בדיוק להיפך: אין חיסון עם השפעות לטווח הארוך, כך שהסיכוי שיהיו תופעות לוואי בטווח הארוך דווקא לחיסון הזה - שהטכנולוגיה שבה הוא משתמש מפחיתה עוד יותר כל סיכון שהוא לטווח הארוך - הוא אפסי. (המולקולה של החיסון מאוד לא יציבה ומתפוגגת מאוד מהר - בגלל זה יש לשמור על החיסון בהקפאה. כל מה שנשאר, הוא הזיכרון החיסוני).  

מצד שני, יש מחלות ויראליות שיש להן השפעות לטווח הארוך כמו למשל חצבת שיכולה לגרום ל-spss שהורגת אחרי כמה שנים או חזרת בילדים שיכולה לגרום לעקרות בבגרותם. 

אנחנו ממש לא יודעים מהן ההשפעות ארוכות הטווח של מחלת הקורונה - וישנם כמה סימנים מדאיגים - וזה מלבד ההשפעות שאנחנו כבר כן מכירים ושהן מאוד לא נעימות, בלשון המעטה. 

בלחלות בקורונה, מעבר ל"נודע" יש בהחלט חשש מה"לא נודע". 

אחרי הכל, השימוש בחיסון החל בסה"כ ארבעה חודשים אחרי פרוץ המגיפה - לא הבדל כזה גדול אם מסתכלים על הטווח הארוך.  

אז זו לא בחירה בין החשש מה"נודע" לעומת ה"לא נודע". 

יש הרבה יותר "לא נודע" בנוגע למחלה עצמה מאשר בנוגע לחיסון.  

מה שאני כותב, מגיע ממקום מושכל. שלך, מניחושים חסרי כל ביסוס ומשאלות לב. 

אני לא מתכוון לחסן אנשים בכפיה - כן להגביל מלהיכנס למוסדות ציבוריים, אבל לא לכפות בכח - אבל כשאנשים מפיצים שקרים ודיסאינפורמציה, זכותי המלאה לחשוף זאת. 

זה מאוד מאוד קשה לאנשים ללמוד תחום מסוים כמו אימונולוגיה ולחקור אותו בצורה שיטתית - הרבה יותר קל למצוץ איזו תיאוריה מטופשת מהאצבע ולספר אותה כאילו מדובר באיזו תגלית כמו שאנשים מסוגו של אשרוב עושים. 

"חיידקים לא גורמים למחלות", "אין קשר בין השמנה לקלוריות", "אתה יכול לחיות על מיץ גזר במשך חודשיים"... 

זה קטע של אנשי מדע. 

אנשי מדע לא אוהבים שרלטנים. 

שרלטן כמו אשרוב שמוציא לעז על כל עולם המדע על כל אנשים המחקר שבו - אנשים שעוסקים בזה כל חייהם - ומשקר ומסלף כדי לצבור כח ומעמד בקרב אנשים בורים וחסרי השכלה בסיסית - הוא זה שנוהג בחוסר כבוד כלפיי כל העולם. 

אתה הנוכל המנוול הזה, אין מה לכבד. 

הוא ראוי רק לבוז והוקעה. 

עם מתנגדי חיסונים אין מה לדון. זו כת. 

מה שאני כותב לא נועד לך - אלא לאנשים אחרים שעלולים בטעות לחשוב שיש לך מושג על מה את מדברת. 

אני מקווה שכתבתי מספיק כדי להבהיר את זה. 

(וכן, זה נורא כיף ). 

זה לא משאיר הרבה מקום לספק. 

"את צריכה להחליט מה שנכון לך" ואז לקשקש על הבחירה בין "הנודע" לבין ה"לא נודע" - כאילו שאנחנו יודעים הכל על הוירוס ופחות על החיסון. 

"אל תקשיבי לאף דעה נחרצת לכאן או לכאן", "עדיין שום דבר לא ידוע"

כל הקשקשת הקלאסית של מתנגדי החיסונים. זה כאילו כולכם קראתם את אותו ספר הדרכה... אין לי שום ספק שאת אחת מהם. 

אי אפשר לסמוך על מתנגדי חיסונים בשום דבר... טוב, אבל אם אשרוב חיסן את הילדים של עצמו למרות שהוא מטיף נגד חיסונים, אז זה כבר ממש בקטנה... 

זה בהחלט כיף לנסות להבין מה גורם לאנשים לקשקש שטויות על נושאים בהם אין להם טיפת מושג רק כדי לנסות לעשות רושם על אחרים מסיבות שונות. 

אפשר להמשיך... מעניין מהן הנסיבות שהביאו אותך לכת מתנגדי החיסונים - בורות ועצלות או שמא רצון להרשים אנשים חסרי השכלה כדי להרגיש טוב יותר עם עצמך?... מהניסיון שלי, זה בד"כ שילוב של השניים. 

אלא אם כן הוא לא יוצא מפתח הבית, וזה לא רלוונטי כמובן לרוב האוכלוסיה. 

ולאף אדם מן היישוב אין יכולת באמת לדעת, ובדיוק כמו שכשאדם נכנס לחדר ניתוח הוא לא יודע מה הולך להיות שם, ולכן גם לא צריך לשקול שום דבר כי הוא סומך על הרופא- כך זה גם בחיסון, מי שלא למד את התחום לא יעזור לו גם אם יחשוב על הנושא ויבדוק אותו שנה שלמה

[בהודעה הראשונה, אותה קראתי]

מי אמר ש"זה בסדר" שהיא תחכה עם ההחלטה שלה?

רק כעת נפטר מישהו שחיכה קצת יותר מידי עם ההחלטה שלו. יומיים לפני פטירתו, הסכים שיצלמו אותו במיטת חוליו, אמר שהוא מקוה שכאשר יצא מביה"ח, יעשה מסיבת עיתונאים לצעוק לאנשים שיבינו איזו מחלה זו - ושיתחסנו. הוא כבר לא זכה לזה.

ומה זה, "אל תקשיבי לאף דעה נחרצת לכאן או לכאן"... מאיפה את לוקחת את "הדעה הנחרצת" הזו, שמותר "להשוות" בין הכיוונים, ולא להקשיב "לאף דעה נחרצת".

איזו אווילות זו (במחילה - אבל אין ברירה. בנידון זה, את מסכנת נפשות ואסור לשחק עם זה), לכתוב, "כל מי שבטוח במשהו בסוגיה הזאת, בהכרח שהוא טועה מהסיבה הפשוטה שעדיין שום דבר לא ידוע.
אנשי מקצוע טענו הרבה דברים לאורך הדורות, והם כל הזמן משנים את דעתם".

מה זה "שום דבר לא ידוע"... ידוע הרבה מאד. ידוע שהקורונה, ביחוד במוטציה החדשה, מדבקת המון ובמהירות, ושכעת פוגעת גם בצעירים. ידוע שלמעלה מחמשת אלפים אנשים מתו ממנה במדינה, כולל כאלה שיכלו לחיות עוד שנים ארוכות בבריאות. ידוע שאנשים שחלו קשה, גם אם יצאו בחיים, עברו סבל נורא. ידוע שבתי החולים הגיעו לעומס בלתי נסבל, אם לא הצעדים החריפים שמיתנו את זה. ידוע שרופא רציני ושקול שמטפל בעצמו בחולי קורונה, העיד שמתוך מי שמגיעים עם שפעת חמורה לטיפול נמרץ, ארבעה מתוך חמישה יוצאים בריאים תוך כמה ימים. כאן ההיפך, ארבעה מתים ואחד יוצא בחיים.

ולעומת זה, ידוע שהחיסון נוסה על עשרות אלפי אנשים לפני שיצא לשוק. ידוע מה ההיגיון המדעי שעומד מאחוריו. ידוע שחיסונים בעולם הצילו מליוני-מליוני אנשים (אני עוד זוכר נערים ונערות עם "ברזלים" על רגליהם המשותקות מנגיף הפוליו, עד שחיסנו את האוכלוסיה). ידוע שקופ"ח כללית, על סמך הנתונים שכבר בידיה, אמרה שאצל שש מאות אלף מחוסנים בשני חיסונים, אחוז התחלואה הוא פחות ב94% מאשר אצל שש מאות אלף שלא התחסנו עדיין. ידוע שמדענים בכל העולם, במימוני עתק בגלל הדחיפות, שוקדים על המחקר ועל החיסונים. 

מה זה "שום דבר לא ידוע"?... כמה המון ידע צריך להיות לאדם כדי לומר משפט כזה. וכשאין לו הידע הזה, וכותב כך ברבים - עלול למצוא עצמו נאשם בבי"ד של מעלה על גרם-רציחה.

וכמה שטחיות יש בטיעון ש"אנשי מקצוע טענו הרבה דברים לאורך הדורות וכל הזמן משנים את דעתם"... מלבד שזו הכללה שאינה נכונה לגבי כל דבר, מעין משהו "דמגוגי" כזה - ומלבד התקדמות גדולה של דרכי המחקר והבירור - הרי שזה נגד ההלכה, מלבד נגד ההיגיון האנושי הפשוט. לפי ההלכה, הולכים לפי עיקר דעות הרופאים באותו זמן. וכך גם הסברא האנושית הפשוטה. אחרת אדם לא יעשה כלום.. כל הזמן יחשוש שמא "אנשי המקצוע" ישנו פעם את דעתם. לא ינהג לפי כללי הזהירות, שמא אנשי המקצוע ישנו את דעתם.. לא יאכל לפי תזונה בריאה, שמא אנשי המקצוע ישנו את דעתם. לא יעשה הנשמה מלאכותית, שמא אנשי המקצוע ישנו דעתם (ואגב, באמת שינו בתחום הזה דעות איך הכי טוב ונכון.. ובכל זאת ניצלו כמה וכמה חיי אדם). יש לו ילד עם מחלה קשה - לא יטפל, שמא פעם אנשי המקצוע ישנו את דעתם... 

אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות. מי שיפעל, לפי "ההיגיון" הזה, שלא לפי "אנשי המקצוע" המומחים, שבדקו היטב, שניסו וכו' - יגיע בכללי לתוצאות גרועות בהרבה. מלבד מה שזו יוהרה גדולה מאד (וגם, בעצם, סוג של "בטלנות"..), שאדם יאמר, הרי אולי אנשי המקצוע ישנו דעתם, אז אני אעשה הכל לפי מה שנראה לי. אני סומך על עצמי יותר מכולם - כמובן בלי ללמוד כלום, כי ממילא אולי מי שמלמד ישנה את דעתו..

לגבי נזקי הקורונה - מה שיודעים (לא "היא" באופן פרטי, אלא מי שבודק ברצינות מידע מדויק), הוא שיש הדבקה המונית וכו', כמו שציינתי לעיל - ומה שיודעים מבחינת המוסר האנושי והיהודי, שכל נפש זה עולם מלא, בוודאי נפש מישראל. ומה שיודעים עוד, זה שגם מי שיכול לעבור את זה בקלות - עלול להדביק אחרים. ועוד יודעים, שאם המונים נדבקים, בתיה"ח מתמלאים, טיפולים אחרים נדחים הצידה, ויש נזק אדיר לבריאות ולכלכלה.

ויש, לדברי המומחים, עוד הרבה "לא נודע", במובן השלילי לגבי הקורונה. יש סימנים לנזקים לטווח ארוך, גם אצל חלק מאלה שחשבו שלא קרה משהו מיוחד. עדיין לא ברורות ההשלכות.

לעומת זאת, ההפחדה הזו ב"לא נודע" של החיסון, היא דבר שאין לו על מה להתבסס. נודע לגמרי רמת הבטיחות שלו ("ההשלכות  עליה"), רמת התועלת שלו באחוזים, הצורך להציל כעת חיי אדם. נודע שאין כמעט תופעות לוואי משמעותיות. אין ידיעה, מתוך הכרת פעולת גוף האדם, על סיבה ממשית לחשש עתידית.

כשיודעים איך הטכנולוגיה של משהו עובדת (ועל סמך זה פיתחו את החיסונים הללו), ועבר תהליכים נדרשים המוניים של ניסוי בשלושה שלבים כנדרש - אז האמירה ש"לא יודעים לטווח ארוך" - שכמובן אין לה משהו ממשי להסתמך עליו, אלא כמו כל דבר שאדם אינו יכול לדעת אם פתאום יהיה משהו לא צפוי מאיזשהו דבר.. - היא אמירה של הפחדה-עצמית ריקה. וכשהיא נאמרת לאחרים, כמו כזו שדווקא מחפשת להתגבר על הפחד (שגם הוא בא מכל מיני פייק-ניוז שקראה מן הסתם), אז זה לא לעזור להם, אלא להזיק להם.

ומי שיבנה את חייו מחששות כאלה מ"לא נודע" (כלומר, כל דבר בחיים... שהרי אף אחד לא יודע על כלום בוודאות "מה יהיה".. אולי זה שהוא יעבור דירה, יגרום דווקא לתאונה בדרך מהמקום ההוא - ואולי זה שהוא לא יעבור יגרום דווקא מהמקום העכשווי... זה בערך באותו מישור: משהו שאין כל סיבה ממשית לחשוש ממנו, אבל מי-יודע-מה-יהיה...), יכול לשבת בביתו ולרעוד כל חייו... ה' יצילינו מחשיבה כזו. לא סתם רואים כמעט את כל גדולי הרבנים מדברים חד משמעית בנושא. הם נאבקים גם על החיים - וגם נגד צורת הסתכלות כזו..

וסוכנויות החלל... הם משלמים לפיסיקאים כדי לספר לכולם שהעולם עגול למרות שהוא שטוח... 

אתה יודע, הרי אין באמת לווינים בחלל - כי אין בכלל חלל - זה שטיח מסתובב... 

וזה חוץ מהנאצים שמשלמים לגיאולוגים על המחקרים שלהם במראים שכדור הארץ לא חלול - כדי שיהיה להיטלר מקום להסתתר בחלל שבתוך כדור הארץ. 

אה, ומגדלי הבטטות שמשלמים לביל גייטס כדי שיזריק לכולם צ'יפס ואז ייגמרו על תפוחי האדמה בעולם ואנשים יהיו חייבים לצרוך יותר בטטות.... 

אנשים אמיצים. אין לי מילים. 

פשוט לעמוד ולהריע... 

"לא תרצח". 

באמת מצטער שאני לא עדין מספיק כלפיי השרלטן הרצחני הזה... 

כדי להגן על שרלטן מתועב שהורג אנשים? 

כלומר, לא היה אכפת לו להיות אחראי למוות של אנשים אחרים עד שזה לא נוגע אליו אישית. 

קצת כמו אשרוב שאומר להורים לא לחסן את הילדים שלהם - אבל הילדים שלו מחוסנים. 

חלאות. 

"המרכז הרפואי שערי צדק מסר לערוץ 7, "שיעור המתחסנים מקרב הצוותים הרפואיים במרכז הרפואי 'שערי צדק' עומד על בין 75-80 אחוז. עובדים רבים נוספים התחסנו גם בקופות בחולים ואנו עובדים על סנכרון הנתונים כדי לקבל תמונת מצב מלאה של מספר המחוסנים. כמו כן יבוצעו מבצעי חיסון נוספים לעובדים שטרם התחסנו".

מבית החולים איכילוב נמסר: אצלנו 90 אחוז מהצוות הרפואי התחסן.

מהמרכז הרפואי הדסה נמסר בתגובה, "אנו שמחים לבשר כי בבתי החולים של הדסה הוצג שיעור המתחסנים הגבוה ביותר, העומד על 95% רופאים,92 צוותי הסיעוד ו-90% עובדי מנהל ומשק. בסך הכל שיעור המתחסנים בקרב צוותי בית החולים עומד על 92.3%"."

שום תופעה ושום נעליים. 

הרופאים מתחסנים. 

לא יוצאים שום "מחקרים רציניים שמראים שהחיסון הוא עם תופעות לוואי על פיריון ועוד דברים" - עוד שקר ועוד פייק ניוז שככל הנראה עלה ויעלה בעוד חיי אדם. 

מי יודע? אולי כשזה יגיע למישהו קרוב אליך, גם אתה תבין כמו שהקונספירטור שרצח את גיסתו ואת העובר שלה מבין עכשיו. 

כזה שרק היום הרג אישה ואת העובר שלה. 

אבל אם כן, אז הם בהחלט מפיצים פייק ניוז. 

כל מה שהוא שקר, הוא פייק ניוז. 

יש לך את ה"מחקרים" הללו?

לא. 

יודע למה? 

כי הם לא קיימים. 

לספר על מחקרים שלא קיימים זה פייק ניוז. 

לא מסובך. 

על זה *באמת* יש מחקרים. 

הנה אחד:

Male Fertility and the COVID-19 Pandemic: Systematic Review of the Literature - PubMed

תוכל לשים קישור למחקר שטוען שהחיסון פוגע בפוריות הגבר? 

אין מחקרים כאלה, יש פייק ניוז ואנשים בעילום שם שמקשקשים ועל הדרך הורגים חפים מפשע. 

זה הכל. 

מתחסן בעצמך ומפחיד אחרים מהחיסון. 

כמו אשרוב... 

אסנת בן שטרית נדבקה בקורונה בהיריון ונפטרה

אינני נכנס לגבי "צוותים רפואיים" וגם לא ראיתי את הכתבה הספציפית המדוברת, קראתי גם דברים כאלה.

חרדות והפחדות יכולים להיות אצל כל מיני בני אדם.

אני מדבר על מה שרואים לצערנו בעינינו כעת.

ולדעתי, כל כתיבה שבסופו של דבר גורמת לאנשים לחשוש מהחיסונים כיום - אחרי שיקלול כל המידע - צריך להימנע ממנה. זו אחריות כבדה מאד. לדעתי ממש בגדר איסור.

עוד פייק ניוז ועוד שקרים - הכל כדי להרוג אנשים. 

מעניין כמה דם כבר יש על הטופרים שלך. 

העיקר שאתה - כמו אשרוב - התחסנת, אז מה אכפת לך? 

אתה פשוט מפיץ פייק ניוז שהורג אנשים. 

אתה פשוט אדם רע. 

אין כאן שמץ משוואה.

בהרבה נושאים, אכן זו הגישה הנכונה, כל אחד עם מחשבותיו ודעותיו - ואולי האמת כאן ואולי כאן, אבל כאן לא. לפחות לא במובן הציבורי, דהיינו הנסיון, ישיר או עקיף, להשפיע ברשות הרבים לכיוון מסוים.

הדברים גלויים, אין ל"אחרים" כל סיבות ממשיות שעומדות במשקל רציני כלשהו מול מה שכנגד. פייק-ניוז והפחדות שווא, אינן סיבות.

ומעבר לכך שגם האמירה, שכל אחד יבחר מה ש"מרגיע אותו"... כלל אינה שייכת בתחום כזה - גם אם היא טובה בהזדמנויות של ענינים נפשיים - שכן כאן מדובר על דברים שעלולים להגיע חלילה לסכנת חיים, ולאף אחד לא יעזור אם הוא יחלה קשה או ימות חלילה "רגוע".. (אם כי אכן בכללי הרגיעה והשמחה חשובות - וגם מחזקות בכללי את המערכת החיסונית של הגוף) - 

הרי שכאן שום דבר אינו פרטי בלבד, "לא מסכן אחרים". כי כל מי שאינו מחוסן, מסכן גם אחרים (מלבד מה שגם את עצמו מצד האמת אסור לו לסכן, וכאנשים מישראל חובה עלינו לנסות שלא יזיק גם לעצמו, בהסברה ועידוד, בדיוק כמו שביקשה בעצם פותחת השרשור כאן). ואפילו אם הוא לא יחלה קשה, הרי שהוא יכול להדביק אחרים ללא שהרגיש כל סימפטום - ובמקרה הגרוע להרוג אותם חלילה.

בעיני ראיתי תמונה מעזרת הנשים בחתונת מישהי ממשפחתו של משי-זהב, ואימו הלא-צעירה עומדת שם סמוך לכלה, פנים מאירות וטובות. בתחתית התמונה כיתובית, "כולנו נדבקנו מקורונה, היא נפטרה (בערך במילים  הללו), ה' עד מתי"... אמרתי לעצמי - למה ה'? אתם עד מתי?.... היא נדבקה שם, מכאלה שכנראה לא קרה להם משהו רציני, הדביקה את בעלה. היא נפטרה, הוא נפטר קצת אחריה. ר"ל. ה' ירחם.

אז זה "ענין פרטי"? בוודאי שלא.

לגבי מי שמחוסן שלכאורה אינו אמור להיות מאוים.. ראשית, מי דיבר על זה? וכי אנחנו דואגים לעצמנו בלבד? יש כאן דבר שלפי מיטב היכולת לעמוד על דברים, ולפי התוצאות עד כה, הוא מציל חיים - מול תעשיית פייק-ניוז מטורפת בעולם. בוודאי שמדין ערבות, אנחנו צריכים להשתדל שלא ימותו עוד אנשים. כמה נפשות יקרות, כולל הורים לילדים צעירים, כבר מתו מזה. אולי "כדאי" לראות ב"בחדרי חרדים", כל הזמן ידיעות על אבל על דמויות יקרות שמתו ל"ע מקורונה. 

זה  לא משהו שכביכול יש כאן ידיעות שוות, ואל לצד אחד לתפוס "פטרונות" על הזולת. יש כאן תעשיית שקר עולמית, של פחדי שווא, שהורגת אנשים. ואנשים טובים ותמימים נתפסים בזה, בעיקר מחוסר בחינה מדוקדקת או כלים לכך. אז בוודאי שחובה עלינו לנסות לעודד להתחסן ולא להסתכן.

בנוסף, אכן זה מאיים על כל האוכלוסיה, גם המחוסנת. קודם כל, מהסיבה הפשוטה שאי אפשר לדעת עד מתי יחזיק החיסון. איזה מוטציות תהיינה עוד (בשפעת יש חיסונים כל פעם למוטציות שונות). אם מייצרים מצב של אוכלוסיה מחוסנת, אז אין כאן נגיף. קל הרבה יותר לעצור באיבה התפרצות חדשה.

אך מעבר לכך - בבתיה"ח נדחים טיפולים אחרים מחמת העומס הקשה. וכשאין סגר ויש גל נוסף חלילה, יש שם עומס בלתי נסבל. יוצא שמחוסנים שאינם מסתכנים מהנגיף - מסתכנים אם הם צריכים טיפול אחר שנדחה מחמת העומס של אלה שהטילו עצמם על הציבור באי-התחסנותם, ולא יוותרו כמובן על אישפוזם בחשש סכנת חיים...

והשאלה אינה אם "את" עומדת להווכח על כך או לא. הענין כאן אינו "את", אלא הכתיבה שלך לאחרים, שעלולה חלילה לסכן אותם. אם זו היתה התכתבות אישית איתך - אז מסבירים  פעם אחת למי שמעונין לשמוע - רואים שאינו מעונין וזה לא יעזור, בעיה שלו.. (לא רק שלו, אבל מה אפשר לעשות).

לגבי "האמירה הפשוטה" שכל אחד רשאי לעשות בגופו כרצונו - ראשית יש לדייק. מצד התורה, אין אדם רשאי לחבול בעצמו. אלא שנכון שלכל אחד יש בחירה אם לעבור עבירות או לא. בוודאי כשהוא באמת חושש מאיזושהי סיבה שמא דבר יזיק לו. אם הסיבה היא תעמולת שקר, חובה, כנ"ל, על סביבתו לסייע לו במידע אמיתי, כדי להציל עוד יהודים יקרים.

וכאן, כנ"ל, זה לא רק "גופו".

זה שלא מתנהלים ע"י לחץ - זה נכון לא רק לבריאות, אלא  לכל תחום. אף אחד לא דיבר כאן על לחץ. פותחת השרשור ביקשה חיזוק לעשות מה שמבינה כנכון. אז ה"לחץ", או יותר נכון ההלחצה, באה דווקא ע"י כתיבה שכביכול מסבירה שיש כאן "משוואה שווה" בערך בנתונים ובסיכונים לגבי כל צד. זה גם לא אמת - וגם מסכן חיים חלילה.

איש לא בא להלחיץ, אלא להעמיד נתונים ולהסביר. אין שום ענין להכניס כאן חרדות מלחצים באופן כללי..

אבל בוודאי שאם מישהו "יילחץ", כי הוא יבין שהוא עלול להיהרג או להרוג. זה דבר חיובי. אדם עם שכל, אינו עוסק בהרגעה עצמית מלאכותית, כשמדובר בסכנה, וגם לא ב"אג'נדות" כאלה, אלא פשוט פועל כמיטב יכולתו כדי למנוע את הסכנה. שכל ישר - ומסילת ישרים מפורש..

האמירה "דעות נחרצות" וכו' - היא שוב העברה מתחום של ויכוחים סתם בין בני אדם, לעניינים מדעיים. נכון שאמירה "נחרצת" שאין לה ביסוס (שזה דווקא דבר שנעשה במה שכתבת, כאילו הכלל הוא ש"לא יודעים כלום" ו"אין בעיה לדחות"), אינה אמורה להשפיע על אדם עם שיקול דעת, כי אינה מוכיחה אמת.

אבל כאן לא דובר על תרגילים פסיכולוגיים של אמירת דברים בסגנון "נחרץ", אלא על עובדות. טיעונים חד משמעיים. מגובים. אמת שאכן באה בעצמה מתוך הוכחות.

ומי שמרוב רצון "להרגיע את עצמו" ששום דבר לא מכריע לשום כיוון.. ירמה את עצמו שגם זה סתם "אמירה נחרצת", מוכיח בזה עצמו שאינו עוסק ב"אמת".

במיוחד עכשיו לאור ההקלות ופתיחת המשק, המחוסנים מוגנים ושמורים מפני מחלה ואלו שמהססים, ובודקים בנחת את האפשרויות עלולים לחלות, חלק מהם באופן קשה, וחלק עד כדי מוות. כואב הלב על אנשים שלא מתחסנים רק כי הם עדיין מתלבטים ועתידם ידוע...

אישית התחסנתי ברגע הראשון שיכולתי, אנשים הכי חכמים עוד אמרו אז לחכות ולראות ולהמתין (זה היה ממש בשבוע הראשון) ואני לא הבנתי מה יעזור לי לחכות? האם יש לי כלים להבין מה זה החיסון ומה ההשפעה שלו? מי שמחכה יכול לדעת משהו? סמכתי במאה אחוז על הגורמים המקצועיים בתחום, ומבחינתי אם החיסון הזה אושר על ידם אין לי שום שאלות לגביו. 

הבעיה היא יותר בחשדנות הלא-מתוקה לכיוון ההפוך...

קיבלתי שני חיסונים - אפס תופעות לוואי.

אם לא חושבים על זה, גם לא מרגישים. ואם כן, זניח.

א. מתו יותר מאשר בכל שנה.

ב. גם הסטטיסטיקה הקיימת, היא אחרי כל הזהירויות. כולל מסיכות, כולל סגרים. הדברים הללו הביאו לאפס בתמותה משפעת. אלו עובדות שאף מומחה לא מנסה להסתיר. אם היתה שפעת "כמו כל שנה", וכפי שחששו, ה' ירחם מה שהיה הולך כאן. מקורונה לא מתים "כל שנה", וכעת הרבה מאד, שכל אחד עולם מלא.

ג. ה"ניסוי" של פייזר אינו במקום הניסויים הרגילים שעשו לאישור תרופות.

רה"מ יהודי פיקח - עשה שני דברים כדי להקדים את כל העולם, מלבד שהפעיל לחץ בהרבה שיחות עם מנכ"ל פייזר.

הדבר הראשון, נתן להם הרבה כסף. מעבר למחיר הרשמי.

הדבר השני, אמר להם, נעדכן אתכם על התוצאות. יהיה לכם דגם של מדינה שלמה... זה כמובן לא בתור "ניסוי בבני אדם", כמו שאלה שאינם מגלים שמץ אחריות רצינית לחיי אדם מנסים להלביש על זה. זה פידבק של מהלך על מדינה שלמה. מה שתמיד עושים אחרי כל דבר חדש - כי אחרי הכל המדע משתדל לנהוג בצורה אחראית ולאסוף תוצאות - והיו עושים בין כך ובין כך לגבי כל מקום. הוא הציע משהו שנראה קומפקטי ומהיר, כדי לקנות אותם. והצליח. לא הסתיר לרגע.

ד. דיווחים ישירים מבתיה"ח על העומס שאינו שגרתי כלל ומתפרס על זמן רב רצוף. נכן שכל שנה בחורף, בתיה"ח עמוסים מחולי שפעת ל"ע. ההבדל - מעבר לעונתיות -  כפי שציין רופא שעובד במקום כזה, שכאשר יש שפעת, תוך כמה ימים עוברים רוב החולים קשה למחלקה רגילה. כאן זה נמשך הרבה זמן. בשפעת רגילה, כך כתב, ארבע מתוך חמישה שנכנסו לטיפול נמרץ, יצאו משם תוך זמן קצר בחיים. כאן, ההיפך, מי שהגיע למצב כזה ל"ע, ארבעה מתוך חמישה לא שורדים. שפעת רגילה, אנשים לא מגיעים במצב סביר לבי"ח ותוך שעות נמצאים בסכנת חיים ולעיתים לא נמצאים כבר. שפעת רגילה, גם יש חיסונים. כאן עד כה לא היו חיסונים.

ואכן, גם ברחובות בני ברק, גם בדיווחים של החברא-קדישא, מה שקורה הוא גרוע מאד. לא יאומן מאין נולד הזלזל הזה בחיי אדם.

"הקורונה היא תירוץ"....  וזה לא נאמר בתור סברא, אלא בתור "קביעה". פשוט לא יאומן. אין לי ספק שיש "יסוד פסיכולוגי" מאחורי צורות הגישה הללו. מה שגורם לאנשים "להאמין" להבלי הבלים ולפרסם אותם כמציאות ברורה. ויש כאלה שנתפסים לכך, מחרדות, מתמימות, מגישה אנרכיסטית, מאנטי-מימסדיות מובנית, מחשיבה מקורית שבמקרה כזה הופכת לרועץ, ועוד.

ה. אם סתם כותב ב"רשת", שרואים מהיכן הוא לוקח את ה"חומרים" שלו, יכול להביע דעה שמסכנת חיי אדם בכזו נחרצות, למה "רבנים" לא?.. שהם "יפסקו בעניינים הלכתיים" - ואתה, שמן הסתם אין לך אפס קצהו של האחריות שהם לוקחי על עצמם, וגם לא הכשרה מקצועית, "תפסוק" בענייני חיי אדם?

ובאמת, באופן יסודי זו לא שאלה לרבנים. ורובם המכריע גם לא "יפסקו" לעצם המידע הרפואי. אלא שהם, בגלל האחריות הגדולה שיש עליהם, מבררים היטב עם מומחים, או עם כאלה - דוגמת הרב פירר - שיש להם גישה למנעד רחב של רופאים, ושיקול דעת, וידיעה איך לסנן חומרי מקצוע, וישוב הדעת; והרבנים שואלים שאלות, חוקרים - ואז מגיע הצד שהוא בהחלט שלהם.

אם הם משוכנעים שיש כאן פיקוח נפש, וכמו כן ההפרעה העצומה ללימוד התורה לפרנסה - אז הרבנים עוסקים בצד ההלכתי והעיוני שבו הם הכי מומחים - ואומרים שבנתונים הללו חובה הלכתית להתחסן. בדיוק התפקיד שלהם.

בניגוד לכל מיני הפרחות-שווא, בכל סטטיסטיקות רשמיות שראיתי.

בוודאי שאפשר לדעת "מה היה קורה אם"... הרי רואים בכל פעם שפותחים את הסגרים את העליה במספר החולים.

וגם רואים מידי שנה כמה חולים בשפעת, שהשנה זה לא היה. אחד ועוד אחד - מספר חולי הקורונה עם מספר חולי השפעת, וללא אמצעי הזהירות - כל בר דעת יכול להבין מה היה קורה. אדם אחראי לא מחכה ש"יקרה". וכמובן - אם מישהו מ"קלי הקביעות" הללו היה צריך לא להיות יכול לאשפז בן משפחה בגלל עומס - כבר היה מדבר אחרת, לגבי עצמו.... אחרים לא פחות חשובים.

מתוך בתיה"ח - לא "שמועות וקונספרציות" - נמסר לפני הסגר האחרון שהגיעו לעומס חמור מאד, לא מה שקורה בשפעת.

משרד הבריאות אינו "נוגע בדבר", אלא מכיוון אחד בלבד - שהוא אחראי על שלום הציבור. אנשים נאמנים, מסורים, מקצועיים.

ובניגוד לדבריך - גבי ברבש כבר מזמן אינו מנכ"ל משרד הבריאות.

ואינני מצפה שזה דווקא "יעשה לך" - כי אלה שמסתמכים על קונספירציות, זה הופך להיות תופעה שלא משנה מה תאמר, יאמרו חזרה. גורמים בפעל למותם של אנשים, על סמך כמעט אפס מידע רפואי.

דברים שאמר הרב בעדני כעת על הגישה הזאת, ציטוט נאה (וכמו שכבר אמרתי, רבנים אינם קובעים ברפואה, אבל הם שומעים קודם בעלי מקצוע, ויודעים את מקומם. בניגוד למה שאתה כתבת, שניסית לומר שהם "יעסקו בהלכה", בעוד אתה, שאינךך רב ואינך רופא, מרשה לעצמך לומר בנחרצות דברים בשאלות של פיקוח נפש):

"אין בזה ממש, והדברים פשוטים. כעת הסכנה היא מוחשית וידועה, מצד שני יש חולמי חלומות שמצאו חשש רחוק, אולי בעוד כמה עשרות שנים זה יזיק. לא דוחים נפש בגלל סברא כזו. הרשות ניתנה לרופאים לרפא, הם מכירים ויודעים, ויש להם נאמנות.

"גם אם יש חשש רחוק כזה, זה רק חשש בעלמא. אדם שהולך ומתחסן כדי שלא יזיק ולא יגרום לאחרים לחלות או חלילה וחס גרוע מזה, הרי הוא מקיים מצווה לעילא. והאמת היא שזה פלא גדול שצריך לעורר ולדבר על דברים פשוטים כאלה, ואם לא על זה ציוותה אותנו תורה לשמור מאוד על נפשותינו, אז היכן כן צוותה אותנו?

אלא מאי, יש חולמי חלומות, אם אומרים להם דברי טעם - יגידו לך שבידיהם יש מסמכים סודיים שהצליחו להשיג, יגידו לך שכל הרופאים נוגעים בדבר, ובסתר הרופאים לא באמת ממליצים להתחסן. כל הדברים הללו הן עורבא פרח, סיפורים מוזרים שאדם מן היישוב לא אמור להתייחס אליהם בכלל, וזה תמוה שאנחנו צריכים להתייחס לבדיות הללו".

בשריר שבו קיבלתי את הזריקה - אבל בזה זה הסתכם. 

יש כאלה שלא מרגישים גם את השני, אבל פשוט שתדעי שזה יכול לכאוב. (כמובן שזה לא שיקול שלא להתחסן). 

[כמובן, מי שחושב שכולם משקרים בכוונה, וביל גייטס וכו'.. שום דבר לא יעזור. אבל למי שסתם מעיין בשכל ישר, או קצת חושש כמוך - יכול להועיל]

משרד הבריאות מפרסם הערב (מוצ"ש) את דיווח מועילוּת החיסון נגד נגיף הקורונה בישראל ע"י האגף לאפידמיולוגיה במשרד הבריאות, כפי שהן עולות מהנתונים שנאספו בישראל עד לתאריך ה-13.2.21.

מועילות החיסון מודדת את הסיכון לחלות במחלה לאנשים שחוסנו בשתי מנות חיסון לעומת אנשים שלא חוסנו כלל. על פי הנתונים העדכניים ביותר- החיסון נמצא עם מועילות גבוהה מאוד נגד תחלואה, תחלואה קשה אשפוזים ותמותה.

מתוצאות הבדיקות נמצא כי כעבור 14 יום מקבלת מנת החיסון השנייה, ישנם 95.8% במניעת סך מקרי התחלואה, 98.0% במניעת מחלה עם חום ו/ או תסמינים נשימתיים ו-98.9% במניעת אשפוזים עקב קורונה.

בנוסף ישנם 99.2% במניעת תחלואה קשה עקב קורונה ו-98.9% במניעת תמותה עקב קורונה.

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

לשאול אותו

אם הפוך הוא היה מסכים שתשבי עם סטודנט

וכן, פעם היית מאוד מצחיק 😝

אבל גם היום ❤️

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

בכולן את כותבת שאת לא יודעת מה לעשות, את רוצה להתגרש. עוד לפני שהתחתנת איתו! ורגע אחרי החתונה! ושנה אחרי, ושנה וחצי אחרי!

למה את עדיין איתו בכלל? אני שואלת באמת, זה לא שאלה רטורית. לא מכירה אותך.

את יודעת מה את רוצה בחיים? זה נכון הילד וכו'... אבל עדיף ילד שגדל עם הורים שטוב להם בנפרד מאשר ילד שנמצא בבית אחד מפורק ורואה ריבים ותסכולים כל הזמן, ואמא שלא פנויה אליו רגשית כי היא מתעסקת בזה שלא טוב לה בזוגיות.

תעצרי שנייה את הכול. תחשבי על עצמך- טוב לך עכשיו? יהיה לך טוב בשנה הבאה ובעוד כמה שנים? מה יעשה לך טוב? מה את יכולה לעשות שיעשה לך טוב? לא לצפות שאחרים יעשו דברים שאולי ישפיעו עלייך. תשני דברים בעצמך.

שיכול להיות שהבעיה היא לאו דווקא באדם הספציפי, אלא שזה דפוס מסוים של הפותחת, חוסר יכולת להתחייב ולהשלים עם הבחירה שלה.

כך שייתכן שהפתרון הוא מציאת בן זוג אחר, אבל ייתכן גם שהפתרון הוא בשינוי פנימי אצלה (לא קראתי את הפרקים הקודמים, רק מה שכתבת כאן).

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.