האם יש תורה שבנות יכולות ללמוד ולהעמיק בה?
(לא מתכוונת לגמרא ולא רוצה להיכנס לדיון.)
אני לא מחפשת תשובות כמו ספר הכוזרי,
אלא משהו שכמקביל לגמרא לבנים- משהו שבנות יכולות ללמוד, להעמיק בו ולהתחבר דרכו לה' ולתורתו.
מקווה שהשאלה מובנת
האם יש תורה שבנות יכולות ללמוד ולהעמיק בה?
(לא מתכוונת לגמרא ולא רוצה להיכנס לדיון.)
אני לא מחפשת תשובות כמו ספר הכוזרי,
אלא משהו שכמקביל לגמרא לבנים- משהו שבנות יכולות ללמוד, להעמיק בו ולהתחבר דרכו לה' ולתורתו.
מקווה שהשאלה מובנת
משיח נאו בפומ!על מה הוא מדבר?
האמת שבכללי אני פחות מתחברת לחסידות, אבל תודה על הרעיון..
אני אפילו לא יכולה לשמוע סיפור חסידי שמקריאים בתור דבר תורה בלי לרצות לאטום את האוזניים ולברוח, או לחלופין, לנתח למוות את כל הבעיות שלי איתו.
החסידות היא ממש לא כל היהדות, זה אחד הענפים הכי חדשים (ביחד עם הציונות הדתית), וזו ממש לא כפירה לא להתחבר אליו.
אני בן אדם מאוד שכלי, אני ממש לא אוהבת המון נושאים בחסידות ואם אני אכתוב אותם יפתח שרשורפלצת וזה לא הוגן לפותחת.
אז כן, זה מאוד אפשרי.
סתם בשביל להפריך לך את הרעיון הזה.
אם כי כמובן לא באותה נחרצות, וגם לא מבחינת הדיוק במושגים (אין קשר ישיר בין 'שכלי' לבעיות שיכולות להיות עם הגישה, כי אם ראייה אחרת בכמה עניינים).
יותר נכון לחלק חסידים, ליטאים, דתיים לאומיים, תורניים, "מדרשה תורנית ציוניות ברוח החסידות" או לא יודעת מה עוד.
אין אף אחד שקורע שטר אירוסים כי החתן נתגלה כחסיד, והחסידים לא נרדפים ומקריבים הכל בשביל אמונתם או משהו.
זה זרם ממש מיינסטרים, מרגיש לי שאם כבר, ה"רדיפה" היא כלפי מי שמעז "לא להתחבר".
המקסימום שאתה יכול להגיד נגד חסידות זה "לא מתחבר" וגם אז נתקל בשוק וזעזוע על כך שאתה לא מחובר לנשמתך.
וחסידים יכולים אשכרה לקרוא לכל הלא חסידים "לא מצפים מספיק לגאולה", "לא מחוברים לנשמתם", ועוד דברים מאוד נחמדים שבחיים לא יעזו להתקרב להגיד על חסידים. (בימינו. שוב, קריעת אירוסים וכל זה, שייך לעבר)
אני לא חושבת שבאמת יש לך משהו נגד לא חסידים, ואני גם לא מאמינה שבאמת יש רדיפה מכוונת ללא חסידים, פשוט הטון הכללי הזה, זה עוד דבר שאני לא אוהבת בחסידות או לפחות באיך שמדברים עליה.
זה קצת עצוב. אכן חלק גדול מהציבור ה'ליטאי' של היום מחזיק בעמדות חסידיות במובן מסוים. (אני ממש סקרן איך הרב שך היה מתייחס לפולחן שיש היום סביב גדול אחד, ואיך הוא היה מתנהל במשבר הנוכחי של הקורונה)
מצד שני, אע"פ שהחרם של הגר"א לא הוסר רשמית, המלחמות הללו לא חסרות לנו(לדעת כל מי שאינו זילברמן). הסיפורים של ר' אביגדור, והחסידים מאידך הם עצובים ומהווים כתם לא קטן בהיסטוריה. עדיין בהחלט יש ציבורים שלמים שאפשר להגדיר כ"מתנגדים". (מעצם הגדרתם, המתנגדים פנו תמיד לשכבה מצומצמת) הציבור הדתי האורתודוכסי נמצא במצב שהוא לא יכול לאפשר לעצמו בידולים מוגזמים.
אני מסכים לנק' של הפטרונות החסידית (במיוחד אצל חב"ד, אני מזמין איזה גורם לנסות לארגן כנס של תורת הראי"ה לתמימים). מעבר לשלל טיעונים מטיעונים שונים, מעצם ההגדרה אני לא מוכן לקבל פנתאיזם (או פנאנתאיזם, תלוי בשיטה), ולכן אין כלל נק' התחלה. (לגבי השורש של הנשמה, ו"תחקור מעבר" אין מה להתייחס)
אני פשוט יודע איך הוא היה מתייחס, למה להתסקרן? (...)
ותיקון: לא רק לדעת מי שאינו זילברמן, אלא גם שאינו חב"די...
פעם שמעתי מישהו אומר באירוניה - שלמעשה שני הקבוצות היחידות בעמ"י שעדיין אוחזות במחלוקת הזו, אלו חב"ד וזילברמן.. שני היריבים...
ולגבי הפטרונות וכנס של הרב לתמימים:
סיפר בזמנו מנחם רהט, שפנה אליו מנחם ברוד (נראלי) בהצעה לשים פינה של תורת הרבי במצב הרוח:
"אמרתי לו, וואו, רעיון נהדר!
אני ממש תומך, נחיל לעשות את זה!
<כאן ברוד מדושן עונג>
רק יש לי בקשה מאידך גיסא:
בשיחת השבוע תוקדש פינה לתורת הרב קוק....
כמובן שהוא מלמל משהו ולא חזר יותר"
כך רהט.
(סתםסתם, כך אני מנגיש בערך את מה שהוא סיפר אי אז....
ואגב, גם במצב הרוח אין פינה לרב זצ"ל, ומשום מה יש לי הרושם שהעסק הזה הוא לא ממש "תלמידים של הרב"... אבל שוין, העיקרון ברור)
הסקרנות היא כלי לשוני. פשוט לי שהוא היה מטיס את י.ק ואת כל הפמליה לכל הרוחות.
את הסיפור עם מנחם רהט אני מכיר, אבל ייש"כ על האזכור במקום הנכון
כן, אני יודע, התהיה שלי היא גם כלי...
אגב, זה כן אדמו"ר, השם שמור וגו'...
והיסוד פשוט: לא מאמינים לכל המעיישה'ס האלו לא כי הם לא יתכנו, אלא כי אין עליהם עדות ברורה (זה במקרה הטוב. וכי המספרים הוחזקו לשקרנים פתלוגיים - במקרה הרע), אם אתה תאמר שאכלת שניצל אאמין, אבל אם יבא מישהו יגיד שנדמה לו ששמע מישהו שראה מישהו שחשב על משהו שסבא שלך אכל שניצל ביום ג' ניסן תשכ"ב, אין סיבה שאאמין שזה קרה, על אף שברור שזה יכל לקרות..
ואכן, אני בטוח שצדיקים (אמיתיים) יכלו לעשות מופתים. ואני לגמרי לא מאמין שכל מעשיה אכן קרתה (וידוע בבי מדרשא הטענה שלא היו לבעש"ט בכל ימי חיי חיותו מספיק מוצ"שים לכל הנסיעות..)
ומענין לענין באותו ענין:
סיפרו לרב'ה כלשהוא על מויפת שעשה רבינו בעל קצות החושן.
השיב אותו אדמו"ר באדישות "נע, זה שבכח התיירה אפשר זה לא פלא... החידוש הוא לעשות בלי כח התורה...."
כדי לדעת שקרה משהו, עלי לדעת שהוא קרה, ולא שהוא "אפשרי".
(בכללי הלוגיקה ישנו הכלל שכדי להגדיר ידיעה צריך שלושה תנאים: א. האמנה - שאני מאמין לכך ב. ידיעה - שאכן כך קרה ג. הצדקה - שיש לי סיבה להניח זאת. וע"ע כאן: תורת ההכרה – ויקיפדיה)
את בטוחה שהתכוונת לשרשר אליי? איך זה נוגע לדבריי?
(הרב איתמר אורבך שליט"א)
חינוך ומנחת חינוך.
רק מצטט גמרות. (אגב, קשה לי להאמין שיש הרבה ספרים פה בשרשור שלא מצטטים גמרות).
בכל אופן ספר החינוך עצמו ודאי נגיש ונוח.
דווקא הלכות שבת הייתי צריכה ללמוד לבגרות
וגם אנחנו לומדים כל סעודת שבת,
אז כאילו זה כבר חופר לי..
נראה לי אני יכולה לצטט לפחות שליש מהספר של פניני הלכה בע"פ..
ultracrepidamהלכות תפילין יכול להיות מאד מעשי בשבילך 
וברצינות, לא חסרות הלכות ללמוד.
אולי הלכות בשר בחלב?
באותה נשימה, מאוד לא ממליץ למי שלומד בעיון ללמוד דרך צורבא.
אני לא מדבר על אם אתה בצבא וכו'
אם אתה בישיבה ויכול להעמיק, צורבא הוא שטחי. מכיר באופן אישי את העוסקים בדבר, מוקיר אבל מודע למגבלות.

לגביה אני מסכים, רק התעקשתי לסייג עבור בחור ישיבה שיקרא. זה הכל.
צורבא זה מחולק לפי נושאים?
על נ"ך יש הרבה מה ללמוד
על פרשת שבוע יש *המון*. פשוט כמות מטורפת של חומר. רק תפתחי מקראות גדולות... רש"י, אב"ע, רשב"ם, רמב"ן... ללמוד, להבין, להבין את ההבדלים בפרשנות. אפשר ללמוד את זה בלי סוף.
ראשית כל, עיון הוא צורת לימוד ולא תלוי-ספר
דבר שני, יש ספרים שמתאימים לזה יותר כמו תנ"ך, עין אי"ה.
בהצלחה!
עין איה זה על גמרא לפי מה שהבנתי..
תנך זה רעיון.
עין איה זה על אגדות חז"ל מתוך הגמרא, לא על הדיונים ההלכתיים שיש במסכת.
מומלץ בהחלט גם לנשים, זה לא קשור כלל לסוגיית לימוד גמרא ושות'
האמת שנחשפתי לאחרונה לפסקאות מתוך 'נצח ישראל' ודי התחברתי
חברותא בהחלט יכולה לעזור..
הבעיה שבימינו ובמגבלותינו קשה למצוא, נו, ננסה לחפש..
ותודה על ההמלצות..
כאחד שבד"כ מעדיף ללמוד לבד.
לאדם הבודד שקורא יש נטייה 'להריץ' איפה שלא צריך.
בכל אופן מאוד קשה למצוא חברותא רצינית
אתה אומר שבכלל לא להתחיל אם אין חברותא?
אבל אם זו פעם ראשונה, הייתי מתייעץ עם מישי מכירה אותך.
לא יקרה שום דבר חמור.
כל עוד מודעים למגבלות של לימוד יחידי זה בסדר גמור.
לתניא אני פחות מתחברת,
ולגבי שאר הדברים אנסה בקרוב..
אני בעצמי עוד לא יודעת מה בדיוק אני מחפשת, לכן שאלתי כאן..
יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי
)
שהעברת נושא. זה מאוד חכם. יישר כוח!
חודש טוב!
לגבי מה עושים במוצ"ש ארוך. זה היה כמו מים קרים על נפש עייפה אחרי הדיונים של חרדים -דת"ל.
כותבת בלשון נקבה, מיועד לכולם כמובן.
1. האם את מרגישה שהחברה החרדית מייצגת את היהדות כפי שאת מאמינה בה?
2. האם את מרגישה שיש סתירה בין היהדות לבין הדרך של החברה החרדית?
3. האם את לוקחת דעות של פוסקים חרדיים בחשבון? האם אותם הפוסקים לוקחים דעות של הרבנים שלך בחשבון?
ואגיד גם למה אני שואלת.
פתאום הגעתי למסקנה שמדייקת את הקושי שלי עם החברה החרדית.
זה שהם (כחברה) לא מתגייסים, נגד גיוס וכו- מובן בעיניי הקושי.
הקושי שלי הוא עם האמירה שהם "מחזיקים את עולם התורה", או שומרים על היהדות וכו. וגם שצריך לתת להם חופש דת…
כשהאמת עבורי היא, שהחברה החרדית לא מייצגת את היהדות כפי שאני ורבנים ורבניות שאני מעריכה תופסים אותה.
ואף לעתים נוגד.
ואפשר כמובן להגיד שהכל טוב כל עוד גם לי וגם לחרדים יש חופש דת. אבל החברה החרדית לעתים לא מאפשרת את חופש הדת שלי.
ובטח שלא נושאת את לפיד היהדות.
אז האמירה שאולי אנחנו כחברה צריכים "להחזיק" אותם כי הם תורמים לעולם הרוחני והיהודי במדינה, לא רלוונטית עבורי, כי הם מקדמים גישות נוגדות יהדות.
הם מייצגים את עצמם. ויש עוד אנשים שמזדהים איתם. אבל הם לא "היהדות", ולעתים אף להפך
אתה מבין בנצרות, באלילות, אבל ביהדות, כפי שמתבטאת למשל באורח החיים והתפישה החרדית, ולא רק, משהו מאוד מעוות, ידידי.....רחמנות. באמת.
חבל.
לא רוצה להתעסק עם זה יותר. זה הביא לכל כך הרבה דברים לא נכונים, ומכוערים (!), שחבל שהתחלנו עם זה.
חודש טוב לכולם!
בעבר הייתי עונה בוודאי
היום אני מסתכלת אחרת
קשיי העבר (וגם ההווה) עזרו (ועוזרים) לי לבנות דברים שאני מאד מרוצה מהם
וכנראה לא הייתי מגיעה אליהם לולא הקשיים
זה מצד אחד
מהצד השני הייתי שמחה לחיים נטולי קשיים או מופחתי קשיים מורכבות החיים..
כלומר, זה משהו שמתנגד לנו כדי שנשים לב אליו, קצת כמו "כאב" במובן הפיזי.
כמה התנגדות צריך בדרך כדי להתפתח
לא שמישהו שאל אותי קודם
אבל אולי יום אחד אני אבין שזה היה נצרך כמו שהבנתי על קשיים מהעבר
אני חושב שבשלב מסויים לומדים שצריך ללמוד יותר "להכיל" ופחות להתנגד.
זה עוזר לשנות את המציאות בטווח הרחוק, בעיקר. אבל בטווח הקצר עוזר לי לחיות טוב ולישון טוב ולא להיות במקום שבו "קשה" לי במובן של להרגיש שקשה.
הגדרה טובה
כשההתנגדות יורדת
גם הציפייה יותר מותאמת
קושי צפוי הוא יותר קל
איך את מגדירה את זה?
זה קושי שחוזר על עצמו
אז אני יודעת (או לומדת לדעת) מראש מה או מי הגורם/ים
ויודעת (או לומדת לדעת) להתייחס בהתאם
אם זה קושי חדש
זה הזמן לניסוי וטעייה עד להגדרת הגורמים ולהתוויית הדרך המתאימה ביותר
אי אז בגיל 30 וקצת.
זה את היכולת "להגדיר" (הנה יצא ממני המתכנת) קשיים כדי להתחיל לעבוד איתם.
זה אומר שקורה לך משהו שאתה לא נהנה ממנו אבל אתה לא חסר אונים כלפיו וגם יודע לדחות אותו למחר או לשים לב להתקדמות.
Stand a little taller
Doesn't mean I'm lonely when I'm alone
What doesn't kill you makes a fighter
Footsteps even lighter
Doesn't mean I'm over cause you're gone
יש כאלה שהייתי מוותרת
ומאמינה שהייתי נבנית גם בלעדיהם
עברתי כל מיני דברים בחיים. והייתי במקומות שלא ברור לי כיום איך יצאתי מהם…
כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה איך זה חלק ממה שגרם לי להיות מי שאני כיום. אבל לא הייתי מזמינה שום דבר כזה, גם אם הייתי יודעת איך אצא מזה. משתדלים לראות את הטוב מהמצב הנתון, אבל זה לא אומר שהייתי בוחרת בזה. ואני עדיין מצולקת מדברים שעברתי. אבל משתדלת כל יום לגדול מזה ולהתקדם הלאה.
כל קושי שעוברים, עלול להשאיר משקעים. ויש את הפחד להתעורר יום אחד ולחזור אחורה, להרגיש שוב שם בקושי הזה ולא להיות עם כוחות להתמודד.
לכתחילא כן
כיון שאם חלק מהקשיים לא היו קיימים בחיי
הייתי חוסכת הרבה סבל (וזבל)
בדיעבד חלקם לא
כיון שזה חשף אותי להבנות עמוקות כלפי עצמי
והביא אותי למי שאני כיום
על החלקים ה"עצובים" או המורכבים בחיים (שגרמו לי בדיעבד לבזבוז כוחות והרבה עצב)
הייתי מוותרת
בבחינת "לא הם ולא שכרם"
אבל
בדיעבד, בגלל שהמורכבויות לימדו אותי הרבה
ובזכותם אני מי שאני
אז הם 'עזרו' לי ללמוד מהם איך להמשיך הלאה.
ואפשר להעמיק ב"תורת מנחם", תשמ"ד חלק ד', שבת מסעי סעיף י"ב-
בקצרה הרבי מילובביץ' מסביר על עניין המסעות ממדרגה למדרגה [כפי שידוע שהבעש"ט עסק במסעות שיש בנפש האדם].
בדיעבד אני באמונה שלמה בהקב"ה ובראייה של הטוב של מה זה בנה בתוכי.
אני? לכתחילה? הייתי מוותר.
אבל איזה מזל שהקב"ה מנהל את המציאות...!
אבל אני מניחה שזה כי עוד לא מיציתי את הטוב מהם. התועלת שהיתה בהם עוד לא נגלתה לי. מקווה שמתישהו בהמשך אבין שלא הייתי מוותרת עליהם.
אפשר להגיב שם אנונימי. כאילו, מה? תהיו טבעונים, תמהונים, מתנגדי חיסונים, זה לא משנה, יש לך אמת? לך איתה. אבל למה להבנות שרפואה טבעית זה דבר להתבייש בו חחח
(כן מבין זה לא למעיישה ופורום מת וכו' והכל כאן בדיחה שאני בכוונה לא מתייחס אליה. תהיות לאור ההצפה של הנושא והדיון)

עם כמויות הספאם שם באמת צריך ניהול
ויסיר מהם כל מחלה, וירפא לכל גופם, ויסלח לכל עוונם,
וישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם עם כל ישראל אחיהם, ונאמר אמן
ונהנה לריב עם עצמו בפינה שכוחת "אל" כדי לפרוק עצבים 😂😂😂
אבל בטח זה דוגמא קלאסית למה שנקרא להאכיל את הטרולים
משתעממים מספרים סיפורים
זה לא דוקטורט אבל אם כבר מעניין אם כך למה הוא מגיב מאנונימיי? או שהוא מגיב מאנונימי רק בקללות חח ואז אני מבין אותו
לאן נעלמו מגיבים שעד לא מכבר, היו?
הנני כאינני, והים נסוג.... הכל בסדר?
אולי הכוונה שלך לפורומים אחרים?
אין כאן בערוץ 7 כאלו ניקים.
- הנני כאינני
- הים נסוג
תשאל את משה
כי למשל @בין הבור למים פעיל בפורום מסויים מאוד ולא מוכר בכלל כאן.
מבולבלת מאדדדדהתכוונתי למגיבה שכתבה שירים מאוד יפים שאחד מהמגיבים (צדיק יסוד עולם (?) ניתח אותם).
נכון. נזכרתי שלא קוראים לה כך, השורה האחרונה שחזרה בתגובה שלה היתה: והים נסוג...
אני הנני כאינני - הכל בסדר איתו.
העיקר שהכל בסדר
מדי פעם יוצא לי להתעסק עם אנשים שיש להם פגמים גנטיים.
לא סתם פגמים גנטיים, אלא כאלה שעלולים לגרום להם לסבול מאוד כשהם יהיו מבוגרים (נניח 50 פלוס).
נניח שיש למישהו גן מסוים, שמעלה משמעותית את הסיכון שלו לחלות בפרקינסון.
האם כדאי לדעת על זה מראש?
כן! כי יש מה לעשות. תזונה נכונה, הימנעות מדברים מסוימים, הקפדה על דברים אחרים, כל אלה יכולים להוריד את הסיכון.
בנוסף לדברים שכבר הוכחו כיעילים, יש הרבה מאוד אפשרויות להצטרף למחקרים חדשים בתחום, כולל מחקרים שבוודאי אין בהם סכנה (למשל השפעת הליכה יומית של חצי שעה וכיוצ''ב על הסיכון לחלות. גם אם בסוף יתברר שזה לא יעיל, זה בוודאי לא פוגע).
לצערי, יש כאלה שמסרבים לפעול לפי ההנחיות האלה. לא רק שהם לא רוצים לנסות להצטרף לניסויים, הם מסרבים להתרגש ולעשות את הדברים שגבר הוכחו כיעילים.
לפעמים הסירוב נובע מחוסר חשק לבצע שינויים משמעותיים בחיים. קשה להפסיק לעשן, קשה לרדת במשקל, מבין.
לפעמים הסירוב נובע ממחשבה שחיים פעם אחת, אז עדיף ליהנות לפני גיל 60 כמה שיותר, ומקסימום בגיל 60 נחלה. אבל לפחות לפני כן היה כיף.
אבל סיבת הסירוב הכי לא מובנת לי, דווקא כאדם דתי, היא ''השגחה''. אנשים שאומרים לי בפה מלא, שהם לא חוששים מהמחלה שהגנטיקה שלהם מובילה אליה, כי ה' שומר עליהם. אני שומע משפטים כמו:
בעז''ה יהיה בסדר.
רפואה זה אחלה אבל בסוף יש בורא לעולם.
אי אפשר להילחם במה שכבר נגזר עליך.
וכו' וכו'.
התשובות האלה מגיעות כמעט תמיד מאותו המגזר. ולמען האמת תת מגזר.
זה פשוט כואב לי. לא זאת הייתה כוונת המשורר. ה' יתברך תמיד אוהב אותי ותמיד יהיה לי רק טוב, זה שיר קליט ולא דרך חיים או דרך לקבל החלטות.
אם 70% מהאנשים עם הגן הזה חלו בפרקינסון בגיל 60, אז ל-70% מהאנשים עם הגן שלך לא יהיה רק עוד יותר טוב ועוד יותר טוב. להפך, המצב שלך יילך ויתדרדר.
אם אתה אומר שזה לא יקרה לך כי ה' שומר עליך, אתה מתעלם מזה שעל 70% מ''קרובי המשפחה שלך'' הוא ''לא שמר'' (כלומר לפי שיטתך, שכך נמדדת השמירה...).
פשוט עצוב לי וכואב לי על האנשים האלה. שהאמונה העיוורת תגרום להם למות צעירים ומסכנים, במקום שהם יילחמו על החיים שלהם ואולי ינצחו במלחמה.