בס"ד
לא כך רצה גדעון סער להגיע לישורת האחרונה של הבחירות, עם תשעה מנדטים בלבד בשני סקרים שונים. נתוני הפתיחה המרשימים עם הקמת המפלגה, נעלמו כמעט לחלוטין עד כדי כך שישנם גורמים פוליטים שמעריכים שלא בטוח והוא יעבור את אחוז החסימה. בדיוק כמו שקרה לבנט במועד א' שרץ עם הימין החדש. בין אם יעבור או לא, די מגוחך יהיה לראות בקלפי את הפתק של תקווה חדשה שעליו יהיה כתוב 'גדעון סער לראשות הממשלה'. ראש ממשלה במצבו הנוכחי הוא כנראה כבר לא יהיה.
גדעון סער נואש. הוא מבין שפעם נוספת הוא הפסיד בקרב עם נתניהו. עד כמה הוא נואש? בשבוע אמר סער בריאיון לעמית סגל שהוא מוכן לשקול לתמוך בחוק שמונע מראש ממשלה עם כתב אישום לכהן בתפקידו. לא צריך להיות בעל זיכרון טוב בשביל לזכור שגדעון סער עצמו היה חלק ממפלגת הליכוד למרות שכבר הוגש נגד נתניהו כתב אישום. נכון, הוא לא היה מתומכיו של נתניהו, אבל לא בדיוק הפריע לו לשבת תחתיו במפלגה. כעת, במצבו הקשה, סער מוכן ללכת גם לשם על מנת לקושש עוד קצת קולות מהמחנה שמתנגד לנתניהו.
אבל זה כבר מאוחר מידי. הירידה של סער נובעת בעיקר מעצם העובדה שאנשים הבינו שאין לו באמת אפשרות להקים ממשלה. יתרה מכך, יכול להיות שדווקא הצבעה לסער, זה עם ה-20 מנדטים, היא זאת שתביא מערכת בחירות חמישית. הרי סער לא מוכן לשבת תחת הליכוד, לא רוצה את חלקים ממפלגתו של סמוטריץ', הצליח להסתכסך עם החרדים שפעם היו חברים טובים שלו, וכמובן לא ישב עם הערבים. מעניין שבעוד הוא פוסל את בן גביר, מרץ היא שותפה טבעית שלו גם אחרי שהורביץ אמר שהיה נכון לפתוח חקירה פלילית נגד ישראל בהאג. כך בדיוק מתנהל קמפיין מבולבל ולחוץ.
בנוסף לכך הציבור שהתרגל לשבת בקואליציה ולהשפיע, לא אוהב לשמוע אמירות שאם הם לא ירכיבו את הקואליציה, אז הם ישבו באופוזיציה. גדעון סער לא בא להיות שר, לא תחת נתניהו ולא תחת לפיד, הוא בא להיות ראש ממשלה. אם הוא לא יצליח הוא יכהן כחבר כנסת במושבי האופוזיציה. גם מתנגדי נתניהו לא אהבו לשמוע את הדיבורים האלה, כי לפי זה סער ימנע הקמת כל ממשלה שהיא שיכולה להחליף את נתניהו רק אם הוא לא יעמוד בראשה בקונסטלציה כזו או אחרת שכוללת רוטציה. לכן, מבחינתם, כבר עדיף לחזק את לפיד ולהשאיר את סער ללא יותר מידי ברירה.
כעת מנסים בתקווה חדשה להחזיר את גדעון סער לתדמית המנהיג. מעניין שדווקא בליכוד, בלי כוונה, עוזרים להם להגיע לשם. לא סתם פנו אתמול במפלגה לפעילים, על פי פרסום כאן בערוץ 7, וביקשו מהם להפסיק בהפגנות נגד סער. הביצה שהושלכה לכנס הפעילים במוצאי השבת האחרונה אומנם מעט נופחה על ידי התקשורת, אבל זה הספיק לתקווה חדשה להכריז שתוגברה האבטחה סביב סער. בראיונות בימים שלאחר מכן שיננו חברי המפלגה את המסר שהליכוד מפחד ולכן הוא תוקף דווקא את סער. אז לא, בליכוד לא מפחדים כבר מסער, גם לא מדובר בפעילות מאורגנת מלמעלה כפי שהם ניסו להציג זאת, אלא הליכודניקים עדיין כועסים על סער ועל כך שהוא בחר לפלג את המפלגה. עכשיו יש להם הזדמנות להראות את זה.
אבל מצד שני, למרות הכעס בליכוד נערכים גם לקלוט עריקים מתקווה חדשה. במערכת הפוליטית מעריכים שאם אכן מפלגת תקווה חדשה תתרסק, יהיו כמה חברי מפלגה שירצו לחזור חזרה לליכוד. מאז ומתמיד הליכוד היו סלחנים כלפי עריקים שרצו להיות כוכבים נוצצים ברשימות אחרות, ולאחר שזה לא צלח הם זחלו בחזרה לליכוד והשתלבו חזרה במפלגה. בליכוד מצפים לעריקים אלו בין אם תקווה חדשה תעבור את אחוז החסימה ואז יהיה ניתן למשוך אותם להקמת קואליציה, וק"ו אם המפלגה לא תעבור את אחוז החסימה ובכך להביא סוף לקריירה הפוליטית של גדעון סער.
בימים הקרובים יתפרסמו הסקרים האחרונים, ועיקרן ביום שישי. בימים האלו סער יהיה חייב לייצב את עצמו, אחרת הערכות שעליהם דיברנו בהתחלה שהוא לא יעבור את אחוז החסימה, בהחלט יכולים להתממש אם מגמת הירידה תימשך. לסער אין שטח, אין מוסדות, אין לו שום דבר לצידו חוץ מהסיכוי להחליף את נתניהו. אם גם זה יעלם אז ממילא סער יעלם, והחלום להחליף את נתניהו יכשל בפעם השנייה תוך שנה וחצי.
הו הא מי זה בא
על כל הכאוס הזה בתוך הימין משקיף מהצד יו"ר יש עתיד יאיר לפיד. עד כה, כידוע, שמר לפיד על שתיקה רועמת. הוא ידע שכל עוד הוא עולה, חברותיו לגוש עלולות להימחק ובכך להביא להקמת ממשלת ימין בראשותו של נתניהו. אפילו את הקמפיין ש'כחול לבן לא תעבור את אחוז החסימה' הוא עצר לאחר כמה וכמה סקרים שבהם הם עברו בבטחה.
בשורה התחתונה, קמפיין השתיקה כשל. במקום להשאיר אותם המפלגה המובילה בגוש אבל עם מפלגות לווין לצידם, בגלל השתיקה הם המשיכו לעלות והגיעו לעשרים מנדטים. כמובן שגם לנתניהו יש חלק בזה. למרות שלפיד לא רצה לתת לו את ההנאה להפוך את הבחירות האלו לראש בראש, נתניהו בקמפיין שלו הצליח להעלות אותו ולהפוך אותו ליריבו הפוליטי. בכל מקרה, לא קורה הרבה שהגדלת הכוח תיחשב לכישלון של הקמפיין והיא זאת שתהווה את הבעיה העיקרית של המפלגה.
אלא שבתחילת השבוע זה השתנה. בהודעה שהוציאו ביש עתיד הם נכתב כך: "נתניהו נכשל כי הוא דואג לעצמו ולא למדינה. כל מי ששותף בממשלה המנופחת והבזבזנית הזו, השאיר את נתניהו בבלפור. מפלגות עם 5 מנדטים לא מחליפות שלטון ומפלגות עם 6 מנדטים לא מצילות את הדמוקרטיה. שינוי עושים רק עם יש עתיד גדולה". הודעה טבעית לכאורה של כל מפלגה שרוצה לגדול על גבי אחיותיה, אבל כל כך לא מתחברת לקו הקמפיין שנהגו בו עד כה.
היום (שלישי), על פי הפרסומים צפוי לפיד להפוך את זה לרשמי. במסיבת עיתונאים שככל הנראה הוא ייכנס במהלך היום הוא יודיע שפניו לראשות הממשלה. אתמול הוא כבר רמז לכך בכנס של הג'רוזלם פוסט, היום זה ייהפך להיות רשמי. במטה לפיד אומרים שזה היה מתוכנן מראש שבוע לפני הבחירות ושום דבר לא התשנה. גם בנוגע לכך שזה יסכן את המפלגות הקטנות, אומרים במפלגה כי הם יזהרו לא לשתות את מרץ והפעילים קיבלו הנחיה לא לשכנע מצביע שאומר שיצביע למפלגתו של ניצן הורביץ'. אבל כולנו יודעים שזה לא באמת בידיים שלו.
אם נקשר את זה לדברים שאמרנו קודם על גדעון סער, אולי נבין מה השתנה. אמרנו שסער רוצה להנהיג ואם לא הוא באופוזיציה. בנט הצהיר שתחת לפיד הוא לא ישב אבל כן על ידו או מעליו. בשום צורה שכזו לפיד לא יוכל להקים ממשלה. לכן הוא לא צריך את המפלגות הקטנות וכבר עדיף לו לשאוב אותן לקבל את המנדטים שלהם ולהגדיל את הפער. ולמה זה כל כך חשוב? כבד דובר לא מעט על כך שביום אחרי הבחירות צפויים בנט וסער לחבור לכדי מפלגה אחת עם רוטציה ובכך לדרוש את ראשות הממשלה לעצמם. ככל שיגדיל לפיד את הפער הוא ימנע מהם להצליח ביחד לגבור עליו. בין כך ובין כך, די ברור שאם הליכוד לא מצליח להרכיב ממשלה, אנחנו בדרך למערכת בחירות חמישית ומי יודע עוד מה צופן לנו העתיד.
שתי הערות לסיום
1. כפי שנכתב פה לא פעם בליכוד לא מעוניינים לפגוע בציונות הדתית. השבוע זה הגיע לשיא עם אמירתו של ראש הממשלה בכנס בשבע שלהצביע למפלגת הציונות הדתית זה גם טוב, ואילו ח"כ שבח שטרן אמר שעדיף להכניס את אורית סטרוק מאשר להכניס אותו. משתייה להשקיה. מצד שני, נתניהו כן רוצה לשתות את בנט. השבוע מצא ראש הממשלה פתרון יצירתי ושם פעמיו לגוש עציון, מקום שבו הבייס של ימינה גובר על הבייס של הציונות הדתית. כך הוא מבטיח לשואב קולות מבלי לסכן את מפלגתו של סמוטריץ'.
2. רבות דובר פה גם על מפלגת העבודה והתחייה החדשה שהיא עברה מאז נבחרה מירב מיכאלי. אבל למעשה מפלגת העבודה מתה. היא לא קיימת. מי שישים לב בפרסומים של המפלגה, אין העבודה, אלא רק את האותיות שלה – אמת. את הלוגו של העבודה לא תמצאו שם, ואפילו לא את הצבעים המסורתיים והמזוהים עם המפלגה. בינתיים זה עובד למשוך קהל חדש, המבוגרים יותר יזכרו בקלפי כשיראו את הפתק מבצבץ לו במקום הקבוע שלו בראש התפזורת. לפחות המיקום של הפתק היא לא יכולה לשנות.
