שלום. כן, זה עוד דיון מעניין.
היום סיימתי לקרוא את ספר ישעיה הנביא ועלו לי המון תהיות בהקשר לנבואות והיחס אליהם לזמנינו. מה הפרמטרים שעליהם אנחנו מסתמכים כשאנחנו מקשרים מספר נבואות שהיו בזמנו של ישעיה הנביא לזמננו? לעיתים אני מוצא את זה מאוד מוזר. מלבד התיאורים שכלל לא רלוונטים לזמננו, לפעמיים רואים במפורש שמות של עמים עתיקים שמוזכרים בהמשך הנבואה וניכר שהנביא מדבר על זמנו. להגיד שזה מתייחס לאורך כל ההיסטוריה קדימה זה קצת, איך לומר, דחוק מאוד. אם הנביא היה מקבל מידע על משהו שעתיד להתרחש 3,000 שנה קדימה הייתי מצפה שהוא יספר לנו על המציאות העתידית ולא ישתמש בביטויים שהיו נכונים לזמנו. אפילו רק ברמז. או שאולי אנחנו מחכים למשהו שכבר קרה? אבל אז קשה, איך נפרש את גר זאב עם כבש,לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי,שמים וארץ חדשים.
דוגמא לנבואה כזו
שאנחנו רואים בה כמדברת על הגאולה:
וְשַׂמְתִּי בָהֶם אוֹת, וְשִׁלַּחְתִּי מֵהֶם פְּלֵיטִים אֶל-הַגּוֹיִם תַּרְשִׁישׁ פּוּל וְלוּד מֹשְׁכֵי קֶשֶׁת--תֻּבַל וְיָוָן: הָאִיִּים הָרְחֹקִים, אֲשֶׁר לֹא-שָׁמְעוּ אֶת-שִׁמְעִי וְלֹא-רָאוּ אֶת-כְּבוֹדִי--וְהִגִּידוּ אֶת-כְּבוֹדִי, בַּגּוֹיִם. כ וְהֵבִיאוּ אֶת-כָּל-אֲחֵיכֶם מִכָּל-הַגּוֹיִם מִנְחָה לַיהוָה בַּסּוּסִים וּבָרֶכֶב וּבַצַּבִּים וּבַפְּרָדִים וּבַכִּרְכָּרוֹת, עַל הַר קָדְשִׁי יְרוּשָׁלִַם--אָמַר יְהוָה:
להגיד שהנביא התנבא בסגנון של זמנו ויעברו עוד 3,000 שנה להגשמת הנבואה, זה מאכזב מאוד ודחוק. הייתי יכול לקבל את כל הדברים על שמים וארץ חדשים,מלאה הארץ דעה את ה׳ - הכל מצוין. כי מדובר בתיאורים כלליים. אבל ההמשך תמיד ממשיך ומערב עמים שהיו בזמנו של הנביא. הרעיון של נבואה זה לראות קדימה את העתיד. עד כמה קדימה זה יכול להיות מהבחינה הזו? או במילים אחרות- איך הגענו למצב שאחרי 2,000 שנה אנחנו עדין נחכה לנבואה ספציפית שכל הסימנים מעידים שכלל לא מדברת על זמננו. אפילו תחיית המתים נלמדת רק מחזון העצמות היבשות ביחזקאל, אם הבורא היה רוצה שתהיה לנו הידיעה המוחלטת שעתידה להתרחש תחייה, הוא היה מעביר לנו נבואה ספציפית שמעידה על כך. למה עלינו ללמוד את זה ולפרש את זה? (גילוי נאות-הכותב לא* כופר בתחיית המתים) רק תוהה. אולי הציפייה הזו להגשמת הנבואה נובעת מסוג של תסכול שהנבואה איחרה ולא הגיעה ?
מה דעתכם?
היום סיימתי לקרוא את ספר ישעיה הנביא ועלו לי המון תהיות בהקשר לנבואות והיחס אליהם לזמנינו. מה הפרמטרים שעליהם אנחנו מסתמכים כשאנחנו מקשרים מספר נבואות שהיו בזמנו של ישעיה הנביא לזמננו? לעיתים אני מוצא את זה מאוד מוזר. מלבד התיאורים שכלל לא רלוונטים לזמננו, לפעמיים רואים במפורש שמות של עמים עתיקים שמוזכרים בהמשך הנבואה וניכר שהנביא מדבר על זמנו. להגיד שזה מתייחס לאורך כל ההיסטוריה קדימה זה קצת, איך לומר, דחוק מאוד. אם הנביא היה מקבל מידע על משהו שעתיד להתרחש 3,000 שנה קדימה הייתי מצפה שהוא יספר לנו על המציאות העתידית ולא ישתמש בביטויים שהיו נכונים לזמנו. אפילו רק ברמז. או שאולי אנחנו מחכים למשהו שכבר קרה? אבל אז קשה, איך נפרש את גר זאב עם כבש,לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי,שמים וארץ חדשים.
דוגמא לנבואה כזו
שאנחנו רואים בה כמדברת על הגאולה:
וְשַׂמְתִּי בָהֶם אוֹת, וְשִׁלַּחְתִּי מֵהֶם פְּלֵיטִים אֶל-הַגּוֹיִם תַּרְשִׁישׁ פּוּל וְלוּד מֹשְׁכֵי קֶשֶׁת--תֻּבַל וְיָוָן: הָאִיִּים הָרְחֹקִים, אֲשֶׁר לֹא-שָׁמְעוּ אֶת-שִׁמְעִי וְלֹא-רָאוּ אֶת-כְּבוֹדִי--וְהִגִּידוּ אֶת-כְּבוֹדִי, בַּגּוֹיִם. כ וְהֵבִיאוּ אֶת-כָּל-אֲחֵיכֶם מִכָּל-הַגּוֹיִם מִנְחָה לַיהוָה בַּסּוּסִים וּבָרֶכֶב וּבַצַּבִּים וּבַפְּרָדִים וּבַכִּרְכָּרוֹת, עַל הַר קָדְשִׁי יְרוּשָׁלִַם--אָמַר יְהוָה:
להגיד שהנביא התנבא בסגנון של זמנו ויעברו עוד 3,000 שנה להגשמת הנבואה, זה מאכזב מאוד ודחוק. הייתי יכול לקבל את כל הדברים על שמים וארץ חדשים,מלאה הארץ דעה את ה׳ - הכל מצוין. כי מדובר בתיאורים כלליים. אבל ההמשך תמיד ממשיך ומערב עמים שהיו בזמנו של הנביא. הרעיון של נבואה זה לראות קדימה את העתיד. עד כמה קדימה זה יכול להיות מהבחינה הזו? או במילים אחרות- איך הגענו למצב שאחרי 2,000 שנה אנחנו עדין נחכה לנבואה ספציפית שכל הסימנים מעידים שכלל לא מדברת על זמננו. אפילו תחיית המתים נלמדת רק מחזון העצמות היבשות ביחזקאל, אם הבורא היה רוצה שתהיה לנו הידיעה המוחלטת שעתידה להתרחש תחייה, הוא היה מעביר לנו נבואה ספציפית שמעידה על כך. למה עלינו ללמוד את זה ולפרש את זה? (גילוי נאות-הכותב לא* כופר בתחיית המתים) רק תוהה. אולי הציפייה הזו להגשמת הנבואה נובעת מסוג של תסכול שהנבואה איחרה ולא הגיעה ?
מה דעתכם?
