זו לא בעיה לדבר כנגד ארבעה בנים, אפילו התורה עשתה את זה, הבעיה האמתית היא לדבר כנגד ארבע בנות. או שתיים. או אחת. במיוחד שלאחת המדוברת קוראים רינת שוברון, ודודה חיה אמרה שהיא בחורה צנועה, חכמה, ערכית ויפה. כן, כן, היא בפירוש אמרה שהיא יפה, לא שזה משנה משהו, מה פתאום, הוא לא בחור כזה, ועדיין, טוב לדעת.
אז דורון התגלח שוב, ליתר ביטחון, לבש את החולצה המכופתרת החדשה שאמא קנתה לו לכבוד זה שהוא מתחיל לצאת, חולצה כחולה לשם שינוי, וכל גופו אמר חיל ורעדת קודש. וכי דבר קל הוא בעיניכם, לדבר עם בת?
תשע דקות הליכה עד לגשר המיתרים, חמש תחנות ברכבת הקלה ואז כמה דקות ברגל. אם הוא יצא עכשיו הוא אפילו יקדים. הרב אהרון אמר שחשוב להקדים לדייטים, מצד שני, הפעם האחרונה שהרב אהרון יצא לדייט הייתה לפני עשרים ושתיים שנה, וגם אז זה היה עם הבת של הראש ישיבה, ככה שדורון התייחס לעצות שלו בעירבון מוגבל.
הרכבת הייתה צפופה יחסית, ודורון השתדל שלא למעוך את הבחורה שעמדה לידו. היא קצת הזכירה לו את טל, המש"קית ת"ש שלהם, בתותחנים. הוא נזכר איך פעם היא שאלה אותם איך הם מצליחים לשמור נגיעה. היא לא הבינה מה כזה מצחיק בשאלה שלה, פשוט לא הבינה.
ממי בדיוק אנחנו נשמור נגיעה, הוא ניסה להסביר לה אחרי זה שלא עליה צחקו, ממנה? מהקופאית במכולת של שושו? היא הייתה זקנה עוד כשדורון היה ילד. תמיד הצחיק אותו הביטוי הזה, לשמור נגיעה, כאילו שהוא או מישהו מהכיתה שלו בישיבה תיכונית קם בוקר אחד והחליט שהם שומרים נגיעה, מי מהם בכלל ידע שיש דבר כזה בנות?
כאילו, ידעו, בטח שידעו. אבל זה מה שהן היו – 'בנות'. מעין ישות ערטילאית ולא מוגדרת, ממש לא חן ואבישג ונועה היפה וטל המש"קית. ממש לא רינת שוברון. אז כן, אני שומר נגיעה, הוא אמר לה, אבל בערך כמו שאני שומר לא להיות מצטיין נשיא – זה מעולם לא באמת הייתה אופציה. אולי יותר נכון להגיד שאני שמור נגיעה באופן טבעי.
"תהיה הכי טבעי שלך" אמר לו הרב אהרון כשהוא בא להתייעץ איתו אם להתחיל לצאת, הבעיה היא, שהכי טבעי שלו זה לא לדבר עם בנות. הוא לא אמר את זה לרב כמובן, הוא פשוט הנהן והמשיך הלאה. אולי עדיף לשאול את חיים. לפי הביטחון בו הרב דיבר, היה לדורון ברור כי זו עצה שאמרו כבר דורות של רבנים. לפי זה שעם ישראל עדיין לא נכחד, היה ברור שדורות של תלמידים פשוט הנהנו והמשיכו הלאה.
כמובן שבתור ילד הוא היה באריאל, וזה לא שבני עקיבא בשכונה היה מעורב, כן? אבל השמועה אמרה שבמחנות שלהם היה אפשר לראות ואפילו ממש לדבר עם בנות רחמנא ליצלן. כל פעם חיים היה חוזר עם סיפורים על מי הוא פגש ומה הוא ניגן להן, אבל זה לא ממש הפריע לדורון בזמנו, להפך. הוא ראה בזה הוכחה לעליונות המוסרית והדתית של אריאל על בני עקיבא. רק נותנים להם בת, ותראו איך הם מתנהגים...
והנה, הוא כבר רואה את השלט של בית הקפה מציץ מעל הרחוב, ועדיין, אין לו שום מושג איך מתנהגים. הוא דווקא היה שמח שחיים יהיה פה עכשיו, שיגיד לו מה לומר, אבל בסוף זה רק הוא. הוא ורינת. היא בדיוק שלחה לו הודעה שהיא תאחר טיפה, שהיא תגיע עוד בערך עשר דקות. היא גם הוסיפה אימוג'י קטן, של תות. מה זה אומר בכלל תות? זה שמח? זה עצוב? זה בכלל אומר משהו?
זה הבעיה בללמוד בתלמוד תורה, שאתה לא משהו בשפות. תנ"ך אתה מאה, את הגמרות שהרב בישיבה מצטט אתה מכיר עוד מהקומיקס לילדים וגם בחשבון אתה די בסדר, אבל בשפות, בשפות אתה לא משהו בכלל. אנגלית הם התחילו ללמוד רק בכיתה ה, וגם אז אחד הרבנים הוא זה שלימד. עד היום הוא לא ממש יודע לדבר אנגלית. ולדבר עם בנות? טוב, על זה בכלל אין מה לדבר...
כנגד ארבעה בנים דיברה התורה, אחד חכם, אחד רשע, אחד תם, ועוד אחד, דורון כלשהו, שיושב ממש ברגע זה מול רינת כלשהי בבית קפה כלשהו, ושותק. כי הוא, הוא פשוט אינו יודע לשאול.
קרדיט:אריאל פיגלין
