כך מובא בתלמוד, וכי יש יותר דברי תורה מאשר גמרא? 

רק הבאתי את הדברים, אין לי כמדומני שום ידע בנושא,

מה שכן לגבי הלכות פסוקות כגון משניות ומדרשים שאין בהם פלפולי תורתנו הקדושה מציתי להרבה נשים שכן למדו בהתר גמור, הבן איש חי זצק"ל סיפר על סבתו ע"ה שלמדה ח"י פרקי משנה בכל יום.

זה קישור מתוך תפילת נשים: ב – מצוות תלמוד תורה לנשים – פניני הלכה

ציטוט משם: 

"נשים שרוצות להתעמק בתורה לשם שמים, רשאיות להוסיף ללמוד גמרא בעיון. ובתנאי שילמדו תחילה היטב את יסודות האמונה, המוסר וההלכות שחובה עליהן ללמוד. ובמיוחד נשים חכמניות צריכות להרבות בלימוד ובהפנמת יסודות האמונה וההלכה קודם שיתעמקו בגמרא בעיון, כדי שתהיה יראתן קודמת לחכמתן."

וזה קישור מתוך ליקוטים א (תורה): יז – לימוד תורה לנשים – פניני הלכה

מוזמנת לקרוא.

מה שנ.ד.ב ציטט. אמנם הרב מלמד אומר את זה, אבל כדאי להדגיש. לימוד גמרא לא יכול להיות ההתחלה. צריך רקע נרחב לפני. וגם הלימוד עצמו לא מתאים לכל אחד, גם אצל בנים. 

בפניני הלכה שגרם לי להחליט להתעלם מהחיבור הזה.

אמנם ראיתי אח"כ עוד פסקים כאלה. אבל זה פסק שנכתב בצורה שטחית ומאוד מגמתית.

ונגד מרן הרב קוק זצ"ל שתמיד נזכרים להתלות בו כדי לקבל אהדה אצלנו בציבור.

ולמה בגלל דבר כזה אתה לא רוצה בכלל ללמוד פניני הלכה? אתה לא חושב שיש הלכה בסופו של דבר?

גם אם נגיד שזה לא נכון זה לא אומר שכל מה שרשום בסדרה הענקית הזאת הוא לא נכון!

וכל מי שרוצה לפלפל ברמב"ם נגד הרמב"ם כדאי שיפתח את החיד"א הזה ויראה איך פלפול אמור להראות.

עם כל הכבוד לרב מלמד ולהתעלמות שלו מכללי פסיקה, הוא לא יכול לפצות פה כנגד מרן החיד"א זיע"א.

אתה מנסה להגיד נגד מה שהרב מלמד כתב?

איך? מה המקורות? אפשר? אשמח לדעת (לא בצורה תקיפה, לדעת...)

הסדרה פניני הלכה מראה בקיאות קלאסית. שקיימת אצל אברכים רבים מאוד.

ומה שהיא עוד מראה - זה שהרב מלמד בהחלט לא נרתע מלחלוק על חיד"א בסברא עצמית. כי הוא עושה זאת באין ספור מקומות - בהם הוא חולק לא רק על חיד"א אלא גם על ראשונים מפורשים כמו רש"י, תוספות, רשב"א, ועוד.

אתה צודק שיש כללים בפסיקת הלכה, הנקודה שאמר @פלונפון מירוסלב היא שהרב מלמד לא מתחשב באותם הכללים האלו.

מאמר דוגמה שמראה את ההתעלמות שלו, ניתן לראות בקישור הבא מאת ראש מכון התורה והארץ, הרב יגאל קמינצקי שליט"א.

תגובה לסדרת מאמרים מאת הרב אליעזר מלמד בנושא חרקים | מכון התורה והארץ-'למעשה' אקטואליה הלכתית

מאחר ולא התעמקתי ברב מלמד, אבל אני לא מאמין שהוא חולק על ראשונים מפורשים (אא"כ כמובן הוא נוקט כראשונים אחרים).

המאמר שצורף בעיקר מעיד על הכותב לצערי. אין לי את הזמן להאריך, אבל הוא בעייתי מכמה וכמה בחינות.

אם יש לך איך לסתור את הראיות - תסתור. אם אין לך איך לסתור - לא קביל להגיד "לא מאמין".

הוא מעיד על הכותב, בוודאי, שהכותב נאמן להלכה המסורה ולא מחדש חידושים מדעתו.

גם כאן - אם תציין בעייתיות בדבריו - יהיה מקום לדון, אם לא - לא חכמה לומר "הוא בעייתי" וללכת

מה גם שכרגע עיתותי אינם בידי.

עכ"פ, לחלוק על הבא"ח אינו כמו לחלוק על ראשונים (מה גם שלא חלק על הבא"ח אלא סמך על אחרונים אחרים). וחוץ מזה, כמו שאמרתי, שאתה מציין, אך לא מראה מקומות מפורשים היכן הרב מלמד חלק מסברא דיליה על הראשונים הנ"ל.

ולכך, אין אפשרות להגיב.

הכותב אולי נאמן להלכה המסורה, אך יש לי רושם שלא למד את מה שהגיב עלי די צרכו - וכבר הגיב לו הרב קיים בארוכה:

תגובה למאמרו של הרב יגאל קמינצקי - ישיבת הר ברכה

זאת ועוד, אני הקטן כשלמדתי או"ה, למדתי את 'לכם יהיה לאכלה' של הרב הנקין הי"ד מרישא עד גמירא, ולא ראיתי השגות רציניות על הספר.

לא מדובר שם בלחלוק על בא"ח, אלא בלחלוק על רש"י ורשב"א. ושו"ע וחת"ס, ועוד ועוד.

הר' קיים לא עשה כלום חוץ מלצטט בכל קטע את הקטע הרלוונטי מפניני הלכה, בטוענו: הרב קמינצקי השיג על רביבים, אבל אל ראה מה כתוב בפנה"ל.

ובכן, מה לעשות, שבפנה"ל אין שום יישוב על השגותיו של הרב קמינצקי, הוא בסה"כ כותב יותר ארוך את מה שכתב ברביבים.

אם תקרא את מאמרו של הרב קמינצקי - תראה כמה וכמה וכמה ציוני מקורות בהם חלק על ראשונים ואחרונים מפורשים. והר' קיים לא השיב במאמרו מאומה(!!) על ראיות אלו.

להגיד שמי לא למד כל צרכו את הסוגיה זה הרב קמינצקי - זו בדיחה אומללה, את כל דבריו הוא מגבה באינספור ראיות מראשונים ואחרונים, כשהרב קיים עונה לו בציטוטים מפנה"ל, מחזה אומלל...

(מלבד הליצנות באמירה שאדם שארבעים שנה עוסק בענייני כשרות המזון, "לא למד כל צרכו את ענייני כשרות המזון"..)

לכם יהיה לאכלה הוא ספר רציני בערך פי עשר מהפנה"ל, בדיוק בגלל הסיבות המופיעות במאמרו של הרב קמינצקי.

ולכן אנלא יכול להשיב בעניין. עכ"פ יש מרחק גדול בין פירוש שונה בדברי הראשונים לבין לחלוק עליהם מפורש. רק אומר.

אין פירוש שונה, הוא פשוט חולק.

הר' קיים בתגובתו השיב כמעט על כל הטענות אחת לאחת. ייתכן ונשארו אי אלו קושיות ומובן מאליו שיש גם דעות שונות. מומלץ שתעיין גם בפניני הלכה בפנים שמפרט בארוכה את הדעות השונות. נראה שיש לך חוסר הערכה בסיסי לפניני הלכה כך שאפילו לא קראת את הדברים בצורה רצינית.

הרב קיים לא עשה שם כלום חוץ מלצטט פנה"ל.

כלום

כלום

כלום

רק ציטט את דברי הפנה"ל. לא פיפס מעבר.

לא נשארו "אי אלו קושיות"

אלא כל (!!) הראיות שהעלה הרב קמינצקי נגד הפנה"ל נותרו במלא תוקפן.

חוסר ההערכה שיש לי הוא בדיוק בגלל שכן עיינתי שם, הרבה עיינתי שם, יותר מידי.....

שורה תחתונה: הרב מלמד פסק פסקים, הרב קמינצקי הראה שהוא חולק על ראשונים, הרב קיים חזר וציטט את הרב מלמד.

כן, זה נראה כמו שזה נראה.

אולי הרב מלמד חולק בדינים מסוימים ואתה לא מסכים עם זה, זה לא אומר שכל פניני הלכה זה לא טוב ולא צריך ללמוד ממנו (ואם תגיד שא"א לדעת אם הוא ממציא משהו מעצמו- אז אם יש דינים שהוא חוק בהם הוא רושם במפורש- "אני חושב" או משהו דומה).

וזה לא רק נמצא בבתים של אברכים, אלא כמעט בכל בית בישראל היום!

כשרוצים לסמוך על אדם - זה צריך להיות אדם שאני יודע שהוא מחוייב לכללי הפסיקה. אם הוכח בכמה וכמה מקומות שהוא מורה הוראות לא נכונות בגלל התעלמות מכללי פסיקה - כבר לא ניתן יותר לסמוך.

זה נכון שניתן להשתמש בפנה"ל בתור מראי מקומות וכדו', אבל לא ניתן לסמוך על ההכרעות שבו. לצערי הרב..

יש ספרים שנמצאים ביותר בתים, האם בגלל זה אסמוך על מה שכתוב שם? הצלחה של יח"צ היא לא ראיה לשום דבר.

למה אתה אומר שזה לא נכון? יכול להיות מחלוקת בדברים ספציפים!

לא, לא יכולה להיות מחלוקת בין הרב מלמד לרשב"א. זו הגזמה מופרעת מידי.

הוא מתווכח על הרמה האוסרת.

אם אתה רוצה אתה יכול לקרוא את המאמר שקישרתי אליו.

(וזה, לדאבוני הרב, לא הדוגמה היחידה)

שהרב מלמד כתב: "ערעור על מקורות המחמירים – אף שברור שיש מהאחרונים שהחמירו בשרצים קטנים, נראה שלא החמירו כדברי המחמירים בימינו, שכן מסתבר שהתכוונו באזהרותיהם לשרצים גדולים יותר, ולירקות שהיו מצויים בהם הרבה יותר שרצים."

כלומר הוא כן כותב שיש שינוי בין הזמנים...

תקרא בבקשה את המאמר כולו, מתחילתו לסופו.

אם תסתכל תראה שהרב מלמד התייחס בפירוש לשיטת הרשב"א

ולא רק על רשב"א, אלא על גדוד של ראשונים. כמבואר הדק היטב במאמר המקושר.

שאכן גם לענ"ד אינו נראה כלל, אבל צריך להיזהר מלומר על מי שיש עליו קושיא טובה מדברי ראשונים, או שהסברו בדברי הראשונים לא מסתבר לדעתנו, לחולק על ראשונים.

אתה יכול לשקול את הערכתך להסבריו בדברי הראשונים כשאתה בא להחליט האם לסמוך על ספריו, אבל לא לצאת נגדו בצורה כזו בוטה. צריך להיזהר בכבוד תלמידי חכמים, ולחשוב גם ההשלכות הציבוריות של המריבות האלה, שיכולות להיות חמורות הרבה יותר מטעויות נקודתיות בהלכה.

הרשב"א כותב להדיא על שרצים שאינם נראים כי אם על ידי תנועתם, והוא מתיר שרצים גדולים פי כמה מזה,

וזו לא הדוגמא היחידה. בכלל בכלל לא היחידה.

אכן מה שהכי מטריד אותי הוא ההשלכות, ההשלכות לדורות שיגרמו מדרך כזו בהלכה, שהוא הולך ומשריש בכל שדרות הציבור, בהחלט השלכות חמורות ביותר. 

"וכפי שהזהיר הרשב"א (א, רעה), על הזחל שבפולים למרות שהוא "קטן מאוד מאוד", והוא ענק פי עשרה עד פי מאה מהשרצים הזעירים."

לא שהשתכנעתי מהסברו, אבל הניסוח שרצים שאינם נראים אלא ע"י תנועתם גם הוא לא מפורש ברשב"א, ואפשר להתלבט בכוונתו במילים -"וניכר ראשו של רחש".

וגם כשאתה נאבק בהשלכות, אתה צריך לשים לב שלמאבקים עלולות להיות השלכות חמורות יותר [שקשה לי, לפחות בשעה הזו לפרט], ועיקר המאמץ צריך להיות למצוא דרך לנהל מאבקים כאלה בדרך שלא תיצור נזקים.

קרא בבקשה את מאמרו של הרב קמינצקי במלואו....

מצאתי שם רק את תשובת הרשב"א הזו, שאותם הרב מלמד הסביר כנ"ל, ואת דברי הרשב"א על טריפות הריאה.

...גם מה שאמרת בפולין... מצוי בהן במקום הרחש מקום שחור. וניכר ראשו של רחש וגופו אינו ניכר אלא מהפול בעצמו שמשונה קצת מהפול עצמו. אם אסור רחש זה אם לאו? תשובה: הרחש ההוא מיד נודע מקומו שמקומו משחיר וכלו הוא נברא וזה קטן מאד מאד... ומניחין על ציפורן האצבע והוא רוחש והולך ולפיכך במקום שמשחיר בפולין נוטלין קצת בעומק וזו היא בדיקתו והכשרו...

כלומר - מדובר בשרץ כ"כ קטן שלא ניכר בכלל, אלא על ידי השחרורית שנוצרת במקום ראשו מזהים את מקומו, ואז מניחים שם ציפורן ומבחינים בו על ידי ריחושו.

ואת זה מבקש הרב מלמד להעמיד בשלושה ס"מ??

וכך מפורש בערוה"ש:

...ופעמים נמצא בפרי כמין נקודה שחורה, והוא מקום שמתחיל התולעת להתרקם... דאסור כמו התולעת עצמו [תשובת הרשב"א ער"ה].

ובנוסף לזה, עצם האוקימתא שלו שהם כ"כ גדולים היא נגד המציאות, וכפי שעשה בתולעי מילוון שטען שאסרום כי הם בגודל חצי ס"מ, ואורימתא זו היא נגד המפורש בשל"ה ובש"ך על המציאות,  שהש"ך כותב שאלו שרצים שעוברים במסננת דקה מן הדקה, והשל"ה כתב שאין רואים אותם כי אם מיש ראייתו דקה וטובה..

הוא בטוח עדיין שמדובר בחצי ס"מ?

ואותו הוא מנסה להסביר. [המקור צויין בצורה טיפה שונה, אבל זו אותו מקור בדיוק] עד כאן מוסכם?

וגם הרב מלמד כנראה לא חושב שהכוונה לשלושה סנטימטר, אלא לכמה מילימטרים. [בניגוד לשרצים זעירים כאקריות].

לי לא נראה שמדובר על שרצים בגודל כמה מילימטרים, אבל אני גם לא כ"כ מסכים עם האופן שהסברת את הרשב"א. ע"פ הבנתי, ניתן לזהות את הראש גם בלי הרחישה.

אבל בשביל להבין בבירור למה התכוון הרשב"א, צריך לראות את סוג הנגיעות הזה.

אבל לגבי כללות הקושיות על שיטת הרב מלמד, אני מסכים.

ובכל זאת, אם נאמין לרב מלמד שהוא מתכוון למה שהוא כתב, ואני מאמין, הוא לא מתכוון לחלוק על ראשונים, אלא באמת הוא חושב שהם סוברים כדבריו, והוא מסתמך על שיטה שלהבנתו קיימת ומרכזית בפוסקים, כדי לחלוק על אחרונים אחרים.

הגודל הכי קטן שהרב מלמד מזכיר הוא מעל חצי ס"מ.. סו..

הרשב"א כותב להדיא שאינו ניכר אלא על ידי שחרות מקומות ושאז צריך לנענע אותו בציפורן, מה עוד צריך שיכתוב?

ולגבי הסיוםן, כבר כתבתי למישהו אחר כאן שזה הגבול שבו אני עוצר בפורום ציבורי, אבל איך נאמר, הייתי שמח אם המציאות היתה מאפשרת לי להניח ככה..

להבנתי-

את המקום השחור אפשר לראות בקלות ("מיד נודע מקומו")

את הראש עצמו אפשר לזהות, אולי במאמץ ("וניכר ראשו")

את הגוף אי אפשר לזהות בסביבה הטבעית, כנראה בגלל שמלבד שהוא קטן מאוד, הוא מתמזג ברקע יותר טוב מאשר הראש.

על הציפורן, אפשר לראות שהוא הולך. ולכן ברור שמה שנראה כמו ראש קטנטן הוא אכן ראש של בע"ח ולא משהו אחר.

ואני חוזר לנקודה שכתבתי קודם -

גם כשאתה נאבק בהשלכות, אתה צריך לשים לב שלמאבקים עלולות להיות השלכות חמורות יותר, ועיקר המאמץ צריך להיות למצוא דרך לנהל מאבקים כאלה בדרך שלא תיצור נזקים.

ועכשיו קצת הסבר

1. יש יהודים, שהקשר שלהם לתורה הוא דרך רבנים שאתה מתייחס אליהם בצורה שלילית. 

למשל - יהודי שלא גדל על דקדוק בהלכה, וקיום ההלכה שלו היה "בערך", דברים ששמע, ומה שנראה לו שכולם עושים, והשער שלו להתייחסות יותר רצינית להלכה היה סדרת פניני הלכה, שכתובה בשפה ברורה, מחוברת לחיים, מסבירה את העקרונות, ולא מייגעת אותו.

הוא לא הבחור ישיבה, שאם תשכנע אותו לא לסמוך על פניני הלכה, הוא ילך למדף ליד, וייקח ספר אחר.

וכנ"ל לגבי רבנים אחרים שאתה תוקף [מכיוונים שונים] וכנראה שלא תמיד אתה מודע לתפקיד שהם ממלאים בציבורים שונים.

2. יש יהודים, שכל המריבות האלה, ובפרט ההתקפות האישיות, גורמות להם לרתיעה מהתורה בכלל, ומהעולם הרבני בפרט, ואכמ"ל.

אתה לא מתייחס לתמיהה שתעלה: אם ניכר ראשו - למה צריך לזהות על פי מקומו?

את העניין של הסביבה אתה ממציא בלי שהוא יהיה ברשב"א, הרשב"א כותב שלא ניכר מחמת קוטנו, עד שיגרמו לו לרחוש.

לגבי הנימוקים:

"יפה בעיני טובת החכם האחד מרעת אלף כסילים"

כל עוד נשמור על עולם התורה בטהרתו - שי לנו פתחי שבהמשך נקרב גם את הרחוקים.

אבל אם נחריב את עולם התורה עצמו, את השריד שנשאר, נמהול במים רעים את פך השמן הטהור, מה יתן לי שאנשים יתקרבו? לא ישאר כלום במקום שאליו שהם יתקרבו.. 

להבנתי, קל מאוד לזהות ע"פ מקומו, וקשה לזהות ע"פ ראשו, ולכן מזהים ע"פ מקומו.

העניין של הסביבה לא מופיע ברשב"א, אבל מסתבר לי שאם הראש בגודל שאפשר לראות בעין, אז גם הגוף, ולכן הסברתי באופן הזה את ההבדל ביניהם. כמובן, שהיכולת לראות תלויה בשילוב בין הגודל לניגודיות עם הסביבה, וככל שהגודל קטן יותר, צריך ניגודיות חזקה יותר, כך שגם זה מחמת הקוטן.

גם אם נניח שאתה צודק שההגנה בהתקפות האלה היא על 'עולם התורה בטהרתו', והסכנה היא לרחוקים יותר [שהם חלק גדול מהציבור הדתי], ונניח שאתה צודק בסדרי העדיפויות, עדיין צריך להשקיע מאמצים אדירים אולי בכל אופן "אפשר לקיים שניהם", ויש דרך לשמר את עולם התורה בטהרתו בלי מחיר כבד כ"כ.

אבל אני לא כ"כ מסכים עם הניתוח של הדילמה, שזו הצלה לעולם התורה וסכנה לרחוקים, אבל כדי להסביר את זה אני צריך עוד לחשוב על זה.

שוין. 

לא מובנת כוונתך. הרב מלמד נצמד לכללי הפסיקה, והוא מבאר היטב את שיטתו ופעמים רבות מכריע לפי כללי דאורייתא-דרבנן לחומרא או לקולא לפי העניין. גם לנושא הזה יש אגב התייחסות במאמר תגובה שהביא חמדת66 למעלה.

ההצלחה של הספרים לענ"ד גם בזכות שהרב מלמד מבאר את כלל השיטות מתוך ענווה וכבוד, וכדרך שאמרו על דברי בית הלל שהקדימו דברי בית שמאי לדבריהם ולכן נתקבלו דבריהם.

הכלל היחיד שהוא מקפיד עליו, בהצהרה, זה ספק דאורייתא לחומרא וספק דרבנן לקולא.

כל הכללים האחרים מעניינים אותו כשלג דאשתקד, באופן שיטתי.

במאמר תגובה שהובא אין כלום (!!!) חוץ מציטוטים מתוך הפנה"ל, אפס מענה על הקושיות המוצגות במאמר של הרב קמינצקי. אפס.

ענווה וכבוד זה קודם כל להתבטל לדברי ראשונים ואחרונים. ולא לפסוק מתוך סברא עצמית נגד כווווולם.

כל מי שמכיר את הפנה"ל רואה את ההבדל בין הכרכים הראשונים לכרכים האחרונים

נתתי ספוילר.

אגב: את ההמלצה להתבטל לת"ח - כדאי שתפנה אליו..

אם הבעיה שלי איתו זה שהוא עושה מה שהוא חושב ומצפצף צפצוף ארוך על כל האנשים שקטנם עבה מכריסו, אי אפשר להגיד לי לא לומר את זה בגלל שאני צריך להתבטל לת"ח, כי היא היא! על זאת דיברתי!

לולי שהדיון הוא לא אם הוא חוטא או לא חוטא, או אם אפשר לדון לכף זכות או לא, אלא הדיון אם ניתן לסמוך.

אני יכול לדון אותו לכף זכות מפה ועד אמריקה, אבל לסמוך על פסקיו זה לא יועיל.

לשם הדוגמה-  אני אולי אדון אותו לכף זכות, ואאמין שהוא אדם נהדר וירא שמים,

אוקיי, יש עוד אדם נהדר וירא שמיים שאני ממש, אבל ממש - מעריץ.

לאדם ההוא קוראים בצלאל סמוטריץ.

אוקיי, אז אני אשאר מעריך ומעריץ את הרב מלמד, כמו את בצלאל סמוטריץ

אבל כמו שבצלאל לא נהיה בזכות ההערכה שלי "פוסק", גם הרב מלמד אינו כזה.

מה לעשות.

אף מורה הוראה, או ר"מ רציני בישיבה (חוץ מבהר ברכה) לא מתייחס לפנה"ל כספר פסק. ולשיקול דעתו של הר"א כשיקול של פוסק.

הוא ספר סיכום נאה.

זה שה"עמך" משתמשים בספר הכי בהיר, לא מוכיח כלום. הוא נכנס לתוך וואקום, והדבר הטבעי ביותר שבעולם הוא שזה מה שיקרה.

לפני עשר שנים לא היה שום ערעור על דמותו של הר"א, פשוט הוא לא נתפס כפוסק, אצל אף אחד.

בשנים האחרונות מנסים למתג אותו כ"פוסק", ושום אדם רציני (שהוכר לפני כן כרציני) לא קונה את הלוקש הזה.

ההסכמות ניתנו לו כשעוד היה "מסכם" 

את עטרת ה"פויסק" הוא נטל הרבה אח"כ. בשנים האחרונות. 

אז כן, גדולי הדור שנתנו לו הסכמות לא ראו בו רב פוסק, ממש לא. על אנשים פי עשר ממנו ר' אברום ירד בנחרצות כשהעיזו לנסות "לפסוק". הם כתבו הסכמה לספר שמנגיש את ההלכה באופן נהדר, 

גם על צורת הגשת ההלכה והצגתה בסדר ובעדיפות מסויימת. לא כל אדם שכתב ספר סיכום וכתבו עליו ש"משתמש נכון בכללי פסיקה" הופך להיות פויסק... בטח לא כשהמרחב שהוא לוקח לעצמו הוך ופורח עם השנים.. ימין ושמאל תפרוצי.. 

לא רק שבדקתי, אלא שגם שמעתי את עמדת הרב ליאור בע"פ, בזמן האחרון ממש, סו...

מה הטענה? פוק חזי? גם עיתונים נפוצים...

כל מי שמחזיק בפניני הלכה ויודע תורה, יודע לקרוא בערבון מוגבל ולהשתמש כמראה מקום. כנ"ל לגבי הילקוט יוסף.

כל ספרי הליקוטים הם בעייתיים, במיוחד כשהרב משנה בהם גישה באמצע.

שטפנו חבילת תותים מעל מסננת. מצאנו שתי חיפושיות קטנות, שרץ שנראה כמו יתוש ועוד משהו בלתי מזוהה.

אבל החרקים היו קטנטנים. מי שהיה אוכל ישירות מהקופסה לא היה שם לב אליהם.

לא אוכלים ישר מהקופסא. ואה"נ אם זה לא מיעוט המצוי - אז אין חיוב לבדוק.

ניכר שאינך מכיר באמת את הרב מלמד ואת פניני הלכה אם אתה מסוגל להתייחס בכזה זלזול. כנראה שגם להמשך דבריך יש להתייחס כמושפעים מהיחס הכללי שהבעת בפתיחה. תורתו של הרב מלמד המובאת בפניני הלכה היא תורה גדולה, שיטתית, יסודית ועמוקה מאוד והיא מאירה את כלל מגמת התורה על ידי העיסוק בפרטי הדינים, ומוטב היה לך להיזהר בגחלתן של ת"ח.

ואני מכיר את הרב מלמד ופניני הלכה טוב מאוד, יותר מידי טוב אפילו....

כלל הדיבורים שאמרת הם מילים חלולות ללא תוכן.

אז מה?

מורנו ורבינו הגאון מעוז ומגדול הרב אליעזר מלמד שליט"א ראש ישיבת הר ברכה בספרו לא פוסק דברים מדעת עצמו!!!
תאמין לי שהרה אליעזר מלמד מעיין בהרבה מאוד ספרים שבכלל לא שמעת עליהם לפני שהוא כותב אות בספר שלו,

ספריו הם סיכום ההלכה (לימינו) ולא דעה.
מה שאמרת מאוד מזלזל בכבוד תורתו של הגאון האדיר מורנו ורבינו הרב אליעזר מלמד שליט"א

(אני רק מזכיר ממש בסוגריים שמורנו ורבינו הגאון הרב אליעזר מלמד שליט"א יכל להתמודד לרבנות הראשית לישראל                אך לא רצה כדי לא להיכנס לכל מיני פוליטיקות, אז תתייחס אליו בכבוד!!!)

תאמין לי אני מכיר אותו טוב מאוד ואני רואה את גאונות גם מבחוץ וגם בלימודו המעמיק

בלאגן אחד גדול.

ונקוט האי כללא בידך: כל אחד ימצא לעצמו את הדעה שתתייפה ישב לו על השקפת עולמו הקודמת, ותו לא מידי.

אזהרה שאלה מאוד לא נעימה:

האם אתן רוצות לחקור גדר הלכתי של מעשר שני או מעשר עני או תרומת חלה בהקשר היתר או איסור למצה או 4 מינים, בצורת דיון האם אנחנו יכולים לקדש אתכן בדברים הללו? מתחברות לזה, לראות בזה המדד?

מתחברות לדיון הלכתי מה קורה האם 10 אנשים היכו במקל אדם אחד בו זמנית, האם אלו תנאים של רצח במזיד או שגגה?

מתחברות לדיון הלכתי מה קורה אם אדם בועל את אימו ונולדת בת, לאחר מכן בועל את ביתו שהיא גם אחותו הקטנה ונולדת עוד בת והוא בועל גם אותה, כמה איסורי עריות הבחור עבר כאן?

האם אתה מתחבר לדיון בנושא ראית דם בקופצת? או אולי נערה שראתה סימנים?

מה זה קשור ללהתחבר??

זה דבר ה', ומן הראוי ללמוד!

אם בנות מתעמקות בנבכי המדעים ומצטיינות בפיזיקה ומתמטיקה,  אין שום סיבה שלא יתעסקו בהוצאה מרשות לרשות והלכות מיגו.

שיש סיבה שאתן פטורות ויש אף המלצות/איסורים לא לעשות זאת. בעוד שאצלנו אין המלצות ולא שייך לשאול על העדפות, אנחנו חייבים ללמוד מתוקף אחראיותנו לפרנס ולעבוד ולהילחם (לכן גם לעסוק בסוגיות לא נעימות שהם חלק מהעולם שחלקיכן לא מכיר) וחלקנו נהיה דיינים שעוסקים בדברים הללו. גם ענייני עריות פחות רלוונטים מעשית לבנות.

אבל אצליכן יש דברים פחות מתאימים אך כמו שציינת יש דברים שיכולים בהחלט להעשיר. במיוחד היום כשנשים לומדות פיזיקה סטטיסטיקה היסטוריה לכן ראוי שיהיה להן גם ידע תורני. אין סתירה. לא אמרתי לנשים לא ללמוד גמרא/תורה באופן גורף

אין הבור ירא חטא ואין עם הארץ חסיד, לא נראה לי שנכתב על מגדר כל שהוא...

זה חובה על ללמוד הלכה.

אם את רוצה ללמוד גמרא תסתמכי על הפוסקים שמתירים, לא צריך לסלף את דברי חז"ל בשביל זה.

אלא כפי שהביא כאן למטה @אורות הכתובה בשם חמיו של ר' אהרן - הצורך בעולם תורני עמוק וראוי.

איני יודע מה ראייתך מהרמ"א.

סוף כל סוף הרמ"א אומר "דינים", והמהלך ביחס לשו"ע הוא מאוד פשוט: השו"ע אומר לא ללמוד תושב"ע, בא הרמ"א ואומר: אבל את ההלכות שלה היא כן צריכה ללמוד.

זה שבדברי השו"ע כלול הגמרא, לא אומר שאת החלק הזה בא הרמ"א להגביל. אדרבה, הוא מגביל ואומר שהאיסור הוא רק במה שאינו דינים.

וראה בביהגר"א שם שציין לתוס' - שהעניין בזה היא שתדע לקיים (כלומר - ולא דבאלו יש מצוות ת"ת, וכו"כ פוסקים כתבו כך, אאל"ט אפי' הסמ"ג שהוא מקורו של הרמ"א מדגיש זאת) 

המשנ"ב ואדמוה"ז כתבו ללמוד גם מה שאינו נצרך להלכות? אשמח להפניה.

לגבי סיום דבריך, מלבד שזו דמגוגיה.. אפנה אותך לרמ"א המפורסם....

אני בכנות, ממש בהלם שאדם שלמד גמרא כמה שנים מסוגל להוציא ראיה ממקום כל כך לא מוכח. ולתמצת את עמדתו ב"לא השתכנעתי"..

לגבי הח"ח - אשר יגורתי בא לי, בדיוק כמו הרמ"א, בדיוק כמו שאר הפוסקים שהבאת למטה, גם כאן זו הוצאת דברים מהקשרם ברמה איומה, כדי להצדיק אג'נדה

להלן לשון הח"ח:

"בוודאי מצווה רבה ללמדם חומש וגם נביאים וכתובים ומוסרי חז"ל ... כדי שיתאמת אצלם עניין אמונתנו הקדושה"

מסקנות?

מ.ש.ל.

כל כך מ.ש.ל.

כל כך....

הן דמגוגיה, כי יש גדודי דינא דגמרא שלא נהוגים היום, ואם כנגד כל מי שגוער במי שעוקר הלכה תביא איזה דינא דגמרא שלא נהוג, ייצא שעלינו לשתוק גם נגד חילול שבת ועבודה זרה.

למה, אתה אוכל שום בליל שבת? מקפיד לא לשתות מים בליל שבת?

אתה רוצה שאמנה עוד דיני דגמר'ס?

קולא של תוספות שונה מקולא של הרב חיים נבון, זה לא ברור מאליו?

לא הבנתי את החילוק, כבר פסקו חזל שגדול תלמוד שמביא לידי מעשה!

עד ישיבות בריסק ראשונים ואחרונים למדו אליבא דהלכתא

לימוד הלכה אמיתי לא מסתכם בללמוד פניני הלכה...

וזה נכון גם לנשים!

זה נכון שלימוד גמרא אמיתי צריך להיותא ליבא דהלכתא

אבל לימוד הלכה לא חייב להיות "אליבא דגמרתא"

יש לך מספיק מספיק מספיק מה ללמוד בשביל לדעת הלכה על בוריה, גם בלי ללמוד גמרא.

ולהביא ציטוט לא קשור ממסכת אבות לא מועיל בכלום.

לא בור ירא חטא?

אל תהיי בורה!

בשביל לא להיות בורה צריך ללמוד גמרא? לא!

אין לימוד הלכה רציני בלי להתחיל בגמרא.

כל מי שלומד הלכה באופן רציני מבין את זה.

לא מאמינה שאפשר לדעת הלכה על בוריה בלי לדעת את המקורות. והמקורות מתחילים בגמרא!

על זה בדיוק, נאמר הציטוט מי שלא לומד הלכה על בוריה לא יכול להיות בטוח שלא יחטא!

לא מבינה למה זה לא קשור, אולי כבודו יכול להסביר למה הציטוט הזה כן קשור?

כי בהתחשב בכך שחז"ל וכל הראשונים כותבים אחרת ממך, זה טיפטיפה מוזר, הלא כן?

את לא צריכה ללמד אותי איך לומדים הלכה באופן רציני, ועדיין, אותם אנשים עצמם שכתבו את הציטוט של "לא בור ירא חטא" הם הם שאסרו על נשים ללמדו גמרא, לא מדגדגת לך כאן איזו סתירה קטנה, לדעתך?

את יכולה "לא להאמין", אבל הלכה לא פוסקים ב"כן מאמינה" או "לא מאמינה", אם כבר מדברים על בורות, אז קביעת הלכה לפי מידת "אמון" בכתוב, היא ייצוג מרשים לבורות

ההפך!

הרמב"ם במפורש כותב שמי שלומדת תורה  יש לה שכר אז איך יש איסור?

וכמו שציינתי זה ממש לא נאמר בכל מצב

נשמע לי תמוה.

קודם טענת שאין מקור שאוסר, הביאו לך גמרא אז את פוטרת את זה ב"תמוה"?

חשבתי שאת מגיעה עם בסיס לדיון הזה, שבדקת את הנושא.. מתברר שאת אפילו לא מכירה את המקורות האוסרים?

אז מה, נו באמת, הידע שלך בנושא מסתכם בציטוט ממסכת אבות שהחלטת שמכוחו את אמורה ללמוד גמרא? 

נו נו...

אולי, במקום לדבר על ללמוד הלכות לעומק, תתחילי מללמוד לעומק את ההלכות של לימוד תורה לנשים, ולכל הפחות להקיף את המקורות של הסוגיה הזו... אחרי זה תתחילי להקיף מקורות וללמוד לעומק סוגיות אחרות..

(ומעניין, כל עם ישראל עד לפני חמישים שנה, להוציא נשים בודדות ממש, גידל דורות על גבי דורות של "בורות" שלא היו יראות חטא, לפי הפשט של כבודך? הרמב"ם והרמב"ן, השו"ע והרמ"א, הרב קוק והחפץ חיים, כל החבר'ה האלו כנראה לא למדו מסכת אבות? את נשמעת לעצמך הגיונית?)

בכל העולם, נשים לא למדו כלום, היה אסור על נשים ללמוד באוניברסיטה עד לפני כמאה שנה...

וכמובן שבתורה היו מתי מעט שלמדו לעומק, העולם התורני היה מקושר לבעל, מה הפליאה אני לא מבינה.

היום נשים לומדות כל תחום ומתוך כך יש עליהן חובה הלכתית ללמוד תורה!

ולגבי אמרת חזל, אכן יש סתירה קיומית בה.

ואגב, זלזול באחרים לא מביא אותך להיות צודק!

דרך ארץ קדמה לתורה!

אז אני מבין שכבודך לוקחת לעצמה את הזכות להטיף מוסר לכל גדולי ישראל - תנאים, אמוראים, סבוראים, גאונים, ראשונים, אחרונים, כוווולם כקליפת השום בעינייך?

כולם - גידלו נשים לא יראות חטא! כולם - עברו על אזהרת פרקי אבות! כולם - עפר תחת כפות רגלייך?

את לא מתביישת? גברתי הלמדנית?

ואת עוד מדברת על זלזול באחרים? טלי קורה מבין עינייך! איזו רמות אבסורדיות של גאווה צריך כדי לדבר בכזו יהירות על אלפיים שנות תורה, למחוק את כל מוסרי התורה שיש לנו ממשה רבינו ועד היום הזה, הכל בגלל שעוד מעלתך חושבת אחרת.

לזה את קוראת דרך ארץ?

הזלזול שלך בהם - מביא אותך להיות צודקת? נראה לך?

ובכלל, אני לא מבין את מה את לומדת - אם ממילא את מזלזלת בדבריהם של אותם אנשים שאת דבריהם את לומדת - למה לך ללמוד את דבריהם אם את בכלל חושבת שאת יותר חכמה מהם?

כמדומה, שאם נחפש דוגמה ל"בורות וחוסר יראת חטא" - נוכל להביא את התגובות שלך כמודל מופתי.

בזיון.

הרמב"ם לימד את בתו גמרא?

המאירי לימד את בתו גמרא?

המשנ"ב לימד את בתו גמרא?

הר"ע מברטנורא לימד את בתו גמרא?

הרבנית הנ"ל, שמדברת על דברים שאין לה מושג בהם, טוענת שכל אלו גידלו בנות שאינן יראות חטא. מככח ההבנה המעוותת שהיא דחפה במסכת אבות.

אז אני כאן הדמגוג?

חשב מסלול מחדש...

וגם אם כן - מקור שהוא סבר שחובה לעשות כך - אין לך.

על כל האחרים די ברור שלא עשו כך.

אבל כמה נח, כדי להצידק את הלכי הרוח הקלוקלים של המאה ה21, להעמיד את כל רבותינו אל עמוד הקלון בדרכינו אל כיבוש הצדק הניצחי.

בהל' ת"ת הוא כן כותב בלשון איסור. ואני לא מבין איך הבנת במאירי ובברטנורא שזה רק בזבוז זמן ולא איסור.

כן, אני יודע. אבל זו לא הדעה הרווחת בפוסקים.

והשו"ע כתב (ונראה שהבין כך ברמב"ם) שתפלות היא דבר עברה.

שהרמב"ם לא אסר.

אתה לא יכול לכתוב "לפי הרמב"ם זה לא אסור". כי זו דעה בהבנת הרמב"ם, שיש עליה הרבה חולקים.

יש שם פלפול די קליל, ואם תעיין בחיד"א (שנראה לי שציינתי אותו פה איפשהו בכל הבלאגן), אתה תראה פלפול קצת יותר רציני שמחייב להבין שהרב רבינוביץ' טעה בהבנת הרמב"ם.

אמנם הגאונות של החיד"א שם זועקת, ונראה שכמעט לא שמו לב בדורנו להבנת הרמב"ם הנכונה שם, אבל עדיין, אף אחד לההין לחלוק על הפשט.

הראש ישיבה שלך לא כזה גדול לחלוק על מרן החיד"א. מקווה שזה ברור לך.

וראוי הרמ"א לסמוך עליו.

ולא, אל תביא לי בפעם המליון מקור שמדבר על לימוד דינים/מוסר/אגדה/חסידות/אמונה.

"כתב הרמב"ם ז"ל: אשה שלמדה תורה יש לה שכר, אבל לא כשכר האיש מפני שאינה מצווה ועושה, וכל העושה דבר שאינו מצווה עליו אין שכרו כשכר המצווה ועושה. ואף על פי שיש לה שכר, צוו חכמים‏ שלא ילמד אדם את בתו תורה, מפני שרוב נשים אין דעתן מכוונת להתלמד ומוציאין דברי תורה לדברי הבאי לפי עניות דעתם, אמרו חכמים: כל המלמד לבתו תורה כאילו מלמדה תפלות, במה דברים אמורים בתורה שבכתב, אבל בתורה שבעל פה לא ילמד אותה בתחילה ואם מלמדה אינו כמלמדה תפלות."

אין כאן שום התר, אלא שאני מקבל את הסיוג שסייגו רבותינו האחרונים וחילקו בין מוסר ושות' ללימוד תלמודי ופלפולי, אבל אתה על מה אתה נסמך?

שוב, כמו לכל אורך השרשור הזה וכמו כמעט כל המחזיקים בעמדתך בסוגיה הזו, היסמכות על משענות קנה רצוצות, בסברות דחוקות ואוקימתות רחוקות, שלא הייתם מעלים בדעתכם לטעון כך (ועוד "להוכיח", שומו שמים, להפנות את האצבע המאשימה כלפי החולקים על זאת) בשום סוגיה תורנית אחרת, לא בשבת, לא בעירובין, לא בנידה ולא בבשר בחלב, רק כשמגיעים לערך המקודש והעליון של לימוד גמרא לנשים ושיוויון זכויות - פתאום כל חצי סברא מפוקפקת נהיית דאורייתא גמור.. 

הנידון פה הוא לא תפלות או לא תפלות.

הנידון אם ללמד או לא ללמד

הטור אומר לא ללמד.

נ-ק-ו-ד-ה!!

אנל'א מבין, אם תפלות זה לא - אז אתה מצפצף על הטור?

או יותר גרוע - אתה לוקח ממנו רק חצי? רק את זה שזה לא תפלות אבל לא את האיסור ללמוד?

ועוד אני מי שלא הפנים פה?

אתה רציני?

על תורה שבעל פה הוא אומר שלא נאמר כאילו מלמדה תפלות.

אז קודם תאסור תנ"ך אם תרצה להביא משהו מהטור.

ואם אין בעיה של "כאילו מלמדה תפלות", איזו בעיה יש או שעצה טובה קא משמע לן?

ואם עצה טובה קא משמע לן, לא סביר שניתן לחלק בין ימי הטור לימינו?

אני לא מבקש לומר שהטור ואין בלתו, אלא להראות שאתה לא יכול להיסמך עליו להתר.

בטור כתוב דברים ברורים - אין ללמד לא תושב"כ ולא תושב"ע, ובתושב"כ זה גם תפלות.

כעת - יש עוד עולם שלם של פסק והשתלשלות ההלכה, ולפיכך אין אנו מחוייבים דווקא להטור, והלכך מלמדים אנו את בנותינו תנ"ך.

אך מכאן ועד לטעון שהטור עצמו הוא סייעתא למתירי תושב"ע - יש לך קילומטראז' ארוך.

יודע מה, אחרי כל השרשור הזה אגלה לך גילוי נאות: גם לי היתה סיטואציה שהוצרכתי ללמד בת גמרא, ומאחר שידעתי שזה באמת לש"ש וכו' עשיתי זאת - בהסתמך עליהם.

כנראה בגלל שאתה פה לסירוגין אתה לא שם לב בכלל לנושא הויכוח. אין לי שום מטרה לשלול את הלגיטימציה של המתירים, אלא רק לתת פרופורציות, לראות מה כן כתוב ומה לא כתוב, מי כן אמר ומי לא אמר.

ופה ההבדל בינינו: אני לא מתכחש למתירים, לסיבות להתיר, ללגיטימציה להתיר. למקורות להתיר. אלא רק מראה שהם לא חזות הכל.

ואילו אתה (וזה כואב לי, כי עד לשרשור זה לא החזקתי ממך אדם שיטה סוגויות בגלל אג'נדה) מתכחש לאוסרים, לסיבות לאסור, ללגיטימציה לאסור, ועל כולנה - למקורותינו האוסרים.

ככה שתגובתך איננה ממין הענין, אני כתבתי על הסילוף בטור ובראשונים, ואתה עונה ליש אתה נסמך על מתירי דורינו, שכוייח ב'מת...

זו התחלה.

ולגבי האוסרים שהפכתי למתירים, יש מקום לדון בכל אחד מהם אם אני צודק בהבנה או שאתה צודק ולשנינו יש על מי להסתמך.

אלא שבעקבות המוני ההודעות מאז ההיא, קיבלתי את הרושם מהן ולא ממנה.

מה יש מקום לדון? אני הראיתי לך כאן בכמה וכמה וכמה מה כתוב, בחלקם עם ציטוט לשון, מה יש להתעקש?

כאשר אתה מתעלם מחלק מהפוסקים.

אז חשוב להעיר שדבריך אינם דברי כל הפוסקים, אלא אם כן הרב יעקב אריאל, הרב רבינוביץ ועוד אינם פוסקים...

אני שוב חושב שמרחק הזמן בין הכניסות שלך לשרשור גורם לך לא לאחוז ראש.

בתגובות עליהן דיברתי על הפוסקים ההיסטורים - כתבתי כל הפוסקים.

בתגובות שדיברתי על הפוסקים היום - כתבתי שזה חלק.

1. נכון, ומעודי לא אמרתי שאין לסמוך עליו

2. לא משנה, כך התפתחות ההלכה וכך אנו סומכים, כדי שמחר לא תאמר לי על רמב"ם שאין דרך להוכיח שהגמרא הסכימה איתו..

3. ואף על פי כן הפוסקים כן נקטו לאיסור.

הרמב"ם פוסק בבירור, והטור אחריו.

מי שרוצה לעוות את הרמב"ם בגלל שהראשיבע שלו אמר, שיהנה.

אבל שיבין שהראש ישיבה שלו זה לא מרן החיד"א והוא לא יכול לפלפל ברמב"ם נגד כל הפוסקים.

אני ממש לא הולך לנהל פה דיונים מחדש, אבל אתה עושה צחוק עם הציטוט הזה. הרי בעצמך העתקת "ציוו חכמים שלא" וכו'.

אמר שלא ראה ת"ח אמיתי שלא מסב את עיקר לימודו לגמרא ולראשונים. נכון להקל וצריך להקל. והרבה תירוצים נכתבו בזה.

עם זאת אשמח למקור בבקשה

לא יודע איפה הרב כתב את זה

אז כן, יש מגדריות.

בתור אחת שלומדת גמרא - מה את מתנצלת שראית בראשי? את יכולה להכנס לפורום הזה בכוונת מכוון...

וקיצורים.

ספרים כמו "בהלכה ובאגדה", נותנים את כל הרקע הזה, בלי להכנס לפולמוסים הלכתיים.

זאת לא חסידות, זאת ליצנות.

אני מרשה לעצמי, כי אני לא פה, וזה מצחיק לראות את הפיצוץ שנוצר פה

כמו שאמרת - השאלה המרכזית היא לא מה היא עשתה, אלא במה היא בחרה.

אבל תזכור, שיש שני צדדים למטבע זו.

יש היום תופעה, הולכת ומתרחבת, של לימדו גמרא מתוך מגמה פמיניסטית רדיקלית, מתוך להראות "גם אנחנו יכולות", לשבוא את הכלים, לפרוץ את המוסכמויות.... וכו' וכו', ותוצאות דרך זו - מרות ונמהרות, ולא צריך ללכת רחוק כדי לדעת זאת ואף לא להיות נביא, רק לפני חודשיים שמענו על אחת מגדולות חלוציות ומובילות הלימוד הנשי שעוקרת מצווה מן התורה בשאט נפש. 

הגרי"ד זצ"ל, וממשיכיו, תמכו בזה בשביל הסיבות שכתבת - עומק תורני נדרש, עולם רוחני ראוי, וכו' וכו', צריך לשים לב תמיד אם הבחירה מגיעה מתוך השיקולים האלו, או חלילה מתוך שיקולים אחרים....

"ויותר ממה שקראתי לפניכם...."

מי שמגיע ללמוד מתוך מיניעים זרים - מזיק רק לעצמו.

מי שמקדם לימוד נשי ככלי ניגוח פמיניסטי - מזיק לכלל.

(ושלא לדבר על ההפרש באחוזים..)

כשהלימוד הוא כדי ללמוד באמת, מתוך יראת שמים - זו סוגיה אחת, שעליה הביאו את דעות הגרי"ד זצ"ל ועוד, וברור שיש כאן סוגיה עם דעות שונות. ואני מכבד את שתיהן.

אבל כשהלימוד הוא כלי ניגוח פמניסטי - זה נזק חמור מאוד, נקודה

ובכלל תורה שמטרתה ניגוח פסולה.

בבחינת לא לעשותה קרדום להכות בו...

אם לא הפוך.

וכמובן, אף בת לא תגיד "אני עושה את זה כדי לנגח", אבל לא מעט בנות, ממש לא מעט, תאמרנה "בדור של היום בת יכולה להיות הכל, יכולה להיות חיילץת, יכולה להיות שופטת, יכולה להיות טייסת, רק ללמדו תורה לא? לא מקובל!"

כל כך הרבה שמעתי כאן בפורום משפטים כאלו.. הרבה הרבה יותר מהמשפטים לכיוון השני...

והטעות היא שאתה מתייחס לזה כאל "מצווה לא לשם שמים", לא זו הנקודה - אני לא מתערב בלשם שמים של אחרים. הבעיה היא שזה מגיע ממקום פסול שמוביל את העם למקום פסול, ולא, לא צריך נתונים של הלמ"ס ככדי לראות את זה.

אני מכיר תלמידות חכם יראות שמים.שדבר ה' יקר בעניהם. איני יודע מדוע אתה רואה מגמות רעות בכל מקום. עדיף לראות את הטוב שבכל מקום. 

תראה את הרב קוק רואה את הטוב בציונות, בחילונות אפילו בכפירה עצמה רואה את האמונה העמוקה שתגדל מתוך השבר הנורא. אז בלימוד תורה ק"ו במקום לראות את המגמות הזרות תראה עולם תורה חדש שגדל תראה את הצמאון לדבר ה'. 

רמב"ם אגרת קידוש ה'  

אם כך נענשו עמודי עולם משה אליהו ישעיהו ומלאכי השרת, כשנשאו בעדת ישראל מעט דברים, כל שכן קל מקלי עולם יתיר לשונו על קהילות ישראל חכמים ותלמידיהם כוהנים לווים, לקרוא אותם פושעים ורשעים וגויים ופסולי עדות וכופרים בה' אלהי ישראל. וכותב הדבר הזה בכתב ידו ומה יהיה עונשו?!

מסל"ש יט- וכבר אז"ל (יומא ע"ז): על הפסוק "ואני באתי בדבריך" שלא חזר גבריאל ונכנס לפנים מן הפרגוד אלא כשלימד סינגוריא על ישראל, וגדעון נאמר לו (שופטים ו׳:י״ד): "לך בכחך זה", לפי שלמד סניגוריא על ישראל.כי אין הקב"ה אוהב אלא למי שאוהב את ישראל וכל מה שאדם מגדיל אהבתו לישראל, גם הקב"ה מגדיל עליו. ואלה הם הרועים האמתים של ישראל שהקב"ה חפץ בהם הרבה, שמוסרים עצמם על צאנו, ודורשים ומשתדלים על שלומם וטובתם בכל הדרכים, ועומדים תמיד בפרץ להתפלל עליהם ולבטל הגזירות הקשות ולפתוחעליהם שערי הברכה.

של"ה אותיות ק' -אל תלשן עבד אל אדוניו (משלי ל, י) דור אביו יקלל (שם יא), פרק ח' דפסחים (פז, ב), פירוש שלא ילמוד קטגוריא על ישראל אפילו הדור רשעים. ראיה מיהושע, שנתפס על שהלשינם אע"פ שהרשיעו. ואמר החכם ר' אברהם הלוי שראה במדרש כתיבת יד בארץ המערב דהשליש שנענש שאמר (מל"ב ז, ב) הנה ה' עושה ארובות בשמים היהיה כדבר הזה, אמר ודאי ה' יכול לעשות, אך הדור הזה כדור המבול שראוי היה שיעשו ארובות בשמים כהתם דכתיב (בראשית ז, יא) וארובות השמים נפתחו, ואיך אפשר שלדור רע כזה יהיה נעשה נס גדול כזה. השיבו אלישע הנביא, דלפי שלמד קטיגוריא על ישראל, יראה ולא יאכל (מל"ב ז, ב):

עד שהן נפקחו לי בכח.

וברשותך, אני אתעלם מרשימת המקורות חסרי ההקשר שהבאת פה לגבי מצוות סנגוריה, סלח לי, דיון ענייני לא פותרים ב"יאללה נסנגר", עם העובדות נצטרך להתמודד.

ואני מאוד מקווה שהדכ"ת שליט"א לא תומך בהרחבת שערי העבודה זרה "כי הרב ראה בה טוב"...

אחי אין לי מושג בין כמה אתה משער על פי הסגנון שפחות מ20,  רבאק מי שמך? אחי באיזה זכות אתה מחליט איזה שיטה קבילה הלכתית ואיזה לא? מה נראה לך??? ואי זה מוגזם. 
יש אין ספור רבנים מכול הסגנונות והזרמים וכולם מקובלים לפני הקב"ה זה שקראת איזה פסקה בשו"ע לא גורם לך יכול להוציא דעה מהלגיטימיות שלה, לחלוק בשמחה בשביל מה יש בית מרש, להתדיין מעולה! אבל ממה שזה נשמה אתה לא עסוק בלכוון לאמיתתה של תורה אלא רק בלהוציא אנשים אחרים מגדר הלגיטימיות ההלכתית באיזה זכות?? תן כבוד! מדובר פה, בגדולי ת"ח בארץ. אתה יכול לחלוק אתה יכול להגיד שאתה מסכים אם שיטות אחרות אבל לא כל צוציק בן 20  או גם בשיעור י' יכול כבר להגיד שהוא מבין את כל כללי הפסיקה.

(וטכנית לגבי הויכוח הלכה כל הזמן עסוקה בלהתחדש והוכחה הטובה ביותר לזה זה שולחן ערוך שכנראה משה רבינו לא היה מבין כלום ממה שכתוב שם, כי הלכה נותנת מענה למציאות והמציאות כל הזמן משתנה. את לך דוגמא קטנה שממחישה בצורה טובה, עד לפני 70 שנה לדעת כל הרבנים הגדולים תרומת אברים הייתה איסור הלכתי גרידא. היום כעט כולם חתומים על כרטיס אדי, איך זה הגיוני? מחקרים חדשים, בירר  חדש מה בדיוק מוגדר מוות והשפיעו על הדעה הלכתית)

כשיהיה לך עמדה ברורה אשמח לקרוא אותה.

לא אמרתי שאין בנות כאלו, ולא צריך להתחנן אלי מהלב כדי שאדע שישנן. ואיני צריך לדון לכף זכות לשם כך.

מה שאני טוען זה שיש עוד, חוץ ממך ומחברותייך, שהמגמה שלהן היא לצערי כן באג'נדה פמיניסטית.

והן לא חושבות שזה מגוחך מצד מה שכתבת - כי הן לא באות להראות רמה, אלא לגיטימציה, הן קוראות תיגר על ההוה - אמינא לאסור על נשים ללמוד - "אנחנו שוות פחות?"

אנחנו רואים את הקול הזה בפרסומים, בויכוחים, בשיעורים ובהרצאות, קול שהולך ונשמע יותר ויותר. וזה כואב, ומדאיג, מאוד.

ובמאמר המוסגר, יפה שאת וחברותייך לומדות לשם שמיים ולא מתוך מטרה כזו, אבל אם לא תתנערנה, בפומבי, מאותן מגמות - אתן נותנות להן, בעצם קיומכן&שתיקתכן - לגיטימציה דה פקטו. אתן הגב שלהן, משתמשות בכן לקדם אג'נדה, אג'נדה שאני מאמין בכל ליבי שאתן לא מעוניינות שתתקדם.

אז גם לי יש בקשה, באמת, מהלב, תחשבי על השלוש שורות האחרונות האלו, למענך, למען חברותייך, למען בית ישראל.  

האם לדבריך אין שום מקום לטענות כאלו? בשום הזמדנות?

אלא מה, אני מאמין שאדם בוגר יודע שלפעמים הן שייכות ולפעמים לא, אתה יכול - אם אתה רוצה, להתווכח עם עמדתי שכאן הן שייכות, אבל להוכיח את עמדתך בויכוח מדוגמה אחרת - זה דמגוגי.

ולעצם הטענה: ברור, ברור, ברור, מרן הגר"א שפירא, שנלחם בכל תוקף נגד העליה, חזר והדגיש בכל פעם שדיבר נגד "זה לא שאין מצוה, זה לא שיש לנו פקפוק בזכותנו עליו וחשיבותו לנו, אלא דווקא מחמת תוקף קדושתו אנו מנועים מלעלות"

בשונה משועלים קטנים מחבלים כרמים, דוגמת שלמה בניזרי ועדת חבריו, אשר היכלו בלשונם גבוהה גבוהה "אין שום ענים ביהדות לעלות להר, התגרות באומות, בלה בלה בלה" והם אלו שנותנים חרב ביד אויבינו להשמידנו, לגמרי.

ומוזר שלא ראית.

קצת ליצנות להביא אוסף ציטטות של "ללמד תורה" ולהסיק מהן שאין שום גבול.

בדיוק אותו סיפור שעשית עם הרמ"א, זה גם מה שיש עם השמות האלו.

האם אשה אמורה ללמוד תורה? כן, חד משמעית.

מה כולל תורה? לפי הגרי"ד - גם גמרא. לפי הח"ח והרב סורוצקין - מנלן??

ואאל"ט כבר היה פעם בלנ"ו מישהו שהגיב בארוכה על המאמר (המגמתי, מאוד) הזה של הרב נבון. והראה את הפספוסים (המכוונים?) שבו..

מה לעשות??

וכצפוי - גם במקור מהרבי מליובאוויטש (אגב, גם טעות בדברים כאלו בין אדמוה"ז לרבי האחרון היא לא דבר של מה בכך..) נכתב: פרשת שבוע, ענייני חג, דינים, וחסידות.

אבל תתעקש להביא מכל אלו מקור ללימודי גמרא... בסיידר..🤦‍♂️

היה נדמה לי שאמרת באחת התגובות, אכן לא אמרת.

בסיידר, נוותר על הסוגריים ההם

ומה שציטטתי לעיל זה מתוך המצוטט שם מהרבי, את הסוף פספסתי.

לא אכחד, שזה שמה שאני ציטטתי מובא שם בציטוט מהרבי במלואו ומה שאתה מצטט - לא, אומר דרשני..

בפרט לפי המנומק "כדי שיוכלו לבחון את ילדיהן" - מובן מאוד שלא מדובר באיזה הוראה גדולה, אלא כלי פרקטי מקומי.

ופוק חזי מאי עמא דבר, חזקה על חב"ד שאם היתה "הוראה" (כמתואר שם) הם היו מקיימים אותם כשאר כל הוראותיו ומבצעיו.

בקיצור, נסיון לעקור מסורת והסכמת הפוסקים מדינא דגמרא, עלע ידי שברי עדויות וחצאי ציטוטים, שברובם מוצאים מהקשרם..

קרדום לחפור כזה גדול, אלפיים שנה לא ראינו.

אבל חובת ההוכחה מוטלת עליך, אתה, המבקש להתיר, אתה הוא זה שצריך לעיין ולדקדק כדי להסיק את מסקנותיך.

המצב המחריד הזה, של שברי ציטוטים וחצאי עדויות עמומות, שאתם מלקטים מהאינטרנט כעמיר גורנה, הוא באמת חורבן התורה כל כך גדול,

עד כמה אפשר לשעבד את התורה, לסרס אותה, לעוות אותה, לעקר אותה מתוכנה, הכל כדי שמאוויי כמה פמיניסטיות יתגשמו. מזעזע.

שערי הלכה ומנהג - יורה דעה - שניאורסאהן, מנחם מענדל בן לוי יצחק (אדמו"ר מליובאוויטש) (page 1 of 413)

(אני רק מביא את המקור, להחליט למי הוא מסייע תחליטו בעצמכם..).

הוא אמנם כותב שעליהן לשנן עם הבנים את "תלמודם", אבל בסוגריים הוא מסביר - מקרא ומשנה....

בהמשך הוא כותב שיש להן ללמוד גם טעמי ההלכות ושקו"ט בהן, עדיין אני לא רואה כאן משהו לגבי לימוד גמרא..

והראיה הגדולה - שהוא מוכיח זאת מכך שככה הנהיגו בבית יעקב ע"פ גדו"י - ללמוד גם מה שאינו מההלכות המסויימות שלהן, אלא אף חלקים אחרים בתורה.

מישהו ראה בית יעקב שלומדים בו גמרא? נא לעדכן.

זה שתקשה קושיות על הסויג שלו זה נחמד, אבל זה לא מתיר לך (או לכותבי הטור שהבאת קודם) להתעלם מכך כי זה לא מתאים לאג'נדה

וניתן לטעון שמי שסבר שלימוד תורה שבעל פה איננו כמלמדה תפלות לא סבר שיש לחלק בתוך תורה שבעל פה.

הרבי כותב בדיוק מה הוא בעד ומה לא.

אתה מקשה על זה מה המקור בטור

ובגלל זה אומר ש"הרבי מתיר"? 

אתה לא חושב שחצית איזה גבול במקרה?

לא רק שאתה מתעלם מכך שהוא בעצם אסר דברים אחרים

אתה עוד מביא אותו כקושיא על האוסרים? מנפנף ש"הרבי התיר"?

במחילה, לרצוח וגם לירש?

הגמרא הבחינה בין תורה שבעל פה לתורה שבכתב.

כל חילוק שיובא אחר כך אם לא הובא במפורש על ידי אותו פוסק, נראה לי פשוט יותר להניח שהוא לא חילק כך אלא אם כן הוא טען שהוא חילק.

הרבי כותב משהו מסויים, ראינו מה הוא כותב

אתה מנפנף ואומר שהוא כתב משהו אחר

כשמוכיחים לך שהוא לא אמר משהו אחר

אתה אומר "אבל מה הוא יענה על הטור?"

אז אוקיי, בגלל שלך יש קושיה מהטור, אתה אומר בעזות מצח ש"הרבי אמר ככה", למרות שהוא אמר הפוך, כי מוכרח אצלך שהרבי חייב להסכים עם המהלך שלך בטור.

אז בפעם העשירית: אני לא כופה את דעתי על אף אחד, אני לא מתכחש למתירים.

אתה זה שלוקח אוסרים, ומסלף את דבריהם.

אבל תמשיך לשאול למה אני הכופה ולא אתה.

יש לי רעיון בשבילך:

תנפנף גם שהאדמו"ר מסאטמר התיר

וכשישאלו אותך מנין שהוא התיר, או אפילו יראו לך שהוא כתב לאיסור

תענה "אבל יש קושיה בטור, וכי יתכן שהוא לא הוכיח כמוני מכח הקושיה?"

הוא אומר שדבר זה הונהג בבית יעקב.

ובכן - בבית יעקב אכן עסקו בהלכה עם טעמיה וצדדיה, מה שבהחלט ראוי לכינוי שקו"ט.

בגמרא, לצערך, לא מצינו שעסקו.

אי אפשר לבודד חצי שורה שלו, ולהתעלם מההקשר כולו 

הסמינר בצפת הוא לא מקום קלאסי, כנודע.

אם היתה הוראה של הרבי, היה קצת יותר מסמינר אחד שהיה מלמד גמרא.

ובהחלט, הרבה יותר מאחד. 

ואפתיע אותך: בעקבות הויכוח כאן פניתי לכמה חבדניקיות לשמוע, ובכן - הן, וחברותיהן, וחברות חברותיהן, בכל סמינרי מושבותיהן, לא למדו גמרא בשום סמינר.

וכשאמרתי שיש טוענים שהרבי הורה ללמוד.. טוב, אני לא אתאר את הגיחוך..

האם הודית לדברי חברך אחרי שהוכיח אותך כטועה?

האם למדת את דברי הרבי מליבאוויטש שהתיר גמרא כנגד מינות (לימודי נצרות, הינדו וכו') ואפיקורוסות (פילוסופיה)? בוודאי שאיסור דרבנן עדיף מדאורייתא גמור!

כמו שהרב ליכטנשטיין לא חשוד.

אני, בשונה מהצד שכנגדי, לא מנסה לסלף ולהעלות לכירכרה שלי את כל מי שיש, מודה שיש כאן מחלוקת, וזהו זה.

הבעיה מתחילה כשיש אנשים שבעיניהם זה לא נאור ולא מוסרי לאסור, ואז הם מחליטים שבעצם "כולם התירו", כי חס וחלילה שנמצא שמישהו לא התיר...

בנתיים, אני הראיתי לאורך השרשור כמה וכמה אנשים שציטטת כ"מתירים" והראיתי מתוך דבריהם שדיברו על מוסר, אגדה, משנה, אמונה, ושות'.

אבל כשאני אומר את זה שהוכחתי, אתה אומר ,לא ארד רמה"

ידידי, לרדת לרמה זה עצם הסילוף של הפוסקים, לא להצביע על הסילוף.

אז אם אינך רואה צורך לרדת רמה - תפסיק להטיל על פוסקים את עמדותיך האישיות.

איסור.

מנין שיש איסור לדעת הרמב"ם? וכך מוכיח גם הרב רבינוביץ' ביד פשוטה.

ואם הטור אומר ש"כאילו מלמדה תפלות" עוסק רק בתורה שבכתב, מניין שיש איסור ללמד תורה שבעל פה לדעת הטור?

ואם החפץ חיים אומר ללמד תורה שבעל פה (אם כי מציין דברים שאינם גמרא) כנגד דברי הגמרא בגלל שהשתנו העתים, מניין שהוא אוסר גמרא?

ואם הרב יעקב אריאל אומר שאין איסור עצמי, האם הוא לא הכיר את הדברים שלך?

ואם מצינו אצל חב"דניקים שיש שקיבלו את הוראות הרבי ולימדו גמרא לנשים, למה שאסיק להבנתי ולהבנתך ששנינו איננו חב"דניקים שהוא סבר שזה בעייתי?

לגבי הרמב"ם - איני יודע, לא טענתי בשמו. 

לגבי הטור - הוא כתב להדיא "לא ילמד", ולא משנה מעתה אם זו תפלות או לא, יש כאן הוראה

(במחשבה שניה: מדאתינן להכי, גם ראיית הרב רבינוביץ הפיהמ"ש שדינן בה נרגא. דהא קמן ששייך לאסור ולאוו מטעמא שתפלות, א"ה אין להשליך על מקום שאסר הרמב"ם ממקום שביאר עניין תפלות)

לגבי הח"ח - כבר ציטטתי את לשונו שאומר שיש לחזק את אמונתן, במוסר ואגדה וספרי אמונה, מי שרואה כאן היתר ללמוד גמרא - הוא מקרה אבוד.

לגבי הרב אריאל - הוא הכיר, ואני אגיד בפעם המליון - אני לא מתכחש לחולקים ולא מנסה לסלף את דבריהם, בשונה ממי שנמצא בעבר השני של הפולמוס... לצערי.

לגבי הרבי - כי הרבי כותב להדיא מה מתיר ומה לא, ואדרבה - הא קמן שלא פשט לימוד גמרא אצל חבדניקים כמו שהיה מצופה אם זו היתה הוראת הרבי, כמו שטענו במאמר שקישרת 

1. נכון, זה לא משנה בכהוא זה מדבריי

2.לכן זה בסוגריים, ורק במחשבה שניה, עכ"פ זה ע"פ מה שאתה אמרת בשמו

3.כן, מכיר. ועניתי לך על ההודעה ההיא.

חילק בין דברי חז"ל שיש בהם מוסר, כמסכת אבות, לבין משנה.

שכיוון שהוברר שזה מגיע מתוך יראת שמים ומניעים טהורים באמת, זה בסדר.

כתבת יפה, אבל מוכרחים להוסיף נקודה: - בית המדרש

את צודקת לגמרי, ולא שללתי מה שאת אומרת. - בית המדרש

זה שורש הויכוח, ומשום מה יש אנשים שנח להם לעצום עינים.

אף אחד מעולם לא טען שאין מציאות של יוצאי דופן, כמו שכתב פה הוא אומר בדיוק מה שאמרתי אני- - בית המדרש

להוציא מזה הנהגה כללית וביטול איסור ("סך הכל" דרבנן 🤦‍♂️)

הספרים של הרב מלמד מאלפים. ממש עוזרים ללמד הלכה בצורה קלה ונוחה, אחרי שהרב עשה לילדים את העבודה ובדק את הפוסקים בכל נושא. אבל, יש סיבה שהרב נכנס לעניין הזה. וניכר שהוא כתב בדוחק- יתכן שהוא נשאל על כך:

ובתנאי שילמדו תחילה היטב את יסודות האמונה, המוסר וההלכות שחובה עליהן ללמוד- בתי ספר שבהם בנות לומדות גמרא בכיתה ד, מלמדים קודם את הרמב"ם, הכוזרי, שו"ע, משנה ברורה/ יחווה דעת?

דווקא נשים למדניות (אם הן לא למדניות, איך הן תוכלנה להתעמק בגמרא?) צריכות להרבות בלימוד ובהפנמת יסודות האמונה וההלכה- לפני לימוד הגמרא!

לימוד גמרא זאת מצוות עשה תמידית, "והגית בו יומם ולילה", ואם נשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן,

כדי שתתפננה לביתן, קל וחומר למצווה שאין לה שיעור

חשוב מאד לפני שנפגשים, להסביר לבחור שאתו נפגשים שזה קטע שחשוב לך. יש בחורים שלא יחפשו אשה שלומדת גמרא,

כמו החברותא שלהם בישיבה התיכונית או ישיבת ההסדר, אלא שותפה לחיי תורה, לבניית בית יהודי, אשה וגם אם לילדים,

מה שגם בלי התוספת הזאת בכלל לא פשוט בימינו

זאת הסיבה שחז"ל אסרו את זה. כי ממציאים כל מיני דברים בלי שום טעם וריח ואז מפיצים הלאה.

זה דור של שיוויון, גם גברים עושים את זה... לכולם יש זכות להיות מאלה שמגלים פנים בתורה שלא כהלכה. כיף גדול!

המחלוקת העיקר היא לא אם מותר או אסור אלא על מה לשים את הדגש.

אף אחד לא מעודד בורות וחוסר התעמקות ביסודות.

השאלה אם יש צורך גם לבגיע לפרטים שלא מוטלת על מצוות ת"ת.

זאת גם שאלה מה הדגש שכיום צריף להיות בחינוך לבנות  ביחס לתרבות הכללית.

האם להדגיש את הייחוד של האישה ביחס לטשטוש המצוי או האם להדגיש את השויון ההשכלה ולממש אותו

זאת בכלל לא מחלוקת תהומית ברמת התוכן אלא ברמת הדגשים החינוכיים

ככלל, לימוד גמרא לא מתאים למבנה נפשן הייחודי של הנשים. אמנם בהיסטוריה שלנו היו ברוריה, ודבורה ו(כי תעלה על דעתך שדבורה יכלה להיות שופטת בישראל בלי לשלוט בצורה מוחלטת בכל התורה שבע”פ?!), ועוד כמה תלמידות חכמות למדניות בגמרא: בתו של ר’ שמואל אבן חופני; בתו של רש”י שהייתה עומדת מאחורי הפרגוד וחוזרת עם הבחורים על השיעורים שאביה היה מעביר; הרבנית ששון מבגדד-לונדון, ממשפחת העשירים הידועה, שהייתה מתכתבת עם הרב הרצוג בלמדנות. אבל באופן כללי, אין אצל נשים נטייה ללימוד זה, הוא אינו מתאים להן. לכן הסטטיסטיקה מצביעה על-כך שרובן לא רוצות את זה. והיה ויש למישהי נטייה - היא יכולה ללמוד, כיוון שבעם ישראל מעולם לא נחסמה דרכה של האישה. אם רוצים להקים בית מדרש, בו ילמדו הבנות גמרא - אני בעד. כיוון שמתקיימת בנו ברכת ד’, ועם ישראל, ב”ה, הולך ומתרבה, וממילא כמות ה'יוצאות מן הכלל' מתרבה גם היא. יתכן ובסוף תמצאנה חמישים בנות שבאמת רוצות ללמוד גמרא, ואם-כן, צריך להקים להן בית מדרש. אבל למה הבת מרגישה שרק אם היא למדנית בגמרא זה סימן לכך שהיא חשובה? במה זה עושה אותה יותר חשובה? ההרגשה ’שרק כך אני שווה, שרק בזכות זה שמים לב אלי, שגם לזה אני מסוגלת’ - זוהי אומללות, מסכנות, אלו רגשי נחיתות. למה להוסיף עוד 'יוצאות מן הכלל', רק כדי שהן ירגישו שהן ’משהו’ בכלל? כנגד זה אני מתריע! הראי”ה קוק זצ”ל מרחיב ומסביר במספר מקומות (עין איה ברכות ב פרק ז, סעיף מו-מז; שבת א פרק ב, סעיף רנה; אגרות הראיה ב אגרת תסז), שאין בעיה בלימוד תורה לנשים, בתנאי שהן צריכות ורוצות ללמוד. אך בעיה חמורה היא קיומו של מקום, בו ישנה אווירה היוצרת אצל הנשים תחושה של אחריות תובענית ללמוד תורה, גם כשאין זה נובע מרצונן החופשי. אווירה כזו ”מסירה מהן את השקט הטבעי הפנימי שלהן, ומזיקה יותר ממה שתוכל להועיל...”. הבעיה איננה רק של הבנות עצמן, זו בעיה של החברה, של התרבות, של ההורים ושל הבעלים של אותן בנות. בחברה שלא יודעת להעריך מה באמת חשוב, האישה מרגישה שבמקומה הטבעי היא לא מספיק חשובה, ולכן היא מחפשת כל מיני דרכים חלופיות לשנות זאת. גם אם הגברים היו נתונים כל הזמן בתחושה שהם לא חשובים, הם היו עושים כל מיני פעולות מופרעות לשנות זאת. סולם הערכים המשובש הזה הולך ויוצר אטמוספירה מזיקה, אליה הולכות הבנות ונשאבות.

אשריך שאתה מברך על בתי המדרש שלהן, והן כולם מזלזלות בהלכות מתוך עיקרון. בוחרות להן מידות חסידות גבריות, אבל צניעות, בפח. להשמע לגדולי הדור, בפח.

הכל בשביל ללכת אחרי ה"רבנונים" (כדברי רבותי) שאפילו לא שמשו חכמים, בסה"כ הקימו איזה בית מדרש כדי לקבל קצת תשומת לב נשית שחסרה להם בגיל ההתבגרות כנראה.

אהוביה סנדק יקירנו שנהרג במרדף משטרתי אחריו 
השוטרים ניגחו את הרכב-מעצבן אותך
אבל עוד יותר מעצבן הטיוח 
של משטרת ישראל 
אז עם ישראל מפגין
ואתה, כן אתה שיושב בבית והנושא בוער בך,
אבל אתה לא הולך להפגין מכל מיני סיבות
אבל עכשיו עלינו לזכור להפגין זה עוזר
אבל עלינו לזכור ששום שר כזה הוא אחר קבוע
עלינו לזכור למי אנו מתפללים שלוש פעמים ביום
ואומרים
הָשִׁיבָה שׁופְטֵינוּ כְּבָרִאשׁונָה. וְיועֲצֵינוּ כְּבַתְּחִלָּה. וְהָסֵר מִמֶּנּוּ יָגון וַאֲנָחָה.

וּמְלוךְ עָלֵינוּ מְהֵרָה אַתָּה ה' לְבַדְּךָ 

בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט 
ה' הוא המלך הוא מחליט  על הכל
אז עכשיו 
"כולם מעוררים את פמליה של מעלה"
בקריאת פרק תהילים 
זה באמת בוער בך

לקריאת תהילים- לחץ כאן

ללימוד משניות- ​לחץ כאן​ ‏

לכניסה לאתר לע"נ אהוביה סנדק ז"ל (כל העדכונים על אהוביה סנדק, לימוד משניות וקריאת תהילים לעילוי נשמתו)- ​לחץ כאן

נ. ב. אם אפשר נא להפיץ ברשתות החברתיות

בעוד שהכוכבים אצל יוסף מרמזים על כפיפות האחים ליוסף גם ללא קשר לרעב. וזה לא קרה באותו לילה. ובכוכבים יש שמש וירח,בעוד שבאלומות זה רק 11 אחים. ללא הורים

בבראשית רבה פרשה פט אות ה' - סוף המדרש כתוב "אמר רבי יוחנן, כל חלום שהוא סמוך לבוקר מיד הוא בא"

על פי זה מפרש, שמה שיוסף הוכיח מהשנות החלום זה רק "כי נכון הדבר מעם האלוקים" 

הכוונה, שחתום וגמור שזה מה שהולך לקרות.

ומה שאמר "וממהר האלוקים לעשותו", זה לא מהשנות החלום אלא ידע את זה מכך שפרעה חלם את זה ממש לקראת הבוקר

מצאתי גם אור החיים: ואומרו וממהר האלהים וגו'. 

פירוש מה שבא החלום כפול בלילה אחת ולא בא בב' זמנים מרוחקים, לומר אליו שהזמן קרוב הוא.

כלומר מזה שהחלום של פרעה היה סמוך לבוקר ובא מיד, למד ר' יוחנן ש"כל חלום שהוא סמוך לבוקר מייד הוא בא".

כלומר זה לא מידע שהיה ליוסף ולא על זה הוא התבסס.

וכי בגלל מקרה אחד שחלום סמוך לבוקר התקיים מיד ר' יוחנן יגיד מדעתו שזה נכון לגבי כל חלום?  מניין לו?

יש עוד כאלה שאפשר לומר שזה כלל לכל החלומות?

בנוסף, אם אינני טועה, יוצאים מנקודת הנחה שליוסף נתגלה כל המהות של חלומות. ולא היה מידע שחסר לו

בפשטות מה שיוסף ידע זה לפתור חלומות, כלומר לקשר בין סמלים למשמעות באופן שתואם לכל מקרה ספציפי

אני לא מונח בכמה יוסף ידע, אבל כמדומני שכך הוא הלימוד מיוסף.  כלומר הוא מקור המידע על פיתרון חלומות

א"ר יוחנן כל חלום שהוא סמוך לבקר מיד הוא בא. שכן חלום פרעה היה סמוך לבקר נאמר ותפעם. אבל נבוכדנאצר ראהו בחצי הלילה. לכך נאמר ותתפעם רוחו ושהה לבוא.

משמע שהלימוד של ר' יוחנן הוא מכך שפרעה חלם סמוך לבוקר והתורה תיארה את זה בצורה אחרת מהחלום של נ"נ- "ותפעם" ולא "ותתפעם".

אז מה עונים על השאלה שזה רק פעם אחת? איך ניתן ללמוד מזה

סערת הרוח שהייתה להם מהחלום

אולי אתה שכחת, אבל היו "רבנים" שכבר דיברו על להתיר שז"ל, ועל מקלחת כתחליף למקווה בזמן הקורונה, ועל סוכה מתחת למרפסת כי קשה למצוא בניין גבוה ומכובד עם מרפסת סוכה.

אז עכשיו יש להם עוד עיתון תעמולה. מה נעשה? הכי חשוב לדאוג שזה לא ייכנס למחוזותינו, ואם אתה רואה את זה בבית הכנסת שלך אז תאסוף הכל ותזרוק לפח (זה מה שהייתי עושה עם העיתון של פינק שר"י).

אל תכניס אותו לבית שלך, אבל למה משהו שלא שלך ולזרוק לפח?

שהבעיות מתחילות בחיבור שאתה ואחרים עושים בין "רב" ל"מנהיג". אולי ניתן לתת הסברים היסטוריים וקצת ציטוטים מהכוזרי ונישות ספרות מסוימות שתומכות בתפיסה הזו, אבל לעניות דעתי זה באמת מתחיל מטרמינולוגיה חרדית שנכנסה למחוזותינו, והיא רעה חולה ביסודה ובוודאי בהשלכות שלה.

מבחינתי, רב, במשמעות לא מאוד רזה של ההגדרה, הוא אדם מאמין, ירא שמים, שלומד ויודע הרבה תורה ומקיים אותה במידה זו או אחרת.

אני לא חושב ששום רב לא מועד ולא שוגה וברור לי גם שהוא טיפש והוא יודע שהוא חוטא. כולנו חוטאים ויודעים שאנחנו חוטאים. כל עוד זה בגבול הזה זה לא טוב אבל לגמרי צפוי. כשזה מתפרסם צריך לשאול את השאלה הזו שוב, כי יש הרבה משתנים שמתגלים. יש סיפורים יותר חמורים ויש פחות, וגם מידת הוודאות ואופי התגובה של הרב ואנשיו, מאוד משתנים ומאוד משמעותיים.

לגבי מנהיג, אם מדובר על מנהיג דתי - מה שלפעמים נהוג לכנות "צדיק", כאן לדעתי הסיפור קצת שונה, אבל חשוב להבין שהשאלה היא לא רק על הצדיק אלא גם על מי שבוחר להאמין בצדיקים (לצורך הדוגמה, הקב"ה לא מאמין בצדיקים בחייהם...). מי שרוצה לחשוב שאיזה אדם הוא צדיק ומושלם, זה כבר שאלה למה ככ חשוב לו להשאיר את העבודה האישית שלו לאדם אחר (בשביל ברכה וקבלת פני רבו וכמה עצות, הייתי מסתפק לגמרי במי שאני מגדיר "רב"), ולפי מה הוא בוחר את הצדיק שלו ומהו תפקיד הצדיק וכו'. לדעתי זו שאלה בעיקר פסיכולוגית, איזה תפקיד ממלא קיומו של "צדיק" בחייו של אותו אדם.

כך שהשאלה היא לא רק מה דעת האדם, אלא גם מה סולם המדידה שלו.

נב, אין לי שמץ של מושג על איזה סיפור ספציפי מדובר בפתיחת השרשור.

סביר שרב חטא מתישהו בחייו לכאורה.

אמונת חכמים זה להבין שלתורה יש דעת. קוראים לזה דעת תורה.

אדם "צדיק" שכל החיים שלו שקוע בתוך תורה, גמרא, הלכה, מוסר, אולי חסידות, הראייה שלו היא ראייה אחרת משלנו.

זאת ראיה גבוהה יותר.

אנחנו מסתכלים על המציאות דרך העיניים הגשמיות שלנו, אינטרסים, דרך מנעד הרגשות שלנו, הדמיון.

החכם "הצדיק" מסתכל על המציאות דרך המשקפיים של ה' ושל תורה. זאת אמת.

להקשיב לו זה להקשיב לתורה שהוא מדבר.

אם חטא מישהו או לא, אז אני עדיין אוכל "להשתמש" בו בשביל לקבל ממנו דעת תורה גם אם האשימו אותו.

יש מצב שאנשים שנופלים כל כך חזק ממקרה כזה או אחר הם אנשים שעבדו עבודת אלילים.  

צריך להזהר ולדעת לסנן.

אם אתה מרגיש שלא נוח לך אל תעשה כמו השיטה הקדושה דהיינו שוואנצונעס.

נ.ב. בהקשר למקרה שדיברת עליו וגם למקרים אחרים אולי כדאי פחות לניייעס על זה, זה מלכלך לך את הנשמה. וחבל להתעסק כל כך הרבה במה שאנשים אומרים, תתעסק יותר בעצמך. 

העפתי מבט בדף הבית של יוצרת הסרטון, ובסרטונים אחרים נראה שהיא לא לבושה בצניעות כך שאי אפשר לסמוך על הבסיס שלה. היה שם גם משהו עם הכותרת "קבלה מודרנית" וזה גם חשוד. אז אין ציפיות...

בנוגע לתכנים- מבחינה מסוימת עד כמה שידוע לי זה נכון. האמונה מתחילה כשנגמר השכל. ניסיון להבין ולתפוס בשכל לא מביאים לשום מקום. מבחינה אחרת, השלב המקדים לזה שמפעילים את האמונה הוא הוכחות שכליות לאמיתות ונצחיות התורה. ואז כבר מקבלים את כל מה שכתוב בה... אז זה לא שלא צריך את השכל, חייב אותו. אבל האמונה עצמה היא שביל נפרד שהוא לא ברגש ולא בשכל.

והזכרת לי סרטון שורטס אחר

הפשטות שבה מצטטים את הרמבם ולא יודעים שיש לו כמה נוסחות וגם יש לא מעט שחולקים עליו...

כאן תמיד מתחיל ההבדל בין מסיונרים (לרוב- חרדים) שכל ההיסטוריה והמדע הם כלים כדי לקדם את האג'נדה שלהם, ובין רוב ההוגים (לרוב- דתלים) שמוכנים לשמוע שני צדדים ומציגים את מה שבאמת נראה להם נכון.

סתם אני נזכר שפעם קראתי באתר של ערכים, כתבה שלמה שנועדה לעשות צחוק מאיזה מבקר מקרא. ואז בהשתלשלות הדיון עם אחד המגיבים, הם כותבים לו "מה אתה מקשקש שארבעת המינים מגיעים ממנהג פגאני. ארבעת המינים זו המצאה מאוחרת מימי שיבת ציון". באמת לא ידעתי אם לבכות או לבכות 🤣🤣

אין לי בעיה שתחלקו על הדת או תסכימו איתה, רק תהיו אובייקטיבים ונאמנים לדרך שלכם. כשאתם מציגים את הדת בצורה נלעגת ומטומטמת (אני יכול להביא לזה עוד המון המון דוגמות), אתם לא רק מגחיכים את הדת אלא בעיקר מזלזלים באינטליגנציה שלכם ושל הצופה.

זה משפט של התאולוגיקן הנוצרי תומאס אקווינס

טפי יא בת עמלק

עריכה: טעיתי והטעיתי טעות כפולה ומכופלת!!! לא רק שזה משפט שאמר ר' נחמן ולא אקווינס, אלא שמכל ההוגים הנוצרים אקווינס הוא האחרון שיציג כך את ההפרש שבין אמונה ושכל

האמונה עצמה כבר לא במימד של הלוגיקה, אבל גם לא סותרת אותה

ואני מבין מאיזה מקום בחרת לשאול דווקא על השכל. אין פה חוסר דיוק מצידך.

השאלה בכותרת התגובה מתייחסת להגדרה שנפוצה בדור הזה, בעולם שלנו, שהולך וחוזר עליה באותו שימוש לציבור הכללי.

לכן לדעתי יותר מעשית.

כי בוא נגיד שכשהצבת את השאלה שלך אתה כבר יודע שלחלק נכבד ממה שאתה קורא "בגדר השכל" ה"המון" יקרא לו "אמונה סתמא בעלמא"

שכל של האמונה הכוונה ידיעה וודאית (ולא רגש), כשם שוודאי לי שאני קיים

וחבל, כי אתה משאיר פתח עצום לטעות ולתהות לגבי איכות הידיעה שלך לגבי כל דבר אחר. ויש המערערין.

אני אשאל ככה, אליבא דידך, יש כזה דבר "שכל של האמונה" שאומר יותר מ"וודאי לי שאני קיים"?

כלומר האם אתה יכול לטעון בכלל שאתה מאמין  (=יודע ידיעה וודאית מוחלטת) מלבד זאת?

תן לבן אדם שבך לענות, לא רק לפילוסוף, כי לא תצא מזה.

ידיעה מוחלטת וודאית באמונה בה', בהשגחה, בחיים נצחיים לאחר המוות, ובעובדה שבסוף הכל יהיה טוב לגמרי.

ידיעה וודאית באותה רמה שוודאי שאני קיים.

בגלל שמאוחר אפרט מחר.

זה לא פילוסופיה קרה, אלא חווית חיים חיה וקיימת 

הידיעה הזאת אתה לא קורא לה אמונה, אתה קורא לה שכל (בהקשר לתגובה הראשונה שלך). והא ראיה, שאתה יכול להסביר ולפרט (בשכל).

ולכן *אתה* אולי יכול להגיד או להבין יותר מאחרים משפט כיוצא ב"במקום שהשכל נגמר וכו'". או להרהר באמונה שמעל השכל.

מה שניסיתי להסביר לך תגובה קודם, שלכל הדוגמאות שטרחת להביא, וברמה האישית אני אולי מאמין לך, אנשים לא קוראים לזה "ידיעה" ולא "שכל" אלא "אמונה" גרידא.

מצד אחד זה נכון כי השכל הוודאי הזה הוא דבר פנימי ועדין, שכל אחד מאיתנו לא יכול להעביר לזולת, אלא רק לתת לו כלים למצוא אותו בעצמו פנימה. לכן מוצדק לכנות זו בשם אמונה ולהבדילה מ"הוכחה" שהיא כינוי בדרך כלל למשפט לוגי יומיומי כמו "תביא לי הוכחה שהעולם עגול". ולא לוודאות המגיעה מעצמות החיים.

מצד שני לכנות את השכל בשם אמונה גורם לאנשים לחשוב בטעות שאמונה היא רגש, או תביעת אמון עיוורת על בסיס הימור, או השערה לא וודאית. כדוגמת הביטוי המוטעה - "אני לא יודע, אני מאמין".  בעוד שאמונה היא דבר וודאי יותר מהוכחה לוגית, ווודאית כמו שברור לי דאני קיים. והיא לא עניין רגשי או השערתי או מתן אמון עיוור.

מה שמשנה פה. 

אני מדבר מציאותית.
היא משתמשת בשפה של רוב האנשים המסורתיים וכנראה גם הדתיים, שאומרים "אני מאמין בה'/ אלוהים הקב"ה. אני מאמין בהשגחה, אני מאמין בחיים נצחיים לאחר המוות, ווכו' וכו'" (גם כשהם לא בדיון ברומו של עולם, וזה פשוט שככה הוא הנכון ולכתחילה גמור אצלם), הם לא עושים או לא למדו לעשות את החילוקים האלה שאתה עושה אוטומטית.
וככה הם תופסים את זה.
כשאנשים רואים דיבורים כאלה- בצורה בוטה וללא הסתייגויות, אותי אישי זה מזעזע. לא פחות.
ואני אגיד לך יותר מזה, זה מרחיק מאד את החושבים (משכילים) החילונים, מגחיך אצלם את עיקר האמונה. ואני לגמרי מבין למה. לא פעם ולא פעמיים יצא לי להיתקל בחילוניים כאלה, שהציגו להם ככה את התפיסה הדתית (או האמונית) וזה הפך אצלם לכסילות גדולה. גם אם כשהם מכבדים את "האמונה" של חברם, זה מתוך שהם חושבים שהוא נגוע משהו באותה כסילות.

באופן כללי דיבורים שטחיים על אמונה ואלוקים , אם הם מופנים למשכילים, מרחיקים אותם. (הרב קוק צווח על זה מליון פעם בערך).

לא ראיתי את הסרטון אז לא יכול להביע דעה

ולא צריך להיות מבין גדול במה רצוי חינוכית, לא תתפלא שגם עבדך הנאמן לא גדול הדור לא בחינוך ואצ"ל בתורה.
הסרטון הוא רק אנקדוטה ודוגמא לשיח שקורה יחד עם ה"טרנד" הדתי החדש, שאני חושב שיש בו הרבה טוב והרבה פוטנציאל, חפש לך עוד ותמצא (לא אתה ספציפית, תישאר ב"בית המדרש" אבל ראוי לך להיות מודע לתופעה).
ומה שהפריע לי כל כך עד שהשתמשתי בביטוי שהשתמשתי הוא הברור מאליו, שאם נשארים בדברים כאלה, מלמדים ומבבסים דברים כאלה, אפילו אצל קהל היעד הזה, אני מפחד שיוצא מזה יותר רע מטוב. ויוצא שכרם בהפסדם.
תחשוב כי קהל היעד חשוף מול כל סרטון קצר או שניים עם תוכן כזה (מאוד דומה כשהולכים לאן שהרוח נושבת), הוא ייחשף גם לסרטון קצר הפוך לגמרי בתוכן אך שמשתמש באותם כלים (סגנון) לשבות לו "קהל מאמינים". והצופה מדלג משם לפה ופה לשם.
אמרתי קודם שראוי לך להיות מודע, כי אני חושב שדווקא עכשיו ולאור תנועות וטרנדים כאלה, האחריות להדגיש שיש עומק, ולדבר דיבורים עמוקים שמתקבלים על הלב, היא אחריות אישית של כל אחד ואחד. (למשל אני כמו שהבאתי שנתקלתי באותם חילונים ששמתי לב מה היחס שלהם, אני לא רוצה להחזיר אותם בתשובה, לא "להדית" אותם, רק לא להשאיר אותם בבורותם). עאכו"כ אנשים שמדברים על להמשיך את התורה\האמונה\ השי"ת, מלמעלה איפה שהם אמיתיים אבל עדיין לא מספיק ארציים אל ה"מלכות" ממש, ודי לחכימא ברמיזא.

נשמע לי שיש פער בין מה שהיא מתכוונת באמת לבין איך שזה נשמע בסרטון.

אני מסכים שכמו איך שזה נשמע זה גורם נזק. אבל יש גם סוג אנשים שזה ידבר אליהם ויבינו מה הכוונה (והם לא יפרשו זאת כאמונה בתור רגש), וזה יועיל להם. אבל נראה לי שבגדול זה עושה יותר נזק מתועלת

לזרוק אותי לכלא

חיל ורעדה - “Faith begins precisely where thinking leaves off.”

תרגום:

האמונה מתחילה בדיוק היכן שהשכל עוזב

ספר אחר שלו מ1846 - “If I am able to grasp God objectively, I do not believe; but precisely because I cannot do this, I must believe.”

תרגום:

אם אני מסוגל לתפוס את אלוהים אובייקטיבית - אני לא מאמין. אבל בדיוק מפני שאני לא מסוגל לעשות זאת, אני מוכרח להאמין

אני לא זוכר כרגע מה מקור הביטוי, אבל דומני שזה מהפילוסופיה של יוון הקלאסית, ומצוטט המון בספרי יהדות.

בכל מקרה לקוצר הבנתי זה משפט שאומר שהאדם מוגבל בהבנת המניעים והתהליכים שעוברים על האל. זה לא אומר שלאדם אין שום תפיסה באל והאמונה היא עיוורת לחלוטין 

אם היינו משיגים באמת את עצמותו היינו אלוהים בעצמנו. ועיין בקנאת ניטשה באלוהים...

יש לנו בכלל יכולת לדמיין על מציאות עצמותו.

אפילו הביטוי "עצמותו של אלוקים" הוא ניצוץ סובייקטיבי קטן ובטל ממה שהוא באמת. וגם "מה שהוא באמת" הרי הוא כלום לעומת מה שלמעלה מכל השגה למה שהנשמה כוספת למעלה מהכל ואומרת לו "אלוקים".

או כמו שכותב הרב קוק במאמר ייסורים ממרקים:

"עיקר האמונה היא בגדולת שלמות אין סוף. שכל מה שנכנס בתוך הלב הרי זה ניצוץ בטל לגמרי לגבי מה שראוי להיות משוער, ומה שראוי להיות משוער אינו עולה כלל בסוג של ביטול לגבי מה שהוא באמת.

אם אומרים על דבר הטוב או על דבר החסד, המשפט, הגבורה, התפארת, וכל מה שהוא חיים ופאר החיים, או על דבר האמונה והאלהות, - הכל הוא מה שהנשמה כוספת במקוריותה למעלה מן הכל. גם כל השמות והכנוים, בין העבריים ובין הלועזיים, אינם נותנים כי אם ניצוץ קטן וכהה מאור הצפון, שהנשמה שוקקת לו ואומרת לו : "אלהים". כל הגדרה באלהות מביאה לידי כפירה, ההגדרה היא אליליות רוחנית, אפילו הגדרת השכל והרצון ואפילו *האלהות עצמה* ושם אלהים הגדרה היא, ומבלעדי הידיעה העליונה שכל אלה אינם כי אם הזרחות ניצוציות ממה שלמעלה מהגדרה היו גם הם מביאים לידי כפירה".

כלומר גם לומר על אלוקים "אני רק תופש סובייקטיבית אבל אלוקים הוא עצמותו" זה גם הגדרה מצמצמת. כי בסוף גם כשאתה אומר "אילו היינו יודעים את עצמותו" זה תפישה סובייקטיבית שלך לגבי דמיון עצמותו

זה בערך כמו המילה "אינסוף". אנחנו יודעים שאינסוף קיים, ואפילו יש לנו סימן מגניב לסמן infinity במשוואות מתמטיות, ועדיין אין לנו השגה של "אינסוף". מבחינתנו, חווייתית, "אינסוף" = ממש ממש ממש הרבה. אנחנו מסוגלים ברוב קטנותנו להגיד "כמעט אינסופי", בעוד שההפרש בין אינסוף ובין כמעט הוא הפרש טוטלי ולא יחסי.

לטענתך אין לנו יכולת אפילו לדבר על כך שיש עצמות. בעוד שאנחנו אכן כן יכולים 💁🏻‍♂️

עצם האמירה "לאלוקים יש עצמות כמו לכל דבר אחר" חוטאת לכל רוממותו מעל כל הגדרה. ( אמירתך שמה אותו בטעות כיצור ויישות מבין שאר היישויות, אלא שהנברא לא יכול לתפוש אותה, אבל "איפשהוא" היא נתפשת).

מבחינה רדיקלית: גם לומר יש אלוקים וגם לומר אין אלוקים שניהם שקר. כי אלוקים הוא מקור היש ומקור האין, ולכן  כלל לא נמצא בהגדרות אלו.

אי אפשר לומר "יש אלוקים". אפשר לומר "אלוקים מתגלה אלינו".

הסיבה שיש לנו יכולת לדבר על זה שיש לו עצמות. כי גם הדיבור הזה הוא סובייקטיבי. בסוף *אנחנו* הם התופש שיש לו עצמות, וגם מושג העצמות נמצא בראש שלנו כשאנו מדברים עליו. וההבדל היחיד בין הדיבור על "התגלותו" לבין "עצמותו" זה דניהם גילויים סובייקטיבים, אלא שהשני טרנצנדנטי יותר, בחינת אור מקיף ולא פנימי.

היחס היחיד שלנו ל"עצמותו" האמיתית של אלוקים (שגם זה כינוי מושאל למגמה האובייקטיבית שאדבר עליה מייד) זה דרך ההשתוקקות והערגה שלנו לעצמותו של אלוקים. לא דרך שום ביטוי או הגדרה.

אנחנו לא יכולים לומר "עצמותו" אנחנו כן יכולים להשתוקק אליה. הרב קוק אומר זאת מפורשות.

ההבדל בין אינסוף מתמטי לאינסוף איכותי הוא עצמו הבדל אינסופי.  וגם התיאור "אינסוף" לאלוקים הוא מושאל. הוא גם תואר שולל (שוללים מה' את הסוף והגבול וההגדרה), וגם תואר חווייתי חיובי (אנחנו משתוקקים לאינסוף שלמעלה מכל הגדרה).

האם זה אומר שהקשר שלנו לאלוקים מת ולא חי? לא. כי *מבחינתנו* אלוקים מתגלה דרך ביטוי רצונו , הן ברצונו לברוא ולהשגיח, הן ברצונו לצוות והן ברצונו לשפוט אותנו על מעשינו.

לכן תיאור אלוקים כבעל רצון (שזה עצמו תיאור סובייקטיבי ולא את עצמותו) כל כך מהותי. וזה עיקר ההבדל בין חכמי ישראל לאריסטו, האם לאלוקים יש רצון או לא.

או בניסוח פשוט יותר: אם יש "יישות ויצור" ששמו אלוקים, והיצור הזה ברא את שאר הייצורים. אז:

א.  איך היצור הזה קיים בלי שאף אחד ברא אותו. הוא קיים במקרה? למה הוא קיים?

ב. למה שיהיה אכפת לי מייצור כזה? למה שאוהב אותו וארא ממנו וארצה לדבוק בו? מה אכפת לי אם קיים יצור שהוא סיבה ראשונה או לא? הרי הוא סך הכל עוד ייצור מבין שאר הייצורים, אלא שהוא המנכל והיוצר של הכל, אז לנה שיהיה לי אכפת ממנו יותר מאשר שאכפת לי מהעולם? למה שאקיים את מצוותיו? 

ובכלל אם הוא עוד "יישות" אז הוא כבר לא מושלם.כי כל "יש" זה כבר הגדרה מצמצמת.

אבל אם אלוקים הוא מלמעלה מיש ואין, אז כל זה נפתר

אני גם לא יכול להשיג את העצמות של כיסא או שולחן כי אני יצור סובייקטיבי. אין טעם לדבר על מחשבות אובייקטיביות כיצורים סובייקטיביים, ותמיד נהיה מוגבלים בדיבור על האובייקטיבי, כי אנחנו יצורים שמתוכנתים לחשוב מצד החוויה שלנו את העולם. יש לנו רק חמישה חושים שדרכם אנחנו פוגשים את האובייקטים, בעוד שלהם יש אינסוף אפיקי התבטאות תאורטיים......

עדיין יש עצמות, ה' קיים מצד עצמו טרם וחרף כל ההתפרטות. זה קיים. אין לזה נפקא מינה עבורי כמו שאני יכול לכתוב על הדף "אינסוף" אבל לא לחוות אינסוף... אבל מדעית ברור שזה קיים וזה נכון 💁🏻‍♂️

אתה אומר משהו אחר, שהערגה שלנו היא למה שמכל למילים ולאותיות, ושהעצמות מתבטאת בערגה חסרת המילים הזו וחסרת התואר הזו. אני מסכים לגמרי אבל זה לא הופך את האמירה *שיש עצמות* לאמירה לא נכונה. בוודאי שיש עצמות, פשוט האפיק לחיבור איתה הוא לא שכלי ומדעי אלא של געגוע אל הנשגב........

-

אגב, בחיים לא טענתי שאני יודע להגיד משהו על העצמות. אני לא חושב שאלוהים הוא מישהו... אין לי בעיה להגיד שהוא הכל, או נשיאת הפכים בלתי מוגדרת. עדיין זה בסדר להגיד שיש לו עצמות, כי הוא קיים......

כמובן שלא תטעה - אני לא אומר "אין אלוקים" או "היחס שלנו אליו מת".

אלוקים אינו מישהו, אינו משהו, ואינו הכל. כל אלו הגדרות. כשאמרתי שהוא לא ייצור או יישות התכוונתי גם למשהו (דווקא מוטב לומר עליו שהוא מישהו מאשר משהו. למרות ששניהם לא נכונים)

אבל הוא מתגלה אלינו כ"מישהו" מבחינה סובייקטיבית. כלומר כבעל רצון.

מה הכוונה "מדעית ברור שזה קיים"?

הרב קוק אומר שהאמונה היא לא רגש ולא שכל. במילא לא מגיעה מאמירה כמו "לכל סיבה יש מסובב"

ההוכחה לאלוקים זה דרך זה שיש משמעות לחיים ולעולם, עובדה למשל שאושר עדיף מסבל ומוסר עדיף מרשע באופן וודאי. ווודאות משמעות זו מגיעה מה"אני" של כל אחד ואחד, לא מהוכחה אונטולוגית (מקווה שאני זוכר שזה המושג הנכון).

חווית המשמעות מכילה בתוכה את חווית השלימות. מכיוון שהעולם מוגבל ולא מושלם, אז במילא הציור הסובייקטיבי בתודעה שלנו את אלוקים  - הוא בתור מקור השלימות החיצונית לעולם המצטייר בתודעתינו כבעל רצון. אמנם זה "הסיבה הראשונה" במילים אחרות, אבל זה רק סובייקטיבי, כלומר זה רק ציור בתודעה שלנו, בעוד שאלוקים הוא מעל הגדרת "יצור שמהווה סיבה לשאר היצורים"

מוגבל מעצם זה שכל נברא התפיסה שלו סובייקטיבית , מצד המקבל ולא מצד עצם הדבר (עיין הקדמת המהרל לגבורות ה' בהתחלת ההקדמה) ולא יכולה לתפוש עצמות של דבר.

ומעבר לזה - הקב"ה כלל לא שייך להכניסו לשום תבנית הגדרתית. בין מובנת על ידי האדם ובין אם לא.

או כדברי פתח אליהו "סתימא דכל סתימין טמירא דכל טמירין. לית מחשבה תפיסא בך *כלל* (ולא רק על ידי בני אדם או נבראים)"

אני מבין את החרדה מהביטוי "וזה היופי באמונה, שאין בה שכל, אין בה היגיון". הוא מסוכן גם מכיוון שהוא יכול להתפרש בצורה רעה (אותה צורה שהחבר בכוזרי נזעק נגדה), וגם מכיוון שהשכל הוא כלי שמונע הגעה למקומות רעים (כתות וכדומה)

אבל הדוברת מתכוונת למשהו אחר (היגיון במובן של "אני מבינה את החשבונות של הקב"ה" או משהו באזור). היא לא מדברת תאולוגיה אלא פסיכולוגיה/עזרה עצמית/נפש. וגם קהל היעד שלה הוא אחר

(לא חשוב לי לסנגר עליה או משהו - מעולם לא שמעתי עליה. אני מתייחס לדברים שלה as is)

אם כבר תרחיב את הסלידה ל"זה היופי וכו' אין בה אחיזה" , "~אמונה אוחזת (היינו מתוך ידיעה והבנה) היא גאווה" , "~ענווה = אני לא יודע כלום".

תודה ששמת את הדברים בהקשר (הדיון, הקהל יעד).

להפך, אני חושב שחשוב לדון לכף זכות.

לא יודע אם זה היה רעיון שלה, או של העורכים שלה, להוציא את הסרטון short הזה. הוא כנראה הצליח ברמה של צפיות ותגובות (שראיתי על המקום, לא מעודדות במיוחד בהקשר של הדיון הזה) וזה חלק מאוד משמעותי בהגדרת ההצלחה של יוצרי תוכן כאלה. אבל אם אכפת להם מאמת ומדיוק ומהנזק מול תועלת שכגון זה גורם, -לא היה צריך לקרות לדעתי.

אמונה זה איפה שאין לי איך להוכיח שהיא קיימת.

ויש בזה יתרון, כך האמונה יכולה להיות לנצח.

אם היינו מוכיחים אותה בדומה לתיאוריה מדעית, ייתכן שבעתיד ימצאו הוכחה שמפריכה את התיאוריה, ואז מה נשאר?

זה אגב, נכון בעיניי גם על אמונות אחרות שלי (בדברים של העולם הזה, לאו דווקא דתיים). 

בניגוד לדוד שלא נמנע מ"ללכלך את ידיו בדם שפיר ושליה כדי לטהר אשה לבעלה" כלומר ללכלך את ידיו בהתמודדות עם הרשעה בעולם הזה , כדי לטהר את המציאות הארצית של כנסת ישראל (אשה) להקב"ה (לבעלה) כדי שלא יהיה מצב של "כטומאת הנידה היתה טומאתכם לפני".  רק בדרך של דוד אפשר לטהר לתקן ולקדש את הארציות ולבער את הרשעה, ורק אצל דוד ניתן לומר שעם ישראל טהור בכל צדדיו גם הגשמיים וגם הרוחניים.

דוד לא ירוד משאול, יותר קדוש ממנו אבל פחות "רוחני" כי כל עניינו של עם ישראל זה להופיע את השכינה בתחתונים, כי ה' רוצה *אנשי* קודש, מלאכים יש לו מספיק בשמים 

זה ממש לא בגלל שהוא פחד לממש בעולם המעשה. אלא בגלל שהוא מצא גרעין אמת אפילו ברע מוחלט כגון עמלק.

עיין פסקה תמד בקובץ א

אבל השיקול להעביר את שאול ממלכותו היה כי הוא נרתע בשל צדקותו להתלכלך מהעולם הזה, בניגוד לדוד "אדמוני עם יפה עיניים" ששופך דמים אבל מדעת סנהדרין

שזה כמובן קרה בגלל צדקותו שריחם

בגמרא ששווה לאבות. על שאול לא.

שאול רוחני יותר מדוד, אבל לא קדוש יותר.

בדיוק כמו שישראל עדיפים על המלאכים, על אף  שהמלאכים רוחניים יותר.

זה נכון שמה ששאול מייצג (את עצם מלכות ישראל ואת האבות) גדול יותר מדוד. אבל בזכות שאול אז מה ששאול מיצג נשאר עם דוד, כשבית דוד מולך על  כל ישראל כמלך ישראל ולא רק מלך יהודה

אין לך מקורות למה שאתה אומר ואתה רק מדבר מהרגש. ולא שזה מפתיע כולם זוכרים ואוהבים את דוד המלך.

אבל מה לעשות שחז"ל קבעו לא פעם אחת ולא פעמיים ששאול גדול מדוד.

"אלוקי דוד". על שאול לא.

ואעש לך שם כשם הגדולים אשר בארץ, נאמר על דוד שדומה לאבות.

כל זה בגמרא.

דוד היחיד שמזמן בסעודה בעתיד לבוא, לא האבות ולא משה ואהרון ויהושע.

תפתח מלכים, ישעיהו, ירמיהו, יחזקאל וכדומה. ברור משם שדוד גדול

מה שהוא מייצג (עצם המלכות בעם ישראל) גדול יותר ממלכות בית דוד

מסכת מועד קטן טז ב 

"וידבר דוד לה' את דברי השירה הזאת ביום הציל ה' אותו מכף כל אויביו ומכף שאול אמר לו הקב"ה לדוד דוד שירה אתה אומר על מפלתו של שאול אלמלי אתה שאול והוא דוד איבדתי כמה דוד מפניו" 

רש"י - "אבדתי כמה דוד - שהוא צדיק ממך"

ובפשטות חז"ל שם אומרים שאם דוד היה מקבל את המזל של שאול לא היה לו שום סיכוי. 

פסקה תמד קובץ א

"שאול היה יותר גדול מדוד, ולכן בעצם נשמתו האירה מדת הרחמים גם על עמלק. אבל זו היא מידה שהיא רק מכשרת מלוכה, מאירתה לתקופה, ואינה יכולה להמשיכה, מפני חשכת העולם, ומתוך כך אינה יכולה להעלות את העולם. אבל חסידי עולם צריכים להיות בכל דור, אוחזרים במדותיו של אברהם ברעיון, שחסדם מתפשט על הכל, ומוצאים הם את הטוב בכל מקום, ותורת חסד על לשונם"

בזוהר יש המון הפלאות על שאול המלך, 

ובמסכת סנהדרין איפשהו בדף ס כמדומני כתוב ששאול היה גדול הדור אחרי ששמואל הנביא נפטר, ומכשנפטר שאול דוד המלך נהפך לגדול הדור - משמע ששאול גדול ממנו גם בתורה.

עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ג' בטבת תשפ"ו 23:06

שאול צדיק מדוד, הכונה ששאול הוא בחינת צדיק גמור (כמו בנימין שמת בעטיו של נחש) ודוד בעל תשובה שהרי חזר בתשובה על חטאיו.

ובעלי תשובה גדולים מצדיקים.

גם הגמרא אומרת שהסיבה שאומרים אלוקי טברהם ולא אלוקי דוד זה כי דוד נפל בחטא והאבות לא. כלומר ההבדל בין האבות (ויוסף בנימין ושאול איתם)  לדוד זה שדוד הוא בעל תשובה.

ואמנם אומרים מגן דוד ולא מגן יצחק ויעקב.

מה שהרב קוק אומר זה ששאול מושלם יותר מדוד. אבל הוא אומר במפורש ששאול לא יכול להעלות את העולם ודוד כן. ומכיוון שמטרתו של עם ישראל זה להעלות את העולם ולהשתלם לא להיות מושלם, ואילו מושלמים הקב"ה לא צריך כי הוא עצמו כבר מושלם (עיין אורות הקודש על שלימות והשתלמות) - אז יוצא שדוד חשוב יותר משאול.

המלכות חשובה יותר מהיסוד על אף מגבלתה.

מה שהרב קוק כותב מסתדר עם מה שכתבתי - שאול חי בעולם אידאי ומושלם ורואה את הטוב שבעמלק, ומפני זה מפחד לרדת לבוץ העכור של העולם הזה ולתקן אותו. בעולם מושלם באמת לא הורגים את עמלק כי הוא טוב. אבל שאול בורח מתיקון העולם החסר לעבר העולם האידאי המושלם, ובעצם מזניח את העולם הזה, ובסוף פקידיו (כמו דואג) משתלטים עליו והורגים את נוב (לא שאול הרג אלא דואג, פשוט שאול הזניח את העולם הזה עד שהוא גדל פרא והגולם קם על יוצרו).

כמובן שהחטא של שאול מגיע מגדולתו - אבל הוא איבד את המלכות בגלל זה, וגרם בעקיפין לנוב לההרג.

זה כמו צדיק שישאר מושלם ולא ילכלך את הידיים במפגש עם רשעים להעלותם, אז בסוף לחובתו תזקף העובדה שהוא הפקיר את הרשעים ולא תקן אותם והם התדרדרו. ברור שזה הגיע מצדקותו היתרה. וייתכן שזה תפקידו בעולם, אבל את המלכות הוא איבד.

מבחינת היררכית משפיע-מקבל, אז האבות משפיעים על יוסף ומשה שמשפיעים על שמואל שמשפיע על שאול שמשפיע על דוד.

דוד הוא המקבל האחרון הסיכום בחינת כל הנחלים הולכים אל הים, ולכן לו נאה לברך בזימון לעתיד לבוא, כי כוס של ברכה זה הכלי קיבול של השפע.

ולכן דוד הוא החשוב אחרי האבות כי הוא בחינת המלכות כנסת ישראל, הלבנה המקבלת שלית מגרמא כלום.

השאלה מי יותר גדול שאול או דוד, זה כמו השאלה מי יותר גדול, יוסף או דוד 

(וברור שיוסף או בנימין גדולים משאול. ויוסף גדול מיהודה. אבל דוד גדול מיהודה(וגם מיוסף)  דוד גדול מיהודה כמו שאברהם גדול משם ועבר)

לא ברור לי מאיפה הבאת בעטיו של נחש.. מדובר רק על 4 דמויות מאד ספיצפיות שאול לא אחד מהם וזה ממש לא קשור לנושא. תלך 5 תגובות שלי אחורה ותראי שהוכחתי את מה שאמרתי מההתחלה. שאול היה צדיק מדיי לעולם הזה. הסיבה שדוד מלך היא כי הוא יותר מתאים לעולם הזה.

בעלי תשובה לא גדולים מצדיקים זו מחלוקת ידןעה ואתה שוב עושה סלט במקום להודות שטעית ולסגור את זה

הוא הנציג של מלכות בנימין.

דוד מתאים יותר לעולם הגשמי, והעולם הגשמי יהיה לנצח. לכן ודןד עבדי נשיא להם לעולם.

כל עניינו של עם ישראל זה לעשות שכינה לה' בתחתונים בעולם הגשמי. אז דוד גדול יותר. כשם שישראל גדולים ממלאכים. כי מלאכים כמו שאול לא מתאימים לעולם הזה.

דוד אחד מ7 הרועים (אברהם יצחק יעקב משה אהרון יוסף דוד), שאול לא.

אני לא חוזר בי. דוד חשוב יותר. שאל את איתן האזרחי.

של קללת חטא האדם הראשון ש"הוא ימשול בך".

אבל לעתיד לבוא "נקבה תסובב גבר" ו"תקראי לי אישי ולא בעלי" ולכן דוד גדול יותר משאול במצב הנצחי

מה אתה אומר, מי יותר גדול, שאול או דוד?

לא הייתי מדבר במושגים של מי יותר גדול, אלא דוד הוא קובע לנצחיות כסא ה' בארץ.

אבל השם משמואל כותב שבחינת יהונתן בנו של שאול יהיה משנה למלך המשיח לעתיד, כמו שהרמב"ן מציע שבאידיאל שאול היה הופך למשנהו של דוד.

שאול ללא ספק היה גדול מדוד, במשמעות יחסית לא (רק) במשמעות אובייקטיבית, זה מבואר בפירוש בגמ' מו"ק שהוא ציטט. גם ברש"י שם משמע שזה עניין של מזל - אבל מבחינת השוואה שאול גדול מדוד.

גם בפשטות כשלומדים ביומא "כמה לא חלי ולא מרגיש גברא דמרי' סייעי'", משתמע שבעיקרון שאול היה יותר ראוי (ציינתי קודם שיחה מאוד יפה של ר' חיים שמואלביץ, אם תרצה אחפש אותה ואציין מקור).

לא אומרים אלקי דוד לא בגלל החטא אלא שהחטא הוכיח שדוד לא ראוי לדרגה הזו. זה פשוט בגמ'. הרי גם הגמ' עצמה אומרת שלא היה דוד ראוי לאותו מעשה, אז לא יתכן שהחטא יהיה סיבה למשהו. (מצד שני גם כתוב שדוד נענש על אותו מעשה, גם בתנך - בהתייחס לטווח המידי, במות הבן ובמרד אבשלום וכו, וגם בחזל - שלא היה רודף אחד אלף, וש"לא תהא לך זאת לפוקה - מכלל דאיכא אחריתי", שמשתמע שהיה פגם מהותי בסיפור בת שבע.

מה שלא יהיה, לא בגלל זה אנחנו לא מזכירים את דוד בשמ"ע.

חשוב, אלא רוחני יותר.

מלאכים גדולים מישראל, ובכל זאת ישראל חשובים יותר.

בגמרא כתוב שדוד שואל את ה למה אומרים אלוקי אברהם ולא אלוקי דוד, משמע לוחא חטאו היו אמורים לומר אלוקי דוד.

אבל עדיין אומרים מגן דוד ולא מגן יעקב ומגן יצחק.

ועיין ב" ואעש לך שם כשם הגדולים אשר בארץ"

לא אומרים אלקי דוד, לא בגלל החטא, כי הניסיון והחטא הגיעו בעקבות השאלה של דוד למה לא אומרים אלקי דוד... עיין בעצמך בגמ' (סנהדרין קז.) ותראה שזה כך

גם עדיפות היא לא חד משמעית. למשל חכם עדיף מנביא הרב קוק מסביר שחכם יותר יעיל מנביא, לא גדול יותר.

לא אומרים אלוקי דןד כי כל עניינו של דוד זה בעל תשובה שגדול יותר מצדיק גמור (ולכן ה גלגל שיחטא כדי שיהיה בעל תשובה). מצד שני הוא פחות אידאלי כי הוא כבר לא צדיק גמור, אלא יותר מופיע את המלכות ולא את התפארת.

לכן לא אומרים אלוקי דוד אבל כן מגן דוד.

אולי שאול עדיף מדוד, אבל דוד חשוב יותר

הרעיונות שלך ממש יפים והגיוניים, אבל שים לב שבגמרא כתוב אחרת.

כתוב שאלמלא אתה שאול והוא דוד האבדתי כמה דוד מפניו. כלומר ששאול עדיף מדוד. למה? לא יודע וכרגע לא ככ אכפת לי.

למה לא אומרים אלקי דוד, דוד שאל וענו לו. צריך להבין מה בדיוק התשובה. אבל לטעמי אתה מעמיס רעיונות על הגמ' וזה קצת יותר מדי...

שדוד רק בשל זכויותיו לא יעמוד שהרי חטא. זה לפני שמשקללים חזרה בתשובה.

לאחר חזרה בתשובה אז דוד בעל תשובה גדול יותר מצדיק גמור, וזה מעלתו של בעל תשובה שהשפע שלו מה' ולא מעצמו, ולית מגרמו כלום (ולכן בהושענא רבא יומו של דוד באים עם ערבות, שאין בהם מעשים טובים ותורה כי הם מייצגות את בעלי התשובה). וזה דווקא מעלתו של דוד שלית מגרמו כלום, כמו כנסת ישראל שנמשלה ללבנה בחינת המלכות המקבלת. ולכן רק דוד יכול להיות מלך, כי הוא בטל למלכות שמים ולא אלטרנטיבה לה. ולכן שמואל רואה מרד בה' כשהעם ממליך את שאול, אבל לא כשממליכים את דוד.

זה לא רעיונות שלי. בפנימיות התורה דוד הוא בחינת המלכות, שהיא מצד אחד המידה הכי נמוכה ומצד שני היא המגמה של הכל, להופיע את זהות הקודש הישראלית בניהול הפוליטיקה הגשמית של העולם הזה

וזה מעצבן אוצי כי אני שונא שאנשים מערבים רגש בתורה ומסלפים דברים כדי שיתאים לדעה שלהם.

אתה מציג את זה כאילו דוד המלך היה האדם הגדול ביותר אי פעם (הוא היה בבירור מהגדולים) אבל לא ההכי גדול.

אגב, חוץ משאול היו עוד מלכים יותר גדולים מדוד, כגון יאשיהו בן אמון מלך יהודה שעליו הנביא מעיד שחור על גבי לבן שלא היה אדם שעשה תשובה גדולה ממנו.

ויש גם את יותם בן עוזיהו שהיה ללא ספק אחד האנשים הגדולים ביותר אי פעם - אם לא ה-

כפי שמובא בסןכה מד כמדומני, למה הם ככ גדולים? אנחנו לא יודעים זה לא מפורט. אבל אם זה מה שהתורה מעידה אז אנחנו מאמינים לזה. לא מנסים בכוח להוכיח שזה לא באמת נכון ח"ו

כאן על זיהוי דוד עם מידת המלכות. שהיא הכי נמוכה אבל הכי חשובה.

יותם בן עזיהו פוטר את העולם ממידת הדין כי הוא המלך היחיד שלא כתוב עליו שחטא (אמנם חטא בחטא פרטי כי לא מת בעטיו של נחש, אבל לא חטא בחטא כמלך). כתוב עליו שהיה ישר כדוד אביו, אם משווים אותו לדוד סימן שדוד צדיק יותר.

מי שלא חטא בסור מרע, לא אומר שהוא הכי צדיק בעשה טוב. האם כלאב צדיק יותר ממשה? לא

וזה לא רק צדקות אלא גדולה נשמתית

כתוב לך ברש"י שחור על גבי לבן "שהוא צדיק ממך"

אבל הרב קוק אומר שבגניזו תורה שבעל פה גדולה יותר

אתה מניח הנחות וקובע דברים ואז מאשים.

קוראים לזה איש קש.

אין אפשרות מחיקה (אבל אתה יכול לבקש שימחקו ואז ימחקו) אבל אתה יכול לערוך את התגובה ולכתוב 2 נקודות או 2 תווים במקום. כולל הכותרת. לדוגמא (..)

ולא, אין אפשרות לערוך אחרי שהגיבו לי.

ממשה.

שכחתי מזה - מחילה (כאילו אני גרמתי בטעות שאתה לא תוכל למחוק, בזה שהגבתי לך)

טובות, ותמיד זה נכשל אצלו.

מעשה בלהה נועד לקנאות לכבוד לאה, ובסוף קרה מה שקרה.

ניסה להציל את יוסף ולא הצליח.

מנסה לשכנע את יעקב אבל זה הצעה טפשית יחד עם אחריות וטוב לב.

ראובן מייצג את מידת החסד שבמלכות,  כמו החסד שהיא המידה הפותחת והבכורית,  שהיא נטיה טובה אך גולמית חסרת גבולות וצורה מוגמרת (בניגוד למידת הדין), כך תפקידו של ראובן בעם זה להיות הפותח, היוזם (בכורי אתה כוחי וראשית אוני, יתר שאת ויתר עז), אבל לא המנהיג. כי הוא לא יכול להנהיג כי הצעותיו טובות הלב לא מגובשות ולא אפקיביות. הוא מהיר ופזיז וחסר גבולות "פחז כמים" ולכן נשללה ממנו הבכורה "אל תותר", מה שהכי התבטא בחטא מעשה בלהה שם היה פזיז לקנאות לכבוד אימו.

בטומאה, לדורות זה מתגלם בדתן ואבירם שלא מסוגלים לקבל מרות וגבולות. קרח מערער על חוסר השיוויון, בעוד דתן ואבירם על עצם השלטון "כי תשתרר עלינו גם השתרר" הם הדמות של האנרכיסטים שלא מקבלים מרות וגבולות "מי שמך לאיש שר ושופט עלינו" לפי חזל זה דתן ואבירם הניצים.

גם בשופטים שבט ראובן חי לעצמו ולא מגיע להזמנת דבורה להלחם בסיסרא, כי הוא לא מקבל מרות. והוא לא יושב רק בתחום גבולות נחלתו אלא מתפשט עם צאנו מתישהו עד נהר פרת (כנראה בתקופת שלמה) לפי דברי הימים 

האמת שזה היה כיוון החשיבה שלי. ש"בכור שוטה" הוא לא אדם רגיל - מונהג. אלא בכור, שכן מנסה ליזום ולהנהיג, אך לא מצליח להביא תוצאות טובות.

אני שייכתי את זה לפחדנות מסוימת שמתלווה לפעולות של ראובן. הוא רוצה להציל את יוסף אז מציע שיזרקו אותו לבור עם נחשים ועקרבים... ורוצה שיילכו להביא אוכל לחיי המשפחה ומציע להרוג את ילדיו...

הכל: כוונה טובה ותוצאה מסובכת, לפתור בעיה בבעיה אחרת. יתכן שזה גם מה שעשו בני ראובן כשבנו מזבח בעבר הירדן - הכוונה להיות בקדר, אבל הפרקטיקה היא של היפרדות - בדיוק הפוך מהמטרה.

(את הרעיון של פחדנות כבעיה במנהיגות, מציין הרב חיים שמואלביץ בשיחות מוסר שלו)

עכשיו ראיתי ב"סדר הדורות" התייחסות לביטוי "בכור שטן" (חכם, יצירתי), לעומת "בכור שוטה". אבל הדבר עוד צריך בירור.

בכל מקרה, כל הדברים שלי (ואולי גם שלך) לא מעוגנים בספרות. אז אם יש למישהי מקורות - זה ממש יהיה נחמד!

נראה כמו הדס אבל בעצם הוא לא.

כך גם ראובן, נראה כמו בכור אבל יעקב כבר החליט לנשל אותו ולהעביר את הבכורה ליוסף. 

שהוא לא בכור כי הוא לא יודע להכניס את הצדקות שלו לגבולות, בחינת החסרון של מידת החסד . לא כי הוא צדיק יותר מדי (שזה אולי דבר שנכון לבנימין, לוי או כלאב, שהם צדיקים גמורים ולא בעלי תשובה. לא לראובן). "פחז כמים אל תותר" משום שאתה ממהר ופזיז לזרום כמים, אל תותר

אגב ראובן זה חסד. שמעון זה דין.

באמת תיאורטי מדי ולא שייך למציאות.

אבל חסד לעומת התפארת הוא חלקי ולא משלב את כל הערכים.

אז על לוי (שמיוצג על ידי תפארת שבמלכות) אפשר לומר שלא זכה למלכות כי הוא צדיק מדי. או על יוסף (יסוד) או בנימין (יסוד שבמלכות) גם כן, כי הם צדיקים גמורים ולא בעלי תשובה. לעומת יהודה ודוד שהם מלכות ובעלי תשובה.

אבל ראובן (חסד שבמלכות) ושמעון (גבורה/דין שבמלכות) מייצגים ערכים חלקיים ולכן קוללו.

של אל תהיי צדיק מדיי

שאול המלך היה מדיי מושלם לעם ישראל, ולכן השם גילגל שמישהו אחר, לכאורה ירוד ממנו ישלוט.

יש לפעמים לבכור נטיה לנהל את המשפחה, אך לא מספיק מתוך חשיבה שקולה, אלא מתוך התחושה של "אני כאן בעל הבית, וכולם צריכים לסור למשמעתי".

כשהבכור מתנהל כך - הוא ראוי לתואר "בכור שוטה" במשמעותו הפשוטה.

ומכאן אפשר להשאיל את הביטוי למקומות נוספים.

כנלפענ"ד.

מקץ | האם ראובן הוא בכור שוטה? | תורת הר עציון

שים לב לאותיות ה-ו במאמר

אכן הם הם הדברים.

הוא המכנה משותף לכולם

במקור אני בטוח שהכל היה יותר פשוט, נהיר, קל וברור

המורכבות נובעת מטשטוש הגבולות בין מה שחובה מהתורה או מהמשנה, לבין חומרות שהפכו עם הזמן להלכות שלא היו במקור.

- הרבה מאוד חומרות שנקבעו כ-"גדרות" ששומרות על הזהות היהודית בגלות. כמו איסורי אכילת בישולי גויים, פת עכו"ם, יין נסך, ועוד.

- הלכות טהרת המשפחה נעשו מורכבות ומסובכות מאוד, לעומת המקור בתורה.  הפער כאן הוא עצום: חומרות רבי זירא, טומאה וטהרה של יולדת בתורה לעומת ההלכה כיום  

- חומרות בולטות נוספות: המתנה בין בשר וחלב, קטניות בפסח לאשכנזים, וכמובן חשמל.  

בעיית החשמל היא מורכבות שההלכה לא פתרה, אלא העמיסה עליה שלל איסורים שבכלל לא היו בתקופה הקדומה.  

יש אינספור הלכות שנוצרו מתוך מחשבה על מראית עין, צביון של האדם הדתי, מדרון חלקלק.  

והנקודה הכי כואבת - הבעיה הגדולה של חוסר יכולת של פוסקי הדור לבטל הלכות שנקבעו בזמנים אחרים למרות שהמציאות השתנתה לבלי הכר.   

הירושלמי אומר "אילו ניתנה התורה חתוכה לא היתה לרגל עמידה"

גם בהלכה, גם בתחומים אחרים, יש אינסוף דעות של רבנים והוגים. ועל דעת זה התורה ניתנה. במקום לסבך ולקרוע, המגוון הזה יכול לאפשר לכל אחד למצוא את המקום שלו. למצוא את הדרך שמתיישבת על הלב שלו, לשמוע ולקרוא רבנים ואנשים שהדברים שלהם טובים עבורו. אבל אחרים אומרים אחרת? "מה לי בזה, זה מעשה שלו, וזה מעשה שלי" 

בגדול אני חודב שיש שני דברים שמנחים את התפיסה שלי כיהודי דתי, שלא מאפשרים שום פתרון:

1. אני מאוד מסכים עם האמירה ש80% ממה שאנחנו עושים זה לא הדברים עצמם שהאלוהים בורא עולם ציווה או ביקש. המון זה חששות, גזרות, חומרות, ניפוחים במקומות שבכלל לא רלוונטים מבחינה הלכתית, או דברים שסתם מסבכים את האדם הדתי.

מצד שני, כדי לפתור את זה צריך גב מאוד חזק וקונצנזוס רציני כדי להכריע בשאלות מהותיות, מחד, וצריך לפתוח הרבה תיבות פנדורה ולשחוט הרבה פרות קדושות מאידך. כך שקשה לי להאמין שיהיה מצב של הכרעה כזו שהיא טובה - בעיקר מבחינה ציבורית.

2. יש שאלה מהותית שכל הסמן מנקרת אבל לעולם לא תיענה כראוי (לפחות לא על יגי אורתודוקסים פשוטים כמוני), והיא: מה קורה מאחורי הפרגוד, מה באמת באמת אלוהים הגדול חושב כשהוא רואה מה הולך כאן, ומה תכלס הוא היה רוצה שיקרה (וגם, האם הוא פועל שזה אכן יקרה)?

אז לשאלה הזו אני לא יודע לתת תשובה מלאה, אבל אני כן חושב שניתן להחליט שהשינויים הרבים שקורים בעולם, משנים גם את הציפייה מהאדם המאמין. אם בעת העתיקה, אדם מאמין היה צריך הרבה מאוד שעות ביום כדי לקיים יהדות מאוד מאוד רזה - שהיא עיקר הדרישה האלוקית, כיום היהדות הרזה הזו יכולה לקחת לכל אדם איזה שעה-שעתיים במקסימום. אבל כמונוטאיסט אני מאמין שהדת צריכה להקיף את חיי האדם, אז אולי באמת אנשים לא מקיימים את היהדות הרזה, הבסיסית הנכונה, אבל הם רוב היום עסוקים בדת וזה כן הרצון של האלוהים.

זה בגדול, מקווה שאני מובן...

מס. 12 בעיקרי האמונה:

אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ, וְאַף עַל פִּי שֶׁיִּתְמַהְמֵהַּ, עִם כָּל זֶה אֲחַכֶּה לּו בְּכָל יום שֶׁיָּבוא.

על 2 אני לא מסכים איתך.

לפי הנתונים הידועים מהעולם העתיק, לפני שתיקנו להתפלל 3 תפילות ביום לאחר חורבן בית המקדש, כדי לייצר תחליף רוחני לעבודת המקדש שנפסקה, שגרת היום של האדם הרגיל היתה חקלאית או עבודה אחרת.

לכהנים והלויים היו מטלות קודש - וגם זה לא לכולם בו זמנית.  

המצווה הייתה פשוט "לעבוד את ה' בלבבכם". היו כאלו שהתפללו פעם ביום, והיו כאלו (כמו דוד המלך או דניאל) שבחרו להתפלל שלוש פעמים, אך זו הייתה בחירה אישית ולא חובה הלכתית.

הדת סובבה מאוד את האשם, והקהילה הייתה מאוד סביב הפולחן הדתי. ברור שעשו עוד הרבה דברים אבל החיים עצמם היו חיים דתיים.

תדמיין חקלאות שכוללת איסור כלאיים, חיוב שמיטה ותרומות ומעשרות וקורבנות. הרבה פעולות בחיי היומיום מחייבות או נותנות הזגמנות לקורבן. אנשים מאוד חיים את זה.

בעידן המודרני אתה יכול לשמור את כל המצוות הבסיסיות בלי כמעט לעשות כלום...

חביבים דברי סופרים יותר מיינה של תורה

2. צורת חשיבה כזו לא נכונה. אין לנו בכלל מושג להגדיר מה זה אומר "מאחורי הפרגוד" בלתי אפשרי להגדיר את ה' או מחשבותיו, כך שהשאלה "מה ה' חושב" לא מתחילה. הגישה היא איך הבורא מתגלה בתוך עם האלוקים, עמו ונחלתו. כלומר הוא מתגלה בתורה שהאומה קיבלה על עצמה לדורותיה - התורה שבעל פה עם ש"ס ופוסקים. או בניסוח פתח אליהו - מלכות פה,תורה שבעל פה קריה לה.

אני מדבר על הווה אמינא, מה הייתי אומר לולא כל מיני הנחות.

אתה מדבר על מסקנות לאחר ההתחבטויות הנפשיות וההסתכלות על המציאות

והתמונה הגדולה (שלעולם לא נשיג אותה בשלמותה כי היא אינסופית) היא הדרך להתחבר למי שצייר אותה.

אחרי שמבינים את זה, אפשר לעבור לנסיון להבין מה המקום של כל דבר.

ממליץ ללמוד את מאמר ייסורים ממרקים של הרב, וכן לקרוא את המבוא של הספר בין החסידות לראי"ה של הרב שילת.

אפשר להסביר סתירות שונות באופנים שונים, לדוג':

1. כל הבנה מדברת על רובד אחר, וכל ההבנות הן דרך להתחבר למקור האחדותי שמאחורי הדברים. זה כמו שאין סתירה בין זה שחבר שלך מצחיק וקל דעת לפעמים לבין זה שהוא חכם ורציני, אלו דרכים שונות בהן המהות שלו מתגלה אליך.

2. לפעמים קל לראות את המכנה המשותף. לדוג', מי שתופס את הבריאה כחידוש, כלומר שקיומנו לא היה מוכרח והיינו יכולים לא להיות, לא רואה סתירה מהותית בין טבע לבין נס כי שניהם מחודשים, הטבע מחודש ביחס לה' והנס מחודש ביחס לטבע.

3. לפעמים הבנה מסויימת מזככת את הדעת ומנקה את השטח כדי שהבנה אחרת תובן בצורה נכונה.

אני חושב שיש שני עקרונות שאם הולכים איתם אז הדרך ברורה יותר- להבין שיש אחדות אלהית מאחורה ולחפש אותה, ולהבין שהאלהות הזו היא דינאמית. אנחנו לא מתעסקים בסתירות בין מושגים, אלא בהבנה של משהו "חי", שמכיל "סתירות" מעצם הגדרתו, שמתגלה פעם ככה ופעם ככה. הנגזרת של זה היא לדעת איך להתנהל כיצורים חיים כאן בעולם (לדוג' היחס בין בטחון לאקטיביות).

במילים אחרות, צריך לאחד כמה שניתן בין התפיסה הנבואית לתפיסת החכמה. בין החוש שמרגיש את האחדות והדינאמיות לבין השכל שרוצה שהדברים יהיו מוגדרים ומובנים. השילוב ביניהם מפרה מאוד ופותח פתח ליותר הבנה שכלית ויותר דבקות נשמתית. וזו בדיוק העבודה של דורנו, אחרי גלות ארוכה ארוכה. ובכך נזכה ל"וחד מינן כי סליק להתם עדיף כתרי מינייהו".

דוג' נוספות- תפילה. בתפילה יש גם תיקון של האני (מידות וקרבת ה') בזכות העמידה מול ה', אבל בוודאי שיש גם מימד שה' מתגלה אלינו כ"מישהו" שבאמת מרחם על בנו שכואב לו וצועק אליו.

תורה. התורה היא ספר חוקים וסיפורים שהגיעו אלינו בצורה של התגלות אלהית (בניגוד למדע שהגיע דרך חקירה שלנו). לכן ממילא היא גונזת בתוכה כח של התגלות אלהית וכח של השפעה אלהית על המציאות. זו המהות שלה. 

זה בדיוק ההבדל בין היהדות לנצרות/אסלאם ולעבודה זרה

הנצרות/אסלאם לקחו ערכים מסוימים והפכו אותם להכל, ערכים מוחלטים

כתוב על יימח שמו וזכרו שהוא "זקף לבנה והשתחווה לה" כלומר יש בניין גדול שמורכב מהרבה לבנים והוא בחר לבנה אחת והשתחווה לה והפך אותה לערך היחיד

ואז כשדת כזאת מנסה להשתלט על העולם היא רק מביאה למלא מלחמות, כי כל מי שהדת/הנפש שלו מתחברים לערך אחר שנראה סותר אז ברור שיילחמו בה

וכץהקיצוניות השנייה שזה העבודה זרה או אולי אפילו הפוסט מודרניזם של ימינו

בעבודה זרה אין אלוקים אחד יש הרבה אלילים וכל אחד שיעבוד את האליל שלו בלי סתירה לאלי של השני

אבל אין שום דבר מוחלט, אין גאולה, והעולם לא מתקדם לשום מקום

או בהשלכה לפוסט מודרניזם, בגלל שרואים שהדתות והערכים המוחלטים יוצרים מלחמות אז מבטלים אותם

וכל אחד והאמת שלו ואין אמת אחת וככה הכל בשלום כביכול ואין התנגשויות ומלחמות

אבל כמובן שזה גם דבר רע כמו שאפשר לראות היום את המערב מתפרק לאט לאט ומאבד את הזהות והשייכות שלו

כי אם אין אמת אז אין לעולם תכלית וייעוד ואין משיח ואין גאולה והכל סתמי והישרדותי

וכמובן שהפתרון השלם הוא תורת ישראל

שלא מבטלת את הערכים והזהויות

אבל מצד שני מבינה שלא כל ערך הוא מוחלט אלא הכל חלק מהתמונה אחת גדולה, התמונה האלוהית או האמת האלוהית העליונה

כמו שאם תסתכל על תמונה בזום אין ממש גדול אתה תראה פשוט מלא פיקסלים בכל מיני צבעים שלא קשורים אחד לשני והכל נראה סותר

וברגע שאתה מתרחק ומסתכל במבט יותר עליון אתה יכול לראות הכל בצורה יותר אחדותית

בהקשר של העבודה זרה והפוסט מודרניזם של היום

חזל בבית שני ביטלו את יצר הע"ז ואיתו פסקה גם הנבואה

ואז התחיל התור של החכמה והשכל, שהכל הוא מוחלט וקשה לו להכיל מורכבויות וסתירות

ואז נוצרות הרבה מחלוקות שאלו ואלו דברי אלוקים חיים כי להכל יש שורש עורכים שהם אלוהיים ונכונים

אבל להלכה צריך לפסוק משהו אחד

אבל זה באמת הדרך הנצרכת כשאין לך דרך פשוטה להגיע לאמת האלוקית העליונה והכוללת שהדרך הזאת זה הנבואה

ובתוך התהליך של הגאולה שאנחנו נמצאים בו אז מגיע הפוסט מודרניזם שהוא בעצם צמא של העולם לנבואה ולאמת האלוקית הכוללת

שיכולה להכיל את כל הסתירות ואת הייחודיות של כל אחד ואחד

שבעזרת השם נזכה להגיע אליה במהרה בימינו