יש שתי מטרות למוסדות האלו:

א. לימוד תורה - כמו תפקיד הישיבות שהיו בעבר, פשוט ללמוד, בלי קשר לגיל ולשלב בחיים ובלי שום מטרה נוספת.

ב. הכנה לחיים - בניית בסיס תורני ורוחני יציב להמשך החיים לפני 'היציאה לעולם'. אני מאמין שעל המטרה הזו אתה שואל ולדעתי מהבחינה הזו זה אכן הכרחי, "כולי האי ואולי...".

ולגבי מילוי המשבצת - זה מאוד תלוי במקום.

אתה חושב שסדר בוקר (עיון) צהריים וערב (בקיאות) זה מה שמכין לחיים?

אבל לפני זה - איזו הכנה צריך לחיים?

קשר לתורה זה הבסיס, ואין אפשרות אמיתית להיות קשור לה' ולמצוות בלי התורה.

הן מצד המעשה "אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד" והן מצד החיבור "שמאור שבה מחזירם למוטב".

הכנה הכוונה קודם כל ליצירת מסגרת אישית - בניית המטרות והערכים שעל פיהם האדם יתנהל בחייו 'הבוגרים'.

קשר לתורה - מצד המעשה צריך ללמוד הלכה (בצורה מעמיקה כמובן), מובן.

מצד 'החיבור' - "שהמאור שבה מחזירם למוטב" - לא מובן לי מה זה אומר כ"כ. זה עניין מיסטי? אדם לומד 3 סדרים ומה קורה לו? הוא הופך להיות אדם טוב בגלל זה? אדם שקשור לה'? מה זה אומר? יש דרכים אחרות להיות קשור לה'? אם כן למה דווקא דרך לימוד גמרא באינטנסיביות נצרכת כהכנה לחיים?

לגבי המטרה ליציאה לחיים שהצבת - מטרות וערכים - זה מה שעושים שלומדים גמרא/הלכה? איך לימוד הלכות פרטניות והכנסות למקומות הללו יכול להיות מובן לאדם ערכים גדולים כלליים? זה מה שגורם לאדם להיות ערכי יותר?

לא מיסטי בכלל: כשאתה עוסק בתורה, רצון ה',  מתוך ניסיון להבין מה ה' רוצה - זה מחבר אותך ומשאיר רושם (ויותר מרושם אלא בונה תפיסת עולם וערכים) שנשאר גם שנים רבות אחרי, בבחינת "חנוך לנער על פי דרכו - גם כי יזקין לא יסור ממנה".

איך זה יבנה את הערכים הגדולים? 

ומה היחס?

למה רוב הזמן לעסוק בערכים הקטנים?

אולי יש שדברים שיותר עושים רושם על הנפש?

רושם של מה זה עושה על הנפש?

זאת הדרך הבעלדית לבנות עולם ערכים שמתוכו יהיה אפשר להתנהל בהמשך החיים?

אכן, אין לזה אח וריע ולעיסוק בכל דבר אחר אם זאת המטרה

אני חושבת שכן.
אולי אצל בנים ובנות זה קצת שונה היחס לכל העניין של לימוד תורה ואולי גם המטרה, אבל אין ספק שמי שלומדת במדרשה ו*בוחרת* בזה באמת (כשהרבה פעמים יש מקרים של התנגדויות מהבית או מהסביבה או מחשבות של "עדיף להתקדם בחיים ולמה לבזבז את הזמן על זה" או "את לא חייבת ללמוד תורה" ואימרות כאלה ואחרות) ועוברת שם את התהליכיים הפנימיים שהיא עוברת זה בונה לה כלים , רצונות, חשיפה לסוגי אנשים וחוויות שהיא כנראה לא תחווה במקומות אחרים ובעיקר הזדמנות לעשות פאוז רגע מהחיים, לפני שנכנסים לשגרת לימודים\חתונה וכו' .
אז זה לעצור רגע, להתבונן, לבנות את האישיות ממקום של תורה וחיבור להשם ממקום עמוק ופנימי יותר.

תחשוב שפעם לא היו מדרשות, לא היה צורך כמו היום, כנראה קושי הגלות וגם בגלל ירידת הדורות לא כולן גדלו במקומות של חיי תורה, וגם אם הן באו מבתים דתיים לא בהכרח היו חיים את זה כערך אלא אולי כאיזה הרגל ולא כאיזה אידיאל.
ופה נכנסת המדרשה חושפת את הבת  לחיים של תורה, כדרך חיים ממש, שבבית או בבית הספר אולי היא לא הייתה מקבלת את זה.

תחשוב כמה בתים של תורה קמו בזכות בנות שבחרו למסור נפש על זה, ובזכות מה? בין היתר בזכות המוסדות התורניים האלה שחשפו אותן לזה.


מנסיוני ראיתי בנות גם אחרי כמה שנים שהן לא היו במדרשה, יש כאלה שאולי נראה חיצונית ירדו ברוחניות וכו' מסיבות כאלה ואחרות אבל כשתדבר איתן מהלב תראה שהרצונות האלה שם, וגם בירידות ובקושי בחיים זה היה מחזיק אותן בקשר עם השם ועם התורה ונותן להן כוח לא לוותר.

לא ממש כתבת מה התרומה שהמוסדות האלה אמורים לתת אז אולי יהיה לי קשה לדייק בתשובה, אבל באיך שאני רואה את זה, לבת שהייתה במדרשה (כמובן שזה לא כולל, אבל לרוב)  תיהיה השפעה על הבחירות והדעות שלה בחיים, ברמה כזו או אחרת, בין היתר מהערכים שהיא ספגה באותו מוסד שלמדה.

זה יצא קצת כמו פרוו למדרשה חח אבל לפחות ככה אני רואה את זה..

פרקתי. 
 

אני חושב שכדאי גם בשביל הבנים לדאוג משהו כמו זה

יש הרבה צמאון לישיבות כאלה כמו מכון מאיר..

זה באמת עניין גדול מה שאת מזכירה.

לטעום מכל העולמות קצת לחשוב על הדברים בגדול ובכולל (מזכיר טיפה את הקונספט של מכינות מעורבות)

גם בן לא חייב ללמוד תורה מהבוקר עד הערב.

נראה לי הרבה פספסו את הדבר הפשוט הזה.

נ.ב -

עד כמה העניין של ידע כללי, אינפורמציה, אינטלקט  משחק תפקיד במדרשות.

וגם קשה לשמוע את הטענה שאת מעלה שמדרשה זה 'בדיעבד' בגלל המצב של הדור.

כאילו אם כל הבנות והבנים היו שפיצים על - לא היה עניין לחדד אותם יותר? 

אני חושבת שאולי זה תלוי באיזה מדרשות.

יש מדרשות שהן יותר אולי נקרא לזה "שכליות" או ששמות דגש על לימודי גמרא למשל, האמתת אני אישית לא מכירה כדי לדעת,
ממה שהכרתי, לא ראיתי או לפחות לא הרגשתי מי יותר "חכמה".
אולי כן היה מקום של מי יותר צדיקה חח אבל לא משהו חזק כל כך, זה הרבה מחזקות אחת את השניה כזה, גם הדוסיותת יותר..

אצל בנות לדעתי השפה היא אחרת, גם תחשוב שהמדרשה היא בד"כ זמן קצר, כמה זמן בת לומדת במדרשה בד"כ- שנה? שנתיים? המטרה שלה היא לא להצמיח תלמידות חכמות חח , בישיבה כן מנסים לדחוף את הבחור לשאוף להיות ת"ח וגם יש להם את החיוב הזה של לימוד תורה.
במדרשות זה בד"כ יותר קצר ומתומצת לערכים מסויימים והעמקה במקום הנפשי, אמוני, מציאת הדרך פחותת או יותר ןומכאן מי שרוצה להעמיק וללמוד יותר מעבר לשיעורים וזה היא עושה את זה אבל לא יודעת אם בקטע של ידכ כללי או אינטלקט אלא כחלק מהבניין שלה.
ככה לנע"ד, אולי יש פה בנות שיוסיפו או יחלקו עליי מנקודת המבט שלהן.

הטענה של ה"בדיעבד", זאת מציאות שנראה לי שרואים אותה במוחש, אני לא יודעתת מאיזה רקע אתה באת אבל זה קיים גם במגזר הדתי..
כמובן שתמיד יש מה לחדד אבל נראה לי גם המודעות לזה גדלה יותר עם השנים והשאיפות איתן מה שפעם אולי היו דברים שיותר ברורים .
פעם בנות התחנכו בבית של אמא, היום אני כנראה שעם הגלות וההתערבבות בתרבויות השונות יש דברים שהטשטשו ואולי כאן זה  אולי חלק מהתיקון של זה, אתה לא חושב?
 

זה באמת קשור להבדלים בין נשים לגברים והדברים ברורים

ולגבי סוף דברייך - עידן התמימות נגמר ולא זכינו לאמונה של הסבתות (משתמש במונחים שלא השתמשת, מקווה שזה משקף) אבל... אולי יש בזה צד טוב. לא כך?

כאילו הבירורים שהתרבות המערבית מכניסה אותנו אליהם בסוף מוציאים אותנו חזקים יותר. את לא חושבת?

זה חלק מתיקון העולם, רואים אתת זה בחוש גם בהרבה תחומים אחרים..
אני חושבת שהמקום שלל הבחירה מאוד חזק היום וזה מגיע גם למקומות האלה.
אגב,לא תמיד זה לא סותר אמונה תמימה בהכרח, לפעמים זה יכול יותר להעצים את המקום הזה כשעושים את זה בצורה נכונה.

כל השינויים שעברה ועוברת התרבות היהודית, גם בגלל או בזכות הגלות (כי הרי גם לגלות יש תכלית) אם זה בעקבות תנועת ההשכלה, הפרעות שיהודים עברו, השאלות שעלו, הפולמוסים, המדינות השונות והאתגרים שליוו ומלווים את חז"ל וגדולי הדור גם בפסיקות ובדעות- הם השפיעו ושינו הרבה דברים שלא היו, אבל דווקא ממקום של העשרה ונתינת מענה רכב יותר  גם למי שקצת הלך לאיבוד בדרך וגם בכלל במקום של יהודי מול אומות העולם ומול עצמו שיודע לענות על השאלות הקשות או לא לענות ולבחור בסוף אחרי הכל באמונה ובדרך התורה..
 

בסוף, לכל דבר יש יתרונות וחסרונות כמובן. אבל זאת המציאות שהשם שם אותנו בה, וב"ה, יש בזה הרבה מאוד חסד וטוב

 

אמונה כי המציאות שהקב"ה שם אותנו בה היא המציאות שאותה הוא רוצה להפגיש אותנו.

ואם המציאות והתרבות מאתגרת אותנו זה לא בדיעבד, זה הכי לכתחילה שיש.

ובכללי, לימוד תורה זה תמיד טוב! בלי קשר לרוחות מבחוץ 

לימוד התורה זה נותן את המתיקות לכל מה שלא יגיע

שכוייח..!

לצאת מ"פ בסוף חח

הרסתי לך את החשק?

אגב, הם יכולים לדחות שנתיים שירות (אפילו שלוש)

ואני מסכים איתך בגדול

לומדים כזה בשביל הנפש והחיבור. אולי דומה למכינה.

בטוח יש ישיבות שעושות תיקון לזה.. כאילו שנותנות את החיבור הזה, כי בתיכון זה נשאר בגדר השטחי ו"כי חייב"
ושם גם יש מקום של בחירה, עובדה שגם לא כולם בוחרים ללכת לישיבה וגם סוג הישיבה משתנה מבחור לבחור "אין אדם לומד תורה אלא במקום שלבו חפץ".
לכאן זה לא נכנס?

והדגם הזה הוא בנוי על הנחת יסוד שאתה יודע מה אתה רוצה מהחיים שלכם ואתה אחרי בירור מוחלט שאתה רוצה להתמסר ללימוד תורה.

הדגם הזה בבסיסו לא מתאים יותר מדי לבירורים פנימיים. זה בא לידי ביטוי צורה פשוטה - סדר יום מאוד מאוד עמוס ומאוד מאוד ממוקד.

ברור שזה שונה אבל זה הדגם הבסיסי. הרבה מישיבות 'רציניות' זורקות את האנשים למים.

ישנם מקומות ("גם רציניים) שנותנות כלים בהדרגה אבל לא הרבה. ממש לא.

בכל אופן, ישיבה זה לא מקום שמתבחבשים בו. זה מקום שבאים אליו ממוקדי מטרה.

ובמדרשה לפי מה שאני מבין זה הפוך - באים לעורר השראה. באים לטעום, לחוות.

אגב, יש תופעה רחבת היקף - חבר'ה שבאים למכינות ואח"כ ממשיכים לישיבות גבוהות.

אחרי שהם חוו השראה במכינה הם מוכנים להתמסר ללימוד תורה.

"אלא במקום שליבו חפץ" - אכן קיים. אבל אחרי שכבר יש כיוון ברור. ולא תמיד לבחור בן 18 יש כיוון ברור איפה העולם הרוחני שלו בדיוק. 

אפשר גם לומר שלכל אחד יש את המסלול שלו.

גם במדרשה יש כאלה שמתחילות ועוזבות כי מגלות שאולי זה לא מתאים להן  מסיבה כזו או אחרת או בשלב כזה. זה גם קיים וברור שזה לא 100%

אבל יש כאן מקום שפותח את זה גם אצל הילד בן 18 שעוד לא נסגר.. בסוף כשהוא יגיע לנקודת בחירה אמיתית, זאת באמת תיהיה בחירה ממקום אחר.

אני מנסה לחשוב איזה פריוולגיה אחרת יכולה להיות? אז עדיף שהילד בן 18 הזה לא ינסה את זה איכשהו? ואם זה גם חלק מהבירור שלו, לא עדיף שזה יעשה במוסד תורני כזה?

שמכינות יהיו לכתחילה ולא בדיעבד.

לא שמי שפחות דוס הולך למכינה אלא פשוט משהו אחר.

זה נראה לי הכי נכון.

הנקודה שרציתי להעביר שמדרשה זה נשמע מקום שמעורר השראה ולדעתי גם הבנים צריכים את זה לא פחות

ואת צודקת, גם ישיבה יכולה לשים מוקד על לעורר השראה (קשר עם ת"ח וכולי)

זה לא דיכוטומי כמו שעולה מדברי, אולי

מאפשרת להשלים פערים בנושאים כללים של ידע.

בהנחה שאתה מתכוון לכך שזה אמור להוות העמקה לעולם הערכים בו אני חיה, אז אני רואה בזה אחלה של נורמה ללכת להשקיע שנה או כמה במשהו שחשוב לחיים שלי. מבחינתי זה סוג של תואר ואפילו יותר חשוב באיזשהו מקום. 

האם המסגרות הללו ממלאות?

בגדול - תלוי. תלוי איזה בנאדם אתה, תלוי מה אתה מחפש(ביסוס אמוני/השקפתי/לימוד עיון בגמרא) תלוי אם הלכת למקום שנכון לך ותלוי אם אתה בא מוכוון מטרה ועובד כי זה לא קורה אוטומטית.. 

דעה לא פופולרית - מדרשה לדעתי לא תמיד מצליחה לבסס דברים בצורה עמוקה דיה,(בהנחה ויש לך שאלות - הגיוני שלא תפתרי אותן ואולי אפילו תצאי עם עוד יותר..לפעמים כן, אבל הרבה פעמים גם לא) זה פחות משנה, הרבה פעמים מגיעים אחרי שירות ולוקח זמן רק לנקות את הראש מכל מה שעבר ולהצליח לשבת יום שלם ללמוד אחרי שתיזזת שנה/שנתיים (קצת כמו לחזור לצבא אחרי ישיבה, רק שפה זה חדש לך לחלוטין..) 

עם זאת, וזה פלא עצום בעיני שזה קורה אע"פ כל הנ"ל,

משהו שאני חושבת שמדרשה כן מצליחה לייצר כמעט תמיד, זה את הרצון הגדול והחיבור לקודש בקטע מטורף.

היא ממש לא עונה על הכל והרבה פעמים יוצאים ממנה עם המון שאלות אבל לדעתי היא בהחלט עוזרת לחזק/לייצר מעין 'קריאת כיוון' לחיים שמה שמעניין אותך בהם זה עבודת ה', שתרצי להתעמק בזה עוד ועוד.

שומעת את הגעגועים של חברות שלי למדרשה...רצון ללמוד עוד... רצון לשיעורים..

אגב, באמת הרבה מדרשות מתעסקות בבניית מעטפת כלשהי לבוגרות שלה מתוך הבנה שיש רצון גדול לזה וגם כי יש צורך במעטפת לבנות גם בהמשך החיים.

עד כאן מנקודת מבט של מה שמכירה מקרוב..

לגבי ישיבה- לא הייתי, אבל בעיני היא יותר מאפשרת בניית תהליכים כי זה לאורך זמן.

זה נכון שנזרקים למים ולומדים בעיקר גמרא וזה ממש לא כמו במדרשה שמתעסקים המון בנפש ואמונה, אבל:

1. יש גם חברותות באמונה (לפי הבנתי זה משהו שניתן לקבוע לעצמך.. )

2. אני חושבת שעצם השהות שלך במקום שעסוק בתורה ובקודש, שמי שמדריך אותך זה אנשים צדיקים, זה דבר שבונה בעצמך יסודות מאוד עמוקים וחיבור לתורה.

פעם כשכתבתי פה פוסט ארווך בנושא אמרו לי שאני חיה בסרט שזו האווירה בישיבות..

אולי אני עושה השלכה ממה שקורה במדרשה ובסוף אצל בנים זה שונה.. אין לי מושג, אבל מבחוץ ככה אני תופסת את זה ואני גם רואה את ההשפעה שישיבה עושה על בנים סביבי .. שזה בעצם מסתכם באחים שלי / אנשים שיצאתי איתם אבל זה גם משהו

אז יאללה, עוד שנה בישיבה, מה יכול להיות.

אבל זה לא קשור למסגרת עצמה, ולא לשאיפות של מייסדיה. רק למציאות האנושית.

תהנה, זה פורום ציבורי.

מה הכוונה להיות נשוי למלבנים דיגיטלים?

זה נורא ואיום

לא שורד ככה

[12 הצעדים... אחי, תהיה חזק אתה בכיוון]

כמובן הכל ברוח טובה

ומוגבים..

אני חושב שמה שגורם לאנשים הרבה לכתוב (אא"כ זה ברו"מ או אנשים מיוחדים) זה שאנשים מגיבים ועונים לך, ואז אתה לא מרגיש שאתה משתף לאוויר..

ההצעה שלי: לא לעבור אליו ישר בבלעדיות

אלא להחזיק גם וגם

לשימוש השוטף תשתמש במוגן (במיוחד אם אתה נוסע לאנשהו וכיו"ב) ואם אתה צריך משהו תשתמש בראשון

בסוף גם לא תצטרך את הראשון

ומניסיון הוא יצטרך לסמן שהוא לא רובוט ולסמן ריבועים עם רמזור.

לא בטוחה שיהיה לו ככ קל להסכים לחתונה. 

אבל תמיד אפשר לנסות את הPC. את המחשב הגדול.

פשוט חילוני חוגג כמו שצריך בצורה אותנטית ודתי מלמל מילים ומשחק אותה שמח

כה "רענן" כה כן כה אמיתי?

החילוניות שאני מכיר אינה נוגעת אלה בקצה השטחי ביותר של הדברים

וכל נגיעה שלה במשהו עמוק מכך נובעת מנטייה דתית, גם אם לא ממש מפורשת.

אצלנו הכל מודרך ברחל בתך הקטנה.

כל אחד מחליט יפה מאוד מה לעשות לכל אדם ניתנה הבחירה במלוא מובן המילה.

אחריי אף־אחד לא רודף אני מחליט בדיוק איך להתייחש לכל סוגיה ועניין

צר לי אמנם שאיני מתחבר לאווירת המנגל ולהתעטף בדגלים

אבל זה לא מוריד מהאותנטיות של הלל בכוונה למי שאומרו בכוונה

או מהחיוך של הרב החרדי־ספרדי שלי בדברו על מעלת ארץ ישראל ביום העצמאות

או מהפסים הכחולים של הטלית שלי.

וגם לא יודע איזו קדושה מיוחדת יש בעמית לעבודה החילוני שבחר להכין פלאפל שני צבעים ביום העצמאות הזה. שכוייח, בטח טעים נורא. קדוש? אולי. לא מרגיש רגשות נחיתות ביחס לזה.

אני לא מתפלל כי אני חייב אני מתפלל כי אני רוצה.

לגבי תפילות החובה הרש"ר הירש כבר דן בשאלה הזאת בכמה מקומות והמסקנה הברורה היא שמטרת תפילות החובה אינה ביטוי רגשות אישיים (לשם כך צריך להתאסף במניין, לומר את אותה תפילה, בזמנים קבועים ביום?) אלא למקד אותנו סביב הרעיונות החשובים של החיים.

אותנטי זה לא רק מה שפרוע וחסר רסן.

ללבוש חולצה עם משבצות זה גם אותנטי.

מעולם לא הרגשתי איזו קדושה ביום העצמאות. אולי אתם מתכוונים לריגוש?

@כְּקֶדֶם 

https://www.inn.co.il/news/695303

המשתתפים בחידון התנך כבר שנים רבות דתיים לאומיים בלבד, החילוני האחרון למיטב ידיעתי שהשתתף בחידון התנך היה אבנר נתניהו.

עוד משהו שפיספסתי?

בדיוק כמו החילונים שעליהם אתה מדבר

אחרת היית יודע - שמראש עולים לחידון שניים מהחינוך הדתי ושניים מהחינוך הממלכתי. ממש ככה הוא מוגדר

אני לא מצליח לזהות חילונים.

תמיד האמת עדיפה

אז זהו אם שמת לב יש מילכוד בשאלה

א) כי הוא לא _אמר_ לאפחד שהו בן 25 הוא רמז על זה לא חשוב בדיוק איך 

ב) למה? אפשר להבין את זה לא? זה בולט בשטח ומעלה שאלות.. ואנשים לא אוהבים לבלוט בשטח

א. אז שיתקן את הטעות, קצת פדיחה, לא נורא

ב.לא צריך לפחד מלבלוט בשטח, אנשים בסוף מתרגלים להכל ,עדיף לא לתת לזה להשפיע על החלטות בחיים שלנו.

אני חושבת שזה לא בריא לנפש, בין היתר, להציג מצג שווא, הגיל שלו יכול להיות אפילו יתרון, חבל.

תהיה אותנטי אתה עם הנתונים שלך ומי שאתה

אני בן 25 לא ממני להיות האדם המגניב בעולם מבלי לשנות שום פרט לגבי עצמי

ניקח את ג'פטו ונבקש ממנו להציג טענות בעד ונציב מולו ג'פטו נוסף שיציג טענות שכנגד

כך הם יוכלו ללעוס את אותם טיעונים שחוזרים על עצמם כל הזמן

ובינתיים אנחנו נהיה פנויים ללכת ללמוד תורה

ואז היא תעשה את הדיונים האלה במקומנו

בלי חרדיות מבוהלות שחייבות לצופף שורות,

או לחילופין פשןו עם חרדיות לא מבוהלות, זה גם יהיה בסדר

ממש מרתק אותי לחקור את התופעה הזו..

לא שנאה. כעס. - צעירים מעל עשרים

כי כשאתה התחלת שם את הדיון אני הייתי יסודי והתייחסתי לעצם הטיעונים, ואף טרחתי להביא ציטוטים של ממש ונימוקים של תורה.
 

אגב, אם כבר מורשה לי להעיר, פוסט הפתיחה שלך בעצמו היה רעיל ולעגני: "מישהו יודע אם הנופלים עומדים בשעת הצפירה ומצדיעים.. האם הם צופים בזרי פרחים לרוב?".

ואתה לא מתבייש להגיד לי "קשוט עצמך"? יקח אדוני מראה גדולה כדי שיוכל ליטול קיסם מבין שיניו וקורה מבין עיניו.

רבים כמו שתי תרנגולי הודו מרוטי נוצות

אני נהנה

תמשיכו

אמנם לא אני היא שהתחילה ראשונה את הויכוח כאן (אלא מישהו שרמז על חרדים אגואיסטים, באותו הקשר)

אבל אני קפצתי...וכל השאר, ידוע.

באמת נקדימון לא אשם כי אפשר לאמר שהתגרינו בו, בהשקפה שלו, ובבית שלו.  סליחה!

וצריכה באמת לבקש סליחה מהשם; כל יום אני מבקשת "אל תביאנו לידי מחלוקת", וכמתחילה כזו

אני מייד מוצאת את עצמי שם....

בטוחה שלקב"ה לא משנה, ואף אחד לא יתבע אם עמד או לא בצפירה, אם הניף או לא דגל, ואפילו אולי

אם אמר (או לא) הלל ביום העצמאות.

העיקר שכולם משתדלים לשמור מצוות, בין אדם למקום ובין אדם לחברו (שזה יותר קשה, לי , בכל אופן)..

אולי, חס וחלילה, אתבע על הונאת דברים, ליבון מחלוקת, לגלוג, חוצפה...

כל היתר ממש לא חשוב.

כל טוב.

אפשר לדון אם אותו הדבר

"והשיר יהיה לכם כליל התקדש חג"

כך שלא רואה איך כאן זה נתון לפרשנות אחרת

גם מתוכננים לנשיא ארגנטינה פגישות גם עם גדולי הדור הליטאים, הרב דב לנדו והרב משה הלל הירש.

למיטב ידיעתי, הציונות הדתית אינה חזקה בארגנטינה.

ייתכן שהוא נחשף יותר ליהדות החרדית, כמו שרבים חוזרים בתשובה נמשכים ליהדות החרדים מכל־מיני סיבות.

ההתבדלות החרדית היא לא רק מהמדינה באופן ספציפי, אלא קו כללי.

ייתכן שלעיני הגוי, אוסטיודן מעניינים יותר מאשר בחורים בפולו.

שהיו הולכים במעילים ארוכים ושטריימלים

בניגוד ליהדות מערב אירופה שנראתה יותר מודרנית

פולו זה סוג של חולצה לא?

קצת כמו לראות ציורים של ציירים לא יהודים..

אתה רואה שכולם מבינים שיש סוג של מראה יהודי נצחי עם זקן ופאות...

לא אומר שחייב, זה סוג של אותנתיות.

תכל'ס, אין על נערי גבעות בעולם!!!

איך בדיוק נשיא ארגנטינאי שמתעניין ביהדות אמור להיחשף לנערי גבעות?

אני מניח לעצמי שמה שהוא חשוף אליו הוא:

– הקהילה בארגנטינה (שאינם נערי גבעות למיטב ידיעתי)

– שיעורי תורה בספרדית

– שיעורי תורה באנגלית

מכירני כמה גרים (וגויים מארצות שונות שמתעניינים או התעניינו ביהדות)

באופן גורף הם חשופים או לחב"ד (כי הם בכל מקום), או לנישה של אותה שפה (למשל: רוסים וחב"ד/יהדות בוכרה, גרמנים לרבנים בגרמניה)

ובאופן כללי, גרים נוטים להיות מאוד אינדיבידואליסטיים

מה שפחות מתחבר לכל ה"כלל ישראל"

(מזכיר שיש הלכה שגרים פסולים לדיינות ולמשרות ציבוריות)

זאת פשוט תוצאה סבירה של הנסיבות.

וגם "לדון לכף זכות" שביקר בישיבה חרדית ולא בישיבה דתית־לאומית... יש ביותר מתנשא

מה אתה מתכוון לשאול בשאלה?

אתה מציף תאים רדומים...

ומה הנפק"מ העצומה.

באמת סרק מבחינתי, והיה טוב אילו התעלמתי מזה מלכתחילה

זהו.

מיליי מתלהב מיהודים ומיהדות, מי שטפסו טרמפ ראשונים, זכו בביקור.

באותה מידה יכולת להגיד שלכולן יש שיער בצבע מסוים או משקל מסוים או מידת נעליים מסוימת או עדה מסוימת או גננת גן חובה עם אותו השם.

כל דבר מקרי הוא מקרי, גם אם זה נראה וואו ממבט ראשון.

כמו לנסות להסביר למה אוכלים צ'ולנט בשבת, ואז לחפש איך צ'ולנט בגימטריא מזכיר משהו שקשור לשבת.

הזכות שעמדה להן היא לא של מקים האולפנה אלא של המאמץ האדיר שלהן, הזיכרון שלהן, החוכמה שלהן וכיוצ''ב.

וזה שכולן בנות כהן - מקרי לחלוטין.

קראתי על הרב בהר"ן עכשיו בויק', נשמע דמות מיוחדת

על רקע פרישה מטעמים אידיאולוגיים.

יודע מאמא שלי שלמדה באולפנת כפר פינס, בתקופת הרב בהר"ן שם.

פרש מראשות האולפנה על רקע חילוקי דעות אידאולוגים מול מרכז ישיבות בני עקיבא על אופי האולפנה.

(אולפנת כפר פינס היא אם האולפנות)  

ת'אמת אני רוצה להזכיר את צאלה ורביד חיים גז הי"ד.

זה נגע לי בלב כמו לכל יהודי. כשהודיעו שגם התינוק נפטר [אחרי כמה ימים, מי שזוכר] הרגשתי שאני חייב להיות בלוויה.

להפתעתי היו שם לא יותר מ50 איש סה"כ. הרגשתי שנותנים לי רגע אינטימי להתייחד עם התינוק הקדוש הזה.

היה מצמרר.

רק לראות חבילה לבנה קטנה, עטופה. סבתות, דודות, מחבקות. חיבוק אחרון. ובוכות...

התפרקתי.

זה היה למעלה מיכולת ההכלה שלי. ולא הייתי היחיד.

אבל היה רגע שבו כמעט לא נשמתי. כשפתחו את הקבר הטרי של צאלה, כשאילו קיבלה בזרועות פתוחות את בנה, ממנו נפרדה במותה לפני כמה ימים.

והנה שוב הם מחובקים ביחד. בשמים.

גם עכשיו אני בוכה.

איזה נשמות קדושות.

הנחמה היחידה היא שאנחנו לא מסוגלים להבין בכלל מה הסיפור של הנשמות הקדושות האלו.

סיפורו המרגש של דוד יהודה יצחק ז"ל - והמחברות שנמצאו בחדרו - ערוץ 14 | C14

אתר יזכור כותב עליו יותר טוב ממה שאני יכול לכתוב.

מרגיש אצל החרדים..