לך לדקה 2:46

יש הלכה מה עושים במצב רגיל,

אבל יש מקרים שהאדם אנוס ועובדה היא שהוא חייב לעשות אחרת.  או משמים עושים במקומו

כמו שיש מלחמת מצווה אם בא אויב להרוג אותנו, זה לא אומר שמשמים תמיד יתנו לך להלחם

יכול להיות כמו בזמן חזקיה המלך שמשמים הרגו את האויב וישראל לא עשו כלום.   

העיקר זה המטרה  - שתשאר בחיים

אז גם פה העיקר זה המטרה - שיהיה בית מקדש בסוף.

אני טוען שלא שייך להגיד "הלכה" על מה יקרה בסוף במציאות.

האמת שאני הבנתי שבמילה "פוסקים" הוא מתכוון לומר שהגיעו למסקנה שרש"י צודק במה שיקרה בסוף..

אבל לא שאנחנו אשכרה פוסקים לקב"ה מה הוא יעשה.

כי באמת לא נראה לי שייך לפסוק בעניין כזה

לא התכוונתי לומר שאי אפשר לחלוק על בת קול או משהו כזה

אלא ש"פסיקה" זה בענייני הלכות כגון טמא/טהור, כשר/ לא כשר וכו'

אבל לא שמעתי מעולם שיש מחלוקת מה יקרה בעתיד שהפסיקה שלה תחייב את הקב"ה

ובכך למחות במחי יד את מה שפסק הנשר הגדול?

כמו עוד הרבה נושאים אפורים ביהדות

זה מחלוקת.

אז לומר שX יקרה כי ככה Y פסק לדעתי דיי לא קשור

מקדש מעשה ידי צדיקים הוא

כתובות ה

כפןי שאמרתי לך גם בפרטי יש דיעות ל2 הצדדים וגם אם יש לך הסבר נפלא לא מסיר את המחלוקת והופך את זה לדעת כולם

חיוב על כל אחד ואחד מעם ישראל להביא קרבן פסח במועדו והוא בחיוב כרת! מי שלא מצביע זהות מצביע לבטל הקרבת קרבן פסח השנה

כך כותב החזון איש (אהע"ז ס"ב ) "לכן בזמן הזה אי איתיהיב רשות להקריב קרבן פסח - אין לבטל כך כותב החתם סופר "לבקש משרי ירושלים ליתן רשות להקריב" שכן "הוא קפדן גדול כי ההוא אמר לבל יקרב שם מי שאינו מאמונת ישמעאל כי שם נבנה בית עבודה שלהם ואומרים שאבן שתייה באמצע הכיפה ההיא ולא יקרב שם איש זר שאינו מאומנתם".

"ולכן היה נראה לענ"ד דוודאי בית המקדש לעתיד לבוא יבנה ממש בידי אדם, ומה שנאמר "מקדש ה' כוננו ידיך" שנדרש בתנחומא שירד למטה, הוא בית המקדש רוחני שיבוא לתוך בית המקדש גשמי כנשמה בתוך הגוף, וכמו שירד במשכן ובבית המקדש אש של מעלה תוך האש של הדיוט שנבער בעצים, וכן נראה במכילתא" עכ"להדברים ברורים שביהמ"ק הרוחני ירד משמים רק לאחר שנבנה בית הגשמי בידים - בפועל ממש, ובתעקבותנו לעלות להר הבית לבנות את ביהמ"ק הגשמי, מעכבים גם את הבית הרוחני.

ערוך לנר פרק ג' דסוכה דף מ"א עמוד א' (על רש"י ד"ה אי נמי" ]

"צריכים לידע הדינים, וגם היום אפשר שאם יתנו המלכויות רשות לבנות בית המקדש, מצווה לבנות, כמבואר במדרש דבימי יהושע בן חנניא ניתנה רשות והתחילו לבנות, ועיין בספר כפתור ופרח שרבינו חננאל בעל התוס' רצה לילך להקריב קרבנות בירושלים, א"כ הוא הדין לבניין בית המקדש" עכ"ל.

מנחת חינוך מצווה ה'

ראה לי דכל עיקר לימוד מסכת זו, הוא שנשמור בלבנו תבנית ואופן בניינו, למען דעת באיזה אופן נבנה... וכן כתב הרמב"ם בהקדמה למסכת זו, ואף על גב דבניין שלעתיד יבנה בידי שמים מאליו, על כרחיך צריך לומר דהך תנחומא שהביאו התוס', דברי הגדה הוא ואין למדין ממנה, אלא רצה לומר שהקב"ה יסייעם בדרך נס שיבנוהו" עכ"ל

התפארת ישראל בפירוש המשנה למסכת מידות פרק א' משנה א.

"מה"ר ברוך ז"ל אמר אלי שרבנו יחיאל מפאריס ז"ל (מבעלי התוס') אמר לבוא לירושלים, והוא בשנת שבע עשרה לאלף השישי, ושיקריב קרבנות בזמן הזה"

בספר כפתור ופרח פרק ו'

כתב וז"ל: "לכן בזמן הזה אי איתיהיב רשות להקריב קרבן פסח אין לבטל בשביל שאין לנו כהן מיוחס וסגי בבדיקת ד' אמהות אף שאין לנו יחוס אבות עד כהן שעבד"

חזון איש הלכות פריה ורביה סימן ב' דף יא

"כי בניין ביהמ"ק קודם למלכות בית דוד, כדאיתא בירושלמי אמתניתין וכל שכן קודם לתחית המתים",

תוס' יו"ט מעשר שני פ"ח מ"ב

"בניין ביהמ"ק קודם לקיבוץ גלויות"

תוס' אנשי שם(שם)

וז"ל: "אלא ע"כ שמע מינה, שבית המקדש עתיד להבנות קודם ביאת המשיח ואז לא יהיה עדיין ב"ד הגדול כלל, שלא יהיה עדין השבת השופטים".

הרדזינער רבי זיע"א בספרו מאמר פתיל תכלת עמוד קס"ה

"כיון שאין דברים אלו לעניין הלכה ולא לקיים עיקר מן העיקרים אין ראוי לדק דק בהם"

הרדב"ז כותב על שני הפרקים האחרונים של הרמב"ם בהלכות מלכים

גם אצל מרים הנביאה, נאמר 'ותצאנה אחריה כל הנשים בתופים ומחולות', ורש"י שואל, מהיכן היו להם תופים במדבר, אלא שנשים צדקניות ייחלו והאמינו כי קרובה ישועתם לבוא, ונערכו לכך והכינו להם תופים מבעוד מועד. כך, אם נוכיח לקב"ה כי אנו משתוקקים להקרבת הקרבן באמצעות עשיית כל מה דאפשר על כך, אפשר ונזכה לכך עוד השנה

כתב וז"ל: "כי שמע מרבו הגאון מה"ר חיים מוולאז'ין, ששמע כמה פעמים מפי הגר"א זצללה"ה שאמר: "יתנו לנו הר הבית להקריב בו פעם אחת, ויהיה כבר לאחר הפעולה" כלומר: נזכה מיד לגאולה האמיתית והשלימה)6

בספר קרנות המזבח עמוד מח

ומלמידי הגאון רבינו חיים מוולאז'ין זצ"ל ספרו שרבינו הגדול הגר"א זלל"ה אמר שבאם יזכינו ה' להעלות קרבן תמיד פסח תושע יהודה וישראל וכו'"

"ומקריבין אף על פי שאין בית וכו' כן פסק ברמב"ם וכו' וכן פסקו כל הראשונים"

בעל החפץ חיים זצ"ל בספר ליקוטי הלכות, זבח תודה


כתב וז"ל: "לכן בזמן הזה אי איתיהיב רשות להקריב קרבן פסח אין לבטל בשביל שאין לנו כהן מיוחס וסגי בבדיקת ד' אמהות אף שאין לנו יחוס אבות עד כהן שעבד"

בספר החזון איש הלכות פריה ורביה סימן ב' דף יא


"אבל אם יש מזבח אפילו אין בית כלל למאן דאמר קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא מקריבין אף הבכור וכל הקדשים ונאכלין"

בספר חמד משה הלכות תענית סימן תקנ"א


כתב וז"ל: "ועל דבר אשר הודיענו כבוד הרב וכ' שחכמי הספרדים וליטא רצו להקריב בערב פסח העבר קרבן פסח הבא בטומאה הנה זה אינו חדשות וכבר הובא בספר כפתור ופרח

שו"ת בית שלמה (דרימר) יו"ד חלק ב' סקכ"ה

.כותב: "אין ספק כי האבן הזאת אשר תחת הכיפה היא אבן השתיה אשר עליה היה הארון בקדשי הקודשים הילכך מי שעולה בעליות אשר לרוח מערב או נכנס לראות מהפתח אשר לצד מערב צריך לשער שיהיה בינו לבין הכיפה יותר מאחד עשר אמה וכו'
שוב ראיתי וכן אמרו לי בני אדם היודעים לשער שאין לך פתח ולא עלייה שלא תהא רחוקה מהכיפה כשיעור אשר כתבתי הילכך מותר להתקרב אל הפתחים ולעלות אל העליות כ"ש בהצטרפות הספיקות שכתבתי וכתב עוד שם : "והמנהג פשוט שנכנסים לשם"

בשו"ת הרדב"ז חלק ב' סימן תרצ"א

"ולכן היה נראה לענ"ד דוודאי בית המקדש לעתיד לבוא יבנה ממש בידי אדם, ומה שנאמר "מקדש ה' כוננו ידיך" שנדרש בתנחומא שירד למטה, הוא בית המקדש רוחני שיבוא לתוך בית המקדש גשמי כנשמה בתוך הגוף, וכמו שירד במשכן ובבית המקדש אש של מעלה תוך האש של הדיוט שנבער בעצים, וכן נראה במכילתא" עכ"לה דברים ברורים שביהמ"ק הרוחני ירד משמים רק לאחר שנבנה בית הגשמי בידים - בפועל ממש, ובתעקבותנו לעלות להר הבית לבנות את ביהמ"ק הגשמי, מעכבים גם את הבית הרוחני.

ערוך לנר פרק ג' דסוכה דף מ"א עמוד א' (על רש"י ד"ה אי נמי" ]

המצוה העשרים היא, שציוונו לבנות בית עבודה. בו יהיה ההקרבה, והבערת האש תמיד. ואליו יהיה ההליכה, והעליה לרגל, והקבוץ בכל שנה. והוא אמרו יתעלה (ר"פ תרומה) ועשו לי מקדש.
(רמב"ם, ספר המצוות, מצות עשה כ)
מצות עשה לעשות בית לה' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות, וחוגגין אליו שלש פעמים בשנה שנאמר ועשו לי מקדש... ואלו הן הדברים שהן עיקר בבנין הבית: עושין בו קֹדש, וקֹדש הקדשים, ויהיה לפני הקֹדש מקום אחד והוא הנקרא אולם, ושלשתן נקראין היכל. ועושין מחיצה אחרת סביב להיכל רחוקה ממנו, כעין קלעי החצר שהיו במדבר, וכל המוקף במחיצה זו שהוא כעין חצר אהל מועד הוא הנקרא עזרה, והכל נקרא מקדש...
ומצוה מן המובחר, לחזק את הבנין ולהגביהו כפי כח הציבור, שנאמר "ולרומם את בית אלוקינו". ומפארין אותו, ומייפין, כפי כחן. אם יכולין לטוח אותו בזהב, ולהגדיל במעשיו, ה"ז מצוה.
(רמב"ם, הלכות בית הבחירה, פרק א)

אפילו בטומאה
הכל נכנסים לבנות, ולתקן, ולהוציא את הטומאה. מצוה בכהנים. אין כהנים, נכנסין לוים. אין לוים, נכנסים ישראלים. מצוה בטהורים. אין טהורים, נכנסים טמאין. מצוה בתמימין. אין תמימין, נכנסין בעלי מומין. מצוה שיכנסו בתיבות. אין שם תיבות, נכנסין דרך פתחין.
(תוספתא, מסכת כלים, פרק א)
בשעה שנכנסין הבנאים לבנות ולתקן בהיכל, או להוציא משם את הטומאה, מצוה שיהיו הנכנסין כהנים תמימים. לא מצאו תמימים, יכנסו בעלי מומין. ואם אין שם כהנים, יכנסו לוים. לא מצאו לוים, יכנסו ישראל. מצוה בטהורים. לא מצאו טהורים, יכנסו טמאים.
(רמב"ם, הלכות בית הבחירה, פרק ז)

כל קרבן שקבוע לו זמן, בין קרבן ציבור, בין קרבן יחיד, דוחה את השבת, ודוחה את הטומאה... כל קרבנות הציבור קבוע זמנם, לפיכך כולן דוחין את השבת, ואת טומאת המת...
כיצד דוחה את הטומאה. הגיע זמנו של אותו קרבן, והיו רוב הקהל שמקריבין אותו טמאין למת, או שהיו הקהל טהורים, והיו הכהנים המקריבין טמאים למת, או שהיו אלו ואלו טהורין, והיו כלי השרת טמאים במת. הרי זה יעשה בטומאה, ויתעסקו בו הטמאים והטהורים כאחד, ויכנסו כולן לעזרה...
ופסח שבא בטומאה, ודחקו טמאי מת ונכנסו להיכל פטורין, אף על פי שלא הותרו אלא לעזרה, הואיל ואין אני קורא בהם "אל מחוץ למחנה תשלחום" (במדבר ה, ג), הרי אלו פטורין.

(רמב"ם, הל' ביאת המקדש, פרק ד)

לצורך המקדש כל הטמאים מותרים ליכנס. כגון שצריך להוציא הטומאה שבמקדש או לבנותולתקן (וכן לתקן הספר תורה שבארון. תוספות בבא בתרא יד ע"א) ואי אפשר לעשות בטהורים, רשאים הטמאים לעשות, ולהיכנס לעזרה, ולהיכל, ואפילו לקדשי קדשים, אם אי אפשר זולתם. לפי שטומאת המקדש עכשיו על ידם, זהו תיקונו,
ועדיף ליה...
וטמאי מתים רשאים עוד, להיכנס למקדש אפילו שלא לצורך המקדש, אלא לצורך עצמם. והוא, בקרבנות שקבוע להם זמן, כתמידין ומוספין, וכיוצא. שקריבים בטומאה, אם היו רוב ציבור, או כהנים, טמאים. דמותרים כל הטמאים ליכנס לעזרה לצורך הקרבן...
ונתברר כי הרי שתרשינו המלכות לבנות בית המקדש בעיר הקודש בירושלים (כדאיתא בירושלמי דמעשר שני ושאר דוכתי דמתחילה בונה ירושלים ה', ואחר כך נדחי ישראל יכנס), אף על פי שכולנו טמאי מתים, נהיה רשאים לבנותו. מיהו נראה, הבעל קרי וזבים יטבלו לקריין ויעריב שמשן... אם לא שאי אפשר בענין אחר, שאין פנאי להמתין, דאז הותרו כטמא מת, וכמו שנתבאר. והרחמן יזכנו לראות במהרה בימינו אמן.
(ר' צדוק הכהן, ספר הזכרונות, במדבר, פר' נשא, סימן ש')

נראה דכל שנכנס לצורך תיקון אינו כלל באיסור כניסה אפי׳ בטמא. שאיסור הכניסה כשהוא טמא, הוא מפני כבוד המקדש, ומראה שאינו נרתע מפני קדושתו. אבל כשנכנס לצורך תיקון אינו בכלל זה... ולפי זה, אפילו יש טהורים, ועבר טמא, ונכנס, אינו חייב. וכן משמע לשון "מצוה בטהורים"...
(חזון איש, גליונות לחדושי רבנו חיים הלוי, הל' ביאת מקדש, פרק א)


קרבנות ללא מקדש
מִיּוֹם אֶחָד, לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, הֵחֵלּוּ, לְהַעֲלוֹת עֹלוֹת לה'; וְהֵיכַל ה', לֹא יֻסָּד.
(עזרא, פרק ג)
שכבר הקריבו קרבנות טרם זה כמה שנים. כי מיום שעלו הראשונים העולים מהגולה, כשהגיעו בעריהם בנו המזבח, והקריבו עליו והיכל ה' לא יסד. וי"ט שנה נבנה המזבח קודם בנין הבית.
(רד"ק, חגי פרק ב)
מקריבין הקרבנות כולן אע"פ שאין שם בית בנוי. ואוכלין קדשי קדשים בכל העזרה, אע"פ שהיא חריבה, ואינה מוקפת במחיצה. ואוכלין קדשים קלים, ומעשר שני בכל ירושלים, אף על פי שאין שם חומות. שהקדושה ראשונה קדשה לשעתה, וקדשה לעתיד לבא.
(רמב"ם, הל' בית הבחירה, פרק ו)

לאחר החורבן
שמא בזמן החרבן יותן לנו רשות להקריב.
(כסף משנה, הלכות בית הבחירה, פרק ו)
מקריבין אע"פ שאין בית. וכמו שפסק גם הר"מ ז"ל בפ"ה מהל' ב"ה, ובימי אלו הנשיאים שהיו סמוכים לחורבנו של בית, וקרובים למלכות ואהובים, אולי הי' עדיין המזבח קיים, והקריבו קרבנות ציבור, (וכדרך שעשו בתחלת בנינו ככתוב בעזרא), כמו בימי הבית. או לכל הפחות פסחים.
(שו"ת שאילת יעבץ, ח"א סי' פט)
בימי ר' יהושע בן חנניה, גזרה מלכות שיבנה בית המקדש, הושיבו פפוס ולוליאנוס טרפיזין מעכו ועד אנטוכיא, והיו מספיקים לעולי גולה כסף וזהב וכל צרכם.
(בראשית רבה, פרשה סד)
ומהמדרש הנ"ל מוכח שאנחנו בעצמנו נבנה ביהמ"ק. ומעשה רב ודאי היו בזה הסכמת ריב"ח, והלכה כמותו בכל מקום.
(עזרת כהנים, פנות העזרה, ח"ג)
ד'קכ"ה. מלך יוליאוס אפאסטאט, ויהי מלך חסד, ובשנת ב' למלכו צוה לנשיא הארץ (ר' הלל) שיבנו בית המקדש, והתחיל לבנות. אכן, המלך מת, ויחדלו לבנות.
(תבואות הארץ, מעשה הארץ, זמן א)
נחשוב מזמן הראשון שהוא מימי עתליה שמלכה שש שנים, ובסוף ימיה בטלה התמיד ולכן אז התחזק יהוידע כנגדה. והיא מתה בשנת ג' אלפים ס"א, ובטל התמיד ג' אלפים ס'. וכשתחשוב מאז אלף מאתים ותשעים כלו בשנת ד' אלפים ש"נ, שמאז התחיל אפשריות הגאולה שיגאלו בכל עת שיזכו, שעל זה אמר אשרי המחכה, ר"ל שמאז יש לנו לחכות על הגאולה, ונודע כי בעת ההיא נתן רשות מהקיסר לבנות בית המקדש בירושלים, וגם נבנה מאת היהודים ע"פ פקודת הקיסר יוליוס בהוצאה רבה.
(מלבי"ם, דניאל פי"ב)
אחרי זה כאשר הוטב מצב היהודים בארץ הצבי תחת ממשלת הקיסר נערווא, ותחת ממשלת טריאנוס, והשיגו בני עמנו משפט אזרחי ארץ ומני אז התחילו כפעם בפעם לבנות המזבח, ולתקן ההיכל קצת וכו'. סוף דבר כל ימים של הקרבת הקרבנות אחר החרבן לא היה רק ערך עשרים שנה וכו'.
(עבודת המקדש, קונטרס אחרון, פ"ד)

רבנו חננאל דפריש ז"ל (ויש גורסין רבנו יחיאל מפאריס, וי"ג הר' חיים הכהן) אמר לבֹא לירושלם, והוא בשנת שבע עשרה לאלף הששי, ושיקריב קרבנות בזמן הזה. ואני מטרדתי להשלים עמו המלאכה, לא שאלתיו מה נעשה מטומאתנו, ואנה הכהן המיוחס. אנכי בדרך לפני שילה שב למקומי, נזכרתי הלכה שאין לחוש על הטומאה, כדאמרינן שקרבנות צבור דוחין את השבת, ואת הטומאה וכו'
(כפתור ופרח, פ"ו)

המצוה הזאת מצות הקרבנות לעולם על ישראל, ואיננה על זמן.
(רד"ק, דברי הימים ב, פ"ב)
ועשו לי מקדש, היא מצות עשה כוללת כל הזמנים, בין במדבר, בין בכניסתן לארץ בכל זמן שיהיו ישראל שם, לדורות. וצריכין היו ישראל לעשות כן אפילו בגלויות. אלא שמצינו שאסר ה' כל המקומות מעת שנבנה בית המקדש כאומרו (דברים יב ט) כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה.
(אור החיים, פר' תרומה, עה"פ ועשו לי מקדש)

בזמן הזה
כקש"ת מו"ה עקיבא [איגר] נ"י אב"ד דק"ק פוזנא יע"א. יקרת קדשו הגיעני, ומ"ש מו"ח הגאון [רע"א] נ"י לבקש משר ירושלים ליתן רשות להקריב, הוא קפדן גדול. כי ההוא אמר. לבל יקרב שם מי שאינו מאמונת ישמעאל.
(שו"ת חתם סופר, יו"ד, ס' רלו)
וגם היום, אפשר שאם יתנו המלכויות רשות לבנות בית המקדש, מצוה לבנות. כמבואר במדרש [בראשית רבה ד', י'], בימי רבי יהושע בן חנניה, דנתנו רשות והתחילו לבנות, ועיין בספר כפות תמרים [סוכה ל"ד ע"ב] שרבינו יחיאל בעל התוספות רצה לילך להקריב קרבנות בירושלים, א"כ הוא הדין לבנות בית המקדש.
(מנחת חינוך, מצוה צה)

גם הפי' כפשוטו. שבכל עת שיהיה לבנ"י נדבת הלב בזה, יכולין להתרומם ולבנות מקדש ה'. כאשר הי' אח"כ בבנין בהמ"ק שהתנדבו בשמחה בזמן דוד המלך ע"ה. וכמו כן בבית שני בנדבות השרים בעזרא. וכמו כן יש לקוות להש"י בגאולה העתידה, כשיהי' תשוקה בלבות בנ"י אליו ית' בנדבת הלב בשמחה. וז"ש וכן תעשו לדורות: ואמר למרע"ה ויקחו לי תרומה כו' ועשו לי מקדש כו'. ומ"מ הואמצוה לדורות שמצווין
לבנות בית הבחירה. ולכן אמרו חז"ל דור שאין ביהמ"ק נבנה בימיו כאלו נחרב. והטעם, כי בכל עת שיתנדבו בנ"י בלב שלם, להשתוקק לבנות לו בית, יכולין למצוא מבוקשם.
(שפת אמת, פר' תרומה, תר"מ; תר"נ)
אולי הגיע עת דודים, באתערותא דלמטה, למצוא חן להרשות לנו לבנות מזבח, להקריב עליו קרבנות, כאשר היה בתחילת בית שני.
(ר' שמעון סופר, התעוררות תשובה)


בידי אדם
צוּרַת הַבַּיִת וּתְכוּנָתוֹ וּמוֹצָאָיו וּמוֹבָאָיו וְכָל-צוּרֹתָו וְאֵת כָּל-חֻקֹּתָיו וְכָל-צוּרֹתָו וְכָל-תּוֹרֹתָו הוֹדַע אוֹתָם.
(יחזקאל, פרק מג)
וישמרו - ילמדו ענייני המדות מפיך, שידעו לעשותם לעת קץ.
(רש"י, שם)
וישמרו את כל צורתו ואת כל חקותיו ועשו אותם - ישמרו אותם בלבם ויאמינו כי כן יהיה, ויעשו אותם הבניינים, והצורות, והתורות, לעתיד. ואם לא ישמרו אותם בלבם, ולא יאמינו, לא יעשו אותם. כי כן מדת הקדוש ברוך הוא, ישלם לאדם מדה כנגד מדה.
(רד"ק, שם)
עורי צפון ובואי תימן. רבי יוסי בר חנינה, לכשיתעוררו הגלויות שהן נתונות בצפון, ויבואו ויבנו בית המקדש, שהוא נתון בדרום.
(תלמוד ירושלמי, מגילה, פ"א הי"א)

דודאי ביהמ"ק לעתיד לבא יבנה בנין ממש בידי אדם. ומה שנאמר מקדש ד' כוננו ידיך שנדרש בתנחומא שירד למטה, הוא ביהמ"ק רוחני,שיבא לתוך ביהמ"ק הנבנה גשמי, כנשמה בתוך הגוף. וכמו שירד במשכן ובבית המקדש האש של מעלה, תוך האש של הדיוט, שנבער בעצים.
וכן נראה במכילתא. דדרש מפסוק מכון לשבתך פעלת ד', שבית המקדש של מעלה מכוון כנגד בית המקדש של מטה. ועל זה קאמר, מקדש ד' כוננו ידיך. שלעתיד לבא, כשימלוך ד' לעולם ועד לעיני כל באי עולם, ישכון למטה בתוך מקדש שכבר בנוי הוא, ומכוון כנגד ביהמ"ק של מטה. והיינו שירד למטה תוך המקדש שיבנה. ועיין בזוהר פ' וישב שמשמע שם כן. אמנם, כמו שלמטה בארץ אין נשמה בלא גוף, כמו כן המקדש רוחני לא יקום בלא מקדש גשמי. ולכן א"ש הלשון 'בנין', בביהמ"ק שלעתיד ג"כ.
(ערוך לנר, מסכת סוכה, מא.)

בנה ביתך כבתחילה, וכונן מקדשך על מכונו, והראנו בבניינו, ושמחנו בתיקונו. מרמז מ"ש התוי"ט במסכת מעשר שני, דתחילה יהיה נבנה הבהמ"ק ע"י מלכות, ואח"כ יהיה בנין שלו ית' באש. ולכך מדויק זה היטב בנוסח התפלה, דתחילה אנו מבקשים בנה ביתך כבתחילה, על ידי אדם. ואח"כ וכונן מקדשך, שיהיה על ידך ית' על מכונו.
(יריעות שלמה, סידור הגר"י יעבץ, מוסף לשלש רגלים)
אפשר, וקרוב הדבר לאמר, דכל דברי חכמים קיימים. והיינו, שיהיה כמו בנין שלמה, דכתיב והבית בהבנותו וכו', ופרשו בו חז"ל, מאליו. אבל היה באמצעו יד אדם. הכי נמי נימא שיהיה כן לימות המשיח.
ומה שכתוב במדרש שייבנה מאליו, רוצה לומר, שתהיה המלאכה מתברכת ביד הבונים, וכמעט רגע יבנה וישתכלל בסיוע ה' וכו', אך לעולם צריך שיהיה באמצעות יד אדם, תדע שהרי היא אחד ממנין מצות עשה, לבנות בית הבחירה.
(שושנים לדוד, הקדמה למס' מדות)

לא יוכל לרדת הבית העליון שהוא הנשמה. עד שיבנו ישראל את הבית התחתון שהוא הגוף.
(גורל לה', סעיף ט)
כאשר יופסק שעבוד מלכיות ודאי יהיה החיוב הגדול לעסוק בעבודת המזבח, בלא מקדש אש. דכי לזה יגאלנו מן השעבוד, שנעבור חלילה על מצות התורה, שלא להקריב קרבן התמיד, ושאר קרבנות ציבור. וכי ישונה חס ושלום שום מצוה מן התורה. הלא זה מינות גדול, ואפיקורסות, מי שאומר כן.
(דרישת ציון, הוספות למאמר קדישין, אות ד)
לפני ביאת המשיח
שנו רבותינו, בשעה שמלך המשיח נגלה, בא ועומד על גג של בית המקדש.
(פסיקתא רבתי, פיסקא לו)

אמר רבי אחא, זאת אומרת שבית המקדש עתיד להיבנות קודם למלכות בית דוד. דכתיב, ודם ענב תשתה חמר.
(תלמוד ירושלמי, מעשר שני, פ"ה ה"ב)

וכן משמע בגמרתינו (תלמוד בבלי, פסחים, ה ע"א) בשכר שלשה ראשון זכו לשלשה ראשון. להכרית זרעו של עמלק, ולבנות בית המקדש, ולשמו של משיח. הרי קחשיב שמו של משיח אחר בנין בית המקדש וכו'. לעתיד יהיה בנין בית המקדש קודם לביאת בן דוד.
(מעשה רוקח, מעשר שני, פ"ה)
אל יעלה על לב איש, לחשוב ולומר, אם נזכה להגיע לעת בוא הבית להבנות, אזי יבוא משיח צדקנו והוא יורה לנו איך לבנותו. לא כן הדבר. הלא איתא בירושלמי דמסכת מע"ש וכו', ור"ל שמלכי האומות יתנו לנו רשות לבנות את הבית וכו', הרי מבואר מכל הנ"ל שכתבנו שאנחנו בעצמנו נבננו קודם ביאת משיחנו.
(עזרת כהנים, מבוא המקדש)

פשוט, שבית המקדש שלמטה, שיהיה מעשה ידי אדם, יבנה עוד קודם ביאת המשיח. שיהיה קיבוץ ישראל תחילה ע"י רשיון המלכויות, ונבנה בית המקדש שלמטה, (ואפשר, שע"י זכות הרבים יגלו האבנים שנגנזו) ואח"כ יבא משיח, ואח"כ ירד בית המקדש שלמעלה.
(אם הבנים שמחה, מאמר מקדש ה')

טרם בֹא נביא
יכול תמתין עד שיאמר לך נביא, תלמוד לומר, לשכנו תדרשו ובאת שמה. דרוש ומְצָא, ואחר כך יאמר לך נביא.
(ספרי, פרשת ראה, פיסקא סב)
לשכנו תדרשו, שהדרישה היא מה שחוקר בעצמו למצוא את הדבר. וז"ש (ספרי) דרוש ומְצָא. לימד להם שלא יגלה ה' סודו ע"י נביאיו להודיעם מקום הנבחר רק אם ישתדלו בזה וידרשו אחריו, ואז יערה עליהם רוח ממרומים אחר ההכנה הראויה.
(מלבי"ם, פר' ראה)
מבורר כאן, דאף דהיתה בחירת מקום המקדש על ידי נביא, מ"מ, דין הוא דקודם ידרשו לבד את המקום.
(חידושי הגרי"ז החדשים סימן מא)
לפי שבטלו צרי יהודה מהם בנין הבית כל השנים שעברו, נואשו העם מבנין הבית. והיו אומרים, עדיין לא הגיע עת הבנין ... והיה להם לדעת, כי לא לחנם העלה האל מהגולה. ואעפ"י שלא אמר להם הנביא עדיין, היה להם להחל מעצמם, ולהתעורר על הדבר ... וכשראה האל יתברך שלא היו מתעוררים מעצמם שלח להם ביד חגי הנביא.
(רד"ק, חגי א')


לשכנו תדרשו
אַחַר, יָשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וּבִקְשׁוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיהֶם, וְאֵת דָּוִיד מַלְכָּם וּפָחֲדוּ אֶל ה' וְאֶל טוּבוֹ, בְּאַחֲרִית הַיָּמִים.
(הושע, פרק ג)
ויתבעון ית פולחנא דה'.
(תרגום יונתן, שם)
תני ר' שמעון בן יוחאי אומר, לא אותך מאסו, כי אותי מאסו וכו'. בשלשה דברים עתידים למאוס. במלכות שמים", ובמלכות בית דוד, "ובבנין בית המקדש".
אימתי מאסו שלשתם, בימי ירבעם. הדא הוא דכתיב, ויען איש ישראל, ויאמרו, אין לנו חלק בדוד, זו מלכות שמים. ולא נחלה בבן ישי, זו מלכות בית דוד. איש לאהליו ישראל, ולא לבית המקדש. אל תקרי לאהליו, אלא לאלהיו.
א"ר סימון בר מנסיא, אין ישראל רואין סימן גאולה לעולם, עד שיחזרו ויבקשו שלשתם. הדא הוא דכתיב, אחר ישובו בני ישראל, ובקשו את ה' אלוקיהם, זו מלכות שמים. ואת דוד מלכם, זו מלכות בית דוד. ופחדו אל ה' ואל טובו, זה בית המקדש.
(ילקוט שמעוני, שמואל א, רמז קו)
אין דור שאין בו ליצנים. מה היו פריצי הדור עושין? היו הולכים אצל חלונותיו של דוד, ואומרים לו: דוד, אימת יבנה בית המקדש? אימתי בית ה' נלך? והוא אומר: אע"פ שמתכוונין להכעיסני יבא עלי, שאני שמח בלבי, שמחתי באו' לי בית ה' נלך.
(תלמוד ירושלמי, ברכות, פ"ב ה"א)

ובאת שמה
שיר המעלות לדוד שמחתי באומרים לי בית ה' נלך. אמר רבי יהושע בן לוי: אמר דוד לפני הקב"ה: רבש"ע, שמעתי בני אדם שהיו אומרים מתי ימות זקן זה, ויבא שלמה בנו, ויבנה בית הבחירה, ונעלה לרגל. ושמחתי.
(מדרש תהלים, מזמור קכב)
והמצוה העשרים היא, שצונו לבנות בית לעבודה. בו יהיה ההקרבה, והבערת האש תמיד. ואליו יהיה ההליכה, והעליה לרגל.
(רמב"ם, סה"מ, מ"ע כ')
ובמשנתו של ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אמרו: "מנין לעיקר תפילה בתוך המצוות? מהכא: את-ה' אלקיך תירא ואתו תעבד" (שם ו, יג). ואמרו: "עבדהו בתורתו, עבדהו במקדשו" הכוונה לשאוף להתפלל בו, ונכחו. כמו שביאר שלמה.
(רמב"ם, סה"מ, מ"ע ה')

לשכנו תדרשו... שתלכו לו מארץ מרחקים, ותשאלו אנה דרך בית השם, ותאמרו איש אל רעהו, לכו ונעלה אל הר ה', אל בית אלוקי יעקב (ישעיה ב ג)... ועל דרך האמת לשכנו תדרשו, לכבודו תדרשו.ובאת שמה, לראות את פני האדון ה', א-לוהי ישראל.
(רמב"ן, פרשת ראה)

גם אם בלכתכם שמה אתם מחוסרי אחדות, והולכים בפירוד לבבות, תקנו אחדות עצום לעשות המצוה ההיא. וזהו לשכנו 'תדרשו' בלשון רבים, ו'באת' שמה בלשון יחיד. כי גם שבעת הדרישה יהיה בפירוד, אחר כך ימשך ממנה כי ובאת שמה באחדות ... ולא עוד, אלא שגם אתם השואלים תדרשו בפירוד הלבבות. כי קצתכם יהיה לבם נוקפם על זה, וקצתכם ייטיב לבם. באופן שיצדק לומר בכם 'תדרשו' לשון רבים על פירוד שבלבבות. ועם כל זה אין צריך לומר שלא תמנעו מלבא שמה.
(אלשיך, פרשת ראה)

יען ביתי אשר הוא חרב
תני ר' שמעון בן יוחי משל לאחד שהיה מכה את בנו, ולא היה יודע הבן על מה הוא מוכה, לאחר שהכהו אמר לו לך ועשה דבר פלוני שצויתיך היום כמה ימים ולא השגחת בי, כך כל אותן אלפים שנפלו במלחמה בימי דוד, לא נפלו אלא על שלא תבעו בנין בית המקדש.
(מדרש תהלים, מזמור יז)

שהיה עונש על ישראל בהתאחר בנין בית הבחירה. שהיה הארון הולך מאהל אל אהל כגר בארץ,ואין השבטים מתעוררים לאמר נדרוש את ה' ונבנה הבית לשמו, כענין שנאמר לשכנו תדרשו ובאת שמה.
עד שנתעורר דוד לדבר מימים רבים ולזמן ארוך... שנאמר ויהי כי ישב המלך בביתו בבית ארזים וארון האלקים יושב בתוך היריעה. והנה דוד מנעו השי"ת [מלבנות הבית] וכו', ונתאחר עוד הבנין עד מלוך שלמה. ואילו היו ישראל חפצים בדבר ונתעוררו בו מתחילה, היה נעשה בימי אחד מהשופטים או בימי שאול המלך או גם בימי דוד, כי אם שבטי ישראל היו מתעוררים בדבר לא היה הוא הבונה. אבל ישראל הם היו הבונים. אבל כאשר העם לא השגיחו, ודוד הוא המשגיח והמתעורר, והוא המבין הכל,

היה הוא הבונה וכו',
ועל כן נתאחר הבנין כל ימי דוד בפשיעת ישראל, ועל כן היה הקצף עליהם. ועל כן היה המקום אשר יבחר ה' לשום שמו שם נודע בעונשם ובמגפותם, והכתוב ירמוז כל זה שנאמר כי לא ישבתי בבית למיום אשר העליתי את ישראל מארץ מצרים עד היום הזה.
(רמב"ן, במדבר פרשת קרח)
עיקר הגזירה [של היוונים] היתה על שהתרשלו בעבודה. וע"כ היתה הגזירה לבטל מהם העבודה. כדתניא בברייתא שגזר עליהן אותו הרשע לבטל התמיד. ועוד א"ל מצוה אחת יש בידם, אם אתה מבטל אותה מידם, כבר הם אבודין. ואיזו זו, הדלקת מנורה. שכתוב בה להעלות נר תמיד. כל זמן שמדליקין אותן, תמיד הם עומדין כו'. עמדו וטמאו כל השמנים.
וכשחזרו בתשובה, למסור נפשם על העבודה, הושיעם ה' על ידי הכהנים עובדי העבודה בבית ה'. ע"כ נעשה להם הנס גם כן בנרות, תחת אשר הערו נפשם, למות על קיום העבודה.

(ב"ח, או"ח, סי' תר"ע)

היה זה לאחר 'הצהרת בלפור' הידועה על נתינת זכות ליהודים לישוב ארץ ישראל, כאשר הגה"ק רבי שמעון סופר מערלוי בעל התעוררות תשובה, פנה אל ידיד נעוריו מרן הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד מרא דארעא דישראל, לבקשו שיחד עם גדולי ירושלים יפעלו על הממשלה בענין הקרבת קרבן פסח בזמן הזה.

וכלשונו, "הנה בחסד עליון אשר נתן קצת חירות ... ונתן כבוד לישראל וממשלה בארצנו הק' להתנהג הכל עפ"י התורה והמצוה, אולי הגיע עת דודים באתערותא דלמטה לתת לנו חן להרשות לנו לבנות מזבח להקריב עליו קרבנות, כאשר היה בתחילת בית שני".

והוא מוסיף שאם כל חכמי ישראל יבקשו זאת מהממשלה, 'בלי ספק יסכימו לזה'.

אמנם מרן הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד במכתב תשובתו, הבהיר לרב מערלוי, כי הדבר לא מציאותי לפי הסתת הערבים כנגד כל מחשבה שהיא על עליה להר הבית.

עם זאת, הגה"ק מערלוי, בכמיהתו הרבה לציון וירושלים ובנוסף לכך היותו מפורסם בדקדוקיו בהלכה ביותר, והיה מחמיר על עצמו בהנהגותיו שיהיו עפ"י כל השיטות, הוסיף להשתדל אודות הקרבת קרבן פסח, ובשנת תרצ"ד פנה לבן אחיו רבי אברהם חיים דוד שרייבר ז"ל מדרוהביטש – נשיא כולל גאליציה בא"י שיראה לפעול אצל השלטונות לקבלת רשיון להקריב קרבנות ב'הר הבית'.

נשיא הכולל שלח את בנו ר' משה שרייבר ז"ל לשאול את כקש"ת הרה"ק רבי אהרן מבעלזא זי"ע כדת מה לעשות. ר' משה נסע לבעלזא ונכנס לקודש פנימה ומסר את שאלת דודו הק'. הרה"ק מבעלזא אמר לו שיצא לביהמ"ד ויעיין בס' שו"ת 'שאלת דוד' מהגאון הגדול המפורסם רבי דוד קארלינער (פרידמן) זצ"ל שהוא דן בענין זה וימסור לו מה דעתו. הלה יצא לביהמ"ד, עיין בס' הנ"ל וראה שהוא אוסר להקריב קרבנות בזמן הזה, נכנס שוב לקודש פנימה ואמר את דברו, הפטיר הרה"ק מבעלזא, 'אם כך, אין להקריב'.

מעניין לציין שלענין הקרבת קרבן פסח בזמנינו יש השלכה מעניינת לגבי ההנהגה היכן לדור בארץ ישראל, כדלהלן.

מפורסמים המה דברי מרן החתם סופר (בשו"ת חלק יו"ד סי' רל"ד), אודות העדיפות במצוות ישוב ארץ ישראל לדור בעיר הקודש ירושלים ת"ו ולא בשאר הערים שבארץ ישראל, וכלשון המשנה 'הכל מעלין לירושלים' שמעלת קדושתה גבוהה מכל הערים. החתם סופר דן בתנאים והאמוראים שהעדיפו לדור בציפורי והסנהדרין שישבו ביבנה וכו', ומיישב שאולי היו גזירות ושמד. וכמו"כ הבית יוסף והאריז"ל שדרו בצפת ולא בירושלים עיר מעוז לנו, יכול להיות שמעיקרא התיישבו בין תלמידי חכמים ומקום תורה. כן אי אפשר לדון בין חכם לחברו שאין אחד יודע מטמוניות של חברו, ראה שם. [בהספד מרן החתם סופר על הרוגי 'רעש – צפת' בשנת תקצ"ז (נדפס בס' דרשות החת"ס עמ' 780) מעלה סיבה נוספת לחורבן צפת, מעבר לאלו של בעל 'פאת השלחן': א. שכבר ניבאו חז"ל על הגליל שיחרב. ב. על שנאת חינם בין ספרדים פרושים וחסידים. והחתם סופר מוסיף סיבה נוספת ל'רעש' שבצפת - עקב קנאת ירושלים שעזבוה חריבה ובו בזמן ש'ירושלים נשכחה לגמרי והורד מכבוד ובמקום שגם בזמן הזזה מצוה לעלות לרגל לירושלים'. והעדיפו לגור בערי הגליל ליד קברי הצדיקים, עיי"ש באורך].

נכדו, רבינו בעל 'התעוררות תשובה' מביא לשיטתו טעם נוסף 'ליישב דעת הני רבנים הגאונים הקדושים זצ"ל שדרו בעיר הקודש צפת', וזאת מפני אי רצונם להיכנס בחיוב הקרבת קרבן פסח בזמן הזה לשיטת הרמב"ם שמקריבים אף על פי שאין בית! ואם ידורו בירושלים אז ביום י"ד ניסן בחצות היום יחול עליהם חיוב להקריב קרבן פסח!

אם כי גם אנשי ירושלים הגרים בה פטורים מפסח ראשון ושני, אך הם פטורים מפני האונס שאין המלכות נותנת להקריב קרבנות בזמן הזה. אך אנשי צפת ושאר העיירות אינם נכנסים כלל לחיוב, 'מתחכמים שלא יהיו מעיקרא חל החיוב עליהם' ולא יהיו זקוקים לפטור של 'אונס', אלא לכתחילה הינם 'בדרך רחוקה'.

והעידו משמשיו של מרן הרה"ק רבי אהרן מבעלזא זי"ע, שאם כי דעתו היתה שאין להקריב קרבן פסח בזמנינו, כמבואר בשו"ת 'שאילת דוד' הנ"ל. בכל אופן בביאתו לדור בארץ ישראל ביום ט' שבט תש"ד והגיע לעיה"ק ירושלים ת"ו, הביע את דעתו הק' לדור בתל אביב וזירז את אנשי ביתו שלשבת הבאה כבר ישכירו דירה למענו בתל אביב. כשראה שהענינים יגעים, אמר, שלכל הפחות לחג הפסח תהיה מוכנה עבורו דירה בתל אביב. אחיו הגה"ק מבילגורייא זצוק"ל נימק זאת לפי השערתו שהענין נובע מחששותיו לפוסקים הסוברים שיש חיוב בזמן הזה להקריב קרבן פסח לדרים בירושלים, אי לכך נקט להיות 'בדרך רחוקה' מבלי להיכנס לחיוב זה. משמשיו בקודש העידו שאמר זאת במפורש שחושש לדעת הרב מערלוי זי"ע המנמק טעם זה לאותם רבנים וצדיקים שעלו לארץ ישראל ובכוונה תחילה לא התגוררו בעיה"ק ירושלים ת"ו.

[על פי ומתוך מאמר "הקרבת קרבן פסח בהר הבית בזמן הזה" שנתפרסם בגליון 'תורני' ערב פסח התשס"ט].

"...והיינו צריכים להביא נשים מעוברות שילדו במקום שמור, ויגדלו בניהם במקום שמור, לעשות פרה אדומה על ידיהן לכשיגדלו" 
הלכות ארץ ישראל המיוחס לרבינו יעקב בעל הטורים 

"מה"ר ברוך ז"ל אמר אלי שרבנו יחיאל מפאריס ז"ל (מבעלי התוס') אמר לבוא לירושלים, והוא בשנת שבע עשרה לאלף השישי, ושיקריב קרבנות בזמן הזה"
כפתור ופרח פרק ו'

"מסכת מידות היא אחרי מסכת תמיד, ענינו הוא ספור שהוא זוכר מדת המקדש וצורתו ובנינו וכל ענינו, והתועלת שיש בענין הוא כשיבנה במהרה בימינו יש לשמור ולעשות התבנית ההוא והתבנית והצורות..."
רמב"ם בהקדמה לסדר זרעים 

"אם אין ישראל מקריבין עולה לפני הקב"ה אין ציון וירושלים נבנית, לפי שאינן נבנות אלא בזכות קרבן עולה שיהיו ישראל מקריבין לפני הקב"ה" ע"כ
מדרש תנחומא (צו פרשה י"ד)

משא"כ עתה אחר חורבן טיטוס דנשארו הר הבית וכל היסודות במקומם, ומקום המזבח נודע לנו גם באורך וברוחב ע"פ המשנה והברייתא והתלמוד מדוע לא יהיה לאל ידינו לבנות היום המזבח על מקומו הראשון... משא"כ היום אם רוצים להקריב בלי בית, רק לבנות מזבח לבד ובלי הוספה על מזבח של בית שני, בודאי יכולים לכוין מקום המזבח ע"י סיוע והיכר של היסודות אשר נשארו עדיין בקרקע ואחר העיון בספרים הרבים המדברים מציור המקדש יכולים בנקל לבא למטרה המבוקשת וזה אמת.
מהר"ץ חיות

"ולכן היה נראה לענ"ד דוודאי בית המקדש לעתיד לבוא יבנה ממש בידי אדם, ומה שנאמר "מקדש ה' כוננו ידיך" שנדרש בתנחומא שירד למטה, הוא בית המקדש רוחני שיבוא לתוך בית המקדש גשמי כנשמה בתוך הגוף, וכמו שירד במשכן ובבית המקדש אש של מעלה תוך האש של הדיוט שנבער בעצים, וכן נראה במכילתא" עכ"ל 
ערוך לנר פרק ג' דסוכה דף מ"א עמוד א' רש"י ד"ה אי נמי

"אלא שבזמן שתהא ברשותנו לבנות בית תפילה במקום המקדש, בטרם ביאת המשיח, אפשר לדבר רק על בנין בית תפילה בהר הבית קודם לעזרה ולמקום החיל. ומקום כזה נקל להגביל את גבולו. וכשתיהיה לנו הרשות והרשיון ותהא הנפש כסופה לבית תפילה שכזה, בהסכמת ראשי התורה, יהא דרוש להעמיד משמרות שלא יכנסו לשם אלא (הטבולים במקווה) טהורים מטומאה היוצאה מגוף (כנאמר במשנה דכלים פ"א ח'), ובית תפילה שכזה, לו יהא אפילו בהר הבית, ומכל שכן לכשנזכה להקים מזבח ולהקריב עליו קרבן ציבור, תהא זאת מן הסגולה לתקומת יעודנו ולבנין בית קדשנו ותפארתנו, ולהופעת הגואל אשר יגאל את עם ישראל, הגאולה השלימה בחומר וברוח. והלכו גוים ועמים לאורו, ומלאה הארץ דעה את ה'"
'עיר הקודש והמקדש' לרבי יחיאל מיכל טיקוצ'נסקי זצוק"ל חלק ה' פרק א' אות ד' עמוד ט"ו

"וחיוב המצוות אינו תלוי בביאת המשיח, אלא מחויבים אנו להתעסק בתורה ובמצוות ולהשתדל להשלים עשייתן, אבל אם יעמוד אדם במקומו ויאמר אשאר אני עד שיבוא משיח ואצא מזה שאני בו, אין זה כי אם רוע לב ואבוד גדול וביטול הדת והדעת"
הרמב"ם באיגרת השמד

"מותר להתקרב אל פתחי בית המקדש ולהיכנס לעליות אשר סביב בית המקדש"
"שערי תשובה" על השולחן ערוך הלכות תשעה באב סימן תקס"א

"כקש"ת מו"ה עקיבא (אייגר) נ"י אב"ד פוזנא יע"א, יקרת קדשו הגיעני, ומה שכתב מורי וחמי הגאון נ"י לבקש משרי ירושלים ליתן רשות להקריב. הוא קפדן גדול, כי ההוא אמר לבל יקרב שם מי שאינו מאמונת ישמעאל"
חתם סופר סי' רלו

ואם לא מאימות המלכות הייתי אני הראשון לעלות לירושלים לבנות מזבח ולהקריב כל הקרבנות וכו'
משניות מהאדמו"ר הרה״ק מקאמרנא זצ"ל בפירושו מעשה ארג למשניות מעשר שני פ"ג 


כתב וז"ל: "לכן בזמן הזה אי איתיהיב רשות להקריב קרבן פסח אין לבטל בשביל שאין לנו כהן מיוחס וסגי בבדיקת ד' אמהות אף שאין לנו יחוס אבות עד כהן שעבד"
חזון איש הלכות פריה ורביה סימן ב' דף יא

נראה לי דכל עיקר לימוד מסכת זו, הוא שנשמור בלבנו תבנית ואופן בניינו, למען דעת באיזה אופן נבנה... וכן כתב הרמב"ם בהקדמה למסכת זו, ואף על גב דבניין שלעתיד יבנה בידי שמים מאליו, על כרחיך צריך לומר דהך תנחומא שהביאו התוס', דברי הגדה הוא ואין למדין ממנה, אלא רצה לומר שהקב"ה יסייעם בדרך נס שיבנוהו
התפארת ישראל בפירוש המשנה למסכת מידות פרק א' משנה א.

והשיב לי הרב הגאון הק׳ כבוד אדמו״ר שליט"א חסידא ופדישא בו״ק מהר״י מראדזין ואמר לי בזה הלשון "ודאי נבנה תבנית בית שני ומדתו"
עזרת כהנים להגה"צ יהושע יוסף אבד"ק מארד

תשובות מהגה"ק רבי שרגא פייבל פראנק זצוק"ל אחי רבי צבי פסח זצ"ל בענין

הרמב"ם הלכות מלכים פרק יא הלכה א "המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם, מקריבין קרבנות.לכאורה משמע מדברי הרמב"ם שמלכות בית דוד תהיה לפני בנין המקדש.
התרוץ על כך מופיע בדברי הרמב"ם שם בפרק יב הלכה ב: וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע האדם איך יהיו עד שיהיו."
מכאן שהרמב"ם לא קבע הלכה בהלכות משיח שכך צריך להיות סדר הדברים אלא כתב כאן "אמונות טובות בביאת משיחנו" כדברי הכסף משנה שם להלכה א.

בסנהדרין כ: תניא רבי יוסי אומר שלש מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה.
ונשאלת השאלה האם גם היום צריך לשמור על סדר זה של העמדת מלך הכרתת זרעו של עמלק ובנית בית המקדש.

כתב על כך הרב י.מ. טוקצנסקי ז"ל בספרו עיר הקדש והמקדש ח"ה שהיו צריכים להקפיד על סדר זה רק בזמן כניסתם לארץ כדברי רבי יוסי (שם):
שלש מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ, אבל לדורות סדר זה לא מעכב, והראיה לכך שבימי עזרא בנו את הבית השני בלי מלך

נשאלתי איפה המשך חכמה  כותב שזכו זה גאולה דרך טבע,

מה שמצאתי הוא ב2 מקומות, יכול להיות שיש עוד.

תהנו מאד זה בעצם לב העניין של גאולה דרך טבע שהיא המכוון.היותר גבוה.

בפרשת שופטים על ארץ עשרה עמים. זל"ק

והנה יש שתי אופני גאולות, האחת בעתה שזה אם לא זכו, ואז יתקיים ואת רוח הטומאה אעביר וכו' וגר זאב עם כבש ולא ישמע עוד שוד ושבר כו' ולא יהיה נרצח בשוגג ג"כ, והאחת דאחישנה, והיא כאשר יזכו ויהיה דור שכולו זכאי ואז יהיה עולם כמנהגו נוהג ואין בין וכו' אלא שעבוד מלכיות בלבד, לכן אמר פה ואם ירחיב ד' את גבולך כי תשמר לעשות את כל המצוה, זהו האופן דאחישנה, אז ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה.

והאזינו בקטע השני,

כי שם ד' אקרא הבו גודל לאלדינו. פירושו ע"ד מושכל, כי העיקר התכליתי אשר יתנהג האומה באופן טבעי מושגח פרטי, וזה כי יקצרו ויאספו דגנם וראשית כל אשר לו יובא בית ד' ולמשרתיו הקדושים, ושלש פעמים בשנה יעזבו כל אשר להם תחת כנפי הבטחון האלדי ויבואו להראות פני ד', וכאשר יישירו לכת תוסיף הארץ לתת פריה ותהיה חיתת ד' על הגוים סביב, ובכל מפעל ומצעד יזכיר ויברך שם הבוי"ת, וחיים כזה הוא חיים רוחניים, ויקר שעה אחת מכל חיי העוה"ב לכל מתבונן, לא כן בימי משה אשר נפרצו גבולות הטבע ונהרסו מבצרי ההנהגה התמידית, רק לא פעלו מאומה, והמן יורד וכל אחד רואה עמוד הענן וכבוד ד', וד' הולך לפניהם, הלזה יקרא תכליתי, הלא אין זה רק חיי העוה"ב, חיים של מלאכים, וכמאמרם ז"ל לא נתנה תורה אלא לאוכלי מן, וכבר חז"ל בעמדם על ענין זה הפליגו לדבר ודרשו ברוח קדשם שקר החן זה דורו של משה והבל היופי זה דורו של יחזקיה, שגם בו היה נס ופלא במפלת סנחריב וכיו"ב בעמידת הצל וכיו"ב, אשה יראת ד' כו' זה דורו של ריב"א שהיו עשרה מתכסין בטלית אחד כו', וזה אשה הוא החומר שהחומר פעל פועל אלדי, לא כן בדורות הללו כמעט בטלה הבחירה ונהרסו מפעלי החומר, אך למה נצרכו לזה אם אין זה התכלית האמתי, אולם כאשר יסוד התורה אנכי ולא יהיה כן יסוד האמונה והאומה הוא מ' שנה האלו, כי בזמן כזה יכלו לפרש התורה היטב ולזכך נפשותם עד היותם יותר במעלה כאישים הנבדלים והשרישו האמונה והנפש האלדי בזרעם אחריהם, וגם זה המופת על האמת לקלי הדעת כמו"ש רמב"ם, ולכך הוצרכו למשה, וזה באבות לא נראה הקב"ה בהנהגה הנסיית רק אברהם נתן ד' כו' עבור כברת ארץ, וזה ושמי ד' לא נודעתי להם, לא כן במשה הוא איש האלדים בעילא דמטרוניתא (זוה"ק) שהוא ביטול מוסדות הטבע אשר היא המטרוניתא המנהגת בתבל (הגר"א), ולכן אמר להם משה דעו כי בכם יהיה הנהגה הטבעית אשר נקרא בשם אלדים, רק כי שם ד' אקרא, שזה הנהגה נסית, הבו גודל לאלקינו, שבזמן שישראל עושין רצונו ש"מ מוסיפין כח בפמליא של מעלה הוא הנהגה טבעית אשר היא הפמליא של מעלה. והבן.

כמובן שמי שכופר בזה, יסבור שהמכתב של ה"אור שמח" מזוייף...

אולם האור החיים הקדוש כתב בהיפוך שאם זכו אז יהא גאולה ניסית ואם לא זכו יהיה גאולה טבעית

אור החיים פרשת בלק

וכפל הענין ושינוי הלשון, יתבאר ע"פ דבריהם ז"ל (סנהדרין שם) שאמרו שאם תהיה הגאולה באמצעות זכות ישראל יהיה הדבר מופלא במעלה ויתגלה הגואל ישראל מן השמים במופת ואות כאמור בספר הזוהר (ח"א קיט. וח"ג ריב ב), מה שאין כן כשתהיה הגאולה מצד הקץ ואין ישראל ראויים לה תהיה באופן אחר ועליה נאמר (זכרי' ט') שהגואל יבא עני ורוכב על חמור, והוא מה שאמר כאן כנגד גאולת אחישנה שהיא באמצעות זכות ישראל שרמז במאמר אראנו ולא עתה אמר דרך כוכב שיזרח הגואל מן השמים, גם רמז לכוכב היוצא באמצע השמים לנס מופלא כאמור בספר הזוהר (שם), וכנגד גאולת בעתה שרמז במאמר אשורנו ולא קרוב אמר וקם שבט מישראל פירוש שיקום שבט אחד מישראל כדרך הקמים בעולם דרך טבע, על דרך אומרו (דניאל ד) ושפל אנשים יקים עלה, שיבא עני ורוכב על חמור ויקום וימלוך ויעשה מה שנאמר בסמוך:

היום הקב"ה הנהיג גם ניסית וגם טבעית , היינו נסית  שכל העולם השתנה , למשל שהאדם יכול לדבר ולראות אדם אחר בסוף העולם , זה לאומת מה שהיה מקודם נס גלוי ומ"מ זה טבעי משום שכל הטבע נשתנה

האור החיים מדבר על אופן הגאולה אם תהיה ע"י ניסים או בדרך טבע, המשך חכמה מדבר על סדר העולם לאחר הגאולה (בהאזינו מפ', וגם בשופטים הגם דהוא משתמש בלשון גאולה כוונתו על סדר העולם לאחר הגאולה.

וזה עתה נלמד בדף היומי לשיטת שמואל שבימות המשיח הגם שלא יהיה כבר שעבוד מלכויות, אבל יהיו עניים,  ועדיין יצטרכו לכלי זיין.

ישיבת הגולן

July 25, 2018 · 

ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו // הרב נתנאל אריה

ירושלים של מעלה וירושלים של מטה
פרק יא של ספר הושע הינו פרק ניחומים ועידוד, אלא שתוך כדי הנחמה אומר הנביא: "לֹא אָשׁוּב לְשַׁחֵת אֶפְרָיִם, כִּי אֵל אָנֹכִי וְלֹא אִישׁ, בְּקִרְבְּךָ קָדוֹשׁ, וְלֹא אָבוֹא בְּעִיר". פסוק תמוה זה נדרש בתלמוד במסכת תענית (דף ה, א):
אמר ליה רב נחמן לרבי יצחק: מאי דכתיב 'בְּקִרְבְּךָ קָדוֹשׁ וְלֹא אָבוֹא בְּעִיר', משום דבקרבך קדוש - לא אבוא בעיר?! אמר ליה, הכי אמר רבי יוחנן: אמר הקדוש ברוך הוא: לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא לירושלים של מטה. ומי איכא ירושלים למעלה? אִין, דכתיב: 'יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו'.
דברי הנביא תמוהים ואינם מובנים, וכי משום ש"בקרבך קדוש" דהיינו עם ישראל המטיב מעשיו (רש"י) - לא יבוא הקב"ה לעירו ירושלים?! מסביר ר' יוחנן, שכוונת הפסוק הפוכה; כשם שיש ירושלים של מטה כך יש ירושלים של מעלה, ותוכן שבועתו של הקב"ה, שלא יבוא בירושלים של מעלה, עד שיבוא בירושלים של מטה.
ועדיין יש לנו להבין מהו זה "עד שאבוא לירושלים של מטה". מי הוא האמור לבוא לירושלים של מטה? באופן פשוט דרשו חז"ל שעד שיהיה 'בְּקִרְבְּךָ קָדוֹשׁ', לא יכנס הקב"ה לירושלים של מעלה 'לֹא אָבוֹא בְּעִיר'. עם ישראל הוא הקדוש, והקב"ה נבנה כביכול ותלוי במעשיו.
הקב"ה וכנסת ישראל אחד הם
הסבר הפסוק מובא גם בהקדמת הזוהר ושם מוזכרים הדברים באופן ברור ופשוט:
'יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ' (תהלים קכב). 'מָה אַשְׁוֶה לָּךְ' (וַאֲנַחֲמֵךְ בְּתוּלַת בַּת צִיּוֹן) (איכה ב) - כגוונא דאנת יתבה הכי, הוא כביכול לעילא. כגוונא דלא עאלין השתא בך עמא קדישא בסדרא קדישין, הכי אומינא לך, דלא איעול אנא לעילא, עד דיעלון בך אוכלסך לתתא!
הקב"ה משווה כביכול את מצבו בזמן הגלות למצב האומה. ונשבע: לא אכנס לירושלים של מעלה, עד שיכנסו בנייך בירושלים של מטה. אם כן כניסתם של ישראל לירושלים, וכיבושה לאחר אלפיים שנות גלות, היא היא כניסתו של הקב"ה לתוכה!
מפורשים הדברים יותר בתיקוני זהר תיקון כא:
בההוא זמנא אתבני ביתא דשכינתא, דאיהי בית הבחירה, ע"י דקודשא בריך הוא, דאתמר ביה: 'ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב'. ואני אבנה - אינון אבנין טבין דאִתְבּני מינה, הדא הוא דכתיב ואבָּנה גם אנכי ממנה, נטיעין קדישין. הדא הוא דכתיב (ישעיה ס) נצר מטעי מעשה ידי להתפאר... ורזא דמלה 'ירושלם הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו'.
בית המקדש יבנה ע"י רבש"ע, והוא יבנה בע"ה אבנים טובות שתיבנה ירושלים מהן, ואלו הם עם ישראל. כמו שפירש הגר"א שם: אבנים של ירושלים הן בני ישראל, אבנין טבין שעל ידם היא מִתְבּנה". הקב"ה הוא הנמצא מאחורי מעשינו ומחשבותינו אף אם איננו מודעים לכך. הדברים עולים בקנה אחד עם דבריו המהדהדים, של מרן הרב קוק זצ"ל באיגרת תשל"ט לידידו הרב זלמן פינס:
מצמיח הישועות ב"ה זורע ברב צדקות ע"י כל העלילות השונות אשר לו נתנם, כי הוא ב"ה בעל מלחמות, והגרזנים והמשורים הרבים, אשר אולי הם חושבים שידם היא העושה, ישיבו אל לבם, בהגלות אור ישועה, כי רק כלים הם נדחפים מיד החוצב והמניף, אשר מאד עמקו מחשבותיו!

צמיחת הגאולה

מסביר המצודות (זכריה י"ד) "כי לא ידעו מה הוא הטובה אם רעה" ועוד שם "רצה לומר ישראל יהיו אז נבוכים בדעתם ולא יכירו אם היא הכנה לתשועה או לכליון" וברד"ק שם "שלא יהיה היום ההוא כולו, לא כאור ולא כחושך, כלומר לא ברוחם, ולא בצרה, כי שתיהם יהיו בו" ובמהר"י קרא שם "שלא יהיה גאולה מכל וכל, ולא יהיה שיעבוד מלכויות מכל וכל, אלא הגאולה תהיה צומחת והולכת"  

מִצְוַת עֲשֵׂה לַעֲשׂוֹת בַּיִת לַה' מוּכָן לִהְיוֹת מַקְרִיבִים בּוֹ הַקָּרְבָּנוֹת. וְחוֹגְגִין אֵלָיו שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כה ח) "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ"

(משנה תורה הלכות בית הבחירה, א,א)

לא יודע כמה אחוזים לכל אחד ואיך זה בכלל יתבטא. אבל ברור לי ששילוב.

שמעתי כמה דעות לגבי השילוב:

א. אנחנו נהרוס (את השיקוץ הקיים) והוא יבנה.

ב. אנחנו נבנה והוא ינחית את הבנין השמיימי מירושלים של מעלה שיתלבש בו כנשמה לגוף.

ג. הוא ירד בנוי ומשוכלל כמעט עד הסוף ואנחנו נעשה לו רק פינישים - נבנה לו שערים ('שמחנו בתיקונו'), וע"פ ההלכה פרץ נעל וגדר (בנכסי הגר) - קנה.

לדעתי, כמו שאני מכיר את הקב"ה, הוא אוהב להפתיע ולעשות דברים שאף אחד לא חשב, אז בטח זה יהיה שילוב אחר. מנגד, כבר העליתי את הסברא שהוא יפתיע, אז אם הוא יפתיע זה לא יהיה כ"כ מפתיע, אז אולי אחת האפשרויות לעיל. וחוזר חלילה...

אבל יש בזה משהו..

"...והיינו צריכים להביא נשים מעוברות שילדו במקום שמור, ויגדלו בניהם במקום שמור, לעשות פרה אדומה על ידיהן לכשיגדלו" 
הלכות ארץ ישראל המיוחס לרבינו יעקב בעל הטורים 

"מה"ר ברוך ז"ל אמר אלי שרבנו יחיאל מפאריס ז"ל (מבעלי התוס') אמר לבוא לירושלים, והוא בשנת שבע עשרה לאלף השישי, ושיקריב קרבנות בזמן הזה"
כפתור ופרח פרק ו'

"מסכת מידות היא אחרי מסכת תמיד, ענינו הוא ספור שהוא זוכר מדת המקדש וצורתו ובנינו וכל ענינו, והתועלת שיש בענין הוא כשיבנה במהרה בימינו יש לשמור ולעשות התבנית ההוא והתבנית והצורות..."
רמב"ם בהקדמה לסדר זרעים 

"אם אין ישראל מקריבין עולה לפני הקב"ה אין ציון וירושלים נבנית, לפי שאינן נבנות אלא בזכות קרבן עולה שיהיו ישראל מקריבין לפני הקב"ה" ע"כ
מדרש תנחומא (צו פרשה י"ד)

משא"כ עתה אחר חורבן טיטוס דנשארו הר הבית וכל היסודות במקומם, ומקום המזבח נודע לנו גם באורך וברוחב ע"פ המשנה והברייתא והתלמוד מדוע לא יהיה לאל ידינו לבנות היום המזבח על מקומו הראשון... משא"כ היום אם רוצים להקריב בלי בית, רק לבנות מזבח לבד ובלי הוספה על מזבח של בית שני, בודאי יכולים לכוין מקום המזבח ע"י סיוע והיכר של היסודות אשר נשארו עדיין בקרקע ואחר העיון בספרים הרבים המדברים מציור המקדש יכולים בנקל לבא למטרה המבוקשת וזה אמת.
מהר"ץ חיות

"ולכן היה נראה לענ"ד דוודאי בית המקדש לעתיד לבוא יבנה ממש בידי אדם, ומה שנאמר "מקדש ה' כוננו ידיך" שנדרש בתנחומא שירד למטה, הוא בית המקדש רוחני שיבוא לתוך בית המקדש גשמי כנשמה בתוך הגוף, וכמו שירד במשכן ובבית המקדש אש של מעלה תוך האש של הדיוט שנבער בעצים, וכן נראה במכילתא" עכ"ל 
ערוך לנר פרק ג' דסוכה דף מ"א עמוד א' רש"י ד"ה אי נמי

"אלא שבזמן שתהא ברשותנו לבנות בית תפילה במקום המקדש, בטרם ביאת המשיח, אפשר לדבר רק על בנין בית תפילה בהר הבית קודם לעזרה ולמקום החיל. ומקום כזה נקל להגביל את גבולו. וכשתיהיה לנו הרשות והרשיון ותהא הנפש כסופה לבית תפילה שכזה, בהסכמת ראשי התורה, יהא דרוש להעמיד משמרות שלא יכנסו לשם אלא (הטבולים במקווה) טהורים מטומאה היוצאה מגוף (כנאמר במשנה דכלים פ"א ח'), ובית תפילה שכזה, לו יהא אפילו בהר הבית, ומכל שכן לכשנזכה להקים מזבח ולהקריב עליו קרבן ציבור, תהא זאת מן הסגולה לתקומת יעודנו ולבנין בית קדשנו ותפארתנו, ולהופעת הגואל אשר יגאל את עם ישראל, הגאולה השלימה בחומר וברוח. והלכו גוים ועמים לאורו, ומלאה הארץ דעה את ה'"
'עיר הקודש והמקדש' לרבי יחיאל מיכל טיקוצ'נסקי זצוק"ל חלק ה' פרק א' אות ד' עמוד ט"ו

"וחיוב המצוות אינו תלוי בביאת המשיח, אלא מחויבים אנו להתעסק בתורה ובמצוות ולהשתדל להשלים עשייתן, אבל אם יעמוד אדם במקומו ויאמר אשאר אני עד שיבוא משיח ואצא מזה שאני בו, אין זה כי אם רוע לב ואבוד גדול וביטול הדת והדעת"
הרמב"ם באיגרת השמד

"מותר להתקרב אל פתחי בית המקדש ולהיכנס לעליות אשר סביב בית המקדש"
"שערי תשובה" על השולחן ערוך הלכות תשעה באב סימן תקס"א

"כקש"ת מו"ה עקיבא (אייגר) נ"י אב"ד פוזנא יע"א, יקרת קדשו הגיעני, ומה שכתב מורי וחמי הגאון נ"י לבקש משרי ירושלים ליתן רשות להקריב. הוא קפדן גדול, כי ההוא אמר לבל יקרב שם מי שאינו מאמונת ישמעאל"
חתם סופר סי' רלו

ואם לא מאימות המלכות הייתי אני הראשון לעלות לירושלים לבנות מזבח ולהקריב כל הקרבנות וכו'
משניות מהאדמו"ר הרה״ק מקאמרנא זצ"ל בפירושו מעשה ארג למשניות מעשר שני פ"ג 


כתב וז"ל: "לכן בזמן הזה אי איתיהיב רשות להקריב קרבן פסח אין לבטל בשביל שאין לנו כהן מיוחס וסגי בבדיקת ד' אמהות אף שאין לנו יחוס אבות עד כהן שעבד"
חזון איש הלכות פריה ורביה סימן ב' דף יא

נראה לי דכל עיקר לימוד מסכת זו, הוא שנשמור בלבנו תבנית ואופן בניינו, למען דעת באיזה אופן נבנה... וכן כתב הרמב"ם בהקדמה למסכת זו, ואף על גב דבניין שלעתיד יבנה בידי שמים מאליו, על כרחיך צריך לומר דהך תנחומא שהביאו התוס', דברי הגדה הוא ואין למדין ממנה, אלא רצה לומר שהקב"ה יסייעם בדרך נס שיבנוהו
התפארת ישראל בפירוש המשנה למסכת מידות פרק א' משנה א.

והשיב לי הרב הגאון הק׳ כבוד אדמו״ר שליט"א חסידא ופדישא בו״ק מהר״י מראדזין ואמר לי בזה הלשון "ודאי נבנה תבנית בית שני ומדתו"
עזרת כהנים להגה"צ יהושע יוסף אבד"ק מארד

תשובות מהגה"ק רבי שרגא פייבל פראנק זצוק"ל אחי רבי צבי פסח זצ"ל בענין

הרמב"ם הלכות מלכים פרק יא הלכה א "המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם, מקריבין קרבנות.לכאורה משמע מדברי הרמב"ם שמלכות בית דוד תהיה לפני בנין המקדש.
התרוץ על כך מופיע בדברי הרמב"ם שם בפרק יב הלכה ב: וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע האדם איך יהיו עד שיהיו."
מכאן שהרמב"ם לא קבע הלכה בהלכות משיח שכך צריך להיות סדר הדברים אלא כתב כאן "אמונות טובות בביאת משיחנו" כדברי הכסף משנה שם להלכה א.

בסנהדרין כ: תניא רבי יוסי אומר שלש מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה.
ונשאלת השאלה האם גם היום צריך לשמור על סדר זה של העמדת מלך הכרתת זרעו של עמלק ובנית בית המקדש.

כתב על כך הרב י.מ. טוקצנסקי ז"ל בספרו עיר הקדש והמקדש ח"ה שהיו צריכים להקפיד על סדר זה רק בזמן כניסתם לארץ כדברי רבי יוסי (שם):
שלש מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ, אבל לדורות סדר זה לא מעכב, והראיה לכך שבימי עזרא בנו את הבית השני בלי מלך

ה עתה נלמד בדף היומי לשיטת שמואל שבימות המשיח הגם שלא יהיה כבר שעבוד מלכויות, אבל יהיו עניים,  ועדיין יצטרכו לכלי זיין.

ישיבת הגולן

July 25, 2018 · 

ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו // הרב נתנאל אריה

ירושלים של מעלה וירושלים של מטה
פרק יא של ספר הושע הינו פרק ניחומים ועידוד, אלא שתוך כדי הנחמה אומר הנביא: "לֹא אָשׁוּב לְשַׁחֵת אֶפְרָיִם, כִּי אֵל אָנֹכִי וְלֹא אִישׁ, בְּקִרְבְּךָ קָדוֹשׁ, וְלֹא אָבוֹא בְּעִיר". פסוק תמוה זה נדרש בתלמוד במסכת תענית (דף ה, א):
אמר ליה רב נחמן לרבי יצחק: מאי דכתיב 'בְּקִרְבְּךָ קָדוֹשׁ וְלֹא אָבוֹא בְּעִיר', משום דבקרבך קדוש - לא אבוא בעיר?! אמר ליה, הכי אמר רבי יוחנן: אמר הקדוש ברוך הוא: לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא לירושלים של מטה. ומי איכא ירושלים למעלה? אִין, דכתיב: 'יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו'.
דברי הנביא תמוהים ואינם מובנים, וכי משום ש"בקרבך קדוש" דהיינו עם ישראל המטיב מעשיו (רש"י) - לא יבוא הקב"ה לעירו ירושלים?! מסביר ר' יוחנן, שכוונת הפסוק הפוכה; כשם שיש ירושלים של מטה כך יש ירושלים של מעלה, ותוכן שבועתו של הקב"ה, שלא יבוא בירושלים של מעלה, עד שיבוא בירושלים של מטה.
ועדיין יש לנו להבין מהו זה "עד שאבוא לירושלים של מטה". מי הוא האמור לבוא לירושלים של מטה? באופן פשוט דרשו חז"ל שעד שיהיה 'בְּקִרְבְּךָ קָדוֹשׁ', לא יכנס הקב"ה לירושלים של מעלה 'לֹא אָבוֹא בְּעִיר'. עם ישראל הוא הקדוש, והקב"ה נבנה כביכול ותלוי במעשיו.
הקב"ה וכנסת ישראל אחד הם
הסבר הפסוק מובא גם בהקדמת הזוהר ושם מוזכרים הדברים באופן ברור ופשוט:
'יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ' (תהלים קכב). 'מָה אַשְׁוֶה לָּךְ' (וַאֲנַחֲמֵךְ בְּתוּלַת בַּת צִיּוֹן) (איכה ב) - כגוונא דאנת יתבה הכי, הוא כביכול לעילא. כגוונא דלא עאלין השתא בך עמא קדישא בסדרא קדישין, הכי אומינא לך, דלא איעול אנא לעילא, עד דיעלון בך אוכלסך לתתא!
הקב"ה משווה כביכול את מצבו בזמן הגלות למצב האומה. ונשבע: לא אכנס לירושלים של מעלה, עד שיכנסו בנייך בירושלים של מטה. אם כן כניסתם של ישראל לירושלים, וכיבושה לאחר אלפיים שנות גלות, היא היא כניסתו של הקב"ה לתוכה!
מפורשים הדברים יותר בתיקוני זהר תיקון כא:
בההוא זמנא אתבני ביתא דשכינתא, דאיהי בית הבחירה, ע"י דקודשא בריך הוא, דאתמר ביה: 'ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב'. ואני אבנה - אינון אבנין טבין דאִתְבּני מינה, הדא הוא דכתיב ואבָּנה גם אנכי ממנה, נטיעין קדישין. הדא הוא דכתיב (ישעיה ס) נצר מטעי מעשה ידי להתפאר... ורזא דמלה 'ירושלם הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו'.
בית המקדש יבנה ע"י רבש"ע, והוא יבנה בע"ה אבנים טובות שתיבנה ירושלים מהן, ואלו הם עם ישראל. כמו שפירש הגר"א שם: אבנים של ירושלים הן בני ישראל, אבנין טבין שעל ידם היא מִתְבּנה". הקב"ה הוא הנמצא מאחורי מעשינו ומחשבותינו אף אם איננו מודעים לכך. הדברים עולים בקנה אחד עם דבריו המהדהדים, של מרן הרב קוק זצ"ל באיגרת תשל"ט לידידו הרב זלמן פינס:
מצמיח הישועות ב"ה זורע ברב צדקות ע"י כל העלילות השונות אשר לו נתנם, כי הוא ב"ה בעל מלחמות, והגרזנים והמשורים הרבים, אשר אולי הם חושבים שידם היא העושה, ישיבו אל לבם, בהגלות אור ישועה, כי רק כלים הם נדחפים מיד החוצב והמניף, אשר מאד עמקו מחשבותיו!

צמיחת הגאולה

מסביר המצודות (זכריה י"ד) "כי לא ידעו מה הוא הטובה אם רעה" ועוד שם "רצה לומר ישראל יהיו אז נבוכים בדעתם ולא יכירו אם היא הכנה לתשועה או לכליון" וברד"ק שם "שלא יהיה היום ההוא כולו, לא כאור ולא כחושך, כלומר לא ברוחם, ולא בצרה, כי שתיהם יהיו בו" ובמהר"י קרא שם "שלא יהיה גאולה מכל וכל, ולא יהיה שיעבוד מלכויות מכל וכל, אלא הגאולה תהיה צומחת והולכת"  

נשאלתי איפה המשך חכמה  כותב שזכו זה גאולה דרך טבע,

מה שמצאתי הוא ב2 מקומות, יכול להיות שיש עוד.

תהנו מאד זה בעצם לב העניין של גאולה דרך טבע שהיא המכוון.היותר גבוה.

בפרשת שופטים על ארץ עשרה עמים. זל"ק

והנה יש שתי אופני גאולות, האחת בעתה שזה אם לא זכו, ואז יתקיים ואת רוח הטומאה אעביר וכו' וגר זאב עם כבש ולא ישמע עוד שוד ושבר כו' ולא יהיה נרצח בשוגג ג"כ, והאחת דאחישנה, והיא כאשר יזכו ויהיה דור שכולו זכאי ואז יהיה עולם כמנהגו נוהג ואין בין וכו' אלא שעבוד מלכיות בלבד, לכן אמר פה ואם ירחיב ד' את גבולך כי תשמר לעשות את כל המצוה, זהו האופן דאחישנה, אז ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה.

והאזינו בקטע השני,

כי שם ד' אקרא הבו גודל לאלדינו. פירושו ע"ד מושכל, כי העיקר התכליתי אשר יתנהג האומה באופן טבעי מושגח פרטי, וזה כי יקצרו ויאספו דגנם וראשית כל אשר לו יובא בית ד' ולמשרתיו הקדושים, ושלש פעמים בשנה יעזבו כל אשר להם תחת כנפי הבטחון האלדי ויבואו להראות פני ד', וכאשר יישירו לכת תוסיף הארץ לתת פריה ותהיה חיתת ד' על הגוים סביב, ובכל מפעל ומצעד יזכיר ויברך שם הבוי"ת, וחיים כזה הוא חיים רוחניים, ויקר שעה אחת מכל חיי העוה"ב לכל מתבונן, לא כן בימי משה אשר נפרצו גבולות הטבע ונהרסו מבצרי ההנהגה התמידית, רק לא פעלו מאומה, והמן יורד וכל אחד רואה עמוד הענן וכבוד ד', וד' הולך לפניהם, הלזה יקרא תכליתי, הלא אין זה רק חיי העוה"ב, חיים של מלאכים, וכמאמרם ז"ל לא נתנה תורה אלא לאוכלי מן, וכבר חז"ל בעמדם על ענין זה הפליגו לדבר ודרשו ברוח קדשם שקר החן זה דורו של משה והבל היופי זה דורו של יחזקיה, שגם בו היה נס ופלא במפלת סנחריב וכיו"ב בעמידת הצל וכיו"ב, אשה יראת ד' כו' זה דורו של ריב"א שהיו עשרה מתכסין בטלית אחד כו', וזה אשה הוא החומר שהחומר פעל פועל אלדי, לא כן בדורות הללו כמעט בטלה הבחירה ונהרסו מפעלי החומר, אך למה נצרכו לזה אם אין זה התכלית האמתי, אולם כאשר יסוד התורה אנכי ולא יהיה כן יסוד האמונה והאומה הוא מ' שנה האלו, כי בזמן כזה יכלו לפרש התורה היטב ולזכך נפשותם עד היותם יותר במעלה כאישים הנבדלים והשרישו האמונה והנפש האלדי בזרעם אחריהם, וגם זה המופת על האמת לקלי הדעת כמו"ש רמב"ם, ולכך הוצרכו למשה, וזה באבות לא נראה הקב"ה בהנהגה הנסיית רק אברהם נתן ד' כו' עבור כברת ארץ, וזה ושמי ד' לא נודעתי להם, לא כן במשה הוא איש האלדים בעילא דמטרוניתא (זוה"ק) שהוא ביטול מוסדות הטבע אשר היא המטרוניתא המנהגת בתבל (הגר"א), ולכן אמר להם משה דעו כי בכם יהיה הנהגה הטבעית אשר נקרא בשם אלדים, רק כי שם ד' אקרא, שזה הנהגה נסית, הבו גודל לאלקינו, שבזמן שישראל עושין רצונו ש"מ מוסיפין כח בפמליא של מעלה הוא הנהגה טבעית אשר היא הפמליא של מעלה. והבן.

כמובן שמי שכופר בזה, יסבור שהמכתב של ה"אור שמח" מזוייף...

אולם האור החיים הקדוש כתב בהיפוך שאם זכו אז יהא גאולה ניסית ואם לא זכו יהיה גאולה טבעית

אור החיים פרשת בלק

וכפל הענין ושינוי הלשון, יתבאר ע"פ דבריהם ז"ל (סנהדרין שם) שאמרו שאם תהיה הגאולה באמצעות זכות ישראל יהיה הדבר מופלא במעלה ויתגלה הגואל ישראל מן השמים במופת ואות כאמור בספר הזוהר (ח"א קיט. וח"ג ריב ב), מה שאין כן כשתהיה הגאולה מצד הקץ ואין ישראל ראויים לה תהיה באופן אחר ועליה נאמר (זכרי' ט') שהגואל יבא עני ורוכב על חמור, והוא מה שאמר כאן כנגד גאולת אחישנה שהיא באמצעות זכות ישראל שרמז במאמר אראנו ולא עתה אמר דרך כוכב שיזרח הגואל מן השמים, גם רמז לכוכב היוצא באמצע השמים לנס מופלא כאמור בספר הזוהר (שם), וכנגד גאולת בעתה שרמז במאמר אשורנו ולא קרוב אמר וקם שבט מישראל פירוש שיקום שבט אחד מישראל כדרך הקמים בעולם דרך טבע, על דרך אומרו (דניאל ד) ושפל אנשים יקים עלה, שיבא עני ורוכב על חמור ויקום וימלוך ויעשה מה שנאמר בסמוך:

היום הקב"ה הנהיג גם ניסית וגם טבעית , היינו נסית  שכל העולם השתנה , למשל שהאדם יכול לדבר ולראות אדם אחר בסוף העולם , זה לאומת מה שהיה מקודם נס גלוי ומ"מ זה טבעי משום שכל הטבע נשתנה

האור החיים מדבר על אופן הגאולה אם תהיה ע"י ניסים או בדרך טבע, המשך חכמה מדבר על סדר העולם לאחר הגאולה (בהאזינו מפ', וגם בשופטים הגם דהוא משתמש בלשון גאולה כוונתו על סדר העולם לאחר הגאולה.

וזה עתה נלמד בדף היומי לשיטת שמואל שבימות המשיח הגם שלא יהיה כבר שעבוד מלכויות, אבל יהיו עניים,  ועדיין יצטרכו לכלי זיין.

לאחר החורבן
שמא בזמן החרבן יותן לנו רשות להקריב.
(כסף משנה, הלכות בית הבחירה, פרק ו)
מקריבין אע"פ שאין בית. וכמו שפסק גם הר"מ ז"ל בפ"ה מהל' ב"ה, ובימי אלו הנשיאים שהיו סמוכים לחורבנו של בית, וקרובים למלכות ואהובים, אולי הי' עדיין המזבח קיים, והקריבו קרבנות ציבור, (וכדרך שעשו בתחלת בנינו ככתוב בעזרא), כמו בימי הבית. או לכל הפחות פסחים.
(שו"ת שאילת יעבץ, ח"א סי' פט)
בימי ר' יהושע בן חנניה, גזרה מלכות שיבנה בית המקדש, הושיבו פפוס ולוליאנוס טרפיזין מעכו ועד אנטוכיא, והיו מספיקים לעולי גולה כסף וזהב וכל צרכם.
(בראשית רבה, פרשה סד)
ומהמדרש הנ"ל מוכח שאנחנו בעצמנו נבנה ביהמ"ק. ומעשה רב ודאי היו בזה הסכמת ריב"ח, והלכה כמותו בכל מקום.
(עזרת כהנים, פנות העזרה, ח"ג)
ד'קכ"ה. מלך יוליאוס אפאסטאט, ויהי מלך חסד, ובשנת ב' למלכו צוה לנשיא הארץ (ר' הלל) שיבנו בית המקדש, והתחיל לבנות. אכן, המלך מת, ויחדלו לבנות.
(תבואות הארץ, מעשה הארץ, זמן א)
נחשוב מזמן הראשון שהוא מימי עתליה שמלכה שש שנים, ובסוף ימיה בטלה התמיד ולכן אז התחזק יהוידע כנגדה. והיא מתה בשנת ג' אלפים ס"א, ובטל התמיד ג' אלפים ס'. וכשתחשוב מאז אלף מאתים ותשעים כלו בשנת ד' אלפים ש"נ, שמאז התחיל אפשריות הגאולה שיגאלו בכל עת שיזכו, שעל זה אמר אשרי המחכה, ר"ל שמאז יש לנו לחכות על הגאולה, ונודע כי בעת ההיא נתן רשות מהקיסר לבנות בית המקדש בירושלים, וגם נבנה מאת היהודים ע"פ פקודת הקיסר יוליוס בהוצאה רבה.
(מלבי"ם, דניאל פי"ב)
אחרי זה כאשר הוטב מצב היהודים בארץ הצבי תחת ממשלת הקיסר נערווא, ותחת ממשלת טריאנוס, והשיגו בני עמנו משפט אזרחי ארץ ומני אז התחילו כפעם בפעם לבנות המזבח, ולתקן ההיכל קצת וכו'. סוף דבר כל ימים של הקרבת הקרבנות אחר החרבן לא היה רק ערך עשרים שנה וכו'.
(עבודת המקדש, קונטרס אחרון, פ"ד)

רבנו חננאל דפריש ז"ל (ויש גורסין רבנו יחיאל מפאריס, וי"ג הר' חיים הכהן) אמר לבֹא לירושלם, והוא בשנת שבע עשרה לאלף הששי, ושיקריב קרבנות בזמן הזה. ואני מטרדתי להשלים עמו המלאכה, לא שאלתיו מה נעשה מטומאתנו, ואנה הכהן המיוחס. אנכי בדרך לפני שילה שב למקומי, נזכרתי הלכה שאין לחוש על הטומאה, כדאמרינן שקרבנות צבור דוחין את השבת, ואת הטומאה וכו'
(כפתור ופרח, פ"ו)

המצוה הזאת מצות הקרבנות לעולם על ישראל, ואיננה על זמן.
(רד"ק, דברי הימים ב, פ"ב)
ועשו לי מקדש, היא מצות עשה כוללת כל הזמנים, בין במדבר, בין בכניסתן לארץ בכל זמן שיהיו ישראל שם, לדורות. וצריכין היו ישראל לעשות כן אפילו בגלויות. אלא שמצינו שאסר ה' כל המקומות מעת שנבנה בית המקדש כאומרו (דברים יב ט) כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה.
(אור החיים, פר' תרומה, עה"פ ועשו לי מקדש)

בזמן הזה
כקש"ת מו"ה עקיבא [איגר] נ"י אב"ד דק"ק פוזנא יע"א. יקרת קדשו הגיעני, ומ"ש מו"ח הגאון [רע"א] נ"י לבקש משר ירושלים ליתן רשות להקריב, הוא קפדן גדול. כי ההוא אמר. לבל יקרב שם מי שאינו מאמונת ישמעאל.
(שו"ת חתם סופר, יו"ד, ס' רלו)
וגם היום, אפשר שאם יתנו המלכויות רשות לבנות בית המקדש, מצוה לבנות. כמבואר במדרש [בראשית רבה ד', י'], בימי רבי יהושע בן חנניה, דנתנו רשות והתחילו לבנות, ועיין בספר כפות תמרים [סוכה ל"ד ע"ב] שרבינו יחיאל בעל התוספות רצה לילך להקריב קרבנות בירושלים, א"כ הוא הדין לבנות בית המקדש.
(מנחת חינוך, מצוה צה)

גם הפי' כפשוטו. שבכל עת שיהיה לבנ"י נדבת הלב בזה, יכולין להתרומם ולבנות מקדש ה'. כאשר הי' אח"כ בבנין בהמ"ק שהתנדבו בשמחה בזמן דוד המלך ע"ה. וכמו כן בבית שני בנדבות השרים בעזרא. וכמו כן יש לקוות להש"י בגאולה העתידה, כשיהי' תשוקה בלבות בנ"י אליו ית' בנדבת הלב בשמחה. וז"ש וכן תעשו לדורות: ואמר למרע"ה ויקחו לי תרומה כו' ועשו לי מקדש כו'. ומ"מ הואמצוה לדורות שמצווין
לבנות בית הבחירה. ולכן אמרו חז"ל דור שאין ביהמ"ק נבנה בימיו כאלו נחרב. והטעם, כי בכל עת שיתנדבו בנ"י בלב שלם, להשתוקק לבנות לו בית, יכולין למצוא מבוקשם.
(שפת אמת, פר' תרומה, תר"מ; תר"נ)
אולי הגיע עת דודים, באתערותא דלמטה, למצוא חן להרשות לנו לבנות מזבח, להקריב עליו קרבנות, כאשר היה בתחילת בית שני.
(ר' שמעון סופר, התעוררות תשובה)


בידי אדם
צוּרַת הַבַּיִת וּתְכוּנָתוֹ וּמוֹצָאָיו וּמוֹבָאָיו וְכָל-צוּרֹתָו וְאֵת כָּל-חֻקֹּתָיו וְכָל-צוּרֹתָו וְכָל-תּוֹרֹתָו הוֹדַע אוֹתָם.
(יחזקאל, פרק מג)
וישמרו - ילמדו ענייני המדות מפיך, שידעו לעשותם לעת קץ.
(רש"י, שם)
וישמרו את כל צורתו ואת כל חקותיו ועשו אותם - ישמרו אותם בלבם ויאמינו כי כן יהיה, ויעשו אותם הבניינים, והצורות, והתורות, לעתיד. ואם לא ישמרו אותם בלבם, ולא יאמינו, לא יעשו אותם. כי כן מדת הקדוש ברוך הוא, ישלם לאדם מדה כנגד מדה.
(רד"ק, שם)
עורי צפון ובואי תימן. רבי יוסי בר חנינה, לכשיתעוררו הגלויות שהן נתונות בצפון, ויבואו ויבנו בית המקדש, שהוא נתון בדרום.
(תלמוד ירושלמי, מגילה, פ"א הי"א)

דודאי ביהמ"ק לעתיד לבא יבנה בנין ממש בידי אדם. ומה שנאמר מקדש ד' כוננו ידיך שנדרש בתנחומא שירד למטה, הוא ביהמ"ק רוחני,שיבא לתוך ביהמ"ק הנבנה גשמי, כנשמה בתוך הגוף. וכמו שירד במשכן ובבית המקדש האש של מעלה, תוך האש של הדיוט, שנבער בעצים.
וכן נראה במכילתא. דדרש מפסוק מכון לשבתך פעלת ד', שבית המקדש של מעלה מכוון כנגד בית המקדש של מטה. ועל זה קאמר, מקדש ד' כוננו ידיך. שלעתיד לבא, כשימלוך ד' לעולם ועד לעיני כל באי עולם, ישכון למטה בתוך מקדש שכבר בנוי הוא, ומכוון כנגד ביהמ"ק של מטה. והיינו שירד למטה תוך המקדש שיבנה. ועיין בזוהר פ' וישב שמשמע שם כן. אמנם, כמו שלמטה בארץ אין נשמה בלא גוף, כמו כן המקדש רוחני לא יקום בלא מקדש גשמי. ולכן א"ש הלשון 'בנין', בביהמ"ק שלעתיד ג"כ.
(ערוך לנר, מסכת סוכה, מא.)

בנה ביתך כבתחילה, וכונן מקדשך על מכונו, והראנו בבניינו, ושמחנו בתיקונו. מרמז מ"ש התוי"ט במסכת מעשר שני, דתחילה יהיה נבנה הבהמ"ק ע"י מלכות, ואח"כ יהיה בנין שלו ית' באש. ולכך מדויק זה היטב בנוסח התפלה, דתחילה אנו מבקשים בנה ביתך כבתחילה, על ידי אדם. ואח"כ וכונן מקדשך, שיהיה על ידך ית' על מכונו.
(יריעות שלמה, סידור הגר"י יעבץ, מוסף לשלש רגלים)
אפשר, וקרוב הדבר לאמר, דכל דברי חכמים קיימים. והיינו, שיהיה כמו בנין שלמה, דכתיב והבית בהבנותו וכו', ופרשו בו חז"ל, מאליו. אבל היה באמצעו יד אדם. הכי נמי נימא שיהיה כן לימות המשיח.
ומה שכתוב במדרש שייבנה מאליו, רוצה לומר, שתהיה המלאכה מתברכת ביד הבונים, וכמעט רגע יבנה וישתכלל בסיוע ה' וכו', אך לעולם צריך שיהיה באמצעות יד אדם, תדע שהרי היא אחד ממנין מצות עשה, לבנות בית הבחירה.
(שושנים לדוד, הקדמה למס' מדות)

לא יוכל לרדת הבית העליון שהוא הנשמה. עד שיבנו ישראל את הבית התחתון שהוא הגוף.
(גורל לה', סעיף ט)
כאשר יופסק שעבוד מלכיות ודאי יהיה החיוב הגדול לעסוק בעבודת המזבח, בלא מקדש אש. דכי לזה יגאלנו מן השעבוד, שנעבור חלילה על מצות התורה, שלא להקריב קרבן התמיד, ושאר קרבנות ציבור. וכי ישונה חס ושלום שום מצוה מן התורה. הלא זה מינות גדול, ואפיקורסות, מי שאומר כן.
(דרישת ציון, הוספות למאמר קדישין, אות ד)
לפני ביאת המשיח
שנו רבותינו, בשעה שמלך המשיח נגלה, בא ועומד על גג של בית המקדש.
(פסיקתא רבתי, פיסקא לו)

אמר רבי אחא, זאת אומרת שבית המקדש עתיד להיבנות קודם למלכות בית דוד. דכתיב, ודם ענב תשתה חמר.
(תלמוד ירושלמי, מעשר שני, פ"ה ה"ב)

וכן משמע בגמרתינו (תלמוד בבלי, פסחים, ה ע"א) בשכר שלשה ראשון זכו לשלשה ראשון. להכרית זרעו של עמלק, ולבנות בית המקדש, ולשמו של משיח. הרי קחשיב שמו של משיח אחר בנין בית המקדש וכו'. לעתיד יהיה בנין בית המקדש קודם לביאת בן דוד.
(מעשה רוקח, מעשר שני, פ"ה)
אל יעלה על לב איש, לחשוב ולומר, אם נזכה להגיע לעת בוא הבית להבנות, אזי יבוא משיח צדקנו והוא יורה לנו איך לבנותו. לא כן הדבר. הלא איתא בירושלמי דמסכת מע"ש וכו', ור"ל שמלכי האומות יתנו לנו רשות לבנות את הבית וכו', הרי מבואר מכל הנ"ל שכתבנו שאנחנו בעצמנו נבננו קודם ביאת משיחנו.
(עזרת כהנים, מבוא המקדש)

פשוט, שבית המקדש שלמטה, שיהיה מעשה ידי אדם, יבנה עוד קודם ביאת המשיח. שיהיה קיבוץ ישראל תחילה ע"י רשיון המלכויות, ונבנה בית המקדש שלמטה, (ואפשר, שע"י זכות הרבים יגלו האבנים שנגנזו) ואח"כ יבא משיח, ואח"כ ירד בית המקדש שלמעלה.
(אם הבנים שמחה, מאמר מקדש ה')

טרם בֹא נביא
יכול תמתין עד שיאמר לך נביא, תלמוד לומר, לשכנו תדרשו ובאת שמה. דרוש ומְצָא, ואחר כך יאמר לך נביא.
(ספרי, פרשת ראה, פיסקא סב)
לשכנו תדרשו, שהדרישה היא מה שחוקר בעצמו למצוא את הדבר. וז"ש (ספרי) דרוש ומְצָא. לימד להם שלא יגלה ה' סודו ע"י נביאיו להודיעם מקום הנבחר רק אם ישתדלו בזה וידרשו אחריו, ואז יערה עליהם רוח ממרומים אחר ההכנה הראויה.
(מלבי"ם, פר' ראה)
מבורר כאן, דאף דהיתה בחירת מקום המקדש על ידי נביא, מ"מ, דין הוא דקודם ידרשו לבד את המקום.
(חידושי הגרי"ז החדשים סימן מא)
לפי שבטלו צרי יהודה מהם בנין הבית כל השנים שעברו, נואשו העם מבנין הבית. והיו אומרים, עדיין לא הגיע עת הבנין ... והיה להם לדעת, כי לא לחנם העלה האל מהגולה. ואעפ"י שלא אמר להם הנביא עדיין, היה להם להחל מעצמם, ולהתעורר על הדבר ... וכשראה האל יתברך שלא היו מתעוררים מעצמם שלח להם ביד חגי הנביא.
(רד"ק, חגי א')


 

לשכנו תדרשו
אַחַר, יָשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וּבִקְשׁוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיהֶם, וְאֵת דָּוִיד מַלְכָּם וּפָחֲדוּ אֶל ה' וְאֶל טוּבוֹ, בְּאַחֲרִית הַיָּמִים.
(הושע, פרק ג)
ויתבעון ית פולחנא דה'.
(תרגום יונתן, שם)
תני ר' שמעון בן יוחאי אומר, לא אותך מאסו, כי אותי מאסו וכו'. בשלשה דברים עתידים למאוס. במלכות שמים", ובמלכות בית דוד, "ובבנין בית המקדש".
אימתי מאסו שלשתם, בימי ירבעם. הדא הוא דכתיב, ויען איש ישראל, ויאמרו, אין לנו חלק בדוד, זו מלכות שמים. ולא נחלה בבן ישי, זו מלכות בית דוד. איש לאהליו ישראל, ולא לבית המקדש. אל תקרי לאהליו, אלא לאלהיו.
א"ר סימון בר מנסיא, אין ישראל רואין סימן גאולה לעולם, עד שיחזרו ויבקשו שלשתם. הדא הוא דכתיב, אחר ישובו בני ישראל, ובקשו את ה' אלוקיהם, זו מלכות שמים. ואת דוד מלכם, זו מלכות בית דוד. ופחדו אל ה' ואל טובו, זה בית המקדש.
(ילקוט שמעוני, שמואל א, רמז קו)
אין דור שאין בו ליצנים. מה היו פריצי הדור עושין? היו הולכים אצל חלונותיו של דוד, ואומרים לו: דוד, אימת יבנה בית המקדש? אימתי בית ה' נלך? והוא אומר: אע"פ שמתכוונין להכעיסני יבא עלי, שאני שמח בלבי, שמחתי באו' לי בית ה' נלך.
(תלמוד ירושלמי, ברכות, פ"ב ה"א)

ובאת שמה
שיר המעלות לדוד שמחתי באומרים לי בית ה' נלך. אמר רבי יהושע בן לוי: אמר דוד לפני הקב"ה: רבש"ע, שמעתי בני אדם שהיו אומרים מתי ימות זקן זה, ויבא שלמה בנו, ויבנה בית הבחירה, ונעלה לרגל. ושמחתי.
(מדרש תהלים, מזמור קכב)
והמצוה העשרים היא, שצונו לבנות בית לעבודה. בו יהיה ההקרבה, והבערת האש תמיד. ואליו יהיה ההליכה, והעליה לרגל.
(רמב"ם, סה"מ, מ"ע כ')
ובמשנתו של ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אמרו: "מנין לעיקר תפילה בתוך המצוות? מהכא: את-ה' אלקיך תירא ואתו תעבד" (שם ו, יג). ואמרו: "עבדהו בתורתו, עבדהו במקדשו" הכוונה לשאוף להתפלל בו, ונכחו. כמו שביאר שלמה.
(רמב"ם, סה"מ, מ"ע ה')

לשכנו תדרשו... שתלכו לו מארץ מרחקים, ותשאלו אנה דרך בית השם, ותאמרו איש אל רעהו, לכו ונעלה אל הר ה', אל בית אלוקי יעקב (ישעיה ב ג)... ועל דרך האמת לשכנו תדרשו, לכבודו תדרשו.ובאת שמה, לראות את פני האדון ה', א-לוהי ישראל.
(רמב"ן, פרשת ראה)

גם אם בלכתכם שמה אתם מחוסרי אחדות, והולכים בפירוד לבבות, תקנו אחדות עצום לעשות המצוה ההיא. וזהו לשכנו 'תדרשו' בלשון רבים, ו'באת' שמה בלשון יחיד. כי גם שבעת הדרישה יהיה בפירוד, אחר כך ימשך ממנה כי ובאת שמה באחדות ... ולא עוד, אלא שגם אתם השואלים תדרשו בפירוד הלבבות. כי קצתכם יהיה לבם נוקפם על זה, וקצתכם ייטיב לבם. באופן שיצדק לומר בכם 'תדרשו' לשון רבים על פירוד שבלבבות. ועם כל זה אין צריך לומר שלא תמנעו מלבא שמה.
(אלשיך, פרשת ראה)

יען ביתי אשר הוא חרב
תני ר' שמעון בן יוחי משל לאחד שהיה מכה את בנו, ולא היה יודע הבן על מה הוא מוכה, לאחר שהכהו אמר לו לך ועשה דבר פלוני שצויתיך היום כמה ימים ולא השגחת בי, כך כל אותן אלפים שנפלו במלחמה בימי דוד, לא נפלו אלא על שלא תבעו בנין בית המקדש.
(מדרש תהלים, מזמור יז)

שהיה עונש על ישראל בהתאחר בנין בית הבחירה. שהיה הארון הולך מאהל אל אהל כגר בארץ,ואין השבטים מתעוררים לאמר נדרוש את ה' ונבנה הבית לשמו, כענין שנאמר לשכנו תדרשו ובאת שמה.
עד שנתעורר דוד לדבר מימים רבים ולזמן ארוך... שנאמר ויהי כי ישב המלך בביתו בבית ארזים וארון האלקים יושב בתוך היריעה. והנה דוד מנעו השי"ת [מלבנות הבית] וכו', ונתאחר עוד הבנין עד מלוך שלמה. ואילו היו ישראל חפצים בדבר ונתעוררו בו מתחילה, היה נעשה בימי אחד מהשופטים או בימי שאול המלך או גם בימי דוד, כי אם שבטי ישראל היו מתעוררים בדבר לא היה הוא הבונה. אבל ישראל הם היו הבונים. אבל כאשר העם לא השגיחו, ודוד הוא המשגיח והמתעורר, והוא המבין הכל,

היה הוא הבונה וכו',
ועל כן נתאחר הבנין כל ימי דוד בפשיעת ישראל, ועל כן היה הקצף עליהם. ועל כן היה המקום אשר יבחר ה' לשום שמו שם נודע בעונשם ובמגפותם, והכתוב ירמוז כל זה שנאמר כי לא ישבתי בבית למיום אשר העליתי את ישראל מארץ מצרים עד היום הזה.
(רמב"ן, במדבר פרשת קרח)
עיקר הגזירה [של היוונים] היתה על שהתרשלו בעבודה. וע"כ היתה הגזירה לבטל מהם העבודה. כדתניא בברייתא שגזר עליהן אותו הרשע לבטל התמיד. ועוד א"ל מצוה אחת יש בידם, אם אתה מבטל אותה מידם, כבר הם אבודין. ואיזו זו, הדלקת מנורה. שכתוב בה להעלות נר תמיד. כל זמן שמדליקין אותן, תמיד הם עומדין כו'. עמדו וטמאו כל השמנים.
וכשחזרו בתשובה, למסור נפשם על העבודה, הושיעם ה' על ידי הכהנים עובדי העבודה בבית ה'. ע"כ נעשה להם הנס גם כן בנרות, תחת אשר הערו נפשם, למות על קיום העבודה.

(ב"ח, או"ח, סי' תר"ע)

היה זה לאחר 'הצהרת בלפור' הידועה על נתינת זכות ליהודים לישוב ארץ ישראל, כאשר הגה"ק רבי שמעון סופר מערלוי בעל התעוררות תשובה, פנה אל ידיד נעוריו מרן הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד מרא דארעא דישראל, לבקשו שיחד עם גדולי ירושלים יפעלו על הממשלה בענין הקרבת קרבן פסח בזמן הזה.

וכלשונו, "הנה בחסד עליון אשר נתן קצת חירות ... ונתן כבוד לישראל וממשלה בארצנו הק' להתנהג הכל עפ"י התורה והמצוה, אולי הגיע עת דודים באתערותא דלמטה לתת לנו חן להרשות לנו לבנות מזבח להקריב עליו קרבנות, כאשר היה בתחילת בית שני".

והוא מוסיף שאם כל חכמי ישראל יבקשו זאת מהממשלה, 'בלי ספק יסכימו לזה'.

אמנם מרן הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד במכתב תשובתו, הבהיר לרב מערלוי, כי הדבר לא מציאותי לפי הסתת הערבים כנגד כל מחשבה שהיא על עליה להר הבית.

עם זאת, הגה"ק מערלוי, בכמיהתו הרבה לציון וירושלים ובנוסף לכך היותו מפורסם בדקדוקיו בהלכה ביותר, והיה מחמיר על עצמו בהנהגותיו שיהיו עפ"י כל השיטות, הוסיף להשתדל אודות הקרבת קרבן פסח, ובשנת תרצ"ד פנה לבן אחיו רבי אברהם חיים דוד שרייבר ז"ל מדרוהביטש – נשיא כולל גאליציה בא"י שיראה לפעול אצל השלטונות לקבלת רשיון להקריב קרבנות ב'הר הבית'.

נשיא הכולל שלח את בנו ר' משה שרייבר ז"ל לשאול את כקש"ת הרה"ק רבי אהרן מבעלזא זי"ע כדת מה לעשות. ר' משה נסע לבעלזא ונכנס לקודש פנימה ומסר את שאלת דודו הק'. הרה"ק מבעלזא אמר לו שיצא לביהמ"ד ויעיין בס' שו"ת 'שאלת דוד' מהגאון הגדול המפורסם רבי דוד קארלינער (פרידמן) זצ"ל שהוא דן בענין זה וימסור לו מה דעתו. הלה יצא לביהמ"ד, עיין בס' הנ"ל וראה שהוא אוסר להקריב קרבנות בזמן הזה, נכנס שוב לקודש פנימה ואמר את דברו, הפטיר הרה"ק מבעלזא, 'אם כך, אין להקריב'.

מעניין לציין שלענין הקרבת קרבן פסח בזמנינו יש השלכה מעניינת לגבי ההנהגה היכן לדור בארץ ישראל, כדלהלן.

מפורסמים המה דברי מרן החתם סופר (בשו"ת חלק יו"ד סי' רל"ד), אודות העדיפות במצוות ישוב ארץ ישראל לדור בעיר הקודש ירושלים ת"ו ולא בשאר הערים שבארץ ישראל, וכלשון המשנה 'הכל מעלין לירושלים' שמעלת קדושתה גבוהה מכל הערים. החתם סופר דן בתנאים והאמוראים שהעדיפו לדור בציפורי והסנהדרין שישבו ביבנה וכו', ומיישב שאולי היו גזירות ושמד. וכמו"כ הבית יוסף והאריז"ל שדרו בצפת ולא בירושלים עיר מעוז לנו, יכול להיות שמעיקרא התיישבו בין תלמידי חכמים ומקום תורה. כן אי אפשר לדון בין חכם לחברו שאין אחד יודע מטמוניות של חברו, ראה שם. [בהספד מרן החתם סופר על הרוגי 'רעש – צפת' בשנת תקצ"ז (נדפס בס' דרשות החת"ס עמ' 780) מעלה סיבה נוספת לחורבן צפת, מעבר לאלו של בעל 'פאת השלחן': א. שכבר ניבאו חז"ל על הגליל שיחרב. ב. על שנאת חינם בין ספרדים פרושים וחסידים. והחתם סופר מוסיף סיבה נוספת ל'רעש' שבצפת - עקב קנאת ירושלים שעזבוה חריבה ובו בזמן ש'ירושלים נשכחה לגמרי והורד מכבוד ובמקום שגם בזמן הזזה מצוה לעלות לרגל לירושלים'. והעדיפו לגור בערי הגליל ליד קברי הצדיקים, עיי"ש באורך].

נכדו, רבינו בעל 'התעוררות תשובה' מביא לשיטתו טעם נוסף 'ליישב דעת הני רבנים הגאונים הקדושים זצ"ל שדרו בעיר הקודש צפת', וזאת מפני אי רצונם להיכנס בחיוב הקרבת קרבן פסח בזמן הזה לשיטת הרמב"ם שמקריבים אף על פי שאין בית! ואם ידורו בירושלים אז ביום י"ד ניסן בחצות היום יחול עליהם חיוב להקריב קרבן פסח!

אם כי גם אנשי ירושלים הגרים בה פטורים מפסח ראשון ושני, אך הם פטורים מפני האונס שאין המלכות נותנת להקריב קרבנות בזמן הזה. אך אנשי צפת ושאר העיירות אינם נכנסים כלל לחיוב, 'מתחכמים שלא יהיו מעיקרא חל החיוב עליהם' ולא יהיו זקוקים לפטור של 'אונס', אלא לכתחילה הינם 'בדרך רחוקה'.

והעידו משמשיו של מרן הרה"ק רבי אהרן מבעלזא זי"ע, שאם כי דעתו היתה שאין להקריב קרבן פסח בזמנינו, כמבואר בשו"ת 'שאילת דוד' הנ"ל. בכל אופן בביאתו לדור בארץ ישראל ביום ט' שבט תש"ד והגיע לעיה"ק ירושלים ת"ו, הביע את דעתו הק' לדור בתל אביב וזירז את אנשי ביתו שלשבת הבאה כבר ישכירו דירה למענו בתל אביב. כשראה שהענינים יגעים, אמר, שלכל הפחות לחג הפסח תהיה מוכנה עבורו דירה בתל אביב. אחיו הגה"ק מבילגורייא זצוק"ל נימק זאת לפי השערתו שהענין נובע מחששותיו לפוסקים הסוברים שיש חיוב בזמן הזה להקריב קרבן פסח לדרים בירושלים, אי לכך נקט להיות 'בדרך רחוקה' מבלי להיכנס לחיוב זה. משמשיו בקודש העידו שאמר זאת במפורש שחושש לדעת הרב מערלוי זי"ע המנמק טעם זה לאותם רבנים וצדיקים שעלו לארץ ישראל ובכוונה תחילה לא התגוררו בעיה"ק ירושלים ת"ו.

[על פי ומתוך מאמר "הקרבת קרבן פסח בהר הבית בזמן הזה" שנתפרסם בגליון 'תורני' ערב פסח התשס"ט].

ומקום המקדש. ראו אתר Truth of Land

ובפרט מאמר אחרון Truth of Land/third_temple/jerusalem_gates.pdf

אחרי שנבין, צריך לבנות מזבח של 5 על 5 אמות במקום המזבח העתידי ולהקריב קרבן פסח

לפי רמב''ם בית המקדש יבנה ע''י משיח אבל אף אחד כולל המשיח עצמו לא יידע שהוא משיח עד שהוא יבנה. 

לכן על כל אחד להשתדל ללמוד ולהבין 

כך כותב החזון איש (אהע"ז ס"ב ) "לכן בזמן הזה אי איתיהיב רשות להקריב קרבן פסח - אין לבטל כך כותב החתם סופר "לבקש משרי ירושלים ליתן רשות להקריב" שכן "הוא קפדן גדול כי ההוא אמר לבל יקרב שם מי שאינו מאמונת ישמעאל כי שם נבנה בית עבודה שלהם ואומרים שאבן שתייה באמצע הכיפה ההיא ולא יקרב שם איש זר שאינו מאומנתם".

"ולכן היה נראה לענ"ד דוודאי בית המקדש לעתיד לבוא יבנה ממש בידי אדם, ומה שנאמר "מקדש ה' כוננו ידיך" שנדרש בתנחומא שירד למטה, הוא בית המקדש רוחני שיבוא לתוך בית המקדש גשמי כנשמה בתוך הגוף, וכמו שירד במשכן ובבית המקדש אש של מעלה תוך האש של הדיוט שנבער בעצים, וכן נראה במכילתא" עכ"להדברים ברורים שביהמ"ק הרוחני ירד משמים רק לאחר שנבנה בית הגשמי בידים - בפועל ממש, ובתעקבותנו לעלות להר הבית לבנות את ביהמ"ק הגשמי, מעכבים גם את הבית הרוחני.

ערוך לנר פרק ג' דסוכה דף מ"א עמוד א' (על רש"י ד"ה אי נמי" ]

"צריכים לידע הדינים, וגם היום אפשר שאם יתנו המלכויות רשות לבנות בית המקדש, מצווה לבנות, כמבואר במדרש דבימי יהושע בן חנניא ניתנה רשות והתחילו לבנות, ועיין בספר כפתור ופרח שרבינו חננאל בעל התוס' רצה לילך להקריב קרבנות בירושלים, א"כ הוא הדין לבניין בית המקדש" עכ"ל.

מנחת חינוך מצווה ה'

ראה לי דכל עיקר לימוד מסכת זו, הוא שנשמור בלבנו תבנית ואופן בניינו, למען דעת באיזה אופן נבנה... וכן כתב הרמב"ם בהקדמה למסכת זו, ואף על גב דבניין שלעתיד יבנה בידי שמים מאליו, על כרחיך צריך לומר דהך תנחומא שהביאו התוס', דברי הגדה הוא ואין למדין ממנה, אלא רצה לומר שהקב"ה יסייעם בדרך נס שיבנוהו" עכ"ל

התפארת ישראל בפירוש המשנה למסכת מידות פרק א' משנה א.

"מה"ר ברוך ז"ל אמר אלי שרבנו יחיאל מפאריס ז"ל (מבעלי התוס') אמר לבוא לירושלים, והוא בשנת שבע עשרה לאלף השישי, ושיקריב קרבנות בזמן הזה"

בספר כפתור ופרח פרק ו'

כתב וז"ל: "לכן בזמן הזה אי איתיהיב רשות להקריב קרבן פסח אין לבטל בשביל שאין לנו כהן מיוחס וסגי בבדיקת ד' אמהות אף שאין לנו יחוס אבות עד כהן שעבד"

חזון איש הלכות פריה ורביה סימן ב' דף יא

"כי בניין ביהמ"ק קודם למלכות בית דוד, כדאיתא בירושלמי אמתניתין וכל שכן קודם לתחית המתים",

תוס' יו"ט מעשר שני פ"ח מ"ב

"בניין ביהמ"ק קודם לקיבוץ גלויות"

תוס' אנשי שם(שם)

וז"ל: "אלא ע"כ שמע מינה, שבית המקדש עתיד להבנות קודם ביאת המשיח ואז לא יהיה עדיין ב"ד הגדול כלל, שלא יהיה עדין השבת השופטים".

הרדזינער רבי זיע"א בספרו מאמר פתיל תכלת עמוד קס"ה

"כיון שאין דברים אלו לעניין הלכה ולא לקיים עיקר מן העיקרים אין ראוי לדק דק בהם"

הרדב"ז כותב על שני הפרקים האחרונים של הרמב"ם בהלכות מלכים

גם אצל מרים הנביאה, נאמר 'ותצאנה אחריה כל הנשים בתופים ומחולות', ורש"י שואל, מהיכן היו להם תופים במדבר, אלא שנשים צדקניות ייחלו והאמינו כי קרובה ישועתם לבוא, ונערכו לכך והכינו להם תופים מבעוד מועד. כך, אם נוכיח לקב"ה כי אנו משתוקקים להקרבת הקרבן באמצעות עשיית כל מה דאפשר על כך, אפשר ונזכה לכך עוד השנה

כתב וז"ל: "כי שמע מרבו הגאון מה"ר חיים מוולאז'ין, ששמע כמה פעמים מפי הגר"א זצללה"ה שאמר: "יתנו לנו הר הבית להקריב בו פעם אחת, ויהיה כבר לאחר הפעולה" כלומר: נזכה מיד לגאולה האמיתית והשלימה)6

בספר קרנות המזבח עמוד מח

ומלמידי הגאון רבינו חיים מוולאז'ין זצ"ל ספרו שרבינו הגדול הגר"א זלל"ה אמר שבאם יזכינו ה' להעלות קרבן תמיד פסח תושע יהודה וישראל וכו'"

"ומקריבין אף על פי שאין בית וכו' כן פסק ברמב"ם וכו' וכן פסקו כל הראשונים"

בעל החפץ חיים זצ"ל בספר ליקוטי הלכות, זבח תודה


כתב וז"ל: "לכן בזמן הזה אי איתיהיב רשות להקריב קרבן פסח אין לבטל בשביל שאין לנו כהן מיוחס וסגי בבדיקת ד' אמהות אף שאין לנו יחוס אבות עד כהן שעבד"

בספר החזון איש הלכות פריה ורביה סימן ב' דף יא


"אבל אם יש מזבח אפילו אין בית כלל למאן דאמר קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא מקריבין אף הבכור וכל הקדשים ונאכלין"

בספר חמד משה הלכות תענית סימן תקנ"א


כתב וז"ל: "ועל דבר אשר הודיענו כבוד הרב וכ' שחכמי הספרדים וליטא רצו להקריב בערב פסח העבר קרבן פסח הבא בטומאה הנה זה אינו חדשות וכבר הובא בספר כפתור ופרח

שו"ת בית שלמה (דרימר) יו"ד חלק ב' סקכ"ה

.כותב: "אין ספק כי האבן הזאת אשר תחת הכיפה היא אבן השתיה אשר עליה היה הארון בקדשי הקודשים הילכך מי שעולה בעליות אשר לרוח מערב או נכנס לראות מהפתח אשר לצד מערב צריך לשער שיהיה בינו לבין הכיפה יותר מאחד עשר אמה וכו'
שוב ראיתי וכן אמרו לי בני אדם היודעים לשער שאין לך פתח ולא עלייה שלא תהא רחוקה מהכיפה כשיעור אשר כתבתי הילכך מותר להתקרב אל הפתחים ולעלות אל העליות כ"ש בהצטרפות הספיקות שכתבתי וכתב עוד שם : "והמנהג פשוט שנכנסים לשם"

בשו"ת הרדב"ז חלק ב' סימן תרצ"א

"ולכן היה נראה לענ"ד דוודאי בית המקדש לעתיד לבוא יבנה ממש בידי אדם, ומה שנאמר "מקדש ה' כוננו ידיך" שנדרש בתנחומא שירד למטה, הוא בית המקדש רוחני שיבוא לתוך בית המקדש גשמי כנשמה בתוך הגוף, וכמו שירד במשכן ובבית המקדש אש של מעלה תוך האש של הדיוט שנבער בעצים, וכן נראה במכילתא" עכ"לה דברים ברורים שביהמ"ק הרוחני ירד משמים רק לאחר שנבנה בית הגשמי בידים - בפועל ממש, ובתעקבותנו לעלות להר הבית לבנות את ביהמ"ק הגשמי, מעכבים גם את הבית הרוחני.

ערוך לנר פרק ג' דסוכה דף מ"א עמוד א' (על רש"י ד"ה אי נמי" ]

המצוה העשרים היא, שציוונו לבנות בית עבודה. בו יהיה ההקרבה, והבערת האש תמיד. ואליו יהיה ההליכה, והעליה לרגל, והקבוץ בכל שנה. והוא אמרו יתעלה (ר"פ תרומה) ועשו לי מקדש.
(רמב"ם, ספר המצוות, מצות עשה כ)
מצות עשה לעשות בית לה' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות, וחוגגין אליו שלש פעמים בשנה שנאמר ועשו לי מקדש... ואלו הן הדברים שהן עיקר בבנין הבית: עושין בו קֹדש, וקֹדש הקדשים, ויהיה לפני הקֹדש מקום אחד והוא הנקרא אולם, ושלשתן נקראין היכל. ועושין מחיצה אחרת סביב להיכל רחוקה ממנו, כעין קלעי החצר שהיו במדבר, וכל המוקף במחיצה זו שהוא כעין חצר אהל מועד הוא הנקרא עזרה, והכל נקרא מקדש...
ומצוה מן המובחר, לחזק את הבנין ולהגביהו כפי כח הציבור, שנאמר "ולרומם את בית אלוקינו". ומפארין אותו, ומייפין, כפי כחן. אם יכולין לטוח אותו בזהב, ולהגדיל במעשיו, ה"ז מצוה.
(רמב"ם, הלכות בית הבחירה, פרק א)

אפילו בטומאה
הכל נכנסים לבנות, ולתקן, ולהוציא את הטומאה. מצוה בכהנים. אין כהנים, נכנסין לוים. אין לוים, נכנסים ישראלים. מצוה בטהורים. אין טהורים, נכנסים טמאין. מצוה בתמימין. אין תמימין, נכנסין בעלי מומין. מצוה שיכנסו בתיבות. אין שם תיבות, נכנסין דרך פתחין.
(תוספתא, מסכת כלים, פרק א)
בשעה שנכנסין הבנאים לבנות ולתקן בהיכל, או להוציא משם את הטומאה, מצוה שיהיו הנכנסין כהנים תמימים. לא מצאו תמימים, יכנסו בעלי מומין. ואם אין שם כהנים, יכנסו לוים. לא מצאו לוים, יכנסו ישראל. מצוה בטהורים. לא מצאו טהורים, יכנסו טמאים.
(רמב"ם, הלכות בית הבחירה, פרק ז)

כל קרבן שקבוע לו זמן, בין קרבן ציבור, בין קרבן יחיד, דוחה את השבת, ודוחה את הטומאה... כל קרבנות הציבור קבוע זמנם, לפיכך כולן דוחין את השבת, ואת טומאת המת...
כיצד דוחה את הטומאה. הגיע זמנו של אותו קרבן, והיו רוב הקהל שמקריבין אותו טמאין למת, או שהיו הקהל טהורים, והיו הכהנים המקריבין טמאים למת, או שהיו אלו ואלו טהורין, והיו כלי השרת טמאים במת. הרי זה יעשה בטומאה, ויתעסקו בו הטמאים והטהורים כאחד, ויכנסו כולן לעזרה...
ופסח שבא בטומאה, ודחקו טמאי מת ונכנסו להיכל פטורין, אף על פי שלא הותרו אלא לעזרה, הואיל ואין אני קורא בהם "אל מחוץ למחנה תשלחום" (במדבר ה, ג), הרי אלו פטורין.

(רמב"ם, הל' ביאת המקדש, פרק ד)

לצורך המקדש כל הטמאים מותרים ליכנס. כגון שצריך להוציא הטומאה שבמקדש או לבנותולתקן (וכן לתקן הספר תורה שבארון. תוספות בבא בתרא יד ע"א) ואי אפשר לעשות בטהורים, רשאים הטמאים לעשות, ולהיכנס לעזרה, ולהיכל, ואפילו לקדשי קדשים, אם אי אפשר זולתם. לפי שטומאת המקדש עכשיו על ידם, זהו תיקונו,
ועדיף ליה...
וטמאי מתים רשאים עוד, להיכנס למקדש אפילו שלא לצורך המקדש, אלא לצורך עצמם. והוא, בקרבנות שקבוע להם זמן, כתמידין ומוספין, וכיוצא. שקריבים בטומאה, אם היו רוב ציבור, או כהנים, טמאים. דמותרים כל הטמאים ליכנס לעזרה לצורך הקרבן...
ונתברר כי הרי שתרשינו המלכות לבנות בית המקדש בעיר הקודש בירושלים (כדאיתא בירושלמי דמעשר שני ושאר דוכתי דמתחילה בונה ירושלים ה', ואחר כך נדחי ישראל יכנס), אף על פי שכולנו טמאי מתים, נהיה רשאים לבנותו. מיהו נראה, הבעל קרי וזבים יטבלו לקריין ויעריב שמשן... אם לא שאי אפשר בענין אחר, שאין פנאי להמתין, דאז הותרו כטמא מת, וכמו שנתבאר. והרחמן יזכנו לראות במהרה בימינו אמן.
(ר' צדוק הכהן, ספר הזכרונות, במדבר, פר' נשא, סימן ש')

נראה דכל שנכנס לצורך תיקון אינו כלל באיסור כניסה אפי׳ בטמא. שאיסור הכניסה כשהוא טמא, הוא מפני כבוד המקדש, ומראה שאינו נרתע מפני קדושתו. אבל כשנכנס לצורך תיקון אינו בכלל זה... ולפי זה, אפילו יש טהורים, ועבר טמא, ונכנס, אינו חייב. וכן משמע לשון "מצוה בטהורים"...
(חזון איש, גליונות לחדושי רבנו חיים הלוי, הל' ביאת מקדש, פרק א)


קרבנות ללא מקדש
מִיּוֹם אֶחָד, לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, הֵחֵלּוּ, לְהַעֲלוֹת עֹלוֹת לה'; וְהֵיכַל ה', לֹא יֻסָּד.
(עזרא, פרק ג)
שכבר הקריבו קרבנות טרם זה כמה שנים. כי מיום שעלו הראשונים העולים מהגולה, כשהגיעו בעריהם בנו המזבח, והקריבו עליו והיכל ה' לא יסד. וי"ט שנה נבנה המזבח קודם בנין הבית.
(רד"ק, חגי פרק ב)
מקריבין הקרבנות כולן אע"פ שאין שם בית בנוי. ואוכלין קדשי קדשים בכל העזרה, אע"פ שהיא חריבה, ואינה מוקפת במחיצה. ואוכלין קדשים קלים, ומעשר שני בכל ירושלים, אף על פי שאין שם חומות. שהקדושה ראשונה קדשה לשעתה, וקדשה לעתיד לבא.
(רמב"ם, הל' בית הבחירה, פרק ו)
 

חיוב על כל אחד ואחד מעם ישראל להביא קרבן פסח במועדו והוא בחיוב כרת! מי שלא מצביע זהות מצביע לבטל הקרבת קרבן פסח השנה

כך כותב החזון איש (אהע"ז ס"ב ) "לכן בזמן הזה אי איתיהיב רשות להקריב קרבן פסח - אין לבטל כך כותב החתם סופר "לבקש משרי ירושלים ליתן רשות להקריב" שכן "הוא קפדן גדול כי ההוא אמר לבל יקרב שם מי שאינו מאמונת ישמעאל כי שם נבנה בית עבודה שלהם ואומרים שאבן שתייה באמצע הכיפה ההיא ולא יקרב שם איש זר שאינו מאומנתם".

"ולכן היה נראה לענ"ד דוודאי בית המקדש לעתיד לבוא יבנה ממש בידי אדם, ומה שנאמר "מקדש ה' כוננו ידיך" שנדרש בתנחומא שירד למטה, הוא בית המקדש רוחני שיבוא לתוך בית המקדש גשמי כנשמה בתוך הגוף, וכמו שירד במשכן ובבית המקדש אש של מעלה תוך האש של הדיוט שנבער בעצים, וכן נראה במכילתא" עכ"להדברים ברורים שביהמ"ק הרוחני ירד משמים רק לאחר שנבנה בית הגשמי בידים - בפועל ממש, ובתעקבותנו לעלות להר הבית לבנות את ביהמ"ק הגשמי, מעכבים גם את הבית הרוחני.

ערוך לנר פרק ג' דסוכה דף מ"א עמוד א' (על רש"י ד"ה אי נמי" ]

"צריכים לידע הדינים, וגם היום אפשר שאם יתנו המלכויות רשות לבנות בית המקדש, מצווה לבנות, כמבואר במדרש דבימי יהושע בן חנניא ניתנה רשות והתחילו לבנות, ועיין בספר כפתור ופרח שרבינו חננאל בעל התוס' רצה לילך להקריב קרבנות בירושלים, א"כ הוא הדין לבניין בית המקדש" עכ"ל.

מנחת חינוך מצווה ה'

ראה לי דכל עיקר לימוד מסכת זו, הוא שנשמור בלבנו תבנית ואופן בניינו, למען דעת באיזה אופן נבנה... וכן כתב הרמב"ם בהקדמה למסכת זו, ואף על גב דבניין שלעתיד יבנה בידי שמים מאליו, על כרחיך צריך לומר דהך תנחומא שהביאו התוס', דברי הגדה הוא ואין למדין ממנה, אלא רצה לומר שהקב"ה יסייעם בדרך נס שיבנוהו" עכ"ל

התפארת ישראל בפירוש המשנה למסכת מידות פרק א' משנה א.

"מה"ר ברוך ז"ל אמר אלי שרבנו יחיאל מפאריס ז"ל (מבעלי התוס') אמר לבוא לירושלים, והוא בשנת שבע עשרה לאלף השישי, ושיקריב קרבנות בזמן הזה"

בספר כפתור ופרח פרק ו'

כתב וז"ל: "לכן בזמן הזה אי איתיהיב רשות להקריב קרבן פסח אין לבטל בשביל שאין לנו כהן מיוחס וסגי בבדיקת ד' אמהות אף שאין לנו יחוס אבות עד כהן שעבד"

חזון איש הלכות פריה ורביה סימן ב' דף יא

"כי בניין ביהמ"ק קודם למלכות בית דוד, כדאיתא בירושלמי אמתניתין וכל שכן קודם לתחית המתים",

תוס' יו"ט מעשר שני פ"ח מ"ב

"בניין ביהמ"ק קודם לקיבוץ גלויות"

תוס' אנשי שם(שם)

וז"ל: "אלא ע"כ שמע מינה, שבית המקדש עתיד להבנות קודם ביאת המשיח ואז לא יהיה עדיין ב"ד הגדול כלל, שלא יהיה עדין השבת השופטים".

הרדזינער רבי זיע"א בספרו מאמר פתיל תכלת עמוד קס"ה

"כיון שאין דברים אלו לעניין הלכה ולא לקיים עיקר מן העיקרים אין ראוי לדק דק בהם"

הרדב"ז כותב על שני הפרקים האחרונים של הרמב"ם בהלכות מלכים

גם אצל מרים הנביאה, נאמר 'ותצאנה אחריה כל הנשים בתופים ומחולות', ורש"י שואל, מהיכן היו להם תופים במדבר, אלא שנשים צדקניות ייחלו והאמינו כי קרובה ישועתם לבוא, ונערכו לכך והכינו להם תופים מבעוד מועד. כך, אם נוכיח לקב"ה כי אנו משתוקקים להקרבת הקרבן באמצעות עשיית כל מה דאפשר על כך, אפשר ונזכה לכך עוד השנה

כתב וז"ל: "כי שמע מרבו הגאון מה"ר חיים מוולאז'ין, ששמע כמה פעמים מפי הגר"א זצללה"ה שאמר: "יתנו לנו הר הבית להקריב בו פעם אחת, ויהיה כבר לאחר הפעולה" כלומר: נזכה מיד לגאולה האמיתית והשלימה)6

בספר קרנות המזבח עמוד מח

ומלמידי הגאון רבינו חיים מוולאז'ין זצ"ל ספרו שרבינו הגדול הגר"א זלל"ה אמר שבאם יזכינו ה' להעלות קרבן תמיד פסח תושע יהודה וישראל וכו'"

"ומקריבין אף על פי שאין בית וכו' כן פסק ברמב"ם וכו' וכן פסקו כל הראשונים"

בעל החפץ חיים זצ"ל בספר ליקוטי הלכות, זבח תודה


כתב וז"ל: "לכן בזמן הזה אי איתיהיב רשות להקריב קרבן פסח אין לבטל בשביל שאין לנו כהן מיוחס וסגי בבדיקת ד' אמהות אף שאין לנו יחוס אבות עד כהן שעבד"

בספר החזון איש הלכות פריה ורביה סימן ב' דף יא


"אבל אם יש מזבח אפילו אין בית כלל למאן דאמר קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא מקריבין אף הבכור וכל הקדשים ונאכלין"

בספר חמד משה הלכות תענית סימן תקנ"א


כתב וז"ל: "ועל דבר אשר הודיענו כבוד הרב וכ' שחכמי הספרדים וליטא רצו להקריב בערב פסח העבר קרבן פסח הבא בטומאה הנה זה אינו חדשות וכבר הובא בספר כפתור ופרח

שו"ת בית שלמה (דרימר) יו"ד חלק ב' סקכ"ה

.כותב: "אין ספק כי האבן הזאת אשר תחת הכיפה היא אבן השתיה אשר עליה היה הארון בקדשי הקודשים הילכך מי שעולה בעליות אשר לרוח מערב או נכנס לראות מהפתח אשר לצד מערב צריך לשער שיהיה בינו לבין הכיפה יותר מאחד עשר אמה וכו'
שוב ראיתי וכן אמרו לי בני אדם היודעים לשער שאין לך פתח ולא עלייה שלא תהא רחוקה מהכיפה כשיעור אשר כתבתי הילכך מותר להתקרב אל הפתחים ולעלות אל העליות כ"ש בהצטרפות הספיקות שכתבתי וכתב עוד שם : "והמנהג פשוט שנכנסים לשם"

בשו"ת הרדב"ז חלק ב' סימן תרצ"א

"ולכן היה נראה לענ"ד דוודאי בית המקדש לעתיד לבוא יבנה ממש בידי אדם, ומה שנאמר "מקדש ה' כוננו ידיך" שנדרש בתנחומא שירד למטה, הוא בית המקדש רוחני שיבוא לתוך בית המקדש גשמי כנשמה בתוך הגוף, וכמו שירד במשכן ובבית המקדש אש של מעלה תוך האש של הדיוט שנבער בעצים, וכן נראה במכילתא" עכ"לה דברים ברורים שביהמ"ק הרוחני ירד משמים רק לאחר שנבנה בית הגשמי בידים - בפועל ממש, ובתעקבותנו לעלות להר הבית לבנות את ביהמ"ק הגשמי, מעכבים גם את הבית הרוחני.

ערוך לנר פרק ג' דסוכה דף מ"א עמוד א' (על רש"י ד"ה אי נמי" ]

המצוה העשרים היא, שציוונו לבנות בית עבודה. בו יהיה ההקרבה, והבערת האש תמיד. ואליו יהיה ההליכה, והעליה לרגל, והקבוץ בכל שנה. והוא אמרו יתעלה (ר"פ תרומה) ועשו לי מקדש.
(רמב"ם, ספר המצוות, מצות עשה כ)
מצות עשה לעשות בית לה' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות, וחוגגין אליו שלש פעמים בשנה שנאמר ועשו לי מקדש... ואלו הן הדברים שהן עיקר בבנין הבית: עושין בו קֹדש, וקֹדש הקדשים, ויהיה לפני הקֹדש מקום אחד והוא הנקרא אולם, ושלשתן נקראין היכל. ועושין מחיצה אחרת סביב להיכל רחוקה ממנו, כעין קלעי החצר שהיו במדבר, וכל המוקף במחיצה זו שהוא כעין חצר אהל מועד הוא הנקרא עזרה, והכל נקרא מקדש...
ומצוה מן המובחר, לחזק את הבנין ולהגביהו כפי כח הציבור, שנאמר "ולרומם את בית אלוקינו". ומפארין אותו, ומייפין, כפי כחן. אם יכולין לטוח אותו בזהב, ולהגדיל במעשיו, ה"ז מצוה.
(רמב"ם, הלכות בית הבחירה, פרק א)

אפילו בטומאה
הכל נכנסים לבנות, ולתקן, ולהוציא את הטומאה. מצוה בכהנים. אין כהנים, נכנסין לוים. אין לוים, נכנסים ישראלים. מצוה בטהורים. אין טהורים, נכנסים טמאין. מצוה בתמימין. אין תמימין, נכנסין בעלי מומין. מצוה שיכנסו בתיבות. אין שם תיבות, נכנסין דרך פתחין.
(תוספתא, מסכת כלים, פרק א)
בשעה שנכנסין הבנאים לבנות ולתקן בהיכל, או להוציא משם את הטומאה, מצוה שיהיו הנכנסין כהנים תמימים. לא מצאו תמימים, יכנסו בעלי מומין. ואם אין שם כהנים, יכנסו לוים. לא מצאו לוים, יכנסו ישראל. מצוה בטהורים. לא מצאו טהורים, יכנסו טמאים.
(רמב"ם, הלכות בית הבחירה, פרק ז)

כל קרבן שקבוע לו זמן, בין קרבן ציבור, בין קרבן יחיד, דוחה את השבת, ודוחה את הטומאה... כל קרבנות הציבור קבוע זמנם, לפיכך כולן דוחין את השבת, ואת טומאת המת...
כיצד דוחה את הטומאה. הגיע זמנו של אותו קרבן, והיו רוב הקהל שמקריבין אותו טמאין למת, או שהיו הקהל טהורים, והיו הכהנים המקריבין טמאים למת, או שהיו אלו ואלו טהורין, והיו כלי השרת טמאים במת. הרי זה יעשה בטומאה, ויתעסקו בו הטמאים והטהורים כאחד, ויכנסו כולן לעזרה...
ופסח שבא בטומאה, ודחקו טמאי מת ונכנסו להיכל פטורין, אף על פי שלא הותרו אלא לעזרה, הואיל ואין אני קורא בהם "אל מחוץ למחנה תשלחום" (במדבר ה, ג), הרי אלו פטורין.

(רמב"ם, הל' ביאת המקדש, פרק ד)

לצורך המקדש כל הטמאים מותרים ליכנס. כגון שצריך להוציא הטומאה שבמקדש או לבנותולתקן (וכן לתקן הספר תורה שבארון. תוספות בבא בתרא יד ע"א) ואי אפשר לעשות בטהורים, רשאים הטמאים לעשות, ולהיכנס לעזרה, ולהיכל, ואפילו לקדשי קדשים, אם אי אפשר זולתם. לפי שטומאת המקדש עכשיו על ידם, זהו תיקונו,
ועדיף ליה...
וטמאי מתים רשאים עוד, להיכנס למקדש אפילו שלא לצורך המקדש, אלא לצורך עצמם. והוא, בקרבנות שקבוע להם זמן, כתמידין ומוספין, וכיוצא. שקריבים בטומאה, אם היו רוב ציבור, או כהנים, טמאים. דמותרים כל הטמאים ליכנס לעזרה לצורך הקרבן...
ונתברר כי הרי שתרשינו המלכות לבנות בית המקדש בעיר הקודש בירושלים (כדאיתא בירושלמי דמעשר שני ושאר דוכתי דמתחילה בונה ירושלים ה', ואחר כך נדחי ישראל יכנס), אף על פי שכולנו טמאי מתים, נהיה רשאים לבנותו. מיהו נראה, הבעל קרי וזבים יטבלו לקריין ויעריב שמשן... אם לא שאי אפשר בענין אחר, שאין פנאי להמתין, דאז הותרו כטמא מת, וכמו שנתבאר. והרחמן יזכנו לראות במהרה בימינו אמן.
(ר' צדוק הכהן, ספר הזכרונות, במדבר, פר' נשא, סימן ש')

נראה דכל שנכנס לצורך תיקון אינו כלל באיסור כניסה אפי׳ בטמא. שאיסור הכניסה כשהוא טמא, הוא מפני כבוד המקדש, ומראה שאינו נרתע מפני קדושתו. אבל כשנכנס לצורך תיקון אינו בכלל זה... ולפי זה, אפילו יש טהורים, ועבר טמא, ונכנס, אינו חייב. וכן משמע לשון "מצוה בטהורים"...
(חזון איש, גליונות לחדושי רבנו חיים הלוי, הל' ביאת מקדש, פרק א)


קרבנות ללא מקדש
מִיּוֹם אֶחָד, לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, הֵחֵלּוּ, לְהַעֲלוֹת עֹלוֹת לה'; וְהֵיכַל ה', לֹא יֻסָּד.
(עזרא, פרק ג)
שכבר הקריבו קרבנות טרם זה כמה שנים. כי מיום שעלו הראשונים העולים מהגולה, כשהגיעו בעריהם בנו המזבח, והקריבו עליו והיכל ה' לא יסד. וי"ט שנה נבנה המזבח קודם בנין הבית.
(רד"ק, חגי פרק ב)
מקריבין הקרבנות כולן אע"פ שאין שם בית בנוי. ואוכלין קדשי קדשים בכל העזרה, אע"פ שהיא חריבה, ואינה מוקפת במחיצה. ואוכלין קדשים קלים, ומעשר שני בכל ירושלים, אף על פי שאין שם חומות. שהקדושה ראשונה קדשה לשעתה, וקדשה לעתיד לבא.
(רמב"ם, הל' בית הבחירה, פרק ו)

לאחר החורבן
שמא בזמן החרבן יותן לנו רשות להקריב.
(כסף משנה, הלכות בית הבחירה, פרק ו)
מקריבין אע"פ שאין בית. וכמו שפסק גם הר"מ ז"ל בפ"ה מהל' ב"ה, ובימי אלו הנשיאים שהיו סמוכים לחורבנו של בית, וקרובים למלכות ואהובים, אולי הי' עדיין המזבח קיים, והקריבו קרבנות ציבור, (וכדרך שעשו בתחלת בנינו ככתוב בעזרא), כמו בימי הבית. או לכל הפחות פסחים.
(שו"ת שאילת יעבץ, ח"א סי' פט)
בימי ר' יהושע בן חנניה, גזרה מלכות שיבנה בית המקדש, הושיבו פפוס ולוליאנוס טרפיזין מעכו ועד אנטוכיא, והיו מספיקים לעולי גולה כסף וזהב וכל צרכם.
(בראשית רבה, פרשה סד)
ומהמדרש הנ"ל מוכח שאנחנו בעצמנו נבנה ביהמ"ק. ומעשה רב ודאי היו בזה הסכמת ריב"ח, והלכה כמותו בכל מקום.
(עזרת כהנים, פנות העזרה, ח"ג)
ד'קכ"ה. מלך יוליאוס אפאסטאט, ויהי מלך חסד, ובשנת ב' למלכו צוה לנשיא הארץ (ר' הלל) שיבנו בית המקדש, והתחיל לבנות. אכן, המלך מת, ויחדלו לבנות.
(תבואות הארץ, מעשה הארץ, זמן א)
נחשוב מזמן הראשון שהוא מימי עתליה שמלכה שש שנים, ובסוף ימיה בטלה התמיד ולכן אז התחזק יהוידע כנגדה. והיא מתה בשנת ג' אלפים ס"א, ובטל התמיד ג' אלפים ס'. וכשתחשוב מאז אלף מאתים ותשעים כלו בשנת ד' אלפים ש"נ, שמאז התחיל אפשריות הגאולה שיגאלו בכל עת שיזכו, שעל זה אמר אשרי המחכה, ר"ל שמאז יש לנו לחכות על הגאולה, ונודע כי בעת ההיא נתן רשות מהקיסר לבנות בית המקדש בירושלים, וגם נבנה מאת היהודים ע"פ פקודת הקיסר יוליוס בהוצאה רבה.
(מלבי"ם, דניאל פי"ב)
אחרי זה כאשר הוטב מצב היהודים בארץ הצבי תחת ממשלת הקיסר נערווא, ותחת ממשלת טריאנוס, והשיגו בני עמנו משפט אזרחי ארץ ומני אז התחילו כפעם בפעם לבנות המזבח, ולתקן ההיכל קצת וכו'. סוף דבר כל ימים של הקרבת הקרבנות אחר החרבן לא היה רק ערך עשרים שנה וכו'.
(עבודת המקדש, קונטרס אחרון, פ"ד)

רבנו חננאל דפריש ז"ל (ויש גורסין רבנו יחיאל מפאריס, וי"ג הר' חיים הכהן) אמר לבֹא לירושלם, והוא בשנת שבע עשרה לאלף הששי, ושיקריב קרבנות בזמן הזה. ואני מטרדתי להשלים עמו המלאכה, לא שאלתיו מה נעשה מטומאתנו, ואנה הכהן המיוחס. אנכי בדרך לפני שילה שב למקומי, נזכרתי הלכה שאין לחוש על הטומאה, כדאמרינן שקרבנות צבור דוחין את השבת, ואת הטומאה וכו'
(כפתור ופרח, פ"ו)

המצוה הזאת מצות הקרבנות לעולם על ישראל, ואיננה על זמן.
(רד"ק, דברי הימים ב, פ"ב)
ועשו לי מקדש, היא מצות עשה כוללת כל הזמנים, בין במדבר, בין בכניסתן לארץ בכל זמן שיהיו ישראל שם, לדורות. וצריכין היו ישראל לעשות כן אפילו בגלויות. אלא שמצינו שאסר ה' כל המקומות מעת שנבנה בית המקדש כאומרו (דברים יב ט) כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה.
(אור החיים, פר' תרומה, עה"פ ועשו לי מקדש)

בזמן הזה
כקש"ת מו"ה עקיבא [איגר] נ"י אב"ד דק"ק פוזנא יע"א. יקרת קדשו הגיעני, ומ"ש מו"ח הגאון [רע"א] נ"י לבקש משר ירושלים ליתן רשות להקריב, הוא קפדן גדול. כי ההוא אמר. לבל יקרב שם מי שאינו מאמונת ישמעאל.
(שו"ת חתם סופר, יו"ד, ס' רלו)
וגם היום, אפשר שאם יתנו המלכויות רשות לבנות בית המקדש, מצוה לבנות. כמבואר במדרש [בראשית רבה ד', י'], בימי רבי יהושע בן חנניה, דנתנו רשות והתחילו לבנות, ועיין בספר כפות תמרים [סוכה ל"ד ע"ב] שרבינו יחיאל בעל התוספות רצה לילך להקריב קרבנות בירושלים, א"כ הוא הדין לבנות בית המקדש.
(מנחת חינוך, מצוה צה)

גם הפי' כפשוטו. שבכל עת שיהיה לבנ"י נדבת הלב בזה, יכולין להתרומם ולבנות מקדש ה'. כאשר הי' אח"כ בבנין בהמ"ק שהתנדבו בשמחה בזמן דוד המלך ע"ה. וכמו כן בבית שני בנדבות השרים בעזרא. וכמו כן יש לקוות להש"י בגאולה העתידה, כשיהי' תשוקה בלבות בנ"י אליו ית' בנדבת הלב בשמחה. וז"ש וכן תעשו לדורות: ואמר למרע"ה ויקחו לי תרומה כו' ועשו לי מקדש כו'. ומ"מ הואמצוה לדורות שמצווין
לבנות בית הבחירה. ולכן אמרו חז"ל דור שאין ביהמ"ק נבנה בימיו כאלו נחרב. והטעם, כי בכל עת שיתנדבו בנ"י בלב שלם, להשתוקק לבנות לו בית, יכולין למצוא מבוקשם.
(שפת אמת, פר' תרומה, תר"מ; תר"נ)
אולי הגיע עת דודים, באתערותא דלמטה, למצוא חן להרשות לנו לבנות מזבח, להקריב עליו קרבנות, כאשר היה בתחילת בית שני.
(ר' שמעון סופר, התעוררות תשובה)


בידי אדם
צוּרַת הַבַּיִת וּתְכוּנָתוֹ וּמוֹצָאָיו וּמוֹבָאָיו וְכָל-צוּרֹתָו וְאֵת כָּל-חֻקֹּתָיו וְכָל-צוּרֹתָו וְכָל-תּוֹרֹתָו הוֹדַע אוֹתָם.
(יחזקאל, פרק מג)
וישמרו - ילמדו ענייני המדות מפיך, שידעו לעשותם לעת קץ.
(רש"י, שם)
וישמרו את כל צורתו ואת כל חקותיו ועשו אותם - ישמרו אותם בלבם ויאמינו כי כן יהיה, ויעשו אותם הבניינים, והצורות, והתורות, לעתיד. ואם לא ישמרו אותם בלבם, ולא יאמינו, לא יעשו אותם. כי כן מדת הקדוש ברוך הוא, ישלם לאדם מדה כנגד מדה.
(רד"ק, שם)
עורי צפון ובואי תימן. רבי יוסי בר חנינה, לכשיתעוררו הגלויות שהן נתונות בצפון, ויבואו ויבנו בית המקדש, שהוא נתון בדרום.
(תלמוד ירושלמי, מגילה, פ"א הי"א)

דודאי ביהמ"ק לעתיד לבא יבנה בנין ממש בידי אדם. ומה שנאמר מקדש ד' כוננו ידיך שנדרש בתנחומא שירד למטה, הוא ביהמ"ק רוחני,שיבא לתוך ביהמ"ק הנבנה גשמי, כנשמה בתוך הגוף. וכמו שירד במשכן ובבית המקדש האש של מעלה, תוך האש של הדיוט, שנבער בעצים.
וכן נראה במכילתא. דדרש מפסוק מכון לשבתך פעלת ד', שבית המקדש של מעלה מכוון כנגד בית המקדש של מטה. ועל זה קאמר, מקדש ד' כוננו ידיך. שלעתיד לבא, כשימלוך ד' לעולם ועד לעיני כל באי עולם, ישכון למטה בתוך מקדש שכבר בנוי הוא, ומכוון כנגד ביהמ"ק של מטה. והיינו שירד למטה תוך המקדש שיבנה. ועיין בזוהר פ' וישב שמשמע שם כן. אמנם, כמו שלמטה בארץ אין נשמה בלא גוף, כמו כן המקדש רוחני לא יקום בלא מקדש גשמי. ולכן א"ש הלשון 'בנין', בביהמ"ק שלעתיד ג"כ.
(ערוך לנר, מסכת סוכה, מא.)

בנה ביתך כבתחילה, וכונן מקדשך על מכונו, והראנו בבניינו, ושמחנו בתיקונו. מרמז מ"ש התוי"ט במסכת מעשר שני, דתחילה יהיה נבנה הבהמ"ק ע"י מלכות, ואח"כ יהיה בנין שלו ית' באש. ולכך מדויק זה היטב בנוסח התפלה, דתחילה אנו מבקשים בנה ביתך כבתחילה, על ידי אדם. ואח"כ וכונן מקדשך, שיהיה על ידך ית' על מכונו.
(יריעות שלמה, סידור הגר"י יעבץ, מוסף לשלש רגלים)
אפשר, וקרוב הדבר לאמר, דכל דברי חכמים קיימים. והיינו, שיהיה כמו בנין שלמה, דכתיב והבית בהבנותו וכו', ופרשו בו חז"ל, מאליו. אבל היה באמצעו יד אדם. הכי נמי נימא שיהיה כן לימות המשיח.
ומה שכתוב במדרש שייבנה מאליו, רוצה לומר, שתהיה המלאכה מתברכת ביד הבונים, וכמעט רגע יבנה וישתכלל בסיוע ה' וכו', אך לעולם צריך שיהיה באמצעות יד אדם, תדע שהרי היא אחד ממנין מצות עשה, לבנות בית הבחירה.
(שושנים לדוד, הקדמה למס' מדות)

לא יוכל לרדת הבית העליון שהוא הנשמה. עד שיבנו ישראל את הבית התחתון שהוא הגוף.
(גורל לה', סעיף ט)
כאשר יופסק שעבוד מלכיות ודאי יהיה החיוב הגדול לעסוק בעבודת המזבח, בלא מקדש אש. דכי לזה יגאלנו מן השעבוד, שנעבור חלילה על מצות התורה, שלא להקריב קרבן התמיד, ושאר קרבנות ציבור. וכי ישונה חס ושלום שום מצוה מן התורה. הלא זה מינות גדול, ואפיקורסות, מי שאומר כן.
(דרישת ציון, הוספות למאמר קדישין, אות ד)
לפני ביאת המשיח
שנו רבותינו, בשעה שמלך המשיח נגלה, בא ועומד על גג של בית המקדש.
(פסיקתא רבתי, פיסקא לו)

אמר רבי אחא, זאת אומרת שבית המקדש עתיד להיבנות קודם למלכות בית דוד. דכתיב, ודם ענב תשתה חמר.
(תלמוד ירושלמי, מעשר שני, פ"ה ה"ב)

וכן משמע בגמרתינו (תלמוד בבלי, פסחים, ה ע"א) בשכר שלשה ראשון זכו לשלשה ראשון. להכרית זרעו של עמלק, ולבנות בית המקדש, ולשמו של משיח. הרי קחשיב שמו של משיח אחר בנין בית המקדש וכו'. לעתיד יהיה בנין בית המקדש קודם לביאת בן דוד.
(מעשה רוקח, מעשר שני, פ"ה)
אל יעלה על לב איש, לחשוב ולומר, אם נזכה להגיע לעת בוא הבית להבנות, אזי יבוא משיח צדקנו והוא יורה לנו איך לבנותו. לא כן הדבר. הלא איתא בירושלמי דמסכת מע"ש וכו', ור"ל שמלכי האומות יתנו לנו רשות לבנות את הבית וכו', הרי מבואר מכל הנ"ל שכתבנו שאנחנו בעצמנו נבננו קודם ביאת משיחנו.
(עזרת כהנים, מבוא המקדש)

פשוט, שבית המקדש שלמטה, שיהיה מעשה ידי אדם, יבנה עוד קודם ביאת המשיח. שיהיה קיבוץ ישראל תחילה ע"י רשיון המלכויות, ונבנה בית המקדש שלמטה, (ואפשר, שע"י זכות הרבים יגלו האבנים שנגנזו) ואח"כ יבא משיח, ואח"כ ירד בית המקדש שלמעלה.
(אם הבנים שמחה, מאמר מקדש ה')

טרם בֹא נביא
יכול תמתין עד שיאמר לך נביא, תלמוד לומר, לשכנו תדרשו ובאת שמה. דרוש ומְצָא, ואחר כך יאמר לך נביא.
(ספרי, פרשת ראה, פיסקא סב)
לשכנו תדרשו, שהדרישה היא מה שחוקר בעצמו למצוא את הדבר. וז"ש (ספרי) דרוש ומְצָא. לימד להם שלא יגלה ה' סודו ע"י נביאיו להודיעם מקום הנבחר רק אם ישתדלו בזה וידרשו אחריו, ואז יערה עליהם רוח ממרומים אחר ההכנה הראויה.
(מלבי"ם, פר' ראה)
מבורר כאן, דאף דהיתה בחירת מקום המקדש על ידי נביא, מ"מ, דין הוא דקודם ידרשו לבד את המקום.
(חידושי הגרי"ז החדשים סימן מא)
לפי שבטלו צרי יהודה מהם בנין הבית כל השנים שעברו, נואשו העם מבנין הבית. והיו אומרים, עדיין לא הגיע עת הבנין ... והיה להם לדעת, כי לא לחנם העלה האל מהגולה. ואעפ"י שלא אמר להם הנביא עדיין, היה להם להחל מעצמם, ולהתעורר על הדבר ... וכשראה האל יתברך שלא היו מתעוררים מעצמם שלח להם ביד חגי הנביא.
(רד"ק, חגי א')


לשכנו תדרשו
אַחַר, יָשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וּבִקְשׁוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיהֶם, וְאֵת דָּוִיד מַלְכָּם וּפָחֲדוּ אֶל ה' וְאֶל טוּבוֹ, בְּאַחֲרִית הַיָּמִים.
(הושע, פרק ג)
ויתבעון ית פולחנא דה'.
(תרגום יונתן, שם)
תני ר' שמעון בן יוחאי אומר, לא אותך מאסו, כי אותי מאסו וכו'. בשלשה דברים עתידים למאוס. במלכות שמים", ובמלכות בית דוד, "ובבנין בית המקדש".
אימתי מאסו שלשתם, בימי ירבעם. הדא הוא דכתיב, ויען איש ישראל, ויאמרו, אין לנו חלק בדוד, זו מלכות שמים. ולא נחלה בבן ישי, זו מלכות בית דוד. איש לאהליו ישראל, ולא לבית המקדש. אל תקרי לאהליו, אלא לאלהיו.
א"ר סימון בר מנסיא, אין ישראל רואין סימן גאולה לעולם, עד שיחזרו ויבקשו שלשתם. הדא הוא דכתיב, אחר ישובו בני ישראל, ובקשו את ה' אלוקיהם, זו מלכות שמים. ואת דוד מלכם, זו מלכות בית דוד. ופחדו אל ה' ואל טובו, זה בית המקדש.
(ילקוט שמעוני, שמואל א, רמז קו)
אין דור שאין בו ליצנים. מה היו פריצי הדור עושין? היו הולכים אצל חלונותיו של דוד, ואומרים לו: דוד, אימת יבנה בית המקדש? אימתי בית ה' נלך? והוא אומר: אע"פ שמתכוונין להכעיסני יבא עלי, שאני שמח בלבי, שמחתי באו' לי בית ה' נלך.
(תלמוד ירושלמי, ברכות, פ"ב ה"א)

ובאת שמה
שיר המעלות לדוד שמחתי באומרים לי בית ה' נלך. אמר רבי יהושע בן לוי: אמר דוד לפני הקב"ה: רבש"ע, שמעתי בני אדם שהיו אומרים מתי ימות זקן זה, ויבא שלמה בנו, ויבנה בית הבחירה, ונעלה לרגל. ושמחתי.
(מדרש תהלים, מזמור קכב)
והמצוה העשרים היא, שצונו לבנות בית לעבודה. בו יהיה ההקרבה, והבערת האש תמיד. ואליו יהיה ההליכה, והעליה לרגל.
(רמב"ם, סה"מ, מ"ע כ')
ובמשנתו של ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אמרו: "מנין לעיקר תפילה בתוך המצוות? מהכא: את-ה' אלקיך תירא ואתו תעבד" (שם ו, יג). ואמרו: "עבדהו בתורתו, עבדהו במקדשו" הכוונה לשאוף להתפלל בו, ונכחו. כמו שביאר שלמה.
(רמב"ם, סה"מ, מ"ע ה')

לשכנו תדרשו... שתלכו לו מארץ מרחקים, ותשאלו אנה דרך בית השם, ותאמרו איש אל רעהו, לכו ונעלה אל הר ה', אל בית אלוקי יעקב (ישעיה ב ג)... ועל דרך האמת לשכנו תדרשו, לכבודו תדרשו.ובאת שמה, לראות את פני האדון ה', א-לוהי ישראל.
(רמב"ן, פרשת ראה)

גם אם בלכתכם שמה אתם מחוסרי אחדות, והולכים בפירוד לבבות, תקנו אחדות עצום לעשות המצוה ההיא. וזהו לשכנו 'תדרשו' בלשון רבים, ו'באת' שמה בלשון יחיד. כי גם שבעת הדרישה יהיה בפירוד, אחר כך ימשך ממנה כי ובאת שמה באחדות ... ולא עוד, אלא שגם אתם השואלים תדרשו בפירוד הלבבות. כי קצתכם יהיה לבם נוקפם על זה, וקצתכם ייטיב לבם. באופן שיצדק לומר בכם 'תדרשו' לשון רבים על פירוד שבלבבות. ועם כל זה אין צריך לומר שלא תמנעו מלבא שמה.
(אלשיך, פרשת ראה)

יען ביתי אשר הוא חרב
תני ר' שמעון בן יוחי משל לאחד שהיה מכה את בנו, ולא היה יודע הבן על מה הוא מוכה, לאחר שהכהו אמר לו לך ועשה דבר פלוני שצויתיך היום כמה ימים ולא השגחת בי, כך כל אותן אלפים שנפלו במלחמה בימי דוד, לא נפלו אלא על שלא תבעו בנין בית המקדש.
(מדרש תהלים, מזמור יז)

שהיה עונש על ישראל בהתאחר בנין בית הבחירה. שהיה הארון הולך מאהל אל אהל כגר בארץ,ואין השבטים מתעוררים לאמר נדרוש את ה' ונבנה הבית לשמו, כענין שנאמר לשכנו תדרשו ובאת שמה.
עד שנתעורר דוד לדבר מימים רבים ולזמן ארוך... שנאמר ויהי כי ישב המלך בביתו בבית ארזים וארון האלקים יושב בתוך היריעה. והנה דוד מנעו השי"ת [מלבנות הבית] וכו', ונתאחר עוד הבנין עד מלוך שלמה. ואילו היו ישראל חפצים בדבר ונתעוררו בו מתחילה, היה נעשה בימי אחד מהשופטים או בימי שאול המלך או גם בימי דוד, כי אם שבטי ישראל היו מתעוררים בדבר לא היה הוא הבונה. אבל ישראל הם היו הבונים. אבל כאשר העם לא השגיחו, ודוד הוא המשגיח והמתעורר, והוא המבין הכל,

היה הוא הבונה וכו',
ועל כן נתאחר הבנין כל ימי דוד בפשיעת ישראל, ועל כן היה הקצף עליהם. ועל כן היה המקום אשר יבחר ה' לשום שמו שם נודע בעונשם ובמגפותם, והכתוב ירמוז כל זה שנאמר כי לא ישבתי בבית למיום אשר העליתי את ישראל מארץ מצרים עד היום הזה.
(רמב"ן, במדבר פרשת קרח)
עיקר הגזירה [של היוונים] היתה על שהתרשלו בעבודה. וע"כ היתה הגזירה לבטל מהם העבודה. כדתניא בברייתא שגזר עליהן אותו הרשע לבטל התמיד. ועוד א"ל מצוה אחת יש בידם, אם אתה מבטל אותה מידם, כבר הם אבודין. ואיזו זו, הדלקת מנורה. שכתוב בה להעלות נר תמיד. כל זמן שמדליקין אותן, תמיד הם עומדין כו'. עמדו וטמאו כל השמנים.
וכשחזרו בתשובה, למסור נפשם על העבודה, הושיעם ה' על ידי הכהנים עובדי העבודה בבית ה'. ע"כ נעשה להם הנס גם כן בנרות, תחת אשר הערו נפשם, למות על קיום העבודה.

(ב"ח, או"ח, סי' תר"ע)

היה זה לאחר 'הצהרת בלפור' הידועה על נתינת זכות ליהודים לישוב ארץ ישראל, כאשר הגה"ק רבי שמעון סופר מערלוי בעל התעוררות תשובה, פנה אל ידיד נעוריו מרן הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד מרא דארעא דישראל, לבקשו שיחד עם גדולי ירושלים יפעלו על הממשלה בענין הקרבת קרבן פסח בזמן הזה.

וכלשונו, "הנה בחסד עליון אשר נתן קצת חירות ... ונתן כבוד לישראל וממשלה בארצנו הק' להתנהג הכל עפ"י התורה והמצוה, אולי הגיע עת דודים באתערותא דלמטה לתת לנו חן להרשות לנו לבנות מזבח להקריב עליו קרבנות, כאשר היה בתחילת בית שני".

והוא מוסיף שאם כל חכמי ישראל יבקשו זאת מהממשלה, 'בלי ספק יסכימו לזה'.

אמנם מרן הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד במכתב תשובתו, הבהיר לרב מערלוי, כי הדבר לא מציאותי לפי הסתת הערבים כנגד כל מחשבה שהיא על עליה להר הבית.

עם זאת, הגה"ק מערלוי, בכמיהתו הרבה לציון וירושלים ובנוסף לכך היותו מפורסם בדקדוקיו בהלכה ביותר, והיה מחמיר על עצמו בהנהגותיו שיהיו עפ"י כל השיטות, הוסיף להשתדל אודות הקרבת קרבן פסח, ובשנת תרצ"ד פנה לבן אחיו רבי אברהם חיים דוד שרייבר ז"ל מדרוהביטש – נשיא כולל גאליציה בא"י שיראה לפעול אצל השלטונות לקבלת רשיון להקריב קרבנות ב'הר הבית'.

נשיא הכולל שלח את בנו ר' משה שרייבר ז"ל לשאול את כקש"ת הרה"ק רבי אהרן מבעלזא זי"ע כדת מה לעשות. ר' משה נסע לבעלזא ונכנס לקודש פנימה ומסר את שאלת דודו הק'. הרה"ק מבעלזא אמר לו שיצא לביהמ"ד ויעיין בס' שו"ת 'שאלת דוד' מהגאון הגדול המפורסם רבי דוד קארלינער (פרידמן) זצ"ל שהוא דן בענין זה וימסור לו מה דעתו. הלה יצא לביהמ"ד, עיין בס' הנ"ל וראה שהוא אוסר להקריב קרבנות בזמן הזה, נכנס שוב לקודש פנימה ואמר את דברו, הפטיר הרה"ק מבעלזא, 'אם כך, אין להקריב'.

מעניין לציין שלענין הקרבת קרבן פסח בזמנינו יש השלכה מעניינת לגבי ההנהגה היכן לדור בארץ ישראל, כדלהלן.

מפורסמים המה דברי מרן החתם סופר (בשו"ת חלק יו"ד סי' רל"ד), אודות העדיפות במצוות ישוב ארץ ישראל לדור בעיר הקודש ירושלים ת"ו ולא בשאר הערים שבארץ ישראל, וכלשון המשנה 'הכל מעלין לירושלים' שמעלת קדושתה גבוהה מכל הערים. החתם סופר דן בתנאים והאמוראים שהעדיפו לדור בציפורי והסנהדרין שישבו ביבנה וכו', ומיישב שאולי היו גזירות ושמד. וכמו"כ הבית יוסף והאריז"ל שדרו בצפת ולא בירושלים עיר מעוז לנו, יכול להיות שמעיקרא התיישבו בין תלמידי חכמים ומקום תורה. כן אי אפשר לדון בין חכם לחברו שאין אחד יודע מטמוניות של חברו, ראה שם. [בהספד מרן החתם סופר על הרוגי 'רעש – צפת' בשנת תקצ"ז (נדפס בס' דרשות החת"ס עמ' 780) מעלה סיבה נוספת לחורבן צפת, מעבר לאלו של בעל 'פאת השלחן': א. שכבר ניבאו חז"ל על הגליל שיחרב. ב. על שנאת חינם בין ספרדים פרושים וחסידים. והחתם סופר מוסיף סיבה נוספת ל'רעש' שבצפת - עקב קנאת ירושלים שעזבוה חריבה ובו בזמן ש'ירושלים נשכחה לגמרי והורד מכבוד ובמקום שגם בזמן הזזה מצוה לעלות לרגל לירושלים'. והעדיפו לגור בערי הגליל ליד קברי הצדיקים, עיי"ש באורך].

נכדו, רבינו בעל 'התעוררות תשובה' מביא לשיטתו טעם נוסף 'ליישב דעת הני רבנים הגאונים הקדושים זצ"ל שדרו בעיר הקודש צפת', וזאת מפני אי רצונם להיכנס בחיוב הקרבת קרבן פסח בזמן הזה לשיטת הרמב"ם שמקריבים אף על פי שאין בית! ואם ידורו בירושלים אז ביום י"ד ניסן בחצות היום יחול עליהם חיוב להקריב קרבן פסח!

אם כי גם אנשי ירושלים הגרים בה פטורים מפסח ראשון ושני, אך הם פטורים מפני האונס שאין המלכות נותנת להקריב קרבנות בזמן הזה. אך אנשי צפת ושאר העיירות אינם נכנסים כלל לחיוב, 'מתחכמים שלא יהיו מעיקרא חל החיוב עליהם' ולא יהיו זקוקים לפטור של 'אונס', אלא לכתחילה הינם 'בדרך רחוקה'.

והעידו משמשיו של מרן הרה"ק רבי אהרן מבעלזא זי"ע, שאם כי דעתו היתה שאין להקריב קרבן פסח בזמנינו, כמבואר בשו"ת 'שאילת דוד' הנ"ל. בכל אופן בביאתו לדור בארץ ישראל ביום ט' שבט תש"ד והגיע לעיה"ק ירושלים ת"ו, הביע את דעתו הק' לדור בתל אביב וזירז את אנשי ביתו שלשבת הבאה כבר ישכירו דירה למענו בתל אביב. כשראה שהענינים יגעים, אמר, שלכל הפחות לחג הפסח תהיה מוכנה עבורו דירה בתל אביב. אחיו הגה"ק מבילגורייא זצוק"ל נימק זאת לפי השערתו שהענין נובע מחששותיו לפוסקים הסוברים שיש חיוב בזמן הזה להקריב קרבן פסח לדרים בירושלים, אי לכך נקט להיות 'בדרך רחוקה' מבלי להיכנס לחיוב זה. משמשיו בקודש העידו שאמר זאת במפורש שחושש לדעת הרב מערלוי זי"ע המנמק טעם זה לאותם רבנים וצדיקים שעלו לארץ ישראל ובכוונה תחילה לא התגוררו בעיה"ק ירושלים ת"ו.

[על פי ומתוך מאמר "הקרבת קרבן פסח בהר הבית בזמן הזה" שנתפרסם בגליון 'תורני' ערב פסח התשס"ט].

"...והיינו צריכים להביא נשים מעוברות שילדו במקום שמור, ויגדלו בניהם במקום שמור, לעשות פרה אדומה על ידיהן לכשיגדלו" 
הלכות ארץ ישראל המיוחס לרבינו יעקב בעל הטורים 

"מה"ר ברוך ז"ל אמר אלי שרבנו יחיאל מפאריס ז"ל (מבעלי התוס') אמר לבוא לירושלים, והוא בשנת שבע עשרה לאלף השישי, ושיקריב קרבנות בזמן הזה"
כפתור ופרח פרק ו'

"מסכת מידות היא אחרי מסכת תמיד, ענינו הוא ספור שהוא זוכר מדת המקדש וצורתו ובנינו וכל ענינו, והתועלת שיש בענין הוא כשיבנה במהרה בימינו יש לשמור ולעשות התבנית ההוא והתבנית והצורות..."
רמב"ם בהקדמה לסדר זרעים 

"אם אין ישראל מקריבין עולה לפני הקב"ה אין ציון וירושלים נבנית, לפי שאינן נבנות אלא בזכות קרבן עולה שיהיו ישראל מקריבין לפני הקב"ה" ע"כ
מדרש תנחומא (צו פרשה י"ד)

משא"כ עתה אחר חורבן טיטוס דנשארו הר הבית וכל היסודות במקומם, ומקום המזבח נודע לנו גם באורך וברוחב ע"פ המשנה והברייתא והתלמוד מדוע לא יהיה לאל ידינו לבנות היום המזבח על מקומו הראשון... משא"כ היום אם רוצים להקריב בלי בית, רק לבנות מזבח לבד ובלי הוספה על מזבח של בית שני, בודאי יכולים לכוין מקום המזבח ע"י סיוע והיכר של היסודות אשר נשארו עדיין בקרקע ואחר העיון בספרים הרבים המדברים מציור המקדש יכולים בנקל לבא למטרה המבוקשת וזה אמת.
מהר"ץ חיות

"ולכן היה נראה לענ"ד דוודאי בית המקדש לעתיד לבוא יבנה ממש בידי אדם, ומה שנאמר "מקדש ה' כוננו ידיך" שנדרש בתנחומא שירד למטה, הוא בית המקדש רוחני שיבוא לתוך בית המקדש גשמי כנשמה בתוך הגוף, וכמו שירד במשכן ובבית המקדש אש של מעלה תוך האש של הדיוט שנבער בעצים, וכן נראה במכילתא" עכ"ל 
ערוך לנר פרק ג' דסוכה דף מ"א עמוד א' רש"י ד"ה אי נמי

"אלא שבזמן שתהא ברשותנו לבנות בית תפילה במקום המקדש, בטרם ביאת המשיח, אפשר לדבר רק על בנין בית תפילה בהר הבית קודם לעזרה ולמקום החיל. ומקום כזה נקל להגביל את גבולו. וכשתיהיה לנו הרשות והרשיון ותהא הנפש כסופה לבית תפילה שכזה, בהסכמת ראשי התורה, יהא דרוש להעמיד משמרות שלא יכנסו לשם אלא (הטבולים במקווה) טהורים מטומאה היוצאה מגוף (כנאמר במשנה דכלים פ"א ח'), ובית תפילה שכזה, לו יהא אפילו בהר הבית, ומכל שכן לכשנזכה להקים מזבח ולהקריב עליו קרבן ציבור, תהא זאת מן הסגולה לתקומת יעודנו ולבנין בית קדשנו ותפארתנו, ולהופעת הגואל אשר יגאל את עם ישראל, הגאולה השלימה בחומר וברוח. והלכו גוים ועמים לאורו, ומלאה הארץ דעה את ה'"
'עיר הקודש והמקדש' לרבי יחיאל מיכל טיקוצ'נסקי זצוק"ל חלק ה' פרק א' אות ד' עמוד ט"ו

"וחיוב המצוות אינו תלוי בביאת המשיח, אלא מחויבים אנו להתעסק בתורה ובמצוות ולהשתדל להשלים עשייתן, אבל אם יעמוד אדם במקומו ויאמר אשאר אני עד שיבוא משיח ואצא מזה שאני בו, אין זה כי אם רוע לב ואבוד גדול וביטול הדת והדעת"
הרמב"ם באיגרת השמד

"מותר להתקרב אל פתחי בית המקדש ולהיכנס לעליות אשר סביב בית המקדש"
"שערי תשובה" על השולחן ערוך הלכות תשעה באב סימן תקס"א

"כקש"ת מו"ה עקיבא (אייגר) נ"י אב"ד פוזנא יע"א, יקרת קדשו הגיעני, ומה שכתב מורי וחמי הגאון נ"י לבקש משרי ירושלים ליתן רשות להקריב. הוא קפדן גדול, כי ההוא אמר לבל יקרב שם מי שאינו מאמונת ישמעאל"
חתם סופר סי' רלו

ואם לא מאימות המלכות הייתי אני הראשון לעלות לירושלים לבנות מזבח ולהקריב כל הקרבנות וכו'
משניות מהאדמו"ר הרה״ק מקאמרנא זצ"ל בפירושו מעשה ארג למשניות מעשר שני פ"ג 


כתב וז"ל: "לכן בזמן הזה אי איתיהיב רשות להקריב קרבן פסח אין לבטל בשביל שאין לנו כהן מיוחס וסגי בבדיקת ד' אמהות אף שאין לנו יחוס אבות עד כהן שעבד"
חזון איש הלכות פריה ורביה סימן ב' דף יא

נראה לי דכל עיקר לימוד מסכת זו, הוא שנשמור בלבנו תבנית ואופן בניינו, למען דעת באיזה אופן נבנה... וכן כתב הרמב"ם בהקדמה למסכת זו, ואף על גב דבניין שלעתיד יבנה בידי שמים מאליו, על כרחיך צריך לומר דהך תנחומא שהביאו התוס', דברי הגדה הוא ואין למדין ממנה, אלא רצה לומר שהקב"ה יסייעם בדרך נס שיבנוהו
התפארת ישראל בפירוש המשנה למסכת מידות פרק א' משנה א.

והשיב לי הרב הגאון הק׳ כבוד אדמו״ר שליט"א חסידא ופדישא בו״ק מהר״י מראדזין ואמר לי בזה הלשון "ודאי נבנה תבנית בית שני ומדתו"
עזרת כהנים להגה"צ יהושע יוסף אבד"ק מארד

תשובות מהגה"ק רבי שרגא פייבל פראנק זצוק"ל אחי רבי צבי פסח זצ"ל בענין

הרמב"ם הלכות מלכים פרק יא הלכה א "המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם, מקריבין קרבנות.לכאורה משמע מדברי הרמב"ם שמלכות בית דוד תהיה לפני בנין המקדש.
התרוץ על כך מופיע בדברי הרמב"ם שם בפרק יב הלכה ב: וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע האדם איך יהיו עד שיהיו."
מכאן שהרמב"ם לא קבע הלכה בהלכות משיח שכך צריך להיות סדר הדברים אלא כתב כאן "אמונות טובות בביאת משיחנו" כדברי הכסף משנה שם להלכה א.

בסנהדרין כ: תניא רבי יוסי אומר שלש מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה.
ונשאלת השאלה האם גם היום צריך לשמור על סדר זה של העמדת מלך הכרתת זרעו של עמלק ובנית בית המקדש.

כתב על כך הרב י.מ. טוקצנסקי ז"ל בספרו עיר הקדש והמקדש ח"ה שהיו צריכים להקפיד על סדר זה רק בזמן כניסתם לארץ כדברי רבי יוסי (שם):
שלש מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ, אבל לדורות סדר זה לא מעכב, והראיה לכך שבימי עזרא בנו את הבית השני בלי מלך

נשאלתי איפה המשך חכמה  כותב שזכו זה גאולה דרך טבע,

מה שמצאתי הוא ב2 מקומות, יכול להיות שיש עוד.

תהנו מאד זה בעצם לב העניין של גאולה דרך טבע שהיא המכוון.היותר גבוה.

בפרשת שופטים על ארץ עשרה עמים. זל"ק

והנה יש שתי אופני גאולות, האחת בעתה שזה אם לא זכו, ואז יתקיים ואת רוח הטומאה אעביר וכו' וגר זאב עם כבש ולא ישמע עוד שוד ושבר כו' ולא יהיה נרצח בשוגג ג"כ, והאחת דאחישנה, והיא כאשר יזכו ויהיה דור שכולו זכאי ואז יהיה עולם כמנהגו נוהג ואין בין וכו' אלא שעבוד מלכיות בלבד, לכן אמר פה ואם ירחיב ד' את גבולך כי תשמר לעשות את כל המצוה, זהו האופן דאחישנה, אז ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה.

והאזינו בקטע השני,

כי שם ד' אקרא הבו גודל לאלדינו. פירושו ע"ד מושכל, כי העיקר התכליתי אשר יתנהג האומה באופן טבעי מושגח פרטי, וזה כי יקצרו ויאספו דגנם וראשית כל אשר לו יובא בית ד' ולמשרתיו הקדושים, ושלש פעמים בשנה יעזבו כל אשר להם תחת כנפי הבטחון האלדי ויבואו להראות פני ד', וכאשר יישירו לכת תוסיף הארץ לתת פריה ותהיה חיתת ד' על הגוים סביב, ובכל מפעל ומצעד יזכיר ויברך שם הבוי"ת, וחיים כזה הוא חיים רוחניים, ויקר שעה אחת מכל חיי העוה"ב לכל מתבונן, לא כן בימי משה אשר נפרצו גבולות הטבע ונהרסו מבצרי ההנהגה התמידית, רק לא פעלו מאומה, והמן יורד וכל אחד רואה עמוד הענן וכבוד ד', וד' הולך לפניהם, הלזה יקרא תכליתי, הלא אין זה רק חיי העוה"ב, חיים של מלאכים, וכמאמרם ז"ל לא נתנה תורה אלא לאוכלי מן, וכבר חז"ל בעמדם על ענין זה הפליגו לדבר ודרשו ברוח קדשם שקר החן זה דורו של משה והבל היופי זה דורו של יחזקיה, שגם בו היה נס ופלא במפלת סנחריב וכיו"ב בעמידת הצל וכיו"ב, אשה יראת ד' כו' זה דורו של ריב"א שהיו עשרה מתכסין בטלית אחד כו', וזה אשה הוא החומר שהחומר פעל פועל אלדי, לא כן בדורות הללו כמעט בטלה הבחירה ונהרסו מפעלי החומר, אך למה נצרכו לזה אם אין זה התכלית האמתי, אולם כאשר יסוד התורה אנכי ולא יהיה כן יסוד האמונה והאומה הוא מ' שנה האלו, כי בזמן כזה יכלו לפרש התורה היטב ולזכך נפשותם עד היותם יותר במעלה כאישים הנבדלים והשרישו האמונה והנפש האלדי בזרעם אחריהם, וגם זה המופת על האמת לקלי הדעת כמו"ש רמב"ם, ולכך הוצרכו למשה, וזה באבות לא נראה הקב"ה בהנהגה הנסיית רק אברהם נתן ד' כו' עבור כברת ארץ, וזה ושמי ד' לא נודעתי להם, לא כן במשה הוא איש האלדים בעילא דמטרוניתא (זוה"ק) שהוא ביטול מוסדות הטבע אשר היא המטרוניתא המנהגת בתבל (הגר"א), ולכן אמר להם משה דעו כי בכם יהיה הנהגה הטבעית אשר נקרא בשם אלדים, רק כי שם ד' אקרא, שזה הנהגה נסית, הבו גודל לאלקינו, שבזמן שישראל עושין רצונו ש"מ מוסיפין כח בפמליא של מעלה הוא הנהגה טבעית אשר היא הפמליא של מעלה. והבן.

כמובן שמי שכופר בזה, יסבור שהמכתב של ה"אור שמח" מזוייף...

אולם האור החיים הקדוש כתב בהיפוך שאם זכו אז יהא גאולה ניסית ואם לא זכו יהיה גאולה טבעית

אור החיים פרשת בלק

וכפל הענין ושינוי הלשון, יתבאר ע"פ דבריהם ז"ל (סנהדרין שם) שאמרו שאם תהיה הגאולה באמצעות זכות ישראל יהיה הדבר מופלא במעלה ויתגלה הגואל ישראל מן השמים במופת ואות כאמור בספר הזוהר (ח"א קיט. וח"ג ריב ב), מה שאין כן כשתהיה הגאולה מצד הקץ ואין ישראל ראויים לה תהיה באופן אחר ועליה נאמר (זכרי' ט') שהגואל יבא עני ורוכב על חמור, והוא מה שאמר כאן כנגד גאולת אחישנה שהיא באמצעות זכות ישראל שרמז במאמר אראנו ולא עתה אמר דרך כוכב שיזרח הגואל מן השמים, גם רמז לכוכב היוצא באמצע השמים לנס מופלא כאמור בספר הזוהר (שם), וכנגד גאולת בעתה שרמז במאמר אשורנו ולא קרוב אמר וקם שבט מישראל פירוש שיקום שבט אחד מישראל כדרך הקמים בעולם דרך טבע, על דרך אומרו (דניאל ד) ושפל אנשים יקים עלה, שיבא עני ורוכב על חמור ויקום וימלוך ויעשה מה שנאמר בסמוך:

היום הקב"ה הנהיג גם ניסית וגם טבעית , היינו נסית  שכל העולם השתנה , למשל שהאדם יכול לדבר ולראות אדם אחר בסוף העולם , זה לאומת מה שהיה מקודם נס גלוי ומ"מ זה טבעי משום שכל הטבע נשתנה

האור החיים מדבר על אופן הגאולה אם תהיה ע"י ניסים או בדרך טבע, המשך חכמה מדבר על סדר העולם לאחר הגאולה (בהאזינו מפ', וגם בשופטים הגם דהוא משתמש בלשון גאולה כוונתו על סדר העולם לאחר הגאולה.

וזה עתה נלמד בדף היומי לשיטת שמואל שבימות המשיח הגם שלא יהיה כבר שעבוד מלכויות, אבל יהיו עניים,  ועדיין יצטרכו לכלי זיין.

ישיבת הגולן

July 25, 2018 · 

ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו // הרב נתנאל אריה

ירושלים של מעלה וירושלים של מטה
פרק יא של ספר הושע הינו פרק ניחומים ועידוד, אלא שתוך כדי הנחמה אומר הנביא: "לֹא אָשׁוּב לְשַׁחֵת אֶפְרָיִם, כִּי אֵל אָנֹכִי וְלֹא אִישׁ, בְּקִרְבְּךָ קָדוֹשׁ, וְלֹא אָבוֹא בְּעִיר". פסוק תמוה זה נדרש בתלמוד במסכת תענית (דף ה, א):
אמר ליה רב נחמן לרבי יצחק: מאי דכתיב 'בְּקִרְבְּךָ קָדוֹשׁ וְלֹא אָבוֹא בְּעִיר', משום דבקרבך קדוש - לא אבוא בעיר?! אמר ליה, הכי אמר רבי יוחנן: אמר הקדוש ברוך הוא: לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא לירושלים של מטה. ומי איכא ירושלים למעלה? אִין, דכתיב: 'יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו'.
דברי הנביא תמוהים ואינם מובנים, וכי משום ש"בקרבך קדוש" דהיינו עם ישראל המטיב מעשיו (רש"י) - לא יבוא הקב"ה לעירו ירושלים?! מסביר ר' יוחנן, שכוונת הפסוק הפוכה; כשם שיש ירושלים של מטה כך יש ירושלים של מעלה, ותוכן שבועתו של הקב"ה, שלא יבוא בירושלים של מעלה, עד שיבוא בירושלים של מטה.
ועדיין יש לנו להבין מהו זה "עד שאבוא לירושלים של מטה". מי הוא האמור לבוא לירושלים של מטה? באופן פשוט דרשו חז"ל שעד שיהיה 'בְּקִרְבְּךָ קָדוֹשׁ', לא יכנס הקב"ה לירושלים של מעלה 'לֹא אָבוֹא בְּעִיר'. עם ישראל הוא הקדוש, והקב"ה נבנה כביכול ותלוי במעשיו.
הקב"ה וכנסת ישראל אחד הם
הסבר הפסוק מובא גם בהקדמת הזוהר ושם מוזכרים הדברים באופן ברור ופשוט:
'יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ' (תהלים קכב). 'מָה אַשְׁוֶה לָּךְ' (וַאֲנַחֲמֵךְ בְּתוּלַת בַּת צִיּוֹן) (איכה ב) - כגוונא דאנת יתבה הכי, הוא כביכול לעילא. כגוונא דלא עאלין השתא בך עמא קדישא בסדרא קדישין, הכי אומינא לך, דלא איעול אנא לעילא, עד דיעלון בך אוכלסך לתתא!
הקב"ה משווה כביכול את מצבו בזמן הגלות למצב האומה. ונשבע: לא אכנס לירושלים של מעלה, עד שיכנסו בנייך בירושלים של מטה. אם כן כניסתם של ישראל לירושלים, וכיבושה לאחר אלפיים שנות גלות, היא היא כניסתו של הקב"ה לתוכה!
מפורשים הדברים יותר בתיקוני זהר תיקון כא:
בההוא זמנא אתבני ביתא דשכינתא, דאיהי בית הבחירה, ע"י דקודשא בריך הוא, דאתמר ביה: 'ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב'. ואני אבנה - אינון אבנין טבין דאִתְבּני מינה, הדא הוא דכתיב ואבָּנה גם אנכי ממנה, נטיעין קדישין. הדא הוא דכתיב (ישעיה ס) נצר מטעי מעשה ידי להתפאר... ורזא דמלה 'ירושלם הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו'.
בית המקדש יבנה ע"י רבש"ע, והוא יבנה בע"ה אבנים טובות שתיבנה ירושלים מהן, ואלו הם עם ישראל. כמו שפירש הגר"א שם: אבנים של ירושלים הן בני ישראל, אבנין טבין שעל ידם היא מִתְבּנה". הקב"ה הוא הנמצא מאחורי מעשינו ומחשבותינו אף אם איננו מודעים לכך. הדברים עולים בקנה אחד עם דבריו המהדהדים, של מרן הרב קוק זצ"ל באיגרת תשל"ט לידידו הרב זלמן פינס:
מצמיח הישועות ב"ה זורע ברב צדקות ע"י כל העלילות השונות אשר לו נתנם, כי הוא ב"ה בעל מלחמות, והגרזנים והמשורים הרבים, אשר אולי הם חושבים שידם היא העושה, ישיבו אל לבם, בהגלות אור ישועה, כי רק כלים הם נדחפים מיד החוצב והמניף, אשר מאד עמקו מחשבותיו!

צמיחת הגאולה

מסביר המצודות (זכריה י"ד) "כי לא ידעו מה הוא הטובה אם רעה" ועוד שם "רצה לומר ישראל יהיו אז נבוכים בדעתם ולא יכירו אם היא הכנה לתשועה או לכליון" וברד"ק שם "שלא יהיה היום ההוא כולו, לא כאור ולא כחושך, כלומר לא ברוחם, ולא בצרה, כי שתיהם יהיו בו" ובמהר"י קרא שם "שלא יהיה גאולה מכל וכל, ולא יהיה שיעבוד מלכויות מכל וכל, אלא הגאולה תהיה צומחת והולכת"  

תודה רבה !

אקרא כשיתפנה לי זמן 

מעריך

אני לא רואה אותו בא בתקופה הקרובה

כי תכלס הוא שנים לא הגיע אז למה שמחר בבוקר כן?

את האמת, אני לא יודע מה אני חושב

מאמינה שעל ידי אהבת חינם וקדושה בכל הרבדים. 

כלומר אני רואה בערך הצניעות קשר לאהבת חינם, מי שהולכת בצניעות נוהגת באהבת חינם גם כלפי גברים וגם כלפי נשים נשואות וכדומה. וכמובן כלפי ה' יתברך. ואהבת חנים זה להסיר מאיתנו את כל הקנאה, השנאה והתחרות. ללכת רק עם ה' ולעשות חסד. 

זו מציאות שכשאר היא תתרחש העולם הזה יהיה טהור. גן עדן עלי אדמות.

לעשות את המקסימום מבפנים  בשביל זה. 

לא יודעת אם יש סיכוי בדור הזה שיהיה בית המקדש אולי אחרי שה יעביר מהעולם את כל עוכרי התורה

רק רציתי להגיד אחת ולתמיד - נשואים טריים

https://www.inn.co.il/news/494002

פשוט במשנה שצריך לתקוע בשבת, ואנחנו מפספסים זכות אדירה של מצווה חביבה כל שנה שבה ר"ה חל בשבת.

שום וורט חסידי לא ישנה זאת, גם לא אם האדמו"ר הוא הבן איש חי.

מצוות שופר היא כמו כל מצווה אחרת שצריך להשתוקק לקיימה, ומתבטלת מאיתנו באונס גמור, שאין בו רצון כלל, מחמת המצב הרוחני הירוד של עם ישראל. בדומה למצוות המקדש והקרבנות, הארץ והיובל, מצוות התלויות בבית דין סמוכים, מצוות המלוכה, ומצוות התלויות בנביא.

אנחנו נאלצים לבטל אותה מחשש (אמיתי וענייני!) של טלטול של ההמון ברשות הרבים, והיה ראוי לבכות על כך בראש השנה, אלא שכבר לימדונו עזרא ונחמיה: "הַיּוֹם קָדֹשׁ הוּא לַ-ה' אֱלֹקיכֶם אַל תִּתְאַבְּלוּ וְאַל תִּבְכּוּ כִּי בוֹכִים כׇּל הָעָם כְּשׇׁמְעָם אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה."

אז לא בוכים על כך, לפחות בעיצומו של יום, אך ההחמצה מלקיים את המצווה לא נותנת ללב מנוחה.

אני לא.

ככה קבעו.

לא צריך לתקוע. אז לא תוקעים.

ולא צריך להצטער יותר מדי.

ביום ראשון תשמע שופר

מהתורה לא מניחים תפילין בשבת.

לפי הירושלמי זה נכון גם על שופר בגבולין. לפי הבבלי מן הדין תוקעים, אלא שגזרו.

לא ברור לי שזו אכן כוונת הירושלמי, שהרי קשה מאד מהמשנה שמפורש שתןקעים ביבנה בשבת, ובכל מקום שיש בית דין, וצריך לדחוק מאד שזו תקנה זכר למקדש כמו לולב בחול המועד. הרבה יותר פשוט לפרש בירושלמי שמדובר בכעין אסמתכא שלא לתקוע בשבת, ולא בדרשה גמורה.

לפי מה שאנו פוסקים כמאן דאמר ש'שבת לאו זמן תפילין', אין כלל מצווה בהנחת תפילין בשבת. כאן בפירוש יש מצווה, רק שחכמים החליטו שעדיף לוותר עליה מחשש שעמי הארצות יעברו על איסורי מלאכה.

אם אתה חושב שהציבור היה עובר על איסור טילטול בשבת בימינו אז אין מה להצטער כי חז"ל מצילים אותנו מעבירה חמורה בעזרת שב ואל תעשה.

אבל אם אתה חושב שבימינו כבר הטעם הזה לא נכון אז יש להצטער מאוד על כך שאנחנו עדיין נושאים את קללת הגלות בה אי אפשר לבטל את דבריהם ואנחנו עדיין חסרים את הסמכות המתאימה. במצב כזה אנחנו "סתם מפספסים" את השופר, ועל זה אפשר בהחלט להצטער.

אני, (לאחר לימוד הלכות עירובין בעיון) משוכנע בהחלט שמדובר בחשש קרוב ואף וודאי. אפילו לפי הדעה הדחוקה והבלתי מסתברת שרשות הרבים היא דווקא מקום שעוברים בו 60 ריבוא אנשים, ברור שאם יורו לתקוע בשופר, אנשים יטלטלו באיסור.

אמנם אף שהגזרה שרירה וגם מציאות ימינו מצדיקה אותה, יש להצטער הרבה גם על חילולי השבת, וגם על כך שנמנעת מאיתנו מצווה כה חשובה ויקרה. בסוף אם כולם (כולל הדתיים) היו שומרים שבת כדין, לא היה מקום לגזור והיינו ללא ספק תוקעים כאשר נצטווינו.

עד שמרוב חיבתם למצוות תקיעת שופר הם עלולים לטלטל בשבת ולעבור איסור.

אם אתה משוכנע בהחלט שבכל שבת שהיא אנשים עוברים על איסור טילטול בגלל המסקנות אליהן הגעת בלימוד עירובין אזי יש להצטער על 52 חילולי שבת כל שבת, ומה לך דווקא שב-ואל-תעשה בשופר? יש צער גדול יותר על עבירה דאורייתא של המון עמך ישראל. הלא כן?

גם של דתיים. אבל זה לא חידוש, ברור שכולם צריכים להצטער על כך. מה שאני טוען הוא שיש להצטער גם על מצוות שופר שמופרת על ידינו. ולגבי זה, (מסיבה שבכלל לא הבנתי) התרשמתי שלא כולם מסכימים איתי

באתי לכתוב עוד עך כך ונמחק לי, אולי אות משמיים. בכל אופן, כדאי ללמוד את ההלכה ואת המציאות בעניין

כיום ברוב המוחלט של הישובים והערים בארץ יש עירוב כשר

שבדקו מאות עירובין בארץ ובעולם ואומרים שעירוב בחזקת פסול עד שייבדק על ידי מומחה (יתוקן) ויימצא כשר.

מה יעזור להצטער, אם אתה מאמין בה' שהוא מסובב הסיבות, הוא זה שהחליט שיגזרו חז"ל,ומה לך עצב

לא חז"ל, אלא עמי הארצות שמחמתם גזרו חז"ל, בצער רב, שלא לתקוע.

לך תקע בשופר מסכן שלי

גם על זה לא צריך להצטער?

הבית נחרב בשל חטאינו, הגזירה נגזרה בשל שגגתנו. בבית תלויות רוב המצוות, הגזירה מבטלת לנו מצווה רק אחת לכמה שנים. פרופורציות.

תיכף תבכה שאתה לא יכול לייבם אלמנה.

שנה טובה

עצם הצבעת נשים בבחירות, דווקא הרב קוק התנגד לזה (כמו שגם התנגד לבית יעקב).

לתשומת לב, אלו שמנסים להשתמש בו בטענות שצריך "להתקדם" ולהתאים את ההלכה...

שמשפיעה באופן ישיר על כוחה של המפלגה.

ולכן הגיוני לסבור שבאופן עקרוני ראוי שלא לתת לאישה עסק בציבוריות, ומשום עת לעשות לה' כן לקרוא לנשים להצביע

אבל חברות בכנסת ובממשלה היא קצת שונה

זה כן יכול להשפיע על הפופולריות של המפלגה בקרב ליברלים יותר, ופה נכנסת הסוגיה התורנית

אולי @הסטורי או @אריאל יוסף ידעו

(אני רק יודע שהרב עוזיאל והרב ישראלי והרב הרצוג והרב חיים דוד הלוי ועוד התירו הלכתית בספרים שלהם. כמו כן - ראיתי שבמפדל היו טובה סנדרהאי, שרה שטרן-קטן, וגילה פינקלשטיין וכמובן איילת שקד, אורית סטרוק ועידית סילמן)

הרב אבינר לחוטובלי: אם ממילא יש ח"כיות, עדיף לבחור בטובות ביותר - כיפה

(אני חושב שהיה זכור לי משהו כזה במעורפל)

בזמן המנדט הבריטי, כבר בשנת תרפ"א.

חשוב לציין ברקע, שכל המושגים של בחירה דמוקרטית היו יחסית חדשים בעולם וברוב מוחלט של המדינות שכן היו דמוקרטיות - לא היתה זכות הצבעה לנשים (לדוגמא: בשוויץ זכות ההצבעה לנשים ניתנה רק בתש"ל!).

הועברת לדף אחר

בציבור הדתי/חרדי (מושג זהה במונחים של אז) עלתה התנגדות חריפה כפולה - גם שזה אסור תורנית הלכתית/השקפתית וגם שזה פשוט 'נישט שייעך' (=לא שייך) נשים חרדיות (סטייל 'בתי האונגרין' מאה שנה אחורה) - פשוט לא ילכו להצביע ולא יבינו מה רוצים מהן.

רמת הניכור היתה כזאת שרבים מהציבור הדתי האמינו, שגם מפלגות הפועלים לא באמת חושבות שנשים צריכות להצביע, אלא זה בסה"כ דרך להכפיל כח - כי הפועלות ילכו להצביע והדתיות לא...

השלטונות הבריטיים (שגם אצלהם עברו באותן שנים תהליך של נתינת זכות הצבעה לנשים) הכריעו שאמנם תינתן זכות הצבעה לנשים, אך במשפחות שמרניות הבעל יוכל להצביע גם בשביל אשתו. (כן, היום זה נשמע הזוי).

נוצר פולמוס בין רבנים 'מקלים' שטענו שאפשר להתיר, לבין 'מחמירים' שטענו לאיסור גמור. הרב קוק תמך עקרונית בעמדת המתנגדים להשתתפות נשים בבחירות, אבל הקפיד לא לפסוק שזה אסור, אלא רק שזה לא מתאים לאורחות היהדות והצניעות, אה וגם אם נשים יתערבו בענייני ציבור, זה עלול ליצור בעיות בשלום בית.

אגב, הפולמוס הזה היה אחד מכמה עניינים (יחד עם הקמת הרבנות הררשית), שדחף את 'העדה החרדית' לדרוש מהבריטים להכיר בציבור שלהם כ'עדה דתית נפרגת' ולא כחלק מ'הישוב המאורגן' שקיבל סוג של סמכויות אוטנומיות מהשלטון הבריטי כלפי היהודים.

היה ויכוחים סביב חברות כנסת דתיות כמו סביב מזכ"ליות ליישובים?

אבל חידשת לי ששנים קודם היו שתי ח"כיות.

לגבי עצם ההצבעה המציאות ניצחה. ברגע שיש זכות הצבעה, אם נשים לא תצבענה, מפסידים חצי מהכח.

גולדה מאיר היתה בשלב מסויים מועמדת לראשות עריית תל אביב, ולטענתה היא לא נבחרה כי החרדים התנגדו (כידוע, היו בתל אביב אדמו"רים וחסידיהם בהמונים).

אכן כפי שציינו כאן, הרב ישראלי הסביר שמינוי לזמן, שלא קבוע ובוודאי שלא עובר בירושה - אינו מוגדר 'שררה' וממילא מותר שיהיו נשים (וגויים).

גם פה מדובר על אופן שבו התפקיד עובר בירושה?

"ולא המלכות בלבד, אלא כל השררות וכל המינויין שבישראל ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם"

אם אתה רוצה, הרב ישראלי כאן: עמוד הימיני פרק יב אות ח

וסיכום טוב של דעות המתירים ונימוקיהם כאן:

נשים בתפקידים ציבוריים - הרב חיים נבון

מהמהדורות הישנות)

באיזה איזור בארץ אתה מחפש?

הלכות שבת, מתוך הספר שמירת שבת כהלכתה בהוצאה החדשה (הבנתי שהספר בהוצאה החדשה כולל בתוכו חלקים א-ב ויש נספח- חלק ג, או שמראי-המקומות וההערות מפורטים יותר, בשונה מהמהדורה הישנה)

ההוצאה החדשה (כלומר מהדורה שלישית) היא רק חלק א' של המהדורה השניה+ הטמעה של הערות ונספחים שהרב נויבירט הוציא בקונטרס נפרד כמה שנים אחרי המהדורה השניה.

את חלק ב' (במהדורה הזאת) הרב נויבירט זצ"ל לא הספיק להוציא בחייו. לאחרונה שמעתי שהוא כן התחיל לעבוד עליה ויש מי שעמלים לסיים, אבל ככל הידוע לי עדיין לא יצא לאור.

לא יודע אם מישהו עובד עליו היום.

לערוך ולהוציא אותה.

למי שמכיר את הסיפור עם שש"כ הראשונה. ביררתי פעם (בכובעי כאוצר החכמה) ומסתבר שהמו"ל (והיום יורשיו) לא מרשים להשתמש בשום עותק שלה לצורך שום שימוש, מאימת הצנזורה הפנימית של העולם החרדי.

את השינויים בחלק א' עשה הרב המחבר זצ"ל, לנוכח הביקורת בתוך הציבור.

צריך להיות חצוף מאד מאד, ולהיות בז לזכר הרב המחבר, כדי לשנות ממש.

אמנם, אנו מכירים תופעות של השמטות (צינזורים), כגון באם הבנים שמחה בהוצאת המשפחה ובדברי החפ"ק בעניין יישוב הארץ, אבל לשנות ממש לא מכיר שהעזו.

עיקר העבודה למהדורה החדשה היא פרויקט המפתחות ועריכה גרפית, ללא התערבות בתוכן.

נקווה שלא יחצו גבולות...

יש הבדלי ניסוח, אין כמעט יותר חומרות. כל מה שכתוב במהדורה הראשונה ב'למעלה', מובלע במהדורה השניה והשלישית בהערות.

(חוץ מקולט שמש, שאכן הרב אוירבאך לא הסכים לקולא וגם המציאות השתנתה לחומרא)

בין כך - כמעט כל הלכות מלאכות שבת, כבר נמצאות בכרך א'. כרך ב' זה דיני הדלקת נרות, קידוש, סעודה, תפילות וכד', ממילא יש שם פחות עניין לחומרות/קולות.

זה הפרקי מבוא והערות נוספות, שבמהדורה השלישית הוטמעו בתוך כרך א. (בחלקים שנוגעים לו, לכרך ב. לא זכינו)

"המחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו" (משנה שביעית י' ט')

פרשת השבוע, פרשת ראה, עוסקת בין היתר במצוות שמיטת כספים. לפי מצווה זאת בסוף כל שנה שביעית שומט יהודי את כל חובותיו. לכאורה במצב זה לא ינתנו הלוואות והכלכלה תשותק, לאנשים לא יהיה כל רצון להלוות ביודעם שהכסף שלהם יילך לטמיון. פתחתי בציטוט: המחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו. שכן יש לו חשיבות רבה בהבנת המצווה. לכאורה יגיד אדם בן זמננו אז רוח חכמים נוחה הימנו, האם בגלל זה אחזיר חוב שאני פטור מלהחזירו? אולם יש להבין שלמשמעות רוח חכמים היתה בתקופות קדומות משמעות שונה מזו שאנו חשים כלפי רוח חכמים היום.

היום ובצדק איננו סומכים על אף איש גדול בעיניים עצומות, לא על ראש הממשלה , לא על הנשיא, לא על חברי הכנסת והשרים, לא על מערכת המשפט, לא על ראשי הצבא, לא על אנשי הרוח והפרופסורים ואפילו לא על הרבנים והמקובלים למיניהם. כולנו חשים שהם נגועים באינטרסים. בזמנים עברו עדיין הייתה בעם ישראל תחושה שרוב הגדולים עניינם טובת הציבור ולא טובתם הם, התחושה הייתה שהם באמת היו חכמים.

כאשר אומרים שהמחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו פירוש הדבר בתקופות קדומות היה שטוב לו לאדם שיחזיר את חובו מאשר שלא יחזיר למרות שפטור הוא מכך. הכיצד? ברגע שרוח חכמים נוחה הימנו האדם הוא בחזקת אדם ישר וכדאי לעשות עמו עסקים. המצב היום הוא שאנשי עסקים גדולים נמנעים מתשלום חובם בטענה שמערכת המשפט מתירה להם לעשות כן. לא הכל שפיט, יש טוב ורע ואדם הגון יכול לקלוט זאת. אדם הגון לא יסכים שאיש נוכל ששתיים מקבוצות הכדורגל בהן החזיק פשטו רגל יחזיק גם בקבוצת כדורגל שלישית. אם הייתה הנהגה ראויה למדינה אנשי עסקים שלא משלמים את חובם היו מנודים, לא הייתה להם אפשרות להופיע בקהל ובוודאי לא לקבל כבוד מלכים.

המטרה במצוות שמיטת כספים הייתה לאפשר לאביונים שבאמת לא יכלו להחזיר את חובותיהם לפתוח דף חדש ולא לחיות כחייבים כל חייהם. המטרה לא הייתה לאפשר לאדם שיכול היה להחזיר את חובו להימנע מכך. אולם אנשים מצאו "חכמים" שאמרו להם שהכל שפיט ואם התורה מתירה להם שלא להחזיר את חובם הם יכולים שלא להחזירו. בשל מצב זה תיקן הלל את הפרוזבול שלמעשה ביטל את מצוות שמיטת כספים.

אבל אם פסיכולוגית זה עושה לך טוב, אז מומלץ (כותב ברצינות)

זה עובד יפה. פחות בגלל האמונה באדמו"ר שלהם זצ"ל ויותר בגלל המבנה של השיטה שלהם שהופך את זה לעובד פחות או יותר בדרך הטבע.

הדבר הבסיסי שהם עושים זה לכתוב מכתב. אנחנו יודעים ממקומות אחרים שעצם זה שכותבים מכתב ומסדרים לעצמנו בראש את הבעיה זה לבד מספיק הרבה פעמים כדי לפתור אותה באמצעים של השכל.

הרבי דרש בקול (שלא לומר צעק) שלא להימנע מלהצביע מהבחירות

ושזאת החובה הבסיסית של כל אחד

למי? הוא לא אמר

נראה שהציונות הדתית יותר דומה בערכים לרבי מאשר החרדים

אין צורך לחפש תשובות על דברים שהרבי דיבר וביקש עליהם במפורש, ספרים על גבי ספרים, שחור על גבי לבן, ועדיין מחפשים תשובות בכוכבים.

חוץ מזה שאגרות קודש זה מושג של חסידים שוטים, הרבי מעולם לא אמר לחפש שם תשובות או לחפש שם ניסים.

הרבי רק ביקש לאגד בספר אחד תשובות שונות בנושאים שונים, שמי שירצה יוכל להיכנס לראות את דעתו.

חיפוש תשובות בספרי קודש זה מושג קדום, יהודים היו פותחים בתנך או בתהילים עם בקשות וחיפוש כיוון.

חסידים אימצו את זה בלי קשר להוראת הרבי, למי שזה עובד, שיהנה.

… לא להכנס לפוליטיקה?

לא להיכנס לפוליטיקה

זאת אומרת לא להקים מפלגה

מהסיבה שאחת העקרונות שלו היא הקמת חזית דתית מאוחדת ובריבוי מפלגות מאבדים קולות

וכנראה גם כדי למנוע מחלוקות בתוך חבד

אבל להצביע מאז ומתמיד הוא ממש דרש מכולם

אם זה מעניין אותך יש ספרים עם הדעות של הרבי על הפוליטיקה הישראלית ודברים שהוא פעל ודיבר עם ראשי ממשלות לאורך כל תקופתו

היו לו דעות נחרצות מאוד וציוניות מאוד גם בנוגע להתנחלויות והחזרת שטחים וגם בנוגע למדיניות לחימה ובכלל.

זה אחד הנושאים היחדים שהרבי היה הכי הכי נחרץ לגביהם, צעק ואפילו בכה.

שאני מניחה שהרבה דתיים לאומיים יפתעו לשמוע.

אמנם חבד נחשבת ל"אנטיציונית" כי לפני קום המדינה האדמו"רים לקחו חלק עם הדעה האורתודוקסית

אבל הרבי מפריד לגמרי בין הדעה לפני קום המדינה לבין הדעה של חבד אחרי קום המדינה.

א. הרבי כתב במכתבים לאנשים מפורשות להצביע.

ב. זה בכלל לא בסתירה לעמדתו האנטי ציונית

ג. הרבי דיבר מספר פעמים על הסדר של אגרות קודש. דיבר במפורש על כתיבה במכתב. והכנסה לדפי ספר. וגם שפותחים ורואים מה התשובה. איך שעושים היום לא הגיע ממנו ממש. אבל לפועל הדברים עובדים

כתיבה לרבי באמצעות האגרות קודש – חב"דפדיה

בקישור ששלחת לגמרי כתוב שזה מנהג חסידים

הרבי מעולם לא הבטיח שיקבלו תשובות בדרך נס דרך אגרות הקודש.

הוא ביקש לכתוב לו פדיון נפש, זה עניין שונה לגמרי

כמו דו"ח שכל חסיד כותב לו על ענינו והתקדמות שלו.

בשנות חייו הוא ענה פיזית לכל מכתב ולאחר הסתלקותו חסידים אימצו מנהגים שונים.

גם אם הוא אמר שימצא דרכים לענות (הוא אמר זאת לפני הסתלקותו) הוא מעולם לא אמר על אגרות הקודש

והרבי מעולם לא דיבר על להכניס דפים לתוך ספר ולצפות לתשובה

תשלח את הקישור ששלחת בעצמך

הוא סותר את כל מה שאמרת

.. בין לפני או בין אחרי קום המדינה. הרבי היה נגד החזרת שטחים שבהשגחה עליונה נכבשו על ידינו כולל שטחים שלא כלולים בגבולות ארץ ישראל. הוא מאוד כעס על בגין והליכוד על החזרת סיני. בתרגיל המסריח אכן הוא חשש שהולכים להחזיר עוד שטחים ולכן הורה לאנשיו בכנסת לטרפד את הצעד. מכוון שבעקבות המשך ממשלתו של שמיר באה עלינו צרת האינטיפדה, צרת הטילים של סדאם שבעקבותיה נולד הרעיון של מלחמת טילים בראשם של אוייבנו הוא כנראה הבין שמעורבות של חסידיו בפוליטיקה לבחור ולהיבחר זה לא היעוד האמיתי של התנועה.

...סיעתא דשמייא לאחר קום המדינה הוא הפריד לגמרי "בין הדעה לפני קום המדינה לבין הדעה של חבד אחרי קום המדינה."

ברגע שעשו הסכם שלום עם מצרים והחזירו את סיני הוא הבין שזה תחילת הירידה במסלול תלול שהביא אותנו עד הלום.

הרבי שליט"א אומר להצביע למפלגה שהכי מקדמת את תורת ישראל עם ישראל וארץ ישראל, כמדומני שזה הביטוי המדויק, ויש מחלוקת בחבד האם ג' או המפדל-הציונות הדתית, בן גביר וכו' בבחירות הקרובות מפלגת 'הקהל' רצה ואפשר לומר הרבה שיש להם הרבה מהמאפיינים האלו.

הרי יש מחלוקות בסיסיות כמו:

עליה להר הבית, אחדות העם מול שלמות הארץ, עניין הציונות מול שלוש השבועות ועוד.

עכשיו אני רואה שרשום המפלגה הכי חרדית, אבל תורף העניין הוא אותו דבר, לא משנה מה עושים כל יהודי צריך לקדם את הגאולה ובשביל זה צריך להצביע למי שהכי מקדם את השם, הרבי לא הכריע כי זה לא משנה בדיוק מי, כל אחד מתעסק במה שהוא יכול לקדם את הגאולה, אם זה בהר הבית או בישיבות, מי שבכללי אכפת לו ממה שהרבי רוצה אפשר לראות וללמוד איזה נושאים העסיקו אותו בחיים ועפ זה להכווין את עצמו גם למי להצביע.

אפשר להסתכל באריכות בחבדפדיה בערך בחירות (לא מצליח להעלות קישור).

שעצם ההצבעה לא הייתה קריטית.

יש סיפור על ר מענדל פוטרפעס נראה לי, שעשה מבצעים מחוץ לבחירות, ושאל שמאלני אחד האם הוא רוצה להניח תפילין, אז הוא אמר לו שאם הוא מצביע עכשיו למרץ הוא מניח ר מענדל לא התבלבל והלך להצביע למרץ כדי שהוא יניח תפילין, כי זו הייתה המפלגה שהכי קדמה את הגאולה, שעוד יהודי יניח תפילין.

יחי המלך!

…. לצערי רוב החבדניקים לא יעשו כדבר וימשיכו לתמוך במפלגות שעל מצחם חקוק החזרת שטחים ופילוג בעם ישראל.

הרב בפרוש לאחר התרגיל המסריח סלד מפוליטיקה ולא בכדי הוא לא חזר לאשר לאף מועמד חסדי להציג מועמדות לכנסת. לעניות דעתי גם לבחור זה כלול אם רוצים להיות עקביים.

אני עדין מנסה למצוא עדות לתמיכתו של הרבי במפלגות שמפרות את שלושת השבועות למשל או מפלגות שמעודדות עליה להר הבית.

ואל תחקור במופלא ממך. בטח שלא להציק לאנשים על מה הם מצביעים.

תעשה את מה שאתה צריך לעשות, ודייך.

היא לא המפלגה עם הזקנים הכי ארוכים ושנקראת בהגדרה מגזרית "חרדית”

חרדית היא מי ששמה את התורה בראש מעייניה (התורה ולא בהכרח לימוד התורה)

לדעת הרבי החזרת שטחים זה פיקוח נפש ממש, הוא עודד התישבות, המדיניות הצבאית הימנית שלו, היא פיקוח נפש ממש.

מפלגה 'חרדית' ככל שתהיה שדוחה פיקוח נפש בשביל לימוד התורה היא לא בהכרח חרדית

לא סתם המון מחבד ורבנים מסוימים הצביעו וימשיכו להצביע לציונות הדתית ולא ל-ג.

לכן הדגשתי שאין הבדל בין המפלגה שדואגת לתורה העם והארץ למפלגה הכי חרדית, צריך לשים לב שהרבי דאג מאד לארץ אבל לא על פני התורה והקדושה.

העיקר לקדם את הגאולה, השמירה על שלמות הארץ היא קריטית כביטחון לעם ישראל והצלת נפשות, ולא כאידאיל עליון.

וכמו שכתבתי בסיפור העיקר צריך להיות תמיד בראש! הדאגה להשם ולתורה ולעם ישראל! דבר ראשון גאולה ומשיח!

משיח נאו

יחי המלך!

גאולה גאולה!

… טוב מאוד למה הכוונה אז כדאי שתחשוב על תשובה רלבנטית. כי המעורבות של חסידי חבד במדינה הציונית ובכל העולם כולו עוד מימי מלחמת ששת הימים היא הדוגמא האמיתית לאהבת עם ישראל . מקרה התרגיל המסריח היה מקח טעות היחידי שיש לו השלכות שליליות עד היום.(הסכם לונדון עם המלך חוסן היה מביא אותנו למצב אחר לגמרי היום).

א. זה לא חוקי להצביע תמורת הבטחה ממישהו.

ב. איך הוא יכול להוכיח מה הוא הצביע.

ג. זה לא היה ליד הקלפי בכפר חבד, לכאורה. אז איך הרב פוטרפס - תושב כפר חב"ד - הצביע שם?

ד. אני לא מאמין שחסיד כלשהו יצביע למפלגה חילונית (ובוודאי לא אנטי-דתית) בתמורה לכל דבר שיהיה - לא משנה אם גשמי או רוחני.

בקיצור: הסיפור כנראה לא היה ולא נברא, ואפילו משל לא היה.

האגרות לא נועדו להחליף את הוראותיו המפורשות של הרבי.

וכפי שהזכירו לעיל - הרבי הורה, ביקש, התחנן, זעק וכו' שלא יילך לאיבוד אפילו קול אחד, אלא שכולם יצביעו "בלי טריקים ובלי שטיקים".

תצביע למה שנראה בעיניך "הכי פחות גרוע", אבל אל תימנע מהצבעה, אם איכפת לך מהרבי.

ראה לדוגמא בחבדפדיה כתיבה לרבי באמצעות האגרות קודש – חב"דפדיה

שמביאים (בציטוט השני בפיסקה זו) את דברי הרבי שמסייג את פתיחת הספרים ל"ענין שלא נתפרשה בתורה הוראה לעשות כך או כך".

הפרשנות של המכתבים באגרות קודש - היא מאוד סובייקטיבית.

וזו אחת הסיבות מדוע אין שום היגיון שזה יחליף את ההוראות המפורשות.

ה' יתברך שומע הכל תמיד.

ותבקש אם לעשות ככה או ככה ויאיר דרכך,

גם תשליך עליו תבטח בו שהוא מדריך אותך בדרך הנכונה.

לפעמים לא טוב לנו בגלל עוונותינו -

וזה עיקר התפילה שנזכה לחזור בתשובה שלימה.