בדיוק להיפך: אין חיסון עם השפעות לטווח הארוך, כך שהסיכוי שיהיו תופעות לוואי בטווח הארוך דווקא לחיסון הזה - שהטכנולוגיה שבה הוא משתמש מפחיתה עוד יותר כל סיכון שהוא לטווח הארוך - הוא אפסי. (המולקולה של החיסון מאוד לא יציבה ומתפוגגת מאוד מהר - בגלל זה יש לשמור על החיסון בהקפאה. כל מה שנשאר, הוא הזיכרון החיסוני).  

מצד שני, יש מחלות ויראליות שיש להן השפעות לטווח הארוך כמו למשל חצבת שיכולה לגרום ל-spss שהורגת אחרי כמה שנים או חזרת בילדים שיכולה לגרום לעקרות בבגרותם. 

אנחנו ממש לא יודעים מהן ההשפעות ארוכות הטווח של מחלת הקורונה - וישנם כמה סימנים מדאיגים - וזה מלבד ההשפעות שאנחנו כבר כן מכירים ושהן מאוד לא נעימות, בלשון המעטה. 

בלחלות בקורונה, מעבר ל"נודע" יש בהחלט חשש מה"לא נודע". 

אחרי הכל, השימוש בחיסון החל בסה"כ ארבעה חודשים אחרי פרוץ המגיפה - לא הבדל כזה גדול אם מסתכלים על הטווח הארוך.  

אז זו לא בחירה בין החשש מה"נודע" לעומת ה"לא נודע". 

יש הרבה יותר "לא נודע" בנוגע למחלה עצמה מאשר בנוגע לחיסון.  

מה שאני כותב, מגיע ממקום מושכל. שלך, מניחושים חסרי כל ביסוס ומשאלות לב. 

אני לא מתכוון לחסן אנשים בכפיה - כן להגביל מלהיכנס למוסדות ציבוריים, אבל לא לכפות בכח - אבל כשאנשים מפיצים שקרים ודיסאינפורמציה, זכותי המלאה לחשוף זאת. 

זה מאוד מאוד קשה לאנשים ללמוד תחום מסוים כמו אימונולוגיה ולחקור אותו בצורה שיטתית - הרבה יותר קל למצוץ איזו תיאוריה מטופשת מהאצבע ולספר אותה כאילו מדובר באיזו תגלית כמו שאנשים מסוגו של אשרוב עושים. 

"חיידקים לא גורמים למחלות", "אין קשר בין השמנה לקלוריות", "אתה יכול לחיות על מיץ גזר במשך חודשיים"... 

זה קטע של אנשי מדע. 

אנשי מדע לא אוהבים שרלטנים. 

שרלטן כמו אשרוב שמוציא לעז על כל עולם המדע על כל אנשים המחקר שבו - אנשים שעוסקים בזה כל חייהם - ומשקר ומסלף כדי לצבור כח ומעמד בקרב אנשים בורים וחסרי השכלה בסיסית - הוא זה שנוהג בחוסר כבוד כלפיי כל העולם. 

אתה הנוכל המנוול הזה, אין מה לכבד. 

הוא ראוי רק לבוז והוקעה. 

עם מתנגדי חיסונים אין מה לדון. זו כת. 

מה שאני כותב לא נועד לך - אלא לאנשים אחרים שעלולים בטעות לחשוב שיש לך מושג על מה את מדברת. 

אני מקווה שכתבתי מספיק כדי להבהיר את זה. 

(וכן, זה נורא כיף ). 

זה לא משאיר הרבה מקום לספק. 

"את צריכה להחליט מה שנכון לך" ואז לקשקש על הבחירה בין "הנודע" לבין ה"לא נודע" - כאילו שאנחנו יודעים הכל על הוירוס ופחות על החיסון. 

"אל תקשיבי לאף דעה נחרצת לכאן או לכאן", "עדיין שום דבר לא ידוע"

כל הקשקשת הקלאסית של מתנגדי החיסונים. זה כאילו כולכם קראתם את אותו ספר הדרכה... אין לי שום ספק שאת אחת מהם. 

אי אפשר לסמוך על מתנגדי חיסונים בשום דבר... טוב, אבל אם אשרוב חיסן את הילדים של עצמו למרות שהוא מטיף נגד חיסונים, אז זה כבר ממש בקטנה... 

זה בהחלט כיף לנסות להבין מה גורם לאנשים לקשקש שטויות על נושאים בהם אין להם טיפת מושג רק כדי לנסות לעשות רושם על אחרים מסיבות שונות. 

אפשר להמשיך... מעניין מהן הנסיבות שהביאו אותך לכת מתנגדי החיסונים - בורות ועצלות או שמא רצון להרשים אנשים חסרי השכלה כדי להרגיש טוב יותר עם עצמך?... מהניסיון שלי, זה בד"כ שילוב של השניים. 

אלא אם כן הוא לא יוצא מפתח הבית, וזה לא רלוונטי כמובן לרוב האוכלוסיה. 

ולאף אדם מן היישוב אין יכולת באמת לדעת, ובדיוק כמו שכשאדם נכנס לחדר ניתוח הוא לא יודע מה הולך להיות שם, ולכן גם לא צריך לשקול שום דבר כי הוא סומך על הרופא- כך זה גם בחיסון, מי שלא למד את התחום לא יעזור לו גם אם יחשוב על הנושא ויבדוק אותו שנה שלמה

[בהודעה הראשונה, אותה קראתי]

מי אמר ש"זה בסדר" שהיא תחכה עם ההחלטה שלה?

רק כעת נפטר מישהו שחיכה קצת יותר מידי עם ההחלטה שלו. יומיים לפני פטירתו, הסכים שיצלמו אותו במיטת חוליו, אמר שהוא מקוה שכאשר יצא מביה"ח, יעשה מסיבת עיתונאים לצעוק לאנשים שיבינו איזו מחלה זו - ושיתחסנו. הוא כבר לא זכה לזה.

ומה זה, "אל תקשיבי לאף דעה נחרצת לכאן או לכאן"... מאיפה את לוקחת את "הדעה הנחרצת" הזו, שמותר "להשוות" בין הכיוונים, ולא להקשיב "לאף דעה נחרצת".

איזו אווילות זו (במחילה - אבל אין ברירה. בנידון זה, את מסכנת נפשות ואסור לשחק עם זה), לכתוב, "כל מי שבטוח במשהו בסוגיה הזאת, בהכרח שהוא טועה מהסיבה הפשוטה שעדיין שום דבר לא ידוע.
אנשי מקצוע טענו הרבה דברים לאורך הדורות, והם כל הזמן משנים את דעתם".

מה זה "שום דבר לא ידוע"... ידוע הרבה מאד. ידוע שהקורונה, ביחוד במוטציה החדשה, מדבקת המון ובמהירות, ושכעת פוגעת גם בצעירים. ידוע שלמעלה מחמשת אלפים אנשים מתו ממנה במדינה, כולל כאלה שיכלו לחיות עוד שנים ארוכות בבריאות. ידוע שאנשים שחלו קשה, גם אם יצאו בחיים, עברו סבל נורא. ידוע שבתי החולים הגיעו לעומס בלתי נסבל, אם לא הצעדים החריפים שמיתנו את זה. ידוע שרופא רציני ושקול שמטפל בעצמו בחולי קורונה, העיד שמתוך מי שמגיעים עם שפעת חמורה לטיפול נמרץ, ארבעה מתוך חמישה יוצאים בריאים תוך כמה ימים. כאן ההיפך, ארבעה מתים ואחד יוצא בחיים.

ולעומת זה, ידוע שהחיסון נוסה על עשרות אלפי אנשים לפני שיצא לשוק. ידוע מה ההיגיון המדעי שעומד מאחוריו. ידוע שחיסונים בעולם הצילו מליוני-מליוני אנשים (אני עוד זוכר נערים ונערות עם "ברזלים" על רגליהם המשותקות מנגיף הפוליו, עד שחיסנו את האוכלוסיה). ידוע שקופ"ח כללית, על סמך הנתונים שכבר בידיה, אמרה שאצל שש מאות אלף מחוסנים בשני חיסונים, אחוז התחלואה הוא פחות ב94% מאשר אצל שש מאות אלף שלא התחסנו עדיין. ידוע שמדענים בכל העולם, במימוני עתק בגלל הדחיפות, שוקדים על המחקר ועל החיסונים. 

מה זה "שום דבר לא ידוע"?... כמה המון ידע צריך להיות לאדם כדי לומר משפט כזה. וכשאין לו הידע הזה, וכותב כך ברבים - עלול למצוא עצמו נאשם בבי"ד של מעלה על גרם-רציחה.

וכמה שטחיות יש בטיעון ש"אנשי מקצוע טענו הרבה דברים לאורך הדורות וכל הזמן משנים את דעתם"... מלבד שזו הכללה שאינה נכונה לגבי כל דבר, מעין משהו "דמגוגי" כזה - ומלבד התקדמות גדולה של דרכי המחקר והבירור - הרי שזה נגד ההלכה, מלבד נגד ההיגיון האנושי הפשוט. לפי ההלכה, הולכים לפי עיקר דעות הרופאים באותו זמן. וכך גם הסברא האנושית הפשוטה. אחרת אדם לא יעשה כלום.. כל הזמן יחשוש שמא "אנשי המקצוע" ישנו פעם את דעתם. לא ינהג לפי כללי הזהירות, שמא אנשי המקצוע ישנו את דעתם.. לא יאכל לפי תזונה בריאה, שמא אנשי המקצוע ישנו את דעתם. לא יעשה הנשמה מלאכותית, שמא אנשי המקצוע ישנו דעתם (ואגב, באמת שינו בתחום הזה דעות איך הכי טוב ונכון.. ובכל זאת ניצלו כמה וכמה חיי אדם). יש לו ילד עם מחלה קשה - לא יטפל, שמא פעם אנשי המקצוע ישנו את דעתם... 

אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות. מי שיפעל, לפי "ההיגיון" הזה, שלא לפי "אנשי המקצוע" המומחים, שבדקו היטב, שניסו וכו' - יגיע בכללי לתוצאות גרועות בהרבה. מלבד מה שזו יוהרה גדולה מאד (וגם, בעצם, סוג של "בטלנות"..), שאדם יאמר, הרי אולי אנשי המקצוע ישנו דעתם, אז אני אעשה הכל לפי מה שנראה לי. אני סומך על עצמי יותר מכולם - כמובן בלי ללמוד כלום, כי ממילא אולי מי שמלמד ישנה את דעתו..

לגבי נזקי הקורונה - מה שיודעים (לא "היא" באופן פרטי, אלא מי שבודק ברצינות מידע מדויק), הוא שיש הדבקה המונית וכו', כמו שציינתי לעיל - ומה שיודעים מבחינת המוסר האנושי והיהודי, שכל נפש זה עולם מלא, בוודאי נפש מישראל. ומה שיודעים עוד, זה שגם מי שיכול לעבור את זה בקלות - עלול להדביק אחרים. ועוד יודעים, שאם המונים נדבקים, בתיה"ח מתמלאים, טיפולים אחרים נדחים הצידה, ויש נזק אדיר לבריאות ולכלכלה.

ויש, לדברי המומחים, עוד הרבה "לא נודע", במובן השלילי לגבי הקורונה. יש סימנים לנזקים לטווח ארוך, גם אצל חלק מאלה שחשבו שלא קרה משהו מיוחד. עדיין לא ברורות ההשלכות.

לעומת זאת, ההפחדה הזו ב"לא נודע" של החיסון, היא דבר שאין לו על מה להתבסס. נודע לגמרי רמת הבטיחות שלו ("ההשלכות  עליה"), רמת התועלת שלו באחוזים, הצורך להציל כעת חיי אדם. נודע שאין כמעט תופעות לוואי משמעותיות. אין ידיעה, מתוך הכרת פעולת גוף האדם, על סיבה ממשית לחשש עתידית.

כשיודעים איך הטכנולוגיה של משהו עובדת (ועל סמך זה פיתחו את החיסונים הללו), ועבר תהליכים נדרשים המוניים של ניסוי בשלושה שלבים כנדרש - אז האמירה ש"לא יודעים לטווח ארוך" - שכמובן אין לה משהו ממשי להסתמך עליו, אלא כמו כל דבר שאדם אינו יכול לדעת אם פתאום יהיה משהו לא צפוי מאיזשהו דבר.. - היא אמירה של הפחדה-עצמית ריקה. וכשהיא נאמרת לאחרים, כמו כזו שדווקא מחפשת להתגבר על הפחד (שגם הוא בא מכל מיני פייק-ניוז שקראה מן הסתם), אז זה לא לעזור להם, אלא להזיק להם.

ומי שיבנה את חייו מחששות כאלה מ"לא נודע" (כלומר, כל דבר בחיים... שהרי אף אחד לא יודע על כלום בוודאות "מה יהיה".. אולי זה שהוא יעבור דירה, יגרום דווקא לתאונה בדרך מהמקום ההוא - ואולי זה שהוא לא יעבור יגרום דווקא מהמקום העכשווי... זה בערך באותו מישור: משהו שאין כל סיבה ממשית לחשוש ממנו, אבל מי-יודע-מה-יהיה...), יכול לשבת בביתו ולרעוד כל חייו... ה' יצילינו מחשיבה כזו. לא סתם רואים כמעט את כל גדולי הרבנים מדברים חד משמעית בנושא. הם נאבקים גם על החיים - וגם נגד צורת הסתכלות כזו..

וסוכנויות החלל... הם משלמים לפיסיקאים כדי לספר לכולם שהעולם עגול למרות שהוא שטוח... 

אתה יודע, הרי אין באמת לווינים בחלל - כי אין בכלל חלל - זה שטיח מסתובב... 

וזה חוץ מהנאצים שמשלמים לגיאולוגים על המחקרים שלהם במראים שכדור הארץ לא חלול - כדי שיהיה להיטלר מקום להסתתר בחלל שבתוך כדור הארץ. 

אה, ומגדלי הבטטות שמשלמים לביל גייטס כדי שיזריק לכולם צ'יפס ואז ייגמרו על תפוחי האדמה בעולם ואנשים יהיו חייבים לצרוך יותר בטטות.... 

אנשים אמיצים. אין לי מילים. 

פשוט לעמוד ולהריע... 

"לא תרצח". 

באמת מצטער שאני לא עדין מספיק כלפיי השרלטן הרצחני הזה... 

כדי להגן על שרלטן מתועב שהורג אנשים? 

כלומר, לא היה אכפת לו להיות אחראי למוות של אנשים אחרים עד שזה לא נוגע אליו אישית. 

קצת כמו אשרוב שאומר להורים לא לחסן את הילדים שלהם - אבל הילדים שלו מחוסנים. 

חלאות. 

"המרכז הרפואי שערי צדק מסר לערוץ 7, "שיעור המתחסנים מקרב הצוותים הרפואיים במרכז הרפואי 'שערי צדק' עומד על בין 75-80 אחוז. עובדים רבים נוספים התחסנו גם בקופות בחולים ואנו עובדים על סנכרון הנתונים כדי לקבל תמונת מצב מלאה של מספר המחוסנים. כמו כן יבוצעו מבצעי חיסון נוספים לעובדים שטרם התחסנו".

מבית החולים איכילוב נמסר: אצלנו 90 אחוז מהצוות הרפואי התחסן.

מהמרכז הרפואי הדסה נמסר בתגובה, "אנו שמחים לבשר כי בבתי החולים של הדסה הוצג שיעור המתחסנים הגבוה ביותר, העומד על 95% רופאים,92 צוותי הסיעוד ו-90% עובדי מנהל ומשק. בסך הכל שיעור המתחסנים בקרב צוותי בית החולים עומד על 92.3%"."

שום תופעה ושום נעליים. 

הרופאים מתחסנים. 

לא יוצאים שום "מחקרים רציניים שמראים שהחיסון הוא עם תופעות לוואי על פיריון ועוד דברים" - עוד שקר ועוד פייק ניוז שככל הנראה עלה ויעלה בעוד חיי אדם. 

מי יודע? אולי כשזה יגיע למישהו קרוב אליך, גם אתה תבין כמו שהקונספירטור שרצח את גיסתו ואת העובר שלה מבין עכשיו. 

כזה שרק היום הרג אישה ואת העובר שלה. 

אבל אם כן, אז הם בהחלט מפיצים פייק ניוז. 

כל מה שהוא שקר, הוא פייק ניוז. 

יש לך את ה"מחקרים" הללו?

לא. 

יודע למה? 

כי הם לא קיימים. 

לספר על מחקרים שלא קיימים זה פייק ניוז. 

לא מסובך. 

על זה *באמת* יש מחקרים. 

הנה אחד:

Male Fertility and the COVID-19 Pandemic: Systematic Review of the Literature - PubMed

תוכל לשים קישור למחקר שטוען שהחיסון פוגע בפוריות הגבר? 

אין מחקרים כאלה, יש פייק ניוז ואנשים בעילום שם שמקשקשים ועל הדרך הורגים חפים מפשע. 

זה הכל. 

מתחסן בעצמך ומפחיד אחרים מהחיסון. 

כמו אשרוב... 

אסנת בן שטרית נדבקה בקורונה בהיריון ונפטרה

אינני נכנס לגבי "צוותים רפואיים" וגם לא ראיתי את הכתבה הספציפית המדוברת, קראתי גם דברים כאלה.

חרדות והפחדות יכולים להיות אצל כל מיני בני אדם.

אני מדבר על מה שרואים לצערנו בעינינו כעת.

ולדעתי, כל כתיבה שבסופו של דבר גורמת לאנשים לחשוש מהחיסונים כיום - אחרי שיקלול כל המידע - צריך להימנע ממנה. זו אחריות כבדה מאד. לדעתי ממש בגדר איסור.

עוד פייק ניוז ועוד שקרים - הכל כדי להרוג אנשים. 

מעניין כמה דם כבר יש על הטופרים שלך. 

העיקר שאתה - כמו אשרוב - התחסנת, אז מה אכפת לך? 

אתה פשוט מפיץ פייק ניוז שהורג אנשים. 

אתה פשוט אדם רע. 

אין כאן שמץ משוואה.

בהרבה נושאים, אכן זו הגישה הנכונה, כל אחד עם מחשבותיו ודעותיו - ואולי האמת כאן ואולי כאן, אבל כאן לא. לפחות לא במובן הציבורי, דהיינו הנסיון, ישיר או עקיף, להשפיע ברשות הרבים לכיוון מסוים.

הדברים גלויים, אין ל"אחרים" כל סיבות ממשיות שעומדות במשקל רציני כלשהו מול מה שכנגד. פייק-ניוז והפחדות שווא, אינן סיבות.

ומעבר לכך שגם האמירה, שכל אחד יבחר מה ש"מרגיע אותו"... כלל אינה שייכת בתחום כזה - גם אם היא טובה בהזדמנויות של ענינים נפשיים - שכן כאן מדובר על דברים שעלולים להגיע חלילה לסכנת חיים, ולאף אחד לא יעזור אם הוא יחלה קשה או ימות חלילה "רגוע".. (אם כי אכן בכללי הרגיעה והשמחה חשובות - וגם מחזקות בכללי את המערכת החיסונית של הגוף) - 

הרי שכאן שום דבר אינו פרטי בלבד, "לא מסכן אחרים". כי כל מי שאינו מחוסן, מסכן גם אחרים (מלבד מה שגם את עצמו מצד האמת אסור לו לסכן, וכאנשים מישראל חובה עלינו לנסות שלא יזיק גם לעצמו, בהסברה ועידוד, בדיוק כמו שביקשה בעצם פותחת השרשור כאן). ואפילו אם הוא לא יחלה קשה, הרי שהוא יכול להדביק אחרים ללא שהרגיש כל סימפטום - ובמקרה הגרוע להרוג אותם חלילה.

בעיני ראיתי תמונה מעזרת הנשים בחתונת מישהי ממשפחתו של משי-זהב, ואימו הלא-צעירה עומדת שם סמוך לכלה, פנים מאירות וטובות. בתחתית התמונה כיתובית, "כולנו נדבקנו מקורונה, היא נפטרה (בערך במילים  הללו), ה' עד מתי"... אמרתי לעצמי - למה ה'? אתם עד מתי?.... היא נדבקה שם, מכאלה שכנראה לא קרה להם משהו רציני, הדביקה את בעלה. היא נפטרה, הוא נפטר קצת אחריה. ר"ל. ה' ירחם.

אז זה "ענין פרטי"? בוודאי שלא.

לגבי מי שמחוסן שלכאורה אינו אמור להיות מאוים.. ראשית, מי דיבר על זה? וכי אנחנו דואגים לעצמנו בלבד? יש כאן דבר שלפי מיטב היכולת לעמוד על דברים, ולפי התוצאות עד כה, הוא מציל חיים - מול תעשיית פייק-ניוז מטורפת בעולם. בוודאי שמדין ערבות, אנחנו צריכים להשתדל שלא ימותו עוד אנשים. כמה נפשות יקרות, כולל הורים לילדים צעירים, כבר מתו מזה. אולי "כדאי" לראות ב"בחדרי חרדים", כל הזמן ידיעות על אבל על דמויות יקרות שמתו ל"ע מקורונה. 

זה  לא משהו שכביכול יש כאן ידיעות שוות, ואל לצד אחד לתפוס "פטרונות" על הזולת. יש כאן תעשיית שקר עולמית, של פחדי שווא, שהורגת אנשים. ואנשים טובים ותמימים נתפסים בזה, בעיקר מחוסר בחינה מדוקדקת או כלים לכך. אז בוודאי שחובה עלינו לנסות לעודד להתחסן ולא להסתכן.

בנוסף, אכן זה מאיים על כל האוכלוסיה, גם המחוסנת. קודם כל, מהסיבה הפשוטה שאי אפשר לדעת עד מתי יחזיק החיסון. איזה מוטציות תהיינה עוד (בשפעת יש חיסונים כל פעם למוטציות שונות). אם מייצרים מצב של אוכלוסיה מחוסנת, אז אין כאן נגיף. קל הרבה יותר לעצור באיבה התפרצות חדשה.

אך מעבר לכך - בבתיה"ח נדחים טיפולים אחרים מחמת העומס הקשה. וכשאין סגר ויש גל נוסף חלילה, יש שם עומס בלתי נסבל. יוצא שמחוסנים שאינם מסתכנים מהנגיף - מסתכנים אם הם צריכים טיפול אחר שנדחה מחמת העומס של אלה שהטילו עצמם על הציבור באי-התחסנותם, ולא יוותרו כמובן על אישפוזם בחשש סכנת חיים...

והשאלה אינה אם "את" עומדת להווכח על כך או לא. הענין כאן אינו "את", אלא הכתיבה שלך לאחרים, שעלולה חלילה לסכן אותם. אם זו היתה התכתבות אישית איתך - אז מסבירים  פעם אחת למי שמעונין לשמוע - רואים שאינו מעונין וזה לא יעזור, בעיה שלו.. (לא רק שלו, אבל מה אפשר לעשות).

לגבי "האמירה הפשוטה" שכל אחד רשאי לעשות בגופו כרצונו - ראשית יש לדייק. מצד התורה, אין אדם רשאי לחבול בעצמו. אלא שנכון שלכל אחד יש בחירה אם לעבור עבירות או לא. בוודאי כשהוא באמת חושש מאיזושהי סיבה שמא דבר יזיק לו. אם הסיבה היא תעמולת שקר, חובה, כנ"ל, על סביבתו לסייע לו במידע אמיתי, כדי להציל עוד יהודים יקרים.

וכאן, כנ"ל, זה לא רק "גופו".

זה שלא מתנהלים ע"י לחץ - זה נכון לא רק לבריאות, אלא  לכל תחום. אף אחד לא דיבר כאן על לחץ. פותחת השרשור ביקשה חיזוק לעשות מה שמבינה כנכון. אז ה"לחץ", או יותר נכון ההלחצה, באה דווקא ע"י כתיבה שכביכול מסבירה שיש כאן "משוואה שווה" בערך בנתונים ובסיכונים לגבי כל צד. זה גם לא אמת - וגם מסכן חיים חלילה.

איש לא בא להלחיץ, אלא להעמיד נתונים ולהסביר. אין שום ענין להכניס כאן חרדות מלחצים באופן כללי..

אבל בוודאי שאם מישהו "יילחץ", כי הוא יבין שהוא עלול להיהרג או להרוג. זה דבר חיובי. אדם עם שכל, אינו עוסק בהרגעה עצמית מלאכותית, כשמדובר בסכנה, וגם לא ב"אג'נדות" כאלה, אלא פשוט פועל כמיטב יכולתו כדי למנוע את הסכנה. שכל ישר - ומסילת ישרים מפורש..

האמירה "דעות נחרצות" וכו' - היא שוב העברה מתחום של ויכוחים סתם בין בני אדם, לעניינים מדעיים. נכון שאמירה "נחרצת" שאין לה ביסוס (שזה דווקא דבר שנעשה במה שכתבת, כאילו הכלל הוא ש"לא יודעים כלום" ו"אין בעיה לדחות"), אינה אמורה להשפיע על אדם עם שיקול דעת, כי אינה מוכיחה אמת.

אבל כאן לא דובר על תרגילים פסיכולוגיים של אמירת דברים בסגנון "נחרץ", אלא על עובדות. טיעונים חד משמעיים. מגובים. אמת שאכן באה בעצמה מתוך הוכחות.

ומי שמרוב רצון "להרגיע את עצמו" ששום דבר לא מכריע לשום כיוון.. ירמה את עצמו שגם זה סתם "אמירה נחרצת", מוכיח בזה עצמו שאינו עוסק ב"אמת".

במיוחד עכשיו לאור ההקלות ופתיחת המשק, המחוסנים מוגנים ושמורים מפני מחלה ואלו שמהססים, ובודקים בנחת את האפשרויות עלולים לחלות, חלק מהם באופן קשה, וחלק עד כדי מוות. כואב הלב על אנשים שלא מתחסנים רק כי הם עדיין מתלבטים ועתידם ידוע...

אישית התחסנתי ברגע הראשון שיכולתי, אנשים הכי חכמים עוד אמרו אז לחכות ולראות ולהמתין (זה היה ממש בשבוע הראשון) ואני לא הבנתי מה יעזור לי לחכות? האם יש לי כלים להבין מה זה החיסון ומה ההשפעה שלו? מי שמחכה יכול לדעת משהו? סמכתי במאה אחוז על הגורמים המקצועיים בתחום, ומבחינתי אם החיסון הזה אושר על ידם אין לי שום שאלות לגביו. 

הבעיה היא יותר בחשדנות הלא-מתוקה לכיוון ההפוך...

קיבלתי שני חיסונים - אפס תופעות לוואי.

אם לא חושבים על זה, גם לא מרגישים. ואם כן, זניח.

א. מתו יותר מאשר בכל שנה.

ב. גם הסטטיסטיקה הקיימת, היא אחרי כל הזהירויות. כולל מסיכות, כולל סגרים. הדברים הללו הביאו לאפס בתמותה משפעת. אלו עובדות שאף מומחה לא מנסה להסתיר. אם היתה שפעת "כמו כל שנה", וכפי שחששו, ה' ירחם מה שהיה הולך כאן. מקורונה לא מתים "כל שנה", וכעת הרבה מאד, שכל אחד עולם מלא.

ג. ה"ניסוי" של פייזר אינו במקום הניסויים הרגילים שעשו לאישור תרופות.

רה"מ יהודי פיקח - עשה שני דברים כדי להקדים את כל העולם, מלבד שהפעיל לחץ בהרבה שיחות עם מנכ"ל פייזר.

הדבר הראשון, נתן להם הרבה כסף. מעבר למחיר הרשמי.

הדבר השני, אמר להם, נעדכן אתכם על התוצאות. יהיה לכם דגם של מדינה שלמה... זה כמובן לא בתור "ניסוי בבני אדם", כמו שאלה שאינם מגלים שמץ אחריות רצינית לחיי אדם מנסים להלביש על זה. זה פידבק של מהלך על מדינה שלמה. מה שתמיד עושים אחרי כל דבר חדש - כי אחרי הכל המדע משתדל לנהוג בצורה אחראית ולאסוף תוצאות - והיו עושים בין כך ובין כך לגבי כל מקום. הוא הציע משהו שנראה קומפקטי ומהיר, כדי לקנות אותם. והצליח. לא הסתיר לרגע.

ד. דיווחים ישירים מבתיה"ח על העומס שאינו שגרתי כלל ומתפרס על זמן רב רצוף. נכן שכל שנה בחורף, בתיה"ח עמוסים מחולי שפעת ל"ע. ההבדל - מעבר לעונתיות -  כפי שציין רופא שעובד במקום כזה, שכאשר יש שפעת, תוך כמה ימים עוברים רוב החולים קשה למחלקה רגילה. כאן זה נמשך הרבה זמן. בשפעת רגילה, כך כתב, ארבע מתוך חמישה שנכנסו לטיפול נמרץ, יצאו משם תוך זמן קצר בחיים. כאן, ההיפך, מי שהגיע למצב כזה ל"ע, ארבעה מתוך חמישה לא שורדים. שפעת רגילה, אנשים לא מגיעים במצב סביר לבי"ח ותוך שעות נמצאים בסכנת חיים ולעיתים לא נמצאים כבר. שפעת רגילה, גם יש חיסונים. כאן עד כה לא היו חיסונים.

ואכן, גם ברחובות בני ברק, גם בדיווחים של החברא-קדישא, מה שקורה הוא גרוע מאד. לא יאומן מאין נולד הזלזל הזה בחיי אדם.

"הקורונה היא תירוץ"....  וזה לא נאמר בתור סברא, אלא בתור "קביעה". פשוט לא יאומן. אין לי ספק שיש "יסוד פסיכולוגי" מאחורי צורות הגישה הללו. מה שגורם לאנשים "להאמין" להבלי הבלים ולפרסם אותם כמציאות ברורה. ויש כאלה שנתפסים לכך, מחרדות, מתמימות, מגישה אנרכיסטית, מאנטי-מימסדיות מובנית, מחשיבה מקורית שבמקרה כזה הופכת לרועץ, ועוד.

ה. אם סתם כותב ב"רשת", שרואים מהיכן הוא לוקח את ה"חומרים" שלו, יכול להביע דעה שמסכנת חיי אדם בכזו נחרצות, למה "רבנים" לא?.. שהם "יפסקו בעניינים הלכתיים" - ואתה, שמן הסתם אין לך אפס קצהו של האחריות שהם לוקחי על עצמם, וגם לא הכשרה מקצועית, "תפסוק" בענייני חיי אדם?

ובאמת, באופן יסודי זו לא שאלה לרבנים. ורובם המכריע גם לא "יפסקו" לעצם המידע הרפואי. אלא שהם, בגלל האחריות הגדולה שיש עליהם, מבררים היטב עם מומחים, או עם כאלה - דוגמת הרב פירר - שיש להם גישה למנעד רחב של רופאים, ושיקול דעת, וידיעה איך לסנן חומרי מקצוע, וישוב הדעת; והרבנים שואלים שאלות, חוקרים - ואז מגיע הצד שהוא בהחלט שלהם.

אם הם משוכנעים שיש כאן פיקוח נפש, וכמו כן ההפרעה העצומה ללימוד התורה לפרנסה - אז הרבנים עוסקים בצד ההלכתי והעיוני שבו הם הכי מומחים - ואומרים שבנתונים הללו חובה הלכתית להתחסן. בדיוק התפקיד שלהם.

בניגוד לכל מיני הפרחות-שווא, בכל סטטיסטיקות רשמיות שראיתי.

בוודאי שאפשר לדעת "מה היה קורה אם"... הרי רואים בכל פעם שפותחים את הסגרים את העליה במספר החולים.

וגם רואים מידי שנה כמה חולים בשפעת, שהשנה זה לא היה. אחד ועוד אחד - מספר חולי הקורונה עם מספר חולי השפעת, וללא אמצעי הזהירות - כל בר דעת יכול להבין מה היה קורה. אדם אחראי לא מחכה ש"יקרה". וכמובן - אם מישהו מ"קלי הקביעות" הללו היה צריך לא להיות יכול לאשפז בן משפחה בגלל עומס - כבר היה מדבר אחרת, לגבי עצמו.... אחרים לא פחות חשובים.

מתוך בתיה"ח - לא "שמועות וקונספרציות" - נמסר לפני הסגר האחרון שהגיעו לעומס חמור מאד, לא מה שקורה בשפעת.

משרד הבריאות אינו "נוגע בדבר", אלא מכיוון אחד בלבד - שהוא אחראי על שלום הציבור. אנשים נאמנים, מסורים, מקצועיים.

ובניגוד לדבריך - גבי ברבש כבר מזמן אינו מנכ"ל משרד הבריאות.

ואינני מצפה שזה דווקא "יעשה לך" - כי אלה שמסתמכים על קונספירציות, זה הופך להיות תופעה שלא משנה מה תאמר, יאמרו חזרה. גורמים בפעל למותם של אנשים, על סמך כמעט אפס מידע רפואי.

דברים שאמר הרב בעדני כעת על הגישה הזאת, ציטוט נאה (וכמו שכבר אמרתי, רבנים אינם קובעים ברפואה, אבל הם שומעים קודם בעלי מקצוע, ויודעים את מקומם. בניגוד למה שאתה כתבת, שניסית לומר שהם "יעסקו בהלכה", בעוד אתה, שאינךך רב ואינך רופא, מרשה לעצמך לומר בנחרצות דברים בשאלות של פיקוח נפש):

"אין בזה ממש, והדברים פשוטים. כעת הסכנה היא מוחשית וידועה, מצד שני יש חולמי חלומות שמצאו חשש רחוק, אולי בעוד כמה עשרות שנים זה יזיק. לא דוחים נפש בגלל סברא כזו. הרשות ניתנה לרופאים לרפא, הם מכירים ויודעים, ויש להם נאמנות.

"גם אם יש חשש רחוק כזה, זה רק חשש בעלמא. אדם שהולך ומתחסן כדי שלא יזיק ולא יגרום לאחרים לחלות או חלילה וחס גרוע מזה, הרי הוא מקיים מצווה לעילא. והאמת היא שזה פלא גדול שצריך לעורר ולדבר על דברים פשוטים כאלה, ואם לא על זה ציוותה אותנו תורה לשמור מאוד על נפשותינו, אז היכן כן צוותה אותנו?

אלא מאי, יש חולמי חלומות, אם אומרים להם דברי טעם - יגידו לך שבידיהם יש מסמכים סודיים שהצליחו להשיג, יגידו לך שכל הרופאים נוגעים בדבר, ובסתר הרופאים לא באמת ממליצים להתחסן. כל הדברים הללו הן עורבא פרח, סיפורים מוזרים שאדם מן היישוב לא אמור להתייחס אליהם בכלל, וזה תמוה שאנחנו צריכים להתייחס לבדיות הללו".

בשריר שבו קיבלתי את הזריקה - אבל בזה זה הסתכם. 

יש כאלה שלא מרגישים גם את השני, אבל פשוט שתדעי שזה יכול לכאוב. (כמובן שזה לא שיקול שלא להתחסן). 

[כמובן, מי שחושב שכולם משקרים בכוונה, וביל גייטס וכו'.. שום דבר לא יעזור. אבל למי שסתם מעיין בשכל ישר, או קצת חושש כמוך - יכול להועיל]

משרד הבריאות מפרסם הערב (מוצ"ש) את דיווח מועילוּת החיסון נגד נגיף הקורונה בישראל ע"י האגף לאפידמיולוגיה במשרד הבריאות, כפי שהן עולות מהנתונים שנאספו בישראל עד לתאריך ה-13.2.21.

מועילות החיסון מודדת את הסיכון לחלות במחלה לאנשים שחוסנו בשתי מנות חיסון לעומת אנשים שלא חוסנו כלל. על פי הנתונים העדכניים ביותר- החיסון נמצא עם מועילות גבוהה מאוד נגד תחלואה, תחלואה קשה אשפוזים ותמותה.

מתוצאות הבדיקות נמצא כי כעבור 14 יום מקבלת מנת החיסון השנייה, ישנם 95.8% במניעת סך מקרי התחלואה, 98.0% במניעת מחלה עם חום ו/ או תסמינים נשימתיים ו-98.9% במניעת אשפוזים עקב קורונה.

בנוסף ישנם 99.2% במניעת תחלואה קשה עקב קורונה ו-98.9% במניעת תמותה עקב קורונה.

קרה לך פעם שהגעת לבהירות טובה כזו דווקא אחרי התבוננות איטית? או מהלך איטי?

לפעמים בתוך המהירות מתפספסים דברים מהותיים.

דווקא הלאט מאפשר להגיע אליהם, לתפוס אותם, לנשום אותם, ולאמץ אותם קרוב ללב.

ע"י כך פעמים רבות ניתן להגיע לבהירות מרגיעה, טובה כזאת.

בהירות שהיא לכשעצמה מקצרת תהליכים ומקצרת את הדרך.

לכן לפעמים דווקא הדרך הארוכה כביכול היא הקצרה באמת.

דווקא הלאט הוא מהר. 🩵

לפעמים לא מספיקים לעשות כלום והופ עברו 40 שנה, יש כאלה שאם לא ירוצו במרוץ העכברים הם לא ירוצו בכלל וימותו לוזרים בלי שום יכולת לחיות חיים טובים יותר בלי הון, בלי בית, בלי משפחה, בלי מקצוע.

קורה ליותר מידי אנשים סביבי, לפעמים אתה נתקע בהתפתחות שלך ומגלה שהלכת בנחת יותר מידי וזה הזמן לספרינט או למות חסר כל.

כי מה שאני התכוונתי אליו כמובן שונה,

ומדבר על משהו אחר.

יותר על הדרך הקצרה שלפעמים היא בעצם ארוכה ולא מובילה אותנו למטרה שלנו, או למטרת העל שלנו.

ודווקא הדרך שהיא ארוכה, במקרה הזה הלאט, יכולה להיות הקצרה באמת, זו שתניב לנו את המטרה בסופו של דבר. יחד עם השלווה, הבהירות, העומק, הבחירה, הכיוונון למה שנכון וכן הלאה.

אני פשוט לא חושב שנכון להאט, לפחות לא לפני שכל פרמידת מאסלו אצלך ביד.

פירמידת מאסלו תושג דווקא ע"י הלאט.

ראיתי את זה המון אבל אם אתמקד רגע בעצמי ובניסיון אישי -

בתור אדם שבעבר היה בקצב מאוד מהיר גם של המחשבות, גם של הדיבור, גם של המעשים - באמת שפיספסתי דברים דווקא מהקצב המהיר הזה.

ודווקא כאשר למדתי להאט - הגעתי לדברים שלא הייתי מגיעה אליהם לולא ההאטה.

גם דברים מהותיים וגם אפילו הספקים טכניים.

אם אני יושבת ועוצרת רגע להאט את המחשבות שלי שהיו רגילות רק לרוץ ולעשות סדר ובהירות,

אם אני מאיטה גם בדיבור, אפילו בתפילה להגיד את המילים לאט יותר ובכוונה,

אם אני במקום לרוץ מדבר לדבר מאטה גם את קצב ההתנהלות - כל אלו גרמו לי הרבה מאוד טוב ב"ה.

הלאט גורם פעמים רבות ליותר צלילות, בהירות, ריכוז, מיקוד במה שחשוב ובעיקר יותר נחת.

ובאמת שזה בדברים הכי קטנים ועד הגדולים.

אפילו לחתוך סלט מהר מהר ולפעמים להיפצע בטעות בגלל זה, או להאט ולשים יותר לב.

לחשוב קודם על היום או השבוע או השנה או כל כיוון החיים שלי רגע לאט ובהבנה והתבוננות עצמית מאשר רק לרוץ ולרוץ ולהספיק עוד ועוד,

להוריד עוד סלט ועוד תבשיל ועוד מרדף להכנות לשבת או חג ולהגיע דווקא עם יותר אוויר ושלווה,

לדבר עם הילדים יותר לאט ובנחת מאשר רק להספיק לסמן "וי" מהיר על כל מה "שצריך" להספיק,

לנשום נשימות עמוקות ואיטיות יותר ולא רק מהירות ושטחיות, מה שהגוף עצמו מפרש כמוריד סטרס, וכמקום לא הישרדותי, ונהיה רגוע יותר וכן הלאה.

לעצור באמצע היום להביט בשמים, בפרח, בחיוך, במילה, בכל דבר בעצם ודווקא הקצב האיטי הזה גורם להתפעלות פנימית וחיבור לקב"ה, לבריאה, לטוב שבעולם ובחיים, וממילא יוצר יותר שלווה פנימית ומוטיבציה וכוח גם להמשך היום.

לשתות לאט כוס תה ולהתמקד בטעם ובמרגש ובלגימה האיטית והנינוחה ולהכניס עוד רוגע וכיף לחיים, זה גם נותן עוד כוח הלאה וגם בפני עצמו ממלא ומרפא.

לעצור להקשיב לגוף, לשהות ברגע, להיות בנוכחות.

לחשוב, לנשום, לבחור מה שייך לי ומה לא שייך לי, מה נכון ומתאים ומה פחות.

זה בכ"כ הרבה דברים לבני אדם באשר הם. גם חיבוק בין בני זוג יכול להיות בלאט שלו ובשהות שלו יותר ממלא ומקרב, גם כל קירבה שהיא רגע לאט יותר וקרוב יותר יכולה לתת מה שרק מהר לא מאפשר, גם לחשוב על הפן התעסוקתי שלנו אפילו או השליחות והייעוד שלנו בעולם יכול לקרות יותר מהר דווקא כשחושבים על זה יותר לאט ומקדישים לזה את הזמן בנחת ובבירור עומק.

גם איך להגיע ליעדים כולל כלכליים יכול להתאפשר פעמים רבות דווקא מהלאט שנותן רגע התבוננות במבט-על וכולל דרכי פתרון יצירתיות ואפקטיביות יותר,

גם לתת לעצמי כבן אנוש את התנאים הכי טובים כדי לתפקד בעולם הזה, ולזכור שאני כולל גוף פיזי ונפש ורגש ושכל ורוח ובכל אחד מהם לפעמים הלאט הוא ברכה שרק דרכו ודווקא דרכו נוכל לגלות ולהעצים עוד יותר את עצמינו ואת התפוקה שלנו.

אז ודאי שזה לא 0 או 100

זה לא או ללכת בהילוך איטי וכמו צב להתנהל באיטיות תהומית 24/7 בכל רגע ורגע, וזה גם לא לרוץ בלי הפסקה ובלי אוויר ואם לא אז להגיע לפת לחם ובלי קורת גג...

ודאי שיש הרבה באמצע.

וודאי שיש פעמים שאחרי הלאט הזה יגיע המהר, אבל רק על גבי הנדבך שהיה קודם הלאט ומה שהוא איפשר - הבהירות הזו והצלילות הזו - ועל גבי זה אפשר לרוץ קדימה בביטחון ובשלמות יותר.

וודאי שיש פעמים שהלאט לכשעצמו הוא יותר נכון.

וודאי שיש מצבים שגם מהר יהיה אפקטיבי ונכון.

וודאי שיש גם אנשים שונים וגם מצבים שונים והכל בהתאם למקרה המדובר.

לכן כתבתי שלפעמים הלאט הוא מהר. לא תמיד, אבל פעמים, ואפילו פעמים רבות, כן

בעיקר בציבור הדתי, שאנשים הולכים לאט מידי וצריך לדרבן אותם להתחיל לרוץ במקום להאט, את אומרת לא 0 או 100 ולפעמים וכו אבל לעיקר האנשים צריך לבעוט בהם להכנס לכושר ולא להוריד דופק.

בכל הציבורים ובטח בדתי.

אבל יותר נראה לי שאנחנו פשוט מדברים על דברים שונים.

הסברתי קצת בהודעות שלי למה אני אישית מתכוונת.

נ - נוכחות

ח - חמלה

ת - תיעדוף

כאשר אנחנו בנוכחות בחיים שלנו, באמת נמצאים בכאן ועכשיו וחיים אותו ובו,

וכשאנחנו בחמלה עצמית (וגם על הזולת כמובן),

ומתעדפים בסדרי עדיפויות את מה שיותר חשוב ויקר לנו, מה שיותר שייך אלינו מאשר מה שלא -

או אז יכולה להיות לנו יותר נחת.

ונחת זו אחת הברכות המשמעותיות ביותר שיכולה להיות לנו כבני אדם.

בעזרת ה' שתהיה לכולם גמר חתימה טובה עם המון נחת ושלווה 🤍

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

ומחפש להיות טוב מבלי לדרוך ולרמוס אחרים בשם הצדקנות והצדקות

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

הרי אם לא היה לך אכפת בכלל שום דבר, זה לא היה מזיז לך.

וזה שמזיז לך, מעיד על הכל ...

זה חלק מאיך שנבראנו וצריך לעבוד ולהתפלל על זה.

לא סתם ר' נחמן הקדיש לזה תורה (תורה קמא) שזאת זכות להגיע לדרגה להרגיש כאב על העבירות שעשינו.

"אִם יִזְכֶּה שֶׁיַּרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת כְּאֵב חֲטָאָיו, הַיְנוּ כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, כִּי כָּל זְמַן שֶׁלִּבּוֹ עָרֵל וְאָטוּם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת, רַק כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, וְיִהְיֶה לוֹ חָלָל בַּלֵּב, וַאֲזַי יַרְגִּישׁ לְבָבוֹ בֶּאֱמֶת גּדֶל כְּאֵבוֹ, וְיִצְטַעֵר וְיִתְחָרֵט בֶּאֱמֶת"

ור' נתן מתפלל על זה בתפילה ו' "שֶׁאֶזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ כְּאֵב חֲטָאַי וַעֲווֹנוֹתַי הַמְּרֻבִּים, וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ"

אני לגמרי לא חושב שזאת צביעות לבקש סליחה למרות ההרגשה,

אנחנו לא מנסים לעבוד על הקב"ה וגם יודעים שאי אפשר, אלא רוצים שיסלח לנו (מכל סיבה שהיא) למרות שעדיין לא מרגישים רע עם מה שעשינו

אני שואל לא בעוקצנות

זה משהו שאתה מרגיש שהוא נכון לאחרים אבל לא לך?

משהו מיושן בדת?

אתה כועס על הקבה והחטא כאילו מוציא אתכם במקום מאוזן?

מה מדובר?

מה נכון ללמוד ממך ומה לא נכון?

לא אמרתי לאף אחד ללמוד ממני, ואני לא יודע מי זה ''אתכם''...

שקשורים לבין אדם לחברו

וודאי שאנחנו גם

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב