יש שתי מטרות למוסדות האלו:

א. לימוד תורה - כמו תפקיד הישיבות שהיו בעבר, פשוט ללמוד, בלי קשר לגיל ולשלב בחיים ובלי שום מטרה נוספת.

ב. הכנה לחיים - בניית בסיס תורני ורוחני יציב להמשך החיים לפני 'היציאה לעולם'. אני מאמין שעל המטרה הזו אתה שואל ולדעתי מהבחינה הזו זה אכן הכרחי, "כולי האי ואולי...".

ולגבי מילוי המשבצת - זה מאוד תלוי במקום.

אתה חושב שסדר בוקר (עיון) צהריים וערב (בקיאות) זה מה שמכין לחיים?

אבל לפני זה - איזו הכנה צריך לחיים?

קשר לתורה זה הבסיס, ואין אפשרות אמיתית להיות קשור לה' ולמצוות בלי התורה.

הן מצד המעשה "אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד" והן מצד החיבור "שמאור שבה מחזירם למוטב".

הכנה הכוונה קודם כל ליצירת מסגרת אישית - בניית המטרות והערכים שעל פיהם האדם יתנהל בחייו 'הבוגרים'.

קשר לתורה - מצד המעשה צריך ללמוד הלכה (בצורה מעמיקה כמובן), מובן.

מצד 'החיבור' - "שהמאור שבה מחזירם למוטב" - לא מובן לי מה זה אומר כ"כ. זה עניין מיסטי? אדם לומד 3 סדרים ומה קורה לו? הוא הופך להיות אדם טוב בגלל זה? אדם שקשור לה'? מה זה אומר? יש דרכים אחרות להיות קשור לה'? אם כן למה דווקא דרך לימוד גמרא באינטנסיביות נצרכת כהכנה לחיים?

לגבי המטרה ליציאה לחיים שהצבת - מטרות וערכים - זה מה שעושים שלומדים גמרא/הלכה? איך לימוד הלכות פרטניות והכנסות למקומות הללו יכול להיות מובן לאדם ערכים גדולים כלליים? זה מה שגורם לאדם להיות ערכי יותר?

לא מיסטי בכלל: כשאתה עוסק בתורה, רצון ה',  מתוך ניסיון להבין מה ה' רוצה - זה מחבר אותך ומשאיר רושם (ויותר מרושם אלא בונה תפיסת עולם וערכים) שנשאר גם שנים רבות אחרי, בבחינת "חנוך לנער על פי דרכו - גם כי יזקין לא יסור ממנה".

איך זה יבנה את הערכים הגדולים? 

ומה היחס?

למה רוב הזמן לעסוק בערכים הקטנים?

אולי יש שדברים שיותר עושים רושם על הנפש?

רושם של מה זה עושה על הנפש?

זאת הדרך הבעלדית לבנות עולם ערכים שמתוכו יהיה אפשר להתנהל בהמשך החיים?

אכן, אין לזה אח וריע ולעיסוק בכל דבר אחר אם זאת המטרה

אני חושבת שכן.
אולי אצל בנים ובנות זה קצת שונה היחס לכל העניין של לימוד תורה ואולי גם המטרה, אבל אין ספק שמי שלומדת במדרשה ו*בוחרת* בזה באמת (כשהרבה פעמים יש מקרים של התנגדויות מהבית או מהסביבה או מחשבות של "עדיף להתקדם בחיים ולמה לבזבז את הזמן על זה" או "את לא חייבת ללמוד תורה" ואימרות כאלה ואחרות) ועוברת שם את התהליכיים הפנימיים שהיא עוברת זה בונה לה כלים , רצונות, חשיפה לסוגי אנשים וחוויות שהיא כנראה לא תחווה במקומות אחרים ובעיקר הזדמנות לעשות פאוז רגע מהחיים, לפני שנכנסים לשגרת לימודים\חתונה וכו' .
אז זה לעצור רגע, להתבונן, לבנות את האישיות ממקום של תורה וחיבור להשם ממקום עמוק ופנימי יותר.

תחשוב שפעם לא היו מדרשות, לא היה צורך כמו היום, כנראה קושי הגלות וגם בגלל ירידת הדורות לא כולן גדלו במקומות של חיי תורה, וגם אם הן באו מבתים דתיים לא בהכרח היו חיים את זה כערך אלא אולי כאיזה הרגל ולא כאיזה אידיאל.
ופה נכנסת המדרשה חושפת את הבת  לחיים של תורה, כדרך חיים ממש, שבבית או בבית הספר אולי היא לא הייתה מקבלת את זה.

תחשוב כמה בתים של תורה קמו בזכות בנות שבחרו למסור נפש על זה, ובזכות מה? בין היתר בזכות המוסדות התורניים האלה שחשפו אותן לזה.


מנסיוני ראיתי בנות גם אחרי כמה שנים שהן לא היו במדרשה, יש כאלה שאולי נראה חיצונית ירדו ברוחניות וכו' מסיבות כאלה ואחרות אבל כשתדבר איתן מהלב תראה שהרצונות האלה שם, וגם בירידות ובקושי בחיים זה היה מחזיק אותן בקשר עם השם ועם התורה ונותן להן כוח לא לוותר.

לא ממש כתבת מה התרומה שהמוסדות האלה אמורים לתת אז אולי יהיה לי קשה לדייק בתשובה, אבל באיך שאני רואה את זה, לבת שהייתה במדרשה (כמובן שזה לא כולל, אבל לרוב)  תיהיה השפעה על הבחירות והדעות שלה בחיים, ברמה כזו או אחרת, בין היתר מהערכים שהיא ספגה באותו מוסד שלמדה.

זה יצא קצת כמו פרוו למדרשה חח אבל לפחות ככה אני רואה את זה..

פרקתי. 
 

אני חושב שכדאי גם בשביל הבנים לדאוג משהו כמו זה

יש הרבה צמאון לישיבות כאלה כמו מכון מאיר..

זה באמת עניין גדול מה שאת מזכירה.

לטעום מכל העולמות קצת לחשוב על הדברים בגדול ובכולל (מזכיר טיפה את הקונספט של מכינות מעורבות)

גם בן לא חייב ללמוד תורה מהבוקר עד הערב.

נראה לי הרבה פספסו את הדבר הפשוט הזה.

נ.ב -

עד כמה העניין של ידע כללי, אינפורמציה, אינטלקט  משחק תפקיד במדרשות.

וגם קשה לשמוע את הטענה שאת מעלה שמדרשה זה 'בדיעבד' בגלל המצב של הדור.

כאילו אם כל הבנות והבנים היו שפיצים על - לא היה עניין לחדד אותם יותר? 

אני חושבת שאולי זה תלוי באיזה מדרשות.

יש מדרשות שהן יותר אולי נקרא לזה "שכליות" או ששמות דגש על לימודי גמרא למשל, האמתת אני אישית לא מכירה כדי לדעת,
ממה שהכרתי, לא ראיתי או לפחות לא הרגשתי מי יותר "חכמה".
אולי כן היה מקום של מי יותר צדיקה חח אבל לא משהו חזק כל כך, זה הרבה מחזקות אחת את השניה כזה, גם הדוסיותת יותר..

אצל בנות לדעתי השפה היא אחרת, גם תחשוב שהמדרשה היא בד"כ זמן קצר, כמה זמן בת לומדת במדרשה בד"כ- שנה? שנתיים? המטרה שלה היא לא להצמיח תלמידות חכמות חח , בישיבה כן מנסים לדחוף את הבחור לשאוף להיות ת"ח וגם יש להם את החיוב הזה של לימוד תורה.
במדרשות זה בד"כ יותר קצר ומתומצת לערכים מסויימים והעמקה במקום הנפשי, אמוני, מציאת הדרך פחותת או יותר ןומכאן מי שרוצה להעמיק וללמוד יותר מעבר לשיעורים וזה היא עושה את זה אבל לא יודעת אם בקטע של ידכ כללי או אינטלקט אלא כחלק מהבניין שלה.
ככה לנע"ד, אולי יש פה בנות שיוסיפו או יחלקו עליי מנקודת המבט שלהן.

הטענה של ה"בדיעבד", זאת מציאות שנראה לי שרואים אותה במוחש, אני לא יודעתת מאיזה רקע אתה באת אבל זה קיים גם במגזר הדתי..
כמובן שתמיד יש מה לחדד אבל נראה לי גם המודעות לזה גדלה יותר עם השנים והשאיפות איתן מה שפעם אולי היו דברים שיותר ברורים .
פעם בנות התחנכו בבית של אמא, היום אני כנראה שעם הגלות וההתערבבות בתרבויות השונות יש דברים שהטשטשו ואולי כאן זה  אולי חלק מהתיקון של זה, אתה לא חושב?
 

זה באמת קשור להבדלים בין נשים לגברים והדברים ברורים

ולגבי סוף דברייך - עידן התמימות נגמר ולא זכינו לאמונה של הסבתות (משתמש במונחים שלא השתמשת, מקווה שזה משקף) אבל... אולי יש בזה צד טוב. לא כך?

כאילו הבירורים שהתרבות המערבית מכניסה אותנו אליהם בסוף מוציאים אותנו חזקים יותר. את לא חושבת?

זה חלק מתיקון העולם, רואים אתת זה בחוש גם בהרבה תחומים אחרים..
אני חושבת שהמקום שלל הבחירה מאוד חזק היום וזה מגיע גם למקומות האלה.
אגב,לא תמיד זה לא סותר אמונה תמימה בהכרח, לפעמים זה יכול יותר להעצים את המקום הזה כשעושים את זה בצורה נכונה.

כל השינויים שעברה ועוברת התרבות היהודית, גם בגלל או בזכות הגלות (כי הרי גם לגלות יש תכלית) אם זה בעקבות תנועת ההשכלה, הפרעות שיהודים עברו, השאלות שעלו, הפולמוסים, המדינות השונות והאתגרים שליוו ומלווים את חז"ל וגדולי הדור גם בפסיקות ובדעות- הם השפיעו ושינו הרבה דברים שלא היו, אבל דווקא ממקום של העשרה ונתינת מענה רכב יותר  גם למי שקצת הלך לאיבוד בדרך וגם בכלל במקום של יהודי מול אומות העולם ומול עצמו שיודע לענות על השאלות הקשות או לא לענות ולבחור בסוף אחרי הכל באמונה ובדרך התורה..
 

בסוף, לכל דבר יש יתרונות וחסרונות כמובן. אבל זאת המציאות שהשם שם אותנו בה, וב"ה, יש בזה הרבה מאוד חסד וטוב

 

אמונה כי המציאות שהקב"ה שם אותנו בה היא המציאות שאותה הוא רוצה להפגיש אותנו.

ואם המציאות והתרבות מאתגרת אותנו זה לא בדיעבד, זה הכי לכתחילה שיש.

ובכללי, לימוד תורה זה תמיד טוב! בלי קשר לרוחות מבחוץ 

לימוד התורה זה נותן את המתיקות לכל מה שלא יגיע

שכוייח..!

לצאת מ"פ בסוף חח

הרסתי לך את החשק?

אגב, הם יכולים לדחות שנתיים שירות (אפילו שלוש)

ואני מסכים איתך בגדול

לומדים כזה בשביל הנפש והחיבור. אולי דומה למכינה.

בטוח יש ישיבות שעושות תיקון לזה.. כאילו שנותנות את החיבור הזה, כי בתיכון זה נשאר בגדר השטחי ו"כי חייב"
ושם גם יש מקום של בחירה, עובדה שגם לא כולם בוחרים ללכת לישיבה וגם סוג הישיבה משתנה מבחור לבחור "אין אדם לומד תורה אלא במקום שלבו חפץ".
לכאן זה לא נכנס?

והדגם הזה הוא בנוי על הנחת יסוד שאתה יודע מה אתה רוצה מהחיים שלכם ואתה אחרי בירור מוחלט שאתה רוצה להתמסר ללימוד תורה.

הדגם הזה בבסיסו לא מתאים יותר מדי לבירורים פנימיים. זה בא לידי ביטוי צורה פשוטה - סדר יום מאוד מאוד עמוס ומאוד מאוד ממוקד.

ברור שזה שונה אבל זה הדגם הבסיסי. הרבה מישיבות 'רציניות' זורקות את האנשים למים.

ישנם מקומות ("גם רציניים) שנותנות כלים בהדרגה אבל לא הרבה. ממש לא.

בכל אופן, ישיבה זה לא מקום שמתבחבשים בו. זה מקום שבאים אליו ממוקדי מטרה.

ובמדרשה לפי מה שאני מבין זה הפוך - באים לעורר השראה. באים לטעום, לחוות.

אגב, יש תופעה רחבת היקף - חבר'ה שבאים למכינות ואח"כ ממשיכים לישיבות גבוהות.

אחרי שהם חוו השראה במכינה הם מוכנים להתמסר ללימוד תורה.

"אלא במקום שליבו חפץ" - אכן קיים. אבל אחרי שכבר יש כיוון ברור. ולא תמיד לבחור בן 18 יש כיוון ברור איפה העולם הרוחני שלו בדיוק. 

אפשר גם לומר שלכל אחד יש את המסלול שלו.

גם במדרשה יש כאלה שמתחילות ועוזבות כי מגלות שאולי זה לא מתאים להן  מסיבה כזו או אחרת או בשלב כזה. זה גם קיים וברור שזה לא 100%

אבל יש כאן מקום שפותח את זה גם אצל הילד בן 18 שעוד לא נסגר.. בסוף כשהוא יגיע לנקודת בחירה אמיתית, זאת באמת תיהיה בחירה ממקום אחר.

אני מנסה לחשוב איזה פריוולגיה אחרת יכולה להיות? אז עדיף שהילד בן 18 הזה לא ינסה את זה איכשהו? ואם זה גם חלק מהבירור שלו, לא עדיף שזה יעשה במוסד תורני כזה?

שמכינות יהיו לכתחילה ולא בדיעבד.

לא שמי שפחות דוס הולך למכינה אלא פשוט משהו אחר.

זה נראה לי הכי נכון.

הנקודה שרציתי להעביר שמדרשה זה נשמע מקום שמעורר השראה ולדעתי גם הבנים צריכים את זה לא פחות

ואת צודקת, גם ישיבה יכולה לשים מוקד על לעורר השראה (קשר עם ת"ח וכולי)

זה לא דיכוטומי כמו שעולה מדברי, אולי

מאפשרת להשלים פערים בנושאים כללים של ידע.

בהנחה שאתה מתכוון לכך שזה אמור להוות העמקה לעולם הערכים בו אני חיה, אז אני רואה בזה אחלה של נורמה ללכת להשקיע שנה או כמה במשהו שחשוב לחיים שלי. מבחינתי זה סוג של תואר ואפילו יותר חשוב באיזשהו מקום. 

האם המסגרות הללו ממלאות?

בגדול - תלוי. תלוי איזה בנאדם אתה, תלוי מה אתה מחפש(ביסוס אמוני/השקפתי/לימוד עיון בגמרא) תלוי אם הלכת למקום שנכון לך ותלוי אם אתה בא מוכוון מטרה ועובד כי זה לא קורה אוטומטית.. 

דעה לא פופולרית - מדרשה לדעתי לא תמיד מצליחה לבסס דברים בצורה עמוקה דיה,(בהנחה ויש לך שאלות - הגיוני שלא תפתרי אותן ואולי אפילו תצאי עם עוד יותר..לפעמים כן, אבל הרבה פעמים גם לא) זה פחות משנה, הרבה פעמים מגיעים אחרי שירות ולוקח זמן רק לנקות את הראש מכל מה שעבר ולהצליח לשבת יום שלם ללמוד אחרי שתיזזת שנה/שנתיים (קצת כמו לחזור לצבא אחרי ישיבה, רק שפה זה חדש לך לחלוטין..) 

עם זאת, וזה פלא עצום בעיני שזה קורה אע"פ כל הנ"ל,

משהו שאני חושבת שמדרשה כן מצליחה לייצר כמעט תמיד, זה את הרצון הגדול והחיבור לקודש בקטע מטורף.

היא ממש לא עונה על הכל והרבה פעמים יוצאים ממנה עם המון שאלות אבל לדעתי היא בהחלט עוזרת לחזק/לייצר מעין 'קריאת כיוון' לחיים שמה שמעניין אותך בהם זה עבודת ה', שתרצי להתעמק בזה עוד ועוד.

שומעת את הגעגועים של חברות שלי למדרשה...רצון ללמוד עוד... רצון לשיעורים..

אגב, באמת הרבה מדרשות מתעסקות בבניית מעטפת כלשהי לבוגרות שלה מתוך הבנה שיש רצון גדול לזה וגם כי יש צורך במעטפת לבנות גם בהמשך החיים.

עד כאן מנקודת מבט של מה שמכירה מקרוב..

לגבי ישיבה- לא הייתי, אבל בעיני היא יותר מאפשרת בניית תהליכים כי זה לאורך זמן.

זה נכון שנזרקים למים ולומדים בעיקר גמרא וזה ממש לא כמו במדרשה שמתעסקים המון בנפש ואמונה, אבל:

1. יש גם חברותות באמונה (לפי הבנתי זה משהו שניתן לקבוע לעצמך.. )

2. אני חושבת שעצם השהות שלך במקום שעסוק בתורה ובקודש, שמי שמדריך אותך זה אנשים צדיקים, זה דבר שבונה בעצמך יסודות מאוד עמוקים וחיבור לתורה.

פעם כשכתבתי פה פוסט ארווך בנושא אמרו לי שאני חיה בסרט שזו האווירה בישיבות..

אולי אני עושה השלכה ממה שקורה במדרשה ובסוף אצל בנים זה שונה.. אין לי מושג, אבל מבחוץ ככה אני תופסת את זה ואני גם רואה את ההשפעה שישיבה עושה על בנים סביבי .. שזה בעצם מסתכם באחים שלי / אנשים שיצאתי איתם אבל זה גם משהו

אז יאללה, עוד שנה בישיבה, מה יכול להיות.

אבל זה לא קשור למסגרת עצמה, ולא לשאיפות של מייסדיה. רק למציאות האנושית.

היו לו שני חלומות בנושא המוות,

לי היו הרבה יותר...

באמת לא הצלחתי להבין מה מיוחד

מתארים חווית מוות קליני, כפי שכתוב בחז"ל וכפי שאנשים

שעברו חוויה כזו מתארים.

מאוד מרגש לדעתי. קצת עוזר (לי לפחות) לזכור שיש

משהו מעבר לכל טרדות היום היום, העולם הזה שמרגיש

כל כך מוחשי ואמיתי....המתיקות הזו שהוא מדבר עליה...

יש משהו טוב לצפות לו. לא?  (כמובן שמעדיפה לא

לחשוב על בית הדין שם למעלה, כי זה די מצמרר,

אבל לפחות אחר כך....)

ואם גם לך היו או יש חלומות מסוג זה, נשמח לשמוע!

דכדוך וחרדה זה סיבה לעשות עבודה אבל זה לא מוריד את הערך שלך או משהו כזה.

כדאי למצוא מטפל

זה בהחלט מקל שיש את מי לשתף אבל לא פותר בכלל את הבעיה

לכל מיני שטויות מצחיקות

רוצה לקרוא?

זו הסקיצה השניה או השלישית (אשמח להערות והארות... לשיפור)

ילדה קטנה שבתוכי 

אל תעלבי אל תיפגעי

אני צריך אותך כמו מים 

בואי נשב בחוץ מול זריחת השמיים

אני צריך אותך אותך כמו שאת צריכה אותי

ואם בלילה תבכי תייבבי

אבוא ואתן לך חיבוק אמיתי

חיי חסרי כל אור בלעדייך

וחייך מסוכנים מאד בלעדיי

אני צריך את ליבך שתהיי מנועי

את צריכה את ראשי שאכוון את דרכך

נכתב בעת חיכוך נפש ונשמה. רוח וגשם. שכל ולב.

באמת, לרוב שולט עלי אדם ממין זכר שופע ביטחון עצמי ליצן חסר תקנה, אבל יודע להיות רציני, לפעמים בדיכאון (משתדל שלא יראו את זה), חבר טוב ואוהב מאוד. מחפש כל הזמן, ופילוסוף בלתי פשרן... הייתי קורא לאישיות שלו טיגריס, בודד פראי בלתי ניתן לאילוף, אבל כשמישהו נכנס לו ללב אז הוא בפנים. נקודה.

ולפעמים לוקחת עלי שליטה ילדה קטנה חסרת ביטחון, שבקושי מעזה לספר בדיחות כי אולי מישהו יצחק עליה... רוצה רק את הפינה שלה ושקט... אוהבת לקרוא, יכולה להתרכז ב3 דברים ביחד (ובגלל הפיצול קשב שלה גם לחשוב על שני דברים בו זמנית ממש...). לאישיות זו הייתי קורא תמנון. חכמה, ביישנית עושה הרבה...

אם כי היא גדלה לאורך השנים

תחושות/ חוויות/ פצעי ילדות

מופעים בעיקר בסיטואציות עם הילדים

ויש את התחושות של הילדה היותר גדולה שזה בעצם גרסה צעירה יותר של עצמי

איתם אני בעיקר בתהליך

לקחת את הכאבים/ טעויות/ הצלחות ללמידה ולא לתת להם לנהל אותי

תודה

יש בי צד חצי־ילדי, מצד זה שאני לא לוקח שום דבר ברצינות אמיתית.

לגבי הילד הפנימי האמיתי, קיים משהו עמום מתחת ליותר מדי שכבות.

וה-4 לא ברור

בפרשה הם היו בחברון.  

לא בקרית ארבע. 

קרית ארבע זה השם השני של חברוןף לפי התורה והנך

3 ילידי הענק, הם לא ראו את אבא שלהם?

חוץ מלצייר את תלמי יווני עם תלמים

יכולתי כבר לבקש? ג'לביה?

כמו שרואים מציורי יהודים בלכיש מבית ראשון, מנינוה.

כאפיה זה כנראה רק למדבר ערב שם השמש חזקה יותר ולא רוצים להשרף בעורף

@משה  אולי תרצה להשתמש בזה

כרטיס למופע שהוא אוהב, ספר מסוג האהוב עליו, ארוחה עם

חבר , מנוי על משהו (אבל זה יותר מהסכום המדובר, בגד

עניבה (אם הוא משתמש), כיפה מיוחדת וכד')

אהבתי את הרעיון של מופע שהוא אוהב

נראה לי שאזמין כרטיסים לשנינו

תודה💖

העניין שלו

זה הבעיה עם בנים,

לבנות הכי קל לקנות מתנות

בטח שיש דברים שמעניינים בנים. הוא רגיל? הוא חנון?

לקנות לו בהקשר הזה

הוא די רגיל, טיפה חנון...

מה אמורים לקנות לבנות?

מעבדת AI

ארון תקשורת לAI

שרת אחסון לAI

אני עדיין לא אחות של @משה 

ספר דווקא אחלה רעיון רק הילד בצבא ואין לו זמן לקרוא

תודה על הרעיונות🙏

ספר עם פתק החלפה.

אבל זה באמת לפי האדם...

חתול נייד

כיסוי חלות שבת

אבל קשה יותר להזיז אותו.

כוס תרמית טובה (כלומר גם מחזיקה חום כראוי וגם קלה לשטיפה), סטנדר, כרית לגב לכיסא של הישיבה, אוזניות אוטמות רעש, ספר שהוא רוצה כבר הרבה זמן, מחזיק טלפון שמתחבר לזרוע (בשביל ריצות.. אם הוא בייניש שעושה כושר), חבילה של ממתקים מיוחדים ולא שגרתיים (כל מיני יקרים כאלה), מכונת תספורת/גילוח (אם אין לו משלו), טוסטר או כלי מטבח כלשהו מיוחד (אם זה יועיל במקום שהוא גר), אולר.
 

אפשר גם פשוט להשתתף איתו, כלומר לתת לו ממש את הכסף, כדי שיקנה משהו ספציפי שהוא ממילא מתכנן לקנות (ואז הוא בעצם ישלם פחות.. כן? אין הכוונה שיקנה משהו בדיוק ב100 שח אלא שזה יקל עליו כשהוא קונה משהו ב200 נניח). אמנם קצת פחות מרגישים את המתנה שבדבר, אבל זה גם אפשרי. אנחנו עשינו את זה במשפחה כמה פעמים (בודדות אמנם) כש"נתקענו" בלי מתנה.

אפשר אולי גם לשבת בבית קפה, אם זה מתאים לכם וזורם. אפשר אולי פק"ל קטן, אם זה הסגנון שלו. אפשר לקנות עוגה בוטיקית אם חוגגים במשפחה בבית.