בס"ד
קישור לחלק א': נורמלית או לא נורמלית???! - נוער וגיל ההתבגרות
חלק ב': נורמלית או לא נורמלית????!? (חלק ב') - נוער וגיל ההתבגרות
חלק ג': נורמלית או לא נורמלית???!? (חלק ג') - נוער וגיל ההתבגרות
חלק ד'
כן. היא נכנסת.
היא הרימה את רגלה הימנית, קיפלה מעט את בירכה, והניחה את הרגל קדימה על הקרקע. הרימה את רגלה השמאלית, קיפלה מעט את הברך והניחה את רגלה השמאלית קדימה, על הקרקע.
וכך התקדמה לה לאט לאט בזהירות ובחשש.
"הסתכלי!" שמעה את פסיכו קורא לה בקולו העמוק.
היא הרימה את עיניה והביטה סביב, סוקרת במבטה את המועדון.
זה היה מוזר! היא ראתה את כל כדור הארץ מתקטן תחת רגליה, ואותה עומדת מעליו.
זה היה הזוי. מחד היא ראתה את היבשות השונות ואת הארצות בתוכן. ומנגד, היא יכלה לראות כל אדם ואדם בעולם, מה מעשיו, מה הוא חושב, אומר, או מרגיש. היא ראתה הכל!!! את הכלל ואת הפרט, את חוץ ואת הפנים.
זה היה הזוי, מוזר, ויותר מכל- מבעית.
'ככה מתים??!' עלתה לראשה מחשבה מבהילה. 'או שאולי, סוף העולם הגיע??!'
'אני הוזה' נפלה לראשה ההבנה! 'אני לא סתם לא נורמלית! אני לא נורמלית עם תעודות. תכף יאשפזו אותי בבית חולים לחולי נפש וזה יהיה הסוף. יקשרו אותי למיטה כדי שלא אזיק לעצמי ויזריקו לי תרופות שיעלימו את הדמיונות, אבל... גם יעלימו אותי... את רוח החיות שבי.'
היא ניסתה להסתכל סביבה בשנית. אך עדיין, המראה נשאר כשהיה. כל כדור הארץ נפרש תחת רגליה, והיא ראתה בו כל פרט ופרט, כל אדם ואדם, וכל שינוי או תזוזה.
'אני חולמת בהקיץ!' היא הייתה בטוחה. 'אין אפשרות אחרת!'
היא ראתה מישהו בלבן מתקרב לעברה עם מזרק גדול, ובעתה מילאה אותה. הנה, זה קורה. לוקחים אותה לאשפוז.
אבל לא! זה לא קרה!
כי זה היה פסיכו, שהספיק לשנות את צבעו ללבן. בידו הייתה משקפת גדולה. אחת כזו שמרחוק בהחלט הייתה יכולה להראות כמזרק.
הוא הושיט לה את המשקפת, ואמר לה "התבונני! כל מי שתראי מבעד למשקפת שייך למועדון שלנו!"
היא קירבה את עינה הימנית למשקפת, סגרה את עינה השמאלית והשקיפה לכיוון כדור הארץ שתחת רגליה. נער תמיר השתקף מבעד למשקפת. הנער היה יפה תואר וחזק. הוא רץ במגרש כדורסל וזרק כדור גדול. היא הסיטה את משקפתה לימין, וראתה ילדה קטנה יושבת ובוכה. מסביבה היו אנשים רבים שבכו, אך את הילדה זה לא עניין, נראה היה כי הילדה אחוזת יגון. היא הקשיבה ושמעה את רחשי ליבה של הילדה והבינה כי הילדה מבכה על מות אימה שהסתלקה בטרם עת. יותר לא יכלה להסתכל לשם, ע"כ הסיטה את המשקפת למקום אחר. עתה היא הייתה במקום פורח ושליו, היא הביטה בו בעניין וראתה ילדים קטנים משחקים. היא התקרבה אל המקום במבטה וגילתה ש... הילדים עם תסמונת דאון.
היא התבוננה בערים שונות, על אנשים שונים, ותמיהה אחזה בה.
"מה קורה פה???" שאלה את פסיכו בהשתאות.
"תביני" הוא אמר לה. "כולנו לא נורמלים!" הוא הביט בה, וכשראה כי מאזינה בקשב רב הוסיף להסביר: "מכירה את המשפט 'כל אחד מיוחד?!' בכל אחד יש דברים טובים, וכאלה שפחות. אבל אין אף אדם שזהה לשני. אפילו תאומים שנראים כזהים, רק נראים ככאלו. כי בסופו של דבר לכל אחד יהיה את החלקים הייחודיים לו. וע"כ אף אחד איננו נורמלי. לטוב ולרע. האחד גבוה, רעהו נמוך, השלישי מתקשה בלימודים, ואילו לרביעי אין הורים, החמישי סובל רגשית, ואילו השישי קטוע רגל. וכך ניתן להמשיך עד אינסוף...."
הוא שתק לרגע. נותן לה זמן לעכל ולחשוב על הדברים ואז הוסיף: "אגב, לא נורמלי זה גם יכול להיות לצד החיובי..."
"מההה????" היא שאלה אותו בתמיהה. "מ'זתומרת?"
בבת צחוק עלתה על פיו והוא ענה לה: "וכי אינשטיין היה נורמלי???! האינטליגנציה שלו הייתה הרבה מעבר לממוצע. ובטהובן...?! ומוצרט...?! ויש עוד רבים."
ההבנה חלחלה לתוכה והרפתה את אבריה הנוקשים.
האמת הדהדה, והלמה בה כתופים.
והיא ישבה מהורהרת...
"אז זה מה שאני?!" שאלה, אמרה לעצמה.
"הלא נורמלית- הנורמלית!"
סוף.
את מוכשרת מוכשרת!!!
!!