כתם זהוב בהיר על התחתונית שממש נתן לי הרגשה שזה לא תחילת מחזור (בד"כ מחזור אצלי מתחיל בכתם חום בהיר אבל לא זהב כזה עדין). כנראה שזה היה ההשתרשות.

בהמשך בחודשיים הראשונים ממש כמו כאבי מחזור חזקים כל פעם חשבתי זהו זה מגיע אבל מסתבר שזו הייתה רק התרחבות הרחם.

לפני הבדיקה הביתית כבר היו לי מעט בחילות.

האמת שהתסמינים המשמעותיים התחילו אצלי גם ככה באמצע חודש שני.

בהריון הראשון לדעתי בשבוע 3-4 היו לי סימנים ברורים: החזה היה גדוש וכואב מאוד, כאבי בטן. בהריון השני הרגשתי עוד לפני שעברו 10 ימים מהביוץ, כלומר בסביבות שבוע 2. הייתה לי בחילה, היו לי כאבי בטן והיה לי שינוי בהפרשות (סליחה על התיאור). ובאיזשהו קטע בכל תחילת הריון ממש בא לי טחינה, ואני בעיקרון ממש לא אוהבת, ככה שזה אצלי סימן די מובהק והוא מגיע מ מ ש מהר.

היה לי בדיקת הריון חיובית ויומיים אחר כל קיבלתי מחזור... אבל אני חייבת שירותים כפול אם לא יותר ממה שאני בדרך כלל חייבת... אין סיכוי שאני בהריון למרות המחזור.. נכון?

על פני תחתון נח עם פד חזק ולא השתמשתי

יותר דק

מפד עבה שם בין הרגליים

וגם זה לא זז לי כמו שפד יכול להתקפל/לזוז.

תודה על התגובה ❤️

אז לא יודעת מה ההבדל

גם אחרי לידה וגם ברגיל הכחולים/ שחורים של אולוויעז עם ספיגה גבוהה היו ממש טובים ולא הרגשתי שזז כלום האמת

אבל זה אינדיבידואלי

לי יש קרישי דם ענקיים והם היו לי הצלה

הייתי עם דימום כבד ולא שמתי אותם עדיין.. בכלל נראה לי שלהוריד תחתון שלם מלא זה לא כמו פד ומרגיש לי הרבה פחות נח ויותר מלכלך

אבל דוב, זה אינדיבידואלי

כל תנועה כמו להרים להכניס להוציא הכל עינוי. אז לפחות בהורדת לקרוע ולהעיף זה היתרון שראיתי. לא שזה היה איזה נח במיוחד אבל כלום לא נח... אחרי הימים הראשונים הקשים באמת עברתי בזמנו לאולוויז.

מעולם לא השתמשתי

למרות שהשתמשי בלידה קודמת והייתו שמנה אז 😅

בלידה הנוכחית אגב החלטתי שצריך 'צת לרענן את מלאי התחתונים, אז פשוט השתמשתי ברגילים שכבר צריך להעיף

גם על גבי של אלוויז

החומר הציק לי בישבן

זה גבוה והציק לי בבטן

רשמתי לי לידה הבאה להביא רגיל

מקסימום מחליפים יותר

מציינת ששמעתי המלצות ממש ממש על תחתוני מחזור לימים שאחרי הלידה

אבל לא ניסיתי

תבדקי את זה

היא ממש המליצה

והרבה אישרו איתה בתגובות (אבל שוב, אינסטגרם חחח אז בערבון מוגבל🤣)

אני בכל מקרה קשה לי עם תחתוני מחזור מעדיפה לזרוק וביי בלעכס

למרןת שאומרים שמאוד מאןד נוח

למי יש כח להתעסק עם זה בכלל? 😬

לתחתוני מחזור.

יש לי כאלו שהרגישו לי סופגים כמו של קוטקס מאלי אקספרס🙈

(המחזורים שלי בד"כ יותר רציניים מהדימום אצלי אחרי לידה, אבל שניהם לא נחשבים דימום כבד, אז זו הרגשה שלא עברה בדיקה).

אני לא הסתבכתי עם כביסות, כשלא הייתי בבית שטפתי קצת בכיור ואז הכנסתי לשקית ובבית כיבסתי. בדיעבד הייתי משתמשת גם בבי"ח שולחת עם בעלי שיכבס בבית.

אם את יכולה למצוא את האריזות הישנות איפה שהוא אז זה מומלץ

לדעתי אין תחליף

ועכשיו ניסינו שוב לחפש את הישים וכבר בקושי היה

תחתונים רגילים, כאלו של סבתות

יש לי מלאי עוד מהלידה הראשונה לפני 14 שנה

על זה שמה 2 פדים גדולים ומחליפה בתדירות

וזהו

פה ושם זרקתי כמה תחתונים לפח כי היו מידי מלוכלך ולא היה לי פנאי לטפל בזה אחרי לידה

אבל זה מבחינתי הכי נוח

במיוחד בימים שסמוכים ללידה

למרות שזה קצת מרגיש כמו טיטול הרגשתי שאיתם אין סיכוי שהבגדים יתלכלכו ועם פד חששתי שזה כן מעט זז בתנוחות מסוימות של ישיבה או שכיבה

אבל אני רגישה...

השתמשתי בתחתוני מחזור רב פעמיים. לא זוכרת אם ביום הראשון גם כן. בכל אופן, ילדתי בקיסרי ולא היה הרבה דימום... (מדברת על הלידה האחרונה. לפני כן השתמשתי בפדים של אחרי לידה, וסבלתי מכל רגע)

וחושבת שהם מעולים! לא יודעת איך לא השתמשתי קודם

הם היו לי ממש נוחים

לגבי המידה קחי לפי מידת תחתון שלך, זה מה שאני עשיתי (מידת התחתון בהריון כן?)

לא צריכה את ההכי יקר. אבל שיהיה טוב. עם הדבק מאחורה.. יספוג. ולא יבלוט מאוד מהחזיה

מעלי אקספרס, היו לי נעימים ומעולים.

לק"י

כי אני הפעם נראה לא השתמשתי בכלל (או ממש טיפה). ויש לי עכשיו קופסה מלאה.

ובלידות קודמות כן השתמשתי

שבועיים של קרבה יותר אינטנסיבית ושבועיים של קצת שקט 🤭 ויותר זמן אישי לעצמי והרגשה טבעית זה לאו דווקא מגע בעיניי האמת, אלא להרגיש חופשיה להביע גם כשאי אפשר לגעת וגם כשכן.

אני באופן אישי מתוך החלטה מודעת לגמרי ובחירית - לא שולחת שאלות כבר כמה שנים. ייקח מה שייקח, אני לא נכנסת ללופ הזה אחרי שפעם אחת יותר מדי זה עשה לי ממש רע, וגמני יכולה להגיע ליום השביעי. אני זורמת. לא בלחץ לקרבה וזה דווקא נחמד לי הגעגוע ולא מרגישה פספוס. בעלי לא בורח לאף מקום ב"ה ואני דווקא אוהבת את זה שהרצון למגע נבנה

אפשר גם ללמוד לחזור למגע בהדרגה. אני הבנתי יש לי קושי עם זה שהמגע כביכול פתאום "נכפה" עליי בתאריך x בשעת הערב (לא באמת אלא שאת יודעת.. ) ואחרי שגם זה עשה לי רע למדתי לתקשר נכון ולומר: אני צריכה רגע אויר ולא מתאים מ0 למאה. מה שנקרא - אני ומצוות שתלויות בזמן זה פחות😬

וגם לגבי להיאסר - יש זמן להיערך לזה אם המחזור שלך פחות או יותר קבוע. מגיעים קרוב לימי הפרישה ו"נפרדים" עד הפעם הבאה

אני מניחה שאני כנראה לא הכתובת שלך להזדהות אבל כתבתי בכל זאת כדי שאולי תיתרמי מכך

יש משהו טוב קצת ב"שקט" הזה

אבל לפעמים בימים האלו יש איזה מצב או טריגר שהיה עושה לי טוב חיבוק ומגע.. ואין

וכל הדיבורים היפים האלו של ללמוד להתקרב בלי מגע וכו לא ככ מדברים אלי

יש זמנים שאישה פשוט צריכה מגע. חיבוק. ליטוף. נשיקה.

לגבי הנושא של העדים והבדיקות לרב

אני קצת התחלתי לחשוב על הכיוון הזה בעצמי כי ראיתי שזה עושה לי מאוד לא טוב כל ההתעסקות.

מצד שני רוצה להיטהר כמה שיותר מהר

אבל עצם הלחץ הזה שרוצים שיהיה כמה שיותר מהר מגביר את העצבים.. ומה הרב יגיד ואם לא טהור איזה באסה צריך להתחיל מחדש יום למחרת וכו וכו, אז אולי פשוט לדחות לבד ולקבל את זה שפחות יום או יומיים זה לא כזה נורא

אני מחבקת את הילדים שלי כשאני צריכה. אמיתי.

הם לא בעלי, ויש דבר כזה "רעב למגע" לדעתי, אבל חיבוק זה חיבוק וקיבלתי מענה לצורך ולי זה עובד. אפשר בעוד דרכים שעוזאות לפרק אמוציות

וגם שיחה עוזרת. וזה בסדר אם זה לא מושלם בעיניי. אותי זה חישל רגשית.

לגבי לרצות להיות טהורה כמה שיותר מהר - אני כאמור לוקחת את זה באיזי כי כשהייתי באותה פעם ב"מרדף" הרגשתי שאני במקום שהוא לא נכון לי נפשית. איך להסביר?

כאילו מה, אני עד כדי כך נזקקת? לא אסתדר עוד יום יומיים? הרגיש לי שזה שם אותי במקום גשמי מדי מול העניין הזה. כאילו האישה סופרת והמצווה עליה להיטהר,אבל האיש מחכה לה ולא היא רצה אליו.. ככה בתחושה שלי לפחות

אחד זה השבועיים שבועיים, והשני זה ההתעסקות עם הבדיקות ושות'.

אם הבדיקות מלחיצות אותך, אז אולי היה נכון, לבקש הדרכה מהרב, מה המינימום האפשרי בשבילך.

(לפעמים הלחץ עצמו יכול לגרום לדימום/כתמים...)

לנסות לקצר מחזור באמצעים טבעיים, אבל לקחת בחשבון שזה יכול לקחת את הזמן ..

לגבי השבועיים שבועיים, תנסי לשמוע פודקאסטים של ליאת יקיר, מדברת מזווית של ביולוגית(היא חילונית)

קצת פותח את הראש, להבין למה זה טוב.

לגבי זה שהחזרה היא בבום, שמעתי איזה פודקאסט, (צריכה לבדוק של מי זה היה, (אולי מיכל פרינס) על הנושא הזה,

פשוט דיברה על זה, שזה באמת מורכב לאפס את המערכת, יכול להיות שלוקח קצת יותר זמן,

וזה משהו לפתוח מול הבן זוג בזמן נוח, ועצם זה שהוא בקצב שלך כבר מוריד חלק גדול מהבלגן הרגשי.

כבר כתבתי פה פעם שהשפה הרגשית אצלנו, התפתחה הרבה יותר, דווקא מהזמן שאסורים, כי אז חייבים לדבר ואי אפשר לפתור דברים במגע.

ולסיום סיומת אולי להשלים עם זה שזה המצב, עד שמשיח לא מגיע, זה חלק מהקללה של חווה.

נתפלל שיבוא מהר ויגאל אותנו גם מזה...

יצא ארוך, מקווה שיהיה לך לתועלת.

לגבי הבדיקות בעיקר קשה לי ההתחלה

ההפסק ויום ראשון

כי באמת שאר הבדיקות עושה את המינימום

אבל הימים 5-6-7 הם מוקד העצבים כי רוצה כבר להתחיל אבל עדיין לא מצליחה

ואז זה התעסקות, ואז עושה בדיקה ויוצא ספק

ואז ספק אם לנסות שוב כי אם תיפסל הבדיקה ועד שנשאל רב אז שלא נפסיד עוד יום.. בקיצור זה עצבים. לא מצליחה לראות בזה משהו יפה ורוחני ומחבר

ולגבי המעבר מאסורים לקרבה

בעיקר קשה לי שזה לא נשאר ספונטני

צריך להיזכר ולשים לב מה המצב שלנו

מותר או אסור

לא היו לי כמעט כאלו תקופות מאז החתונה בעקבות ההריונות והלידות

וקשה לי להבין איך אפשר לחיות ככה לאורך שנים רבות

1. מהיום השלישי לשתות מיץ לימון (כמות של לימון אחד) בבוקר ובערב, ביופלונאידים, לשטוף את הנרתיק בתכיפות במים פושרים ל5-6 דק' כל פעם

   וכשאת רוצה לנסות לעשות הפסק, לשטוף את הנרתיק לרבע שעה או לשבת באמבטיה לרבע שעה, ואחרי חצי שעה- שעה לנסות שוב

2. להרפות את הלחץ מלעשות מוקדם ולהחליט שאת בודקת רק אחרי יום שההפרשות נקיות ולא לנסות שוב ושוב עד שמצליח.

בקשר להודעה הראשונה, עברתי את השלב הזה גם

מקווה להצליח לנסח את התובנות שיצאתי מזה 🩷🩷

(ואם המוך גורם לך לשאלות- תשאלי רב אם לעשות)

אני אחשוב על זה

אולי יהיה לי יותר טוב להרפות במקום להתעסק ככה עם לימון ואמבטיות

לגבי המוך- לא עושה

נניח אני עושה שטיפות ואמבטיות

מה זה עוזר לבדיקה של היום הראשון שלא שוטפים לפני?

את יכולה לשטוף שעה לפני. (רק לא צמוד)

דבר שני השטיפות והאמבטיה לפני עוזרים לרוקן את הנרתיק והרחם טוב ומהר יותר, אז מילא זה משפיע גם עם היום הראשון...

אני גם אשאל את הרב שלנו על זה

כי זה באמת יכול לעזור לנו

יש תקופות שקשה לי להבין למה התורה ככ מגבילה או יותר נכון מכניסה כללים לכל מה שקשור לקשר בין בעל ואישה

זה אמור להיות הדבר הכי טבעי ומקרב בחיים. ב"ה שיש את הימים המותרים

ולא שהייתי רוצה לחיות בהפקרות מוחלטת

אבל אני ממש מרגישה שזה הבסיס של הבית והזוגיות וכל שבועיים הכל נפסק בכח בלי טיפת רחמים ורגע להחליט מה בא לי

אין כאילו משהו באמצע

ואז צריך לעבור את כל תהליך הטהרה הארוך והמייגע בתקווה שלא תהיה בעיות

זה פעם ראשונה שיש לנו ככה תקופה ארוכה אחרי רצף של הריונות הנרות וזה קשוח ברמות

מרגישה שזה חלק מצרות הגלות.

ברגע שיהיה בית מקדש זה יעלם. כי לא הגיוני כל חודש להביא קורבן זבה או משהו כזה. אני לא בטוחה שאני זוכרת ומדייקת בפרטים. אבל יש עם זה משהו לא הגיוני. בכל מקרה, זה מצריך סנהדרין... אז אנחנו בינתיים סובלות את כאב חוסר הגאולה.

אין. לא מצליחה בשום צורה לראות את היופי בזה וכל המחזוריות וה''אור'' שיש שמנסות להכניס לזה. כל אחת מה שעושה לה טוב, זה לא שאני שוללת או מזלזלת. אישית לי זה לא עבד. אני ב''ה בהריון אחרי כמה שנים של הסרט הזה ואין. זה לא דבר שהתרגלתי אליו. ואם לא רוצים הריון אז מעדיפה הורמונים על האירוע הזה. סליחה שלא מעודדת. כל פעם ביו''כ מרגישה רע עם כל המחשבות שלי על הנושא הזה. ומשתדלת מאוד לעשות עבודה שזה לא יגיע מזלזול בתורה שבע''פ וכל הדברים שמבקשים עליהם סליחה בווידוי. אבל רואה את זה כדיעבד אחד גדול ועוד אחד מעיוותי הגלות שיש לנו עוד כאלה, בגלל מצב העם השפל שם, וכאחד התיקונים הראשונים של תקופת הגאולה השלמה.

קרבן זבה זה לא על וסת לדעתי אלא על דימומים אחרים.

אבל ההקפדה על טומאה כשיש בית מקדש היא הרבה יותר קשוחה והרבה פחות נסתרת מהיום.

בכל אופן מצטרפת להרגשה שלא מרגישה מה טוב יוצא לי מזה.

שלא ידעו לשפוט דמים הכילו את זה על נידה. ואחרי זבה שזו מחלה צריך קורבן וזה לא ממש ריאלי שכל אישה כל חודש תעשה את זה.

מדאורייתא טומאה נידה זה 7 סך הכל... כמובן אם נקי וכו'. אבל בגלל שהסתבכו הפכו את זה כמו לזבה...

(והאמת... בכלל בכל קושי בחיים)

1. להבין שקשה לי. המקום הזה בחיי כרגע מלחיץ/מכאיב/מציק/לא מושלם.

   ואז אני עושה מה שאני יכולה כדי להוריד לחצים ואי נעימויות.

   כמו שכתבו לך- אולי מיעוט בדיקות, אולי הדרכה מרב או יועצת הלכה שיקלו על התהליך. שיתוף הבעל ובקשות ספציפיות לתמיכה ופינוק בימים ספציפיים (לא בושה לבקש , למשל, שיקנה לך שוקולד או מתנה סמלית בכל פעם שנפרדים. כל חודש מחדש. להסביר שזה ממתיק לך את הפרידה ולמה זה ישמח אותך. או כל רעיון אחר).

2. "להכנס" בקושי. לחפור עמוק פנימה (לבד או בטיפול) ולפרק כל אחת מנקודות הכאב.

   מה הכי קשה לי?

   על מה זה יושב?

   איזו מערכת זוגית ראיתי בילדות?

   איפה אנחנו עכשיו בזוגיות?

   איך אני מול קיום מצוות נשיות, מצוות שקשות לי, מצוות בכלל?

   וכו' וכו'

   זו דרך קשה יותר, לא מתאים לכל שלב בחיים. לא תמיד יש כוח לחפור בעצמנו, לפגוש את הנקודות הכי כואבות, לשתף את בן הזוג בחוויות האלו.

   אבל אן יש לך כוח, זו הדרך שתצמיח מתוך הכאב.

וממליצה בחום על הפודקאסטים של אלירז פיין, שעברה זאת בעצמה ומספרת על כל קשת הרגשות שעלו בה, מול המחויבות להלכה, ואיזה מסע היא עברה.

וזה בדיוק השלב להיות רגישה והורמונלית.

אז נראה לי קודם כל לקבל את עצמך

לקבל את הרגשות שלך והתחושות.

לפעמים אנחנו מרגישות עלבון או צער אבל במקביל באות בביקורת לעצמנו על התחושות האלו...

אפשר להפריד.

לקבל את המקום שאת נמצאת בו, הרגישות שלך (את ישנה בלילה? כי זה גם משפיע) הצורך לטפל בתינוק הרבה שעות, הצורך של הגוף להתאושש ולנוח.

ורק אז - יש את המקום של האחרים, אולי הם לא מודעים/ לא מבינים

לר בטוחה שהכל נעשה בשביל לפגוע בך

ועדיין יש לך לגיטימציה מול עצמך להרגיש מה שאת מרגישה.

ואחרי כל זה הייתי מפנקת את עצמי בבית איך שכיף לי

נהנת מהשקט

ומתכננת בילוי זוגי עם הבעל למחר, למקום שאתם יכולים לצאת.

מתעוררת כל שעתיים בערך, זה שגעון..

ולצערי אין דרך ליום זוגי מחר, כל הילדים עלינו

ותודה על המילים החמות והלגיטימציה

העיקר גיסתי הרווקה כששאלה אותי בשולחן החג כמה פעמים הוא קם בלילה וזה מה שעניתי לה היא עושה לי אהה סבבה לא כזה נורא

אוף זה פשוט חירפן אותי

ובעלי נתן לי לישון בצהרים שעה וחצי כי לא הצלחתי לתפקד מרוב עייפות וכשקמתי היא עושה לי פששיי איך התפנקת לך!

זה כל כך החליש אותי...

ואז ראיתי מה המקורית כתבה.

אויש באמת שתהיה בשקט. לא מבינה כלום.

אבל תכלס זה לא אמור להחליש אותך

אפשר לענות לה: נכון? מותר לי, כן?

איזה משפט חסר טקט להגיד ליולדת..

דנה אותה לכף זכות שכנראה היא מאד צעירה..

דנה אותה לכך זכות שזה נאמר מתוך קנאה כנראה.. הייתה עושה הכל בטח כדי להתחלף איתי

ועדיין זה חירפן ברמות אחרות

חצופה

בא לי להעיר אותה כל שעתיים בלילה

סתם שלא תישן רצוף ונראה אותה מצייצת

מבינה את התחושה.

זוכרת שאחרי לידה בקיסרי, פעם בחג אנחנו היינו אצל ההורים שלי מנסים לעבור את השלב הכואב, וכל הצד של בעלי היו במלון. לא היה רלוונטי להגיע בשום צורה ועדיין נצבט לי הלב מהתמונות. זה גם די היתה פעם אחרונה שזה קרה בגלל סיבות מסוימות. ממש הרגשתי מאחור. למרות שזה באמת לא היה הגיוני.

אני חושבת שממש החלטת נכון.

תנסי להשתיק את הקבוצות, שימי לך מוזיקה נעימה, תנוחי כשהבייבי מאפשר, אם יש חברה בבית אולי תשבו יחד לאיזה שעה. אני והילדים היינו אתמול לבד בבית כי בעלי עבד והכל היה הפוך שלא הספקנו לאפס לפני, בלאגן מבניית הסוכה, ערמות כביסה וזה. אני חושבת שאם סתם היה יוצא לשבת עם שכנים לשעה זה היה משדרג את היום, שווה לראות אם יש מישהי בסביבה, לא כולם במרתון טיולים. או באמת סתם לנוח... סופר תואם שלב! ויש משהו טוב בזה שהילדים נהנים ולא סובבים אותך ממורמרים...

תודה על העצות הטובות

לא רוצה לפרט אבל מכל מיני סיבות אנחנו גם לא בבית אז לא מרגישה הכי בנוח ואין חברות באיזור קיצר באסה ממש

בדיעבד מתחרטת שהזכמתי לזה בכלל

אבל כן, בטח שעוזר שהגדולים לא מסביבי כל היום

וזו באמת תקופה מאתגרת. אבל תזכרי שהכל עובר ומשתפר...

תהני מהשקט ומהלבד.

כשהייתי לפני אי כך שנים שבועיים לאחר לידה, ארגנו מהצד של בעלי חופשת סופ"ש באיזו וילה מושכרת כדי לחגוג יום נישואין לסבא וסבתא. (חמישי ללינה, לא שבת)

האירוע היה בצפון הרחוק מאוד מאוד.

התינוקת בכתה כל הנסיעה (הייתי ברכב עם הגדול ועוד שניים) אני הייתי עצבנית והתבאסתי כל הנסיעה למה לא נשארתי בבית ושלחתי את בעלי עם כולם, ממש היה לי צער מכך, כל כך רציתי שקט וזו יכלה להיות הזדמנות מעולה.

עד היום מבואסת מזה...זה היה טעות.

התינוקת גם בכתה בלילה ולא היה לי נעים

והכי עיצבן שהיתיחסו אליי כאל עוד אחת

ולא כיולדת

פרט לסבתא שפרגנה שכל הכבוד שהגעת אחרי לידה, אף אחד לא פירגן וכלום.

ובאמת הייתי נשארת בבית זה היה טעות.

להפך.

ביקשת לא להגיע. הכי הגיוני במצבך. הם לא רוצים לכפות עליך משהו שלא מתאים לך ולא בריא לך. מהחינתם את נחה בבית. לפחות לא עושה מעבר למה שאמורים לעשות בחל"ד- להיות עם התינוק, לאכול ולישון כשאפשר. הילדים לא איתך אז יש לך שקט מהבחינה הזאת. למה שישאלו או יגידו שאת חסרה? את היית שולחת לגיסה אחרי לידה שלא באה למסלול חבל שלא באת?! זה סתם היה מצער אותה ודורך לה על היבלות...

אם נפגשים אחרי המסלול בבית, אולי את יכולה להגיע רק לשם, או שכמשפחה תגיעו למפגש שבסוף המסלול?

ואפשר לעשות משהו בבית בנחת עם הילדים, לא מתוך מסכנות, אלא מתוך הבנה של ראיה משפחתית כוללת של מה נכון לנו עכשיו. אפילו להזמין משהו טעים הביתה, לראות סרט עם פופקורן, משחקי קופסא, הכנת עוגיות, יציאה לגן משחקים לא מוכר בשכונה/יישוב ליד וכו

לתכנן למשפחה שלך יציאות שמתאימות לשלב שאת נמצאת בו? נגיד לפארק, פינת חי או מעיין שהילדים יוכלו לשחק ולהנות, בעלך יוכל לעזור עם התינוק ואת תוכלי לשבת כשתצטרכי ולא תהיי לבד? ובערב תהיו עם שאר המשפחה.

זה לא השלב שלהם, אנחנו היחידים עם ילדים והם כבר קבעו את הלוז

מה יעשה לך עכשיו נעים בלב?

אל תיכנסי למקום של "אני מכבידה עליהם".

פשוט תקשיבי לרצון שלך וליכולות שלך ותני להם מקום.

יש עוד כמה ימים של חול המועד. שווה לחשוב מחדש ולראות מה מתאים לכם בצורה שלא תרגישי נטושה ובודדה.

מותר וחשוב לראות את הצורך שלך(:

לנו היה מפגש היום עם כל המשפחה, אחת ילדה לא מזמן ולא הגיעה, האמת לא חשבתי בכלל על זה שהיא מסכנה שלא באה... חשבתי לעצמי טוב שהיא נחה ולא באה, וטוב שהילדים שלה קצת יצאו מהבית ויהיה לה שקט עם הבייבי ... בחג מאוד עמוס ורועש עם כל הילדים, בלאגן ולכלוך... שחשבתי שזה אחלה בשבילה .. עכשיו כשאת כותבת לא נעים לי שאולי הייתי צריכה להתקשר לשאול מה שלומה ושהיא חסרה... לא רציתי להפריע. אז תנסי אולי לראות את זה ככה, כמו שאני ראיתי.

הייתה איתי בכיתה טלאור

ומכירה כמה כולל ילדות קטנות...

משהו ברצף אותיות הזה מוזר לי,

אבל כמובן שזה שונה לכל אחד.

טל אור

2 שמות ולא שם אחד

הצליל מהמם

עם מקף באמצע טל-אור שיבינו שזה שם אחד ולא יקראו רק טל או רק אור

בהם בעתיד, ושתצטרך להסביר שזה שם אחד

יש אנשים עם שני שמות שפשוט קוראים להם בשני השמות וזה כאילו הופך כבר להלחם, כמו נגיד יוסף חיים. וגם לדעתי עדיף טל אור על פני טלאור, אבל הכי חשוב משהו שישמע לכם הכי מתאים ❤️

ככה יותר ברור שזה שם אחד ולא מסתבכים.

בעיניי שם ממש חמוד

על טלאור לא שמעתי

אם דעתי חשובה...

פחות מתחברת.

חשבנו לנסוע לשם

ידוע לך אם יש שם סוכות שאפשר לשבת לעשות פיקניק?

הגעה ברכבת הקלה לשער יפו.

שעה 16-17 כזה, מה אומרות?

זה גם מהמם ממש!

בקארדו הפתוח ב17:30 וב20:00...

הם לומדים ממש ברצינות במשך כל השנה, ושירת הלוויים זה סוג של הופעה שלהם שבעצם תרגול חי להמחשת השירה בבית המקדש. כך שכשבע"ה ייבנה, הם כבר יהיו מוכנים לתפקידם.

בימים אלו ועם ילדים לא מיטבי לכת

אם הצלחתם לחנות נגיד בחניונים באיזור ממילא אז הוכלכים משם ואם רחוק יותר אז מגיעים עם הרכבת הקלה לעירייה והולכים משם.

הכניסות המהירות יותר לכותל (כמו השוק) חסומות אז צריך ללכת את הסיבוב דרך שער ציון שזה ארוך יותר.

אבל אולי להיות באווירת חוויה, לעצור בדרך לנוח או להסתכל, יש גם עמדות של מים, אפשר ללכת על החומה חלק מהדרך שזה אטרקציה לילדים...

ומשם קו 222 לכותל

חשבתי לנסוע ממש מוקדם, להגיע ב6 בבוקר להתפלל שחרית ולחזור.

עשיתי את זה פעם אחת (לרוב לא מצליחה לקום בשעות כאלה🤭) והיה ממש סביר מבחינת כמות האנשים.

בשעות אחר הצהריים הכי עמוס, אני חושבת.

בבי''ח שהפנו אותנו אליו (בהסדר עם כללית, היא היתה בת 4)

בגדול הגענו בצום, עשו לה הרדמה עם מסיכה כזו, כשבזמן ההקדמה נתנו לנו להיות לידה.

אח''כ טיפלו לה בכל מה שהיה צריך לטפל בפה וכשהיא הועברה להתאוששות ישבנו לידה וקיבלנו הוראות מה לעשות ואיך (אם צריכה להקיא או משהו).

אח''כ עברה ל'חדר משפחות', מעין המתנה נוספת אחרי הטיפול והיא קיבלה לאכול מעדן כי רצו לוודא שבולעת טוב וגם לא מקיאה

ואז השתחררנו.

בריאות!

לק"י

כי אצל הבן שלי לא עשו בדיקה יסודית. הרופאה רק הסתכלה בפה ואמרה שכדאי בהרדמה.

אחרי ההרדמה הרופא המטפל מיפה את הפה וטיפל בכל מה שהיה צריך

אבל אולי יש שיטות שונות במקומות שונים.

אצלנו זה היה עניין של שניות עד שנרדמה

שהילד רדום עושים עירוי

עם הילד עצמו ולספר

כמה זמן חיכיתם לטיפול של ההרדמה בביה"ח?

לק"

אבל אמרו לנו שבדרך כלל מחכים שנה.

אנחנו עושים דרך מכבי.

את מתכוונת אבל באסותא או ביה"ח ציבורי?

מגיעים בצום, קבלה אצל האחות, הרופא מרדים מגיע לדבר עם ההורים והילד להסביר.

אצלנו זו ממש לא נרדמה ראשונה והיא מאוד חוששת מזה אז נתנו לה טשטוש דרך הפה לפני, מחליפים בגדים, נכנסים לחדר ניתוח, שם ההרשמה עם מסכה. תוך כמה שניות הילד ישן, אחרי שהוא נרדם ההורה יוצא.

מחברים עירוי ומכניסים משם חומר מרדים אחרי שהילד ישן.

מבחינת טיפול- אצלנו היה צריך לעשות לפני צילום פנורמי. לא ידענו מה בדיוק הטיפולי שיניים שיעשו, רק אחרי שסיימו אמרו לנו.

כשמסיימים מעבירים להתאוששות, ואחד ההורים נכנס להיות עם עם הילד כשהוא מתעורר, צריך לשתות שם. אחרי זה להסתובב עוד בערך שעה בבית חולים, לאכול משהו רך- גלידה/מעדן, ולהתפנות.

אח''כ אם הכל תקין משחררים הביתה.

אנחנו חיכינו ממש מעט זמן בתור, אולי חודש. דרך מכבי, באסותא תל אביב

ירדנו לקנות בקיוסק למטה..

לק"י

אבל אולי נתחלף באמצע. אז נוכל להביא משהו בהחלפה.

צריך להגיע שעה וחצי לפני הזמן שנקבע, אם זה מקום עם עומס תנועה וקושי למצוא חניה -להקדים מספיק.

הילד בצום לפי מה שאמרו לך. מה שזכור לי שש שעות מאוכל ואפשר לשתות מים עד שעתיים לפני ההרדמה.

מגיעים לקבלה הם לוקחים את המסמכים לפי מה שרשמו לך בזימון. ביקשו מאיתנו ת.ז. של שני ההורים עם ספח וסיכום רפואי מרופא ילדים - מסמך שאת לוקחת מרופא ילדים, אני ביקשתי באפליקציה.

ותשלום אם זה מעל גיל 5 והקופה לא מכסה.

מכניסים לחדר המתנה אישי עם מיטה שם אתם מלבישים את הילד בבגד מתאים לחדר ניתוח כמו חלוק שפתוח מאחור. כובע וכיסוי לכפות הרגליים.

וההורה המלווה גם לובש חלוק כיסוי נעליים וכובע, רק שאצלו זה מעל הבגדים שלו.

מגיעה רופא שיניים מסביר על התהליך וגם המרדים שגם מסביר על התהליך.

אצלנו לא ידענו באילו טיפולים יש צורך כי הייתה התנגדות עזה גם לבדיקות. הם בודקים הכל כשהוא בהרדמה. בגדול מנסים לשמור על השיניים כמה שניתן אבל אם הם חוששים להחמרה במצב השן בהמשך הם עוקרים. כי מדובר בילדים שכנראה לא יפתחו פה לרופא שיניים בטווח הקרוב. עושים שם הכל- עקירות סתימות טיפולי שורש כתרים ושיננית.

לוקחים את הילד לחדר ניתוח, אצלנו עשו את זה אטרקטיבי במקום בכיסא גלגלים לקחו במכונית קטנה מנגנת שאפשר לשבת בתוכה. שיהיה חוויה..

בחדר ניתוח מרדימים לפי החלטה או דרך שאיפה ממסכה - שזה לרוב, או דרך וריד.

קחי בחשבון שאם הילד לא משתף פעולה בכלל הוא עלול להתנגד גם לשים את המסכה ואם לא מצליחים לשכנע אותו עושים את זה בעל כורחו. זה מרגיש מזעזע אבל יש מקרים שאין ברירה אחרת. זה עניין של עשר שניות בערך. רק כשהוא מורדם פותחים לו וריד להמשיך את העירוי של חומרי הרדמה ונוזלים. ועושים את כל הטיפולים, לוקח סביב שעה/ שעה וחצי, תלוי מה יש לעשות.

המלווה נממצא עם הילד רק עד שהוא נרדם ומיד יוצא, מלווים אותו לחדר המתנה.

יש מסך שרשום שם באיזה מצב נמצא כל מטופל לפי מספר - חדר ניתוח/ חדר התאוששות/ אם אפשר להכניס מלווה.

כשמוציאים את הילד להתאוששות שזה מקום גדול עם כמה מיטות בהפרדה של וילונות ויש מסכים שמראים את כל המדדים ואנשי צוות להשגחה-

קוראים להורה שיהיה נוכח כשהוא מתעורר.

לא תמיד מתעוררים מיד. ילד אחד התעורר לי אחרי עשר דקות, וילד אחר אחרי שלושת רבעי שעה.

הרופא מגיע להסביר מה עשה ולתת הנחיות להמשך - לתת משכך כאבים, איך יודעים אם יש צורך באנטיביוטיקה וללכת לביקורת במרפאת שיניים שלנו נראה לי אחרי חודש.

כשהוא מתעורר מעבירים שוב לחדר אישי כמו בהמתנה.

אתם מלבישים אותו. הם רואים שהוא מתאושש, מוציאים את הונפלון של העירוי, נותנים לו לשתות, לאכול ארטיק או שלוק, רואים שהוא מתפנה וחיוני

ומשחררים אתכם

סיפור של כמה שעות סך הכל. צריך לבוא עם סבלנות אוכל ושתיה להורה.

וכדאי גם אוכל לילד כי הוא עלול להיות מורעב אחרי הצום. דברים רכים כמו מחית פירות לדוגמה. וקנינו לו מעדן שם באיזה קיוסק כשיצאנו.

אולי תעסוקה אם התור יתארך. אנחנו לא חיכינו אבל הבנו מהם שלפעמים יוצא להמתין אפילו שעה.

מקווה שלא ארוך מידי הפירוט אבל לי היה עוזר אם הייתי יודעת הכל לפני גם כדי להכין את הילד וגם בשבילי.

המון הצלחה

לק"י

ואני גם לא מבינה למה אין מלווה במהלך הטיפול עצמו😒

אני יכולה שאולי לעשות לך הכנה ולשתף שאחרי השבת שלי הורדמה, הייתי ממ שעם דמעות בעיניים.

הגיוני שזה מציף שא''א להישאר לידם וזה נראה שהם חסרי ישע

הקטע המשעשע שהיתה שם אמא אחרת שממש ניסתה לומר לי שזה שטויות וכבר עברה את זה עם ילד אחר ושלא אבכה.. ואז הבת שלה נכנסה וגם היא יצאה משם עם דמעות(:

בסוף אנחנו אמהות..

וב''ה על הרגישות.

ברגע שהילד נרדם כשההורה עדיין איתו ומתעורר כשההורה איתו- הוא לא מרגיש לבד..

לק"י

ולא שיש לי חשק לראות טיפול שיניים בהרדמה. אבל תודה...

שנחשבת יותר רפואית.

במקרה שלנו זה היה במקום סטרילי, כמו חדר ניתוח כזה. בסוף זו איזושהי פרוצדורה רפואית מסוימת.

חוצמיזה שאני מניחה שהם לא רוצים את ההורים על הראש שלהם..

לבת שלי היה לפני כמה שנים. מרגע שהופנינו עבר המון זמן בגלל המלחמה אז התווספו לה עוד חורים וטיפולים. לכן עדו צילום נוסף באותו יום, אם אני לא טועה בהרדמה עצמה ואז ידעו במדויק מה לעשות, והיה לה הרבה..

הגענו הרופא הסביר מה עושים. מתישהו לקחו אותה, אני לא רציתי להכנס לראות איך מרדימים, אז בעלי נכנס וברגע שנתנו את ההרדמה הוציאו אותו. היא היתה בפנים בסביבות שעתיים שלוש, בסופן הרןםא יצא והסביר מה עשה, אח"כ ביקשו ממני להכנס כי עמדה להתעורר, עזרתי לה לקום. היא הייתה בהיי ושמחה שלא הרגישה כלום. עוד קצת נשארנו שם, הלכנו לאכול גלידה ואחכ שוחררנו. תיקחי בחשבון שיום אפילו יומיים אחרי הוא צריך להיות בבית עם משככי כאבים.

אם את המכבי, קבעו לך לאסותא ת"א? שם אנחנו עשינו

רציתי לראות שהוא מתאושש ואין לו כאבים.

לק"י

אז אין לנו תוכניות.

מקסימום נצא אחה"צ- ערב לפי איך שירגיש.

(זה היה כל כך תקוע התור בחופש. התבעסתי, כי גם ככה אני עובדת יומיים, אז זה גם לא השאיר לי כמעט זמן להספיק דברים שרציתי.

אבל לחכות שיתפנה תור אחר או לחכות שנה, היה נראה לי לא סביר....).

זה כואב

אנחנו נשארנו יום בבית אחרי אבל תלוי כמה טיפולים יש לכם

לק"י

כלומר הוא. אני עובדת מחר ומחרתיים...

אבל ככה אין את הלחץ של להודיע בעבודה אם אגיע או לא. ואולי וכו'.