה. אך ישנו הבדל גדול, בכפר דומא נהרגו ערבים ואילו באירוע הנוכחי ההרוג הוא יהודי.
תגובת מועצת יש"ע לאירוע בדומא:
מועצת יש"ע ומועצה אזורית מטה בנימין הגיבו על האירוע בו נהרג תינוק ערבי בכפר דומא: "מביעים זעזוע ושאט נפש מהרצח הנורא שהתרחש הלילה בכפר דומא. כראשי ההתיישבות ביהודה ושומרון אנו מחזקים את ידי כוחות הביטחון במרדף אחר הפושעים ומקווים כי הם יתפסו במהרה ויבוא על עונשם עד תום. זו לא דרכם של תושבי יש"ע שביום יום מנסים להתמודד עם מציאות ביטחונית מורכבת תוך שמירה על מרקם חיים עם השכנים הפלסטינים, ובמקרים רבים אף מצילים חיים באמצעות צוותי הרפואה הישוביים בכל שעות היממה ללא שום הבדל בין יהודי לערבי".
ואילו תגובת מועצת יש"ע להרג אהוביה:
יו''ר מועצת יש''ע דוד אלחייני שוחח עם השר לביטחון פנים אמיר אוחנה ומפקד מחוז ש"י ניצב משה ברקת על האירוע החמור שהתרחש היום בו נהרג אהוביה סנדק ז"ל מבת עין במהלך מרדף משטרתי באזור בנימין. אלחייני הציג בפניהם את דרישת מועצת יש"ע לחקור ללא משוא פנים את האירוע החמור ולהגיע אל חקר האמת בהקדם האפשרי".
כפי שאנו רואים כאשר מדובר במוות של יהודי נער גבעות מועצת יש"ע טוענת שהאירוע חמור וצריך לחקור ללא משוא פנים. אך כאשר מדובר ברצח של ערבים בכפר דומא, אשר חודש לפני כן יצא מאותו כפר מחבל שרצח ופצע יהודים (בצ. גדעון מרחק לא רב מאותו כפר. רצח מלאכי רוזנפלד הי"ד), הם מגיבים בזעזוע ושאט נפש מהרצח הנורא. כמו כן הם תמכו ישירות בעינויים של העצורים על תיק זה.
לכאורה בהסתכלות טבעית של יהודי התגובה אמורה להיות הפוכה לגמרי, בדומא נהרגו אויבים (אולי "מחפים על פשע", אבל אויבים). ואילו במקרה שלנו נהרג יהודי שכולו מסירות לעם ישראל וארץ ישראל.
מדוע זוהי התגובה הטבעית של יהודי?
יהודים הנאמנים לתורה ולנותן התורה מבינים שיש הבדל בין יהודי לגוי, בלי להתבייש אנחנו מעיזים לומר ה' בחר בנו עם ישראל, כמשפחה כעם כדי שיהיה לנו קשר איתו. כך כאשר נהרג יהודי חלק מהמשפחה הזו וחלק מהקשר הזה, אנחנו מזדעזעים, אחד מהמשפחה שלנו העם בו בחר ה' נהרג!! ובטח ובטח כאשר יהודים בני עמינו הם אלו שהרגוהו!!
אבל להזדעזע לשמע מותם של אויבים, שכנים של אלו שרצחו יהודים חודש קודם לכן, השמחים לשמע הירצחם של בני עמינו?!
אם ברור לנו שהייחודיות שלנו היא שה' בחר בנו ונתן לנו תורה שעל ידה יהיה לנוקשר איתו, הדבר הראשון שאנו עושים זה לשאול את עצמנו מה ה' רוצה? ממה הוא רוצה שנזדעזע? ברור שמותו של יהודי בן לעם ה', הוא זה המזעזע. ואילו מותם של אויבים לעם ה' אינו מזעזע כלל.
מדוע יהודים מסוימים מגיבים אחרת?
כיוון שיהודים מסוימים לא שמים מול עיניהם את הקשר ביניהם לבין שאר היהודים מכוח היותנו בנים לה' אלוקינו, אלא הם חושבים שהקשר ביננו בנוי על המדינה; כאשר קמים יהודים ואומרים שהקשר שלנו כעם ה' חשוב יותר מהקשר שלנו כמדינה (כיוון שהמדינה לא דואגת ליהודים כמו שהיא צריכה לדאוג), אותם אנשים נעשו 'אויבי המדינה'. אותם נערי גבעות המוחים על התנהלות הקלוקלת של השלטון בסוגיות רבות, נעשו לאויבי המדינה. כך ממילא אם הם עשו משהו לגויים, לא משנה אם הם עשו או לא, צריך לענות אותם כי הם אויבי המדינה. בכך שהם לא צייתו למדינה, הם רצחו חלק מהמדינה.
אך כאשר המדינה הורגת אותם, קרה אמנם אירוע חמור שצריך חקירה צריך בדיקה, אבל אין רצח מזעזע ואין גינויים והצהרות, כי בסוף הרגו את אחד מ'אויבי המדינה'.
לצערנו דברים אלו אינם ברורים דיים בציבור, לא שמים את הקב"ה ואת התורה מספיק מול העיניים, לא שמים לב שיש הבדל בין אוהב לאויב. יש עם הנושא את דבר ה' ויש אויבים הנלחמים ומפריעים.
לצערנו אנשים תומכים במדינה כמדינה ולא כמקום שנמצאים בו יהודים רבים, וכך בלי משים תמיכה זו מביאה לרדיפה, אלימות, עינויים והריגה. והאווירה היא סלחנות, ה' ירחם!!! זה מה שנגרם כאשר מחליפי את הזהות היהודית, את הזהות שלנו כעם שנבחר על ידי ה', בזהות וירטואלית של מדינה ושל שלטון הרודף את 'אויבי המדינה'.
והאלקים יבקש את נרדף
המשמעות הפשוטה של הפסוק "והאלוקים יבקש את נרדף" הוא כך: שם אלוקים זו מידת הדין, מידת הדין מבקשת-תובעת את העוול שעושים לנרדף. בעצם ה' נמצא בצד של הנרדף, ותובע את דינו מהרודף. בפירוש זה של הפסוק, ה' נמצא יחד עם הנרדף. ולכן הנרדף אינו רוצה להיות במקום הרודף, הוא מעדיף להיות נרדף ואפילו להיהרג מאשר להיות רודף.
אך כאשר מתבוננים קצת יותר לעומק מבחינים שמעבר למידת הדין הכתובה בפסוק ישנה גם מידת הרחמים. על מנת להסביר זאת נתבונן תחילה במילה "יבקש". כתוב בתהילים "בקשו פני תמיד" כלומר חפשו תמיד את הקשר עם ה'. אנחנו כיהודים מחפשים את ה' מאד רוצים 'לתפוס' אותו ולהיות איתו בקשר. כך גם בפסוק שלנו ה' מחפש את הנרדף הוא מאד רוצה להיות בקשר עם הנרדף, מדוע? כיוון שאצל הנרדף בפנים יש המון רחמים, הנרדף כל הזמן רוצה שהמציאות תהיה אחרת תהיה טובה יותר שיפסיקו לרדוף אותו ושהכל יהיה טוב.
הקב"ה רואה את העוול שנעשה לנרדף והוא כועס, הוא מתלבש במידת הדין וטובע את עלבונו של הנרדף, אך ה' לא אוהב להתלבש במידת הדין, לכן ה' מחפש להיות בקשר עם הנרדף המלא רחמים ורוצה שהמציאות תהיה טובה יותר, כדי שגם הוא יהיה מלא רחמים על המציאות כמו הנרדף ולא יתלבש במידת הדין.
כך עולה שישנו את הפשט, בו הקב"ה רודף את הרודף כיוון שהוא עם הנרדף (כמובן שאין מקרא יוצא מידי פשוטו). אך ישנו פירוש פנימי, על פיו בעיקר מה שחשוב לקב"ה זה להיות עם הנרדף בגלל מידת הרחמים שבו.
כעת כאשר אנו מבינים שיש שני פירושים בפסוק, אחד של מידת הדין ואחד של מידת הרחמים אנחנו צריכים לשים לב באיזה פירוש אנו רוצים להתמקד. האם אנו בעיקר רוצים שה' ירדוף את הרודפים, כך שאנו מתנהגים בצורה כזו של נקמה ודין. או שאנו בעיקר רוצים את הרחמים, שהמציאות תהיה טובה יותר. כפי שאמרנו ה' מבקש דווקא את הנרדף הוא מחפש את הרחמים שנמצאים בתוכו לכן עלינו לרצות יותר ויותר את הרחמים הנמצאים בתוכנו.
כאשר אנו רוצים להתמקד במידת הרחמים, בעצם אנו אומרים שאנחנו מאד מאד שמחים להיות בצד של הנרדפים ולא בצד של הרודפים. במה ה' הכי מתעניין? ברחמים שיש לנרדף על המציאות, ברצון שלו שהכל יהיה אחרת, שיהודים לא ירדפו יהודים ושכל היהודים יהיו קשורים לה'. אנחנו לא רוצים שיהיה לנו כוח ונעשה להם את מה שהם עשו לנו, כך שוב מה שיקרה זה שה' יבקש את נרדף והפעם זה לא יהיה אנחנו. אלא אנחנו רוצים שה' ירחם על המצאות, שכבר לא יהיו לא נרדפים ולא רודפים. אך כאשר ישנם כאלו, ה' רוצה שנהיה בצד של הנרדפים, שם הוא נמצא, מחפש את הרחמים. לכן אנחנו בצד של הנרדפים ויותר מזה אנחנו מוכנים לקבל ייסורים ולשלם מחירים כדי להיות בצד של הנרדפים.
כאשר אנו רוצים להיות בצד הנרדפים, אנו שמים לב עד כמה הרודף באמת רודף. אך כאשר יש מדינה וירטואלית ולא רודף ונרדף, אנשים מתייחסים בסלחנות לשנאת חינם גדולה המביאה להרג יהודי על ידי יהודי אחר. לעומת זאת כאשר אנו שמים לב שיש רדיפה ואנו בוחרים להיות בצד של הנרדפים, אנחנו רוצים גם את החיצוניות וגם את הפנימיות. אנחנו כואבים על המצב – במידת הדין. ואנחנו רוצים שה' ירחם – במידת הרחמים.
כאשר דוד המלך היה עם שאול במערה הוא מסר את נפשו ואת נפשם של כל החיילים שלו כדי לא להיות מהרודפים. הוא יכל להרוג את שאול ולסיים את כל סיפור הרדיפה, מן הסתם מיד הוא היה מתמנה למלך והכל היה בא על מקומו בשלום. אך דוד המלך ידע שהאלוקים מבקש את נרדף הוא בחר להיות עם הנרדף ועם הקב"ה ולא להיות ח"ו מהרודפים.
כמו כן גם אנחנו שמחים מאד שאנחנו בצד של הנרדפים תומכים בנוער הגבעות לא מגנים ולא כועסים אלא אנחנו איתם נרדפים כי ה' איתם מחפש את הרחמים שלהם על המציאות את הרצון שהכל יהיה אחרת. לאחר שאנו שמים לב שאנו בצד הנכון, אנחנו יכולים לשים דגש על הרחמים שיש בתוכנו ולא רק על מידת הדין המתוחה על הרודף.
שנזכה שה' יתמלא רחמים עלינו ויוציאנו מאפילה לאורה ומשעבוד לגאולה במהרה בימינו אמן.
[1] עתי תור על פי שיחה ששמעתי מפי הרב איציק שפירא ראש ישיבת 'עוד יוסף חי' לע"נ אהוביה סנדק ז"ל.
