ועתה שואלים איך הוא מתנהג במקרה הזה. אבל הפצועה המסכנה לא גרמה למותו של אף אחד- אז הקישור לא ראוי

אגב,

אם היא הייתה מתגרשת מבעלה - כלל לא הייתי מעלה את זה.

אבל העובדה שהיא בוחרת להישאר נשואה לרוצח, לא מעידה על סלידה ממעשיו.

כשהייתי נער במהלך חג פורים, בין חלוקת משלוח מנות לחבר הזה לבין חלוקת משלוח מנות לשכן ההוא, פתאום היה מבזק חדשות ברדיו.

פיגוע באריאל.

ילד נפצע מפצצה שהוטמנה בתוך משלוח מנות, הרקע כנראה לאומני.

https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3521618,00.html

בחיי, נהרסה לי שמחת החג. איך אפשר לשמוח כשילד קטן פותח משלוח מנות, מנסה להוציא ממנו איזו חתיכת שוקולד, ופצצה גורמת לו להיפצע באורח קשה?

אחרי כמה שנים הסתבר שזה היה מעשה ידיו של ג'ק טייטל שר"י, שניסה לרצוח את אבי המשפחה באריאל מכיוון שהם "יהודים" משיחיים (כת נוצרית). 

מי שבוחרת להישאר לאדם הארור הזה, לא יכולה ליהנות ממשפטים כמו "אבל היא עצמה לא פגעה בחפים מפשע".

ברור שלא מגיע לה להיפצע, וברור שחבל שתפסו את מי שזרק את האבן שפגעה בה כשהוא עדיין חי.

אבל אני אחזור על זה - אם מקשרים לכאן מקרה אחר ולא קשור, אז צריך לזכור שזה יכול לפעול לכל מיני כיוונים.

הזיה.....

יש לי תיאוריה לא מבוססת שאם היהודים היו מונים מיליארדי אנשים כמו האיסלאם או הנצרות, היו קמים מתוכנו מחבלים רצחניים כמו באיסלאם הקיצוני בדיוק בגלל יהודים כאלה......

https://news.walla.co.il/item/1599704

מבינה את השיפוטיות כלפיה

כמו שלריסה טרימבובלר עדיין נשואה ליגאל עמיר.

אבל כף הזכות היא שלאדם קשה מאוד לקבל או להפנים שהאדם הכי קרוב אליו והכי אהוב שלו הוא פושע. זה לא במחי יד ניתן להפחית את הרגשות. זה לא פשוט בכלל.

זה נכון לגבי כל אדם שסרח לעניין הקרובים אליו.

הילדים של הרב עזרא שיינברג עדיין תומכים בו. הוא הרי אבא שלהם. תחשבו מה זה לבן של אחד כזה שכל עולמו קורס. אז הוא נאחז.

אז אנחנו כאנשים חצוניים יודעים שזה מובן מאליו אבל זה כל עוד לא הגיע ל"חצר האחורית" שלנו.

אבל העיקרון מובן לא?

אתה נותן חוות דעת חיובית לדוחות כספיים כי "העיקרון מובן", או שאתה מצפה שיהיה דיוק בפרטים לפני שאתה מפקיד את חתימתך ואת יושרך המקצועי על הדוחות הנ"ל? 

זה כזה "לדעתנו, הדוחות הכספיים הנ"ל משקפים באופן נאות, מכל הבחינות המהותיות......"

של 15 קרובי משפחה

או וואטאבר

ויעצרו בין 5 ל 20 קרובי משפחה של נערי הגבעות?

מבטיח לך שהיית יוצא להפגין נגד דבר כזה לפחות כמו ההפגנות שקיימות עכשיו.

כשאתה משווה את המקרים אתה יורה לעצמך ברגל

מלבד שאני לא מאמין ללוקש שהוא זרק אבנים, אבל לו יהי...

היו יוצאים בקמפיינים והפגנות ויוצאים בסיסמאות נגד מציאות כזאת.

תגיד תודה שזאת לא המציאות גם אצלנו.

תאר לך שהיו עוצרים אותך רק בגלל שאיזה נער גבעות שלח לך סמס פעם או שסתם עמד לידך בתור למכולת היישובית....

או שהיו עוצרים את האחים והאחיות של אהוביה אם לא היה נהרג ואת ההורים שלו והיו שמים אותם במעצר בלי עורך דין עם שיטות חקירה קשות מאוד.....

זה ברור לחלוטין.

והפרשה הזו כאובה מידי, מכדי להעמיס עליה מה שלא היה - וע"י כך לשמוט את הקרקע מתחת הדרישה לחקור מה שכן היה, בדיוק - וגם לטפל בהתעמרויות מוגזמות רבות שנים של היחידה הזו.

הם עשו מרדף, אחרי קבלת ידיעה. עד כאן בסדר. בשלב מסוים ידעו שסביר שאלו "נוער גבעות". ואז יש שתי שאלות: האחת, האם הידיעה הזאת גרמה להם בראש ל"הלך רוח" של "אוייב" (לצערי, זה בהחלט סביר). והשניה, האם הם נכנסו ברכב, ניגחו אותו - שזו עבירה חמורה שמצופה מהם שיבינו מה זה עלול לגרום - או שבמהלך זגזוגים של הרכב, הוא נכנס למסלול שלהם, שהיו משמאל (מעין מה שקורה כשרכב נוסע עובר נתיב שמאלה ויש שם רכב בכיוונו). הסברא הפשוטה אומרת, שהרכב הרודף יכול לזהות איך נוסע גם רכב שמזגזג לכיוונו - ולהאט כדי שלא יתנגש בו. כל נהג מכיר את זה.

אלו נושאים שצריכים בדיקה ללא משוא פנים. 

הדבר המקומם הוא הנסיון איכשהו קודם כל "להעביר" את זה. כאילו זה שנער יהודי כזה נהרג, זה משהו שאפשר "לטאטא" ולהמשיך. זה לא יעלה על הדעת - ועל זה קם עיקר הענין. 

כבר היו מקרים של רכבים שהתהפכו במרדף, עם תוצאות עגומות. כך הה נראה ברגע הראשון - עד שהוברר די מהר שמסתירים משהו.

לכן הנקודה אינה שמישהו רצה "לרצוח". לא מאמין לדבר כזה.

הנקודה היא הבירור האובייקטיבי - לא על ידם. ושינוי טוטאלי בפרופורציות ואופן הטיפול של המשטרה שם בכללי.

מעבר לכך, אין מקום לדעתי לתת - מעבר לפריקה שהיתה בהתחלה - לסוג של אנארכיה להשתלט. הפגנות משפיעות גם כשהן לא חוסמות את הכביש לסתם אזרחים. וגם כשלא נוהגים באלימות יזומה (לא מדבר כשזה מתחיל משוטרים, שאז האחריות היא עליהם). אין שום ענין לחשוב שהפגנות השמאל, חרדים קיצוניים, סתם שאבבניקים - זה הדגם.

הצבא מכתר את הכפר והאיזור ועוצר את המחבלים.

לא מה הקשר? התכוונתי שהימ"ר לא מתעסק בטרור הערבי שמשתולל פה, אלא משקיע את כל התקציב העצום שלו בחבורה קטנה של צעירים שעוסקת כמעט רק בהתיישבות ועשייה חיובית

ובכלל אמרתי שטכנית שזה היה צבא זה הכל

המושתק- ערבים מיידים אבנים כל הזמן, מיידים סלעים, והתשקורת שותקת (חוץ אולי מערוץ 20) וזה עובר בשלום. מצב בלתי נסבל. אם נוער הגבעות ישנו דרכם או לא- נחיה ונראה

ערך הנקמה הוא רק אמצעי לערך הצער על פיגוע קשה.

נתפלל לרפואתם

בכל מקרה, השרשור נועד להיות השוואה לרצח אהוביה הי"ד. ולא כדי להדגיש את ערך הנקמה.

אבל באמת ערך הנקמה הוא חשוב מאוד, ואיני יודע למה אתה חושב שהוא רק אמצעי

הנקמה אמורה להגיע באופן טבעי ואנושי לאחר שהאויבים שלך פוגעים באחותך ואתה מצטער וכואב.

ההשוואה של מידי אבנים ערבים לכאלו יהודים, שעושים אתזה רק מתוך התגוננות היא מזעזעת ונוראית.

עד כדי שגורמת לנו לרצוח את עצמנו במקום לטפל באכזרים כראוי.

לדעתי זה הדבר שגורם לפיגועים האלה להתרחש שוב, ושוב, ושוב.

כי במקום לטפל במי שעושה אותם, נרתעים ואז ילדים שכל כוחם הוא להשיב אבנים עושים את כל אשר ביכולתם,

אז הנה עוד אחות אהובה נפגעה קשה ממידיי אבנים ערבים שכל מטרתם הייתה לרצוח אותה, סתם בגלל היותה יהודיה.

מה היא התגובה הטבעית של כוחות הביטחון?

למנוע מיהודים לגונן על עצמם, להשיב את ביטחונם במקום ששייך להם, שאמור לתת להם את הכי ביטחון

למה הם מגיבים כך?

כי הם מפחדים, מהם, מהאכזרים. ממה יגידו כל האומות האחרות.

למה הם מפחדים?

כי הם שכחו שיש ה', שהבטיח לנו את המקום הזה.

אבל האויבים?

הם לא שכחו, הם יודעים אתזה הייטב. ,

הם קולטים שהשלטון ה"יהודי" פה בארץ לא מתנהג כמו שהוא צריך להתנהג

הם לא מתנהגים כמו בנים של אלוהים ולכן הם ממשיכים בטרור. אך ורק בגלל זה.

ולכן, עם כל הצער ובגלל הצער כשקורה כזה דבר צריך וחייב לדבר בערך הנקמה.

"הוי האומרים לרע טוב וטוב רע, שמים מר למתוק ומתוק למר..."

לנהוג בלי רישיון נהיגה - רע.

לברוח מהמשטרה במשך 20 דקות - רע.

לזרוק אבנים על אנשים - רע.

לפי החשד, אותה חבורה קדושה עשתה את שלושת הדברים האלה.

והדברים של @נופת צוף מראים את השיבוש בתפיסה....

(מלבד הליצנות שב"לפי החשד"... זה מדהים שיש עוד אנשים שמאמינים לגוף המאפיונרים במדים, השקרנים הפתלוגיים של מדינת ישראל)

ראיתי אנשים רציניים מאוד, כולל תחקירנים ימניים, שאומרים שגם זריקת האבנים היא עובדה ולא חשד.

נהיגה ללא רישיון - שיקבלו על זה מה שצריך לקבל על זה.

בריחה מהמשטרה: מוצדקת לגמרי. אלא אם כאן אתה מעוניין לספוג עינויי שב"כ במקומם.

זריקת אבנים - אני שמעתי יותר מידי הפוך, הרבה יותר מידי. בנתיים כבוד קדושת משטרת ישראל מסרבת להציג בפני אי מי את מצלמות האיזור, הגם שהוא מרושת כולו. אם זה לא מחשיד - אני לא יודע מה כן מחשיד.

רגע, אבל המשטרה טוענת שהם זרקו אבנים. טוב, קודם כול אני לא ממהר לקבל את גרסת המשטרה. הרי המשטרה היא צד בסיפור. ברור שיש לה עניין להכפיש כמה שיותר את נוסעי הרכב. אבל גם אם נאמר שהם זרקו אבנים, ובכן, זה חמור מאוד, אבל עדיין לא סיבה למרדף קטלני.

ואדרבא, אם הוא "מסתדר בלעדי" אז הוא גם לא צריך לצוות עלי שום דבר הלא כן?

אני משתדל מאוד לכבד כל אדם ודיעה באשר הוא אדם ודיעה.

אני לא אלעג לאף דיעה ודת שלא פוגעת באחר לא משנה כמה "מגוחכת" היא בעיני.

אני מכבד את המקום שלך שאוחז בדיעה שאתה כן צריך את אלהים בשביל מה שזה לא יהיה.

אם אתה צריך את אלהים בשביל להיות אדם יותר טוב, אדרבא, יצא שכרנו בשכרנו. 

מצידי תאמין בחייזרים אם זה מה שיעשה אותך אדם יותר טוב.

כולל אותך עצמך אני מבטיח לבקש סליחה.

אני לא מהאלה שיש להם אגו גבוה מידי בשביל להפסיד בויכוחים.

ללעוג לבני אדם זה לא הקטע שלי.......

אני גם אגדיל ואומר, שכשתקפו אותי עצמי בשלל מילים יפות ונהדרות, כמעט ולא קרה שהחזרתי חזרה באותן מילים רדודות שהתמשו כנגדי.

אתה טוען שאני צריך לשמוע דיעה של אחרים בלי שאשמיע את דעתי האישית? 

אז איפה תרבות הדיון כאן? 

הרי זה טבעו של דיון לא? א' אומר "דעתי היא ככה וככה" וב' אומר "דעתי היא אחרת מככה וככה" לא?

אם אתה מרגיש שאני לא מכבד אותך אז אני מתנצל כן? אבל זה לא הקטע שלי לא לכבד אותך.

באופן כללי אני חושב שצריך את אלהים בשביל ליצור עולם טוב יותר.

זה שונה מלהבין מה זה טוב ומה זה רע שזה כל בר דעת מבין.

אני חושב שהציפייה היא שאנחנו בני האדם נבין לבד מה טוב ומה רע. קיבלנו דחיפה קלה מאלהים בדמות של ספר שקיבלנו כדי מעט להקל עלינו את התהליך להפוך את העולם לגן עדן (לא בהצלחה מרובה יש לציין) אבל מכאן והלאה הכדור בידי בני האדם.

(כותב את כל זה בהנחה שאכן יש אלהים........)

האחרון שדיבר ככה - נחש הכיש אותו בשירותים ונפל שדוד.

(גיטין נ"ז עמוד א')

ומין הסתם גם הייתי בשירותים מאות פעמים......

אבל זה לא מה שמפחיד אותי.

מה שמפחיד אותי זה אם באמת יקרה לי מיתה משונה זה לא בגלל שום דבר שאמרתי או חשבתי, אלא שאנשים ייחסו את זה "רואים? זה מה שקורה למי שאומר ככה וככה" כשבתכלס אין לזה שום קשר חוץ מאלהי הסטטיסטיקה המצערת של העולם הזה.

כן, את זה שאלוהים לא מפחיד אותך הבנתי כבר מהתגובה ההיא שעליה הגבתי.

בסדר, הרבה "גיבורים" היו בהיסטוריה, יתווסף עוד אחד לרשימה... (ואגב סטטיסטיקה: אתה פשוט תהיה בעצמך חלק מהסטטיסטיקה הזו... כמה עצוב..)

איך נאמר?

יש לנו אלוקים עם ניסיון, אתה עדיין טירון....

אני, בשונה ממך, מאמין שאלוקים הוא בחור מחושבן שיודע מה שהוא עושה

ואני גם מאמין בדברי חז"ל שהבאתי בתגובה ההיא, גם אם לדעתך הם בלבלו את המח וזה סתם סטטיסטיקה.

כי אני מאמין בתורה.

ואתה_________ ?

שלך הכל נהיר וברור ומניח תפילין ולי ששום דבר לא נהיר וברור ומניח תפילין בכל זאת?

שלך הכל נהיר וברור ואתה שומר שבת ואני ששום דבר לא נהיר וברור לי שומר שבת?

שלך הכל נהיר וברור ואתה צם בכיפור ואני ששום דבר לא נהיר וברור לי צם בכיפור?

שאתה לא אוכל חמץ בפסח ואני ששום דבר לא נהיר וברור לי לא אוכל חמץ בפסח?

(לא רשימה סגורה)

וזה לא סותר את הויכוח שלי על אותם דברים ש"לא ברורים ונהירים לך", גם אם נסיק מכוח ההשוואה הנ"ל שאתה צדיק גדול הרבה יותר ממני.

חוץ אולי מאיסמעיל הנייה 🤦‍♂️

אבל אוקיי, זה שיש ויכוח זה ידוע. העיקר שיהיה בטעם טוב.

גם אם יכלת לדעת משהו בלעדיו, להתווכח איתו אתה בוודאי לא יכול.

לכן, כש@נופת צוף כותבת "יש כאן מישהו שיודע יותר טוב מאלוקים" - לא רלוונטי לענות לה "לא צריך את אלוקים",

אלא אם כן, כמובן, אתה ממש משוכנע שאתה גם יכול להתווכח איתו.

(בעצם, למה לא, הוא באמת פרימיטיבי תכל'ס.. איש עתיק.. מה הוא מבין, המוסר התקדם מאז שהוא היה באופנה..) 

בעיני כשאני חושב על משהו שהוא רע זה לא כי אני מתווכח אלהים.

אני חושב שאלהין חושב בדיוק כמוני.

בעיני, במנותק מהמקרה של אהוביה, זריקת אבנים על חפים מפשע, בין אם הם יהודים ובין אם הם גויים זה דבר רע מאוד ובעיני גם אלהים חושב כך.

ההבדל בינינו זה שאתה צריך "מקור" כדי לראות אם אלהים אוהב את זה או לא ובעיני אני לא צריך שום "מקור" כדי לדעת את זה.

לקבל סמכות של אלוקים זה אומר לא "לחשוב מה הכי הגיוני שהוא היה אומר" אלא ללמוד ממה שהוא כתב בתורתו. כן, גם אם זה נשמע לך ממש ממש ממש קשה לעיכול...

"ללמוד מה שכתב בתורתו" זה מאוד מעורפל ונתון להרבה פרשנויות כמו שקורה היום.

גם בתוך האורטודוקסיה יש מלא פרשנויות ומסורת הפסיקה עצמה גם התחילה באיזה שהוא מקום.

עצם הסמכות שבני האדם נטלו לעצמם לעניין "ללמוד מה שכתוב בתורתו" זה כבר דגל אדום מבחינתי.

לא שאני מתנגד לניסיון כזה כזה כן?

פשוט כמו שאתה כבר יודע, אני חושב שבני אדם רשאים להעמיד לביקורת את מה ש"כתוב בתורתו".

סטייל "תנורו של עכנאי" כזה.

ואני ממש לא רוצה להכנס לדיונים של רפורמים וצדוקים ובייתוסים וקראים ושומרונים ופרושים וכו' כי זה מתחיל עוד הרבה לפני זה.

יש פרשנויות, אבל המנעד שלהם מוגבל. איך אומרים? 70 פנים, לא 700...

מעורר גיחוך המשפט: "עצם הסמכות שאנשים נטלו ללמוד היא קו אדום", מה בדיוק רצית? שאנשים יתנהגו (כמוך?) לפי הגחמות שלהם? אלוקים נתן תורה - כדי שיקיימו אותה, כדי לקיים אותה - צריך לדעת מה כתוב בה. קל להבנה, לא?

למקרה שכבודו לא זוכר בדיוק את הסוגיה, הריני להזכיר לך שבתנורו של עכנאי נאמר בדיוק ההיפך - שמיום שניתנה תורה אנו מחוייבים לנאמר בה ללא כל יכולת לשנות זאת. ממש לא "להעמיד לביקורת"..

וזה לא חכמה להגיד "אני לא רוצה להיכנס לדיון של..." כי זה זה. בדיוק זה.

בסוף, ההבדל הוא בין מי שעובד את הפופיק של עצמו. ו-כן, לפעמים הפופיק שלו גם מסכים ברוב טובו עם הנעמר בתורה.

לבין מי שעובד את הקב"ה, כן - גם כשההיגיון שלו אומר אחרת.

יש פרשנויות, אבל המנעד שלהם מוגבל. איך אומרים? 70 פנים, לא 700... 70 פנים זאת צורת ביטוי. אולי כאן טמון חלק מהבעיה. אתה לוקח את  ה 70 כ 70 וזהו. אולי זה רק צורת ביטוי של ריבוי? או שזה פשוט משמעות טיפולוגית ולא משמעות סגורה? למה לא 700? או 1000000? 

מעורר גיחוך המשפט: "עצם הסמכות שאנשים נטלו ללמוד היא קו אדום", מה בדיוק רצית? שאנשים יתנהגו (כמוך?) לפי הגחמות שלהם? אלוקים נתן תורה - כדי שיקיימו אותה, כדי לקיים אותה - צריך לדעת מה כתוב בה. קל להבנה, לא? אמרתי דגל אדום. לא שולל את זה על הסף. ולא, ממש לא לפי גחמות. אלא לפי מציאות דינאמית. נכון אלהים נתן את התורה כדי שיקיימו אותה. אבל כמו שסתם לדוגמא חז"ל למדו על "עין תחת עין" שזה לא עיןן ממש אלא ממון, כי הם הבינו שאם נקיים עין ממש אז חצי מהאוכלוסיה תהיה עוורת והחצי השני יהיה בעל עין אחת. כלומר, חז"ל כן היו ערים למציאות וחז"ל בניגוד להיום כן רתמו את המציאות שהייתה בתקופתם לתורה עצמה. בקלות היו יכולים לנקוט בעין ממש ולא בממון. אלא מה? הם השכילו לראות שאי אפשר רק להצמד לטקסט.

בניגוד למה שאתה מנסה לטעון כל הזמן שאני חושב שחז"ל הם פרימיטיביים ובורים, אני דווקא חושב שחז"ל כן התאימו את המציאות שלהם לקיום התורה כפי שהם ראו אותה. נכון שזה בא לבטא מידה כנגד מידה אז למה לא לעקור עין ממש? כי חז"ל הבינו שזה לא נכון לנהוג לפי הפשט. זה בדיוק נקרא להעמיד לביקורת את מה שכתוב.

מה יוצא? שאנחנו מקיימים את התורה בהתאם למציאות.

אם היו היום חז"ל כמו של אז, תהיה בטוח שהדת הייתה נראית אחרת לגמרי ממה שהיא נראית היום.

למקרה שכבודו לא זוכר בדיוק את הסוגיה, הריני להזכיר לך שבתנורו של עכנאי נאמר בדיוק ההיפך - שמיום שניתנה תורה אנו מחוייבים לנאמר בה ללא כל יכולת לשנות זאת. ממש לא "להעמיד לביקורת".. בדוגמא הזאת התכוונתי להגיד שכמו שלא צריך להסתמך על אותות ומופתים אפילו לא על בת קול, אלא שבני אדם יכולים וצריכים להתנהג כפי שהשכל והמציאות שלהם מראה אפילו שיש "בת קול" שאומרת אחרת. "לא בשמים היא" זה מהרגע שניתנה התורה, הסמכות לפסוק (כמובן בהתאם לכללי פסיקה אבל גם בתוך כללי הפסיקה אפשר להשאר בתוך המסגרת ולרתום את המציאות להלכה) היא של בני האדם. 

וזה לא חכמה להגיד "אני לא רוצה להיכנס לדיון של..." כי זה זה. בדיוק זה. בטח שזאת חוכמה גדולה. כי זה ממש לא זה. אני מדבר איתך על רתימת המציאות להלכה (או ההלכה למציאות) לא לשינוי ההלכה. כמו שכבר דיברנו על היתרי מכירה והיתרי עסקה ומעליות שבת ותרומות איברים והחזרת שטחים ועוד ועוד אלה דוגמאות מובהקות לרתימה של ההלכה למציאות.

אז כמו שהרב עובדיה התיר עגונות הרב עובדיה גם התיר להחזיר שטחים. בדיעבד זאת הייתה טעות כן? אבל בשביל העיקרון.

ולא, זה שיש מחלוקות ופלפולים עד שמגיעים לתוצאה הרצויה לא רלוונטי. אז מה אם אני לא מכיר את הדרך שעשו עד שהחליטו מה שהחליטו? יש את השורה התחתונה. כמו שאתה לא צריך 7 שנים ברפואה כדי לדעת שאקמול משכך כאבים ואתה לא צריך לדעת מ המחלוקת בין הרופאים לגבי תרופות, יש את השורה התחתונה.

עצם המחלוקת לא משנה. זה שיש מחלוקת זה רק הדרך שהדברים עברו. בסוף, יש רתימה של ההלכה למציאו.

בסוף, ההבדל הוא בין מי שעובד את הפופיק של עצמו. ו-כן, לפעמים הפופיק שלו גם מסכים ברוב טובו עם הנאמר בתורה.

לבין מי שעובד את הקב"ה, כן - גם כשההיגיון שלו אומר אחרת.

גם פה אני מתנגד בתוקף לקונספציה של "גם שההיגיון אומר אחרת". התורה לא חייבת להיות מנוגדת להיגיון נקודה. זאת קונספציה שגויה בעיני. התורה יכולה וצריכה לדבר בד בבד עם ההיגיון. רתימת ההיגיון האנושי לתורה זה בדיוק מה שצריך.

אמספר כל פיסקא באות.

א. אני יודע היטב שזו צורת ביטוי, זו מטאפורה, וגם מה שכתבתי בעצמי זה מטאפורה. הרעיון ברור: לא כל מה שבא לך אתה יכול להכניס בתורה, יש קריטריונים.

ב. אין הבדל בין קו לדגל, הרעיון שלך למנוע לימוד מתוך התורה מה רצון ה' - הוא רעיון מגוחך. 

ודבריך על עין תחת עין הם הוצאת שם רע על חז"ל, הם לא היו חכמולוגים כמוך - שמנסים לסרס את התורה כי היא לא מתאימה להם, אלא אדרבה: למדו את התורה, בכלים שניתנו להם, וידעו לרדת לסוף דעתה ולהבין מה הכוונה. המחשבה שאלוקים התכוון באמת עין ממש וחז"ל החליטו לסרס את דבריו - היא מחשבה נואלת ופתטית.

צריך מידה גדולה מאוד של מגלומניה כדי "להעמיד לביקורת" את דבר ה', אתה חושב במקרה שאתה שווה ערך אליו? שאתה בר ויכוח איתו? 

אולי אתה חושב שחז"ל גילו שאלוקים היה טיפשון קטן, שלא הבין שאי אפשר לעוור חצי מהאוכלוסיה, אבל הם מבינים ולכן במחילת כבודו של הטיפשון הם יסרסו את תורתו...

אז אתה חושב שחז"ל חשבו שאלוקים טיפשון, ובשם ההבנה הזו אתה מנסה בעצמך להראות עוד נקודות שהוא יוצא בהן טיפשון.... המחזה היוצא הוא מגוחך ממש, לצערך.

היו כאלו שניסו להיראות בימינו כמו שאתה רואה את חז"ל, אתה יכול לקרוא עליהם בהרחבה בויקיפדיה בערך: "יהדות רפורמית"

ג. וזו הבעיה החמורה, כי אתה מוחק חצי סוגיה ולוקח (כדרכך..) רק מה שנח לך, שם כתוב שלא מתחשבים בבת קול - מפני שהיא מנוגדת לטקסט, כי לטקסט - אנחנו כן מחוייבים. עכשיו נעשה קל וחומר: אם לבת קול לא שמעו כשהיא נגד הטקסט, לדי שרוט אמורים לשמוע נגד הטקסט? אבל מי יודע, אולי כן, הרי די שרוט ההחלט רואה את עצמו בר פלוגתא של אלוקים... 

ד. יש מצב שתתמצת את כל המלל המיותר הזה למשפט אחד שבו תסביר לי במה אתה שונה מהרפורמים? איזה עיקרון הם לא קיבלו ואתה מקבל ואיזה רעיון הם כן קיבלו ואתה לא מקבל? יש הבדל מהותי כזה?

ג. אני לא אמרתי שהיא חייבת להיות מנוגדת להיגיון, דיברתי על מקרה שבו ההיגיון שלך לא מסתדר איתה, קרה. קורה, יקרה. זה לא מובנה בה, אבל זה יכול לקרות, וכאן מגיע ההבדל בין היהדות הארותודוכסית לבין העמדות שאתה מייצג: היהדות האורתודוכסית אומרת: אוקיי, קשה, לוידע תירוץ, אבל אני מחוייב לאלוקים גם כשאני לא מבין אותו. ואתה אומר: התורה חייבת ללכת בד בבד עם ההיגיון - אם ההיגיון לא מסכים - הבה נסרס אותה עד שייצא שהיא נשמעת לי סבבה.

א. ברור שיש קריטריונים. לא אמרתי לעשות אללא בבאלא. אבל קריטריונים יכולים להתקיים גם ב 700000 פנים לתורה.

ב. מהניסוח הבנתי שאין לך מה לענות על זה אז ממשיך הלאה (ואני אחסוך לך את הירידה של "נו נו לא פלא אם זה מה שאתה מבין אז זה ברור שגם התורה שלך נראית כמו הפרצוף שלך(במבטא יידשאי כבד)" 

ג. לא לקחתי מה שנוח לי. תמצתתי לך את הסוגיה בגמרא. אין התייחסות למנוגד או לא מנוגד לטקסט. זה בכלל לא הדיון אם זה מנוגד לטקסט או לא. הדיון הוא על טומאה וטהרה בכלל ועל הכלל של "אחרי רבים להטות" לא מדברים שם שר' אליעזר אמר דברים שמנוגדים לטקסט או לא. וזה בכלל אגדתא בנוסף. 

ד. הרפורמים רואים בתנ"ך ובתלמוד מקור תרבותי וסיפורי שלא ניתן כדי לקבל את הדברים אלא כמקור תרבותי אומנותי. אני לא רואה את התנ"ך והתלמוד ככה.

שוב, בניגוד לטענה החוזרת שלך שאני כמו הרפורמים, כנראה שאתה לא מכיר את הטענות הרפורמיות.

הרפורמים נחלו כצפוי כישלון חרוץ בשמירה על היהדות. זה היה ברור וצפוי מהיום הראשון שהתנועה הוקמה. זה אפילו לא מפתיע.

ה. הבאת גישה אורטודוקסית יחידה. יש עוד דיעות אורטודוקסיות אחרות שטוענות אחרת.

מה שאני אומר זה ממש לא כמו שאמרת שאמרתי (כהרגלך בקודש).

אני אומר דבר מאוד פשוט. האורטודוקסיה יכולה להשאר אורטודוקסית גם אם היא מנסה ככל יכולתה לרתום את ההלכה למציאות. זה לא אומר בשום אופן שהיא רוצה לשנות את ההלכה. ההלכה לא חייבת להיות מאובנת ומבוצרת והיא יכולה להשתכלל עם הזמן כמו כל דבר אחר.

אתה מנכס לעצמך את האורטודוקסיה בלי שום ביסוס ושום דבר שעומד מאחורי המילים שלך כאילו השמש זורחת לך מהישבן במחילה.

כבר הראתי לך אינספור דוגמאות של איך רותמים את ההלכה למציאות.

לא כל רתימה כזאת זאת רפורמה.

מה לעשות שהיום הדיון עבר פוליטיזציה בגלל הרפורמים. אי אפשר לקיים דיון אינטליגנטי בלי שזה יגיע לשם אפילו שזאת לא הכוונה. אבל זאת לא הבעיה שלי. אני ממשיך בשלי. 

א. אתה מוכן לקבל קריטריונים כלשהם שבהם לא תוכל לגעת ולא תשנה אותם לפי איך שנח? מוכן לתת לי קריטריון כזה לדוגמה?

ב. אני לא יודע מה הבנת מהניסוח ומה לא הבנת, אני רק יודע שהסברתי טוב מאוד את המענה לשאלתך, ומשום מה מוצא חן בעיניך להתעלם מזה. ומעניין אם יהיה לך מה לענות למה שנכתב כאן: אמנם לא קראתי בעיון את הוויכוח - צעירים מעל עשרים, או שפשוט תתעלם..

ורק להזכיר - שורש הפיסקא הזו היא בכך שהכרזת שהיומרה של בן אנוש להבין את רצון ה' מתוך התורה - היא דגל אדום, ולכן אתה מעדיף להבין את רצון ה' לפי מה שנשמע לך מוסרי, משום מה ברחת מהנישה הזו....

ג. תמצתת, אבל רק חלק, להזכירך גם אחרי רבים להטות זה מכח הטקסט. והם סירבו לשנות אותו. הם קיבלו על עצמם את מרות הטקטס ולא סרו ממנו. האם צריך לשחק מצא את ההבדלים כדי שנמצא מה ההבדל בין זה לבין הדעה שאתה מייצג?

(האם כשתהיה מחלוקת על אחד מכל הויכוחים שלנו והרוב יכריע כמו הצד שלי - תקבל זאת על עצמך? או שתגיד שגם ה"אחרי רבים להטות" כבר לא רלוונטי?)

ד. כמקור סיפורי? לא, ממש לא, הרפורמים מקבלים את התורה כניתנת לפרשנות אישית שלהם, וכניתנת לעיצוב לפי רוח הזמן, שזה בדיוק מה שאתה מתעקש כל הזמן לטעון.

ה. שמא תביא לי מקור לדעות האורתודוכסיות שלך? 

אתה אוחז את החבל בשתי קצותיו: טוען שההלכה המקובלת היא טעותית, לא מקבל את מרות פוסקי ההלכה שמחתימת התלמוד ועד היום, אבל מתעקש לקרוא לעצמך אורתודוכס?

השמש לא זורחת אצלי בשום איזור בגוף, אבל אני מכפיף עצמי למי שברא את השמש, ולא מנסה לחנך אותו, כמו שאנשים בעלי אג'נדה כשלך מבקשים לעשות

כל הדוגמאות שהבאת, בנוש"ט ועוד, תמיד הוכחתי לך למה זה שונה (פרוזבול - התר מדאורייתא, מעלית שבת - שינו את המציאות ולא את ההלכה, וכו' וכו') ואתה תמיד התחמקת בשלב הזה.

 בקיצור - לבקר את האורתודוכסיה כולה, את שושלת ההלכה על פני אלף וחמש מאות שנה, לטעון שהתורה משתנה בהתאם למציאות, ושניתן לעקור מצוות מן התורה - לא יכול ללכת ביחד עם הדגל "אורתודוכסיה"

אם ה' הוא האלוקים לכו אחריו - ואם הבעל לכו אחריו.

ממש אבל ממש זה לא מה שהרפורמים טוענים.

הרפורמים לא טוענים שהתורה ניתנת לפרשנות אישית.

כאילו, הם כן טוענים שהתורה ניתנת לפרשנות אישית אבל רק בגלל שהתורה זה טקסט אנושי היסטורי והיא לא פרקטו תאיסטי. פרקטותאיסטי = דת בעלת פרקטיקה וריטואלים וטקסים קבועים כמו הדת האורטודוקסית.

חוזר, הרפורמים לא רואים בתורה כמקור סמכות בכלל. זה לא "ספר חוקים". לדידם, מדובר בספר שכתבו בני אדם ואין לו שום תוקף מחייב. מלכתחילה אין לו שום תוקף מחייב.

ואני לא מדבר אפילו על התושב"ע. 

התנועה הרפורמית קמה מלכתחילה בשביל להתבולל ולא בשביל לשמר את היהדות. היא קמה כתנועת קונטרה לתקופת ההשכלה והחילון בשביל להקל את הדרך להטמע בין שאר העמים (גרמניה בעיקר).

על שאר הדברים אני לא אגיב יותר.

חבל על הזמן.

אז גישה לא רפורמית, אלא קונסרבטיבית, ככה זה יותר טוב?

אולי..

אכן הבדלי גישות, זה ברור, הויכוח הוא על הגישות עצמן.

אני רק אניח כאן למשמרת את זה שסירבת לענות על השאלה איזה קריטריון ישנו שלדעתך אינו בר שינוי.

וכן ש(בנתיים) התעלמת מגמרא מפורשת שאומרת שלולי הכרח מפסוק היו מקיימים עין תחת עין כפשוטו.

אני בוחרת 2.

במשמעות 2: "האיש שבחדר ישב ברישול, בוהה ניכחו, וניכר שמחשבותיו בל עמנו"

במשמעות שונה: "האיש היה לבוש באופן כל-כך משונה! לא הצלחתי שלא לבהות בו, על אף חוסר הנימוס"

כלומר, זה לא בדיוק להסתכל בדבקות ובעניין, זה להסתכל בהשתוממות \ בפליאה \ בהערצה (תלוי בהקשר, יכול להיות גם רגש שלילי של דחיה), הרבה פעמים בניגוד לשיקול הדעת שלא מופעל באותם רגעים.

אבל היא בשימוש)

שהתכוונתי להכניס את המשמעות שהצגת באפשרות 1.

כלומר, החלוקה בעיני היתה בין יחס פעיל למראה, לבין מעבר שלו על פני התודעה.

תוכלי לחדד את ההבחנה הנוספת שאת מציגה? אשמח.

(באתי להצביע 2, אבל בעקבות ההודעה שלך חשבתי שאולי לבהות זה בעצם 'להסתכל בנקודה מסויימת בקיפאון, בלי לזוז או להזיז את המבט'. ככה זה תופס את שתי המשמעויות - גם לבהות באוויר, וגם לבהות במישהו מפתיע או מטיל אימה וכדומה)

מה שמתאים למילה 1 שתיארת זה "התבוננות".

"לבהות" זה להסתכל מבלי להתמקד מנטלית בשום נקודה באופן ספציפי. שים לב, העיניים לא מתרוצצות אלא כן "נמצאות" באיזו נקודה אבל המוח לא ממש מסתכל על הנקודה עליה העיניים נחות. מה שאתה עושה עם עיני הבשר שלך בזמן כשאתה חולם בהקיץ זה נקרא "לבהות".

להתמקצע, לצבור ניסיון מועיל, ללמוד

את זה ש"אפשר לתקן" אני צריך להזכיר עצמי ולשכנע את עצמי כל פעם 

לקלקל יותר קל

לקלקל לא צריך להאמין/ לחשוב/ להתאמץ

זה קל

אנשים עושים את זה כל הזמן

כדי לתקן צריך לא רק להאמין אלא לרצות

להיות במודעות

ללמוד

ליישם

להתמיד

להתאמץ

התקדמתי הרבה וגם עשיתי הרבה הפסקות.

בגדול כבר הגשמתי את כל החלומות שלי, אין לי עוד משהו מיוחד שאני שואף אליו/רוצה אותו.

הגעתי לשיא של מה שהייתי רוצה מבחינה מקצועית.

חוויתי את כל מה שרציתי להספיק לחוות בחיים, אין לי רעיונות נוספים חוץ מזה. זה קצת כמו פיצוחים, לכל גרעין יש אותו טעם, אז אין הבדל בין לאכול אחד לבין לאכול 30.

היו זמנים כשהייתי יותר צעיר שהרגשתי די חסר אונים, אבל השקעתי ביצירת דלתות טובות ובשמירה עליהן. כרגע אני בתחושה שגם אם יקרו כל־מיני דברים, אוכל להתרומם מזה.

אני בהחלט מרגיש ככה. אם היו מודיעים לי שמחר הגיע הזמן לקפל את הבסטה, לא נראה לי שזה היה מזיז לי.

מצד שני, נכון לעכשיו גם לא רע לי, אז אני פשוט זורם עם החיים.

בקיצור: חתול זמני.

וגם אם הם לא- משתדלת לראות אותם תותים

לא הספקתי להגשים את כל החלומות שלי, אבל אני בהחלט בדרך...

ואם הרגשתי שהכל נסגר בפניי- פשוט בכיתי והתפללתי לה'. (כמה קלאס)

ובכנות, הדבר שהכי עזר לי ברגעים קשים יותר זה האמונה. שהכל נגזר עלי ושאני צועדת במסלול שנקבע לי לפני שנולדתי ועליי רק לבחור בטוב.

הייתי קוראת הרבה משפטי חיזוק, הרצאות של אמונה וביטחון בה', ומוציאה את עצמי לדברים חיוביים שנותנים לי כוח.

והבנתי שהיחידה שיכולה לעשות אותי מאושרת, זאת אני בעצמי...

מאחלת לך למצוא את האושר הפנימי שלך, כי מה ששלך יגיע עד אלייך 💖

-אני מאמינה שהחיים שלי מתקדמים למרות שזה לא ניכר כרגע בפועל. לא רואים צמח באמצע גדילה, רק במבט לאחור.

-ממש לא, אני מרגישה רחוקה מהם... החלומות הישנים שלי מרגישים כמו חלומות של מישהי אחרת כי אני כבר לא חולמת אותם, ובכל זאת צובט לי בלב כל פעם שאני רואה מישהי אחרת שהגשימה אותם.

-למה את מרגישה שכל הדלתות נסגרו?

 כשנדחקתי לקיר, הקיר נשבר. זה מה שקרה. היה כואב. אח"כ רווחה.

לא יזיק לשוחח עם מישהו מקצועי או לא, אבל מבין ויכול לעזור לחלץ את החוט מהפקעת

ולנער את תחושת הסנדול (?).

אולי חשוב להיות מסוכרנים עם כל נשימה; להיות בתיקו איתה. להתקדם באותו

קצב. לעבור רק את היום הזה בשלום (את זה שמעתי מאדם  גדול). קראי

את הספר "אל דאגה" - יש לו שם רשימה של: רק היום....

לכתוב לעצמך מה היית באמת רוצה. על מה אתה/את מתאבל. מה מפריע.

למה העצבות.  לא פשוט. אבל השם תמיד מחלץ. עוזר. מאיר פתאום נקודה

קנקנה של אור שנחבאת מתחת לשמיכות החושך הכבדות. נושמת בכבדות,

כמעט לא מורגשת עכשיו, אבל חיה וקיימת.

יהיה טוב. זה לא יימשך לנצח. הנפש שלנו גמישה - "בערב ילין בכי ובבוקר...רינה".

יכולה לגרש חושך גדול.

פעילות איזושהי. לא לחשוב באותו רגע על משמעות החיים שלי. פשוט לעשות.

חושבת שזה עוזר להבהיר את הבאלאגן במוח ולהשקיט אותו. 

מטרות/ חלומות שהגשמתי

ויש שעדיין לפני

אם דלת אחת נסגרת

אני מחפשת את דלת אחרת

ובאופן כללי לא תלויה באחרים או בגורמים חיצוניים כדי להגשים חלומות 

מצידך צריך לעשות השתדלות לנהוג רגוע וטוב, ולהיות דרוך על הכביש.

וכמובן זה הרבה סיעתא דישמיא כי באמת קורים דברים לא צפויים וה' עוזר.

להתמקד בנהיגה עצמה

לבוא עירני

לזכור שיש חיים מעבר לטסט, לפעמים הנפש מצירת שהטסט והלחץ וההצלחה הם חזות הכל, לנשום ולהזכר שיש אותך מעבר לטסט

ותהנה מהדרך, בעזרת השם תעבור אבל גם אם לא- אתה לומד ומתפתח יחד עם הדרך.

ממש בהצלחה!!

היום ב"ה המסלול של הטסט נקבע על ידי מחשב, וגם יש הקלטה של הנסיעה שלך (לצרכי עירעור), מה שמנטרל את היכולת של הטסטרים להכניס חוסר מקצועיות להחלטות שלהם (מה שפעם היה נפוץ מאוד לצערינו).

אם תיגש כאשר אתה מוכן, לפי המלצת המורה כמובן, אז יהיה בסדר. קצת נשימות לפני כן להרגעת המחשבות והלחץ, וזהו. ואם לא עוברים בטסט אחד, אז עוברים בטסט אחר. וגם זה בסדר.

תצליח.

1. תשובה- לזכור את הטעויות בטסטים הקודמים, הכרת החטא, חרטה, וידוי וקבלה לעתיד לא לחזור על הטעויות האלה-זה העיקר.

2. תפילה, יש באינטרנט תפילה לפני טסט, חפש בגוגל.

3. צדקה, לתרום לאור ירוק או לעמותות מהסוג הזה יש באינטרנט גם.

בהצלחה.

הרבה בהצלחה לך!

אבל הבעיות שלי נשארו שלי. זכיתי בחמלה של השומע, חמלה אמיתית ואוהבת וכזו שבאמת רוצה לסייע, אבל בסופו של דבר "אם אין אני לי, מי לי". לאנשים קשה לפתור את הבעיות של עצמם, כל שכן של אחרים.

לא הייתי אומר ממש שהתאכזבתי, כי ציפיות יש רק לכריות.

הייתי דלוק עליה אבל מבחינתה זה היה ידידותי בלבד. אבל הבנתי את זה, ולא ממש הרגשתי שזה ביאס אותי.

עד עצם היום הזה, היא ה־suicide hotline שלי אם אני צריך משהו.

אף אחד כמעט לא התקרב ללהבין אותי ברמה שהם מבינים .

אולי ניקים ספציפיים בפורום

שהכל מותר להם?

אגב, מציאות בלי גבולות בכלל - היא מציאות מאוד אבודה. יש היום שיטת חינוך (או יותר מדוייק: חוסר חינוך) שמנסים שילד לא ישמע אף פעם 'לא', אף פעם לא ידברו אליו בתקיפות, אף פעם לא יציבו גבול. אז מאבטחים את כל השקעים בבית, נועלים את האסלה וכו'. והנה מתברר שילדים שגדלו כך, אינם יותר בריאים בנפשם - אלא פשוט לא מסוגלים להתנהל בעולם.

אחרי שמקבלים שהמציאות היא כזו שבה "בוקר ויודע ד' - גבולות חלק הקב"ה בעולמו..." (רש"י פרשת קורח), יש הזדמנות להעמיק בהבנה למה דבר ד' הוא "לטוב לנו לחיותנו כל הימים".

זה סתם אשליה שהגשמת החלום שלך תשמח אותך...  זה לא קורה אף פעם.

כשמגיעים לשם לא מרגישים וואו כמו שדמיינת, חוזרים למציאות עצובים ומחפשים חלום חדש... זה לופ של ריקנות שלא נגמר.

אם נשארו "חלומות"? כן, אבל הבנתי שזה סתם חרטא.. לא צריך לשתות את כל הים כדי להבין שהוא מלוח

תסמוך על הקב"ה שיש סיבה טובה שהוא לא מסכים לך.

אנחנו רוצים להניח שכולם רוצים רק טוב, אבל היו כבר מקרים גם כאן בפורום וגם בכלל בעולם.

אל תיתן שפכטל בלי מילה טובה לפני זה. כי אתה גם לא יודע מי אני, נכון??

מי שלא גבר

זה ששניכם גברים לא עוזר. גם גברים ניצלו ניקים בכל מיני צורות.

נכון לכולם בין אם ניק מוכר או לא,

וגם לא בהכרח מי שמציג את עצמו כגבר הוא גבר והפוך. (רוב האנשים בסדר ורוב ההצגות בסדר, אבל זהירות מומלצת תמיד)

שה' לא רוצה שתרגיש ככה.

אתה צריך לברר על מה יושבים הרגשות הקשים האלה, לפעמים אנחנו בטוחים ואוחזים בסיבה מסויימת לכאבים שלנו בזמן שהסיבה היא בכלל אחרת.

התורה והאמונה כשלעצמם הם שיא החופש החיבור והשמחה, כנראה שמשהו במפגש שלך איתם נעשה בצורה לא נכונה, שלא מתאימה למהלך הנפש שלך.

התיקון הוא להסכים להפגש עם הפחדים והמקומות הקשים והכואבים שלך ולעבור בהם תהליך של ריפוי. ואולי בדרך גם תתן לעצמך לפרוץ גבולות שגדלת איתם כחלק מהתהליך, אבל התיקון הוא במפגש שלך עם עצמך. לא במעשים מסויימים או בחוץ.

קוראים לזה "צידוק הדין". אתה לא מבין, אתה לא מסכים, אתה לא מקבל - אבל אתה מאמין. במה? בכך שאם אלוהים אומר לך שזה רע, אז זה רע. הוא קבע שאסור, אז אני מקבל את פסק הדין שלו. אני מאמין לו, לאלוהים.
 

ייתכן וזה יוביל אותך לשאלות אחרות על עצמותה של האמונה, ואז במצב כזה צריך ללכת ללמוד על זה. אם זה המצב, הייתי ממליץ בחום לא נורמלי על הספר "המצוי הראשון" של הרב מיכאל אברהם. ואפשר לשלב עם למידה מתוך האתר של מכון ידעיה.

לפגוש אותה כמה פעמים

ולקרוא את הספרים שלה

וגם במציאות היא אישה חכמה מאוד

מה הכוונה דלוקה?

זה משפט מאוד מוזר. במחילה מכבודך.

ואני אוהבת את הספרים שלה.

אבל בואו תדונו לכף זכות. אתם כנראה לא מכירים את הדמות הזו, אבל אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה.

מוזמנים לנסות.

איפה האנרגיות? האור בעיניים? התקווה שמשפריצה על המקלדת כשמדברים על הספרים ועל הגילוי של חיה הרצברג..

הייתם נשמעים לי אדישים מידי.

ניסיתי להבין: אולי רק צעדתם ליד האור, אבל פנימה - לא זכיתם להיכנס?

במילים מתלהבות בדרך כלל

אישה חכמה מאוד

אני חולקת עליה בחלק מהדברים

אבל בחלק אחר אני בהחלט לוקחת ולומדת

לחיה הרצבגר יש ספרים באמת טובים. ספר טוב באמת יכול לעזור לאנשים לעבור תהליכים.

ההגדרה שכתבת : "אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה."

נכונה שבעתיים על סופר אחר, שהיה פעיל מאוד במשך קרוב לשלושה עשורים במגזר החרדי וגם בציבור הדתי לאומי, קראו בשריקה את ספריו ורבים יכולים להגיד שספריו עזרו להם לגלות דברים.  את הסוף אנחנו יודעים...

חלילה איני חושד בחיה הרצברג בשום דבר כזה. אבל, כן ממליץ מאוד לא לעבור את הקו הדק, שבין הערכה לסופר/זמר/מרצה/מורה/כוכב משהו/אחר - לבין הערצה שעלולה לטשטש גבולות בריאים. זה נכון על כל דמות ונכון שבעתיים, דווקא על דמות שגורמת לאדם לעבור תהליכים רגשיים.

אפילו על תלמיד חכם, שכן מופיעים במקורותינו ביטויים של 'דביקות' ו'התבטלות' - צריך זהירות.

אין בעיה אם יש אור בעינים, כל עוד נשאר מאחוריהם שכל ביקורתי...

אבל אני לא הטיפוס המתלהב, שיקפוץ עליה ברוב התרגשות או משהו😅

זה עורר בכם געגוע לשבת על איזה סלע ולספר ליוחאי את מה שעובר עליכם, או שלא כל כך נכנסתם לאווירה ולסיפור?