בסיבוב האחרון ירו מעזה על ישראל. ירו על אופקים, אשקלון וקיבוצי עוטף עזה. על רהט לא ירו. נניח שלתושבי רהט איכפת גם מתושבי אשקלון, ייתכן. אבל בטח הרבה פחות מאשר לתושבי אשקלון עצמם.
טבעי שכל עם אוהב יותר את בני עמו. גם אנחנו. איכפת לנו על הרוגים בסוריה, אבל כאשר זה אצלנו חס וחלילה, אנחנו מזועזעים פי כמה.
זה לא אומר שאי אפשר להתחבר לעמים אחרים בשותפות אמיתית. אפשר וצריך לחבור לעוד עמים אבל רק בהסכמת הרוב היהודי.
וזה ההבדל בין המחשבה של נתניהו להקים קואליציה שנשענת על רע"ם (אם הייתה מחשבה כזו) לבין ממשלה הזו של בנט.
לנתניהו הייתה לגיטימציה מהרוב היהודי של ארץ ישראל. כי עשה בלית ברירה, לא הייתה לו ברירה אחרת, כי מיעוט היהודים סירבו להצטרף לרוב היהודי בננהגת המדינה בגלל איזשהם פחדים בלתי מוסברים מאיזשהו #נוני_דמיוני. וגם נתניהו, כאשר היה ווטו על זה מאחת המפלגות היהודיות, הוא ניסוג מזה.
כי מתחברים החוצה אך ורק כל היהודים יחד בין אם מדובר על שלום, בין אם מדובר על מלחמה, ובין אם מדובר על דברים שעושים בלית ברירה: נסיגה טקטית וכדומה. אבל חייבים רוב יהודי למהלך כזה או אחר. אחרת זה סוף הציונות.











