אנו מביאים בפניכם את המאמר האחרון שכתב הרב בנימין זאב כהנא ב"דרכה של תורה", דפי פרשת השבוע היו בדרכם לדואר ברכב שבו נרצח בנימין ורעיתו והוכתמו בדמו.
 מי מכיר את יוסף
פעם שאלו את כולם "איפה יוסל'ה?"  היום עלינו לשאול  איפה יוסף? מי מכיר את יוסף, ומדוע מתנכרים לו ומוכרים אותו מאז ועד היום?
על משיח בן יוסף ותפקידו
בפרשת "ויגש" מגיעה הדרמה שבמרכזה עומד יוסף, לשיאה. המתח בין שני הצדדים יוסף והאחים מגיע לנקודת רתיחה. ואז פורק יוסף את הכל ומגלה עצמו לעני האחים הנבוכים: "אני יוסף" אחיכם, לאחר מכן ממהרים האחים לעלות לאביהם את הבשורה "עוד יוסף חי". על מנת להגיע להבנת עומקה של פרשתו של יוסף, עלינו לשים מול ענינו עובדה העומדת במרכזה של הדרמה הזו בת שלוש הפרשיות. היא העובדה שמצד אחד עומד יוסף שיודע שמולו עומדים אחיו, ואילו מהצד השני עומדים האחים שאינם יודעים שמולם עומד יוסף. דבר זה בא לידי ביטוי בפסוק אחד בפרשת מקץ: "ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו"
מה זה "הכיר"
במישור הפשוט ביותר מסבירים המפרשים, שהאחים לא הכירו את יוסף, משום שכשמכרוהו היה צעיר ללא חתימת זקן ועכשיו כבר גדל לו זקן, ואילו הוא מכיר אותם כי בעת המכירה הם כבר היו בעלי זקן.
 רש"י מוסיף ומעמיק עוד על פי המדרש, שההבדל בין שני הצדדים לא התמצה רק בהכרה חיצונית. גם מבחינת היחס הנפשי היה בניהם הבדל. כאשר יוסף הגיע לאחים באותה פגישה מכרעת  בשכם, הם לא "הכירו"  אותו, כלומר לו נהגו בו אחוה ומכרוהו לישמעאלים. ואילו כאשר הם נמסרו ליד יוסף הוא "הכירם" נהג בהם כאחים ולא התנקם בהם, למרות העוול שהם גרמו לו. בימים אילו שאחר מכירת מקום קבורתו של יוסף לישמעאלים, יש מקום לעמוד על נקודה זו, ולשפוך אור על מציאות הנוכחית של אי הכרת יוסף.
 משיח בן יוסף ותפקידו
בתורת הגאולה שנלמדה מפיו של הגאון מוילנה, הגר"א נמצא משיח בן יוסף והמושג "עוד יוסף חי" במרכז התהליך של אתחלתא דגאולה ומשום כך הוא מכונה "משיחא דאתחלתא", והוא קודם לביאת המשיח בן דוד. והפסוק הנ"ל {"הם לא הכירהו"}תופס בהקשר זה מקום מרכזי.
 את תורת הגאולה מהגר"א זכינו לקבל בעיקר דרך הספר "קול התור"  שכתב תלמידו, רבי הלל משקלוב זצ"ל, מסביר ששני המשיחים, בן יוסף ובן דוד, "חיים וקיימים בכל דור ודור ופועלים בתפקידיהם..." תפקידו של משיח בן יוסף הוא להשלים את הגאולה הרוחנית. אם ישראל אינם זוכים בדור פלוני, תפקיד המשיחים עובר לאדם נוסף בדור הבא.
 ההתנכרות וההתנכלות
נחזור לפסוק שבמרכז המאמר, ונביא את לשונו של "קול התור" עצמו על פסוק זה, "ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו" וזוהי אחת  מתכונותיו של  יוסף, ולא רק בדורו כי אם בכל דור ודור – אשר הוא משיח בן יוסף מכיר את אחיו, והם לא מכירים אותו. ומעשה שטן הוא המסתיר את תכונותיו של משיח בן יוסף שאין מכירין בעקבות משיחא, וגם מזלזלים בהם בעוונותנו הרבים. כי לולא זאת היה כבר קץ לצרותינו. ואילו ישראל מכירים את יוסף, היינו עקבות דבן יוסף משיחא...הינו נגאלים כבר בגאולה שלמה" {"קול התור" פרק שני לט'}
 היש צורך להאריך בתיאור ההתנכרות ל'יוסף' בימנו? הנה בא הגר"א ומלמדינו, שהעובדה שאנשים מתנכרים, מלגלגים ומתנגדים למשיח בן יוסף ופעולותיו, הלא הם הפעולות להחייאת הארץ, לקיבוץ גלויות, לכיבוש הארץ, למלחמה בגוים ולמלחמה בערב-רב {ר' להלן}  - זוהי המלחמה לעיכוב הגאולה השלמה!
 ולא רק בהתמכרות עסקינן, גם בהתנכלות כפי שנאמר על יוסף: ויתנכלו  אותו להמיתו" אחי יוסף רואים ביוסף ובחלומותיו איום עליהם! מה, אתה תנהיג? אתה תוביל את מהלך הגאולה? אתה הצעיר שבנינו? הם מחליטים שהוא מהווה סכנה, ופוסקים שיש להרוג אותו.
 עוד יוסף חי!
מי כמונו יכול להעיד על עומקה של ההתנכרות וההתנכלות למנסים לפעול מתוך אהבת ישראל את המעשים שיבאו לגאולה השלמה. אולם כמו שאומר רש"י שהפירוש של יוסף "הכיר" את אחיו, היא שהוא נהג בהם באחוה, כך גם משיח בן יוסף, והפועלים בדרכו, שתפקידו לפעול לגאולת ישראל- מלא באהבת ישראל ומוכן לשלם למען ישועתם בסבל אישי רב רק נגד המעטים, הערב – רב, מלמד הגר"א שיש להילחם מלחמת חרמה {"הערב-רב הוא שונאינו הכי גדול.. לכן המלחמה בערב-רב היא המלחמה הכי קשה ומרה ועלינו להתגבר בכל שארית כחנו במלחמה זו..."   "קול התור" פרק שני, חלק ב'}
 אבל את המון העם שאינם מכירים עדיין את יוסף, ואינם מייחסים חשיבות לפעולות אלה {בין השאר בגלל הערב-רב ותעמולתו} חובה להכיר וכלשונו של "אור החיים" הקדוש {שדרך אגב הגר"א אמר עליו שהוא היה מטוריה דמשיח בן יוסף "} על הפסוק שלנו "ראה אותם בראיית אחים, והכיר אחוה להם!
 ימים אלו הם הרי גורל. המלחמה שפרצה בראש השנה האחרון (תשס"א), התרכזה בימיה הראשונים בקבר יוסף בשכם, ובעקבות כך הופקר קבר יוסף ונמכר לישמעאלים ככלי אין חפץ בו. התשובה שלנו צריכה להיות הפוכה: היאחזות במשימות של משיח בן יוסף, כיבוש הארץ והמלחמה בגוים ובערב- רב בלי לחפש להיות פופולאריים בעני אלו שלא מוכנים להכיר את יוסף, כדי שאלו שכן מוכנים להכיר את יוסף יראו ויבינו ש"עוד יוסף חי"   
מתוך הספר
פירוש המכבי
עול מלכות שמים
כאשר יעקב ירד מצרימה לראות את פני יוסף, כתוב על יוסף (בראשית מו:כט): "ויפֹל על צואריו ויֵבך על צואריו". וכתב רש"י שם: "אבל יעקב לא נפל על צוארי יוסף... ואמרו רבותינו שהיה קורא את שמע". דבר גדול למדנו כאן, שהנה יעקב, שלא ראה את בנו שתים עשרה שנה, ושהתאבל עליו ולא רצה לקבל תנחומים עליו, ברגע הגדול שקיווה לו ושציפה לו כל השנים האלה, מתאפק וקורא קריאת שמע! כי קבלת עול מלכות שמים תובעת מהיהודי שיתגבר על כל רגשותיו, ואפילו הטבעיות ביותר. ומשום כך,  אע"פ שיוסף נפל על צואר יעקב, הוא לא נפל על צואר יוסף, כי על צוארו של יעקב היה עול מלכות שמים.
מתוך הספר
פירוש המכבי
אסור להשתקע בגלות
"וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גשן, ויאחזו בה ויפרו וירבו מאד". ופירש הכלי יקר שם: "כל פסוק זה באשמת בני ישראל הוא דיבר. כי הקב"ה גזר עליהם 'כי גר יהיה זרעך', והמה ביקשו להיות תושבים [כלומר, שהרי כתוב "וישב", לשון ישוב, וכן "ויאחזו", לשון אחיזה ...] וכל כך נשתקעו שמה עד שלא רצו לצאת ממצרים, עד שהוצרך הקב"ה להוציאם משם ביד חזקה, ואותן שלא רצו לצאת מתו בשלושת ימי אפלה". ודע, שהגאולה והגלות הראשונה הן סימן לאחרונה. כמו שבראשונה חיסל הקב"ה את הגלות בעל כרחם של ישראל, ואלה שלא רצו לצאת והתעקשו, ניספו, כך ח"ו יהיה בגאולה האחרונה של ימינו, שאנו נמצאים עתה בהתחלתה. כי הקב"ה לא יסבול את המאיסה בארץ חמדה ואת קיום הגלות, שהוא סמל לחילול השם ולטומאה, בד בבד עם קיום מדינה יהודית בא"י, שהיא קידוש השם וסמל הטהרה.