יש שתי מטרות למוסדות האלו:

א. לימוד תורה - כמו תפקיד הישיבות שהיו בעבר, פשוט ללמוד, בלי קשר לגיל ולשלב בחיים ובלי שום מטרה נוספת.

ב. הכנה לחיים - בניית בסיס תורני ורוחני יציב להמשך החיים לפני 'היציאה לעולם'. אני מאמין שעל המטרה הזו אתה שואל ולדעתי מהבחינה הזו זה אכן הכרחי, "כולי האי ואולי...".

ולגבי מילוי המשבצת - זה מאוד תלוי במקום.

אתה חושב שסדר בוקר (עיון) צהריים וערב (בקיאות) זה מה שמכין לחיים?

אבל לפני זה - איזו הכנה צריך לחיים?

קשר לתורה זה הבסיס, ואין אפשרות אמיתית להיות קשור לה' ולמצוות בלי התורה.

הן מצד המעשה "אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד" והן מצד החיבור "שמאור שבה מחזירם למוטב".

הכנה הכוונה קודם כל ליצירת מסגרת אישית - בניית המטרות והערכים שעל פיהם האדם יתנהל בחייו 'הבוגרים'.

קשר לתורה - מצד המעשה צריך ללמוד הלכה (בצורה מעמיקה כמובן), מובן.

מצד 'החיבור' - "שהמאור שבה מחזירם למוטב" - לא מובן לי מה זה אומר כ"כ. זה עניין מיסטי? אדם לומד 3 סדרים ומה קורה לו? הוא הופך להיות אדם טוב בגלל זה? אדם שקשור לה'? מה זה אומר? יש דרכים אחרות להיות קשור לה'? אם כן למה דווקא דרך לימוד גמרא באינטנסיביות נצרכת כהכנה לחיים?

לגבי המטרה ליציאה לחיים שהצבת - מטרות וערכים - זה מה שעושים שלומדים גמרא/הלכה? איך לימוד הלכות פרטניות והכנסות למקומות הללו יכול להיות מובן לאדם ערכים גדולים כלליים? זה מה שגורם לאדם להיות ערכי יותר?

לא מיסטי בכלל: כשאתה עוסק בתורה, רצון ה',  מתוך ניסיון להבין מה ה' רוצה - זה מחבר אותך ומשאיר רושם (ויותר מרושם אלא בונה תפיסת עולם וערכים) שנשאר גם שנים רבות אחרי, בבחינת "חנוך לנער על פי דרכו - גם כי יזקין לא יסור ממנה".

איך זה יבנה את הערכים הגדולים? 

ומה היחס?

למה רוב הזמן לעסוק בערכים הקטנים?

אולי יש שדברים שיותר עושים רושם על הנפש?

רושם של מה זה עושה על הנפש?

זאת הדרך הבעלדית לבנות עולם ערכים שמתוכו יהיה אפשר להתנהל בהמשך החיים?

אכן, אין לזה אח וריע ולעיסוק בכל דבר אחר אם זאת המטרה

אני חושבת שכן.
אולי אצל בנים ובנות זה קצת שונה היחס לכל העניין של לימוד תורה ואולי גם המטרה, אבל אין ספק שמי שלומדת במדרשה ו*בוחרת* בזה באמת (כשהרבה פעמים יש מקרים של התנגדויות מהבית או מהסביבה או מחשבות של "עדיף להתקדם בחיים ולמה לבזבז את הזמן על זה" או "את לא חייבת ללמוד תורה" ואימרות כאלה ואחרות) ועוברת שם את התהליכיים הפנימיים שהיא עוברת זה בונה לה כלים , רצונות, חשיפה לסוגי אנשים וחוויות שהיא כנראה לא תחווה במקומות אחרים ובעיקר הזדמנות לעשות פאוז רגע מהחיים, לפני שנכנסים לשגרת לימודים\חתונה וכו' .
אז זה לעצור רגע, להתבונן, לבנות את האישיות ממקום של תורה וחיבור להשם ממקום עמוק ופנימי יותר.

תחשוב שפעם לא היו מדרשות, לא היה צורך כמו היום, כנראה קושי הגלות וגם בגלל ירידת הדורות לא כולן גדלו במקומות של חיי תורה, וגם אם הן באו מבתים דתיים לא בהכרח היו חיים את זה כערך אלא אולי כאיזה הרגל ולא כאיזה אידיאל.
ופה נכנסת המדרשה חושפת את הבת  לחיים של תורה, כדרך חיים ממש, שבבית או בבית הספר אולי היא לא הייתה מקבלת את זה.

תחשוב כמה בתים של תורה קמו בזכות בנות שבחרו למסור נפש על זה, ובזכות מה? בין היתר בזכות המוסדות התורניים האלה שחשפו אותן לזה.


מנסיוני ראיתי בנות גם אחרי כמה שנים שהן לא היו במדרשה, יש כאלה שאולי נראה חיצונית ירדו ברוחניות וכו' מסיבות כאלה ואחרות אבל כשתדבר איתן מהלב תראה שהרצונות האלה שם, וגם בירידות ובקושי בחיים זה היה מחזיק אותן בקשר עם השם ועם התורה ונותן להן כוח לא לוותר.

לא ממש כתבת מה התרומה שהמוסדות האלה אמורים לתת אז אולי יהיה לי קשה לדייק בתשובה, אבל באיך שאני רואה את זה, לבת שהייתה במדרשה (כמובן שזה לא כולל, אבל לרוב)  תיהיה השפעה על הבחירות והדעות שלה בחיים, ברמה כזו או אחרת, בין היתר מהערכים שהיא ספגה באותו מוסד שלמדה.

זה יצא קצת כמו פרוו למדרשה חח אבל לפחות ככה אני רואה את זה..

פרקתי. 
 

אני חושב שכדאי גם בשביל הבנים לדאוג משהו כמו זה

יש הרבה צמאון לישיבות כאלה כמו מכון מאיר..

זה באמת עניין גדול מה שאת מזכירה.

לטעום מכל העולמות קצת לחשוב על הדברים בגדול ובכולל (מזכיר טיפה את הקונספט של מכינות מעורבות)

גם בן לא חייב ללמוד תורה מהבוקר עד הערב.

נראה לי הרבה פספסו את הדבר הפשוט הזה.

נ.ב -

עד כמה העניין של ידע כללי, אינפורמציה, אינטלקט  משחק תפקיד במדרשות.

וגם קשה לשמוע את הטענה שאת מעלה שמדרשה זה 'בדיעבד' בגלל המצב של הדור.

כאילו אם כל הבנות והבנים היו שפיצים על - לא היה עניין לחדד אותם יותר? 

אני חושבת שאולי זה תלוי באיזה מדרשות.

יש מדרשות שהן יותר אולי נקרא לזה "שכליות" או ששמות דגש על לימודי גמרא למשל, האמתת אני אישית לא מכירה כדי לדעת,
ממה שהכרתי, לא ראיתי או לפחות לא הרגשתי מי יותר "חכמה".
אולי כן היה מקום של מי יותר צדיקה חח אבל לא משהו חזק כל כך, זה הרבה מחזקות אחת את השניה כזה, גם הדוסיותת יותר..

אצל בנות לדעתי השפה היא אחרת, גם תחשוב שהמדרשה היא בד"כ זמן קצר, כמה זמן בת לומדת במדרשה בד"כ- שנה? שנתיים? המטרה שלה היא לא להצמיח תלמידות חכמות חח , בישיבה כן מנסים לדחוף את הבחור לשאוף להיות ת"ח וגם יש להם את החיוב הזה של לימוד תורה.
במדרשות זה בד"כ יותר קצר ומתומצת לערכים מסויימים והעמקה במקום הנפשי, אמוני, מציאת הדרך פחותת או יותר ןומכאן מי שרוצה להעמיק וללמוד יותר מעבר לשיעורים וזה היא עושה את זה אבל לא יודעת אם בקטע של ידכ כללי או אינטלקט אלא כחלק מהבניין שלה.
ככה לנע"ד, אולי יש פה בנות שיוסיפו או יחלקו עליי מנקודת המבט שלהן.

הטענה של ה"בדיעבד", זאת מציאות שנראה לי שרואים אותה במוחש, אני לא יודעתת מאיזה רקע אתה באת אבל זה קיים גם במגזר הדתי..
כמובן שתמיד יש מה לחדד אבל נראה לי גם המודעות לזה גדלה יותר עם השנים והשאיפות איתן מה שפעם אולי היו דברים שיותר ברורים .
פעם בנות התחנכו בבית של אמא, היום אני כנראה שעם הגלות וההתערבבות בתרבויות השונות יש דברים שהטשטשו ואולי כאן זה  אולי חלק מהתיקון של זה, אתה לא חושב?
 

זה באמת קשור להבדלים בין נשים לגברים והדברים ברורים

ולגבי סוף דברייך - עידן התמימות נגמר ולא זכינו לאמונה של הסבתות (משתמש במונחים שלא השתמשת, מקווה שזה משקף) אבל... אולי יש בזה צד טוב. לא כך?

כאילו הבירורים שהתרבות המערבית מכניסה אותנו אליהם בסוף מוציאים אותנו חזקים יותר. את לא חושבת?

זה חלק מתיקון העולם, רואים אתת זה בחוש גם בהרבה תחומים אחרים..
אני חושבת שהמקום שלל הבחירה מאוד חזק היום וזה מגיע גם למקומות האלה.
אגב,לא תמיד זה לא סותר אמונה תמימה בהכרח, לפעמים זה יכול יותר להעצים את המקום הזה כשעושים את זה בצורה נכונה.

כל השינויים שעברה ועוברת התרבות היהודית, גם בגלל או בזכות הגלות (כי הרי גם לגלות יש תכלית) אם זה בעקבות תנועת ההשכלה, הפרעות שיהודים עברו, השאלות שעלו, הפולמוסים, המדינות השונות והאתגרים שליוו ומלווים את חז"ל וגדולי הדור גם בפסיקות ובדעות- הם השפיעו ושינו הרבה דברים שלא היו, אבל דווקא ממקום של העשרה ונתינת מענה רכב יותר  גם למי שקצת הלך לאיבוד בדרך וגם בכלל במקום של יהודי מול אומות העולם ומול עצמו שיודע לענות על השאלות הקשות או לא לענות ולבחור בסוף אחרי הכל באמונה ובדרך התורה..
 

בסוף, לכל דבר יש יתרונות וחסרונות כמובן. אבל זאת המציאות שהשם שם אותנו בה, וב"ה, יש בזה הרבה מאוד חסד וטוב

 

אמונה כי המציאות שהקב"ה שם אותנו בה היא המציאות שאותה הוא רוצה להפגיש אותנו.

ואם המציאות והתרבות מאתגרת אותנו זה לא בדיעבד, זה הכי לכתחילה שיש.

ובכללי, לימוד תורה זה תמיד טוב! בלי קשר לרוחות מבחוץ 

לימוד התורה זה נותן את המתיקות לכל מה שלא יגיע

שכוייח..!

לצאת מ"פ בסוף חח

הרסתי לך את החשק?

אגב, הם יכולים לדחות שנתיים שירות (אפילו שלוש)

ואני מסכים איתך בגדול

לומדים כזה בשביל הנפש והחיבור. אולי דומה למכינה.

בטוח יש ישיבות שעושות תיקון לזה.. כאילו שנותנות את החיבור הזה, כי בתיכון זה נשאר בגדר השטחי ו"כי חייב"
ושם גם יש מקום של בחירה, עובדה שגם לא כולם בוחרים ללכת לישיבה וגם סוג הישיבה משתנה מבחור לבחור "אין אדם לומד תורה אלא במקום שלבו חפץ".
לכאן זה לא נכנס?

והדגם הזה הוא בנוי על הנחת יסוד שאתה יודע מה אתה רוצה מהחיים שלכם ואתה אחרי בירור מוחלט שאתה רוצה להתמסר ללימוד תורה.

הדגם הזה בבסיסו לא מתאים יותר מדי לבירורים פנימיים. זה בא לידי ביטוי צורה פשוטה - סדר יום מאוד מאוד עמוס ומאוד מאוד ממוקד.

ברור שזה שונה אבל זה הדגם הבסיסי. הרבה מישיבות 'רציניות' זורקות את האנשים למים.

ישנם מקומות ("גם רציניים) שנותנות כלים בהדרגה אבל לא הרבה. ממש לא.

בכל אופן, ישיבה זה לא מקום שמתבחבשים בו. זה מקום שבאים אליו ממוקדי מטרה.

ובמדרשה לפי מה שאני מבין זה הפוך - באים לעורר השראה. באים לטעום, לחוות.

אגב, יש תופעה רחבת היקף - חבר'ה שבאים למכינות ואח"כ ממשיכים לישיבות גבוהות.

אחרי שהם חוו השראה במכינה הם מוכנים להתמסר ללימוד תורה.

"אלא במקום שליבו חפץ" - אכן קיים. אבל אחרי שכבר יש כיוון ברור. ולא תמיד לבחור בן 18 יש כיוון ברור איפה העולם הרוחני שלו בדיוק. 

אפשר גם לומר שלכל אחד יש את המסלול שלו.

גם במדרשה יש כאלה שמתחילות ועוזבות כי מגלות שאולי זה לא מתאים להן  מסיבה כזו או אחרת או בשלב כזה. זה גם קיים וברור שזה לא 100%

אבל יש כאן מקום שפותח את זה גם אצל הילד בן 18 שעוד לא נסגר.. בסוף כשהוא יגיע לנקודת בחירה אמיתית, זאת באמת תיהיה בחירה ממקום אחר.

אני מנסה לחשוב איזה פריוולגיה אחרת יכולה להיות? אז עדיף שהילד בן 18 הזה לא ינסה את זה איכשהו? ואם זה גם חלק מהבירור שלו, לא עדיף שזה יעשה במוסד תורני כזה?

שמכינות יהיו לכתחילה ולא בדיעבד.

לא שמי שפחות דוס הולך למכינה אלא פשוט משהו אחר.

זה נראה לי הכי נכון.

הנקודה שרציתי להעביר שמדרשה זה נשמע מקום שמעורר השראה ולדעתי גם הבנים צריכים את זה לא פחות

ואת צודקת, גם ישיבה יכולה לשים מוקד על לעורר השראה (קשר עם ת"ח וכולי)

זה לא דיכוטומי כמו שעולה מדברי, אולי

מאפשרת להשלים פערים בנושאים כללים של ידע.

בהנחה שאתה מתכוון לכך שזה אמור להוות העמקה לעולם הערכים בו אני חיה, אז אני רואה בזה אחלה של נורמה ללכת להשקיע שנה או כמה במשהו שחשוב לחיים שלי. מבחינתי זה סוג של תואר ואפילו יותר חשוב באיזשהו מקום. 

האם המסגרות הללו ממלאות?

בגדול - תלוי. תלוי איזה בנאדם אתה, תלוי מה אתה מחפש(ביסוס אמוני/השקפתי/לימוד עיון בגמרא) תלוי אם הלכת למקום שנכון לך ותלוי אם אתה בא מוכוון מטרה ועובד כי זה לא קורה אוטומטית.. 

דעה לא פופולרית - מדרשה לדעתי לא תמיד מצליחה לבסס דברים בצורה עמוקה דיה,(בהנחה ויש לך שאלות - הגיוני שלא תפתרי אותן ואולי אפילו תצאי עם עוד יותר..לפעמים כן, אבל הרבה פעמים גם לא) זה פחות משנה, הרבה פעמים מגיעים אחרי שירות ולוקח זמן רק לנקות את הראש מכל מה שעבר ולהצליח לשבת יום שלם ללמוד אחרי שתיזזת שנה/שנתיים (קצת כמו לחזור לצבא אחרי ישיבה, רק שפה זה חדש לך לחלוטין..) 

עם זאת, וזה פלא עצום בעיני שזה קורה אע"פ כל הנ"ל,

משהו שאני חושבת שמדרשה כן מצליחה לייצר כמעט תמיד, זה את הרצון הגדול והחיבור לקודש בקטע מטורף.

היא ממש לא עונה על הכל והרבה פעמים יוצאים ממנה עם המון שאלות אבל לדעתי היא בהחלט עוזרת לחזק/לייצר מעין 'קריאת כיוון' לחיים שמה שמעניין אותך בהם זה עבודת ה', שתרצי להתעמק בזה עוד ועוד.

שומעת את הגעגועים של חברות שלי למדרשה...רצון ללמוד עוד... רצון לשיעורים..

אגב, באמת הרבה מדרשות מתעסקות בבניית מעטפת כלשהי לבוגרות שלה מתוך הבנה שיש רצון גדול לזה וגם כי יש צורך במעטפת לבנות גם בהמשך החיים.

עד כאן מנקודת מבט של מה שמכירה מקרוב..

לגבי ישיבה- לא הייתי, אבל בעיני היא יותר מאפשרת בניית תהליכים כי זה לאורך זמן.

זה נכון שנזרקים למים ולומדים בעיקר גמרא וזה ממש לא כמו במדרשה שמתעסקים המון בנפש ואמונה, אבל:

1. יש גם חברותות באמונה (לפי הבנתי זה משהו שניתן לקבוע לעצמך.. )

2. אני חושבת שעצם השהות שלך במקום שעסוק בתורה ובקודש, שמי שמדריך אותך זה אנשים צדיקים, זה דבר שבונה בעצמך יסודות מאוד עמוקים וחיבור לתורה.

פעם כשכתבתי פה פוסט ארווך בנושא אמרו לי שאני חיה בסרט שזו האווירה בישיבות..

אולי אני עושה השלכה ממה שקורה במדרשה ובסוף אצל בנים זה שונה.. אין לי מושג, אבל מבחוץ ככה אני תופסת את זה ואני גם רואה את ההשפעה שישיבה עושה על בנים סביבי .. שזה בעצם מסתכם באחים שלי / אנשים שיצאתי איתם אבל זה גם משהו

אז יאללה, עוד שנה בישיבה, מה יכול להיות.

אבל זה לא קשור למסגרת עצמה, ולא לשאיפות של מייסדיה. רק למציאות האנושית.

בעבר הייתי עונה בוודאי

היום אני מסתכלת אחרת

קשיי העבר (וגם ההווה) עזרו (ועוזרים) לי לבנות דברים שאני מאד מרוצה מהם

וכנראה לא הייתי מגיעה אליהם לולא הקשיים

זה מצד אחד

מהצד השני הייתי שמחה לחיים נטולי קשיים או מופחתי קשיים מורכבות החיים..

כלומר, זה משהו שמתנגד לנו כדי שנשים לב אליו, קצת כמו "כאב" במובן הפיזי.

כמה התנגדות צריך בדרך כדי להתפתח

לא שמישהו שאל אותי קודם

אבל אולי יום אחד אני אבין שזה היה נצרך כמו שהבנתי על קשיים מהעבר

אני חושב שבשלב מסויים לומדים שצריך ללמוד יותר "להכיל" ופחות להתנגד.

זה עוזר לשנות את המציאות בטווח הרחוק, בעיקר. אבל בטווח הקצר עוזר לי לחיות טוב ולישון טוב ולא להיות במקום שבו "קשה" לי במובן של להרגיש שקשה.

הגדרה טובה

כשההתנגדות יורדת

גם הציפייה יותר מותאמת

קושי צפוי הוא יותר קל

איך את מגדירה את זה?

זה קושי שחוזר על עצמו

אז אני יודעת (או לומדת לדעת) מראש מה או מי הגורם/ים

ויודעת (או לומדת לדעת) להתייחס בהתאם

אם זה קושי חדש

זה הזמן לניסוי וטעייה עד להגדרת הגורמים ולהתוויית הדרך המתאימה ביותר 

אי אז בגיל 30 וקצת.

זה את היכולת "להגדיר" (הנה יצא ממני המתכנת) קשיים כדי להתחיל לעבוד איתם.

זה אומר שקורה לך משהו שאתה לא נהנה ממנו אבל אתה לא חסר אונים כלפיו וגם יודע לדחות אותו למחר או לשים לב להתקדמות.

Stand a little taller

Doesn't mean I'm lonely when I'm alone

What doesn't kill you makes a fighter

Footsteps even lighter

Doesn't mean I'm over cause you're gone

יש כאלה שהייתי מוותרת

ומאמינה שהייתי נבנית גם בלעדיהם

עברתי כל מיני דברים בחיים. והייתי במקומות שלא ברור לי כיום איך יצאתי מהם…

כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה איך זה חלק ממה שגרם לי להיות מי שאני כיום. אבל לא הייתי מזמינה שום דבר כזה, גם אם הייתי יודעת איך אצא מזה. משתדלים לראות את הטוב מהמצב הנתון, אבל זה לא אומר שהייתי בוחרת בזה. ואני עדיין מצולקת מדברים שעברתי. אבל משתדלת כל יום לגדול מזה ולהתקדם הלאה.

כל קושי שעוברים, עלול להשאיר משקעים. ויש את הפחד להתעורר יום אחד ולחזור אחורה, להרגיש שוב שם בקושי הזה ולא להיות עם כוחות להתמודד. 

לכתחילא כן

כיון שאם חלק מהקשיים לא היו קיימים בחיי

הייתי חוסכת הרבה סבל (וזבל)

בדיעבד חלקם לא

כיון שזה  חשף אותי להבנות עמוקות כלפי עצמי

והביא אותי למי שאני כיום

על החלקים ה"עצובים" או המורכבים בחיים (שגרמו לי בדיעבד לבזבוז כוחות והרבה עצב)

הייתי מוותרת

בבחינת "לא הם ולא שכרם"

אבל

בדיעבד, בגלל שהמורכבויות לימדו אותי הרבה

ובזכותם אני מי שאני

אז הם 'עזרו' לי ללמוד מהם איך להמשיך הלאה.

ואפשר להעמיק ב"תורת מנחם", תשמ"ד חלק ד', שבת מסעי סעיף י"ב-

בקצרה הרבי מילובביץ' מסביר על עניין המסעות ממדרגה למדרגה [כפי שידוע שהבעש"ט עסק במסעות שיש בנפש האדם].

בדיעבד אני באמונה שלמה בהקב"ה ובראייה של הטוב של מה זה בנה בתוכי.

אני? לכתחילה? הייתי מוותר.

אבל איזה מזל שהקב"ה מנהל את המציאות...!

אפשר להגיב שם אנונימי. כאילו, מה? תהיו טבעונים, תמהונים,  מתנגדי חיסונים, זה לא משנה, יש לך אמת? לך איתה. אבל למה להבנות שרפואה טבעית זה דבר להתבייש בו חחח

(כן מבין זה לא למעיישה ופורום מת וכו' והכל כאן בדיחה שאני בכוונה לא מתייחס אליה. תהיות לאור ההצפה של הנושא והדיון)

עם כמויות הספאם שם באמת צריך ניהול 

ויסיר מהם כל מחלה, וירפא לכל גופם, ויסלח לכל עוונם,

וישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם עם כל ישראל אחיהם, ונאמר אמן

ונהנה לריב עם עצמו בפינה שכוחת "אל" כדי לפרוק עצבים 😂😂😂

אבל בטח זה דוגמא קלאסית למה שנקרא להאכיל את הטרולים

משתעממים מספרים סיפורים זה לא דוקטורט אבל אם כבר מעניין אם כך למה הוא מגיב מאנונימיי? או שהוא מגיב מאנונימי רק בקללות חח ואז אני מבין אותו

אולי הכוונה שלך לפורומים אחרים? 

אין כאן בערוץ 7 כאלו ניקים.

- הנני כאינני

- הים נסוג

תשאל את משה

כי למשל @בין הבור למים פעיל בפורום מסויים מאוד ולא מוכר בכלל כאן.  

כל פורום הוא עולם ומלואו ואין קשר בין רבים מהפורומים במרחב העצום של הפורומים בערוץ 7.  

ויש את @אני הנני כאינני, אולי הוא מדבר עליו

וזו היא, @נחלת, לא הוא, שהזכירה ניקים פופולריים

התכוונתי למגיבה שכתבה שירים מאוד יפים שאחד מהמגיבים (צדיק יסוד עולם (?) ניתח אותם).

נכון. נזכרתי שלא קוראים לה כך, השורה האחרונה שחזרה בתגובה שלה היתה: והים נסוג...

אני הנני כאינני  - הכל בסדר איתו.

העיקר שהכל בסדר

צדיק יסוד עלום אמר שיש כזה אחד.

היא התכוונה ל@בין הבור למים - צעירים מעל עשרים

לפורום של טבת והלאה...

בס"ד

לא תמיד כשפותחים, הפורום הוא מחודש טבת. חיפשתי מקום בו אפשר לכתוב

את התאריך (טבת, למשל) ולא מצאתי. אז  לפעמים מופיע פורום עתיק

איזשהו. לא מבינה למה ומדוע...

איך מגיעים לפורום העכשווי (מאתמול, שלשום) - ניסיתי בכותרות המציינות

מספרים גבוהים (2000+) למשל, אבל זה לא מעיד על אקטואליות הפורום.

ועוד משהו: הזמן המופיע ממול לתגובות לא הזמן הנכון. למשל 11.00

במקום 13.00 וכד'.

יש לי, כלומר, אין לי, שום כשרון טכני ולבטח זה משהו פשוט

אבל לא יודעת איך.

תודה!

מה פירוש "עבר עריכה"? מצד מי, הצוות? ומדוע?

תודה רבה!

או שרשום הניק שביצע (הניק שכתב את ההודעה ועשה עריכה ושינוי)

או שעריכה בוצעה ע"י מנהל הפורום - ואז זה בד"כ להסיר תוכן שלא ראוי לפרסום פומבי.  

פרטי העריכה רשומים באותיות אדומות.

כאשר נכנסים לערוך פוסט שכתבת - בדקות הראשונות לאחר שליחת הפוסט, אפשר לערוך "בשקט"  אין אינדיקציה שהפוסט עודכן.

רק אם מעדכנים אחרי די זמן, 10 דק נניח, אז מופיעה השורה האדומה שהפוסט עודכן.  

(ויש גם מגבלות מתי ניתן לערוך.  פוסט שקיבל תגובות, ננעל/נחסם לעריכה די מהר אחרי קבלת התגובה הראשונה.) 

לא הגיוני ולא ברור איך יכול להיות שאת נכנסת לפורום כל שהוא ואת רואה הכי למעלה הודעות שאינן הכי חדשות שנכתבו בפורום.  

אולי תצלמי בפעם הבאה את המסך שאת מקבלת?

את יכולה, אם תרצי, גם להעביר לי בשיחות האישיות.

שנבין מה הבעיה אצלך.  

הזמן שמופיע - כנראה גם זו בעיה במחשב שלך.

השעון במחשב שלך נכון? 

בס"ד

תודה על שתי התשובות.

1.  השעון בסדר גמור.

2. אעקוב אם אמנם זה כך (שמופיעות ההודעות החדשות קודם)

3. לא משמעותי אבל מדוע צריך לדעת שהניק (מה זה ניק?...מאיזו מילה?) ערך את תגובתו? מה זה משנה לנו?

4.  בבקשה, מה זה פצל"ש (או משהו כזה), אני לא מהדור שלכם, ידידי הצעירים.

אבל את רוב הדברים אני מבינה.....

יישכויח!

3. ניק מלשון nickname(כינוי). הכוונה למשתמש בפורום

4. פצלש זה פיצול אישיות - אדם אחד שמשתמש בשני כינויים

בכל מקרה זו אותה הכוונה

אדם אחד, שני שמות

ואם בפיצול עסקינן, למה כשאני פותחת את האזור האישי,

שואלים: האם יש לך פיצול אישיות?......

עניתי המון פעמים: כן. כן. כן....(לא נותן ברירה אחרת)

כך שיש לי כבר פיצול אישיות לעילא ולעילא, אבל

אני לא מבינה מה העניין כאן. זה גם קשור לשם?

או שזה הפסיכולוג של האתר......

תודה!!

לפעמים כשאני מתחבר לפורום ונכנס לשיחות האישיות, במקום לראות את רשימת הניקים איתם התכתבתי, הניק שלי מופיע, משום מה, בכל השורות. במקום הניקים הנכונים שהיו אמורים להיות שם

ואז כשאני לוחץ על ניק, זה גורם שאני כאילו רוצה להתכתב עם עצמי.

ואז מופיעה השורה ההזויה "האם יש לך פיצול אישיות"

הפתרון לצאת מזה הוא רענון הקישור וזה מסתדר. 

ולמה אדם אחד משתמש בשני כינויים ועוד מצהיר על זה?!

ברכה והצלחה!

הרבה פעמים, וזה קרה כאן בפורומים בגלים ובתקופות, היו טרולים שעשו צחוק ושיגועים וגם הטרדות. אותו אחד פתח והשתמש בניקים שונים כדי להטריל..

ויש גם שימושים לגיטימיים.

מישהו/מישהי עם ניק ותיק ומוכר, רוצים לשאול שאלה שלא תסגיר מי הוא השואל או השואלת.

דברים רגישים שלא רוצים לחשוף מבחינת הזיהוי של הניק הותיק.

לחסוך מבוכה, להסתיר משהו, להיות אנונימי בשאלה ספציפית. 

וזה א ח ר י  עריכה?

אז התת פורום הזה צריך להיות חסום איכשהו ולא כך פרוש לעיני כל

בכלל, כל כך מהר עלולים לגלוש בפורום , לדברים כאלה, ללשון

הרע, לפגיעה במישהו על ידי התלוצצות עליו (גם בתכתובת על

החצאיות ראיתי כזה דבר; אפשר לענות יפה או להתעלם על ידי

מעבר טבעי לנושא אחר אבל לא להוציא לבן אדם את הנשמה

ולעשות אותו כלעג וקלס לעיני כולם....זה לא יפה.

הכי מרגיז שזה  משעשע (אללי) ומושך להמשיך לקרוא -

כעין בידור - זה לא מתאים לפורום רציני כמו שהפורום

הזה נועד להיות, לפי הבנתי, וכך הוא רוב הפעמים.

 מאד קל בפורום לכתוב כל העולה

על רוחנו; האם פנים מול פנים גם היינו מעזים

להתבטא כך?

ועוד - חושבת שנושא שעלול להיגרר לתגובות

מזלזלות, או שעוסק בעניניים שהצניעות די

יפה להם - צריך לעבור מהר ובנימוס

(כלפי זה המתחיל בנושא כזה, אפילו

ברצינות כי משהו מטריד אותו) לנושא אחר

ואפשר לאמר שבפורום הזה לא מרחיבים

בדברים כאלה, כי...כי....יש כאן ילדים קטנים!.....

וגם אם מישהו רוצה לשפוך את הלב

והנושא חריג, לא צריך לפרט יותר מדי -

זה לא בריא, זה לא נאות ויש דברים

שהשתיקה יפה להם. כלומר, מבינה

שזה מקום שאפשר לחשוף הכל

כי אף אחד לא מכיר, אבל בכל

זאת, קצת להתאפק. למרות שנורא

מושך לפרוק הכל. ואני מדברת גם

על עצמי. שלא אסחף מדי

בקלי קלות אפשר להיסחף.

שלא נהפוך לצהובון מרוב שיעמום

או סקרנות.  הכי יפה ומעניין זה

חילופי הדברים הרציניים, החקירות

והדיבורים בנושאים חשובים.

לא צריך לרדת למכולת!

אם ראית תגובה מסוימת שלדעתך אין מקומה בפורום, את תמיד יכולה ללחוץ על כפתור הדיווח ואז זה מגיע למנהלי הפורום לבדיקה.

בגדול תהיה מחיקה או עריכה או אף חסימת המשתמש רק במקרים חריגים, בדרך כלל בגלל פגיעה בניק אחר או שימוש בשפה לא נאותה וכיוצ''ב.

ופותחים ניק חדש.