לך לדקה 2:46

יש הלכה מה עושים במצב רגיל,

אבל יש מקרים שהאדם אנוס ועובדה היא שהוא חייב לעשות אחרת.  או משמים עושים במקומו

כמו שיש מלחמת מצווה אם בא אויב להרוג אותנו, זה לא אומר שמשמים תמיד יתנו לך להלחם

יכול להיות כמו בזמן חזקיה המלך שמשמים הרגו את האויב וישראל לא עשו כלום.   

העיקר זה המטרה  - שתשאר בחיים

אז גם פה העיקר זה המטרה - שיהיה בית מקדש בסוף.

אני טוען שלא שייך להגיד "הלכה" על מה יקרה בסוף במציאות.

האמת שאני הבנתי שבמילה "פוסקים" הוא מתכוון לומר שהגיעו למסקנה שרש"י צודק במה שיקרה בסוף..

אבל לא שאנחנו אשכרה פוסקים לקב"ה מה הוא יעשה.

כי באמת לא נראה לי שייך לפסוק בעניין כזה

לא התכוונתי לומר שאי אפשר לחלוק על בת קול או משהו כזה

אלא ש"פסיקה" זה בענייני הלכות כגון טמא/טהור, כשר/ לא כשר וכו'

אבל לא שמעתי מעולם שיש מחלוקת מה יקרה בעתיד שהפסיקה שלה תחייב את הקב"ה

ובכך למחות במחי יד את מה שפסק הנשר הגדול?

כמו עוד הרבה נושאים אפורים ביהדות

זה מחלוקת.

אז לומר שX יקרה כי ככה Y פסק לדעתי דיי לא קשור

מקדש מעשה ידי צדיקים הוא

כתובות ה

כפןי שאמרתי לך גם בפרטי יש דיעות ל2 הצדדים וגם אם יש לך הסבר נפלא לא מסיר את המחלוקת והופך את זה לדעת כולם

חיוב על כל אחד ואחד מעם ישראל להביא קרבן פסח במועדו והוא בחיוב כרת! מי שלא מצביע זהות מצביע לבטל הקרבת קרבן פסח השנה

כך כותב החזון איש (אהע"ז ס"ב ) "לכן בזמן הזה אי איתיהיב רשות להקריב קרבן פסח - אין לבטל כך כותב החתם סופר "לבקש משרי ירושלים ליתן רשות להקריב" שכן "הוא קפדן גדול כי ההוא אמר לבל יקרב שם מי שאינו מאמונת ישמעאל כי שם נבנה בית עבודה שלהם ואומרים שאבן שתייה באמצע הכיפה ההיא ולא יקרב שם איש זר שאינו מאומנתם".

"ולכן היה נראה לענ"ד דוודאי בית המקדש לעתיד לבוא יבנה ממש בידי אדם, ומה שנאמר "מקדש ה' כוננו ידיך" שנדרש בתנחומא שירד למטה, הוא בית המקדש רוחני שיבוא לתוך בית המקדש גשמי כנשמה בתוך הגוף, וכמו שירד במשכן ובבית המקדש אש של מעלה תוך האש של הדיוט שנבער בעצים, וכן נראה במכילתא" עכ"להדברים ברורים שביהמ"ק הרוחני ירד משמים רק לאחר שנבנה בית הגשמי בידים - בפועל ממש, ובתעקבותנו לעלות להר הבית לבנות את ביהמ"ק הגשמי, מעכבים גם את הבית הרוחני.

ערוך לנר פרק ג' דסוכה דף מ"א עמוד א' (על רש"י ד"ה אי נמי" ]

"צריכים לידע הדינים, וגם היום אפשר שאם יתנו המלכויות רשות לבנות בית המקדש, מצווה לבנות, כמבואר במדרש דבימי יהושע בן חנניא ניתנה רשות והתחילו לבנות, ועיין בספר כפתור ופרח שרבינו חננאל בעל התוס' רצה לילך להקריב קרבנות בירושלים, א"כ הוא הדין לבניין בית המקדש" עכ"ל.

מנחת חינוך מצווה ה'

ראה לי דכל עיקר לימוד מסכת זו, הוא שנשמור בלבנו תבנית ואופן בניינו, למען דעת באיזה אופן נבנה... וכן כתב הרמב"ם בהקדמה למסכת זו, ואף על גב דבניין שלעתיד יבנה בידי שמים מאליו, על כרחיך צריך לומר דהך תנחומא שהביאו התוס', דברי הגדה הוא ואין למדין ממנה, אלא רצה לומר שהקב"ה יסייעם בדרך נס שיבנוהו" עכ"ל

התפארת ישראל בפירוש המשנה למסכת מידות פרק א' משנה א.

"מה"ר ברוך ז"ל אמר אלי שרבנו יחיאל מפאריס ז"ל (מבעלי התוס') אמר לבוא לירושלים, והוא בשנת שבע עשרה לאלף השישי, ושיקריב קרבנות בזמן הזה"

בספר כפתור ופרח פרק ו'

כתב וז"ל: "לכן בזמן הזה אי איתיהיב רשות להקריב קרבן פסח אין לבטל בשביל שאין לנו כהן מיוחס וסגי בבדיקת ד' אמהות אף שאין לנו יחוס אבות עד כהן שעבד"

חזון איש הלכות פריה ורביה סימן ב' דף יא

"כי בניין ביהמ"ק קודם למלכות בית דוד, כדאיתא בירושלמי אמתניתין וכל שכן קודם לתחית המתים",

תוס' יו"ט מעשר שני פ"ח מ"ב

"בניין ביהמ"ק קודם לקיבוץ גלויות"

תוס' אנשי שם(שם)

וז"ל: "אלא ע"כ שמע מינה, שבית המקדש עתיד להבנות קודם ביאת המשיח ואז לא יהיה עדיין ב"ד הגדול כלל, שלא יהיה עדין השבת השופטים".

הרדזינער רבי זיע"א בספרו מאמר פתיל תכלת עמוד קס"ה

"כיון שאין דברים אלו לעניין הלכה ולא לקיים עיקר מן העיקרים אין ראוי לדק דק בהם"

הרדב"ז כותב על שני הפרקים האחרונים של הרמב"ם בהלכות מלכים

גם אצל מרים הנביאה, נאמר 'ותצאנה אחריה כל הנשים בתופים ומחולות', ורש"י שואל, מהיכן היו להם תופים במדבר, אלא שנשים צדקניות ייחלו והאמינו כי קרובה ישועתם לבוא, ונערכו לכך והכינו להם תופים מבעוד מועד. כך, אם נוכיח לקב"ה כי אנו משתוקקים להקרבת הקרבן באמצעות עשיית כל מה דאפשר על כך, אפשר ונזכה לכך עוד השנה

כתב וז"ל: "כי שמע מרבו הגאון מה"ר חיים מוולאז'ין, ששמע כמה פעמים מפי הגר"א זצללה"ה שאמר: "יתנו לנו הר הבית להקריב בו פעם אחת, ויהיה כבר לאחר הפעולה" כלומר: נזכה מיד לגאולה האמיתית והשלימה)6

בספר קרנות המזבח עמוד מח

ומלמידי הגאון רבינו חיים מוולאז'ין זצ"ל ספרו שרבינו הגדול הגר"א זלל"ה אמר שבאם יזכינו ה' להעלות קרבן תמיד פסח תושע יהודה וישראל וכו'"

"ומקריבין אף על פי שאין בית וכו' כן פסק ברמב"ם וכו' וכן פסקו כל הראשונים"

בעל החפץ חיים זצ"ל בספר ליקוטי הלכות, זבח תודה


כתב וז"ל: "לכן בזמן הזה אי איתיהיב רשות להקריב קרבן פסח אין לבטל בשביל שאין לנו כהן מיוחס וסגי בבדיקת ד' אמהות אף שאין לנו יחוס אבות עד כהן שעבד"

בספר החזון איש הלכות פריה ורביה סימן ב' דף יא


"אבל אם יש מזבח אפילו אין בית כלל למאן דאמר קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא מקריבין אף הבכור וכל הקדשים ונאכלין"

בספר חמד משה הלכות תענית סימן תקנ"א


כתב וז"ל: "ועל דבר אשר הודיענו כבוד הרב וכ' שחכמי הספרדים וליטא רצו להקריב בערב פסח העבר קרבן פסח הבא בטומאה הנה זה אינו חדשות וכבר הובא בספר כפתור ופרח

שו"ת בית שלמה (דרימר) יו"ד חלק ב' סקכ"ה

.כותב: "אין ספק כי האבן הזאת אשר תחת הכיפה היא אבן השתיה אשר עליה היה הארון בקדשי הקודשים הילכך מי שעולה בעליות אשר לרוח מערב או נכנס לראות מהפתח אשר לצד מערב צריך לשער שיהיה בינו לבין הכיפה יותר מאחד עשר אמה וכו'
שוב ראיתי וכן אמרו לי בני אדם היודעים לשער שאין לך פתח ולא עלייה שלא תהא רחוקה מהכיפה כשיעור אשר כתבתי הילכך מותר להתקרב אל הפתחים ולעלות אל העליות כ"ש בהצטרפות הספיקות שכתבתי וכתב עוד שם : "והמנהג פשוט שנכנסים לשם"

בשו"ת הרדב"ז חלק ב' סימן תרצ"א

"ולכן היה נראה לענ"ד דוודאי בית המקדש לעתיד לבוא יבנה ממש בידי אדם, ומה שנאמר "מקדש ה' כוננו ידיך" שנדרש בתנחומא שירד למטה, הוא בית המקדש רוחני שיבוא לתוך בית המקדש גשמי כנשמה בתוך הגוף, וכמו שירד במשכן ובבית המקדש אש של מעלה תוך האש של הדיוט שנבער בעצים, וכן נראה במכילתא" עכ"לה דברים ברורים שביהמ"ק הרוחני ירד משמים רק לאחר שנבנה בית הגשמי בידים - בפועל ממש, ובתעקבותנו לעלות להר הבית לבנות את ביהמ"ק הגשמי, מעכבים גם את הבית הרוחני.

ערוך לנר פרק ג' דסוכה דף מ"א עמוד א' (על רש"י ד"ה אי נמי" ]

המצוה העשרים היא, שציוונו לבנות בית עבודה. בו יהיה ההקרבה, והבערת האש תמיד. ואליו יהיה ההליכה, והעליה לרגל, והקבוץ בכל שנה. והוא אמרו יתעלה (ר"פ תרומה) ועשו לי מקדש.
(רמב"ם, ספר המצוות, מצות עשה כ)
מצות עשה לעשות בית לה' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות, וחוגגין אליו שלש פעמים בשנה שנאמר ועשו לי מקדש... ואלו הן הדברים שהן עיקר בבנין הבית: עושין בו קֹדש, וקֹדש הקדשים, ויהיה לפני הקֹדש מקום אחד והוא הנקרא אולם, ושלשתן נקראין היכל. ועושין מחיצה אחרת סביב להיכל רחוקה ממנו, כעין קלעי החצר שהיו במדבר, וכל המוקף במחיצה זו שהוא כעין חצר אהל מועד הוא הנקרא עזרה, והכל נקרא מקדש...
ומצוה מן המובחר, לחזק את הבנין ולהגביהו כפי כח הציבור, שנאמר "ולרומם את בית אלוקינו". ומפארין אותו, ומייפין, כפי כחן. אם יכולין לטוח אותו בזהב, ולהגדיל במעשיו, ה"ז מצוה.
(רמב"ם, הלכות בית הבחירה, פרק א)

אפילו בטומאה
הכל נכנסים לבנות, ולתקן, ולהוציא את הטומאה. מצוה בכהנים. אין כהנים, נכנסין לוים. אין לוים, נכנסים ישראלים. מצוה בטהורים. אין טהורים, נכנסים טמאין. מצוה בתמימין. אין תמימין, נכנסין בעלי מומין. מצוה שיכנסו בתיבות. אין שם תיבות, נכנסין דרך פתחין.
(תוספתא, מסכת כלים, פרק א)
בשעה שנכנסין הבנאים לבנות ולתקן בהיכל, או להוציא משם את הטומאה, מצוה שיהיו הנכנסין כהנים תמימים. לא מצאו תמימים, יכנסו בעלי מומין. ואם אין שם כהנים, יכנסו לוים. לא מצאו לוים, יכנסו ישראל. מצוה בטהורים. לא מצאו טהורים, יכנסו טמאים.
(רמב"ם, הלכות בית הבחירה, פרק ז)

כל קרבן שקבוע לו זמן, בין קרבן ציבור, בין קרבן יחיד, דוחה את השבת, ודוחה את הטומאה... כל קרבנות הציבור קבוע זמנם, לפיכך כולן דוחין את השבת, ואת טומאת המת...
כיצד דוחה את הטומאה. הגיע זמנו של אותו קרבן, והיו רוב הקהל שמקריבין אותו טמאין למת, או שהיו הקהל טהורים, והיו הכהנים המקריבין טמאים למת, או שהיו אלו ואלו טהורין, והיו כלי השרת טמאים במת. הרי זה יעשה בטומאה, ויתעסקו בו הטמאים והטהורים כאחד, ויכנסו כולן לעזרה...
ופסח שבא בטומאה, ודחקו טמאי מת ונכנסו להיכל פטורין, אף על פי שלא הותרו אלא לעזרה, הואיל ואין אני קורא בהם "אל מחוץ למחנה תשלחום" (במדבר ה, ג), הרי אלו פטורין.

(רמב"ם, הל' ביאת המקדש, פרק ד)

לצורך המקדש כל הטמאים מותרים ליכנס. כגון שצריך להוציא הטומאה שבמקדש או לבנותולתקן (וכן לתקן הספר תורה שבארון. תוספות בבא בתרא יד ע"א) ואי אפשר לעשות בטהורים, רשאים הטמאים לעשות, ולהיכנס לעזרה, ולהיכל, ואפילו לקדשי קדשים, אם אי אפשר זולתם. לפי שטומאת המקדש עכשיו על ידם, זהו תיקונו,
ועדיף ליה...
וטמאי מתים רשאים עוד, להיכנס למקדש אפילו שלא לצורך המקדש, אלא לצורך עצמם. והוא, בקרבנות שקבוע להם זמן, כתמידין ומוספין, וכיוצא. שקריבים בטומאה, אם היו רוב ציבור, או כהנים, טמאים. דמותרים כל הטמאים ליכנס לעזרה לצורך הקרבן...
ונתברר כי הרי שתרשינו המלכות לבנות בית המקדש בעיר הקודש בירושלים (כדאיתא בירושלמי דמעשר שני ושאר דוכתי דמתחילה בונה ירושלים ה', ואחר כך נדחי ישראל יכנס), אף על פי שכולנו טמאי מתים, נהיה רשאים לבנותו. מיהו נראה, הבעל קרי וזבים יטבלו לקריין ויעריב שמשן... אם לא שאי אפשר בענין אחר, שאין פנאי להמתין, דאז הותרו כטמא מת, וכמו שנתבאר. והרחמן יזכנו לראות במהרה בימינו אמן.
(ר' צדוק הכהן, ספר הזכרונות, במדבר, פר' נשא, סימן ש')

נראה דכל שנכנס לצורך תיקון אינו כלל באיסור כניסה אפי׳ בטמא. שאיסור הכניסה כשהוא טמא, הוא מפני כבוד המקדש, ומראה שאינו נרתע מפני קדושתו. אבל כשנכנס לצורך תיקון אינו בכלל זה... ולפי זה, אפילו יש טהורים, ועבר טמא, ונכנס, אינו חייב. וכן משמע לשון "מצוה בטהורים"...
(חזון איש, גליונות לחדושי רבנו חיים הלוי, הל' ביאת מקדש, פרק א)


קרבנות ללא מקדש
מִיּוֹם אֶחָד, לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, הֵחֵלּוּ, לְהַעֲלוֹת עֹלוֹת לה'; וְהֵיכַל ה', לֹא יֻסָּד.
(עזרא, פרק ג)
שכבר הקריבו קרבנות טרם זה כמה שנים. כי מיום שעלו הראשונים העולים מהגולה, כשהגיעו בעריהם בנו המזבח, והקריבו עליו והיכל ה' לא יסד. וי"ט שנה נבנה המזבח קודם בנין הבית.
(רד"ק, חגי פרק ב)
מקריבין הקרבנות כולן אע"פ שאין שם בית בנוי. ואוכלין קדשי קדשים בכל העזרה, אע"פ שהיא חריבה, ואינה מוקפת במחיצה. ואוכלין קדשים קלים, ומעשר שני בכל ירושלים, אף על פי שאין שם חומות. שהקדושה ראשונה קדשה לשעתה, וקדשה לעתיד לבא.
(רמב"ם, הל' בית הבחירה, פרק ו)

לאחר החורבן
שמא בזמן החרבן יותן לנו רשות להקריב.
(כסף משנה, הלכות בית הבחירה, פרק ו)
מקריבין אע"פ שאין בית. וכמו שפסק גם הר"מ ז"ל בפ"ה מהל' ב"ה, ובימי אלו הנשיאים שהיו סמוכים לחורבנו של בית, וקרובים למלכות ואהובים, אולי הי' עדיין המזבח קיים, והקריבו קרבנות ציבור, (וכדרך שעשו בתחלת בנינו ככתוב בעזרא), כמו בימי הבית. או לכל הפחות פסחים.
(שו"ת שאילת יעבץ, ח"א סי' פט)
בימי ר' יהושע בן חנניה, גזרה מלכות שיבנה בית המקדש, הושיבו פפוס ולוליאנוס טרפיזין מעכו ועד אנטוכיא, והיו מספיקים לעולי גולה כסף וזהב וכל צרכם.
(בראשית רבה, פרשה סד)
ומהמדרש הנ"ל מוכח שאנחנו בעצמנו נבנה ביהמ"ק. ומעשה רב ודאי היו בזה הסכמת ריב"ח, והלכה כמותו בכל מקום.
(עזרת כהנים, פנות העזרה, ח"ג)
ד'קכ"ה. מלך יוליאוס אפאסטאט, ויהי מלך חסד, ובשנת ב' למלכו צוה לנשיא הארץ (ר' הלל) שיבנו בית המקדש, והתחיל לבנות. אכן, המלך מת, ויחדלו לבנות.
(תבואות הארץ, מעשה הארץ, זמן א)
נחשוב מזמן הראשון שהוא מימי עתליה שמלכה שש שנים, ובסוף ימיה בטלה התמיד ולכן אז התחזק יהוידע כנגדה. והיא מתה בשנת ג' אלפים ס"א, ובטל התמיד ג' אלפים ס'. וכשתחשוב מאז אלף מאתים ותשעים כלו בשנת ד' אלפים ש"נ, שמאז התחיל אפשריות הגאולה שיגאלו בכל עת שיזכו, שעל זה אמר אשרי המחכה, ר"ל שמאז יש לנו לחכות על הגאולה, ונודע כי בעת ההיא נתן רשות מהקיסר לבנות בית המקדש בירושלים, וגם נבנה מאת היהודים ע"פ פקודת הקיסר יוליוס בהוצאה רבה.
(מלבי"ם, דניאל פי"ב)
אחרי זה כאשר הוטב מצב היהודים בארץ הצבי תחת ממשלת הקיסר נערווא, ותחת ממשלת טריאנוס, והשיגו בני עמנו משפט אזרחי ארץ ומני אז התחילו כפעם בפעם לבנות המזבח, ולתקן ההיכל קצת וכו'. סוף דבר כל ימים של הקרבת הקרבנות אחר החרבן לא היה רק ערך עשרים שנה וכו'.
(עבודת המקדש, קונטרס אחרון, פ"ד)

רבנו חננאל דפריש ז"ל (ויש גורסין רבנו יחיאל מפאריס, וי"ג הר' חיים הכהן) אמר לבֹא לירושלם, והוא בשנת שבע עשרה לאלף הששי, ושיקריב קרבנות בזמן הזה. ואני מטרדתי להשלים עמו המלאכה, לא שאלתיו מה נעשה מטומאתנו, ואנה הכהן המיוחס. אנכי בדרך לפני שילה שב למקומי, נזכרתי הלכה שאין לחוש על הטומאה, כדאמרינן שקרבנות צבור דוחין את השבת, ואת הטומאה וכו'
(כפתור ופרח, פ"ו)

המצוה הזאת מצות הקרבנות לעולם על ישראל, ואיננה על זמן.
(רד"ק, דברי הימים ב, פ"ב)
ועשו לי מקדש, היא מצות עשה כוללת כל הזמנים, בין במדבר, בין בכניסתן לארץ בכל זמן שיהיו ישראל שם, לדורות. וצריכין היו ישראל לעשות כן אפילו בגלויות. אלא שמצינו שאסר ה' כל המקומות מעת שנבנה בית המקדש כאומרו (דברים יב ט) כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה.
(אור החיים, פר' תרומה, עה"פ ועשו לי מקדש)

בזמן הזה
כקש"ת מו"ה עקיבא [איגר] נ"י אב"ד דק"ק פוזנא יע"א. יקרת קדשו הגיעני, ומ"ש מו"ח הגאון [רע"א] נ"י לבקש משר ירושלים ליתן רשות להקריב, הוא קפדן גדול. כי ההוא אמר. לבל יקרב שם מי שאינו מאמונת ישמעאל.
(שו"ת חתם סופר, יו"ד, ס' רלו)
וגם היום, אפשר שאם יתנו המלכויות רשות לבנות בית המקדש, מצוה לבנות. כמבואר במדרש [בראשית רבה ד', י'], בימי רבי יהושע בן חנניה, דנתנו רשות והתחילו לבנות, ועיין בספר כפות תמרים [סוכה ל"ד ע"ב] שרבינו יחיאל בעל התוספות רצה לילך להקריב קרבנות בירושלים, א"כ הוא הדין לבנות בית המקדש.
(מנחת חינוך, מצוה צה)

גם הפי' כפשוטו. שבכל עת שיהיה לבנ"י נדבת הלב בזה, יכולין להתרומם ולבנות מקדש ה'. כאשר הי' אח"כ בבנין בהמ"ק שהתנדבו בשמחה בזמן דוד המלך ע"ה. וכמו כן בבית שני בנדבות השרים בעזרא. וכמו כן יש לקוות להש"י בגאולה העתידה, כשיהי' תשוקה בלבות בנ"י אליו ית' בנדבת הלב בשמחה. וז"ש וכן תעשו לדורות: ואמר למרע"ה ויקחו לי תרומה כו' ועשו לי מקדש כו'. ומ"מ הואמצוה לדורות שמצווין
לבנות בית הבחירה. ולכן אמרו חז"ל דור שאין ביהמ"ק נבנה בימיו כאלו נחרב. והטעם, כי בכל עת שיתנדבו בנ"י בלב שלם, להשתוקק לבנות לו בית, יכולין למצוא מבוקשם.
(שפת אמת, פר' תרומה, תר"מ; תר"נ)
אולי הגיע עת דודים, באתערותא דלמטה, למצוא חן להרשות לנו לבנות מזבח, להקריב עליו קרבנות, כאשר היה בתחילת בית שני.
(ר' שמעון סופר, התעוררות תשובה)


בידי אדם
צוּרַת הַבַּיִת וּתְכוּנָתוֹ וּמוֹצָאָיו וּמוֹבָאָיו וְכָל-צוּרֹתָו וְאֵת כָּל-חֻקֹּתָיו וְכָל-צוּרֹתָו וְכָל-תּוֹרֹתָו הוֹדַע אוֹתָם.
(יחזקאל, פרק מג)
וישמרו - ילמדו ענייני המדות מפיך, שידעו לעשותם לעת קץ.
(רש"י, שם)
וישמרו את כל צורתו ואת כל חקותיו ועשו אותם - ישמרו אותם בלבם ויאמינו כי כן יהיה, ויעשו אותם הבניינים, והצורות, והתורות, לעתיד. ואם לא ישמרו אותם בלבם, ולא יאמינו, לא יעשו אותם. כי כן מדת הקדוש ברוך הוא, ישלם לאדם מדה כנגד מדה.
(רד"ק, שם)
עורי צפון ובואי תימן. רבי יוסי בר חנינה, לכשיתעוררו הגלויות שהן נתונות בצפון, ויבואו ויבנו בית המקדש, שהוא נתון בדרום.
(תלמוד ירושלמי, מגילה, פ"א הי"א)

דודאי ביהמ"ק לעתיד לבא יבנה בנין ממש בידי אדם. ומה שנאמר מקדש ד' כוננו ידיך שנדרש בתנחומא שירד למטה, הוא ביהמ"ק רוחני,שיבא לתוך ביהמ"ק הנבנה גשמי, כנשמה בתוך הגוף. וכמו שירד במשכן ובבית המקדש האש של מעלה, תוך האש של הדיוט, שנבער בעצים.
וכן נראה במכילתא. דדרש מפסוק מכון לשבתך פעלת ד', שבית המקדש של מעלה מכוון כנגד בית המקדש של מטה. ועל זה קאמר, מקדש ד' כוננו ידיך. שלעתיד לבא, כשימלוך ד' לעולם ועד לעיני כל באי עולם, ישכון למטה בתוך מקדש שכבר בנוי הוא, ומכוון כנגד ביהמ"ק של מטה. והיינו שירד למטה תוך המקדש שיבנה. ועיין בזוהר פ' וישב שמשמע שם כן. אמנם, כמו שלמטה בארץ אין נשמה בלא גוף, כמו כן המקדש רוחני לא יקום בלא מקדש גשמי. ולכן א"ש הלשון 'בנין', בביהמ"ק שלעתיד ג"כ.
(ערוך לנר, מסכת סוכה, מא.)

בנה ביתך כבתחילה, וכונן מקדשך על מכונו, והראנו בבניינו, ושמחנו בתיקונו. מרמז מ"ש התוי"ט במסכת מעשר שני, דתחילה יהיה נבנה הבהמ"ק ע"י מלכות, ואח"כ יהיה בנין שלו ית' באש. ולכך מדויק זה היטב בנוסח התפלה, דתחילה אנו מבקשים בנה ביתך כבתחילה, על ידי אדם. ואח"כ וכונן מקדשך, שיהיה על ידך ית' על מכונו.
(יריעות שלמה, סידור הגר"י יעבץ, מוסף לשלש רגלים)
אפשר, וקרוב הדבר לאמר, דכל דברי חכמים קיימים. והיינו, שיהיה כמו בנין שלמה, דכתיב והבית בהבנותו וכו', ופרשו בו חז"ל, מאליו. אבל היה באמצעו יד אדם. הכי נמי נימא שיהיה כן לימות המשיח.
ומה שכתוב במדרש שייבנה מאליו, רוצה לומר, שתהיה המלאכה מתברכת ביד הבונים, וכמעט רגע יבנה וישתכלל בסיוע ה' וכו', אך לעולם צריך שיהיה באמצעות יד אדם, תדע שהרי היא אחד ממנין מצות עשה, לבנות בית הבחירה.
(שושנים לדוד, הקדמה למס' מדות)

לא יוכל לרדת הבית העליון שהוא הנשמה. עד שיבנו ישראל את הבית התחתון שהוא הגוף.
(גורל לה', סעיף ט)
כאשר יופסק שעבוד מלכיות ודאי יהיה החיוב הגדול לעסוק בעבודת המזבח, בלא מקדש אש. דכי לזה יגאלנו מן השעבוד, שנעבור חלילה על מצות התורה, שלא להקריב קרבן התמיד, ושאר קרבנות ציבור. וכי ישונה חס ושלום שום מצוה מן התורה. הלא זה מינות גדול, ואפיקורסות, מי שאומר כן.
(דרישת ציון, הוספות למאמר קדישין, אות ד)
לפני ביאת המשיח
שנו רבותינו, בשעה שמלך המשיח נגלה, בא ועומד על גג של בית המקדש.
(פסיקתא רבתי, פיסקא לו)

אמר רבי אחא, זאת אומרת שבית המקדש עתיד להיבנות קודם למלכות בית דוד. דכתיב, ודם ענב תשתה חמר.
(תלמוד ירושלמי, מעשר שני, פ"ה ה"ב)

וכן משמע בגמרתינו (תלמוד בבלי, פסחים, ה ע"א) בשכר שלשה ראשון זכו לשלשה ראשון. להכרית זרעו של עמלק, ולבנות בית המקדש, ולשמו של משיח. הרי קחשיב שמו של משיח אחר בנין בית המקדש וכו'. לעתיד יהיה בנין בית המקדש קודם לביאת בן דוד.
(מעשה רוקח, מעשר שני, פ"ה)
אל יעלה על לב איש, לחשוב ולומר, אם נזכה להגיע לעת בוא הבית להבנות, אזי יבוא משיח צדקנו והוא יורה לנו איך לבנותו. לא כן הדבר. הלא איתא בירושלמי דמסכת מע"ש וכו', ור"ל שמלכי האומות יתנו לנו רשות לבנות את הבית וכו', הרי מבואר מכל הנ"ל שכתבנו שאנחנו בעצמנו נבננו קודם ביאת משיחנו.
(עזרת כהנים, מבוא המקדש)

פשוט, שבית המקדש שלמטה, שיהיה מעשה ידי אדם, יבנה עוד קודם ביאת המשיח. שיהיה קיבוץ ישראל תחילה ע"י רשיון המלכויות, ונבנה בית המקדש שלמטה, (ואפשר, שע"י זכות הרבים יגלו האבנים שנגנזו) ואח"כ יבא משיח, ואח"כ ירד בית המקדש שלמעלה.
(אם הבנים שמחה, מאמר מקדש ה')

טרם בֹא נביא
יכול תמתין עד שיאמר לך נביא, תלמוד לומר, לשכנו תדרשו ובאת שמה. דרוש ומְצָא, ואחר כך יאמר לך נביא.
(ספרי, פרשת ראה, פיסקא סב)
לשכנו תדרשו, שהדרישה היא מה שחוקר בעצמו למצוא את הדבר. וז"ש (ספרי) דרוש ומְצָא. לימד להם שלא יגלה ה' סודו ע"י נביאיו להודיעם מקום הנבחר רק אם ישתדלו בזה וידרשו אחריו, ואז יערה עליהם רוח ממרומים אחר ההכנה הראויה.
(מלבי"ם, פר' ראה)
מבורר כאן, דאף דהיתה בחירת מקום המקדש על ידי נביא, מ"מ, דין הוא דקודם ידרשו לבד את המקום.
(חידושי הגרי"ז החדשים סימן מא)
לפי שבטלו צרי יהודה מהם בנין הבית כל השנים שעברו, נואשו העם מבנין הבית. והיו אומרים, עדיין לא הגיע עת הבנין ... והיה להם לדעת, כי לא לחנם העלה האל מהגולה. ואעפ"י שלא אמר להם הנביא עדיין, היה להם להחל מעצמם, ולהתעורר על הדבר ... וכשראה האל יתברך שלא היו מתעוררים מעצמם שלח להם ביד חגי הנביא.
(רד"ק, חגי א')


לשכנו תדרשו
אַחַר, יָשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וּבִקְשׁוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיהֶם, וְאֵת דָּוִיד מַלְכָּם וּפָחֲדוּ אֶל ה' וְאֶל טוּבוֹ, בְּאַחֲרִית הַיָּמִים.
(הושע, פרק ג)
ויתבעון ית פולחנא דה'.
(תרגום יונתן, שם)
תני ר' שמעון בן יוחאי אומר, לא אותך מאסו, כי אותי מאסו וכו'. בשלשה דברים עתידים למאוס. במלכות שמים", ובמלכות בית דוד, "ובבנין בית המקדש".
אימתי מאסו שלשתם, בימי ירבעם. הדא הוא דכתיב, ויען איש ישראל, ויאמרו, אין לנו חלק בדוד, זו מלכות שמים. ולא נחלה בבן ישי, זו מלכות בית דוד. איש לאהליו ישראל, ולא לבית המקדש. אל תקרי לאהליו, אלא לאלהיו.
א"ר סימון בר מנסיא, אין ישראל רואין סימן גאולה לעולם, עד שיחזרו ויבקשו שלשתם. הדא הוא דכתיב, אחר ישובו בני ישראל, ובקשו את ה' אלוקיהם, זו מלכות שמים. ואת דוד מלכם, זו מלכות בית דוד. ופחדו אל ה' ואל טובו, זה בית המקדש.
(ילקוט שמעוני, שמואל א, רמז קו)
אין דור שאין בו ליצנים. מה היו פריצי הדור עושין? היו הולכים אצל חלונותיו של דוד, ואומרים לו: דוד, אימת יבנה בית המקדש? אימתי בית ה' נלך? והוא אומר: אע"פ שמתכוונין להכעיסני יבא עלי, שאני שמח בלבי, שמחתי באו' לי בית ה' נלך.
(תלמוד ירושלמי, ברכות, פ"ב ה"א)

ובאת שמה
שיר המעלות לדוד שמחתי באומרים לי בית ה' נלך. אמר רבי יהושע בן לוי: אמר דוד לפני הקב"ה: רבש"ע, שמעתי בני אדם שהיו אומרים מתי ימות זקן זה, ויבא שלמה בנו, ויבנה בית הבחירה, ונעלה לרגל. ושמחתי.
(מדרש תהלים, מזמור קכב)
והמצוה העשרים היא, שצונו לבנות בית לעבודה. בו יהיה ההקרבה, והבערת האש תמיד. ואליו יהיה ההליכה, והעליה לרגל.
(רמב"ם, סה"מ, מ"ע כ')
ובמשנתו של ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אמרו: "מנין לעיקר תפילה בתוך המצוות? מהכא: את-ה' אלקיך תירא ואתו תעבד" (שם ו, יג). ואמרו: "עבדהו בתורתו, עבדהו במקדשו" הכוונה לשאוף להתפלל בו, ונכחו. כמו שביאר שלמה.
(רמב"ם, סה"מ, מ"ע ה')

לשכנו תדרשו... שתלכו לו מארץ מרחקים, ותשאלו אנה דרך בית השם, ותאמרו איש אל רעהו, לכו ונעלה אל הר ה', אל בית אלוקי יעקב (ישעיה ב ג)... ועל דרך האמת לשכנו תדרשו, לכבודו תדרשו.ובאת שמה, לראות את פני האדון ה', א-לוהי ישראל.
(רמב"ן, פרשת ראה)

גם אם בלכתכם שמה אתם מחוסרי אחדות, והולכים בפירוד לבבות, תקנו אחדות עצום לעשות המצוה ההיא. וזהו לשכנו 'תדרשו' בלשון רבים, ו'באת' שמה בלשון יחיד. כי גם שבעת הדרישה יהיה בפירוד, אחר כך ימשך ממנה כי ובאת שמה באחדות ... ולא עוד, אלא שגם אתם השואלים תדרשו בפירוד הלבבות. כי קצתכם יהיה לבם נוקפם על זה, וקצתכם ייטיב לבם. באופן שיצדק לומר בכם 'תדרשו' לשון רבים על פירוד שבלבבות. ועם כל זה אין צריך לומר שלא תמנעו מלבא שמה.
(אלשיך, פרשת ראה)

יען ביתי אשר הוא חרב
תני ר' שמעון בן יוחי משל לאחד שהיה מכה את בנו, ולא היה יודע הבן על מה הוא מוכה, לאחר שהכהו אמר לו לך ועשה דבר פלוני שצויתיך היום כמה ימים ולא השגחת בי, כך כל אותן אלפים שנפלו במלחמה בימי דוד, לא נפלו אלא על שלא תבעו בנין בית המקדש.
(מדרש תהלים, מזמור יז)

שהיה עונש על ישראל בהתאחר בנין בית הבחירה. שהיה הארון הולך מאהל אל אהל כגר בארץ,ואין השבטים מתעוררים לאמר נדרוש את ה' ונבנה הבית לשמו, כענין שנאמר לשכנו תדרשו ובאת שמה.
עד שנתעורר דוד לדבר מימים רבים ולזמן ארוך... שנאמר ויהי כי ישב המלך בביתו בבית ארזים וארון האלקים יושב בתוך היריעה. והנה דוד מנעו השי"ת [מלבנות הבית] וכו', ונתאחר עוד הבנין עד מלוך שלמה. ואילו היו ישראל חפצים בדבר ונתעוררו בו מתחילה, היה נעשה בימי אחד מהשופטים או בימי שאול המלך או גם בימי דוד, כי אם שבטי ישראל היו מתעוררים בדבר לא היה הוא הבונה. אבל ישראל הם היו הבונים. אבל כאשר העם לא השגיחו, ודוד הוא המשגיח והמתעורר, והוא המבין הכל,

היה הוא הבונה וכו',
ועל כן נתאחר הבנין כל ימי דוד בפשיעת ישראל, ועל כן היה הקצף עליהם. ועל כן היה המקום אשר יבחר ה' לשום שמו שם נודע בעונשם ובמגפותם, והכתוב ירמוז כל זה שנאמר כי לא ישבתי בבית למיום אשר העליתי את ישראל מארץ מצרים עד היום הזה.
(רמב"ן, במדבר פרשת קרח)
עיקר הגזירה [של היוונים] היתה על שהתרשלו בעבודה. וע"כ היתה הגזירה לבטל מהם העבודה. כדתניא בברייתא שגזר עליהן אותו הרשע לבטל התמיד. ועוד א"ל מצוה אחת יש בידם, אם אתה מבטל אותה מידם, כבר הם אבודין. ואיזו זו, הדלקת מנורה. שכתוב בה להעלות נר תמיד. כל זמן שמדליקין אותן, תמיד הם עומדין כו'. עמדו וטמאו כל השמנים.
וכשחזרו בתשובה, למסור נפשם על העבודה, הושיעם ה' על ידי הכהנים עובדי העבודה בבית ה'. ע"כ נעשה להם הנס גם כן בנרות, תחת אשר הערו נפשם, למות על קיום העבודה.

(ב"ח, או"ח, סי' תר"ע)

היה זה לאחר 'הצהרת בלפור' הידועה על נתינת זכות ליהודים לישוב ארץ ישראל, כאשר הגה"ק רבי שמעון סופר מערלוי בעל התעוררות תשובה, פנה אל ידיד נעוריו מרן הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד מרא דארעא דישראל, לבקשו שיחד עם גדולי ירושלים יפעלו על הממשלה בענין הקרבת קרבן פסח בזמן הזה.

וכלשונו, "הנה בחסד עליון אשר נתן קצת חירות ... ונתן כבוד לישראל וממשלה בארצנו הק' להתנהג הכל עפ"י התורה והמצוה, אולי הגיע עת דודים באתערותא דלמטה לתת לנו חן להרשות לנו לבנות מזבח להקריב עליו קרבנות, כאשר היה בתחילת בית שני".

והוא מוסיף שאם כל חכמי ישראל יבקשו זאת מהממשלה, 'בלי ספק יסכימו לזה'.

אמנם מרן הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד במכתב תשובתו, הבהיר לרב מערלוי, כי הדבר לא מציאותי לפי הסתת הערבים כנגד כל מחשבה שהיא על עליה להר הבית.

עם זאת, הגה"ק מערלוי, בכמיהתו הרבה לציון וירושלים ובנוסף לכך היותו מפורסם בדקדוקיו בהלכה ביותר, והיה מחמיר על עצמו בהנהגותיו שיהיו עפ"י כל השיטות, הוסיף להשתדל אודות הקרבת קרבן פסח, ובשנת תרצ"ד פנה לבן אחיו רבי אברהם חיים דוד שרייבר ז"ל מדרוהביטש – נשיא כולל גאליציה בא"י שיראה לפעול אצל השלטונות לקבלת רשיון להקריב קרבנות ב'הר הבית'.

נשיא הכולל שלח את בנו ר' משה שרייבר ז"ל לשאול את כקש"ת הרה"ק רבי אהרן מבעלזא זי"ע כדת מה לעשות. ר' משה נסע לבעלזא ונכנס לקודש פנימה ומסר את שאלת דודו הק'. הרה"ק מבעלזא אמר לו שיצא לביהמ"ד ויעיין בס' שו"ת 'שאלת דוד' מהגאון הגדול המפורסם רבי דוד קארלינער (פרידמן) זצ"ל שהוא דן בענין זה וימסור לו מה דעתו. הלה יצא לביהמ"ד, עיין בס' הנ"ל וראה שהוא אוסר להקריב קרבנות בזמן הזה, נכנס שוב לקודש פנימה ואמר את דברו, הפטיר הרה"ק מבעלזא, 'אם כך, אין להקריב'.

מעניין לציין שלענין הקרבת קרבן פסח בזמנינו יש השלכה מעניינת לגבי ההנהגה היכן לדור בארץ ישראל, כדלהלן.

מפורסמים המה דברי מרן החתם סופר (בשו"ת חלק יו"ד סי' רל"ד), אודות העדיפות במצוות ישוב ארץ ישראל לדור בעיר הקודש ירושלים ת"ו ולא בשאר הערים שבארץ ישראל, וכלשון המשנה 'הכל מעלין לירושלים' שמעלת קדושתה גבוהה מכל הערים. החתם סופר דן בתנאים והאמוראים שהעדיפו לדור בציפורי והסנהדרין שישבו ביבנה וכו', ומיישב שאולי היו גזירות ושמד. וכמו"כ הבית יוסף והאריז"ל שדרו בצפת ולא בירושלים עיר מעוז לנו, יכול להיות שמעיקרא התיישבו בין תלמידי חכמים ומקום תורה. כן אי אפשר לדון בין חכם לחברו שאין אחד יודע מטמוניות של חברו, ראה שם. [בהספד מרן החתם סופר על הרוגי 'רעש – צפת' בשנת תקצ"ז (נדפס בס' דרשות החת"ס עמ' 780) מעלה סיבה נוספת לחורבן צפת, מעבר לאלו של בעל 'פאת השלחן': א. שכבר ניבאו חז"ל על הגליל שיחרב. ב. על שנאת חינם בין ספרדים פרושים וחסידים. והחתם סופר מוסיף סיבה נוספת ל'רעש' שבצפת - עקב קנאת ירושלים שעזבוה חריבה ובו בזמן ש'ירושלים נשכחה לגמרי והורד מכבוד ובמקום שגם בזמן הזזה מצוה לעלות לרגל לירושלים'. והעדיפו לגור בערי הגליל ליד קברי הצדיקים, עיי"ש באורך].

נכדו, רבינו בעל 'התעוררות תשובה' מביא לשיטתו טעם נוסף 'ליישב דעת הני רבנים הגאונים הקדושים זצ"ל שדרו בעיר הקודש צפת', וזאת מפני אי רצונם להיכנס בחיוב הקרבת קרבן פסח בזמן הזה לשיטת הרמב"ם שמקריבים אף על פי שאין בית! ואם ידורו בירושלים אז ביום י"ד ניסן בחצות היום יחול עליהם חיוב להקריב קרבן פסח!

אם כי גם אנשי ירושלים הגרים בה פטורים מפסח ראשון ושני, אך הם פטורים מפני האונס שאין המלכות נותנת להקריב קרבנות בזמן הזה. אך אנשי צפת ושאר העיירות אינם נכנסים כלל לחיוב, 'מתחכמים שלא יהיו מעיקרא חל החיוב עליהם' ולא יהיו זקוקים לפטור של 'אונס', אלא לכתחילה הינם 'בדרך רחוקה'.

והעידו משמשיו של מרן הרה"ק רבי אהרן מבעלזא זי"ע, שאם כי דעתו היתה שאין להקריב קרבן פסח בזמנינו, כמבואר בשו"ת 'שאילת דוד' הנ"ל. בכל אופן בביאתו לדור בארץ ישראל ביום ט' שבט תש"ד והגיע לעיה"ק ירושלים ת"ו, הביע את דעתו הק' לדור בתל אביב וזירז את אנשי ביתו שלשבת הבאה כבר ישכירו דירה למענו בתל אביב. כשראה שהענינים יגעים, אמר, שלכל הפחות לחג הפסח תהיה מוכנה עבורו דירה בתל אביב. אחיו הגה"ק מבילגורייא זצוק"ל נימק זאת לפי השערתו שהענין נובע מחששותיו לפוסקים הסוברים שיש חיוב בזמן הזה להקריב קרבן פסח לדרים בירושלים, אי לכך נקט להיות 'בדרך רחוקה' מבלי להיכנס לחיוב זה. משמשיו בקודש העידו שאמר זאת במפורש שחושש לדעת הרב מערלוי זי"ע המנמק טעם זה לאותם רבנים וצדיקים שעלו לארץ ישראל ובכוונה תחילה לא התגוררו בעיה"ק ירושלים ת"ו.

[על פי ומתוך מאמר "הקרבת קרבן פסח בהר הבית בזמן הזה" שנתפרסם בגליון 'תורני' ערב פסח התשס"ט].

"...והיינו צריכים להביא נשים מעוברות שילדו במקום שמור, ויגדלו בניהם במקום שמור, לעשות פרה אדומה על ידיהן לכשיגדלו" 
הלכות ארץ ישראל המיוחס לרבינו יעקב בעל הטורים 

"מה"ר ברוך ז"ל אמר אלי שרבנו יחיאל מפאריס ז"ל (מבעלי התוס') אמר לבוא לירושלים, והוא בשנת שבע עשרה לאלף השישי, ושיקריב קרבנות בזמן הזה"
כפתור ופרח פרק ו'

"מסכת מידות היא אחרי מסכת תמיד, ענינו הוא ספור שהוא זוכר מדת המקדש וצורתו ובנינו וכל ענינו, והתועלת שיש בענין הוא כשיבנה במהרה בימינו יש לשמור ולעשות התבנית ההוא והתבנית והצורות..."
רמב"ם בהקדמה לסדר זרעים 

"אם אין ישראל מקריבין עולה לפני הקב"ה אין ציון וירושלים נבנית, לפי שאינן נבנות אלא בזכות קרבן עולה שיהיו ישראל מקריבין לפני הקב"ה" ע"כ
מדרש תנחומא (צו פרשה י"ד)

משא"כ עתה אחר חורבן טיטוס דנשארו הר הבית וכל היסודות במקומם, ומקום המזבח נודע לנו גם באורך וברוחב ע"פ המשנה והברייתא והתלמוד מדוע לא יהיה לאל ידינו לבנות היום המזבח על מקומו הראשון... משא"כ היום אם רוצים להקריב בלי בית, רק לבנות מזבח לבד ובלי הוספה על מזבח של בית שני, בודאי יכולים לכוין מקום המזבח ע"י סיוע והיכר של היסודות אשר נשארו עדיין בקרקע ואחר העיון בספרים הרבים המדברים מציור המקדש יכולים בנקל לבא למטרה המבוקשת וזה אמת.
מהר"ץ חיות

"ולכן היה נראה לענ"ד דוודאי בית המקדש לעתיד לבוא יבנה ממש בידי אדם, ומה שנאמר "מקדש ה' כוננו ידיך" שנדרש בתנחומא שירד למטה, הוא בית המקדש רוחני שיבוא לתוך בית המקדש גשמי כנשמה בתוך הגוף, וכמו שירד במשכן ובבית המקדש אש של מעלה תוך האש של הדיוט שנבער בעצים, וכן נראה במכילתא" עכ"ל 
ערוך לנר פרק ג' דסוכה דף מ"א עמוד א' רש"י ד"ה אי נמי

"אלא שבזמן שתהא ברשותנו לבנות בית תפילה במקום המקדש, בטרם ביאת המשיח, אפשר לדבר רק על בנין בית תפילה בהר הבית קודם לעזרה ולמקום החיל. ומקום כזה נקל להגביל את גבולו. וכשתיהיה לנו הרשות והרשיון ותהא הנפש כסופה לבית תפילה שכזה, בהסכמת ראשי התורה, יהא דרוש להעמיד משמרות שלא יכנסו לשם אלא (הטבולים במקווה) טהורים מטומאה היוצאה מגוף (כנאמר במשנה דכלים פ"א ח'), ובית תפילה שכזה, לו יהא אפילו בהר הבית, ומכל שכן לכשנזכה להקים מזבח ולהקריב עליו קרבן ציבור, תהא זאת מן הסגולה לתקומת יעודנו ולבנין בית קדשנו ותפארתנו, ולהופעת הגואל אשר יגאל את עם ישראל, הגאולה השלימה בחומר וברוח. והלכו גוים ועמים לאורו, ומלאה הארץ דעה את ה'"
'עיר הקודש והמקדש' לרבי יחיאל מיכל טיקוצ'נסקי זצוק"ל חלק ה' פרק א' אות ד' עמוד ט"ו

"וחיוב המצוות אינו תלוי בביאת המשיח, אלא מחויבים אנו להתעסק בתורה ובמצוות ולהשתדל להשלים עשייתן, אבל אם יעמוד אדם במקומו ויאמר אשאר אני עד שיבוא משיח ואצא מזה שאני בו, אין זה כי אם רוע לב ואבוד גדול וביטול הדת והדעת"
הרמב"ם באיגרת השמד

"מותר להתקרב אל פתחי בית המקדש ולהיכנס לעליות אשר סביב בית המקדש"
"שערי תשובה" על השולחן ערוך הלכות תשעה באב סימן תקס"א

"כקש"ת מו"ה עקיבא (אייגר) נ"י אב"ד פוזנא יע"א, יקרת קדשו הגיעני, ומה שכתב מורי וחמי הגאון נ"י לבקש משרי ירושלים ליתן רשות להקריב. הוא קפדן גדול, כי ההוא אמר לבל יקרב שם מי שאינו מאמונת ישמעאל"
חתם סופר סי' רלו

ואם לא מאימות המלכות הייתי אני הראשון לעלות לירושלים לבנות מזבח ולהקריב כל הקרבנות וכו'
משניות מהאדמו"ר הרה״ק מקאמרנא זצ"ל בפירושו מעשה ארג למשניות מעשר שני פ"ג 


כתב וז"ל: "לכן בזמן הזה אי איתיהיב רשות להקריב קרבן פסח אין לבטל בשביל שאין לנו כהן מיוחס וסגי בבדיקת ד' אמהות אף שאין לנו יחוס אבות עד כהן שעבד"
חזון איש הלכות פריה ורביה סימן ב' דף יא

נראה לי דכל עיקר לימוד מסכת זו, הוא שנשמור בלבנו תבנית ואופן בניינו, למען דעת באיזה אופן נבנה... וכן כתב הרמב"ם בהקדמה למסכת זו, ואף על גב דבניין שלעתיד יבנה בידי שמים מאליו, על כרחיך צריך לומר דהך תנחומא שהביאו התוס', דברי הגדה הוא ואין למדין ממנה, אלא רצה לומר שהקב"ה יסייעם בדרך נס שיבנוהו
התפארת ישראל בפירוש המשנה למסכת מידות פרק א' משנה א.

והשיב לי הרב הגאון הק׳ כבוד אדמו״ר שליט"א חסידא ופדישא בו״ק מהר״י מראדזין ואמר לי בזה הלשון "ודאי נבנה תבנית בית שני ומדתו"
עזרת כהנים להגה"צ יהושע יוסף אבד"ק מארד

תשובות מהגה"ק רבי שרגא פייבל פראנק זצוק"ל אחי רבי צבי פסח זצ"ל בענין

הרמב"ם הלכות מלכים פרק יא הלכה א "המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם, מקריבין קרבנות.לכאורה משמע מדברי הרמב"ם שמלכות בית דוד תהיה לפני בנין המקדש.
התרוץ על כך מופיע בדברי הרמב"ם שם בפרק יב הלכה ב: וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע האדם איך יהיו עד שיהיו."
מכאן שהרמב"ם לא קבע הלכה בהלכות משיח שכך צריך להיות סדר הדברים אלא כתב כאן "אמונות טובות בביאת משיחנו" כדברי הכסף משנה שם להלכה א.

בסנהדרין כ: תניא רבי יוסי אומר שלש מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה.
ונשאלת השאלה האם גם היום צריך לשמור על סדר זה של העמדת מלך הכרתת זרעו של עמלק ובנית בית המקדש.

כתב על כך הרב י.מ. טוקצנסקי ז"ל בספרו עיר הקדש והמקדש ח"ה שהיו צריכים להקפיד על סדר זה רק בזמן כניסתם לארץ כדברי רבי יוסי (שם):
שלש מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ, אבל לדורות סדר זה לא מעכב, והראיה לכך שבימי עזרא בנו את הבית השני בלי מלך

נשאלתי איפה המשך חכמה  כותב שזכו זה גאולה דרך טבע,

מה שמצאתי הוא ב2 מקומות, יכול להיות שיש עוד.

תהנו מאד זה בעצם לב העניין של גאולה דרך טבע שהיא המכוון.היותר גבוה.

בפרשת שופטים על ארץ עשרה עמים. זל"ק

והנה יש שתי אופני גאולות, האחת בעתה שזה אם לא זכו, ואז יתקיים ואת רוח הטומאה אעביר וכו' וגר זאב עם כבש ולא ישמע עוד שוד ושבר כו' ולא יהיה נרצח בשוגג ג"כ, והאחת דאחישנה, והיא כאשר יזכו ויהיה דור שכולו זכאי ואז יהיה עולם כמנהגו נוהג ואין בין וכו' אלא שעבוד מלכיות בלבד, לכן אמר פה ואם ירחיב ד' את גבולך כי תשמר לעשות את כל המצוה, זהו האופן דאחישנה, אז ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה.

והאזינו בקטע השני,

כי שם ד' אקרא הבו גודל לאלדינו. פירושו ע"ד מושכל, כי העיקר התכליתי אשר יתנהג האומה באופן טבעי מושגח פרטי, וזה כי יקצרו ויאספו דגנם וראשית כל אשר לו יובא בית ד' ולמשרתיו הקדושים, ושלש פעמים בשנה יעזבו כל אשר להם תחת כנפי הבטחון האלדי ויבואו להראות פני ד', וכאשר יישירו לכת תוסיף הארץ לתת פריה ותהיה חיתת ד' על הגוים סביב, ובכל מפעל ומצעד יזכיר ויברך שם הבוי"ת, וחיים כזה הוא חיים רוחניים, ויקר שעה אחת מכל חיי העוה"ב לכל מתבונן, לא כן בימי משה אשר נפרצו גבולות הטבע ונהרסו מבצרי ההנהגה התמידית, רק לא פעלו מאומה, והמן יורד וכל אחד רואה עמוד הענן וכבוד ד', וד' הולך לפניהם, הלזה יקרא תכליתי, הלא אין זה רק חיי העוה"ב, חיים של מלאכים, וכמאמרם ז"ל לא נתנה תורה אלא לאוכלי מן, וכבר חז"ל בעמדם על ענין זה הפליגו לדבר ודרשו ברוח קדשם שקר החן זה דורו של משה והבל היופי זה דורו של יחזקיה, שגם בו היה נס ופלא במפלת סנחריב וכיו"ב בעמידת הצל וכיו"ב, אשה יראת ד' כו' זה דורו של ריב"א שהיו עשרה מתכסין בטלית אחד כו', וזה אשה הוא החומר שהחומר פעל פועל אלדי, לא כן בדורות הללו כמעט בטלה הבחירה ונהרסו מפעלי החומר, אך למה נצרכו לזה אם אין זה התכלית האמתי, אולם כאשר יסוד התורה אנכי ולא יהיה כן יסוד האמונה והאומה הוא מ' שנה האלו, כי בזמן כזה יכלו לפרש התורה היטב ולזכך נפשותם עד היותם יותר במעלה כאישים הנבדלים והשרישו האמונה והנפש האלדי בזרעם אחריהם, וגם זה המופת על האמת לקלי הדעת כמו"ש רמב"ם, ולכך הוצרכו למשה, וזה באבות לא נראה הקב"ה בהנהגה הנסיית רק אברהם נתן ד' כו' עבור כברת ארץ, וזה ושמי ד' לא נודעתי להם, לא כן במשה הוא איש האלדים בעילא דמטרוניתא (זוה"ק) שהוא ביטול מוסדות הטבע אשר היא המטרוניתא המנהגת בתבל (הגר"א), ולכן אמר להם משה דעו כי בכם יהיה הנהגה הטבעית אשר נקרא בשם אלדים, רק כי שם ד' אקרא, שזה הנהגה נסית, הבו גודל לאלקינו, שבזמן שישראל עושין רצונו ש"מ מוסיפין כח בפמליא של מעלה הוא הנהגה טבעית אשר היא הפמליא של מעלה. והבן.

כמובן שמי שכופר בזה, יסבור שהמכתב של ה"אור שמח" מזוייף...

אולם האור החיים הקדוש כתב בהיפוך שאם זכו אז יהא גאולה ניסית ואם לא זכו יהיה גאולה טבעית

אור החיים פרשת בלק

וכפל הענין ושינוי הלשון, יתבאר ע"פ דבריהם ז"ל (סנהדרין שם) שאמרו שאם תהיה הגאולה באמצעות זכות ישראל יהיה הדבר מופלא במעלה ויתגלה הגואל ישראל מן השמים במופת ואות כאמור בספר הזוהר (ח"א קיט. וח"ג ריב ב), מה שאין כן כשתהיה הגאולה מצד הקץ ואין ישראל ראויים לה תהיה באופן אחר ועליה נאמר (זכרי' ט') שהגואל יבא עני ורוכב על חמור, והוא מה שאמר כאן כנגד גאולת אחישנה שהיא באמצעות זכות ישראל שרמז במאמר אראנו ולא עתה אמר דרך כוכב שיזרח הגואל מן השמים, גם רמז לכוכב היוצא באמצע השמים לנס מופלא כאמור בספר הזוהר (שם), וכנגד גאולת בעתה שרמז במאמר אשורנו ולא קרוב אמר וקם שבט מישראל פירוש שיקום שבט אחד מישראל כדרך הקמים בעולם דרך טבע, על דרך אומרו (דניאל ד) ושפל אנשים יקים עלה, שיבא עני ורוכב על חמור ויקום וימלוך ויעשה מה שנאמר בסמוך:

היום הקב"ה הנהיג גם ניסית וגם טבעית , היינו נסית  שכל העולם השתנה , למשל שהאדם יכול לדבר ולראות אדם אחר בסוף העולם , זה לאומת מה שהיה מקודם נס גלוי ומ"מ זה טבעי משום שכל הטבע נשתנה

האור החיים מדבר על אופן הגאולה אם תהיה ע"י ניסים או בדרך טבע, המשך חכמה מדבר על סדר העולם לאחר הגאולה (בהאזינו מפ', וגם בשופטים הגם דהוא משתמש בלשון גאולה כוונתו על סדר העולם לאחר הגאולה.

וזה עתה נלמד בדף היומי לשיטת שמואל שבימות המשיח הגם שלא יהיה כבר שעבוד מלכויות, אבל יהיו עניים,  ועדיין יצטרכו לכלי זיין.

ישיבת הגולן

July 25, 2018 · 

ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו // הרב נתנאל אריה

ירושלים של מעלה וירושלים של מטה
פרק יא של ספר הושע הינו פרק ניחומים ועידוד, אלא שתוך כדי הנחמה אומר הנביא: "לֹא אָשׁוּב לְשַׁחֵת אֶפְרָיִם, כִּי אֵל אָנֹכִי וְלֹא אִישׁ, בְּקִרְבְּךָ קָדוֹשׁ, וְלֹא אָבוֹא בְּעִיר". פסוק תמוה זה נדרש בתלמוד במסכת תענית (דף ה, א):
אמר ליה רב נחמן לרבי יצחק: מאי דכתיב 'בְּקִרְבְּךָ קָדוֹשׁ וְלֹא אָבוֹא בְּעִיר', משום דבקרבך קדוש - לא אבוא בעיר?! אמר ליה, הכי אמר רבי יוחנן: אמר הקדוש ברוך הוא: לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא לירושלים של מטה. ומי איכא ירושלים למעלה? אִין, דכתיב: 'יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו'.
דברי הנביא תמוהים ואינם מובנים, וכי משום ש"בקרבך קדוש" דהיינו עם ישראל המטיב מעשיו (רש"י) - לא יבוא הקב"ה לעירו ירושלים?! מסביר ר' יוחנן, שכוונת הפסוק הפוכה; כשם שיש ירושלים של מטה כך יש ירושלים של מעלה, ותוכן שבועתו של הקב"ה, שלא יבוא בירושלים של מעלה, עד שיבוא בירושלים של מטה.
ועדיין יש לנו להבין מהו זה "עד שאבוא לירושלים של מטה". מי הוא האמור לבוא לירושלים של מטה? באופן פשוט דרשו חז"ל שעד שיהיה 'בְּקִרְבְּךָ קָדוֹשׁ', לא יכנס הקב"ה לירושלים של מעלה 'לֹא אָבוֹא בְּעִיר'. עם ישראל הוא הקדוש, והקב"ה נבנה כביכול ותלוי במעשיו.
הקב"ה וכנסת ישראל אחד הם
הסבר הפסוק מובא גם בהקדמת הזוהר ושם מוזכרים הדברים באופן ברור ופשוט:
'יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ' (תהלים קכב). 'מָה אַשְׁוֶה לָּךְ' (וַאֲנַחֲמֵךְ בְּתוּלַת בַּת צִיּוֹן) (איכה ב) - כגוונא דאנת יתבה הכי, הוא כביכול לעילא. כגוונא דלא עאלין השתא בך עמא קדישא בסדרא קדישין, הכי אומינא לך, דלא איעול אנא לעילא, עד דיעלון בך אוכלסך לתתא!
הקב"ה משווה כביכול את מצבו בזמן הגלות למצב האומה. ונשבע: לא אכנס לירושלים של מעלה, עד שיכנסו בנייך בירושלים של מטה. אם כן כניסתם של ישראל לירושלים, וכיבושה לאחר אלפיים שנות גלות, היא היא כניסתו של הקב"ה לתוכה!
מפורשים הדברים יותר בתיקוני זהר תיקון כא:
בההוא זמנא אתבני ביתא דשכינתא, דאיהי בית הבחירה, ע"י דקודשא בריך הוא, דאתמר ביה: 'ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב'. ואני אבנה - אינון אבנין טבין דאִתְבּני מינה, הדא הוא דכתיב ואבָּנה גם אנכי ממנה, נטיעין קדישין. הדא הוא דכתיב (ישעיה ס) נצר מטעי מעשה ידי להתפאר... ורזא דמלה 'ירושלם הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו'.
בית המקדש יבנה ע"י רבש"ע, והוא יבנה בע"ה אבנים טובות שתיבנה ירושלים מהן, ואלו הם עם ישראל. כמו שפירש הגר"א שם: אבנים של ירושלים הן בני ישראל, אבנין טבין שעל ידם היא מִתְבּנה". הקב"ה הוא הנמצא מאחורי מעשינו ומחשבותינו אף אם איננו מודעים לכך. הדברים עולים בקנה אחד עם דבריו המהדהדים, של מרן הרב קוק זצ"ל באיגרת תשל"ט לידידו הרב זלמן פינס:
מצמיח הישועות ב"ה זורע ברב צדקות ע"י כל העלילות השונות אשר לו נתנם, כי הוא ב"ה בעל מלחמות, והגרזנים והמשורים הרבים, אשר אולי הם חושבים שידם היא העושה, ישיבו אל לבם, בהגלות אור ישועה, כי רק כלים הם נדחפים מיד החוצב והמניף, אשר מאד עמקו מחשבותיו!

צמיחת הגאולה

מסביר המצודות (זכריה י"ד) "כי לא ידעו מה הוא הטובה אם רעה" ועוד שם "רצה לומר ישראל יהיו אז נבוכים בדעתם ולא יכירו אם היא הכנה לתשועה או לכליון" וברד"ק שם "שלא יהיה היום ההוא כולו, לא כאור ולא כחושך, כלומר לא ברוחם, ולא בצרה, כי שתיהם יהיו בו" ובמהר"י קרא שם "שלא יהיה גאולה מכל וכל, ולא יהיה שיעבוד מלכויות מכל וכל, אלא הגאולה תהיה צומחת והולכת"  

מִצְוַת עֲשֵׂה לַעֲשׂוֹת בַּיִת לַה' מוּכָן לִהְיוֹת מַקְרִיבִים בּוֹ הַקָּרְבָּנוֹת. וְחוֹגְגִין אֵלָיו שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כה ח) "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ"

(משנה תורה הלכות בית הבחירה, א,א)

לא יודע כמה אחוזים לכל אחד ואיך זה בכלל יתבטא. אבל ברור לי ששילוב.

שמעתי כמה דעות לגבי השילוב:

א. אנחנו נהרוס (את השיקוץ הקיים) והוא יבנה.

ב. אנחנו נבנה והוא ינחית את הבנין השמיימי מירושלים של מעלה שיתלבש בו כנשמה לגוף.

ג. הוא ירד בנוי ומשוכלל כמעט עד הסוף ואנחנו נעשה לו רק פינישים - נבנה לו שערים ('שמחנו בתיקונו'), וע"פ ההלכה פרץ נעל וגדר (בנכסי הגר) - קנה.

לדעתי, כמו שאני מכיר את הקב"ה, הוא אוהב להפתיע ולעשות דברים שאף אחד לא חשב, אז בטח זה יהיה שילוב אחר. מנגד, כבר העליתי את הסברא שהוא יפתיע, אז אם הוא יפתיע זה לא יהיה כ"כ מפתיע, אז אולי אחת האפשרויות לעיל. וחוזר חלילה...

אבל יש בזה משהו..

"...והיינו צריכים להביא נשים מעוברות שילדו במקום שמור, ויגדלו בניהם במקום שמור, לעשות פרה אדומה על ידיהן לכשיגדלו" 
הלכות ארץ ישראל המיוחס לרבינו יעקב בעל הטורים 

"מה"ר ברוך ז"ל אמר אלי שרבנו יחיאל מפאריס ז"ל (מבעלי התוס') אמר לבוא לירושלים, והוא בשנת שבע עשרה לאלף השישי, ושיקריב קרבנות בזמן הזה"
כפתור ופרח פרק ו'

"מסכת מידות היא אחרי מסכת תמיד, ענינו הוא ספור שהוא זוכר מדת המקדש וצורתו ובנינו וכל ענינו, והתועלת שיש בענין הוא כשיבנה במהרה בימינו יש לשמור ולעשות התבנית ההוא והתבנית והצורות..."
רמב"ם בהקדמה לסדר זרעים 

"אם אין ישראל מקריבין עולה לפני הקב"ה אין ציון וירושלים נבנית, לפי שאינן נבנות אלא בזכות קרבן עולה שיהיו ישראל מקריבין לפני הקב"ה" ע"כ
מדרש תנחומא (צו פרשה י"ד)

משא"כ עתה אחר חורבן טיטוס דנשארו הר הבית וכל היסודות במקומם, ומקום המזבח נודע לנו גם באורך וברוחב ע"פ המשנה והברייתא והתלמוד מדוע לא יהיה לאל ידינו לבנות היום המזבח על מקומו הראשון... משא"כ היום אם רוצים להקריב בלי בית, רק לבנות מזבח לבד ובלי הוספה על מזבח של בית שני, בודאי יכולים לכוין מקום המזבח ע"י סיוע והיכר של היסודות אשר נשארו עדיין בקרקע ואחר העיון בספרים הרבים המדברים מציור המקדש יכולים בנקל לבא למטרה המבוקשת וזה אמת.
מהר"ץ חיות

"ולכן היה נראה לענ"ד דוודאי בית המקדש לעתיד לבוא יבנה ממש בידי אדם, ומה שנאמר "מקדש ה' כוננו ידיך" שנדרש בתנחומא שירד למטה, הוא בית המקדש רוחני שיבוא לתוך בית המקדש גשמי כנשמה בתוך הגוף, וכמו שירד במשכן ובבית המקדש אש של מעלה תוך האש של הדיוט שנבער בעצים, וכן נראה במכילתא" עכ"ל 
ערוך לנר פרק ג' דסוכה דף מ"א עמוד א' רש"י ד"ה אי נמי

"אלא שבזמן שתהא ברשותנו לבנות בית תפילה במקום המקדש, בטרם ביאת המשיח, אפשר לדבר רק על בנין בית תפילה בהר הבית קודם לעזרה ולמקום החיל. ומקום כזה נקל להגביל את גבולו. וכשתיהיה לנו הרשות והרשיון ותהא הנפש כסופה לבית תפילה שכזה, בהסכמת ראשי התורה, יהא דרוש להעמיד משמרות שלא יכנסו לשם אלא (הטבולים במקווה) טהורים מטומאה היוצאה מגוף (כנאמר במשנה דכלים פ"א ח'), ובית תפילה שכזה, לו יהא אפילו בהר הבית, ומכל שכן לכשנזכה להקים מזבח ולהקריב עליו קרבן ציבור, תהא זאת מן הסגולה לתקומת יעודנו ולבנין בית קדשנו ותפארתנו, ולהופעת הגואל אשר יגאל את עם ישראל, הגאולה השלימה בחומר וברוח. והלכו גוים ועמים לאורו, ומלאה הארץ דעה את ה'"
'עיר הקודש והמקדש' לרבי יחיאל מיכל טיקוצ'נסקי זצוק"ל חלק ה' פרק א' אות ד' עמוד ט"ו

"וחיוב המצוות אינו תלוי בביאת המשיח, אלא מחויבים אנו להתעסק בתורה ובמצוות ולהשתדל להשלים עשייתן, אבל אם יעמוד אדם במקומו ויאמר אשאר אני עד שיבוא משיח ואצא מזה שאני בו, אין זה כי אם רוע לב ואבוד גדול וביטול הדת והדעת"
הרמב"ם באיגרת השמד

"מותר להתקרב אל פתחי בית המקדש ולהיכנס לעליות אשר סביב בית המקדש"
"שערי תשובה" על השולחן ערוך הלכות תשעה באב סימן תקס"א

"כקש"ת מו"ה עקיבא (אייגר) נ"י אב"ד פוזנא יע"א, יקרת קדשו הגיעני, ומה שכתב מורי וחמי הגאון נ"י לבקש משרי ירושלים ליתן רשות להקריב. הוא קפדן גדול, כי ההוא אמר לבל יקרב שם מי שאינו מאמונת ישמעאל"
חתם סופר סי' רלו

ואם לא מאימות המלכות הייתי אני הראשון לעלות לירושלים לבנות מזבח ולהקריב כל הקרבנות וכו'
משניות מהאדמו"ר הרה״ק מקאמרנא זצ"ל בפירושו מעשה ארג למשניות מעשר שני פ"ג 


כתב וז"ל: "לכן בזמן הזה אי איתיהיב רשות להקריב קרבן פסח אין לבטל בשביל שאין לנו כהן מיוחס וסגי בבדיקת ד' אמהות אף שאין לנו יחוס אבות עד כהן שעבד"
חזון איש הלכות פריה ורביה סימן ב' דף יא

נראה לי דכל עיקר לימוד מסכת זו, הוא שנשמור בלבנו תבנית ואופן בניינו, למען דעת באיזה אופן נבנה... וכן כתב הרמב"ם בהקדמה למסכת זו, ואף על גב דבניין שלעתיד יבנה בידי שמים מאליו, על כרחיך צריך לומר דהך תנחומא שהביאו התוס', דברי הגדה הוא ואין למדין ממנה, אלא רצה לומר שהקב"ה יסייעם בדרך נס שיבנוהו
התפארת ישראל בפירוש המשנה למסכת מידות פרק א' משנה א.

והשיב לי הרב הגאון הק׳ כבוד אדמו״ר שליט"א חסידא ופדישא בו״ק מהר״י מראדזין ואמר לי בזה הלשון "ודאי נבנה תבנית בית שני ומדתו"
עזרת כהנים להגה"צ יהושע יוסף אבד"ק מארד

תשובות מהגה"ק רבי שרגא פייבל פראנק זצוק"ל אחי רבי צבי פסח זצ"ל בענין

הרמב"ם הלכות מלכים פרק יא הלכה א "המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם, מקריבין קרבנות.לכאורה משמע מדברי הרמב"ם שמלכות בית דוד תהיה לפני בנין המקדש.
התרוץ על כך מופיע בדברי הרמב"ם שם בפרק יב הלכה ב: וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע האדם איך יהיו עד שיהיו."
מכאן שהרמב"ם לא קבע הלכה בהלכות משיח שכך צריך להיות סדר הדברים אלא כתב כאן "אמונות טובות בביאת משיחנו" כדברי הכסף משנה שם להלכה א.

בסנהדרין כ: תניא רבי יוסי אומר שלש מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה.
ונשאלת השאלה האם גם היום צריך לשמור על סדר זה של העמדת מלך הכרתת זרעו של עמלק ובנית בית המקדש.

כתב על כך הרב י.מ. טוקצנסקי ז"ל בספרו עיר הקדש והמקדש ח"ה שהיו צריכים להקפיד על סדר זה רק בזמן כניסתם לארץ כדברי רבי יוסי (שם):
שלש מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ, אבל לדורות סדר זה לא מעכב, והראיה לכך שבימי עזרא בנו את הבית השני בלי מלך

ה עתה נלמד בדף היומי לשיטת שמואל שבימות המשיח הגם שלא יהיה כבר שעבוד מלכויות, אבל יהיו עניים,  ועדיין יצטרכו לכלי זיין.

ישיבת הגולן

July 25, 2018 · 

ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו // הרב נתנאל אריה

ירושלים של מעלה וירושלים של מטה
פרק יא של ספר הושע הינו פרק ניחומים ועידוד, אלא שתוך כדי הנחמה אומר הנביא: "לֹא אָשׁוּב לְשַׁחֵת אֶפְרָיִם, כִּי אֵל אָנֹכִי וְלֹא אִישׁ, בְּקִרְבְּךָ קָדוֹשׁ, וְלֹא אָבוֹא בְּעִיר". פסוק תמוה זה נדרש בתלמוד במסכת תענית (דף ה, א):
אמר ליה רב נחמן לרבי יצחק: מאי דכתיב 'בְּקִרְבְּךָ קָדוֹשׁ וְלֹא אָבוֹא בְּעִיר', משום דבקרבך קדוש - לא אבוא בעיר?! אמר ליה, הכי אמר רבי יוחנן: אמר הקדוש ברוך הוא: לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא לירושלים של מטה. ומי איכא ירושלים למעלה? אִין, דכתיב: 'יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו'.
דברי הנביא תמוהים ואינם מובנים, וכי משום ש"בקרבך קדוש" דהיינו עם ישראל המטיב מעשיו (רש"י) - לא יבוא הקב"ה לעירו ירושלים?! מסביר ר' יוחנן, שכוונת הפסוק הפוכה; כשם שיש ירושלים של מטה כך יש ירושלים של מעלה, ותוכן שבועתו של הקב"ה, שלא יבוא בירושלים של מעלה, עד שיבוא בירושלים של מטה.
ועדיין יש לנו להבין מהו זה "עד שאבוא לירושלים של מטה". מי הוא האמור לבוא לירושלים של מטה? באופן פשוט דרשו חז"ל שעד שיהיה 'בְּקִרְבְּךָ קָדוֹשׁ', לא יכנס הקב"ה לירושלים של מעלה 'לֹא אָבוֹא בְּעִיר'. עם ישראל הוא הקדוש, והקב"ה נבנה כביכול ותלוי במעשיו.
הקב"ה וכנסת ישראל אחד הם
הסבר הפסוק מובא גם בהקדמת הזוהר ושם מוזכרים הדברים באופן ברור ופשוט:
'יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ' (תהלים קכב). 'מָה אַשְׁוֶה לָּךְ' (וַאֲנַחֲמֵךְ בְּתוּלַת בַּת צִיּוֹן) (איכה ב) - כגוונא דאנת יתבה הכי, הוא כביכול לעילא. כגוונא דלא עאלין השתא בך עמא קדישא בסדרא קדישין, הכי אומינא לך, דלא איעול אנא לעילא, עד דיעלון בך אוכלסך לתתא!
הקב"ה משווה כביכול את מצבו בזמן הגלות למצב האומה. ונשבע: לא אכנס לירושלים של מעלה, עד שיכנסו בנייך בירושלים של מטה. אם כן כניסתם של ישראל לירושלים, וכיבושה לאחר אלפיים שנות גלות, היא היא כניסתו של הקב"ה לתוכה!
מפורשים הדברים יותר בתיקוני זהר תיקון כא:
בההוא זמנא אתבני ביתא דשכינתא, דאיהי בית הבחירה, ע"י דקודשא בריך הוא, דאתמר ביה: 'ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב'. ואני אבנה - אינון אבנין טבין דאִתְבּני מינה, הדא הוא דכתיב ואבָּנה גם אנכי ממנה, נטיעין קדישין. הדא הוא דכתיב (ישעיה ס) נצר מטעי מעשה ידי להתפאר... ורזא דמלה 'ירושלם הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו'.
בית המקדש יבנה ע"י רבש"ע, והוא יבנה בע"ה אבנים טובות שתיבנה ירושלים מהן, ואלו הם עם ישראל. כמו שפירש הגר"א שם: אבנים של ירושלים הן בני ישראל, אבנין טבין שעל ידם היא מִתְבּנה". הקב"ה הוא הנמצא מאחורי מעשינו ומחשבותינו אף אם איננו מודעים לכך. הדברים עולים בקנה אחד עם דבריו המהדהדים, של מרן הרב קוק זצ"ל באיגרת תשל"ט לידידו הרב זלמן פינס:
מצמיח הישועות ב"ה זורע ברב צדקות ע"י כל העלילות השונות אשר לו נתנם, כי הוא ב"ה בעל מלחמות, והגרזנים והמשורים הרבים, אשר אולי הם חושבים שידם היא העושה, ישיבו אל לבם, בהגלות אור ישועה, כי רק כלים הם נדחפים מיד החוצב והמניף, אשר מאד עמקו מחשבותיו!

צמיחת הגאולה

מסביר המצודות (זכריה י"ד) "כי לא ידעו מה הוא הטובה אם רעה" ועוד שם "רצה לומר ישראל יהיו אז נבוכים בדעתם ולא יכירו אם היא הכנה לתשועה או לכליון" וברד"ק שם "שלא יהיה היום ההוא כולו, לא כאור ולא כחושך, כלומר לא ברוחם, ולא בצרה, כי שתיהם יהיו בו" ובמהר"י קרא שם "שלא יהיה גאולה מכל וכל, ולא יהיה שיעבוד מלכויות מכל וכל, אלא הגאולה תהיה צומחת והולכת"  

נשאלתי איפה המשך חכמה  כותב שזכו זה גאולה דרך טבע,

מה שמצאתי הוא ב2 מקומות, יכול להיות שיש עוד.

תהנו מאד זה בעצם לב העניין של גאולה דרך טבע שהיא המכוון.היותר גבוה.

בפרשת שופטים על ארץ עשרה עמים. זל"ק

והנה יש שתי אופני גאולות, האחת בעתה שזה אם לא זכו, ואז יתקיים ואת רוח הטומאה אעביר וכו' וגר זאב עם כבש ולא ישמע עוד שוד ושבר כו' ולא יהיה נרצח בשוגג ג"כ, והאחת דאחישנה, והיא כאשר יזכו ויהיה דור שכולו זכאי ואז יהיה עולם כמנהגו נוהג ואין בין וכו' אלא שעבוד מלכיות בלבד, לכן אמר פה ואם ירחיב ד' את גבולך כי תשמר לעשות את כל המצוה, זהו האופן דאחישנה, אז ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה.

והאזינו בקטע השני,

כי שם ד' אקרא הבו גודל לאלדינו. פירושו ע"ד מושכל, כי העיקר התכליתי אשר יתנהג האומה באופן טבעי מושגח פרטי, וזה כי יקצרו ויאספו דגנם וראשית כל אשר לו יובא בית ד' ולמשרתיו הקדושים, ושלש פעמים בשנה יעזבו כל אשר להם תחת כנפי הבטחון האלדי ויבואו להראות פני ד', וכאשר יישירו לכת תוסיף הארץ לתת פריה ותהיה חיתת ד' על הגוים סביב, ובכל מפעל ומצעד יזכיר ויברך שם הבוי"ת, וחיים כזה הוא חיים רוחניים, ויקר שעה אחת מכל חיי העוה"ב לכל מתבונן, לא כן בימי משה אשר נפרצו גבולות הטבע ונהרסו מבצרי ההנהגה התמידית, רק לא פעלו מאומה, והמן יורד וכל אחד רואה עמוד הענן וכבוד ד', וד' הולך לפניהם, הלזה יקרא תכליתי, הלא אין זה רק חיי העוה"ב, חיים של מלאכים, וכמאמרם ז"ל לא נתנה תורה אלא לאוכלי מן, וכבר חז"ל בעמדם על ענין זה הפליגו לדבר ודרשו ברוח קדשם שקר החן זה דורו של משה והבל היופי זה דורו של יחזקיה, שגם בו היה נס ופלא במפלת סנחריב וכיו"ב בעמידת הצל וכיו"ב, אשה יראת ד' כו' זה דורו של ריב"א שהיו עשרה מתכסין בטלית אחד כו', וזה אשה הוא החומר שהחומר פעל פועל אלדי, לא כן בדורות הללו כמעט בטלה הבחירה ונהרסו מפעלי החומר, אך למה נצרכו לזה אם אין זה התכלית האמתי, אולם כאשר יסוד התורה אנכי ולא יהיה כן יסוד האמונה והאומה הוא מ' שנה האלו, כי בזמן כזה יכלו לפרש התורה היטב ולזכך נפשותם עד היותם יותר במעלה כאישים הנבדלים והשרישו האמונה והנפש האלדי בזרעם אחריהם, וגם זה המופת על האמת לקלי הדעת כמו"ש רמב"ם, ולכך הוצרכו למשה, וזה באבות לא נראה הקב"ה בהנהגה הנסיית רק אברהם נתן ד' כו' עבור כברת ארץ, וזה ושמי ד' לא נודעתי להם, לא כן במשה הוא איש האלדים בעילא דמטרוניתא (זוה"ק) שהוא ביטול מוסדות הטבע אשר היא המטרוניתא המנהגת בתבל (הגר"א), ולכן אמר להם משה דעו כי בכם יהיה הנהגה הטבעית אשר נקרא בשם אלדים, רק כי שם ד' אקרא, שזה הנהגה נסית, הבו גודל לאלקינו, שבזמן שישראל עושין רצונו ש"מ מוסיפין כח בפמליא של מעלה הוא הנהגה טבעית אשר היא הפמליא של מעלה. והבן.

כמובן שמי שכופר בזה, יסבור שהמכתב של ה"אור שמח" מזוייף...

אולם האור החיים הקדוש כתב בהיפוך שאם זכו אז יהא גאולה ניסית ואם לא זכו יהיה גאולה טבעית

אור החיים פרשת בלק

וכפל הענין ושינוי הלשון, יתבאר ע"פ דבריהם ז"ל (סנהדרין שם) שאמרו שאם תהיה הגאולה באמצעות זכות ישראל יהיה הדבר מופלא במעלה ויתגלה הגואל ישראל מן השמים במופת ואות כאמור בספר הזוהר (ח"א קיט. וח"ג ריב ב), מה שאין כן כשתהיה הגאולה מצד הקץ ואין ישראל ראויים לה תהיה באופן אחר ועליה נאמר (זכרי' ט') שהגואל יבא עני ורוכב על חמור, והוא מה שאמר כאן כנגד גאולת אחישנה שהיא באמצעות זכות ישראל שרמז במאמר אראנו ולא עתה אמר דרך כוכב שיזרח הגואל מן השמים, גם רמז לכוכב היוצא באמצע השמים לנס מופלא כאמור בספר הזוהר (שם), וכנגד גאולת בעתה שרמז במאמר אשורנו ולא קרוב אמר וקם שבט מישראל פירוש שיקום שבט אחד מישראל כדרך הקמים בעולם דרך טבע, על דרך אומרו (דניאל ד) ושפל אנשים יקים עלה, שיבא עני ורוכב על חמור ויקום וימלוך ויעשה מה שנאמר בסמוך:

היום הקב"ה הנהיג גם ניסית וגם טבעית , היינו נסית  שכל העולם השתנה , למשל שהאדם יכול לדבר ולראות אדם אחר בסוף העולם , זה לאומת מה שהיה מקודם נס גלוי ומ"מ זה טבעי משום שכל הטבע נשתנה

האור החיים מדבר על אופן הגאולה אם תהיה ע"י ניסים או בדרך טבע, המשך חכמה מדבר על סדר העולם לאחר הגאולה (בהאזינו מפ', וגם בשופטים הגם דהוא משתמש בלשון גאולה כוונתו על סדר העולם לאחר הגאולה.

וזה עתה נלמד בדף היומי לשיטת שמואל שבימות המשיח הגם שלא יהיה כבר שעבוד מלכויות, אבל יהיו עניים,  ועדיין יצטרכו לכלי זיין.

לאחר החורבן
שמא בזמן החרבן יותן לנו רשות להקריב.
(כסף משנה, הלכות בית הבחירה, פרק ו)
מקריבין אע"פ שאין בית. וכמו שפסק גם הר"מ ז"ל בפ"ה מהל' ב"ה, ובימי אלו הנשיאים שהיו סמוכים לחורבנו של בית, וקרובים למלכות ואהובים, אולי הי' עדיין המזבח קיים, והקריבו קרבנות ציבור, (וכדרך שעשו בתחלת בנינו ככתוב בעזרא), כמו בימי הבית. או לכל הפחות פסחים.
(שו"ת שאילת יעבץ, ח"א סי' פט)
בימי ר' יהושע בן חנניה, גזרה מלכות שיבנה בית המקדש, הושיבו פפוס ולוליאנוס טרפיזין מעכו ועד אנטוכיא, והיו מספיקים לעולי גולה כסף וזהב וכל צרכם.
(בראשית רבה, פרשה סד)
ומהמדרש הנ"ל מוכח שאנחנו בעצמנו נבנה ביהמ"ק. ומעשה רב ודאי היו בזה הסכמת ריב"ח, והלכה כמותו בכל מקום.
(עזרת כהנים, פנות העזרה, ח"ג)
ד'קכ"ה. מלך יוליאוס אפאסטאט, ויהי מלך חסד, ובשנת ב' למלכו צוה לנשיא הארץ (ר' הלל) שיבנו בית המקדש, והתחיל לבנות. אכן, המלך מת, ויחדלו לבנות.
(תבואות הארץ, מעשה הארץ, זמן א)
נחשוב מזמן הראשון שהוא מימי עתליה שמלכה שש שנים, ובסוף ימיה בטלה התמיד ולכן אז התחזק יהוידע כנגדה. והיא מתה בשנת ג' אלפים ס"א, ובטל התמיד ג' אלפים ס'. וכשתחשוב מאז אלף מאתים ותשעים כלו בשנת ד' אלפים ש"נ, שמאז התחיל אפשריות הגאולה שיגאלו בכל עת שיזכו, שעל זה אמר אשרי המחכה, ר"ל שמאז יש לנו לחכות על הגאולה, ונודע כי בעת ההיא נתן רשות מהקיסר לבנות בית המקדש בירושלים, וגם נבנה מאת היהודים ע"פ פקודת הקיסר יוליוס בהוצאה רבה.
(מלבי"ם, דניאל פי"ב)
אחרי זה כאשר הוטב מצב היהודים בארץ הצבי תחת ממשלת הקיסר נערווא, ותחת ממשלת טריאנוס, והשיגו בני עמנו משפט אזרחי ארץ ומני אז התחילו כפעם בפעם לבנות המזבח, ולתקן ההיכל קצת וכו'. סוף דבר כל ימים של הקרבת הקרבנות אחר החרבן לא היה רק ערך עשרים שנה וכו'.
(עבודת המקדש, קונטרס אחרון, פ"ד)

רבנו חננאל דפריש ז"ל (ויש גורסין רבנו יחיאל מפאריס, וי"ג הר' חיים הכהן) אמר לבֹא לירושלם, והוא בשנת שבע עשרה לאלף הששי, ושיקריב קרבנות בזמן הזה. ואני מטרדתי להשלים עמו המלאכה, לא שאלתיו מה נעשה מטומאתנו, ואנה הכהן המיוחס. אנכי בדרך לפני שילה שב למקומי, נזכרתי הלכה שאין לחוש על הטומאה, כדאמרינן שקרבנות צבור דוחין את השבת, ואת הטומאה וכו'
(כפתור ופרח, פ"ו)

המצוה הזאת מצות הקרבנות לעולם על ישראל, ואיננה על זמן.
(רד"ק, דברי הימים ב, פ"ב)
ועשו לי מקדש, היא מצות עשה כוללת כל הזמנים, בין במדבר, בין בכניסתן לארץ בכל זמן שיהיו ישראל שם, לדורות. וצריכין היו ישראל לעשות כן אפילו בגלויות. אלא שמצינו שאסר ה' כל המקומות מעת שנבנה בית המקדש כאומרו (דברים יב ט) כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה.
(אור החיים, פר' תרומה, עה"פ ועשו לי מקדש)

בזמן הזה
כקש"ת מו"ה עקיבא [איגר] נ"י אב"ד דק"ק פוזנא יע"א. יקרת קדשו הגיעני, ומ"ש מו"ח הגאון [רע"א] נ"י לבקש משר ירושלים ליתן רשות להקריב, הוא קפדן גדול. כי ההוא אמר. לבל יקרב שם מי שאינו מאמונת ישמעאל.
(שו"ת חתם סופר, יו"ד, ס' רלו)
וגם היום, אפשר שאם יתנו המלכויות רשות לבנות בית המקדש, מצוה לבנות. כמבואר במדרש [בראשית רבה ד', י'], בימי רבי יהושע בן חנניה, דנתנו רשות והתחילו לבנות, ועיין בספר כפות תמרים [סוכה ל"ד ע"ב] שרבינו יחיאל בעל התוספות רצה לילך להקריב קרבנות בירושלים, א"כ הוא הדין לבנות בית המקדש.
(מנחת חינוך, מצוה צה)

גם הפי' כפשוטו. שבכל עת שיהיה לבנ"י נדבת הלב בזה, יכולין להתרומם ולבנות מקדש ה'. כאשר הי' אח"כ בבנין בהמ"ק שהתנדבו בשמחה בזמן דוד המלך ע"ה. וכמו כן בבית שני בנדבות השרים בעזרא. וכמו כן יש לקוות להש"י בגאולה העתידה, כשיהי' תשוקה בלבות בנ"י אליו ית' בנדבת הלב בשמחה. וז"ש וכן תעשו לדורות: ואמר למרע"ה ויקחו לי תרומה כו' ועשו לי מקדש כו'. ומ"מ הואמצוה לדורות שמצווין
לבנות בית הבחירה. ולכן אמרו חז"ל דור שאין ביהמ"ק נבנה בימיו כאלו נחרב. והטעם, כי בכל עת שיתנדבו בנ"י בלב שלם, להשתוקק לבנות לו בית, יכולין למצוא מבוקשם.
(שפת אמת, פר' תרומה, תר"מ; תר"נ)
אולי הגיע עת דודים, באתערותא דלמטה, למצוא חן להרשות לנו לבנות מזבח, להקריב עליו קרבנות, כאשר היה בתחילת בית שני.
(ר' שמעון סופר, התעוררות תשובה)


בידי אדם
צוּרַת הַבַּיִת וּתְכוּנָתוֹ וּמוֹצָאָיו וּמוֹבָאָיו וְכָל-צוּרֹתָו וְאֵת כָּל-חֻקֹּתָיו וְכָל-צוּרֹתָו וְכָל-תּוֹרֹתָו הוֹדַע אוֹתָם.
(יחזקאל, פרק מג)
וישמרו - ילמדו ענייני המדות מפיך, שידעו לעשותם לעת קץ.
(רש"י, שם)
וישמרו את כל צורתו ואת כל חקותיו ועשו אותם - ישמרו אותם בלבם ויאמינו כי כן יהיה, ויעשו אותם הבניינים, והצורות, והתורות, לעתיד. ואם לא ישמרו אותם בלבם, ולא יאמינו, לא יעשו אותם. כי כן מדת הקדוש ברוך הוא, ישלם לאדם מדה כנגד מדה.
(רד"ק, שם)
עורי צפון ובואי תימן. רבי יוסי בר חנינה, לכשיתעוררו הגלויות שהן נתונות בצפון, ויבואו ויבנו בית המקדש, שהוא נתון בדרום.
(תלמוד ירושלמי, מגילה, פ"א הי"א)

דודאי ביהמ"ק לעתיד לבא יבנה בנין ממש בידי אדם. ומה שנאמר מקדש ד' כוננו ידיך שנדרש בתנחומא שירד למטה, הוא ביהמ"ק רוחני,שיבא לתוך ביהמ"ק הנבנה גשמי, כנשמה בתוך הגוף. וכמו שירד במשכן ובבית המקדש האש של מעלה, תוך האש של הדיוט, שנבער בעצים.
וכן נראה במכילתא. דדרש מפסוק מכון לשבתך פעלת ד', שבית המקדש של מעלה מכוון כנגד בית המקדש של מטה. ועל זה קאמר, מקדש ד' כוננו ידיך. שלעתיד לבא, כשימלוך ד' לעולם ועד לעיני כל באי עולם, ישכון למטה בתוך מקדש שכבר בנוי הוא, ומכוון כנגד ביהמ"ק של מטה. והיינו שירד למטה תוך המקדש שיבנה. ועיין בזוהר פ' וישב שמשמע שם כן. אמנם, כמו שלמטה בארץ אין נשמה בלא גוף, כמו כן המקדש רוחני לא יקום בלא מקדש גשמי. ולכן א"ש הלשון 'בנין', בביהמ"ק שלעתיד ג"כ.
(ערוך לנר, מסכת סוכה, מא.)

בנה ביתך כבתחילה, וכונן מקדשך על מכונו, והראנו בבניינו, ושמחנו בתיקונו. מרמז מ"ש התוי"ט במסכת מעשר שני, דתחילה יהיה נבנה הבהמ"ק ע"י מלכות, ואח"כ יהיה בנין שלו ית' באש. ולכך מדויק זה היטב בנוסח התפלה, דתחילה אנו מבקשים בנה ביתך כבתחילה, על ידי אדם. ואח"כ וכונן מקדשך, שיהיה על ידך ית' על מכונו.
(יריעות שלמה, סידור הגר"י יעבץ, מוסף לשלש רגלים)
אפשר, וקרוב הדבר לאמר, דכל דברי חכמים קיימים. והיינו, שיהיה כמו בנין שלמה, דכתיב והבית בהבנותו וכו', ופרשו בו חז"ל, מאליו. אבל היה באמצעו יד אדם. הכי נמי נימא שיהיה כן לימות המשיח.
ומה שכתוב במדרש שייבנה מאליו, רוצה לומר, שתהיה המלאכה מתברכת ביד הבונים, וכמעט רגע יבנה וישתכלל בסיוע ה' וכו', אך לעולם צריך שיהיה באמצעות יד אדם, תדע שהרי היא אחד ממנין מצות עשה, לבנות בית הבחירה.
(שושנים לדוד, הקדמה למס' מדות)

לא יוכל לרדת הבית העליון שהוא הנשמה. עד שיבנו ישראל את הבית התחתון שהוא הגוף.
(גורל לה', סעיף ט)
כאשר יופסק שעבוד מלכיות ודאי יהיה החיוב הגדול לעסוק בעבודת המזבח, בלא מקדש אש. דכי לזה יגאלנו מן השעבוד, שנעבור חלילה על מצות התורה, שלא להקריב קרבן התמיד, ושאר קרבנות ציבור. וכי ישונה חס ושלום שום מצוה מן התורה. הלא זה מינות גדול, ואפיקורסות, מי שאומר כן.
(דרישת ציון, הוספות למאמר קדישין, אות ד)
לפני ביאת המשיח
שנו רבותינו, בשעה שמלך המשיח נגלה, בא ועומד על גג של בית המקדש.
(פסיקתא רבתי, פיסקא לו)

אמר רבי אחא, זאת אומרת שבית המקדש עתיד להיבנות קודם למלכות בית דוד. דכתיב, ודם ענב תשתה חמר.
(תלמוד ירושלמי, מעשר שני, פ"ה ה"ב)

וכן משמע בגמרתינו (תלמוד בבלי, פסחים, ה ע"א) בשכר שלשה ראשון זכו לשלשה ראשון. להכרית זרעו של עמלק, ולבנות בית המקדש, ולשמו של משיח. הרי קחשיב שמו של משיח אחר בנין בית המקדש וכו'. לעתיד יהיה בנין בית המקדש קודם לביאת בן דוד.
(מעשה רוקח, מעשר שני, פ"ה)
אל יעלה על לב איש, לחשוב ולומר, אם נזכה להגיע לעת בוא הבית להבנות, אזי יבוא משיח צדקנו והוא יורה לנו איך לבנותו. לא כן הדבר. הלא איתא בירושלמי דמסכת מע"ש וכו', ור"ל שמלכי האומות יתנו לנו רשות לבנות את הבית וכו', הרי מבואר מכל הנ"ל שכתבנו שאנחנו בעצמנו נבננו קודם ביאת משיחנו.
(עזרת כהנים, מבוא המקדש)

פשוט, שבית המקדש שלמטה, שיהיה מעשה ידי אדם, יבנה עוד קודם ביאת המשיח. שיהיה קיבוץ ישראל תחילה ע"י רשיון המלכויות, ונבנה בית המקדש שלמטה, (ואפשר, שע"י זכות הרבים יגלו האבנים שנגנזו) ואח"כ יבא משיח, ואח"כ ירד בית המקדש שלמעלה.
(אם הבנים שמחה, מאמר מקדש ה')

טרם בֹא נביא
יכול תמתין עד שיאמר לך נביא, תלמוד לומר, לשכנו תדרשו ובאת שמה. דרוש ומְצָא, ואחר כך יאמר לך נביא.
(ספרי, פרשת ראה, פיסקא סב)
לשכנו תדרשו, שהדרישה היא מה שחוקר בעצמו למצוא את הדבר. וז"ש (ספרי) דרוש ומְצָא. לימד להם שלא יגלה ה' סודו ע"י נביאיו להודיעם מקום הנבחר רק אם ישתדלו בזה וידרשו אחריו, ואז יערה עליהם רוח ממרומים אחר ההכנה הראויה.
(מלבי"ם, פר' ראה)
מבורר כאן, דאף דהיתה בחירת מקום המקדש על ידי נביא, מ"מ, דין הוא דקודם ידרשו לבד את המקום.
(חידושי הגרי"ז החדשים סימן מא)
לפי שבטלו צרי יהודה מהם בנין הבית כל השנים שעברו, נואשו העם מבנין הבית. והיו אומרים, עדיין לא הגיע עת הבנין ... והיה להם לדעת, כי לא לחנם העלה האל מהגולה. ואעפ"י שלא אמר להם הנביא עדיין, היה להם להחל מעצמם, ולהתעורר על הדבר ... וכשראה האל יתברך שלא היו מתעוררים מעצמם שלח להם ביד חגי הנביא.
(רד"ק, חגי א')


 

לשכנו תדרשו
אַחַר, יָשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וּבִקְשׁוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיהֶם, וְאֵת דָּוִיד מַלְכָּם וּפָחֲדוּ אֶל ה' וְאֶל טוּבוֹ, בְּאַחֲרִית הַיָּמִים.
(הושע, פרק ג)
ויתבעון ית פולחנא דה'.
(תרגום יונתן, שם)
תני ר' שמעון בן יוחאי אומר, לא אותך מאסו, כי אותי מאסו וכו'. בשלשה דברים עתידים למאוס. במלכות שמים", ובמלכות בית דוד, "ובבנין בית המקדש".
אימתי מאסו שלשתם, בימי ירבעם. הדא הוא דכתיב, ויען איש ישראל, ויאמרו, אין לנו חלק בדוד, זו מלכות שמים. ולא נחלה בבן ישי, זו מלכות בית דוד. איש לאהליו ישראל, ולא לבית המקדש. אל תקרי לאהליו, אלא לאלהיו.
א"ר סימון בר מנסיא, אין ישראל רואין סימן גאולה לעולם, עד שיחזרו ויבקשו שלשתם. הדא הוא דכתיב, אחר ישובו בני ישראל, ובקשו את ה' אלוקיהם, זו מלכות שמים. ואת דוד מלכם, זו מלכות בית דוד. ופחדו אל ה' ואל טובו, זה בית המקדש.
(ילקוט שמעוני, שמואל א, רמז קו)
אין דור שאין בו ליצנים. מה היו פריצי הדור עושין? היו הולכים אצל חלונותיו של דוד, ואומרים לו: דוד, אימת יבנה בית המקדש? אימתי בית ה' נלך? והוא אומר: אע"פ שמתכוונין להכעיסני יבא עלי, שאני שמח בלבי, שמחתי באו' לי בית ה' נלך.
(תלמוד ירושלמי, ברכות, פ"ב ה"א)

ובאת שמה
שיר המעלות לדוד שמחתי באומרים לי בית ה' נלך. אמר רבי יהושע בן לוי: אמר דוד לפני הקב"ה: רבש"ע, שמעתי בני אדם שהיו אומרים מתי ימות זקן זה, ויבא שלמה בנו, ויבנה בית הבחירה, ונעלה לרגל. ושמחתי.
(מדרש תהלים, מזמור קכב)
והמצוה העשרים היא, שצונו לבנות בית לעבודה. בו יהיה ההקרבה, והבערת האש תמיד. ואליו יהיה ההליכה, והעליה לרגל.
(רמב"ם, סה"מ, מ"ע כ')
ובמשנתו של ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אמרו: "מנין לעיקר תפילה בתוך המצוות? מהכא: את-ה' אלקיך תירא ואתו תעבד" (שם ו, יג). ואמרו: "עבדהו בתורתו, עבדהו במקדשו" הכוונה לשאוף להתפלל בו, ונכחו. כמו שביאר שלמה.
(רמב"ם, סה"מ, מ"ע ה')

לשכנו תדרשו... שתלכו לו מארץ מרחקים, ותשאלו אנה דרך בית השם, ותאמרו איש אל רעהו, לכו ונעלה אל הר ה', אל בית אלוקי יעקב (ישעיה ב ג)... ועל דרך האמת לשכנו תדרשו, לכבודו תדרשו.ובאת שמה, לראות את פני האדון ה', א-לוהי ישראל.
(רמב"ן, פרשת ראה)

גם אם בלכתכם שמה אתם מחוסרי אחדות, והולכים בפירוד לבבות, תקנו אחדות עצום לעשות המצוה ההיא. וזהו לשכנו 'תדרשו' בלשון רבים, ו'באת' שמה בלשון יחיד. כי גם שבעת הדרישה יהיה בפירוד, אחר כך ימשך ממנה כי ובאת שמה באחדות ... ולא עוד, אלא שגם אתם השואלים תדרשו בפירוד הלבבות. כי קצתכם יהיה לבם נוקפם על זה, וקצתכם ייטיב לבם. באופן שיצדק לומר בכם 'תדרשו' לשון רבים על פירוד שבלבבות. ועם כל זה אין צריך לומר שלא תמנעו מלבא שמה.
(אלשיך, פרשת ראה)

יען ביתי אשר הוא חרב
תני ר' שמעון בן יוחי משל לאחד שהיה מכה את בנו, ולא היה יודע הבן על מה הוא מוכה, לאחר שהכהו אמר לו לך ועשה דבר פלוני שצויתיך היום כמה ימים ולא השגחת בי, כך כל אותן אלפים שנפלו במלחמה בימי דוד, לא נפלו אלא על שלא תבעו בנין בית המקדש.
(מדרש תהלים, מזמור יז)

שהיה עונש על ישראל בהתאחר בנין בית הבחירה. שהיה הארון הולך מאהל אל אהל כגר בארץ,ואין השבטים מתעוררים לאמר נדרוש את ה' ונבנה הבית לשמו, כענין שנאמר לשכנו תדרשו ובאת שמה.
עד שנתעורר דוד לדבר מימים רבים ולזמן ארוך... שנאמר ויהי כי ישב המלך בביתו בבית ארזים וארון האלקים יושב בתוך היריעה. והנה דוד מנעו השי"ת [מלבנות הבית] וכו', ונתאחר עוד הבנין עד מלוך שלמה. ואילו היו ישראל חפצים בדבר ונתעוררו בו מתחילה, היה נעשה בימי אחד מהשופטים או בימי שאול המלך או גם בימי דוד, כי אם שבטי ישראל היו מתעוררים בדבר לא היה הוא הבונה. אבל ישראל הם היו הבונים. אבל כאשר העם לא השגיחו, ודוד הוא המשגיח והמתעורר, והוא המבין הכל,

היה הוא הבונה וכו',
ועל כן נתאחר הבנין כל ימי דוד בפשיעת ישראל, ועל כן היה הקצף עליהם. ועל כן היה המקום אשר יבחר ה' לשום שמו שם נודע בעונשם ובמגפותם, והכתוב ירמוז כל זה שנאמר כי לא ישבתי בבית למיום אשר העליתי את ישראל מארץ מצרים עד היום הזה.
(רמב"ן, במדבר פרשת קרח)
עיקר הגזירה [של היוונים] היתה על שהתרשלו בעבודה. וע"כ היתה הגזירה לבטל מהם העבודה. כדתניא בברייתא שגזר עליהן אותו הרשע לבטל התמיד. ועוד א"ל מצוה אחת יש בידם, אם אתה מבטל אותה מידם, כבר הם אבודין. ואיזו זו, הדלקת מנורה. שכתוב בה להעלות נר תמיד. כל זמן שמדליקין אותן, תמיד הם עומדין כו'. עמדו וטמאו כל השמנים.
וכשחזרו בתשובה, למסור נפשם על העבודה, הושיעם ה' על ידי הכהנים עובדי העבודה בבית ה'. ע"כ נעשה להם הנס גם כן בנרות, תחת אשר הערו נפשם, למות על קיום העבודה.

(ב"ח, או"ח, סי' תר"ע)

היה זה לאחר 'הצהרת בלפור' הידועה על נתינת זכות ליהודים לישוב ארץ ישראל, כאשר הגה"ק רבי שמעון סופר מערלוי בעל התעוררות תשובה, פנה אל ידיד נעוריו מרן הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד מרא דארעא דישראל, לבקשו שיחד עם גדולי ירושלים יפעלו על הממשלה בענין הקרבת קרבן פסח בזמן הזה.

וכלשונו, "הנה בחסד עליון אשר נתן קצת חירות ... ונתן כבוד לישראל וממשלה בארצנו הק' להתנהג הכל עפ"י התורה והמצוה, אולי הגיע עת דודים באתערותא דלמטה לתת לנו חן להרשות לנו לבנות מזבח להקריב עליו קרבנות, כאשר היה בתחילת בית שני".

והוא מוסיף שאם כל חכמי ישראל יבקשו זאת מהממשלה, 'בלי ספק יסכימו לזה'.

אמנם מרן הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד במכתב תשובתו, הבהיר לרב מערלוי, כי הדבר לא מציאותי לפי הסתת הערבים כנגד כל מחשבה שהיא על עליה להר הבית.

עם זאת, הגה"ק מערלוי, בכמיהתו הרבה לציון וירושלים ובנוסף לכך היותו מפורסם בדקדוקיו בהלכה ביותר, והיה מחמיר על עצמו בהנהגותיו שיהיו עפ"י כל השיטות, הוסיף להשתדל אודות הקרבת קרבן פסח, ובשנת תרצ"ד פנה לבן אחיו רבי אברהם חיים דוד שרייבר ז"ל מדרוהביטש – נשיא כולל גאליציה בא"י שיראה לפעול אצל השלטונות לקבלת רשיון להקריב קרבנות ב'הר הבית'.

נשיא הכולל שלח את בנו ר' משה שרייבר ז"ל לשאול את כקש"ת הרה"ק רבי אהרן מבעלזא זי"ע כדת מה לעשות. ר' משה נסע לבעלזא ונכנס לקודש פנימה ומסר את שאלת דודו הק'. הרה"ק מבעלזא אמר לו שיצא לביהמ"ד ויעיין בס' שו"ת 'שאלת דוד' מהגאון הגדול המפורסם רבי דוד קארלינער (פרידמן) זצ"ל שהוא דן בענין זה וימסור לו מה דעתו. הלה יצא לביהמ"ד, עיין בס' הנ"ל וראה שהוא אוסר להקריב קרבנות בזמן הזה, נכנס שוב לקודש פנימה ואמר את דברו, הפטיר הרה"ק מבעלזא, 'אם כך, אין להקריב'.

מעניין לציין שלענין הקרבת קרבן פסח בזמנינו יש השלכה מעניינת לגבי ההנהגה היכן לדור בארץ ישראל, כדלהלן.

מפורסמים המה דברי מרן החתם סופר (בשו"ת חלק יו"ד סי' רל"ד), אודות העדיפות במצוות ישוב ארץ ישראל לדור בעיר הקודש ירושלים ת"ו ולא בשאר הערים שבארץ ישראל, וכלשון המשנה 'הכל מעלין לירושלים' שמעלת קדושתה גבוהה מכל הערים. החתם סופר דן בתנאים והאמוראים שהעדיפו לדור בציפורי והסנהדרין שישבו ביבנה וכו', ומיישב שאולי היו גזירות ושמד. וכמו"כ הבית יוסף והאריז"ל שדרו בצפת ולא בירושלים עיר מעוז לנו, יכול להיות שמעיקרא התיישבו בין תלמידי חכמים ומקום תורה. כן אי אפשר לדון בין חכם לחברו שאין אחד יודע מטמוניות של חברו, ראה שם. [בהספד מרן החתם סופר על הרוגי 'רעש – צפת' בשנת תקצ"ז (נדפס בס' דרשות החת"ס עמ' 780) מעלה סיבה נוספת לחורבן צפת, מעבר לאלו של בעל 'פאת השלחן': א. שכבר ניבאו חז"ל על הגליל שיחרב. ב. על שנאת חינם בין ספרדים פרושים וחסידים. והחתם סופר מוסיף סיבה נוספת ל'רעש' שבצפת - עקב קנאת ירושלים שעזבוה חריבה ובו בזמן ש'ירושלים נשכחה לגמרי והורד מכבוד ובמקום שגם בזמן הזזה מצוה לעלות לרגל לירושלים'. והעדיפו לגור בערי הגליל ליד קברי הצדיקים, עיי"ש באורך].

נכדו, רבינו בעל 'התעוררות תשובה' מביא לשיטתו טעם נוסף 'ליישב דעת הני רבנים הגאונים הקדושים זצ"ל שדרו בעיר הקודש צפת', וזאת מפני אי רצונם להיכנס בחיוב הקרבת קרבן פסח בזמן הזה לשיטת הרמב"ם שמקריבים אף על פי שאין בית! ואם ידורו בירושלים אז ביום י"ד ניסן בחצות היום יחול עליהם חיוב להקריב קרבן פסח!

אם כי גם אנשי ירושלים הגרים בה פטורים מפסח ראשון ושני, אך הם פטורים מפני האונס שאין המלכות נותנת להקריב קרבנות בזמן הזה. אך אנשי צפת ושאר העיירות אינם נכנסים כלל לחיוב, 'מתחכמים שלא יהיו מעיקרא חל החיוב עליהם' ולא יהיו זקוקים לפטור של 'אונס', אלא לכתחילה הינם 'בדרך רחוקה'.

והעידו משמשיו של מרן הרה"ק רבי אהרן מבעלזא זי"ע, שאם כי דעתו היתה שאין להקריב קרבן פסח בזמנינו, כמבואר בשו"ת 'שאילת דוד' הנ"ל. בכל אופן בביאתו לדור בארץ ישראל ביום ט' שבט תש"ד והגיע לעיה"ק ירושלים ת"ו, הביע את דעתו הק' לדור בתל אביב וזירז את אנשי ביתו שלשבת הבאה כבר ישכירו דירה למענו בתל אביב. כשראה שהענינים יגעים, אמר, שלכל הפחות לחג הפסח תהיה מוכנה עבורו דירה בתל אביב. אחיו הגה"ק מבילגורייא זצוק"ל נימק זאת לפי השערתו שהענין נובע מחששותיו לפוסקים הסוברים שיש חיוב בזמן הזה להקריב קרבן פסח לדרים בירושלים, אי לכך נקט להיות 'בדרך רחוקה' מבלי להיכנס לחיוב זה. משמשיו בקודש העידו שאמר זאת במפורש שחושש לדעת הרב מערלוי זי"ע המנמק טעם זה לאותם רבנים וצדיקים שעלו לארץ ישראל ובכוונה תחילה לא התגוררו בעיה"ק ירושלים ת"ו.

[על פי ומתוך מאמר "הקרבת קרבן פסח בהר הבית בזמן הזה" שנתפרסם בגליון 'תורני' ערב פסח התשס"ט].

ומקום המקדש. ראו אתר Truth of Land

ובפרט מאמר אחרון Truth of Land/third_temple/jerusalem_gates.pdf

אחרי שנבין, צריך לבנות מזבח של 5 על 5 אמות במקום המזבח העתידי ולהקריב קרבן פסח

לפי רמב''ם בית המקדש יבנה ע''י משיח אבל אף אחד כולל המשיח עצמו לא יידע שהוא משיח עד שהוא יבנה. 

לכן על כל אחד להשתדל ללמוד ולהבין 

כך כותב החזון איש (אהע"ז ס"ב ) "לכן בזמן הזה אי איתיהיב רשות להקריב קרבן פסח - אין לבטל כך כותב החתם סופר "לבקש משרי ירושלים ליתן רשות להקריב" שכן "הוא קפדן גדול כי ההוא אמר לבל יקרב שם מי שאינו מאמונת ישמעאל כי שם נבנה בית עבודה שלהם ואומרים שאבן שתייה באמצע הכיפה ההיא ולא יקרב שם איש זר שאינו מאומנתם".

"ולכן היה נראה לענ"ד דוודאי בית המקדש לעתיד לבוא יבנה ממש בידי אדם, ומה שנאמר "מקדש ה' כוננו ידיך" שנדרש בתנחומא שירד למטה, הוא בית המקדש רוחני שיבוא לתוך בית המקדש גשמי כנשמה בתוך הגוף, וכמו שירד במשכן ובבית המקדש אש של מעלה תוך האש של הדיוט שנבער בעצים, וכן נראה במכילתא" עכ"להדברים ברורים שביהמ"ק הרוחני ירד משמים רק לאחר שנבנה בית הגשמי בידים - בפועל ממש, ובתעקבותנו לעלות להר הבית לבנות את ביהמ"ק הגשמי, מעכבים גם את הבית הרוחני.

ערוך לנר פרק ג' דסוכה דף מ"א עמוד א' (על רש"י ד"ה אי נמי" ]

"צריכים לידע הדינים, וגם היום אפשר שאם יתנו המלכויות רשות לבנות בית המקדש, מצווה לבנות, כמבואר במדרש דבימי יהושע בן חנניא ניתנה רשות והתחילו לבנות, ועיין בספר כפתור ופרח שרבינו חננאל בעל התוס' רצה לילך להקריב קרבנות בירושלים, א"כ הוא הדין לבניין בית המקדש" עכ"ל.

מנחת חינוך מצווה ה'

ראה לי דכל עיקר לימוד מסכת זו, הוא שנשמור בלבנו תבנית ואופן בניינו, למען דעת באיזה אופן נבנה... וכן כתב הרמב"ם בהקדמה למסכת זו, ואף על גב דבניין שלעתיד יבנה בידי שמים מאליו, על כרחיך צריך לומר דהך תנחומא שהביאו התוס', דברי הגדה הוא ואין למדין ממנה, אלא רצה לומר שהקב"ה יסייעם בדרך נס שיבנוהו" עכ"ל

התפארת ישראל בפירוש המשנה למסכת מידות פרק א' משנה א.

"מה"ר ברוך ז"ל אמר אלי שרבנו יחיאל מפאריס ז"ל (מבעלי התוס') אמר לבוא לירושלים, והוא בשנת שבע עשרה לאלף השישי, ושיקריב קרבנות בזמן הזה"

בספר כפתור ופרח פרק ו'

כתב וז"ל: "לכן בזמן הזה אי איתיהיב רשות להקריב קרבן פסח אין לבטל בשביל שאין לנו כהן מיוחס וסגי בבדיקת ד' אמהות אף שאין לנו יחוס אבות עד כהן שעבד"

חזון איש הלכות פריה ורביה סימן ב' דף יא

"כי בניין ביהמ"ק קודם למלכות בית דוד, כדאיתא בירושלמי אמתניתין וכל שכן קודם לתחית המתים",

תוס' יו"ט מעשר שני פ"ח מ"ב

"בניין ביהמ"ק קודם לקיבוץ גלויות"

תוס' אנשי שם(שם)

וז"ל: "אלא ע"כ שמע מינה, שבית המקדש עתיד להבנות קודם ביאת המשיח ואז לא יהיה עדיין ב"ד הגדול כלל, שלא יהיה עדין השבת השופטים".

הרדזינער רבי זיע"א בספרו מאמר פתיל תכלת עמוד קס"ה

"כיון שאין דברים אלו לעניין הלכה ולא לקיים עיקר מן העיקרים אין ראוי לדק דק בהם"

הרדב"ז כותב על שני הפרקים האחרונים של הרמב"ם בהלכות מלכים

גם אצל מרים הנביאה, נאמר 'ותצאנה אחריה כל הנשים בתופים ומחולות', ורש"י שואל, מהיכן היו להם תופים במדבר, אלא שנשים צדקניות ייחלו והאמינו כי קרובה ישועתם לבוא, ונערכו לכך והכינו להם תופים מבעוד מועד. כך, אם נוכיח לקב"ה כי אנו משתוקקים להקרבת הקרבן באמצעות עשיית כל מה דאפשר על כך, אפשר ונזכה לכך עוד השנה

כתב וז"ל: "כי שמע מרבו הגאון מה"ר חיים מוולאז'ין, ששמע כמה פעמים מפי הגר"א זצללה"ה שאמר: "יתנו לנו הר הבית להקריב בו פעם אחת, ויהיה כבר לאחר הפעולה" כלומר: נזכה מיד לגאולה האמיתית והשלימה)6

בספר קרנות המזבח עמוד מח

ומלמידי הגאון רבינו חיים מוולאז'ין זצ"ל ספרו שרבינו הגדול הגר"א זלל"ה אמר שבאם יזכינו ה' להעלות קרבן תמיד פסח תושע יהודה וישראל וכו'"

"ומקריבין אף על פי שאין בית וכו' כן פסק ברמב"ם וכו' וכן פסקו כל הראשונים"

בעל החפץ חיים זצ"ל בספר ליקוטי הלכות, זבח תודה


כתב וז"ל: "לכן בזמן הזה אי איתיהיב רשות להקריב קרבן פסח אין לבטל בשביל שאין לנו כהן מיוחס וסגי בבדיקת ד' אמהות אף שאין לנו יחוס אבות עד כהן שעבד"

בספר החזון איש הלכות פריה ורביה סימן ב' דף יא


"אבל אם יש מזבח אפילו אין בית כלל למאן דאמר קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא מקריבין אף הבכור וכל הקדשים ונאכלין"

בספר חמד משה הלכות תענית סימן תקנ"א


כתב וז"ל: "ועל דבר אשר הודיענו כבוד הרב וכ' שחכמי הספרדים וליטא רצו להקריב בערב פסח העבר קרבן פסח הבא בטומאה הנה זה אינו חדשות וכבר הובא בספר כפתור ופרח

שו"ת בית שלמה (דרימר) יו"ד חלק ב' סקכ"ה

.כותב: "אין ספק כי האבן הזאת אשר תחת הכיפה היא אבן השתיה אשר עליה היה הארון בקדשי הקודשים הילכך מי שעולה בעליות אשר לרוח מערב או נכנס לראות מהפתח אשר לצד מערב צריך לשער שיהיה בינו לבין הכיפה יותר מאחד עשר אמה וכו'
שוב ראיתי וכן אמרו לי בני אדם היודעים לשער שאין לך פתח ולא עלייה שלא תהא רחוקה מהכיפה כשיעור אשר כתבתי הילכך מותר להתקרב אל הפתחים ולעלות אל העליות כ"ש בהצטרפות הספיקות שכתבתי וכתב עוד שם : "והמנהג פשוט שנכנסים לשם"

בשו"ת הרדב"ז חלק ב' סימן תרצ"א

"ולכן היה נראה לענ"ד דוודאי בית המקדש לעתיד לבוא יבנה ממש בידי אדם, ומה שנאמר "מקדש ה' כוננו ידיך" שנדרש בתנחומא שירד למטה, הוא בית המקדש רוחני שיבוא לתוך בית המקדש גשמי כנשמה בתוך הגוף, וכמו שירד במשכן ובבית המקדש אש של מעלה תוך האש של הדיוט שנבער בעצים, וכן נראה במכילתא" עכ"לה דברים ברורים שביהמ"ק הרוחני ירד משמים רק לאחר שנבנה בית הגשמי בידים - בפועל ממש, ובתעקבותנו לעלות להר הבית לבנות את ביהמ"ק הגשמי, מעכבים גם את הבית הרוחני.

ערוך לנר פרק ג' דסוכה דף מ"א עמוד א' (על רש"י ד"ה אי נמי" ]

המצוה העשרים היא, שציוונו לבנות בית עבודה. בו יהיה ההקרבה, והבערת האש תמיד. ואליו יהיה ההליכה, והעליה לרגל, והקבוץ בכל שנה. והוא אמרו יתעלה (ר"פ תרומה) ועשו לי מקדש.
(רמב"ם, ספר המצוות, מצות עשה כ)
מצות עשה לעשות בית לה' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות, וחוגגין אליו שלש פעמים בשנה שנאמר ועשו לי מקדש... ואלו הן הדברים שהן עיקר בבנין הבית: עושין בו קֹדש, וקֹדש הקדשים, ויהיה לפני הקֹדש מקום אחד והוא הנקרא אולם, ושלשתן נקראין היכל. ועושין מחיצה אחרת סביב להיכל רחוקה ממנו, כעין קלעי החצר שהיו במדבר, וכל המוקף במחיצה זו שהוא כעין חצר אהל מועד הוא הנקרא עזרה, והכל נקרא מקדש...
ומצוה מן המובחר, לחזק את הבנין ולהגביהו כפי כח הציבור, שנאמר "ולרומם את בית אלוקינו". ומפארין אותו, ומייפין, כפי כחן. אם יכולין לטוח אותו בזהב, ולהגדיל במעשיו, ה"ז מצוה.
(רמב"ם, הלכות בית הבחירה, פרק א)

אפילו בטומאה
הכל נכנסים לבנות, ולתקן, ולהוציא את הטומאה. מצוה בכהנים. אין כהנים, נכנסין לוים. אין לוים, נכנסים ישראלים. מצוה בטהורים. אין טהורים, נכנסים טמאין. מצוה בתמימין. אין תמימין, נכנסין בעלי מומין. מצוה שיכנסו בתיבות. אין שם תיבות, נכנסין דרך פתחין.
(תוספתא, מסכת כלים, פרק א)
בשעה שנכנסין הבנאים לבנות ולתקן בהיכל, או להוציא משם את הטומאה, מצוה שיהיו הנכנסין כהנים תמימים. לא מצאו תמימים, יכנסו בעלי מומין. ואם אין שם כהנים, יכנסו לוים. לא מצאו לוים, יכנסו ישראל. מצוה בטהורים. לא מצאו טהורים, יכנסו טמאים.
(רמב"ם, הלכות בית הבחירה, פרק ז)

כל קרבן שקבוע לו זמן, בין קרבן ציבור, בין קרבן יחיד, דוחה את השבת, ודוחה את הטומאה... כל קרבנות הציבור קבוע זמנם, לפיכך כולן דוחין את השבת, ואת טומאת המת...
כיצד דוחה את הטומאה. הגיע זמנו של אותו קרבן, והיו רוב הקהל שמקריבין אותו טמאין למת, או שהיו הקהל טהורים, והיו הכהנים המקריבין טמאים למת, או שהיו אלו ואלו טהורין, והיו כלי השרת טמאים במת. הרי זה יעשה בטומאה, ויתעסקו בו הטמאים והטהורים כאחד, ויכנסו כולן לעזרה...
ופסח שבא בטומאה, ודחקו טמאי מת ונכנסו להיכל פטורין, אף על פי שלא הותרו אלא לעזרה, הואיל ואין אני קורא בהם "אל מחוץ למחנה תשלחום" (במדבר ה, ג), הרי אלו פטורין.

(רמב"ם, הל' ביאת המקדש, פרק ד)

לצורך המקדש כל הטמאים מותרים ליכנס. כגון שצריך להוציא הטומאה שבמקדש או לבנותולתקן (וכן לתקן הספר תורה שבארון. תוספות בבא בתרא יד ע"א) ואי אפשר לעשות בטהורים, רשאים הטמאים לעשות, ולהיכנס לעזרה, ולהיכל, ואפילו לקדשי קדשים, אם אי אפשר זולתם. לפי שטומאת המקדש עכשיו על ידם, זהו תיקונו,
ועדיף ליה...
וטמאי מתים רשאים עוד, להיכנס למקדש אפילו שלא לצורך המקדש, אלא לצורך עצמם. והוא, בקרבנות שקבוע להם זמן, כתמידין ומוספין, וכיוצא. שקריבים בטומאה, אם היו רוב ציבור, או כהנים, טמאים. דמותרים כל הטמאים ליכנס לעזרה לצורך הקרבן...
ונתברר כי הרי שתרשינו המלכות לבנות בית המקדש בעיר הקודש בירושלים (כדאיתא בירושלמי דמעשר שני ושאר דוכתי דמתחילה בונה ירושלים ה', ואחר כך נדחי ישראל יכנס), אף על פי שכולנו טמאי מתים, נהיה רשאים לבנותו. מיהו נראה, הבעל קרי וזבים יטבלו לקריין ויעריב שמשן... אם לא שאי אפשר בענין אחר, שאין פנאי להמתין, דאז הותרו כטמא מת, וכמו שנתבאר. והרחמן יזכנו לראות במהרה בימינו אמן.
(ר' צדוק הכהן, ספר הזכרונות, במדבר, פר' נשא, סימן ש')

נראה דכל שנכנס לצורך תיקון אינו כלל באיסור כניסה אפי׳ בטמא. שאיסור הכניסה כשהוא טמא, הוא מפני כבוד המקדש, ומראה שאינו נרתע מפני קדושתו. אבל כשנכנס לצורך תיקון אינו בכלל זה... ולפי זה, אפילו יש טהורים, ועבר טמא, ונכנס, אינו חייב. וכן משמע לשון "מצוה בטהורים"...
(חזון איש, גליונות לחדושי רבנו חיים הלוי, הל' ביאת מקדש, פרק א)


קרבנות ללא מקדש
מִיּוֹם אֶחָד, לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, הֵחֵלּוּ, לְהַעֲלוֹת עֹלוֹת לה'; וְהֵיכַל ה', לֹא יֻסָּד.
(עזרא, פרק ג)
שכבר הקריבו קרבנות טרם זה כמה שנים. כי מיום שעלו הראשונים העולים מהגולה, כשהגיעו בעריהם בנו המזבח, והקריבו עליו והיכל ה' לא יסד. וי"ט שנה נבנה המזבח קודם בנין הבית.
(רד"ק, חגי פרק ב)
מקריבין הקרבנות כולן אע"פ שאין שם בית בנוי. ואוכלין קדשי קדשים בכל העזרה, אע"פ שהיא חריבה, ואינה מוקפת במחיצה. ואוכלין קדשים קלים, ומעשר שני בכל ירושלים, אף על פי שאין שם חומות. שהקדושה ראשונה קדשה לשעתה, וקדשה לעתיד לבא.
(רמב"ם, הל' בית הבחירה, פרק ו)
 

חיוב על כל אחד ואחד מעם ישראל להביא קרבן פסח במועדו והוא בחיוב כרת! מי שלא מצביע זהות מצביע לבטל הקרבת קרבן פסח השנה

כך כותב החזון איש (אהע"ז ס"ב ) "לכן בזמן הזה אי איתיהיב רשות להקריב קרבן פסח - אין לבטל כך כותב החתם סופר "לבקש משרי ירושלים ליתן רשות להקריב" שכן "הוא קפדן גדול כי ההוא אמר לבל יקרב שם מי שאינו מאמונת ישמעאל כי שם נבנה בית עבודה שלהם ואומרים שאבן שתייה באמצע הכיפה ההיא ולא יקרב שם איש זר שאינו מאומנתם".

"ולכן היה נראה לענ"ד דוודאי בית המקדש לעתיד לבוא יבנה ממש בידי אדם, ומה שנאמר "מקדש ה' כוננו ידיך" שנדרש בתנחומא שירד למטה, הוא בית המקדש רוחני שיבוא לתוך בית המקדש גשמי כנשמה בתוך הגוף, וכמו שירד במשכן ובבית המקדש אש של מעלה תוך האש של הדיוט שנבער בעצים, וכן נראה במכילתא" עכ"להדברים ברורים שביהמ"ק הרוחני ירד משמים רק לאחר שנבנה בית הגשמי בידים - בפועל ממש, ובתעקבותנו לעלות להר הבית לבנות את ביהמ"ק הגשמי, מעכבים גם את הבית הרוחני.

ערוך לנר פרק ג' דסוכה דף מ"א עמוד א' (על רש"י ד"ה אי נמי" ]

"צריכים לידע הדינים, וגם היום אפשר שאם יתנו המלכויות רשות לבנות בית המקדש, מצווה לבנות, כמבואר במדרש דבימי יהושע בן חנניא ניתנה רשות והתחילו לבנות, ועיין בספר כפתור ופרח שרבינו חננאל בעל התוס' רצה לילך להקריב קרבנות בירושלים, א"כ הוא הדין לבניין בית המקדש" עכ"ל.

מנחת חינוך מצווה ה'

ראה לי דכל עיקר לימוד מסכת זו, הוא שנשמור בלבנו תבנית ואופן בניינו, למען דעת באיזה אופן נבנה... וכן כתב הרמב"ם בהקדמה למסכת זו, ואף על גב דבניין שלעתיד יבנה בידי שמים מאליו, על כרחיך צריך לומר דהך תנחומא שהביאו התוס', דברי הגדה הוא ואין למדין ממנה, אלא רצה לומר שהקב"ה יסייעם בדרך נס שיבנוהו" עכ"ל

התפארת ישראל בפירוש המשנה למסכת מידות פרק א' משנה א.

"מה"ר ברוך ז"ל אמר אלי שרבנו יחיאל מפאריס ז"ל (מבעלי התוס') אמר לבוא לירושלים, והוא בשנת שבע עשרה לאלף השישי, ושיקריב קרבנות בזמן הזה"

בספר כפתור ופרח פרק ו'

כתב וז"ל: "לכן בזמן הזה אי איתיהיב רשות להקריב קרבן פסח אין לבטל בשביל שאין לנו כהן מיוחס וסגי בבדיקת ד' אמהות אף שאין לנו יחוס אבות עד כהן שעבד"

חזון איש הלכות פריה ורביה סימן ב' דף יא

"כי בניין ביהמ"ק קודם למלכות בית דוד, כדאיתא בירושלמי אמתניתין וכל שכן קודם לתחית המתים",

תוס' יו"ט מעשר שני פ"ח מ"ב

"בניין ביהמ"ק קודם לקיבוץ גלויות"

תוס' אנשי שם(שם)

וז"ל: "אלא ע"כ שמע מינה, שבית המקדש עתיד להבנות קודם ביאת המשיח ואז לא יהיה עדיין ב"ד הגדול כלל, שלא יהיה עדין השבת השופטים".

הרדזינער רבי זיע"א בספרו מאמר פתיל תכלת עמוד קס"ה

"כיון שאין דברים אלו לעניין הלכה ולא לקיים עיקר מן העיקרים אין ראוי לדק דק בהם"

הרדב"ז כותב על שני הפרקים האחרונים של הרמב"ם בהלכות מלכים

גם אצל מרים הנביאה, נאמר 'ותצאנה אחריה כל הנשים בתופים ומחולות', ורש"י שואל, מהיכן היו להם תופים במדבר, אלא שנשים צדקניות ייחלו והאמינו כי קרובה ישועתם לבוא, ונערכו לכך והכינו להם תופים מבעוד מועד. כך, אם נוכיח לקב"ה כי אנו משתוקקים להקרבת הקרבן באמצעות עשיית כל מה דאפשר על כך, אפשר ונזכה לכך עוד השנה

כתב וז"ל: "כי שמע מרבו הגאון מה"ר חיים מוולאז'ין, ששמע כמה פעמים מפי הגר"א זצללה"ה שאמר: "יתנו לנו הר הבית להקריב בו פעם אחת, ויהיה כבר לאחר הפעולה" כלומר: נזכה מיד לגאולה האמיתית והשלימה)6

בספר קרנות המזבח עמוד מח

ומלמידי הגאון רבינו חיים מוולאז'ין זצ"ל ספרו שרבינו הגדול הגר"א זלל"ה אמר שבאם יזכינו ה' להעלות קרבן תמיד פסח תושע יהודה וישראל וכו'"

"ומקריבין אף על פי שאין בית וכו' כן פסק ברמב"ם וכו' וכן פסקו כל הראשונים"

בעל החפץ חיים זצ"ל בספר ליקוטי הלכות, זבח תודה


כתב וז"ל: "לכן בזמן הזה אי איתיהיב רשות להקריב קרבן פסח אין לבטל בשביל שאין לנו כהן מיוחס וסגי בבדיקת ד' אמהות אף שאין לנו יחוס אבות עד כהן שעבד"

בספר החזון איש הלכות פריה ורביה סימן ב' דף יא


"אבל אם יש מזבח אפילו אין בית כלל למאן דאמר קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא מקריבין אף הבכור וכל הקדשים ונאכלין"

בספר חמד משה הלכות תענית סימן תקנ"א


כתב וז"ל: "ועל דבר אשר הודיענו כבוד הרב וכ' שחכמי הספרדים וליטא רצו להקריב בערב פסח העבר קרבן פסח הבא בטומאה הנה זה אינו חדשות וכבר הובא בספר כפתור ופרח

שו"ת בית שלמה (דרימר) יו"ד חלק ב' סקכ"ה

.כותב: "אין ספק כי האבן הזאת אשר תחת הכיפה היא אבן השתיה אשר עליה היה הארון בקדשי הקודשים הילכך מי שעולה בעליות אשר לרוח מערב או נכנס לראות מהפתח אשר לצד מערב צריך לשער שיהיה בינו לבין הכיפה יותר מאחד עשר אמה וכו'
שוב ראיתי וכן אמרו לי בני אדם היודעים לשער שאין לך פתח ולא עלייה שלא תהא רחוקה מהכיפה כשיעור אשר כתבתי הילכך מותר להתקרב אל הפתחים ולעלות אל העליות כ"ש בהצטרפות הספיקות שכתבתי וכתב עוד שם : "והמנהג פשוט שנכנסים לשם"

בשו"ת הרדב"ז חלק ב' סימן תרצ"א

"ולכן היה נראה לענ"ד דוודאי בית המקדש לעתיד לבוא יבנה ממש בידי אדם, ומה שנאמר "מקדש ה' כוננו ידיך" שנדרש בתנחומא שירד למטה, הוא בית המקדש רוחני שיבוא לתוך בית המקדש גשמי כנשמה בתוך הגוף, וכמו שירד במשכן ובבית המקדש אש של מעלה תוך האש של הדיוט שנבער בעצים, וכן נראה במכילתא" עכ"לה דברים ברורים שביהמ"ק הרוחני ירד משמים רק לאחר שנבנה בית הגשמי בידים - בפועל ממש, ובתעקבותנו לעלות להר הבית לבנות את ביהמ"ק הגשמי, מעכבים גם את הבית הרוחני.

ערוך לנר פרק ג' דסוכה דף מ"א עמוד א' (על רש"י ד"ה אי נמי" ]

המצוה העשרים היא, שציוונו לבנות בית עבודה. בו יהיה ההקרבה, והבערת האש תמיד. ואליו יהיה ההליכה, והעליה לרגל, והקבוץ בכל שנה. והוא אמרו יתעלה (ר"פ תרומה) ועשו לי מקדש.
(רמב"ם, ספר המצוות, מצות עשה כ)
מצות עשה לעשות בית לה' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות, וחוגגין אליו שלש פעמים בשנה שנאמר ועשו לי מקדש... ואלו הן הדברים שהן עיקר בבנין הבית: עושין בו קֹדש, וקֹדש הקדשים, ויהיה לפני הקֹדש מקום אחד והוא הנקרא אולם, ושלשתן נקראין היכל. ועושין מחיצה אחרת סביב להיכל רחוקה ממנו, כעין קלעי החצר שהיו במדבר, וכל המוקף במחיצה זו שהוא כעין חצר אהל מועד הוא הנקרא עזרה, והכל נקרא מקדש...
ומצוה מן המובחר, לחזק את הבנין ולהגביהו כפי כח הציבור, שנאמר "ולרומם את בית אלוקינו". ומפארין אותו, ומייפין, כפי כחן. אם יכולין לטוח אותו בזהב, ולהגדיל במעשיו, ה"ז מצוה.
(רמב"ם, הלכות בית הבחירה, פרק א)

אפילו בטומאה
הכל נכנסים לבנות, ולתקן, ולהוציא את הטומאה. מצוה בכהנים. אין כהנים, נכנסין לוים. אין לוים, נכנסים ישראלים. מצוה בטהורים. אין טהורים, נכנסים טמאין. מצוה בתמימין. אין תמימין, נכנסין בעלי מומין. מצוה שיכנסו בתיבות. אין שם תיבות, נכנסין דרך פתחין.
(תוספתא, מסכת כלים, פרק א)
בשעה שנכנסין הבנאים לבנות ולתקן בהיכל, או להוציא משם את הטומאה, מצוה שיהיו הנכנסין כהנים תמימים. לא מצאו תמימים, יכנסו בעלי מומין. ואם אין שם כהנים, יכנסו לוים. לא מצאו לוים, יכנסו ישראל. מצוה בטהורים. לא מצאו טהורים, יכנסו טמאים.
(רמב"ם, הלכות בית הבחירה, פרק ז)

כל קרבן שקבוע לו זמן, בין קרבן ציבור, בין קרבן יחיד, דוחה את השבת, ודוחה את הטומאה... כל קרבנות הציבור קבוע זמנם, לפיכך כולן דוחין את השבת, ואת טומאת המת...
כיצד דוחה את הטומאה. הגיע זמנו של אותו קרבן, והיו רוב הקהל שמקריבין אותו טמאין למת, או שהיו הקהל טהורים, והיו הכהנים המקריבין טמאים למת, או שהיו אלו ואלו טהורין, והיו כלי השרת טמאים במת. הרי זה יעשה בטומאה, ויתעסקו בו הטמאים והטהורים כאחד, ויכנסו כולן לעזרה...
ופסח שבא בטומאה, ודחקו טמאי מת ונכנסו להיכל פטורין, אף על פי שלא הותרו אלא לעזרה, הואיל ואין אני קורא בהם "אל מחוץ למחנה תשלחום" (במדבר ה, ג), הרי אלו פטורין.

(רמב"ם, הל' ביאת המקדש, פרק ד)

לצורך המקדש כל הטמאים מותרים ליכנס. כגון שצריך להוציא הטומאה שבמקדש או לבנותולתקן (וכן לתקן הספר תורה שבארון. תוספות בבא בתרא יד ע"א) ואי אפשר לעשות בטהורים, רשאים הטמאים לעשות, ולהיכנס לעזרה, ולהיכל, ואפילו לקדשי קדשים, אם אי אפשר זולתם. לפי שטומאת המקדש עכשיו על ידם, זהו תיקונו,
ועדיף ליה...
וטמאי מתים רשאים עוד, להיכנס למקדש אפילו שלא לצורך המקדש, אלא לצורך עצמם. והוא, בקרבנות שקבוע להם זמן, כתמידין ומוספין, וכיוצא. שקריבים בטומאה, אם היו רוב ציבור, או כהנים, טמאים. דמותרים כל הטמאים ליכנס לעזרה לצורך הקרבן...
ונתברר כי הרי שתרשינו המלכות לבנות בית המקדש בעיר הקודש בירושלים (כדאיתא בירושלמי דמעשר שני ושאר דוכתי דמתחילה בונה ירושלים ה', ואחר כך נדחי ישראל יכנס), אף על פי שכולנו טמאי מתים, נהיה רשאים לבנותו. מיהו נראה, הבעל קרי וזבים יטבלו לקריין ויעריב שמשן... אם לא שאי אפשר בענין אחר, שאין פנאי להמתין, דאז הותרו כטמא מת, וכמו שנתבאר. והרחמן יזכנו לראות במהרה בימינו אמן.
(ר' צדוק הכהן, ספר הזכרונות, במדבר, פר' נשא, סימן ש')

נראה דכל שנכנס לצורך תיקון אינו כלל באיסור כניסה אפי׳ בטמא. שאיסור הכניסה כשהוא טמא, הוא מפני כבוד המקדש, ומראה שאינו נרתע מפני קדושתו. אבל כשנכנס לצורך תיקון אינו בכלל זה... ולפי זה, אפילו יש טהורים, ועבר טמא, ונכנס, אינו חייב. וכן משמע לשון "מצוה בטהורים"...
(חזון איש, גליונות לחדושי רבנו חיים הלוי, הל' ביאת מקדש, פרק א)


קרבנות ללא מקדש
מִיּוֹם אֶחָד, לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, הֵחֵלּוּ, לְהַעֲלוֹת עֹלוֹת לה'; וְהֵיכַל ה', לֹא יֻסָּד.
(עזרא, פרק ג)
שכבר הקריבו קרבנות טרם זה כמה שנים. כי מיום שעלו הראשונים העולים מהגולה, כשהגיעו בעריהם בנו המזבח, והקריבו עליו והיכל ה' לא יסד. וי"ט שנה נבנה המזבח קודם בנין הבית.
(רד"ק, חגי פרק ב)
מקריבין הקרבנות כולן אע"פ שאין שם בית בנוי. ואוכלין קדשי קדשים בכל העזרה, אע"פ שהיא חריבה, ואינה מוקפת במחיצה. ואוכלין קדשים קלים, ומעשר שני בכל ירושלים, אף על פי שאין שם חומות. שהקדושה ראשונה קדשה לשעתה, וקדשה לעתיד לבא.
(רמב"ם, הל' בית הבחירה, פרק ו)

לאחר החורבן
שמא בזמן החרבן יותן לנו רשות להקריב.
(כסף משנה, הלכות בית הבחירה, פרק ו)
מקריבין אע"פ שאין בית. וכמו שפסק גם הר"מ ז"ל בפ"ה מהל' ב"ה, ובימי אלו הנשיאים שהיו סמוכים לחורבנו של בית, וקרובים למלכות ואהובים, אולי הי' עדיין המזבח קיים, והקריבו קרבנות ציבור, (וכדרך שעשו בתחלת בנינו ככתוב בעזרא), כמו בימי הבית. או לכל הפחות פסחים.
(שו"ת שאילת יעבץ, ח"א סי' פט)
בימי ר' יהושע בן חנניה, גזרה מלכות שיבנה בית המקדש, הושיבו פפוס ולוליאנוס טרפיזין מעכו ועד אנטוכיא, והיו מספיקים לעולי גולה כסף וזהב וכל צרכם.
(בראשית רבה, פרשה סד)
ומהמדרש הנ"ל מוכח שאנחנו בעצמנו נבנה ביהמ"ק. ומעשה רב ודאי היו בזה הסכמת ריב"ח, והלכה כמותו בכל מקום.
(עזרת כהנים, פנות העזרה, ח"ג)
ד'קכ"ה. מלך יוליאוס אפאסטאט, ויהי מלך חסד, ובשנת ב' למלכו צוה לנשיא הארץ (ר' הלל) שיבנו בית המקדש, והתחיל לבנות. אכן, המלך מת, ויחדלו לבנות.
(תבואות הארץ, מעשה הארץ, זמן א)
נחשוב מזמן הראשון שהוא מימי עתליה שמלכה שש שנים, ובסוף ימיה בטלה התמיד ולכן אז התחזק יהוידע כנגדה. והיא מתה בשנת ג' אלפים ס"א, ובטל התמיד ג' אלפים ס'. וכשתחשוב מאז אלף מאתים ותשעים כלו בשנת ד' אלפים ש"נ, שמאז התחיל אפשריות הגאולה שיגאלו בכל עת שיזכו, שעל זה אמר אשרי המחכה, ר"ל שמאז יש לנו לחכות על הגאולה, ונודע כי בעת ההיא נתן רשות מהקיסר לבנות בית המקדש בירושלים, וגם נבנה מאת היהודים ע"פ פקודת הקיסר יוליוס בהוצאה רבה.
(מלבי"ם, דניאל פי"ב)
אחרי זה כאשר הוטב מצב היהודים בארץ הצבי תחת ממשלת הקיסר נערווא, ותחת ממשלת טריאנוס, והשיגו בני עמנו משפט אזרחי ארץ ומני אז התחילו כפעם בפעם לבנות המזבח, ולתקן ההיכל קצת וכו'. סוף דבר כל ימים של הקרבת הקרבנות אחר החרבן לא היה רק ערך עשרים שנה וכו'.
(עבודת המקדש, קונטרס אחרון, פ"ד)

רבנו חננאל דפריש ז"ל (ויש גורסין רבנו יחיאל מפאריס, וי"ג הר' חיים הכהן) אמר לבֹא לירושלם, והוא בשנת שבע עשרה לאלף הששי, ושיקריב קרבנות בזמן הזה. ואני מטרדתי להשלים עמו המלאכה, לא שאלתיו מה נעשה מטומאתנו, ואנה הכהן המיוחס. אנכי בדרך לפני שילה שב למקומי, נזכרתי הלכה שאין לחוש על הטומאה, כדאמרינן שקרבנות צבור דוחין את השבת, ואת הטומאה וכו'
(כפתור ופרח, פ"ו)

המצוה הזאת מצות הקרבנות לעולם על ישראל, ואיננה על זמן.
(רד"ק, דברי הימים ב, פ"ב)
ועשו לי מקדש, היא מצות עשה כוללת כל הזמנים, בין במדבר, בין בכניסתן לארץ בכל זמן שיהיו ישראל שם, לדורות. וצריכין היו ישראל לעשות כן אפילו בגלויות. אלא שמצינו שאסר ה' כל המקומות מעת שנבנה בית המקדש כאומרו (דברים יב ט) כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה.
(אור החיים, פר' תרומה, עה"פ ועשו לי מקדש)

בזמן הזה
כקש"ת מו"ה עקיבא [איגר] נ"י אב"ד דק"ק פוזנא יע"א. יקרת קדשו הגיעני, ומ"ש מו"ח הגאון [רע"א] נ"י לבקש משר ירושלים ליתן רשות להקריב, הוא קפדן גדול. כי ההוא אמר. לבל יקרב שם מי שאינו מאמונת ישמעאל.
(שו"ת חתם סופר, יו"ד, ס' רלו)
וגם היום, אפשר שאם יתנו המלכויות רשות לבנות בית המקדש, מצוה לבנות. כמבואר במדרש [בראשית רבה ד', י'], בימי רבי יהושע בן חנניה, דנתנו רשות והתחילו לבנות, ועיין בספר כפות תמרים [סוכה ל"ד ע"ב] שרבינו יחיאל בעל התוספות רצה לילך להקריב קרבנות בירושלים, א"כ הוא הדין לבנות בית המקדש.
(מנחת חינוך, מצוה צה)

גם הפי' כפשוטו. שבכל עת שיהיה לבנ"י נדבת הלב בזה, יכולין להתרומם ולבנות מקדש ה'. כאשר הי' אח"כ בבנין בהמ"ק שהתנדבו בשמחה בזמן דוד המלך ע"ה. וכמו כן בבית שני בנדבות השרים בעזרא. וכמו כן יש לקוות להש"י בגאולה העתידה, כשיהי' תשוקה בלבות בנ"י אליו ית' בנדבת הלב בשמחה. וז"ש וכן תעשו לדורות: ואמר למרע"ה ויקחו לי תרומה כו' ועשו לי מקדש כו'. ומ"מ הואמצוה לדורות שמצווין
לבנות בית הבחירה. ולכן אמרו חז"ל דור שאין ביהמ"ק נבנה בימיו כאלו נחרב. והטעם, כי בכל עת שיתנדבו בנ"י בלב שלם, להשתוקק לבנות לו בית, יכולין למצוא מבוקשם.
(שפת אמת, פר' תרומה, תר"מ; תר"נ)
אולי הגיע עת דודים, באתערותא דלמטה, למצוא חן להרשות לנו לבנות מזבח, להקריב עליו קרבנות, כאשר היה בתחילת בית שני.
(ר' שמעון סופר, התעוררות תשובה)


בידי אדם
צוּרַת הַבַּיִת וּתְכוּנָתוֹ וּמוֹצָאָיו וּמוֹבָאָיו וְכָל-צוּרֹתָו וְאֵת כָּל-חֻקֹּתָיו וְכָל-צוּרֹתָו וְכָל-תּוֹרֹתָו הוֹדַע אוֹתָם.
(יחזקאל, פרק מג)
וישמרו - ילמדו ענייני המדות מפיך, שידעו לעשותם לעת קץ.
(רש"י, שם)
וישמרו את כל צורתו ואת כל חקותיו ועשו אותם - ישמרו אותם בלבם ויאמינו כי כן יהיה, ויעשו אותם הבניינים, והצורות, והתורות, לעתיד. ואם לא ישמרו אותם בלבם, ולא יאמינו, לא יעשו אותם. כי כן מדת הקדוש ברוך הוא, ישלם לאדם מדה כנגד מדה.
(רד"ק, שם)
עורי צפון ובואי תימן. רבי יוסי בר חנינה, לכשיתעוררו הגלויות שהן נתונות בצפון, ויבואו ויבנו בית המקדש, שהוא נתון בדרום.
(תלמוד ירושלמי, מגילה, פ"א הי"א)

דודאי ביהמ"ק לעתיד לבא יבנה בנין ממש בידי אדם. ומה שנאמר מקדש ד' כוננו ידיך שנדרש בתנחומא שירד למטה, הוא ביהמ"ק רוחני,שיבא לתוך ביהמ"ק הנבנה גשמי, כנשמה בתוך הגוף. וכמו שירד במשכן ובבית המקדש האש של מעלה, תוך האש של הדיוט, שנבער בעצים.
וכן נראה במכילתא. דדרש מפסוק מכון לשבתך פעלת ד', שבית המקדש של מעלה מכוון כנגד בית המקדש של מטה. ועל זה קאמר, מקדש ד' כוננו ידיך. שלעתיד לבא, כשימלוך ד' לעולם ועד לעיני כל באי עולם, ישכון למטה בתוך מקדש שכבר בנוי הוא, ומכוון כנגד ביהמ"ק של מטה. והיינו שירד למטה תוך המקדש שיבנה. ועיין בזוהר פ' וישב שמשמע שם כן. אמנם, כמו שלמטה בארץ אין נשמה בלא גוף, כמו כן המקדש רוחני לא יקום בלא מקדש גשמי. ולכן א"ש הלשון 'בנין', בביהמ"ק שלעתיד ג"כ.
(ערוך לנר, מסכת סוכה, מא.)

בנה ביתך כבתחילה, וכונן מקדשך על מכונו, והראנו בבניינו, ושמחנו בתיקונו. מרמז מ"ש התוי"ט במסכת מעשר שני, דתחילה יהיה נבנה הבהמ"ק ע"י מלכות, ואח"כ יהיה בנין שלו ית' באש. ולכך מדויק זה היטב בנוסח התפלה, דתחילה אנו מבקשים בנה ביתך כבתחילה, על ידי אדם. ואח"כ וכונן מקדשך, שיהיה על ידך ית' על מכונו.
(יריעות שלמה, סידור הגר"י יעבץ, מוסף לשלש רגלים)
אפשר, וקרוב הדבר לאמר, דכל דברי חכמים קיימים. והיינו, שיהיה כמו בנין שלמה, דכתיב והבית בהבנותו וכו', ופרשו בו חז"ל, מאליו. אבל היה באמצעו יד אדם. הכי נמי נימא שיהיה כן לימות המשיח.
ומה שכתוב במדרש שייבנה מאליו, רוצה לומר, שתהיה המלאכה מתברכת ביד הבונים, וכמעט רגע יבנה וישתכלל בסיוע ה' וכו', אך לעולם צריך שיהיה באמצעות יד אדם, תדע שהרי היא אחד ממנין מצות עשה, לבנות בית הבחירה.
(שושנים לדוד, הקדמה למס' מדות)

לא יוכל לרדת הבית העליון שהוא הנשמה. עד שיבנו ישראל את הבית התחתון שהוא הגוף.
(גורל לה', סעיף ט)
כאשר יופסק שעבוד מלכיות ודאי יהיה החיוב הגדול לעסוק בעבודת המזבח, בלא מקדש אש. דכי לזה יגאלנו מן השעבוד, שנעבור חלילה על מצות התורה, שלא להקריב קרבן התמיד, ושאר קרבנות ציבור. וכי ישונה חס ושלום שום מצוה מן התורה. הלא זה מינות גדול, ואפיקורסות, מי שאומר כן.
(דרישת ציון, הוספות למאמר קדישין, אות ד)
לפני ביאת המשיח
שנו רבותינו, בשעה שמלך המשיח נגלה, בא ועומד על גג של בית המקדש.
(פסיקתא רבתי, פיסקא לו)

אמר רבי אחא, זאת אומרת שבית המקדש עתיד להיבנות קודם למלכות בית דוד. דכתיב, ודם ענב תשתה חמר.
(תלמוד ירושלמי, מעשר שני, פ"ה ה"ב)

וכן משמע בגמרתינו (תלמוד בבלי, פסחים, ה ע"א) בשכר שלשה ראשון זכו לשלשה ראשון. להכרית זרעו של עמלק, ולבנות בית המקדש, ולשמו של משיח. הרי קחשיב שמו של משיח אחר בנין בית המקדש וכו'. לעתיד יהיה בנין בית המקדש קודם לביאת בן דוד.
(מעשה רוקח, מעשר שני, פ"ה)
אל יעלה על לב איש, לחשוב ולומר, אם נזכה להגיע לעת בוא הבית להבנות, אזי יבוא משיח צדקנו והוא יורה לנו איך לבנותו. לא כן הדבר. הלא איתא בירושלמי דמסכת מע"ש וכו', ור"ל שמלכי האומות יתנו לנו רשות לבנות את הבית וכו', הרי מבואר מכל הנ"ל שכתבנו שאנחנו בעצמנו נבננו קודם ביאת משיחנו.
(עזרת כהנים, מבוא המקדש)

פשוט, שבית המקדש שלמטה, שיהיה מעשה ידי אדם, יבנה עוד קודם ביאת המשיח. שיהיה קיבוץ ישראל תחילה ע"י רשיון המלכויות, ונבנה בית המקדש שלמטה, (ואפשר, שע"י זכות הרבים יגלו האבנים שנגנזו) ואח"כ יבא משיח, ואח"כ ירד בית המקדש שלמעלה.
(אם הבנים שמחה, מאמר מקדש ה')

טרם בֹא נביא
יכול תמתין עד שיאמר לך נביא, תלמוד לומר, לשכנו תדרשו ובאת שמה. דרוש ומְצָא, ואחר כך יאמר לך נביא.
(ספרי, פרשת ראה, פיסקא סב)
לשכנו תדרשו, שהדרישה היא מה שחוקר בעצמו למצוא את הדבר. וז"ש (ספרי) דרוש ומְצָא. לימד להם שלא יגלה ה' סודו ע"י נביאיו להודיעם מקום הנבחר רק אם ישתדלו בזה וידרשו אחריו, ואז יערה עליהם רוח ממרומים אחר ההכנה הראויה.
(מלבי"ם, פר' ראה)
מבורר כאן, דאף דהיתה בחירת מקום המקדש על ידי נביא, מ"מ, דין הוא דקודם ידרשו לבד את המקום.
(חידושי הגרי"ז החדשים סימן מא)
לפי שבטלו צרי יהודה מהם בנין הבית כל השנים שעברו, נואשו העם מבנין הבית. והיו אומרים, עדיין לא הגיע עת הבנין ... והיה להם לדעת, כי לא לחנם העלה האל מהגולה. ואעפ"י שלא אמר להם הנביא עדיין, היה להם להחל מעצמם, ולהתעורר על הדבר ... וכשראה האל יתברך שלא היו מתעוררים מעצמם שלח להם ביד חגי הנביא.
(רד"ק, חגי א')


לשכנו תדרשו
אַחַר, יָשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וּבִקְשׁוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיהֶם, וְאֵת דָּוִיד מַלְכָּם וּפָחֲדוּ אֶל ה' וְאֶל טוּבוֹ, בְּאַחֲרִית הַיָּמִים.
(הושע, פרק ג)
ויתבעון ית פולחנא דה'.
(תרגום יונתן, שם)
תני ר' שמעון בן יוחאי אומר, לא אותך מאסו, כי אותי מאסו וכו'. בשלשה דברים עתידים למאוס. במלכות שמים", ובמלכות בית דוד, "ובבנין בית המקדש".
אימתי מאסו שלשתם, בימי ירבעם. הדא הוא דכתיב, ויען איש ישראל, ויאמרו, אין לנו חלק בדוד, זו מלכות שמים. ולא נחלה בבן ישי, זו מלכות בית דוד. איש לאהליו ישראל, ולא לבית המקדש. אל תקרי לאהליו, אלא לאלהיו.
א"ר סימון בר מנסיא, אין ישראל רואין סימן גאולה לעולם, עד שיחזרו ויבקשו שלשתם. הדא הוא דכתיב, אחר ישובו בני ישראל, ובקשו את ה' אלוקיהם, זו מלכות שמים. ואת דוד מלכם, זו מלכות בית דוד. ופחדו אל ה' ואל טובו, זה בית המקדש.
(ילקוט שמעוני, שמואל א, רמז קו)
אין דור שאין בו ליצנים. מה היו פריצי הדור עושין? היו הולכים אצל חלונותיו של דוד, ואומרים לו: דוד, אימת יבנה בית המקדש? אימתי בית ה' נלך? והוא אומר: אע"פ שמתכוונין להכעיסני יבא עלי, שאני שמח בלבי, שמחתי באו' לי בית ה' נלך.
(תלמוד ירושלמי, ברכות, פ"ב ה"א)

ובאת שמה
שיר המעלות לדוד שמחתי באומרים לי בית ה' נלך. אמר רבי יהושע בן לוי: אמר דוד לפני הקב"ה: רבש"ע, שמעתי בני אדם שהיו אומרים מתי ימות זקן זה, ויבא שלמה בנו, ויבנה בית הבחירה, ונעלה לרגל. ושמחתי.
(מדרש תהלים, מזמור קכב)
והמצוה העשרים היא, שצונו לבנות בית לעבודה. בו יהיה ההקרבה, והבערת האש תמיד. ואליו יהיה ההליכה, והעליה לרגל.
(רמב"ם, סה"מ, מ"ע כ')
ובמשנתו של ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אמרו: "מנין לעיקר תפילה בתוך המצוות? מהכא: את-ה' אלקיך תירא ואתו תעבד" (שם ו, יג). ואמרו: "עבדהו בתורתו, עבדהו במקדשו" הכוונה לשאוף להתפלל בו, ונכחו. כמו שביאר שלמה.
(רמב"ם, סה"מ, מ"ע ה')

לשכנו תדרשו... שתלכו לו מארץ מרחקים, ותשאלו אנה דרך בית השם, ותאמרו איש אל רעהו, לכו ונעלה אל הר ה', אל בית אלוקי יעקב (ישעיה ב ג)... ועל דרך האמת לשכנו תדרשו, לכבודו תדרשו.ובאת שמה, לראות את פני האדון ה', א-לוהי ישראל.
(רמב"ן, פרשת ראה)

גם אם בלכתכם שמה אתם מחוסרי אחדות, והולכים בפירוד לבבות, תקנו אחדות עצום לעשות המצוה ההיא. וזהו לשכנו 'תדרשו' בלשון רבים, ו'באת' שמה בלשון יחיד. כי גם שבעת הדרישה יהיה בפירוד, אחר כך ימשך ממנה כי ובאת שמה באחדות ... ולא עוד, אלא שגם אתם השואלים תדרשו בפירוד הלבבות. כי קצתכם יהיה לבם נוקפם על זה, וקצתכם ייטיב לבם. באופן שיצדק לומר בכם 'תדרשו' לשון רבים על פירוד שבלבבות. ועם כל זה אין צריך לומר שלא תמנעו מלבא שמה.
(אלשיך, פרשת ראה)

יען ביתי אשר הוא חרב
תני ר' שמעון בן יוחי משל לאחד שהיה מכה את בנו, ולא היה יודע הבן על מה הוא מוכה, לאחר שהכהו אמר לו לך ועשה דבר פלוני שצויתיך היום כמה ימים ולא השגחת בי, כך כל אותן אלפים שנפלו במלחמה בימי דוד, לא נפלו אלא על שלא תבעו בנין בית המקדש.
(מדרש תהלים, מזמור יז)

שהיה עונש על ישראל בהתאחר בנין בית הבחירה. שהיה הארון הולך מאהל אל אהל כגר בארץ,ואין השבטים מתעוררים לאמר נדרוש את ה' ונבנה הבית לשמו, כענין שנאמר לשכנו תדרשו ובאת שמה.
עד שנתעורר דוד לדבר מימים רבים ולזמן ארוך... שנאמר ויהי כי ישב המלך בביתו בבית ארזים וארון האלקים יושב בתוך היריעה. והנה דוד מנעו השי"ת [מלבנות הבית] וכו', ונתאחר עוד הבנין עד מלוך שלמה. ואילו היו ישראל חפצים בדבר ונתעוררו בו מתחילה, היה נעשה בימי אחד מהשופטים או בימי שאול המלך או גם בימי דוד, כי אם שבטי ישראל היו מתעוררים בדבר לא היה הוא הבונה. אבל ישראל הם היו הבונים. אבל כאשר העם לא השגיחו, ודוד הוא המשגיח והמתעורר, והוא המבין הכל,

היה הוא הבונה וכו',
ועל כן נתאחר הבנין כל ימי דוד בפשיעת ישראל, ועל כן היה הקצף עליהם. ועל כן היה המקום אשר יבחר ה' לשום שמו שם נודע בעונשם ובמגפותם, והכתוב ירמוז כל זה שנאמר כי לא ישבתי בבית למיום אשר העליתי את ישראל מארץ מצרים עד היום הזה.
(רמב"ן, במדבר פרשת קרח)
עיקר הגזירה [של היוונים] היתה על שהתרשלו בעבודה. וע"כ היתה הגזירה לבטל מהם העבודה. כדתניא בברייתא שגזר עליהן אותו הרשע לבטל התמיד. ועוד א"ל מצוה אחת יש בידם, אם אתה מבטל אותה מידם, כבר הם אבודין. ואיזו זו, הדלקת מנורה. שכתוב בה להעלות נר תמיד. כל זמן שמדליקין אותן, תמיד הם עומדין כו'. עמדו וטמאו כל השמנים.
וכשחזרו בתשובה, למסור נפשם על העבודה, הושיעם ה' על ידי הכהנים עובדי העבודה בבית ה'. ע"כ נעשה להם הנס גם כן בנרות, תחת אשר הערו נפשם, למות על קיום העבודה.

(ב"ח, או"ח, סי' תר"ע)

היה זה לאחר 'הצהרת בלפור' הידועה על נתינת זכות ליהודים לישוב ארץ ישראל, כאשר הגה"ק רבי שמעון סופר מערלוי בעל התעוררות תשובה, פנה אל ידיד נעוריו מרן הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד מרא דארעא דישראל, לבקשו שיחד עם גדולי ירושלים יפעלו על הממשלה בענין הקרבת קרבן פסח בזמן הזה.

וכלשונו, "הנה בחסד עליון אשר נתן קצת חירות ... ונתן כבוד לישראל וממשלה בארצנו הק' להתנהג הכל עפ"י התורה והמצוה, אולי הגיע עת דודים באתערותא דלמטה לתת לנו חן להרשות לנו לבנות מזבח להקריב עליו קרבנות, כאשר היה בתחילת בית שני".

והוא מוסיף שאם כל חכמי ישראל יבקשו זאת מהממשלה, 'בלי ספק יסכימו לזה'.

אמנם מרן הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד במכתב תשובתו, הבהיר לרב מערלוי, כי הדבר לא מציאותי לפי הסתת הערבים כנגד כל מחשבה שהיא על עליה להר הבית.

עם זאת, הגה"ק מערלוי, בכמיהתו הרבה לציון וירושלים ובנוסף לכך היותו מפורסם בדקדוקיו בהלכה ביותר, והיה מחמיר על עצמו בהנהגותיו שיהיו עפ"י כל השיטות, הוסיף להשתדל אודות הקרבת קרבן פסח, ובשנת תרצ"ד פנה לבן אחיו רבי אברהם חיים דוד שרייבר ז"ל מדרוהביטש – נשיא כולל גאליציה בא"י שיראה לפעול אצל השלטונות לקבלת רשיון להקריב קרבנות ב'הר הבית'.

נשיא הכולל שלח את בנו ר' משה שרייבר ז"ל לשאול את כקש"ת הרה"ק רבי אהרן מבעלזא זי"ע כדת מה לעשות. ר' משה נסע לבעלזא ונכנס לקודש פנימה ומסר את שאלת דודו הק'. הרה"ק מבעלזא אמר לו שיצא לביהמ"ד ויעיין בס' שו"ת 'שאלת דוד' מהגאון הגדול המפורסם רבי דוד קארלינער (פרידמן) זצ"ל שהוא דן בענין זה וימסור לו מה דעתו. הלה יצא לביהמ"ד, עיין בס' הנ"ל וראה שהוא אוסר להקריב קרבנות בזמן הזה, נכנס שוב לקודש פנימה ואמר את דברו, הפטיר הרה"ק מבעלזא, 'אם כך, אין להקריב'.

מעניין לציין שלענין הקרבת קרבן פסח בזמנינו יש השלכה מעניינת לגבי ההנהגה היכן לדור בארץ ישראל, כדלהלן.

מפורסמים המה דברי מרן החתם סופר (בשו"ת חלק יו"ד סי' רל"ד), אודות העדיפות במצוות ישוב ארץ ישראל לדור בעיר הקודש ירושלים ת"ו ולא בשאר הערים שבארץ ישראל, וכלשון המשנה 'הכל מעלין לירושלים' שמעלת קדושתה גבוהה מכל הערים. החתם סופר דן בתנאים והאמוראים שהעדיפו לדור בציפורי והסנהדרין שישבו ביבנה וכו', ומיישב שאולי היו גזירות ושמד. וכמו"כ הבית יוסף והאריז"ל שדרו בצפת ולא בירושלים עיר מעוז לנו, יכול להיות שמעיקרא התיישבו בין תלמידי חכמים ומקום תורה. כן אי אפשר לדון בין חכם לחברו שאין אחד יודע מטמוניות של חברו, ראה שם. [בהספד מרן החתם סופר על הרוגי 'רעש – צפת' בשנת תקצ"ז (נדפס בס' דרשות החת"ס עמ' 780) מעלה סיבה נוספת לחורבן צפת, מעבר לאלו של בעל 'פאת השלחן': א. שכבר ניבאו חז"ל על הגליל שיחרב. ב. על שנאת חינם בין ספרדים פרושים וחסידים. והחתם סופר מוסיף סיבה נוספת ל'רעש' שבצפת - עקב קנאת ירושלים שעזבוה חריבה ובו בזמן ש'ירושלים נשכחה לגמרי והורד מכבוד ובמקום שגם בזמן הזזה מצוה לעלות לרגל לירושלים'. והעדיפו לגור בערי הגליל ליד קברי הצדיקים, עיי"ש באורך].

נכדו, רבינו בעל 'התעוררות תשובה' מביא לשיטתו טעם נוסף 'ליישב דעת הני רבנים הגאונים הקדושים זצ"ל שדרו בעיר הקודש צפת', וזאת מפני אי רצונם להיכנס בחיוב הקרבת קרבן פסח בזמן הזה לשיטת הרמב"ם שמקריבים אף על פי שאין בית! ואם ידורו בירושלים אז ביום י"ד ניסן בחצות היום יחול עליהם חיוב להקריב קרבן פסח!

אם כי גם אנשי ירושלים הגרים בה פטורים מפסח ראשון ושני, אך הם פטורים מפני האונס שאין המלכות נותנת להקריב קרבנות בזמן הזה. אך אנשי צפת ושאר העיירות אינם נכנסים כלל לחיוב, 'מתחכמים שלא יהיו מעיקרא חל החיוב עליהם' ולא יהיו זקוקים לפטור של 'אונס', אלא לכתחילה הינם 'בדרך רחוקה'.

והעידו משמשיו של מרן הרה"ק רבי אהרן מבעלזא זי"ע, שאם כי דעתו היתה שאין להקריב קרבן פסח בזמנינו, כמבואר בשו"ת 'שאילת דוד' הנ"ל. בכל אופן בביאתו לדור בארץ ישראל ביום ט' שבט תש"ד והגיע לעיה"ק ירושלים ת"ו, הביע את דעתו הק' לדור בתל אביב וזירז את אנשי ביתו שלשבת הבאה כבר ישכירו דירה למענו בתל אביב. כשראה שהענינים יגעים, אמר, שלכל הפחות לחג הפסח תהיה מוכנה עבורו דירה בתל אביב. אחיו הגה"ק מבילגורייא זצוק"ל נימק זאת לפי השערתו שהענין נובע מחששותיו לפוסקים הסוברים שיש חיוב בזמן הזה להקריב קרבן פסח לדרים בירושלים, אי לכך נקט להיות 'בדרך רחוקה' מבלי להיכנס לחיוב זה. משמשיו בקודש העידו שאמר זאת במפורש שחושש לדעת הרב מערלוי זי"ע המנמק טעם זה לאותם רבנים וצדיקים שעלו לארץ ישראל ובכוונה תחילה לא התגוררו בעיה"ק ירושלים ת"ו.

[על פי ומתוך מאמר "הקרבת קרבן פסח בהר הבית בזמן הזה" שנתפרסם בגליון 'תורני' ערב פסח התשס"ט].

"...והיינו צריכים להביא נשים מעוברות שילדו במקום שמור, ויגדלו בניהם במקום שמור, לעשות פרה אדומה על ידיהן לכשיגדלו" 
הלכות ארץ ישראל המיוחס לרבינו יעקב בעל הטורים 

"מה"ר ברוך ז"ל אמר אלי שרבנו יחיאל מפאריס ז"ל (מבעלי התוס') אמר לבוא לירושלים, והוא בשנת שבע עשרה לאלף השישי, ושיקריב קרבנות בזמן הזה"
כפתור ופרח פרק ו'

"מסכת מידות היא אחרי מסכת תמיד, ענינו הוא ספור שהוא זוכר מדת המקדש וצורתו ובנינו וכל ענינו, והתועלת שיש בענין הוא כשיבנה במהרה בימינו יש לשמור ולעשות התבנית ההוא והתבנית והצורות..."
רמב"ם בהקדמה לסדר זרעים 

"אם אין ישראל מקריבין עולה לפני הקב"ה אין ציון וירושלים נבנית, לפי שאינן נבנות אלא בזכות קרבן עולה שיהיו ישראל מקריבין לפני הקב"ה" ע"כ
מדרש תנחומא (צו פרשה י"ד)

משא"כ עתה אחר חורבן טיטוס דנשארו הר הבית וכל היסודות במקומם, ומקום המזבח נודע לנו גם באורך וברוחב ע"פ המשנה והברייתא והתלמוד מדוע לא יהיה לאל ידינו לבנות היום המזבח על מקומו הראשון... משא"כ היום אם רוצים להקריב בלי בית, רק לבנות מזבח לבד ובלי הוספה על מזבח של בית שני, בודאי יכולים לכוין מקום המזבח ע"י סיוע והיכר של היסודות אשר נשארו עדיין בקרקע ואחר העיון בספרים הרבים המדברים מציור המקדש יכולים בנקל לבא למטרה המבוקשת וזה אמת.
מהר"ץ חיות

"ולכן היה נראה לענ"ד דוודאי בית המקדש לעתיד לבוא יבנה ממש בידי אדם, ומה שנאמר "מקדש ה' כוננו ידיך" שנדרש בתנחומא שירד למטה, הוא בית המקדש רוחני שיבוא לתוך בית המקדש גשמי כנשמה בתוך הגוף, וכמו שירד במשכן ובבית המקדש אש של מעלה תוך האש של הדיוט שנבער בעצים, וכן נראה במכילתא" עכ"ל 
ערוך לנר פרק ג' דסוכה דף מ"א עמוד א' רש"י ד"ה אי נמי

"אלא שבזמן שתהא ברשותנו לבנות בית תפילה במקום המקדש, בטרם ביאת המשיח, אפשר לדבר רק על בנין בית תפילה בהר הבית קודם לעזרה ולמקום החיל. ומקום כזה נקל להגביל את גבולו. וכשתיהיה לנו הרשות והרשיון ותהא הנפש כסופה לבית תפילה שכזה, בהסכמת ראשי התורה, יהא דרוש להעמיד משמרות שלא יכנסו לשם אלא (הטבולים במקווה) טהורים מטומאה היוצאה מגוף (כנאמר במשנה דכלים פ"א ח'), ובית תפילה שכזה, לו יהא אפילו בהר הבית, ומכל שכן לכשנזכה להקים מזבח ולהקריב עליו קרבן ציבור, תהא זאת מן הסגולה לתקומת יעודנו ולבנין בית קדשנו ותפארתנו, ולהופעת הגואל אשר יגאל את עם ישראל, הגאולה השלימה בחומר וברוח. והלכו גוים ועמים לאורו, ומלאה הארץ דעה את ה'"
'עיר הקודש והמקדש' לרבי יחיאל מיכל טיקוצ'נסקי זצוק"ל חלק ה' פרק א' אות ד' עמוד ט"ו

"וחיוב המצוות אינו תלוי בביאת המשיח, אלא מחויבים אנו להתעסק בתורה ובמצוות ולהשתדל להשלים עשייתן, אבל אם יעמוד אדם במקומו ויאמר אשאר אני עד שיבוא משיח ואצא מזה שאני בו, אין זה כי אם רוע לב ואבוד גדול וביטול הדת והדעת"
הרמב"ם באיגרת השמד

"מותר להתקרב אל פתחי בית המקדש ולהיכנס לעליות אשר סביב בית המקדש"
"שערי תשובה" על השולחן ערוך הלכות תשעה באב סימן תקס"א

"כקש"ת מו"ה עקיבא (אייגר) נ"י אב"ד פוזנא יע"א, יקרת קדשו הגיעני, ומה שכתב מורי וחמי הגאון נ"י לבקש משרי ירושלים ליתן רשות להקריב. הוא קפדן גדול, כי ההוא אמר לבל יקרב שם מי שאינו מאמונת ישמעאל"
חתם סופר סי' רלו

ואם לא מאימות המלכות הייתי אני הראשון לעלות לירושלים לבנות מזבח ולהקריב כל הקרבנות וכו'
משניות מהאדמו"ר הרה״ק מקאמרנא זצ"ל בפירושו מעשה ארג למשניות מעשר שני פ"ג 


כתב וז"ל: "לכן בזמן הזה אי איתיהיב רשות להקריב קרבן פסח אין לבטל בשביל שאין לנו כהן מיוחס וסגי בבדיקת ד' אמהות אף שאין לנו יחוס אבות עד כהן שעבד"
חזון איש הלכות פריה ורביה סימן ב' דף יא

נראה לי דכל עיקר לימוד מסכת זו, הוא שנשמור בלבנו תבנית ואופן בניינו, למען דעת באיזה אופן נבנה... וכן כתב הרמב"ם בהקדמה למסכת זו, ואף על גב דבניין שלעתיד יבנה בידי שמים מאליו, על כרחיך צריך לומר דהך תנחומא שהביאו התוס', דברי הגדה הוא ואין למדין ממנה, אלא רצה לומר שהקב"ה יסייעם בדרך נס שיבנוהו
התפארת ישראל בפירוש המשנה למסכת מידות פרק א' משנה א.

והשיב לי הרב הגאון הק׳ כבוד אדמו״ר שליט"א חסידא ופדישא בו״ק מהר״י מראדזין ואמר לי בזה הלשון "ודאי נבנה תבנית בית שני ומדתו"
עזרת כהנים להגה"צ יהושע יוסף אבד"ק מארד

תשובות מהגה"ק רבי שרגא פייבל פראנק זצוק"ל אחי רבי צבי פסח זצ"ל בענין

הרמב"ם הלכות מלכים פרק יא הלכה א "המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם, מקריבין קרבנות.לכאורה משמע מדברי הרמב"ם שמלכות בית דוד תהיה לפני בנין המקדש.
התרוץ על כך מופיע בדברי הרמב"ם שם בפרק יב הלכה ב: וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע האדם איך יהיו עד שיהיו."
מכאן שהרמב"ם לא קבע הלכה בהלכות משיח שכך צריך להיות סדר הדברים אלא כתב כאן "אמונות טובות בביאת משיחנו" כדברי הכסף משנה שם להלכה א.

בסנהדרין כ: תניא רבי יוסי אומר שלש מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה.
ונשאלת השאלה האם גם היום צריך לשמור על סדר זה של העמדת מלך הכרתת זרעו של עמלק ובנית בית המקדש.

כתב על כך הרב י.מ. טוקצנסקי ז"ל בספרו עיר הקדש והמקדש ח"ה שהיו צריכים להקפיד על סדר זה רק בזמן כניסתם לארץ כדברי רבי יוסי (שם):
שלש מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ, אבל לדורות סדר זה לא מעכב, והראיה לכך שבימי עזרא בנו את הבית השני בלי מלך

נשאלתי איפה המשך חכמה  כותב שזכו זה גאולה דרך טבע,

מה שמצאתי הוא ב2 מקומות, יכול להיות שיש עוד.

תהנו מאד זה בעצם לב העניין של גאולה דרך טבע שהיא המכוון.היותר גבוה.

בפרשת שופטים על ארץ עשרה עמים. זל"ק

והנה יש שתי אופני גאולות, האחת בעתה שזה אם לא זכו, ואז יתקיים ואת רוח הטומאה אעביר וכו' וגר זאב עם כבש ולא ישמע עוד שוד ושבר כו' ולא יהיה נרצח בשוגג ג"כ, והאחת דאחישנה, והיא כאשר יזכו ויהיה דור שכולו זכאי ואז יהיה עולם כמנהגו נוהג ואין בין וכו' אלא שעבוד מלכיות בלבד, לכן אמר פה ואם ירחיב ד' את גבולך כי תשמר לעשות את כל המצוה, זהו האופן דאחישנה, אז ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה.

והאזינו בקטע השני,

כי שם ד' אקרא הבו גודל לאלדינו. פירושו ע"ד מושכל, כי העיקר התכליתי אשר יתנהג האומה באופן טבעי מושגח פרטי, וזה כי יקצרו ויאספו דגנם וראשית כל אשר לו יובא בית ד' ולמשרתיו הקדושים, ושלש פעמים בשנה יעזבו כל אשר להם תחת כנפי הבטחון האלדי ויבואו להראות פני ד', וכאשר יישירו לכת תוסיף הארץ לתת פריה ותהיה חיתת ד' על הגוים סביב, ובכל מפעל ומצעד יזכיר ויברך שם הבוי"ת, וחיים כזה הוא חיים רוחניים, ויקר שעה אחת מכל חיי העוה"ב לכל מתבונן, לא כן בימי משה אשר נפרצו גבולות הטבע ונהרסו מבצרי ההנהגה התמידית, רק לא פעלו מאומה, והמן יורד וכל אחד רואה עמוד הענן וכבוד ד', וד' הולך לפניהם, הלזה יקרא תכליתי, הלא אין זה רק חיי העוה"ב, חיים של מלאכים, וכמאמרם ז"ל לא נתנה תורה אלא לאוכלי מן, וכבר חז"ל בעמדם על ענין זה הפליגו לדבר ודרשו ברוח קדשם שקר החן זה דורו של משה והבל היופי זה דורו של יחזקיה, שגם בו היה נס ופלא במפלת סנחריב וכיו"ב בעמידת הצל וכיו"ב, אשה יראת ד' כו' זה דורו של ריב"א שהיו עשרה מתכסין בטלית אחד כו', וזה אשה הוא החומר שהחומר פעל פועל אלדי, לא כן בדורות הללו כמעט בטלה הבחירה ונהרסו מפעלי החומר, אך למה נצרכו לזה אם אין זה התכלית האמתי, אולם כאשר יסוד התורה אנכי ולא יהיה כן יסוד האמונה והאומה הוא מ' שנה האלו, כי בזמן כזה יכלו לפרש התורה היטב ולזכך נפשותם עד היותם יותר במעלה כאישים הנבדלים והשרישו האמונה והנפש האלדי בזרעם אחריהם, וגם זה המופת על האמת לקלי הדעת כמו"ש רמב"ם, ולכך הוצרכו למשה, וזה באבות לא נראה הקב"ה בהנהגה הנסיית רק אברהם נתן ד' כו' עבור כברת ארץ, וזה ושמי ד' לא נודעתי להם, לא כן במשה הוא איש האלדים בעילא דמטרוניתא (זוה"ק) שהוא ביטול מוסדות הטבע אשר היא המטרוניתא המנהגת בתבל (הגר"א), ולכן אמר להם משה דעו כי בכם יהיה הנהגה הטבעית אשר נקרא בשם אלדים, רק כי שם ד' אקרא, שזה הנהגה נסית, הבו גודל לאלקינו, שבזמן שישראל עושין רצונו ש"מ מוסיפין כח בפמליא של מעלה הוא הנהגה טבעית אשר היא הפמליא של מעלה. והבן.

כמובן שמי שכופר בזה, יסבור שהמכתב של ה"אור שמח" מזוייף...

אולם האור החיים הקדוש כתב בהיפוך שאם זכו אז יהא גאולה ניסית ואם לא זכו יהיה גאולה טבעית

אור החיים פרשת בלק

וכפל הענין ושינוי הלשון, יתבאר ע"פ דבריהם ז"ל (סנהדרין שם) שאמרו שאם תהיה הגאולה באמצעות זכות ישראל יהיה הדבר מופלא במעלה ויתגלה הגואל ישראל מן השמים במופת ואות כאמור בספר הזוהר (ח"א קיט. וח"ג ריב ב), מה שאין כן כשתהיה הגאולה מצד הקץ ואין ישראל ראויים לה תהיה באופן אחר ועליה נאמר (זכרי' ט') שהגואל יבא עני ורוכב על חמור, והוא מה שאמר כאן כנגד גאולת אחישנה שהיא באמצעות זכות ישראל שרמז במאמר אראנו ולא עתה אמר דרך כוכב שיזרח הגואל מן השמים, גם רמז לכוכב היוצא באמצע השמים לנס מופלא כאמור בספר הזוהר (שם), וכנגד גאולת בעתה שרמז במאמר אשורנו ולא קרוב אמר וקם שבט מישראל פירוש שיקום שבט אחד מישראל כדרך הקמים בעולם דרך טבע, על דרך אומרו (דניאל ד) ושפל אנשים יקים עלה, שיבא עני ורוכב על חמור ויקום וימלוך ויעשה מה שנאמר בסמוך:

היום הקב"ה הנהיג גם ניסית וגם טבעית , היינו נסית  שכל העולם השתנה , למשל שהאדם יכול לדבר ולראות אדם אחר בסוף העולם , זה לאומת מה שהיה מקודם נס גלוי ומ"מ זה טבעי משום שכל הטבע נשתנה

האור החיים מדבר על אופן הגאולה אם תהיה ע"י ניסים או בדרך טבע, המשך חכמה מדבר על סדר העולם לאחר הגאולה (בהאזינו מפ', וגם בשופטים הגם דהוא משתמש בלשון גאולה כוונתו על סדר העולם לאחר הגאולה.

וזה עתה נלמד בדף היומי לשיטת שמואל שבימות המשיח הגם שלא יהיה כבר שעבוד מלכויות, אבל יהיו עניים,  ועדיין יצטרכו לכלי זיין.

ישיבת הגולן

July 25, 2018 · 

ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו // הרב נתנאל אריה

ירושלים של מעלה וירושלים של מטה
פרק יא של ספר הושע הינו פרק ניחומים ועידוד, אלא שתוך כדי הנחמה אומר הנביא: "לֹא אָשׁוּב לְשַׁחֵת אֶפְרָיִם, כִּי אֵל אָנֹכִי וְלֹא אִישׁ, בְּקִרְבְּךָ קָדוֹשׁ, וְלֹא אָבוֹא בְּעִיר". פסוק תמוה זה נדרש בתלמוד במסכת תענית (דף ה, א):
אמר ליה רב נחמן לרבי יצחק: מאי דכתיב 'בְּקִרְבְּךָ קָדוֹשׁ וְלֹא אָבוֹא בְּעִיר', משום דבקרבך קדוש - לא אבוא בעיר?! אמר ליה, הכי אמר רבי יוחנן: אמר הקדוש ברוך הוא: לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא לירושלים של מטה. ומי איכא ירושלים למעלה? אִין, דכתיב: 'יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו'.
דברי הנביא תמוהים ואינם מובנים, וכי משום ש"בקרבך קדוש" דהיינו עם ישראל המטיב מעשיו (רש"י) - לא יבוא הקב"ה לעירו ירושלים?! מסביר ר' יוחנן, שכוונת הפסוק הפוכה; כשם שיש ירושלים של מטה כך יש ירושלים של מעלה, ותוכן שבועתו של הקב"ה, שלא יבוא בירושלים של מעלה, עד שיבוא בירושלים של מטה.
ועדיין יש לנו להבין מהו זה "עד שאבוא לירושלים של מטה". מי הוא האמור לבוא לירושלים של מטה? באופן פשוט דרשו חז"ל שעד שיהיה 'בְּקִרְבְּךָ קָדוֹשׁ', לא יכנס הקב"ה לירושלים של מעלה 'לֹא אָבוֹא בְּעִיר'. עם ישראל הוא הקדוש, והקב"ה נבנה כביכול ותלוי במעשיו.
הקב"ה וכנסת ישראל אחד הם
הסבר הפסוק מובא גם בהקדמת הזוהר ושם מוזכרים הדברים באופן ברור ופשוט:
'יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ' (תהלים קכב). 'מָה אַשְׁוֶה לָּךְ' (וַאֲנַחֲמֵךְ בְּתוּלַת בַּת צִיּוֹן) (איכה ב) - כגוונא דאנת יתבה הכי, הוא כביכול לעילא. כגוונא דלא עאלין השתא בך עמא קדישא בסדרא קדישין, הכי אומינא לך, דלא איעול אנא לעילא, עד דיעלון בך אוכלסך לתתא!
הקב"ה משווה כביכול את מצבו בזמן הגלות למצב האומה. ונשבע: לא אכנס לירושלים של מעלה, עד שיכנסו בנייך בירושלים של מטה. אם כן כניסתם של ישראל לירושלים, וכיבושה לאחר אלפיים שנות גלות, היא היא כניסתו של הקב"ה לתוכה!
מפורשים הדברים יותר בתיקוני זהר תיקון כא:
בההוא זמנא אתבני ביתא דשכינתא, דאיהי בית הבחירה, ע"י דקודשא בריך הוא, דאתמר ביה: 'ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב'. ואני אבנה - אינון אבנין טבין דאִתְבּני מינה, הדא הוא דכתיב ואבָּנה גם אנכי ממנה, נטיעין קדישין. הדא הוא דכתיב (ישעיה ס) נצר מטעי מעשה ידי להתפאר... ורזא דמלה 'ירושלם הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו'.
בית המקדש יבנה ע"י רבש"ע, והוא יבנה בע"ה אבנים טובות שתיבנה ירושלים מהן, ואלו הם עם ישראל. כמו שפירש הגר"א שם: אבנים של ירושלים הן בני ישראל, אבנין טבין שעל ידם היא מִתְבּנה". הקב"ה הוא הנמצא מאחורי מעשינו ומחשבותינו אף אם איננו מודעים לכך. הדברים עולים בקנה אחד עם דבריו המהדהדים, של מרן הרב קוק זצ"ל באיגרת תשל"ט לידידו הרב זלמן פינס:
מצמיח הישועות ב"ה זורע ברב צדקות ע"י כל העלילות השונות אשר לו נתנם, כי הוא ב"ה בעל מלחמות, והגרזנים והמשורים הרבים, אשר אולי הם חושבים שידם היא העושה, ישיבו אל לבם, בהגלות אור ישועה, כי רק כלים הם נדחפים מיד החוצב והמניף, אשר מאד עמקו מחשבותיו!

צמיחת הגאולה

מסביר המצודות (זכריה י"ד) "כי לא ידעו מה הוא הטובה אם רעה" ועוד שם "רצה לומר ישראל יהיו אז נבוכים בדעתם ולא יכירו אם היא הכנה לתשועה או לכליון" וברד"ק שם "שלא יהיה היום ההוא כולו, לא כאור ולא כחושך, כלומר לא ברוחם, ולא בצרה, כי שתיהם יהיו בו" ובמהר"י קרא שם "שלא יהיה גאולה מכל וכל, ולא יהיה שיעבוד מלכויות מכל וכל, אלא הגאולה תהיה צומחת והולכת"  

תודה רבה !

אקרא כשיתפנה לי זמן 

מעריך

אני לא רואה אותו בא בתקופה הקרובה

כי תכלס הוא שנים לא הגיע אז למה שמחר בבוקר כן?

את האמת, אני לא יודע מה אני חושב

מאמינה שעל ידי אהבת חינם וקדושה בכל הרבדים. 

כלומר אני רואה בערך הצניעות קשר לאהבת חינם, מי שהולכת בצניעות נוהגת באהבת חינם גם כלפי גברים וגם כלפי נשים נשואות וכדומה. וכמובן כלפי ה' יתברך. ואהבת חנים זה להסיר מאיתנו את כל הקנאה, השנאה והתחרות. ללכת רק עם ה' ולעשות חסד. 

זו מציאות שכשאר היא תתרחש העולם הזה יהיה טהור. גן עדן עלי אדמות.

לעשות את המקסימום מבפנים  בשביל זה. 

לא יודעת אם יש סיכוי בדור הזה שיהיה בית המקדש אולי אחרי שה יעביר מהעולם את כל עוכרי התורה

רק רציתי להגיד אחת ולתמיד - נשואים טריים

https://www.inn.co.il/news/494002

הרבנות הראשית הוציאה הוראת שעה - אפשר לקיים חתונות בספירת העומר - עד ר"ח אייר

מתפרסת גם ביום שאפשר להשתמש בו בחשמל ולסוע ברכב

ברגע שיש חול המועד. האווירה -קדושה וחגיגית ושמחה בנפש

אין עבודה וזה

ואווירה כללית כזאת חג אבל לא ממש חגיגיות

כאילו אני מרגיש שאני בפסח בלי כל ה"shabang" של יום טוב

לא לאהבת היהודי הפרטי את ה' או אהבתו אותו. כי אהבת יהודי פרטי את ה' זה כמו אהבת בן את אביו (או בת את אביה במקרה של יהודיה), אהבה שיש איתה יראה. ואהבת ה' אותו זה כמו אב שאוהב את בנו.                                בעוד האהבה בשיר השירים זה אהבה שאין איתה יראה, אהבה של רעיה לדוד, אהבה של *כלל* האומה היהודית לה', ואהבת ה' את כלל האומה היהודית.

אז אשה שטעמה אהבת איש, יודעת איך כלל האומה היהודית אוהבת את ה'. ואיש שטעם אהבת אשה, יודע איך ה' אוהב את כלל האומה היהודית. אבל באופן כללי גם הפוך, איש שטעם אהבת אשה יודע מה זה אהבה זוגית ויכול לדעת איך כל האומה היהודית אוהבת את ה'. והוא האינדבדואל חלק ממנה. וחוץ מזה לכל האהבות יש אותו שורש. את גם מי שטעם אהבה זוגית טוטלית, יודע מה זה אהבת בן את אביו (או בת את אביה) טוטלית.                                                                                                                                                                                                                                   ב. מן הסתם. הרי אהבה זוגית ללא מימד פיסי חסרה. והתיאורים בשיר השירים הם פיסיים בין השאר. מה גם שאהבת ה' צריכה לעורר אותנו לעשות מצוות גשמיות פיסיות.  

ג. נכון. לכן ב.                                                                                                                                                                                                                                                                                 ד. גם כתוב "כל השרוי בלא אשה שרוי בלא ברכה בלא טובה בלא שמחה". כל דבר ניתן לקחת לייאוש והסכנות בכל מימרא של חז"ל נמצאות. השאלה איך ניגשים באופן כללי לעבודת ה', ומה המצב הנפשי של האדם באופן כללי. אחרת על כל הלכה וכל קוץ בץורה הוא ייקח את זה לסם מות, בגישה לא נכונה ובמצב נפשי לא מאוזן.

ה. התסכול מרווקות הוא מעצם הרווקות. לא נראה לי עניין של טלית ומימרות חז"ל יוסיף או ייגרע לזה. אבל רווק אשכנזי שזה עושה לו טוב בנפש ללבוש טלית - שישאל רב

… של יהודים יקרים בני 40 ומעלה שקראו להם לתורה עם קידומת " הבחור" , בגלל לחץ חברתי לא התעטפו בטלית וליבי ליבי אליהם.

אני אישית התחתנתי בגיל 40 אבל בעוונותי התחזקתי רק בגיל יותר מאוחר וגם אני לא אשכנזי ולכן לא נגע לי העניין הזה אבל רבנים צריכים אולי להבין שמנהג ולימוד כזה יכולים לגרום עגמת נפש לאנשים נורמליים.

מדובר כאן דווקא על דין תורה, שנידון בסנהדרין גדולה.

כלומר דין שנידון בפורום רחב של שבעים תלמידי החכמים הכי גדולים, שמלבד שהם גדולי התורה, הם בקיאים גם בחכמות החול ויודעים שפות שונות. הדיון פתוח, וכל תלמיד חכם שחושב שיש לו סברא, יכול לבוא ולשטוח בפניהם את טענותיו, ממילא הסיכוי לטעות בכזה פורום - הוא בגבול האפס. כאן כנראה שמי שמשוכנע שהוא צודק והם טועים - הוא הטועה.

הייתי מסיים מסכת הוריות בערב פסח.

אחלה מסכת.

אפשר לצטט הרבה מקורות לכאן ולכאן

(בירושלמי יש דרשה הפוכה, שצריך לשמוע דווקא כשהם אומרים על ימין שהוא ימין. הרבה ראשונים כתבו שמצוות לא תסור היא רק בסנהדרין, ואילו החינוך כותב שגם בחכמי כל דור ודור. חלק מהראשונים צמצמו את הדרשה שציטטת לגזירות חכמים. מסכת הוריות עומדת במתח מסויים מול הדרשה שציטטת, ויש כל מיני אפשרויות ליישב)

~~

אבל בסוף זה מביס את עצמו - ואם הרב מפרש את המקורות בצורה שמרחיבה את הסמכות שלו? אז ממילא חזרנו לאותה שאלה, האם צריך לא לסור ממה שהוא אומר (בשאלה הזאת עצמה) או לא

לכן אני חושב שהתשובה חייבת לבוא מהשכל והלב עצמם - 'אני לא מאמינה שהקב"ה רוצה שאני אחטא עם הרב, זה לא מסתדר עם התורה שלמדתי' או 'שאר הרבנים אומרים לא לזרוק את השכל אז משהו כאן משונה' או 'אני באמת לא יכולה להזדהות עם הגישה שמתוארת כאן כרווחת בציבור החרדי, ואני יודעת שאפשר לפרש את המקורות אחרת, לכן אני לא הולכת בגישה הזאת'

התורה: אמרו לכם X, אל תעשו X-1 או X+1

הפרשנות המאוחרת: אפשר לעקור ולעקר את הכתובים, אפשר לעשות טריקים ושטיקים, ולכול זה נקרא בשם 'דעת תורה'.

על־פני בני האור או וואטאבר כת כזאת או אחרת.

מגילת מלחמת בני אור בבני חושך – ויקיפדיה

תאמת חונכתי לחשוב שמוזיאונים זה דבר משעמם אני עדיין לא יודעת מה דעתי האובייקטיבית על מקומות כאלה (כפי שאתה אוהב להגיד חחח)

ידע זה כוח.

כשיוצאים לטיול ויש לך אפשרות: מסלול בטבע, לונה פארק או מוזיאון- הוא יהיה אפשרות אחרונה🤷‍♀️ ככה אצלנו

אם אסור לך לסור ממה שהשופטים יגידו לך אזי המשמעות היא שעליך לשמוע להם גם אם נראה לך שזה צריך להיות הפוך. יש כאן למעשה את הניסוח (הראשון כנראה) של רעיון שלטון החוק. וכמו שהרב מיכי אברהם אומר שמדובר בסמכות פורמלית ולאו דווקא מהותית.

האם אני מאמין באופן קשירת הציצית? כן. האם אני מאמין ש"עם לבן גרתי" = "תרי"ג מ צוות שמרתי"? לא, מדובר בפרשנות אנאכרוניסטית. 

הידע המדעי שלהם היה זהה לזה של הסביבה (ולכן בגמרא יש המון טענות שהמדע המודרני הפריך), הם האמינו ברוחות ושדים בהשפעת הסביבה (גלות בבל), והעיקר, במישור הרעיוני הם לעיתים קרובות ירו חץ ואז ציירו מסביבו מטרה.

בעיניי, ה"כוונות" של הרב דב קוק במהלך שתיית קפה משתוות לדרשות חז"ל. המתודולוגיה היא אותה מתודולוגיה: טוענים טענה ומנסים להלביש אותה בכוח על פסוקים/שברי פסוקים. נרצה להוכיח שיעקב אבינו קיים תרי"ג מצוות? הופה, יש את גימטריה. נרצה להפוך את דוד המלך ממצביא לגדול הדור שעוסק בענייני טהרת נשים? נמציא אגדה כלשהי. יהושע בן נון לא סתם ישן, אלא "לן בעומקה של הלכה"? הכול הולך, אלא שאין זה קשור לאמת ההיסטורית.

לגבי האגדות, חזור לדברי הרמבם. ואל תשכח ששלילה של הכל גם היא דוגמטיות.

כמובן, כאלה שמוטים כלפי האמונה שלהם. קרי, מדובר בשיטה פרשנית רווחת שהייתה נחלתן של קבוצות רבות: יש ספר מקודש, מסביב לגיבורי הספר נוצרות סיפורים ואגדות, לאגדות ניתנים תימוכין בעזרת חיפוש "רמזים" באותה הספרים המקודשים. מי שמחפש, לעולם ימצא, בין אם מדובר ב"רמזים", "קודים", "אל תקרי", גימטריות וכד'.

כפי שאמרתי הרמבם כבר דן בנושא האגדות, עיינת פעם שם? הקדמה לפרק חלק אם אני זוכר נכון.
 

אני לא יודע איזו מין ראיה זו השומרונים כאשר הם ביודעין ובוודאות שינו את התורה הכתובה, בעוד שאצלנו לא רק שהמסורת הייתה נוקשה מאוד בשיטת ההעברה וגם המחקר אישר את הישמרות הטקסט.

למען האמת בעבר נטיתי לחשוב ככה עד ששיניתי בהדרגה את דעתי.

ראשית כידוע לצד התורה שבכתב ניתן גם הפירוש שלה אחרת לא היינו יודעים איך לעשות שום־דבר. הפירוש הזה כולל גם פן מעשי וגם פן רעיוני שאלה השקפות היהדות החל מהבסיסיות כלה ברעיונות עמוקים יותר.

התורה שבעל־פה, כשמה כן הייתה, בעל־פה. המון העם היה מגיע לשמוע בעיקר הלכות (כמו שכתוב במסכת שבת שעדיף ללמוד הלכות מאשר נביאים) ובעיקר בזה התעסקו החכמים דאז וגם מוסד הישיבה הידוע מאז. זה גם אומר שהרעיונות הותאמו לשומעים ולקונטקסט ונאמרו כמובן בנימה מסוימת וכן הלאה. היו דברים שהופצו ברבים והיו דברים שנשמרו בתוך בית המדרש או רק בין תלמידים מסוימים. למרבה הצער החלק הזה אבד לנו, או לפחות צריך להתייגע מאוד כדי להבין מה העניין.

לצורך העניין, מדרש רבה מורכב מטלאים של דרשות בז'אנרים שונים – יש דרשות שנאמרו לקהל מסוים (בני אושא בשיר השירים רבה), יש פתיחתות, שהרעיון שלהן הוא למצוא פסוק שמבטא את הרעיון המרכזי בפרשה ו"חורז" אותה לכדי מהלך אחיד ורציף, יש מדרשי פליאה שהמטרה שלהם היא לעורר את התלמידים או לעורר מחשבה וכן הלאה (כמו שהפיוטים הקדמונים היו מספרים את האגדתות בדרך המיוחדת שלהם, לאיזה צורך? אפשר להעלות שלל השערות).

יוצא אפוא שכקוראים, אנחנו ניגשים לטקסטים ערוכים במידת האפשר אבל בסופו־של־דבר מעורבבים, מדורות שונים, בלי התחלה וסוף ברורים (במיוחד בגמרא), בלי הקדמות או הסברים למתודולוגיה / שיטות שונות במדרש / קונטקסט תרבותי / כנגד מה הדברים נאמרו. אז ברור שזה ירגיש מאוד מוזר. וזה כעין מה שהרמב"ם כותב, שבכלל החכמות, צריך הרבה הקדמות כדי להבין שלב מסוים באותה חכמה. וגם, אם היינו רוצים לחקור ברצינות טקסט יווני או רומאי או סנסקריט מלפני מיליון שנה, זה היה מסובך מאוד לעשות את זה בלי קונטקסט והבנה של התרבות / צורת התבטאות / הלוגיקה שהייתה נפוצה וכן הלאה.

לכן לומר "אה המדרש של עם לבן גרתי תרי"ג מצוות שמרתי הוא אנכרוניסטי ולא אמיתי" בעיני זה קצת ילדותי כי יש פה אפס מאמץ לנסות להבין מה העניין. איזה אינטרס יש לחז"ל לומר דברים מטופשים? אז בסדר, כמו בסרטון שהבאת, תמיד יש מוזרים בשולי החברה. אבל נראה לי שבסוף ההיסטוריה והמיינסטרים "מנפים" את מה שקיטש ואת מה שלא.

לכן לצורך העניין המדרש הספציפי הזה בוודאי אין הכוונה ששמר תרי"ג מצוות הרי הוא לא היה כהן (ואם כן אז לא התחייב בפדיון הבן...), הוא לא קיים מצוות גירושין או ייבום... זה ברור שהכוונה היא שהוא שמר את הרעיון הכללי של התורה למרות הקשיים שבגלות. ודווקא בגלל שהוא "גר" (מגורים זמניים) ולא נטמע. לכן ניתן לשמור על הזהות היהודית בגלות, בתנאי שמבינים שאנחנו שם רק זמנית. אין לי מושג איזה דופי תיאולוגי אתה מוצא ברעיון הזה.

וכך גם שאר הרעיונות, גם הדרשות ה"רחוקות" יותר כמו "על כן יאמרו המושלים ביצרם בואו נחשב חשבונו של עולם".

"גם פירוש זה ודרש זה נראה זר מאוד, מה שלא נמצא כך בכל דברי חכמים; הן מצד הענין, שאין שייך דבר זה במקום שהכתוב מדבר מה שכבש סיחון את חשבון. ומכל שכן דרש המלות, שהם רחוקים מאוד מאוד מפשוטו. ועתה דע, כי כאשר יש חכמה לחכמים בכתוב, אף על גב שלא נמשך אליו כל הפסוקים בפירוש פשוט, לא הקפידו בזה, כי בודאי נמשך כל הכתוב לאותו הענין שנגלה בכתוב. ואף אם הוא נמשך אחריו בדרך רחוק, אין להקפיד בזה." כלומר בדרשות מהסוג הזה העיקר הוא המסר. וגם לא ברור מה הטעם בהתעקשות שאין הפירוש מתאים לפשט הכתובים, כאילו דה. כל הרעיון שזה "מתחכם" קצת כדרך הדרשות.

///

לגבי כמה תגובות אחרות שלך, למה אתה חושב שהאבות היו כאלה שלוחים חסרי־דעת? האנושות באותה תקופה לא היו אנשי מערות הדברים ידועים. האם לא הייתה שירה ואומנות וספרות ופילוסופיה לפני 2400 שנה בימי אפלטון? אם כן מה היה ההבדל המהותי בין יוון של לפני 2400 שנה לבין אכד ש־1000 שנה לפני־כן? אף־אחד לא ידע קרוא וכתוב? אנשים לא ידעו מה זה שירה? מופרך לחשוב שבן־אדם אחד מיני אינספור כן התעניין במהות העולם ועל־ידי־כך ייסד קבוצה אתנית־לאומית?

ולגבי דוד שעסק בטהרות – נכון שאיך שחז"ל מטהרים את זה נשמע קצת על דרך הגוזמא. אבל האם דיני טומאה וטהרה אינם חלק מהתורה שבכתב? וההבדל בין דם מכה לדם הנובע מהמקור אינו הגיוני? וכי אין זה הגיוני שמלך שאהב את התורה, עסק גם "בין דין לדין" וגם "בין דם לדם ובין נגע לנגע"? האם זה יותר מופרך ממה שהוא כתב ספר שירי תפילה? מניין לך מה אנשים עושים בזמנם הפנוי? אמנם, גם אני איני אומר שדברי חז"ל חייבים להיות בדווקא על כל דבר. העיקר הוא להעביר מסר. ובסופו־של־דבר, אני לא יודע מה הבעיה במסרים של חז"ל. לדעת יותר טוב את חוקי ה'? להיות קרוב אליו? לתמוך בעניים? להיות אדם צנוע ישר וטוב? כל־כך מוזר הדבר?

///

בכל־מקרה, לא יודע אם קראת את באר הגולה אבל אם לא אז זה הזמן לשבת בנחת ולנסות להבין את הספר הזה, אחרת לא הייתי קורא לזה יושרה אינטלקטואלית ראויה לשמה.

המילה "לגור" משמעותה בצורה שהייה זמנית ולא קבע. יעקב אמר שהוא מעולם לא השתקע אצל לבן אלא זו הייתה תחנה, וכל השנים האלה הוא היה גר, כלומר הזהות שלו נשארה מובדלת. ומהי הזהות הזו? האמונה שאותה קיבל מיצחק ומאברהם, ואת "צדקה ומשפט" שהרב"ה ידע שאברהם אבינו יצווה את בניו.

שמספר על חיבוטי הנפש שלו. כשקוראים את התורה, רואים אנשים די פשוטים, לא מורכבים במיוחד, שהדת שלהם דאז הסתכמה במצווה או שתיים (ברית מילה, הקמת מזבחות אקראיים ואיסור להתחתן עם בנות כנען). אבל די ברור רש"י ראה בכל הדרשות הנ"ל אמת לאמיתה.

למילים בתנך יש משמעות והיא עולה יפה במחקר עם קונקורדנציה. וגם בהקבלה לשפות האחיות האזוריות של אותה התקופה.
 

"לגור" בתנך זה תמיד במשמעות של ארעיות. האם יעקב התכוון לומר ללבן את מה שהוא ידע לבד? שיעקב לא נשאר שם לנצח? האם הוא בא לגלות לעשיו איפה הוא התחבא כל הזמן הזה? ברור שלא, הרי כמה פרקים קודם נאמר במפורש שעשיו ידע לאן יעקב הלך (ולכן לקח את מחלת בת ישמעאל לאישה). ולפי הכעס של עשיו בדרכו אל יעקב ברור גם שהוא לא שכח את גניבת הברכה מיצחק. ממילא יש מוטיבציה והיגיון לקרוא את הפסוק בצורה שמכבדת את האינטלקט *שלנו* לכל הפחות.

או להתפזר (פיזית או נפשית)

לחם שעונים עליו דברים הרבה – אנחנו רוצים שהמצה שאנחנו אוכלים תהיה ספוגה בסיפור יציאת מצרים

פסח (התשפ"ג) - מצה, מיצוי, התמצאות ומציאות

https://hilchata.co.il/wp-content/uploads/2023/01/%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%9F-376-%D7%AA%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%94-2.pdf 

@הרמוניה אם מעניין אותך להעמיק

אמרתי שבע"ה אשלם בכל מקרה, אבל תמיד מעניין להעמיק מה הדין(:

קראתי את העמוד הראשון מקווה להמשיך מחר

לא אמרתי כלום 

אמר שאני לא צריכה להחזיר בכלל! אתה צדקת ולא צדקת כי זה לא היה קשור ל"זה נהנה וזה אינו חסר"

בכל מקרה כבר החזרתי חצי.

הבנתי רק בערך

יכולה להסביר את הבערך הזה בפרטי

אבל הוא בוודאי לא חושב שזו גניבה

מאמינה שרבנים שונים יתנו תשובות שונות

אני לא הבנתי עד הסוף

בגדול הוא אמר שככה המערכת עובדת

שזה מתקזז עם טעויות שהם עושים, וכמו שהם לא מקפידים להחזיר כשהם גוזלים בטעות, אז ככה זה עובד, הם לוקחים את זה בחשבון

ושבוודאי שהיה מותר לי לנסוע במקרה שנתקעתי ובגלל שהמטרה של השירות הזה הוא לאפשר לי בעצם לנסוע ממקום למקום

אל תקשה עליי עכשיו אני לא פוסקת

פעם התכתבתי עם הגב מאזוז ז"ל בקשר לשאלות של ספק בממון (נושא ההתכתבות היה דברים שהוא כתב בהסכמה לספר "שבות עמי").

מדבריו הבנתי שהכי טוב לתת את הסכום לצדקה.

בנוסף, יש תשובה של הרב עובדיה (נדמה לי ביביע אומר חלק ז), לגבי אדם שכשהיה ילד קטן הוא גנב דברים. הוא פוסק שאין צורך להחזיר, אבל לצאת ידי שמים שייתן צדקה (נדמה לי שזה גם מה שאומר הרמ"א בשם ספר חסידים).

הנקודה היא שאם הולכים על הנתיב של צדקה, לא צריך לתת את הסכום המלא, אלא רק לתת משהו לצדקה (ככה זכור לי מהרב עובדיה שם).

כמובן שהכי טוב לשאול רב במקרה הספציפי, כמו שאת עשית...

אבל באופן אישי, כשלי הייתה בעיה כזו, פשוט עליתי על אוטובוס והסברתי לו את מה שקרה והוא עשה כמה ניקובים שהייתי "חייב", וביי ביי. לדיון הלכתי זה אחלה, אבל תכלס, זה לא שווה את הנקיפות מצפון...

אני מבינה, במיוחד שיש דעות שצריך להחזיר... אז זה מוציא אותך מכל חשש

ובינינו, זה כמה שקלים... תתני בשמחה ותשכחי מזה.

אצלינו אומרים: התשלום הכי זול בעולם הוא כסף...

ברור אני לא רוצה לחזור בגלגול לא משנה בגלל כמה כסף...

זה למעשה מה שכתוב בתחילת הגליון

מה הקשר ל"מציל עצמו בממון חבירו".

ולמה למען ה' זה נראה לך "לא חסר", הרי זה בדיוק "חצר דעבידה לאגרא", ואף גרוע מכך.

ונכון מאוד

אבל אין גם ספק שלא עכברא גנב אלא חורא גנב, שכן מוכח שמודל העסק של תחבורה ציבורית בישראל מבוסס לפחות בחלקו על אמון בלקוחות, וזו לא רק בדיחה מגוחכת אלא ספק עבירה על לפני עיוור לא תיתן מכשול.

שמע אכיפה מטורפת

כל חמש דקות billeter billeter

הפרנסה של החברה היא מהתשלום עבור הנסיעה. נהנית משרות שהיה עלייך לשלם עליו ולא שילמת. אז גנבת. חברות התחבורה מתוגמלות על פי מספר הנסיעות, לכן זה נהנה וזה חסר. כי הנסיעה שלך לא נרשמה. זו הסיבה שגם מי שלא משלם עבור הנסיעה, צריך לתקף את הכרטיס.

[שמבין ענין

מאוד משתנה בין פוסק לפוסק בפרט אם המשפחה עשויה להעלב אז אי אפשר לעזות לך.

מסכימה. לא היינו אוכלים. איסור חמור לאכול שרצים. אולי תביאו את הירוקים הבדוקים

אתכם? אפשר לדבר איתם גלויות?  אין נימוס בדברים כאלה. נאכל דבר אחר מתוך רצון

לא לפגוע?!

מדריך כשרות לאורח - כושרות

הם רוכשים ירוקים בשקית מהסופר ,זה ניראה נקי ברמה של חול וכו , ושטוף ומבוקר 

אבל כמובן ללא בקרת תולעים

הם אמרו שמסכימים לכבודנו להבא להשרות את הירוקים במים עם סבון כמה דקות ואז שטיפה במים וייבוש. 

האם זה מספיק?

במידה ומדובר על ירוק לא מפוקח תולעים ללא שם של חברה , סתם משהו גנרי לא ידוע

מה הדרך לנקות ?

חשבתי שהשרייה במים סבון ובדיקת העלים מספיקה ? לא ?

צריך לבדוק את העלים אחד-אחד מול האור.

אבל באמת כדאי לשאול רב באופן אישי...

אבל באמת כדאי לשאול. אנו שואלים את הרב ויא הנחשב להמומחה בכל הנוגע

לנגיעות במזון.

יש גם רב ספרדי ששמענו אותו בקול ברמה, גם מאוד מדקדק.

לרב ויא יש ספרים בנושא וגם חוברת "קיצור קונטרס מבוא מזון לגוף ולנפש.

אנו נעזרים בה.

צריך לבדוק כל עלה מול אור בוהק, אתה לא יודע מה הולך שם.

כל עלה לוקח המון זמן לבדוק זה לא בלתי־אפשרי (אחרת איך חז"ל עשו את זה) אבל זה לוקח המון, המון זמן, ועין מאוד חדה.

החרקים החמודים האלה הם לרוב או חומים או בצבע ירוק בהיר (זהה לחלוטין לחסה, אפשר לזהות רק בקושי לפי העיניים השחורות), קטנטנים אולי בגודל של מילימטר־שניים, ויש לא מעט. הם גם לא יורדים בכזאת קלות במים.

לבבות חסה בד"כ יותר נקיים וקלים לבדיקה.