אבל לא תמיד זה עובד ככה...

ישבנו ודיברנו, ולא תמיד הכל עובר חלק.. גם אם ממש רוצים, לפעמים לוקח זמן למוסס נתק ארוך.. 

אבל אני חושבת שזה באמת כי עברתי שנה לא פשוטה והיא לא הייתה כמעט בתוכה והפער היה דרמטי מידי.. 

זה ברצון ובדיבור של שתינו.. ימים יגידו מה יקרה(:

זו בדיוק התהיה שלי.. אם זה שחוויתי את זה, יגרום לי להיות אחרת או לפחות להיות מודעת לקושי שעובר על הצד השני...

מקווה מאוד שכן.

ושעדיין צריך חברות בחיים...

לגבי הבנים, מעניין.. שמעתי דברים אחרים דווקא.. 

אבל הגיוני לי שאצל בנות זה יותר כואב ודרמטי..

ולגבי הסיפא - זה נורא בעיני. 

מקווה ממש שלא אהיה כזו. נזכרת כמה כאבתי אז (ועכשיו נפרא יחסית/ שסתם התרגלתי?) ולא רוצה להיות ככה.

חיבוק לך אם את מזדהה.. כי זה חתיכת אווצ'..

מסכימה לגבי החברויות נוספות, עם זאת, חברה שהיא כמו אחות ממש , יש רק אחת.. זה לא מהווה תחליף...

ואת לגמרי צודקת, נלחמתי לא לוותר, ועדיין, אבל זה ככ קשה לפעמים ומייאש ודורש המווןן.

החוויה שלך מובנת וכואבת מאוד, 

אני חושבת שהקושי הכי גדול הוא בהבנה שהחברות משתנה. 

הרבה פעמים בחברות ברווקות כל צד ממלא באופן בלעדי את הצד השני נפשית ופיזית 

וכשצד אחד פתאום מתחתן ונכנס שותף שלישי למשוואה שמטבע הדברים לוקח את "הבלעדיות" 

ולמי שנשאר "בחוץ" מאוד קשה בנפש לשמר ולשחרר את החברות. 

לא תמיד חברויות נעלמות כשצד אחד / שני הצדדים מתחתנים (גם שם לפעמים יש קושי)

אבל החברויות תמיד משתנות, 

ועל השוני הזה מותר לכאוב, מותר להתאבל.. 

כתבת נקודה חשובה שאולי כתבת אותה בכאב שלמדת להיות עמוד שידרה של עצמך 
אבל חושבת שיש בה כיוון בריא להתבוננות על קשרים 

ולאפשר גמישות בחיים לדעת לשמור כשצריך ולשחרר כאפשר וללמוד להיפתח לדברים חדשים 

ללא קשר לחתונה, לא כל קשר מחזיק לנצח 

ולפעמים יש קשרים שהם נכונים לצורך מסוים / לתקופה מסוימת . 

ואחרי כל זה- 

הכאב שלך ברור. הגעגוע שלך למוכר והנעים מובן 

ואם החברה יקרה לך - שבי איתה בנחת ושקפי לה את הרגשות 

מאמינה שתצליחו לחדור חזרה אל הלב 

איזה תגובה רגישה וחמה..

ואת ממש צודקת.. באמת הקושי הכי גדול שהיה לי זה ההבנה שאני לא מספר אחד פתאום.. שהכל השתנה..

אני יודעת שהיא עדיין רצתה ורוצה בקשר איתי.. מאוד..

אבל לי היה נורא קשה שאני כבר לא מקום ראשון..  ולקח לי זמן להתגבר על זה.. המון זמן שנורא כאב לי בו.. 

במיוחד במיוחד שחוויתי תקופה כל כך מורכבת במקביל לאירוסין ולחתונה שלה, ויצא שאני כמעט כל הזמן במקום העוזר והמכיל .. כשאני בעצמי מאוד צריכה כתף ממנה ואין לי אותה..

זה היה שינוי פסיכי ומכאיב נורא. 

זה רק הדגיש לי את זה שאני כבר לא במקום של 'פעם', אפילו שאני חשובה לה עדיין, ושכרגע יש דברים שיותר חשובים (ומעולה ובריא שזה יותר חשוב לה) ואין לה זמן אליי.. 

כשאני חושבת על זה, אולי זה גם מה שגרם לשינוי להיות לי כ"כ קשה, (התקופה שעברתי) כי בדר"כ אני כן מכילה חברות שמתחתנות ונראה לי טבעי ובריא שיקחו להן זמן לבנות את הבית שלהן.

זה דורש כל כך הרבה כוחות נפש לבנות בית.. כל כך הרבה.

ועם כל השמחה שבדבר, זה לא תמיד פשוט.. ולא מדברת בכלל על היריון על ההתחלה..

באמת שזה מובן.. אבל אופ. זה מכאיב לצד השני בערימות, השוני הזה.

וברור לי שזה מכאיב גם לה ויש גם לה הקשיים שלה, אבל באלי בלי להיכנס לראש שלה רגע ולהתמקד רק בעצמי..

לגבי מה שכתבת על לשבת לדבר, ישבנו ודיברנו.. היא מותק אמיתית. באמת.

אבל אין אפס, כשמישהי מתחתנת זה באמת יוצר הרבה פעמים מן חומה כזו בגלל שכמו שאת אומרת - טיב הקשר משתנה..

זה מרגיש שיש לה מלא דברים 'סודיים' שהם רק שלה.. 

ואני מבינה שלא נכון לה לשתף אותי בהם, ושנכון שהם יהיו רק שלה..

אבל זה גרם לי פחות לרצות לשתף בחזרה כי זה הרגיש כאילו היא 'פסיכולוגית' שלי וזה לא היה לי נעים.. (וחלק מהפעמים זו הייתה פרשנות שלי שצריך לעבוד עליה.. )

זו הרגשה לא נעימה שפתאום רק צד אחד משתף ממש במה שעובר עליו.. ואמנם זה מובן, 

אבל למה שארצה לשתף ככה? אחרי כל כך הרבה זמן? וכשלא משתפים בחזרה?

לא ממש הייתה לי מטרה במה שכתבתי, סך הכל רציתי לומר שננסה אנחנו להיות יותר רגישים,

ותהיתי לעצמי, אם זה שחוויתי כאב כזה (לעומתה, שלא חוותה מה זה שפתאום החברה הכי טובה מתחתנת וגם לא תחווה את זה) יגרום לי להיות אחרת..

תוהה אם באמת יש דרך שלא תכאיב, או שזה תמיד יכאיב לצד השני...

לא יודעת מה אני מנסה לומר ונראה לי חוזרת על עצמי כבר.. 

אולי רק היגגתי לעצמי בקול, ומתפללת להצליח להיות רגישה.

מתפללת לא להכאיב מידי..

קשה לי המחשבה שאנשים ירגישו ככה בגללי.. אפילו שזה טבעי

ובאמת תוהה אם זה אפשרי אחרת.. 

דיברתי עם חברה, והיא טענה שזה תמיד יכאיב..

באסה.

והמסקנות שלי טובות ובריאות אבל הגיעו אחרי ומתוך הרבה כאב... 

מקווה שהן יגיעו אליהן ממקום שמח.. ולא ממקום שירגיש בודד כל כך ויאלץ פשוט להגדיל את עצמו כדי להוות לעצמן משענת.

נכון שזו תוצאה מהממת, אבל כידוע אני שונאת אידיאליזציה מקשיים ככה שאני מעדיפה לגדול בשמחה ולא מתוך כאבי גדילה...

באמת אלופים.. למרות שמניחה שגם לך יש חלק בדבר.

פשוט חבל שזה חייב לכאוב כל כך..

מעניין אותי אם כשאני אתחתן זה יצמצם את הפער או שהפער נולד כבר וזהו אין מה לעשות.. נוצר מרחק כזה...

אתה יכול להיות חבר לבנאדם מתי שהוא חסר לך. 

מתי שמערכות היחסים שלו משתנות ייתכן שסדר העדיפויות ישתנה וכל אחד ואחת מתמודד עם זה בצורה שונה.

ביום מן הימים שנצטרך גם להתמודד עם זה - אני מאחל לנו שהקשר הזוגי רק יגביר את האהבה שלנו החוצה ולא ימעט אותה.

כיף לי שאת מבינה אותי מלא פעמים

(מקווה שלא קיצי לך מידי)

למרות שבסוף, זה טוב ונכון שהבעל הוא זה שמעסיק... 

פשוט שוב, תלוי איך מתנהגים..

אתה צודק בעיקרון, אבל לא בהכרח.. 

לדוגמא, חברות שלי שנכנסו להיריון ממש על תחילת הנישואין והיו מדהימות ומקסימות לפני, פתאום נתקלו בסיטואציה שבקושי היה להן כוח לעצמן.. שלא לדבר לבעל שלהן, שלא לדבר למשפחה.. אז מה זה בכלל חברות?

למה זה מוזר? כי מבאס כשהחברות כבר לא חסרה.. שמתרגלים ללא לספר ולא לדבר כמעט..

ואתה צודק שהעמוד שידרה שנבנה הוא נהדר, אבל בסוף בנאדם צריך גם חברים בחיים..צריך לדעת לשתף ולא רק להיות הקיר תמך של כולם..

חבר נשוי שהוא ז"ל, כנראה שלא היה כ"כ חבר לפני.

אשריך על החברים האלה ואשריך שזה לא משגע אותך שהם כל הזמן עם האישה בטלפון....

נראה לי חלק מהמעצבן זה שכאילו פתאום אחרי כמה שנים טובות של חברות שגידלת אחד את השני בערך, פתאום לא מסוגלים להיות שעה בלי הטלפון וההיסטריה הזו לענות תמיד תמיד..

לא אוהבת את זה, לא מסכימה עם זה..

נראה לי שגם בעל ואישה אחרי שהם מתחתנים מסוגלים לא להיות אחד עם השני כמה שעות. (ואפילו ללכת לטייל עם חברים ולישון איתם)

אבל שוב, אולי אני לא מבינה כלום כלום ומה שרואים מכאן לא רואים משם.

באמת יכול להיות.

מניחה שזה גם תלוי בסוגי אנשים.. 

אישית נראה לי זה מעצבן התופעה הזו שפתאום נזכרים שצריך חברים...

אפשר להתגבר על זה, אבל זה באמת דורש המון בגרות משני הצדדים ורצון מאוד חזק ושהחברות תהיה שווה את זה

מזל שלא הכרתי אותו בתקופותיי הקשות יותר לגבי הנושא

מסכימה.. 

תמיד זה תלוי בשני הצדדים.. ובאמת לפעמים גם הרווקות נעלמות.. 

זכורה לי חברה שהתחתנה שאמרה שהרווקות הן אלו שמתנתקות..

אני חושבת שאין באמת נוסחא אחת נכונה.. 

בסוף אנחנו בני אדם..

אם את מסוגלת לקרוא את זה אז  לגבי המתפדאחות - 

באלי לשתף שלפעמים יש תחושה שאתה 'מפריע'..

יודעת על עצמי שהרגשתי את זה מול חברות, ויודעת מהצד השני גם עכשיו, שיש לי חבר אי אלו חודשים, שאני צריכה לפעמים להרגיע את חברות שלי שהן חשובות לי ושאני עדיין זוכרת אותן...

יכול להיות שזה מה שחברות שלך חוות, ושאם תאמרי להן שהקשר עדיין חשוב, ותתני להן תחושה שהן חשובות לך הגיוני שהן ירגעו

אבל לגמרי מבינה שזו הרגשה לא נעימה לרדוף אחריהן..

ממש לא נעימה..

באמת, צריך פה הרבה הרבה רגישות... משני הצדדים...

שהרווקות לא יתנו הרגשה לנשואות שהן 'אשימות' שהתחתנו.. ושהנשואות לא יתנו הרגשה לרווקות שהן כבר דרגה 2, על אף שזו האמת...

ועוד דבר קטן, כשהכל רגיש, אז כל פיפס יכול להקפיץ את התחושה ש"התחתנת ואני כבר לא חשובה לך" - כשאת עונה לבעל לשיחה באמצע, את מנתקת כי הוא פה, שוב - דברים לגיטימיים - אבל כשהכל רגיש זה דברים שעוקצים..

ומעולה שפרקת, 

אמת שגם לך יש התמודדות רצינית.. ומעצבן שחושבים שאם מתחתנים אז כל העולם תותים...

(זוכרת שמישהי פעם עמדה בתור לברכה לכלה, ואמרו לה כזה - הי את נשואה, חח למה את באה? והיא הייתה בהלם... כאילו אם התחתנתי לא צריך ברכות??)

ואם באלך תקראי מה כתבתי לברוקולי.. לא ניסיתי להאשים אף אחד.. מקווה שלא קיבלת תחושה כזו..

אוויש ברוקוליי כפרעלייך! - לקראת נישואין וזוגיות

חח אבל נראה לי שבזמן אמת זה יכול להרגיז את מי שזה קרה לה..

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

ומאושרים. ואשרי השדכן!

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי