כך מובא בתלמוד, וכי יש יותר דברי תורה מאשר גמרא? 

רק הבאתי את הדברים, אין לי כמדומני שום ידע בנושא,

מה שכן לגבי הלכות פסוקות כגון משניות ומדרשים שאין בהם פלפולי תורתנו הקדושה מציתי להרבה נשים שכן למדו בהתר גמור, הבן איש חי זצק"ל סיפר על סבתו ע"ה שלמדה ח"י פרקי משנה בכל יום.

זה קישור מתוך תפילת נשים: ב – מצוות תלמוד תורה לנשים – פניני הלכה

ציטוט משם: 

"נשים שרוצות להתעמק בתורה לשם שמים, רשאיות להוסיף ללמוד גמרא בעיון. ובתנאי שילמדו תחילה היטב את יסודות האמונה, המוסר וההלכות שחובה עליהן ללמוד. ובמיוחד נשים חכמניות צריכות להרבות בלימוד ובהפנמת יסודות האמונה וההלכה קודם שיתעמקו בגמרא בעיון, כדי שתהיה יראתן קודמת לחכמתן."

וזה קישור מתוך ליקוטים א (תורה): יז – לימוד תורה לנשים – פניני הלכה

מוזמנת לקרוא.

מה שנ.ד.ב ציטט. אמנם הרב מלמד אומר את זה, אבל כדאי להדגיש. לימוד גמרא לא יכול להיות ההתחלה. צריך רקע נרחב לפני. וגם הלימוד עצמו לא מתאים לכל אחד, גם אצל בנים. 

בפניני הלכה שגרם לי להחליט להתעלם מהחיבור הזה.

אמנם ראיתי אח"כ עוד פסקים כאלה. אבל זה פסק שנכתב בצורה שטחית ומאוד מגמתית.

ונגד מרן הרב קוק זצ"ל שתמיד נזכרים להתלות בו כדי לקבל אהדה אצלנו בציבור.

ולמה בגלל דבר כזה אתה לא רוצה בכלל ללמוד פניני הלכה? אתה לא חושב שיש הלכה בסופו של דבר?

גם אם נגיד שזה לא נכון זה לא אומר שכל מה שרשום בסדרה הענקית הזאת הוא לא נכון!

וכל מי שרוצה לפלפל ברמב"ם נגד הרמב"ם כדאי שיפתח את החיד"א הזה ויראה איך פלפול אמור להראות.

עם כל הכבוד לרב מלמד ולהתעלמות שלו מכללי פסיקה, הוא לא יכול לפצות פה כנגד מרן החיד"א זיע"א.

אתה מנסה להגיד נגד מה שהרב מלמד כתב?

איך? מה המקורות? אפשר? אשמח לדעת (לא בצורה תקיפה, לדעת...)

מאחר ולא התעמקתי ברב מלמד, אבל אני לא מאמין שהוא חולק על ראשונים מפורשים (אא"כ כמובן הוא נוקט כראשונים אחרים).

המאמר שצורף בעיקר מעיד על הכותב לצערי. אין לי את הזמן להאריך, אבל הוא בעייתי מכמה וכמה בחינות.

מה גם שכרגע עיתותי אינם בידי.

עכ"פ, לחלוק על הבא"ח אינו כמו לחלוק על ראשונים (מה גם שלא חלק על הבא"ח אלא סמך על אחרונים אחרים). וחוץ מזה, כמו שאמרתי, שאתה מציין, אך לא מראה מקומות מפורשים היכן הרב מלמד חלק מסברא דיליה על הראשונים הנ"ל.

ולכך, אין אפשרות להגיב.

הכותב אולי נאמן להלכה המסורה, אך יש לי רושם שלא למד את מה שהגיב עלי די צרכו - וכבר הגיב לו הרב קיים בארוכה:

תגובה למאמרו של הרב יגאל קמינצקי - ישיבת הר ברכה

זאת ועוד, אני הקטן כשלמדתי או"ה, למדתי את 'לכם יהיה לאכלה' של הרב הנקין הי"ד מרישא עד גמירא, ולא ראיתי השגות רציניות על הספר.

ולכן אנלא יכול להשיב בעניין. עכ"פ יש מרחק גדול בין פירוש שונה בדברי הראשונים לבין לחלוק עליהם מפורש. רק אומר.

הר' קיים בתגובתו השיב כמעט על כל הטענות אחת לאחת. ייתכן ונשארו אי אלו קושיות ומובן מאליו שיש גם דעות שונות. מומלץ שתעיין גם בפניני הלכה בפנים שמפרט בארוכה את הדעות השונות. נראה שיש לך חוסר הערכה בסיסי לפניני הלכה כך שאפילו לא קראת את הדברים בצורה רצינית.

אולי הרב מלמד חולק בדינים מסוימים ואתה לא מסכים עם זה, זה לא אומר שכל פניני הלכה זה לא טוב ולא צריך ללמוד ממנו (ואם תגיד שא"א לדעת אם הוא ממציא משהו מעצמו- אז אם יש דינים שהוא חוק בהם הוא רושם במפורש- "אני חושב" או משהו דומה).

וזה לא רק נמצא בבתים של אברכים, אלא כמעט בכל בית בישראל היום!

למה אתה אומר שזה לא נכון? יכול להיות מחלוקת בדברים ספציפים!

שהרב מלמד כתב: "ערעור על מקורות המחמירים – אף שברור שיש מהאחרונים שהחמירו בשרצים קטנים, נראה שלא החמירו כדברי המחמירים בימינו, שכן מסתבר שהתכוונו באזהרותיהם לשרצים גדולים יותר, ולירקות שהיו מצויים בהם הרבה יותר שרצים."

כלומר הוא כן כותב שיש שינוי בין הזמנים...

תקרא בבקשה את המאמר כולו, מתחילתו לסופו.

אם תסתכל תראה שהרב מלמד התייחס בפירוש לשיטת הרשב"א

שאכן גם לענ"ד אינו נראה כלל, אבל צריך להיזהר מלומר על מי שיש עליו קושיא טובה מדברי ראשונים, או שהסברו בדברי הראשונים לא מסתבר לדעתנו, לחולק על ראשונים.

אתה יכול לשקול את הערכתך להסבריו בדברי הראשונים כשאתה בא להחליט האם לסמוך על ספריו, אבל לא לצאת נגדו בצורה כזו בוטה. צריך להיזהר בכבוד תלמידי חכמים, ולחשוב גם ההשלכות הציבוריות של המריבות האלה, שיכולות להיות חמורות הרבה יותר מטעויות נקודתיות בהלכה.

"וכפי שהזהיר הרשב"א (א, רעה), על הזחל שבפולים למרות שהוא "קטן מאוד מאוד", והוא ענק פי עשרה עד פי מאה מהשרצים הזעירים."

לא שהשתכנעתי מהסברו, אבל הניסוח שרצים שאינם נראים אלא ע"י תנועתם גם הוא לא מפורש ברשב"א, ואפשר להתלבט בכוונתו במילים -"וניכר ראשו של רחש".

וגם כשאתה נאבק בהשלכות, אתה צריך לשים לב שלמאבקים עלולות להיות השלכות חמורות יותר [שקשה לי, לפחות בשעה הזו לפרט], ועיקר המאמץ צריך להיות למצוא דרך לנהל מאבקים כאלה בדרך שלא תיצור נזקים.

קרא בבקשה את מאמרו של הרב קמינצקי במלואו....

מצאתי שם רק את תשובת הרשב"א הזו, שאותם הרב מלמד הסביר כנ"ל, ואת דברי הרשב"א על טריפות הריאה.

...גם מה שאמרת בפולין... מצוי בהן במקום הרחש מקום שחור. וניכר ראשו של רחש וגופו אינו ניכר אלא מהפול בעצמו שמשונה קצת מהפול עצמו. אם אסור רחש זה אם לאו? תשובה: הרחש ההוא מיד נודע מקומו שמקומו משחיר וכלו הוא נברא וזה קטן מאד מאד... ומניחין על ציפורן האצבע והוא רוחש והולך ולפיכך במקום שמשחיר בפולין נוטלין קצת בעומק וזו היא בדיקתו והכשרו...

כלומר - מדובר בשרץ כ"כ קטן שלא ניכר בכלל, אלא על ידי השחרורית שנוצרת במקום ראשו מזהים את מקומו, ואז מניחים שם ציפורן ומבחינים בו על ידי ריחושו.

ואת זה מבקש הרב מלמד להעמיד בשלושה ס"מ??

וכך מפורש בערוה"ש:

...ופעמים נמצא בפרי כמין נקודה שחורה, והוא מקום שמתחיל התולעת להתרקם... דאסור כמו התולעת עצמו [תשובת הרשב"א ער"ה].

ובנוסף לזה, עצם האוקימתא שלו שהם כ"כ גדולים היא נגד המציאות, וכפי שעשה בתולעי מילוון שטען שאסרום כי הם בגודל חצי ס"מ, ואורימתא זו היא נגד המפורש בשל"ה ובש"ך על המציאות,  שהש"ך כותב שאלו שרצים שעוברים במסננת דקה מן הדקה, והשל"ה כתב שאין רואים אותם כי אם מיש ראייתו דקה וטובה..

הוא בטוח עדיין שמדובר בחצי ס"מ?

ואותו הוא מנסה להסביר. [המקור צויין בצורה טיפה שונה, אבל זו אותו מקור בדיוק] עד כאן מוסכם?

וגם הרב מלמד כנראה לא חושב שהכוונה לשלושה סנטימטר, אלא לכמה מילימטרים. [בניגוד לשרצים זעירים כאקריות].

לי לא נראה שמדובר על שרצים בגודל כמה מילימטרים, אבל אני גם לא כ"כ מסכים עם האופן שהסברת את הרשב"א. ע"פ הבנתי, ניתן לזהות את הראש גם בלי הרחישה.

אבל בשביל להבין בבירור למה התכוון הרשב"א, צריך לראות את סוג הנגיעות הזה.

אבל לגבי כללות הקושיות על שיטת הרב מלמד, אני מסכים.

ובכל זאת, אם נאמין לרב מלמד שהוא מתכוון למה שהוא כתב, ואני מאמין, הוא לא מתכוון לחלוק על ראשונים, אלא באמת הוא חושב שהם סוברים כדבריו, והוא מסתמך על שיטה שלהבנתו קיימת ומרכזית בפוסקים, כדי לחלוק על אחרונים אחרים.

להבנתי-

את המקום השחור אפשר לראות בקלות ("מיד נודע מקומו")

את הראש עצמו אפשר לזהות, אולי במאמץ ("וניכר ראשו")

את הגוף אי אפשר לזהות בסביבה הטבעית, כנראה בגלל שמלבד שהוא קטן מאוד, הוא מתמזג ברקע יותר טוב מאשר הראש.

על הציפורן, אפשר לראות שהוא הולך. ולכן ברור שמה שנראה כמו ראש קטנטן הוא אכן ראש של בע"ח ולא משהו אחר.

ואני חוזר לנקודה שכתבתי קודם -

גם כשאתה נאבק בהשלכות, אתה צריך לשים לב שלמאבקים עלולות להיות השלכות חמורות יותר, ועיקר המאמץ צריך להיות למצוא דרך לנהל מאבקים כאלה בדרך שלא תיצור נזקים.

ועכשיו קצת הסבר

1. יש יהודים, שהקשר שלהם לתורה הוא דרך רבנים שאתה מתייחס אליהם בצורה שלילית. 

למשל - יהודי שלא גדל על דקדוק בהלכה, וקיום ההלכה שלו היה "בערך", דברים ששמע, ומה שנראה לו שכולם עושים, והשער שלו להתייחסות יותר רצינית להלכה היה סדרת פניני הלכה, שכתובה בשפה ברורה, מחוברת לחיים, מסבירה את העקרונות, ולא מייגעת אותו.

הוא לא הבחור ישיבה, שאם תשכנע אותו לא לסמוך על פניני הלכה, הוא ילך למדף ליד, וייקח ספר אחר.

וכנ"ל לגבי רבנים אחרים שאתה תוקף [מכיוונים שונים] וכנראה שלא תמיד אתה מודע לתפקיד שהם ממלאים בציבורים שונים.

2. יש יהודים, שכל המריבות האלה, ובפרט ההתקפות האישיות, גורמות להם לרתיעה מהתורה בכלל, ומהעולם הרבני בפרט, ואכמ"ל.

להבנתי, קל מאוד לזהות ע"פ מקומו, וקשה לזהות ע"פ ראשו, ולכן מזהים ע"פ מקומו.

העניין של הסביבה לא מופיע ברשב"א, אבל מסתבר לי שאם הראש בגודל שאפשר לראות בעין, אז גם הגוף, ולכן הסברתי באופן הזה את ההבדל ביניהם. כמובן, שהיכולת לראות תלויה בשילוב בין הגודל לניגודיות עם הסביבה, וככל שהגודל קטן יותר, צריך ניגודיות חזקה יותר, כך שגם זה מחמת הקוטן.

גם אם נניח שאתה צודק שההגנה בהתקפות האלה היא על 'עולם התורה בטהרתו', והסכנה היא לרחוקים יותר [שהם חלק גדול מהציבור הדתי], ונניח שאתה צודק בסדרי העדיפויות, עדיין צריך להשקיע מאמצים אדירים אולי בכל אופן "אפשר לקיים שניהם", ויש דרך לשמר את עולם התורה בטהרתו בלי מחיר כבד כ"כ.

אבל אני לא כ"כ מסכים עם הניתוח של הדילמה, שזו הצלה לעולם התורה וסכנה לרחוקים, אבל כדי להסביר את זה אני צריך עוד לחשוב על זה.

לא מובנת כוונתך. הרב מלמד נצמד לכללי הפסיקה, והוא מבאר היטב את שיטתו ופעמים רבות מכריע לפי כללי דאורייתא-דרבנן לחומרא או לקולא לפי העניין. גם לנושא הזה יש אגב התייחסות במאמר תגובה שהביא חמדת66 למעלה.

ההצלחה של הספרים לענ"ד גם בזכות שהרב מלמד מבאר את כלל השיטות מתוך ענווה וכבוד, וכדרך שאמרו על דברי בית הלל שהקדימו דברי בית שמאי לדבריהם ולכן נתקבלו דבריהם.

מה הטענה? פוק חזי? גם עיתונים נפוצים...

כל מי שמחזיק בפניני הלכה ויודע תורה, יודע לקרוא בערבון מוגבל ולהשתמש כמראה מקום. כנ"ל לגבי הילקוט יוסף.

כל ספרי הליקוטים הם בעייתיים, במיוחד כשהרב משנה בהם גישה באמצע.

שטפנו חבילת תותים מעל מסננת. מצאנו שתי חיפושיות קטנות, שרץ שנראה כמו יתוש ועוד משהו בלתי מזוהה.

אבל החרקים היו קטנטנים. מי שהיה אוכל ישירות מהקופסה לא היה שם לב אליהם.

לא אוכלים ישר מהקופסא. ואה"נ אם זה לא מיעוט המצוי - אז אין חיוב לבדוק.

ניכר שאינך מכיר באמת את הרב מלמד ואת פניני הלכה אם אתה מסוגל להתייחס בכזה זלזול. כנראה שגם להמשך דבריך יש להתייחס כמושפעים מהיחס הכללי שהבעת בפתיחה. תורתו של הרב מלמד המובאת בפניני הלכה היא תורה גדולה, שיטתית, יסודית ועמוקה מאוד והיא מאירה את כלל מגמת התורה על ידי העיסוק בפרטי הדינים, ומוטב היה לך להיזהר בגחלתן של ת"ח.

אז מה?

מורנו ורבינו הגאון מעוז ומגדול הרב אליעזר מלמד שליט"א ראש ישיבת הר ברכה בספרו לא פוסק דברים מדעת עצמו!!!
תאמין לי שהרה אליעזר מלמד מעיין בהרבה מאוד ספרים שבכלל לא שמעת עליהם לפני שהוא כותב אות בספר שלו,

ספריו הם סיכום ההלכה (לימינו) ולא דעה.
מה שאמרת מאוד מזלזל בכבוד תורתו של הגאון האדיר מורנו ורבינו הרב אליעזר מלמד שליט"א

(אני רק מזכיר ממש בסוגריים שמורנו ורבינו הגאון הרב אליעזר מלמד שליט"א יכל להתמודד לרבנות הראשית לישראל                אך לא רצה כדי לא להיכנס לכל מיני פוליטיקות, אז תתייחס אליו בכבוד!!!)

תאמין לי אני מכיר אותו טוב מאוד ואני רואה את גאונות גם מבחוץ וגם בלימודו המעמיק

בלאגן אחד גדול.

ונקוט האי כללא בידך: כל אחד ימצא לעצמו את הדעה שתתייפה ישב לו על השקפת עולמו הקודמת, ותו לא מידי.

אזהרה שאלה מאוד לא נעימה:

האם אתן רוצות לחקור גדר הלכתי של מעשר שני או מעשר עני או תרומת חלה בהקשר היתר או איסור למצה או 4 מינים, בצורת דיון האם אנחנו יכולים לקדש אתכן בדברים הללו? מתחברות לזה, לראות בזה המדד?

מתחברות לדיון הלכתי מה קורה האם 10 אנשים היכו במקל אדם אחד בו זמנית, האם אלו תנאים של רצח במזיד או שגגה?

מתחברות לדיון הלכתי מה קורה אם אדם בועל את אימו ונולדת בת, לאחר מכן בועל את ביתו שהיא גם אחותו הקטנה ונולדת עוד בת והוא בועל גם אותה, כמה איסורי עריות הבחור עבר כאן?

האם אתה מתחבר לדיון בנושא ראית דם בקופצת? או אולי נערה שראתה סימנים?

מה זה קשור ללהתחבר??

זה דבר ה', ומן הראוי ללמוד!

אם בנות מתעמקות בנבכי המדעים ומצטיינות בפיזיקה ומתמטיקה,  אין שום סיבה שלא יתעסקו בהוצאה מרשות לרשות והלכות מיגו.

שיש סיבה שאתן פטורות ויש אף המלצות/איסורים לא לעשות זאת. בעוד שאצלנו אין המלצות ולא שייך לשאול על העדפות, אנחנו חייבים ללמוד מתוקף אחראיותנו לפרנס ולעבוד ולהילחם (לכן גם לעסוק בסוגיות לא נעימות שהם חלק מהעולם שחלקיכן לא מכיר) וחלקנו נהיה דיינים שעוסקים בדברים הללו. גם ענייני עריות פחות רלוונטים מעשית לבנות.

אבל אצליכן יש דברים פחות מתאימים אך כמו שציינת יש דברים שיכולים בהחלט להעשיר. במיוחד היום כשנשים לומדות פיזיקה סטטיסטיקה היסטוריה לכן ראוי שיהיה להן גם ידע תורני. אין סתירה. לא אמרתי לנשים לא ללמוד גמרא/תורה באופן גורף

אין הבור ירא חטא ואין עם הארץ חסיד, לא נראה לי שנכתב על מגדר כל שהוא...

זה חובה על ללמוד הלכה.

אם את רוצה ללמוד גמרא תסתמכי על הפוסקים שמתירים, לא צריך לסלף את דברי חז"ל בשביל זה.

אלא כפי שהביא כאן למטה @אורות הכתובה בשם חמיו של ר' אהרן - הצורך בעולם תורני עמוק וראוי.

איני יודע מה ראייתך מהרמ"א.

סוף כל סוף הרמ"א אומר "דינים", והמהלך ביחס לשו"ע הוא מאוד פשוט: השו"ע אומר לא ללמוד תושב"ע, בא הרמ"א ואומר: אבל את ההלכות שלה היא כן צריכה ללמוד.

זה שבדברי השו"ע כלול הגמרא, לא אומר שאת החלק הזה בא הרמ"א להגביל. אדרבה, הוא מגביל ואומר שהאיסור הוא רק במה שאינו דינים.

וראה בביהגר"א שם שציין לתוס' - שהעניין בזה היא שתדע לקיים (כלומר - ולא דבאלו יש מצוות ת"ת, וכו"כ פוסקים כתבו כך, אאל"ט אפי' הסמ"ג שהוא מקורו של הרמ"א מדגיש זאת) 

המשנ"ב ואדמוה"ז כתבו ללמוד גם מה שאינו נצרך להלכות? אשמח להפניה.

לגבי סיום דבריך, מלבד שזו דמגוגיה.. אפנה אותך לרמ"א המפורסם....

אני בכנות, ממש בהלם שאדם שלמד גמרא כמה שנים מסוגל להוציא ראיה ממקום כל כך לא מוכח. ולתמצת את עמדתו ב"לא השתכנעתי"..

לגבי הח"ח - אשר יגורתי בא לי, בדיוק כמו הרמ"א, בדיוק כמו שאר הפוסקים שהבאת למטה, גם כאן זו הוצאת דברים מהקשרם ברמה איומה, כדי להצדיק אג'נדה

להלן לשון הח"ח:

"בוודאי מצווה רבה ללמדם חומש וגם נביאים וכתובים ומוסרי חז"ל ... כדי שיתאמת אצלם עניין אמונתנו הקדושה"

מסקנות?

מ.ש.ל.

כל כך מ.ש.ל.

כל כך....

הן דמגוגיה, כי יש גדודי דינא דגמרא שלא נהוגים היום, ואם כנגד כל מי שגוער במי שעוקר הלכה תביא איזה דינא דגמרא שלא נהוג, ייצא שעלינו לשתוק גם נגד חילול שבת ועבודה זרה.

למה, אתה אוכל שום בליל שבת? מקפיד לא לשתות מים בליל שבת?

אתה רוצה שאמנה עוד דיני דגמר'ס?

קולא של תוספות שונה מקולא של הרב חיים נבון, זה לא ברור מאליו?

לא הבנתי את החילוק, כבר פסקו חזל שגדול תלמוד שמביא לידי מעשה!

עד ישיבות בריסק ראשונים ואחרונים למדו אליבא דהלכתא

לימוד הלכה אמיתי לא מסתכם בללמוד פניני הלכה...

וזה נכון גם לנשים!

זה נכון שלימוד גמרא אמיתי צריך להיותא ליבא דהלכתא

אבל לימוד הלכה לא חייב להיות "אליבא דגמרתא"

יש לך מספיק מספיק מספיק מה ללמוד בשביל לדעת הלכה על בוריה, גם בלי ללמוד גמרא.

ולהביא ציטוט לא קשור ממסכת אבות לא מועיל בכלום.

לא בור ירא חטא?

אל תהיי בורה!

בשביל לא להיות בורה צריך ללמוד גמרא? לא!

אין לימוד הלכה רציני בלי להתחיל בגמרא.

כל מי שלומד הלכה באופן רציני מבין את זה.

לא מאמינה שאפשר לדעת הלכה על בוריה בלי לדעת את המקורות. והמקורות מתחילים בגמרא!

על זה בדיוק, נאמר הציטוט מי שלא לומד הלכה על בוריה לא יכול להיות בטוח שלא יחטא!

לא מבינה למה זה לא קשור, אולי כבודו יכול להסביר למה הציטוט הזה כן קשור?

כי בהתחשב בכך שחז"ל וכל הראשונים כותבים אחרת ממך, זה טיפטיפה מוזר, הלא כן?

את לא צריכה ללמד אותי איך לומדים הלכה באופן רציני, ועדיין, אותם אנשים עצמם שכתבו את הציטוט של "לא בור ירא חטא" הם הם שאסרו על נשים ללמדו גמרא, לא מדגדגת לך כאן איזו סתירה קטנה, לדעתך?

את יכולה "לא להאמין", אבל הלכה לא פוסקים ב"כן מאמינה" או "לא מאמינה", אם כבר מדברים על בורות, אז קביעת הלכה לפי מידת "אמון" בכתוב, היא ייצוג מרשים לבורות

ההפך!

הרמב"ם במפורש כותב שמי שלומדת תורה  יש לה שכר אז איך יש איסור?

וכמו שציינתי זה ממש לא נאמר בכל מצב

נשמע לי תמוה.

קודם טענת שאין מקור שאוסר, הביאו לך גמרא אז את פוטרת את זה ב"תמוה"?

חשבתי שאת מגיעה עם בסיס לדיון הזה, שבדקת את הנושא.. מתברר שאת אפילו לא מכירה את המקורות האוסרים?

אז מה, נו באמת, הידע שלך בנושא מסתכם בציטוט ממסכת אבות שהחלטת שמכוחו את אמורה ללמוד גמרא? 

נו נו...

אולי, במקום לדבר על ללמוד הלכות לעומק, תתחילי מללמוד לעומק את ההלכות של לימוד תורה לנשים, ולכל הפחות להקיף את המקורות של הסוגיה הזו... אחרי זה תתחילי להקיף מקורות וללמוד לעומק סוגיות אחרות..

(ומעניין, כל עם ישראל עד לפני חמישים שנה, להוציא נשים בודדות ממש, גידל דורות על גבי דורות של "בורות" שלא היו יראות חטא, לפי הפשט של כבודך? הרמב"ם והרמב"ן, השו"ע והרמ"א, הרב קוק והחפץ חיים, כל החבר'ה האלו כנראה לא למדו מסכת אבות? את נשמעת לעצמך הגיונית?)

בכל העולם, נשים לא למדו כלום, היה אסור על נשים ללמוד באוניברסיטה עד לפני כמאה שנה...

וכמובן שבתורה היו מתי מעט שלמדו לעומק, העולם התורני היה מקושר לבעל, מה הפליאה אני לא מבינה.

היום נשים לומדות כל תחום ומתוך כך יש עליהן חובה הלכתית ללמוד תורה!

ולגבי אמרת חזל, אכן יש סתירה קיומית בה.

ואגב, זלזול באחרים לא מביא אותך להיות צודק!

דרך ארץ קדמה לתורה!

אז אני מבין שכבודך לוקחת לעצמה את הזכות להטיף מוסר לכל גדולי ישראל - תנאים, אמוראים, סבוראים, גאונים, ראשונים, אחרונים, כוווולם כקליפת השום בעינייך?

כולם - גידלו נשים לא יראות חטא! כולם - עברו על אזהרת פרקי אבות! כולם - עפר תחת כפות רגלייך?

את לא מתביישת? גברתי הלמדנית?

ואת עוד מדברת על זלזול באחרים? טלי קורה מבין עינייך! איזו רמות אבסורדיות של גאווה צריך כדי לדבר בכזו יהירות על אלפיים שנות תורה, למחוק את כל מוסרי התורה שיש לנו ממשה רבינו ועד היום הזה, הכל בגלל שעוד מעלתך חושבת אחרת.

לזה את קוראת דרך ארץ?

הזלזול שלך בהם - מביא אותך להיות צודקת? נראה לך?

ובכלל, אני לא מבין את מה את לומדת - אם ממילא את מזלזלת בדבריהם של אותם אנשים שאת דבריהם את לומדת - למה לך ללמוד את דבריהם אם את בכלל חושבת שאת יותר חכמה מהם?

כמדומה, שאם נחפש דוגמה ל"בורות וחוסר יראת חטא" - נוכל להביא את התגובות שלך כמודל מופתי.

בזיון.

הרמב"ם לימד את בתו גמרא?

המאירי לימד את בתו גמרא?

המשנ"ב לימד את בתו גמרא?

הר"ע מברטנורא לימד את בתו גמרא?

הרבנית הנ"ל, שמדברת על דברים שאין לה מושג בהם, טוענת שכל אלו גידלו בנות שאינן יראות חטא. מככח ההבנה המעוותת שהיא דחפה במסכת אבות.

אז אני כאן הדמגוג?

חשב מסלול מחדש...

וגם אם כן - מקור שהוא סבר שחובה לעשות כך - אין לך.

על כל האחרים די ברור שלא עשו כך.

אבל כמה נח, כדי להצידק את הלכי הרוח הקלוקלים של המאה ה21, להעמיד את כל רבותינו אל עמוד הקלון בדרכינו אל כיבוש הצדק הניצחי.

בהל' ת"ת הוא כן כותב בלשון איסור. ואני לא מבין איך הבנת במאירי ובברטנורא שזה רק בזבוז זמן ולא איסור.

כן, אני יודע. אבל זו לא הדעה הרווחת בפוסקים.

והשו"ע כתב (ונראה שהבין כך ברמב"ם) שתפלות היא דבר עברה.

שהרמב"ם לא אסר.

אתה לא יכול לכתוב "לפי הרמב"ם זה לא אסור". כי זו דעה בהבנת הרמב"ם, שיש עליה הרבה חולקים.

יש שם פלפול די קליל, ואם תעיין בחיד"א (שנראה לי שציינתי אותו פה איפשהו בכל הבלאגן), אתה תראה פלפול קצת יותר רציני שמחייב להבין שהרב רבינוביץ' טעה בהבנת הרמב"ם.

אמנם הגאונות של החיד"א שם זועקת, ונראה שכמעט לא שמו לב בדורנו להבנת הרמב"ם הנכונה שם, אבל עדיין, אף אחד לההין לחלוק על הפשט.

הראש ישיבה שלך לא כזה גדול לחלוק על מרן החיד"א. מקווה שזה ברור לך.

וראוי הרמ"א לסמוך עליו.

ולא, אל תביא לי בפעם המליון מקור שמדבר על לימוד דינים/מוסר/אגדה/חסידות/אמונה.

"כתב הרמב"ם ז"ל: אשה שלמדה תורה יש לה שכר, אבל לא כשכר האיש מפני שאינה מצווה ועושה, וכל העושה דבר שאינו מצווה עליו אין שכרו כשכר המצווה ועושה. ואף על פי שיש לה שכר, צוו חכמים‏ שלא ילמד אדם את בתו תורה, מפני שרוב נשים אין דעתן מכוונת להתלמד ומוציאין דברי תורה לדברי הבאי לפי עניות דעתם, אמרו חכמים: כל המלמד לבתו תורה כאילו מלמדה תפלות, במה דברים אמורים בתורה שבכתב, אבל בתורה שבעל פה לא ילמד אותה בתחילה ואם מלמדה אינו כמלמדה תפלות."

אין כאן שום התר, אלא שאני מקבל את הסיוג שסייגו רבותינו האחרונים וחילקו בין מוסר ושות' ללימוד תלמודי ופלפולי, אבל אתה על מה אתה נסמך?

שוב, כמו לכל אורך השרשור הזה וכמו כמעט כל המחזיקים בעמדתך בסוגיה הזו, היסמכות על משענות קנה רצוצות, בסברות דחוקות ואוקימתות רחוקות, שלא הייתם מעלים בדעתכם לטעון כך (ועוד "להוכיח", שומו שמים, להפנות את האצבע המאשימה כלפי החולקים על זאת) בשום סוגיה תורנית אחרת, לא בשבת, לא בעירובין, לא בנידה ולא בבשר בחלב, רק כשמגיעים לערך המקודש והעליון של לימוד גמרא לנשים ושיוויון זכויות - פתאום כל חצי סברא מפוקפקת נהיית דאורייתא גמור.. 

הנידון פה הוא לא תפלות או לא תפלות.

הנידון אם ללמד או לא ללמד

הטור אומר לא ללמד.

נ-ק-ו-ד-ה!!

אנל'א מבין, אם תפלות זה לא - אז אתה מצפצף על הטור?

או יותר גרוע - אתה לוקח ממנו רק חצי? רק את זה שזה לא תפלות אבל לא את האיסור ללמוד?

ועוד אני מי שלא הפנים פה?

אתה רציני?

על תורה שבעל פה הוא אומר שלא נאמר כאילו מלמדה תפלות.

אז קודם תאסור תנ"ך אם תרצה להביא משהו מהטור.

ואם אין בעיה של "כאילו מלמדה תפלות", איזו בעיה יש או שעצה טובה קא משמע לן?

ואם עצה טובה קא משמע לן, לא סביר שניתן לחלק בין ימי הטור לימינו?

אני לא מבקש לומר שהטור ואין בלתו, אלא להראות שאתה לא יכול להיסמך עליו להתר.

בטור כתוב דברים ברורים - אין ללמד לא תושב"כ ולא תושב"ע, ובתושב"כ זה גם תפלות.

כעת - יש עוד עולם שלם של פסק והשתלשלות ההלכה, ולפיכך אין אנו מחוייבים דווקא להטור, והלכך מלמדים אנו את בנותינו תנ"ך.

אך מכאן ועד לטעון שהטור עצמו הוא סייעתא למתירי תושב"ע - יש לך קילומטראז' ארוך.

יודע מה, אחרי כל השרשור הזה אגלה לך גילוי נאות: גם לי היתה סיטואציה שהוצרכתי ללמד בת גמרא, ומאחר שידעתי שזה באמת לש"ש וכו' עשיתי זאת - בהסתמך עליהם.

כנראה בגלל שאתה פה לסירוגין אתה לא שם לב בכלל לנושא הויכוח. אין לי שום מטרה לשלול את הלגיטימציה של המתירים, אלא רק לתת פרופורציות, לראות מה כן כתוב ומה לא כתוב, מי כן אמר ומי לא אמר.

ופה ההבדל בינינו: אני לא מתכחש למתירים, לסיבות להתיר, ללגיטימציה להתיר. למקורות להתיר. אלא רק מראה שהם לא חזות הכל.

ואילו אתה (וזה כואב לי, כי עד לשרשור זה לא החזקתי ממך אדם שיטה סוגויות בגלל אג'נדה) מתכחש לאוסרים, לסיבות לאסור, ללגיטימציה לאסור, ועל כולנה - למקורותינו האוסרים.

ככה שתגובתך איננה ממין הענין, אני כתבתי על הסילוף בטור ובראשונים, ואתה עונה ליש אתה נסמך על מתירי דורינו, שכוייח ב'מת...

זו התחלה.

ולגבי האוסרים שהפכתי למתירים, יש מקום לדון בכל אחד מהם אם אני צודק בהבנה או שאתה צודק ולשנינו יש על מי להסתמך.

אלא שבעקבות המוני ההודעות מאז ההיא, קיבלתי את הרושם מהן ולא ממנה.

מה יש מקום לדון? אני הראיתי לך כאן בכמה וכמה וכמה מה כתוב, בחלקם עם ציטוט לשון, מה יש להתעקש?

כאשר אתה מתעלם מחלק מהפוסקים.

אז חשוב להעיר שדבריך אינם דברי כל הפוסקים, אלא אם כן הרב יעקב אריאל, הרב רבינוביץ ועוד אינם פוסקים...

אני שוב חושב שמרחק הזמן בין הכניסות שלך לשרשור גורם לך לא לאחוז ראש.

בתגובות עליהן דיברתי על הפוסקים ההיסטורים - כתבתי כל הפוסקים.

בתגובות שדיברתי על הפוסקים היום - כתבתי שזה חלק.

1. נכון, ומעודי לא אמרתי שאין לסמוך עליו

2. לא משנה, כך התפתחות ההלכה וכך אנו סומכים, כדי שמחר לא תאמר לי על רמב"ם שאין דרך להוכיח שהגמרא הסכימה איתו..

3. ואף על פי כן הפוסקים כן נקטו לאיסור.

הרמב"ם פוסק בבירור, והטור אחריו.

מי שרוצה לעוות את הרמב"ם בגלל שהראשיבע שלו אמר, שיהנה.

אבל שיבין שהראש ישיבה שלו זה לא מרן החיד"א והוא לא יכול לפלפל ברמב"ם נגד כל הפוסקים.

אני ממש לא הולך לנהל פה דיונים מחדש, אבל אתה עושה צחוק עם הציטוט הזה. הרי בעצמך העתקת "ציוו חכמים שלא" וכו'.

אמר שלא ראה ת"ח אמיתי שלא מסב את עיקר לימודו לגמרא ולראשונים. נכון להקל וצריך להקל. והרבה תירוצים נכתבו בזה.

עם זאת אשמח למקור בבקשה

לא יודע איפה הרב כתב את זה

אז כן, יש מגדריות.

בתור אחת שלומדת גמרא - מה את מתנצלת שראית בראשי? את יכולה להכנס לפורום הזה בכוונת מכוון...

וקיצורים.

ספרים כמו "בהלכה ובאגדה", נותנים את כל הרקע הזה, בלי להכנס לפולמוסים הלכתיים.

זאת לא חסידות, זאת ליצנות.

אני מרשה לעצמי, כי אני לא פה, וזה מצחיק לראות את הפיצוץ שנוצר פה

כמו שאמרת - השאלה המרכזית היא לא מה היא עשתה, אלא במה היא בחרה.

אבל תזכור, שיש שני צדדים למטבע זו.

יש היום תופעה, הולכת ומתרחבת, של לימדו גמרא מתוך מגמה פמיניסטית רדיקלית, מתוך להראות "גם אנחנו יכולות", לשבוא את הכלים, לפרוץ את המוסכמויות.... וכו' וכו', ותוצאות דרך זו - מרות ונמהרות, ולא צריך ללכת רחוק כדי לדעת זאת ואף לא להיות נביא, רק לפני חודשיים שמענו על אחת מגדולות חלוציות ומובילות הלימוד הנשי שעוקרת מצווה מן התורה בשאט נפש. 

הגרי"ד זצ"ל, וממשיכיו, תמכו בזה בשביל הסיבות שכתבת - עומק תורני נדרש, עולם רוחני ראוי, וכו' וכו', צריך לשים לב תמיד אם הבחירה מגיעה מתוך השיקולים האלו, או חלילה מתוך שיקולים אחרים....

"ויותר ממה שקראתי לפניכם...."

מי שמגיע ללמוד מתוך מיניעים זרים - מזיק רק לעצמו.

מי שמקדם לימוד נשי ככלי ניגוח פמיניסטי - מזיק לכלל.

(ושלא לדבר על ההפרש באחוזים..)

כשהלימוד הוא כדי ללמוד באמת, מתוך יראת שמים - זו סוגיה אחת, שעליה הביאו את דעות הגרי"ד זצ"ל ועוד, וברור שיש כאן סוגיה עם דעות שונות. ואני מכבד את שתיהן.

אבל כשהלימוד הוא כלי ניגוח פמניסטי - זה נזק חמור מאוד, נקודה

ובכלל תורה שמטרתה ניגוח פסולה.

בבחינת לא לעשותה קרדום להכות בו...

אם לא הפוך.

וכמובן, אף בת לא תגיד "אני עושה את זה כדי לנגח", אבל לא מעט בנות, ממש לא מעט, תאמרנה "בדור של היום בת יכולה להיות הכל, יכולה להיות חיילץת, יכולה להיות שופטת, יכולה להיות טייסת, רק ללמדו תורה לא? לא מקובל!"

כל כך הרבה שמעתי כאן בפורום משפטים כאלו.. הרבה הרבה יותר מהמשפטים לכיוון השני...

והטעות היא שאתה מתייחס לזה כאל "מצווה לא לשם שמים", לא זו הנקודה - אני לא מתערב בלשם שמים של אחרים. הבעיה היא שזה מגיע ממקום פסול שמוביל את העם למקום פסול, ולא, לא צריך נתונים של הלמ"ס ככדי לראות את זה.

אני מכיר תלמידות חכם יראות שמים.שדבר ה' יקר בעניהם. איני יודע מדוע אתה רואה מגמות רעות בכל מקום. עדיף לראות את הטוב שבכל מקום. 

תראה את הרב קוק רואה את הטוב בציונות, בחילונות אפילו בכפירה עצמה רואה את האמונה העמוקה שתגדל מתוך השבר הנורא. אז בלימוד תורה ק"ו במקום לראות את המגמות הזרות תראה עולם תורה חדש שגדל תראה את הצמאון לדבר ה'. 

רמב"ם אגרת קידוש ה'  

אם כך נענשו עמודי עולם משה אליהו ישעיהו ומלאכי השרת, כשנשאו בעדת ישראל מעט דברים, כל שכן קל מקלי עולם יתיר לשונו על קהילות ישראל חכמים ותלמידיהם כוהנים לווים, לקרוא אותם פושעים ורשעים וגויים ופסולי עדות וכופרים בה' אלהי ישראל. וכותב הדבר הזה בכתב ידו ומה יהיה עונשו?!

מסל"ש יט- וכבר אז"ל (יומא ע"ז): על הפסוק "ואני באתי בדבריך" שלא חזר גבריאל ונכנס לפנים מן הפרגוד אלא כשלימד סינגוריא על ישראל, וגדעון נאמר לו (שופטים ו׳:י״ד): "לך בכחך זה", לפי שלמד סניגוריא על ישראל.כי אין הקב"ה אוהב אלא למי שאוהב את ישראל וכל מה שאדם מגדיל אהבתו לישראל, גם הקב"ה מגדיל עליו. ואלה הם הרועים האמתים של ישראל שהקב"ה חפץ בהם הרבה, שמוסרים עצמם על צאנו, ודורשים ומשתדלים על שלומם וטובתם בכל הדרכים, ועומדים תמיד בפרץ להתפלל עליהם ולבטל הגזירות הקשות ולפתוחעליהם שערי הברכה.

של"ה אותיות ק' -אל תלשן עבד אל אדוניו (משלי ל, י) דור אביו יקלל (שם יא), פרק ח' דפסחים (פז, ב), פירוש שלא ילמוד קטגוריא על ישראל אפילו הדור רשעים. ראיה מיהושע, שנתפס על שהלשינם אע"פ שהרשיעו. ואמר החכם ר' אברהם הלוי שראה במדרש כתיבת יד בארץ המערב דהשליש שנענש שאמר (מל"ב ז, ב) הנה ה' עושה ארובות בשמים היהיה כדבר הזה, אמר ודאי ה' יכול לעשות, אך הדור הזה כדור המבול שראוי היה שיעשו ארובות בשמים כהתם דכתיב (בראשית ז, יא) וארובות השמים נפתחו, ואיך אפשר שלדור רע כזה יהיה נעשה נס גדול כזה. השיבו אלישע הנביא, דלפי שלמד קטיגוריא על ישראל, יראה ולא יאכל (מל"ב ז, ב):

עד שהן נפקחו לי בכח.

וברשותך, אני אתעלם מרשימת המקורות חסרי ההקשר שהבאת פה לגבי מצוות סנגוריה, סלח לי, דיון ענייני לא פותרים ב"יאללה נסנגר", עם העובדות נצטרך להתמודד.

ואני מאוד מקווה שהדכ"ת שליט"א לא תומך בהרחבת שערי העבודה זרה "כי הרב ראה בה טוב"...

אחי אין לי מושג בין כמה אתה משער על פי הסגנון שפחות מ20,  רבאק מי שמך? אחי באיזה זכות אתה מחליט איזה שיטה קבילה הלכתית ואיזה לא? מה נראה לך??? ואי זה מוגזם. 
יש אין ספור רבנים מכול הסגנונות והזרמים וכולם מקובלים לפני הקב"ה זה שקראת איזה פסקה בשו"ע לא גורם לך יכול להוציא דעה מהלגיטימיות שלה, לחלוק בשמחה בשביל מה יש בית מרש, להתדיין מעולה! אבל ממה שזה נשמה אתה לא עסוק בלכוון לאמיתתה של תורה אלא רק בלהוציא אנשים אחרים מגדר הלגיטימיות ההלכתית באיזה זכות?? תן כבוד! מדובר פה, בגדולי ת"ח בארץ. אתה יכול לחלוק אתה יכול להגיד שאתה מסכים אם שיטות אחרות אבל לא כל צוציק בן 20  או גם בשיעור י' יכול כבר להגיד שהוא מבין את כל כללי הפסיקה.

(וטכנית לגבי הויכוח הלכה כל הזמן עסוקה בלהתחדש והוכחה הטובה ביותר לזה זה שולחן ערוך שכנראה משה רבינו לא היה מבין כלום ממה שכתוב שם, כי הלכה נותנת מענה למציאות והמציאות כל הזמן משתנה. את לך דוגמא קטנה שממחישה בצורה טובה, עד לפני 70 שנה לדעת כל הרבנים הגדולים תרומת אברים הייתה איסור הלכתי גרידא. היום כעט כולם חתומים על כרטיס אדי, איך זה הגיוני? מחקרים חדשים, בירר  חדש מה בדיוק מוגדר מוות והשפיעו על הדעה הלכתית)

כשיהיה לך עמדה ברורה אשמח לקרוא אותה.

לא אמרתי שאין בנות כאלו, ולא צריך להתחנן אלי מהלב כדי שאדע שישנן. ואיני צריך לדון לכף זכות לשם כך.

מה שאני טוען זה שיש עוד, חוץ ממך ומחברותייך, שהמגמה שלהן היא לצערי כן באג'נדה פמיניסטית.

והן לא חושבות שזה מגוחך מצד מה שכתבת - כי הן לא באות להראות רמה, אלא לגיטימציה, הן קוראות תיגר על ההוה - אמינא לאסור על נשים ללמוד - "אנחנו שוות פחות?"

אנחנו רואים את הקול הזה בפרסומים, בויכוחים, בשיעורים ובהרצאות, קול שהולך ונשמע יותר ויותר. וזה כואב, ומדאיג, מאוד.

ובמאמר המוסגר, יפה שאת וחברותייך לומדות לשם שמיים ולא מתוך מטרה כזו, אבל אם לא תתנערנה, בפומבי, מאותן מגמות - אתן נותנות להן, בעצם קיומכן&שתיקתכן - לגיטימציה דה פקטו. אתן הגב שלהן, משתמשות בכן לקדם אג'נדה, אג'נדה שאני מאמין בכל ליבי שאתן לא מעוניינות שתתקדם.

אז גם לי יש בקשה, באמת, מהלב, תחשבי על השלוש שורות האחרונות האלו, למענך, למען חברותייך, למען בית ישראל.  

האם לדבריך אין שום מקום לטענות כאלו? בשום הזמדנות?

אלא מה, אני מאמין שאדם בוגר יודע שלפעמים הן שייכות ולפעמים לא, אתה יכול - אם אתה רוצה, להתווכח עם עמדתי שכאן הן שייכות, אבל להוכיח את עמדתך בויכוח מדוגמה אחרת - זה דמגוגי.

ולעצם הטענה: ברור, ברור, ברור, מרן הגר"א שפירא, שנלחם בכל תוקף נגד העליה, חזר והדגיש בכל פעם שדיבר נגד "זה לא שאין מצוה, זה לא שיש לנו פקפוק בזכותנו עליו וחשיבותו לנו, אלא דווקא מחמת תוקף קדושתו אנו מנועים מלעלות"

בשונה משועלים קטנים מחבלים כרמים, דוגמת שלמה בניזרי ועדת חבריו, אשר היכלו בלשונם גבוהה גבוהה "אין שום ענים ביהדות לעלות להר, התגרות באומות, בלה בלה בלה" והם אלו שנותנים חרב ביד אויבינו להשמידנו, לגמרי.

ומוזר שלא ראית.

קצת ליצנות להביא אוסף ציטטות של "ללמד תורה" ולהסיק מהן שאין שום גבול.

בדיוק אותו סיפור שעשית עם הרמ"א, זה גם מה שיש עם השמות האלו.

האם אשה אמורה ללמוד תורה? כן, חד משמעית.

מה כולל תורה? לפי הגרי"ד - גם גמרא. לפי הח"ח והרב סורוצקין - מנלן??

ואאל"ט כבר היה פעם בלנ"ו מישהו שהגיב בארוכה על המאמר (המגמתי, מאוד) הזה של הרב נבון. והראה את הפספוסים (המכוונים?) שבו..

מה לעשות??

וכצפוי - גם במקור מהרבי מליובאוויטש (אגב, גם טעות בדברים כאלו בין אדמוה"ז לרבי האחרון היא לא דבר של מה בכך..) נכתב: פרשת שבוע, ענייני חג, דינים, וחסידות.

אבל תתעקש להביא מכל אלו מקור ללימודי גמרא... בסיידר..🤦‍♂️

היה נדמה לי שאמרת באחת התגובות, אכן לא אמרת.

בסיידר, נוותר על הסוגריים ההם

ומה שציטטתי לעיל זה מתוך המצוטט שם מהרבי, את הסוף פספסתי.

לא אכחד, שזה שמה שאני ציטטתי מובא שם בציטוט מהרבי במלואו ומה שאתה מצטט - לא, אומר דרשני..

בפרט לפי המנומק "כדי שיוכלו לבחון את ילדיהן" - מובן מאוד שלא מדובר באיזה הוראה גדולה, אלא כלי פרקטי מקומי.

ופוק חזי מאי עמא דבר, חזקה על חב"ד שאם היתה "הוראה" (כמתואר שם) הם היו מקיימים אותם כשאר כל הוראותיו ומבצעיו.

בקיצור, נסיון לעקור מסורת והסכמת הפוסקים מדינא דגמרא, עלע ידי שברי עדויות וחצאי ציטוטים, שברובם מוצאים מהקשרם..

קרדום לחפור כזה גדול, אלפיים שנה לא ראינו.

אבל חובת ההוכחה מוטלת עליך, אתה, המבקש להתיר, אתה הוא זה שצריך לעיין ולדקדק כדי להסיק את מסקנותיך.

המצב המחריד הזה, של שברי ציטוטים וחצאי עדויות עמומות, שאתם מלקטים מהאינטרנט כעמיר גורנה, הוא באמת חורבן התורה כל כך גדול,

עד כמה אפשר לשעבד את התורה, לסרס אותה, לעוות אותה, לעקר אותה מתוכנה, הכל כדי שמאוויי כמה פמיניסטיות יתגשמו. מזעזע.

שערי הלכה ומנהג - יורה דעה - שניאורסאהן, מנחם מענדל בן לוי יצחק (אדמו"ר מליובאוויטש) (page 1 of 413)

(אני רק מביא את המקור, להחליט למי הוא מסייע תחליטו בעצמכם..).

הוא אמנם כותב שעליהן לשנן עם הבנים את "תלמודם", אבל בסוגריים הוא מסביר - מקרא ומשנה....

בהמשך הוא כותב שיש להן ללמוד גם טעמי ההלכות ושקו"ט בהן, עדיין אני לא רואה כאן משהו לגבי לימוד גמרא..

והראיה הגדולה - שהוא מוכיח זאת מכך שככה הנהיגו בבית יעקב ע"פ גדו"י - ללמוד גם מה שאינו מההלכות המסויימות שלהן, אלא אף חלקים אחרים בתורה.

מישהו ראה בית יעקב שלומדים בו גמרא? נא לעדכן.

זה שתקשה קושיות על הסויג שלו זה נחמד, אבל זה לא מתיר לך (או לכותבי הטור שהבאת קודם) להתעלם מכך כי זה לא מתאים לאג'נדה

וניתן לטעון שמי שסבר שלימוד תורה שבעל פה איננו כמלמדה תפלות לא סבר שיש לחלק בתוך תורה שבעל פה.

הרבי כותב בדיוק מה הוא בעד ומה לא.

אתה מקשה על זה מה המקור בטור

ובגלל זה אומר ש"הרבי מתיר"? 

אתה לא חושב שחצית איזה גבול במקרה?

לא רק שאתה מתעלם מכך שהוא בעצם אסר דברים אחרים

אתה עוד מביא אותו כקושיא על האוסרים? מנפנף ש"הרבי התיר"?

במחילה, לרצוח וגם לירש?

הגמרא הבחינה בין תורה שבעל פה לתורה שבכתב.

כל חילוק שיובא אחר כך אם לא הובא במפורש על ידי אותו פוסק, נראה לי פשוט יותר להניח שהוא לא חילק כך אלא אם כן הוא טען שהוא חילק.

הרבי כותב משהו מסויים, ראינו מה הוא כותב

אתה מנפנף ואומר שהוא כתב משהו אחר

כשמוכיחים לך שהוא לא אמר משהו אחר

אתה אומר "אבל מה הוא יענה על הטור?"

אז אוקיי, בגלל שלך יש קושיה מהטור, אתה אומר בעזות מצח ש"הרבי אמר ככה", למרות שהוא אמר הפוך, כי מוכרח אצלך שהרבי חייב להסכים עם המהלך שלך בטור.

אז בפעם העשירית: אני לא כופה את דעתי על אף אחד, אני לא מתכחש למתירים.

אתה זה שלוקח אוסרים, ומסלף את דבריהם.

אבל תמשיך לשאול למה אני הכופה ולא אתה.

יש לי רעיון בשבילך:

תנפנף גם שהאדמו"ר מסאטמר התיר

וכשישאלו אותך מנין שהוא התיר, או אפילו יראו לך שהוא כתב לאיסור

תענה "אבל יש קושיה בטור, וכי יתכן שהוא לא הוכיח כמוני מכח הקושיה?"

הוא אומר שדבר זה הונהג בבית יעקב.

ובכן - בבית יעקב אכן עסקו בהלכה עם טעמיה וצדדיה, מה שבהחלט ראוי לכינוי שקו"ט.

בגמרא, לצערך, לא מצינו שעסקו.

אי אפשר לבודד חצי שורה שלו, ולהתעלם מההקשר כולו 

הסמינר בצפת הוא לא מקום קלאסי, כנודע.

אם היתה הוראה של הרבי, היה קצת יותר מסמינר אחד שהיה מלמד גמרא.

ובהחלט, הרבה יותר מאחד. 

ואפתיע אותך: בעקבות הויכוח כאן פניתי לכמה חבדניקיות לשמוע, ובכן - הן, וחברותיהן, וחברות חברותיהן, בכל סמינרי מושבותיהן, לא למדו גמרא בשום סמינר.

וכשאמרתי שיש טוענים שהרבי הורה ללמוד.. טוב, אני לא אתאר את הגיחוך..

האם הודית לדברי חברך אחרי שהוכיח אותך כטועה?

האם למדת את דברי הרבי מליבאוויטש שהתיר גמרא כנגד מינות (לימודי נצרות, הינדו וכו') ואפיקורוסות (פילוסופיה)? בוודאי שאיסור דרבנן עדיף מדאורייתא גמור!

כמו שהרב ליכטנשטיין לא חשוד.

אני, בשונה מהצד שכנגדי, לא מנסה לסלף ולהעלות לכירכרה שלי את כל מי שיש, מודה שיש כאן מחלוקת, וזהו זה.

הבעיה מתחילה כשיש אנשים שבעיניהם זה לא נאור ולא מוסרי לאסור, ואז הם מחליטים שבעצם "כולם התירו", כי חס וחלילה שנמצא שמישהו לא התיר...

בנתיים, אני הראיתי לאורך השרשור כמה וכמה אנשים שציטטת כ"מתירים" והראיתי מתוך דבריהם שדיברו על מוסר, אגדה, משנה, אמונה, ושות'.

אבל כשאני אומר את זה שהוכחתי, אתה אומר ,לא ארד רמה"

ידידי, לרדת לרמה זה עצם הסילוף של הפוסקים, לא להצביע על הסילוף.

אז אם אינך רואה צורך לרדת רמה - תפסיק להטיל על פוסקים את עמדותיך האישיות.

איסור.

מנין שיש איסור לדעת הרמב"ם? וכך מוכיח גם הרב רבינוביץ' ביד פשוטה.

ואם הטור אומר ש"כאילו מלמדה תפלות" עוסק רק בתורה שבכתב, מניין שיש איסור ללמד תורה שבעל פה לדעת הטור?

ואם החפץ חיים אומר ללמד תורה שבעל פה (אם כי מציין דברים שאינם גמרא) כנגד דברי הגמרא בגלל שהשתנו העתים, מניין שהוא אוסר גמרא?

ואם הרב יעקב אריאל אומר שאין איסור עצמי, האם הוא לא הכיר את הדברים שלך?

ואם מצינו אצל חב"דניקים שיש שקיבלו את הוראות הרבי ולימדו גמרא לנשים, למה שאסיק להבנתי ולהבנתך ששנינו איננו חב"דניקים שהוא סבר שזה בעייתי?

לגבי הרמב"ם - איני יודע, לא טענתי בשמו. 

לגבי הטור - הוא כתב להדיא "לא ילמד", ולא משנה מעתה אם זו תפלות או לא, יש כאן הוראה

(במחשבה שניה: מדאתינן להכי, גם ראיית הרב רבינוביץ הפיהמ"ש שדינן בה נרגא. דהא קמן ששייך לאסור ולאוו מטעמא שתפלות, א"ה אין להשליך על מקום שאסר הרמב"ם ממקום שביאר עניין תפלות)

לגבי הח"ח - כבר ציטטתי את לשונו שאומר שיש לחזק את אמונתן, במוסר ואגדה וספרי אמונה, מי שרואה כאן היתר ללמוד גמרא - הוא מקרה אבוד.

לגבי הרב אריאל - הוא הכיר, ואני אגיד בפעם המליון - אני לא מתכחש לחולקים ולא מנסה לסלף את דבריהם, בשונה ממי שנמצא בעבר השני של הפולמוס... לצערי.

לגבי הרבי - כי הרבי כותב להדיא מה מתיר ומה לא, ואדרבה - הא קמן שלא פשט לימוד גמרא אצל חבדניקים כמו שהיה מצופה אם זו היתה הוראת הרבי, כמו שטענו במאמר שקישרת 

1. נכון, זה לא משנה בכהוא זה מדבריי

2.לכן זה בסוגריים, ורק במחשבה שניה, עכ"פ זה ע"פ מה שאתה אמרת בשמו

3.כן, מכיר. ועניתי לך על ההודעה ההיא.

חילק בין דברי חז"ל שיש בהם מוסר, כמסכת אבות, לבין משנה.

שכיוון שהוברר שזה מגיע מתוך יראת שמים ומניעים טהורים באמת, זה בסדר.

כתבת יפה, אבל מוכרחים להוסיף נקודה: - בית המדרש

את צודקת לגמרי, ולא שללתי מה שאת אומרת. - בית המדרש

זה שורש הויכוח, ומשום מה יש אנשים שנח להם לעצום עינים.

אף אחד מעולם לא טען שאין מציאות של יוצאי דופן, כמו שכתב פה הוא אומר בדיוק מה שאמרתי אני- - בית המדרש

להוציא מזה הנהגה כללית וביטול איסור ("סך הכל" דרבנן 🤦‍♂️)

הספרים של הרב מלמד מאלפים. ממש עוזרים ללמד הלכה בצורה קלה ונוחה, אחרי שהרב עשה לילדים את העבודה ובדק את הפוסקים בכל נושא. אבל, יש סיבה שהרב נכנס לעניין הזה. וניכר שהוא כתב בדוחק- יתכן שהוא נשאל על כך:

ובתנאי שילמדו תחילה היטב את יסודות האמונה, המוסר וההלכות שחובה עליהן ללמוד- בתי ספר שבהם בנות לומדות גמרא בכיתה ד, מלמדים קודם את הרמב"ם, הכוזרי, שו"ע, משנה ברורה/ יחווה דעת?

דווקא נשים למדניות (אם הן לא למדניות, איך הן תוכלנה להתעמק בגמרא?) צריכות להרבות בלימוד ובהפנמת יסודות האמונה וההלכה- לפני לימוד הגמרא!

לימוד גמרא זאת מצוות עשה תמידית, "והגית בו יומם ולילה", ואם נשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן,

כדי שתתפננה לביתן, קל וחומר למצווה שאין לה שיעור

חשוב מאד לפני שנפגשים, להסביר לבחור שאתו נפגשים שזה קטע שחשוב לך. יש בחורים שלא יחפשו אשה שלומדת גמרא,

כמו החברותא שלהם בישיבה התיכונית או ישיבת ההסדר, אלא שותפה לחיי תורה, לבניית בית יהודי, אשה וגם אם לילדים,

מה שגם בלי התוספת הזאת בכלל לא פשוט בימינו

זאת הסיבה שחז"ל אסרו את זה. כי ממציאים כל מיני דברים בלי שום טעם וריח ואז מפיצים הלאה.

זה דור של שיוויון, גם גברים עושים את זה... לכולם יש זכות להיות מאלה שמגלים פנים בתורה שלא כהלכה. כיף גדול!

המחלוקת העיקר היא לא אם מותר או אסור אלא על מה לשים את הדגש.

אף אחד לא מעודד בורות וחוסר התעמקות ביסודות.

השאלה אם יש צורך גם לבגיע לפרטים שלא מוטלת על מצוות ת"ת.

זאת גם שאלה מה הדגש שכיום צריף להיות בחינוך לבנות  ביחס לתרבות הכללית.

האם להדגיש את הייחוד של האישה ביחס לטשטוש המצוי או האם להדגיש את השויון ההשכלה ולממש אותו

זאת בכלל לא מחלוקת תהומית ברמת התוכן אלא ברמת הדגשים החינוכיים

ככלל, לימוד גמרא לא מתאים למבנה נפשן הייחודי של הנשים. אמנם בהיסטוריה שלנו היו ברוריה, ודבורה ו(כי תעלה על דעתך שדבורה יכלה להיות שופטת בישראל בלי לשלוט בצורה מוחלטת בכל התורה שבע”פ?!), ועוד כמה תלמידות חכמות למדניות בגמרא: בתו של ר’ שמואל אבן חופני; בתו של רש”י שהייתה עומדת מאחורי הפרגוד וחוזרת עם הבחורים על השיעורים שאביה היה מעביר; הרבנית ששון מבגדד-לונדון, ממשפחת העשירים הידועה, שהייתה מתכתבת עם הרב הרצוג בלמדנות. אבל באופן כללי, אין אצל נשים נטייה ללימוד זה, הוא אינו מתאים להן. לכן הסטטיסטיקה מצביעה על-כך שרובן לא רוצות את זה. והיה ויש למישהי נטייה - היא יכולה ללמוד, כיוון שבעם ישראל מעולם לא נחסמה דרכה של האישה. אם רוצים להקים בית מדרש, בו ילמדו הבנות גמרא - אני בעד. כיוון שמתקיימת בנו ברכת ד’, ועם ישראל, ב”ה, הולך ומתרבה, וממילא כמות ה'יוצאות מן הכלל' מתרבה גם היא. יתכן ובסוף תמצאנה חמישים בנות שבאמת רוצות ללמוד גמרא, ואם-כן, צריך להקים להן בית מדרש. אבל למה הבת מרגישה שרק אם היא למדנית בגמרא זה סימן לכך שהיא חשובה? במה זה עושה אותה יותר חשובה? ההרגשה ’שרק כך אני שווה, שרק בזכות זה שמים לב אלי, שגם לזה אני מסוגלת’ - זוהי אומללות, מסכנות, אלו רגשי נחיתות. למה להוסיף עוד 'יוצאות מן הכלל', רק כדי שהן ירגישו שהן ’משהו’ בכלל? כנגד זה אני מתריע! הראי”ה קוק זצ”ל מרחיב ומסביר במספר מקומות (עין איה ברכות ב פרק ז, סעיף מו-מז; שבת א פרק ב, סעיף רנה; אגרות הראיה ב אגרת תסז), שאין בעיה בלימוד תורה לנשים, בתנאי שהן צריכות ורוצות ללמוד. אך בעיה חמורה היא קיומו של מקום, בו ישנה אווירה היוצרת אצל הנשים תחושה של אחריות תובענית ללמוד תורה, גם כשאין זה נובע מרצונן החופשי. אווירה כזו ”מסירה מהן את השקט הטבעי הפנימי שלהן, ומזיקה יותר ממה שתוכל להועיל...”. הבעיה איננה רק של הבנות עצמן, זו בעיה של החברה, של התרבות, של ההורים ושל הבעלים של אותן בנות. בחברה שלא יודעת להעריך מה באמת חשוב, האישה מרגישה שבמקומה הטבעי היא לא מספיק חשובה, ולכן היא מחפשת כל מיני דרכים חלופיות לשנות זאת. גם אם הגברים היו נתונים כל הזמן בתחושה שהם לא חשובים, הם היו עושים כל מיני פעולות מופרעות לשנות זאת. סולם הערכים המשובש הזה הולך ויוצר אטמוספירה מזיקה, אליה הולכות הבנות ונשאבות.

אשריך שאתה מברך על בתי המדרש שלהן, והן כולם מזלזלות בהלכות מתוך עיקרון. בוחרות להן מידות חסידות גבריות, אבל צניעות, בפח. להשמע לגדולי הדור, בפח.

הכל בשביל ללכת אחרי ה"רבנונים" (כדברי רבותי) שאפילו לא שמשו חכמים, בסה"כ הקימו איזה בית מדרש כדי לקבל קצת תשומת לב נשית שחסרה להם בגיל ההתבגרות כנראה.

אהוביה סנדק יקירנו שנהרג במרדף משטרתי אחריו 
השוטרים ניגחו את הרכב-מעצבן אותך
אבל עוד יותר מעצבן הטיוח 
של משטרת ישראל 
אז עם ישראל מפגין
ואתה, כן אתה שיושב בבית והנושא בוער בך,
אבל אתה לא הולך להפגין מכל מיני סיבות
אבל עכשיו עלינו לזכור להפגין זה עוזר
אבל עלינו לזכור ששום שר כזה הוא אחר קבוע
עלינו לזכור למי אנו מתפללים שלוש פעמים ביום
ואומרים
הָשִׁיבָה שׁופְטֵינוּ כְּבָרִאשׁונָה. וְיועֲצֵינוּ כְּבַתְּחִלָּה. וְהָסֵר מִמֶּנּוּ יָגון וַאֲנָחָה.

וּמְלוךְ עָלֵינוּ מְהֵרָה אַתָּה ה' לְבַדְּךָ 

בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט 
ה' הוא המלך הוא מחליט  על הכל
אז עכשיו 
"כולם מעוררים את פמליה של מעלה"
בקריאת פרק תהילים 
זה באמת בוער בך

לקריאת תהילים- לחץ כאן

ללימוד משניות- ​לחץ כאן​ ‏

לכניסה לאתר לע"נ אהוביה סנדק ז"ל (כל העדכונים על אהוביה סנדק, לימוד משניות וקריאת תהילים לעילוי נשמתו)- ​לחץ כאן

נ. ב. אם אפשר נא להפיץ ברשתות החברתיות

או להתפזר (פיזית או נפשית)

לחם שעונים עליו דברים הרבה – אנחנו רוצים שהמצה שאנחנו אוכלים תהיה ספוגה בסיפור יציאת מצרים

פסח (התשפ"ג) - מצה, מיצוי, התמצאות ומציאות

מדובר כאן דווקא על דין תורה, שנידון בסנהדרין גדולה.

כלומר דין שנידון בפורום רחב של שבעים תלמידי החכמים הכי גדולים, שמלבד שהם גדולי התורה, הם בקיאים גם בחכמות החול ויודעים שפות שונות. הדיון פתוח, וכל תלמיד חכם שחושב שיש לו סברא, יכול לבוא ולשטוח בפניהם את טענותיו, ממילא הסיכוי לטעות בכזה פורום - הוא בגבול האפס. כאן כנראה שמי שמשוכנע שהוא צודק והם טועים - הוא הטועה.

הייתי מסיים מסכת הוריות בערב פסח.

אחלה מסכת.

אפשר לצטט הרבה מקורות לכאן ולכאן

(בירושלמי יש דרשה הפוכה, שצריך לשמוע דווקא כשהם אומרים על ימין שהוא ימין. הרבה ראשונים כתבו שמצוות לא תסור היא רק בסנהדרין, ואילו החינוך כותב שגם בחכמי כל דור ודור. חלק מהראשונים צמצמו את הדרשה שציטטת לגזירות חכמים. מסכת הוריות עומדת במתח מסויים מול הדרשה שציטטת, ויש כל מיני אפשרויות ליישב)

~~

אבל בסוף זה מביס את עצמו - ואם הרב מפרש את המקורות בצורה שמרחיבה את הסמכות שלו? אז ממילא חזרנו לאותה שאלה, האם צריך לא לסור ממה שהוא אומר (בשאלה הזאת עצמה) או לא

לכן אני חושב שהתשובה חייבת לבוא מהשכל והלב עצמם - 'אני לא מאמינה שהקב"ה רוצה שאני אחטא עם הרב, זה לא מסתדר עם התורה שלמדתי' או 'שאר הרבנים אומרים לא לזרוק את השכל אז משהו כאן משונה' או 'אני באמת לא יכולה להזדהות עם הגישה שמתוארת כאן כרווחת בציבור החרדי, ואני יודעת שאפשר לפרש את המקורות אחרת, לכן אני לא הולכת בגישה הזאת'

התורה: אמרו לכם X, אל תעשו X-1 או X+1

הפרשנות המאוחרת: אפשר לעקור ולעקר את הכתובים, אפשר לעשות טריקים ושטיקים, ולכול זה נקרא בשם 'דעת תורה'.

על־פני בני האור או וואטאבר כת כזאת או אחרת.

מגילת מלחמת בני אור בבני חושך – ויקיפדיה

תאמת חונכתי לחשוב שמוזיאונים זה דבר משעמם אני עדיין לא יודעת מה דעתי האובייקטיבית על מקומות כאלה (כפי שאתה אוהב להגיד חחח)

אם אסור לך לסור ממה שהשופטים יגידו לך אזי המשמעות היא שעליך לשמוע להם גם אם נראה לך שזה צריך להיות הפוך. יש כאן למעשה את הניסוח (הראשון כנראה) של רעיון שלטון החוק. וכמו שהרב מיכי אברהם אומר שמדובר בסמכות פורמלית ולאו דווקא מהותית.

https://hilchata.co.il/wp-content/uploads/2023/01/%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%9F-376-%D7%AA%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%94-2.pdf 

@הרמוניה אם מעניין אותך להעמיק

אמרתי שבע"ה אשלם בכל מקרה, אבל תמיד מעניין להעמיק מה הדין(:

קראתי את העמוד הראשון מקווה להמשיך מחר

לא אמרתי כלום 

אמר שאני לא צריכה להחזיר בכלל! אתה צדקת ולא צדקת כי זה לא היה קשור ל"זה נהנה וזה אינו חסר"

בכל מקרה כבר החזרתי חצי.

הבנתי רק בערך

יכולה להסביר את הבערך הזה בפרטי

אבל הוא בוודאי לא חושב שזו גניבה

מאמינה שרבנים שונים יתנו תשובות שונות

אני לא הבנתי עד הסוף

בגדול הוא אמר שככה המערכת עובדת

שזה מתקזז עם טעויות שהם עושים, וכמו שהם לא מקפידים להחזיר כשהם גוזלים בטעות, אז ככה זה עובד, הם לוקחים את זה בחשבון

ושבוודאי שהיה מותר לי לנסוע במקרה שנתקעתי ובגלל שהמטרה של השירות הזה הוא לאפשר לי בעצם לנסוע ממקום למקום

אל תקשה עליי עכשיו אני לא פוסקת

פעם התכתבתי עם הגב מאזוז ז"ל בקשר לשאלות של ספק בממון (נושא ההתכתבות היה דברים שהוא כתב בהסכמה לספר "שבות עמי").

מדבריו הבנתי שהכי טוב לתת את הסכום לצדקה.

בנוסף, יש תשובה של הרב עובדיה (נדמה לי ביביע אומר חלק ז), לגבי אדם שכשהיה ילד קטן הוא גנב דברים. הוא פוסק שאין צורך להחזיר, אבל לצאת ידי שמים שייתן צדקה (נדמה לי שזה גם מה שאומר הרמ"א בשם ספר חסידים).

הנקודה היא שאם הולכים על הנתיב של צדקה, לא צריך לתת את הסכום המלא, אלא רק לתת משהו לצדקה (ככה זכור לי מהרב עובדיה שם).

כמובן שהכי טוב לשאול רב במקרה הספציפי, כמו שאת עשית...

אבל באופן אישי, כשלי הייתה בעיה כזו, פשוט עליתי על אוטובוס והסברתי לו את מה שקרה והוא עשה כמה ניקובים שהייתי "חייב", וביי ביי. לדיון הלכתי זה אחלה, אבל תכלס, זה לא שווה את הנקיפות מצפון...

אני מבינה, במיוחד שיש דעות שצריך להחזיר... אז זה מוציא אותך מכל חשש

ובינינו, זה כמה שקלים... תתני בשמחה ותשכחי מזה.

אצלינו אומרים: התשלום הכי זול בעולם הוא כסף...

ברור אני לא רוצה לחזור בגלגול לא משנה בגלל כמה כסף...

זה למעשה מה שכתוב בתחילת הגליון

מה הקשר ל"מציל עצמו בממון חבירו".

ולמה למען ה' זה נראה לך "לא חסר", הרי זה בדיוק "חצר דעבידה לאגרא", ואף גרוע מכך.

ונכון מאוד

אבל אין גם ספק שלא עכברא גנב אלא חורא גנב, שכן מוכח שמודל העסק של תחבורה ציבורית בישראל מבוסס לפחות בחלקו על אמון בלקוחות, וזו לא רק בדיחה מגוחכת אלא ספק עבירה על לפני עיוור לא תיתן מכשול.

שמע אכיפה מטורפת

כל חמש דקות billeter billeter

הפרנסה של החברה היא מהתשלום עבור הנסיעה. נהנית משרות שהיה עלייך לשלם עליו ולא שילמת. אז גנבת. חברות התחבורה מתוגמלות על פי מספר הנסיעות, לכן זה נהנה וזה חסר. כי הנסיעה שלך לא נרשמה. זו הסיבה שגם מי שלא משלם עבור הנסיעה, צריך לתקף את הכרטיס.

[שמבין ענין

מאוד משתנה בין פוסק לפוסק בפרט אם המשפחה עשויה להעלב אז אי אפשר לעזות לך.

מסכימה. לא היינו אוכלים. איסור חמור לאכול שרצים. אולי תביאו את הירוקים הבדוקים

אתכם? אפשר לדבר איתם גלויות?  אין נימוס בדברים כאלה. נאכל דבר אחר מתוך רצון

לא לפגוע?!

מדריך כשרות לאורח - כושרות

הם רוכשים ירוקים בשקית מהסופר ,זה ניראה נקי ברמה של חול וכו , ושטוף ומבוקר 

אבל כמובן ללא בקרת תולעים

הם אמרו שמסכימים לכבודנו להבא להשרות את הירוקים במים עם סבון כמה דקות ואז שטיפה במים וייבוש. 

האם זה מספיק?

במידה ומדובר על ירוק לא מפוקח תולעים ללא שם של חברה , סתם משהו גנרי לא ידוע

מה הדרך לנקות ?

חשבתי שהשרייה במים סבון ובדיקת העלים מספיקה ? לא ?

צריך לבדוק את העלים אחד-אחד מול האור.

אבל באמת כדאי לשאול רב באופן אישי...

אבל באמת כדאי לשאול. אנו שואלים את הרב ויא הנחשב להמומחה בכל הנוגע

לנגיעות במזון.

יש גם רב ספרדי ששמענו אותו בקול ברמה, גם מאוד מדקדק.

לרב ויא יש ספרים בנושא וגם חוברת "קיצור קונטרס מבוא מזון לגוף ולנפש.

אנו נעזרים בה.

צריך לבדוק כל עלה מול אור בוהק, אתה לא יודע מה הולך שם.

כל עלה לוקח המון זמן לבדוק זה לא בלתי־אפשרי (אחרת איך חז"ל עשו את זה) אבל זה לוקח המון, המון זמן, ועין מאוד חדה.

החרקים החמודים האלה הם לרוב או חומים או בצבע ירוק בהיר (זהה לחלוטין לחסה, אפשר לזהות רק בקושי לפי העיניים השחורות), קטנטנים אולי בגודל של מילימטר־שניים, ויש לא מעט. הם גם לא יורדים בכזאת קלות במים.

לבבות חסה בד"כ יותר נקיים וקלים לבדיקה.

מראה מול הפנים. אז צריך לזעוק בצורה הכי מזעזעת וישירה שיש. כי חטאי ישראל היו נוראים ומלאי זימה, אז איך יחזקאל יכול לשתוק על זה?

הרצי"ה אמר שעובדה שאצל נוח כתוב "החיה אשר אינינה טהורה" ולא טמאה, כי ראוי לדבר בלשון הכי יפה.

אבל בפרשת שמיני כתוב "טמא הוא לכם" כי כשצריך לדבר בדבר שהוא נפקא מינא צריך להוקיע את הטומאה מפורשות ובתקיפות.

ב. גוף האדם מקביל למידות עליונות שיש אצל ה' וכנסת ישראל. אם תראה את המקבילות בשיר השירים אז זה מסתדר.

למשל הפסוק השני בפרק ביחזקאל מסתדר עם זה שמשה הושפע מהתרבות המצרית בבית פרעה, ואהרון גם הושפע בגלל השעבוד. ותבדוק בחזל למה מומשלים משה ואהרון בשיר השירים

כי אהליבה(יהודה) ראתה את הדברים שאחותה עשתה(ישראל) והמשיכה למרות שראתה את חרפתה ועונשה. ובכל זאת השם אוהב ומעדיף את יהודה יותר משבטי ישראל.

לדעתי יש כאן לימוד עמוק הרבה הרבה יותר

פשוט ה הבטיח לדוד מלכות. ובימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל.

לא הבנתי. עם ישראל עם קשה עורף וממשיך לחטוא גם כשיש עונשים.

לכן הנביאים צריכים לתת לו נבואות תוכחה. וגם זה לא עזר חוץ ממקרים מועטים. רק הגלות בסוף עזרה בזה.

אבל נבואת יחזקאל חשובה לדורות. שאנחנו נדע כמה אבותינו חטאו ולא נחזור להיות כמוהם

"בימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל" 

תקרא מה השם אומר לירמיהו על החטאים של יהודה לעומת ישראל בירמיהו ג ח-י

עם ישראל לא חוטא סתם. 

הנביאים לא עזרו. וגם הגלות לא עזרה, היא פשוט עשתה ריסטארט וניקתה את העוונות, אבל עם ישראל ממשיך בשלו. ב"י !! (ברוך ישראל)

כאילו איזה חידוש יש כבר בנבואת יחזקאל שעם ישראל חטא?? נו בעמת כאילו לא ידענו את זה עוד 20 ספרים לפני כן. 

כה אמר ה אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו נאם ה

רש"י : אם ימדו שמים כמה גובהם "גם אני אמאס בישראל" כלומר כשם שהם לא ימדו ולא יחקרו כך ישראל לא ימאסו בכל אשר חטאו" 

כן כן קח את כל התיאורים של הזימה שעם ישראל עשה כביכול ביחס עם השם (ולא רק) עם ישראל באמת היה שטוף זימה בתקופת התנך. ועם זאת וביחד עם הכל. זה כלום בעיני השם. 

כי כמו שאי אפשר לחקור ולמדוד את השמים, אי אפשר לחקור ולמדוד את המחשבות של עם ישראל. 

@אילת השחר 

ושיר השירים לא עשיר בתוכן דומה? 
 

ובאופן כללי - יחזקאל היה נביא עם מעשים חריגים ויוצאי דופן. 

הוא לא היה נביא עם מעשים חריגים הוא פשוט היה מתלהב יתר על המידה כמו שחזל אומרים

חוצמיזה יש עוד תיאור בוטה למדיי והוא לא ביחזקאל

לא גדשת את הסאה?

כשזה מגיע לתוכן לא צנוע אמיתי, שיר השירים עובר בלדבר במשל בתוך משל, ולא אומר זאת מפורשות , בגלל הצניעות שבדבר.

למשל "באתי לגני אחותי כלה" וכדומה (כאשר הגן זה הרעיה עצמה)

ליחזקאל, לאורך נבואותיו, סגנון מסוים.

אמנם לא חקרתי את הנושא לעומק אבל אני חושב שהרעיון המרכזי של הספר הוא הניגוד בין טומאה לטהרה (יחזקאל היה כהן וקשור מאוד לרעיון של המקדש), ומתוך הרעיון הזה נובעות הנבואות.

זה בא לידי ביטוי בביטויים השגורים בספר (גילולים, תועבה, טומאה, שיקוצים, לעומת נבואת המים הטהורים וכיו"ב).

"וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ, וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים, וָאֶפְרֹשׂ כְּנָפִי עָלַיִךְ, וָאֲכַסֶּה עֶרְוָתֵךְ; וָאֶשָּׁבַע לָךְ וָאָבוֹא בִבְרִית אֹתָךְ, נְאֻם אֲדֹנָ־י יי--וַתִּהְיִי-לִי. וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם, וָאֶשְׁטֹף דָּמַיִךְ מֵעָלָיִךְ; וָאֲסֻכֵךְ, בַּשָּׁמֶן."

"בֶּן-אָדָם--אֱמָר-לָהּ, אַתְּ אֶרֶץ לֹא מְטֹהָרָה הִיא: לֹא גֻשְׁמָהּ, בְּיוֹם זָעַם. [...] כֹּהֲנֶיהָ חָמְסוּ תוֹרָתִי, וַיְחַלְּלוּ קָדָשַׁי--בֵּין-קֹדֶשׁ לְחֹל לֹא הִבְדִּילוּ, וּבֵין-הַטָּמֵא לְטָהוֹר לֹא הוֹדִיעוּ;"

"לָכֵן אֱמֹר אֲלֵהֶם כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, עַל-הַדָּם תֹּאכֵלוּ וְעֵינֵכֶם תִּשְׂאוּ אֶל-גִּלּוּלֵיכֶם--וְדָם תִּשְׁפֹּכוּ; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ??? עֲמַדְתֶּם עַל-חַרְבְּכֶם עֲשִׂיתֶן תּוֹעֵבָה, וְאִישׁ אֶת-אֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִמֵּאתֶם; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ???"

"כְּטֻמְאַת, הַנִּדָּה, הָיְתָה דַרְכָּם, לְפָנָי."

כאנטיתזה למצרים (תשעה קבין של זימה):

"וָאֹמַר אֲלֵהֶם, אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ, וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם, אַל-תִּטַּמָּאוּ:"

וגם כמובן חזון העצמות שקשור באופן ישיר לרעיון של טומאת מת, וקבורת המתים וטיהור הארץ במלחמת גוג ומגוג,

גם המפגשים עם המלאכים והחזיונות הם אנטיתזה לטומאה (זה כנגד זה)

"לְאַרְבַּע רוּחוֹת מְדָדוֹ, חוֹמָה לוֹ סָבִיב סָבִיב--אֹרֶךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת, וְרֹחַב חֲמֵשׁ מֵאוֹת:  לְהַבְדִּיל, בֵּין הַקֹּדֶשׁ לְחֹל."

וַיֹּאמֶר אֵלַי, בֶּן-אָדָם אֶת-מְקוֹם כִּסְאִי וְאֶת-מְקוֹם כַּפּוֹת רַגְלַי, אֲשֶׁר אֶשְׁכָּן-שָׁם בְּתוֹךְ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְעוֹלָם; וְלֹא יְטַמְּאוּ עוֹד בֵּית-יִשְׂרָאֵל שֵׁם קָדְשִׁי הֵמָּה וּמַלְכֵיהֶם, בִּזְנוּתָם, וּבְפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם, בָּמוֹתָם. בְּתִתָּם סִפָּם אֶת-סִפִּי, וּמְזוּזָתָם אֵצֶל מְזוּזָתִי, וְהַקִּיר, בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם; וְטִמְּאוּ אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי, בְּתוֹעֲבוֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ, וָאֲכַל אֹתָם, בְּאַפִּי. עַתָּה יְרַחֲקוּ אֶת-זְנוּתָם, וּפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם--מִמֶּנִּי; וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכָם, לְעוֹלָם.

אַתָּה בֶן-אָדָם, הַגֵּד אֶת-בֵּית-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַבַּיִת, וְיִכָּלְמוּ, מֵעֲו‍ֹנוֹתֵיהֶם; וּמָדְדוּ, אֶת-תָּכְנִית.

///

בקיצור אפשר להסתכל על זה בעיניים קצת ילדותיות של "וואו כתוב שם דדיים" OK זה לא עיקר המסר. וגם בכלל, התפישה התרבותית של ארוטיקה בספרות בימינו שונה מאוד מהתפישה של פעם.

המסר העיקרי הוא שכל מצוות ה' – אמונה, "לא יהיה לך", מאכלות אסורות, עריות, צדק ומשפט, מתנקזים לתוך המושג של טומאה וטהרה. ומהצד השני, המושג של טהרה ובית המקדש כולל בתוכו את כל הרעיון של טהרה גופנית ומוסרית. זאת לא זאת?

מלבי"ם:

"הסיר המצנפת והרים העטרה?" אתה חושב בדעתך להסיר את המצנפת מן הכהן גדול ולהשפיל כבוד הכהונה והמקדש, ולהרים העטרה של המלך, להגדיל כבוד המלוכה ולהשפיל כבוד הכהונה? "זאת לא זאת?" ר"ל אתה רוצה שיהיה זאת ולא יהיה זאת, ר"ל שתתקיים העטרה ולא יתקיים המצנפת? (ואיך אפשר זה שיהיה זה בלא זה, והלא כבוד המלוכה נמשך מכבוד הכהונה), "השפלה הגבה", אתה רוצה להגביה את העטרה שהיא שפלה במדרגתה ולהשפיל את המצנפת שהיא גבוהה באמת באשר הוא כבוד ה':

של הכהנים בני צדוק. משפחת הכהן הגדול. סוג של אליטה רוחנית דתית בעם.  שלפי הספר עצמו כל המשפחה לא חטאה בעבודה זרה ושאר חטאי ישראל.
 

אז הוא גדל בתוך חברה ששמרה על צניעות, כאשר מסביב כל העם עובד אלילים וחוטא בגילוי עריות כמו שמתואר ביחזקאל עצמו בתשפוט עיר הדמים. כאשר עבודת אלילים הביאה לזימה גדולה מאוד כמו קדשות וניאוף וכדומה.

ייתכן שזה גורם לסגנון הנבואה של יחזקאל להיות חריףבעניין זה, כי הנבואה חלה על האדם בסגנון של נפשו הקיימת.

כמו שהחרדים כותבים פשקווילים חריפים על חוסר צניעות שיש אצל החילונים, כי הם חיים באווירה מאוד צנועה 

גם כשיש תופעות תוך מגזריות

גם כן יוצאים נגד זה בפשקווילים

אני חושבת שזו גם אמירה חזקה של התורה, אנחנו לא מסתירים כלום, אין סיבה להסתיר, אם צריך לדבר ברור כדי שתבינו-נדבר ברור ואם זה יגרום לכם לאי נוחות-מעולה, זו המטרה, להזיז בנו משהו...

לי אישית קשה לקרוא את זה, האם זה אומר שלא בסדר שיחזקאל אמר את זה או שזה נכתב בתורה-ממש לא, יש אנשים שככה הם לומדים וכנראה עמ"י בתקופה הזו-ותכלס גם בשאר התקופות כי הנבואה נכתבה לדורות-צריך את זה כדי להתעורר...

ותראה, אם זה לא היה כתוב ככה-לא היה נפתח הדיון הזה😉...

הע"ז היה חזק וכמה זו עבירה חמורה ושורשית.

כדי שנבין שבימים של עוצמות חיים, או שאתה מקדש את זה כשלמה, או נופל לשאול תחתיות כמו הנשים שם. וממילא, בימינו שעוצמות החיים חוזרות יש מה ללמוד מזה.

כדי שנבין שנבואה תלויה בעוצמות חיים, ומי שרוצה להתנבא, צריך להיות כמה שיותר חי (אחרי שהוא זיכך את עצמו ואחרי שהוא מתחתן), ולא בורח, כנראה.

כלומר כנראה תוצאת ההתפחה של אורז היא לא ממש כמו של חמשת מיני דגן, אבל יותר משמעותית משל מינים אחרים, ולכן אפשר להתלבט האם לסווג אותה כחימוץ או 'סירחון' בלבד

2. להבנתי הגמרא מיד אחר כך באמת מוכיחה שלרבי יוחנן בן נורי זה חמץ ממש מכך שבברייתא אחרת הוא במפורש מחייב על זה כרת. (בכתבי היד לא מופיעים המילים 'דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת', אלא רק ההמשך - 'דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ'. לפי הגירסא שבדפוסים, ואולי גם לפי הגירסא שבכתבי היד, צריך להגיד שהגמרא בהתחלה לא חשבה על האפשרות ש'קרוב להחמיץ' = 'לא ממש חמץ')

שם מדובר על קרמית, שגם מוזכרת בבבלי בהמשך הסוגיה:

'רבי יוחנן בן נורי אמר: קרמית חייבת בחלה, שהיא באה לידי מצה וחמץ. ורבנין אמרי: אינה באה לידי מצה וחמץ. ויבדקנה? על עיקר בדיקתה הן חולקין - רבי יוחנן בן נורי אמר בדקוה ומצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ, ורבנין אמרין בדקוה ולא מצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ')

בכל אופן מעתיק לכאן את הבבלי: 'וכן היה רבי יוחנן בן נורי אומר: קרמית חייבת בחלה. מאי קרמית? אמר אביי: שיצניתא. מאי שיצניתא? אמר רב פפא: שיצניתא דמשתכחא ביני כלניתא'

רשי: 'שיצניתא - קצח שקורין נייל"א בלע"ז עגול הוא כעין דוחן ושחור. לישנא אחרינא שמעתי אשדרניל"א ונמצאת בשיפון'

שאלה בסוף.
 

תודה על התשובה 🙂

אז רבי יוחנן סובר שגם אורז וקרמית הם חמץ, או שגם עוד מיני דגן שאינם מ5 מיני דגן?

מתני' אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחטים בשעורים בכוסמין ובשיפון ובשיבולת שועל

גמ' תנא כוסמין מין חיטין שיבולת שועל ושיפון מין שעורין כוסמין גולבא שיפון דישרא שיבולת שועל שבילי תעלא.

הני אין אורז ודוחן לא? מנהני מילי אמר רבי שמעון בן לקיש וכן תנא דבי רבי ישמעאל וכן תנא דבי ר' אליעזר בן יעקב אמר קרא לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות דברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא בהן ידי חובתו במצה יצאו אלו שאין באין לידי חימוץ אלא לידי סירחון.

מתניתין דלא כרבי יוחנן בן נורי דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ.

איבעיא להו שקרוב להחמיץ דקדים ומחמיץ או דילמא קרוב להחמיץ הוי חמץ גמור לא הוי תא שמע דתניא אמר רבי יוחנן בן נורי אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח.

=> בקיצור לדעת ריב"נ אורז נחשב למין דגן והוא מחמיץ (אחרת לא היו חייבים עליו כרת)

=> ולדעת השאר זה לא מין דגן כיוון שהוא לא מחמיץ אלא מסריח

כלומר המחלוקת מהו גדר חימוץ שאסרה התורה או האם אורז נכלל בגדר הזה

לפי הברייתא "דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ" אפשר להבין להיות שזה אסור רק מדרבנן כי זה "קרוב" או אולי איסור לאו אבל לא כרת. (בעצם ה"מתניתין דלא כרבי יוחנן דאמר..." מקדים את המאוחר, נראה כמו עניין של עריכת הסוגיה)

לכן איבעיא להו האם זה חמץ גמור ואז הברייתא השנייה מהתא שמע מכריעה שזה חמץ גמור לפי דעתו.